עשר מכות   והחרטומים

(ראה גם: כשוף, עשר מכות-כללי, פרעה-חזוק לבו)

מדרש רבה:

...מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם ועשו אף הם כך, ולא עוד אלא קרא לאשתו לעשות כן ועשתה כך... מהו גם, אפילו התינוקת של ד' וה' שנים קרא ועשו כן. (שמות ט ד)

למה לא יכלו לעמוד לפני משה, לפי שהם השיאו עצה לפרעה להשליך ליאור כל הבן הילוד כדי שימות משה, ועוד שהיו מחייבין אותו הריגה בעת שהסיר העטרה מראש פרעה לראשו, לפיכך ולא יכלו החרטומים וגו'. (שם יא ו)

מדרש הגדול:

ויעשו כן החרטמים וגו' ולא יכולו, כיון שראה הקב"ה שהן מתיגעין בראשונות, אפילו מקומות שיהיו אומרין למלאותן לא היו מכות שפות בהן, שכן הוא אומר בכנים ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא, לעשות לא נאמר אלא להוציא, שכבר היו עשויין, בא הכנים ולימד על הכל, שכתב בהן ויעשו, שלא נתמלאו מדבריהם אלא מדבריו של משה. ר' אומר הרי הוא אומר שלח חשך ויחשיך (תהלים ק"ה), אפשר החשך מכה תשיעית היא והוא פותח בה תחלה, אלא זה בנין אב לכל המכות, מה החשך לא עשו החרטמים בלטיהם כמותו, אף כולן לא עשו החרטמים כמותן. ר' יהודה אומר כל המכות כולן נשנו בספר תלים חוץ משלשה שלא נשנו, הכנים והשחין והחשך, מפני ששלשתן מפורשין בתורה שלא עשו החרטמים כמותן... אבל השאר שהיו בני אדם חוששין שעשו החרטמים כמותן, בא דויד וסמך כולן לגבורתו שלהקב"ה, ויש אומרים אף אלו כבר פירשן דוד, שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה... (שמות ח יד)

ילקוט ראובני:

ויקרא גם פרעה לחכמים וגו', ויעשו גם המה חרטמי מצרים, דבעי למיקם לקביל פלאין דהקב"ה, כיון דחמו נסין ופליאין דעביד למשה במצרים אהדרו אחר כך לגבי משה ובקשו להתגייר, אמר ליה קב"ה למשה לא תקביל לון וכו', ומשה קבלן מעצמו, וגם ערב רב היו חרטומי מצרים ובראשיהם יונו"ס ויומברו"ס. (וארא)

אבן עזרא:

ויעשו - במים מועטים, על כן ראה פרעה כי הפרש בין מעשה אהרן ובין מעשיהם, על כן קרא למשה כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה ולא יכלו לחסרה. (שמות ח ג)

ויאמרו החרטמים - בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלקים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים... על כן חזק לב פרעה. (שם שם טו)

רמב"ן:

ויעשו כן החרטמים - שהכו בעפר הארץ ואמרו השבעת השדים ועשו להטיהם כאשר עשו בשאר פעמים להוציא את הכנים ולא יכולו, כי חכמי החרטומים יודעים היו מה בכח ידם לעשות, וכבר נסו כן מעשיהם פעמים אחדות. (שם ח יד)

אצבע אלקים היא - אמר ר' אברהם... ואין דבריו נכונים בעיני, כי המקרא לא יקרא אצבע אלקים רק המכה הבאה מאתו בעונש... ועוד כי לא עמדו החרטומים לפני משה אחרי כן גם במכת הערוב שהיתה בהתראה ולא בשאר המכות, אבל הענין כפשוטו, כי באות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכנים הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלקים, ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה, ולהמעיט הענין אמרו אצבע אלקים ולא אמרו יד אלקים, כלומר מכה קטנה מאתו...

והנראה בעיני עוד, כי מכת הדם להפוך תולדת המים לדם, ומכת הצפרדעים להעלותם מן היאור יכלו לעשות כן, כי אין בהם בריאה או יצירה, כי לא אמר הכתוב ויהיו הצפרדעים, רק ותעל הצפרדע, רק מכת הכנים היתה יצירה, ואין טבע העפר להיות כנים, על כן אמר והיה לכנים, ואמרו להוציא את הכנים, ולא יוכל לעשות כמעשה הזה זולתי היוצר ית'... (שם שם טו)

ולא יכלו החרטומים לעמד - בושו והכלמו וחפו ראשם בהיותם מלאים שחין ולא יכלו מלט נפשם, על כן לא באו בהיכל המלך ולא נראו לפני משה בחוצות. (שם ט יא)

...עד שנתאמת אצלם חדוש העולם והנבואה בנסים המפורסמים שנעשו על ידו, כגון עשר מכות על פני החרטומים הבקיאין בכל עניני הכשוף והשדים, עד שהודו לו כמו שכתב, "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים היא"... הכתוב הודיענו שלא יכלו החרטומים למלט נפשם ממנו, אבל הענין שהוצרכו להודות למשה רבינו ע"ה, מפני שכתוב "ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו", ואמרו רז"ל אין השד יכול לבראות בריה פחות מכעדשה, והקשה ואפילו כי גמלא לא מצי, אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף (נאסף) ליה. והיה זה רחוק בעיני עד שדברתי עם בעלי השדים, ושמעתי מהם שיקשה מאד להם מלאכה דקה ולאסוף דברים דקים, ולא אוכל להאריך... אבל הפשט הנכון הנראה לי כי היה רצון מן הקב"ה לבטל מהם כחם ויכלתם מעתה... (תורת ה' תמימה)

מלבי"ם:

ויעשו כן - ומפרש שלא עשו ממש כי היו רק בלטיהם, מעשה אחיזת עינים. (שמות ח ג)

ולא יכלו החרטומים - בג' מכות הראשונות שנעשו על ידי אהרן נסו גם החרטומים להראות כחם, אבל במכות ערוב ודבר שנעשו על ידי ה' החרישו, עד מכת שחין שנעשה על ידי משה ואהרן רצו גם הם לעשות דבר, רק שלא יכלו לעמוד מפני משה משני טעמים, א', כי היה השחין בחרטומים עצמם, ב', שלא יכלו לנסות שגם הם יעשו שחין על איש אחד, כי היה השחין בכל מצרים. וזה שאמר "כי היה השחין בחרטומים" שנשאר בהויתו לעולם, ששתי המכות כנים ושחין שבאו דרך עונש לא סרו מהם לעולם. (שם ט יא)

העמק דבר:

ולא יכלו החרטומים - בערוב ודבר לא נזכרו החרטומים דודאי היו יכולים גם המה להביא הערוב, וזהו עיקר מלאכתם, ועל ידי שדים ודאי יכולים להרגו, אבל מכות אלו לא באו להראות כי יד ה' היא, רק מכות נאמנות על מצרים ופרעה שירך לבבם, ומה יועיל שגם הם יעשו, ובמכת ערוב נוכח שיד ה' היא כשסרו על ידי תפלת משה... (שם)