עובר

(ראה גם: הריון, לידה)

 

וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים. ואם אסון יהיה, ונתת נפש תחת נפש... (שמות כא כב)

זהר:

מי שהורג את בניו, דהיינו לאותו עובר שאשתו נתעברה בו, (כי בא עליה ביום צ' לעבורו, שאז ממית העובר), וגורם להרוג אותו במעיה, (או שעושה איזו פעולה הגורמת שתפיל העובר), שסותר בנינו של הקב"ה ואומנותו, יש מי שהורג אדם, וזה הורג בניו... ודוחה את השכינה שהולכת ומשוטטת בעולם ואינה מוצאת מנוחה, ועל אלו רוח הקודש בוכה, והעולם נידון בכל אלו הדינים, אוי לאותו האדם, אוי לו, מוטב לו שלא היה נברא בעולם. (שמות ל, ועיין שם עוד)

ומטרם שבא אדם לעולם הזה, ויוצא מרחם אמו, ויאבק איש עמו, זהו גבריאל, (ויאבק, היינו באותו) אבק של עפר, שנאמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, (ונמצא שהאדם הוא עפר והאבק של העפר הוא יצר הרע, וגבריאל הוא יצר הטוב שלוחם עם יצר הרע הנקרא אבק). ומלמדו שבעים לשון, ומשום זה כתוב וייצר (עם ב' ייודין, שיוד) אחת הוא כנגד יצר הטוב, (שהוא גבריאל), שלימד אותו ע' לשון, ויוד אחת כנגד יצר הרע שהתאבק עמו, שנאמר כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, והשכיח ממנו ע' לשון שלימדו יצר הטוב.

ומקודם לכל זה יורדים עמו ארבעה מלאכים, שנאמר בהם כי מלאכיו יצוה לך וגו', אם יש לו זכות אבות, אז אחד הוא מיכאל בזכות אברהם, והשני הוא גבריאל בזכות יצחק, והשלישי שיורד עמו הוא נוריאל בזכות יעקב, והרביעי הוא רפאל בזכות אדם הראשון, והיצר הטוב למעלה ממנו. ואם אין לו זכות הולכים עמו ארבעה (מלאכי חבלה), עון, משחית, אף וחימה, ויצר הרע למעלה מהם, לדון אותו לעולם שיבא... (בא ר, ועיין שם עוד)

ואפילו אלו שבמעי אמם היו אומרים שירה כולם כאחד, והיו רואים כולם מה שלא ראה יחזקאל הנביא... (בשלח שמב)

פתח ואמר, מה הוא שאמר הראיני את מראיך, בעת שהאדם נעשה מטפה בשליתה של אמו, כמו שגדל, מכניס בו הקב"ה מעט מעט רוח ונפש. ונר ניתן על ראשו בלילה, שנאמר בהלו נרו עליו ראשי. ועמוד של אור ביום, שנאמר ויסע עמוד הענן וגו' ולילה בעמוד אש וגו' ללכת יומם ולילה, ונאמר, כי נר מצוה ותורה אור... ומלמדים אותו כל התורה, ומלמדים אותו כל המצות, ואומרים לו ראה שזה הוא דרך עקלתון הנקרא לילה, ובמקום זה יעלו כל נפשות בני אדם, שנאמר קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו.

ומראים לו בעמוד האש שהוא על ראשו כמה דובים ונמרים ואריות ומלאכי חבלה, שיושבים שם. וכלב שם, ועל זה אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ומקום זה הוא חשך, ומלאכי חבלה קוראים אותו לילות... ואומרים לו, אם תזכה למצות, כל מצוה ומצוה יעשו לך ממנו מלאך טוב, ובשעה שתבא למקום הזה, ותזכה למצות, יאמרו, סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך פלוני ולא ישלטו עליך מלאכי חבלה.

וכדמיון הזה ביום, אומרים אם תזכה בתורה, כל אות ואות תהיה מלאך שיעזר לך במקום הזה, והתורה הנקראת דרך תלך בדרך הזה, שלא ישלטו עליך, ועל זה אמר לנחותם הדרך. ואחר כך יראו לו את גן העדן,וכל חלק וחלק שיש בו לצדיק בפני עצמו, ומשביעים אותו שיקיים כל התורה... (זהר חדש רות ח, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר, שהעובר פוסל ואינו מאכיל, דברי רבי יוסי, אמרו לו מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר. (יבמות סז א, וראה שם עוד)

אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה, אמאי אין צריך טבילה... שאני עובר דהיינו רביתיה. (שם עח א, וראה שם עוד)

דתניא איזהו בן שמונה, כל שלא כלו לו חדשיו, רבי אומר סימנין מוכיחין עליו, שערו וצפרניו שלא גמרו, טעמא דלא גמרו, הא גמרו אמרינן האי בר ז' הוא ואישתהויי הוא דאשתהי. אלא הא דעבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשריה, כמאן, כרבי דאמר משתהא... (שם פ ב)

דתניא, האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי, לא אמר כלום, ואמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין, כמאן, אי כרבה כשהוכר עוברה, אי כרב יוסף אף על פי שלא הוכר עוברה... (קידושין סב ב)

רבי מאיר אומר, מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים, שנאמר במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל... וכדאמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה, והלכתא המזכה לעובר לא קנה. (כתובות ז ב)

בעי רבי ירמיה מכרה חוץ... מעוברה מהו, אליבא דמאן דאמר דעובר לאו ירך אמו... (בבא קמא עח ב)

אשכח רבי יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב, בן נח נהרג בדיין אחד ובעד אחד שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב. משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין... מאי טעמיה דרבי ישמעאל, דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, איזה אדם שהוא באדם, הוי אומר זה עובר שבמעי אמו. (סנהדרין נז ב)

אלא הא דתנן ולד טרפה, רבי אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח, רבי יהושע אומר יקרב, במאי קא מיפלגי, כשעיברה ולבסוף נטרפה, רבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא, ורבי יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא... (חולין נח א)

בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו מותר באכילה, הוציא את ראשו אף על פי שהחזירו הרי זה כילוד. חותך מעובר שבמעיה מותר באכילה... זה הכלל דבר שגופה אסור, ושאינה גופה מותר... (שם סח א, וראה שם עוד)

דתנן גיד הנשה נוהג בשליל, וחלבו אסור, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אין נוהג בשליל וחלבו מותר... חותך שבמעיה וכו' מנלן, דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וגו', בהמה בבהמה לרבות את הולד, אלא מעתה ימירו בו, אלמה תנן אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברין, ולא אברין ועוברין בשלמין ולא שלמין בהן, אלא אמר קרא וכל בהמה לרבות את הולד. (שם סט א, וראה שם עוד)

בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה טהור, רבי יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא ובטהורה טהור... (שם ע ב, וראה שם עוד)

השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן תשעה מת, קורעו ומוציא את דמו, מצא בן תשעה חי טעון שחיטה וחייב באותו ואת בנו, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו, רבי שמעון שזורי אומר, אפילו בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו, קרעה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו. (שם עד א, וראה שם עוד)

האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד... פשיטא, גופה היא, איצטריך, דסלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה, ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה, קא משמע לן...ישבה על המשבר, מאי טעמא, כיון דעקר גופא אחרינא הוא... הני מילי לגבי מיתה איידי דוולד זוטרא חיותיה עיילא טיפה דמלאך המות ומחתך להו לסימנין, אבל נהרגה, היא מתה ברישא. והא הוה עובדא ופרכיס עד תלת פרכוסי, מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת. אמר רבי נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הולד... (ערכין ז א, וראה שם עוד)

...אתמר בן פדא אומר אין קדושה חלה על עוברין, ורבי יוחנן אמר קדושה חלה על עוברין, ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן הקדיש חטאת מעוברת וילדה, רצה בה מתכפר, רצה בוולדה מתכפר... (תמורה י א, וראה שם עוד)

...מיתיבי האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין, אם היתה עוברה זכתה לו, אי אמרת בשלמא אם שיירו אינו משוייר, עובר ירך אמו, משום הכי זכתה לו, והוי ליה כמשחרר חצי עבדו, ומני רבי מאיר היא... (שם כה א, וראה שם עוד)

דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו, לפנקס שמקופל ומונח, ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו, וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת, ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך, ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא, ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי א-לוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים, הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד א-לוה עלי אהלי... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ, ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון... זה יום הלידה, שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה, ומה היא השבועה שמשביעין אותו, תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע, והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני נוטלה ממך... מאי קרא, ממעי אמי אתה גוזי, מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא, דכתיב גזי נזרך והשליכי.

ואמר רבי אלעזר למה ולד דומה במעי אמו, לאגוז מונח בספל של מים, אדם נותן אצבעו עליו שוקע לכאן ולכאן. תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים ולד דר במדור התחתון, אמצעיים ולד דר במדור האמצעי, אחרונים ולד דר במדור העליון, וכיון שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויוצא וזהו חבלי אשה... (נדה ל ב)

האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים, מפני שחייה קודמין לחייו, יצא רובו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש. (אהלות ז ו)

מדרש רבה:

ואחר ילדה בת, תנינא כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא, דבי רבי ינאי אמרי ביושבת על המשבר הדא מתניתא, אמר רבי יהודה בן פזי אף על היושבת על המשבר יכול להשתנות הדא הוא דכתיב (ירמיה י"ח) הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל, הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, מה יוצר הזה לאחר שיצר את הכד שוברו ועושה אחר, אף אני עושה כן אפילו על המשבר... (בראשית עב ו)

סומכוס אומר בשם רבי מאיר, מניין שאין העובר ניכר במעי האשה אלא עד ג' חדשים מהכא, ויהי כמשלש חדשים... (שם פה יא)

רבי לוי אומר אוחרי, בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והדליק לו שם נר אינו מחזיק לו טובה, כך הקב"ה הולד שרוי במעי אמו ומאיר לו שם נר, הוא שאיוב אומר בהלו נרו עלי ראשי, אין זה שבח הוי ולפועלי אתן צדק... (ויקרא יד ב, וראה שם עוד)

דבר אחר אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת, רבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר אין הקב"ה צר את האדם אלא מטפה של לבנות, וריש לקיש אמר זרית, שאדם שזורה ונותן תבן בפני עצמו עד שמעמיד הדגן על בריו, רבי שמעון בן לקיש אמר אף אינו מאבד את הטפה, אלא זורה מטפה למוח ומטפה לעצמות ומטפה לגידים... (שם שם ו)

בית שמאי אומרים לא כשם שיצירת הולד בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ועצמות... (שם שם ח)

מדרש תנחומא:

אשה כי תזריע וילדה זכר, זה שאמר הכתוב מי יתנני כירחי קדם וגו' (איוב כ"ט), הפסוק הזה איוב אמר, אימתי בשעה שבאו עליו היסורין, אמר מי יתנני כירחי קדם, ולואי שהייתי כאותן הימים שהייתי במעי אמי, כימי א-לוה ישמרני, מלמד שהולד משתמר במעי אמו. בהלו נרו על ראשי לאורו, אלך חשך, מכאן את למד שהאורה לתינוק כשהוא במעי אמו כאשר הייתי בימי חרפי בסוד א-לוה עלי אהלי, כשם שהגשם מוחה בקרקע ומלכלך אותה, כך התינוק מלוכלך במעי אמו... אמר רבי אבהו התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם, והם מחבבין אותו... (תזריע א)

אמר רבי איבו מעשה נסים עשה הקב"ה לתינוק הזה, אדם שהוא נתון בחמין יום אחד אין נפשו מפרכסת, אבל התינוק הזה נותן במעי אמו ט' חדשים והקב"ה משמרו, אמרו חז"ל מעשה נסים עשה הקב"ה עם האדם הזה, אדם שהוא נתון באמבטי יום אחד נפשו מצירה עליו, והתינוק הזה נתון במעי אמו ט' חדשים ואין נפשו קניטה עליה, למה שהקב"ה עושה עמו מעשה נסים, ועל זה אמר איוב אשא דעי למרחוק וגו' (איוב ל"ו)... אמר רבי אבא בר כהנא מעשה נסים עשה הקב"ה עם התינוק, כיצד האפונדיה שהיא מלאה ופיה למטה מה שבתוכה מתפזרין, אבל האשה הזאת אפונדיה שלה למטה, והקב"ה משמר את הולד... (שם ג)

שוחר טוב:

ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, אמר רבי אבא בר כהנא, אם יטול אדם פונדאית ופיה למטה המעות נופלות, האשה הזאת פיה למטה ומהלכת על שתי רגליה והולד שמור במעיה ואינו נופל, כאדם שנתון בספינה בתוך הים. הבהמה הזאת שהיא מהלכת על ד' ולדה נתון במעיה שמור בתוכה, ואשה הולכת על שתים ואף על פי כן הולד שמור, הוי ואל תשכחי כל גמוליו. אמר רבי סימון האשה הזאת עשויה פוקין פוקין, שאם היה נותר בה שעה אחת היתה מתה, לכך אל תשכחי כל גמוליו. (תהלים קג)

ילקוט שמעוני:

אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק, רבי לוי אמר, בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא זהב אינו מזיק לו טובה, כך הקב"ה מפקידין לו הבריות טפה לבנונית בחשאי, והקב"ה מחזיר להם נפשות שלמות משובחות בפרהסיא, אין זה שבח, הוי ולפועלי אתן צדק. רבי לוי אמר חורי, בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו, בא אחד והתירו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה, כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מתירו ומוציאו משם, אין צריך להחזיק לו טובה וביותר כשהוא זכר... אמר רבי תחליפא דקסרי אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה, והאשה הזו כמה מאכל היא אוכלת, וכמה משקין היא שותה ואינו דוחה את הולד, אין זה חיים וחסד...

תניא צורת הולד כיצד, תחלת ברייתו דומה לרשון (מין חגב), שתי עיניו כשני טפין של זבוב, שתי אזניו כשני טפין של זבוב, שני זרועותיו כשני חוטין של זהורית, פיו משוך כשעורה, גויתו כעדשה, ושאר אבריו מצומצמים בו כגולם, ועליו הוא אומר גלמי ראו עיניך, אם היתה נקבה גויתה כשעורה לארכה חיתוך ידים ורגלים אין לה, כיצד הולד שרוי במעי אמו, מקופל ומונח כפנקס, ראשו מונח לו בין ירכיו, ושתי ידיו על שני צדעיו, שתי עגבותיו על שתי עקביו, פיו סתום טבורו פתוח, ואוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, יצא לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום... (ויקרא פרק יב, תקמז, וראה שם עוד וערך יצירה)

שאל מלך הערבי את רבי עקיבא אמר לו, אני כושי ואשתי כושית וילדה לי בן לבן, אני הורגה שמא זנתה עלי, אמר לו רבי עקיבא יש לך צורות בביתך, אמר לו הן, לבנות או שחורות, אמר לו לבניות, כשהית עסוק עמה עיניה נתנה בצורות וילדה כיוצא בהם, ואם תמה אתה על הדבר למד מצאנו של יעקב, שמן המקלות היו מתיחמות, כמו שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות, והודה מלך הערבי לרבי עקיבא. (ירמיה פרק כג, שה)

חובת הלבבות:

...ואחר כך חשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם, אשר שם לו בטן אמו למצע בתחלת ענינו, כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור מקום שלא תשיגהו יד ולא יגיע אליו לא חום ולא קור, עם המגן החזק והמחסה הנבצר ועם המזון המזומן והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה עם הגעתו אל מזונו מבלי יגיעה וטורח הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיע אליו בשום פנים. וכל אשר יגדל גופו ירבה מזונו עד עת קצוב, ואחר כן יצא מבטן אמו דרך צר מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו ולא דבר שיעשה לסייע לו, אלא ביכולת החכם הרחום וחנון המרחם על בריותיו... (שער ב הבחינה פרק ה)

תרגום יונתן:

כאשר אינך יודע - איכדין יהלך רוח נשמתא בגוף עולימא במעינא דאמיה, והיכמא דלא תנדע אי דכר או נוקבא עד זמן דאתיליד... (קהלת יא ה)

משנה תורה:

אף זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף, לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה, בין בסם בין ביד, מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם. (רוצח א ט)

אלשיך:

כעוללים - ולא כעובר ישראל הרואה אור בבטן, אלא של עכו"ם. (איוב ג טו)

מהר"ל:

ואפילו הכי יש תיקון כאשר עושה כל דבריו במחשבה ומתבונן במעשיו שלא יבא לידי חטא, ולכך כאשר הולד מונח בבטן אמו מונח שתי ידיו על שתי צדעיו ושתי אצילי ידיו על שתי ארכובותיו, לחשוב ולהתבונן בדרכיו, ודבר זה ענין גדול מאד... (דרשה לשבת תשובה)

...ואמר ונר דלוק על ראשו, כי הנשמה עדיין אינה מוטבעת לגמרי בגוף, אף כי הנשמה נתנה באדם מיד כאשר הוא בבטן אמו, אבל שתהיה מוטבעת בגוף אינה מוטבעת בגוף עד שיוצא לאויר העולם כמו שיתבאר, ומכיון שאין הנשמה מוטבעת בגוף, אז יש לאדם כח נבדל דבק בו, וזהו הנר שהוא על ראשו, רוצה לומר נבדל ממנו, ובו מביט מסוף העולם עד סופו, כי אין לו מונע מן החומר שאינו מוטבע בחומר, ולכך כח השכל שיש לו הוא מסוף העולם עד סופו... (נתיב הצדק פרק ג)

משננער לצאת ממעי אמו, וטעם הדבר ידוע למבינים, שאין יצר אלא לדבר השלם והנגמר, אבל דבר שהוא מתנועע אל השלמה אין לו יצר הרע... אבל דבר שאין לו מציאות בשלימות, כמו כאשר הוא בבטן אמו והיה מתנועע עתה אל שיהיה נשלם, הרי כיון שהוא מתנועע אל השלם מאין לו יצר הרע למלאות חסרון שהוא חסר. ועוד כיון שהוא בבטן אמו הוא חסר, וכך הוא טבעו ראוי להיות, ולא שייך חסרון בדבר שראוי שיהיה בלתי שלם... ומה שאמרו במסכת יומא זורו רשעים מרחם, שאפילו בבטן אמו נעשה זר, כדמוכח התם, לא דמי, דהכא רוצה לומר, שיצר הרע נכנס בו, דהיינו יצרו הרע, ובבטן אמו אפשר לו לעשות מעשה רע, ואין לו יצר הרע, רק שהוא פועל כך בטבעו, לפי שהוא רשע מבטן, וכן בצדיק נאמר בטרם תצא מבטן ידעתיך, ואין רוצה לומר שהוא עושה דבר בכוונה וברצון, שהרי אמרו שיצר טוב לא נכנס באדם רק עד י"ג שנה, אלא על כרחך יצר טוב ויצר הרע נקרא המחשבה שהוא נכסף לרע והמחשבה שהוא נכסף לטוב, שלא יכנס בו קודם שיצא לאויר העולם, ומה שהוא עושה בבטן אמו אין זה יצר הרע, אלא שהוא נמשך כטבע הרשע אל הרשעות והצדיק אל הטוב... (בראשית ח כא)

רמח"ל:

...ותדע שהחום הזה נולד מזרע האם והליחות מזרע האב, ועל החום הזה נאמר יחמתני אמי, והנה בכח הקשר הזה נבנה כל הולד ונגמרה צורתו בגמר, ומשם והלאה יהיו בו כל חקי הטבע להגדיל ולהתרחב ולהאריך הגוף ההוא הבנוי, מה שקודם הזמן ההוא לא היה עצור כח להגדיל כלו בכל חלקיו, והאמת הוא שלא נשלם עדיין במוחין אלא אחר זמן היניקה, אך יש הפרש גדול, כי בתחלה לא נגמר בדרך שיוכל אפילו לעמוד באויר העולם להגדיל מעט מעט, וזה הדבר מבואר שאין הגדלת העובר במעי אמו כהגדלתו אחר שיצא, כי לפי החשבון הרבה יותר הוא גדל באותן הט' חדשים ממה שיגדל אחר כך... אך בצאתו מרחם אמו יתחיל מיד להגדיל בהגדלה ממש, שאין בה שום תוספת אלא הרחבה, אמנם צריך עדיין טבעו להשתלם באיזה מיני השלימות... (אדיר במרום דף צג)