עבד כנעני   יום או יומים

 

וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקום ינקם. אך אם יום או יומים יעמד, לא יוקם כי כספו הוא. (שמות כא כ)

מכילתא:

וכי יכה איש את עבדו, אף את עבדו ושפחתו בכלל שנאמר והמית איש או אשה, והרי הכתוב מוציאו מכללו להקל עליו שיהא נדון ביום או יומים, לכך נאמרה פרשה זו. וכי יכה איש, אין לי אלא איש אשה מנין, תלמוד לומר היה רבי ישמעאל אומר, הואיל ונאמרו כל הנזקין שבתורה סתם, ופרט לך וכו'... רבי אליעזר אומר בכנעני הכתוב מדבר, אינו אלא בעברי, תלמוד לומר מהם תקנו עבד ואמה, הקיש עבד לאמה ואמה לעבד, מה עבד שגדלו וקטנו עבד, אף אמה שגדלה וקטנה אמה, יצאת אמה העבריה שאף על פי שקטנה אמה אין גדלה אמה. אמר רבי יצחק שומע אני עבד של שני שותפין ועבד שחציו בן חורין במשמע, תלמוד לומר עבדו ואמתו, מה עבדו שכלו שלו אף אמה שכלה שלה, יצא עבד של שני שותפין, ועבד שחציו בן חורין, שאין כולו שלו. רבי ישמעאל אומר בכנעני הכתוב מדבר, או אינו אלא בעברי, תלמוד לומר לא יוקם כי כספו הוא, מה כספו שקנינו קנין עולם, ורשותו גמורה לו, יצא עבד עברי אף על פי שרשותו קנויה לו, אבל אין קנינו קניין עולם, יצא עבד של שני שותפין ועבד שחציו בן חורין, אף על פי שקנינו קנין עולם אין רשותו גמורה לו.

בשבט, שומע אני בין שיש בו כדי להמית ובין שאין בו כדי להמית, תלמוד לומר או בכלי עץ, מגיד שאינו חייב עד שיש בו כדי להמית, ומנין אל מקום שהוא כדי להמית, תלמוד לומר וארב לו וקם עליו, מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמית אל מקום שיש בו כדי להמית... 

נקום ינקם, מיתה, אתה אומר מיתה או אינו אלא ממון, רבי נתן אומר נאמר כאן נקימה ונאמר להלן נקימה, נוקמת נקם ברית, מה להלן חרב אף כאן חרב, מה כאן בבית דין אף להלן בבית דין.

אך אם יום או יומים שומע אני כשמועו, תלמוד לומר אם יום, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו יום שהוא כיומים, ויומים שהן כיום, הא כיצד מעת לעת, רבי יוסי הגלילי אומר אך אם יום, שומע אני כשמועו, תלמוד לומר אך, חלק... (משפטים פרשה ז)

תלמוד בבלי:

דתניא, המוכר עבדו לאחר ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום, רבי מאיר אומר ראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו, קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי, רבי יהודה אומר שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו, קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי... (בבא קמא צ א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

הילך כסף זה שיקנה לי עבדך לאחר שלשים, אית תניי תני הראשון ביום וביומיים, ואית תניי תני השני ביום וביומיים, אית תניי תני זה וזה ביום וביומיים. מאן דמר הראשון ביום וביומיים, ומת תחת ידו, מאן דאמר השני ביום וביומיים, כי כספו הוא, מאן דאמר זה וזה ביום וביומיים, הראשון במת תחת ידו השני כי כספו הוא, מאן דאמר זה וזה אינו ביום וביומיים הראשון שאינו כספו והשני אינו מת תחת ידו. (קדושין לב א)

תרגום יונתן:

וארום ימחי גבר ית עבדיה כנענאה או ית אמתיה כנעניתא בשרביטא וימות בההוא יומא תחות ידיה יתדנא יתדן דין קטילת סיפא. ברם אין יומא חד מעידן לעידן או תרין יומין קטיעין יתקיים לא יתדן מטול דכסף זביניה הוא. (שמות כא כ)

רש"י:

וכי יכה איש את עבדו - בעבד כנעני הכתוב מדבר או אינו אלא בעברי, תלמוד לומר כי כספו הוא, מה כספו קנוי לו עולמית, אף עבד הקנוי לו עולמית, והרי היה בכלל מכה איש ומת, אלא בא הכתוב והוציאן מן הכלל להיות נדון בדין יום או יומים, שאם לא מת תחת ידו ושהה מעת לעת פטור. בשבט - שיש בו כדי להמית הכתוב מדבר, או אפילו אין בו כדי להמית, תלמוד לומר בישראל ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו (במדבר ל"ה), הלא דברים קל וחומר, מה ישראל חמור אין חייב עליו אלא עם כן הכהו בדבר שיש בו כדי להמית, ועל אבר שהוא כדי למות בהכאה זו, עבד הקל לא כל שכן. נקם ינקם - מיתת סייף, וכן הוא אומר (ויקרא כ"ו) וחרב נוקמת נקם ברית. 

אך אם יום או יומים - אם על יום אחד הוא פטור על יומים לא כל שכן, אלא יום שהוא יומים, ואיזה זה מעת לעת. לא יקם כי כספו הוא - הא אחר שהכהו, אף על פי ששהה מעת לעת קודם שמת חייב. (שם ממכילתא)

אבן עזרא:

...וכאשר הסתכלנו בו מצאנו שיאמר בשבט, שהוא שבט מוסר, כמו אתה בשבט תכנו, והנה האדון רצה ליסרו, ולא הזכיר הכתוב כאשר ימית האדון עבדו מה הדין שיהיה עליו, כי מנהג האדון לחמול על כספו שלא להמיתו, כאשר יחמול אפילו על בהמתו, והשם צוה כאשר ייסר האדון את עבדו שלא ייסרנו מוסר אכזרי, כי בראותו שנפשו יוצאת תחת השבט יניחנו, ואם לא יניחנו יהרג בעבורו, כי רחמי ה' על כל מעשיו. (שם)

רמב"ן:

וכי יכה - כבר למדו רבותינו בהכרח מטעם כי כספו הוא, שבעבד כנעני הכתוב מדבר, ופשוטו של מקרא כדבריהם, כי לא יקראו עבד ואמה סתם אחיו העברי או העבריה, ואמר בשבט, בידיעה, כי דרך מושל ואדון להיות בידו שבט, והזהיר כי אף על פי שהוא שבט מוסר, ואיננו מקל יד, ישמר ממנו ולא יכה אותו בו אפילו העבד הכנעני מכת בלתי סרה, וזה טעם תחת ידו, שהיה מכה אותו מכה רבה עד שמת ולא הוצרך לבאר משפטו, אבל אמר שלא יפטר בעבור שהוא כספו, רק נקום ינקם בנקמת כל מכה איש ומת.

ועל דרך הפשט אך אם יום או יומים יעמוד - שיקום העבד ויעמוד על רגליו ולכך הוצרך לומר יום או יומים, וטעמו אם ביום ההוא או גם ליום המחרת יעמוד על רגליו לא יוקם, ושיעורו אך אם ביום או ביומים או ליום או ליומים, וכמוהו רבים. והנה בתחלה אמר ומת תחת ידו, והיה במשמע שימות בעת הכאתו מיד, ושב לבאר שאם עמד ביום ההכאה על רגליו או אפילו לא היה יכול לעמוד כלל ביום ההוא ועמד ביום המחרת יפטר האדון, אבל אם לא עמד כלל חייב, אף על פי שמת ביום השני, כי גם זה תחת ידו מת. ולא הזכיר עמידה ביום השלישי, כי כיון שחיה שלשה ימים פטור הוא, שהרי אין אני קורא בו ומת תחת ידו. ועל דעת רבותינו הזכיר יום או יומים להודיע שצריך לחיות עשרים וארבע שעות, וטעמו יום שלם או יומים שאין יום שלם בהם... (שם)

רשב"ם:

בשבט - בדבר שאדם רגיל להכות את עבדו להוכיחו, אבל בחרב לפי הפשט אחר יום או יומים חייב מיתה, שאין זה דרך תוכחה אלא דרך רציחה... כי כספו הוא - ודינו להכותו דרך תוכחה. (שם)

משנה תורה:

מה בין עבדו לעבד אחרים, שעבדו יש לו רשות להכותו, לפיכך אם הכהו הכאה שיש בה כדי להמית ונטה למות ועמד עשרים וארבע שעות ואחר כך מת לא היה נהרג עליו, אף על פי שמת מחמת המכה, שנאמר לא יוקם כי כספו הוא, ומהו יום או יומים, יום שהוא כיומים, שהוא מעת לעת... יראה לי שהמכה את עבדו בסכין וסייף או באבן ואגרוף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה ומת אינו בדין יום או יומים, אלא אפילו מת לאחר שנה נהרג עליו, לכך נאמר בשבט, שלא נתנה תורה רשות להכותו אלא בשבט ומקל ורצועה וכיוצא בהן, ולא בהכאת רציחה... (רוצח ב יב, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

...משרשי מצוה זו, שרצה הא-ל לעקר מתוך אומתו הקדושה רע הלב והאכזריות הגדולה, ועל כן צותה שכל מי שיגבר עליו כעס גדול כל כך שיכה הכאת מות עבדו שהוא בביתו ואין לו מושיע, שיומת העושה זה, אף על פי שהעבד קנין כספו ואבד את ממונו במותו, אף על פי כן יהרג אחר שהגביר כעסו על נפשו כל כך, ודין ראוי וכשר הוא, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. (משפטים מצוה נ)

עקדה:

וכי יכה איש - אף על פי שכספו הוא, ראוי לבער זד יהיר אשר אין מעצור לרוחו, וכמו שאמרו השובר כליו בכעסו חייב נדוי, והשווהו לעבודה זרה בשבת ק"ה, אך אם יעמד יום או יומים יצא מכלל מכה אכזרית למכת מוסר, מידי דהווי אאב עם בנו ולרב עם תלמידו, ואף שכפי שהוא עבד אין לאדון אהבה אליו, אבל הוא אדם. (שמות כא כ)

כלי יקר:

או יומים - ולא בג' ימים, שאז המכה כואבת ביותר, אלא אז תלינן בדבר אחר, שודאי לא הכהו מכות אכזריות לאבד כספו בידים. (שם)

אור החיים:

...ונראה שמה שכתב בשבט רוצה לומר שמעשיו מוכיחים שליסרו הכהו, אבל אם מוכח שהתכוון להורגו, כגון שתחב סכין, אפילו לאחר שנה נהרג. לא יוקם - ואם הרגו שוגג גולה. (שם)

מלבי"ם:

נקם - שהעבד אחיהם במצוות, וצריך לנקם דמו. (שם)

העמק דבר:

נקם - עוד עונש משמים על אכזריותו, שמת ביסורין אחר כמה שעות. או יומים - דשינוי שעות של מעת לעת פועל הרבה על האדם, ואם עברו ולא מת, אות שלא היתה המכה באכזריות כל כך. (שם)