(ראה גם: דור המדבר-סיחון ועוג, סיחון, עבר הירדן)
ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם. (בראשית יד יג)
ויפנו ויעלו דרך הבשן, ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי. ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו, ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמרי אשר יושב בחשבון. ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד, וירשו את ארצו. (במדבר כא לג)
כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלא הוא ברבת בני עמון, תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש. (דברים ג יא)
אף כאן אותו זה הוא עוג שנתדבק באברהם, ומאנשי ביתו היה, וכשנמול אברהם מה כתוב, וכל אנשי ביתו וגו', שזה עוג שנמול עמו, וקבל אות קדוש הזה, כיון שראה עוג שישראל מתקרבים אליו, אמר הרי ודאי אני הקדמתי המצוות העומדת להם, (כי הקדים להמול לפני יצחק אבינו), וזה היה שם כנגדו (לבטח בו).
בה בשעה ירא משה, איך הוא יכול לעקור הרושם שרשם אברהם. אמר ודאי הרי הימין שלי (שהוא אהרן) מת, כי צריכים ימין לנצח את זה, ואם נאמר שיש אלעזר, הוא הימין של הלבנה (דהיינו של המלכות) ולא שלי, (שאינו ימין דז"א שהוא סוד משה, כמו אהרן) ואות הזה הוא לימין (דז"א), כי אברהם הוא ימין.
מיד אמר לו הקב"ה, אל תירא אותו, אל תירא מפני אות שלו, ואפילו לימין אינו צריך. כי בידך נתתי, השמאל שלך יעקר אותו מן העולם, כי הוא פגם את רושם הברית שלו, ומי שפגם אות הזה ראוי להתעקר מן העולם (מעצמו), כל שכן השמאל שלך, שהוא ידך, יעקר אותו מן העולם. ומשום זה נתעקר מן העולם, ואף על פי שהוא גבור מבני הגבורים, ומשום שרצה להשמיד את ישראל נפל בידי משה ונשמד.
משום זה השמידו ישראל הכל, בניו וכל עמו וכל אשר לו, כמו שכתוב ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו, וכתוב ונך אותו ואת בנו, בנו כתוב חסר י', וקורים בניו, וכבר העמידוהו החברים. (חקת פו)
...משום שיש בעולם מקום מושב, שכל חיות הגדולות והרים המרים והרבים שם, ומסתתרים אלו באלו (החיות בהרים, שמקום הזה נקרא בשן), ושם ערוד המדבר החזק, שהוא עוג, שבין ערודי המדבר היה, ושם נמצא תקפו, משום שהיה מלך הבשן, (היינו המלך של המקום ההוא), וכל מלכי העולם לא יכלו להלחם עמו מחמת תקפו של הבשן, ובא משה ועשה עמו מלחמה... (בלק ח, ועיין שם עוד)
אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, גמרא גמירי לה, אמר מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי, איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו. אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה, ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי (נמלים) ונקבוה ונחית בצואריה, הוה בעי למשלפה, משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה, והיינו דכתיב שני רשעים שברת, וכדר' שמעון בן לקיש... אל תקרי שברת אלא שרבבת. משה כמה הוה עשר אמות, שקיל נרגא בר עשר אמין, שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה. (ברכות נד ב)
והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר עוג מלך הבשן פיתחו במלואו (להציל על שאר הפתחים)... תא שמע דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עוג מלך הבשן פיתחו בארבעה... (עירובין ל א)
...ועוד עוג מלך הבשן היכא קאי, אלא נס נעשה להם שנצטננו בצידי התיבה. (זבחים קיג ב)
תניא אבא שאול אומר ואיתימא רבי יוחנן קובר מתים הייתי, פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת ורצתי אחריו שלש פרסאות וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה, כשחזרתי לאחורי אמרו לי של עוג מלך הבשן היתה. (נדה כד ב)
מכדי סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו, מאי שנא דמסיחון לא מסתפי ומעוג קא מסתפי, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו, אמר שמא תעמוד לו זכות אברהם אבינו, דכתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ואמר רבי יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול. (שם סא א)
...אלא כיון שיצא מאור כשדים עמדו כל גדולי הדור ונתנו לו מתנות, ועמד נמרוד וכתב את עבדו אליעזר לאברהם, וכשגמל חסד עם יצחק בנו הוציאו לחירות ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה, בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעולם הבא, והקימו למלך, והוא עוג מלך הבשן. (פרק טז)
...וחוץ מעוג מלך הבשן, שישב לו על עץ אחד מן הסולמות של התיבה, ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם, מה עשה נח, נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום, ונשאר גם הוא, שנאמר כי רק עוג מלך הבשן וגו'... (פרק כג)
ויבא הפליט, ריש לקיש בשם בר קפרא אמר, הוא עוג הוא פליט, ולמה נקרא שמו עוג, שבא ומצא את אברהם יושב ועוסק במצות עוגות, הוא לא נתכוין לשם שמים, אלא אמר אברהם זה קוניון הוא, ועכשיו אני אומר לו נשבה בן אחיך, והוא יוצא למלחמה ונהרג, ואני נוטל את שרי אשתו, אמר לו הקב"ה חייך, שכר פסיעותיך אתה נוטל שאת מאריך ימים בעולם, ועל שחשבת להרוג את הצדיק, חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידן, שנאמר ויאמר ה' אלי אל תירא אותו כי בידך וגו'. (בראשית מב יב)
אמר רבי יהודה משתה גדול, משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם, אמרו לעוג לא הייתה אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, אמר להם עכשיו מתנתומה היא, לא שפופה, אין יהיב אנא אצבעי עליה אנא פחיש ליה, אמר לו הקב"ה מה אתה מבזה על מתנתי, חייך שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידו, שנאמר ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו. (שם נג יד)
...אל תירא אותו, שלא עמד גבור בעולם קשה הימנו, שנאמר כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים, והוא נשאר מן הגבורים שהרגן אמרפל וחבריו, שנאמר (בראשית י"ד) ויכו את רפאים בעשרתרות קרנים, וזה הפסולת שלהם כפריצי זיתים הפלטים בתוך הגפת, שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שוכן באלוני ממרא וגו' זה עוג, וכאן עושה אותו שירים, שנאמר (דברים ג') מיתר הרפאים, וכוונתו היה שיצא אברהם ויהרג, נתן הקב"ה שכר רגליו וחיה כל אותן שנים, וגבה ממנו שנפל ביד בניו. כשבא משה לעשות מלחמה נתיירא הימנו, אמר אני בן ק"כ שנה וזה יותר מת"ק, אילולא שהיה לו זכות לא חיה כל השנים האלו, אמר לו הקב"ה למשה אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו בידך הרגהו, ועשית לו כאשר עשית לסיחון... ויכו אותו ואת בניו, בנו כתיב, שהיה לו בן קשה הימנו. (במדבר יט יט)
...באו משה וישראל לתחומה של אדרעי, אמר להן משה נחנה כאן ואנו נכנסין בשחרית. באו ליכנס לאדרעי ועדיין לא היתה העין רואה, תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ, אמר משה איני יודע מה אני רואה, חומה אחרת בנו אלו בלילה, אמר לו הקב"ה, משה זה שאתה רואה הוא עוג, אמר רבי יוחנן אורך רגליו י"ח אמות, אותה שעה נתיירא משה, אמר הקב"ה אל תתיירא, שאני מפילו לפניך, מניין, ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו. עוג היה תולש הר וזורק על ישראל, ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו, ישראל אומרים ארורות הידים שכך זורקות, ואמוריים אומרים ברוכות הידים שכך סומכות. (דברים א כא, וראה שם עוד)
עוג הוא אליעזר ופרסות רגליו אברהם אבינו ועשאו מטות שהן של שן, והיה ישן שם, ויש אומרים כסא עשאו וישב בו כל ימיו, ומי נתנו לאברהם, נמרוד, והלך עוג ובנה ששים עיירות, והקטן שבהן היה גובהן ששים מיל, שנאמר שישים עיר כל חבל ארגוב, ומה היה אכילתו, אלף שוורים, וכן כל מין חיה, ושתייתו אלף מידות, ומה שהיתה טיפת זריעתו שלשים וששה ליטרין. (פרק יא ט)
טוב תינוק בן יומו שהוא חי, שאימתו מושלכת על כל הבריות, מן עוג מלך הבשן ששימש לאברהם לעבד, ופרסות רגליו היו מ' מיל, כיון שמת ירדו שקצים ורמשים על גביו. (פרק כד)
ויבא הפליט, זה היה עוג מלך הבשן, ולמה נקרא שמו פליט, שהיה קטן שבכולם, וכן הוא אומר פליטי הגוים (ישעיה מ"ח כ'), והוא לא נתכוין לטובה, אמר יודע אני באברהם שהוא יוצא עליהם וילחם ויהרג, והלך והרג אותם וחזר השבי, אמר לו הקב"ה לפי שהגדת לו אני אתן שכרך ותהיה מלך ותחיה שנים רבות, ולפי שחשב על אברהם שיהרוג, אמר לו הקב"ה סוף אני מפילך ביד זרעו וימיתוך. (בראשית יד יג)
ולמה נקרא שמו עוג, על שם עוגות מצות, שאותו עת שנשבה לוט פסח היה, ובא עוג והגיד לאברהם, שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברהם העברי, והוא לא עשה אלא לרעה, כך אמר בלבו, אברם עשה עם לוט אחיות והוא אוהבו, וכשישמע שנשבה לוט מיד יצא להלחם עמהם מלחמה ויהרג, ואני אקח את שרה אשתו... והלא סיחון ועוג בני חבייא והוייא הוו, ובני שמחוי ועוזא, ושניהם שווים בגדולה ובגבורה, ועליהם נאמר למכה מלכים גדולים ויהרוג מלכים אדירים לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן... (במדבר כא)
כי רק עוג מלך הבשן, כל מקום שנאמר בו רק מיעוט הוא, לפי שהיה עוג פחות וגרוע מכל הרפאים שהיו בימיו, והוא נשאר מיתר הרפאים מאותן שהרגו אמרפל וחבריו... (דברים ג)
עוג הוא אליעזר ופרסות רגליו ארבעים מיל, ואברהם היה טומנו בכף ידו. פעם אחת גער בו, ומיראתו נפל שינו ממנו, ונטלו אברהם ועשאו מטת שן והיה ישן שם, ויש אומרים כסא עשאו וישב בו כל ימי חייו, ומי נתנו לאברהם, נמרוד... אמרו חכמים קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה, כך היו ראויין לומר שירה על מפלתו, אלא שבא דוד ואמר עליהן שירה, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם וגו' למכה מלכים גדולים וגו'. (במדבר פרק כא, תשסה)
...דבר אחר כבר פסקתי דינו מימות יעקב, שנאמר ויברך יעקב את פרעה, היה שם עוג באותה שעה, אמר לו פרעה לא כך היית אומר אברהם פרדה וכו', הרי זה בן בנו ושבעים נפש מיוצאי ירכו, אותה שעה התחיל עוג מכניס בו עין רעה וכו', התחיל משה מתירא, נגלה עליו הקב"ה אמר ליה מעוג אתה מתירא, שכתוב בו הנה ערשו ערש ברזל, מאי איכפת לך, כירק עשב הוא, כשם שאין בירק ממש, כך אין בו ממש, הדא הוא דכתיב כי רק עוג מלך הבשן, אל תקרי כי רק, אלא כירק. כיון שראה אותו משה נתירא, ראה אותו תשע אמות ארכו ארבע אמות רחבו, אמר ליה הקב"ה אינו כלום אל תירא אותו... (דברים פרק ג, תתי)
עוג מלך הבשן היה אליעזר עבד אברהם, והיה לו זכות בשביל שגמל חסד עם יצחק אבינו שהביא לו את רבקה. אימתי נגזר דינו של עוג ליפול ביד ישראל, חד אמר בימי אברהם וחד אמר בימי יצחק וחד אמר בימי יעקב. סיחון ועוג יניקתם א' מצד הקדושה מעין קליפת ישמעאל, וא' מצד סמאל מעין קליפות עשו מצד יצחק וכו'. סיחון ועוג היו תרין סטרין של סטרא אחרא, נגד משה ואהרן בקדושה.
את זה לעומת זה עשה אלקים, כגונא דאית ירכיון קשות ומסטרא דמסאבו תאומ"יאל תומ"יאל, ולקבלייהו אתמר תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן, כגוונא דעמודא דאמצעיתא אית ביה עוג"יאל דמתמן עוג מלך הבשן שהיה בו ניצוץ של שמעון בן נתנאל ר"ת בש"ן, וזהו אל תירא אותו מפני שיש בו ניצוץ שמעון בן נתנאל ירא חטא... (חקת ועיין שם עוד)
הכנעות סיחון ועוג נגד קליפות עשו וישמעאל. רצה משה להכות כל ל"א מלכים מאחר שהכה סיחון ועוג, שהם היו שני מפתחים של ל"א מלכים, סיחון לקביל עורף של אהרן, עוג לקביל עורף של משה. (דברים)
והוה כד חמא משה ית עוג, ואמר הלא דין עוג רשיעא דהוה מונה לאברהם ושרה ואמר אברהם ושרה מדמיין לאלנין יאין דקיימין על מבועין דמיין ברם פירין לא עבדין, בגין כדין קיים יתיה ה' קודשא יהי שמיה מברך שנין סגיין עד זמן דחמא בניהון ובני בניהון וחזר ונפל בידיהון ואמר ה' למשה לא תדחל מניה... והוה כיון דחמא עוג רשיעא ית משירייתא דישראל דהוה שיתא פרסי, אמר לית אנא מסדר סדרי קרבו כלו קביל עמא הדין דילמא יעבדון לי היכמא דעבדו לסיחון, אזל ועקר טוורא בר שיתא פרסי ואחתיה על רישיה למטלק עליהון, מן יד זמין דה' זחלא ופכר טוורא ונקריה וטמע רישיה בגויה, בעא למשלפיה מן רישיה, ולא יכיל מן בגלל דמשכי ככיה ושיניה פומיה הלכא והלכא, אזל משה ונסב נרגא ברת עישרתי אמין וטפז עישרתי אמין ומחייה בקרסולי ונפל ומית מן להאל למשריתא דישראל... (במדבר כא לד ולה)
ארום לחוד עוג מלכא דמתנן אשתיר ממותר גיבריא דאשתציו בטובענא הא שיוויה שוייא דפרזלא הא היא יהיבא בבית ארכיון ברבת בני עמון, תשע אמין אורכה וארבע אמין פותיה באמתא דגרמיה (דברים ג יא)
ויבא הפליט - לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחביריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים, ומדרש בראשית רבה זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים, שנאמר הנפילים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג אברם וישא את שרה. (בראשית יד יג)
...ואין מזה הכת מה שכתבה התורה בעוג הנה ערשו ערש ברזל וגו', שערש הוא המטה, ואין מטת כל אדם כשעורו בשוה, שאינו בגד ילבשנו, אבל המטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה, והנהוג הידוע היותה יותר ארוכה מן האיש הישן עליה כשעור שלישית ארכו, ואם היה ארך המטה הזאת תשע אמות, יהיה אורך הישן עליה לפי הנהוג בערך המטות שש אמות או יותר מעט... ויאמר שאורך עוג היה כפל ארך אחד משאר האדם או פחות מעט, וזה בלא ספק מזרות אישי המין, אלא שאינו נמנע בשום פנים... (חלק ב פרק מז)
הנה ערשו - לשון כרך ומגדל ומבצר, כמו ובדמשק ערש... כלומר מבצר מוקף חומה חזקה כברזל, תשע אמות ארכה - גובה החומה וארבע אמות רחבה של חומה. (דברים ג יא)
אך נח - נמצא בשם רבי יהודה החסיד מכאן רמז לעוג שפלט מן המבול, אך נח עולה בגימטריא עוג. (בראשית ז כג)
וישאר אך נח - אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, לומר שאף עוג נשאר. (בראשית ז כג)
אל תירא - ומה שהיה ירא מעוג רק הראה עצמו מתירא, ולכן הועיל על זה הציווי אל תירא אותו, כי יראה אמיתית אי אפשר להעביר בציווי (?). ועוג סמך על ג' דברים, על זכות מעשים ששמש לאברהם וגרם לו נצחון גדול על ג' המלכים, וגבורתו העצומה מצד גודל גופו, וזקנתו המופלגת שבה מוסיף חכמה ובקיאות, ומועיל גם להשגחה האלקית, כי הקדומים בזמן חשובים לפניו... (במדבר כא כג)
אל תירא, אמרו שעוג שמש לאברהם ונמול על ידו... ואמר לו כי בידך שהיה ירא פן יקטרג היותו מהול על ישראל שלא מלו במדבר, ואמר לו שיתנהו בידו שהוא נולד מהול, והיתה בידו זכות מילת יוצאי מצרים. (דברים ג יא)
...ואם לבך עדין מפקפק אף על גב שאינו פקפוק, קושיא זאת לאו כלום הוא, שאין אתה צריך לומר שהוא בעצמו פליט מדור המבול, אלא אם האב הראשון פליט מדור המבול שפיר הוא דנקרא פליט... דהא מצאנו שנקרא האב ובנו ובן בנו וכן כולם בשם אחד... כי בא השם על אותו דבר שנתיחדו בו, ואותו דבר גורם שנחשבו כאיש אחד, שהרי הם מיוחדים בדבר מה... ואם תאמר למה פלטו לעוג מן המבול, דאין לומר שהיה ראוי להנצל בשביל צדקותיו, דהא רשע גמור היה... ואפשר לומר כי השאירו השם כדי שיבא משה ויהרג אותו, ויראה בזה חסדי הקב"ה עם הצדיקים ואשר עשה להם... אמנם לי נראה כי פלטו מן המבול שהיו מבני שמחזי כדאיתא בפרק פרת חטאת, והיה בו ענין אלקי ביותר, אין ראוי מצד עצמו למות על ידי המים, כי אם על ידי משה איש האלקים, שהיה גובר עליו בצד מעלתו האלקית, כי המים הם פחותים המדרגה, ואין ראוים מצד עצמם לאבד בהם כח עוג... (גור אריה בראשית יד יג)
...ובשביל זה יש לך לדעת, כי כח עוג וכחו אשר דבק בו הפך כח ישראל, כי עוג כל כחו היה גשמי, וכן כח אשר הוא דבק בו, וכח ישראל הוא נבדל מן הגשמיות, כי הם דבקים בו ית', ולכך נתיחד עוג בסגולה שהוא לגשם שהוא התפשטות שמסוגל בו הגשם... ואל יהא לך ספק כי כח עוג בגדלות שלו כח גדול מאד מאד, רק שהוא גשמי, ובשביל כך היה ירא משה, שהרי השם אמר אליו אל תירא כי בידך נתתי אותו, ואין אומרים אל תירא אלא למי שמתיירא, ואמרו שהיה ירא שיעמוד לו זכותו של אברהם... וחשב משה כיון שהיה התחברות לעוג עם אברהם, שהרי בא אליו להגיד כי נשבה אחיו, יש התחברות לכח עוג לכח קדושה, כי מדת אברהם הגדולה שמשם מקבלים הענקים כח הגדלות, ובשביל זה נקרא אברהם אדם הגדול בענקים. וחשב משה כי יש לעוג דבר מזה, גם כן שיש דמיון לכחו אל כח אברהם, שהוא כח קדוש, ובשביל כך היה ירא, אבל אין זה כך, כי אף אם היה לעוג התחברות אל אברהם במה שמדתו הגדולה שמשם מקבלים הענקים, היה כח אברהם כח קדושה אלקי, אבל עוג אינו רק כח גשמי, כי הגדולה שהיה לאברהם מתדמה לגדלות השי"ת שנקרא גדול, אבל גדולת עוג הוא גודל גופני בלבד.
וכאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו מדרגתם ומעלתם האלקית, והיה עוג הפך להם, שכחו כח גשמי, ותמצא תמיד שהגשמי מתנגד לבלתי גשמי, ולפיכך תתחדש התנגדות מהם, לפי שהיה עוג דבק במזל מן מזלות הרקיע, שהוא כח גופני גשמי ומשם מקבל כחו, ולפיכך היה כל ענינו נמשך אחר הגשמי, וישראל לפי שהם מקבלין מן השי"ת כח קדוש, אמרו ז"ל אין מזל לישראל... ולפיכך אמר מחנה ישראל כמה הוה, תלתא פרסה, כי השלשה יורה על מעלות ישראל שהם מובדלים מן הגשם, וכחם בלתי גשמי, ולפיכך היה יעקב שנקרא קדוש... שלישי לאבות... שהמספר הזה מורה על בלתי גשמי, וזה כי שני קצות הוא התפשטות הגשם, אמנם האמצעי בין שני הקצות הוא השלישי, אין לו התפשטות הגשם, תראה מזה מעלת ישראל, שמעלתם שהם נבדלים מן הגשם. אמנם כח עוג הוא כח מושפע מן גשם, והיה מתנגד לבלתי גשמי, לכך אמר מחנה ישראל תלתא פרסה, אעקר טורא, פירוש כי עוג כמו שאמרנו היה כל כחו גשמי, לכך היה כחו בעקירת ההר, כי אין דבר שיש לו גודל כמו הר, ולפיכך מתיחס אל הגשמי ביותר בעבור גדולתו. והיה סובר, כי כחו הוא נגד ישראל, כמו שכח ישראל כח בלתי גשמי, כך כח עוג גשמי, והדברים שהם הפכים מתנגדים זה לזה לגמרי... ואמר שנתן אותו על ראשו, מפני שכח עוג מה שהוא גדול, ומפני שראה עוג עצמו יותר עליו בגודל השעור סבר שכמו כך יש לו להיות עליון ולמשול על ישראל...
ואז אייתי השם קמצא ונקבוהו לטורא, הלא כבר אמרנו כי כח ישראל נמשל כתולעת קטנה מנסר בארזים, כי הבלתי גשמי מחלק הגשמי ומפרידו שהוא גובר עליו עד שמחלקו. וכאשר תבין עוד דברי חכמה תדע להבין כי דבר זה מופלג מאד, כי הגשמי יש לו רחקים, והוא התפשטות הגשמי, אבל הבלתי גשמי לא שייך בו התפשטות רחקים, ולפיכך הוא דומה לאמצעי שבין שני הקצוות, שהוא מחלק ומנקב את הקצות לשתים. ודע כי כל כח הוא ראוי שיצא לפעל, וכאשר אין הכח יוצא לפעל הוא תוספות על בעל הכח, וכאשר הוא תוספות על בעל הכח הוא לו לחסרון, כי כל תוספות חסרון הוא, כמו שמוסכם מפי הכל, כי כל יתר כנטול דמיא... הנה הכח הזה יורד על צוארו ופועל בו... וזהו דרך הרשעים, כאשר לא יוכלו לעשות דבר ולפעול רע מתחדש בהם התשוקה אל הרע יותר, ומבקשים לאכול בני אדם בשיניהם, ולכך אמר שנמשכו שיניו להך גיסא ולהך גיסא, פירוש שיניו כח רשעתו אשר הוא לרע, ודבר זה נקרא שיני רשעים...
ואמנם יש דבר יותר עמוק מזה כאשר תבין, ודע כי כל הנבראים אשר ברא ה' אף כי יש נבראים אשר הם זרים בבריאתם כמו שנראה בעוג שהיה לו שנוי בריאה, שלא נמצא בריאה זרה בשנוי בריאתו כמוהו, מכל מקום יש בו יותר הבריאה, שכל הנבראים אשר בראם השי"ת יש בהם מן היושר בבריאתם, וזה כאשר כל בריאה עומדת במדרגתה הראויה לה בבריאתה, ואינה יוצאת חוץ לסדר בריאתה יש בה מן היושר, אכן כאשר יצאה מן סדר הבריאה כמו שעשה עוג, שהיה יוצא חוץ ממדרגתו שנברא עליה, כי לא ברא אותו השי"ת לאבד את ישראל, ולא היה אדם כמוהו מתנגד לישראל, שהיה רוצה לאבד את ישראל בפעם אחת אין זה רק שהיה מתנגד לכח קדוש הוא כח ישראל, ולפיכך בפעל הזה נארכו לו שיניו, כי פעל זה לאבד ישראל יציאה מן היושר והתפשטות ברשע, לכך נארכו לו שיניו ונתפשטו, לפי שהתפשט ברשע. ומאחר שהיה לו יציאה מן היושר אשר נברא, לא היה יכול להפרד, כי כל פעל כזה שהתפשט הרשע אין הפרד לו לפי חוזק היציאה אשר היא לו יציאה, ולכך אמר דבעי למשלפי ולא הוי יכול. ותעמיק בדברים אלו מאד מאד...
ואין יסוד גודל האדם רק ברגליו המקיימים את האדם על קומתו, ולפיכך אמר שהכה אותו בקרסולו, כי שם יסור כחו של עוג, ורוצה לומר שהיה מאבד את עוג מעיקרו. אמנם יש בזה דבר עמוק מאד... ומחיה בקרסוליה, הוא עיקר יסוד כחו בעצמו, כי כחו הגדלות שהעיקר הוא קרסוליו, והיינו שאמרו בהגדה, דאבא שאול שהיה רץ בקולית אחר צבי שלשה פרסאות וצבי לא הגיע... (שם במדבר כא לה, ועיין שם עוד)
...ואמרו במדרש עוג פרסת רגליו ארבעים מיל, ואברהם היה טומנו בכף ידו. ודבר זה מופלג בחכמה, נתנו אל עוג גדלות הרגלים, ואברהם היה לו גדלות היד, כי אברהם גם כן נקרא האדם הגדול בענקים, לפי שכחו היה כח גדולה, והבן זה, אבל עוג היה כחו בשוקים... כי כל הדברים נאמרו מצד המהות המיוחדת של עוג, למי שיודע כח אברהם בידו הימנית, ולהפך מכח הקדושה כח עוג בשוקו וגדלות שלו באה מצד שוקו שהיה מיוחד בו... והשוקיים הם רחוקים מן מדריגות האדם, כמו שידוע... (חידושי אגדות נדה כד ב)
אל תירא אותו - רש"י... סופו מוכיח שכוונתו היתה לרעה, אבל משה עדיין לא היה יודע סופו של דבר, והיה סבור שלטובה נתכוון להציל את לוט, על כן היה ירא... (במדבר כא לד)
בפסוק אחרי הכותו וגו', שמעתי מפי מו"ז ז"ל שפירש הפסוק כפשוטו, שאחר הכות אותן הרשעים יכול לדבר אלה הדברים לכל ישראל, מה שלא היו יכולין להתגלות בעוד קליפת הרשעים היתה בעולם, ויתכן לפרש על פי דבריו ענין מה שאמרו חז"ל אבן שבקש עוג לזרוק על בני ישראל... והיינו דכתיב והאבן גדולה על פי הבאר, ולכן אחרי הכותו הואיל באר את התורה, ובאמת כל כניסת בני ישראל לארץ ישראל ובנין המקדש הכל הוא פתיחת פי הבאר ומעיינות התורה שהיה נגלה בארץ ישראל ובמקדש... ולכן היו סיחון ועוג המעכבים התגלות הקדושה, וזה שאמר והאבן גדולה, וזה הרמז שכתבו מג' פרסאות, שהרי צריכין כח ג' אבות להסיר זה האבן... ממילא משמע שקליפת זה האבן מתעקם לג' ראשים, כי זה לעומת זה עשה, ולא לחנם ירא משה רבינו ע"ה מכחו של אותו רשע, ולכן אחרי הכותו הואיל באר את התורה כנ"ל. (דברים תרמ"ה)
וענין עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי יש להתבונן בו. והנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בשם רבו הגאון הקדוש הרי"ם זצללה"ה מגור שאדרעי הוא מלשון דרועא, שהיא קליפה לעומת תפילין של יד. ויש להוסיף בזה דברים, דהנה כתיב אשר יושב בעשתרות באדרעי, והם שני מקומות, ועשתרות ידוע עד היום ונקרא בערבית בעשתרא... ויש לומר דכמו שאדרעי מלשון דרועא מקביל לתפלה של יד, כן עשתרות קרנים, שקרנים הן בגובה הראש היא קליפה מקבילה לעומת תפלה של ראש... ביאור הדברים, דהנה בתיקוני הזהר דעוג מלך הבשן הוא עמודא דאמצעיתא דקליפה, וידוע דעמודא דאמצעיתא בקדושה הוא המחבר את עלמא עלאה ועלמא תתאה, וידוע דדוגמת עלמא עלאה ועלמא תתאה באדם המוח והשכל הוא עלמא עלאה והלב הוא עלמא תתאה, ואדם השלם מחבר עלמא עלאה ותתאה, היינו שמשעבד את המוח והשכל לחשוב במה שראוי לחשוב ולהשכיל להיטיב, והלב להשתוקק למה שראוי להשתוקק... ולפי זה מובן, דאדם בליעל הוא להיפוך קליפה מושכת למחשבות רעות ולהאפיל על אור השכל, לעומת ולהיפוך מתפילין של ראש, ולהכניס תאוות ותשוקות רעות בלב, לעומת ולהיפוך מתפילין של יד, וזהי קליפת עוג מלך הבשן שיושב בעשתרות באדרעי, ששתי הרעות בו יחד, והוא קלקול המוח והשכל וקלקול הלב...
ולפי האמור יובן ענין שתי הקליפות הקשות של סיחון ועוג שהם כוללים סיחון שמקלקל צורת האדם בכלל, ומקורא דכל שייפי גופא, ועוג המקלקל את המוח והלב יחד שהם כלל האדם, אשר דוגמתם בקדושה הן תפילין של ראש ושל יד יחד... ולפי האמור יובן, אשר לכבוש קליפות קשות כאלו לא היה יכול להיות אלא על ידי משה רבינו ע"ה, שהוא ע"ה היה אדם השלם מרכבה למדת עמודא דאמצעיתא, והגיע לכל מיני השלימויות, והיה מלך וכהן גדול ולוי... (בראשית ויצא תרע"ח, וראה שם עוד)
אל תירא אותו, בזהר הקדש... עוג דאתגזר עמיה... ויש להבין מה שאמר ימינא בעיא להאי, אדרבה בכל מקום ימין מקרבת, ונראה דהנה אברהם איש חסד שהשפיל את עצמו ממדרגתו ועסק לקרב את כל העולם תחת כנפי השכינה... על כן זכה שתהיה קדושה עליונה חופפת גם בפרטי אבריו הגשמיים, ועל כן ניתנה לו מצות מילה, שהיא להשלים הגוף, שגם הגוף יהיה מרכבה לשם השם, וכמו כן אנשי ביתו נמולו אתו, עד שחלה קדושה גם על אבריהם הגשמיים. ומזה דחיל משה, מאחר שגם אבריו הגשמיים יש בהם צד קדושה, וכל דבר רע וסט"א שיש בהם יותר נצוצי קדושה הם חזקים יותר ויותר, והיה סבור משה רבינו ע"ה כי נצרך ליה ימינא להאי... כי טבע החלק להיות נמשך אחר הכלל, ונשאר הרשע ריק מנצוצי הקדושה על כן נעשה גל של עצמות... וזוהי גם כן מדתו של אהרן שהוא ימינא, שהיה משפיל עצמו לעשות שלום בין אדם לחברו, והוא היה בכחו ליתן עיניו בו להשפיע בו רב קדושה למען שניצוצי הקדושה שבעוג יתפרדו ממנו להיות נמשכים אחר כלל הקדושה, והוא ישאר ריק מכל... (במדבר חקת תע"ר)
מי שהוא שומר הברית ולא ראה קרי מימיו הוא נקרא יפה תואר בכתוב, כענין יוסף יפה תואר... כי מצינו גם באומות עכו"ם שהיו נקיים מזה, כמו עוג שפלט מדור המבול ובלא תיבה כלל ודאי לא היה ניסא לשיקרא רק שלא היה בן מבול, דהיינו משחית זרע, כמ"ש בפרק כל היד (נדה י"ג), וכמ"ש במקום אחר אגמרא דנדה ס"א שהיה בן אחי' בר שמחזאי, (ולכן ניתנה ארצו לחצי מטה מנשה מזרעא דיוסף שומרי הברית). ולכך נתיירא משה ממנו כי משה היה גם כן בדור המבול, כמשז"ל (חולין קל"ט) בשגם בגימטריא משה, ונאמר עליו "כי מן המים משיתיהו", שהיה אז במים, וגם כל עיקר ענין משה היה לתקן דבר זה... וראה זה נקי כמו כן נתיירא ממנו עד שאמר לו הקב"ה אל תירא... (חלק ב צדקת הצדיק צו עמוד כז)
...ועוג שנתאוה לשרה הוא היה הקליפה החופפת לפרי דאברהם אע"ה, דזה לעומת זה עשה אלקים, ומסתמא גם הוא השיג מחכמת חיצונית מה שהיה בקליפה הסובבת לחכמת התורה, כי בכל דבר יש קליפה הקודמת לפרי כידוע, דברישא חשוכא והדר נהורא, והיה חושב עצמו גם כן לצדיק כנ"ל, אבל אצלו היה הכל רק כמחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, כי בלבבו לא היה שום שורש קדושה וטוב כלל. ואבדן הקליפה דעוג שהיה בפועל על ידי משה רבינו ע"ה בסוף מ' שנה דמדבר הוא מה שבאה להם בהשתדלותם דעל ידי זה זכו לניצוח הרע בפועל להאבידו לגמרי מהעולם. ואברהם אע"ה הוא התחלת הקדושה ששלח השי"ת בחסדו נפש כזה לעולם שהוא ההיפך והמאביד לאותה קליפה. (חלק ה קונטרס דברי חלומות עמוד קצו)
...וזה לשון הרמח"ל (מגלת סתרים פרשת נח): ..."ויש כאן סוד, שאמרו ז"ל שעוג נשבע לנח להיות לו עבד עולם, ובזה ניצל, ועשה נח נקב אחד בתיבה והיה נותן לו מזונותיו..." עוג הוא הקליפה העומדת אחרי נח, וכשהקליפה משתעבדת לקדושה אין ראוי להכריתה, אדרבא התיקון הוא לקיימה שתהיה כמשרתת... ולכן היה לו הצלה לעוג על ידי נח, וסט"א אף על פי שמשתעבדת אין ראוי להכניסה על כל פנים בקדושה, אלא שתשב בחוץ כמשרתת, והקדושה משפעת לה מבחוץ כדי חיותה... ולכך לא הכניס עוג בתיבה אלא מבחוץ נתן לו מזונותיו.
לפי ביאורו של רמח"ל, עוג מרמז לכחות הגוף שבדרך כלל מתנגדים לקדושה, אך יכולים גם לעזר לה, ועל כן אין להרחיקם יותר מדאי. אבל סכנה גדולה מאד בזה, כי האדם עלול לטעות במדת הקירוב והריחוק ולבסוף הוא ניזוק על ידיהם... וכן בעוג נאמר "ויבא הפליט ויגד לאברם וגו'", ובמדרש זה עוד שפלט מדור המבול... ומתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה, הרי שלבסוף במקום לשמש את עיקר תולדות נח, אברהם אבינו, רצה לאבד את הכל, ואלמלא נס גדול היה מצליח. למדנו, שאין לסמוך על הרע שישאר בשעבודו, אלא קרוב יותר שיזיק ויאבד את הכל... (חלק ד עמוד לח, עוג משמש לקדושה)