(ראה גם: עמלק-כללי-מחיית זכר)
ויבא עמלק, וילחם עם ישראל ברפידים. (שמות יז ח, וראה עוד עמלק-כללי)
תא חזי, בשעה שחטאו ישראל למטה, מה כתוב, ויבא עמלק וילחם עם ישראל. בא לקטרג דין על רחמים, (הוא המלחמה שלו למעלה), כי הכל נמצא למעלה ולמטה. ברפידים, ברפיון ידים, שרפו ידיהם מתורת הקב"ה, כמו שהעמדנו א"ר יהודה בשתי פעמים עשה עמלק מלחמה בישראל, אחד כאן ואחד שכתוב וירד העמלקי והכנעני וגו'.
אמר ר' שמעון למעלה ולמטה, (היתה מלחמת עמלק), למעלה היה הקטרוג על הקב"ה, שכמו שלמדנו, למטה, גם היה בהקב"ה, שהיו לוקחים אנשים וחותכים הם הערלה של הרושם הקדוש, ולקחו אותם וזרקו למעלה, ואמרו, קח לך מה שרצית, ועל כל פנים כלפי הקב"ה היתה כל המלחמה.
ויאמר משה אל יהושע, וכי מה ראה משה, שסילק את עצמו ממלחמה הראשונה הזו של הקב"ה, אלא, משה, אשרי חלקו, שהסתכל וידע שורש הדבר. אמר משה, אני אזמין את עצמי למחמה זו שלמעלה, ואתה יהושע, זמן אותך למלחמה שלמטה.
והיינו שכתוב, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, היינו ישראל של מעלה, (שהוא ז"א), ומשום זה סילק משה את עצמו ממלחמה שלמטה, כדי להזדרז במלחמה זו של עמלק, תא חזי, מיום שנברא העולם עד זמן ההוא, ומזמן ההוא עד שיבא מלך המשיח, ואפילו בימי גוג ומגוג לא תהיה נמצא כמוה, ולא משום שהיו חילים גבורים ומרובים, אלא משום שבכל הצדדים של הקב"ה היתה.
ויאמר משה אל יהושע, למה ליהושע ולא לאחר, והרי בזמן ההוא נער, שכתוב ויהושע בן נון נער, וכמה היו בישראל חזקים ממנו, אלא משה הסתכל בחכמה וידע, מה ראה, ראה את סמאל שהיה יורד בצד של מעלה לעזור את עמלק למטה, אמר משה, ודאי מלחמה חזקה נראה כאן.
יהושע בזמן ההוא היה נמצא במדרגה עליונה ביותר, אם תאמר שנמצא בהשכינה בזמן ההוא, אינו כן, כי במשה נלקחה והתאחדה, נמצא שיהושע התאחד למטה (מן השכינה), ובמה, א"ר שמעון במקום ההוא שנקרא נער, (שהוא מטטרון)...
משום זה כאשר ראה משה את סמאל שיורד לעזור לעמלק, אמר משה, ודאי נער הזה יקום כנגדו, וישלוט עליו לנצח אותו, מיד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו וגו', שלך היא מלחמה הזו שלמטה, ואני אזדרז למלחמה שלמעלה, בחר לנו אנשים צדיקים בני צדיקים, שיהיו ראוים ללכת עמך.
א"ר שמעון, בשעה שיצא יהושע נער, התעורר נער העליון (מטטרון) והתתקן בכמה תקונים בכמה כלי זיין שהתקינה לו אמו (שהיא השכינה), למלחמה זו, לנקום נקם ברית, והיינו שכתוב חרב נוקמת נקם ברית, וזהו סוד שכתוב, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, לפי חרב ודאי, ולא לפי רמחים וכלי זיין, אלא בחרב, ודאי היא, זו שנקראת חרב נוקמת נקם ברית.
ומשה התתקן למלחמה של מעלה, וידי משה כבדים, כבדים ממש, מכובדים קדושים לא נטמאו לעולם, מכובדים, שראויים לעשות בהם מלחמה שלמעלה, ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, משום שישראל שרויים בצער ויהיה עמהם בצער שלהם.
ואהרן וחור תמכו בידיו וגו', מהו תמכו בידיו, אמונה, וכי בשביל שאהרן וחור תמכו בידיו היו ידיו אמונה, אלא הכל בחכמה עשה משה מה שעשה, אהרן וחור, זה מצד שלו שהוא ימין, וזה מצד שלו שהוא שמאל, וידיו של משה באמצע, בקו אמצעי, ועל כן ויהי ידיו אמונה, נאמנים, אהרן, כדי שיתעורר מצד שלו (שהוא ימין), וחור, כדי שיתעורר מצד שלו (שהוא שמאל), והיו אוחזים בידיו מכאן ומכאן, כדי שתמצא עזרה של מעלה.
והיה כאשר ירים משה וגו', פירושו שהרים ימין על שמאל, והיה מתכוון כשפרש את ידיו, ואז וגבר ישראל, ישראל של מעלה, (שהוא ז"א), וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, בשעה שישראל שלמטה משתככים מתפלה, לא יכלו ידי משה לקום ולהיות זקופים וגבר עמלק. מכאן למדנו אף על פי שהכהן פורש ידיו בקרבן לתקן עצמו בכל, צריכים ישראל להמצא עמו בתפלתו.
למדנו במלחמה זו של עמלק נמצאו עליונים ותחתונים, ועל כן ויהי ידיו אמונה, דהיינו באמונה כראוי, ויהי ידיו אמונה, ויהיו ידיו היה צריך לומר, משום שהכל תלוי ביד ימין, על כן כתוב ויהי, וכתוב ידיו, שהימין הוא עיקר הכל, וכתוב ימינך ה' נאדרי בכח, ימינך ה' תרעץ אויב. (בשלח תנד והלאה)
אמר ר' יוסי, עמלק עמים אחרים באו עמו, וכולם היו מתיראים לקרב אל ישראל חוץ ממנו, ומשום זה, היה חולש עליהם יהושע, ר' ייסא אמר, ויחלוש יהושע, ששבר כוחם מלמעלה. (שם תעב)
למדנו ויבן משה מזבח כמו שבארנו, ויקרא שמו ה' נסי, ה' נסי ממש, (שלה' היה הנס). למה, משום שעמלק לקח כל אלו שהיו נמולים ולא פרעו, וחתך אותם וזרק אותם כלפי מעלה, ואמר קח מה שרצית בו. בה בשעה מה כתוב, ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, מדר דר (חסרים ו' ללמד שדורות אלו שיש בהם מלחמה בעמלק) חסרים מדיורים שלמעלה, (שאין השם שלם ואין הכסא שלם, וחסרים) מדיורים שלמטה, (שאין שלמות לתחתונים).
א"ר יהודה, בכל דור ודור בכל הדורות הבאים לעולם, אין לך דור שאין בהם מזרע הרע ההוא (של עמלק), והקב"ה עושה בהם מלחמה, ועליהם כתוב, יתמו חטאים מן הארץ וגו' מן הארץ, היינו בעולם הזה ובעולם הבא, בו בזמן כתוב, ברכי נפשי את ה' הללויה. (שם תפה)
ויאמר משה אל יהושע , מה הטעם שיהושע עשה המלחמה ולא אחר מהעם, אלא משום שעמלק בא עליהם על העון שלא שמרו את השבת, כמו שהעירו חז"ל, אם שמרו ישראל את השבת הראשונה לא היתה שולטת בהם אומה ולשון, מה כתוב, ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו, וכתיב ויבא עמלק.
תא חזי, סוד הדבר, כשצוה להם הקב"ה לישראל במרה, על השבת, משום שבאה אז מדת הדין לקטרג על אותו עון שמכרו את הצדיק (יוסף), שהוא כנגד יום השבת, והם הוציאוהו לחול, אמר הקב"ה הנה יש רפואה לאותו עון, אם הם שומרים את יום השבת, שהוא כנגד צדיק חי העולמים, (יתכפר להם העון של מכירת יוסף), והיינו שכתוב ויורהו ה' עץ, היינו עץ החיים, שישמרו את יום השבת, והם חיללוהו, אז ויבא עמלק, (כי מחמת חילול שבת חזר ונתעורר החטא דמכירת יוסף).
באותה שעה אמר משה ליהושע צא עשה מלחמה בעמלק, כי לך ראוי, משום שאתה בן בנו של אותו צדיק (יוסף), והוא (עמלק), באותו עון בא עלינו, ואם לא היה נמצא צורר לעמלק, מחלקו ומבניו של אותו צדיק, לא היה מי שיכול לו (לעמלק), אז עשה יהושע כמו שאמר לו משה.
ותא חזי שבשביל אותו עון (של מכירת יוסף) בא עליהם עמלק, כי פגש אותם שהיו מאחורי הענן (שהענן פלט אותם לחוץ), ולקח מהם את ברית הקדושה, (שחתך מילתם), וזרקם כלפי מעלה, ואם לא היו חוטאים (ביוסף הצדיק, שהוא סוד שמירת ברית מילה, ויסוד הקדוש) לא היתה לו לעמלק תמיכה מלמעלה לעשות כך, אלא (שניתן לו הכח לזה), כדי להראות להם שנודע עונם שחטאו באותו צדיק, ששמר את הברית הזו, ועתה חללו השבת, שהוא כנגדו, שהיה עומד להגין עליהם מפני מדת הדין. (זהר חדש בשלח א)
ראה עוד עמלק-כללי, ויקהל ג.
בגדול זרועך, כיון שיצאו ישראל מן הים כנס עמלק את כל אומות העולם ובא ונלחם עם ישראל, ונתפלל משה באותה שעה ודממו כולן כאבן, לכך נאמר בגדול זרועך ידמו כאבן. (בשלח-שירה פרשה ט)
ויבא עמלק, ר' יהושע ור' אלעזר בן חסמא אומר המקרא הזה רשום ומפורש על ידי איוב, שנאמר היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים, וכי אפשר לגומא להתגדל בלא ביצה וכי אפשר לאחו בלי מים, כך אי אפשר לישראל בלא תורה, ולפי שפרשו מדברי התורה לכך בא עליהם השונא, שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה, לכך נאמר ויבא עמלק. רבי אלעזר המודעי אומר ויבא עמלק, לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי הענן וגונב נפשות מישראל והורגן, שנאמר אשר קרך בדרך וגו'. אחרים אומרים, ולא ירא אלקים, אלו ישראל שלא היו בידם מצות, ר' אליעזר אומר ויבא עמלק, שבא בגלוי פנים, לפי שכל הביאות שבא לא בא אלא במטמוניות, שנאמר אשר קרך בדרך וגו', אבל ביאה זו לא בא אלא בגילוי פנים, לכך נאמר ויבא עמלק.
רבי יוסי בן חלפתא אומר, ויבא עמלק, שבא בעצה, מלמד שכנס כל אומות העולם ואומר להם בואו וסייעוני על ישראל, אמרו לו לא נוכל לעמוד כנגדן, פרעה לא עמד כנגדן, שטבעו הקב"ה בים סוף, שנאמר וניער פרעה וחילו בים סוף, אנו היאך נוכל לעמוד כנגדן, אמר להם בואו ואתן לכם עצה מה תעשו, אם הם ינצחוני ברחו לכם, ואם לאו בואו וסייעוני על ישראל, לכך נאמר ויבא עמלק, שבא בעצה. רבי יהודה אומר חמשה עממים פסע עמלק ובא ונלחם עם ישראל, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב, החתי והחוי והיבוסי והאמורי יושב בהר, לפי שהיה לפנים מכולן. רבי נתן אומר לא בא אלא מהררי שעיר ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא ונלחם עם ישראל. אחרים אומרים יבא עמלק כפויי טובה, ויפרע מן העם כפויי טובה...
בחר לנו אנשים, ר' יהושע אומר בחר לנו אנשים גבורים, רבי אליעזר המודעי אומר בחר לנו יראי חטא. וצא הלחם בעמלק, ר' יהושע אומר, אמר לו משה ליהושע צא מתחת הענן והלחם בעמלק, רבי אליעזר המודעי אומר אמר לו משה ליהושע יהושע למה אתה משמר את ראשך לא לכתר, צא מתחת הענן והלחם בעמלק. מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, מחר נהיה עמכם מעתרים ועומדים על ראש הגבעה, דברי רבי יהושע, רבי אליעזר המודעי אומר מחר נגזור תענית ונהיה מעתרים על מעשה אבות, ראש אלו מעשה אבות, גבעה אלו מעשה אמהות...
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר, וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו שוברות עמלק, אלא כל זמן שמגביה ידו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפקד משה לעשות כן, והקב"ה עשה להם נסים וגבורות... ר' אליעזר אומר, כל זמן שהיה משה מגביה ידיו כלפי מעלה עתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהם עתידין להנתן על ידיו...
ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו, רבי יהושע אומר ירד וחתך ראשי גבורין שעמו עומדים בשורות המלחמה, רבי אלעזר אומר בא לשון נוטריקון, ויחל וישבר את עמלק, את עמלק כמשמעו, את אלו אשתו ובניו, עמו אלו חיילות שעמו, וכשהוא אומר את אלו חיילים שעם בניו. לפי חרב, רבי יהושע אומר לא נוולם אלא דנם ברחמים, רבי אליעזר אומר לפי חרב למה נאמר, למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה... (בשלח-ויבא עמלק פרשה א)
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים. (ראש השנה כט א)
ריב"ל אומר עמלק כושפן היה, מה היה עושה, היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו. מה עשה משה, עירבב את המזלות, הדא הוא דכתיב שמש ירח עמד זבולה וגו'... (ראש השנה יז ב)
ויאמר משה אל יהושע, למה ליהושע, מתחלה אתה דורש שהיה מבקש להדריכו למלחמה, לפי שהוא עתיד להכניס את ישראל לארץ. דבר אחר למה ליהושע, אמר לו זקנך על ידו ירדו למצרים, לך הזדווג עם מי שאירע אותם בעלותם ממצרים. דבר אחר למה ליהושע, אמר לו זקנך אמר את האלקים אני ירא, ובזה כתיב ולא ירא אלקים, יבא בן בנו שאמר את האלקים אני ירא, ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלקים.
בחר לנו אנשים, מהו אנשים, אנשים של חכמה וביראת חטא, וצא הלחם בעמלק, מיכן אתה למד שהיו תחת ענני הכבוד, שאין אומרים צא אלא למי שהוא שרוי בפנים. (שמות כו ד)
את מוצא כל מי שנדבק בדבר המקום אהבו לעולם, שכן אתה מוצא ביהושע שנדבק בעמלק ועשה בו כתורה וכמצוה, שנאמר ויחלוש יהושע וגו', אמר לו המקום משבטך אני מעמיד פורעו לעמלק לעולם, (שופטים ה') מני אפרים שרשם בעמלק. (במדבר א י)
(ספור המן לאחשורוש)... מה עשה אותו משה פרנס שלהם, היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו, והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים, אמר לו אותו משה בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, איני יודע אותם אנשים שבחר אם בעלי כשפים הם או אם גבורי מלחמה, מה עשה אותו משה נטל מקל בידו, ואיני יודע מה עשה בו, כיון שבאו עליהם איני יודע מה לחש עליהם ורפו ידיהם ונפלו לפניהם, הדא הוא דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב... והיה להם מלך ראשון שאול שמו, והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד, וגם לא חמל על איש ועל אשה ולא על עולל ויונק, ואיני יודע במה הרגם, ועוד מה עשו לאגג זקני שחמלו עליו תחלה, לסוף בא אדם אחד ושמו שמואל חתכו ונתן בשרו מאכל לעוף השמים... (אסתר ז)
ראה עוד עמלק-כללי שמות כו ג, ובמדבר טז יא.
ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, שהיו מחשבים את השעות באסטרולוגיא, מה עשה משה, העמיד גלגל חמה ולבנה וערב את שעותיהן, שנאמר (חבקוק ג') שמש ירח עמד זבולה וגו'. ויחלוש יהושע את עמלק וגו' רבי יהושע אומר ירד וחתך ראשי גבורים שלהן לפי חרב, למדנו שמלחמה הזו על פי הגבורה היתה. אחרים אומרים נתקיים בהם מקרא זה, כי לדם אעשך ודם ירדפך (יחזקאל ל"ה). (בשלח כח)
ויחלוש יהושע ר' ברכיה הכהן אמר הפיל עליהם גורלות. (יתרו ד)
...ר' יהושע בן קרחה אומר אחר הפרשה הזאת מה כתיב, ויבא עמלק, בא עליהן עמלק להפרע מהן, והבא מן הדרך מקדימין אותו במאכל ובמשתה, והוא ראה אותן עייפים ויגיעים משעבוד מצרים ומענוי הדרך ולא שם לבו, אלא עמד על הדרך כדוב שכול להמית אם על בנים, שנאמר אשר קרך בדרך. רבי זכריה אומר והיה עמוד הענן סובב את מחנה ישראל, כעיר מוקפת חומה, ולא היה יכול צר ואויב ליגע בהם, אלא כל מי שהיה צריך טבילה היה הענן מפליטו חוץ ממחנה ישראל שהיה קדוש, שנאמר והיה מחניך קדוש, ועמלק היה מזנב והורג כל מי שאחורי הענן, שנאמר ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים בני אבות, אנשים גבורי כח וחיל יראי שמים וצא הלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עמדו במקום גבוה בתוך מחנה ישראל... וכל ישראל עומדים חוץ לאהליהם ורואין למשה כורע על ברכיו והם כורעין על ברכיהם, נופל על פניו ארצה והם נופלים על פניהם, פורש כפיו אל השמים והם פורשים כפיהם לאביהם שבשמים, מכאן אתה למד ששליח צבור המתפלל כך כל העם עונין אחריו אמן. והפיל הקב"ה את עמלק ואת עמו לפי חרב, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק... (פרק מד)
אנכי נצב על ראש הגבעה, אין כתיב כאן ואני עומד אלא אנכי, אנכי בזכות התורה. נצב בזכות הדינים, דכתיב נצב לריב ה' ועומד לדין עמים (ישעיה ג'), ראש בזכות האבות, כי מראש צורים אראנו (במדבר כ"ג), הגבעה אלו האמהות, שנאמר (שם) ומגבעות אשורנו... דבר אחר למה עשו נפל ביד יוסף, אלא יוסף קטן, בן זקונים, ועשו הנה קטן נתתיך בגוים, יבא עשו הקטן ויפול ביד יוסף הקטן. דבר אחר כל השבטים נשתתפו במכירתו של יוסף, לפיכך אין אחד מן השבטים יכול להזדווג לו שאינם יכולים לישא וליתן עמו. דבר אחר עשו היה בכור ובמעשיו הרעים איבד את בכורתו, יוסף הוא היה הקטן ובמעשים הטובים זכה לבכורה, יבואו מעשיו הטובים ויפרעו מן עשו שהיה בכור ואיבד את בכורתו במעשים הרעים. דבר אחר יוסף הודה בתחיית המתים, פקוד יפקוד אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם, ועשו כפר בתחיית המתים, הנה אנכי הולך למות וגו' (בראשית כ"ה), אמר הקב"ה יבא יוסף שהודה בתחיית המתים ויפרע מן עשו שכפר בתחיית המתים... (פרשה יב זכור, וראה שם עוד)
דבר אחר ויחלוש, שהיה מכה בהם כאדם שהוא מכה את העכברים ומכתשם. (שמות יז יג)
ראה משה כת של סמא"ל הבא לסייע לעמלק, הוצרך לנער מטטרון השולט על כל המלאכים, ומטטרון נקרא נער ויהושע נקרא נער. (בראשית)
לתת נקמת ה' במדין, במלחמות עמלק עשה משה מלחמה בשר של מעלה ויהושע עשה מלחמה בלמטה, וכן במדין. (מטות)
ראה עוד עמלק-כללי ויצא, בשלח.
ואתא עמלק מארע דרומא ושוור בליליא ההוא אלף ושית מאה מילין ומן בגלל מצותא דהוה ביני עשו וביני יעקב אתא ואגח קרבא עם ישראל ברפידים, והינה נסיב וקטיל גוברין מדבית דן דלא הוה עננא מקביל יתהון מן בגלל פולחנא נוכראה די ביניהון. (שמות יז ח)
ויחלוש יהושע - חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם, ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדים שעשו על פי הדבור של שכינה. (שם שם יג)
אשר קרך בדרך - לשון מקרה, דבר אחר לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה הקרה אותה בפני אחרים. ויזנב בך - מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה. כל הנחשלים אחריך - חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטן. ואתה עיף ויגע - עיף בצמא, דכתיב ויצמא שם העם למים, ויגע בדרך. ולא ירא - עמלק אלקים מלהרע לך. (דברים כה יח)
משור - שהיו בעלי כשפים ומשנין עצמם ודומין לבהמה. (שמואל א טו ג)
ויאמר משה אל יהושע - ...ואם כן יהיה הטעם ומטה האלקים בידי, לומר כי כאשר עלה על ראש הגבעה וראה את עמלק נטה ידו במטה להביא עליהם מכות דבר וחרב ואבדן... כי בעת היותו מתפלל וכפיו פרושות השמים לא יתפוש בידו דבר. והיה כל הענין הזה שעשה משה רבינו, מפני שהיה עמלק גוי איתן וחזק מאד, וישראל אינם מלומדי מלחמה ולא ראו אותה מעולם, והיה עיף ויגע ככתוב במשנה תורה, על כן פחד מהם והוצרך לכל התפלה והתחינה הזאת. ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו עם נוחל החרב מברכת הזקן, שאמר לו ועל חרבך תחיה, כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחורבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו ממנה נוושע לעולם, כאשר אמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם, על כן התאמץ משה בדבר. (שמות יז ט)
וילחם עם ישראל - מפני שנאת מכירת הבכורה, אבל קודם לכן נתייראו להזדווג אליהם שלא יהא מוטל עליהם פריעת שטר החוב של "ועבדום ועינו אותם". (שם שם ח)
בחר לנו אנשים - היה עמלק גדול בחכמת האיצטגנינות, ובחר אנשי מלחמתו אנשים שלא יוכלו למות בשנה ההיא, כי הוא ידע זה בחכמת הכוכבים והמזלות, על כן אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים כיוצא בהם, שלא יוכל להתחכם עלינו שיהרוג הוא מישראל וישראל לא יהרוג אחד מהם, וזהו שכתוב ויחלוש יהושע, ולא אמר ויהרוג. (שם שם ט)
...וג' דברים אלו אמר במלחמת עמלק, "אשר עשה לך", המעשה היה בעצם ובראשונה ולא במקרה או מפני דבר אחר כפי שיקרה במלחמות המלכים, כגון לקנות שם או עושר וכדומה, והוא עשה לך - נתכוון נגדך דוקא מצד עצמך. בדרך - ולא יקנה מזה שם גבורה. בצאתכם ממצרים - ולא יקוה לשלל מהבאים מבית עבדים. ועל שלמות פעולתו אמר אשר קרך - בא בעצה נכונה להשחית. ויזנב - שהתמיד בפעולתו בשמחה והצליח, כי בני ישראל היו עיף ויגע - אינם מלומדי מלחמה, ולא ירא אלקים - סרה מהם ההשגחה על תלונותיהם... ויתכן עוד כי אחר שעמלק פשע ב', הקטנה שלא זכר ברית אחים, והגדולה שלא זע מפחד ה', וראוי ששניהם ינקמו נקמתם. (שמות יז ח שער מב)
ויבא עמלק - ששנא את ישראל בגלל ברכות יצחק, וחשב שאינם מלומדים מלחמה, ויגבר עליהם ויגדל שמו משם פרעה והמצרים, ובא פתאום מבלי לשלוח שלוחים. ויש אומרים שהיה בדרך לארץ אחרת, ומצא את ישראל רעבים וצמאים. בחר לנו אנשים - ראה שהצרה באה מפני חטאם, והוא צריך להתפלל עליהם, על כן שלח את יהושע למלחמה, וגם שלח את יהושע לבזות את עמלק. (שם)
ויחלוש יהושע - עון ישראל היה גדול, ויהושע עם התפלה לא הועילו להשמיד את עמלק, והתפלה הועילה שלא נפלו מישראל ושיכופר עונם, או החלישם ואחר כך הרגם לפי חרב. (שם שם יג)
אשר עשה לך - בל יחשבו שהמלחמה בעמלק היא לה', כי בכם נלחם ולא בה', ואל תזכר המפלה שנחל כי אם מעשיו המגונים, א' שנלחם בכם בלי סבה, שלא עברו בארצו ולא הלכו לארצות שעמלק רצה לכבוש. ב' קרך - מבלי להודיע על המלחמה כמנהג. ג', ויזנב בך - נלחם רק בחלשים מפחדו. ד'- שלא ירא אלקים ונלחם בכם... (דברים כה יז)
ויבא עמלק - ענין עמלק ומה שלא יבערנו מיד הוא, כי שרו שצריך להפילו תחלה הוא סמאל, שטן, יצר הרע, ובכל חטא שיעשה איש מישראל הוא מוסיף בו כח, והוא ענין חבלי משיחנו, כי לכל שרי האומות מספיק רוב זכויות להפילם, אבל שר של עמלק צריך שנטהר לגמרי לבל ישען על עונינו. ולמען נשוב יהיו חבלי משיח, ואז בדור שכולו זכאי תהיה מפלת עמלק. ועוד עמלק הוא שוט להעניש על בטול תורה, ולכן בא ברפידים, שרפו ידיהם מן התורה, ולכן היו ידי משה כבדים. (שמות יז ח)
ויבא עמלק - כבר ביארו חז"ל שזה היה עונש על חטאם שעשו מריבה עם משה וינסו את ה' ולא האמינו בנפלאותיו... ובדבר שהוא נמנע מלהיות במדבר בו הענישם, כי מי פתי יסור הנה להלחם עם פליטי חרב ההולכים עיף ורעב במדבר, ואם כן היו בטוחים שם מפחד אויב, והביא עליהם חרב במקום שהיו בטוחים ממנו. וכבר ביארתי שמלחמת עמלק לא היתה לה שום סבה מן הסבות שבעבורה ילחמו עם בעם ממלכה בממלכה, שכל עורכי מלחמות יהיו לאחד מחמש סבות, וכולם לא היו פה. א', שילחם על ארץ לכבשה להרחיב גבולו, וזה היה בדרך. ב', אם יקרב אל גבול ארצו שיירא פן יירש את ארצו, וזה היה בצאתכם ממצרים, ג', אם עשו עמו מריבה והתגרו בו, אבל הוא קרך בדרך דרך מקרה. ד', להראותם כחו וגבורתו ואז ילחם פנים בפנים, והוא זנב כל הנחשלים ואתה עיף ויגע. ה', בעבור הדת שחושב שימצא חן בעיני אלהיו, אבל הוא לא ירא אלהים, ורק הסבה העצמית למלחמה זו היתה, א', מצד הכפירה באלקים, באשר אז שמעו עמים ירגזון, וכל העמים האמינו בנפלאותיו, והוא הקשיח לבו מיראת ה', ויאמר לא הוא, ב', נטר איבה על ישראל מצד אבותיו, וכל עוד שהיו ישראל שלמים באמונתם נפל פחד ה' גם על עמלק, אבל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה והתלוננו על ה' ועל נאמן ביתו, כן רפתה האמונה אצל האומות, ובאשר ראשית גוים עמלק, רוצה לומר שהוא הראשון למכחישי ה', פעל זה בלבו עד שהתעורר לבא אל המדבר ולהלחם עמם. (שמות יז ח)
ויאמר משה אל יהושע - הנה במלחמת סיחון ועוג נלחם משה בעצמו, כי היתה המלחמה על ידי ה' בנסים גלוים, לא כן עתה שה' הסתיר פניו מהם והיו צריכים למלחמה טבעית, שזה לא היה בכחו של משה, שכל ענינו היה מעשה נסים, ולכן הוצרך שתהיה המלחמה על ידי יהושע בעזר אלקי בנסים נסתרים כפי הזכות וההכנה. לפי זה היו פה שתי מלחמות, מלחמה טבעית על ידי תכסיסי מלחמה שנעשתה על ידי יהושע, ומלחמה נפשית שלחם נגד שרו של עשו המקטרג על ישראל שנעשתה על ידי משה... (שם שם ט)
וידי משה כבדים - אבל ידי משה היו כבדים, כי רבו מחוסרי אמונה אשר לא היה לבבם שלם עם ה', ולכן לא היה יכול להרים ידיו כי החומריות גברה על הרוחניות העולה היא למעלה. ויקחו אבן - לרמז על אחדות ישראל, וגם מצא תמיכה מזכות אהרן וחור שתמכוהו בזכותם ובתפלתם. (שם שם יב)
ויחלש יהושע - זה עזר ליהושע לנצח את עמלק, ובכל זאת על ידי שהיתה מלחמה טבעית והזכות היתה קטנה, לכן לא מחה שמו לגמרי רק החליש אותו, וכן לא גבר עליו בנס גלוי רק לפי חרב, על ידי חרב ומלחמה. (שם שם יג)
כי יד על כס - כי יד זו מלחמת משה שהיתה על ידי ידיו של משה, ויהי ידיו אמונה, ואחר כך לחם היושב על כס י-ה - בימי שאול שישב על כסא ה' למלך, ולבסוף תהיה מלחמה לה' - ה' בעצמו ילחם, וזה ימשך מדור דור עד דור גאולי ה'. (שם שם טז)
ויבא עמלק - משהותקף על ידי עמלק, היה על ישראל לעמוד במבחן המלחמה עמו, ברם לא חרב ישראל ניצחה את עמלק, אלא מטה משה, ולא כח הקסמים שבמטה גבר על עמלק, אלא כח האמונה הבטחון והדביקות בה', שבא לידי ביטוי והכרה ביד המורמת אל על. (שמות יז ח)
זכור - בתיאור הפרטים של הופעת עמלק היא מבהירה לו את הניגוד הזה ליעודו, אלא ששם נאמר שהמאבק עם עקרונו של עמלק עד לאובדנו הגמור הוא תוכן כל ההנהגה ההיסטורית של ה' עלי אדמות, ואילו כאן נדרש ישראל לראות את עצמו כמכשיר המשתתף במלחמת ה' בעמלק.
בדרך בצאתכם ממצרים - כלל ישראל היה בדרך, הולך למסעו, המון עם מחוסר מולדת הנוסע במדבר עם נשים וילדים, ואפשר היה לצפות שמצבם יעורר בכל לב אנושי רק השתתפות אנושית ולא יחס של איבה. (דברים כה יז)
אשר קרך בדרך - מקרה הוא מאורע שהוא מחוץ לחישוביו וציפיותיו של מי שנפגע בו. אתה הלכת בדרכך ולא היתה לך כל סיבה להניח שאויב יתנפל עליך, התקפתו באה בלא כל התגרות, והיא נבעה רק משמחה בטבח אדם, או שמא חש בלבו את הסכנה הנשקפת לו עם כניסתך להסטוריה, שהרי אתה מייצג את עקרון האנושיות הטהורה והנאמנות לחובה הסותר את עקרון כח החרב שלו. (שם שם יח)
במאבקו עם ישראל, בא עמלק והסתער עליהם ברפידים, שרפו ידיהם מדברי תורה. רק לאחר שמתעוררים בלב היהודי פקפוקים בזיקה האלקית שיש לשליחותו, בהיותו מסתפק "היש ה' בקרבנו אם אין", והספיקות הללו גורמים לריבוי ההזנחה של קיום המצות, או כפי שמשתמע מסמיכות הפסוקים במשנה תורה על פי דרשות חז"ל, כאשר חדל ישראל משמירת עקרונות היושר והצדק בהליכות שבין אדם לחברו, שהיו צריכים לשמש כמעצבי אופי יסודיים בעדת ישורון, רק אז יש לו לישראל לפחד ולהתירא מפני עמלק. (במעגלי שנה ב עמוד קפז)
כל דברי ימי העולם אינם אלא מלחמת ה' בחומרנות העמלקית, וכל מקום בו ה' צועד בראש צבא הזמן, שם הנצחון מובטח מראש... ואולם דע לך, כי את מלחמתך זו כלפי חוץ לוחם אלוקיך, אתה נקרא למלחמה אחרת, פנימית, ואינך גובר באותה מלחמה חיצונית כל עוד אינך מנצח במלחמה פנימית זו. זוהי מלחמה כנגד עצמך, כגנד החומרנות הטבועה בתוכך, מלחמה זו נקראת היטהרות, ושכר נצחונה נקרא טהרה. (שם עמוד רסט)
מה שקבעו חז"ל לקרות פרשת זכור בשבת, דכתיב בצאתכם וגו' אשר קרך וגו'... ובדרך הטבע אין יכולים לגבור עליו, אכן עתה שנתן לנו הקב"ה התורה יכולין בכחה ללחום עמו, אבל קודם קבלת התורה לא היו יכולין בדרך הטבע, רק על ידי שהנהיג אותם למעלה מן הטבע, ולכן כשנפלו מעט מזו המדרגה על ידי שאמרו היש ה' בקרבנו, מיד בא עמלק... (זכור תרמ"ז)
והנה השבת סהדותא איקרי, והוא בחינת יוסף... וזה שאמרו חז"ל שאין הכסא שלם עד שימחה זרע עמלק, כי צורת יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד, ובכח ברית מילה נגמרה זו הצורה, וכמו שכל בני ישראל כל עבודתם לתקן ולהוציא צורה זו הפנימיות מכח אל הפועל, כך אותו רשע עמלק ימח שמו עומד להלחם ולבטל צורה ועדות זו... וכמו שלוחם למטה עם בני ישראל, כך למעלה יש לו קליפה שמכסה שאין אור נשמתן של ישראל יכול להאיר בשלמות עד שימחה שמו, ואז יתקיים ולא יכנף עוד מוריך, ולכן כל אחד מישראל צריך להיות שונא לעמלק, שכל מה שקשה לתקן שמירת הברית כראוי הכל בכח אותו הרשע ימ"ש, לכן תקנו זכירת עמלק בשבת. (שם תרנ"ד)
בפסוק בחר לנו אנשים, צדיקים, כי לא כל אחד יכול להלחם בעמלק, דכתיב מלחמה לה' בעמלק, פירוש הנלחמים לשם ה' יכולין לנצחו, דאיתא אין לך מלחמה שנוצחת שלא יהיה בה מזרע עשו, כי הוא ירש החרב, אבל הנלחמים לשם שמים יכולין לנצחו, לכן כתיב כאשר ירים משה ידו... כי עמלק שונא את בני ישראל ושונא לשמים ועיקר שנאת בני ישראל צריכה להיות בעבור כי הוא שנאוי להמקום ב"ה, ואז נוצחין המלחמה. (שם תרנ"ז)
והנה במדרש דרשו נמי שלח אורך ואמתך, אורך זה משה, ואמתך זה אהרן... ועל כן אם היה משה עצמו הלוחם עם עמלק היה מאבד שמו לגמרי, כי במדת האמת שלו אין לעמלק שום מציאות, וכמו שלא נשאר מסיחון ועוג שום שריד ופליט... וכן היה נמי בעמלק, אך באשר ידע את ישראל שעדיין בלתי מזוככים ויש עדיין צורך בו כדין עלוקה כנ"ל, על כן לא רוצה להלחם עמו בעצמו, שאז היה מוחה שמו בעוד צורך בו... (תצוה תרע"ה)
ויש להסביר הדברים, ועמלק באשר היו לו נפש רוח ונשמה בקליפה, והיה מקולקל במחשבה דיבור ומעשה, ועל כן כשהיו צריכין להתגבר עליו היו צריכין לכח כללי שאין דוגמתו בעמלק בקליפה, כי להתגבר על זולתו איננו מספיק כח שוה דוגמתו אלא כח נעלה וגבוה ממנו כמובן, וזה אינו נרמז בשמו של משה מפני שאיננו מלובש בו כלל, ועל כן לא נכתב שמו של משה במלחמה ההיא כלל. ועם מה שאמרנו יש ליתן טעם למה המלחמה הראשונה עם עמלק היתה כל כך קשה, שמשה עלה ראש הגבעה ומטה האלקים בידו וכו', וכאן לא הוצרכו לכל אלה, אלא וידר ישראל נדר לבד, הגם שיש לומר בפשיטות שאז עדיין טרם קבלת התורה, אבל לעומת זה חסרים כאן אהרן וחור, וזכות קבלת התורה היתה להם גם אז, שהרי אף ממצרים נגאלו רק בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל. אך להנ"ל יש לומר אולי עדיין לא זכה משה לבחינת חיה, ולא זכה עד מתן תורה, ולא היה להם עדיין כח כללי, על כן היה הדבר כל כך קשה, באשר גם עמלק כחו בקליפה לעומתם בקדושה, והוצרכו להשתמש במה שבשלש הבחינות עצמן כחם גדול בקדושה יותר מעמלק בטומאה... (פורים תרע"ג)
אך מלך הוא מרכבה למדת מלכות שנקראת דינא רפיא... ועל כן יובן שמלחמת עמלק שאיננו מגבול ישראל צריכה להיות על ידי מלך ולא על ידי השופטים, שאין ענינם להרחיב גבול הקדושה מחוצה לה, ורק מלך שענינו הוא להרחיב גבול הקדושה מחוץ לגבול, עליו מוטל להכרית זרעו של עמלק... (שופטים תרע"א)
ראה עמלק-כללי-מחיית זכר.