עבד   כנעני

 

ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. (שמות כ י)

ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה. וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם, והיו לכם לאחוזה. והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו, ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה מד)

בדברים לא יווסר עבד, כי יבין ואין מענה... מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון. (משלי כט יט)

אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי. (איוב לא יג)

אל תתן לבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך. כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים. (קהלת ז כב)

זהר:

לעולם בהם תעבודו, מצוה זו היא לעבוד בעבד כנעני, שכתוב לעולם בהם תעבודו. והם מצד חם, שגילה עריות, שנאמר עליו ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, למה עבד עבדים, אלא שהוא עבד לעבד עולם ההוא שהוא עולמו של יובל, (כלומר שהוא עבד לעבד נרצע, ישראל שהוא יוצא חפשי בעולמו של יובל, והוא אינו יוצא לחפשי אפילו ביובל). ואם תאמר הרי אחיו של שם ויפת היה, למה לא היה כמוהם, וכן אליעזר עבד אברהם שהיה מזרעו של חם, למה לא היה כמו חם, אלא שיצא צדיק... (בהר סג, ועיין שם עוד)

מכילתא:

רבי ישמעאל אומר עבד כנעני אין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון, שנאמר והתנחלתם אותם, ולפי דרכנו למדנו שעבד כנעני כשדה אחוזה לעולם, אבל אם היה רבו רודהו והפיל את שנו וסמא את עינו או אחד מאבריו שהם ראשין וגלויים הרי זה קונה עצמו ביסורין... (משפטים פרשה ט)

...הלוקח עבדים ערלים מן הגוים הרי הן בשבת כישראל בחולו של מועד, דברי רבי יאשיה, רבי עקיבא מחליף, אימתי עושין יין נסך בזמן שמזכירים עבודה זרה על פיהם, ואימתי מזכירין עבודה זרה על פיהם בזמן שנודרין בהם... (שם פרשה כ)

ספרא:

...שמא תאמרו הואיל ואסרת לנו את כל אילו במה נשתמש, תלמוד לומר ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים, מה תלמוד לומר, מניין אתה אומר ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן מותר אתה לשעבדו עבד, תלמוד לומר אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם, ולא מן הכנענים שבארץ, מהם תקנו, בניהם ובנותיהם. הם עצמן מניין, תלמוד לומר מהם תקנו עבד ואמה, הקיש עבד לאמה, מה אמה אין לה קידושים, אף עבד אין לו קידושים... (בהר פרק ז, וראה שם עוד)

ספרי:

להראות את עבדך, ישראל נקראו עצמם עבדים, והקב"ה קראם עבדים, ויש שקראו עצמן עבדים, והקב"ה לא קראם עבדים, ויש שלא קראו עצמם עבדים, והקב"ה קראם עבדים. אברהם קרא עצמו עבד, שנאמר אל נא תעבר מעל עבדך, והקב"ה קראו עבד, שנאמר בעבור אברהם עבדי. יעקב קרא עצמו עבד, שנאמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, והקב"ה קראו עבד, שנאמר ואתה עבדי יעקב. משה קרא עצמו עבד, להראות את עבדך, והקב"ה קראו עבדי, שנאמר משה עבדי מת. דוד קרא עצמו עבד, שנאמר אני עבדך בן אמתך, והקב"ה קראו עבד, שנאמר למען דוד עבדי, ישעיה קרא עצמו עבד, שנאמר יוצרי מבטן לעבד לו, והקב"ה קראו עבד, שנאמר עבדי ישעיהו. שמואל קרא עצמו עבד, שמשון קרא עצמו עבד, שנאמר אתה נתת ביד עבדך, והקב"ה לא קראו עבד. שלמה קרא עצמו עבד, שנאמר ונתת לעבדך לב לשמוע, והקב"ה לא קראו עבד, אלא תלאו בדוד אביו, שנאמר למען דוד עבדי. איוב לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, שנאמר השמת לבך אל עבדי איוב, יהושע לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, וימת יהושע בן נון עבד ה'. כלב לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, שנאמר ועבדי כלב. אליקים לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, שנאמר לעבדי לאליקים. זרובבל לא קרא עצמו עבד, והקב"ה קראו עבד, שנאמר זרובבל בן שלתיאל עבדי. דניאל לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד, שנאמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דא-להא חייא. נביאים הראשונים לא קראו עצמם עבדים, והקב"ה קראן עבדים, שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. (ואתחנן כז)

לא תסגיר עבד אל אדוניו, מכאן אמרו המוכר עבד לגוי לחוץ לארץ יצא בן חורין, אשר ינצל אליך מעם אדוניו, לרבות גר תושב, עמך ישב, ולא בעיר עצמו, בקרבך, ולא בכפר, במקום אשר יבחר במקום שפרנסתו יוצאה, באחד שעריך, בשעריך ולא בירושלים, כשהוא אומר באחת שעריך שלא יהיה גולה מעיר לעיר, בטוב לו, מנוה הרע לנוה היפה, לא תונינו, זו אונאת דברים. (תצא רנט)

תלמוד בבלי:

למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג, שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו, אף אתה אמור לו, כלום יש בן שמורד באביו... (ברכות י א)

וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחמין, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים, אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה... דאמר רבי חנינא, (ברכות) ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו... אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך, אמר לה לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך. (שם לד א וב)

תא שמע נשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנים לעצמן, נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנים... (שם מה ב)

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן... ואמר רבי יהושע בן לוי תשעה ועבד מצטרפין, מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה, שחרר אין לא שחרר לא, תרי אצטריכו... והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר לעולם בהם תעבודו, לדבר מצוה שאני... (שם מז ב)

...אמר לו דייו לעבד שיהא כרבו. (שם נח ב)

תנו רבנן איזהו עשיר... רבי טרפון אומר כל שיש לו ק' כרמים ומאה שדות וק' עבדים שעובדין בהן... (שבת כה ב)

אמר ריש לקיש כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים... (שם לב ב)

...והאמר שמואל יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו... (שם נה א, וראה שם עוד)

...אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. (שם פט א)

כתנאי, יש יליד בית שנימול לאחד, ויש יליד בית שנימול לשמנה, יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמנה... (שם קלה ב, וראה שם עוד)

המל את העבדים אומר, אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה, והמברך אומר אשר קדשנו במצותיו וציונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית חוקות שמים וארץ לא נתקיימו, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ברוך אתה ה' כורת הברית. (שם קלז ב)

...דכיון דאתי משיחא הכל עבדים הן לישראל... (עירובין מג ב)

שלשה דברים אמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים... בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה. (פסחים קיג א)

תנו רבנן שלשה אוהבים זה את זה, אלו הן הגרים ועבדים ועורבין. (שם שם ב)

אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה, עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה, אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי, אמר ליה פטרתן מלומר מה נשתנה, פתח ואמר עבדים היינו. (שם קטז א)

...אמר לפניו, רבונו של עולם, כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו... אמר לו רבונו של עולם, יש עבד שתובע את רבו... (שם קיח ב)

...הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להן. (יומא פז א)

...למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו. (סוכה כח ב)

...הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן. (מגילה יד א)

אמר ליה רשע, עבד שקנה נכסים, עבד למי ונכסים למי... (שם טז א)

הכל חייבין בראיה חוץ מחרש... ועבדים שאינם משוחררים... (חגיגה ב א)

...מנלן, אמר רב הונא אמר קרא אל פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא זה שיש לו אדון אחר, הא למה לי קרא, מכדי כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה, דגמר לה לה מאשה, אמר רבינא לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין... (שם ד א)

רב הונא כי מטא להאי קרא יראה יראה בכי, אמר, עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו ...כי מטי להאי קרא קא בכי, וזבחת שלמים ואכלת שם, עבד שרבו מצפה לאכול על שלחנו יתרחק ממנו... (שם שם ב)

רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי... עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו... עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו. (שם ה א)

רבי אילא... אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו. (שם שם ב)

ואמר רבי יוחנן זאת אומרת מקבלין גרים מתרמוד... מתרמוד מאי טעמא לא, פליגי בה רבי יוחנן וסביא, חד אמר משום עבדי שלמה... (יבמות טז ב)

...עבד איש אתה מל בעל כרחו... דתניא אחד גר ואחד לוקח עבד מן העובד כוכבים צריך לקבל... (שם מח א, וראה שם עוד)

אמר רב הכל מודין בעבד שאין לו חייס, דכתיב שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור... (שם סב א)

דתניא, לא תסגיר עבד אל אדוניו, רבי אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר... (שם צג ב)

אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו... (כתובות סז ב)

נשים ועבדים יש להן נזירות, חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו... ואמרת אליהם, לרבות את העבדים... (נזיר סא א, וראה שם עוד)

חומר בעבדים מבנשים, שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו, הפר לאשתו הפר עולמית, הפר לעבדו, יצא לחירות ומשלים נזירותו. תנו רבנן, למה רבו כופו, לנזירות, אבל לא לנדרים ולערכין... (שם סב ב, וראה שם עוד)

לעולם בהם תעבודו רשות דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר חובה... (סוטה ג ב, וראה שם עוד)

...כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין... כלום יש עבד שמברכין אותו ואין מסביר פנים. (שם מ א)

תנו רבנן, עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסיי קנוין לך, עצמו קנה, נכסים לא קנה...דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין, שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין, רבי שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן... (גיטין ח ב)

האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי, אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים, לפי שזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו, שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי... אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו, אמרו לו מפני שהוא קנינו... שמעת מיניה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך... עבדא דנהום כריסא לא שויא למריה ולמרתיה למאי מיתבעי. תא שמע עבד שגלה לערי מקלט אין רבו חייב לזונו, ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו... לימא כתנאי, רבן שמעון בן גמליאל אומר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות, וחכמים אומרים הרשות ביד רבו... ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי מרחם. תא שמע המקדיש ידי עבדו אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע... (שם יא ב, וראה שם עוד)

בעו מיניה מרבי אמי, עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, אמר להו מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים, מכלל דעבד כשר, אמר רב אסי אמר רבי יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין... (שם כג א)

עבד שנשבה ופדאוהו, אם לשום עבד ישתעבד, אם לשום בן חורין לא ישתעבד, רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד... שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו. מיתיבי, אמר להן רבן שמעון בן גמליאל כשם שמצוה לפדות את בני חורין כך מצוה לפדות את העבדים... דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור... (שם לז ב, וראה שם עוד)

אמר רבי חנינא אמר רב אשי אמר רבי עבד שנשא את בת חורין בפני רבו יצא לחירות... כדאמר רבה רב רב שילא כשרבו הניח לו תפילין, הכא נמי כשרבו השיאו אשה... אמר רבי יהושע בן לוי עבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות, מיתיבי לוה הימנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת בפני רבו הרי זה לא יצא לחירות... אמר אמימר המפקיר עבדו ומת, אותו העבד אין לו תקנה... (שם לט ב, וראה שם עוד)

מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל, בית שמאי אומרים תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם, לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין, בת חורין אי אפשר שכבר חציו עבד... וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי. תנו רבנן המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה, וחכמים אומרים לא קנה... (שם מ א, וראה שם עוד)

המוכר עבדו לעובדי כוכבים או לחוצה לארץ יצא בן חורין. תנו רבנן, המוכר עבדו לעובדי כוכבים יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו ראשון... (שם מג ב)

אמר רבי יהושע בן לוי המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסים אותו על מאה בדמיו... אמר רבי אבהו שנה לי רבי יוחנן עבד שיצא אחר רבו לסוריא ומכרו שם רבו יצא לחירות... (שם מד א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של רבי ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים, לימים נזדווגו שניהם במקום אחד, זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה... (שם נח א)

...ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו. (שם סח א)

תא שמע דתניא גופו של גט שחרור הרי אתה בן חורין הרי אתה לעצמך... (קדושין ו ב, וראה שם עוד)

עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר על ידי עצמו, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. מנלן, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, הקישן הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה נקנה בכסף בשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה... תנו רבנן כיצד בחזקה, התיר לו מנעלו או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גרדו הלבישו הנעילו הגביהו קנאו... (שם כב ב, וראה שם עוד)

עשרה קבין שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים ואחד נטלו כל העולם כולו. (שם מט ב)

אמרו, רגיל דקרי אינשי עבדי, אכריז עליה דעבדא הוא. (שם ע א)

עבד ואמה לאו אף על גב דכוונתן להזיק אפילו הכי פטירי... אמר רב אשי אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו, שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו, ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום. (בבא קמא ד א)

דתני אבימי פרוזבול חל על הקרקע ואינו חל על העבדים, מטלטלין נקנין עם הקרקע ואינן נקנין עם העבדים... מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר עבדים כמקרקעי דמי ומר סבר עבדים כמטלטלין דמי... (שם יב א, וראה שם עוד)

תניא כוותיה דרבא, בעל השור נקי רבי עקיבא אומר נקי מדמי עבד... (שם מב ב, וראה שם עוד)

החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן, רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת... העבד והאשה פגיעתן רעה, החובל בהם חייב, והם שחבלו באחרים פטורין, אבל משלמין לאחר זמן, נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם... (שם פז א)

גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה, רבי מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך... (שם צו ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן מצא שטר שחרור בשוק, בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד, אין הרב מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה... (בבא מציעא יט א)

אלו דברים שאין להם אונאה, העבדים... אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם... (שם נו א, וראה שם עוד)

אמר ליה אימור דאמר רב נחמן כגון דארי עבדיה, דמרקיד בי כובי, (ליצן מרקד בחנויות לשתות יין)... (שם סד ב)

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא מאי דכתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו... וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא. (שם פה ב)

דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי. (שם פו ב)

אמר ליה רב עיליש לרבא האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו, תיבעי למאן דאמר שלוחו של אדם כמותו, תיבעי למאן דאמר שלוחו של אדם אינו כמותו... אבל עבד דלאו בר מצוה לא, או דלמא אפילו למאן דאמר אין שלוחו של אדם כמותו, הני מילי שליח, אבל עבד יד עבד כיד רבו, אמר ליה מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא. (שם צו א)

הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה... אמרה כל מאן דאתי ואמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא... (בבא בתרא ג ב)

...ואם סתרת ובנית עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין... (שם ד א)

אמר לו אתם קרוים בנים וקרוין עבדים, בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוים עבדים. (שם י א)

אמר רב עפרא לפומיה דאיוב, כלום יש עבד שמוכיח את רבו. (שם טז א)

ואמר ריש לקיש, מאי דכתיב עובד אדמתו ישבע לחם, אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם, ואם לאו לא ישבע לחם. (סנהדרין נח ב)

...דאמר ריש לקיש מאי דכתיב דוד עבדי נבוכדנצר עבדי, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך, לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדו, עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי... (שם קה א)

דבי רבי ישמעאל תנא עבד מלך כמלך. (שבועות מז ב)

...וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ אינן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אף הן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה. (עבודה זרה לט א)

אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס... (אבות א ג)

מרבה עבדים מרבה גזל... (שם ב ז)

...נתן דעתו להושיבן בראש, כשעלה שלח להם ולא באו, חזר ושלח להם ובאו, אמר להם כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם, שנאמר וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה. (הוריות י א)

הכל סומכין חוץ מחרש... והעבד... (מנחות צג א, וראה שם עוד)

האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו... (תמורה כה א, וראה שם עוד)

שמואל בדק באמתיה ויהב לה ד' זוזי דמי בושתה, שמואל לטעמיה, דאמר שמואל לעולם בהם תעבודו, לעבודה נתתים ולא לבושה... (נדה מז א)

תלמוד ירושלמי:

...והלא אמרו אין מקבלים תנחומין על העבדים מפני שהעבדים כבהמה... מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו המקום ימלא חסרונך. (ברכות כ א)

ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, מה אמר... רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים... אמר הקב"ה כך אני מוכיח עליהן... לעבד נמכר יוסף... (פאה ד א)

עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם, רבי יוסה אומר אין רשות לרבו לומר לו איפשי שתמנה על הפסח, אבל אומרים לו איפשי שתמנה על זה אלא על זה... רבי יעקב בר אחא אמר רבי זעירא בעי הרב מהו שיצא בהקדש העבד, ולא מתניתא היא, האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח, מתניתא מדעת רבו, מה צריכא ליה שלא מדעת רבו... (פסחים נט א, וראה שם עוד)

רבי זעירא בשם רב ירמיה העבד עולה למניין שבעה... לא כן אמר רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בי רבי חנינה אסור ללמד את עבדו תורה, תיפתר שלמד מאליו או שלימדו רבו כטבי. (מגילה ל א)

מניין לכהן שקנה אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה, תלמוד לומר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו', מניין לאשתו שקנתה עבדים ועבדיה עבדים שיאכלו בתרומה, תלמוד לומר וכהן כי יקנה נפש קניין כספו, אף קנינו שקנה קניין אוכל... (יבמות לח ב, וראה שם עוד)

העבד מניין שביאתו פוסלת, רבי יוחנן אמר בשם רבי ישמעאל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה, שיש לה עליו אלמנות וגירושין חוזרת... (שם מב ב, וראה שם עוד)

רבי יוסי בשם רבי יוחנן שמעון בר בא בשם רבי יוחנן הלוקח עבדים מן הגוי על מנת למוהלן וחזרו בהן מגלגל עמהן שנים עשר חדש, אם קיבלו עליהן הרי יפה, ואם לאו מותר למוכרן לגוי... (שם מד א)

רבי ירמיה בעא המקדיש מעשה ידי עבדו והיה צייד מהו, נישמעינה מן הדא המקדיש את עבדו הוא קודש ומעשה ידיו חולין, מעשה ידי עבדו הוא חולין ומעשה ידיו הקדש. אמר רבי יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל נזקו צערו בושתו ופגמו, והלה יצא ויתפרנס בצדקה... רבנין דקסרין בשם רבי אחא מצווין ישראל לפרנס קיטועין אפילו עבדים, רבי יוחנן מן כל מה דהוה אכיל יהיב לעבדיה, והוה קרי עלוהי הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד. (כתובות לה ב)

...ולא יכוף את עבדו (בנזירות), שנייא היא דכתיב כי נזר אלקיו על ראשו, את שאין לו אדון אחר, יצא עבד שיש לו אדון אחר, היה יכול למחות על דבר רבו אומר לו הלכה היא. כפפו רבו וניטמא מהו שיביא קרבן טומאה, וכי נזיר הוא, לא את הוא שגזרתה עליו שיטמא, את אמר מביא קרבן טומאה וכא מביא קרבן טומאה... (נזיר מב ב, וראה שם עוד)

...רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד, שכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין, כך הן מצווין לפדות את העבדים, אהן תנא קדמייא סבר, מימר מצווין הן לפדות בני חורין ואין מצווין לפדות את העבדים. (גיטין כב א)

רוב עבדים גאים (יותר מקפידים על בזיונם)... (קדושין מח א)

...אמר רבי אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים, לא כן אמר רבי יוחנן הקוטע ידי עבד חבירו רבו נוטל נזקו צערו ריפיו שבתו בושתו, והלה יתפרנס מן הצדקה, אמר רבי אחא מצווין ישראל לפרנס עבדים קוטעין יותר מן השלימין, והוא רבי יוחנן אכול קופד ויהיב לעבדיה, שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה הלא בבטן עושני עשהו, אמרי תמן במידת הדין, ברך הכא במידת רחמים. (בבא קמא לה ב)

...מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו, אתא גבי רבי יהושע אמר לו טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו, אמר לית בידך, ואין קנסות אלא בעדין ובבית דין, הדא אמרה שאין אומרים לו צא ידי שמים, רבי גמליאל בי רבי אילעאי בעא קומי רבי מנא רבן גמליאל כמאן דאמר מותר לשחרר, אמר ליה גרמה אמרה שאסור לשחרר, דלא כן היה לו לשחררו משעה ראשונה, (אם לא כן היה יכול לשחררו קודם שהפיל שנו). (שבועות כז ב)

תני העבדים והשטרות והמטלטלין אין להן איגרות ביקורת... עולא בר ישמעאל אמר עבדים שלא יברחו... רבי בא בר כהנא בעא קומי רבי יוסי לית הדא אמרה שעבדים נפדין בשלשה, אמר ליה אין... (סנהדרין ו ב)

כהן קודם ללוי... וגר לעבד משוחרר... מפני מה הכל רצין אחר הגיורת ואין הכל רצין אחר משוחררת, שהגיורת בחזקת משתמרת, ומשוחררת בחזקת הבקר... אמר רבי יוחנן אל תאמין בעבד עד ששה עשר דור... (הוריות יח ב)

מדרש רבה:

אמר רבי יצחק אמר לו (יהושע לשמש) עבדא בישא לאו זביניה דאבא את... (בראשית ו יד)

תניא הולכים ליריד של עכו"ם בחולו של מועד ליקח מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר לא סוף דבר עבדים מהולים הן לו, אלא אפילו ערלים מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה. רבי יהושע בן לוי בעא קומיה דריש לקיש אמר ליה מהו ליקח עבדים ערלים מן העכו"ם, אמר לו אימתי את שואלני ביום טוב, תני אפילו בשבת. (שם מז יב)

אמר לו הקב"ה לאברהם דיו לעבד שיהא כרבו. (שם מט ב)

כל העבדים מחסרין את בית רבן, אבל זה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודים על הגזל, אבל זה וילקט יוסף את כל הכסף, כל העבדים חשודים על הערוה, אבל זה ולא שמע אליה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר כל העבדים רבן מאכילן תרומה לעבדיהם, אבל זה האכיל את רבו תרומה, דאמר רבי יהושע בן קרחה מבנות יוסף לקח אלעזר. (שם פו ג)

...אמר בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני אין זה עבד... אמר רבי לוי עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין עבד לתרויהון. (שם שם ד)

אמר הקב"ה כביכול אדם קונה לו עבד שיהא העבד נוטל הפנס ומאיר לקונה, ואני לא עשיתי כן אלא אתם עבדי, (ויקרא כ"ה) כי לי בני ישראל עבדים ואני נוטל את הפנס ומאיר לכם. דבר אחר בנוהג שבעולם אדם קונה עבד שאם יצא לדרך יהא עבדו קודם ומתקן לו אטימסייה, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי ואני הייתי מתקן לכם אטימסייה, שנאמר (במדבר י') וארון ברית ה' וגו' לתור להם מנוחה. דבר אחר בנוהג שבעולם אדם קונה עבד שיהא עבדו אופה לו לחם, ואני לא עשיתי כן, אתם עבדי ואני אופה לכם לחם מן השמים, וכן הוא אומר (תהלים ע"ח) לחם אבירים אכל איש. אמר הקב"ה למשה אכלה אותם מלפני, אמר לפניו רבון העולמים אתה מאריך אף, ועבד אם יהיו מעשיו טובים ויהא שומע לרבו ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות אין מחזיקין לרבו טובה, ואימתי הם מחזיקין בזמן שהעבד של תרבות רעה ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות... (במדבר טז יז)

רבי פנחס אומר בשם רבי שמואל בר אבא כל שהוא משמש את רבו כראוי הוא יוצא לחירות, מנין אנו למדין מיוסף, על ידי ששמש את רבו כהוגן יצא לחירות... (שיר א א)

...ולמה למצרים, שכיעור ורע יש לעבד כשהוא חוזר לרבו ראשון. (אסתר א א)

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, כתיב (תהלים ס"ו) לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ, הקציף עבדים על יד אדוניהם לתת גדולה לצדיקים, הדא הוא דכתיב קצף בגתן ותרש וגו' לתת גדולה למרדכי. מקציף אדונים על עבדיהם לתת גדולה ליוסף, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"א) פרעה קצף על עבדיו. (שם ו)

רבי הונא אמר (בראשית ג') ויהי האדם לנפש חיה, עשאו עבד מכודן בפני עצמו, דאי לא לעי לא אכיל... (איכה א מו)

עבדים משלו בנו אלו מצרים... דבר אחר אלו מלכיות... (שם ה ט)

רבי יהודה ברבי סימון אמר... עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו... (קהלת יב טז)

מדרש תנחומא:

מעשה באחד שהלך למדינת הים, והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל. כיון שהגיע זמן מיתתו כתב כל נכסיו במתנה לעבדו, וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו. כיון שמת כנס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל, ואמר לו מת אביך וכתב לי דיאתיקי מכל נכסיו בלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל. מה עשה הבן, הלך אצל רבו וספר לו המעשה. אמר לו רבו, אביך חכם גדול היה ובקי בדינין, אמר, אם אניח כל נכסי ביד עבדי הרי הוא גונב אותן ומפסידן, אלא אני כותבן לו במתנה כדי יזהר בהן, ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל, ועכשיו לכשתלך עמו לבית דין ויוציא אותו דאיתיקי, אמור לפני בית דין, רבותי, כך צוה אבי שאני בורר לעצמי חפץ אחד מן הכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה, ותקנה את הנכסים ואת העבד. עשה כך, מסרו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד, שעבד שקנה נכסים העבד והנכסים של רבו. (לך ח)

...רבנן אמרי, אמר לאביו שהן נוהגין בבני בלהה וזלפה מנהג עבדים וקורין אותן עבדים ואני נוהג בהן מנהג אחוה... אמר לו הקב"ה חייך בו בדבר תלקה, שנאמר (תהלים ק"ה) לעבד נמכר יוסף. (וישב ז)

שוחר טוב:

את מוצא שכל מי שהוא קורא עצמו עבד קראו הקב"ה עבד, אברהם קרא עצמו עבד, (בראשית י"ח) אל נא תעבור מעל עבדך, והקב"ה (בראשית ו') בעבור אברהם עבדי, יעקב קרא עצמו עבד, (שם ל"ב) אשר עשית את עבדך, והקב"ה קראו עבד, (ישעיה מ"ד) אל תירא עבדי יעקב. משה קרא עצמו עבד, (דברים ג') להראות את עבדך, והקב"ה קראו עבד, (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה. דוד קרא עצמו עבד, (תהלים קט"ז) אני עבדך בן אמתך, והקב"ה קראו עבד (שמואל ב' ג') ביד דוד עבדי הושיע. ויש שלא קראו עצמן עבד והקב"ה קראן עבד, יצחק לא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד, (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, יהושע לא קרא עצמו עבד ונקרא עבד, (יהושע כ"ד) וימת יהושע עבד ה'. (תהלים יח)

...התחיל פרעה צווח ואומר לשעבר הייתם עבדי, אבל עכשיו הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, והרי אתם עבדיו של הקב"ה, צריכים אתם להלל לו שאתם עבדיו, שנאמר הללויה הללו עבדי ה'. (שם קיג)

ועוד מעשה היה בימי רבי גמליאל הזקן שהיו מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו, אמר רבי אלעזר בן עזריה אי לך כנען שחייבת בין צדיקים בין רשעים, בדין הוא שיהא טבי יושב ואני משמשו. (משלי פרשה ט)

פסיקתא:

מבית עבדים, רבי תנחום בר חנילאי בשם רבי ברכיה לא נתקלל לעבד אלא כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט'), ומניין שכל משפחותיו של חם קרוין עבדים, שנאמר מארץ מצרים מבית עבדים. (פרשה כא)

ילקוט שמעוני:

...וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נקרא עבד, משעשה תשובה נקרא עבד. (תהלים יח, תרעא)

ילקוט ראובני:

ויהי לי שור... צאן נצח והוד, ועבד יסוד, ושפחה מלכות... (בראשית וישלח)

רש"י:

ועבדך ואמתך אשר יהיו לך - אם תאמר אם כן במה אשתמש, בעבדי איני מושל, באומות איני נוחל שהרי הזהרתני לא תחיה כל נשמה, אלא מי ישמשני, מאת הגוים - הם יהיו לך לעבדים. אשר סביבותיכם - ולא שבתוך גבול ארצכם, שהרי בהם אמרתי לא תחיה כל נשמה. וגם מבני התושבים שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם, הבן הולך אחר האב, ואינו בכלל לא תחיה, אלא אתה מותר לקנותו כעבד. והתנחלתם אותם לבניכם - החזיקו בהם לנחלה לצורך בניכם אחריכם... (ויקרא כה מד-מו)

אבן עזרא:

וגם מבני התושבים - הדרים בארץ כנען שהיא ארצכם, והם מהגוים הנזכרים, או מצרים וכל עם חוץ משבעת הגוים... ויתכן שחז"ל אמרו עבד כנעני כל הגר הגר בארץ כנען, ואיננו כנעני בייחוסו, או הם ידעו להוציא זה הדבר לאמתו, כי דעתנו נקלה כנגד דעתם. (שם שם מה)

למען ינוח - הוסיף לבאר טעם עבדך ואמתך וזכרת כי עבד היית והניח עבדך על כן צוך ה' אלקיך לעשות כן ביום השבת, והטעם למנוחת העבד, ויש אומרים כי העבד לא ינוח, והנה השם הוציאך מעבדות וצוך שתנוח למען תזכור כי היית עבד... (דברים ה יד)

רמב"ן:

וכתב בעל הלכות גדולות עבדים דישראל אסור להון למיקבר מיתיא ביום טוב ראשון, דאמר רבא יתעסקו בו עממין, ומאי עממין, ארמיים, אבל עבדים לענין מלאכה דשבת ויום טווב איתקוש למרייהו, דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך... (תורת האדם ענין ההוצאה, וראה שם עוד)

משנה תורה:

אחד עבד שנולד ברשות ישראל ואחד עבד הנלקח מן הכותים חייב הרב למול אותן, אלא שיליד בית נימול לשמנה, ומקנת כסף נימול ביום שנלקח, אפילו לקחו ביום שנולד נימול ביומו. 

יש מקנת כסף שנימול לשמנה ויש יליד בית שנימול ביום שנולד, כיצד, לקח שפחה ולקח עוברה עמה וילדה הרי זה נימול לשמנה, ואף על פי שלקח העובר בפני עצמו, והרי העובר עצמו מקנת כסף הואיל וקנה אמו קודם שנולד נימול לשמנה. לקח שפחה לעובריה, או שלקח שפחה על מנת שלא להטבילה לשם עבדות, אף על פי שנולד ברשותו נימול ביום שנולד, שהרי הנולד הזה כאילו הוא מקנת כסף לבדו, וכאילו היום קנהו...

לקח עבד גדול מן העכו"ם ולא רצה העבד למול, מגלגלין עמו כל שנים עשר חודש, יתר על כן אסור לקיימו כשהוא ערל, אלא חוזר ומוכרו לעכו"ם, ואם התנה עליו מתחלה והוא אצל רבו העכו"ם שלא ימול אותו, מותר לקיימו והוא ערל, ובלבד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח, ויהיה כגר תושב, אבל אם לא קיבל עליו שבע מצוות יהרג מיד. (מילה א ג והלאה)

כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, כך הוא מצווה על שביתת עבדו ואמתו, ואף על פי שהן בני דעת ולדעת עצמן עושין, מצוה עלינו לשמרן ולמנען מעשיית מלאכה בשבת, שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר. עבד ואמה שאנו מצווין על שביתתן הם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות וקיבלו מצוות שהעבדים חייבין בהן, אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו אלא קיבלו עליהן שבע מצות שנצטוו בני נח בלבד הרי הן כגר תושב ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא כישראל בחול... (שבת כ יד)

עבד שנשבע אין רבו צריך לכפותו, והרי הוא אחר שנשבע כקודם שנשבע, לפי שאין גופו קנוי לו כדי שתחול עליו שבועתו, ונאמר בשבועות לאסור אסר על נפשו, מי שנפשו ברשותו, יצא עבד שהוא ברשות אחרים, ונמצא זה כמו שנשבע על נכסי אחר. (שבועות יב ו)

נשים ועבדים יש להן נזירות, והאב או הבעל מפר נזירות האשה אם רצה כשאר הנדרים, אבל העבד יש לרבו לכוף אותו לשתות ולהטמא למתים, ואם לא כפה אותו נוהג נזירות. נדר העבד שאר נדרים שיש בהן עינוי נפש או שמעכבין את המלאכה או שהעריך אין רבו צריך לכופו, מפני שאין נפשו קנויה לו ולא יחול עליו נדר, למה הדבר דומה, לאוסר פירות אחרים עליהם, אבל אם אין שם עינוי ולא דבר שמעכב מלאכה אינו יכול לכופו. נדר עבדו בנזירות ואמר לו מופר לך, יצא לחירות וחייב להשלים נזירותו, שהעבד כופין אותו ואין מפירין לו, ואם הפר יצא לחירות. עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מרבו הרי זה אסור לשתות יין כדי שיצטער ויחזור לרשות רבו... (נזירות ב יז, וראה שם עוד וראב"ד)

העבד נערך ועורך כשאר ישראל, ואם יפדה והיה לו, יתן ערך שנדר. (ערכין א ז)

צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו, ולא יהנו בהם זרע חם, שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועון בעולם... (מתנות עניים י יז)

...ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נהרג עליו, שהעבד קבל עליו מצוות ונוסף על נחלת ה'... (רוצח ב יא)

עבד כנעני הרי הוא כקרקע לקניה, ונקנה בכסף ובשטר או בחזקה. ומה היא החזקה בקנין עבדים, שישתמש בהן כדרך שמשתמשין בעבדים בפני רבו, כיצד, התיר לו מנעלו או שהנעיל לו מנעלו או שהוליך כליו לבית המרחץ או שהפשיטו או סכו או גרדו או הלבישו או הגביה את רבו קנה, וכן אם הגביה הרב את העבד.

תקפו והביאו אצלו קנה, שהעבדים נקנין במשיכה כזו. אבל אם קרא לעבד ובא אצלו או שאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח והלך אצלו לא קנה עד שימשכנו בתקיפה או שישתמש בו, כמו שביארנו. ואם החזיק בו שלא בפני הרב, צריך שיאמר לו לך חזק וקנה. עבד קטן הרי הוא כבהמה וקונין אותו בדברים שקונין בהן הבהמה ובדברים שקונין בהן העבדים, לפיכך נקנה במשיכה אף על פי שלא תקפו. (מכירה ב א)

המוכר עבד או שפחה אין הלוקח יכול להחזירו מפני מומין שאין מבטלין אותו ממלאכתו והן הנקראין סמפון, שאם היה זה סמפון גלוי כבר ראהו, ואם אינו נראה, כגון שומא בבשר או נשיכת כלב או ריח הפה או החוטם וכיוצא בהן, הואיל ואינו מבטלו ממלאכתו אינו מחזיר... וכן אם נמצא בו צרעת וכיוצא בה מדברים אלו המגואלים הרי זה מום, מפני שנפשו של אדם אוננת מהם ונמצא שאינו מתעסק לו במלאכת אכילה ושתיה, וכן אם נמצא ליסטים מזויין הרי זה מום המאבד את כולו, מפני שהמלך תופס אותו והורגו... אבל אם נמצא גנב או חוטף או גונב נפשות או בורח תמיד או זולל וסובא וכיוצא בדברים אלו אינו יכול להחזיר, שכל העבדים בחזקת שיש בהן כל הדעות הרעות, אלא אם כן פירש. (שם טו יב)

עבד כנעני נקנה בחמשה דברים וקונה את עצמו בשלשה, נקנה בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין או במשיכה, וקונה את עצמו בכסף או בשטר או בראשי איברים. עבד קטן הרי הוא כבהמה ונקנה במשיכה... כיצד קונה את עצמו בכסף, כגון שנתן אחד לרבו מעות ואמר לו על מנת שיצא עבדך בהם לחירות, כיון שקיבל הרב את הכסף או שוה כסף יצא העבד לחירות, ואין צריך דעת העבד, שזכות היא לו, וזכין לאדם שלא בפניו. וכן אם נתן אחד לעבד מעות ואמר על מנת שתצא בהם לחרות...

כיצד בשטר, כותב לו על הנייר או על החרס הרי את בן חורין, או הרי את של עצמך, או אין לי עסק בך, וכן כל כיוצא בזה בענין זה, שזה הוא גופו של גט שחרור, ומוסר לו את השטר בפני שני עדים, או שהיו העדים חתומים בו ומסרו לו בינו לבינו הרי זה יצא לחירות, שהרי גיטו וידו באין כאחד. אמר לו שלא בכתב הרי את בן חורין, הרי את של עצמך, אף על פי שהעידו עליו עדים בבית דין, ואף על פי שקנו מידו, עדיין לא נשתחרר, שאין העבד יוצא לחרות אלא בכסף או בשטר או בראשי איברים. והכותב לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום... (עבדים ה א, וראה עוד עבד-שן ועין)

...בששה דברים שוו שחרורי עבדים לגיטי נשים, ובשאר דברים הרי הן כשאר כל השטרות, ואלו הן הששה, פסולים בערכאות של עכו"ם, וכשרין בעד עכו"ם, וצריכין כתיבה לשם המשחרר עצמו, ואין נכתבין במחובר, ואין חותמין עדיהם אלא זה בפני זה. אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוין למוליך ולמביא... (שם ו ה, וראה שם עוד)

המוכר את עבדו לעכו"ם יצא בן חורין וכופין את רבו לחזור ולקנותו מן העכו"ם עד עשרה בדמיו, וכותב לו גט שחרור ויוצא, ואם לא רצה העכו"ם למכרו אפילו בעשרה בדמיו אין מחייבין אותו יתר, וקנס זה אין גובין אותו ודנין אותו אלא בבית דין מומחין, ואם מת המוכר אין קונסין את היורש להחזיר את העבד לשחרור...

המוכר את עבדו לחוצה לארץ יצא בן חורין וכופין את רבו השני לכתוב לו גט שחרור ואבדו הדמים, ומפני מה קנסו כאן הלוקח לבדו, שאילו לא לקח זה לא יצא העבד לחוצה לארץ. המוכר עבדו לסוריא ואפילו לעכו כמוכר לחוצה לארץ...

הקונה עבד מן העכו"ם סתם ולא רצה למול ולקבל מצות העבדים מגלגלין עמו כל שנים עשר חודש, ואם לא רצה חוזר ומוכרו לעכו"ם או לחוצה לארץ, ואם התנה העבד עליו תחלה שלא ימול הרי זה מותר לקיימו כל זמן שירצה בגיותו, ומוכרו לעכו"ם או לחוצה לארץ. וכן עבד שמל וטבל לשם עבדות ואחר כך הפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם, הרי זה מותר לו ליטול דמיו מן העכו"ם וכותב ומעלה בערכאות של עכו"ם, מפני שהוא כמציל מידם. 

המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור, ואם מת האדון שהפקירו היורש כותב לו גט שחרור.

עבד שברח מבית האסורין, אם נתייאש ממנו רבו יצא לחירות, וכופין את רבו וכותב לו גט שחרור....

עבד שהשיאו רבו בת חורין או שהניח לו רבו תפילין בראשו, או שאמר לו רבו לקרות שלשה פסוקין בספר תורה בפני צבור וכן כל כיוצא באלו הדברים שאינו חייב בהן אלא בן חורין, יצא לחירות וכופין את רבו לכתוב לו גט שחרור. וכן אם נדר נדר שכופין עליו את העבדים כמו שביארנו בנדרים, ואמר לו רבו מופר לך, יצא לחירות, שכיון שלא כפה אותו במקום שיש לו לכפותו, גילה דעתו שהפקיע שעבודו. מכאן אני אומר, שהמשחרר עבדו בכל לשון והוציא דברים מפיו שמשמען שלא נשאר לו עליו שעבוד כלל, ושגמר בלבו לדבר זה שאינו יכול לחזור בו, כופין אותו לכתוב לו גט שחרור, אף על פי שעדיין לא כתב. אבל אם לוה מעבדו או שעשהו אפוטרוטפוס או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת בפני רבו ולא מיחה בו, לא יצא לחירות.

ואסור לאדם ללמד את עבדו תורה, ואם למדו לא יצא לחירות... (שם ח א והלאה, וראה שם עוד)

מלך עכו"ם שעשה מלחמה והביא שביה ומכרה, וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עמו מלחמה שיביא וימכור לעצמו, וכן אם היו דיניו שכל מי שלא יתן המס ימכר, או מי שעשה כך וכך או לא יעשה ימכר, הרי דיניו דין, ועבד הנלקח בדינין אלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר.

עכו"ם שקנה עכו"ם לעבדות לא קנה גופו, ואין לו בו אלא מעשה ידיו, אף על פי כן אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל. האשה קונה שפחות ואינה קונה עבדים, אפילו קטנים, מפני החשד, ואם קנתה אותם הרי זו קנתה גופם כאיש. וייראה לי שאינה אסורה לקנות אלא עבד בן ט' שנים ומתשע ולמעלה, וכן אסור לאדם לשחרר עבד כנעני, וכל המשחררו עובר בעשה, שנאמר לעולם בהם תעבודו. ואם שחררו משוחרר כמו שביארנו, וכופין אותו לכתוב גט שחרור בכל הדרכים שביארנו. ומותר לשחררו לדבר מצוה אפילו למצוה של דבריהם, כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת, הרי זה משחרר עבדו ומשלים בו המנין, וכן כל כיוצא בזה... 

יכול הרב לומר לעבדו כנעני עשה עמי ואיני זנך, אלא ילך וישאל על הפתחים ויתפרנס מן הצדקה, שישראל מצווין להחיות העבדים שביניהם, במה דברים אמורים בעבדיו, שאין בית דין נזקקין לגדולים לשמור ממונם, ואם לא יאכיל לעבדיו וישקם כראוי הם יברחו או ימותו, ואדם חס על ממון עצמו יתר מכל אדם. אבל עבדים שהכניסה לו אשתו בתורת נכסי מלוג חייב במזונותיהן, שעל מנת כן הכניס אותם, שאם לא יזון אותם ימותו ויברחו, והרי אינו חייב באחריותן.

מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שהדין כך, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן, הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה. וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים, לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו, וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן, אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד. ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי עבודה זרה, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל... (שם ט ד והלאה)

שלשה דינין האמורין בתורה בארבעה השומרין אינן אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט... יצאו העבדים שהוקשו לקרקעות... יראה לי, שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם, שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין מגניבה ואבידה... (שכירת ב א)

ואלו דברים שאין נשבעין עליהן מן התורה, הקרקעות, והעבדים... (טוען ה א)

וכן העבדים שיכולין להלך אינן בחזקת זה שהן תחת ידו, אלא כיון שהביא הטוען עדים שזה ידוע שהוא עבדו, והלה טוען אתה מכרתו לי, אתה נתתו לי במתנה, אינו נאמן, ויחזור העבד לבעליו, וישבע הטוען שלא מכר ולא נתן. הביא זה הנטען שתפס העבד עדים שיש לזה העבד אצלו שלש שנים רצופות מיום ליום, והוא משתמש בו כדרך שהעבדים משמשין את רבן, הואיל ולא מיחה בו בכל אלו השנים הרי זה נאמן... (שם י ד, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

שנעבד בעבד כנעני לעולם, כלומר שלא נשחרר אותו לעולם ושלא יצא לחרות כי אם בשן ועין כמו שבא בכתוב, או בראשי אברים הדומים להם... ועבד כנעני נקרא אחד מכל האומות שקנהו ישראל לעבדות, אבל נתיחסו כל העבדים בשם כנען, מפני שכנען נתקלל להיות עבד הוא וזרעו לעולם... וכן ישראל שבא על שפחה כנענית, כלומר על אשה מן האומות שקנה אותה אחד מישראל, הרי הנולד ממנה ומישראל כעבד כנעני לכל דבר, ואפילו היא שפחתו של אותו ישראל שבא עליה, וכן אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו, הרי הבן עבד כנעני, שנאמר אשר הולידו בארצכם. אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד, שהעבד אין לו יחוס...

ומשרשי המצוה, לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי ונבראו להכיר בוראם ולעבד לפניו וראוים להיות להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האומות על כל פנים יצטרכו להשתעבד באחיהם, ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ברוך הוא, על כן נצטוינו להחזיק באלו לתשמישנו אחר שהכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם ולא יהיו למוקש בבתינו... (בהר מצוה שמז)

בעל הטורים:

כצאת העבדים - ואידך כצאת השמש בגבורותו, שאין עבדים חייבים לצאת לפני צאת השמש לעבודתם. (שמות כא ז)

מאירי:

מפנק עבדו - שלא יגדל עבדו וישליטהו עד שימשילהו על בני ביתו, ורוצה לומר שלא יתן לחומר למשול. (משלי כט כא)

ספורנו:

ובן משק ביתי - שהוא עבד בלתי נודע בשמו אבל בשם עירו בלבד, ואין ספק כי פעולות העבד בהנהגת הבית והממון שהן מיראה נבדלות הרבה מפעולות הבן בהנהגתם שהן מאהבה. (בראשית טו ב)

וזכרת כי עבד היית - הנה מצות שביתת הבהמה היא כדי שינוח העבד, ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים שהשבית בה הקב"ה את העבודה מן העבדים. (דברים ה טו)

מהר"ל:

...ומפני כי התורה שמה ערך האדם אשר הוא צורה מוטבע בחומר, לכך לא שמה ערכו רק חמשים ולא מאה, והדבר הזה דבר מופלג ועמוק בחכמה, וכן תמצא כי העבד והאשה שקולים, כי גם העבד בארנו לך בכמה מקומות שעליו נאמר שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור, וכאשר חייב לשלם העבד אם נגחו שור כתיב כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו... (נתיב הלשון פרק ב)

עשרה קבין שינה ירדו לעולם, השינה שייכת לעבדים, כאשר ישן בטל ממנו הנפש ונעשה כולו חמרי, שהרי בשעת שינה אין לפניך רק הגוף... והעבדים שהם חמריים, כי זהו ענין העבד ולכך אמר שהשינה הוא בעבדים, וכן העצלות אמרו סתם עבדים עצלנים הם, וכל זה ענין אחד כי העבדים כל ענין שלהם שהם חמריים ולכך הם משועבדים, כי החומר משועבד מתפעל... ואמר ט' נטלו כל העולם וא' עבדים, ודבר זה שנוי ממה שהוא בכולם, והטעם הוא כי כל אשר נזכרו כאן הם אומות או מקומות, אבל העבד מפני שהעבדים אינם אומה לא שייך בזה מנין תשעה, רק שייך בזה לומר ואחד נטלו עבדים, כי העבדים הם פרטיים ואין הכלל אחד... (חידושי אגדות קידושין מט ב)

של"ה:

...ומרגלא בפומי דאינשי, דמעלת בנים עדיף ממעלת עבד, וכן הוא מבואר בנוסח היום הרת עולם וכו', אמנם כן הוא על הרוב, אבל בבחינת בני עליה והנם מועטים מעלת עבד עדיף ממעלת בן, כאשר נפרש, ובזה יהיה מתורץ בעת הזכרת רוממות משה רבינו ע"ה קראו עבד ולא בן... ולביאור זה אקדים ב' הקדמות, א' אלו ב' ענינים אם כבנים אם כעבדים אשר על שם זה אנו אומרים אבינו מלכנו בחינת מלך יותר בעילוי בו יתברך מבחינת אב, כי נקרא מלך מצד מהותו, אף קודם שנברא העולם... ולא נקרא אב כי אם בהתגלותו בבוא הבריאה בהשתלשלות עילה ועלול, אז נקרא העילה אב והעלול בן. 

הקדמה ב', עבודתינו לו יתברך באהבה וביראה... והנה אהבה בחינת בן לאב, ובחינת יראה מורה עבד בפני רבו... וזהו המעלה הגדולה נמצא בחינת עבד היינו מיראה הוא יראה פנימית ובחינת בן היא אהבה פנימית, זהו ברוב וברובא דרובא, אמנם בני עליה המה מועטים, והם נכנסים מאהבה פנימית ליראה שהיא לפני לפנים, והיא בחינת חסיד המתחסד עם קונו שעושה נחת רוח ליוצרו, וכל מגמתו הדבקות בו יתברך למען שמו הגדול, ונעשה מרכבה אליו, וכל עבודתו היא עבודת מלך... ועל זה בא הרמז עבד מלך מלך, מלבד פשוט הענין הרמז הוא עבד מלך הוא המלך בעצמו, ושם היא הדביקות שלו. והרי יש שני מיני עבדות על דרך יליד בית מקנת כסף, כי הילוד בבית יותר דבוק באדונו ממקנת כסף, ובחינת עבד שהוא למטה מבן, כדפירשנו נקרא מקנת כסף, ובחינת עבד מלך מלך הוא בחינת יליד בית... (מסכת פסחים מצה עשירה, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

כצאת העבדים - שכנעני אשר לא נגה עליו אור התורה אין לו תכלית כי אם לעשות בכסף ובזהב ולצבור בר, והוא עבד נרצע לקנין ממונו שבו זן שיניו ועיניו, ויטחן בשיניו עד בא זקנתו ובטלו הטוחנות... ולפיכך נתנה התורה חירות לכנעני בשן ועין, מדה כנגד מדה, כי זהו החירות שהוא בחר... (שמות כא ז)

הגר"א:

...וזה כלל גדול, כל מקום שנסמך עבד לאמה מיירי בכנעני, דבעברי לא משכחת לה, דאי בגדולים הא אמה אינה יכולה להיות גדולה שיוצאה בנערות, ואי בקטנים הוא, עבד אין יכול להיות כשהוא קטן, שאין האב רשאי למכור בנו כשהוא קטן, אלא על כרחך מיירי בכנעני. (קול אליהו משפטים סח)

מלבי"ם:

ההבדל שבין עבד לשכיר הוא, שהעבד קנוי לזמן קבוע או בלתי קבוע, ומחויב לעבוד את אדונו תמיד מעלות השחר עד צאת הכוכבים, בין אם השלים מלאכתו הקצובה בין אם לא ישלימנה, ואינו נפטר מעבודתו על ידי השלמת המלאכה רק בהעריב היום, ולזה עבד ישאף צל, יתאוה תמיד שיצא צל הלילה שימצא מנוח מעבודתו, ושכיר הוא המושכר למלאכה ידועה, וכשמשלימה הוא מקבל שכרו מבלי השקפה על זמן משך עבודתו בין אם מיהר להשלים או לא... (הכרמל)

רש"ר הירש:

וכל עבד איש מקנת כסף - מכאן שהתורה מניחה, כי גם בעם שזה עתה יצא מעבדות לחירות ימשיך להתקיים קנין גוף בעבדים שנקנו בחוץ-לארץ. יהודי לא היה יכול להפוך אדם לעבד, רק בני אדם שהיו עבדים בהתאם למשפט העמים המקובל, אותם יכול היה להפוך לרכושו על ידי קנייתם. אולם העברתו לרכוש יהודי היתה הצלתו היחידה של אדם, אשר חוק העמים המקובל הטביע עליו תוו עבדות... בית היהודי היה לו למקלט, שם הגן עליו החוק מפני התעללות, ואם רצה הצטרף אל ברית ה' עם ישראל, יחד עם אדוניו... (שמות יב מד)

שפת אמת:

במדרש עבד משכיל ימשול בבן מביש וכו', פירוש עבד משכיל אינו שהוא חכם לעצמו, רק שהעבדות שלו הוא בהשכלה, ונותן לבו ודעתו לעשות העבדות בשלימות, ויכול לעלות יותר מבחינת בן. וכבר כתבנו במקום אחר דברי הזוהר הקדוש שכל איש ישראל צריך לעבוד אותו ית"ש בבחינת עבד ובן... (בראשית חיי תרנ"ג)

הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, כל עבדות מביא עצבון, שכל עבד מבקש תחבולות לצאת מן העבדות, לבד עבדות הבורא ית"ש מביא שמחה, וזה שבחן של בני ישראל שקבלו עבדות ה' בשמחה ורצו אחריו, וזה עדות שהם באמת עבדי ה' כמו שכתוב עבדי הם, והרי כל איש ישראל מבקש כל מיני עצות ותחבולות לקבל עליו מלכות שמים, היפוך עבד מלך בשר ודם שמבקש עצות לברוח מן העבדות... (פסח תרס"ג)

תורה תמימה:

ועבדך ואמתך - ...והכלל שכל עבד ואמה שקבלו עליהם ז' מצוות, ובזמנינו ובמדינותינו נחשבות כל האומות כמקבלי ז' מצוות, ומשרתים בבית ישראל אסור לעשות מלאכה בשביל בעליהם. (שמות כ י)

מכתב מאליהו:

שורש ענין עבדות הוא, היות אדם קטן במדרגה כלי לאדם גדול, במה שעוזר לו להגיע אל תכליתו הרוחנית. וזה ענין ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, היינו שזהו תיקונו על פי מדותיו ותכונתו שישמש בתור כלי לכלי לאנשי מעלה.

אבל במשך הדורות החליפו האומות את הכוונה הראשונה, ונעשו הגבורים למושלים והחלשים לעבדים. מכל מקום ברצותם להראות כאילו הם ראויים למשול, הנהיגו בעצמם כת המושלים קצת מנהגי עדינות ודרך ארץ, כי בזה רצו להראות הצטיינותם על עבדיהם... 

בתקופות מאוחרות יותר נשתלשלו הדברים עד שהעבדים פרקו מעליהם את עול אדוניהם עד שבימינו נעשו הם למושלים. אז ביזו לגמרי את יסודות דרך ארץ, וכל החצוף יותר מצליח יותר... (חלק ד עמוד רמז, נימוסי האומות)