(ראה גם: אשרה)
ראה עבודה זרה-כללי, בראשית ב ריא.
שלש אשרות הן, אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים הרי זו אסורה, גידעו ופיסלו לשם עבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף, העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה הרי זו מותרת. אמרי דבי רבי ינאי, והוא שהבריך והרכיב בגופו של אילן... אלא כי איתמר דרבי ינאי לענין ביטול איתמר, דאף על גב דהבריך והרכיב בגופו של אילן כי נטל מה שהחליף שפיר דמי... אמר שמואל המשתחוה לאילן תוספתיה אסורה, מתיב רבי אלעזר גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף, גידעו ופיסלו אין לא גידעו ופיסלו לא, אמר לך שמואל, הא מני רבנן היא, ושמואל דאמר כרבי יוסי בר יהודה, דאמר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור...
איזו אשרה, כל שיש תחתיה עבודת כוכבים, רבי שמעון אומר כל שעובדין אותה. ומעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו ומצאו תחתיו גל, אמר להן רבי שמעון בדקו את הגל הזה, ובדקוהו ומצאו בו צורה, אמר להן הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן. והא אנן ג' אשרות תנן, הכי קאמר, שתים לדברי הכל, ואחת מחלוקת דרבי שמעון ורבנן... איזו היא אשרה סתם, אמר רב כל שכומרים יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה. ושמואל אמר אפילו אמרי הני תמרי לבי נצרפי אסור, דרמי בי שיכרא ושתי ליה ביום אידם...
לא ישב בצילה, ואם ישב טהור, ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא, היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור... אמר רבי יוחנן לא נצרכא אלא לצל צילה, מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא, לא דאפילו לצל קומתה נמי אם ישב טהור, והא קא משמע לן דאפילו לצל צילה לא ישב... ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא, מאי טעמא, אי אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים... היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור... ולא פליגי הא דאיכא דירכא אחרינא, הא דליכא דירכא אחרינא. אמר ליה רב ששת לשמעיה כי מטית להתם ארהיטני... לעולם דליכא דירכא אחרינא, ואדם חשוב שאני.
זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, והחזירין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רבי יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים, מפני שהנמיה נושרת עליהן והוה להן לזבל...
נטל ממנה עצים אסור בהנאה, הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן, אפה בו את הפת אסורה בהנאה, נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח, אמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים... כיצד מבטלה, קירסם וזירד, נטל ממנה מקל או שרביט אפילו עלה הרי זה בטלה, שיפה לצרכה אסורה שלא לצרכה מותרת. אותן שפאין מה תהא עליהן, פליגי בה רב הונא ורבי חייא בר רב, חד אמר אסורין וחד אמר מותרין... (עבודה זרה מח א, וראה שם עוד)
קליפי אגוזים והגרעינין אסורין בערלה ובאשירה ובנזיר ומותרים ברבעי... רבי יוסי אומר נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי, ואין מרכיבין בכפניות של ערלה... אגוז של ערלה שנטעו, וכן ביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח רבי חגיי בשם רבי יאשיה איתפלגון חזקיה וכהנא, כהנא אמר מותרת חזקיה אמר אסור... (ערלה ז ב)
ואיזהו אשירה, כל שהגוים עובדין ומשמרין אותה ואין טועמין מפירותיה, רבי שמעון בן אלעזר אומר שלש אשירות בארץ ישראל, חרוב שבכפר קסם, ושבכפר פגשה שקמה שבראנו ושבכרמל, אשרה זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה... הנכנס תחתיו כנכנס לבית עבודה זרה, ואם היתה דרך הרבים מפסקתה הרי זו מותרת. (עבודה זרה פרק ו)
לא תטע לך אשרה - לחייבו עליה משעת נטיעתה, ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה. (דברים טז כא)
ראה עבודה זרה-כללי דברים טז כא.
ראה עבודה זרה-כללי, עבודת כוכבים ז יא וח ג.
ועוד יש לך להבין איך מי שהוא מעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה, ובמקום תלמיד חכם כאלו נוטע אשירה אצל המזבח, כי האשירה הוא שמגדל דבר אחד הארץ, וכאשר הוא נוטע אשרה הוא מגביה דבר זר שמגביה לעשות אלקות לעבדו אשר אינו אלוה, ולפיכך אותם שעבדו עבודה זרה היו בוחרים ביותר באשירה, כי היו מגדלים כח אשר היו עובדים אותה. והתורה אמרה מזבח אדמה תעשה לי, כי אין העבודה אל השי"ת לגדל אותו, כי הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים וגדולתו על הכל והוא ענותנותו... ולכך אמר המעמיד דיין שאינו הגון ומגדל מי שאינו ראוי להיות דיין, וזה כאלו נוטע אשרה, שמגדל ומגביה דבר שהוא זר... (חידושי אגדות סנהדרין ז ב)
ראה עבודה זרה-כללי, שמות לד יג.
לא תטע לך אשרה - הזהירתנו התורה בזה מלנטוע אילן אצל המזבח או בכל עזרה, בין אילן מאכל אפילו לנוי למקדש וליופי לו, כן כתב הרמב"ם, אם כן אין לפרש כאן אשרה כבשאר מקומות שהוא אילן הנעבד, כבמתניתין, והוא אילן המיוחד לעובדי ירח, כמו שכתוב במכילתא דרשב"י (בראשית מ"ט) ...ואינון דפלחין לסיהרא אקרון עובדי אשרה, אבל צריך לפרש מלת אשרה לפי ההוראה העיקרית, כמו שאמרו בעלי הלשון ששם אשרה מסתעף משם ישר, והוא תואר לכל מין אילן העולה ישר משרשו שאיננו נוטה לכאן ולכאן... ולהיות שהאילן הישר יותר מהודר לעבודה ישמש מלת אשרה בפרטית גם על אילן הנעבד. ולפי שהאשרות היו ממין אילן מיוחד, לכן הוסיפה התורה לאמר כל עץ, מאיזה מין שיהיה... (דברים טז כא)
אשר - קרוב מצד אחד לעשר... המורים כולם על אגירת כחות, וקרוב מצד שני לאשור, במובן צעד, בייחוד בהוראה המוסרית, נמצאת הוראת היסוד של "אשר" התקדמות, הליכה מתמדת לקראת עושר גדול בכחות ובסגולות... וכך אשרה אילן המוקדש לאחד האלים ומשגשג כביכול על ידי ברכתו המיוחדת... (בראשית ל יג)
...נראה שאשרה ואשר שאינו בא במקרא אלא בלשון רבים ובמין זכר משמעם אילן שנחשב כמי שעומד תחת חסותה המיוחדת של אלהות, שאת מציאותה והשפעתה דימו לראות בגידולו ושגשוגו של אילן זה. בניגוד ל"מזבחותם" ו"מצבותם" נאמר "אשריו" עם כינוי הקניין בלשון יחיד, ומכאן ש"אשריו" מוסב על "יושב הארץ" שם קיבוצי, נראה איפוא, שמזבחות ומצבות הוקמו גם על ידי יחידים שמבין עובדי האלילים, ואילו אשרות הוקדשו רק על ידי אמונת ההבל של עם שלם. (שמות לד יא)
אשרה - בנטיעתה רואה הנכרי את פעילות אלוהיו שהוא כח טבע, היהודי צריך להעמיד את כל ישותו הרוחנית-מוסרית תחת ה' בלי לעשות "אשרה לעצמו", ואז יקבל חלק מהברכה הטבעית. (דברים טז כא)