עולם

(ראה גם: בריאה, לעתיד לבא, מציאות, משיח-ימות)

זהר:

אלה תולדות, הרי אמרו בכל מקום שכתוב אלה פוסל את הקודמים לו, הכתוב אלה שבכאן פוסל את התולדות דתהו, (דהיינו מהמלכות דמדת הדין הנקראת תוהו), שנרמז בכתוב והארץ היתה תוהו, ועל אלו תולדות דתהו אתמר, הקב"ה ברא עולמות ומחריבם, ומשום זה אומר הכתוב שהארץ היתה תהו ובהו. (דהיינו תהו על שהחריב אותם).

למה ברא הקב"ה עולמות מלכתחילה כדי להחריב אותם, הלא מוטב היה שלא להבראות אותם, ובודאי שיש כאן סוד, כי מה פירושו של ומחריבן, הלא אין הקב"ה משחית מעשה ידיו, ולא עוד אלא שנאמר בשמים הללו, כי שמים כעשן נמלחו, ואם כן משמע שהקב"ה עושה ואחר כך מוחה את מה שעשה, שזה יתכן בבני אדם ולא בקב"ה.

אלא כך הוא סוד הדבר, הקב"ה ברא את העולם וברא אותו בתורה, כמו שפרשוה אשר בראשית היא התורה, שעליה נאמר ה' קנני ראשית דרכו, הרי שהתורה מכנה את עצמה בשם ראשית, ועם בראשית הזה דהיינו התורה ברא את השמים ואת הארץ, והוא השעין אותם בהתורה... ואחריהם ברא שמים וארץ על תהו, שאין שם יסוד שהיא ברית שישעין אותם עליו, (דהיינו שמים וארץ תחתונים שהם זו"ן, שמטרם שנמתקה המלכות בבינה, היתה הנוקבא בבחינת תהו, שעליה נאמר והארץ היתה תוהו), משום זה רצה הקב"ה ליתן התורה לאומות העולם, שהוא ברית מילה ממש, (כלומר שעל ידי התיקון של ברית מילה היו ממתיקים את המלכות בבינה, אבל האומות לא רצו לקבלה), ונשארה הארץ חרבה ויבשה... (בראשית רטו, ועיין שם עוד)

כי עד שלא ברא הקב"ה את העולם היה שמו סתום בו, והיה הוא ושמו הסתום בתוכו אחד, (שמו פירושו מלכות, שמטרם הבריאה היתה כלולה וסתומה בא"ס ב"ה בלי שום גילוי והיכר, והיה אז הוא ושמו הסתום בו אחד), ולא נגלה דבר עד שעלה ברצונו לברוא העולם, והיה רושם ובונה עולמות ולא היה להם קיום ונחרבו, (דהיינו העולמות שיצאו מהמלכות בעת צמצום א', הנקראים עולמות דתהו, שבהם היתה שבירת הכלים שהם חורבן עולמות הללו, ועליהם אמרו חז"ל מתחלה נברא העולם במדת הדין, דהיינו מלכות דצמצום א' שנקראת מדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, דהיינו שנחרבו, שיתף עמו מדת הרחמים)... (שם רצד, ועיין שם עוד)

אמר רבי חייא העולם היה בעניות מיום שאדם עבר על מצות הקב"ה עד שבא נח והקריב קרבן ונתיישב העולם. אמר רבי יוסי לא נתיישב העולם, והארץ לא יצאה מזוהמת הנחש עד שעמדו ישראל על הר סיני ונתאחזו בעץ החיים, אז נתיישב העולם... (נח פח)

תא חזי, עולם התחתון (שהיא רחל, נוקבא דז"א), הוא בגלוי, והוא התחלת הכל לעלות במדרגות, כמו שחכמה עלאה, דהיינו חכמה דא"א, היא התחלת הכל... (ויצא קנ, ועיין שם עוד)

רבי חייא פתח, לכן אנשי לבב שמעו לי וגו', תא חזי, כאשר ברא הקב"ה את העולם עשה אותו על דין, והוא מתקיים על דין, וכל מעשי העולם מתקיימים על דין, מלבד שבכדי לקיים העולם שלא יאבד, הקב"ה פורש עליו רחמים, ורחמים האלו מעכבים את הדין שלא יכלה את העולם, והעולם מתנהג ברחמים ומתקיים על ידו... (וישב כה)

אלא תא חזי, כתוב מן העולם ועד העולם, ולמדנו עולם למעלה עולם למטה, עולם שלמעלה משם הוא ההתחלה להדליק הנרות, (היא הבינה, שהיא שורש כל המוחין המכונים נרות), עולם שלמטה שם הוא הסיום, (דהיינו המלכות המסיימת כל הספירות), והוא נכלל מכולם, ומעולם שלמטה הזה מתעוררות הגבורות לתחתונים. ובעולם הזה (שלמטה), עושה הקב"ה אותות לישראל ויקרו להם נסים, וכשמתעורר עולם הזה לעשות נסים, כל המצרים צללו בים על ידי עולם הזה, וקרה לישראל נס בעולם הזה. ועל כן כתוב, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, דהיינו עד שיתעורר עולם ההוא ויהיו נמסרים בדיניו, וכיון שנמסרו לו להיות נדונים, אז כתוב, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, זה שאמר מן העולם ועד העולם, עד העולם בדיוק, דהיינו עד שיתעורר העולם שלמטה, אז כתוב, ויאמינו בה' ובמשה עבדו. (בשלח רה)

פתח ר' יוסי ואמר, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, אם בארץ ישראל מברכים, בחוץ לארץ מאין לנו (שצריכים לברך, ומשיב), אלא הקב"ה כשברא העולם חלק העולם, (מקום) הישוב לצד אחד, (ומקום) החרב לצד האחר. וחלק את (מקום) הישוב וסיבב העולם מסביב נקודה אחת, ומי היא, היא ארץ הקדושה, כי ארץ הקדושה היא אמצעית העולם, ובאמצעה של ארץ הקדושה היא ירושלים, ואמצעה של ירושלים היא בית קדשי הקדשים, וכל הטוב וכל המזון של הישוב כולו יורד שמה מלמעלה, ואין לך מקום בכל הישוב שאינו ניזון משם.

חלק את מקום החרב, ולא נמצא חורבן חזק בכל העולם זולת מדבר ההוא, שישראל שברו כחו וגבורתו ארבעים שנה... ואם היו ישראל נמצאים צדיקים בארבעים שנה האלו, היו מעבירים את הסטרא אחרא ההוא מן העולם... (תרומה תקסא)

תא חזי, היופי של העולם והמראה של העולם לא נראה בעולם עד שנבנה והוקם המשכן והארון נכנס אל הקדש, משעה ההיא נראה המראה של הכל בעולם, (דהיינו השכינה), ונתתקן העולם... (פקודי מב)

ועל כן יש מקום בישוב, שבעת שמאיר לאלו (שבצד זה של הכדור), הוא חושך לאלו, (שאר בצד זה של הכדור, ונמצא) שלאלו יום ולאלו לילה. ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה. וזה שאמר בספרי הראשונים, ובספרו של אדם הראשון, (שז' ארצות הן זה תחת זה, ורקיע מפריש בין כל ארץ וארץ)... (ויקרא קמב)

ועם כל זה עולם התחתון לא נשלם ולא היה שלם, ולא נמצא בקיומו עד שבא אברהם ונתקיים העולם אבל לא נשלם, עד שאברהם נמצא בעולם ואחז בו בימין, (שהוא חסד), כמי שאוחז בימינו של מי שנפל. בא יצחק ואחז בידו של העולם בשמאל, (דהיינו בגבורה), ונתקיים העולם יותר, כיון שבא יעקב אחז באמצע, בגוף, (שהוא קו האמצעי), ונכלל בב' הצדדים ונתקיים העולם ולא היה מתמוטט. ועם כל זה לא נשתל (העולם) בשרשיו, עד (שיעקב) הוליד י"ב שבטים וע' נפש, ונשתל העולם. ועם כל זה לא נשלם עד שקבלו ישראל התורה והוקם המשכן, אז נתקיימו העולמות ונשלמו ונתבשמו העליונים והתחתונים. (במדבר ה)

עולם ועולם מהו (שאומר ב' פעמים עולם, מעולם ועד עולם). א"ר יצחק הוא כמו שנתתקן באדרא קדישא, עולם הוא אחד, (ועד) עולם הוא שני, (שהם שני עולמות ז"א ומלכות). א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם היה צריך לומר (עם ה' הידיעה), אמר לו ב' עולמות הם וחזרו אחד, (כלומר שמתיחדים זה בזה, ועל כן אינו אומר בכל אחד ה' הידיעה). א"ר אלעזר לר' יצחק, עד מתי תסתום דבריך, מן העולם ועד העולם (פירושו) הכלל של סוד העליון, דהיינו אדם שלמעלה (שהוא ז"א), ואדם שלמטה, (שהוא מלכות), והיינו (שכתוב) עולם ועולם, וכתוב ימי עולם, וכתוב שנות עולם, וכבר העמידוהו באדרא קדישא עליונה. (נשא קלט)

אבל תא חזי, כתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, סוד הדבר הוא, שלשה עולמות יש לו להקב"ה שהוא נסתר בתוכם, עולם הראשון הוא עולם העליון הנסתר מכל, שלא נסתכל בו ולא נודע בו חוץ מאותו שהוא גנוז בתוכו, (הוא עולם ז"א דאצילות).

עולם השני, הקשור באותו עולם שלמעלה, זה הוא שהקב"ה נודע ממנו, כמו שכתוב, פתחו לי שערי צדק, זה השער לה', (הוא עולם המלכות דאצילות, שהיא שער לז"א), וזה הוא עולם השני.

עולם השלישי הוא עולם התחתון מהם, שנמצא בו פירוד, (דהיינו בי"ע, שעליהם נאמר ומשם יפרד וגו'), וזה הוא עולם שמלאכים עליונים שורים בתוכו, והקב"ה נמצא בו ואינו נמצא בו, נמצא בו עתה, וכשרוצים להסתכל ולדעת אותו, מסתלק מהם ואינו נראה, עד שכולם שואלים איה מקום כבודו, ברוך כבוד ה' ממקומו, וזה הוא עולם שאינו נמצא שם תמיד...

עולם השני הוא עולם הקשור בעולם העליון, וזה הוא גם עדן הארץ, שזה הוא קשור בעולם אחר עליון, (ומעולם) זה נודע ומושג עולם אחר.

עולם השלישי הוא עולם עליון נסתר גנוז וסתום, שאין מי שיודע אותו, כמו שכתוב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, והכל כעין העליון, (דהיינו כמו שיש ג' עולמות למעלה כנ"ל), שכתוב כי בצלם אלקים עשה את האדם... (שלח מו, ועיין שם עוד)

ובאופן זה התקין הקב"ה את העולם, ועשהו גוף אחד, והתקין אברי הגוף מסביב הלב, והלב שורה באמצע כל הגוף, וכל האברים נזונים מלב ההוא, שהוא תוקפו של כולם, והכל תלוי בו, ולב ההוא מתקשר ומתאחד במוח עליון השורה למעלה.

תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם השרה את ים אוקינוס המקיף כל ישוב העולם, והישוב של כל ע' אומות מקיפים את ירושלים, וירושלים שורה באמצע כל הישוב, והיא מקפת את הר הבית, והר הבית מקיף את עזרות ישראל, והעזרות מקיפות את לשכת הגזית, (כלומר מבחינת החשיבות), ששם יושבים סנהדרי גדולה... וההיכל לבית קדש הקדשים, ששם שורה השכינה והכפורת והכרובים והארון, וכאן הלב של כל הארץ והעולם, ומכאן נזונים כל מקומות הישוב שהם אברים של הגוף הזה... (שם פד, ועיין שם עוד וערך מציאות)

...תא חזי לא נתקיים העולם ולא נשלם עד אותה שעה שיצא האדם בשלמות הכל ונתקדש היום, ונתתקן כסא קדוש למלך, (שהוא המלכות), אז נשלמו העליונים והתחתונים, ונמצא שמחה בכל העולמות.

באותה שעה שרוצה להתקדש היום, היו יוצאים רוחות ושדים לברוא להם גוף, ונתקדש היום ולא נבראו, ונשאר העולם כמו נפגם ממלאכתו ונחסר (מחמת מציאות הרוחות ושדים), כיון שנתקדשו ישראל ונשלמו במדרגתן, ונמצאו הלוים בצד שמאל, אז נשלם פגם ההוא של העולם שנעשה בצד שמאל, (מחמת מציאות הרוחות והשדים, כי על ידי הלוים נכלל השמאל בימין, ועל ידי זה נתקן השמאל). (קרח לו)

ולמדנו, אמר רבי אבא אמר ר' יוחנן, קודם שברא הקב"ה את העולם היה הוא ושמו אחד, והיה בדעתו לברוא את העולם, וברא קודם אלף עולמות, שנאמר האלף לך שלמה, ואחר כך ברא עולמות אחרים, להודיע שהכל נגדו כאין... (זהר חדש בראשית רלג)

תאני ר' שמעון, על שבעה עמודים הארץ עומדת, שנאמר חצבה עמודיה שבעה, והם תלויים על המים, וכנגדם אמר דוד המלך ע"ה שבעה קולות, דכתיב קול ה' על המים... (שם רמ, ועיין שם עוד)

א"ר יהודה אמר רב, כתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו. בשלשה דברים הללו נברא העולם, ועל שנים מהן הוא עומד, על התבונה ועל הדעת, והא תנינן תלת, א"ר יצחק, החכמה נטלה הקב"ה למעלה, והוא שמו, להודיע לעבדיו הצדיקים, והשנים עמדו בעולם והם קיומו... (שם רנב, ועיין שם עוד)

בראשית, יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שברא כל העולם והכינו בחכמה ובתבונה ובדעת, וכנגדן ברא ג' עולמות, עולם העליון, ועולם התחתון, ועולם התיכון, ונתן בעולם התחתון הקטן צורת שלשתן, צורת המדברת, וצורת הצומחת וצורת השכלית. ותדע לך כי העולם התחתון מתקיים באויר, כאשר תראה כי הגוף מתקיים בנפש, והנפש מתקיימת באויר, והאויר בבורא יתברך, תדע לך שהבורא יתברך ברא האדם וברא אותו בצלם ובצורה. והכינו מארבעה דברים מובדלים זה מזה, מאש, מרוח, ממים, מעפר, שנאמר והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים, אלו הם הד' דברים הנזכרים... (שם שיב)

...ובאלף השביעי ישאר העולם שמיטה וחרוב, ובאלף השמיני יתחדש העולם כמקודם, ויהיה מה שיהיה על דרך והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, ובשבילם נאמר, יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו... (שם תשא)

ויש להקב"ה עולמות רבים למעלה על כל צבאות השמים, ואלף ומאתים עולמות אחרים שנכנס בהם להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, איש יביא בפריו אלף כסף, היינו אלף עולמות שהקב"ה חושק אותם... (שם נח עא, ועיין שם עוד)

...אמר לו ר' שמעון מה אתה רוצה לעשות, אמר לו אני רוצה להחריב את העולם, משום שלא נמצאים שלשים צדיקים בדור, כי כך גזר הקב"ה על אברהם, ואברהם היה יהיה, בגימטריא שלשים, אמר לו ר' שמעון, בבקשה ממך, לך לפני הקב"ה ואמור לו, בן יוחאי נמצא בעולם... (וירא ב)

תלמוד בבלי:

וא"ר חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו', מאי כי זה כל האדם, א"ר אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו, ר' שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר, כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. (ברכות ו ב)

...מה הקב"ה מלא כל העולם, אף נשמה מלאה את כל הגוף... (שם י א)

רב ושמואל, ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר כל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, וחד אמר כל העולם כולו נזונין בזכותם, והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין. (שם יז ב)

...אמר לה הקב"ה, בתי, י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת עזבתני ושכחתני... (שם לב ב)

על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם... כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם, משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם... (שם נד א)

ואמר רבא לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי. (שם סא ב)

אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה, ברא שבלול לכתית, ברא זבוב לצרעה, יתוש לנחש, ונחש לחפפית, וסממית לעקרב... (שבת עז ב)

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. (שם קיט ב)

אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא חטוף ואכול חטוף ושתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי. (עירובין נד א)

אמר רבא שיתא אלפא פרסי הוי עלמא, וסומכא דרקיעא אלפא פרסי, חדא גמרא וחדא סברא... תא שמע מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומצרים אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים בעולם, ועולם אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן, ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם. תא שמע דתנא דבי אליהו רבי נתן אומר כל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב, תדע, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח עומד כנגדו, לארבע רוחות העולם כנגדו, מכלל דכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב. תא שמע עגלה בצפון ועקרב בדרום, וכל הישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב, וכל הישוב כולו אינו הוה אלא שעה אחת ביום... מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך ה' מאות שנה, ובין כל רקיע ורקיע מהלך ה' מאות שנה, וכן בין כל רקיע לרקיע.

תנו רבנן, חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין... חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע, א"ר ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין... (פסחים צד א וב)

תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם... ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם... (ר"ה י ב)

תניא רבי יהודה אומר משום ר"ע בראשון מה היו אומרים, לה' הארץ ומלואה, על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו... (שם לא א)

ושתיה היתה נקראת (האבן), תנא שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם, דתניא, רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא, שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו. רבי יהושע אומר עולם מן הצדדין נברא, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו. רבי יצחק (נפחא) אמר אבן ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם, שנאמר על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה, וחכמים אומרים מציון נברא, שנאמר מזמור לאסף א-ל אלקים ה', ואומר מציון מכלל יופי, ממנו מיכלל יפיו של עולם... (יומא נד ב)

תנו רבנן, ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות. ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו'. ארץ ישראל שותה תחילה וכל העולם כולו בסוף שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו'. (תענית י א)

תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חושך... תניא רבי יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואינן יודעות על מה הן עומדות, הארץ על מה עומדת, על העמודים, שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, עמודים על המים, שנאמר לרוקע הארץ על המים, מים על ההרים, שנאמר על הרים יעמדו מים, הרים ברוח, שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, רוח בסערה, שנאמר רוח סערה עושה דברו, סערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם. וחכמים אומרים על י"ב עמודים עומדת, שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, ויש אומרים ז' עמודים, שנאמר חצבה עמודיה שבעה, ר"א בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו, שנאמר וצדיק יסוד עולם. 

א"ר יהודה שני רקיעים הן, שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים, ר"ל אמר שבעה, ואלו הן... (חגיגה יב א וב, וראה שם עוד וערך בריאה ומציאות)

...ואלא עלמא אמאי קא מקיים, אקדושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא, שנאמר ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים, הא יש סדרים תופיע מאופל. (סוטה מט א)

ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד וכו', בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה. (קידושין מ ב)

כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש, אינגיד, א"ל אבוה מאי חזית, א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, א"ל עולם ברור ראית... (בבא בתרא י ב)

ר' אליעזר אומר עולם לאכסדרה הוא דומה, ורוח צפונית אינה מסובבת, וכיון שהגיע חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע, ורבי יהושע אומר עולם לקובה הוא דומה, ורוח צפונית מסובבת, וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה... (בבא בתרא כה א)

אמר רבי יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם... ואמר רב יהודה אמר רב, בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, אמר לפניו רבונו של עולם, די שאעמוד בשלי, מיד בעט בו והרגו... (שם עד ב)

שררך זו סנהדרין, למה נקרא שמה שררך, שהיא יושבת בטיבורו של עולם, אגן שהיא מגינה על כל העולם כולו... (סנהדרין לז א)

לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. (שם)

חכמת בנתה ביתה זו מידתו של הקב"ה שברא את כל העולם כולו בחכמה... (שם לח א)

אמר רב אחא בר יעקב אימסר עלמא בידא דטפשאי... (שם מו ב)

...שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, לצדיקים רע להן ורע לעולם, יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם, פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם. שקט לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם. (שם עא ב)

ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, צדיקים מה הן עושין, הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים... (שם צב ב)

אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. אביי אמר תרי חרוב, שנאמר ויחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו... תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות, וביובל האחרון בן דוד בא... (שם צז א)

...דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי. (שם ק א)

שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא... (שבועות לט א)

...אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. (עבודה זרה י ב)

בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים. (שם)

...הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולם מפני השוטים, אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר הרי שגזל סאה של חטים וזרעה בקרקע, דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין... (שם נד ב, וראה שם עוד)

הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. (אבות א ב)

ר' יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. (שם ד טז)

בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. (שם ה א)

ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם תולה ארץ על בלימה. אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה, רבי אבהו אמר מי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר ומתחת זרועות עולם. (חולין פט א)

...ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם, ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בא"י, ואם שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן, כשהוא אומר ואקחה שלשים הכסף ואשליך אותו בית ה' אל היוצר, הוי אומר שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן... (שם צב א)

רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, יאהב את התוכחות, שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכה. (תמיד כח א)

תלמוד ירושלמי:

אליהו ז"ל שאל לר' נהוריי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו, אמר לו לצורך נבראו, בשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואומר, מה אלו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך לא כל שכן, אמר ליה עוד הן יש בהן צורך, זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, שבלון לחזיות, סממית לעקרב. (ברכות סד א)

רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין, חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה... (פאה ד א)

כהדא דר' בא ר' יונה בשם רבי לוי בבי"ת נברא העולם, מה בי"ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד, כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן מה לפנים מה לאחור... ולמה בבי"ת, שהוא בלשון ברכה, ולא באל"ף שהוא לשון ארירה, אמר הקב"ה איני בורא את עולמי אלא בבי"ת, שלא יהו כל באי העולם אומרין היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה, אלא הריני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה, ואולי יעמוד. ר' אבהו בשם ר' יוחנן בשתי אותיות נבראו שתי עולמות, העולם הזה והעולם הבא, אחד בה"א ואחד ביו"ד, מה טעמא כי בי-ה ה' צור עולמים, ואין אנו יודעין אי זה נברא בה"א ואי זה מהם נברא ביו"ד, אלא מן מה דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה"א בראם, הוי העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד. מה ה"א פתוח מלמטן רמז לכל באי עולם שהן יורדין לשאול, מה ה"א יש לו נקודה מלמעלן משעה שהן יורדין הן עולין... (חגיגה י א, וראה שם עוד וערך בריאה)

העולם עשוי ככדור, א"ר יונה, אלכסנדרוס מוקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה... (ע"ז יח ב)

מדרש רבה:

אבל הקב"ה אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את העולם, הוא לבדו מתקלס בעולמו, הוא לבדו מתהדר בעולמו... (בראשית א ד)

א"ר בניה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ וגו'. ר' ברכיה אמר בזכות משה, שנאמר (דברים ל"ג) וירא ראשית לו. רבי הונא בשם רבי מתנה אמר בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים, ומה טעם בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא חלה... (שם שם ו)

למה נברא העולם בב', להודיעך שהן שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. דבר אחר למה בב' שהוא לשון ברכה... (שם שם יד)

אמר ר' אבהו מלמד שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי, יתהון לא הניין לי. א"ר פינחס טעמיה דר' אבהו, וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי, יתהון לא הניין לי. (שם ג ט)

...אבל הקב"ה לא קרה את עולמו אלא במים, שנאמר המקרה במים עליותיו. (שם ד א)

אל מקום אחד, ר' יודן בשם ר' לוי ור' ברכיה בשם ר' יודן ב"ר שמעון אמר, כל העולם כולו מים במים, ואתה אומר אל מקום אחד, אתמהא, משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין, נצרך המלך למקומן, מה הוא עושה להן, מתירם ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחת, כך דרך הקב"ה על מי בראשית וסילקן בים אוקינוס... (שם ה ב)

דרש ר' אבהו, אוקיינוס גבוה מכל העולם כולו, וכל העולם כולו מימיו הם שותין. (שם)

...כך אמר הקב"ה לעולמו, עולמי עולמי, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. (שם ט ד)

...א"ר הונא אם על סדורו של רעם אין אתה יכול לעמוד, על סדורו של עולם על אחת כמה וכמה, אתמהא, ואם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על סדורו של עולם, אמור לו אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, אחרי מלך מלכי המלכים הקב"ה אתה יכול אתמהא. (שם יב א)

ה' אלקים, למלך שהיו לו כוסות דקין, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעים, צונן הם מקריסין, מה עשה המלך, ערב חמין בצונן ונתן בהן ועמדו. כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה (חטאיו) סגיאין, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד. (שם יב טו)

ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש. א"ר שמואל חמשה הן, נח, אתמול אבנים שחקו מים (איוב י"ד), והכא את אמר ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה, אתמהא, אלא ראה עולם חדש... (שם ל ט)

כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. (שם לט א)

א"ר סימון בכל מקום שנאמר ויהי אחרי חזר העולם לאחוריו, ויהי אחרי מות אברהם, מיד וכל הבארות וגו' סתמום פלשתים. (שם סב ז)

ויפגע במקום, ר' הונא בשם ר' אמי אמר, מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות ל"ג) הנה מקום אתי... (שם סח י)

ג' בריות קדמו את העולם, המים והרוח והאש, המים הרו וילדו אפלה, האש הרה וילדה אור, הרוח הרה וילדה חכמה. ובשש בריות אלו העולם מתנהג, ברוח, בחכמה, ובאש, ובאור, ובחשך ובמים... נאה העולם, ברוך המקום שחצבו ובראו בדבר, אשריך העולם שהקב"ה המלך בך... האלקים יהי שמו מבורך הוא גדול ואיקונין שלו גדולה, העולם קטן והוא גדול מן העולם, שנאמר כי בי-ה ה' צור עולמים, מה תלמוד לומר צור עולמים, שני עולמים עליו אינן חשובין כלום, לכך נאמר ה' אלקי גדלת מאד... (שמות טו כב, וראה עוד ערך בריאה)

ר' פנחס בשם ר' ראובן, אמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי אומר לך מי בראך מי יצרך, יעקב בוראך יעקב יצרך, ככתוב בוראך יעקב ויוצרך ישראל. (ויקרא לו ד)

דבר אחר שלח תשלח, א"ר אלעזר לא היה צריך לומר כן, אלא אמר הקב"ה הואיל ונתעסק בכבודו של עולם ובתיקונו של עולם כדאי שתנצל. (דברים ו ג)

א"ר אחא מכאן שהיה לו להקב"ה עולמות ויצא להראות בהן. (שיר השירים א מח)

...וארכו של עולם ת"ק שנה מהלך, ורחבו מהלך ת"ק שנה, והוא אחד מארבע מאות שנה לגיהנם, ומוצא הילוכה של גיהנם ב' אלפים מאה שנה, מצינו שכל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם, ועולם אחד בס' בעדן, ועדן אין לה שיעור. (שם ו יד)

ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בש"ר שמעון בן אלעזר, שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד ז' עולמות שאדם רואה. בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו, בן ב' וג' דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין, בן י' שנה קופץ כגדי, בן כ' כסוס נהים משפר גרמיה (מיפה עצמו) ובעי איתתא. נשא אשה הרי הוא כחמור, הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות, הזקין הרי הוא כקוף, הדא דתימר בעמי הארץ, אבל בבני תורה כתיב והמלך דוד זקן, אף על פי שהוא זקן, מלך... (קהלת א ג) 

מדרש תנחומא:

א"ר שמואל בן נחמן עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים, משנבנה נתבסס העולם ועמד בישובו, מנין שכן הקב"ה אומר לגד הנביא שיאמר לדוד, לך ואמרת אל עבדי אל דוד... ונטעתיו ושכן תחתיו, ונטעתים אין כתיב כאן אלא ונטעתיו לעולם, שהעולם יהיה מתבסס... (תרומה ט)

דבר אחר, כתיב ה' בחכמה יסד ארץ וגו' (משלי ג'), ואומר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה, ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם, וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן, כיצד, כשברא הקב"ה את עולמו כילוד אשה בראו, מה ילוד אשה מתחיל בטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעה צדדין, כך התחיל הקב"ה לבראות את עולמו מאבן שתיה תחלה וממנה הושתת העולם... (פקודי ג)

כך שנו רבותינו, שלשה מתנות ברא הקב"ה בעולם, חכמה, וגבורה ועושר, זכה אדם לאחד מהן נוטל חמדת כל העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעושר זכה בכל, אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה, אבל גבורתו ועשרו של אדם אינה כלום... (מטות ה)

פרקי דרבי אליעזר:

עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו הגדול בלבד, ועלה במחשבה לברא את העולם והיה מחריט את העולם לפניו ולא היה עומד, משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהוא רוצה לבנות פלטרים שלו, אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו ומוצאיו אינו מתחיל לבנות, כך הקב"ה החריט לפניו את העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה. שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם... (פרק ג)

...קורקוסי השמים במימי אוקיינוס הם אחוזים, שמימי אוקיינוס בין קצות הארץ לקצות השמים, וקצות השמים על מימי אוקיינוס הם פרושים, שנאמר (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו... ארבע רוחות בעולם, רוח פנת המזרח, רוח פנת המערב, רוח פנת הדרום, רוח פנת הצפון, רוח פנת המזרח משם האור יוצא לעולם, רוח פנת הדרום משם טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם, רוח פנת המערב משם חושך יוצא לעולם, רוח פנת הצפון משם אוצרות השלג ואוצרות הברד וקור וחום וגשמים יוצא לעולם, דבר אחר רוח פנת הצפון ברא ולא גמרו, אמר שכל מי שיאמר שהוא אלוה יבא ויגמור את הפנה הזאת שהנחתי, וידעו הכל שהוא אלוה, ושם הוא מדור למזיקין ולזועות לרוחות ולשדים ולברקים ולרעמים, ומשם רעה יוצאת לעולם... (שם)

שבעה עולמות ברא הקב"ה, ומכולם לא בחר אלא עולם שביעי, ששה לצאת ולבא, ואחד שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם. (פרק יח)

אבות דרבי נתן:

...אך כך הקב"ה יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בחכמתו ובתבונתו ברא את כל העולם כלו, וברא את השמים ואת הארץ עליונים ותחתונים, ויצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם, זה שערות של אדם, ברא חיה רעה בעולם, וברא חיה רעה באדם, זה בני מעיו של אדם... (פרק לא)

מסכת דרך ארץ זוטא:

אבא יוסי בן יוחנן משום שמואל הקטן אומר, העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו זה אוקינוס שמקיף את כל העולם, שחור שבו זה העולם, קומט שבשחור זה ירושלים, פרצוף שבקומט זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו ובימי כל ישראל אמן. (פרק ט)

שוחר טוב:

אמר רבי יודן לא ברא הקב"ה את עולמו אלא בזכות אברהם, שנאמר (בראשית ב') השמים והארץ בהבראם, הן הן האותיות של אברהם... (תהלים קד)

מדרש משלי:

א"ר נחמיה בוא וראה כמה מדה טובה ברא הקב"ה לעולמו עד שלא ברא עולמו, ואיזו זו תורה. (פרשה ח)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר על כן עלמות אהבוך, אלו ימות עולם, אמר כמה שנים נקרא עולם, הוי אומר נ' שנה נקרא עולם, שנאמר (ש"א ב') וחנה לא עלתה וגו' וישב שם עד עולם, מה נ' שנה שנאמר בשמואל הרמתי נקרא עולם, ונ' שנה שנאמר בעבד עברי נקרא גם כן עולם, שנאמר (שמות כ"א) ועבדו לעולם, נמצא משנברא העולם עד עכשיו תשעים עולמות וצ"ד שנים, לכך נאמר עלמות אהבוך. (פרק ו)

...מכאן אמרו בשמונה דברים העולם חרב, ובארבעה דברים העולם מתישב, בה' דברים העולם חרב, על הדינין, ועל ע"ז, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל חילול השם, על דברים מכוערים שאדם מוציא מפיו, ועל גסות הרוח, ועל לשון הרע, ויש אומרים אף על החימוד... ובארבעה דברים העולם מתיישב, מתוך הצדקה, ומתוך הדין, ומתוך האמת, ומתוך השלום. (פרק טו)

תנא דבי אליהו זוטא:

...ואם לקתה (חמה) באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו, ואם פניה של חמה דומה לדם חרב בא לעולם, ואם דומה לשק רעב בא לעולם, ואם דומה לזה ולזה חצי חרב וחצי רעב משתלחין על העולם... (פרק טז)

...ואחר כך מחריב הקב"ה את כל העולם כולו, שנאמר (ישעיה ב') ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ומחדש הקב"ה את השמים ואת הארץ, שנאמר (שם ס"ו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו', ומחיה הקב"ה את המתים... (פרק כ)

אותיות דר"ע:

דבר אחר בי"ת, מה נשתנה בי"ת מכל האותיות שברא בו הקב"ה כל סדרי בראשית, אלא מפני שגלוי וידוע היה לפני הקב"ה ששני פעמים עתיד העולם ליחרב, אחד בימי המבול ואחד בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש שנים, שבי"ת בגימטריא שנים.

מדרשים:

ארכו של עולם ת"ק שנה ורחבו ת"ק שנה והוא עגול וים הגדול הנקרא אוקיינוס מקיף אותו, והים הגדול עומד על סנפיריו של לויתן, ולויתן שרוי בתוך המים התחתונים ואינו דומה בהן אלא כדג קטן שבתוך הים, ומים התחתונים עומדים על שפת מימי אוקיינוס, ואינן דומין בהן אלא כמעין קטן שעל שפת הים, כן המים התחתונים כנגד מי אוקיינוס, ומי אוקיינוס עומדין על שפת מימי בראשית ודומין מי אוקיינוס כנגדן כמעין קטן שעל שפת הים... (מדרש כונן וראה שם עוד)

כל לעולם שבתורה חסר ו' בר מן ב' שהן מליאין, וגם בך יאמינו לעולם (שמות י"ט), לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם (דברים כ"ג). וגם בך יאמינו לעולם למה מלא, שכל העולם כולו בטל ודבר אחד מן התורה לא יבטל.

לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם למה מלא, שאף על פי שהן מתגיירין שנאה טמונה בלבם. (מדרש חסרות ויתרות יתרו)

ילקוט שמעוני:

וירא אלקים את כל אשר עשה, מלך בשר ודם בונה פלטין מביט בעליונים בראיה אחת ובתחתונים בראיה אחת, אבל הקב"ה מביט בעליונים ובתחתונים בראיה אחת, והנה טוב זה העולם הזה, מאד זה העולם הבא, הביט בהן הקב"ה בראיה אחת, למלך שבנה פלטין ראה אותה וערבה לו, אמר פלטין פלטין, הלואי תהא מעלת חן בעיני כל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. (בראשית פרק א, טז)

ילקוט ראובני:

שמיטה שעברה היה שמיטת חסד, ושמיטה זו היא גבורה, ומרוב קושי המדה היה הקב"ה בונה עלמין ומחריבן, עד שהוצרך ה' להתנות עם כל מעשה בראשית שיהיו הכל בדין, ואם לאו שיחזור העולם לתהו ובהו, ולכן התנה שיהו הכל בדין, ובתנאי זה נברא הכל, וזה התנאי שיהיו כל הנשמות גלגול וגלות גופים, כך לאותיות, כך לתורה, שמידת הגבורה קנתה הכל מן הבינה, ואפילו שכינה נמכרה גם כן כשאר קנינים, וגם כן ישראל, דכתיב כי נמכרנו אני ועמי, רוצה לומר השכינה נקרא אני ועמי ישראל. (בראשית)

ואם תאמר מאחר שצפוי וגלוי הכל לפני הקב"ה למה לו לברא עולמות ומחריבן, מאחר שכבר ידע שלא יכולים לסבול, יש לומר שכוונת הקב"ה כשברא העולם להיות באדם בחירה ורצון שיהיה טוב ורע בעולם, היינו הטוב הוא האור בעצמו, והרע הן הקליפות, ובמעשה הטוב של הצדיקים גורם להעלות אותן ניצוצות שבתוך הקליפות ונבללים בטוב גם הם, והרשע כשחטא גורם ירידת האור שהוא טוב להתערב. (שם)

ויברך אותם אלקים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים, דגי הים משמיטה שעברו, ובריות היבשה הם מזה השמיטה העומדים בתקפם ובגבורתם, ועל כן יד כולם עליהם... (שם)

ש"י עולמות הן להשפיע הברכה והטובה להנחיל אוהבי יש, ומסר ה' חותמן ביד אברהם שהוא במדת א"ל ביסוד א"ל הוא חותם י"ש עולמות, וי"ש כיתות המקטרגים יש שם שלא ליטול מאוצרות ההם, כלומר מי שאינו ראוי... (בשלח, ועיין שם עוד)

אלו כל הדורות שהיו מאדם עד משה, אף על פי שהיו ביניהם צדיקים כגון חנוך נח אברהם יצחק יעקב, ואפילו הכי הואיל ולא היה בידם זכות התורה שהיא התורה שבכתב לא עמד העולם בזכותם אלא בחסד השי"ת, ואפילו שבאו להם מלאכים ולמדום לא הגיעו לתורה שבכתב, כי אין קיום בעולם אלא משניהם, התורה שבכתב ובתורה שבעל פה, והם תורה שבע"פ לדמות... (יתרו)

אמונות ודעות:

ושוב דקדקתי ואמרתי, ושמא יש כאן ארצות רבות ושמים רבים וכל שמים מהם מקיפה ארץ שלה, ויהיו אם כן עולמות שאין להם סוף. ונראה לי שזה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן בטבע שיהא עפר מעל האש, ולא אויר מתחת למים באופן טבעי, כי האש והאויר קלים, והעפר והמים כבדים, אז ידעתי שאלו היה במציאות גושי עפר מחוץ לארץ הזאת, כי אז היו בוקעים כל אויר וכל אש עד שיתאחדו עם עפר הארץ הזאת... לכן הסקתי מסקנה גמורה שאין שמים זולת השמים הזאת, ואין ארץ זולת הארץ הלזו, ושהשמים האלה יש לה תכלית, והארץ הלזו יש לה תכלית, וכיון שגופותיהם מוגבלים, כך כחם מוגבל, ולא יתכן שיתקיימו אחר כלות אותו הכח, ולא שימצאו לפני היותו... (מאמר א פרק א, וראה עוד בריאה)

ואנשים מהם חקרו תיבת עולם, ואמרו מצאנוה בלשון העברים משתנה, אמרנו כן יש לה שלשה ענינים, האחד חמשים שנה, והשני ימי חיי אותו הנזכר, והשלישי כל זמן קיום העולם... (מאמר ג ט)

חובת הלבבות:

אך כמה סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם, נאמר כי פנות החכמה המקויימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם שבע, אחת מהנה סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו, בראותנו עמידת הארץ באמצע, והמים סמוכים לה למעלה ממנה והאויר סמוך להם, והאש למעלה מכולם על משקל ושעור לא ישתנה ממנו דבר, כל אחד מהם שוקד על מקומו המתיחד בו והמוגבל לו, והים עומד והמים אסורים בתוכו, לא יעברו את גבולו, ואם יהמו גליו ויסתערו רוחותיו... והפנה השנית סימן החכמה הנראה במין האדם אשר הוא העולם הקטן אשר בו השלמת סדרי העולם ויפיו וזיונו ותמימותו... (שער ב הבחינה פרק ד, וראה עוד ערך מציאות)

...ויחשוב בנפשו ויעביר על לבו כל מה שהשיג בחושיו משרשי העולם וענפיו ופשוטו ומרכבו ועליונו ותחתונו, שכולו עומד בדבר ה' ושומר ברית ה', האם ראה ממנו דבר יוצא מקשר עבודת הא-ל יתעלה או שממרה דברו ומפר בריתו, ואלו היינו מעלים במחשבתנו שדבר מהם עבר ברית הבורא ונשתנה טבעו, או שהארץ סרה מן האמצע ויצאו מי הים ועברו גבולם וכסו פני הארץ ההיה אדם נשאר על פני האדמה, ויותר נפלא מזה באברי האדם אלו היו עוברים ברית הבורא באדם וינוחו אבריו הטבועים על התנועה או ינועו הנחים מהם, או אם לא היו מגיעים אליו החושים מה שנצטוו להגיע אליו, היה חבורו נפסד והרכבתו נתקת ובטלה הנהגתו, והאיך לא יתבייש האדם לעבור ברית אלקיו בעולם שלא עבר ברית אלקים בו ובעוזרים שחייבם בעבודתו וסבל כל ענינו והם אבריו... (שער ח חשבון הנפש פרק ג ו)

והשלשה ועשרים הבחינה בכל מה שיש בעולם מקטני הבריאות וגדוליהם, ומעלות המדברים בו ומדרגות הברואים בתחתונו ועליונו ותכונת הגלגלים ותנועות השמש והירח והכוכבים העומדים וההולכים, וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות ויציאת הולד מן הרחם, ומה שהוא יותר נפלא מזה ויותר דק ויותר נראה ויותר נסתר מפלאי הבורא יתברך המורים על תמימות חכמתו ויכלתו והנהגתו הטובה וחנינתו הכוללת ורחמיו ורוב השגחתו על הברואים. ואל ישיאך רוב ראותך אותם ואורך רגילותך בהם על עזיבת התימה מהם... (שם שם כג)

רש"י:

והיה לך עבד עולם - יכול כמשמעו, תלמוד לומר (ויקרא כ"ה) "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו", הא למדת שאין זה אלא עולמו של יובל. (דברים טו יז)

אבן עזרא:

עוד כל ימי הארץ - לאות כי יש לה קץ קצוב, ומה נכבד דרש סביב שמנה עשר אלף, רק לא ידענו אחד מני אלף. (בראשית ח כב)

ועבדו לעולם - ידענו כי מלת לעולם בלשון הקדש הוא זמן, כמו כבר היה לעולמים, זמנים, וכן ועבדו לעולם, לזמנו של יובל, שאין זמן מועדי ישראל ארוך ממנו. ויציאת חירות כאילו עולם מתחדש. (שמות כא ו)

...והעולם העליון הוא עולם המלאכים הקדושים שאינם גופות ולא בגופות כנשמת האדם ומעלותם נשגבו מדעת הנקלות נגדם, וכל זה העולם כבוד, וכולו עומד ואין תנועה בשינוי בערך, רק מעמדו אינו בעצמו רק בשם הנכבד לבדו, ונשמת האדם ממינם... (שמות ג טו)

זכור ימות עולם - זמן שעבר. (דברים לב ז)

עולם - אין עולם במקרא אלא זמן ונצח, ורוצה לומר שה' מושל לעולם. (תהלים סו ז)

רמב"ן:

...ודע כי נכלל עוד במלת לעשות כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם, כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה, שלכך אמרו יומו של הקב"ה אלף שנים, והנה בשני הימים הראשונים היה העולם כולו מים ולא נשלם בהם דבר, והם רמז לשני אלפים הראשונים שלא היה בהם קורא בשם ה'... ביום הששי בבקר תוצא הארץ נפש חיה למינה, והיתה בריאתם קודם זרוח השמש, כענין שכתוב "תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון", ואז נברא האדם בצלם אלקים, והוא זמן ממשלתו, שנאמר "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב", והוא האלף הששי, שנאמר בו "כסאו כשמש נגדי", זהו בן דוד הנעשה בצלם אלקים... ויהיה זה קי"ח אחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל... היום השביעי שבת, רמז לעולם הבא שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים... (בראשית ב ג, וראה שם עוד)

ועבדו לעולם - ...והמשכיל יבין כי לעולם כמשמעו, כי העובד עד היובל עבד כל ימי עולם, ולשון מכילתא: רבי אומר בא וראה שאין עולם אלא חמשים שנה, שנאמר ועבדו לעולם, עד היובל. ושכח ר' אברהם מה שהשכיל וכתבו במקום אחר. (שמות כא ו)

...והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה, כבר רמז לו ר' אברהם שכתב וטעם שבת לה' ביום השבת וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה. וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו, בלשון אשר אשמיעך, ואם תזכה תתבונן. כבר כתבתי בסדר בראשית כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום השביעי שבת לה' אלקיך, כי יהיה שבת לשם הגדול, כמו ששנינו בשביעי מה היו אומרים, מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחי העולמים. והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים ירמזו לאשר יהיה בביאת כל ימי עולם, ועל כן החמיר הכתוב בשמטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב הגלות עליה... (ויקרא כה ב)

ומפני שהזכיר בדבריו "והארץ לעולם עומדת", אמר ה"ר משה ז"ל כי שלמה יאמין בקיום העולם לנצח ולא יאבד כלל, וקיים הרב כן שהוא אמת, ואמר כי דברי דוד אביו יותר חזקים בזה, שאמר "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד" (תהלים ק"ד ה'), כי מלת לעולם לא יחייב בלשון הקודש קיום נצחי אלא כשידבק בה מלת ועד. ואנחנו מה נעשה לדברי רבותינו, שאמרו שיתא אלפי הוי עלמא וחד חריב. ואשר אמר הרב כי חד אינו בטל גם החורבן, איננו כמשמעות דברי שלמה, אלא שהעולם כמנהגו נוהג לגמרי כמו שפירשתי. ועוד שהרי אמרו בכל המתים שהקב"ה עתיד להחיות אינן חוזרין לעפרן... אם כן הרי רבותינו נסכמים בבטול העולם ושיחזור למה שהיה. והנראה מלשונם כי אמרם לתוהו ובוהו, ירצו בו אפיסות מוחלטת... ובודאי אמת אמר הרב, כי מלת לעולם בלשון הקודש לא יחייב קיום נצחי, ואיני מביא ראיה בזה ממלת ועבדו לעולם שהוא עד היובל, כי שם הוא כפשוטו לעד, ויש בו סוד גדול ועמוק, אבל באמת הוא שיש בדברי שלמה וזולתו עולמים שפירושו זמנים, ורבותינו אמרו בפירוש, כל מקום שנאמר נצח ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים, וזה יביא לחשוב בפסוק "בל תמוט עולם ועד" (תהלים ק"ד ה') שהוא חזק מאד בקיום נצחי לעולם. אבל אני איני מאמין אלא לדברי רבותינו, שכיוצא בדברים הללו אין דעת חכם יכול להם בשום סברא. ומה שאמר דוד "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד" (שם), אינה ראיה וטענה כלל, כי הוא מספר ביכולתו של הקב"ה שיסד הארץ על בלימה, ואף על פי כן היא מיוסדת יפה שלא תמוט ולא תנטה כלל, אלא תעמוד לעולמים אין מספר להם... אבל כיון שנברא העולם ברצון ובחפץ פשוט, יהיה קיומו כל זמן היות החפץ בו, וכשיהיה חפץ בביטולו יהיה כן מיד. וכן שלמה שאמר "והארץ לעולם עומדת", אינו אלא כנגד ההבל שהזכיר, כי יאמר שהפרטים הכל בטלים וחוזרים לארץ כל ימי הדורות, כל זמן שדור הולך ובא הארץ עומדת לעולם... (דרשה על דברי קהלת, וראה שם עוד)

...הרי שרמז באלף השביעי שלשה דברים: חורבן העולם, ותענוג הנשמות וביטול היצר הרע. וכנגד חורבן העולם אמר דוד המלך ע"ה "המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו" (תהלים ק"ד), ונגד תענוג הנשמות אמר "אשירה לה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי" (שם), ועל התענוג הגדול ההוא ועל הטעם אשר אין ערך אליה אמר "בחיי", כי הם החיים התמידים... וכנגד ביטול היצר הרע והעברת רוח הטומאה אמר "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם" (שם). (שיר השירים ו)

מורה נבוכים:

ראה מציאות, חלק א פרק עב.

...סוף הדבר העיון יחייב שלא יתחייב הפסד העולם בהכרח, ולא נשאר אלא צד הגדת הנביאים והחכמים, אם באה ההגדה בשזה העולם יפסד על כל פנים או לא. כי רוב המונינו יאמינו שזה באה ההגדה בו, ושזה העולם יפסד כולו. והנה אבאר לך כי הענין אינו כן, אבל כתובים רבים באו בנצחותו, וכל מה שבא מפשוטו של דבר שיראה ממנו שיפסד, הענין מבואר בו מאד שהוא משל, כמו שאבאר. (חלק ב פרק כז)

...אמנם לשונו (של שלמה המלך) בנצחות הוא אמרו "והארץ לעולם עומדת", עד שהוצרך מי שלא שער בזה החודש שיאמר הזמן המשוער לה. וכן יאמרו באמרו יתעלה "עוד כל ימי הארץ", שהוא כל ימי הנגזרים לה. ואני תמיה מה יאמרו במאמר דוד "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד", ואם יהיה גם כן אמרו עולם ועד לא יחייב הנצחות, יהיה הא-ל יתעלה אם כן יש לו מדת זמן אחת, כי הכתוב אמר בנצחותו יתעלה, "ה' מלך עולם ועד". ואשר תדעהו, שהעולם לא יחייב הנצחות אלא כשיחובר בו "עד", אם אחריו באמרו "עולם ועד", או לפניו באמרו "עד עולם". אם כן מאמר שלמה "לעולם עומדת" למטה ממאמר דוד "בל תמוט עולם ועד". וכבר באר דוד עליו השלום וגלה נצחות השמים והתמדת חקיהם וכל מה שבהם על ענין לא ישתנה לעולם, ואמר "הללו את ה' מן השמים וגו' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור", רצוני לומר שאלו החוקים אשר חקקם לא ישתנו לנצח, כי זה החוק רמז לחוקות שמים וארץ הקודם זכרם. ואמר ירמיה ע"ה "אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה', גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי", כבר גלה גם כן שהם אף על פי שהיו נבראים, רצוני לומר אלו החקים, הם לא ימושו... (שם פרק כח)

...והענין אשר נלך סביבו כבר התבאר, והוא שהפסד זה העולם והשתנותו ממה שהוא עליו, או השתנות דבר מטבעו והמשכו אל השנוי ההוא, הוא דבר שלא בא אלינו בזה דברי נביא ולא דברי חכמים. ועוד כי אומרם שיתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב אינו העדר המציאות לגמרי, ואמרו וחד חרוב תורה על השאר הזמן, וזה עוד מאמר יחיד והוא על צורה אחת. ואשר תמצא לכל החכמים תמיד, והוא יסוד יעשה ממנו ראיה כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד, הוא אמרו "אין כל חדש תחת השמש", ושאין שם התחדשות בשום פנים ולא בשום סבה, עד שמי שלקח שמים חדשים והארץ חדשה, על מה שחשב אמר אף שמים שהן עתידין להבראות כבר ברואים ועומדים, שנאמר "עומדים לפני", יעמדו לא נאמר אלא עומדים... (שם פרק כט)

הרבה נבוכו מן השלמים בבקשת התכלית זה המציאות מה הוא. והנני מבאר לך איך תבטל זאת השאלה לכל אחת מן הדעות... ואחר זאת ההצעה דע שאין דרך לבקש תכלית לכלל המציאות, לא לפי דעתנו האומרים בחדוש העולם, ולא לפי דעת אריסט"ו בקדמות... אמנם לפי דעתנו בחדוש העולם בכללו אחר ההעדר, יש חושבים שזאת השאלה מחוייבת, רצוני לומר בקשת התכלית לכל זה המציאות, וכן יחשבו שתכלית המציאות כולו מציאות מין האדם לבדו לעבוד את השם, ושכל מה שנעשה אמנם נעשה בגללו. וזה הדעת כשיחקר כמו שצריך למשכילים יתבאר מה שבו מן הטעות, והוא שיאמר למי שיאמין זה שהכל מפני זאת התכלית, כלומר מציאות האדם, אם הבורא יכול, שימציאהו מבלתי אלו ההצעות כולם, או אי אפשר שימצא אלא אחריהם... אי אפשר בהכרח מבלתי שיגיע הענין בנתינת התכלית אלא כן רצה השם או גזרה כן חכמתו, וזהו האמת... (חלק ג פרק יג, וראה שם עוד וערך מציאות ואדם-ומציאות)

...וכן הוא דעתנו אנחנו, שעם מה שנאמינהו שהעולם מחודש, רוב חכמינו וידועינו לא יאמינו שזה ברצון לבד לא בזולתו, אבל יאמרו שחכמתו יתברך אשר תבצר ממנו השגתה חייבה מציאות זה העולם בכללו בהכרח כאשר נמצא, והחכמה ההיא בעצמה אשר לא תשתנה חייבה ההעדר קודם שנמצא העולם. תמצא זה הענין נזכר לחכמים הרבה בפירוש "את הכל עשה יפה בעתו"... (שם פרק כה)

כוזרי:

...וכבר דימו הפילוסופים העולם באדם גדול והאדם בעולם קטן, ואם הדבר כן, והאלקים הוא רוח העולם ונפשו ושכלו וחיותו, כאשר נקרא "חי העולם", כבר נתברר הדמיון על דרך השכל... (מאמר ד ג)

רבינו בחיי:

...ודע והבין שכל מצוי ומצוי שבעולם הוא עומד בכח מצוי אחר אי אפשר לעמוד בפני עצמו בלתי נמצא אחר, כגון שתאמר הרי שיש בכל העולם מין אחד בלבד והוא חי, אם אין ארץ לא יוכל לעמוד המין החי ההוא בעצמו, ואם כן כל העולם הזה וכל מה שהוא עליו אי אפשר שיתפרק מצוי אחד מאחד, כי כלו נקשר זה בזה העליון עם התחתון... וכבר נקרא האדם אצל חכמי המחקר עולם קטן, ונקרא העולם גם כן אצלם אדם גדול, לומר שהכל נקשר ומיוחד... ומזה הזכיר על הכלל "והנה טוב מאד", לפי שהכל יותר שלם מן החלק. (בראשית א לא)

ואולם לוז שם העיר לראשונה - ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם להשתכלל ולהתחדש, והנה הוא ראשית הבריאה והחדוש ועל כן גלה לנו כי שם העיר לראשונה לוז, מלשון לוז השדרה באדם, שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהברא לתחיית המתים, וכבר באר דוד המלך ע"ה הענין הזה ואמר, כי בריאת הארץ גם בריאת הנפש והגוף הכל מהאמצעית היא ציון, וזהו שאמר (תהלים נ') "מציון מכלל יופי" וגו'. (שם כח יט)

ועל דרך הקבלה, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, ירמוז על העולמות שברא הקב"ה במדת הדין קודם שברא העולם הזה, וקודם שיתגלה מלכותו בעולם הזה, זהו "לפני מלך מלך לבני ישראל", ומכאן שהיה בונה עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ושתף בהם מדת הרחמים... (שם לו לט)

ראובן שמעון - ...והיה ראוי שיזכיר לבנימן אחרון לכל אחיו, כי הוא הקטן שבכלן, ומה שהזכירו שביעי, מפני שהעולם השפל נחלק לשבעה אקלימים, והאקלים השביעי הוא ארץ ישראל, שהוא אמצע הישוב, והיא הנקודה מזוגה מקור וחום יותר משאר הארצות, מפני שהיא אמצעית לקצוות, ועל כן נכתב בנימן שביעי, לרמוז על בית המקדש שבאקלים שביעי, שהוא בחלקו של בנימן, ואף על פי שחכמי המחקר שסדרו האקלימים כתבו בקצת חבוריהם שארץ ישראל באקלים הרביעי, הכל הולך אל מקום אחד, כי כיון שהארץ היא הנקודה ויש ג' אקלימים מכאן וג' אקלימים מכאן, הנה היא רביעית לכל ג' וגו', והיא אמצעית והיא שביעית... (שמות א ג)

ועל דרך השכל, המנורה בשבעה נרותיה תרמוז לתורה הנקראת אור, שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור", והיא כוללת שבע חכמות, ועל כן היו נרותיה שבעה. וששה קנים יוצאים מצדיה כנגד ששה ארצות של עולם התלוים בתורה, שנתנה בששה בסיון, שהעולם מתקיים בשבילה, שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד, בכל קנה היו ג' גביעים, ואם כן הרי הם י"ח גביעים לששה הקנים, ובמנורה ד' גביעים אחרים, הרי כ"ב גביעים, והם כנגד כ"ב אותיות התורה, וכנגד כ"ב חלקים שבעולם, רוח, מים, אש, שבעה כוכבי לכת, י"ב מזלות... (שם כה לא, ועיין שם עוד)

אבל יתכן לומר בסוד הענין, כי בא הלשון בספור המצוה המעולה הזאת לבאר על ההוה ולרמוז על העתיד. כי המספר הראשון רמז למצות היובל שהם מ"ט שנה, ושנת החמשים קדש, ולכך הזכיר בו וספרת לשון ספירה, והמספר השני רמז ליובל הגדול שהוא סוף כל ימי העולם, אשר הויתו ארבעים ותשע, כי מספר מ"ט בימים ובשנים ובאלפים ובשערי הבינה שנמסרו למשה הכל ענין אחד, ירמוז לזמן עמידת העולם וקיומו כנרמז בתחלת קהלת, "והארץ לעולם עומדת", והוא עולמו של יובל... (ויקרא כה ח)

וידוע כי שלש עולמות חולפות על הנשמה, האחד עולם היצירה, השני העולם הזה, השלישי העולם הבא, ושלשתן רמזן שלמה ע"ה בפסוק אחד, הוא שאמר טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הולדו... (כד הקמח אבל ב')

יאמר הכתוב כי תחלת הדבור והקריאה לשוכני ארץ תהיה מציון, לפי שמציון מכלל יופי, משם נשתכלל יופיו של עולם. וידוע כי הנקודה האמצעית של הישוב היא ציון, ומשם היה משתיתו של עולם, וכן כל דבר תקפו ועיקרו הוא האמצעית, שהרי מצינו עץ החיים שהיה עיקר הגן באמצעיתו,.. (שם לולב)

אמנם לפרש ולבאר טעם המצוה הזאת על דרך השכל, ידוע כי בחדש הזה בראשיתו נברא העולם ובאמצעיתו נצטוינו לעשות סוכה, ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון שני העולמות, העולם הזה והעולם הבא. העולם הזה הוא שהסוכה יש לה ג' דפנות, רמז לבנין העולם הזה שיש לו שלשה דפנות, כי צפון אין לו דופן. משפט הסוכה שיעשה לה צורת פתח, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, זו היא צורת פתח והיא צורת ה"א, וכבר ידעת מאמר רז"ל העולם הזה נברא בה"א. וידוע כי כל מה שמשיג האדם בעולם הזה אינו יכול להשיג כי אם באמצעות חמשת חושיו, וכל מה שאפשר לו להשיג לו לעולם הבא הוא השגת עשר ספירות, וזה ביאור המאמר לרז"ל, העולם הזה נברא בה"א, והעולם הבא נברא ביו"ד... (שם סוכה)

...ומה שהיה זמן איסורו ז' ימים לרמוז על האלף הז' שאין בו יצר הרע, ואם היה האיסור ששה או שמונה לא היתה הכונה מתבארת כל כך. וכשם שהותר לנו החמץ אחר השבעה, כן עתיד שיתחדש עולם אחר השביעי, וישוב יצר הרע בעולם, וזה ילך עד היובל הגדול שיעקר לגמרי, ועל כן תמצא ביום חמישים לעומר שהוא כנגד חמישים של יובל, שכתוב שם חמץ תאפינה, כי בו יתבטל יצר הרע לגמרי... (שם פסח א)

מאירי:

לעולם - לפעמים נאמר על זמן נצחי אצל ה', ולפעמים על ימי חיי האדם, ולפעמים על אורך הזמן. (תהלים מה ג)

הרקאנטי:

ועוד ארז"ל שאל ר' שמעון התימני את ר' זירא שמעתי עליך שאתה בקי בחדרי תורה ושאלה אחת אני שואל לך, אמר לו כמה שני עולם, אמר לו ששת אלפים, אמר לו מנין לך, אמר לו מפי האותיות א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' הרי נ"ה, כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ' ק' ר' ש' ת' הרי אלף ות"ק חסר חמשה חזור לך לאותיות הפשוטות מנצפך, הרי שלשה אלפים ות"ק, נמצא חשבון כל האותיות חמשת אלפים חסר חמש, חזור לא' שהיא ראש לאותיות, עדין חסרים חמשה, אלא כיון דכתיב כי בי-ה ה' צור עולמים וכתיב בהבראם, בה' בראם, הרי ו' אלפים שנה, והשביעי שבת יום דין הגדול... (בהר, ועיין שם עוד)

דרשות הר"ן:

..כן התורה המשיכה ענינה כלם על זה הצד להודיע שאין לעולם מצד עצמו קיום והעמדה, אבל ענינו נוהג כפי עבודתנו ומרינו, וכי השי"ת בראו מאין והוציאו אל היש, וכן כי ישנה ענינו תמיד ויעתיק אותם כפי מה שירצה לפניו מענינו, ולכן אנו מזכירין תמיד בתפלתנו "זכר ליציאת מצרים", מפני שהענין ההוא הורה השי"ת חפץ בנו ומנהיגנו ומורנו הדרך אשר נעלה בה אל העולם העליון. (דרוש א)

ספר העיקרים:

כאשר עיינו במציאות בכללו נמצא אותו מתחלק לשלשה חלקים אי אפשר להכחיש מציאותם, החלק האחד העולם התחתון, שהוא עולם היסודות, וההויה וההפסד, והחלק הב' עולם הגלגלים, והחלק הג' עולם המלאכים, ואלו השלשה חלקים חלקים נבדלים זה מזה תכלית ההבדל, כי אנחנו נמצא העולם התחתון שהוא עולם ההויה וההפסד כל אישיו נפסדים, אין להם קיום באיש כלל, ועולם הגלגלים כל אישיו קיימים באיש ובלתי נפסדים, אבל הם גשם וישיגם מקרי הגשם, שיש להם תמונה ותואר וממלאים מקום, והם כמה ומחוברים מחלקים... (מאמר ב פרק לא, וראה שם עוד)

ומלשון עולם או עד עולם או חקת עולם או לעולם אין ראיה, כי כבר ימצאו אלו הלשונות ודומיהן על זמן מוגבל לא על זמן בלתי בעל תכלית... (מאמר ג פרק טז, וראה שם עוד)

אור ה':

והנה יש פנים מהראיות לכל הצדדין, אם לצד החיוב יש פנים מההראות מהם שאיך שיהיה שהוית העולם אם שהיתה רצונית או מחוייבת, מה המונע שלא יחול הרצון או החיוב בעולם אחד או עולמות זולת זה, ומהם כי למה שהתבאר שהיתה העולם רצונית על צד ההטבה והחנינה והוא מבואר שאין שם כילות וצרות עין להטיב, כל אשר יוסיף בעולמות יוסיף בהטבה ולזה כבר יתכן שיהיו בכאן עולמות רבים... (מאמר ד דרוש ב, וראה שם עוד)

עקדה:

...וכך היה ענין העולם, כי באלף הא' ורוב הב' היה העולם נער, וכמו שאמרו חז"ל ב' אלפים תוהו, והיה צריך להסיר חטאת נעורים על ידי הכרח, וזה שאמר "לא אוסיף עוד לקלל את האדמה וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו", וזה עבר עתה. (בראשית ז א)

מהר"י יעבץ:

ונראה לי כי ענין גדול רמזו לנו באומרם שהם נבראו ערב שבת בין השמשות, והוא כי זה העולם יתנהג על פי המנהג אשר בו היום, עד בוא יום ה' הגדול והנורא הוא שבת של הקב"ה, כי יעביר השי"ת גלולים מן הארץ, הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות, וזה יהיה לכבוד יום השבת של הקב"ה...(אבות פרק ה ה)

מנורת המאור:

...נמצא שהתורה בפמליא שלמעלה ובית דינו של מעלה מורים על דבר אחד, שהוא עולם העליון שכולו תורה, שהיא חכמה ובינה ודעת. והוית העולם האמצעי הוא, שעובדים את בוראם ועושין באימה רצון קוניהם, וישוב עולם השפל תלוי בגמול חסד בני אדם אלו עם אלו. ואלו השלשה דברים שבשלשה עולמות, שהם תורה, ועבודה וגמילות חסדים, הם שלשה עמודים שכל העולם בנוי עליהם... נמצא שמי שנוטה אחר גמילות חסדים ולא יותר מסייע עמידת יישוב עולם השפל, ומי שנוטה גם כן אחר הדברים שנקראו עבודת הבורא שהם המצוה והתפלה, שהיא עבודה שבלב, אוחז מדת העולם האמצעי, ומן השמים מרחמים עליו ומצילין אותו מן המזיקין, ומי שעמלו בתורה, שהוא מדת עולם העליון, בחשקו להדבק נפשו בשכל הפועל אשר נחצבת נפשו משם, תשוב כמותו כל אחד כפי מעלתו, ותשאר לנצח ותחיה עדי עד... על כן המתאחז בשלשה דברים הללו מוכתר בשלשה עולמות... (נר ד הקדמה)

אברבנאל:

או האדם בצלם אלקים, לפי שיש בו דוגמת העולם בכללו, הראש נגד העולם השכלי, החזה בו הרוח החיוני נגד עולם הגלגלים המניעים הכל, והחלק התחתון בו הכח הטבעי ההויה וההפסד, וכמו שחלקי העולם מתאחדים בצורה העליונה ית', כן חלקי האדם על ידי הנפש השכלית, ומצד זה היו הנביאים השלמים בצלם ההוא עושים נפלאות בחומר העולם כאילו נעשה שותפים במעשה בראשית, ולכן הכרובים בדמות אדם... (בראשית א כו)

...דרך ב' לחכמי האמת שיש ג' דרגות ברוחניים, השכלים הנבדלים מחומר כמספר הגלגלים חלוקים לד' ראשים, מיכאל, גבריאל, רפאל, אוריאל, סובבים לכסא הכבוד. מדרגה ב' מלאכי השרת מלאכי רחמים בם ינהיג העולם, דרגה ג' שתחת גלגל הירח, מלאכי חבלה שדים ומזיקים להעניש, ושניהם ישפיעו רק ברצונו ית', והמכשף יכין הגופים התחתונים לקבל השפעתם... (שמות ז ח)

...ומה שהשיגו הזקנים נראה שה' ברא ג' עולמות, ובכל אחד חלק מושלם שינהיגו בעצמו וישפיע עליו בלי אמצעי, וכן העלול הא' מקבל ממנו וממנו משתלשל לשאר כמו שאמר "וקרא זה אל זה", וכן הגלגל העליון בגרמים השמימיים שמניעו בלי אמצעי... וכן ישראל בעולם השפל דברים אליו בלי אמצעי במדרגת העלול הא' שבשכלים, ודבקות זו השיגו אצילי בני ישראל. (שם כד י)

המשכן רומז על העולם, ב' חלקיו הראשונים בו יהלכו הכהנים על הים והיבשה, קדש הקדשים על השמים, לחם הכהנים על י"ב החדשים, ז' קני המנורה על ז' כוכבי לכת והשפעתם, ומהם תתבאר תנועת הגלגלים. הקלעים בד' צבעיהם לד' היסודות, השש לארץ, הארגמן לים... (שם כה א, וראה שם עוד)

דרך ג' על פי חכמת המציאות, שהכל נפסד, אמנם הרמב"ם והרלב"ג ואחרים הרחיקו ההפסד מהגרמים השמימיים אבל חכמי התורה קיימוהו וקבלוהו, אם מהתורה וכהרמב"ן בויכולו, ורמזים ביום טוב ראשון ואחרון, וישעיה ויואל ובתהילים אמרו כך. ובפרק חלק א"ר קטינא ו' אלפי שני הווי עלמא וחד חרב... וכן אמרו אריסטו ואפלטון, ואולי קבלו זאת מהנביאים. אמנם יהיו שני אופני הפסד, שהשמים והארץ יעמדו והיסודות יחרבו מהמורכבים על ידי שתפסק ההשפעה האלקית, וזה באלף הז', ועליו ירמוז פסח סכות ושמטה. וההפסד השני המוחלט, שהכל ישוב להעדר, עליו ירמוז היובל והבריאה, וכן כתב רב סעדיה גאון, והוא סוד הרמב"ן ואיני יודע מדוע כסהו, שהתורה האלקית גילתה כל המדעים.. (ויקרא כה א)

ספורנו:

את כל אשר עשה והנה טוב מאד - תכלית המציאות בכללו טוב מאד יותר מן התכליתיות הפרטיות המכוונות אליו. (בראשית א לא)

מדרש שמואל:

והרב ר' שם טוב ן' שם טוב ז"ל כתב, על ג' דברים העולם עומד, יש כאן קושיא, כי העולם נאמר על השכליים הנבדלים ועל הגרמים השמימים, ועל כל מי שתחת הירח, ושלשה דברים הללו לא יצטרכו אלא לבני אדם, ואם כן איך אמר שבעבור שיתקיים החלק יתקיים הכל, ואפשר כי כשאחד מחלקיו לא יתקיים הרי אין עולם שלם, כי חסר ממנו חלק אחד ולא יקרא עולם. ובעלי המדרש אמרו, שבשביל התורה נברא העולם, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה וגו', ועל מה אבדה הארץ" וגו', וגם אמרו שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם, והאדם אי אפשר קיומו מבלי התורה וגמילות חסדים, וא"ל העולם כולו אינו מתקיים אלא בעבור ג' דברים הללו. ועוד אפשר שהעולם אמר על האדם שהוא עולם קטן, ועוד אפשר כי הנה העולם יתחלק לג' חלקים, עולם השכל וכנגדו אמר על התורה, עולם הגלגלים וכנגדו אמר על העבודה, כי הם משרתיו עושי רצונו, והם עובדים באימה ויראה עושים רצון קוניהם, ועולם השפל וכנגדו אמר על גמילות חסדים. (אבות א ב)

אלשיך:

...והנה מאז נברא העולם בי' מאמרות נתקדש בי' קדושות שהן י' הכוחות העליונים, ועל ידי חטא אדם הראשון נעכר הכל, והיה נתקן על ידי י' דברות לולא חטא העגל, ועל ידי תרי"ג מצות יקנה האדם קדושה ויתקן זוהמת חמרו, ועל ידי שולחן האדם תקון העולם שנברא בי' מאמרות, על כן יעשו בלחם עיקר מאכלו י' ברכות... (ויקרא טז ג)

ופניתי אליכם - לקיים העולם, ולא אל ברית הקשת המקיים העולם אלא אל הצדיקים המקיימים אותו כר' שמעון בן יוחאי. (ויקרא כו י"א)

...נראה שלמדו זאת מדכתיב במנורה ד' פעמים, "אשר אני מראה אותך" וגו', במנורה עצמה "וראה ועשה", וכאן "וזה מעשה המנורה" וגו', "כמראה אשר הראה" וגו'. כי בפעם הא' הראה אותה בעולם העליון הרוחני מאד, ואפילי גבול כפתוריה ופרחיה אין הציור נתפס בעצם שכל האדם. ובב' עולם המלאכים יצטייר מראה גבוליות בצד מה, וזה שאמר מיכאל ממשיח, רוצה לומר ניתן בה מדה, כי במעשה המלאכים שייך גבול, ואחר כך הראה לו מנורה של אש נתפסת מעין אש שבעולם הגלגלים, ואחר כך הראה לו עשיה ממש, ועל ידי ההדרגות נתפס בשכלו גם המראה הא'. (במדבר ח ד)

מהר"ל:

ומצד שלש בחינות אלו יש לעולם מדריגה אלקית, כי במה שהוא נמצא מושפע מאתו יתברך יש לו הצטרפות אל השי"ת, והשני הוא הפך זה, שהעולם הוא חוזר ונאסף אל סבתו המקיים אותו במה שהעולם נתלה בו ית' ואין לו קיום זולתו ית', ובזה כל המציאות שב אל השי"ת. וכמו שהענין הראשון במה שהנמצאים הם מושפעים נמצאים מאתו יש לעולם דביקות בו, כן דבר זה במה שהם שבים אליו תלוים בו יש לעולם דביקות בו יתברך.

השלישי שיש לעולם דביקות והצטרפות אל השי"ת בשביל הנמצאים עצמם שיש בהם השלימות ובשביל שלימותם יש להם דביקות בו יתברך, וזה ששנינו על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, פירוש כי העולם עומד במה שיש לעולם דביקות בו ית', והדבקות בו ית' בשלשה דברים, והם העמודים שהעולם עומד עליהם. והעמוד האחד במה שיש לעולם דביקות בו יתברך שהוא נמצא מאתו ית' ומציאותו הוא בחסד שהוא ית' השפיע העולם מטובו ומחסדו, ולפיכך אמר שהעולם עומד על גמילות חסדים, שזהו עמוד אחד מעמודי העולם שהוא מקושר על השי"ת מצד שבא הכל מאתו על צד החסד... (גבורות ה' פרק מו, וראה שם עוד)

התבאר לך כי בזמן מלך המשיח יהיה העולם בשלימות כמו שבארנו לך הרבה מאד, וכל דבר שהוא בשלימות הוא בפועל ואינו בכח עוד, כי כאשר הדבר הוא עדיין בכח הוא חסר השלימות, ולפיכך כאשר יהיה העולם בשלימות כמו שהוא לימות המשיח, וזה נקרא שהעולם הוא בפועל השלימות, וזהו ענין מדריגת העולם שיהיה לעתיד לימות המשיח... (נצח ישראל פרק מג)

אמר רבא, שיתא אלפי פרסא הוה עלמא וסמכא דרקיע אלפא פרסא. חדא גמרא וחדא סברא... אל יעלה על דעתך כי שעור זה נתנו לעולם כאשר הוא נמדד בשעור הגשמי, אבל דע כי חכמים לא דברו מזה כלל, כי דבר שאינו מגיע אל מהות העולם ואמיתת מהותו לא דברו מזה כלל, אבל מה שאמרו כי העולם הזה הוא ששת אלפים פרסה רוצה לומר כי מהות השעור הזה הוא אל העולם מבלי הבטה אל שעור הגשמי, ולא עיינו חכמים רק במהות ולא בגשמי... כי מספר ששה יש לו מהות השלימות, כי מספר ששה בו יושלם הגשם, כי כל גשם יש לו ששה צדדין, ולפיכך מה שאמר כי העולם הוא ששת אלפים פרסה, רוצה לומר כי יש לעולם השלימות מצד עצמו, לכך ראוי לו מצד עצמו ששת אלפים, כי העולם הזה גשמי, ושלימות הגשמי הוא ששה כמו שהתבאר. וסמכא דרקיע שהוא נבדל מן העולם אלף פרסה, כי כבר התבאר כי הזמן והגשם דומים מתיחסים ושוים, והרי מבואר כי לא לחנם אמרו השעור כן, ואם הדברים הם עמוקים מאד יותר, ובני אדם כאשר יראו כך בדברי חכמים יאמרו שדעתם על השעור המוחש הגשמי, ולכך היה רחוק בעיניהם שיהיה השעור הגשמי מן העולם ששת אלפים פרסה וסמכיה דרקיע אלף פרסה, אבל דבר זה אינו, כי לא דברו חכמים מן השעור הגשמי, אבל דבריהם מן מהות עולם... (באר הגולה ו, וראה שם עוד)

בפרק שני דחגיגה, תניא ר' יוסי אומר, אוי להם לבריות וכו', עומדות ואינן יודעות על מה הם עומדות, הארץ על מה היא עומדת, על העמודים, ועמודים על המים וכו'. וחושבים כי המאמר הזה כפשוטו, כי רז"ל חושבים כי יש עמודים לארץ וכיוצא בזה, והרי הדברים רחוקים, ויש בודאי לפרש מאמר זה על דרך מליצה יקר מאד, כי כן מצאתי פירוש המאמר שבא לומר כי העולם כולו השי"ת מקיים אתו שלא יתמוטט, כי אין קיום לעולם בצד עצמו רק על ידי השי"ת המקיים אותו, ודבר זה על ידי הדביקות שיש לעולם בו ית', ומצד הדביקות הזה יש לעולם קיום. ואי אפשר לומר שתהיה לארץ בעצמה דביקות בו ית', שדבר זה אינו שאין לדבר שהוא חמרי לגמרי כמו הארץ שיהיה לה דביקות בו ית' בעצמו, כי אם על ידי אמצעי, ועל ידי האמצעי יש לה דביקות בו ית'. ולפיכך אמר הארץ על מה היא עומדת, על העמודים, כי הארץ היא לאדם, דכתיב "והארץ נתן לבני אדם", והנה הארץ יש לה חבור אל האדם במה שהיא לאדם, וקרא בני אדם עמודים, וזה כי האדם עומד בקומה זקופה כמו העמוד הזה... (שם)

ור"א בן שמוע אומר על עמוד אחד, סובר כי הארץ יש לה דביקות בו ית' על ידי צדיק אחד, במה שהארץ נתנה לבני אדם, ויש בבני אדם צדיק אחד, הרי כי הארץ יש לה חבור אל צדיק, ועל ידי הצדיק יש לה חבור אל השי"ת, כי הצדיקים יש להם דביקות אל השי"ת, כי זהו מעלת הצדיק, ולא רצה לומר כמו שאמרו לפני זה על י"ב עמודים, או על ז' עמודים, מפני שאותם אינם בעולם הזה אבל הם בעולם הבא... (שם, ועיין שם עוד)

ומה שסבר ר' אליעזר כי הרקיע דומה לאכסדרא שפרוץ בדופן רביעית וזה כי לחסרון העלול אי אפשר שיהיה העולם שלם לגמרי מבלי חסרון כלל, אבל העולם חסר נברא, ואי אפשר שיהיה העולם שלם לגמרי, כי העלול אינו בשלימות, לכך אף הרקיע שהוא התחלת העולם אשר הוא המבדיל בין עליונים לתחתונים, הוא חסר, וזה דעת רבי אליעזר שצד צפון שהוא מתיחס לשמאל והשמאל הוא פחות וחסר מן הימין, וזהו חסרון העלול, שכל עלול אינו שלם לגמרי, ולפיכך סבר כי הרקיע אינו בשלימות, וזאת היא הפרצה, ולפיכך אמרו במדרש, רוח צפונית שלג וברד וממנו גשמים יוצאים, ושם מדור המזיקים, שנאמר מצפון תפתח הרעה, הרי בארו כי אי אפשר שיהיה העולם בשלימות מפני חסרון העלול, ולכך יש פרצה בצד צפון, רוצה לומר שאין שם שלימות העולם, וכבר אמרנו לך הטעם למה דוקא רוח צפונית, מפני כי השמאל הוא חסר מן הימין, וצד דרום נקרא ימין, אבל מערב שנקרא אחור, אף על גב שאינו במדריגת הפנים, שהוא מזרח, מכל מקום אין חסרון בו, אבל צד שמאל חסר כמו שידוע, שהיא חסרה, ודבר זה ידוע. ודעת ר' יהושע שרוח צפונית אינו חסר, אף כי יש חסרון בעולם שהוא העלול אין צריך לומר כי הוא חסר בענין זה עד שנחשב שצד צפון מן הרקיע פרוץ לגמרי, רק החסרון הוא מצד אחר, ואין בהתחלת העולם שהוא הרקיע חסרון... (שם, וראה שם עוד)

...הרי ג' דברים אלו שהם עמודי העולם, וג' חלקים אשר הם בעולם אשר אין נמצא עוד חלק כלל, דהיינו השכל, ואין זה האדם עצמו, כי השכל מגיע לאדם כשגדל והוא קונה השכל, והאדם עצמו וקניני האדם שהם ממונו ועל ידי דין, אמת ושלום תלויין אלו ג' דברים שלא יתמוטט העולם, ומעתה לא יקשה, הרי שמעון הצדיק מנה אחרים, כי אותם הם הסיבה שהשי"ת שהוא הסבה והעלה לעולם מעמיד העולם, כמו שבארנו למעלה באר היטב. ואלו הג' דברים שלא יבא בטול והפסד לעולם מצד עצמו של עולם, ולפיכך שמעון הצדיק התחיל באלו ג' דברים, מפני כי על ידי ג' דברים מעמיד השי"ת העולם, ואם אין אלו ג' בטל התחלת העולם. ורבן שמעון בן גמליאל אומר כי ג' דברים הם סבה שהעולם עומד על עמדו כאשר ראוי, ולא ישתנה מצד עצמו, ולכך רבן שמעון בן גמליאל שהוא האחרון הזכיר אלו ג' דברים אשר על ידם נשאר העולם קיים ולא יבא לו בטול מצד עצמו.

ועוד יש לך לדעת, מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל על ג' דברים העולם עומד, הנה ידוע כי אמרו העולמות הם ג', העולם השפל הזה הוא עולם התחתון עד עולם הגלגלים הוא נקרא עולם השפל, אשר הוא עולם הויה והפסד, ודבר זה לא שייך רק בעולם התחתון, וכל הויה היא על ידי אחר שפועל בו ההויה, כי אין ההויה מעצמה רק שאחר פועל ההויה, ואחר כך עולם האמצעי אין בו הויה אחר שנבראו, כי העולם הזה אין שם חסרון עד שיהא צריך הויה רק הכל בשלימות, ומפני כך העולם הזה הוא עולם השלום, כי על ידי השלימות שנמצא בהם יש בהם השלום, ומה שהעולם הזה מיוחד בשלום אמרו ז"ל בפרק אם אינן מכירין אותו, אמר ר' יוחנן מאי דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת... כי העולם הזה אשר הוא האמצעי הם גופים שלימים, ואין מקבלים הויה ושנוי אחר בריאתם יש מאין, וכיון שאין בהם שינוי זהו השלום שנמצא, כי הם נשארים בהוייתם מבלי השתנות, כי המשתנה אין שלום לו...

העולם העליון הוא עולם השכל, אשר השכל הוא השגת האמת, וקראו אותו עולם השכלים הנפרדים, אף על פי שאין דעתי כך, ואין נראה דעת חכמים כך, מכל מקום בודאי הוא עולם שאין שם שקר רק אמת, כי בעולם האמצעי לא שייך לומר עליו השגת האמת, ולא כמו שאומרים כי הגלגלים חיים משכילים, כי כבר התבאר שאין כך דעת חכמים, אבל עולם העליון הוא השגת האמת, ונקרא עולם האמת...

העולם התחתון שהוא עולם ההויה, ואין הויה מעצמו רק שמקבל הויה מן הפועלים, וידוע כי יש פועלים בעולם התחתון, וזהו כמו שכתוב "את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" וגו', והפועלים האלו גוזרים משפטים על התחתונים, וקראו אותם משפטי המזלות, והוא דין גמור מה שגוזרים העליונים על התחתונים, ולפיכך העולם התחתון מיוחד בזה שלא נמצא דבר זה בעולם העליון ובעולם האמצעי, שהוא מקבל הדין מן המושלים... (דרך חיים א יח)

וזו מעלת התורה על העולם, כי העולם יש כאן עולם שני, עולם הבא, ולכך העולם נברא בבי"ת, אבל התורה היא אחת, כי אי אפשר שיהיה דבר אחד אף נקודה אחת בתורה שאפשר שיהיה בענין אחר רק כך... (שם ג ב)

ויש לך לדעת, כי מה שנברא העולם בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד, מורה שהעולם הזה יש לו מעלה עליונה, והשי"ת שכינתו בעולם הזה, ומורה על מספר עשרה כי השכינה עם עשרה תמיד, ולא פחות מעשרה, כמו שבארנו למעלה... והכל נרמז במה שכתוב "כי בי-ה ה' צור עולמים", העולם הבא נברא ביו"ד, מפני כי היו"ד מספרה עשרה, שמספר עשרה שייך לכל דבר שיש לו מעלה קדושה, לכך השכינה עם מספר זה, אבל עולם הזה נברא בה"א, כי הה"א יש בה שני חלקים, לרמוז כי העולם הזה יש בו שני דברים, שהוא עולם גשמי ומכל מקום דבק בו גם כן מדרגה עליונה קדושה, והה"א היא ד' ובתוך הד' יש בו יו"ד. ויש לדעת כי הד' מורה על רוחב ואורך, כאשר בצורת הד' קו נמשך ברוחב וקו נמשך באורך, ודבר זה בארנו בכמה מקומות בספר גבורת השם, כי הד' מורה על התפשטות השטח, שהוא התחלת עולם הזה הגשמי, כמו שיתבאר בסמוך, והנקודה שהיא בתוך הד' עד שנעשה אות ה', והנקודה שהיא יו"ד נבדלת מן הד', עד שהה"א יש בה שני דברים, דלי"ת וגם יו"ד, מורה על התחלת התפשטות הגשמי, והיו"ד מורה שהעולם הזה מקבל מעלה עליונה נבדלת, ואין העולם הזה גשמי מכל וכל. ואין היו"ד נוגע, כי אין הדבר שהוא נבדל מעורב עם הגשמי, ולכך היו"ד הוא נבדל מן הד' ואינו נוגע ולפיכך נברא העולם הבא ביו"ד... (שם ה א)

ושמעתי פירוש כי ד' דברים אלו נאמרו נגד ד' עולמות שהם לאדם שהוא צדיק, הראשון עולם הזה, השני עולם אחר המיתה, הג' לתחיית המתים, הרביעי הוא עולם הבא. והאדם עיקר בריאתו שהאדם מוכן אל ד' עולמות שנתן לו השי"ת, ועולם הזה דומה לנר, ורמזו חכמים דבר זה במסכת סוטה (כ"א א') על פסוק "כי נר מצוה ותורה אור"... ומפני זה עולם הזה נקרא נר שיש לו הפסק, ועולם הבא דומה אל אור שאין לו הפסק כלל, לפי שהנר נקרא הכלי אשר מקבל האור, והעולם הזה הוא כלי מקבל האור, ואלו דברים ברורים למבינים. (חדושי אגדות שבת כג ב)

ותדע לך עוד, כי העולם הזה נברא מן השי"ת אשר הוא עלת העולם ופועלו, ומפני כך יש בו שתי בחינות, הבחינה האחת מצד העלול עצמו, הוא העולם אשר יש בו הרבוי, כי הרבוי הוא מצד העלול, ומפני כי עילתו ופועלו הוא השי"ת, אשר הוא אחד, יש לו התדמות במה אל עילתו שהוא אחד... והנה הרבוי הוא בשבעה, כדכתיב (דברים כ"ח) "בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך", ולפיכך נברא העולם בשבעה ימי בראשית... אבל החמשים הוא כנגד מה שלעולם יש אחדות, ובזה מתיחס במה אל העלה יתברך, והשער הזה כולל כל השערים ומקשר ומאחד הכל, ומפני כן לא נמסר למשה, כי אין מגיע לשם משה שהוא בעולם הזה, אשר הוא מיוסד על שבעה... (שם ר"ה כא ב)

ודע עוד כי הוא יתברך עלה לנמצאים והם עלולים, אם היה העלול נמצא תמיד היה דומה אליו העלול שהיה נמצא תמיד כמו העלה, ואם יאמר האדם כי הוא נמצא תמיד מכח העלה כמו שיאמרו מאמיני הקדמות, הנה דבר זה אי אפשר במה שהעלול נבדל מן העלה יתברך, ואם היה נמצא עמו תמיד לא היה נבדל מן העלה שנותן המציאות אל העלול... רק יאמר שהעלול הוא מושפע תמיד מן העלה, ולפי דבריהם יהיה השי"ת בונה עולמות ומחריבן תמיד יותר ממה שאנו אומרים שית אלפי שני הוי עלמא, כי לפי דבריהם תמיד יהיה העולם אחר ממה שאנו אומרים שית אלפי שני הוי עלמא. ובמה שהוא יתברך מצטרף אל הנמצאים נמצאו הנמצאים בהוייתם, ובמה שהוא נבדל מהם יש כאן שביתה והשמטה מהם, ולכך שית אלפי שני הוי עלמא במה שהוא מצטרף אל הנמצאים, וחד חרוב הוא אלף השביעי, וזה מצד שהוא נבדל מן הנמצאים... (שם סנהדרין צז א)

של"ה:

ולאחר הקדמה זו תבין איך ידו"ד כולל כל האצילות. אך צריכין אנחנו עוד להקדמה אחת, כבר האריכו חכמי האמת, ובפרט בספר הפרדס מענין קישור העולמות, כי יחדיו ידובקו עליון ותחתון, העליון משפיע לתחתון, והתחתון הוא צל עליון, מה שיש בזה יש בזה, אף שהתחתון הוא גשמי והעליון רוחני, הכל זה לעומת זה, וכל מעשה בראשית מדבר בתחתונים ורומז בעליונים, כי ב"ה הוא היוה את כל העולמות וכולם תלויים באורו הגדול, אף שבזה העולם נתגלה האור ביותר דקות מזה העולם זהו מצד השתלשלות, אמנם הכל מאורו הגדול... (בית ה')

רמח"ל:

...והמקום אשר הוא בתוכו, גם הוא חמרי וחשוך, וכל הנמצאים שבו חמריים, והעסק של אדם בו ובעולמו אי אפשר שיהיה אלא עסק חמרי וגופני, כיון שכולם חומריים וגופניים, ותכונתו של אדם עצמו והרכבת חלקיו מכריחים לו העסק הזה, כי אי אפשר לו מבלי אכילה ושתיה ושאר כל הענינים הטבעיים, ואי אפשר לו מבלי הון וקנין ושיוכל להשיג צרכיו אלה... (דרך ה' חלק א פרק ד ג)

...ופירוש הענין, כי הנה מצד הסדר הראשון שהוסדר להנהגת העולם וגלגוליו, כבר היה צריך לאדם שיסבול קצת צער, לשיגיע הוא וכל העולם עמו אל השלמות, והוא מה שהיה מתילד ונמשך מהעלם אורו ית' והסתר פניו, שהושם לאחד מיסודות עניני מצבו של אדם כמו שכתבנו, וכל שכן אחרי שרבו הקלקולים בעולם מצד חטאים על חטאים גדולים ועצומים שנעשו בו, הנה נתרבה יותר ההסתר ונעלם הטוב, ונמצא העולם ובריותיו במצב שפל ורע, וצריך על כל פנים שעל ידי גלגולים שתגלגל חכמתו הנפלאה בעולם יגיעו הדברים אל תקון... ואולם סדר האדון ב"ה שהשלמים והחשובים יוכלו לתקן בעד אחרים... (שם חלק ב פרק ג ח)

ובהיות שמציאות הנמצאים וההנהגה הראויה להם מורכבים מהענינים האלה הרכבה רבה, כי בנמצא אחד עצמו ובמה שראוי להמצא בו יהיו עניני חסרון בבחינה אחת, ועניני רבוי בבחינה אחרת, עניני עביות ועניני זכות, על כן ההשפעה שתושפע להם לפי מה שראוי המצא בם, צריך שיהיה בענינה הרכבות מן ההארה ומן ההסתר כפי מה שראוי שיולד במושפעים וכפי מה שישתרש בה וכפי הסדר שיוסדר וההדרגה שישורשו הענינים בהשפעה, כן תצא התולדה בכל בחינותיה וגבולותיה. (שם פרק ה ג)

עוד צריך שתדע, שהנה כלל העולמות מתחלק לארבעה, והיינו עולם הזה בשני חלקיו עליון ותחתון, שהם החלק השמימי, ונקרא עולם הגלגלים, והיסודי, והוא הנקרא עולם השפל. וכלל שניהם נקרא עולם אחד. ועל העולם הזה יש עולם המלאכים, ועליו עולם הכחות העליונים, שרשי הבריות שזכרנו בחלק ראשון, ונקרא עולם הכסא, והנה למעלה מזה במדרגה יבחן כלל השפעותיו ית', גילויי אורו שמהם נמשכים כל המציאויות כלם, ובהם הם תלוים, והנה על דרך השאלה נקרא לכלל כל ההשפעות האלה עולם אחד, ונקראהו עולם האלקות, ואמנם תראה שאין שייך בו שם זה אלא על דרך השאלה כמו שכתבנו, מה שאין כן שלשה העולמות הקודמים שבהן יכון השם הזה באמת.

וזה כי עולם יקרא, קבוץ עצמים רבים ונמצאים שונים במקום, מתחלקים למחלקות רבות, ומתיחסים זה לזה ביחסים שונים. והנה בעצמות כולם יהיה מוחשים או רוחניים יתכן ענין זה באמת, ונמצא שיקרא עולם הזה עולם בהיותו קבוץ גופים שפלים או שמימיים במקום אחד, ונקרא עולם המלאכים עולם בהיותו גם הוא קבוץ מלאכים רבים במקום אחד כפי מה ששייך בם, ועולם הכסא, בהיותו קבוץ כחות רבים במקום ששייך בם. אך השפעותיו ית' הנה אינן עצמים מרובים ונמצאים שונים כלל, אבל הבחנות הן, והן מיני גלוי אור ממנו ית' שאין ענינם אלא מה שהוא ית"ש נמצא לבריותיו ומשפיע להם כפי עניניהם. אך בהיות שנבחין בהשפעות אלה חלוק סדר והדרגה כפי מה שראוי למקבלים, שבם נשרשים חלוקיהם סדריהם והדרגותיהם של הנמצאים, על כן נקרא לכלל כל זה עולם, ונחשבהו למעלה מכל השלשה, כי לפי ההדרגה כך הוא... (שם חלק ד פרק ו יג)

וצריך שתדע, שכמו שניתן לאדם שיהיה ממשיך לעצמו קדושה או זוהמא, כן ניתן לו שבכח מעשיו ימשיך בכל הבריאה כולה הקדושה או הזוהמא, ונמצא כל הבריאה מתתקנת או מתקלקלת על ידי האדם, ויחשב זה לזכות לצדיקים שמטיבים לבריאה, ולחובה לרשעים שמקלקלים אותה. ואמנם הדרך שבו ממשיכים מעשי האדם את ההשפעות האלה הוא בכח ההקבלה שזכרנו למעלה, שיש בין הנמצאים השפלים ובין הכחות העליונים, עד שכאשר יתנועע אחד מן הנמצאים למטה, הנה יגיע התעוררות אל הכח המקביל לו למעלה, ואז על ידי הכח ההוא תסובב התולדה שתסובב בהמשכת ההשפעות... (מאמר העיקרים בתורה ובמצות)

וצריך שתדע, שאף על פי שהטובה האמתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון, ותשתלם בכל עטוריה, ותתדבק בה השכינה, ואחר כך יגיע העולם למצב השלם, ויזכו הפרטים כל אחד ואחד כפי מה שזכה במעשיו. ואולם דבר זה עדיין לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה, כי מיד שנברא אדם חטא, ואחר כך שהתחילו האבות ונמשכו הבנים אחריהם להיות לעם סגולה, עם כל זה מעולם לא נשלם הדבר כראוי, מפני כמה חטאים שנזורו בם אחור מהתקון השלם...

והנה שיתא אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלמות, ואחר כך יתחדש העולם בצורה אחרת, ראויה למה שיעשה בו אחרי כן, דהיינו ההנאה הנצחית לזוכים לה. וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם, שיוכלו ליעתק הדברים אחר כך אל הנצחיות... (שם בגאולה)

...אך האמת הוא, אף על פי שהגלגלים והכוכבים הם דברים גשמיים, הנה בתוכם מתלבשים פנימיות מהשרשים בסוד הספירות של העשיה. וכל הדברים שתמצא לרז"ל בענין השמש ושאר הכוכבים שאינם עומדים לפי הנראה לעינינו, מדבר הכל בזה הפנימיות שלהם שבהם עיקר ההנהגה. ומי שאינו יודע דרכי החכמה אינו יכול להשיג אלא חיצוניות הדברים הנראה לפי הגשמיות, אבל העיקר בפנימיות, ההולך לפי דרכי ההנהגה הפנימית. 

והנה העולם הוא גלגלי, עד שאי אפשר להזכיר לא מזרח ולא מערב, לא צפון ולא דרום, לא מעלה ולא מטה בקביעות, כי משתנים כל הקצוות לפי המקום והיושבים במקום ההוא. אך האמת הוא העיקר, שעליונו של העולם הוא הצד הזה שאנחנו בו, דהיינו צד ארץ ישראל, כי משם הושתת העולם, ומשם יורד השפע תמיד ומתחלק לכל הצדדים, על כן זה הצד הוא העיקר לכל הדברים, ועל פי זה נשער חצי העולם בחשוב ארץ ישראל לטבור העולם, ודהיינו עליונו של גלגל... (אדיר במרום דף סו)

...סוף דבר תראי, שכאשר בחר הרצון העליון ללכת בדרך הזה נתן מקום לכל מה שנתן, שצריך לתחתונים לשלמותם האמיתי, כי בהיותו מסתיר פניו, הנה נותן מקום לחסרונות, ובתיתו מקום לחסרונות נותן מקום לעבודה כדי להשלימם, ולפי שההסתר עשוי רק כדי להגלות, הנה זה נותן מקום לתקן הגילוי של השלמות שההסתר עשוי לגלות אפילו מעצמו. הנה ניתן קץ לימי הבחירה שסוף כל סוף כל העולם יהיה מתוקן בתיקון שלם, ומשם והלאה יהיה זמן קבלת השכר על העבודה שקדמה כבר, כמאמרם ז"ל "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". (דעת תבונות מ)

אמר השכל, חז"ל הורונו שהעולם מתקיים שיתא אלפי שנין, ואחר כך אלף השביעי הוא חרוב, ואחר כך הקב"ה מחדש עולמו. ועוד מצאנו, שאמרו על אלף השביעי, "צדיקים מה עושים, הקב"ה עושה להם כנפים ושטים על פני המים". מפשוטן של דברים אנחנו למדים ששלשה זמנים יש, שיתא אלפי שנין, אלף השביעי, וחידוש העולם. שיתא אלפי שנין העולם עומד כמו שהוא עתה, אלף השביעי עדיין לא נתחדש העולם, שהקב"ה יחדש את העולם חידוש גמור, ואמנם העולם כמות שהוא עתה הנה אנחנו רואים שהגוף יש לו כל השליטה, כאיש שורר בביתו, כי זה מקומו ולא אחר. אך באלף השביעי הנה הצדיקים מתעלים מן הארץ, ונשאר הגוף חוץ ממכון שבתו, ואינו אלא כאיש נודד מקומו וכאורח נטה ללון, על כן לא תשאר לו שליטה אלא כמשה רבינו בעלותו ההרה, שכיון שנתעלה מן הארץ לא הלך עוד בדרך יושבי הארץ, וכן לאלף השביעי, קראוהו חז"ל "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"... אבל מחידוש והלאה שהוא למחר לקבל שכרם, הנה אין צריך עוד לשליטת הגוף כלל, כי אינו צריך אלא לצורך העבודה בזמנה, אבל יהיה מציאותו טפל לנשמה להתעדן בטוב העליון לנצח נצחים... (שם צב)

...אך בהשפעה השנית, שרצה לתת הויה לנמצאות, הנה באמת היתה כונת המחשבה העליונה להציל ההויות מן הביטול ולרחקו מהם עד עת מועד, וכמו שזכרנו, כי על כן לא ביטלה הביטול מן העולם, אבל הגבילה הרעות ושמה אותם בתחום שרצתה לצורך תכונת העולם, כמו שזכרנו, עד שתבא השעה ויעביר כל הרעות מן המציאות, וישארו כל הנמצאות שלמים ונצחיים... (שם קיח)

חלקי הבריאה הזאת מי שמביט עליהם לפי ראות עיניו, בתחילה לא יראם ענינם מפוזרים ומפורדים, פירוש בלתי מתקשרים כולם אל תכלית אחד, אלא כל אחד ענין בפני עצמו לתכלית מיוחד, נשלם בעצמו, בלתי שיצטרך לחברו, כי כל אחד המינים בדומם כמו כן בצומחים, כמו כן בבעלי חיים, אין ביניהם קשר ויחס שיצטרכו להעזר זה מזה ושיתקבצו לתכלית אחד, אלא כל אחד נברא למה שנברא, ועניניו משלימים לתכלית המכוון בו, לא יותר. עם כל זה ההדרגה המסודרת נראית בכל הטבע ודאי, וכל מי שיקח בידו להתבונן במציאות הנמצאים ימצאם הכל בהדרגה, כשיתחיל משמי השמים וירד עד הארץ מתחת ויתבונן בכל המינים ימצאם כלם זה תחת זה בהדרגה מסודרת אל נכון. אך מי שיעמיק בחכמה ימצא היות כל הנמצאות כלם מתקשרים קשר גמור זה בזה, שכלם צריכים להשלים הענין שאליו כונה המחשבה העליונה בבריאה, וכלם מתקבצים לתכלית אחד שתנאיו רבים, וסדרם עמוק מאדם, והם הם כל חלקי הבריאה הרבים האלה... (שם קכח)

וארבע העולמות הם, ונקראים אצילות, בריאה, יצירה עשייה, והם עולם האלקות, עולם הכסא, עולם המלאכים, ועולם התחתון. ובכל אחד מהם נדרשים ספירות ופרצופים באלקותו יתברך וכבודו המתגלה שם. ובבריאה יצירה עשייה יש הנפרדים גם כן, דהיינו המאורות הברואים שזכרנו למעלה, שמתחלקים גם הם במחלקות עשר הספירות, וכל הברואים כולם, עליונים ותחתונים שנולדים מהם. (כללי מאמר החכמה יב)

כלי יקר:

ראה ערך מציאות.

אור החיים:

ראה ערך מציאות, בראשית ב א וב.

תניא:

...וההבדל שביניהם הוא, כי בעולם היצירה מאירות שם מדותיו של א"ס ב"ה לבדן, שהן אהבתו ופחדו ויראתו, וכמו שכתוב בתקונים וע"ח דשית ספירין מקננין ביצירה, ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקוטו לעמוד ביראה ופחד וכו', והיינו כל מחנה גבריאל שמהשמאל ועבודת מחנה מיכאל היא האהבה וכו', אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של א"ס ב"ה, שהן מקור המדות ואם ושורש להן, וכדאיתא בתיקונים, דאימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא שהוא עולם הבריאה, ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת דגדולת א"ס ב"ה, שאהבה זו נקרא רעותא דלבא כנ"ל, ומרעותא דלבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה שהוא גן עדן העליון... (לקוטי אמרים לט, ועיין שם עוד)

אך דרך כלל הם שלשה מיני צמצומים עצומים כללים, לשלשה מיני עולמות כלליים, ובכל כלל יש רבוא רבבות פרטיים, והם שלשה עולמות בי"ע, כי עולם האצילות הוא אלקות ממש, וכדי לברוא עולם הבריאה שהן נשמות ומלאכים עליונים אשר עבודתם לה' בבחינת חב"ד המתלבשים בהם והם משיגים ומקבלים מהם היה תחלה צמצום עצום כנ"ל, וכן מבריאה ליצירה, כי אור מעט מזער המתלבש בעולם הבריאה עדיין הוא בבחינת א"ס לגבי עולם היצירה, ואי אפשר להתלבש בו אלא על ידי צמצום והעלם, וכן מיצירה לעשיה, ותכלית כל הצמצומים הוא כדי לברוא גוף האדם החומרי ולאכפייא לס"א ולהיות יתרון האור מן החושך בהעלות האדם את נפשו האלקית והחיונית, ולבושיה וכל כחות הגוף כולן לה' בלבדו... כי זה תכלית השתלשלות העולמות... (שם פרק מט)

נפש החיים:

וממוצא דבר ישכיל המעיין על פי' פשוט ענין הד' עולמות שנקראו אצילות, בריאה, יצירה עשיה, כי מודעת שהעולמות נשתלשלו בהדרגה ממדרגה למדרגה, וכל שנשתלשל וירד יותר למטה נתעבה יותר, וכללות העולמות הם נחלקים לד' חלוקות שונים בערך מעלתם, (לבד הצחצחות העליונים שאין לכנותם אפילו בשם אצילות), ועולם הראשון מהד' שהאציל הוא ית"ש אשר אנו יכולין לכנותו בשם נקרא אצילות, ואצילות פי שנים לו, לשון חבור, כמו אצלו, ולשון התפשטות רוחני, כמו ויאצל מן הרוח, כי עולם האצילות הוא הכל אלקות גמור, כמו שכתב בהקדמת התיקונים באצילות... ונקרא אין, דלית מחשבה תפיסה מהות ההתאצלות והחבור דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד, ועולם השני נשתלשל וירד מדרגה יותר מהראשון, שמושג על כל פנים קצת מציאותו שיוכל להקרא יש, והוא היש מאין לכן נקרא בשם בריאה, וכמו שכתבנו לעיל. ועולם הג' נשתלשל בסדר המדרגות מהעולם השני ונתעבה יותר שמציאותו מושג יותר, והוא היש מיש, ולכן מתואר בשם יצירה, כמו יוצר חומר שהוא יש מיש. ועולם הד' הוא גמר מלאכת כל העולמות שקדמוהו ותקונים על תכלית הטוב האמיתי שכיון הוא ית"ש בענין כלל הבריאה כולה, והוא זה העולם התחתון שבו דירת האדם המנהיג העולמות בכח מעשיו... (שער א פרק יג הגה"ה)

...והענין כי העולמות הולכים על סדר ההשתלשלות וההדרגה, שכל עולם היותר עליון וגבוה הוא נשמתו וחיותו וקיומו ואורו של העולם שתחתיו לבד, אמנם יתרון עולם האצילות על הג' עולמות בי"ע, שהוא מתפשט ומאיר לכל הג' עולמות בי"ע שתחתיו... ולכן התורה הקדושה ששורשה העליון הנעלם הוא למעלה מעלה גם מאצילות קדשו ית' כנ"ל, וקב"ה ואורייתא כולא חד, היא הנפש והחיות ונהירו ושרשא דעלמין כלהו, שכמו שבעת הבריאה בה נאצלו ונבראו כולם, כן מאז היא נשמתם וחיותם וקיומם על סדר מצבם, ובלתי שפעת אורם בהם כל רגע ממש להאירם להחיותם ולקיימם היו חוזרים כולם לתהו ובהו ממש. (שער ד פרק יב)

הכתב והקבלה:

אשר מעולם אנשי השם - ...ולולי דבריהם הייתי מפרש מלת מעולם על כלל המציאות, כמו "הליכות עולם לו" (חבקוק ג'), ומצוי הרבה בדברי רבותינו כאמרם סוף ברכות, משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד. וטעם "אשר מעולם אנשי השם", מפי המון עם שבעולם היו הרשעים האלה מתוארים אנשי שם... (בראשית ו ד)

ועבדו לעולם - עיקר שורש עלם הונח לדעתי על כל דבר שהוא במעמד העליה והגבהות ממטה למעלה, ועיקר יסודו שתי אותיות על, שהוראתו דבר העומד למעלה... וכן הבריאה בכללה הנמצאת בפועל לעינינו דרך כלל נקראת עולם ,"עד תאות גבעות עולם", וגם זה מענין העליה, כי כל הנבראים שבזה העולם יעתקו תמיד ממדרגת קטנותם אל מדרגה יותר ממנה... ולזה הונח על שנת היובל שם עולם, כי בשנת היובל יתעלה ויתרומם כל פחות המדרגה אל מעלתו הראשונה. ופקח עיניך כי גם שאר שמות המורים על הנצחיות, כמו סלה, עדי עד נצח כולם להוראות מעליתיות המקוות לענשי מעלה בעולם הנצחי... (שמות כא ו)

מלבי"ם:

...אולם באמת כל העולמות אשר ברא ה' הם צלם האלקות, שכבר נודע שכל העולמות הם מתאחדים כאיש אחד, וכל המציאות נקרא בשם האדם הגדול, כמו שהאדם נקרא בפי החכמים בשם עולם קטן, ופירושו שכמו שכל אברי האדם, הגם שכל אחד ממזג ותכונה מיוחדת, הם מתאחדים להיות לאיש אחד, וכולם קשורים קצתם בקצתם, וכל אחד משלים את חברו, עד שאם יחסר אבר פרטי אחד או גיד אחד הוא מום וחסרון בכלל הגויה, כן כל המציאות והעולמות אין מספר אשר ברא ה' הם ערוכים כאיש אחד וגויה כוללת שכל אחד הולך מהלך השלמות להשלים הקומה הכללית, כאשר ישלימו אברי הגוף את הגוף הכללי. וכמו שהאדם הקטן עיקרו הוא הנשמה האלקית שהיא המחיה את כל האברים, והיא המשפעת בו התנועה וההשכלה, ואם תפרד מן הגויה אז כל האברים הם עצמות מתות מפוזרות, כן האלקות המתפשטת והשופעת אורה וחיותה בכל העולמות היא נפש האדם הגדול הזה, והיא המקשרת כל אברי הגויה הכללית, רצוני לומר כל העולמות הרבים מראש ועד סוף להיות קומה שלמה וגויה כללית, שבה יתראה חכמתו של יוצר בראשית, שחכמתו הוא עצמותו ית' השופע בכל העולמות מזה הצד שהוא פונה אל העולמות להניעם להנהיגם ולהחיותם... (בראשית א כו)

...והיתה הנבואה על ידי שם ש-די, ששם זה מורה שאמר לעולמו די, וגבל ומדד וקצב חוקי הטבע, כי מצד שם הוי"ה אין די ואין גבול וקצב, כי בו יפליא פלאות ויחדש אותות ומופתים כפי רצונו הבחירי שאין לו סוף... (שמות ו ב)

ויראו את אלקי ישראל - התבאר אצלי בפירוש התנ"ך, בכל מקום שיש הבדל בין כשיאמר שם אלקים סתם ובין שם אלקי ישראל, ששם אלקים מורה על הנהגתו הכללית אשר יסד בששת ימי המעשה, שבכל מעשה בראשית נזכר שם אלקים שהם הכחות אשר השפיע בכלל המציאות, והנהגה זו יסדה לעולם קבועה וקיימה, חוק נתן ולא יעבור, אבל שם אלקי ישראל מורה על הנהגה אחרת השגחית, אשר בה ינהיג את ישראל, שהנהגה זו בלתי תלויה בחקות הטבע רק היא נמשכת לפי מעשה עם ה' ועבודתם... (שם כד י, וראה עוד ערך הנהגה והשגחה)

והרמב"ם בפרק ע"ב חלק א' מספר המורה כתב, שהדמויי אשר דמינו העולם בכללו כאיש מבני אדם יתחלף ממנו בג' דברים, א' שהלב מכל בעל חי שיש לו לב הוא באמצעותו ובתוכו, ושאר האברים הפחותים ממנו מקיפים אותו מבחוץ, ובהעולם הוא בהפך, שהנכבד שבו מקיף את הפחות. ב' שהאבר הראשי מכל בעל חי שיש לו לב יקבל תועלת מהאברים שתחת ידו ותשוב אליו תועלתם, ואין כן המציאות הכללי, שכל מי שישפיע הנהגה או יתן כח לאשר תחתיו לא ישוב אליו תועלת כלל, וישפיע ויתן מה שיתן כנתינת המטיב החונן אשר יעשה זה לנדיבות טבעי. והשלישי, כי זה הכח המדבר הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו, והשי"ת אינו כח בגוף העולם אלא נפרד מכל חלקי העולם, והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם חבור נעלם ממנו תכליתו...

והנה ה' ערך את ההנהגה באופן שכל הכחות והעולמות וסדרי המרכבה וכל המעשה אשר יעשה האלקים בעולמו ערוך ונמשך לפי מעשה בני אדם לטוב או לרע, וכבר המשילו זאת חקרי לב למה שהמציאו חכמי המוזיקא בשני כלי זמר, אחד גדול ואחד קטן העומדים בהיכל מוכן לכך בסדר ובערך ובגבול ידוע, שאם יפרטו על פי הנבל הקטן יתן הנבל הגדול זמירות לעומתו, וכן ערך ה' שהנבל הגדול אשר עשה, שהוא העולם בכללו, יתן זמירות לנגן נגוני שמחה או עצב טוב או רע לפי מה שיפרט האדם על פי הנבל הקטן שהוא גופו... (שמות כה רמזי המשכן, וראה שם עוד וערך אלקים-ומציאות ומציאות)

...וכאשר בא בתורת אמת ללמדם שיתאחדו היראה והאהבה לאלקי אמת, הוצרך להקדים להם אמונת היחוד, שאלקי עולם הוא אחד ואין זולתו והוא שורש לכל הנמצא והמתהוה בכל העולמות, הן דברים אשר לפי השגתנו נקראם בשם טוב, והן דברים אשר נקראם בשם רע, והוא בשנאמין כי אין רע במציאות כלל, שמהא-ל הטוב האחד האמתי לא יצא רק טוב, ואשר ידמה לנו שהוא רע, הוא באמת אך טוב וחסד, בין הרע הנמצא בהויה כל העדר הוא לצורך הויה, וכל השחתה הוא לצורך תקון ובנין, ובין הרע הנדמה לנו בהנהגה שכל הרעות הבאות בעולם הם לתכלית טוב וכמו שיתבאר, ועל ידי כן יצויר היראה והאהבה לא-ל אחד... (דברים ו ד, וראה שם עוד)

אלקי קדם - שהוא קדמון לכל דבר אשר נברא, וזולתו אף הזמן והמקום וכל שיש לו ציור בשכל הוא בראם, ולכן אין לצייר לעצמותו מעון ומדור, אלא שהוא מעון ומדור לכל בריאותיו אשר ברא, כאשר קראו חז"ל השי"ת בשם מקום מפני שהוא מקומו של עולם. ומתחת - רוצה לומר כל שלמטה לאלקי קדם שהוא כל הבריאה. זרועות עולם - הם רק כלים שינהיג השי"ת בהם את העולם כענין הזרועות, שכל עולם הוא כלי לפעול בעולם שלמטה הימנו, כמו עולם השפל שם בו השי"ת את האדם, שעל ידו יתפעלו כל העולמות העליונים, והכל יתפעל רק מרצון ה' כאשר כל שיעשה האדם בזרועותיו הוא מתפעל מרצונו ורגשת נפשו. (שם לג כז)

רשר"ה:

והנה טוב מאד - אלקים ראה את כל אשר עשה, את כלל הבריאה בשלמותה, הוא ראה את היצורים בשבת אחים גם יחד, בסובבם כאחד סביב ציר אחד ויחדו תואמים בהרמוניה. אין הוא אומר "את הכל אשר עשה", את הכלל השלם, אלא "את כל אשר עשה", את השלמות וההרמוניה והאחדות של בריאתו. הוא ראה כל פרט בקשריו אל הכלל, והנה טוב מאד. אם הפרט היה טוב כשהוא לעצמו, הרי בקשריו אל הכלל הוא טוב מאד, הוא טוב גם במקום שלא ציפינו לכך, וגם חסרון מדומה הופך לטוב, ובלבד שהעין תהא צופה אל הכלל... אילו יכולנו לסקור את הפרט מנקודת מבטו של הכלל, אילו יכולנו לסקור את עצמנו בכללותנו, לא רק כתחתונים, אלא גם כעליונים... לא רק ביחסנו לעולם הזה אלא גם ביחסנו לעולם הבא... אז כר' מאיר היינו מוסיפים כדעתו "והנה טוב מאד - זה מות" וכו'... (בראשית א לא)

מתהלך בגן - חז"ל לימדונו בכאן "עיקר שכינה בתחתונים", זהו המצב הטבעי, והחזרת מצב שלום זה בין אדם לטבע, בין אדם לחברו ובין אדם לה' זוהי המטרה שבכל דפי התורה... (שם ג ח)

עד עולם - עולם הוא הזמן שטרם התפתח, טרם יצא מן הכח אל הפועל, זמן העבר, שההווה גנוז בחביונו, וזמן העתיד הגנוז בחביון ההווה. (שם יג טו)

...יתר על כן, אם תמצי לומר - אמת עוד יותר עמוקה טמונה בזה. נראה שהמלה "עולם" בתנ"ך אין פירושה רק העבר והעתיד הנסתרים, אלא בכלל, כל הנסתר והנעלם מעינינו. הן אך מתיהר האומר שרק העבר והעתיד נסתרים ממנו. גם ההווה הממשי ביותר הוא ביסודו ולאמתו של דבר עולם. כל ממשות עיקרה ושורשה בנעלם, שלו לבדו המציאות הנעלה ביותר, הוא העומד לעולם, הוא הנמצא האמיתי היחיד שעליו אפשר לבנות...

יתכן שהשקפה זו היא שגרמה להביע את המושג "תבל" במלה עולם, הן תבל, בעיצומו של דבר, באמת "עולם" הוא, בעלי השקפה זו ביקשו להרגיל אותנו להרחיק ראות מעבר לכל תופעה, על הנגלה שבה אל הנסתר המונח ביסודה, להביט אל ה' מלך העולם, המנהיג והשליט בכל הכוחות הנעלמים, שהכל חלק ממלכותו, כל הסובב אותנו בזה "עולם התעלומות", והוא גם אלקינו, ולו אנחנו עם כל כחותינו, בהויתנו וביעודנו... (שם כא לג)

ראה ערך מציאות בראשית יז א.

עולם - לעולם יפנה את המבט אל הנצחי שאינו כלה, עולם מציין את מהלך הזמן התמידי, את כל מרוץ הזמן שהוא ועד - ממשי, ה' מלך עולם ועד, תמיד, בכל זמן, וכאן יכירו העמים את מלכותו בארץ שתהיה זו ארצו. (תהלים י טז)

מהעולם - העתיד הנעלם מעיני האדם. (שם מא יד)

עולם - מציין בתנ"ך תמיד את הזמן הבלתי ידוע לנו מן העבר והעתיד ואף פעם לא יתבטל. (שם פט ג)

העמק דבר:

ובקדושין סוף פרק א' למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך וכו', והנה עולם הנשמות ארוך, שנוצר לפני בריאת העולם, אבל אינו טוב כולו, שקודם שנברא האדם והגיע לחלקו על פי מעשיו בעולם הזה אינו טוב, ועולם התחיה כולו טוב ואינו ארוך, ואם כן היה צריך לומר למען ייטב לך קודם ההוה, אלא על כרחך למען יאריכון בעולם הנשמות לאחר מיתה, ולמען ייטב בעולם התחיה. ולכן כתב כאן "כאשר צוך", שאינו בתורת גמילות חסד ששכרה בעולם הזה, אלא כחוק, ושכרו בעולם הבא. (דברים ה טז)

שפת אמת:

ברש"י ז"ל, מה היה עולם חסר, מנוחה, בא שבת באה מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה. כי בריאת העולם היתה להשפיע אור טובו של השי"ת בעולם הזה שהוא הטבע, ושעל שם זה נקרא עולם, על שם העלם כבוד ה' בעולם הזה, כמו שאמר אא"ז מו"ר זצלה"ה, אך כמו שצריך להיות הכל בטל אל המכוין אז נתגדל שמו ית' בעולם הזה יותר, כדכתיב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". פירוש כמו שכתוב כל פועל ה' למענהו, כי הכלל לעולם מחובר בכח הפועל, אם כי בפרט יש דברים שמתנגדים להקדושה, אבל בכלל נאמר הכל ברא לכבודו. ועל שם זה קודם שבת היה עולם חסר מנוחה, והוא השבת שכולל כל ימי השבוע, ושבת דאתאחדת ברזא דאחד, שכל הדברים מתעלים ונעשין אחד מיוחדים להיות כלי להשי"ת לעשות בהם כרצונו... (בראשית תרל"א)

איתא בספר של"ה טעם שנקרא חנוכה, שהוא חינוך העולם ממש, שכל העולם נברא רק לכבודו בשביל התורה ומצות, והרשעים שרצו להשבית המצות החריבו העולם, וכשחזרו בני ישראל לקיום המצות כאלו נתחנך העולם. ויתכן גם כן לרמוז כי באמת עולם הזה הוא רק חינוך לעולם הבא, כאשר אמרו חז"ל רמזו העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, וצריכין לעשות עולם הזה טפל והכנה לעולם הבא... (חנוכה תרמ"ח)

במדרש, כובד אבן וכו' אלו ישראל... והנה כל זה הסדר נתקיים שהקב"ה ברא העולם בבחינת הצמצום, כמו שאמרו, שאמר לעולמו די, וזה היה עבודת האבות שביררו כבודו ית' בעולם, והרשעים מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. פירוש כח הטבע זה באופן שהוא נסתר כאשר פירש מו"ז ז"ל, כי העולם נקרא על שם ההעלם, שאינו בהתגלות ומכוסה בהטבע. והנה בודאי בהתגלות כבוד שמו ית' אין מגע נכרי, והוא התורה שנקרא חירות, והוא שם הוי"ה ב"ה, מדרגת משה רבינו ע"ה, ועל ידי הרשעים שמאבדין העולם וכו', לכן הוצרכו בני ישראל להמשיך דרך חדש התגלות שמו ית' בחינת תורה, והוא ההתחדשות... (שמות בא תרמ"ג)

ואלה המשפטים... כי בעולם הזה קשה להשיג האמת, דהוא עלמא דשקרא, כמו שכתוב במדרש בראשית, אמת אמר אל יברא וכו' ותשלך אמת ארצה. פירוש שאם היה האמת מתגלה לא היה קיום להעולם, שהכל היה מתבטל במציאות א-ל אחד האמת, ולכן נקרא עלמא דשיקרא. וכאשר שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי נקרא עולם על שם ההעלם, שעל ידי ההעלם יש מציאות לעולם, לכן הושלך אמת ארצה להיות האמת נסתר ונעלם בחשכת הגשמיות והטבע. אכן לבני ישראל ניתן האמת על ידי התורה, כמו שכתוב מגיד דבריו ליעקב, שהיא הנהגה האמיתית הפנימיות... (שם משפטים תרנ"ב)

בענין מצות בכורים... אך הפירוש שכן ברא השי"ת עולם הזה להיות לו בו ראשית וחלק, כי בודאי כל יכול השי"ת לברא העולם באופן שיכירו הכל את כבוד מלכותו ית', אך הלא יש לו אלפים ורבבות עולמות, ורק רוצה הקב"ה להיות עדות בעולם שהוא ית' בראו, וזה הראשית מקיים כל העולם, אפילו שיהיו רשעים וכופרים מתקיים הכל על ידי הראשית, ולכן הכל תלוי בעבודת בני ישראל, שעל ידם מתעורר הפנימיות... (דברים כי תבא תרמ"ט)

שם משמואל:

ונראה דכל אחד מאלה שלשת העולמות הנ"ל מחולק נמי לשלשה באופן שיצדק לומר עליהן שהם שלש של שלש שלש, עולם התחתון הוא חוצה לארץ, וארץ ישראל, וירושלים. וירושלים עצמה כוללת בתוכה שלשה מחנות, מחנה שכינה, לויה ישראל כנ"ל. וכמו שהעולם התחתון מחולק לשלשה, כן נמי העולם האמצעי והעולם העליון. והנה ז' רקיעין אלו כוללין בתוכם העולם האמצעי והעולם העליון, וכל אחד מהם מחולק לשלשה, היינו וילון רקיע שחקים, הם השלשה של העולם האמצעי, באופן שוילון הוא התחתון, שהוא עולם המעשה שבעולם האמצעי, וזהו שמחדש בכל יום "מעשה" בראשית. רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, המסבבים על ידי השירה כנ"ל, הוא העולם האמצעי שבאמצעי, שחקים שטוחנות מן לצדיקים שהמן מתיחס לשכל כידוע, הוא העולם העליון שבעולם האמצעי. ועד כאן מגיע העולם האמצעי, ומשם ולמעלה מתחיל העולם העליון, זבול הוא העולם התחתון עולם המעשה שבעולם העליון, ועל כן בו מזבח בנוי ומיכאל מקריב עליו קרבנות, מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה, הוא העולם האמצעי שבעולם העליון, מכון וערבות הם העולם העליון שבעולם העליון, ועל כן נאמר בהם "ואתה תשמע השמים מכון שבתך"... (במדבר קרח תרע"ז)

ר' צדוק:

ואלו הג' מדרגות שבאדם שהוא עולם הקטן הן גם כן בעולם הגדול, עולם העליון והוא הנעלם לגמרי, והאמצעי והוא האויר שבין השמים לארץ שיש בו גלוי יתר, וזהו שאמר (תילים ק"ד) "עושה מלאכיו רוחות", שהם מתייחסים נגד הרוח שבאדם, והוא נגד הלב באדם, פירוש שכאשר חשב השי"ת בריאת העולם אז נברא עולם המחשבה שהוא עולם הכסא, וכאשר הגיע (בדרך משל מבשרינו נחזה א-לוה) המחשבה מן המוח אל הלב, שהוא מדרגת גלוי יותר הרצון בבריאת עולם נעשה עולם המלאכים שהוא גלוי יותר, וכאשר הגיע למעשה נעשה עולם העשיה שהוא התחתון הגשמיי לגמרי שיצא בפועל למעשה. וזהו המכוון בדברי רז"ל (סנהדרין ק"ה ב') "וישם ה' דבר בפי בלעם" ר"א אומר מלאך, עיין שם במהרש"א, רוצה לומר שהמלאך הוא נקרא דבר ה', שהוא עולם הדבור של השי"ת...

השם ש-די מבואר אצלנו במקום אחר שמורה על הצמצמות גלוי שכינת השי"ת אל האדם, כמו שאיתא (חגיגה י"ב א') על שאמרתי לעולם די, פירוש שלא יתפשט כמדתו ית' בהתפשטות יתירה, שאז הוא נעלם מעיני המקבלים, והשם הזה רומז אל הכח שאמר השי"ת שיהיה די ומצומצם ומוגדר בהשגת נפש האדם וכפי כחו שזהו תכלית הבריאה, וזהו מקום לתורה המגדרת ומצמצמת האדם שלא יהיה בהתפשטות, וזה הוא הנקרא גם כן שכינה בכל מקום... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד כו)

...כך היה דרך משל מחשבת בריאת העולם אצל השי"ת, ויקו"ק (שם הוי"ה) הם שורשי ואבות ואמות כל הבריאה שמהם נולדו כל הצורות והתמונות שבהם נבראו שמים וארץ וכל הנבראים שהיו כולם חקוקים במחשבתו של השי"ת וכך עלו במחשבה לפניו. והם ד' אותיות במחשבה על דרך הנזכר ובכלל מן המחשבה עד סוף המעשה גם כן חלוקים לד' אלו כידוע מד' עולמות אבי"ע (אצילות בריאה יצירה עשיה) שהם נגד מחשבה ורצון וכחות הפעולה וגמר הפעולה, שהוא גם כן ממש דוגמת ד' חלוקות דמחשבה עצמה שנתבאר, וד' חלוקת אלו הם גם כן בכל אלו הד' הנזכרים על דרך משל במעשה שבנה בית יש ד' חלוקות, תחלה קונה עצים ואבנים החומרים המצטרכים לבית, ואחר כך משפם ומתקנם אלו לכתלים ואלו לתקרה וזה לרצפה וכיוצא בו, ואחר כך עוסק בבנין ואחר כך נגמר ונעשה בית... (חלק ה ליקוטי אמרים עמוד רטו, ועיין שם עוד)

מכתב מאליהו:

עולם העשיה - עולמנו, איפה הג' האחרים, עולמות היצירה, הבריאה והאצילות? כן ברור שהם עולמות רוחניים שאינם שייכים לבחינת מקום, מהו פירוש עולמות רוחניים?

כתב הגר"א כי זה שהוא אצלנו עולם העשיה לא היה כלל קודם החטא דאדם הראשון, ואשר היה עולם העשיה קודם החטא הוא עכשיו עולם היצירה וכו', משמע שהעולמות הם מדרגות בהשגה, (ואשר היתה השגה הכי נמוכה, עשיה, קודם החטא דאדם הראשון, עכשיו היא נחשבת השגה יותר עליונה, יצירה), אם כן למה קרויים עולמות ולא מדרגות?

...על כן כל המבחין בהבחנה גשמית ותופסה באבסולוטית הרי עולמו הוא עולם הגשמי, היינו שהוא בעולם העשיה. אבל המבחין באמיתת הרוחניות ובמציאות ערכיה ומשפטיה, ואת הגשם ותוצאותיו (רצונות ותאוות) יראם כחלום ודמיון, הבל הבלים אין בהם ממש, עולמו הוא עולם האמת, הוא בעולם היצירה. (חלק א עמוד רד ורו)

אחר שנתבאר שהבחנת המציאות שלעולם הגשמי יחסית היא למדרגת המבחין, וזהו עולמו, הרי יוצא מזה שאין לגשם מציאות כלל, ואינו אלא בהבחנתנו לבד. נמצאנו למדים לפי זה שהבחנתנו היא היא מציאות העולם עבורנו, זהו פירוש היחסיות שבחושים והשגות.

הבחנה זו נראית לנו זרה, אבל זהו רק מפני שאנו בעולם העשיה, ורואים את הגשם כממש אבסולוטי. אך כשנתרגל במחשבתנו לחשוב על פי הבחנות רוחניות, נמצא מקום בשכלנו להבין שהשגתנו האבסולוטית היא העולם שאנו בו, ותו לא מידי.

באופן זה תתבאר לנו אמיתות וברירות בדברים הקשים מאד להולמם בדברי הרמ"ח ז"ל בספרו העמוק קל"ח פתחי חכמה... (שם עמוד שי, ועיין שם עוד)

ראה עוד בערך מציאות.