עבודת אדמה

(ראה גם: אדמה, אומנות, פרנסה, קין)

תלמוד בבלי:

הוא (בן זומא) היה אומר, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול, חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני... (ברכות נח א)

ואמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם... ואמר רבי אלעזר עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו. ואמר רבי אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר וירדו. רבי אלעזר חזיא לההיא ארעא דשדי ביה כרבא לפותיא, (רש"י: זרע כרוב או חרישה לרוחב הערוגה), אמר ליה אי תשדייה לאורכיך הפוכי בעיסקא טב מינך, (אפילו תחזור ותחרשנה לא יועיל כלום לפי עסקא)... אמר רבא מאה זוזי בעיסקא כל יומא בשרא וחמרא, מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה (אוכל עשבים וחזיז במלח), ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמיא ליה תיגרי, (משכבת אותו על הארץ לשמר כל הלילה, ובשבילה מתקוטט עם בני אדם). (יבמות סג א)

תנו רבנן ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זה תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. (בבא מציעא מב א)

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן רבין אחי לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה... ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך קרובים לעיר... ואמר להו רבי יוחנן... ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך משולשין, שליש בתבואה שליש בזיתים ושליש בגפנים... (בבא מציעא קז א)

ואמר ריש לקיש מאי דכתיב עובד אדמתו ישבע לחם, אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם, ואם לאו לא ישבע לחם. (סנהדרין נח ב)

מדרש רבה:

...לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה הוא עמל בתורה, ואם לא זכה הוא עמל בארץ, אשריו לאדם שהוא עמל בתורה... (בראשית יג ה)

רבנן אמרי נטלו הקב"ה (לאדם) והחזירו בכל העולם כולו, אמר לו כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב') בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, לא ישב אדם הראשון שם... (שם יט ג)

כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, ר"א ורבי יוסי ב"ח, ר"א אמר לך אינה נותנת לאחר נותנת, רבי יוסי ב"ח אמר לא לך ולא לאחר, ודכוותה (דברים כ"ח) זרע רב תוציא השדה וגו', רבי יהודה אומר זורע סאה ומכניס סאה, אמר רבי נחמיה אם כן פרנסה מנין, אלא הראויה לעשות כ' עושה ט"ז, והראויה לעשות י' עושה חמש. דבר אחר כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, כחה אינה נותנת לך, כחך נותנך לך, כל כחך אינה נותנת לך, נותנת היא לך מקצת כחך. (שם כב כד)

איש האדמה, שלשה הם שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, ואלו הן, קין נח ועוזיהו, קין היה עובד אדמה, נח איש האדמה, עוזיהו (דברי הימים ב' כ"ו) ואכרים וכורמים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה. (שם לו ה)

איש האדמה, שעשה פנים לאדמה, ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמילא כל פני האדמה, איש האדמה, בורגר לשם בורגרות. (שם שם ו)

אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור, בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת... (שם לט י)

...שכון בארץ, עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב... (שם סד ג)

...רבי יהודה אומר, אפילו דברים שאתה רואן יתרון לעולם, אף הן בכלל הנייתו של עולם הן, סיבא למעבד חבלא, סיבוא למסוך ניניא. מלך לשדה נעבד, אפילו הוא מלך והוא שליט מסוף העולם ועד סופו, לשדה נעבד, עבדת ארעא עביד, לא עבדת ארעא ולא כלום. לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב ממון לא ישבע ממון, ואוהב בהמון לא תבואה וגו', שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו. רבי ישמעאל ברבי תנחום ורבי חנינן בריה דרבי בשם רבי ירמיה כתיב וירדו מאניותיהם על הארץ יעמדו, וכי אין אנו יודעין שעל הארץ היו עומדין, אלא הרי ששקעה ספינתו של אחד בים ויש לו קרקע על הארץ יעמוד, אם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה. (ויקרא כב א)

מדרש תנחומא:

ומהו ממעשינו ומעצבון ידינו, קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים, כיון שנולד נח חזר העולם לישובו, קצרו מה שזרעו זורעין חיטין וקוצרין חטים... ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך כתיב ומעצבון ידינו, נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה. (בראשית יא)

ויחל נח איש האדמה, כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין, אמר רבי יהודה ברבי שלום בתחלה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה. ויטע כרם, משנטע כרם נקרא איש האדמה, שלשה נזקקו לאדמה ונעשו חולין, אלו הן, קין נח ועוזיה... (נח יג)

מדרש שמואל:

רבי עקיבא פתח (תהלים ק"ג) אנוש כחציר ימיו, מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבא שהיו מהלכין בחצות ירושלים, והיה עמהן אדם אחד. פגע בהן אדם חולה, אמר להן רבותי אמרו לי במה אתרפא. אמרו לו קח לך כך וכך עד שתתרפא, אמר להן אותו האיש שהיה עמהן מי הכה אותו בחולי, אמרו לו הקב"ה, אמר להן ואתם חכמים הכנסתם עצמיכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאין. אמרו לו במה מלאכתך, אמר להן עובד אדמה אני והרי המגל בידי, אמרו לו מי ברא את האדמה, מי ברא את הכרם, אמר להם הקב"ה, אמרו לו ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואת אוכל פריין שלו, אמר להן אין אתם רואין המגל בידי, אלולי שאני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלהו ומנכשו לא העלה מאומה. אמרו לו שוטה שבעולם, ממלאכתך לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו, כשם שהעץ אם אינו נזבל ונתנכש ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים אינו חי והוא מת, כך הגוף הוא העץ, הזבל הוא הסם, איש האדמה הוא הרופא... (פרשה ד)