עולם הבא

(ראה גם: גן עדן, לעתיד לבא, משיח-ימות, תחיית המתים)

ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. (שמואל א כה יט)

ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד, אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי. (שמואל ב יב כג)

זהר:

אלא אמר לו הקב"ה אנכי מגן לך בעולם הזה, שכרך הרבה מאד בעולם הבא. מיד נתעורר אברהם בסוד החכמה ואמר, מה תתן לי, כי אני יודע שאיש שלא הוליד בן אינו מקבל שכר שיבוא בו לעולם הבא, ועל כן אמר מת תתן לי ואנכי הולך ערירי, כי לא תתן לי שלא זכיתי בו, מכאן שאדם שלא זכה לבנים בעולם הזה, אינו זוכה בעולם הבא לכנוס למחיצתו של הקב"ה. (לך לך שכא)

אמר רבי פנחס, עתיד הקב"ה ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן, שנאמר ונחך ה' תמיד וגו', והיית כגן רוה. אמר רבי לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה, ומתלבשת בו, וכשתכנס לגוף לעתיד לבא, באותו האור ממש תכנס, ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע, הדא הוא דכתיב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, וישיגו בני אדם דעה שלמה, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'... ואזי ידעו הבריות שהנשמה הנכנסת בהם שהיא נשמת החיים, נשמת התענוגים, שהיא קבלה תענוגים מלמעלה ומעדנות לגוף, והכל תמהים בה, ואומרים מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. (וירא שצג)

תא חזי, כמה מקומות מתוקנים יש לו להקב"ה בעולם ההוא, ובכולם יש בתי דירה לצדיקים לכל אחד ואחד לפי מדרגתו כראוי לו... (חיי שרה קכג)

כעין זה מי שנטמא בעולם הזה, מושך על עצמו רוח הטומאה, וכשנשמתו יוצאת ממנו מטמאים אותו, ודירתו בין אלו הטמאים, ואלו הם מזיקי העולם, כי כמו שאדם ממשיך על עצמו בעולם הזה, כן הוא דירתו וכן נמשך בעולם הנצחי.

תא חזי, כל המקדש עצמו, ושומר עצמו בעולם הזה שלא יטמא, דירתו בעולם ההוא בין קדושים העליונים, ועושים שליחות (של הקב"ה) תמיד, והם עומדים בחצר, כמו שאתה אומר, את חצר המשכן, ועליהם כתוב, אשרי וגו' ישכון חצריך.

ויש אחרים שהם יותר בפנימיות, שאינם בחצר אלא בבית, כמו שאתה אומר נשבעה בטוב ביתך... ויש מקום לחסידים העליונים הנכנסים (עוד יותר) בפנימיות, (דהיינו לבחינת היכל), ומי הם, הם כמו שכתוב והחונים לפני המשכן קדמה וגו', ועליהם נאמר קדוש היכלך. וכמה מדורים על מדורים ואורות על אורות נבדלים זה מזה בעולם ההוא, וכל אחד ואחד מתבייש מאורו של חברו, כי כמו שהמעשים טובים נבדלים (בין איש לחברו) בעולם הזה, כן מקומות (הדירה) והאורות שלהם נבדלים בעולם ההוא. (שם קכו)

ר' חייא שאל, מי שהוא צדיק גמור, ועסק בתורה ימים ולילות, וכל מעשיו לשמו של הקב"ה, ולא זכה לבנים בעולם הזה, או שהשתדל ולא זכה, או שהיה לו בנים ומתו, מה הם לעולם הבא. אמר לו ר' יוסי מעשיו והתורה מגינים עליו שיזכה לעולם הבא... (וישב קע)

...ונועם זה הוא נעימות היוצאת מעולם הבא, (שהוא ישסו"ת), ומעולם הבא מאירים כל המאורות ומתחלקים לכל צד, (דהיינו לג' קוין ימין ושמאל ואמצע), ואותו הטוב והאור של עולם הבא שיורשים האבות, נקראים נועם. פירוש אחר, עולם הבא עצמו, (שהוא ישסו"ת) נקרא נעם, כי כשנתעורר עולם הבא להאיר, כל שמחה כל טוב, כל האורות, וכל חירות שבעולם מתעוררים ומשום זה נקרא נעם.. (מקץ צט)

וכשהנשמה מתלבשת בלבוש ההוא של עולם ההוא, כמה עדונים כמה חמדות יש לו שם, מי גרם לגוף הזה (שבגן עדן) שיתלבש בו הרוח, הוי אומר מי שהפשיט לו הלבושים האלו של עולם הזה... (תרומה תלח)

...ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה, שבעולם ההוא אינם נותנים רשות לכנוס חוץ לאלו צדיקי אמת, לאלו שעוסקים בתורה יומם ולילה, ומתעטרים במצות התורה בעולם הזה כדי לבוא עמהם לעולם הבא. (אחרי רכח)

כי ישראל הם מעץ החיים, ויש עבד טוב ועבד רע, מצד מטטרון עבד טוב, שהוא עבד נאמן לרבו, עבד רע סמאל, אבל מי שהוא מעץ החיים הוא בן עולם הבא, בן מצד בן י"ה, (שהוא ז"א, כי) בינה (היא אותיות בן י"ה), ויורש המלכות שהוא ה' (דהוי"ה)... (קדושים נא)

עוד אמר וכי על זה בלבד תמה שלמה, והרי במקום אחר אמר כעין זה, פתח ואמר זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש, זה רע ודאי, מהו זה רע, זהו מי ששופך זרע בחנם ומשחית דרכו, כי זה אין מדורו עם הקב"ה ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. זה שכתוב כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, על זה אמר זה רע, שלא יהיה לו מדור למעלה. כי מקרא אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם, כי בחייהם שטות תקועה בלבם, והם מחוסרי אמונה ואין להם חלק בהקב"ה ובאלו בני האמונה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, זה שאמר ואחריו אל המתים.

תא חזי, הקב"ה מזהיר לבני העולם ואמר, ובחרת בחיים למען תחיה, והיינו החיים של עולם ההוא, ואלו הרשעים מחוסרי אמונה מה אומרים, כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון, שאף על פי שיחבר האדם בעולם ההוא, כמו שאומר אינו כלום, כי מסורת זה בידינו, אל כל החיים יש בטחון, (דהיינו החיים בעולם הזה), ומסורת זה בידיהם, כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, ואיך יהיה לנו חיים בעולם ההוא, ועל כן זה רע ודאי שלא ידורו במלך העליון לא יהיה להם חלק בו... אבל ודאי ששלמה בא לגלות על אלו הרשעים מחוסרי אמונה שאין להם חלק בהקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא. (שלח כה)

מה כתוב, (שהקב"ה אומר להם), עלו זה בנגב, היינו השתדלו בתורה, ושתראו שהיא עומדת לפניכם, וממנה תדעו אותו (העולם), וראיתם את הארץ מה היא וגו', היינו שתראו ממנה אותו העולם שהוא ירושה ונחלה שאני מביאכם בו, ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן, העומדים שורות שורות ביקר העליון במדרגות העליונות.

החזק הוא הרפה, היינו בה תראו, אם זכו לכל זה משום שהתגברו על היצר שלהם בחזקה ושברו אותו, או (ברפיון בלי יגיעה), או אם נתחזקו בתורה לעסוק בה יומם ולילה, או שהרפה ידיהם ממנו...

ומה הארץ השמנה היא אם רזה, בתורה תדעו, מה הארץ, היינו מה הוא עולם ההוא, אם מרובה בה טוב העליון ליושביה, או אם יחסר בה כלום. היש בה עץ אם אין, היינו היש בה עץ החיים לעולם ולעולמי עולמים, (שהוא ז"א), או אם נמצא בה צרור החיים (שהוא יסוד) אם לא. (שם נו)

בהיכל אחד יש בתיה בת פרעה, וכמה רבבות ואלפים נשים צדקניות עמה, וכל אחת ואחת מהן יש לה מקומות אור ועדונים בלי דוחק כלל... מצות התורה שלא זכו לקיים אותן בעולם הזה הן עוסקות בהן ובטעמיהן בעולם ההוא, וכל אלו הנשים היושבות עם בתיה בת פרעה נקראות נשים שאננות, שלא נצטערו כלל בצער הגיהנום... (שם קצו, ועיין שם עוד)

אהה רבי, אהה רבי, כמה חדשים הם הדברים מן ראש הישיבה, אשרי הוא מי שמשפיל את עצמו בעולם הזה, כמה הוא רב ועליון בעולם ההוא, וכך פתח ראש הישיבה, מי שהוא קטן הוא גדול, ומי שהוא גדול הוא קטן. שכתוב, ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, מאה, שהוא חשבון גדול כתוב בו שנה, עד לאחת הקטין אותו, שבע שהוא חשבון קטן, הגדיל אותו והרבה אותו, שכתוב שבע שנים. תא חזי, שלא הגדיל הקב"ה אלא למשפיל עצמו, אשרי הוא מי שמשפיל עצמו בעולם הזה, כמה הוא רב בהתעלות בעולם ההוא. (שם רי)

ועוד, כי בכל זמן שלא נתלבש (בלבוש של עולם ההוא), פוקד הרוח לגוף המזוהם שלו, ורצוי זה לשטן, וכיון שנתלבש באותו לבוש יקר (של עולם ההוא), הרי נתבטל כל גווני היצר הרע והגוף שלו, ואין לו זכרון עמו לעולם. (שם רלו)

והיינו כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו, ולפי הראוי לו. מאן דאתי מראובן שם מדורו עם הצדיקים מן ראובן, וכן כל שבט ושבט. ומאן דהוא גר מאומות העולם, ונתגייר, מדורו במדור של גרים. והשבטים עומדים לעדים לכל צדיק וצדיק, הדא הוא דכתיב ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל להודות לשם ה'. א"ר יהודה נשמתו של צדיק יודעת ומכרת לעולם הבא, מה שאינו יודע ומכיר מלאך המשרת. הדא הוא דכתיב, אמרו צדיק כי טוב, כי טוב ממלאכי השרת. (זהר חדש לך לך קג)

כיון שיוצאים מהעולם הזה, כמה נחלים עליונים של העולם הבא מסבבים את מקומותיהם, והם משתרשים בו (בעולם הבא), ועולים למעלה (מעולם הבא), אז (נאמר עליהם), עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, מי יעשה, זה הוא יובל, (שהוא בינה) אותו הנקרא עולם הבא... (שם בהר יד)

מכילתא:

רבי שמעון בן יוחאי אומר, חביבים יסורין, ששלש מתנות טובות ניתנו לישראל, ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו להם אלא ביסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא... העולם הבא מנין, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור וגו', אמרת אי זה דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר אלו יסורין. (יתרו בחודש פרשה י)

ספרא:

וחי בהם, לעולם הבא, ואם תאמר בעולם הזה, והלא סופו מת הוא, הא מה אני מקיים וחי בהם, לעולם הבא, אני ה' נאמן לשלם שכר. (אחרי פרשה ח)

ספרי:

...אבל משלמד דוד תורה ונתרגל מהו אומר, טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא, וכן הוא אומר ולי מה יקרו רעיך א-ל מה עצמו ראשיהם זאת תורת האדם... (קרח קיט)

למען ירבו ימיכם בעולם הזה, וימי בניכם לימות המשיח, כימי השמים על הארץ לעולם הבא... וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעולם הבא, ואילו הן ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, יפה כלבנה ברה כחמה... שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, ששם מעלה מזו למעלה מזו, או לפי שיש מעלה מזו למעלה מזו זו למעלה מזו, שומע אני מביניהם איבה וקנאה ותחרות, תלמוד לומר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, מה כוכבים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות, אף צדיקים... (עקב מז)

נתקבצו כל ישראל אצל משה, אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו לעולם הבא, אמר להם איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם... (ברכה שנו)

תלמוד בבלי:

אמר רבי אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מאי טעמא, אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין, אלא משום דאית ביה פותח את ידיך... אלא משום דאית ביה תרתי... (ברכות ד ב)

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין... (ראה לעיל בספרי ברכה, ברכות ה א)

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים... ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה. (שם ח א)

א"ר אלעזר מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כן אברכך בחיי זו קריאת שמע, בשמך אשא כפי זו תפלה, ואם עושה כן עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, שנאמר ושפתי רננות יהלל פי. (שם טז ב)

מרגלא בפומיה דרב, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. (שם יז א)

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך. (שם לד ב)

מאי מברך, יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא... (שם מו א)

ברכת התורה מנין, אמר ר' ישמעאל קל וחומר, על חיי שעה מברך, על חיי עולם הבא לא כל שכן. (שם מח ב)

...כל המברך על כוס מלא... ר' יוסי בר חנינא אומר זוכה ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. (שם נא א)

שבת אחד מששים לעולם הבא. (שם נז ב)

דתניא... וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. (שם סא א)

אמר רב לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולר' חנינא בן דוסא, לאחאב בן עמרי העולם הזה, ולרבי חנינא בן דוסא העולם הבא... יצתה בת קול ואמרה אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. (שם סא ב)

במתניתא תנא, ותאכל בעולם הזה, ותשבע לימות המשיח, ותותר לעתיד לבא. (שם קיג ב)

אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות. איני והא אנן תנן אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן, כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם, הני אין מידי אחרינא לא, הני נמי בגמילות חסדים שייכי. (שם קכז א)

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, מהספדו של אדם ניכר אם בן העולם הבא הוא אם לאו. (שם קנג א)

רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר, יומא חד בעיוה למלתא דמצוה, תנא ליה ולא גמר, אמר ליה האידנא מאי שנא, אמר ליה מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי, וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר, אמר ליה הב דעתיך ואתני ליך, הדר תנא ליה ד' מאה זימני. נפקא בת קלא ואמרה ליה, ניחא ליך דליספו לך ד' מאה שני, או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי, אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי, אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו. (עירובין נד ב)

התם הכי קאמר דוד, אני אמרתי אך חושך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום, עכשיו העולם הזה שהוא דומה ללילה אור בעדני. (פסחים ב ב)

והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עולם הבא הרי זה צדיק גמור. (שם ח א)

מאי יקרות וקפאון, א"ר אלעזר זה כאור שיקר בעולם הזה וקפוי לעולם הבא, ר' יוחנן אמר אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעולם הזה וקפויין לעולם הבא, ור' יהושע בן לוי אמר אלו בני אדם שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא. כי הא דרב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד, (גוע ופרחה רוחו), כי הדר אמר ליה אבוה מאי חזית, אמר ליה עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה, אמר לו בני עולם ברור ראית. ואנן היכי התם, כי היכי דאיתו אנן הכא הכי איתינן התם, ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן... (שם נ א)

...אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא (עכשיו) לאו שמו אחד, א"ר נחמן בר יצחק לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י. (שם)

דאמר רב חננאל אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את המתים... רב חסדא רמי, כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, לא קשיא, כאן לעולם הבא כאן לימות המשיח. ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד מאי איכא למימר, אידי ואידי לעולם הבא, ולא קשיא, כאן במחנה שכינה כאן במחנה צדיקים. (שם סח א)

אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הן, הדר בארץ ישראל, ומגדל בניו לתלמוד תורה, והמקדש על היין במוצאי שבתות. מאי היא, דמשייר מקידושא לאבדלתא. (שם קיג א)

...לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא. (יומא לה ב)

אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה... בעולם הזה, מטמאין אותו לעולם הבא. תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה... בעולם הזה, מקדשין אותו לעולם הבא. (שם לט א)

שאלו את ר' אליעזר פלוני מהו לעולם הבא, אמר להם לא שאלתוני אלא על פלוני (שמא על אבשלום שאלתוני). (שם סו ב)

תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא... (שם פח א)

תנא בשם ר' מאיר, כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש, ואוכל פירותיו בטהרה, וקורא קריאת שמע בבקר ובערב יהא מבושר שבן עולם הבא הוא. (שקלים ט ב)

א-ל אמונה, כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין. ואין עול, כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין. (תענית יא א)

...אמר לי בהאי אגרא (שכר) שאמרת לא בעינא, יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת ודיגלת דמענגת בהו... (שם כה א)

...אמר ליה אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי, אמר ליה הן, אמר ליה אשתבע לי, אשתבע ליה, סליק (האדון) לאיגרא נפיל ומית, וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייהו, יצתה בת קול ואמרה אדון זה מזומן לחיי העולם הבא. (שם כט א)

אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו... (שם לא א)

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות. (מגילה כח ב)

...יצתה בת קול (אחר חנוכת ביהמ"ק) ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא. (מועד קטן ט א)

ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך (ברכוך), דהאי עלמא אושפיזך, וההיא עלמא ביתא. (שם שם ב)

ואיכא דאמרי אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. (חגיגה יב ב)

ורב נחמן בר יצחק אמר, אשר קומטו לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא. (שם יד א)

כי נח נפשיה (של אחר) אמרי לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי, לא מידן לידייניה משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא. אמר ר' מאיר מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי... (שם טו ב)

כשם שמודיעין אותו (הגר) ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים... (יבמות מז א)

דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר. (שם צז א)

אמר ליה אביי מאן דכתיב בהו שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה, ואמר רב יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה ובאות לחיי העולם הבא. (כתובות סב א)

ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העולם הבא. ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה בת קול ואמרה, אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא. (שם קג ב)

דאמר ר' אבהו אפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא... א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. (שם קיא א)

...אמרו לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק הימנה כפטום גדול, ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין... (שם שם ב)

ופליגא דר"ש בן לקיש, דאמר אין גיהנם לעולם הבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו', ולא עוד אלא שמתעדנין בה... (נדרים ח ב)

...אמר לעושי רצונו בעולם הזה כך, לעולם הבא על אחת כמה וכמה. (שם נ ב)

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר והלך לפניך צדקך, וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה, מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר ילפתו אורחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו. (סוטה ג ב)

...אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי העולם הבא. ראובן הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי העולם הבא... (שם ז ב)

...בהתהלכך תנחה אותך זה העולם הזה, בשכבך תשמור עליך זו מיתה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא. (שם כא א)

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה לאורחיה, אמר ליה מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי. (גיטין סח ב)

...אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. (קידושין לט ב)

...כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. ולמה רשעים דומים בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה, נקצץ נופו כולו עומד במקום טומאה, כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה, כדי לטורדן ולהורידן למדריגה התחתונה. (שם מ ב)

...אומרים לי, דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה, ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. (בבא מציעא נט א)

אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא, מאי דכתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו... אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה, נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה, נעשה חפשי לעולם הבא. (שם פה ב)

מאי אשבעה בהקיץ תמונתך, אמר רב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה, והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא. (בבא בתרא י א)

וא"ר אבא שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא, אמר להם כל שכנגד זקיניו כבוד. (שם שם ב)

תנו רבנן שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב... (שם טז ב)

...עשן בחופה למה, אמר רבי חנינא שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא. ואש בחופה למה, אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה...

אמר רבה א"ר יוחנן לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה. (שם עה א וב, וראה עוד ערך לעתיד לבא לכאן)

א"ר שמואל בן נחמן א"ר יוחנן, מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו'... אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. (שם עח ב)

ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק, שנאמר שער ראובן אחד, שער יהודה אחד שער לוי אחד, הקב"ה מחלק להן בעצמו... (שם קכב א)

אריב"ל כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, דכתיב זובח תודה יכבדנני. (סנהדרין מג ב)

תנו רבנן מנין שכיפר לו וידויו, שנאמר ויאמר לו יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא. וכתיב ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה, מאי כולם חמשה, כולן חמש הן לעולם הבא. (שם מד ב)

לכדתניא, הכרת תכרת, הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא... (שם סד ב)

א"ר יצחק מאי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם, אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה, ומלבין פניהם לעולם הבא. (שם ע א)

שלחו מתם, איזהו בן העולם הבא, ענוותן ושפל ברך, שייף עייל שייף ונפיק, וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. (שם פח ב)

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אבא שאול אומר, אף ההוגה את השם באותיותיו. שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא, שלשה מלכים, ירבעם, אחאב ומנשה, ר' יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל אליו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות, בלעם, ודואג, ואחיתופל וגחזי. וכל כך למה, תנא הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים. (שם צ א)

אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר ומרוה גם הוא יורה.... אמר רבי אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם.

תנא דבי אליהו, צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, מה קדוש לעולם, אף הם לעולם קיימין. ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, צדיקים מה הן עושין, הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים, שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים. (שם צב א)

אמר ר' תנחום בר' חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו, שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו הא-ל ישועתנו סלה... אמר ר' יהושע וכי אפשר לומר כן, אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה, הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא... (שם ק א)

א"ר יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהם של בעלי תשובה. (שם קג א)

תניא היה ר' מאיר אומר אבשלום אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויכו את אבשלום וימיתוהו, ויכוהו בעולם הזה, וימיתוהו לעולם הבא. (שם שם ב)

דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם, לא דין ולא רוח. דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ, ויפץ ה' אותם בעולם הזה, ומשם הפיצם ה' לעולם הבא. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא, אבל עומדין בדין... מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה', וימותו בעולם הזה, במגפה לעולם הבא. דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו, דברי רבי עקיבא, ר' אליעזר אומר, עליהם הוא אומר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא, דברי ר"ע, ר"א אומר עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל... (שם קז ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול, ויתשם ה' מעל אדמתם בעולם הזה, וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא, דברי ר"ע, ר"ש בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר"ש אם מעשיהם כיום הזה אינן חוזרין ואם לאו חוזרין. רבי אומר באים הם לעולם הבא, שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שבקה ר"ע לחסידותיה... מאי חסידותיה, דתניא קטני בני רשעי ישראל אין באין לעולם הבא, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיה כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזוב להם שורש וענף, שורש בעולם הזה, וענף לעולם הבא, דברי רבן גמליאל, ר"ע אומר באים הם לעולם הבא, שנאמר שומר פתאים ה', שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא... אתמר, קטן מאימתי בא לעולם הבא, ר' חייא ור"ש בר ר', חד אמר משעה שנולד, וחד אמר משעה שסיפר, מאן דאמר משעה שנולד, שנאמר יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה, ומאן דאמר משעה שסיפר, דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור, רבינא אמר משעה שנזרע, דכתיב זרע יעבדנו. ר"נ בר יצחק אמר משעה שנימול, דכתיב עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה. תנא משום ר"מ משעה שיאמר אמן, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי שומר אמונים, אלא שאומרים אמן. (שם קי ב)

אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וגו'... (שם קיא ב)

דאמר ר' אבא, מאי דכתיב ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה כדי שיזכו לעולם הבא, והמה דברו עלי כזבים. (ע"ז ד א)

אמר ר' יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות אותם לעולם הבא, שנאמר יתנו עידיהם ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת... ואמר ר' יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, נגד העמים לא נאמר, אלא לעיני העמים, מלמד שבאות וטורפות לעובדי כוכבים על פניהם לעולם הבא... וא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך, וכל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין... (שם ו ב וה א)

אמר ליה (אנטונינוס לרבי) אתינא לעלמא דאתי, אמר ליה אין, אמר ליה והכתיב לא יהיה שריד לבית עשו, בעושה מעשה עשו... כל נשיאיה ולא כל שריה, פרט לקטיעה בר שלום... יצאתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. (שם י ב, וראה שם המעשה)

...אמר לו, רבי, מה אני לחיי העולם הבא, אמר לו כלום מעשה בא לידך, אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים, אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי... מצאוהו לר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והנחום על לבו... אמר לו קלצטונירי רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא, אמר לו הן, השבע לי, נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאת נשמתו במהרה, אף הוא קפץ ונפל לתוך האור, יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא. (שם יח א)

ר' יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. (אבות ד טז ויז)

תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשים גיהנם ויורדים לבאר שחת. (שם ה יט)

דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו', אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הבא בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא בעולם הזה. אמר רבא אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו, אלא אמר רבא אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה בעולם הבא. (הוריות י ב)

רבי אומר, חופף עליו זה העולם הזה, כל היום אלו ימות המשיח, ובין כתפיו שכן זה העולם הבא. (זבחים קיח ב)

כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מר' אמי מאי דכתיב בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים, אמר ליה כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא. אמר ליה אנא הכי קא קשיא לי, מאי שנא דכתיב בי-ה ולא כתיב י-ה, כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי, אלו שני עולמות שברא הקב"ה, אחד בה"י ואחד ביו"ד, ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י, אם העולם הזה ביו"ד והעולם הבא בה"י, כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא בה"י בראם, הוי אומר העולם הזה בה"י והעולם הבא ביו"ד... מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד, מפני שצדיקים שבו מועטים, ומפני מה כפוף ראשו, מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם מפני מעשיהם שאינן דומין זה לזה. (מנחות כט ב)

תניא א"ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה, צא ולמד ממצות ציצית... (שם מד א, וראה שם המעשה בציצית)

דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא, כל מי שקורא ושונה ורואה טרפה לעצמו ושימש תלמידי חכמים, עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. רב זביד אמר זוכה ונוחל שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא. (חולין מד ב)

תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים... אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך, ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב. (חולין קמב א)

תלמוד ירושלמי:

מונבז המלך עמד ובזבז כל נכסיו לעניים... אבותי גנזו בעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר וצדקה תציל ממות, אלא שלא ימות לעולם הבא. (פאה ג א)

רובי זכויות ומעוטי עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא, אבל רובי עבירות ומעוטי זכיות נותנין לו כשכר מצות קלות שעשה בעולם הזה, בשביל לפרע ממנו משלם לעולם הבא. אבל הפורק ממנו עול, והמיפר ברית, והמגלה פנים בתורה, אף על פי שיש בידו מעשים טובים נפרעים ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא... (שם ה א, וראה שם עוד)

שלשה הניחו כתרן בעולם הזה וירשו חיי העולם הבא, ואילו הן, יונתן בן שאול, ואלעזר בן עזריה וזקני בתירה. (פסחים לט ב)

תני א"ר יודה לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לי"ב חודש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד והאילן עושה לשני חדשים, מה טעמא, לחדשיו יבכר. ר' יוסי אומר לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חודש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום והאילן עושה לחדש אחד, שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום... (תענית ד א)

א"ר יוסי בן חנינה המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן. (חגיגה י א)

אמר ר' יוסי בי רבי בון סכותה לראשי ביום נשק... דבר אחר ביום ששני עולמות נושקין זה את זה, העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס. (יבמות עז ב)

המגלה פנים בתורה, זה שהוא אומר לא ניתנה תורה מן השמים... תני רבי חנינה ענותוניה קומי רבי מנא זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא. (סנהדרין מט א)

דורשי רשומות אומרים כולהם (היהודים המנויים במשנה) יש להם חלק לעולם הבא, מה טעמא, לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי, לי גלעד זה אחאב מלך ישראל, שנפל ברמות גלעד, לי מנשה כשמועו, אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט אפרתי, יהודה מחוקקי זה אחיתופל, מואב סיר רחצתי זה גיחזי, על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. (שם נג א)

הקב"ה מראה להן לצדיקים מתן שכרן בעולם הזה ונפשם שביעה והן ישינין להן... (ע"ז יח ב)

תוספתא:

ר' עקיבא אומר המנענע קולו בשיר השירים בבית המשתאות ועושה אותו כמין זמר אין לו חלק לעולם הבא... (פרק יב)

מדרש רבה:

למה נברא העולם בב', להודיעך שהן שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. (בראשית א יד)

אמר רשב"ל הנה טוב מאד זה העולם הזה, והנה טוב מאד זה העולם הבא, העולם הזה והעולם הבא הביט בהן הקב"ה ראיה אחת. (שם ט ג)

אמר רבי הונא והנה טוב מאד זו מדת יסורין, וכי מדת יסורין טוב מאד, אתמהא, אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא... (שם שם י)

...והעולם הבא נברא ביו"ד, מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבא. (שם יב ט)

וייצר ב' יצירות, יצירה בעולם הזה ויצירה לעולם הבא, בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, אבל לעולם הבא מתחיל בגידים ובעצמות וגומר בעור ובבשר, שכך הוא אומר במתי יחזקאל, (יחזקאל ל"ו) וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה... בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה, כך יצירתו בעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, כך אף לעתיד לבא... (שם יד ה)

...לפי שבעולם הזה בנפיחה לפיכך מת, אבל לעתיד בנתינה, שנאמר (יחזקאל ל"ז) ונתתי רוחי בכם וחייתם. (שם שם יד)

...לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאיבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ו) ואת רוחי אתן בקרבכם. (שם כו יא)

אלה תולדות נח נח, א"ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ובעולם הבא... (שם ל ד)

...תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבא, אמר לו הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך, כל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך אבל שכרך מתוקן לעתיד לבא שכרך הרבה, (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. (שם מד ה)

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר. רבי יודן וריב"ז ור"ע חד אמר העולם הזה גלה לו אבל העולם הבא לא גלה לו, ואוחרנא אמר אחד העולם הזה ואחד העולם הבא גלה לו... (שם שם כה)

...בעולם הזה ישכון (ישמעאל), אבל לעתיד לבא נפל. (שם מה יג)

בא וראה כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה מרפא אותו לעתיד לבא, העורים מתרפאים, שנאמר, (ישעיה ל"ה) אז תפקחנה עיני עורים... (שם צה א)

דבר אחר משה משה, הוא שלמד תורה בעולם הזה, והוא עתיד ללמד לעולם הבא. (שמות ב יב)

דבר אחר ויביאו את המשכן אל משה, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להן לעולם הבא, הוי ותשחק ליום אחרון. מעשה בר' אבהו שהיה מסתלק מן העולם וראה כל הטוב שמתוקן לו לעולם הבא, התחיל שמח, ואמר כל אלין דאבהו... (שם נב ג)

מעשה בר' שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס, יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלקים וניתן לו אבן טובה מן השמים. נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת. אמרה אשתו מהיכן אלו, אמר לה ממה שפרנס הקב"ה, אמרה אם אין אתה אומר לי מהיכן הן איני טועמת כלום, התחיל מספר לה, אמר לה כך נתפללתי לפני האלקים וניתן לי מן השמים, אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת. אמר לה למה, אמר לו אתה רוצה שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא. והלך ר"ש והודיע מעשה לרבי, אמר לו לך אמור לה אם שולחנך חסר אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לה, אמרה לו לך עמי למי שלמדך תורה, אמרה לו, רבי וכי רואה אדם לחבירו לעולם הבא, לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו... כיון ששמע כן הלך והחזיר. ((שם)

א"ר יעקב בר קורשוי טוב מלא כף נחת זה העולם הבא, ממלא חפנים עמל זה העולם הזה... (ויקרא ג א)

א"ר יודן ב"ר שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגון של צדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעולם הזה, זוכה לראותה לעולם הבא כיצד הם נשחטים... א"ר אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא. א"ר ברכיה בשם ר' יצחק אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעולם הבא. (שם יג ג)

כי הולך האדם אל בית עולמו, בית העולם לא נאמר אלא בית עולמו, מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיוטין, אף על פי שהכל נכנסין בפילון אחד, כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו, כך אף על פי שהכל טועמין טעם מיתה, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. (שם יח א)

רבי יהודה ב"ר סימון פתר קריא בתלמידי חכמים, כתוב אחד אומר שחורות כעורב, וכתוב אחד אומר מראהו כלבנון בחור כארזים... אלא אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים. (שם יט ג)

א"ר שמעון בן לקוניא לפי שבעולם הזה בונה אדם ואחר מבלהו, נוטע נטיעה ואחר אוכל, אבל לעתיד לבא מה כתיב, לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל... (שם כה ט)

דבר אחר ישא ה' פניו אליך בעולם הזה, אשר לא ישא פנים לעולם הבא. (במדבר יא טו)

זה שאמר הכתוב (איוב ג') קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, א"ר סימון זה אחד מד' מקראות שדומין זה לזה, קטן וגדול שם הוא, העולם הזה מי שהוא קטן יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול יכול להעשות קטן, אבל לעתיד לבא מי שהוא קטן אינו יכול להעשות גדול, ומי שהיה גדול אינו יכול להעשות קטן... ר' מיאשה בר בריה דר' יהושע נשתקע ג' ימים בחליו, לאחר ג' ימים נתישבה דעתו, אמר לו אביו הן הוית, אמר לו בעולם מעורב הייתי, אמר ליה ומה חמית תמן, אמר ליה הרבה בני אדם ראיתי כאן בכבוד ושם בבזיון. כד שמעו ר' יוחנן וריש לקיש סלקן למבקריה, אמר להון אבוה שמעתון מה אמר הדין מיינוקא, אמרין ליה מה אמר, תני להון עובדא, אמר ריש לקיש ולא מקרא מלא הוא, (יחזקאל כ"א) כה אמר ה' הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבה השפל. א"ר יוחנן אילו לא עליתי אלא לשמוע דבר זה די. (רות ג א)

אמר (קהלת א') מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, בעולם הזה מי שהוא מעוות יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן יכול לעוות, אבל לעתיד לבא מי שהוא מעוות אין יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן אין יוכל לעוות, וחסרון לא יוכל להמנות, יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם, אחד מהם עשה תשובה לפני מותו ואחד לא עשה תשובה, נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים, וזה עומד בחבורת הרשעים, והוא רואה אותו ואומר אוי לי, שמא משוא פנים יש בדבר, אני וזה גנבנו אני וזה הרגנו כאחת, זה עומד בחבורות צדיקים, ואני בחבורות רשעים, והן משיבין ואומרין לו שוטה שבעולם, מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך ג' ימים ולא בחבלים גררוך לקבר, (ישעיה י"ד) תחתיך יוצע רמה ומכסך תולעה, כשהבין זה חברך שב מאותו הדרך, ואתה היית בידך ספיקה לעשות תשובה ולא עשית. אמר להם הניחוני שאלך לעשות תשובה, והן משיבין לו ואומרין שוטה שבעולם, אין אתה יודע שהעולם זה דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן בערב שבת, מה יאכל בשבת. ועוד עולם זה דומה לים ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה, אם אין אדם מתקן ביבשה מה יאכל בים. ועוד העולם הזה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב, אם אין אדם מתקן ביישוב מה יאכל במדבר... והוא אומר הניחוני שאראה את חברי בכבודו, ומשיבין ואומרים לו, שוטה שבעולם, מצווין מפני הגבורה אנו שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים ולא צדיקים בצד רשעים, ולא טמאים בצד טהורים ולא טהורים בצד טמאים, ועל מה אנו מצווין על השער הזה, שנאמר (תהלים קי"ח) זה השער לה' צדיקים יבואו בו. (שם שם ג)

ר' חזקיה בש"ר סיימון בר זבדי אמר כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם לומד תורה ושוכח, אבל לעתיד המה כתיב תמן, (ירמיה ל"א) נתתי את תורתי בקרבם. ורבנן אמרין עוד ינתן יצר רע לפני יצר טוב, וראה בטוב, בטובתו של עולם הבא. ר' יונה בש"ר סימון בר זבדי כל שלוה שאדם רואה בעולם הזה, הבל היא לפני שלותו של עולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם מת ומוריש שלותו לאחר, אבל לעולם הבא כתיב (ישעיה ס"ה) לא יבנו ואחר ישב. (קהלת ב א)

ור' חנינא פתר קרייה בהרוגי מלכות, שהם באים לעולם הבא אף על פי שאינן מתודין. (שם ד ב)

א"ר יוחנן כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה, לעולם הבא אין מניחין אותו לישון, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן, ועד היכן, עד (ש"ב ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. (שם ה יט)

מדרש תנחומא:

...אמר הקב"ה על ידי יצר הרע חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעולם הבא משוין כולן כתף אחד לקרא בשמי ועובדין אותי, שנאמר כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, ויבטל שעבוד העכו"ם מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה, שנאמר עבדו את ה' בשמחה, אבל העכו"ם יהיו עובדין אותו ברעדה... (נח יט)

אמר להם הקב"ה לישראל בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם, ולעתיד לבא אני בכבודי ובעצמי אברך אתכם, שנאמר (ירמיה ל"א) יברך ה' נוה צדק הר הקדש. (לך ד)

אמר להם הקב"ה לישראל, בעולם הזה אתם מתיראין מן העונות, אבל לעולם הבא שאין בו יצר הרע אתם מתפחדין על הטוב הצפון לכם, שנאמר (הושע ג') אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו, ומהו טובו, זה בית המקדש... (שם טו)

אמר הקב"ה בעולם הזה אין המות מניח לאדם שישמח, אבל לעולם הבא (ישעיה כ"ה) ובלע המות לנצח. (ויחי ג)

אמר הקב"ה בעולם הזה הייתי שומע צעקת יחידים ולעתיד (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה. (משפטים טז)

אמר הקב"ה בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה, ולעתיד אני אבנה את בית המקדש ותהיה מוקפת בחומת אש, שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש. (תשא יג)

...וכן לעתיד יבנה בית המקדש בשלשתן, שנאמר (משלי כ"ד) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים... אמר הקב"ה בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה, ולעתיד אני נותן בכם חכמה ומחיה אתכם, שנאמר (יחזקאל ל"ז) ונתתי רוחי בכם וחייתם. (ויקהל ה)

אמר הקב"ה בעולם הזה אתם משועבדים בידי גלות, ולעתיד לבוא אני מעביר את הגלות מכם שנמשל כמים, ואציל אתכם מגיהנם שנאמר (ישעיה מ"ג) כי תעבור במים אתך אני, כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. (פקודי ח)

...וכן הוא אומר, מי הוא שיודע ויבין ויש לו דעת ובינה יבין וידע כי נפש האדם עולה למעלה למקום שנגזרה משם, ורוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ, שכן אמר שלמה המלך ע"ה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה (קהלת ד'), ואי זה רוח שתשוב אל האלקים אשר נתנה, אלו רוחות הצדיקים והחסידים ובעלי תשובה שעומדים לפניו במעלה גדולה, והוא החיים שאין עמה מות והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה (דברים כ"ב) למען ייטב לך לעולם. ומפי השמועה למדנו, למען ייטב לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, ושכר הצדיקים הוא שיזכו ויחיו לטובה, אשרי האיש שזכה לטובה ולעונג, המקום יזכנו להתענג בה עם הצדיקים. וכבר הודיעונו חכמים הראשונים שטובות חיי העולם הבא אין כח באדם לדורשה ולאומרה, ואין יודע גודלה ויופיה ועצמה, כי אין לה ערך ולא דמיון ודמות. וכן אמר הכתוב (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, כלומר הטובה שלא ראה אותה עין זולתך אלקים, וזה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה, אבל לנו שהיו בעולם יש לבוא, ולפיכך אומר העולם הבא, לאחר שיוצא אדם מעולם הזה. ומי שאומר שזה העולם אבד ואחר כך יבוא העולם הבא, אין הדבר כן, אלא שהצדיקים כשיוצאים מעולם מיד עולים ועומדים במעלה זו, שנאמר (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים בך. ושל רשעים שוטטים בכל העולם ולא ימצאו מנוח לכף רגלים, הוא אינו עולה למקום שנגזרה משם עד  "ב חודש עד שיכלה הגוף, מה היא עושה, הולכת וחוזרת על הקבר וקשה עליה ראית הגוף נרקב... (ויקרא ח)

...אמר הקב"ה חביבה עלי מכל הקרבנות, ואף דוד אמר (תהלים נ') זובח תודה יכבדנני, יכבדני אינו אומר אלא יכבדנני, ב' פעמים, בעולם הזה ובעולם הבא. אמר ר' יהודה כל מי שהוא עונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעולם הבא, מנין, שנאמר (תהלים ק"ו) ברוך ה' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם אמן ואמן, אמן בעולם הזה, ואמן בעולם הבא... אמר ר' עקיבא כל מי שאומר שירה בעולם הזה, זוכה לומר שירה לעולם הבא, שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה, אז שר לא נאמר, אלא אז ישיר... (צו ז)

אמר להם הקב"ה לישראל בעולם הזה היין סימן קללה לעולם, אבל לעולם הבא אני עושה אותו עסיס, שנאמר (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וגו'. (שמיני ה)

אמר הקב"ה בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם, במצרים על ידי משה ואהרן, בימי סיסרא על ידי ברק ודבורה... ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים. (אחרי יב)

...לפי שבעולם הזה כהן מטמא למת מצוה, אבל לעתיד אין אתם מטמאין כל עיקר, למה שאין מיתה לעתיד, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ה) בלע המות לנצח. (אמור ג)

אמר להם הקב"ה לישראל, בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני, אבל לעתיד לבא אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. (שם כב)

אמר הקב"ה בעולם הזה יחידים נתנבאו, אבל לעולם הבא כל ישראל נעשין נביאים, שנאמר (יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'. (בהעלותך טז)

...בלק אומר ואגרשנו מן הארץ, והוא אומר וגרשתיו מן העולם הזה ומן העולם הבא. (בלק ה)

...ואחר ימות המשיח בא העולם הבא, והקב"ה מופיע בכבודו ומראה זרועו, שנאמר (ישעיה נ"ב) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וגו', באותה שעה רואין ישראל את הקב"ה בכבודו, שנאמר (שם) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. (עקב ז)

אתם נצבים היום כולכם, אתם יומו של עולם הזה ושל עולם הבא... (נצבים ד)

פרקי דרבי אליעזר:

...שיום הכפורים מכפר בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר שבת שבתון הוא לכם, שבת העולם הזה, שבתון העולם הבא, ואפילו כל המועדים עוברים, יום הכפורים אינו עובר... (פרק מו)

כל המספר לשון הרע אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר בסתר רעהו אותו אצמית... (פרק נג)

שוחר טוב:

למנצח אל הנחילות, אמר ר' שמואל בר נחמני על שני נחילות שנחל דוד את המלכות בעולם הזה ולעולם הבא, אמר דוד על שתיהן אני מזמר אל הנחילות. (ה)

מלפניך משפטי יצא, אמר הקב"ה לישראל, בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד, שנאמר (משלי ו') לא ישא פני כל כופר ולא יאבה כי תרבה שוחד... (יז)

ואת רוחי אתן בקרבכם, אמר רבי סימון בשם רבי שמעון חסידא, בעולם הזה אדם הולך ללקוט תאנים בשבת אין התאנה אומרת כלום, אבל לעתיד לבא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת היא צווחת ואומרת שבת היום. בעולם הזה אדם הולך לשמש עם אשתו נדה, אין מי מעכב בידו, אבל לעתיד לבא אם רצה לעשות האבן זועקת ואומרת ממקום מושבה נדה היא, שנאמר (חבקוק ב') כי אבן מקיר תזעק... והקב"ה עושה להם רצונם, ולא עוד אלא אפילו השמים מטיפין להן עסיס, שנאמר (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, ואין יטפו אלא נבואה, שנאמר (יחזקאל כ') והטף אל דרום. (עג)

מדרש משלי:

כך הקב"ה אומר לרשעים שני עולמות בראתי לכם אחד לעשות בו מעשים טובים ואחד לשלם בו שכר, עכשיו שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה כאן מה אתם מבקשים... (פרשה יא)

טוב פת חרבה ושלוה בה, אמר ר' יוחנן זו ארץ ישראל, שאפילו אוכל אדם בכל יום פת ומלח ודר בתוך ארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מבית מלא זבחי ריב זו חוץ לארץ שהיא מלאה חמסים וגזלות. אמר ר' יוחנן כל המהלך בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה מובטח לו שהוא בן העולם הבא, דכתיב (דברים ל"ב) וכפר אדמתו עמו. (פרשה יז)

תנא דבי אליהו רבא:

...וכשם שאנו עושים אחת לשבע שנים שמיטה, כך עתיד הקב"ה לעשות שמיטה לעולם יום אחד שהוא אלף שנים, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ')... והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י"ד), זה עולם הבא, שנאמר והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו. דבר אחר מזמור שיר ליום השבת, זה שביעי לעולם, ולמוצאי שבת זו עולם הבא שאין בו מיתה לעלם ולעלמי עלמיא, ואין בו לא חטא ולא עון ולא מכות ולא מרדות, אלא כל אחד ואחד משמח בחכמתו ובתבונתו. מנין לך שהוא כן, צא ולמד מהקב"ה ששמח בדוד בעולם הזה וכל שכן בעולם הבא, שנאמר אלה דברי דוד האחרונים וגו'... (פרק ב)

וכך שנו חכמים במשנה, כל אחד ואחד מישראל חייב לומר בשבילי נברא העולם, ולא יאמר האדם בלבו לעצמו אין העולם הבא אלא תוהו ובוהו, לכן אלך בשרירות לבי ואוכל ואשתה ואהנה בעולם הזה, ואחר כך אלך מן העולם הזה, ואם הוא עושה כן, עליו הכתוב אומר (תהלים י"ד) אמר נבל בלבו אין אלקים... (פרק כה)

תנא דבי אליהו זוטא:

...ואף על פי שכל העולם כולו של הקב"ה, לא נטל הקב"ה חלק בעולמו שברא אלא את ישראל בלבד, להודיע לבריות שכל מי שהוא עוסק בתורה מתוך הצער, ומכל שכן אם הוא עוסק גם כן בדרך ארץ עם התורה, נותן לו הפירות בעולם הזה, והקרן שמורה לו לעולם הבא, ולפי שלא מצא הקב"ה בבני ישראל שעושים את התורה ואת המצות מתוך הצער כמו אותן שהיו בונין את הבית האחרון, שהיו מצערין את עצמן על התורה ועל המצות, לפיכך נתן להם הקב"ה משנה שכר להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות... מכאן אמרו כל השונה הלכות בכל כיום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו, אל תיקרי הליכות אלא הלכות. (פרק ב)

אמרו רבותינו, בעוד כשהיו יעקב ועשו במעי אמן אמר יעקב לעשו, עשו אחי, שני אחים אנחנו לאבינו, ושני עולמות יש לפנינו, העולם הזה והעולם הבא, העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן ולשאת אשה ולהוליד בנים ובנות, אבל העולם הבא אינו כן בכל המדות הללו, ואם הוא רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא. ומנין שכך הוא, שנאמר (בראשית כ"ה) מכרה כיום את בכורתך לי, כשם שהיינו אומרים בבטן. באותה שעה נטל עשו בחלקו העולם הזה, ויעקב נטל בחלקו העולם הבא... (פרק יט, וראה שם עוד)

אותיות דר' עקיבא:

...משיבין ואומרים לפניו, רבונו של עולם, איזה מקח טוב שאתה נותן לנו אם נשמור את תורתך, משיב הקב"ה ואומר להם זה העולם הבא. משיבין ישראל ואומרים רבונו של עולם, הראינו דוגמא של עולם הבא, משיב הקב"ה ואומר להם, זה שבת, שהוא אחד מששים של עולם הבא, שכולו שבת, שנאמר זכור את יום השבת, ומנין שעולם הבא כולו שבת, שנאמר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צ"א), ליום שכולו שבת... להגיד בבקר חסדך זה עולם הבא שנמשל לבקרים, שנאמר חדשים לבקרים (איכה ב'), ואמונתך בלילות זה העולם הזה שנמשל ללילה, שנאמר תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהלים ק"ד)... וכיון שעלה עמוד השחר כשם שכל החיות חוזרות ליערם ולמקומם, כך כל מלכי הארץ ורוזני תבל כיון שבא עליהם עולם הבא ומלכות משיח חוזרים ליערם ולמקומם ויורדין מגדולתן ושבים אל עפרם, ואין באין לעולם הבא, שנאמר והיה ה' למלך על כל הארץ. (אל"ף)

דבר אחר זה טוב של עולם הבא, שהצדיקים מציצין הימנו כתות כתות כעשבי השדה בכמה לבושין שריחן הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן, שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ (תהלים ס"ב), ואין עיר אלא ירושלים... (טי"ת)

מדרש תדשא:

המנורה בדרום כנגד העולם הבא, שאין שם אוכל אלא אור שכינה. (פרק יא)

ילקוט שמעוני:

אמר הקב"ה בעולם הזה ישראל למדים תורה מבשר ודם, לפיכך משכחין אותה שנתנה על ידי משה שהיה בשר ודם, וכשם שבשר ודם עובר כך למודו עובר, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל למדין אלא מפיו של הקב"ה, שנאמר וכל בניך למודי ה'... וכשם שהאלקים חי וקיים לעולם כך למודו מה שלמדים ממנו אינם שוכחים לעולם.. (ישעיה פרק נד, תעט)

תנא דבי אליהו, עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים לפניו ואומרים על טהור טהור ועל טמא טמא, אחר כך מביאין את הרשעים ודנין אותם לפניהם... ואחר כך באים הצדיקים ואומרים, רבונו של עולם, אותם בני אדם משכימין ומעריבין לבית הכנסת וקורין את שמע ומתפללים ועושים שאר מצות, מיד אומר הקב"ה אם כן הוא לכו ורפאו אותם, מיד הולכים הצדיקים ועומדין על אפרן של רשעים ומבקשים עליהם רחמים, והקב"ה מעמידן על רגליהם מאפרן מתחת כפות רגליהם של צדיקים ומביאן לחיי העולם הבא, לכך נאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. (מלאכי פרק ג תקצג)

אשרי יושבי ביתך, אמר ריב"ל כל מי שהוא נכנס לבית הכנסת ולבית המדרש בעולם הזה, זוכה ונכנס לבית הכנסת ולבית המדרש לעולם הבא... (תהלים פד, תתלג)

מדרש הגדול:

ויהיו חיי שרה, זה הוא שאמר הכתוב חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד (תהלים כ"א), איזה החיים שהוא עולם ועד, זה חיי העולם הבא. בא וראה כמה בין חיי העולם הזה ובין חיי העולם הבא. חיי העולם הזה יש להן קצבה והן במדה ובמספר ובמנין, דכתיב הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני וגו' (תהלים ל"ט)... אבל חיי העולם הבא שאין להם קצבה ולא מדה ולא מספר אלא אורך ימים עולם ועד, ואומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך (ש"א כ"ה), שהן חיין וקיימין כבוראן שהוא חי וקיים לעולם. חיי עולם זה חיי גוף, לפי כך יש להן קצבה, לפי שהגוף יש לו קצבה, אבל חיי העולם הבא, חיי נפשות, מה נפש זו אין לה קצבה, כך אין לחיים שלה קצבה. חיי עולם זה לשמור ולעשות ולקיים, חיי עולם הבא לזכות ולקבל שכר. ומניין שחיי עולם זה במנין שעות וימים ושנים וסופן מיתה, ממה שקרינו בענין ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וסמיך ליה ותמת שרה... (בראשית כג א)

ילקוט ראובני:

בראשית, פתח בב' להודיע גבורותיו, כי בב' אותיות של שמו הגדול ברא ב' עולמות העולם הזה והעולם הבא, שנאמר כי בי-ה ה' צור עולמים, עולם הזה ועולם הבא, עולם הזה ביו"ד ועולם הבא בה"א, ולפי שהמחשבה עיקר כלפי הקב"ה כי תחלת המחשבה סוף המעשה, ועל עולם הבא היה במחשבה תחלה להבראות הקדים יו"ד לה"א בשמו הגדול... (בראשית)

לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, עולם הזה המשילו בפנים, עולם הבא המשילו באחורים, שנאמר וראית את אחורי, לפי שעולם הזה לפני עולם הבא נקרא פנים. (יתרו)

אמונות ודעות:

וכן הודיענו שכל זמן שאנחנו חיים בעולם העשיה זכורים לפניו מעשיו של כל אחד, וכבר הועיד את הגמול עליהם לעולם הבא שהוא עולם הגמול, ואותו העולם יבראהו כאשר ישלם כל מספר בני אדם אשר גזרה חכמתו לברא אותם, שם יגמול לכל כפי מעשיהם, כמו שאמר החסיד, "אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלקים וגו' (קהלת ג' י"ז) ונדבר על אותו זמן הגמול במאמר התשיעי... (מאמר ה א)

ושמא יתבונן ויאמר היאך יעברו אל העולם הבא? ראוי שנדע כי מנהג אותם שיחיו כשאר בני אדם, יברא להם המקום והשני, ויעברו מן המקום הראשון בתהליך קל. ושמא יאמר הנה אלה אכלו ושתו והתחתנו ואחר שחיו יעברו אל העולם הבא באותו הבנין, ואז יהיו לא אוכלים ולא שותים? הרי אנו נקרב את הדבר להבנתו ונאמר, כמו שידענו שמשה רבינו היה אוכל ושותה ועמד ארבעים יום בהר לא אכל ולא שתה ובנין גופו כמות שהוא. ושמא יאמר אם הם יתחתנו האם תחזור אשת כל איש אליו אם היא תחיה עמו, או שכבר התיר המות את הנשואין? נאמר כי גם זה כמו ששאל אחד החכמים האם יצטרכו אותם שיחיו להזאת מי נדה או לאו, וענו ואמרו לו, כיון שיבא עמהם משה רבינו פטורים אנו מלאמץ את מחשבתינו בכך... (מאמר ז פרק א)

הודיענו ה' יתברך ויתעלה שהוא כבר הועיד זמן לגמול לצדיקים ובו יבדיל בינם לבין הכופרים, כאמרו, "והיו לי אמר ה' צב-אות ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם וגו' ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" וגו' (מלאכי ג'). והעמיד לנו על כך אותות ומופתים וקבלנוהו. וראוי שאזכיר דברים המחייבים את הזמן הזה הנקרא עולם הבא בראיות מן המושכל והכתוב והמקובל.

ואומר תחלה, כבר יתברר בדברים שקדמו במאמר השלישי והרביעי והששי כי השמים והארץ ומה שביניהם לא נברא כל זה אלא בעבור האדם... ולפיכך הטיל עליה (על הנפש) הצווי והאזהרה כדי שתזכה בכך לחיים הנצחיים, ושאותם החיים יהיו כאשר יסתיימו אישי בני אדם אשר חייבה החכמה לבראם, שאז ישכנם בעולם אחר לשלם שכרם בו...

ממה שהשכל מחייב עוד שהבורא יתרומם ויתהדר כפי שנתגלה לנו מחכמתו ויכלתו וטובו על ברואיו לא יתכן שיהא שעור האושר אשר עתיד אותו לנפש הזו הוא מה שתמצא בעולם הזה מאושר העולם ותענוגיו, מפני שכל טובה בעולם הזה קשורה בפגע, וכל אושר ביגע, וכל עונג בצער וכל שמחה ביגון... ומזה גם מה שאנו רואים שבני אדם עושקים זה את זה, ויהיו העושק והנעשק שרוים בטובה או ברעה, ואחר כך ימותו, כיון שהוא יתרומם ברוממותו שופט צדק, הרי ראוי שהוא כבר הועיד להם עולם אחר שבו יעשה צדק ביניהם... ולכן הכרחי שיהא שמור מה ראוי לכל אחד מן הרשעים ימצאהו לעולם הבא, וכך כל שהוא כיוצא בזה. (מאמר ט פרק א)

ואקצר בהביאי מן הדברים הכתובים בענין זה שלשה עשר דבר, ואומר, תחלתן ענין יצחק ע"ה מצאנו שמסר עצמו לזביחה ולקרבן כדי להשמע לה', ואלו לא היה לכך לדעתו שכר אלא בעולם הזה, איזה דבר היה מקוה שיגמלהו בו לאחר מותו. ואף החכם יתרומם ברוממותו לא היה מטיל עליו את זאת, כיון שאין לו שכר עליו...

ואם יאמר אדם, והנה אין אנו מוצאים שנאמר בפירוש בתורה מן הגמול אלא בעולם הזה בלבד, והוא מה שכתוב בפרשת אם בחקותי ובפרשת אם שמוע תשמע? אנו אומרים כי החכם לא הניח מלהזכיר את הגמול לעולם הבא והעונש בו כמו שאבאר. אבל אמר בפירוש אושר העולם הזה ויסוריו בלבד לשתי סבות, האחת מפני שגמול העולם הבא דבר שהשכל מורה עליו, כמו שבארנו... כך פירשה את הגמול בעולם הזה מפני שאין השכל מורה עליו. והשנית שדרך הנבואה להרחיב בדברים שהצורך להן קרוב, ולקצר בדברים הרחוקים, וכיון שהצורך הקרוב לעם בזמן שנכתבה להם התורה הוא ידיעת מצב ארץ ישראל אשר הם הולכים אליו, הרחיבה להם באורו ובמה שיהא בו מפירות משמעתם ומרים, ורמזה על הרחוק בדברים קצרים.

ומן ההוכחות החזקות שיש לומר על כך, שאנו מצאנו משה רבינו ע"ה גדול הנשמעים והצדיקים לא הגיעו מן הגמול הגדול שבעולם הזה מאומה, מפני שלא נכנס לארץ... אלא מקור זה מורה שעיקר הגמול לעולם הבא, ומהם מה שהודיענו אותו אליהו ע"ה כאשר נתפלל לה' וברך את הקמח והשמן לאדם זולתו בתפלתו, והוא מבקש ככר לחם ואינו משיגו... (שם פרק ב)

...ואומר שהם שבעה דברים, לכל דבר יש בתורה סימן ורמז ובשאר ספרי הנביאים פירוש ובאור. הדבר הראשון, שהיא קוראת מה שמשיג האדם על ידי החכמה והתורה "חיים", כאמרו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח)... וכיון שלא יתכן שהוא רומז בכל אלה אל חיי העולם הזה, לפי שהצדיק והרשע שוין בו, הכרחי שרומזים בהם לחיי העולם הבא, ויש בכלל כל פסוק דברים נרחבים.

והדבר השני, מה שהודיענו כי זכרון טוב נשאר לצדיקים לפני ה', וזכרון רע לרשעים, אמר בזה "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" (משלי י')... והשלישי, מה שהודיענו שיש לה' כתבים וספרים בהם שמורים מעשי הצדיקים והרשעים, כמו שאמר משה רבינו ע"ה "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות ל"ב). והרביעי, ההתראות שיש לה' יתהדר ויתרומם מעמד יגמול בו לכל מי שעשה טוב או רע, כאמרו, "הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב" וגו' (בראשית ד')...

והדבר החמשי, מה שהאריכו הכתובים שה' יתהדר ויתרומם שופט צדק משלם לכל אדם כפעלו, נאמר בכך "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" וגו' (דברים ל"ב)... והדבר הששי האזהרה מפני יום ה' המעותד לשילום, אשר אמר בו "קרוב יום ה' הגדול וגו' גם כספם וזהבם לא יכול להצילם ביום עברת ה'" וגו' (צפניה א'). והדבר השביעי, מה שנקרא הגמול טוב, ושהוא מנוע מן הרשעים, כאמרו "למען ייטב להם ולבניהם לעולם" (דברים ה')... (שם פרק ג)

אבל המסורת הרי הדבר שם רחב מכדי להקיף ולהביא את כולו, אבל נזכיר ממה שנאמר שם מעט ונאמר, מסרו קדמונינו ז"ל מפי הנביאים ע"ה כי משול העולם הזה לגבי העולם הבא כפרוזדור לגבי טרקלין המלך, שצריך שיצטייד האדם בו במה שראוי לפני שיכנס אל הטרקלין לפני המלך. וזה מפורש באמרם העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (אבות ד כא)... ומסרו עוד כי העולם הבא אין החיים בו אלא בזיו, ואין שם לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש, ולא הולדה ולא מקח ולא ממכר ולא יתר הדברים שבעולם הזה, אלא גמול מזיו הבורא יתרומם ויתהדר (ברכות י"ז א')...

ומתוך תפישתם את המצב הנעלה הזה מסרו לנו שכל מי שאינו מאמין בגמול העולם הבא ומתן תורה ואמתות המסורת אין לו חלק לעולם הבא, ואף על פי שכל מעשיו בצדק. והוא אומרם ז"ל ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים ואין תורה מן השמים ואפיקורוס (סנהדרין פרק י')... (שם פרק ד)

ואחר שכבר בארתי יסודות אלו וחקרתים, אומר עתה כי מה שהגמול והעונש על הגוף והנפש יחד, כי הם פועל אחד כבר פירשתיו וביארתיו, וכי היאך יחיה ה' את המתים והיאך יאחד בין כל נפש וגוף שלה, גם זה כבר ביארתיו... (שם פרק ה, וראה ערך שכר ועונש)

...אבל אמרו "כי כאשר השמים החדשים" (ישעיה ס"ו) כיון שהוא לעולם הבא, הרי הוא מקום מוגדר באמת יראהו לבני אדם ויאפיס המרכז המוגבל הזה, כמו שבאר שם "לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו בני עבדיך ישכונו" (תהלים ק"ב). והנה אמרו ישכונו אחר אפיסת השמים והארץ מחייב בריאת מקום אחר שישכנו בו... וכיון שאין בני אדם בעולם הבא נזונים, הכרחי שיהא האויר שונה מטבע האויר הזה, כדי שלא יצטרכו למזון.

אבל היאך יהיה זמן, שהוא תשובת השאלה הרביעית, נאמר, שהוא זמן שכולו אור ואין בו חושך, כלומר לא יהיו שתי משמרות מתחלפות של לילה ויום, כי הלילה ויום היו נקודת החכמה במה שהשכין בני אדם בארץ במקום שיהיו בו על ידי מהלך השמש ותנועתה, כדי שיהא היום לעסקיהם בכלכלתם ואורחותיהם, והלילה למנוחה ולנחת ולתשמיש ומפגשי התיעצות וכל הדומה לכך. אבל העולם הבא, כיון שאין בו מאומה מכל אלה הרי בלי ספק אין צורך בו ללילה ויום, וכך לחלוקת החדשים והשנים, פרט לחלק מסויים מן הזמן שאינו מוגדר יהיה עליהם בו עבודת ה' כמו שאבאר. (שם פרק ו)

אבל השאלה העשירית, האם יפגשו זה עם זה, ואומר כפי מה שהתבוננתי ומצאתי הצדיקים והרשעים יראו אלה את אלה ראיה בלבד, כמו שאמר על הצדיקים "ויצאו וראו בפגרי האנשים" וגו' (ישעיה ס"ו), וכל מה שרואים את עינוים יאמרו ישתבח מי שהצילנו מן העינוי הזה וישמחו וישישו בחלקם... אבל הצדיקים אלו עם אלו, הרי כל מי שהיתה מעלתו קרובה למעלת חברו יפגש עמו, ואם היתה רחוקה לא יפגש... (שם פרק ט)

אבל השאלה האחרונה, והיא האם מוטלת עליהם עבודה לפני ה' יתהדר ויתרומם, ואומר כן, כי לא יתכן שישוחרר שכל בריא מצווי ואזהרה, ואלו היה אפשר שיהיה כדבר הזה לעתיד כי אז היה עושה כן בעולם הזה, אלא תהיה עליהם חובה להאמין אלקותו, ולא יקללוהו, ולא יתארוהו בתארים שפלים וכל הדומה לכך... (שם פרק י)

חובת הלבבות:

אבל פירוש החלק הששי והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא, אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה טוב בעולם הוא שהגמול על שני פנים, גמול בעולם הזה בלבד, וגמול בעולם הבא בלבד, ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד, ולא פורש לנו באור זה באר היטב, אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה הכולל, ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם, כמו שפורש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שריפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה... והדומה לזה, אבל גמול עולם הבא וענשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים, מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו, כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא, אך פירש אותו למי שהיה מבין הענין הזה כמו שאמר ליהושע (זכריה ג') "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו, אבל רמז למה שיהיה אחר המות, שתשוב הנפש בצורת המלאכים בענין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה.

ומהם שגמול העולם הבא ועונשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים ומושכל אצל החכמים והניחו לזכרו בספר, כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה, ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה... וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול ועונש ממהרים, מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם ועונשו ויכוונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו.

ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלקים בשני דברים אחר המעשה הטוב, האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב, כמו שכתוב, (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"... וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. והשני חסד מאלקים ונדבה וטובה כמו שכתוב, (תהלים ס"ב) "ולך א-דני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"...

ומהם כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים, ממנו נסתר אין משקיף עליו זולת הבורא כחובות הלבבות והדומה להם, וממנו נראה על האברים איננו נסתר מן הברואים, והם המצות הנראות על האברים. והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה, וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא, ועל כן זכרו דוד עליו השלום במלה שמורה על הענין, כמו שאמר (תהלים ל"ח) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" וגו'... (שער ד הבטחון, פרק ד, וראה שם עוד)

...וכאשר יתיאש היצר מגבור עלינו מן הפנים האלה יספק עלינו גמול העולם הבא ועונשו וישתדל לערבב ולשבש עלינו מצד מעוט מציאותו מבואר בספר תורתנו ומעוט הראות ענינו בו וכאשר נסתכל במה שיש בספרי שאר הנביאים מן הענין הזה, כמו (קהלת י"ב) "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"... והרבה כאלה עם מה שיורו עליו דברי רז"ל ומה שיושג ממנו בדרך השכל תנוח נפשנו ותבטח בבירור חיוב הגמול והעונש בעולם הבא. (שער ה יחוד המעשה פרק ה)

רש"י:

עין לא ראתה - שיעשה אלקים אחר מה שעשית אתה למחכה לך, ורז"ל אמרו כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך. (ישעיה סד ג)

רוח הולך - כשימותו, ולא ישוב בהם לעולם הבא כשיחיו, שאין יצר הרע שולט אז. (תהלים עח לח)

מזמור שיר - שאומרים הלוים בשבת, ומדבר בענין עולם הבא שכולו שבת. (שם צב א)

שיר המעלות - כשהתחילו לוים לעלות אומרים מזמור זה, ואין מוקדם ומאוחר, והוא רמז למעלות העולות לצדיקים לעתיד לבא מעץ החיים לכסא הכבוד, וכן יסד ר"א הקליר בנו של רשב"י. (שם קכא א)

אבן עזרא:

והארץ - ...כי לא דבר משה על עולם הבא, שהוא עולם המלאכים, כי אם על עולם ההויה והשחתה... (בראשית א ב)

כי אני אני הוא - ...ורבים אמרו כי מזה הכתוב נלמוד חיי העולם הבא, והעד שאמר בתחלה אמית ואחר כך אחיה, וכן ה' ממית ומחיה... ורבינו האי ז"ל אמר כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העולם הבא כי היה ידוע בהעתקה, ולפי דעתי שהתורה נתנה לכל לא לאחד לבדו, ודבר העולם הבא לא יבינו אחד מני אלף כי עמוק הוא, ושכר העולם הבא תלוי בדבר הנשמה, והנה הוא חלף עבודת הלב ועבודתו להתבונן מעשה השם כי הם הסולם לעלות בו אל מעלת דעת השם שהוא העיקר... (דברים לב לט)

כאשר השמים החדשים - הוא הרקיע, וה' יחדש אויר טוב עד שבני אדם יהיו בריאים בגופם ויחיו שנים רבות, וגם יוסיף בכל הארץ. והאומר שהוא רמז לעולם הבא אינו שייך לפרשה, כי אין שם אכילה לקדמונינו, (ישעיה סה יז)

לא יתערב זר - הוא היגון, והוא בשמחת העולם הבא, שאין עמה תוגה, או הישועה. (משלי יד י)

רמב"ן:

אשר ברא אלקים לעשות - ...היום השביעי שבת רמז לעולם הבא, שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים... (בראשית ב ג)

וימת תרח בחרן - ולשון רש"י למדך שעשה תרח תשובה בשעת מיתה, או שמא יש לו חלק לעולם הבא שאמרו חז"ל בזכות בנו... (שם יא לב)

...ואמרו במכילתא, היום אין אתם מוצאים אותו, אבל אתם מוצאים אותו לעולם הבא. וזה יסבול שני פירושים שנאמר שהיתה בבני העולם הבא, מי שלא הגיעה מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה ויהיה קיומם בדבר המתגשם, וכן הזיו ההוא כמעלת דור המדבר שהשיגו לזיו השכינה בים, ומאותה שעה נתעלית נפשם להתקיים בתולדותיו שהוא המן. ויותר נכון שרמז הכתוב לדברי ר' אלעזר בן חסמא במלת היום, שבני העולם הבא יהיה קיומם ביסוד המן שהוא הזיו העליון, כמו שאמרו אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והן נהנין מזיו השכינה, שבני העולם הבא יתקיימו בהנייתן מזיו השכינה בהדבקם בו בעטרה שבראשם... (שמות טז ו, ועיין שם עוד)

וטעם והתהלכתי בתוככם - שתהיה ההנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם... ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחיית המתים, כי קיומן מחויב בדרך היצירה כמו שפירשתי בכריתות. אבל על דרך האמת הברכות האלה עוד הם ברכות שמים בעליונים, כמו שפירשתי ונתתי שלום בארץ ולא תגעל נפשי אתכם, וכן והתהלכתי בתוככם רמז למדה שקראו רבותינו שכינה... והנה הוזכר כאן גן עדן והעולם הבא ליודעיו... (ויקרא כו יב)

ואחר שנתבאר קצת מענין הדין והעונש שיצילנו בעל הרחמים ממנו צריכים אנו לבאר ענין השכר שיזכנו בעל הגמול אליו. והוא בדברי רבותינו ב' שמות, גן עדן והעולם הבא, מלבד טובות העולם הזה כגון ימות המשיח לחיים ותחיית המתים שבאותו זמן, שאין אנו מדברים עתה בהם. ותחלה נאמר ששכר המצות כולן והגמול הטוב שלהם דבר פשוט הוא מדברי רבותינו, שהעיקר הגדול הוא חיי העולם הבא, אבל השכר הקודם, והוא מה שיגיע לאדם אחרי המות הוא גן עדן, כמו שביארנו מגיהנם שהוא העונש המגיע לרשע אחרי המות מיד, וכן תמצא בכל מקום מדבריהם גן עדן הפך מגיהנם... (תורת האדם, וראה עוד ערך גן עדן)

והנה כבר נתבארה אמונתנו בגן עדן ונרמזה כפי הראוי, ועכשיו נחזור לשכר הגדול שהוא לעולם הבא. הנה דבר ידוע הוא כי הזוכה שבדברי רבותינו הוא המזומן לחיי העולם הבא, והמתברך מהם אומרים עליו זכרו לחיי העולם הבא, ועיקר השכר אצלם בכל המצות הוא העולם הבא, כמו שאמרו "ותשחק ליום אחרון" שכל שכרן של מצות אינו אלא לעולם הבא (ב"ר נ"ט ב')... הנה שמו שכר צדיק הגמור ומעלתו לחיי העולם הבא. וכן האובדים אצלם הם השנויין במשנתנו, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה וכו' (סנהדרין פ"ט א'). וזה העולם הבא שהוא סוף מתן שכרן של מצות, דבר מסתפק הוא במשנה זו ולא באר בפירוש, אם הוא עולם הנשמות ושכרן המגיע לכל אחת מהן בעצמה אחרי המות מיד כמו שהזכרנו, או הוא עולם אחר שיתחדש ויהיה השכר בגוף ובנפש או לנפש בלבד בזמן ההוא המתחדש. וראינו שאמרו בגמרא על המשנה הזו, וכל כך למה, תנא הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהא לו חלק בתחיית המתים וכו', וזה מורה כי העולם הבא הוא עולם השכר לאותן שהקב"ה מחיה בתחיית המתים, ואינו על עולם הנשמות שקראנו אותו גן עדן, אלא עולם התחיה הוא...

כל אלו דברים ברורים שעולם הבא האמור בכל מקום אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם הוא שעתיד הקב"ה לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים. ובב"ר אמרו, בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא... והנה בעולם הזה ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות, וידבק אורן במשכן ובמקדש ונרמזות בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות... ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה, ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לי' ספירות, וירמוז אותן, וזה ענין מופלא ונכבד, ומכל פנים נלמד בפירוש העולם הבא שהוא עולם שיש בו גוף ומקדש וכליו, ואינו עולם הנשמות שכל אדם בו בחלק הראוי לו אחרי מיתתו מיד.

ודבר פשוט הוא בגמרא שתמצא בו במקומות רבים שהן מזכירין רשעים בגיהנם, כגון עדת קרח וזולתם, שבזמן הזה הם נדונין שם, ומזכירין לצדיקים שהם בגן עדן, ולא תמצא בשום מקום בגמרא שיאמרו על אחד מהן שהוא בן עולם הבא עכשיו, אלא אומרים מזומן לחיי העולם הבא, גנזו לחיי העולם הבא, לא שהוא עכשיו בחיי העולם הבא...

עוד מצינו מפורש במדרש "ויברך אלקים את יום השביעי", ברך הקב"ה העולם הבא שמתחיל באלף שביעי "ויקדש אותו", זמנו לישראל... הרי נתבאר שהעולם הבא אינו עולם הנשמות אלא עולם נברא קיים שימצאו בו אנשי התחיה בגוף ובנפש. ועל זה העולם אמרו בברכות (י"ז א') מרגלא בפומיה דרב, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן והן נהנין מזיו השכינה...

עכשיו ביארנו כונתנו בשכרי המצות וענשן, ונחזור בקצרה: כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח, והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בגן עדן עולם הנשמות ותתעלה בהשגה גדולה ממנה, ויהיה קיום הכל לעד ולנצח נצחים...

ובמדרש ר' נחוניא מצינו, ישב ר' ברכיה ודרש, מאי האי דאמרינן העולם הבא ולא ידעין מאי קאמרין, העולם הבא מתרגמינן עלמא דאתי, מלמד שקודם שנברא עלה במחשבה לברא אור, ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה הקב"ה שאין יכולין לסבלו, לקח שביעית ושם לו במקומו והשאר גנז לעתיד לבא, ואמר אם זכו בזה השביעית וישמרוהו אתן להם לעולם האחרון. והיינו דכתיב העולם הבא, שכבר בא קודם ששת ימי בראשית... וזכר לשון תרגום שלו שקורין אותו חכמים עלמא דאתי, ללמד שהוא ממשמש ובא, וביאר שזה העולם הבא הוא אור, והוא האור שעלה במחשבה ונברא קודם העולם הזה, לומר שהוא ההשגה האחרונה שאדם משיג ומתעלה. וכן אמרו בבראשית רבה, שאור הזה שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא ענין צפיית המרכבה, ובו משיגים אמיתת הנבראים בכלל, וזהו מסוף העולם ועד סופו, וזהו "לאור באור החיים"...

ומה יקרו דברי הרב הגדול ר' משה ז"ל במלות קצרות וארוכות שכתב בזה העולם בפרק חלק, אמר כי בעולם הבא ישכילו נפשותינו שם מסודות הבורא כפי שישכילו הסודות ההם הכוכבים והגלגלים או יותר... והם דברים טהורים, וכבר באו בדברי רז"ל, כי הזכיר עונג הנפש בקיומה ושם אותה עם כת חיות הקדש והמלאכים, כמו שאמרו הם ז"ל עמהם תחת כסא הכבוד, והיא ההשגה בעצמה והגמול השלם...

ועוד כתב בתשובת שאלה, ומה שהסכימו חכמי יון וחכמי המערב בנפש שהנפש צורה בלא גולם ולא גוף, אבל טהורה ונזירה ומקור הדעת ואינה צריכה לגוף, לפיכך כשיאבד הגוף לא תאבד היא אלא עומדת בעצמה וקיימת כמו המלאך, ונהנית וחוזה באורו של עולם והוא עולם הבא. גם זה לשונו. אבל מכל מקום שנה עלינו סדרי הקבלה, כי עשה זה העולם עולם הנשמות ואין לגוף בו חלק, כמו שפירש בכמה מקומות מספריו. וכן יראה מדבריו שהוא משנה עלינו זמנו של עולם הבא, והוא לדעתו בא לאדם אחרי מיתתו מיד, והוא העונג והנועם שקרינו אנחנו אותו גן עדן...

והתמה מזה, מאחר שהוא מאמין שהעולם הבא הוא ההווה לאדם אחרי המות מיד, מה צורך אליו לראיות והכרעות (ראה שם) שאין באותו העולם גוף אלא נשמות בלבד, תלמיד קטן שבישראל יודע שהצדיק הנפטר נפשו בטוב תלין, בטובת העולם העליון בלא גשם וגוף כלל, אין טובתה באכילה ושתיה וסיכה ותשמיש, שאין הנפש בעלת הנאות הללו אלא בזיו השכינה היא מתקיימת... אבל יראה מכוונת הרב ז"ל שהעולם הבא אצלו משמש לכל עולמי הנפשות ולכל המגיע אליהן לעדי עד. והנה יאמין באמת שתחיית המתים שהוא עיקר מעיקרי התורה הכוונה בו שתשוב הנפש לגוף ברצון הבורא, ויצאו הנשמות מן העולם הבא וישובו לגוף בימי התחיה ויתעדנו האנשים ההם הזוכים בטובת העולם הזה בימות המשיח, ויזכו בו למעלה עליונה ממעלתם הראשונה. אבל אחרי כן יגזור הרב ז"ל מיתה על המשיח ועל דורו, ויהיו נפשותיהן בטוב העולם הבא בלא גוף....

ומכל מקום אין בינינו רק בשינוי השמות, והכל מודים בתחיית המתים ובקיום הזמן ההוא בכלליו ופרטיו כמו שפירשתי, זולת דעת הרב רבי משה ז"ל שנותנת קצבה לזמן התחיה, ומחזיר הכל לעולם הנשמות. ואנחנו מקיימים אנשי התחיה לעדי עד מימות תחיית המתים לעולם הבא שהוא עולם שכולו ארוך. ואדון הרחמים יזכנו לטוב אשר צפון ליראיו ופעל לעבדיו למען רחמיו וחסדיו, אמן ואמן. (שם בסוף)

כוזרי:

אמר החבר, מנהג העובד אצלנו אינו נגזר מן העולם, שלא יהיה למשא עלינו ויהיה למשא עליו וימאס החיים שהם מטובות הבורא... אבל אוהב העולם ואריכות הימים מפני שהוא מקנה אותו העולם הבא, וכל אשר יוסיף טובה יעלה מדרגה לעולם הבא, אך הוא מתאוה זה אילו היה מגיע למדרגת חנוך שנאמר בו "ויתהלך חנוך את האלקים" (בראשית ה'), או למדרגת אליהו זכור לטוב, ולהפנות עד שיתיחד לחברת המלאכים, ולא יהיה משתומם ביחידות ובבדידות, אבל הם צותו... (מאמר ג א)

...ואצלו יתברך הגמול ליחידים ההם בעולם הבא, ועוד שבעולם הזה יתן להם תמורה טובה וייטיב להם בקצת טובה יהיו בה נכרים משכניהם... (שם יט)

אמר הכוזרי...ואשר הייתי תופשו עליהם והוא מיעוט מה שאני רואה בתפלותיכם מזכרון העולם הבא, כבר השיבותני עליו, כי מי שהוא מתפלל להדבק באור האלקי בחייו, עד שהוא מתפלל לראותו בעיניו, ויתפלל על מדרגת הנבואה, ואין קורבה לאדם אל האלקים גדולה ממנה, כבר התפלל מבלי ספק על מה שהוא גדול מהעולם הבא, ואם יגיע אליו יגיעו אל העולם הבא, כי מי שדבקה נפשו בענין האלקי, והיא טרודה במקרי הגוף ומכאוביו, כל שכן שתדבק בו כשתתיחד ותעזוב אלה הכלים המלוכלכים. (שם כ)

משנה תורה:

אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים, וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם... (דעות ז ג)

בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני אלא משלישי ואילך... הבינונים אם היה בכל מחצה עונות שלהן שלא הניח תפילין מעולם, דנין אותו כפי חטאו ויש לו חלק לעולם הבא, וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים דנין אותן כפי חטאותם, ויש להן חלק לעולם הבא, שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אף על פי שחטאו, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. ארץ זו משל, כלומר ארץ החיים והוא העולם הבא. וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא...

ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדים ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים, המינים והאפיקורסין וכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל, המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים, והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושופכי דמים ובעלי לשון הרע, והמושך ערלתו... (תשובה ג ה וו)

הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והיא החיים שאין מות עמהן, והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה "למען ייטב לך והארכת ימים". מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזה הוא העולם הבא, שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו, וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתובה בתורה, שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא", מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא, כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא, אלא גם מן העולם הבא נכרתת.

העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן. כך אמרו חכמים הראשונים, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה... וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא, והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם, ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש, כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה. ומהו זה שאמרו נהנין מזיו שכינה, שיודעים ומשיגים מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.

...וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים. וכמה שמות נקראו לה דרך משל, הר ה', ומקום קדשו, ודרך הקדש, וחצרות ה', ונועם ה', ואהל ה' והיכל ה' ובית ה' ושער ה', וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה, וקורין לה בכל מקום העולם הבא.

הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון...

הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין, אבל אותה הטובה גדולה עד מאד, ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל, אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון, הוא שאמר דוד "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" וכו'...

זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם, אין הדבר כן, אלא הרי הוא מצוי ועומד, שנאמר "אשר צפנת ליראיך פעלת" וגו', ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש. (שם פרק ח)

ואומרים לו (לבא להתגייר), הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל, וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם, שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא, כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט. (אסורי ביאה יד ד)

הקדמת פרק חלק:

...והוא העולם הבא שנפשותנו משכילות שם מידיעת הבורא יתברך כמו שמשכילות הגופנים העליונים או יותר, ואותו תענוג לא יחלק לחלקים ולא יספר ולא ימצא משל למשול בו אותו התענוג... וכן אמרו ע"ה העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה, רוצה לומר באמרו ועטרותיהם בראשיהם השארות הנפש בקיום המושכל להם, והוא הבורא יתברך... ואמרו ונהנים מזיו שכינה, רצוני לומר, שאותן הנשמות מתענגות במה שמשיגות ויודעות מאמתת הבורא יתברך, כמו שמתענגות חיות הקודש ושאר מדרגות המלאכים במה שהם משיגים ויודעים ממציאותו. הנה כי הטובה והתכלית האחרון הוא להגיע אל החברה העליונה הזאת ולהיות בכבוד הזה ובמעלה הנזכרת, וקיום הנפש כמו שבארנו עד אין סוף בקיום הבורא יתברך שהוא סיבת קיומה, לפי שהשיגה אותו כמו שנתבאר בפילוסופים הראשונים, וזה הוא טוב הגדול אשר אין טוב להקיש לו ואין תענוג שידמה לו, כי איך ידמה התמיד אשר אין לו סוף וקץ בדבר הנפסק, וזה שאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", לעולם שכולו ארוך...

ואמנם החיים שאין מות אחריהם הם חיי העולם הבא, אחר שאין גוף בהם, שאנחנו נאמין, והיא האמת אצל כל בן דעת, שהעולם הבא נפשות מבלי גופות כמלאכים... (מאמר תחיית המתים, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

כל מי שהוא חכם או צדיק יותר מחבירו מסתפק מן העולם הבא יותר אם יהיה בן עולם הבא, וכן רבן יוחנן בן זכאי בכה ואמר איני יודע אם יוליכוני וכו' במסכת ברכות והוא ותלמידיו בכת שלישית והיה בוכה אלא מי שהוא חכם וטוב יחשוב כל הזכיות שעשיתי אינם כדי חיי, הרי אם כן במה אזכה להיות באותו עולם. (תקכד)

ידענו כי זה העולם הוא מקום המעשה והעולם הבא הוא מקום התגמול, כי השכר שהבטיח הקב"ה את עושי רצונו שם הוא משלם לעולם הבא, ובו יפרע לרשעים על עבירות שעשו בפורעניות שהכין להם... וכל מה שיגיע לצדיקים מן הטובות והכבוד והעוז בעולם הזה אינו מחסר להם לעולם הבא משיעור שכרם שמזומן להם לעולם הבא, אלא הכל פרי מפעלותם... ושנינו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, פירוש הפירות מגיע להם תחלה והעיקר שמור להם לעולם שכולו אורה, וכן הרשעים אפשר שיכשל בהם בעולם הזה. (תרד)

...ואם אדם טורח לדעת בזה העולם למודים, אף על פי שאין לו לב עתה יהיה לו לב במתיבתא דרקיע, ובזה העולם יהיה לפעמים שמתוכחין צדיק עם שאינו צדיק, ונכנס רוח מן השמים בלב הצדיק ומתעתעו עד שנוצח אותו שאינו צדיק, כדי שיהיה לו העולם הזה מלא, כמו ישראל, שכולן טעו לתת כבוד לאחתופל... (תתשסד)

חזקוני:

לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה - פירוש נהיה אותם הנוחלים כל הימים, שהם חיי העולם הבא, ודבר זה תשובה לסכלות ולחוסר דעת המינין ששואלין לישראל, למה לא פירש משה בדבריו לישראל שיירשו גן עדן והבאת העולם הבא אם יקיימו התורה. תשובה לדבריהם הרי כאן בפירוש הזכיר שכר העולם הבא, ומה שלא ברר להם בהרבה מקומות אלא הארץ ושלות העולם הזה, היינו כדי להשמיעם דבר השוה לכל, לאנשים ולנשים ולטף, לחכמים ולשאינם חכמים, כדי להמשיך לבם ליראה... (דברים ו כד)

רבינו בחיי:

שכרך הרבה מאד - ...והשלישי הבטחת העולם הבא, ממה שהוסיף "מאד", שהוא רמז לעולם הבא, כענין שכתוב (איוב ל"ה) "ולא ידע בפש מאד", כי אליהוא תפשו לאיוב בהיותו כופר בהשגחה והיה אומר לו כי הוא מונה תמיד כל היום יסוריו ומכאוביו, ולא היה יודע המנוחה הרבה המעותדת לצדיקים לעולם הבא. (בראשית טו א)

אעלך גם עלה - ועוד יתכן לפרש בכפל העליה כי היא הבטחה לזרעו שיגאלם אחר הגלות ויעלה אותם לארץ ישראל, ואחר שיהיו מיושבים בארץ ישראל ששם עיקר קיום התורה והמצות הבטיחם בעליה אחרת, והוא העולם הבא הצפון לזרעו, ונרמז בזה מה שאמרו ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... והוא דבר בלעם מקטרג ישראל, שהודה על כרחו וראה זה בנבואה, והוא שאמר "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו", רמז שאין בכל העכו"ם נוחי גן עדן כי אם ישראל... (שם מו ד)

ופניתי אליכם - שיהא רצוני דבק בכם, וידוע כי זה תכלית השכל, כי רצון השי"ת הוא חיי העולם הבא, וכענין שכתוב, (תהלים ל') "כי רגע באפו חיים ברצונו", וגם זה מרמזי התורה שבה ענינים שהם הבטחה לעתיד, ועל כן תמצא בפרשה זו יעודים גופניים ושכליים, כי מה שאמר "והתהלכתי בתוככם" אין להבין אותו יעודי הגוף אלא יעודי הנפש לעולם הבא... המשיל השגת התענוג אשר לנפשות למחול שהוא עגול, כי העגול אין לו תחלה וסוף, וכן אותו תענוג אין לו סוף ותכלית... ולרוב מעלת העולם ההוא לא תזכיר התורה בשום מקום ענינו מפורש, כי הוא נעלם ועמוק מהשגת היחידים בעוד שהם מחומר, ואפילו הנביאים לא נתנבאו עליו... (ויקרא כו ט)

לטוב לנו כל הימים - באר כי המצות יש בהן תועלת לגוף ולנפש, לטוב לנו כל הימים זה תועלת הנפש לעולם הבא, כי הם הנקראים ימים, וזהו מה שכתוב בצדיקים (בראשית כ"ד) "בא בימים", בלשון ידיעה, כי הוא מתקרב לאותן הימים הארוכים הנצחיים אותן שהזכיר דוד עליהם (תהלים ל"ד) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב", כי באותן הימים יזכה האדם לטוב הצפון... (דברים ו כד)

התועלת השניה שיש בתורה בנסתר בתועלת הנפש לעולם הבא, הוא מה שאמר בכתוב השני, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", הכונה שעם התורה יזכה אדם לחיי העולם הבא, ולא יזכה להם אלא בשלשה דברים, בעבודה, בידיעה, בלימוד התורה... (כד הקמח תורה ב')

והנני מבאר לך בשער הזה ענין עולם הנשמות הבא לאדם תכף בהפרדו מן העולם, וענין עולם הבא שלאחר התחיה, וענין התענוג שיש לנפש בכל העולמות כולם. דע כי הסעודה השכלית בגוף ובנפש היא לזמן התחיה, כי יתבטל לגמרי הנוהג הגופני הזה, ויתיחד נוהג אחר מופלא וחדש, ותכלה הזוהמא מן העולם, והמקטרג יבולע, אין שטן ואין פגע רע, יעשה ה' חדשה בארץ, ותתחדשנה הנפשות כהתחדש הנשר ויהיו כלם חדשים מעשה ידי אמן, ואז יתעדנו בני תחיית המתים בגוף ובנפש בסעודה השכלית בעולם הבא שלאחר התחיה, שאין שם סעודה גופנית כלל... שאם לא היו שם בגוף ובנפש לא היה צריך רב שיאמר שאין אכילה ושתיה לנפשות, אלא בודאי יהיו שם בגוף ובנפש, ויתבטלו מהם הכחות הגופניות כהתבטלם ממשה ואליהו ע"ה. ואם תאמר שהכלים לבטלה, אינם לבטלה כיון שמקבלים השכר והתענוג ביחד כשם שטרחו בתורה ובמצות בגוף ובנפש ביחד, שהרי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה...

ואחר שביארתי לך ענין עולם הנשמות הנקרא גן עדן אצל רז"ל, וגליתי לך טעם למה לא הזכירתו תורה בפירוש כי אין למשכיל הנלבב, הנני מרחיב לך באור בענין התענוג ההוא שיהיה כשיעור התענוג שהתענג אדם הראשון בגן עדן קודם החטא, בשכבר ידעת כי היתה עמידתו שם בתענוג רב ועצום מאד... ואל המעלה הזאת ואל שיעור התענוג הזה עתידין בני תחיית המתים שיתעדנו יחדיו בגוף ובנפש, ויהיו הרוב בתענוג הנפש ומיעוט בתענוג הגוף כאדם הראשון קודם החטא, לכך יתחייב כל מי שהוא מבני תחיית המתים שיחיה חיים ארוכים או חיים נצחיים, כי אז יחזור העולם לשלמותו כשהיה ולרצון הבורא יתעלה... (שולחן של ארבע שער ד')

מאירי:

והחכם אמר בזה הענין, אין העולם הבא שכר המעשים אבל הוא פרים, רוצה לומר יוצא מהם כצאת הפרי מן העץ, והוא התכלית בהיות הפרי תכלית הכונה בנטיעת העץ ובעבודתו ובשמירת הנהגתו... (משיב נפש מאמר ב פרק יג)

הרקאנטי:

ודע והאמן כי כמו שנתחלקה הארץ בקבוץ כל ישראל כך קבוץ כל הנשמות אחר יום הדין תתחלק להם נחלת העולם הבא, כל אחד כפי הראוי לו, שנאמר "זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה", וכתיב "זאת נחלת עבדי ה'", וידעת פירוש זאת. ודע כי הזוכין לעולם הבא אינן יודעין בפירוש עד יום הדין שבאותו היום יתפרשו בשמות, שנאמר "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" וגו' אמנם יש צדיקים גמורים שמכריזין עליהם קודם יום הדין פלוני מזומן לחיי העולם הבא, כגון ר' עקיבא וחבריו, ועליהם אמר ר' שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטים... (אחרי)

דרשות הר"ן:

דעת הרמב"ם ז"ל שבעשיית מצוה אחת לבדה איזה שתהיה מן המצות יזכה האדם לחיי העולם הבא, וזה דעת הרא"ש גם כן, כן כתב בפירוש המשנה בסוף מכות על המשנה שאמר, רבי חנינא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו'. וזה לשון הרב ז"ל מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים האדם מצוה מתרי"ג מצות כסדר וכהוגן ולא ישתף עמה דבר מכונות העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא... (דרוש ו)

עקדה:

שאלוני קצת המחשבים אורחותם, מדוע לא יופיעו על האדם ניצוצי אור עולם הבא בחיים אלו או סמוך לפטירתו. אמרתי להם שאמנם כן היה ראוי, אך רק יהיה כן לאשר נגע אלקים בלבם, כי השי"ת יצר את האדם דוגמת ב' המאורות, המאור הגדול הוא השכל האלוקי לממשלת היום הוא עולם ההצלחה, והמאור הקטון הוא השכל החיוני. ואם ישתדל רק במאור הקטן יחלש הגדול, ואלו שיחזקו את המאור הגדול ויוחלש הקטן זרח עליהם סמוך לפטירתם האור הגדול וישמחו לקראתו, וזה שאמר "ותשחק ליום אחרון". (בראשית כג א)

ומזה יתעורר הספק, מדוע מספר בפרשיות אלו מהטובות הזמניות ולא מהצלחת הנפש והשארותה בעונג בעולם הנשמות, שראוי שזה תהיה הכונה התכליתית לכל מצות התורה והשכר המיועד, שאליו יכונו בעשייתם. אך כתב יעודים גשמיים אלו, כי ההמוניים יכוונו אליהם...

ולשאלתם כי התורה היתה צריכה להציב המטרה שיישירו נגדה, ואם כן המטרה הן הטובות הגשמיות, הנה מבואר שהמטרה צריכה להיות אות ניכר ומבואר שיראוהו, כי האות הנעלם לא יועיל, ואושר הנפש הוא דבר נעלם שאי אפשר ידיעתו לאדם בעודו בחיים, על כן מהחכמה האלקית לשתף ההצלחות הזמניות בגמול במעשים התוריים, ואף אם יכוונו אל האות המפורסם הזה, לא יבצר מהם האות העליון המכוון, כמו שאמרו בפסחים נ' "לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". וגם רמזה התורה האות הנעלם בכמה מקומות, כגון "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח), ותרגם אונקלוס, ויחי בהון לחיי עלמא, וגם חייבהו מה שראינו שחיי שומרי המצות לא יאריכו מחיי השאר. ועוד שאין צורך לומר לנפש, שאם מלאה שלמותה בעולם הזה תבא אל מקומה בכבוד, כי אם להזהירה שאם תפשע תכרת ממעונה...

ולאלו ששאלו כי התורה היתה צריכה לכתב היעודים הנצחיים כדי להשיב למכחישים אותה, נשיב, כי ענין ההצלחה הנפשית אינה רק ענין מקובל מהדת, כי אם גם הכרעת השכל, כי מחויב שלכל נמצא תמצא תכלית מיוחדת מתיחסת לצורתו, ולפי שהצורה האנושית נבדלת הבדל עצמי ורוחני משאר הצורות ההיולאניות יחויב שתמצא לה תכלית מיוחדת, והתורה רמזה יעודים אלו בגילוי מספיק לשכל, כי אין להתפאר בהרחבת הדבור בדברים שלא נראו לחוש. ודוד נעים זמירות ישראל התפלל תמיד על ההצלחה הנפשית, "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" וגו'. ואביגיל אמרה לו, "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה'" (ש"א כ"ה), ורבים כמוה, וכן כל החכמים לא הסתפקו בכך... (ויקרא כו ג)

ספר העקרים:

...והרביעית היא האמונה בשהשלמות האנושי יושג במצוה אחת ממצות תורת משה, שאם לא כן תהיה תורת משה מרחקת את האדם מהשגת השלמות האנושית, אשר כנו אותה רז"ל בחיי העולם הבא. וזה כי אחר שעל ידי תורת בני נח היו האנשים משיגים מדרגה מה ממדרגות העולם הבא, כאמרם ז"ל, חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, רצה לומר המקיימים שבע מצות בני נח יש להם חלק לעולם הבא, ואם היה צריך כל בעל תורת משה כל רבוי המצות שבאו בה כדי להקנותו המדרגה ממדרגות חיי העולם הבא, היתה תורת משה מרחקת את האדם מקניית השלמות יותר ממה שהיתה מקרבת אותו, וזה הפך מה שכוון ממנה באמרם ז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות" (מכות כ"ג ב')... (מאמר א פרק כג)

...ולזה יהיה הכלל לעולם נענים בתפלתם ומושגחים ומוצלים מהמקרים יותר מהפרט, וזה אמנם יהיה בהצלחת העולם הזה, אבל בעולם הבא מדרגת כל אחד ואחד לפי מעשיו ורוב המצות שיעשה, וגדולה מזו נמצא לרז"ל במקומות הרבה, שאפילו בעשית פועל אחד שאינו מצוה ואינו אזהרה, אם יכוין העושה בעשיתו לשם שמים ולכבוד השי"ת או כבוד תורתו יזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואמרו בכתובות על ההוא כובס דהוה בשבבותיה דרבי וסליק לאגרא ונפל ומית, שיצאה בת קול ואמרה, אף ההוא כובס מזומן לחיי העולם הבא, שיראה מזה, שאפילו מי שנצטער על שלא כבד החכם במותו ומת מתוך הצער ההוא בכונה ההיא, זוכה לחיי העולם הבא, אחר שצערו ומיתתו היו לשם שמים... וכלל הדברים הוא, כי כל פעולה שיעשה העושה אותה לשם שמים זוכה בה לחיי העולם הבא, ואף אם הפועל ההוא יחשב בו שהוא רע, אמרו רז"ל (ברכות ס"ג א') בכל דרכיך דעהו, ואפילו לדבר עבירה. ואמרו עוד (נזיר כ"ג א') גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והבן זה העקר ודעהו, כי הוא הכרחי לתורת משה, שאם לא כן לא יהיו כלל ישראל זוכים לחיי העולם הבא על ידי התורה, אלא אחד מעיר או יחיד בדורו... שאליו כוונו רז"ל באמרם, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", כלומר שכולם ישיגו מדרגה ממדרגות העולם הבא. ואף על פי שיש מן החכמים חלוקים על זה, ואומרים כי צריך רבוי גדול מן המצות כדי שיזכה האדם לחיי העולם הבא, אין הדבר כן, אלא כי לפי רבוי המצות תגדל מדרגתו בו... (מאמר ג פרק כט)

בשכר הרוחני שאמרנו שיגיע לאדם אחר המות נחלקו בו חכמי ישראל האחרונים לשתי דעות, הדעת האחת הוא מי שיאמין שאף אם יש לצדיקים הגמורים בעולם הזה שכר טוב כפי מעשיהם כמו שהיה לאבות, מכל מקום עיקר השכר הוא רוחני ולנפש בלבד בעולם הבא, רצוני לומר העולם שהוא בא לאדם אחר המות מיד כשתפרד הנפש מן הגוף, שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא שום תענוג ושמוש מתענוגי הגוף ושמושיו... ויאמר עם זה שעם היות עיקר השכר הזה לנפש בלבד, עוד יש שכר אחר גשמי לעולם הזה לימות המשיח, וזה בתחיית המתים שיחיו אז הצדיקים הגמורים, אם כדי לפרסם נסי השם ואמונתו בעולם, אם כדי שישיגו קצת תענוג גשמי אז כימים שנצטערו או יותר, או כדי שיקנו שלמות יותר מאשר קנו בתחלה, אבל מכל מקום ימותו אחר שיחיו וישובו לעפרן ויזכו אז הנשמות ההן במה שהשיגו בחיים השניים ההן להתענג במדרגה יותר גדולה בעולם הבא ממה שהיו בה קודם התחיה. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וגדולי החכמים האחרונים שנמשכו אחר דעתו ז"ל. והדעת הזה כשיעויין היטב נמצאהו ראוי ומחוייב מצד השכל ומסכים אל מה שנמצא בתורה...

והדעת השניה היא דעת מי שיאמין כי עם היות שיש לצדיקים גמורים שכר גשמי בעולם הזה, אחר שהצדיקים ההם הם מעטים ורוב הצדיקים אינם מקבלים שכר גשמי בעולם הזה, ראוי שישולם בעולם הבא שכר אל הגוף עם הנפש ביחד, וזה יהיה אחר תחיית המתים, שאז יתקיימו הגוף והנפש יחד בלי אכילה ושתיה כמו שנתקיים משה רבינו ע"ה ארבעים יום וארבעים לילה, ויאמר שזהו הנקרא בדברי רז"ל העולם הבא, בשאמרו על הצדיקים שהם מזומנים לחיי העולם הבא. ויאמינו עם זה שלא תמות הנפש האנושית במות הגוף, אבל מיד אחר המות יש מדרגה נקראת גן עדן, שנפשות הצדיקים גנוזות שם עד שיקומו לתחית המתים ויזכו לחיי העולם הבא אחר תחית המתים... זהו דעת הרמב"ן ז"ל ודעת הרמ"ה ז"ל וכת מהאחרונים שנמשכו אחר דעתם זכר כלם לברכה... (מאמר ד פרק ל)

היסוד שעליו בנו בעלי זה הדעת השני טירת כספם לומר שהעולם הבא הוא מדרגת השכר שלא יגיע אדם אליה אלא אחר תחיית המתים, הוא מה שמצאו במשנה פרק חלק (סנהדרין צ" א') ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואמרו עליה בגמרא, הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, ודנו מכאן שהעולם הבא לא יהיה אלא אחר תחיית המתים... ועל כן אני אומר כי מה שנזכר במשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הוא כנוי לשכר הבא לנפש בכלל אחר המות, הן המדרגה הבאה לאדם אחר תחיית המתים, הן המדרגה הבאה לו מיד אחר המות, ויורה על זה מה שאמרו, חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ואם לא היה העולם הבא אלא מדרגה הבאה אחר תחיית המתים, איך יאמרו שחסידי אומות העולם זוכין לה, הרי המדרגה ההיא אינה מושגת אלא לצדיקים גמורים בלבד... אלא שהעולם הבא במקום הזה נאמר על המדרגה הבאה לו לאדם אחר המות לאחר עבור י"ב חדש, שתזדכך הנפש מן ההרגלים החומריים. והמדרגה הבאה לו לאדם מיד אחר המות תוך י"ב חדשים היא הנקראת בלשון רז"ל גן עדן, שעליה אמר שכלל האומה זוכין אליה ונכנסין בה מיד בשעת מיתתן... ולאחר י"ב חדשים יעלה למדרגה ממדרגות העולם הבא, והיא מדרגת שלמות וכבוד...

ואולם יש בלשון העולם הבא מדרגה אחרת תקרא גם כן העולם הבא סתם, והיא באה לאדם אחר תחיית המתים, ועליה הוא שאמרו בגמרא על המשנה האומרת ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, תנא הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים... (שם פרק לא)

מהר"י יעבץ:

בני אדם גם בני איש - לא יאבדו כראשונים, אבל תהיה מדרגתם למטה מאותם אשר ישתדלו בכל כחם לעבוד את השי"ת, וארז"ל (אבות דר' נתן כ"ח) העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפלה, עושין אותו עיקר לעולם הבא, ועושה מלאכתו עיקר ותורתו טפלה, עושין אותו טפלה לעולם הבא, איא איש ממלאכתו אשר המה עושים, וזה להם לקצת עונש כאמרם רז"ל, וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. (תהלים מט יד)

כי ג' מתנות טובות ראויות לישראל בזכות האבות, הארץ בזכות אברהם, תחיית המתים בזכות יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח, עולם הבא בזכות יעקב... (שם ס ב)

מנורת המאור:

כל חכמי הקבלה והמחקר מסכימים בשיש השארות לנפש, וזהו שכר המצות לעולם הבא, אלא שהמקובלים מאמינים זה על דרך קבלה ואומרים, כי אם האדון שהוא בשר ודם נותן שכר לעושה רצונו ולמתעסק בעבודתו, כל שכן למלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא נאמן לשלם לכל אחד שכר פעולתו... ויש מצות שיש להם קרן ופירות לעולם הזה ולעולם הבא... אבל הגמול הנאמן הוא לעולם הבא. ולזה הביאו רז"ל ראיות ברורות לאין תכלית מתורה נביאים וכתובים...

על כן החסידים הראשונים לא שמו לבם לשכר העולם הזה ביודעם כי גודל השכר הוא השארות לעולם הנצחי...

גם מצינו דמעשים טובים מביאים לאדם לעולם הבא, אף על פי שאינו שלם בדברים אחרים, כדגרסינן נמי בפרק סדר תעניות אלו (תענית כ"ב א'), רב ברוקא חוזאה הוה קאי בשוקא דבי לשפט, אתא אליהו זכור לטוב איתחזי ליה, אמר ליה מי איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי, אמר ליה לא. אדהכי אתא ההוא גברא דסיים מסאני אוכמי ולא רמי בציציתא (נעל נעלים שחורות, ולא היה לו ציצית), אמר ליה האי בר עלמא דאתי הוא... אזל לגביה אמר ליה מאי עובדך, אמר ליה זנדוקא אנא (שומר בית האסורים), ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד... וכי חזינא בת ישראל דיהבי גוים בה עינייהו טרחנא ומסרנא נפשאי עלה ומצילנא לה...

אדהכי אתו תריה אחריני, אמר ליה אליהו הני נמי בני עלמא דאתי נינהו. אמר להו מאי עובדייכו, אמרו ליה אנשי בדיחי אנן, כי חזינן איניש דעציבא דעתיה מבדחינן ליה, אי נמי כד חזינן בי תרי דאית להו תיגרא (ריב) בהדי הדדי, טרחינא ועבידנא שלמא בהדייהו. (נר ג כלל י חלק ב פרק ג)

מדרש שמואל:

ואפשר לי לומר שטעם המחלל את הקדשים אין לו חלק לעולם הבא הוא, שמודדין לו מדה כנגד מדה, לפי שהוא חילל את הקדשים והביא קדשי מזבח לידי פגול ונותר וטמא, נמצא שנתן חלק הקדושה לקליפות ועירב קודש בחול, הפך מה שעשה הקב"ה בשכר העולם הבא, שהוא האור הצפון לצדיקים, כמו שאמר הכתוב "וירא אלקים את האור כי טוב" וגו', כלומר שראה כי כולו הוא טוב ואין ראוי להניחו בזה העולם שהוא מעורב בו רע וטוב ורשעים וצדיקים יוצאים ממנו, ואין ראוי לאור הקדוש הזה לערבו עם החול, רק הבדיל אותו לצדיקים לעתיד לבא, ראוי הוא שלא יזכה לאותו האור הצפון לצדיקים. והמבזה את המועדות שאין לו חלק לעולם הבא אפשר שהוא גם כן מן הטעם האמור, שהרי גם כן המועדות הם קודש והם מובדלים מימי החול בקדושה ובטהרה במלאכה ובאכילה ושתיה ומלבושיו, והמבזה את המועדות ומשוה אותם לימות החול בכל הדברים האמורים הרי מערב קודש בחול, ועל כן אין לו חלק לעולם הבא מן הטעם האמור... (אבות ג טו)

...ואפשר לפרש דהכי קאמר, כי בעיניו יתברך יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל השכר שהוא נותן לו בעולם הבא, שבעיניו ית' אם יתן לו אלפי פעמים ממה שעשה יותר נראה לו שעדיין ראוי הוא לשכר יותר, כי חפץ חסד הוא. אבל לפי האמת יפה שעה אחת של קורת רוח שנותנין לו לאדם בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, עם כל התשובה ומעשים טובים שיעשה, ואם כן בשעה של קורת רוח פרע לו מצותיו והשאר הוא מתנת חנם כדאמרן.

או הכונה לומר כי כשהאדם בעולם הזה נראה בעיניו כי יפה לו שעה אחת בתשובה ומעשים טובים יותר מכל חיי העולם הבא, שיש לו כבר בשכר מה שעשה עד עתה, כי הוא יחפץ להאריך יותר בעולם הזה כדי לסגל יותר ולא למהר לילך לקבל שכרו על מה שכבר עשה. אבל אחר פטירתו אינו כן, אלא בעיניו יפה שעה אחת של קורת רוח שנותנין לו בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, אף אם היה מסגל יותר, ושם רואה כי היה טוב לו למהר ולמות קודם כדי ליהנות ולהתענג שם בעולם הבא בשכר מה שסגל כבר, אף אם היה דבר מועט.

אי נמי על דרך מה שאמרו בגמרא יש קונה עולמו בשעה אחת, כשהתשובה גמורה בתכלית אז יפה שעה אחת בתשובה כזו מכל חיי העולם הבא, כי בשעה ההיא בלבד הספיק לקנות כל חיי העולם הבא בשלימות, אבל כשאין התשובה שלימה, שאינו קונה עולמו אפילו בכמה שנים, לאיש כזה יפה שעה אחת שנותנין לו קורת רוח בעולם הבא מכל מה שחי בעולם הזה, אף שיהיה בתשובה, משום שלא היה ספוק לקנות בתשובה ההיא אפילו שעה אחת של קורת רוח של העולם הבא... (שם ד כא, וראה שם עוד)

ארחות צדיקים:

הבטחון השמיני, על ענין העולם הבא, אשר בו נעימות לאין קץ ואין חקר, ואין הפה יכול לספר יפי העולם ההוא, ואין העין יכולה לראות זיו הדרת הצדיקים... לכך צריך שתבין ותדע, כי כאשר לא ידע הדג תענוג העוף הפורח באויר... כך מי שהוא בעולם הזה, שהנשמה מעורבת בגוף, לא יוכל לדעת תענוג הנשמות, כי אין לנו אלא תענוג הגוף, אבל תענוגי הנשמה מתענוגים העליונים, לא נוכל להשיגם ולא נוכל להכיר אותם אלא אחרי רוב המחשבה, וזהו מחמת שאנו בעולם הגופים, ועל כן לא נכיר כי אם תענוגים האובדים והפוסקים... (שער השמחה)

רמ"ע מפאנו:

ולמדנו מזה שגופות הצדיקים האוכלים לשובע נפשם להשיב צורת הנאכל להתעצם אוכל כמו שנזכיר בזה בפרק י"ז, אחרי שיזכו לתחיה שוב אינם חוזרים לעפרם כדברי רבותינו. ואף על פי שאין בעולם הבא אכילה ושתיה לא יחשבו האברים המיוחדים לזה שיהיה מציאותם בעת ההיא לבטלה, כיון שהיו תשמישי קדושה בעולם הזה כאכילת מצוה לאכל לחם לפני האלקים. והנה בכל לעיסה ולעיסה הוסיפו כח בגבורה של מעלה לחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, בהתחדש על ידם צורה משכלת אל המלח והמים שהם מבעלי הצורה הדוממת, ואין צריך לומר לבעלי הצומחת והמרגשת, וראויים צדיקים הללו לשתי עטרות בראש כל אחד לקנה ולושט, האי כי ארחיה בתקון המעשה והאי כי ארחיה בתקון ברכת הנהנין ששבה לכל צדיק ברכת המצוה, וזיו שכינה עולה על גביהם לפי טוהר מחשבותם וזכוך כוונתם יום יום, והוא הזיו שהשכינה נהנית ממנו... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יד)

מהר"ל:

...כי כבר אמרנו, שההשגה של אדם היא מתיחסת אליו, יחוייב מזה שהדבר שהוא נבדל ממנו לגמרי, אחר שהוא נבדל ממנו אין ראוי שיהיה לאדם השגה בו. וזהו הסבה שלא נזכר בתורה בפירוש עולם הבא או השארת הנפש אחר המיתה... במה שהתורה היא דבר אלקים חיים ביד הנביא, לכך הדברים שבתורה לפי השגת הנביא, והדברים האלוקים נבדלים מן האדם הגשמי ואינם עמו במציאות, וכמו שנבדלים בעצמם ואינם עמו, כך ידיעתם רחוקה מאד מן האדם ונבדלת ממנו, ולא יכנסו בגדר השגת הנביא דבר שהוא נבדל מן האדם. כי החכם ישיג מצד שכלו, ומכיון שהוא ישיג מצד שכלו, יכול להשיג הדברים הנעלמים והנסתרים ביותר, אבל הנביא יקרא חוזה או רואה, ששייך רואה במה שהוא רואה הדבר מבחוץ, לכך צריך לכל נביא התדבקות בדבר לאשר נבואתו בו, והוא מתדבק בדברים ההם וידעם מפני נבואתו...

כי הנביאים היו מתדבקים בדבר שהם מתנבאים עליו, ולפיכך אמרו חכמים, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל עולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך, שענין המשיח הוא ענין עולם הזה ואינו נבדל מן האדם לגמרי, שהרי הוא בעולם הזה, אבל עולם הבא שנבדל מן העולם הזה אין בו נבואה. אמנם בתורה כתיב לרמוז על עולם הבא, דכתיב "והארכת ימים" לעולם שכלו ארוך, כי אריכת ימים אינו מענין עולם הבא בלבד, רק שהוא הבטחה לנמצא שהוא האדם הנמצא בעולם הזה, שיהיה לו אריכות ימים לא יפסד... אבל שיזכר עולם הבא מצד עצמו לא מצד הנמצא בעולם הזה לא יתכן, מפני שהעולם הבא מצד עצמו נבדל מן האדם שהוא בעולם הזה...

ומה שהתורה מביאה לחיי עולם הבא, אין זה סבה בעצם רק במקרה, לפי שעולם הבא נברא מאתו ית' כמו שנברא עולם הזה, ואם כן לא יתכן לומר רק שבשמירת תורה ומצותיה זוכה לאורך ימים שלא יהיה נפסד, כי החטא מביא לאדם הפסד, ובקיום מצוה זוכה לאורך ימים, וכאשר יהיה לו חיים, אז מעצמו בא לעולם הבא שהוא יהיה בסוף... וכל התורה סבה בעצם לאריכות ימים ואינה סבה לעולם הבא, לכך לא נזכר בתורה רק המסובב בעצם, שזהו אריכות ימים, ואל זה התורה היא סבה בעצם... (גבורות ה' הקדמה א)

...אבל מפני כי השבת בו השלים השי"ת העולם, ומפני כי יש שהם אומרים כי נמצא דברים שהם חסרון בעולם, ובפרט שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, דבר זה יחשב חסרון, ועל זה אמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה', כי יש להודות השי"ת על שלימות הבריאה ושלא ימצא חסרון בבריאה. ומפני כי השלמה הזאת אינה רק מצד עולם הבא, ועל ידו יושלם הכל כמו שיתבאר, ולכך אומר מזמור שיר לים השבת, ופירשו ז"ל ליום שכולו שבת והוא מנוחה לחי עולמים. כי אף אם נראה בעולם הזה דבר מה שהוא חסרון, אבל מצד עולם הבא יושלם הכל, ולפיכך כל המזמור הזה כפול... (שם פרק יט)

...ובעולם הזה אשר האדם הוא גשמי חמרי, ויש מסך מבדיל בין השי"ת ובין האדם, לכך בעולם הזה הקריאה בפני עצמו בשם אדם, כי העבד הוא נבדל מן האדון. אבל לעולם הבא שלא יהיה האדם חמרי וגשמי כמו שהוא בעולם הזה, רק יהיה האדם במדריגת המלאכים המסולקים מן הגשמות, יהיה נקרא גם כן בשם בן ה', כי כבר התבאר כי יש שתי בחינות שיש לעלול עם העלה, הבחינה האחת כי במה שהעלול הוא מן העלה יש כאן צירוף העלה אל העלול, כמו צירוף בן אל האב, ובבחינה זאת יש כאן צירוף גמור. הבחינה השניה כי במה שזה עלה וזה עלול העלול הוא נבדל מן העלה כמו העבד שהוא נבדל מן האדון, ולפיכך בעולם הזה השי"ת נמצא אל עולמו כמו האדון אל העבד, ולכך אף כי הוא ית' נכתב בשם המיוחד נקרא אל האדם בשם אדון, כי הוא ית' נבדל מן עולמו. אבל לעתיד יהיה כאן הבחינה השניה, שהוא ית' יש לו צירוף וחיבור אל העולם, ולכך נכתב בשם המיוחד ונקרא בשם המיוחד, וזה יהיה לעולם הבא. (שם פרק מב)

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... ביאור המשנה הזאת קשה מאד, איך הזכירו אלו דברים, הקורא בספרים חיצונים והלוחש על המכה, אבל שאר החטאים לא הזכירו?

מן הדברים אשר הם ידועים לכל, שלא יקנה האדם שום מדרגה רק עם הוא מוכן לאותה מדרגה, ומכל שכן אם הוא מתנגד לגמרי לאותה המדרגה, שאין ראוי שיקנה אותה. ולפיכך כאשר עיינו חכמים במהות מדרגת עולם הבא אמרו, אלו שאין להם חלק לעולם הבא. וזה כי עולם הבא הוא על ידי שלשה דברים, האחד הוא הפועל עולם הבא, כי לא נמצא דבר מעצמו וצריך אל זה פועל, וזה הוא האחד, השני עולם הבא עצמו שנמצא מן העלה שהוא הפועל וזהו השני, השלישי המקבל שמקבל עולם הבא, הוא האדם, וזהו דבר שלישי. ולכך אמרו אלו ג', כאשר יאמר שאין תחיית המתים מן התורה, הרי זה מתנגד לעולם הבא מצד המקבל, כי אין עצם עולם הבא רק העולם שיבא אחר התחיה. וכן אם אומר שאין התורה מן השמים, זה שהוא מתנגד לעצם עולם הבא, כי כבר אמרנו כי התורה מוציאה את האדם מן הטבע ונותנת לו מדרגה נבדלת, וכאשר אין תורה מן השמים אין כאן מדרגה נבדלת, ואיך יקנה העולם הבא, שאין עולם הבא רק קנין העולם הנבדל מן הגשמי... וכן אפיקורוס הוא מי שאינו מאמין שיש כאן עלה וסבה ראשונה, ולפיכך נקרא אפיקורוס מלשון הפקר, כי אין עליו עול השי"ת שהוא סבה הראשונה, וזה על ידי מינות... וכאשר אין עלה אין כאן עולם הבא שנמצא מאתו עולם הבא. ותוכל לומר גם כן כי העולם הבא שיחזור האדם ויקבל החיות מן השי"ת אשר הוא משפיע החיות, הרי גם כן ד' דברים, האדם שחוזר להיות חי, והחיות, והשי"ת אשר הוא משפיע החיות, והכופר בתחיית המתים שאין המתים חיים הרי זה כופר שאין כאן מקבל החיים, והאומר אין תורה מן השמים הוא כופר בחיים עצמן, כי התורה היא החיים, ואפיקורוס הוא כאלו לא היה כאן משפיע ונותן החיים.

אמנם ר' עקיבא הוסיף עוד שתים, ורצה בזה כי לא אלו ג' דברים שהם סילוק עולם הנבדל לגמרי מכל וכל בלבד, רק אף הנוטה מן עולם הבא לימין ולשמאל נאבד מן עולם הבא.... שכאשר הוא קורא בספרים חיצונים והם דברים שאין בהם ממש, בדבר זה סר מן עולם הבא, ולכך אין לו עולם הבא, וכן הלוחש על המכה הוא משתמש בתורה לדבר שהוא הפך לתורה, כי התורה היא שכלית והוא משתמש בתורה לדבר גופני. וכבר אמרנו כי התורה היא העולם הבא בעצמו, כאשר ידוע למבינים ולחכמים, וכאשר הוא נוטה מן התורה השכלית, שהיא עולם הבא, אז הוא נאבד מן העולם הבא... (תפארת ישראל פרק טו)

אמר יהודה בן בצלאל זלה"ה, הדבר אשר נבוכו בו הרבה מבני אדם הוא מה שלא נזכר בתורה עולם הבא, אשר הוא העיקר שהיה ראוי שיהיה נזכר במה שהוא תכלית האחרון... אמנם אנחנו בארנו בהקדמת חבור גבורת ה' ובארנו תשובת שאלה זאת באמת ובאמונה בב' פנים אמיתיים. ובמקום הזה נוסיף באור. ונאמר כי אלו האנשים בשאלה זאת חשבו כי אל הנבואה הקרוב ורחוק הוא בשוה, ואין הדבר כך, כי אף אם השכל משיג הדבר אשר הוא נעלם מאד, אבל בכח הנבואה לא יפול. ובסנהדרין (צ"ט) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך...

הנה המאמרים הגדולים האלה באו לבאר כי אין השגת הנבואה רק לדבר שהוא בעולם הזה, כמו ביאת משיחנו, אף שהוא מדרגה עליונה בעולם הזה, אבל דבר שהוא לעולם הבא, אשר העולם הבא נבדל מעולם הזה ואין לו יחוס אל עולם הזה, לא יפול זה בכח הנבואה כלל... לכן לא בא בתורה ענין עולם הבא ותחיית המתים רק ברמז בלבד, כמו שדרשו ז"ל מן המקראות ברמז רחוק, כי אי אפשר לומר שלא יהיה בעולם הזה שום גלוי כלל מן עולם הבא, רק בא ברמז כמו שרחוק מאתנו עולם הבא. (שם פרק נז)

...כי אין ספק שהתורה שנתן השי"ת הוא תיקון עולם הזה, ובשביל תקון עולם הזה להיישיר בני אדם אל תכלית הטוב שיהיו טובים בעולם הזה, ויהיה מציאות עולם הזה כמו שראוי להיות לכך נתן לנו התורה. וזה כי השי"ת ברא את העולם הזה והוא בעל חסרון בודאי, ובו ברא יצר הרע, ונראה כאילו היה הבריאה חסרה וצריך להשלמה, ואין השלמת העולם רק בתורה, שהיא מסלקת היצר הרע, עד שאמרו כי התורה היא רטייה ואספלנית ליצר הרע, ולכך נתן התורה ואמר אם בחקותי תלכו... אבל עולם הבא הוא בשלמות מצד עצמו ואין בו חסרון, ואין התורה תועלת אל עולם הבא לתקן אותו, ולכך לא נזכר עולם הבא בתורה...

וגם יש להשיב, כי התורה אמיתית לא זכרה עולם הבא בתורה בשביל דבר זה, כדי שיהיו כל דברי תורה מבוררים נכרים לכל אדם בחוש העין, דבר הוא יסוד התורה, ואין אתה צריך להאמין דברים שהוא יסוד התורה, כי כך ראוי אל כל שנקרא בשם תורה... ואדרבא דבר שהוא בלתי ידוע ומפורסם מחליש האמונה, כמו שאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו, והתורה היא עדות ה' נאמנה... (שם פרק נח)

בזה הפרק נבאר לך גם כן, כי דעת חכמים הוא הפך אשר אמרו, כי בתורה נכתב השכר הגופני ולא השכר הרוחני, ודעת חכמים שאין בתורה שום שכר גופני. בפרק קמא דקידושין אמר שם אליבא דרבי יעקב שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי אין המצות דברים טבעיים כאשר העולם הזה עולם הטבע, רק המצות הם אלקיים, ולכך שכר המצות בהאי עלמא ליכא... ובמדרש אל תירא אברם וגו' אנכי מגן לך, כל מה שעשיתי בעולם הזה עשיתי עמך חנם, אבל שכרך מתוקן לעולם הבא... ועוד כי ראוי שיהיה התשלומין לאדם כפי אשר הוא צדיק או רשע, וזה שייך בעולם הבא אשר הוא עולם האמיתי, לא בעולם הזה, שמצד עולם הזה, שהוא עולם גשמי, אין העולם הזה עולם האמת לשלם אל האדם בו כפי מה שהוא צדיק או רשע באמת בלא תוספת וגרעון, כך אשר הוא רוב זכיות תשלום שכרו הוא העולם הבא, וכן בהפך... (שם פרק ס, וראה עוד ערך עונש ושכר)

ומפני שהזכיר ר' עקיבא מן הנהגת העולם שהאדם ניתן לו רשות לחטא... כי הוא ית' שהוא שלם בתכלית השלימות אי אפשר לומר שברא את העולם לתכלית זה, כי אין זה תכלית טוב, ומן הטוב לא יצא רק הטוב, ועל זה אמר "והכל מתוקן לסעודה", והסעודה הזאת היא השלימות לגמרי, כי האדם כאשר יסעוד על ידי הסעודה משלים חסרונו, תהיה הסעודה איך שתהיה, הכונה בזאת הסעודה השלמת המציאות עד שיושלם בלא חסרון, וזהו בודאי לעולם הבא, שאז יהיה העולם בשלימות בלא חסרון... ורצה לומר כי האדם בעולם הבא אין צריך להשלמה לא כמו שהוא בעולם הזה שהאדם צריך לקבל השלמה, אבל יהיה האדם שלם במעלה יותר עליונה... (דרך חיים אבות ג טז)

דע כי קבלת רז"ל מן הנביאים שיש עולם הבא ואין חולק ומסופק בזה אף באומות, והאדם החכמה המבין בחכמה ודעת ימצא דבר זה בעצמו, וכבר בארנו זה באריכות, ופירוש עולם הבא הוא העולם שיהיה אחר התחיה לא זולת זה, ולא יהא לך בדבר זה שום ספק וערעור... הרי כי שכר המצות הוא לאחר התחיה, ואין ספק כי העולם הבא הוא העולם ששם יהיה שכר מצות. ודבר זה נקרא עולם הבא, וזהו לאחר התחיה... כי הדבר שהדעת מחייב שיהיה פעולה שלימה הוא העולם מן הפועל שהוא שלם, הוא השי"ת, כי כפי מדריגת הפועל כך היא פעולתו, ואם לא היה רק עולם הזה, והיה העולם זה עולם חסר, אין ראויה פעולה זאת לפועל השלם שהוא השי"ת שהוא שלם בתכלית השלימות, כי התבאר בראיות ברורות כי הפעולה יש לה התיחסות אל הפועל, כמו שתראה בדברים הטבעיים שיש לפעולה התיחסות אל הפועל... ומעתה איך אפשר שיהיה העולם הזה בלבד מן השי"ת, והוא אינו דומה ומתיחס לו, כי הנבראים שבו כולם מתים, והוא ית' הפועל חי וקיים לעולם. והנבראים שבעולם הזה יש להם שם אכילה ושתיה פריה ורביה, והפועל הוא השי"ת אין בו כל המדות האלו. ואף אם תאמר כי אי אפשר שיהיה הנברא חס וחלילה דומה אל הבורא, מכל מקום דבר כמו זה שאין כאן שום התיחסות דבר זה אי אפשר...

ואל יקשה לך, למה צריך אל עולם הזה, יברא העולם הבא בלבד, כי דבר זה אינו קשיא, כי חסרון העלול הוא נראה בעולם הזה שהוא התחלה, ואחר כך יושלם, כי אף שראוי מצד הפועל שתהיה הפעולה מתיחסת בשלימותה אל הפועל, דבר זה מצד הפועל, שכל פעולה ראויה שתהיה מתיחסת אל הפועל, אבל מצד הפעולה עצמה שהיא עלולה, הרי מצד עצמה ראוי לה ההעדר, שהרי היא נמצאת אחר שלא היתה, ולפיכך תחילת יציאתה אל הפועל הוא בחסרון, והוא עולם הזה, עד שיש לפעולה התקרבות אל ההעדר שהוא ראוי אל הפעולה מצד עצמה, ולפיכך נולד האדם מטפה סרוחה, עד שקרוב האדם אל ההעדר, ומקבל העדר הוא המיתה, וזהו עולם הזה, ואחר כך בא העולם הבא, ואז יש לפעולה התיחסות בשלימות אל הפועל... (שם שם ד טז)

ולהורות לנו, כי התלמיד חכם שיש לו התורה אין אל מעלתו גבול והשלמה, אמרו בפרק הרואה, אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון... רוצה לומר מעלת תלמיד חכם אין השלמה לו, כי אין השכל בא לידי השלמה, כי אין תכלית וסוף אל ההשגה שהאדם השיג דבר אחד אפשר להשיג יותר... וגם בעולם הבא אין מנוחה לתלמיד חכם, כאשר אל השגה אין בה השלמה, לכך כתיב ילכו מחיל אל חיל... (נתיב התורה פרק ט)

ובפרק ערבי פסחים, שלשה מן נוחלי העולם הבא, הדר בארץ ישראל, והמגדל בנו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת, והוא דמשייר מקדושה לאבדלתא. ודבר זה צריך טעם, למה באלו שלשה דברים זוכה לעולם הבא?

דע כי העולם הבא הוא נבדל וזהו עצם עולם הבא, כמו שאמרו בכל מקום העולם הבא אין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה. ואלו שלשה דברים האדם העושה אותם נוטה להיות נבדל מן הגשמי, ולפיכך ראוי שיהיה בן עולם הבא, כי הארץ הקדושה הדר בה הוא דר במקום שיש לו קדושה, ומעלתה שהיא נבדלת מן הגשמי, שהרי היא קדושה. והמגדל בניו לתלמוד תורה, שהתורה היא שכלית והוא מגדל בניו לתורה ונמשך אחר השכלי הנבדל, ובזה גם כן ראוי אל העולם הבא הנבדל. והמקדש על היין מורה זה על שיש לשבת קדושה נבדלת לגמרי מן החול... אבל כאשר משייר מקדושה להבדלה ומורה בזה כי הקדושה שהוא מקדש השבת בכניסתו גורם אל הבדלה בסופה, וזה מורה כי השבת קדוש מן תחלת הקדושה עד סופה, ובזה השבת נבדל לגמרי. וכאשר האדם נמשך אחר הקדושה הזאת הוא ראוי אל העולם הבא שהוא נבדל לגמרי...

ודע עוד כי האדם יש לו ג' דברים זה למעלה מזה, האחד הוא גוף המקבל הנשמה, ואם האדם רוצה שיזכה אל העולם הקדוש שהוא עולם הבא, צריך שיהיה גופו אשר הוא מקבל הנשמה גוף קודש, ועוד יהיו כחות שלו אשר הם כחות נפשו בקדושה, ואז ראוי אל עולם הבא הקדוש, ועוד יותר שתהיה הנשמה שממנה כחות אלו קדושה לגמרי מן הגוף, ואשר הוא זוכה לעולם הבא הקדוש הוא על ידי שמקדש עצמו באלו ג' דברים, וכאשר הוא דר בארץ ישראל אדמה קדושה ובזה מקדש גם כן אדמה שלו הוא בגופו, וכאשר מגדל בניו לתלמוד תורה, ובניו הם כחות שיצאו ממנו, בזה כחות שלו הם קדושים ונבדלים מן הגשמים, וכאשר מבדיל במוצאי שבת בדבר זה נשמה שיש לאדם נפש יתירה בשבת נבדלת לגמרי מן החול, עד שיש לו נפש קדושה לגמרי כאשר משייר מן הקידוש להבדלה. (שם פרק י)

...ומכל מקום אף כי התורה שכלית יש לתורה חבור אל האדם הגשמי, אבל העולם הבא הוא נבדל לגמרי, וזהו המעלה השלישית הנבדלת, ולפיכך לא זכו ישראל אל עולם הבא כי אם על ידי יסורין שהם ממעטין הגוף, ובשביל כך הגיעו אל המדריגה הנבדלת. (נתיב היסורין פרק ב)

...וגם תדע כי זהו עצם עולם הבא, כי אין עולם הבא רק שאין מקבל מזולתו, כי התבאר פעמים הרבה כי אין מקבל רק החומר, ואלו בעל הבית שאינו עולם גשמי אין מקבל שם, והמסתפק בעצמו אין מקבל מזולתו רק עומד בעצמו, ולפיכך נאמר עליו אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, כי יש לו מדה שראויה לעולם הבא... (נתיב העושר פרק א)

אבל לפי הנראה אין התנא בא למתני אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ויותר נראה שבא לומר דכל אשר חייב מיתה יש לו חלק לעולם הבא, אפילו לא ידעו בית דין ולא היה נדון למיתה בבית דין, מכל מקום יש לו חלק לעולם הבא, ולא יאמר, הואיל וחטא ובן מות הוא אין תקנה לו ואחטא עוד, על זה אמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. (חד"א סנהדרין צ א)

קטן מאימתי וכו'. למאן דאמר משעה שנולד סבר, שהאדם כאשר נולד נגמר צורתו ותארו אשר נברא האדם בצלם אלקים, ואז ראוי אל עולם הבא מצד מעלת צלם אלקים שבאדם. ולמאן דאמר משעה שספר, סבר כי עולם הבא הוא עולם השכל, וכאשר מתחיל לספר ואז יש לו שכל הדברי, אז ראוי אל עולם הבא. ולמאן דאמר משעה שנזרע, סבר כי מצד שהזרע שהוא בא ממקור הברכה עליונה, וזה ענין הזרע אשר הוא מעולם העליון, ולכך משעה שנזרע ובא ממקור הברכה הוא בעל עולם הבא. ולמאן דאמר משעה שנמול, דבר זה כאשר יש לו חבור ודבוק בו יתברך, וזה שראוי אל העולם הבא, כי זהו מדריגת עולם הבא החבור והדבוק בו יתברך. ומאן דאמר משעה שיודע לענות אמן, כלומר כי כאשר עונה אמן יש לו אמונה בו יתברך, והאמונה היא החבור והדבוק בו יתברך כאשר מאמין בו יתברך. (שם שם קי ב)

של"ה:

...אלא רמז גדול הוא על מלאכת מעשי המצות, היום לעשותם, וביום השביעי קאי על אלו המלאכות שהזכיר שהם היום לעשותם אמר וביום השביעי, שהוא עולם הבא, יהיה המלאכה קודש, כלומר רוחניות, וזה המלאכה הנעשית ביום הז', שאמר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה בסוד הרמז הזה, כי הוא ית' ברא באדם הבחירה ומתן שכרה, וזהו שסיים אשר ברא אלקים לעשות, היום לעשות ולמחר בשבת לקבל שכרם. וזהו סוד מה שפירש"י על פירוש רז"ל  מה היה העולם חסר מנוחה, בא שבת באה מנוחה. וקשיא, איך שייך בריאה במנוחה כי המנוחה היא היפך הפעולה, אלא מנוחה זו היא עולם הבא, ואמרו רז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל. דע כי השכר המצוה שהיא המצוה היא בלי ערך ובלי תכלית, ואף אם יזכה אחד לחלק ממנה, על דרך שאמרו רז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אין החלק כולו, כן אין החלקים שוים, אלא אם ירצה לזכות ולבא ממנוחה למנוחה נבדקין מעשיו, כי יש ראוי לגן עדן שלמטה ולא לגן עדן שלמעלה, ואלף אלפים רבבות בחינות באלה... אז כשילכו מחיל אל חיל מעיינים שוב בדינם, והכל לפי רוב המעשה אם לא היה לו מנוחה בעולם הזה, שתמיד הוסיף קדושה על קדושה גם ילך מחיל אל חיל בעולם הבא, ויהיה זכאי בדינים ואין להם מנוחה סופו למנוחה. (בית חכמה)

וסברת הרמב"ן בהסכמת חכמי האמת היא, כי העולם שבא לאדם עתה אחר המיתה זהו באמת עולם הנשמות, כי הגוף שבא מטיפה סרוחה מזוהמת הנחש מעוכל, ועולם הבא הזה אחר מיתה נקרא עולם הנשמות, אמנם לאחר תחיית המתים שיחיו בגוף ונשמה, והגוף נזדכך ונטהר ויהיה כולו אור, אז התחיה יהיה עולמית נצחית בגוף ונפש. ולחזק דברי הרמב"ן לסתור ראיות הרמב"ם אעתיק דברי ע"ה פ' מ"ב מחלק העבודה, וזה לשונו. שם שנינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים וכו'. העולם הבא שהזכירו כאן הוא הבא אחר תחיית המתים ואינו הבא לאדם אחר מותו מיד, והראיה על זה הכתוב שהביאו באמרם לעולם ירשו ארץ, כלומר לעולם באין הפסק... ולדעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו הגוזרים מיתה על בני תחיית המתים מודים שהעולם הבא להם אחר מיתתם מיד הוא ראוי שיקרא בשם יום אחרון, לא הבא לאדם בעולם הזה אחר מותו מיד, אם כן מה שאמר הכתוב לעולם ירשו ארץ הכוונה בו באין הפסק ירשו ארץ החיים שהוא העולם הבא, ובו יזכו אל שכר התורה והמצות בגוף ונפש.

ואחר זה אין להשיב ולומר, אחר שהעולם הבא אין בו שום שמוש משמושי הגוף, ואתם גוזרים הקיום והנצחיות עליו, הנה יהיו כליו לבטלה ואין במעשה השם פועל בטל, כי הכלים האלה עשוים לתבנית כלי המרכבה מרכבת הרוכב בשמי שמי קדם, סוד האצילות, ולזה הוא מוכרח שיתקיימו כלים האלה קיום נצחי, לפי שהם מושכים הקיום ממקורם ושרשם, ואין קיומם תלוי באכילה ושתיה, כי אם בדביקם בשרשם ויוכנו לזה תכלית ההכנה בזמן ההוא שהוא זמן ביטול היצר הרע המונע הדבקות ההוא הגורם הקיום והנצחיות. ולפי שדמות התחתון כעין העליון צריך לגזור בו הקיום להעיד עליו ועל אחדותו... (בית דוד)

...ואמרו רז"ל ג' מתנות נתן להם הקב"ה על ידי יסורין, תורה וארץ ישראל ועולם הבא, כי תכלית התורה וארץ ישראל יאמרו החכמים הכל כדי לבא לעולם הבא, ועל עולם הבא ירמוז ד' כוסות, ומתחילה אקדים כי הם ד' מדריגות אשר נתכנו בשם עולם הבא, העולם הזה, דהיינו הדביקות בהשי"ת כדאיתא הרבה פעמים פלוני ראה עולמו בחייו, וכבר זכה משה רבינו ע"ה בחייו מה שזכה יעקב לאחר מותו. ב' עולם הבא שבא לאדם תכף לאחר מותו, שמתדבק בגן עדן תחתון ועליון. ג' כשבא משיח, כשם שאותן שהן בגופים בעולם הזה יביאו למדריגות כתנות אור, כן יזכו הנשמות גם כן ליותר מדריגה לכנוס לפני ולפנים לירושלים של מעלה. ד' תחיית המתים יום הדין הגדול הנצחי עדי עד ושם יהיה ההשבון הגדול מה' מצעדי גבר כוננו אפילו שיחה קלה... (מסכת פסחים מצה עשירה)

רמח"ל:

ואמנם גזר טובו ית"ש שיהיה גבול להשתדלות הזה המצטרך לאדם להשיג השלמות, וכשהשלים השתדלותו ישיג שלמותו וינוח בהנאתו לנצח נצחים. על כן הוחקקו לו שני זמנים, אחד זמן העבודה, ואחד זמן קבול השכר.

ואולם מדת הטוב מרובה, שהעבודה יש לה זמן מחוקק, כמו שגזרה חכמתו ית"ש, היותו נאות לזה, וקבול השכר אין לו תכלית, אלא לנצח נצחים הוא מתענג והולך בשלמות אשר קנה לו. (דרך ה' חלק א פרק ג ג)

ואולם כפי התחלף זמנו כך ראוי שיתחלף מצבו ושאר מקריו, כי כל זמן ההשתדלות הנה צריך שיהיה בתכונה אחת, שיוכלו לימצא בו כל הענינים המצטרכים לו לפי ענין ההשתדלות הזה, פירוש כי הנה מוכרח שתמצא לו המלחמה שזכרנו בין השכל והחומר, ולא יהיה לו דבר שיעכב את החומר מלשלוט ולעשות את שלו כפי השיעור הראוי לו, ולא דבר שיעכב את השכל מלשלוט ולעשות את שלו כפי השיעור הראוי לו... ובזמן קבול שכר הנה ראוי לו שיהיה במצב הפכי לזה, כי הנה כל מה שיהיה החומר שולט באותו זמן, הנה לא היה אלא מחשיך ומעכב על הנשמה שלא תתדבק בבורא ית"ש, ועל כן הנה ראוי הוא שלא תשלוט אז אלא הנשמה, והחומר יהיה נמשך אחריה לגמרי באופן שלא יעכב על ידה כלל.

ואמנם על כן נבראו שני העולמות, העולם הזה ועולם הבא. עולם הזה המקום והחוקים בטבעיים שלו, הם מה שראוי לאדם כל זמן ההשתדלות, והעולם הבא, המקום והחוקים שלו, הם מה שראוי לו בזמן קבול השכר. (שם שם ד)

אך הנשמה הזוכה במעשיה, הנה אין לה אלא לצפות עד שיעשה בגוף מה שצריך לעשות, דהיינו ההתכה וההפסד בראשונה, וההשאר בעפר כל הזמן שצריך... ואמנם צריך שיהיה לה מקום בין כך ובין כך, ואולם לצורך זה הוכן עולם הנשמות, שבו תכנסנה הנשמות הזכות אחרי צאתן מן הגוף ותשכונה שם במקום מנוחה, כל זמן התגלגל על הגוף הדינים הראוים להתגלגל עליו.

והנה כל הזמן ההוא תשכונה הנשמות ההן במעלה ובתענוג מעין מה שינתן להן אחר כך בזמן הגמול האמיתי שזכרנו למעלה, כי גם מעלתו בעולם הנשמות ודאי שתמדד לפי המעשים שעשה, שלפיהם ימדד גם הגמול אחר כך בזמנו, אך השלמות האמיתית המעותדת לזוכים לה לא ישיגוהו לא הגוף ולא הנשמה אלא בהתחברם שנית אחר התחיה... (שם שם יא)

אך ההכנה הזאת הנה היא סובבת על שני קוטבים, האחד אישי והשני כללי, האישי הוא ענין קנית האדם את שלמותו במעשיו, והכללי, הוא התכונן המין האנושי בכללו לעולם הבא...

על כן גזרה החכמה העליונה לחלק הגמול, בין לשכר בין לעונש, בשני זמנים ובשני מקומות, והיינו שהנה כלל המעשים יתחלק לרוב ולמיעוט, ויודן הרוב לבדו במקום וזמן הראוי לו, והמיעוט לבדו במקום וזמן הראוי לו.

ואולם הגמול האמיתי ועיקרו יהיה בעולם הבא, וכמו שאמרנו, ויהיה השכר השאר האדם הזוכה נצחי להתדבקות בו יתברך לנצח, והעונש היותו נדחה מהטוב האמיתי ואובד... (שם חלק ב פרק ב ב)

והנה אחר שהוכנו הראויים לישאר בנצחיות, כל אחד במדרגתו, הנה העולם הזה יחזור לתהו ובהו, דהיינו שיפסד צורתו וישוב מים במים כמו בתחלת הבריאה, ובין כך ובין כך הצדיקים שזומנו לנצחיות, הקב"ה יעמידם במאמרו כמלאכי השרת, בלי שיצטרכו לעולם הזה. ואמנם לא ישיגו עדיין הטובה האמיתית כראוי להם, אלא אחר שעמד העולם תוהו הזמן שגזרה החכמה העליונה ישוב ויחודש בצורה אחרת, נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות, וישובו הצדיקים וישבו ויתקיימו בו לנצח נהנים בטובה האמיתית כל אחד כפי מדרגתו. (מאמר העקרים בגאולה)

והנה בידינו עתה ענין עבודת האדם וענין קבול שכרו, הם הם שתי הזמנים הכוללים כל מציאותו, כי עתה בעולם הזה, הנה הגוף גס וחשוך בעל חסרונות ויש לנשמה להגביר עליו ההארה והקדושה לזככו ולהזהירו, וכשנשלם הזיכוך הזה הוא זמן קבלת השכר, כי יחדיו יהיו לקבל שכר טוב כל הימים. ואמנם, מה שצריך להבין עתה הוא, שיעור כחה של הנשמה שניתן לה לעמוד בתוך הגוף הזה... (דעת תבונות עב)

אמרה הנשמה, אבל האלף השביעי וחדוש העולם הלא הם דברים נעלמים מידיעתנו ואיך נדבר מהם?

אמר השכל, אדרבא, לא נדבר מהם, אבל המציאות של הזמנים האלה וענינם בכלל ידענו ודאי, וזה הוא מה שאנו אומרים מענין הגוף והנשמה, אך פרטי הזמנים האלה ודאי אי אפשר לנו להשיגם ולדעת אותם כלל, רק הזמן של שיתא אלפי שנה האלה הוא הנודע לנו ומושג בפרטיו, ועל זה יסוב ענינו ודבורנו בדרך פרטי, ושתי הזמנים האחרים נדעם רק בכלל, שהם הזמנים שהגוף אובד שליטתו והנשמה מתעלה לאיתנה הראשון. (שם צג וצד)

...ואמנם כשיהיה נשלם הענין הזה, פירוש שכבר נתברר דבר זה בפועל, משם והלאה יהיה הדביקות וההשגה שישיגו הנמצאים להתקשר בו יתברך ולהתענג בשלמות יחודו, שכבר נתגלה ליהנות מזיו קדושתו ולהשיג בשלמותו זה תמיד דברים עמוקים מהראשונים עד אין סוף ועד אין תכלית, נמצא בכאן שני סוגים בפעולותיו יתברך, אחד מה שיעשה אחר שכבר נתברר יחודו והאמינוהו בני האדם בפועל, והוא כלל השכר והגמול, אשר מהותו ופרטיו לא מושגים הם עתה מן הגוף, רק זה נדע ודאי שהמין בכלל הוא, להיות נהנים מזיו קדושתו יתברך, כמאמרם ז"ל, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ואין ספק לנו שיהיו שם פרטים רבים של מיני הנאות קל וחומר מן העולם הזה, שהוא כצל עובר וקבע בו האדון ב"ה כמה מיני הנאות טובות ליהנות מהם בני אדם, אך כללם אינם אלא הנאות החושים, כל שכן עולם שכולו טוב, שאף על פי שהמין הוא אחד, שאין שם טובה אלא טובה רוחנית של השכלה ודביקות, אך הפרטים יהיו רבים, שהוא מה שאמרנו לך מענין השפעתו יתברך, שלא חודשה אלא להוליד ענינים רוחניים של קדושה. והסוג השני הוא מה שהאדון ב"ה עושה כל זמן שעדיין האמת הזה מתגלה, שלא נשלם עדיין גילויו, הלא זה מתחלת הבריאה עד הגאולה העתידה שתהיה במהרה בימינו, שאז נאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"... (שם קכד)

ואמנם יש הנהגה אחרת וזמן אחר שהיא ברבות הזכות בישראל, וכמו שזכרנו לעיל בעת היתקן העולם תיקון גמור, והוא שיהיה הקב"ה משנה מצב העולם לטובה, ויבטל ממנו כל רע, והיינו שלא יהיה יצר הרע בנשמות ולא נזק והפסד בשום בריה, ואז ינהג העולם בתיקון גדול. והנה זה יהיה תיקון לעולם, לפי שיהיה העולם מזומן ומוכן להנהגה הזאת, כי יבוטל ממנו הרע, ואז לא יצטרך עוד המשפט, אלא יתנהג ברחמים גמורים ובהטבה שלימה, וכל מה שעכשיו נסתר מיושבי הארץ מפני שהמקום גורם להם כן להיותו מקום שהחושך שולט בו לצורך העבודה, דהיינו נסיון של האדם, הנה לעתיד לבא יגלה, שנאמר "ונגלה כבוד ה'" וגו'... (שם קמב)

והנה מה שהורונו חז"ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא, ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם, והוא מה שאמרו ז"ל (אבות פ"ד) העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצות אשר צונו עליהן הא-ל יתברך שמו, ומקום עשיית המצות הוא רק העולם הזה... (מסילת ישרים פרק א)

כלי יקר:

בהבראם - אמרו רז"ל שעולם הזה נברא בה"א, כי כל ה"א תורה על נקבה, ולפי שכל שמחות העולם הזה מעורבים בצער, כנקבה שיש לה צער לידה, כך כל עניני עולם הזה הם בדרך תולדה. אבל עולם הבא נברא ביו"ד שמשותפת לזכר, שאין לו צער לידה. (בראשית ב ד)

ה' אחד - לפי שבעולם הזה רואים פעולות הפכיות, להרע או להטיב, על כן יצאו מקצתם למינות, לומר ב' רשויות הן, כי מהתחלה א' לא יצאו ב' הפכים, אבל לעולם הבא שכבר נשכחו כל הצרות וכולם משבחים ואומרים על בשורות טובות ברוך הטוב והמטיב ולא יראו אז ההפכיות, על כן יהיה ה' אחד בפי כל... (דברים ו ד)

אור החיים:

ודע כי אי אפשר לאדם לעלות לעולם העליון אם לא ישיג ענף ממנו בעולם הזה, וזה באמצעות נשמה יתרה, ואז יעמוד בגנזי עליון ששם יתקבצו כל דורות בני ישראל. (שמות לא טז)

הגר"א:

ומדברי מסדרי התפלה יש ראיה עצומה וסעד לדברי הרמב"ם ז"ל, "אין כערכך ה' אלקינו בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא, אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים", נמצא מפורש באר היטב שעולם הבא אין זהו עולם התחיה אלא עולם הנשמות שאחר מיתה. (דברי אליהו תפלה)

תניא:

...ויובן בהקדם מאמר רז"ל על פסוק כי בי-ה ה' צור עולמים, בה"א נברא עולם הזה, ביו"ד נברא עולם הבא. פירוש שהתענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנין מזיו השכינה המאיר בגן עדן עליון ותחתון הוא שמתענגים בהשגתם והשכלתם שמשכילים ויודעים ומשיגים איזה השגה באור וחיות השופע שם מאין סוף ב"ה, בבחינת גילוי לנשמתם ורוח בינה להבין ולהשיג איזה השגה כל אחד ואחד כפי מדרגתו ולפי מעשיו, ולכן נקרא עולם הבא בשם בינה בזוהר הקדוש, והשפעה זו נמשכת מבחינת ח"ע שהוא מקור ההשכלה וההשגה הנקרא בשם בינה, והוא קדמות השכל קודם שבא לכלל גילוי השגה והבנה, רק עדיין הוא בבחינת העלם והסתר... (אגרת הקודש ה, ועיין שם עוד)

נפש החיים:

וזה שאמרו רז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ולא אמרו בעולם הבא, שמשמעו היה שהעולם הבא הוא מוכן מעת הבריאה, ענין ודבר לעצמו, ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו חלק ממנו, אבל האמת שהעולם הבא הוא מעשה ידי האדם עצמו, שהרחיב והוסיף והתקין חלק לעצמו במעשיו לכל אחד, שכל ישראל יש להם לכל אחד חלק הקדושה והאורות והצחצחות שהתקין והוסיף לעולם הבא ממעשיו הטובים... (שער א פרק יב)

רש"ר הירש:

ויאסף אל עמיו - ביטוי זה מוכיח על רעיון שהיה כה שגור בפי עמנו, עד כי בגאוה נוכל להצביע על עממיותו מול האומרים שאין בתנ"ך זכר להשארות הנפש. ודאי אין המקרא מלמד אמונה זו, שכן אין צורך ללמד אותה. העם האומר על המת שהוא "נאסף אל עמיו" הוא רגיל אצל רעיון השארות הנפש... (בראשית כה ח)

...דתות אחרות מורות לאדם היאך יזכה בעולם הבא בוויתור על העולם הזה, היהדות מורה לאדם לעשות את חובתו בחייו, למען יזכה בשובע שמחות כבר בעולם הזה, וחיי העולם הבא יתחילו עוד בימי חלדו. זו התורה היוצאת מחג הסוכות לישראל של כל הדורות, וקרבנות המועד של החג הזה הופכים תורה זו לתוחלת אוניברסאלית של עתיד כל העמים... (במדבר כט יג)

מוהר"ן:

ודע שהתכלית של הבריאה הוא שעשוע עולם הבא. ואי אפשר לקרב זאת התכלית למחשבות בני אדם, כי זאת התכלית עליו נאמר (ישעיה ס"ד) "עין לא ראתה" וכו'. אבל הצדיקים באמת, גם הם יכולים לתפוס במחשבתם תכלית עולם הבא, וכל אחד ואחד מישראל לפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק, כן מקבל ממנו גם כן זאת התכלית כפי הפרת הכעס ברחמנות, היינו כשבא אדם לכלל כעס, לא יפעול בכעסו שום אכזריות, ואדרבא ימתיק הכעס ברחמנות, בבחינת ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג'), ועל ידי זה נעשה עטרה לענוים הבורחים מכבוד ושררה ועושין עצמן כשיריים... (יח ב)

ימי חנוכה הם ימי הודאה, כמ"ש וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל וכו', וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא, כי זה עיקר שעשוע עולם הבא להודות ולהלל לשמו הגדול ית' ולהכיר אותו ית' שעל ידי זה סמוכים וקרבים אליו ית', כי כל מה שיודעין ומכירין אותו ית' ביותר סמוכין אליו ביותר. כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כולם, בבחינת כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה שלא ישאר לעתיד רק בחינת תודה והודאה, להודות ולהלל ולדעת אותו ית', כמ"ש (ישעיה י"א) "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", שזה כל שעשוע עולם הבא.

ובחינת תודה, שהוא שעשוע עולם הבא, זה בחינת הלכות, כי ההלכות שזוכין ללמוד, בפרט מי שזוכה לחדש בהם, זה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת (נדה ע"ג) "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא", כי כשנתחדש הלכה נתחדש שכל וידיעה, והדעת הוא עיקר שעשוע עולם הבא כנ"ל. וזה בחינת (ברכות נ"ד ב') ד' צריכין להודות, דהיינו תודה, שהם מפורשין במזמור ק"ז שסיים בסופו "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'", חסדי ה' זה בחינת הלכות... (תנינא ב א וב)

שפת אמת:

במדרש, ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, תורה וארץ ישראל וחיי עולם הבא, וכולם על ידי יסורין. הם בחינת מעשה דיבור ומחשבה, שהם ג' מדריגות, ולכל אחד יש הסתר שצריכין מקודם לתקנם, כי ארץ ישראל ובית המקדש והקרבנות הם בחינת עשיה, והתורה היא הדבור, ועולם הבא בחינת המחשבה, וג' אלו כוללים כל האדם. (שמות תרמ"ז)

במדרש חושך שבטו שונא בנו... וכמו כן אם לא היו חוטאים בארץ ישראל לא היו צריכין יסורים לעולם הבא, ועכשיו שחטאנו כל יסורי הד' מלכיות הכנה לעולם הבא, לכן זה הגלות ארוך שהוא הכנה לעולם הבא שכולו ארוך. ומכל מקום אלו המתנות יש הארה בעולם הזה גם כן, לכן שבת מעין עולם הבא, וזכו לזה אחר יציאת מצרים, לכן שבת זכר ליציאת מצרים, דאי אפשר לקבל הארה מעין עולם הבא רק על ידי יסורים, ולכן הוא זכר ליציאת מצרים... (שם תרנ"ח)

בפסוק זכור את יום השבת לקדשו, וסמוך ליה ששת ימים וכו', לומר כי עיקר הזכירה היא בששת הימים... ובאמת שבת הוא עדות שבני ישראל הם בני עולם הבא, והכנת ימי המעשה לשבת כמו הכנת עולם הזה לעולם הבא, וכפי מה שאדם זוכר בעודנו בעולם הזה הכנת עולם הבא, כך זוכה לעולם הבא, כדאיתא שאין יכולין לעלות לגן עדן עד ששוכחין כל הרהורים מעולם הזה, וכפי זכירת עולם הבא בעולם הזה כך יכולין לשכוח עולם הזה בעת הסתלקותו מעולם הזה... (יתרו תרנ"ו)

בפסוק ואתה דבר אל בני ישראל... וכענין הזה עשה השי"ת עולם הזה להיות פרוזדור והכנה לעולם הבא, והטעם שעל ידי זה יוכל העובד אלקים למשוך הארות מעולם הבא גם בעולם הזה, כענין שאמרו עולמך תראה בחייך, כי עולם הזה רחוק מאד מעולם הבא, וגלוי לפניו ית' שאי אפשר להיות בעולם הזה התגלות הקדושה, והיה התיקון על ידי הכנה מעולם הזה לעולם הבא.... (כי תשא תר"נ)

במדרש אחור וקדם צרתני, זכה נוחל ב' עולמות, פירוש שממשיך נחל וחיבור משורש החיות אל ההסתר וההעלם שיש בעולם הזה, כי מה שבח שנוחל עולם הזה, אך מה שמחבר עולם הזה אל עולם העליון כנ"ל, ואיתא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, פירוש גם בעולם הזה כל מעשיהם יש בהם חלק פנימיות מאור הצפון שנגנז במעשה גשמי, וזה היה מכוון בריאת האדם בעולם הזה, כדי לתקן כל הבריאה לברר שהכל מחיות השי"ת... וכבר כתבנו כי עולם הזה ועולם הבא ב' העלמות, שיש העלם מצד שלמעלה מן ההשגה, והוא עולם הבא, ויש העלם מצד הסתר וקליפה וזהו עולם הזה, וכפי מה ששומרין הפנימיות בעולם הזה זוכין להתדבק בעולם הבא, וזה שאמר אחור וקדם צרתני, כי מכוון הבריאה שהאדם יתקן ויחבר כל התחתונים עד שורש חי החיים... (ויקרא תזריע תרל"א)

במשנה, מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה... ופירש הבעש"ט, אוכלין בעולם הזה, ובזה עצמו נוחלין לעולם הבא, מלשון נחל, שממשיכין חיות השי"ת גם לעניני עולם הזה. כי באמת עולם הזה דומה לפרוזדור, כי עולם הבא למעלה מההשגה ואין יוכל אדם לגשת לזה רק על ידי שמקרב עניני עולם הזה להקדושה, זוכה שיתגלו לו עניני עולם הבא, כי ב' אלו העולמות תלוין זה בזה, עולם הזה נעלם הקדושה על ידי התאוות וקליפות, ועולם הבא נעלם על ידי שמאין תמצא ונעלמת מכל. אך מי שמוציא הארה הגנוזה בתוך ההעלם שבעולם הזה, זוכה שיתגלה לו ההעלם שבעולם הבא גם כן, וזה שאמר להנחיל אוהבי יש... וזה לימוד אברהם אבינו ע"ה להמשיך כל העשיה אחר חיות הפנימיות... (במדבר בלק תרל"א)

שם משמואל:

ויש לומר עוד דארבעת הדברים הנ"ל מקבילים לארבעת העולמות שהאדם נמצא בהם, עולם הזה, וימות המשיח, ותחיית המתים ועולם הבא. כי בעולם הזה (תהלים ל"ד) "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'", וצריכין לזיין ללחום נגד כחות הרע הממלאים כל חללו של עולם, וזהו יזיינני... ובתחיית המתים אחר שהגופים יעמדו מזוככים בתכלית הזיכוך, אז גם הגופים יהיו ראויים לדביקות, כי בעוד הגוף עכור וגם ממשכא דחויא אי אפשר בו הדביקות, כי אפילו העליונים אינם סובלין כל שהוא מהאי עלמא... ואז אחר תחיית המתים יתדבקו ישראל בו יתברך דיבוק עצום, וזהו ידבקני. ובעולם הבא אז הוא תכלית הנרצה, כמו שנאמר (במדבר כ"ג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל", ובמדרש ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא, ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה, וכן הוא אומר "כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק", ואומר "ולא יכנף עוד את מוריך והיו עיניך רואות את מוריך", ומלאכי השרת רואין אותן ושואלין אותן מה הורה לכם הקב"ה, וזהו יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו בלי אמצעי... (שבת חוהמ"פ תרע"ה)

ויאמר אליו אדום.... והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם רבו אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור, שהפירוש בשביל שהאדם מתרחק מעולם הזה זוכה לעולם הבא. והיינו שלפי רוממות העולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך, אין בו תפיסת יד אדם כלל לזכות בו בכח מעשיו, אלא מחמת שיש במציאות עולם הזה עם כל כסופיו הוא מושכו לאחור והאדם מתאמץ בכח לשבור חומות ברזל המונעים אותו משלימותו, זה עצמו מביאו להתרומם ולעוף על כנפי מרומי עולם עד העולם הבא, ועל כן אילו יצויר העדר העולם הזה לחלקי הרע שבו, לא היה דרך להגיע לעולם הבא... (במדבר חקת תרע"ה)

חכמה ומוסר:

...והנה עולם הבא שלנו לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, אלא "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנין מזיו השכינה". פירוש ועטרותיהם נראה כי כונתם כפי מה שראיתי בבעל הטורים, כי העטרה שנותנים ישראל להקב"ה בתפלתם, כענין "כתר יתנו לך", עתיד הקב"ה להחזיר לצדיקים, וזהו עטרותיהם, פירוש מכל התפלות ג' פעמים ביום, כל הכתרים שנתנו להקב"ה בכל חייהם יחזיר הקב"ה להם. וזהו עולם הבא שלנו עם סגולה, ומקרא מלא דבר הכתוב, "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום", ונוכל להבין העונג הבלתי משוער. (חלק א קנה)

שעורי דעת:

אבל הצדיקים, שהלכו בדרכי הצדק בעולם הזה ובחייהם השיגו הכרות נכונות ואמיתיות לפי מושגי זה העולם, ודאי שנשמותיהן בהפרדן מן הגוף ויציאתן ממסגר החומר, מתעלות להשיג את הכל בהכרות אמתיות ויותר נעלות, אבל עדיין יש לפניהם מדרגות רבות לאין שעור בהשגת האמת ונשמותיהם מתעלות מעולם לעולם יותר עליון ובכל עולם משיגים ההשגות הנכונות לפי העולם שהם נמצאים בו, וזהו מה שאמרו חז"ל (ברכות ס"ד) "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל".

והיינו, שכמו שבזה העולם הם הולכים ממדרגה למדרגה ועולים בהשגותיהם ובהכרת האמת, כן הוא בעולם הבא, עדיין יש לפניהם מעלות רבות לאין שיעור בהכרת המציאות האמיתית, אבל עולים הם מהשגה להשגה וממדרגה למדרגה בהכרת הבריאה ובקבלת פני השכינה, שעל זה נאמר "יראה אל אלקים בציון". ובה במדה שהתרומם בהכרותיו בהיותו בגוף, באותו אופן שהתקין את עצמו בעולם הזה, מקבל כל צדיק וצדיק את אור האמת בכל המדרגות העליונות למעלה ולמעלה... (חלק ב חיי העולמות עמוד צא)

רבינו ירוחם:

הייתי פעם אצל הגה"צ ר' נפתלי אמסטרדם ז"ל, וספרו לפניו מעשה באחד שאמר לרעהו, אתה מבקשני שאעשה לך זאת וזאת, הנה אם תתן לי חלק מחלקך בעולם הבא אז אעשה מה שאתה מבקשני, ורעהו לא הסכים, כי היה ירא להעביר לו מחלקו בעולם הבא. וכששמע זה ר' נפתלי זצ"ל ענה ואמר כי הלה אינו מבין, עם הארץ וכסיל הוא, כי מה איכפת לך כי לרעך גם כן יהיה חלק, מספיק די והותר גם בשבילך, הלה לא מבין מה זה עולם הבא, הנה זם עם הארצות פשוטה, יכול אתה ליתן חלקים גם למאה אנשים וממך ומחלקך לא יגרע על ידי זה כלום, כי כל חלק וחלק הנהו עד אין קץ ועד אין תכלית.... (דעת תורה בראשית עמוד כח)

הוא אשר אמרנו, כי כל סוד האדם והעבודה הוא ענין של נטיעה, וזהו סוד עולם הבא, ושואל, "למה הצדיקים נמשלו בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טהרה", והכל על ענין הנטיעה. תמיד רגילים להבין ענין עולם הבא שהוא בגדר שכר שיקבלו שם, ואף שגם זוהי אמת, אין זה עדיין סוד עולם הבא, סוד עולם הבא הוא שהאדם הוא בן עולם הבא, והיינו נטיעה של עולם הבא. אדם הראשון קודם החטא היה לגמרי נטוע, הרי הוא היה בגופו בגן עדן, ולא היה כלל אף שום "נוף נוטה"... ועכשיו הנה דרגת הנשמה שלנו היא בבחינת גופו של אדם הראשון, אבל כל זה בזה העולם הוא. כי עולם הבא אין פירושו לאחר שיתגלה העולם הבא, אלא הסוד הוא כי כאן בעולם הזה הוא כל סוד הנטיעה, והוא סוד עולם הבא - "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ", "ארץ", "נצר מטעי", זהו סוד עולם הבא, והסוד הוא כי הכלל ישראל הנו בזה העולם נטיעה ב"ארץ" מחובר לגמרי... (שם עמוד קנח)

...וזהו חידוש גדול, שלפי זה נמצא שכל עולם הבא היא רק ההבחנה מסכלות עולם הזה, היינו ההבחנה מה בין חכמה לסכלות, וזהו עונג העולם הבא. אם כן נבין מזה שכל המצוות הם כמו כן היינו ההבחנה בדבר ה', והעונג בדבר ה', וסוף כל סוף הם אחד, והצד השוה שביניהם ממעשה המצוות ומעולם הבא הם ההבחנה והבריחה מהרע והסכלות, ועולם הבא ומעשה המצוות אחד הם, וכשם שעולם הבא הוא עינוגי המצות, היינו יתרון החכמה מן הסכלות, כן הוא מעשה המצוות, שהעיקר והתכלית הוא רק להיות דבוק בה'... (דעת חכמה ומוסר ג עמוד קכט)

מכתב מאליהו:

אמרו ז"ל (אבות ד' י"ז) יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה... כי ענין כל חיי עולם הזה הוא, אם נקבץ אל תוך רגע אחת את כל שעות וגם רגעים של אושר ונחת שיש לאדם במשך כל ימי חייו, ויצרף לזה את כל האושר והנחת שיש לכל חבריו מיודעיו בכל ימי חייהם, וגם את זה נכניס אל אותה הרגע וניתן הכל לאדם אחד, האם אפשר לשער את מדריגת האושר אשר ירגיש האדם ההוא ברגע ההוא?... אבל כל חיי העולם הזה הוא אם נצרף את כל האושר שבכל הדורות מראשית הבריאה עד סוף כל הדורות, והכל ממש כל טוב העולם הזה בלי שום יוצא מן הכלל, הכל ינתן לאדם אחד וברגע אחת ממש, אם כן הלא אין לך אושר יתר על זה כלל, ואף על פי כן, קורת רוח בעולם הבא גדול הימנו... (חלק א עמוד ד)

...אמר ר"א "עמי הארץ אינם חיים... כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו". פירוש דיש אור תורה לבד, היינו מי שהתורה מאירה ללבו באופן שמשתמש לאורה ועושה כל מעשיו על פיה, זוהי בחינת חיי העולם הבא, אבל מצוות בלי תורה, פירוש אינן באות מתוך שאיפה רוחנית אלא מקיימן רק מתוך הרגל וחנוך, עדיין אין בהן גדר חיי העולם הבא... (שם עמוד קז)

...אבל כך הוא ביאור הענין. כמו שבעולם הזה החיים הם בב' הבחינות, הויה והשגה, כן גם בעולם הבא כך הוא. וכמו בעולם הזה ענין העליה ברוחניות הוא, מה שמשיג בשכלו ומשיבו אל לבו עד שיהיה חלק בהויתו, ושוב משיג בשכלו מה שלמעלה מזה ומשיב גם את זה ללבו וכו' וכו', כן גם בעולם הבא לא יעמוד הצדיק אלא עולה הוא תמיד.

נעמיק נא ונתבונן ונבין בע"ה דבר זה על בוריה. איתא בספרים הקדושים שבהגיע האדם לעולם האמת, יבוש מאד בשפלות אשר היה בה, על אשר לא הסתכל בחסדי בוראו אשר עשה עמו להפליא ולא התחשב כלל בטומאת לבבו ושפלותו, וגם הצדיק הגמור אשר לא חטא מעולם, גם הוא יתבייש מאד בשפלות לבבו, אשר משקל הבחירה היה לפניו, ואם גם בחר לעולם בדרכי קדושה, אבל על "הוי אמינא" (הייתי חושב, האפשרות בלבד) הוא בוש לאין תכלית, איך היה אפשר שתעלה על דעתו אפילו כרגע האפשרות לבחור באשר ישנא בוראו...

ומה תועלת בבושה זו אשר יבוש בו אפילו הצדיק הגמור? הענין הוא, דכל אשר יכיר יותר בשפלות עצמו, ישיג יותר את גודל חסד בוראו עמו... ומכיר לו טובה יותר ומתבטל אליו ית' יותר. ושוב רואה את החסד הנורא במה שהקב"ה נתן לו האפשרות להתקרבות ודבקות כזו, ושוב מכיר יותר את שפלותו, ועולה הוא בהשגת גדולת הבורא והכרת טובו עליה תדירית לעד ולנצח נצחים... 

והנה כל פרט תורה ומצות של אדם וכל נקודה של מלחמתו את יצרו בכל מהלך עליתו בעולם הזה הוא שורש מיוחד, שתצמח ממנו עליה תדירית לעולם הבא, כי העולה בתורה ומצות לא נאמר שהראשונות נכללות באחרונות, אלא כל נקודת נצחון שינצח את יצרו לשם שמים היא בחינה מיוחדת בגילוי כבוד ה' אשר יגלה, ואם כן בכל בחינה ובחינה יראה בה גדולת חסדו ית' ויכיר טובו ית' ויעלה כך למעלה בהויה דבחינה זו לנצח נצחים, ובכל הבחינות (השרשים) יחד בא לעולם הבא, ובכולן הוא עולה לנצח... (שם עמוד רפו, וראה שם עוד)

איתא בספרים הקדושים, שלעתיד לבוא יגלה השי"ת לעיני הצדיקים את כל הנעשה בכל אלפי שנות הבריאה, והם ילמדו נוראות חסדי ה' ומשפטו ית', זהו גדר "נהנים מזיו השכינה", כשישוטו בעיונם למרחקים להביט מסוף העולם ועד סופו, להשיג את כל סודות הבריאה וההשגחה, יהיו הבדלים גדולים ביניהם בעומק ההשגה. גם במלאכים מצינו גדרים שונים בזה, וכן איתא בגמרא, (ברכות ד') שיש מלאכים שטסים מסוף העולם ועד סופו בטיסה אחת, ויש בשתים וכו', כעין זה יהיה גם בצדיקים לעולם הבא, הזריז בעולם הזה יזכה לשוט במהירות של אוירון, אבל העצל יהיה כרמש הרומש על פני הארץ, אשר גם באלף שנים לא יתקדם מרחק רב, ואז בזוכרו את חריפות השכל ומהירות המחשבה שהיו לו בעולם הזה, וכל שכן בראותו את זה שהיה גס השכל בעולם הזה, ומשום זה היה מבזה אותו בלבו תמיד, והנה בעולם הבא הוא טס בהשגותיו במהירות רב, הלא אין לשער את צרת לבבו, הוא מה שאמר הכתוב (קהלת י' ז') "ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ". (חלק ג עמוד כא)

ולא עוד אלא כל עצם כח הצמיחה של עולם הבא מתפתח מתוך גרעין של מדת הכרת הטוב. הן תוכן שכר עולם הבא ביארו לנו חז"ל (ברכות י"ז) שהוא גדר "נהנין מזיו השכינה", זוהי ההנאה הרוחנית המגיעה לאדם כאשר יתגלו לכל אחד לפי כחו כל הגילויים המתגלים מהנהגת הבריאה כולה, מששת ימי בראשית עד סוף כל הדורות, כך נאמר בתרגום קהלת על הפסוק (סוף קהלת) "סוף דבר הכל נשמע", "דאתעבד בעלמא בצנעא, כולא עתידא לאתפרסמא ולאשתמעא כלל בני אנשא". כל הבריאה מראשיתה עד סופה תגולל כספר תורה, אשר בו כתובים כל המעשים והמאורעות של כל הדורות כדי ללמד את כבודו ית'. כל צדיק כפי כחו יראה בה נפלאות ממדות הנהגתו ית' עמו, ועם כל המון בריותיו, ויתגלו כל פרטי בחירותיהם ומעשיהם, והסייעתא דשמיא שקיבלו והדקדוק הנפלא בדינם, ומתן שכרם וענשם, וכל החסדים הנשגבים שנעשו אתם, גילויים גדולים אלו וההנאה הכרוכה בם, הם מעצם שכר העולם הבא כפי שהורונו חז"ל.

אך העולם הבא הוא עולם של חיים, של צמיחה ועליה, ולא רק מצב קבוע של הנאה, כמו שאמר הכתוב "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" מי שיש בו כח הכרת הטוב, יראה בעצם תשלום השכר של עולם הבא שלו, גילוי גדול ועצום של חסדו ית', ומזה תצמח התפתחות של ההנאה מזיו השכינה עד אין שיעור, קבלת השכר עצמה, מגלה חסדים נפלאים, כי אף אם זכה לשכר בכח עבודתו ועמלו בעולם הזה, כאשר יתעמק בענין יראה שהמעשים הטובים שעשה, מועטים ופחותים הם לגבי הסייעתא דשמיא שקיבל בעודו בעולם הזה, ולגבי תשלום השכר העצום והנפלא שמתגלה לו בעולם הבא.

אולם גם עצם גילוי החסד הזה הנהו הרחבה גדולה נוספת של שכרו, שכל עצמו הוא גילויים חדשים של נפלאות מדותיו ית', וכאשר שכרו מתוסף הרי הוא מכיר שוב במדה עוד יותר גדושה את טובו וחסדו ית' שמחוננו שכר נפלא נוסף כזה. והכרת חסדים אלה גופה מהווה שוב גילוי חדש, וכה הלאה עד אין שיעור, הרי זה ציור נפלא לחיים נצחיים של עושר ותענוג שאין דוגמתם ואין כערכם, ממש "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו".

מהו הגרעין שממנו מתפתח כל התהליך הגדול הזה? אינם אלא התורה והמצות והמדות הטובות שהקנה לעצמו בעודו בחיי חיותו.

כי זאת למודעי, שבאותן מדות ובאותם קנינים נפשיים שרכש לעצמו בעולם הזה, בהם יכנס לעולם הבא, כחות חדשים לא יתוספו לו שם, בתורה שלמד בעולם הזה יקנה מבט האמת, שבו יוכל אחר כך להכיר גילוייו ית', וללמוד מהם בדרך אמת. ועוד על ידי התורה והמצוות שקנה בעולם הזה יתקדש ויתכונן ליהנות מרוחניות, כי מי שלא נהנה מימיו מדבר רוחני, כמו מדבר תורה או ממדה טובה בעולם הזה, תחסר לו האפשרות ליהנות בעולם הבא, שכולו רוחניות, אך ישנו עוד כח עיקרי אשר אם לא טיפחו בעולם הזה יחסר לו כל כח הצמיחה לעולם הבא, והוא כח הכרת טובה. הן ביארנו לעיל שתהליך הצמיחה מותנה בהכרת חסדיו ית' שבעצם תשלום השכר, ומי שאין מדת הכרת טובה שלו מפותחת כראוי, לא יכיר בזה את חסדיו ית', נמצא, שהעולם הבא שלו ישאר בבחינת "עומדים", ולא יתפתח לעולם לבחינת "מהלכים", ותחסר לו לגמרי בחינת החיים הנצחיים... (חלק ג עמוד קא)

...אמרו חז"ל (ש"ר נ"ב ג') "וכי צדיק רואה את חברו בעולם הבא?" פירושו, שבעולם האמת תתבטלנה ההשגות החיצוניות המדומות, ולא תישאר אלא ההשגה הפנימית השייכת באדם רק בנוגע לתוכנו האמיתי. השגה זאת מהווה אז אצל האדם עולם מלא, כאמרם ז"ל "כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו, שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו, עולמים אין כתיב אלא עולמו"... (שם עמוד רסד)

...אז נמצא שלא באנו בהפרדנו מהגוף מהעולם הזה אל עולם אחר שהוא כעין העולם הזה, אלא שיש בו בחינות מקום וזמן שונות מאשר העולם הזה, לא באנו אל "מקום" אחר כלל, אלא השגתנו היא שנשתנתה. אנו מה שהיינו, אלא שאנו מוצאים את עצמנו בלי הסתר הגוף שצמצם את ראייתנו לראייה חלקית...

אפשר לומר שאחר המות אנו נמצאים בתוך העבר שלנו, אם התדבקנו בהיותנו בעולם הבחירה בתורה ובמצות, נמצא את הוייתנו השלימה כשהיא דבוקה ומחוברת לתורה ומצוות ולנותן התורה ב"ה, לא כבעבר אלא בהווה ממש, וכן בעבירות חס ושלום... וכבר יש לנו ידיעת האמת לדעת מה הן מצות ועבירות, וזהו גדר שכר ועונש... (חלק ד עמוד קיב)

אבל הענין הוא על פי מה שנאמר בתרגום על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע" (קהלת י"ב י"ג), "סוף פתגם דאתעבד בעלמא כולא עתיד לאתפרסמא ולאשתמעא לכל בני אנשא". וכן מה שאמר הנביא "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו" (מלאכי ג' י"ח), והיינו שיש בעולם הבא בחינה שמתגלה לעין כל מה שנעשה בעולם בשיתא אלפי שנין של בחירת בני אדם עם כל הנהגת השי"ת עמהם בפרטי פרטות ובדקי דקות עד מאד... ובזה כל הבריאה מצטרפת לגילוי אחד גדול ורב-גוני מאד, בבחינת צירופי שמות, שכל הגילויים מצטרפים למכונה גדולה ונפלאה, וכל הגילויים מתחדשים ונכפלים בכפלי כפליים בהצטרפותם, וכל נשמות הצדיקים למדים מגילויים אלו, והיינו "יושבים ונהנים מזיו השכינה". (שם עמוד קנח)

ועוד שהשכל משיג דברים נבדלים ונעלמים שאין הלב משיגם. וזהו מפני שהלב משיג על דרך ציורים אבל השכל משיג ענינים מופשטים מציור גשמי. וזהו מש"כ מהר"ל (גבורות ה' ריש הקדמה א') שאין עולם הבא מושג לנבואה, כי נבואה השגת הלב לפי ציורי העולם הזה ובעולם הזה אין לנו ציורים אמיתיים לעולם הבא, אבל החכמים השיגו ענין עולם הבא בדרך מופשט. 

אבל עי"ש עוד במהר"ל (ד"ה ואם שאנו) שכתב שנרמז עולם הבא בתורה בציור של "יאריכון ימיך", והוא בציור אריכות זמן של נצח נצחים, כמו הציור הידוע מספר מאזני צדק להחכם אלגזאלי, שעוף אחד עומד על הר גבוה של חול ופעם אחת בכל אלף אלפי שנה נוטל בחרטומו גרעין חול אחד וזורק לים, והלך ומצייר אריכות הזמן עד שיזרוק גרעין אחד הימה, ושוב אריכות הזמן עד שיזרוק הגרעין השני, וחוזר חלילה עד שיכלה החול שבהר, ואחר כל אלה לא נפגם מן הנצח אפילו משהו. ורק באופן כזה אפשר להשיב אל הלב. אבל אם ישוב האדם לחשוב באופן המופשט, היינו שבחינת נצח הוא מבחוץ לגדר זמן ואינו בבחינת המשך זמני, אלא עבר ועתיד והוה הכל אחד, אם כי אמת היא בחקירה המופשטת, אבל אי אפשר להשיבה אל הלב, ולא יתאמת בלב לשאוף אל עולם הבא על פי השגה כזו... (חלק ה עמוד שעז)

חוקרים טוענים שענין עולם הבא לא נזכר בתנ"ך אלא בדורות שלאחר חורבן הבית הראשון. אולם גם בזה (כמו בענינים אחרים) מראים הם בקושיותיהם את נבלותם, כי אינם מבינים כלל את אמיתת ענין העולם הבא. הבא נראה מה שכתבו גדולי הדורות בענין זה.

רבינו בחיי כתב בחובות הלבבות (שער הבטחון פ"ד קרוב לסופו) "...שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להידבק באלקים ולהתקרב אל אורו העליון... ולא יגיע אליו אלא מי שירצה הבורא בו, ורצון הבורא שורש הגמול... ואמר בפרשת אם בחוקותי רמזים שמורים על הרצון מאלקים... "ולא תגעל נפשי אתכם... ופניתי אליכם... והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם".

וכעין זה כתב ר' יהודה הלוי בכוזרי (מאמר א' סימן ק"ט) "אבל יעודנו (הגמול המיועד לנו, הוא) הידבקנו בענין האלקי בנבואה... ובהתחבר הענין האלקי בנו בגדולה ובכבוד ובמופתים. ועל כן איננו אומר בתורה שאם תעשו המצוה הזאת אביאכם אחרי המות אל גינות והנאות אבל הוא אומר שאתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלקים... כי תראו עם שכינתי שתהיה בתוככם מטוב אדמתכם וסדר גשמיכם... כי ענינכם מנהיג אותו דבר שהוא גדול מן הענין הטבעי... ויעודיה כולם כולל אותם שורש אחד והוא... קרבת אלקים".

רמב"ם (הלכות תשובה פרק ח' ו-ז) פירש ש"העולם הבא" הוא חוייה רוחנית טהורה אשר "אין שום דרך בעולם הזה... להשיגה על בורייה ואין ידוע גדלה ויפיה ועצמה אלא הקב"ה לבדו... אין לה ערך ודמיון, ולא דימוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון... "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו". ויעודי העולם הזה הכתובים בתורה באריכות אין הם סוף הגמול אלא שאם עושים התורה כמצוותה יתן לנו ה' כל הכלים והסיועים להמשיך ולהוסיף בעשייתה, וההיפך בהיפך חס ושלום...

רמב"ן (סוף פרשת אחרי מות) כתב: "ותשכיל כי הכריתות הנזכרים בנפש - בטחון גדול בקיום הנפשות אחרי המיתה ובמתן שכר בעולם הנשמות. כי באמרו ית'... ונכרתה הנפש ההיא מלפני יורה, כי הנפש החוטאת היא תכרת בעונה ושאר הנפשות אשר לא חטאו תהיינה קיימות לפניו בזיו העליון..." ובפרשת בחקותי (ויקרא כ"ו י"ב הוסיף: "על דרך האמת הברכות האלה עוד הם ברכת שמים בעליונים... והתהלכתי בתוככם רמז למה שקראו רבותינו שכינה, וכן ונתתי משכני בתוככם... עיקר שכינה בתחתונים היתה. והנה הוזכר כאן גן עדן והעולם הבא ליודעיו".

הרי לנו חבל נביאים כולם מתנבאים בסגנון אחד, שענין העולם הבא הוא מצב מסויים, עילאי בתודעת האדם שאי אפשר לנו להחוותה וגם לא לתארה במצבנו הנוכחי. וזה מש"כ ר"ח מוואלאזין בריש רוח חיים (על המשנה כל ישראל יש להם חלק, בסופה) שהעושה מצוה הוא תיכף נמצא בעולם הבא אלא שלא ידע, וריח גן עדן נכנס עמו בחייו וגורר לו עוד מצוות, והיינו ששכר מצוה הוא המצוה עצמה... וכן אמר אחד מגדולי החסידים "אין הצדיק בעולם הבא אלא העולם הבא בצדיק". וכן בהשמטות הזהר (בסוף ח"א סי' ט"ל והוא מספר הבהיר) כתב שפירוש העולם הבא הוא שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית, והיינו האור שגנזו לצדיקים, והיינו כעין מש"כ רמב"ם (הלכות תשובה סוף פ"ח) "זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה... אלא הרי הוא מצוי ועומד, שנאמר אשר צפנת ליראיך פעלת וגו'... וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה", היינו קודם שבא לעולם.

הנה בדורות הקדומים, לפני חורבן בית הראשון, שאז שלטה הנבואה ושכינה ונסים גלויים מצויים, הרגישו ברוחב לבבם רק עולם אחד, הם ראו עולם רוחני בהווה, כי בעבור בני הדורות ההם העולם הזה אינו אלא העולם הבא בהסתר. ועל כן, בשבילם לא היה צורך לצייר העולם הבא כ"עולם אחר". אך כאשר נתמעטו הלבבות שנסתלקה נבואה ושכינה לא היתה בבית שני, הוצרכו להשתמש בהסבר "שני עולמות", העולם הזה, והעולם הבא - ציור עולם אחר, רוחני, שלם - למען השבה אל הלב.

וזהו ששנינו (משנה סוף ברכות נ"ד) "כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם (כגון ברוך אתה ה' אלקי ישראל עד העולם ברוך חונן הדעת, ע"פ רש"י שם). משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם (לומר ששני עולמות יש, להוציא מלב הצדוקים הכופרים, רש"י).

ועיין נפש החיים (שער א' פ"ו בהגהה ד"ה ובענין העולם) שמביא הזוהר (ויצא קנ"ח) "ובכל אתר תרין עלמין, דא באתגליא ודא באתכסיא... ומעלמא דא עד עלמא דא כלא חד". וכתב הגר"ח: "ולכך במקדש ראשון שהיתה השראת שכינה בשלימות ועלמין סתימין היו מתחברין עם הנגלות וראו כולם שהמה כחדא, היו אומרים רק עד העולם, ובבית שני שחסר החמשה דברים ולאו כולי עלמא השיגו האחדות וקלקלו המקלקלין, התקינו לומר מן העולם ועד העולם להורות על כל פנים שלא זה העולם הוא עיקר אלא טפל. והיינו כנ"ל.

הצדוקים בתקופת בית שני ראו רק עולם אחד - העולם הזה, כעין השקפת הרחוב של דורנו. מבט בן תורה הוא בדיוק להיפך. בן תורה רואה רק עולם אחד - עולם התורה. אם יראה שני עולמות, זה רק להוציא מלבם של צדוקים ולשם ציור והתבוננות. אבל כאן יש סכנת רפיון. כי הציור של "שני עולמות" הרי בא רק להוציא מלבם של צדוקים. אבל היצר משתמש בו להוציא מדבקותה של תורה ולומר "הרי העולם הזה גם כן עולם הוא". הנקודה העיקרית היא שבפנים צריך שיהיה רק עולם אחד - הרוחני לבד. הדבקות צריכה להיות בתורה ואך בתורה בלי התענינות אחרת כלל. אין עולם אחר אלא בתור כלי לעולם העיקרי - העולם היחידי - עולם התורה. (שם עמוד שפט)