עונש

(ראה גם: אלקים-דין, יסורין, מיתה, מלקות, שכר, תוכחה)

ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים, כי נחמתי כי עשיתים. (בראשית ו ז)

ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ. (שם ו יג)

הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר. (שם יא ז וח)

ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה... חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם. (שם יח כא והלאה)

ויאמרו אלקי העברים נקרא עלינו, נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר פן יפגענו בדבר או בחרב. (שמות ה ג)

ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים. ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים, והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים. (שם ז ג)

לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי... לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. (שם כ ה וז)

אם ענה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. (שם כב כב)

ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. (שם לב לה)

ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, וימותו לפני ה'. (ויקרא י ב)

ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצות האלה... אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש, וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם... (שם כו יד, וראה עוד תוכחה)

אכנו בדבר ואורישנו, ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו. (במדבר יד יב)

אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה... (שם שם כג)

ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל... ואש יצאה מאת ה', ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת. (שם טז לב)

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם... (שם כ יב)

והיה אם שכח תשכח את ה' אלקיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם, העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון. (דברים ח יט)

השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם. (שם יא טז)

והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום, ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך... (שם כח טו)

לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, ומחה ה' את שמו מתחת השמים. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל, ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה... גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב, כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו... (שם כט יט)

ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם, כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם. הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם. כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית, ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים. אספה עלימו רעות חצי אכלה בם, מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי, ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר. מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה... (שם לב יט)

ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וישוסו אותם, וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם. בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה כאשר דבר ה' וכאשר נשבע ה' להם ויצר להם מאד... (שופטים ב יד)

ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם, עקב כי בזיתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה. כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת... (שמואל ב יב י)

הלוך ודברת אל דוד כה אמר ה' שלוש אני נוטל עליך, בחר לך אחת מהם ואעשה לך. ויבא גד אל דוד ויגד לו, ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך, ואם שלשה חדשים נוסך לפני צריך והוא רודפך, ואם היות שלושת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר. (שם כד יב)

והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים. והבית הזה הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום ושרק, ואמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה. (מלכים א ט ז)

ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה' לאמר, לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי איש בחטאו יומת. (מלכים ב יד ו)

כי הנה האדון ה' צב-אות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה, כל משען לחם וכל משען מים. גבור ואיש מלחמה, שופט ונביא וקוסם וזקן... (ישעיה ג א)

כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה'. (שם סו טז)

ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דיראון לכל בשר. (שם שם כד)

בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה. כי אם איש בעונו ימות כל האדם האוכל הבוסר תקהינה שניו. (ירמיה לא כח)

ואהי להם כמו שחל, כנמר על דרך אשור. אפגשם כדוב שכול ואקרע סגור לבם, ואוכלם שם כלביא חית השדה תבקעם. (הושע יג ז)

תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל יושבי הארץ כי בא יום ה' כי קרוב. יום חושך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרוש על ההרים, עם רב ועצום כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור. לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה, כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם פליטה לא היתה לו... (יואל ב א)

וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש... הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתכם יאכל הגזם, ולא שבתם עדי נאם ה'. שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם שבי סוסיכם ואעלה באש מחניכם ובאפכם ולא שבתם עדי נאם ה'. הפכתי בכם כמהפכת אלקים את סדום ואת עמורה ותהיו כאוד מוצל משרפה, ולא שבתם עדי נאם ה'. (עמוס ד ז)

יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב, ומגיש מנחה לה' צב-אות. (מלאכי ב יב)

ויעבירו קול ביהודה וירושלים לכל בני הגולה להקבץ ירושלים. וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. (עזרא י ז)

זהר:

כי מי שעובר על זו עובר על כל מצות התורה, וענשו של מי שעובר על זו שרצועה הרעה הזו (דהיינו היראה הרעה) מכה אותו, והיינו והארץ היתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים, הרי ארבעה עונשים להעניש בהם את הרשעים. תהו זה חנק, שכתוב קו תהו, בהו זו סקילה, היינו אבנים המשוקעות בתוך תהום הגדול בשביל עונש הרשעים. וחושך זו שרפה, שכתוב ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש עד לב השמים, וזו היא אש חזקה שעל ראש רשעים יחול לשרוף אותם... ורוח זהו הרג בחרב, כי רוח סערה היא חרב שנונה הלוהטת בו... (הקדמה קצה)

ואם עבר על מצות התורה יושקו ד' יסודות גופו ממרירות אילן הרע, שהוא היצר הרע, וכל האברים שלו שהם מד' יסודות שבו נאמר עליהם וימררו את חייהם, דהיינו ימררו עם המרירות של המרה... (בראשית רסא, ועיין שם עוד)

להט החרב אלו הלוהטים אש ועונשים קשים על ראשיהם של הרשעים והפושעים, והצורות מתהפכים לכמה מינים של דינים, לפי דרכיהם של בני אדם, ועל כן נקראים להט, כמו שאתה אומר ולהט אותם יום הבא, ועל כן נקראים החרב, כי הוא חרב לה', כמו שאתה אומר חרב לה' מלאה דם.

א"ר יהודה, להט החרב הוא אפילו כל אלו המענשים של מטה, שבעולם הזה, המתהפכים מצורה לצורה, כולם הם ממונים על העולם להרע ולהשטין לרשעי עולם העוברים על מצות רבונם. (פירוש ר"י פליג על מה שרומז הזה על סוד הכתוב ולהט אותם יום הבא, מפני שהכתוב הזה מדבר מעונשים עליונים, וממונים עליונים, והוא אומר אפילו כל אינון קסטרין דלתתא הוא בכלל להט החרב המתהפכת).

תא חזי, כיון שחטא אדם, המשיך על עצמו כמה מיני מזיקים רעים וכמה מדייני דיני, והיה ירא מכולם ולא יכול להתגבר עליהם... (בראשית ב שטו, ועיין שם עוד)

ויקרא ה' צב-אות, היינו רק בזמן שנחרב בית המקדש, (קרא לבכי ולמספד), אבל בזמן אחר, אין שמחה לפני הקב"ה כבזמן שרשעי עולם המכעיסים אותו נאבדים מהעולם. וזה שאמר ובאבוד רשעים רנה, וכן בכל דור ודור, בעת שעושה דין ברשעי עולם שמחה ורנה לפני הקב"ה... במה דברים אמורים כשהגיע הזמן שהמתין להם (שיעשו תשובה), ולא שבו אליו מחטאם, אבל אם נעשה בהם הדין מטרם שהגיע זמנם, ועוד לא נשלם עונם, כמו שאתה אומר כי לא שלם עון האמורי עד הנה, אז אין שמחה לפניו ורע לפניו על שנאבדו... (נח נא)

וי להם כאשר יצאו מעולם הזה, מי ידרוש ויבקש בעדם, כאשר ימסרו בידי (המלאך) דומה וישרפו באש דולק, ולא יצאו משם, חוץ בראש חודש ושבת, כמו שאמר הכתוב והיה מדי חודש וגו'... שלש פעמים ביום נפקדים להקל על עונשם, (והיינו בעת ג' זווגי זו"ן שבג' התפלות), ולא עוד אלא בשעה שישראל אומרים אמן יהא שמיה רבא וכו' בקול רם, (נעשה זווג למעלה), והקב"ה מתמלא רחמים והוא חס על הכל, ורומז להמלאך הממונה על שערי גיהנם ששמו סמריאל, וג' מפתחות בידו, ופותח ג' שערים שבצד המדבר, והם רואים האור של עולם הזה, ובא עשן של אש וסותם דרכי האור...(שם סו)

וישאו את התבה ותרם וגו', ר' אבא פתח, רומה על השמים אלקים וגו', ווי להם להרשעים שהם חוטאים ומכעיסים את רבונם בכל יום, ובחטאיהם דוחים את השכינה מהארץ, וגורמים שתסתלק מהעולם, והשכינה נקראת אלקים, ועליה כתוב, רומה על השמים אלקים. (שם רד)

...ועליה כתוב עונותיו ילכדנו את הרשע, את הוא לרבות, מי שעוד לא הגיע זמנו להענש, עונותיו ילכדנו, ולא בית דין של מעלה ובחבלי חטאתו יתמך, ולא בית דין של מטה משום זה כתוב כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם, שעוד לא היה ראוי להענש על חטאיו, ועל כן שמע אלקים את קולו אף על פי שהיה רשע. (וירא תעה)

כעין זה הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים שהוא עושה תמיד, כי אם היה עושה כן, לא היה העולם יכול להתקיים, אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים, ועם הרשעים יותר מצדיקים, כדי שישובו בתשובה שלמה שיתקיימו בעולם הזה ובעולם הבא... אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים בכל מעשיהם שעושים, משום שיודע שלא יטו לימין או לשמאל, ועל כן הוא מנסה אותם... (תולדות פו)

...מה עושה הקב"ה, מה שהיה מוכן להחזירו בגלגול לסבול עונשים בעולם הזה על מה שעשה אינו מחזירו לעולם הזה, ומה עושה, מקרב אותו לבית דין של המתיבתא דרקיע, ודנים אותו, ומוסרים אותו לבית ההכאות, ורושם אותו הקב"ה במרצע, איך נמסר לבית העונשין ופוגם אותו, להיות תחת ממשלת הערלה עד זמן ידוע, ואחר כך גואל אותו... (משפטים רפז)

איך היה עושק, (דהיינו מה היה עונו, ומשיב) שלמה המלך צעק ואמר, אדם עשוק בדם נפש, עד בור ינוס אל יתמכו בו, כיון שהוא עשוק (מחמת עון) דם נפש ששפך, או הוא או בנו או בן בנו יהיו נעשקים במאזנים, שכתוב עד בור ינום אל יתמכו בו, עד ההוא בור (של הס"א), רק ינום ממקום הקדושה, ואל יתמכו בו בעולם הזה, כיון שהוא עשוק בעון דם נפש, הוא או זרעו יהיו עשוקים מההוא סטרא אחרא.

יש עשוק משאר עשוקים, (שהוא עשוק מחמת עון של לא תעשוק שעבר אביו או זקנו), כמו שאמר לא תעשוק את רעך, והוא עבר ועשק, (משלמים לו מדה כנגד מדה), שהוא עשוק בבניו על ידי הסטרא אחרא ההוא, ומשום זה אמר את כל העשוקים, אמר שלמה אני עומד ויודע בכל אלו עשוקים בכל צד שעשק,  ולא שראה כל העשוקים שבעולם)... (שם שמח)

(בן י"ג שנה ויום אחד) שעבר עבירה, (שעונשה מיתה), הורגים אותו, להם יש טענה, ועתידים לומר, רבון העולם תינוק בן יומו שחטא הכי דנים אותו בדין, אני בן יומו הייתי, כי מיום ההוא (אחר י"ג שנים) קורא אותי הקב"ה בן, שכתוב ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך... הרי דמעת העשוקים ואין להם מנחם.

ויש עשוק אחר, עשוק ההוא שנקרא ממזר, כשנפטר מעולם מבדילים אותו מיד מקהלת העם הקדוש, ממזר ההוא העני והמסכן, שופך דמעות לפני הקב"ה, וטען לפניו, רבון העולם אם אבותי חטאו, אני איזה חוב עשיתי... (שם שנה)

...ומיתתם היא בגלוי, ואין מיתה אלא עניות, והמיתה של עניות שלהם לא יהיה בסתר כעופות המרמזים על בעלי מצות, (שמכסים את דמם), אלא בגלוי לעיני העם, כי עני חשוב כמת, ויש עניות שהיא מכוסית מעיני בני אדם, ויש עניות לעיני כל... (שם תסב)

אלו שלא הרהרו בתשובה יורדים לשאול ואינם עולים משם לדורי דורות, עליהם כתוב כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה... א"ר יהודה, דין עונשי הגיהנם הרי למדנו שהוא לדון שם את הרשעים, למה הם נדונים בדינו של גיהנם, אלא הגיהנם הוא אש דולק ימים ולילות, כעין הרשעים המתחממים באש יצר הרע לעבור על דברי תורה בכל חימות וחימות שהם מתחממים ביצר הרע, כך שורף בהם אש של הגיהנם. (תרומה תמב, ועיין שם עוד)

והעמדנו ששבעה דינים יעברו על האדם כשיוצא מן העולם, אחד דין ההוא העליון כשיוצא הרוח מן הגוף, ב' כשמעשיו ודבריו הולכים לפניו ומכריזים עליו. ג' כשנכנס לקבר, ד' הדין של הקבר. ה' דין התולעים, ו' דין הגיהנם, ז' דין הרוח ההולך ומשוטט בעולם ואין לו מקום מנוחה, עד שיהיו נטהרים ונשלמים מעשיו, משום זה צריך האדם להסתכל תמיד במעשיו וישוב לפני אדונו. (ויקהל צו)

והדברים אמורים רק משלשים יום והלאה, כי כל שלשים הימים לאחר הפטירה אין לך נשמה שלא תקבל עונש מטרם שתבא לגן עדן, כיון שקבלה עונשה נכנסת לגן עדן... (שם שב)

ואם תאמר, אם כן אין בזה עונש לנשמה, (שהרי היא רק מתרחצת), תא חזי, אוי לנשמה הסובלת אש זרה, אף על פי שהיא מתלבנת בזה, אבל כשהזוהמא נתרבה עליה אוי לנשמה שסובלת עונש ההוא, כי זוהמא ההיא מתלבנת באש שתי פעמים.

פעם הראשון הוא אחר שקיבל עונש הגוף, הולכת הנשמה ולוקחים אותה ומכניסים אותה במקום אחד שנקרא בן הנם, ולמה נקרא בן הנם, משום שמקום אחד יש בגיהנם ששם נצרפות הנשמות במצרף להתלבן, מטרם שנכנסות בגן עדן, ושני מלאכים שליחים מוכנים בגן עדן ועומדים בשער וצווחים אל הממונים שעל מקום ההוא שבגיהנם שיקבלו נשמה ההיא.... (ויקהל שכח, ועיין שם עוד)

חיה הקדושה הזו עומדת, וכשהנשמה עולה ומגעת אליה, אז היא שואלת (הנשמה) בסוד חכמת אדונה, וכפי החכמה שרדפה אחריה והשיגה כך נותנים לה שכרה, ואם (האדם) היה יכול להשיג חכמה ולא השיג, דוחים הנשמה לחוץ, ואינה נכנסת, ועומדת תחת היכל ההוא בבושה, וכשמרימות כנפיהם אלו השרפים שמתחת (החיה) אז כולם מכים מכנפיהם ושורפים הנשמה ונשרפת ואינה נשרפת, ועומדת ואינה עומדת, ומאירה ואינה מאירה, וכך דנים אותה בכל יום... (פקודי תקכט)

פתח שלישי הוא פתח העומד בקיום לדעת כל אלו אשר הדין יעבור אליהם, בין למחלות, בין למכאובים, בין לעניות, (דהיינו) דין שאינו עומד למות, כשהשער של הפתח הזה סגור, אז נרשם הדין על האדם, שאין מחזירים אותו, חוץ בכח תפלה חזקה, ותשובה שלמה, שכתוב יסגור על איש ואל יפתח. (פירוש פתח זה הוא קו השמאל, שנמשכים ממנו דינים, אבל נבחנים למחלות ולמכאובים ואין בהם מיתה, והרפואה שלהם היא בפתח ד' ששם המלכות, המתוקנת לקבל ממטה ולמעלה)... (שם תקמז, ועיין שם עוד)

משום שמעשרים שנה ולמטה עד י"ג שנים, רוח ההוא הנמצא בו כנחש הולך אחריו, שזהו אגיריסון שאמרנו, משום שלא נשמר מחטא בהיותו ילד קטן, כראוי, וראה בו סימן שיתקלקל אחר כך, וזה נלקח בלי רשות, ועל זה כתוב ויש נספה בלא משפט...

מי"ג שנה ולמטה נדון על חטאיו של אביו ונמסר בידי אסכרה הזה שאמרנו, וכל אחד ואחד היכל זה (דקדושה) לעומת היכל זה (דסט"א), וזה בהיפך מזה, ופתח הזה הוא בצד צפון... (שם תקנב)

...אלו מ' (ממונים) מקבלים הדין מהיכל הזכות, להכות לנשמה הזו שחטאה, וצריכים להכותה, ואלו עומדים בלהבות אש אל אלו הנשמות, ופורחים לחוץ מן ההיכל הזה, ומכים נשמה הזו, והנשמה עומדת בנזיפה בחוץ כל אלו הימים שנגזרו עליה ואינה נכנסת אל הפרגוד...

ואלו ארבעים הם העומדים נוזפים ומטילים חרם על כל אלו שהוציאו מפיהם דבר שאינו צריך, ואחר זה הוציאו מפיהם מלה קדושה ומטנפים פיהם... וכן לכל אלו שחטאו חטאים כאלו שצריכים לנזוף בהם, יוצאים עשרה כרוזים בכל יום, ומכריזים בכל אלו הרקיעים ובכל אלו הצבאות והמחנות הזהרו מפלוני שהוא נזוף... (שם תקסז)

...ואם עשו רע לישראל או שהצירו אותם כמה הם שאוחזים בהם, ודנים אותם למטה ג' פעמים ביום מכמה דינים משונים זו מזו, לאלו המלכים שהצירו להם, ונדונים בעולם ההוא בכמה דינים, וכל יום ויום מעידים עדות על ישראל ועל האמונה שלהם, ויורדים למטה ונדונים שם... (שם תתקלה)

אמר רעיא מהימנא, מקומות יש בגיהנם, הרשומים למחללי שבתות בפרהסיא שלא חזרו בתשובה מאותו החלול, וממונים יש עליהם, ואף כך יש מקומות בגיהנם לאותם מגלי עריות ולאותם המגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ולאותם השופכים דם נקי, ולאותם הנשבעים לשקר, ולאותם השוכבים עם נדה או בת אל נכר, או זונה או שפחה, ואף לעובר על שס"ה לא תעשה.

לכל חטא יש מקום בגיהנם, וממונה יש עליו, והשטן שהוא יצר הרע שלו ממונה על כל החטאים והמקומות והממונים שעליהם, ואם חזר בתשובה מה כתוב, מחיתי כעב פשעיך... (ויקרא רעד)

כמו שעונש האדם הוא משום דיבור רע, כך עונשו משום דיבור טוב שבא לידו ויכול לדבר ולא דיבר, משום שפגם ברוח המדבר ההוא, כי הוא נתתקן לדבר למעלה ולדבר למטה, והכל בקדושה, כל שכן, אם העם הולך בדרך עקום, והוא יכול לדבר להם ולהוכיח אותם ושותק ואינו מדבר. (תזריע פז)

אחר כך נדונו שניהם על ידי המלאך דומה, הגוף נדון בקבר עד שחוזר לעפר, והנפש נדונית באש הגיהנם בכמה דינים, עד הזמן שנגזר עליה לקבל עונש, אחר שקבלה עונשה והגיע הזמן שתטהר אז היא עולה מגיהנם, והיא מתלבנת מחטאיה כברזל המתלבן באש, ומלאכים עולים עמה עד שנכנסת לגן עדן התחתון... (מצורע יא)

אמר ר' יוסי אם כן טוב להם לרשעים, שהם נעשים מזיקים בעולם, איפה הוא העונש של גיהנם, איפה היא הרעה המוכנה להם בעולם ההוא, אמר ר' חייא כך למדנו, והעמדנו הדברים, נפשות הרשעים בשעה שיוצאות מן העולם כמה חוקרי דין מזומנים לקבלן ולהביאן בגיהנם, ומכניסים אותן בג' דינים בכל יום בגיהנם, אחר כך מתחברים בהן (מלאכי חבלה), והולכות ומשוטטות בעולם, ומקטעות את הרשעים, לאותם שכבר נסתמה מהם התשובה, ואחר כך מחזירים אותן לגיהנם ונדונים שם, וכך בכל יום. 

לאחר (שמלאכי חבלה) הלכו עמהן ושוטטו עמהם בעולם הם מחזירים אותן לקברן, ורואות תולעת הגוף מנקרת הבשר (שלהן והנפשות) מתאבלות עליהם, ואלו המכשפים הם הולכים לבית הקברות ומכשפים בכשפיהם ועושים צלם אחד של אדם וזובחים לפניו שעיר אחד... (אחרי רנג, ועיין שם עוד)

ואם בחקותי תמאסו, רבי יוסי פתח, מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. כמה אהובים הם ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה רצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר כרחם אב על בנו, ומתוך אהבתו אליו, נמצא השרביט בידו תמיד, להנהיגו בדרך הישר שלא יסור ימין ושמאל, זה שאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, ומי שהקב"ה אינו אוהב אותו ושונא אותו, מעביר ממנו תוכחה, מעביר ממנו השרביט... (בחקותי מב, וראה עוד ערך יסורין)

ותא חזי, אם לא היה חוטא אדם לא היה טועם טעם המות בעולם הזה, בשעה שנכנס לעולמות האחרים, אבל משום שחטא הוא טועם טעם המות מטרם שיכנס באלו העולמות, והרוח מתפשט מגוף הזה ומשאירו בעולם הזה, והרוח מתרחץ בנהר דינור לקבל עונשו, ואחר כך נכנס לגן עדן הארץ, ומוכן לו כלי אחר של אור הדומה ממש לפרצוף הגוף שהיה לו בעולם הזה... (שלח לך נג)

אלא צא וראה פעולת הרחמים שעושה הקב"ה, כי במה שהוא מכה, בו נותן הרפואה, במה הוא מכה, בשמאל, כי בימין הוא מקרב ובשמאל מכה, הנה במה שהוא מכה בו נותן רפואה לעולם, כי כתוב מצפון תפתח הרעה (שהוא השמאל), שבצפון הוא מכה, כי משם יוצאים כל הדינים וכל גזירות הקשות, ובו שורה כל שכר טוב וכל חסד שעתיד הקב"ה לתת לישראל... (שם שא)

תאנא כל מי ששמע ברכה מאותו שמברך ולא כיוון לבו באמן, עליו נאמר ובוזי יקלו, כמו שאמר לכם הכהנים בוזי שמי, מה ענשו, הוא כמו שלא פתח ברכות למעלה כך אין פותחים לו ברכות, ולא עוד אלא כשיוצא מעולם הזה, מכריזים לפניו ואומרים סגרו הפתחים לפני פלוני, ולא יכנס, ולא תקבלו אותו, או לו אוי לנשמתו.

...ותאנא מי שיורד לאבדון שנקרא תחתית, אינו עולה לעולם, ואדם ההוא נקרא איש שכלה ונאבד מכל העולמות. ולמדנו למקום ההוא מורידים לאותם האנשים המבזים לענות אמן, ודנים אותו בגיהנם על אמנים רבים שנאבדו ממנו שלא החשיב אותם, ומורידים אותו באותו מדור התחתון שאין בו פתח, ונאבד ואינו עולה משם לעולם... (וילך מב ומה, ועיין שם עוד)

משום שהקב"ה רוצה, שאף על פי שאותו האדם הוא בבית האסורים של המלך, והוא אסור בבית האסורים, (שאינו יכול להתיר את עצמו), ישתדל עליו אדם ויעזור לו לצאת מבית האסורים, והוי אומר כך, הקב"ה דן דינים של בני העולם למעלה הן למות, הן לעקור אותו מן השורש, (אותו ואת בניו), הן לעקור אותו (שלא יהיה לו בנים), הן להענישו ברכושו ולתת אותו בבית האסורים, מי שנגזר עליו לעונש רכוש, נופל בבית חליו, ואינו נרפא, עד שיתן כל מה שנגזר עליו, אחר שנענש בכספו, ונתן כל מה שנגזר עליו אז הוא נרפא ויוצא מבית האסורים, ועל כן צריכים להשתדל עליו שיתן עונשו ויצא מבית האסורים... 

מי שנגזר עליו לעקרו מן השורש תופסים אותו ונותנים אותו בבית האסורים עד שנעקר מכל, (דהיינו עד שימות הוא ובניו), ולפעמים נעקר מאבריו או מאחד מהם, (ובזה מתכפר לו), ואם כן מוציאות אותו מבית האסורים, מי שנגזר עליו למות, כך הוא שמת, ואלו יתן כל כופר וכל כסף שבעולם אינו ניצול. (האזינו רנא)

והחכמה אומרת, למה הביא הקב"ה מבול מים לעולם, בתחילת דינו (את העולם), ולא דבר אחר. ומשיבה אלא ראה הקב"ה שהעולם נברא בברית אש, ואם ידון העולם בדין אחר, אפשר שיוכלו הרשעים לעמוד בעולם, מפני אותו ברית אש (שהיתה) כאשר נברא העולם, אלא מה עשה דן את העולם במים, בדבר הראוי לכבות את האש, כדי להעביר את הרשעים מן העולם שנמשלו לאש... (זהר חדש בראשית רעז)

ר' יוחנן פתח, ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש, משל למה הדבר דומה, לכת לסטים שהיו שודדים בהרים, שמע המלך ושלח עליהם גייסותיו, ותפסום והניחום במגדל גבוה, והיו בהם פיקחים, אמרו ידענא בנפשתנא דעבדנא עובדין בישין, ולא יכילנא לאשתזבא, מה עשו, חפרו חפירה אחת במגדל, ויצאו וברחו להם, טיפש אחד היה ביניהם וראה את החפירה ולא רצה לנוס ולהמלט.

למחר בא המלך לראות את המגדל ואת הלסטים, ראה את החפירה שעשו ונסו ונמלטו, אמר לזה, שוטה חבריך ברחו בזו החפירה ונמלטו מדיני, מה אני יכול לעשות עוד להם, אבל אתה שראית את החפירה בעיניך ולא רצית להמלט ינקרו עיניך, ואחר כך יתלו אותך על עץ.

כך הלסטים אלו הרשעים, ההולכים במחשכים, הרשעים הפקחים מה הם עושים, אמרו חטאנו למלך, אנה נמלט מדינו, אבל נפתח דרך התשובה ונבקש רחמים ונברח ונמלט, וכך עשו. הטפשים מה הם עושים, רואים דרך התשובה פתוח לפניהם שפתחו האחרים ונמלטו מדין שמים, והם אינם רוצים להמלט... (שם נח פ, וראה שם עוד)

ואם נמצאת לו זכות אבות, עונשו על אותו עון הוא בעולם הזה, כמו שאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, ופקדתי (פירושו) מעט מעט... (שם יתרו רכח)

כשהוא מגיע לימי זקנה נופל מהמקום שרוכב עליו, אם סוס או חמור, או נופל מהכותל, (ומנפילה) ההיא יחלש וימות, כי החטא שחטא בנעוריו רודף אחריו, ואם אותו האיש חזר בתשובה באמצע ימיו יפול מחמת חולשתו וימות... (שם שם רמה)

...אמר להם מה אלה, אמרו לו, אלו הם מ"ב היכלות אפלים, (שהם העונשים לאותם שלא קיימו השם מ"ב דקדושה, וכמה אנשים בכבלים על צואריהם, וידיהם ורגליהם אסורים, והם צועקים ואומרים אוי אוי, אוי לנו שהלכנו בהבלי העולם, ולא הלכנו לבתי כנסיות ולא קראנו השם של מ"ב שמות שלא למדנו אותו אוי לנו, אוי לנפשותינו ושר בית האסורים ממונה עליהם.

הביאו אותו הלאה הראו לו ע"ב חלונות אפלים ובהם היו תקועים הכבלים שעל צואריהם. (שהם העונשים לאותם שלא כוונו השם ע"ב בפרשת והיה אם שמוע עד ושמתם), הביאו אותו הלאה והראו לו חמשים שערים וכולם הם נקבים ורגלי הרשעים היו נכנסים בנקבים האלו והם צועקים ואומרים אוי לרגלינו שהלכו בהבלי העולם, ולא הלכו לבית הכנסת ולא למדנו השם של חמשים מלות מן קריאת שמע, (והיינו מן ושמתם עד סוף הפרשה).

הביאו אותו הלאה, (והראו לו) ע"ב מדורים וידיהם אסורים בנקבים שבמזוזות הבית והם אומרים אוי לנו אוי לידינו שלא קשרו תפלין בראש ובידינו... (שם אחרי ט, ועיין שם עוד)

מכילתא:

ואכבדה בפרעה ובכל חילו, פרעה התחיל בעבירה, שנאמר כל הבן הילוד, ממנו התחילה הפורענות, הוא טבע וכל חילו. כיוצא בו וימח את כל היקום, מי שהתחיל וגו'... והרי דברים קל וחומר, ומה מדת פורענות מעוטה מי שהתחיל בעבירה וגו', מדה טובה מרובה לא כל שכן. 

דבר אחר ואכבדה בפרעה, מגיד הכתוב שכשהמקום פורע מן האומות שמו מתגדל בעולם, שנאמר ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד מושכי קשת... (בשלח פרשה א)

ויאמרו מה זאת עשינו, אמרו אלו לקינו ולא שלחנו כדאי הוא, או לקינו ושלחנו ולא היו נוטלין ממוננו כדאי הוא לנו, אלא לקינו ושלחנו ונטלו ממוננו. משל למה הדבר דומה, לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק, יצא והביא לו דג מן השוק מבאיש, אמר לו בגזרה או תאכל הדג, או תלקה מאה מכות, או תתן לי מאה מנה. אמר לו הריני אוכל, התחיל לאכול לא הספיק לגמרו עד שאמר הריני לוקה, לקה ששים לא הספיק לגמרו עד שאמר הריני נותן מאה מנה, נמצא אוכל את הדג, ולוקה, ונותן מאה מנה, כך נעשה למצרים... (שם)

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה, וכן אתה מוצא שלא נפרע המקום מאנשי דור המבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים עזה, שנאמר מנשמת א-לוה יאבדו ומרוח אפו יכלו, מנשמת א-לוה יאבדו זה דור המבול, ומרוח אפו יכלו זה אנשי סדום, וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא נפרע המקום מהם אלא ברוח קדים, שנאמר ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ, ואין הפצה אלא רוח קדים, שנאמר ברוח קדים אפיצם... וכן אתה מוצא במצרים שנאמר וה' נהג רוח קדים בארץ, וכן את מוצא בשבט יהודה ובנימין שלא נפרע המקום מהם כי אם ברוח קדים, שנאמר כי הוא בין אחים יפריא, יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה... (בשלח פרשה ד, וראה שם עוד)

...הם חשבו לאבד את בני במים, איני נפרע מהם אלא במים, שנאמר בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש... (שם פרשה ו, וראה שם עוד)

...ר' יוסי בן דורמסקית אומר, הם נתנו עיניהם העליונים בתחתונה, כדי לעשות תאותם, והקב"ה פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה לאבדם, שנאמר ביום ההוא נבקעו כל מעינות תהום וארובות השמים נפתחו. וכן אתה מוצא באנשי מגדל ובאנשי דור הפלגה שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם, שנאמר ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים וגו' ויפץ ה' אותם משם וגו'... (שם שירה פרשה ב, וראה שם עוד)

...אבל הקב"ה אינו כן, כשאין ישראל עושין רצונו כביכול גזרה יוצאה מלפניו, שנאמר אם שנותי ברק חרבי וגו', עשו תשובה מיד הוא מחזירה, שנאמר ותאחז במשפט ידי. או שומע אני שהוא מחזירה ריקם, תלמוד לומר אשיב נקם לצרי, ועל מי מחזירה, על אומות העולם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות באים ושואלות צרכיהן מלפניו, אומר להם זעוף הוא למלחמה הוא יוצא, לכשינצח וישוב באין אתם ושואלין צרכיהן מלפניו, אבל הקב"ה אינו כן, ה' איש מלחמה, שהוא נלחם במצרים, ה' שמו, שהוא שומע צעקת כל באי העולם... (שם פרשה ד, וראה שם עוד)

רבי אליעזר בן פרטא אומר, וכי מה אמר המקום לאמר לישראל או מה אמרו ישראל למקום לאמר, אלא מתוך שנאמר ויבא משה ויספר לעם, אמר להם אם מקבלים אתם עליכם עונשים בשמחה הרי אתם מקבלים שכר, ואם לאו הרי אתם מקבלים עליכם פורענות, וקבלו עונשין בשמחה. (יתרו-בחודש פרשה ב)

ענוש יענש, ממון. אתה אומר ממון או אינו אלא מיתה, הרי אתה דן, נאמר כאן עונש ונאמר להלן וענשו אותו, מה להלן ממון, אף כאן ממון... כאשר ישית עליו בעל האשה, שומע אני כל שירצה, תלמוד לומר ונתן בפלילים, אין פלילים אלא דיינים, שנאמר ואויבינו פלילים... (משפטים פרשה ח)

כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו, כל זמן שהוא צועק אני שומע, ואם אינו צועק איני שומע, הא מה תלמוד לומר שמוע אשמע, אלא ממהר אני ליפרע על ידי שהוא צועק יותר ממי שאינו צועק. והלא דברים קל וחומר, אם כשהיחיד צועק על היחיד שמוע אשמע צעקתו, כשהרבים צועקים על אחת כמה וכמה. (שם פרשה יח)

ספרא:

ולא ידע ואשם ונשא עונו, ר' יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע, אם כך ענש הכתוב למי שאינו יודע, על אחת כמה וכמה שיענוש למי שיודע. (ויקרא-נפש פרשה יב)

ואפקוד עונה עליה, כיון שאני פותח הפינקס, מיד אני גובה את הכל, ותקיא הארץ את יושביה, כאדם שמקיא את מזונו. (אחרי פרק יג)

אף, אינו מדבר אלא באף, אני אשר בניתי אני אהרוס, אני אשר נטעתי אני אתוש, וכן הוא אומר הנה אשר בניתי אני הורס, ואשר נטעתי אני נוטש. אעשה זאת, זו קשה לכם יותר מכל, ששמי הגדול הוי עליכם כבעל חוב. לכם - מידכם היתה זאת, אין הרעה יוצאת מלפני לעולם, וכן הוא אומר מפי עליון לא תצא הרעות אלא הטוב. (בחקותי פרק ד)

ואם עד אלה, ר' אליעזר אומר אין המקום מביא פורענות בישראל עד שהוא מעיד בהם תחילה, שנאמר ואם עד אלה. ר' יהושע אומר שלא יהו אומרים ישראל כלו המכות ועוד אין לו אחרת להביא עלינו, תלמוד לומר ואם עד אלה, עוד יש לי אחרות מאלה וכאלה להביא. ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאותיכם, אתם עברתם לפני שבע עבירות בואו וקבלו עליכם שבע פורעניות. (שם פרק ה)

והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, נקם בברית ונקם שאין בברית, איזו היא נקם שאינה בברית, כגון סימוי עינים, שסימו את עיני צדקיהו מלך יהודה, ונאספתם אל עריכם מפני המצודה, ושלחתי דבר בתוככם שיהיה המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבב מקיפים אתכם מבחוץ, ונתתם ביד אויב, הלכה אין מלינים את המת בירושלים, וכשהם מוציאים אותו לקוברו יהיו קוברי מתיכם נתנין ביד אויב. (שם פרק ו)

והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה, זו מדה קשה לישראל, שבשעה שאדם גולה מתוך כרמו ומתוך ביתו וסופו לחזור באלו אין כרמו וביתו חריבים, אתם אין אתם כן, אלא והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה, מפני מה שאין סופכם לחזור. (שם פרק ז)

ספרי:

...שהיה בדין לבעל דין לחלוק, וכי איזו מדה מרובה מידה טובה או מידת פורענות, הוי אומר מידת הטוב, אם מידת פורענות ממעטת הרי היא מזכרת עון, מידה טובה מרובה דין הוא שתהא מזכרת זכות, זאת היא מידה בתור כל כלל ופרט שדרך הדין לוקה בו נתקיימו זה וזה אל תלקה דרך הדין. כיצד יתקיימו זה וזה אל תלקה דרך הדין, אם היתה טמאה פורענות פוקדה מיד, ואם יש לה זכות זכות תולה לה ששה חדשים מפני תיקון הוולד... (נשא ח, וראה שם עוד)

והשקה את המים, אין לי אלא בטנה ויריכה שאר אבריה מנין, תלמוד לומר ובאו בה, אני אקרא ובאו בה, מה תלמוד לומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שהתחיל בעבירה ממנו יתחיל הפורענות. כיוצא בו אתה אומר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה, מי שהתחיל בעבירה ממנו התחיל הפורענות, כיוצא בו אתה אומר ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוירים, מה שהתחיל בעבירה ממנו היתה מתחיל בפורענות... (שם יח, וראה שם עוד)

ויחר אף ה' בם וילך, מאחר שהודיעם סירחונם אחר כך גזר עליהם נידוי, והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שאמר והיה העולם לא כעס על בשר ודם עד שהודיעם סרחונם, קל וחומר על בשר ודם שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סירחונו. (בהעלותך קד)

רבי נתן אומר סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו, מת לא נספד ולא נקבר, אכלתו חיה או שירדו עליו גשמים הרי זה סימן טוב, שנפרעים ממנו לאחר מיתתו... (שלח קיב)

...ועוד יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עון שבידו, ובמה נמחל לו, ביסורים נמחל לו. ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שירצה לאב, הוי אומר אילו יסורין... ר' יוסי ברבי יהודה אומר, חביבים יסורים לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו, שנאמר ה' אלקיך מייסרך. ר' נתן ברבי יוסף אומר כשם שהברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים, שנאמר ה' אלקיך מיסרך... (ואתחנן לב, וראה שם עוד וערך יסורים)

רבי שמעון בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם הקב"ה לישראל, אם תעשו את התורה הרי ככר לאכול, ואם לאו הרי מקל ללקות בו, והיכן פירושו של דבר, הרי הוא אומר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי ה' דבר. ר' אליעזר אומר ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם אם עשיתם את התורה הכתובה בזה אתם ניצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו. והיכן פירושו שלדבר, הרי הוא אומר ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. (עקב מ)

א"ר יוסי וכי מפני שאכל זה טרטימר בשר ושתה חצי לוג יין נסקל, אלא הגיעה תורה לסוף ענינו של זה, ואמרה זה ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים נאה להם ונאה לעולם, וצדיקים רע להם ורע לעולם. (תצא רכ)

...ולא יקרא עליך אל ה', יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא ואם לא קרא עליך לא יהיה בך חטא, תלמוד לומר והיה בך חטא מכל מקום, אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה', ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר ממי שאינו קורא. (שם רעט)

א-ל אמונה, כשם שמשלם שכר צדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא, כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה, וכשם שנפרע מרשע גמור מעבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא, כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה. (האזינו שז)

הלא הוא כמוס עמדי, ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כוס שהיה כמוס ומחוסר יכול דוחה, תלמוד לומר חמר, יכול שאין בו אלא חציו, תלמוד לומר מלא מסך, יכול שאין חסר אפילו טיפה אחת, תלמוד לומר ויגר מזה, מאותה טיפה שתו ממנה אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה ואנשי סדום ועמורה ופרעה וכל חילו, סיסרא וכל המונו, נבוכדנצר וכל חילו סנחריב וכל אגפיו, ומאותה טיפה עתידים לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות... (שם שכד)

לי נקם ושלם, אני בעצמי פורע מהם ואיני פורע מהם לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, כענין שנאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. לי נקם ואשלם אין כתיב כאן אלא לי נקם ושלם, משלם אני מעשים שעשו אבותיהם לפני בעולם הזה... וחש עתידות למו, כשהמקום מביא פורעניות על האומות מרעיש עליהם את העולם, שנאמר יעופו כנשר חש לאכול, ואומר האומרים ימהר ויחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה, כשהמקום מביא יסורים על ישראל אין ממיתים, הא כאיזה צד, מוסרם לארבע מלכיות שיהו משעובדים בהם... (שם שכה, וראה שם עוד)

הפיקטי נכנס לתוך הפריכא שלו, אם יכול ליפרע מכל ואם לאו אין יכול ליפרע, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אם אינו נפרע מן החיים נפרע מן המתים, אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע בעולם הבא. (שם של)

אשיב נקם לצרי אלו כותיים, שנאמר וישמעו שרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים ההיכל וגו'. ולמשנאי אשלם אלו המינים, וכן הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. (שם שלא)

תלמוד בבלי:

אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו, ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין, שנאמר וה' חפץ דכאו החלי, יכול אפילו לא קבלם מאהבה, תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת, אף יסורין לדעת... דבר זה מתורתך תלמדנו, קל וחומר משן ועין, מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, נאמר ברית במלח, דכתיב ולא תשבית מלח ברית, ונאמר ברית ביסורין, דכתיב אלה דברי הברית, מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם...

תני תנא קמיה דר' יוחנן, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו. אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב בחסד ואמת יכופר עון, חסד זו גמילות חסדים... אמת זו תורה... אלא קובר את בניו מנין, תנא ליה ההוא סבא משום ר' שמעון בן יוחאי אתיא עון עון, כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון, וכתיב התם ומשלם עון אבות אל חיק בניהם. א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה...

רב הונא תקיפו ליה (החמיצו) ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה לעיין מר במיליה, אמר להו ומי חשידנא בעינייכו, אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא, אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא, אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא (זמורות הגפן החתוכים) לאריסיה, אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה, הא קא גניב ליה כוליה, אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים... (ברכות ה א, וראה שם עוד וערך יסורים)

תניא רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך תחתיך. רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך... ר' יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה... דכתיב לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו... פליגי בה ר' חייא בר אבא ור' יוסי, חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ביטול תורה... בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה, דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך, וכתיב בתריה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, אלא למאן דאמר בעון ציצית מאי טעמא, א"ר כהנא ואיתימא שילא מאי דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים... תניא ר' נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים. ר' אלעזר בר' יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים וזורעין זרעים ואחרים אוכלין, שנאמר אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם, אל תיקרי בהלה אלא בחלה.

בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר, והיוקר הוה והשכר אבד ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, מאי משמע, תנא דבי רבי ישמעאל, בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים...

בעון גזל הגובאי עולה והרעה הווה ובני אדם אוכלים בשר בניהן ובנותיהן, שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים... וכתיב הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם, וכתיב יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל, וכתיב ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו, איש בשר זרועו יאכלו, אל תיקרי בשר זרועו אלא זרעו.

בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל, דכתיב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו', ואין ברית אלא תורה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו', וכתיב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וגו', וכתיב יען וביען במשפטי מאסו.

בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין, שנאמר ואם באלה לא תוסרו לי, אל תקרי באלה אלא באלה, וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה וגו', וכתיב בשבועת שקר ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך, ובחלול השם כתיב ולא תחללו את שם קדשי, ובחלול שבת כתיב מחלליה מות יומת, ויליף חילול חילול משבועת שקר.

בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל, שנאמר ולא תחניפו וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה, הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה.

בעון גילוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם, ומגלין אותן ובאין אחרים ויושבין במקומן, שנאמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו', וכתיב ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו', וכתיב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, ובעבודת כוכבים כתיב ונתתי את פגריכם וגו' וכתיב והשמותי את מקדשיכם וגו' ואתכם אזרה בגוים. בשמיטין וביובלות כתיב אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וגו' וכתיב כל ימי השמה תשבות.

בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. מאי ועד ידו נטויה, א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר שוחה עמוקה פי זרות. רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק, שנאמר זעום ה' יפול שם.

אמר ר' אושעיא כל הממרק עצמו לעבירה חבורות ופצעין יוצאין בו, שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע, ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן, שנאמר ומכות חדרי בטן, אמר רב נחמן בר יצחק סימן לעבירה הדרוקן...

תנו רבנן ד' סימנין הן, סימן לעבירה הדרוקן, סימן לשנאת חנם ירקון, סימן לגסות הרוח עניות, סימן ללשון הרע אסכרה. תנו רבנן אסכרה באה לעולם על המעשר, ר' אלעזר בר' יוסי אומר על לשון הרע. אמר רבא ואיתימא ר' יהושע בן לוי מאי קראה, והמלך ישמח באלקים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר...

התם כדרבי גוריון, דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. א"ר יצחק בר זעירי ואמרי לה א"ר שמעון בן גזירא מאי קראה, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו', (ורעי את גדיותיך), ואמרינן גדיין הממושכנין על הרועים. (שבת לב ב)

...אמר ליה אף על גב דלא מקבלי לוכחינהו מר, דא"ר אחא בר' חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו אל מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה... אמרה לפניו (מדת הדין) רבונו של עולם היה בידם למחות ולא מיחו, אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם, אמרה לפניו, רבונו של עולם אם לפניך גלוי להם מי גלוי, והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית, ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי תחלו, וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית... (שם נה א)

...ואותו הרגת בחרב בני עמון, מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו, מאי טעמא מורד במלכות הוה... אמר רב יהודה אמר רב אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו... אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי. במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד, וזהו איטליאה של יון. (שם נו א וב)

מעשה באחד שהיה כותב (ברכות) בצידון והלך רבי ישמעאל לבודקו, כשהיה עולה בסולם הרגיש בו, נטל טומוס של ברכות ושקען בספל של מים, ובלשון הזה אמר לו רבי ישמעאל גדול עונש האחרון מן הראשון. (שם קטו ב)

וא"ר יעקב בריה דבת יעקב כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה... אלא מהכא, גם ענוש לצדיק לא טוב, אין לא טוב אלא רע, וכתיב כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע. (שם קמט ב)

א"ר חגי ואיתימא ר' שמואל בר נחמני, מאי דכתיב ארך אפים, ארך אף מיבעי, אלא ארך אפים לצדיקים ארך אפים לרשעים. (עירובין כב א)

דאמר ר' אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה. (שם סג ב)

אמר רב ששת משם רבי אלעזר בן עזריה יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו, שנאמר לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין... מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה. (שם סד ב)

אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש, צירעה לוקה שש... (פסחים כד א)

כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא, נגדיה (הלקהו) לזיגוד, אמר ליה טוביה חטא וזיגוד מינגד, אמר ליה אין, דכתיב לא יקום עד אחד באיש, ואת לחודך אסהדת ביה, שם רע בעלמא קא מפקת ביה. (שם קיג ב)

אמר רב חסדא מאי דכתיב הודו לה' כי טוב, הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו ואת עני בשיו, יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתה. (שם קיח א)

ואמר רמי בר אבא חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא, נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות, תורמוסא מקטע רגליהון דשנאיהון של ישראל, דכתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ועבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון וגו' ויעזבו את ה' ולא עבדוהו, ממשמע שנאמר ויעזבו את ה' איני יודע שלא עבדוהו, ומה תלמוד לומר ולא עבדוהו, א"ר אלעזר אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני. (ביצה כה ב)

וא"ר יצחק ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם, אלו הן, קיר נטוי, ועיון תפלה, ומוסר דין על חבירו, דא"ר אבין כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה... (ראש השנה טז ב)

תניא בית שמאי אומרים, ג' כתות הן ליום הדין... רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם, בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו... פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חודש, לאחר י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול, וכל כך למה, מפני שפשטו ידם בזבול, שנאמר מזבול לו, ואין זבול אלא בית המקדש...

ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, א"ר יהודה אמר רב כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב... (שם, וראה שם עוד)

אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא, מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים, במעשה דאגג כתיב נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. ודוד בשתים מאי נינהו, דאוריה ודהסתה. והא איכא נמי מעשה דבת שבע, התם אפרעו מיניה, דכתיב ואת הכבשה ישלם ארבעתים, ילד, אמנון, תמר ואבשלום. התם נמי אפרעו מיניה, דכתיב ויתן ה' דבר בעם מן הבקר ועד עת מועד, התם לא אפרעו מגופיה, התם נמי לא אפרעו מגופיה, לאיי אפרעו מגופיה, דאמר רבי יהודה אמר רב ששת חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו סנהדרין ונסתלקה הימנו שכינה... אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול, מפני שמחל על כבודו, שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש... (יומא כב ב)

תניא אמר ר' יוסי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מקניט את חבירו יורד עמו לחייו, אבל הקב"ה אינו כן, קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו. קלל את כנען אוכל מה שרבו אוכל ושותה מה שרבו שותה. קלל את האשה הכל רצין אחריה, קלל את האדמה הכל ניזונין הימנה. (שם עה א)

תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך. תניא רבי מאיר אומר כל זמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדין במכותיהן, משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג, מי שרגיל ללקות בכל יום ויום. תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה. לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח... באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו. פניו דומין לדם חרב בא לעולם, לשק חיצי רעב באין לעולם... לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא, ביציאתו ממהרת לבא. ויש אומרים חילוף הדברים, ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה... תנו רבנן בשביל ארבעה דברים חמה לוקה, על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד, ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין, על כותבי פלסתר, ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל, ועל קוצצי אילנות טובות. ובשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות, על משהי שטרות פרועים, ועל מלוי ברבית, ועל שהיה ספק בידם למחות ולא מיחו, ועל שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין. אמר רב בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון, על כובשי שכר שכיר, ועל עושקי שכר שכיר, ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן, ועל גסות הרוח... (סוכה כט א)

אמר ר' תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו, אין הגשמים נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו... אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג, מאי משמע, תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שציויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים. אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. אמר רב סלא אמר רב המוניא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים, שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך...

אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה, שנאמר בעצלתים ימך המקרה, בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני, שנאמר ואם מך הוא מערכך... אמר ר' אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל, שנאמר על כפים כסה אור, בעון כפים כסה אור, ואין כפים אלא חמס, שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם ואין אור אלא מטר, שנאמר יפיץ ענן אורו... וא"ר אמי מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל, אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר, בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין, שנאמר והוא לא פנים קלקל... (תענית ז ב)

תנו רבנן בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהן על ראשו ואומרים, פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור...

א-ל אמונה ואין עול, א-ל אמונה, כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין... (שם יא א)

מאי היו עלי לטורח, אמר הקב"ה לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם. (מגילה לא ב)

...והא ההוא תלמידא דהוה בשיבבותיה דרבי אלכסנדרי ושכיב אדזוטר, ואמר אי בעי האי מרבנן הוה חיי, ואם איתא דלמא מהן בקדושיו לא יאמין הוה, ההוא מבעט ברבותיו הוה. רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר, ובעושקי שכר שכיר, עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו. אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות... רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם, עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו. מאי על כל נעלם, אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה, ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס. מאי אם טוב ואם רע, אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא... דבי ר' שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר, דקא מייתי לה לידי חשדא. רבא אמר זה המשגר לאשתו בשר שאינו מחותך בערבי שבתות.

רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו. מאי רעות וצרות, אמר רב רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא. ושמואל אמר זה הממציא לו מעות לעני בשעת דחקו (ולא קודם)... דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני...(חגיגה ה א)

דא"ר לוי קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן אל, וזה נאמר בהן אלה, אל קשה, ואלה קשה מאל. (יבמות כא א)

...וצינים פחים בידי שמים נינהו, והתניא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, שנאמר צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם, ותו אריא וגנבי בידי אדם נינהו, והאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו, לא בטלו, הא בטלו להו, אלא דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי, אלא איפוך, אריא וגנבי בידי שמים, צינים ופחים בידי אדם. (כתובות ל א)

דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו... אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו, ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר במה אדע כי אירשנה, ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח ולך. (נדרים לב א)

במדה שאדם מודד בה מודדין לו, היא קשטה את עצמה לעבירה, המקום נוולה, היא גלתה את עצמה לעבירה, המקום גלה עליה, בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט. אמר רב יוסף אף על גב דמדה בטילה, במדה לא בטיל... תניא היה רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה, אין לי אלא סאה, מנין לרבות תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא מנין, תלמוד לומר כי כל סאון סואן ברעש, ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, תלמוד לומר אחת לאחת למצוא חשבון, וכן מצינו בסוטה במדה שמדדה בה מדדו לה, היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו, לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל... (סוטה ח ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן חמשה נבראו מעין של דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן, שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו אסא ברגליו. שמשון בכחו דכתיב ויסר כחו מעליו, שאול בצוארו דכתיב ויקח שאול את החרב ויפול עליה, אבשלום בשערו, כדבעינן למימר קמן, צדקיה בעיניו, דכתיב ואת עיני צדקיהו עור, אסא ברגליו, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו... דרש רבא מפני מה נענש אסא, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי, מאי אין נקי אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה...

תנו רבנן אבשלום בשערו מרד, שנאמר וכאבשלום לא היה איש יפה וגו'... לפיכך נתלה בשערו, שנאמר ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד, ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר, שקל ספסירא (חרב) בעא למיפסקיה, תנא דבי רבי ישמעאל באותה שעה נבקע שאול מתחתיו... (שם י א וב, וראה שם עוד)

ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו, אמר רבה אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה הן בכו בכיה של חנם, ואני אקבע להם בכיה לדורות... וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה, אמר רבי שמעון בן לקיש שמתו מיתה משונה, אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם ומטיבורם ונכנסות בלשונם, ורב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו...

ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון, אמר לו הקב"ה, עוזא, נושאיו נשא עצמו לא כל שכן. ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל, רבי יוחנן ור"א, חד אמר על עסקי שלו, וחד אמר שעשה צרכיו בפניו... דרש רבא מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות, הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותה, דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא... (שם לה א)

...יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע, בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, אמאי קרי לה בריה קלה, דמעלנא אית לה ומפקנא (הוצאה) לית לה... בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים... כי הוה קא מיית (טיטוס), אמר להו ליקליוה (לשרוף) ההוא גברא ולבדרי לקיטמיה (אפרו) אשב ימי, דלא לשכחיה א-להא דיהודאי ולוקמיה בדינא... כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי.

אזל אסקיה לבלעם בנגידא, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא... אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי, אמר ליה בשכבת זרע רותחת... אזל אסקיה בנגידא לפושע ישראל, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל... אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי, אמר ליה בצואה רותחת, דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. (גיטין נז א)

...אמרי ליה מאי נימא לך, נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא, קמינן עלויה וקטלינן ליה, והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה, אמר להו אנא מפייסנא ליה, אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטל עילויה ולא נח, בחורים ובתולות קטל עילויה ולא נח, אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה ולא נח, אמר ליה זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאבדינהו לכולהו, כדאמר ליה הכי נח... (שם נז ב)

...אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה. דבי ר' אליעזר תנא אמר קרא אשר תשים לפניהם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה... (קידושין לה א, וראה שם עוד)

דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מלקין על החזקות, סוקלין ושורפין על החזקות, ואין שורפין תרומה על החזקות... (שם פ א)

דרש רבא מאי דכתיב יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר. (בבא קמא טז ב)

...אמר רבי אחא אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. ר' נחוניא אמר מהכא, א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. אמר ר' חנינא כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו, שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. (שם נ א)

אר"ש בר נחמני א"ר יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים אימתי אש יוצאה בזמן שקוצים מצויין לה, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר ונאכל גדיש, ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש, שנאכל גדיש כבר. תאני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים, ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע. בכי רב יוסף כולי האי נמי לאין דומין, א"ל אביי טיבותא הוא לגבייהו, דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. (שם ס א)

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן, אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו', וכתיב ויאמרו לא יראה י-ה ולא יבין אלקי יעקב, וכתיב כי אמרו עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה. תניא אמר ר' מאיר משלו משל משום רבן גמליאל למה הדבר דומה, לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה, אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך, איזה מהן עונשו מרובה, הוי אומר זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך. (שם עט ב)

אמר רב חנן המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה, שנאמר ותאמר שרי אל אברהם חמסי עליך וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, והני מילי דאית ליה דינא בארעא. אמר רבי יצחק אוי לו לצועק יותר מן הנצעק. תניא נמי הכי אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע, אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק. (שם צג א)

ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד, חד אמר אסור לאבדו ביד, מאן דאמר מותר לאבדו ביד, לא יהא ממונו חמור מגופו, ומאן דאמר אסור לאבדו דלמא הוה ליה זרעא מעליא. (שם קיט א)

מות יומת המכה, אין לי אלא במיתה הכתובה בו, מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו, תלמוד לומר מות יומת מכל מקום, הכה תכה, אין לי אלא בהכאה הכתובה בהן, מנין שאם אי אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן שאתה רשאי להכותן בכל הכאה שאתה יכול, תלמוד לומר הכה תכה מכל מקום. (בבא מציעא לא ב)

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים, אמר ליה שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיורא (הולך אודם ובא לובן)... דאמר רבי חנינא הכל יורדין לגיהנם חוץ משלשה, הכל סלקא דעתך, אלא אימא כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלשה שיורדין ואין עולין, ואלו הן, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו. (שם נח ב)

אמר רב חסדא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה... א"ר אלעזר הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה, שנאמר ובידו אנך, א"ר אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה וגזל וע"ז... (שם נט א)

תנו רבנן המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה, וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא... ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו. (שם קב א)

דבר אחר ואליו הוא נושא את נפשו, כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו... (שם קיב א)

והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי מפני מה נענש דניאל, מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר, שנאמר להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך וגו'... (בבא בתרא ד א)

רב פפא הוה סליק בדרגא, אישתמיט כרעיה בעי למיפל, אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים, א"ל חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו, דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל... (שם י א)

והדבר אשר יקשה מכם, א"ר חנינא על דבר זה נענש משה, שנאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה'... (סנהדרין ח א)

דתנן ר' עקיבא אומר לא בא שלישי (על פי שנים עדים או שלשה) אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו, אם כן ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הנטפל לעושה מצוה כעושה מצוה. (שם ט א)

אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר, מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה, ר' יצחק אמר מיחה ולא נענה. (שם כ א)

...ועד השתא מאי טעמא לא איענוש, א"ר יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן. כתנאי, הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד, מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, דברי ר' יהודה, א"ל ר' נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם, והלא כבר נאמר עד עולם, אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן... (שם מג ב)

בן סורר ומורה נידון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, לצדיקים רע להן ורע לעולם... (שם עא ב)

...אמר לו כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעין לו. (שם פט ב)

אמר ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד, גוף אומר נשמה חטאת, שמהיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר, ונשמה אומרת גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיו בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא, אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם, רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום, לימים בא בעל פרדס אמר להן בכורות נאות היכן הן, אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן, אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות, מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד, אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד. (שם צא א)

דאמר רבי יוחנן מפני מה נענש גיחזי, מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר ויאמר גחזי אדוני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע. (שם ק א)

אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות, מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש, מפני שהוכיחו ברבים. (שם קא ב)

תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לפורענות, בעת פקודתם יאמרה... ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו... וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו. תנא משום ר' יוסי מקום מזומן לפורענות, בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד... אמר ר' אושעיא עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד, מכאן ואילך משנים ושלשה עגלים. אמר ר' יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם... (שם קב א)

...ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה, אמר להן הקב"ה בכבודי לא מחיתם (על פסל מיכה)... בכבודו של בשר ודם מחיתם. (שם קג ב)

...וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו מכל העולם כולו, שנאמר אלה וכחש... וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות, וכאן נפרעין ממנו לאלתר, שנאמר הוצאתיה נאם ה' צב-אות ובאה על בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו, הוצאתיה לאלתר... וכלתו ואת עציו ואת אבניו, הוא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלה אותן. (שבועות לט א)

...אמר לו לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין... (מכות ה ב)

נזיר שהיה שותה יין כל היום אין חייב אלא אחת, אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת... יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין, החורש בשור וחמור והן מוקדשין, וכלאים בכרם, ובשביעית, ויום טוב, וכהן, ונזיר בבית הטומאה... (שם כא א)

דאמר ר' שמעון בן לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה, רשעים נידונין בה דכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזוב להם שורש וענף, לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא...

רב חיננא בר פפא רמי, כתיב ש-די לא מצאנוהו שגיא כח, וכתיב גדול אדונינו ורב כח, וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח, לא קשיא כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה. רבי חמא בר חנניא רמי כתיב חימה אין לי, וכתיב נוקם ה' ובעל חימה, לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים. רב חיננא בר פפא אמר חימה אין לי שכבר נשבעתי מי יתנני שלא נשבעתי, אהיה שמיר ושית וגו'... אמר להן הקב"ה לישראל כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כעובדי כוכבים, דכתיב עוה עוה עוה אשימנה וגו', אלא אני נפרע מהן כפיד של תרנגולת... והיינו דאמר רבי אבא מאי דכתיב ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה כדי שיזכו לעולם הבא, והמה דברו עלי כזבים. והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא מאי דכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, אמר הקב"ה אני אמרתי איסרם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעולם הבא... רב פפא רמי כתיב א-ל זועם בכל יום, וכתיב לפני זעמו מי יעמוד, לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור. תנו רבנן א-ל זועם בכל יום, וכמה זעמו רגע, וכמה רגע, אחת מחמש ריבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה בשעה, זו היא רגע... (ע"ז ד א, וראה שם עוד)

...מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו... והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב עון עקבי יסובני, עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסובין לו ליום הדין. בשעה שיצאו שלשתן צדקו עליהם את הדין, הוא אומר הצור תמים פעלו וגו', ואשתו אמרה א-ל אמונה ואין עול, בתו אמרה גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי וגו'... (שם יח א)

הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים, החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה. (אבות ג טז)

...ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה. (שם ד ב)

בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות... (שם ה א)

שבע מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירה, מקצתן מעשרין ומקצתם אינן מעשרין רעב של בצורת באה, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים, גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל בצורת באה, ושלא לטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם על ענוי הדין, ועל עוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה.

חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא, ועל חלול השם, גלות בא לעולם על עבודת כוכבים ועל גלוי עריות, ועל שפיכת דמים, ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה, ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבששית, ובמוצאי שביעית מפני פירות שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים. (שם שם ח וט)

תלמוד ירושלמי:

רשב"י אומר כשם שמתן שכרן שוה כן פורענותן שוה, מה טעם עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת על לא תקח אם על הבנים יקרוה עורבי נחל, יבא עורב שהוא אכזרי ויקרנה ואל יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה... ... וכנגדן ארבעה דברים שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולן... (פאה ד א, וראה שם עוד)

...עבירה יש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכיהם, אלא כל עבירה שעשת פרי יש לה פרי, ושלא עשה פרי אין לה פרי. מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה... אבל גוים חילופא, מחשבה טובה אין הקב"ה מצרפה למעשה, מחשבה רעה הקכ"ה מצרפה למעשה...

תני רשב"י הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונה מרד איבד זה כל מה שעשה כל ימיו, מה טעם ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו', ר"ש בן לקיש אמר בתוהא על הראשונות, הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב"ה מקבלו, מה טעם ובשוב רשע מרשעתו... רובי זכיות ומעוטי עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא, אבל רובי עבירות ומעוטי זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעולם הזה בשביל לפרע ממנו משלם לעולם הבא. אבל הפורק ממנו עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה, אף על פי שיש בידו מעשים טובים נפרעים ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא... (שם ה א, וראה שם עוד)

...כהדא דתני המת לחמשים שנה מת בהיכרת, לחמשים ושתים זו היא מיתת שמואל הנביא, לששים מיתה האמורה בתורה, לשבעים מיתה של חיבה... מה חמית מימר מת לחמשים מת בהכרת... רבי אבין בריה דרבי תנחום בר טריפון שמע לה מהכא ימי שנותינו בהם שבעים שנה, צא מהן עשרים שנה שאין בית דין של מעלן עונשין וכורתין... (בכורים ו ב)

בעון ד' דברים הגשמים נעצרין, בעון עובדי עכו"ם, מגלי עריות ושופכי דמים ופוסקין ברבים ואינן נותנין... (תענית יד ב)

תרין חסידין הוון באשקלון, אכלין כחדא ושתין כחדא ולעיי באוריתא כחדא, דמך (נפטר) חד מינהון ולא איתגמל ליה חסד... איתחמי ליה בחילמא וא"ל לא תיבזי בני מריך, דין עבד חדא חובה ואזל בה, ודין עבד חדא טיבו ואזל בה, מה חובא עבד ההוא חסידא, חס ליה לא עבד חובה מן יומוי, אלא פעם אחת הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד... (חגיגה יא א, וראה שם עוד)

...רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך, מלמד שאין הקב"ה עונש אלא אם כן הזהיר... (יבמות סג א)

ואבנר למה נהרג, ר' יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש ורבנן, רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שעשה דמן של נערים שחוק, יקמו הנערים וישחקו לפנינו, ר"ש בן לקיש אמר על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד הדא הוא דכתיב וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כתיב מן אבנר לדוד, ורבנין אמרין על ידי שלא הניח לשאול להתפייס מדוד, הדא הוא דכתיב ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי, אמר ליה מה את בעי מן גלגוי דהדין בסירה הוערת (נקרע על ידי קוץ ודוד מצאו)... ויש אומרים על ידי שהיתה ספק בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה. (סוטה ז ב)

...בראשונה לא היו נפרעין אלא מאותו האיש בלבד, אבל עכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו. אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה בראשונה כל צרה שהיתה באת על הציבור היו פוסקין שמחה כנגדה, ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתיות... משלו משל למה הדבר דומה לאחד שקילקל בעיר מסרו לבעל האגמון וחבשו, והיה קשה מבעל האגמון, מסרו לבעל הזמורה וחבשו, והיה קשה מבעל הזמורה, מסרו לבעל הרצועה וסטרו, והיה קשה מבעל הרצועה, מסרו לשלטון והחזירו לקמין, כך צרות האחרונות משכחות את הראשונות. (שם מה א)

...הוסיפו עליהן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אין להן חלק לעולם הבא, הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואינו סופנה, המיפר ברית זה הוא מושך לו ערלה, המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא ניתנה תורה מן השמים... תני רבי חנינה ענותוניה קומי רבי מנא זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא, כגון יהויקים בן יאשיה מלך יהודה וחביריו... (סנהדרין מט א, וראה שם עוד)

...שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו, אמרו להם חטאים תרדף רעה, שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו, אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו, אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו... (מכות ז א)

תוספתא:

מפני ארבעה דברים המאורות לוקין, על כותבי פלסתר ועל מעידי עדות שקר ועל קוצצי אילנות טובים ועל מגדלי בהמה דקה. מפני ארבעה דברים בעלי בתים ישראל נמסרין למלכות, על ששוהין שטרות פרועין, ועל שמלוין בריבית, ועל שפוסקין ואין נותנין, ומי שספק בידו למחות ואינו מוחה... (סוכה פרק ב)

מדרש רבה:

אמר ר"ש בר אבא הנה טוב מאד זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת הפורענות, וכי מדת פורענות טובה היא מאד, אלא שוקד על הפורענות היאך להביאה. א"ר סימון בשם ר"ש בר אבא כל המדות בטלו, מדה כנגד מדה לא בטלה. ר' הונא בשם ר' יוסי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפיכך אמרו חכמים והנה טוב מאד זו מדה טובה. (בראשית ט יג)

מנין שפורענותם של רשעים קרויה מלאכה, שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא. (שם יא יא)

דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה מלהביא עליהם פורענות ביום ופורענות בלילה, דכתיב וימח את כל היקום... (שם כז ב)

לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו, ר' חנינא שאליה לר' יונתן אמר לו מאי דכתיב לכן יכיר מעבדיהם וגו', אמר ליה אין הקב"ה נפרע מן הרשעים עד שהוא קורא אגאליגין שלהן מלמעלה ואחר כך הוא נפרע מהן, שהקב"ה הופך את יום ללילה והשקיטן לפורענות, ואחר כך הוא נפרע מהם, כך בתחלה וירא ה' כי רבה רעת האדם ואחר כך וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ואחר כך ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי. (שם כח א)

הדא הוא דכתיב הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, ג' פעמים ממתין לאדם שאם עשה תשובה מוטב, ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות, וכן אתה מוצא כשאמר הקב"ה למשה לכה ואשלחך אל פרעה... (שמות ז ב)

ואמרת אל אהרן קח את מטך הדא הוא דכתיב (תהלים ק"י) מטה עוזך ישלח ה' מציון, אין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במטה, ולמה, לפי שנמשלו לכלבים, שנאמר (שם נ"ט) ישובו לערב יהמו ככלב, כשם שדרכו של כלב ללקות במקל כך הם לוקים... (שם ט ב)

דבר אחר ויהי בחצי הלילה, משל למלך שהפכה המדינה שעבודה על השבויים שבאו אליהם, אף הוא הפך עליהם את הדין והרגם, כך מצרים הפכו גזירתן על ישראל שיהיו עושין ביום ובלילה, ושנתנו מלאכת איש על אשה ומלאכת אשה על איש, אף האלקים הפך עליהם את הדין והרגן בלילה, שנאמר ויהי בחצי הלילה... לכך דוד אומר (תהלים ע"ו) אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך. (שם יח ז)

זה שאמר הכתוב ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו', ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר מקום המשפט שמה הרשע, מקום שסנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל שמה יבואו שרי מלך בבל וישבו בשערי התוך, ששם חותכין את ההלכה, במתלא אמר הן די תליא מרי זיניה כולבא, רעיא תלא קולתיה... (ויקרא ד א)

רבי הונא בשם ר' יהושע בר אבין ור' זכריה חתניה דר' לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה, ממי את למד מאיוב, שנאמר הבקר היו חורשות... (שם יז ד)

רבי יהושע דסכנין בשם ר לוי בשר ודם נותן אכסיריה והקב"ה נותן אכסיריה, שנאמר צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה, בשר ודם חובש בבית האסורים והקב"ה חובש בבית האסורים, שנאמר והסגיר הכהן את הנגע. בשר ודם גוזר טירודא, והקב"ה גוזר טירודא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. בשר ודם נותן קטפרס והקב"ה נותן קטפרס, ארבעים יכנו לא יוסיף... (שם יח ה, וראה שם עוד)

משפטיך תהום רבה, מה התהום אין לו חקר כך אין חקר לפורענותם של רשעים לעתיד לבא... אבל רשעים שאין עושין התורה שניתנה מהררי א-ל הקב"ה מדקדק עמהן עד תהום רבה, רבי עקיבא אומר אלו ואלו מדקדק עמהן, הצדיקים גובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא, ומשפיע שלום לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה כדי ליפרע מהם לעתיד לבא... (שם כז א)

תני בשם ר' אלעזר הסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים, אמר להם הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף, ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם, והיכן הוא משמען של דברים, שנאמר ויגרש את האדם וגו' לשמור את דרך עץ החיים... תני בשם ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים ,אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול, ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן הוא משמעו של דבר, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו. (שם לה ה)

...ומי שנודר ומשהא נדרו גורם מיתה לעצמו, דכתיב כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעמך, ממך נפרעין ולא מממונך, א"ר אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, אין מיתה בלא חטא, שנאמר הנפש החוטאת היא תמות, ואין יסורין בלא עון, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. (שם לז א)

...אין לי אלא דבר הבא במדה, מנין שאפילו פרוטות מצטרפות לחשבון גדול, תלמוד לומר (קהלת ז') אחת לאחת למצוא חשבון. בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה שחייבין עליה מיתה בידי שמים מת שורו אבדה תרגנגלותו אבדה צלוחיתו נכשל באצבעו, החשבון מתמצה אחת לאחת והחשבון מתמצה. כמה הוא מיצוי חשבון עד א'. (במדבר ט כג)

בישראל גדול שמו, הדא הוא דכתיב (משלי י"ט) נכונו ללצים שפטים וגו', נכונו לעוברי עבירות דינין. משל לאחד שהיה רוכב על הבהמה, אם אינה סורחת אינה מלקה ואם סורחת מלקה, כך אמר הקב"ה נכונו ללצים שפטים, אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו ה' מגלבין, שאת ספחת בהרת שחין מכוה, ואית דאמרי צרעת ונתק כנגד ה' תורות... לעבד רע שהיה נמכר והלך אחד לקנותו, ידע בו שהוא רע ולקח עמו כבלים ומגלבים, שאם יסרח יהא רודה אותו בהן, כשסרח הביא כבלים וכבלו והכהו במגלבין, אמר לו העבד אדוני יודע היית תחלה שאני עבד רע למה קנית אותי, אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה רע מעללים לכך התקנתי כל כך לאסרך ולהלקותך, שאם תסרח תלקה בהם. כך אמר הקב"ה עד שלא בראתי אדם אני ידעתיו (בראשית ח') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה, ולכך נאמר נכונו ללצים שפטים.

מאי מהלומות שלשה תיבות, אמר ר' ברכיה מה לו מות, א"ר אבין משל למטרונה שנכנסה לפלטין וחמת שוטיא וברדיליא והיא מדחלא (מפחדת), אמרו לה בני פלטין דידיעה, לא תדחלי, אלו לעבדים ולשפחות הם אבל את לאכול ולשתות ולהתכבד, כך בני ישראל כששמעו פרשת אהלות ונגעים התחילו מתיראין, אמר להם משה אלו לאומות העולם אבל אתם לאכול ולשתות ולעסוק בתורה. (שם יג ו)

כי איננו יודע מה שיהיה וגו', בא הכתוב ללמדך כל מי שאינו חוזר בו מעבירה שיש בידו ואינו מתיירא מיום הדין כשיבא לא ישאו לו פנים ואם יבא לומר שיארכו לו ויחזור בו אין שומעין לו, הוי כי כאשר יהיה הפורענות מי יגיד לו כדי שיעשה תשובה ויתקבל, לומר לך קודם גזר דין שומעין לו לאחר גזר דין אין שומעין לו, לכך נאמר (שם) כי כאשר יהיה מי יגיד לו... (שם יד יז)

כתיב כי מי אשר יבחר (קהלת ט')... א"ר יוחנן יבחר כתיב אפילו כל אותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון, להחיות אותם אי אפשר שכבר פשטו ידיהם בזבול, לכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר (ירמיה נ"א) וישנו שנת עולם ולא יקיצו. תניא קטני גוים וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיים ולא נדונים, עליהם הוא אומר וישנו שנת עולם ולא יקיצו (רות ג ב)

...כך לעתיד לבא הרשעים נידונין לגיהנם והן מתרעמין על הקב"ה, הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקב"ה וכך יהיה עלינו, אומר להם הקב"ה בעולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע וכל רעות הייתם ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ') הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות, לפיכך אתם הולכים באור אשכם ובזיקות בערתם... (קהלת ג יא)

כך לעתיד לבא הוא שישעיה אומר (ישעיה ס"ה) הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו, זיוותאי אמר משום רבי מאיר אלו מסובין ואוכלין ושותין ואלו מסובין לא אוכלין ולא שותין, לא דומה צערו של זה שהוא עומד לצערו של זה שהוא מיסב, זה שהוא עומד לא אוכל ולא שותה דומה למשמש, זה שמיסב ואינו אוכל צערו כפול ומכופל ופניו מוריקות... (שם ט ו)

מדרש תנחומא:

וירא ה' כי רבה רעת האדם, שנו רבותינו בעון זימה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים, ור' עזריה אומר הכל הקב"ה מוותר חוץ מן הזימה, ראה עד שלא נצטוו עליה מה כתיב, ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, מה כתיב אחריו, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי, וכן בסדומים, (בראשית י"ט) טרם ישכבו וכל אותו הענין... (בראשית יב)

זה שאמר הכתוב ואתה מרום לעולם ה', מה כתיב למעלה מן הפסוק בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, מה כתוב אחריו ואתה מרום לעולם ה', שכל זמן שהקב"ה נפרע מן הרשעים שמו מתגדל בעולם, שנאמר (שמות י"ב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אותה שעה אני ה'... (תצוה י)

אדם כי יהיה בעור בשרו, קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, ומה הוא עושה, מתרה בו תחלה ואחר כך מלקה אותו, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, בתחלה מלקה ביתו, חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה בגדיו, שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע צרעת, חזר בו מוטב, ואם לאו באים בגופו, שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו. (תזריע י)

...אם לא שמר שמטות ויובלות או אם לא שמר אחת מהם סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו, וכי תמכרו ממכר לעמיתך, חזר בו יפה, ואם לא יחזור בו סוף שהוא מוכר את שדהו, שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, חזר בו יפה ואם לאו סופו למכור את ביתו, שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה, חזר בו יפה, ואם לאו סופו שהוא מחזר ומסבב על הפתחים, שנאמר וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, חזר בו יפה, ואם לאו סופו שהוא מוכר את עצמו, שנאמר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, חזר בו מוטב, ואם לאו סוף הוא נמכר לגוים, שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך, ולא הוא לבדו אלא הוא וכל ישראל, שכן את מוצא בימי ירמיה בשביל שחללו את השביעית נמכרו לנכרים, שנאמר (ד"ה ב' ל"ו) ויעל עליהם מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב בית מקדשם וגו', הרי ענין ישראל... (בהר א, וראה שם עוד)

ואל תדכא עני בשער, שלא בשבילך אעצור את השמים, שאף השמים יש להם שער, שנאמר (בראשית כ"ח) וזה שער השמים. כי ה' יריב ריבם (משלי כ"ב), רב אני אתך ריבם, שאני עשיתיו עני ולך עשיר, אם הופך אני מנגנין שלו ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר (שם) עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', למה כי ה' יריב ריבם... (שם ב)

דבר אחר פעמים רבות יצילם, מדבר בבני אדם כיון שמגיע לו צרה ועושה תשובה הקב"ה מצילו, כך פעם ראשונה ושניה, חזר בו יפה, ואם לאו הקב"ה מביא עליו צרה, ודעו מה הקב"ה מנסה את ישראל לדעת אם יעשו תשובה, תחילה מביא פורעניות על האומות, שנאמר (צפניה ג') הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, חזרו מוטב, ואם לאו מפסיד ממונם, שנאמר (הושע ז') אכלו זרים כחו וגו', אם חזרו מוטב, ואם לאו הקב"ה מביא רעה על אחת מערי ישראל, שנאמר (ישעיה מ"ב) ותלהטהו מסביב וגו' ותבער בו, אם ישובו מוטב, ואם לא מה כתיב, (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו. ואל יאמר אדם לא למעני תבא רעה, יהיה יודע שימות, שנאמר (עמוס ט') ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה.

בא וראה כמה קשה לפני הקב"ה לפשוט ידיו בבריותיו, ומהו עושה לו, כיון שהוא חוטא לו תחלה פושט ידיו בנכסיו, ממי את למד מנעמי ובניה ואלימלך בעלה שהיה ראש הדור... (שם ג)

אל תכריתו, זה שאמר הכתוב (נחום א') טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו, אין מדתו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה הוא עושה בה אנדרומוסיא והורג הטובים עם הרעים, והקב"ה אינו כן, אלא בשעה שהדור מרעים לפניו הוא ממלא לצדיקים ומאבד לרשעים, חטאו דור אנוש אבד אותן והציל לחנוך... (במדבר כו, וראה שם עוד)

ראה אנכי וגו', זה שאמר הכתוב ויגל אזנם למוסר וגו', אם ישמעו ויעבורו יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים, ואם לא ישמעו בשלח יעבורו (איוב ל"ו). ויגל אזנם למוסר, אין הקב"ה מביא צרה לאדם עד שהוא גולה לאזנו ומתרה בו כדי שיחזור בו, אם חזר בו הרי יפה, אם לאו מביא עליו רעות, ממי את למד, מפרעה מלך מצרים כשהיה מבקש להביא עליו מכה היה שולח ומתרה בו ביד משה עבדו... (ראה ב)

דבר אחר ראה אנכי וגו', זה שאמר הכתוב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג'), אמר ר' אבין בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני נתן להם הקב"ה את התורה, באותה שעה כל מי שחטא הקב"ה פורע ממנו, לשעבר כל מי שחוטא היה דור משלם חטאו, לדור המבול אמרו רבותינו הרבה כשרים היו בהן כגון נח ונמחו עם הדור, בדור הפלגה היו חוטאים אפילו התינוקות משתלמין, כשעמדו ישראל בסיני ונתן להם הקב"ה את המצות אמר, לשעבר היו הדורות לוקין על עון של אחד מהן, מכאן ואילך אין הדור לוקה על אחד... (שם ג)

...כך ישראל כתב להם הקב"ה אם בחקותי תלכו אני מביא עליכם הברכות הללו, ואם לאו אני מביא עליכם הקללות, שנאמר (יהושע כ"א) לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב, וכשחטאו ישראל בימי ירמיהו אמר הקב"ה, התניתי עמהם להביא עליהם קללות, אני יודע שאין בהם כח לעמוד בהם, אלא פשרה אני עושה עמהם... (שם ד)

כי אני ה' לא שניתי, אמר רבי חנינא בר פפא אמר הקב"ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם, שנאמר (דברים ל"ב) חצי אכלה בם, חצי כלין והן אינן כלים, וכך אמרה כנסת ישראל, דרך קשתו ויציבני וגו' (איכה ג') משל למה הדבר דומה לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בה את החצים, חציו כלין והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן שהיסורים באין עליהן היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינן כלין. (נצבים א)

מדרש תנחומא הקדום:

...כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ (ישעיה נ"ד), הקב"ה רואה את הרשעים היאך מכעיסין לפניו, כביכול הוא תוהא שנשבע, והוא אומר מה אעשה שנשבעתי, מנין, שנאמר ותהי האמת נעדרת... אמר הקב"ה הרשעים שבעולם כך אומרים שאני נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם, חייכם יש לי שפטים אחרים ליפרע מכם, ומהו עושה לרשעים, משקען במים או בנהר או לתוך הבור, לכך אמר כי לכל חפץ יש עת ומשפט. (בראשית לו)

וה' המטיר, זה שאמר הכתוב ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם, המנה הזאת היתה מתוקנת עד שלא נברא העולם, שנאמר מנת כוסם... דבר אחר ימטר על רשעים פחים, אמר ר' חנינא בן פזי אין הקב"ה מוריד מלמעלה דבר רע, אלא מטר ונעשה גפרית. (ויקרא יח)

...כיון שבאו לארץ ישראל התחילו חוטאים, שנאמר ותבאו ותטמאו את ארצי וגו' (ירמיה ב'), ולא היתה עושה פירות כראוי, היו זורעין הרבה ומביאין מעט, שנאמר זרעתם הרבה והבא מעט (חגי א'), למה שביטלו את הביכורים, אכול ואין לשבעה, משבטל לחם הפנים, שתו ואין לשכרה משבטל ניסוך היין, לבוש ואין לחום לו, משבטלו בגדי כהונה, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, משבטלו עושי צדקה, שכר האדם לא נהיה (זכריה ח') משבטלו עולי רגלים, ושכר הבהמה איננה משבטלו הקרבנות... (קדושים ז)

פרקי דר' אליעזר:

...שבשעה שבני אדם חוטאין מעבירות חמורות הוא שולח מגפה לבני אדם, ובשעה שבני אדם חוטאין מעבירות קלות הוא מכה את פירות הארץ בעבור עונות בני אדם, שנאמר ארורה האדמה בעבורך. (פרק יד, וראה עוד אדם הראשון עונש, חוה עונש, נחש עונש)

אבות דרבי נתן:

...אבל באחרונה כשנפרע בשונאיהם של ישראל לא נפרע אלא בשבעים ושתים אותיות (פרק יג ג)

...וכשתפשו את רבן שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו, ואמר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים, אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד, אמר לו אמור, אמר לו שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך ולא הנחיתם שיכנסו ויאכלו, אמר לו השמים אם עשיתי כן, אלא שומרים היו לי יושבים על הפתח, כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלים ושותין אצלי ומברכין לשם שמים. אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבים לפניך זחה דעתך עליך, אמר לו ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו... (לח ג)

ד' דברים אדם העושה אותן נפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא, עבודת ככובים, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע יותר מכולם. (מ א)

פסיקתא:

רבי לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא מי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים, מה מצרים דם אף אדום כן, דכתיב ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש (יואל ג'), מה מצרים צפרדע אף אדום כן, קול שאון מעיר (ישעיה ס"ו), מה מצרים שחין, אף אדום המק בשרו וגו' (זכריה י"ד)... (פרשה יז ויהי בחצי הלילה, וראה שם עוד)

שוחר טוב:

א"ר יהושע בן לוי אין הקב"ה מקלל את הרשעים אלא בבושה, ולא עוד אלא שכופל להן קללתם, שנאמר יבושו ויבהלו מאד. (מזמור ו)

א"ר סימון אין הרשע מפיל בקולרים שלו אלא רשעים גבורים כמותו, שנאמר (דניאל ג') ולגוברין גברי חיל די בחיליה, א"ר סימון כגון הקוסטינר שהיה מכה ומסיר צלע וחוליא בבת אחת. (מזמור י)

יש לך אדם שיש לו עשר מצות ועשר עונות, ואומר לא שכרן של מצות ולא עונשן של עונות, אלא יצאו אלו כנגד אלו, והקב"ה אינו עושה כן, אלא בתחלה גובה הוא ממנו עונותיו ואחר כך נותן לו שכרו של מצות. אמרו רבותינו משלם הקב"ה לאדם כפי מעלליו הרעים, ואינו מדקדק עמו כפי שחטא, ומניח מחובו אצלו שאינו פורע ממנו, שנאמר (עזרא ט') כי אתה אלקינו חשכת למטה מעונינו ואף כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, מעשהו אינו אומר אלא כמעשהו, ומהו למטה הוא גובה את שלו משלו, היאך אדם בחור דלוק בעבירה וראוי למות, מה הקב"ה עושה תולה עד שישא אשה ויוליד בנים, והקב"ה נוטל אחד מבניו תחת אותה עבירה שעבר, ונמצא הקב"ה גובה את שלו משל עצמו, יש לך חסד גדול מזה, הוי כי לך ה' חסד (מזמור סב)

והוא רחום יכפר עון, א"ר סימון זה שאמר הכתוב (ירמיה י') יסרני ה' אך במשפט, במשפט אינו אומר אלא אך במשפט, אך מיעוט הוא, וכאן נמי לא יעיר כל חמתו, כל חמתו אינו מעיר אבל מעיר הוא מקצת (מזמור עח)

מדרש משלי:

וכתיב אחריו ונמצא ישלם שבעתים, זה עם הארץ שמאחר שלמד תורה וחזר לקלקולו, הקב"ה משלימו לארבע עשר מדורי גיהנם, ולא דיו אלא שגורם לביתו ולממונו לירד עמו, שנאמר את כל הון ביתו יתן. נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה... ולא עוד אלא שאותו שם רע אינו יוצא ממנו, שנאמר נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה, וכשבא ליום הדין אין הקב"ה מוחל לו אלא מתמלא עליו חמה... א"ר אבהו ללמדך לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כשהוא מתמלא חמה יכול לרצותו בדברים או בממון, אבל הקב"ה אינו כן, לא יאבה כי תראה שוחד, מכאן אתה למד כמה קשה עונשן של עבירות, ולא עוד אלא שעליה מתנבא שלמה בחכמתו, אל ישט אל דרכיה לבך, למה כי רבים חללים הפילה, מה כתיב אחריו דרכי שאול ביתה, מכאן היה ר' מאיר אומר אשרי אדם שמרחיק מן העבירה וקרב לחכמה... (פרשה ז)

תנא דבי אליהו רבא:

...מכאן אמרו הצדיקים נענשים אפילו על הקלות, והרשעים אין נענשים אלא על החמורות, צא ולמד ממשה ואהרן נדב ואביהוא שלא נענשו אלא על הקלות. ומנין שהרשעים אין נענשים אלא על החמורות, צא ולמד מירבעם אחז ומנשה שלא נתחייבו אלא עד שמלאו את כל העולם עבירות. משל משלו למה הדבר דומה, למלך שהיה יושב על כסאו והיו זקני מדינתו יושבין לפניו, כיון שאמר אחד מהן דבר שלא כהוגן פוגע בו מיד, והעומדין בחוץ ממתין להם עד שמגיע דינה של גיהנם... (פרק ב)

בשני מדות הקב"ה נפרע על אחת שבע מדה אחת מן העכו"ם ושרים של עכו"ם, שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה וגו' (ישעיה כ"ד), אלו שבקשו לאבד אתכם מן העולם. מדה שניה מיצר הרע הקב"ה נפרע על אחת שבע על שהשטין אתכם ולא הרביתם תורה בעולם.... (פרק ד)

וכן יודעים דואג ואחיתופל בדוד מלך ישראל שכשר הוא ובן עולם הבא הוא, והם עמדו עליו להרגו בלשונם... כמו כן לפי גודל כבודם כן הוא גודל פורעניותם, לכן כתיב הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמיה וגו' גם א-ל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה וגו', גם א-ל יתצך לנצח בין בעולם הזה בין בימות בן דוד ובין בעולם הבא, יחתך ויסחך מאהל זה בית המדרש, ואמרו חכמים שכך אמר דוד, אף שיחתן לא תזכר בבית המדרש ושרשך מארץ חיים סלה זהו העולם הבא, שהצדיקים חיים וקיימים בה לעולם ולעולמי עולמים. (פרק יח)

ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, כשם שהרשעים מספרים לשון הרע ועולה עד כסא הכבוד, כמו כן יורדין מלאכים מפי הגבורה ונוטלין אותן הרשעים ומשליכין אותן לתוך עומקה של גיהנם, באותה שעה משיבה גיהנם ואומרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אין לי יכולת לפרוע להם דיי כפי עונש שלהם, ואין כל העולם כולו יכול ליתן להם די פורענותם... (שם)

...ומה תלמוד לומר וירד הדרה והמונה (ישעיה ה'), אלו שעוברין עבירה בחדרי חדרים במקום הטמון ואומר מי רואני ומי יודעני, שנאמר (שם כ"ט) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו... ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, כשם שהם עוברי עבירות בחדרי חדרים ובמסתרים ובמקום חושך וטמון, כך הקב"ה יחפש עונותיהם מתוך אורות ונרות, שנאמר (צפניה ה') בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ופקדתי על כל האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע, לכך נאמר הדרה... (שם) וראה שם עוד)

תנא דבי אליהו זוטא:

תחת אשר לא עבדתני באהבה תעבדני באיבה, תחת אשר לא עבדתני בשמחה מרוב כל תעבדני ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, ברעב כיצד, בזמן שאדם עני מבקש מן העשיר טיפה של שכר לשתות או מבקש ממנו טיפה של חומץ ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו, אז העכו"ם באים אחר כך עליו ומבקשים ממנו יין המשובח שבמדינות. בעירום ובחוסר כל כיצד, בזמן שאדם עני מבקש מן העשיר חלוק של פשתן או של צמר ללבוש ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו, אז העכו"ם באים אחר כך עליו ומבקשים ממנו השירים המופלאים, מכאן אמרו כל מי שמבקשים ממנו מלח או חומץ ואומר שאין לו מלח או חומץ בתוך ביתו, ויש לו, קללה זו מקללין אותו בני אדם. (פרק טז)

מדרשים:

שאלו את ר' אליעזר כיצד דין חבוט הקבר. א"ל בזמן שנפטר האדם מן העולם בא מלאך המות ויושב לו על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום הגיד שמך. א"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, מיד מכניס רוח ונשמה בגופו ומושיבין אותו בדין. א"ר יהושע כמין שלשלת יש ביד מלאך מות חציה של אש וחציה של ברזל מכה בה פעם א' וכו' ומעמידו ומחייבו בדין. אריב"ל חציו אש ושללשת ברזל בידו פעם א' אבריו מתפרקים, שניה עצמותיו מתפרקים, ובאין מלאכי השרת ומלקטים אותן ומעמידין אותם ומכה אותו פעם שלישית... ומבקשין ממנו דין ודנין אותו בכל מדה ומדה יום א' יום ב' בכך דנין אותו, יום ג' דנין אותו במכות, מכהו מב' עיניו מפני שלא ראה ואמר, ומאזניו מפני שלא שמע ואמר, ומשפתיו מפני שהוציא משפתיו דברי תיפלות, ומלשונו מפני שהעיד עדות שקר... (מסכת חבוט הקבר, וראה שם עוד ואלקים-דין)

בשלשה דברים נפרעין מן האדם מגופו אבל לא מממונו, ואלו הן הכובש שכר שכיר, והנודר ואינו משלם ומעלים עיניו מן הצדקה. הכובש שכר שכיר, שנאמר (דברים כ"ד) ביומו תתן שכרו, וכתיב ביה והיה בך חטא, ולא בממונך... (מדרש ג וד טו)

ילקוט שמעוני:

בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב והנה טוב זו מות, ראוי היה אדם הראשון שלא יטעום טעם מיתה, אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר מלך בבל וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלוהות, לפיכך נקנסה מיתה על האדם... (בראשית פרק א טז)

א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואין מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם, מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ומניחן עליהן ומורידן לגיהנם, הדא הוא דכתיב שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. (שם פרק יח פב)

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם, זה שאמר הכתוב כי בם ידין עמים יתן אוכל למכביר, השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם, תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהן, שנאמר ימטר על רשעים פחים, אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים, שנאמר וה' המטיר על סדום, סיסרא כשחטא דנו בשמים, שנאמר מן שמים נלחמו... (שם פרק טז, רנח)

ר' אומר כל שהוא מלא תשא ולמעלה תשובה מכפרת, מלא תשא ולמטה ולא תשא עמהן התשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ואיזו היא מלא תשא ולמעלה עשה ולא תעשה, מלא תשא ולמטן דברים שחייבין עליהן מיתת בית דין ומיתה בידי שמים, כרת בידי שמים ומלקות ארבעים, חטאות ואשמות ולא תשא עמהן. (שם פרק כ, רצה)

וחרה אפי, רבי ישמעאל אומר נאמר כאן חרון אף ונאמר להלן חרון אף, מה להלן עצירת גשמים וגלות, שנאמר וחרה אף ה' בכם וגו', אף כאן עצירת גשמים וגלות, מה כאן בחרב אף להלן בחרב. והיו נשיכם אלמנות, ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי הא למדנו שנשיכם אלמנות, ומה תלמוד לומר והיו נשיכם אלמנות, אלא אלמנות ולא אלמנות, כענין שנאמר ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. (שם פרק כב, שמט)

ויקרא מאהל מועד, אמר רבי אלעזר אף על פי שנתנה תורה סייג לישראל בסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית להן באהל מועד, דיטגמא כתובה ומחותמת ונכנסת למדינה אין בני המדינה נענשים עליה עד שתפרש להן בדימוסיא של מדינה... (ויקרא פרק א תלב)

ר' יוסי אומר, אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, צא ולמד מאדם הקדמוני, שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, וכי איזו מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות, הוי אומר מדה טובה... (שם פרק ה, תעט)

א"ר אליעזר בר חביבא פעם אחת לששים שנה או לשבעים שנה מביא הקב"ה דבר גדול בעולם ומכלה את הממזרים ונוטל עמהם כשרים שלא לפרסם את החוטאים. ואתיא כדאמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש, במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת שלא לפרסם החוטאים, וגם הוא חכם ויבא רע לא נכתב רע אלא ויבא טוב, אלא שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בחכמה הוא מביאה... (שם פרק ו, תפח)

שעורין של עונשין הלכה למשה מסיני, אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תקנום, והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא שכחום וחזרו ויסדום. (שם פרק כז, תרפב)

עונה בה, כל המתים במיתה מתכפרין להם, אבל זו עונה בה, כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם, או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, וכן הוא אומר שחת לו לא בניו מומם, כשמומם בם אינם בניו, וכשאין מומם בם בניו הם, רבי ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי שהוא אומר פוקד עון אבות על בנים, יכול אף ע"א תהא נפקדת על בנים ועל שלשים ועל רבעים, תלמוד לומר עונה בה, בה עון תלוי ואינה נפקדת לא על בנים לא על שלשים ולא על רבעים. רבי נתן אומר סימן טוב לאדם שנפרעין ממנו לאחר מיתתו, מת ולא נספד ולא נקבר, אכלתו חיה או שירדו עליו גשמים הרי זה סימן טוב, שנפרעים ממנו לאחר מיתתו, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות וגו'. (במדבר פרק טו, תשמט)

ילמדנו רבינו כמה הוא דינם של רשעים בגיהנם, כך שנו רבותינו שנים עשר חדש, זה מן המשנה, מן המקרא מנין, והיה מדי חדש בחדשו, מאותו חדש לאותו חדש הרי שנים עשר חדש. (ישעיה פרק סו, תקיד)

ואכלתם אכול ושבוע, א"ר לוי אין הקב"ה מקלל הרשעים אלא בבושה, ולא עוד אלא שכופל אותה להם בקללתם, שנאמר יבושו ויבהלו מאד וגו' ישובו יבושו רגע. (יואל פרק ב, תקלו)

ילקוט המכירי:

וחש עתידות למו, כשהמקום מביא פורענות על אומות העולם מרעיש עליהם את העולם, שנאמר יעופו כנשר חש לאכול, ואומר האומרים ימהר יחישה מעשהו. וכשהמקום מביא יסורין על ישראל אין מביא אלא מתון, הא כיצד, מוסרן לארבע מלכיות שישתעבדו בהן, וכן הוא אומר אל תירא כי אתך אנכי. (ישעיה יט)

ר' פנחס בשם ר' ראובן משל למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה וזימן אורחים, וגזר מלכא גזירתא ואמר, כל אינש ואינש ייטי על מה דירבוע (יביא מושב). אית דאיתי תפיסין ואית דאיתי כורסוון, ואית דאיתי קיסין ואית דאיתי אבנין. אודיק מלכא ואמר כל אינש ואינש ירבעו על מה דאיתי, (ישב על מה שהביא). אותן שהיו יושבין על העצים ועל האבנים היו מתרעמין על המלך, אומרין כך כבודו של מלך שנהיה יושבין על העצים ועל האבנים, כששמע המלך כך אמר להם, לא דייכם שניוולתם פלטין שלי באבנים ובעצים שעמדה לי בכמה יציאות, אלא מחציפין אתם וקושרין עלי קטיגוריא, יקרבון לא עביד אלא אתר לגרמכון. כך לעתיד לבא הרשעים נדונין בגיהנם, והן מתרעמין על הקב"ה הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקב"ה וכך יהיה עלינו, אמר להם הקב"ה העולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע ולא בעלי מריבות וחמסין הייתם, לפיכך אתם הולכין באור אשכם ובזיקות בערתם, ושמא תאמרו מידי היתה זאת לכם, לאו, אלא מידכם היתה זאת לכם, לפיכך למעצבה תשכבון. (שם פרק נ)

מדרש הגדול:

גדולה תשובה שהיא מונעת חצי הגזרה, תדע לך מקין, שנגזר עליו נע ונד יהיה בארץ, וכיון שעשה תשובה ואמר גדול עוני מנשוא, נמנעה ממנו חצי הגזרה, שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. (בראשית ד טז)

יתברך שמו שלהקב"ה שאין מדותיו כמדת בשר ודם, בשר ודם מבקש להביא פורענות על חבירו הוא רוצה שלא ידע בה ומתפלל שתסתכל עצתו כדי שיפול, אבל הקב"ה אינו כן אלא מתרה ונותן עצה, שנאמר ועתה שלח העז את מקנך, וכן הוא אומר הן א-ל ישגיב בכחו מי כמהו מורה (איוב ל"ו), שהוא מורה לרשעים שיעשו רצונו ושיעשו תשובה, בשר ודם מבקש להכות את שונאו, הוא מונע ממנו כל מיני רפואה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא עד שלא יכהו הוא מקדים לו רפואה, שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים (הושע ז')... (שמות ט יט)

בוא וראה שאין הקב"ה נפרע מן הרשעים אלא בחושך, שכן מצינו כשנתנקם מפרעה וממצרים לא נתנקם מהן אלא בחושך... וכן כשנתנקם מסנחריב לא נתנקם ממנו אלא בחשך, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, וכן בלשצר... וכן המן הרשע לא הופרה עצתו אלא בחושך, שנאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך, וכן לעתיד לבא לא יפרע הקב"ה מן הגוים אלא בחושך, שנאמר כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים (ישעיה ס')... (שם י כא)

תנא קשה הוא חלול שבת שהוא אחד משלש עבירות שמגלגלין בהן על עושיהן את כל עונותיו הראשונים והאחרונים, ואלו הן, המשעבד בר ישראל, והבא על הגויה, והמחלל את השבת. (שם לה ג)

ואפקוד עונה עליה, כיון שאני פותח את הפינקס מיד אני גובה את הכל. (ויקרא יח כה)

אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, עליו הכתוב אומר פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו (משלי י"ח) כל מה שהכסילים מוציאין מפיהן על עצמן הן נותנין את האפופסון, את מוצא ארבעה שפתחו באף ונטלו את האפופסון, ואלו הן הנחש... והמן, אף לא הביאה אסתר המלכה, ולקה ויתלו את המן. תנא אין רשע יוצא מן העולם עד שמוציא אפופסיאות שלו מתוך פיו, דכתיב ארדוף אשיג (שמות ט"ו), נרדף הוא ונישג בים. (במדבר טז יד)

קשה היא גסות הרוח, שכשהקב"ה מבקש להשפיל את הרשעים בתחלה הוא מוסיף להן גדולה כדי שתגבה רוחן, שנאמר לפני שבר גאון, ולפני כשלון גבה רוח (משלי ט"ז), עד שלא השפיל את בלעם הוסיף בכבודו... וכן את מוצא בהמן עד שלא יאבדנו הקב"ה הוסיף לו גדולה, ואף הוא הוסיף גבהות, שנאמר ויספר להם המן את כבוד עשרו (אסתר ה'), ועליהן הוא אומר (איוב י"ב) משגיא לגוים ויאבדם. (שם כב כ)

ילקוט ראובני:

הן פעמים ושלש יפעל א-ל עם גבר, הני מילי בישראל דוקא אחר מתן תורה ונתחדשה ההלכה, ובעבירות חלוקות שאין בהם סרך ע"ז, יתורץ עם זה תמיה רב מדין אדם הראשון שנתפס בעון הראשון, כי ג' תנאים האלה לא היו אצלו, שהיה קודם מתן תורה, וע"ז, ושנה בעבירה. (בראשית)

לא תשתחוה להם ולא תעבדם וגו', יען החוטא בשוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות, כי איש בחטאו יומת מה שאינו כן עונות זדונים אז הבנים גם כן יומתו בעון אביהם, וזה סוד אבותינו חטאו, רוצה לומר בשוגג, ואינם, פירוש כי הם מתים בעצמם, אבל עונותיהם סבלנו, רוצה לומר אנחנו סובלים עונות שהם המזידים וכו'. (יתרו)

כל עמל אדם לפיהו, כל העמל והעונש שהאדם מקבל בעולם הנשמות אינם אלא בשביל פיהו שנטמא במאכלות אסורים ובנבלות הפה, וגם הנפש לא תמלא, לא משלמת עונו. (ראה)

אמונות ודעות:

והתבוננתי עוד במחלות הללו הבאים עליו ואמרתי, מדוע לא יוגן מפניהם או שלא יבואו עליו, ומצאתים לטוב לו להרתיעו מלחטוא ולהכניעו לאלוקו ולהישיר את דרכיו...

והתבוננתי היאך הועיד לו את העינוי העצום ויסורי גיהנם התמידיים, וראיתי כי יש כנגד זה הטובה הנצחית והגמול התמידי, ושניהם יחד אלו לא היו כך לא יתאוו לזה ולא ייראו מזה...

והתבוננתי במה שכבר לפני כן צוה בעולם הזה להרוג בסוגי ארבע מיתות, והתברר לי כי זה לטובתו, ואינם מחוץ למה שמחייב השכל, לפי שהשכל מחייב כמו שנראה לאדם עצמו שכריתת מקצת אבריו אם ניזוקו ברעל או במחלה, טובה היא לו להציל שאר גופו, כך נראה למין האדם שהריגת מי שהושחת מהם והשחית בארץ, דבר נכון כדי להציל שאר בני אדם, וכמו שאמר "והנשארים ישמעו ויראו". (מאמר ד פרק ב)

ושואלים עוד היאך נענש דוד עליו השלום על עבירה שעשה בכך שנגרם לאבשלום לעשות כמוה או יותר חמורה ממנה, כמו שאמר, "כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש" (ש"ב י"ב)? ואומר אני כי הדבר הזה אשר הודיע אותו נתן לדוד נחלק לשני חלקים, האחד מעשה ה', והוא נצחון אבשלום ושליטתו, ושנכנעו לו כל אותם שהיו לדוד... והשני מעשה אבשלום ברצונו, ועליו רמז באמרו "ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת"...

ושואלים על ענין סנחריב ונבוכדנצר ומה שעשו בעולם מן הרצח והחורבן ושאר מיני הרשע, והיאך אמר ה' יתעלה על אחד מהם שהוא מטהו, כאמרו בסנחריב "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידי" (ישעיה י')... אנו אומרים נקודת מעשה ה' יתברך ויתעלה לשני אלה וזולתם הוא מה שנתן בהם הכח והאומץ כמו שהמשיל בחרב ובמטה, ועם זאת כל מה שעשו הם וצבאותיהם עשו בבחירתם וחייבים עליו עונש, ועל כך אמר "אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור" (שם)... (שם פרק ה)

...ועל פי היסוד הזה אפשר שיהיו לצדיק חטאים רבים שהוא מחוייב עליהן שיהא רוב ימיו מיוסר, ואפשר שיהיו לרשע זכיות מרובות שזכה בהן שיהא רוב ימיו בטובה, ובזה אומרת המסורת כל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים את התורה כולה, וכל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה למי ששרף כל התורה כולה... (מאמר ה פרק ב)

ואומר עוד שאני מצאתי יסורי הצדיקים בעולם הזה שני סוגים, האחד על העבירות המעטות כמו שבארתי לעיל, והשני על דרך הנסיון... ואחר כך יגמלם עליהם טוב... (שם פרק ג)

ואבאר עוד מה שהבטחתי בו לבאר את העברות אשר יש עליהן על כל פנים עונש בעולם הזה, אף על פי שעשה האדם תשובה, ואומר שהן ארבע, הראשונה שבועות השוא, כמו שאמר "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ'), והשניה שפיכת דם נקי, נאמר בה "ונקיתי דמם לא נקיתי" (יואל ד'), והשלישית הנואף עם אשת איש, אמר בו "כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (משלי ו'), והרביעית עדות השקר, אמר בה "עד שקרים לא ינקה" (שם י"ט). ויש לצרף להן מה שכבר נגזר הדין עליו, כמו "רב לך אל תוסף דבר אלי" (דברים ג'). והתשובה על חמשת אלה מתקבלת, אלא שמנקודת לא ינקה אי אפשר בלי יסורין בעולם הבאים על אותו אדם... (שם פרק ו)

...וזה שאנו מוצאים בני אדם נבוכים רבים מהם בענין זה, מהם מי שחושב שהגמול והעונש לנפש בלבד, ומהם מי שחושבו לגוף בלבד, ומהם מי שנדמה לו שהוא על העצמות בלבד. ולא הטעה את כולם אלא מיעוט ידיעתם את הלשון, והוא שאחד מהם מצא שהלשון אומר "נפש כי תחטא" (ויקרא ד'), ולפיכך סברו כי הפעולות מיוחסות לנפש דוקא... הנה בארנו מדרך השכל ומדרך הכתוב שהם פועל אחד. ונוסיף לכך מדרך המסורת, מה שאמרו אם בא אדם לומר יכולין גוף ונשמה לפטור עצמן מן הדין, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס והושיב בו שני שומרים, אחד חגר ואחד סומא, ושאר הענין. (מאמר ו פרק ה)

...ומזה עוד שאנו רואים כופרים שרוים בטובה בעולם הזה, ומאמינים סובלים בעולם הזה, הרי לא יתכן שלא יהיה לאלו ואלו עולם אחר שבו ישולם להם בצדק ובמשפט. ומזה עוד שאנו מוצאים מי שהרג נפש אחת נהרג, ומי שהרג עשר נפשות נהרג, וכך כל מי שנאף פעם אחת נענש פעם אחת עונש המלקות, ומי שנאף עשרים פעמים יענש במלקות או בתשלום ממון או בדומה לכך, ולכן הכרחי שיהא שמור מה שראוי לכל אחד מן הרשעים ימצאהו לעולם הבא... (מאמר ט פרק א)

...ומזה מה שנמסר לנו על אנשי סדום, שכאשר הרשיעו הפך ה' עליהם את ארצם והמטיר עליה אש וגפרית, ואלו לא היה עונש אלא בעולם הזה היה כל מי שהרשיע יגיעהו כמוהו אם רב ואם מעט כפי ערך חטאיו, ואין אנו מוצאים כלום כגון זה. ומהם שבני ישראל כאשר עבדו זולתו השליט עליהם גוי מן האומות, ענש אותם בהם ושבום והגלום, והננו רואים בזמן הזה הרבה מן האומות עובדים לזולתו ואינם לא שבוים ולא גולים, ואלו היה העונש בעולם הזה היה בא עליהם כיוצא בכך... (שם פרק ב)

...אבל בעונש והתמידיות באש אני רואה שהוא חוסר רחמים ואכזריות, ודבר שאינח מתאים לתאריו, ואומר גם בזה דבר תכליתי, כי כמו שהכרחי הוא שישדלם בדבר שאין למעלה ממנו (בשכר), כך הכרחי שיפחידם בדבר שאין למעלה ממנו, לפי שאם יפחידם בענוי מאה שנה או מאתים שנה ולא נוסרו, אפשר לאומר לומר אלו עשאו אלף שנה היו נרתעים... ולפיכך עשה את הענוי בלי גבול, כדי שתהא ההפחדה בדבר החמור ביותר... (שפ פרק ז)

...ואומר כשם שגמול אלף זכיות אין לו הפסק, כך זכות אחת אין הפסק לגמולה, וכשם שאין הפסק לעונש אלף עברה, כך עברה אחת אין הפסק לענשה, אלא שהגמול והעונש ואף על פי שהם תמידיים, למעשה אחד ולאלף מעשים, הרי מצב כל אחד יהיה לפי ערך מעשיו... אלא שהוא תמידי, כמו שאנו רואים בעולם הזה אנשים אשר שעור ענשם שיכלאו, ואחרים עם זאת קשורים בחבלים, ואחרים עם זאת כבולים, ואחרים עם זאת אסורים בזיקים, ואחרים עם זאת מכים אותם במה שמכאיבם... (שם פרק ח וראה שם עוד)

אבל התשובה התשיעית מי הוא הראוי לעונש הזה, אומר, הכופרים והמשתפים ובעלי החמורות אשר לא שבו... אבל בעלי החמורות הם שנכתב בהם כרת או מיתות בית דין, הרי כריתות מן העולם הזה גורמת לו להכרת מבין הצדיקים גם בעולם הבא, מפני שלא שב... (שם פרק ט)

חובת הלבבות:

אבל פירוש החלק הששי, והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם, הוא שהגמול על שני פנים, גמול בעולם הזה בלבד, וגמול בעולם הבא לבד, ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד ולא פורש לנו באור זה באר היטב, אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה הכולל, ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם, כמו שפורש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שריפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה וכרת ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה... אבל גמול העולם הבא וענשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים. מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו, כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא, אך פירש אותו למי שהיה מבין הענין הזה, כמו שאמר ליהושע (זכריה ג') "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו...

ומהם שגמול העולם הבא ועונשו היה מקובל אצל עמי הארץ מהנביאים ומושכל אצל החכמים והניחו לזכרו בספר כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה, ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שנאמר בתורה, ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן, כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט... (שער ד הבטחון פרק ד)

והשבעה ועשרים חשבון האדם עם נפשו כשתבא עליו רעה בגופו או בממונו או בענין מעניניו ויקבל הכל מאלקיו בשמחה ויסבול סבל, רוצה בדין האלקים ולא סבל מתקצף על גזרתו, כמו שאמר (ישעיה ח') "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו", ואל יהיה כמי שנאמר עליו (שם) "והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה"... (שער ח חשבון הנפש, פרק ג כז)

תרגום יונתן:

ונתתי פני - ואשוי אנא פנוייתא למעסוק בגברא ההוא ובגניסתיה דמחפיין עלוי לאתרדאה ביסורי, ויתיה אישיצי וית כל דטען בתרוי למטעי בתר פולחנא אוחרא מגו עמהון. (ויקרא כ ה)

...ישתצי בר נשא ההוא בעלמא דאתי דעתיד למתן חושבן חובתיה ליום דינא רבא. (במדבר טו לא)

...ארום בחובי מסהדי שקרא עננין סלקין ומטרא לא נחית ובצורתא אתי על עלמא... ארום בחובי חמודיא מלכותא מתגריא בנכסיהון דבני נשא למסב יתהון וגלותא אתיא על עלמא. (דברים ה יז ויח)

מזי רעב - וכד הנון יהיבין בבבל הינון פלחין לטעותהון בגין כן אמרית במימרי למכנשא עליהון בישתא גירי מחת פורענותי אשיצי בהון... (דברים לב כג)

הלא הוא כסא דין פורענותא ממזג ומתקן גבי לרשיעיא חתים באוצרי ליום דינא רבא... (שם שם כד)

וסורי - ורשיעיא דעברו על מימרך בגהינם אינון עתידין למיפל. (ירמיה יג יג)

למות תוצאות - מן קדם ה' מתגרין ברשיעיא מותא ומפקנות נשמתא בסרנוקא. (תהלים סח כא)

אין נעשה פתגם הרעה - פורענות רשיעא בפריע על עובדיהון. (משלי ח יא)

רש"י:

...כבש את מעינו (של נח) ולא הוליד עד חמש מאות שנה, כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול, דכתיב (ישעיה ס"ה) "כי הנער בן מאה שנה ימות", ראוי לעונש לעתיד, וכן לפני מתן תורה. (בראשית ה לב)

ומיד האדם - מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש... שאף השוגג צריך כפרה, ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע הקב"ה דורש ממנו. (שם ט ה)

חלילה לך - חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנותו שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה. (שם יח כה)

הלא מצער היא - והלא עונותיה מועטין ויכול אתה להניחה. ופשוטו של מקרא הלא עיר קטנה היא ואנשים בה מעט, אין לך להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה. (שם יט כ)

מן השמים - והוא שאמר הכתוב (איוב ל"ו) "כי בם ידין עמים" וגו', כשבא ליסר הבריות מביא עליהם אש מן השמים כמו שעשה לסדום... (שם שם כד)

ואכבדה בפרעה - כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד, וכן הוא אומר (יחזקאל ל"ח) "ונשפטתי אתו" וגו' ואחר כך "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי" וגו'... בפרעה ובכל חילו - הוא התחיל בעבירה וממנו התחילה הפורענות. (שמות יד ד)

כי בדבר אשר זדו עליהם - כתרגומו, במים דמו לאבדם, והם נאבדו במים, ורבותינו דרשוהו לשון ויזד יעקב נזיד, בקדרה שבשלו בה נתבשלו. (שם יח יא)

וידבר אלקים - אין אלקים אלא דיין, לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות, יכול אף עשרת הדברות כן, תלמוד לומר וידבר אלקים, דיין ליפרע. (שמות כ א)

א-ל קנא - מקנא ליפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עבודת אלילים. לשונאי - כתרגומו, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. (שם שם ה)

אם ענה תענה אותו - ...אף כאן אם ענה תענה אותו לשון גזום, כלומר סופך ליטול את שלך, למה כי אם צעק יצעק אלי וגו'. (שם כב כב)

ונקה לא ינקה - לפי פשוטו משמע שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט, ורבותינו דרשו מנקה לשבים, ולא ינקה לשאינן שבים. (שם לד ז)

ולא ידע ואשם - הענין מדבר במי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו... הרי זה מביא אשם תלוי ומגין עליו כל זמן שלא נודע לו שודאי חטא, ואם יודע לו לאחר זמן יביא חטאת... (ויקרא ה יז, וראה שם עוד)

ועל פני כל העם אכבד - כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתירא מתעלה ומתקלס, אם כן באלו כל שכן הרשעים. (שם י ג)

אני ה' אלקיכם - דיין ליפרע, ואינו גובה מכם אלא נפשות, שנאמר (משלי כ"ב) "אל תגזול דל וגו' כי ה' יריב ריבם" וגו'. (שם יט י)

ואל בני ישראל תאמר - עונשין על האזהרות. מות יומת - בבית דין, ואם אין כח בבית דין עם הארץ מסייעין אותן. (שם כ ב)

אתן את פני - פניה שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו. באיש - ולא בצבור, שאין כל הצבור נכרתין. (שם שם ג)

כי יהיה בהם אוב - כאן נאמר בהם מיתה ולמעלה כרת, עדים והתראה בסקילה, מזיד בלא התראה בהכרת, ושגגתם חטאת, וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהם הכרת. (שם שם כז)

והפקדתי עליכם - שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו, עד שהראשונה פקודה אצלכם אביא אחרת ואסמכנה לה. בהלה - מכה המבהלת את הבריות, ואיזו זו מכת מותן... (שם כו יז, וראה שם עוד)

א-ל אלקי הרוחות - יודע מחשבות, אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא... אמר הקב"ה יפה אמרתם, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא. (במדבר טז כב)

ונשא את עונה - הוא מוכנס תחתיה, למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין. (שם ל טז)

ויקצוף משה על פקודי החיל - ממונים על החיל, ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות. (שם לא יד)

ומשלם לשונאיו אל פניו - בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא. (דברים ז י)

כי הרוג תהרגנו - יצא מבית דין חייב אל תחזירהו לזכות. ידך תהיה בו בראשונה - מצוה ביד הניסת להמיתו, לא מת בידו ימות ביד אחרים, שנאמר ויד כל העם וגו'. (שם יג י)

עשר תעשר - מה ענין זה אצל זה (לא תבשל גדי), אמר הקב"ה לישראל אל תגרומו לי לבשל גדיים של תבואה עד שהן במעי אמותיהן, שאם אין אתם מעשרים מעשרות כראוי כשהוא סמוך להתבשל אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן... (שם יד כב)

לא תחוס עינך - שלא תאמר הראשון כבר נהרג למה אנו הורגים את זה. (שם יט יג)

...ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. (שם כא יח)

לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ואם תאמר בעון בנים, כבר נאמר "איש בחטאו יומתו", אבל מי שאינו איש מת בעון אביו, והקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים. (שם כד טז)

והרשיעו את הרשע - יכול כל המתחייבין בדין לוקין, תלמוד לומר והיה אם בן הכות, פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה, ומי הוא הלוקה, למוד מן הענין, לא תחסם שור בדישו, לאו שלא נתק לעשה... (שם כה א, וראה עוד ערך מלקות)

זכור את אשר עשה לך עמלק - אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב... (שם שם יז)

הנסתרות לה' אלקינו - ...אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' אלקינו, והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים... (שם כט כח)

האזינו השמים - ...ועוד אם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחלה, "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה", ואחר כך ואבדתם מהרה על ידי האויבים. (שם לב א)

הצור תמים פעלו - אף על פי שהוא חזק כשמביא פורענות על עוברי רצונו לא בשטף הוא מביא כי אם בדין, כי תמים פעלו. (שם שם ד)

זכור ימות עולם - מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו. בינו שנות דור ודור - דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס, ודור המבול ששטפם. (שם שם ז)

ויט שמים - להנקם מאויביו ממצרים ומפרעה. (ש"ב כב י)

נפלה נא ביד ה' - הדבר ולא החרב והרעב בו מסור לעשירים אוצרי פירות. א"ר אלכסנדרי אמר אם אבחר בחרב יאמרו שבוטח בגבוריו, וברעב בוטח בעשרו והוא לא ימות, אבחר דבר שהכל שוים בו. (שם כד יג)

בן שימעת - ...שהקב"ה נפרע ממנו על ידי אנשים כיוצא בו, עמונים ומואבים כפויי טובה. (מ"ב יב כ"א)

כי מלאה צבאה - נתמלאה מדתה. כפלים בכל חטאתיה - כן דרך ה' בעונש. (ישעיה מ ב)

רוח מלפני יעטוף - אעניש עד שרוח האדם שניתן בו מאתי יעטוף ויכנע על מעשיו. (שם נז טז)

נח דניאל ואיוב - ...או אילו חטאה ארץ עכו"ם אביא עליה ד' פורעניות אלו וגם ג' הצדיקים האלו לא יצילו בה בן או בת, ואני אביא הד' על ירושלים ואשאיר מבניכם... לשון אחר ג' אנשים אלו ניצלו מג' שפטים המנויים כאן... (יחזקאל יד יד, וראה שם עוד)

אבות אכלו בוסר - יאמרו כך דרכו של הקב"ה, שהרי כמה שנים חטאו מלכי ישראל קודם שגלו, ואף אנו לא נדאג ללקות בעונינו. (שם יח ב)

התפול צפור - רוצה לומר האפשר שתעברו עברות ולא תלכדו ויעלו עונותיכם בלי ללכד אתכם. (עמוס ג ה)

ישובו יבושו - א"ר יוחנן לעתיד לבא הקב"ה דן רשעים לגיהנם ומתרעמים, והקב"ה מחזירם ומראה להם גליונים שלהם וחוזר ודנם, הרי בושה כפולה. (תהלים ו יא)

לשאולה - למ"ד וה"א, א"ר אבא למדרגה תחתונה של שאול ישובו - אחר שיעמדו בדין ויתחייבו. (שם ט יח)

ולא יעיר כל חמתו - גם כשנפרע רק מעט מעט, לפי שזכר שבשר המה, ויצר הרע טמון בלבם. (שם עח לח)

משאול תחתיה - דרך המנאפים להנתן בעומקה של שאול, ומשם הצלתני. (שם פו יג)

העשוקים - הנעשים בגיהנם עשוקים... דמעת - בוכים על נפשותם העשוקות בידי מלאכי משחית אכזריים. (קהלת ד א)

גבוה מעל גבוה - העושים שליחותו של מקום ונפרעים מהם, או הגבוה שומר וממתין עד שתמלא רעתם, וגבוהים יש לו ליפרע מהם בעת פקודתם. ויתרון ארץ - יושבי ארץ שמתגאים ומכעיסים למקום, בכל היא - בכל דבר עושה שליחותו אפילו ביתוש כלטיטוס. (שם ה ז וח)

אינו יודע מה שיהיה - כשהרשע חוטא אינו נותן לבו שיובא במשפט. כאשר יהיה - הפורענות, מי יגיד - מי יבקש ממנו רשות, פתאום יבואנו, אין שליט ברוח - שלא יטלנו מלאך המות... ואין משלחת - לומר אשלח בני או עבדי במקומי. (שם ח ז וח)

אשר אין נעשה - אין הקב"ה ממהר להפרע מעושי הרעה, וסבורים לית דין. (שם י יא)

אבן עזרא:

...וטעם א-ל קנא - להודיעך שהוא תקיף ויוכל להנקם ממך בכל רגע, ולא תוכל להנצל ממנו. הזכיר ירמיהו כי האוכל הבוסר תקהינה שיניו, ובספר יחזקאל מפורש כי השם הנכבד נשבע כי בן לא ישא בעון האב, אם כן מה טעם "פוקד עון אבות על בנים"? והתשובה כי יחזקאל פירש אם היה האב רשע ולא הלך הבן בדרכיו לא ישא עון אביו, כי פקודת העון היא קשורה על שונאי... כי השם יאריך לרשע אולי ישוב מחטאו שחטא, ויולד בן שהוא טוב ממנו, והנה אם הלך בדרכי אביו גם הדור השלישי גם הדור הרביעי, השם לא יאריך אפו לרביעי... (שמות כ ה)

כי אני ה' אלקיכם - ואחר שאני אלקיכם אפרע משניהם, מאשר יונה עמיתו, ואם תעשו חקותי תתן הארץ פריה. (ויקרא כה יז)

אספה עלימו - והטעם שלא תשאר רעה שלא תבואם, ודמה הרעות לחצים תבאנה פתאום ואין יכולת להשמר מהם. (דברים לב כג)

התפול - האדם יוכל ללכד הצפור בתחבולותיו, וכן איך תוכלו להנצל מגזרתי שאני למעלה מכם, והמוקש הוא האויב, ואל תחשבו שיעלה מכם עד הנקמו בכם. (עמוס ג ה)

לא יקומו רשעים במשפט - תאבדנה נפשות הרשעים וזכר זרעם בעולם הזה, כי יום דין לכל אחד או במותם. (תהלים א ה)

ויזכור - לר"מ הכהן בשר המה ואין לה כח לסבל אף ה', כי מיד ימותו... (שם עח לט)

רמב"ן:

ארור אתה מן האדמה - ...ואיננו נכון, כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו, אבל אמר שיהיה הוא ארור ממנה, ופירש הקללה שלא תוסיף תת כחה אליו ושיהיה נע ונד בה. ואמר כי תעבוד את האדמה, כי בכל אשר תטרח בה לעבוד אותה כראוי בחריש ועידור ובכל עבודה בשדה ותזרע אותה כהוגן לא תוסיף תת כחה לך, אבל תזרע הרבה ותביא מעט... (בראשית ד יא)

חמס מפניהם - ורבותינו אמרו שעליו נתחתם גזר דינם, והטעם מפני שהיא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות, והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ הגיע הצפירה. (שם ו יג)

...ויבין כל הענין כי חשבו מחשבה רעה והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה, כי היו קוצצים בנטיעות. והנה חטאם דומה לחטא אביהם... (שם יא ב)

וגם את הגוי - ...והנכון בעיני, כי טעם "וגם" אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם, ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי. והטעם כמו שאמר הכתוב "קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" וגו'. וכן היה במצרים שהוסיפו להרע, כי השליכו בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם, וזה טעם "דן אנכי", שאביא אותם במשפט אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם... ודע והבן, כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים ההורג אתו בעבור שעשה מה שנגזר עליו, הוא רשע בעונו ימות ודמו מיד הרוצח יבוקש. אבל כאשר תצא הגזירה על פי נביא יש בעושה אותה דינים... והם (הכשדים) יודעים כי מצות השם היא, כמו שאמר נבוזראדן לירמיה, "ה' אלקיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה", ואף על פי כן נענשו הכשדים כולם בסוף, והיה זה מפני שני טעמים, האחד שגם הוא נתכוון להשמיד כל הארץ להגדיל ממשלתו, כמו שכתוב והשבתי בו גאון זדים וגאון עריצים אשפיל... אבל היה במלך בבל עונש אחר שהוסיף על הגזרה והרג לישראל יותר מאד, כמו שאמר בו "קצפתי על עמי חללתי את נחלתי ואתנם בידך, לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד", ועל כן בא עליהם עונש כפול ומכופל שנשמד זרעו לגמרי ולא יהיה לבבל שם ושאר נין ונכד... (שם טו יד, וראה שם עוד)

...אבל שכר התורה ועונשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם והם באדם עונש ושכר באמת... (שמות ו ב)

א-ל קנא - ...ולפי דעתי שיזכיר קנאה בע"ז בישראל בלבד, וטעם הקנאה כי ישראל סגולת השם הנכבד אשר הבדילם לו, כאשר פירשתי למעלה, והנה אם העם שלו משרתיו פונים אל אלהים אחרים יקנא בהם השם כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים... (שם כ ג)

פוקד עון אבות - ...והנכון בעיני שיאמר כי הוא פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומכריתם בעון אביהם, כענין שנאמר "הכינו לבניו מטבח בעון אבותם", וכן יפקוד אותו על שלשים כשלא יהיה עונם שלם בשני הדורות, כענין "כי לא שלם עון האמורי עד הנה"... אבל בדור חמישי לא יענש הבן בעון אביו הראשון... (שם שם ה)

ומכה אביו ואמו - ...והעבירה כפי מציאותה תמיד צריכה ייסור גדול, או מפני שיש בקללה חטא גדול יותר שהיא בהזכרת ה', והנה צריך להענישו על חטאו באביו ואמו, ועל אשר נשא שם ה' אלקיו בפשע וחטא... (שם כא טו)

ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה - החמיר הכתוב בעריות בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות... והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות. והפרשה הזאת הזכירה המולך בכלל ע"ז עם זכרון העריות, ועל כולם אמר אל תטמאו בכל אלה... שהוא חומר איסור ע"ז... (שם יח כה)

ונכרתו הנפשות - זרעו נכרת וימיו נכרתים, לשון רש"י. והנה בכריתות בתורה שלשה ענינים, האחד שנאמר בו ונכרת האיש ההוא ... ובאור הענין, כי האוכל חלב או דם והוא צדיק ורובו זכיות אבל גברה תאותו עליו ונכשל בעבירה ההיא יכרתו ימיו וימות בנעורים קודם שיגיע לימי זקנה והם ששים שנה, ואין נפשו בהכרת אבל יהיה לו חלק לעולם הבא, הוא העולם שאחרי התחיה, ובזה אמר ונכרת האיש ההוא, ואשר עם החטא החמור ההוא יהיו עונותיו מרובין מזכיותיו, עונש הכרת שבעבירה החמורה מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף, והיא נכרתת מחיי עולם הנשמות, ובמחויבי הכרת הזה רומז הכתוב "ונכרתה הנפש ההיא מלפני"... ואלו אין להם כרת בגופם, אלא פעמים שיחיו ויגיעו לימים רבים... ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו, והוא הנאמר בו "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה", ודרשו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא, שהוא ימות בנוער וחיתו בקדושים, שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לה חלק לעולם הבא... במגדף ועובד ע"ז, והם הוסיפו במדרשם הכופרים בעיקר והרשעים המוחלטים... ויתכן שהוקשו כל העריות זו לזו, אבל בשאר הכריתות כגון חלב ודם אין לנו... (שם כט, וראה שם עוד וערך כרת)

וטעם עונו ישא, שיהיה החטא ההוא דבק בו מן העת ההיא ומעשיו לא יצליחו, ורבצה בו האלה כי יכהו השם בתחלואים רעים עד השמידו בכרת... (שם כ ט)

וידעת - ...ותדע כי הוא משלם לשונאיו גמול רשעם אל פני כל אחד מהם להאבידו כאשר האביד את המצרים ולא אחר להם. והמדה הזאת אשר הזכיר אמת לעולם אף על פי שיש רשע מאריך ברעתו לא יהיה לו כן רק מפני המדה הזאת הנזכרת, שהוא שומר החסד, והנה עשה שום טובה שצריך לשלם לו, אם כן אין במדותיו של הקב"ה אלא שתי מדות הללו, משלם טובה תחת טובה, ומשלם רעה תחת רעה. ויתכן כי שונאיו המוחלטים מכחישים באלקותו ואין להם זכות כלל, וכמו שאמרו אמר ר' יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אפים לרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה, או עשו מצות שהקב"ה ישלם שכרן בעולם הזה, או שמא יצאו מהן צדיקים... ויש במלת אל פניו סוד ברשע וטוב לו. (דברים ז ט)

הנסתרות - ...ודעתי בדרך הפשט כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם, כמו "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני", יאמר הנסתרות לשם לבדו הם, אין לנו בהן עון אשר חטא, אבל הנגלות שהם הזדונות לנו ולבנינו עד עולם... (שם כט כח)

ועתה התבונן כי מחשבתו הסרת ההשגחה מן הבורא ית' מפני הרעות ההוות תמיד בעולם, כי אין מדרך מנהיג צדיק לעשות מן האין יש לרע לו, ועדיין לא הקשה מצדיק ורע לו או מרשע וטוב לו. והנה תפשו אליפז בהיותו מסיר הממשלה וההשגחה מדעתו מן אדון העושה הכל במשפט וצדק יתברך שמו ושומו הממשלה לכוכבים ולמזלות... (איוב ג בסוף)

כללו של דבר כי כל יעודי התורה של רבים, לטובה ולרעה כלם נסים עומדים ומופתים קיימים, ולכן פרט אותם הא-ל בתורה כאשר אני עתיד לבאר ב"ה, לכן אמר הכתוב "והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם"... (תורת ה' תמימה)

שנו רבותינו ג' ספרים נפתחין בראש השנה... ואמרו רבותינו אין בידינו שלות הרשעים אף לא יסורי הצדיקים, אלא כך היא המדה, יש עונות שדינו של הקב"ה ומשפטו של צדיקים ליפרע מהם בעולם הזה, ויש מהם שהדין ליפרע בעולם הבא, וכן הזכיות יש מהן שבעל הגמול יתברך משלם שכרו בעולם הזה ויש בעולם הבא. ... (תורת האדם שער הגמול)

זה שאמרו חכמים שלש כתות הן ליום הדין... בין בדין של גיהנם ההוה בכל יום לכל נפש ונפש, בין בדין העתיד שהזכירו בברייתא זו, כל אדם נדון שם כפי מעשיו בשלשה דינין שמנו עליו, קל שבהן אין לו קצבה, אלא כל אחד נדון כפי מעשיו, ומצפצף ועולה, והחמור שבהן לדורי דורות, והבינוני דינו שנים עשר חודש, לאחר י"ב חודש בזמן הזה גיהנם פולטתן ונמסרו לדומה, ואין להם מנוחה, ואנו עתידים לבאר זה בדבור וברמז. אבל לאחר י"ב חודש מן הדין הגדול גופן כלה ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. אף על פי שיש בבעלי עבירה עצמם שענשו גדול מחבירו וחיובו יותר הימנו, וכולן נידונין י"ב חודש, כך יש בעונשין צער ויסורין בגיהנם לאחד יותר מחבירו גיהנם מגיהנם ועונש ושכר... (שם)

כיון שנתפרש מדברי רז"ל שסוף העונש בגיהנם וסוף השכר בעולם הבא, צריכין אנו לפרש מדבריהם ז"ל, מהו הדין הזה שנקרא גיהנם, ומהו הדבר שנדון בו ואימתי נדון בו, אם תאמר שהעונש מגיע לגופו של אדם לאחר מיתתו, והלא גופו של אדם כשמת אבן דומם הוא, אם תשרוף עצמותיו לסיד או תמשח אותם באפרסמון ומיני הבשמים המקיימין אותם, אין הפרש לאבן הזו בכך, ומקרה אחד לצדיק ולרשע בגופו שלאחר המות, ואיך יהיה הגוף הזה בגיהנם וזה בטובת העולם הבא, הרי הם קרובים לפניך בקבר אחד, או הם גנוזים בביתך בתוך ארון אחד, הרי שאין עונש אלא לנפש. ומהו העונש המשיג אותה, והרי הנפש אינה גוף וגויה, ואינה נתפשת במקום אחד, ואין מחיצה לפניה, ומה הוא המקום הזה שנקרא גיהנם ונדונית שם, שאין המקום תופש ואין האש שורף אלא בעלי הגוף והדברים הממשיים, אין לך בעונש הזה אלא שתאבד הנפש ותכרת. ודבר זה אינו כפי התורה ולא כפי דעת רז"ל, אלא דעות נכריות הם מדברי המתחכמים באומות העולם עכומ"ז... (שם וראה עוד ערך גיהנם)

והרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות, רצון האדון יתברך מקיים אותן ודן הנפשות ההם בעונש וצער שאינו מכלה הנפש החוטאת ההיא, כדכתיב "כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה", אף במדות הגוף נוח לאדם שהוא מתיסר ביסורין קשין שימות ביסוריו לשעתו יותר משיחיה ימים רבים ולא יהא סוף וקץ ליסוריו וצערו...

העונש הזה של גיהנם הוא בא לאדם מיד אחר המיתה, תכף שהרשע מת נפשו מתקשרת בגלגל האש, ומשם נצמדת לנהר של אש היוצא מתחת כסא הכבוד, שהוא מיסודי הגלגל וכח האשות כולן, והוא יורד לגיהנם, ועמו מתגלגלת ויורדת לשם, וזה הענין דומה לגלגולי הסבות החוזרות להויתם בכל הנבראים, והוא נכון ומתקבל אפילו לבעלי העיון הפילוסופים. הנפש הזו החוזרת ליסוד האש ונצמדת לו בין בתחלה בין בסוף נמשכה בדעתה להתעלות ולהדבק בעליונים כשאר כל הדברים שתולדתן לשוב, ועובי הגסות, וגסות החטאים שהבדיל בינה ובין יוצרה מונעים אותה ונמשכת ונצמדת באש של גיהנם, ומחשבה זו הנמנעת ממנה היא יסורין וצער גדול שאין לו חקר ותכלית מלבד צערי גיהנם, וזה מענין כרת שהוא לומר שהיא נכרתת מיסודה, כענף הנכרת מן האילן שהוא חי ממנו, כך אמרו חכמים ושל רשעים זוממות והולכות, שנאמר "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע"... (שם וראה שם עוד)

וכללו של דבר, מבואר הוא מדברי חכמים ואחוז ביד מקבלי התורה שגיהנם הוא מקום דין המשפט לענוש בו החטאים בנפשותם ביסורין וצער שאין להם דמיון בעולם הזה, לפי שיסורי העולם הזה בגוף שפל גס הבריה ועב ההרגש, וכובד העונש והצער ההוא בנפש הזכה והדקה בבריתה, וכמו שהרגש האדם בנגיעת המחט בבשרו רב מהרגש החמור מפני גסות ברייתו, ואף בבני אדם עצמן זכי הגוף והנקיים בדעות וביצירתן מרגישין ביסורין וצער יותר מן הגסים עבי הגוף משובשי הדעות וההרגש המורגלים במלאכות הכבדות והנמבזות שנעשה בשרם כבשר הסוס והפרד, כן הרגש הנפש ביסוריה גדול מאד מיסורי הגוף לרוב הרגשתה וזכות ברייתה.

ועוד הדין הזה נכפל על מחוייבי הכרת ביום הדין הגדול ונדונין בו בגיהנם עד שמתכלין שם או לדעת ריש לקיש שבחמה היוצאה מנרתקה הם נדונים, ומכל מקום מיסורי אש של גיהנם הזו וממנו הוא... (שם)

...וכשם שאין מבוקש מן המעשים הטובים רק לחזק הנפש ולהצילה מן החולי ולהוסיף לה בריאות כדי שתהא יכולה לשוב אל שרשה בצאתה מן הגוף, כמאמר לא נתן שכר בעולם הזה רק לסמוך הגוף ולעזור אותו בהשלמת הסבות שהמעשה מתקיים בהן, ולהרחיק ממנו הסבות המונעות המעשה הטוב והסבות המביאות אל מעשה הרע, וכמאמר אין העונש בעולם הזה רק להסיר הסבות ההם שיש למעשה הטוב ולאמץ הסבות שהמעשה הרע מתקיים בהן... (האמונה והבטחון פרק ז)

רד"ק:

ויאמר ה' אל לבו - ראה שלא ישחית עוד את האדמה, כי לא יהיו עוד רעים רבים, ויווסרו מדור המבול שיהיה קבלה בידם, ולא ישחית הכלל בעבור הפרט, ואם יהיה הפרט רע כולו ישחיתם, כמו שעשה בסדום. (בראשית ח כא)

...וכן צוה הא-ל לשפוך דם האדם לחטאו, וזה בראוי לעונש מיתה, כל חוטא כראוי לו, כי הוא השחית צלמו תחלה בעברו מצות הא-ל, כי השכל יגזר שישמר העבד מצות אדוניו, גם שכלו ימנע אותו החטא. (שם ט ו)

כי לא שלם עון - לא הגיע עדיין זמנו שיקבלו עונשם, כי הא-ל ית' יאריך אפו לרשעים, ולכל יש זמן קצוב, יש שמענישו מיד, ויש שמאריך לו זמן רב, והכל לפי חכמתו. (שם טו טז)

ולא תשא למקום - לא אמר לאנשי המקום, כי ראוי שילקו לפי עונם, אבל לא להשחית המקום כמו במבול, אלא יכלו הרשעים והישוב יתקיים באותם הצדיקים. ומה שאמר (יחזקאל כ"ב) ואבקש מהם איש גודר גדר לבלתי שחתה, רוצה לומר להשחית הישוב ממנה, ועד שיהיה צדיק גמור, כמו שאמר גודר גדר ועומד בפרץ, שיהיה בו כח להציל על האחרים מרוב צדקתו ומחזירם למוטב כאשר יוכל, ובלבד שלא יהיה החמס גובר במקום, כי אתו לא יעמד הישוב, ובשאר עונות ישפוט רק הרשעים בחרב ורעב או להגלותם. ובזה לקו מעט הצדיקים עם הרשעים... (שם יח כד, וראה שם עוד)

בכף הקלע - וברז"ל ר' אליעזר אומר נשמת הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר את ה' אלקיך, ושל רעים מטרפות ושוטטות מסוף העולם עד סופו ואין להן מנוחה. (ש"א כה כט)

כי בשר המה - שטבעו לבקש תאות, ואי אפשר שלא יחטא, וצריך לכפר להם. רוח המה - ועוד שימיהם קצרים, וצריך כפרה בעודם בחיים... (תהלים עח לט)

כוזרי:

אמר החבר, כי האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה לא יכלו אל יותר מן הדמיון הנראה... החניפו והכעיסו ובעטו ולא ירדה עליהם אש מן השמים, ולא מגפת פתאום כדי לברר אצלם שעונשם מאת האלקים, ועל העון ההוא נפגע לבם, רוצה לומר הבית ההוא שהם מכוונים אליו, ולא נשתנה ענינם... ואנחנו כשימצא פגע את לבנו אשר הוא בית מקדשנו אבדנו, וכאשר ירפא נרפא אנחנו בין שנהיה רב או מעט... (מאמר ב לב)

אמר החבר, העדה שצופה ועונשה לעתה בתוכה, רצה לומר השכינה, הלא תראה מה שאמר יהושע (כ"ד) "לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלקים קדושים הוא", וזה עם מה שהיה בעדתו מן החסידות והזהירות, בענין שלא נמצא בהם עובר בחרם יריחו זולת עכן לבד, משש מאות אלף איש, והיה מעניש לעתו על כל מה שהיה, ומה שהיה מעונש מרים בצרעת ועונש נדב ואביהוא, ועונש עוזא, ועונש אנשי בית שמש כי ראו בארון ה', והיה ממופתי השכינה שיראה החרון המעט על העונות לעתם בקירות והבגדים, וכאשר יחזק הענין יראה בגופים על מדרגות מן החוזק והחולשה, והכהנים מועמדים לחכמה הזאת הדקה להכיר מה ממנה אלקי... (שם נח)

אמר הכוזרי, הלא עונש הנזק מפורש בתורה, במה שאמר "עין תחת עין" ו"כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו".

אמר החבר, והלא נאמר בו אחר כן (ויקרא כ"ד) "ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש", הלא זה הכופר, והלא לא היה אומר מי שהכה סוסך הכה סוסו, אבל אומר קח סוסו, כי אין לך תועלת בהכות סוסו, וכן מי שכרת ידך אין אומרים לך קח ידו, כי אין לך תועלת בכרות את ידו, כל שכן שהיה נכנס בדינים האלה מה שסותר אותו השכל, מ"פצע תחת פצע", איך נוכל לשער זה... (ג מו ומז)

משנה תורה:

אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם... (דעות ז ג)

אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו, שנאמר על רוב עונך, וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת, שנאמר "זעקת סדום ועמורה כי רבה" וגו'. וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין, שנאמר "וירא ה' כי רבה רעת האדם", ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות, שנאמר "יען נמצא בו דבר טוב", ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות, שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה"...

כל מי שניחם על המצות שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן, הלואי לא עשיתי אותן, הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות בעולם... וכשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה... ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים... (תשובה ג ב וג)

בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני אלא משלישי ואילך, אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו אותם שתי עונות מצטרפים ודנין אותו על הכל, ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך, מעבירים כל עונותיו ראשון ראשון, לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השנים, וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי וכן עד סופן. במה דברים אמורים ביחיד, שנאמר "הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר", אבל הצבור תולין להן עון ראשון שני ושלישי...

הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהן שלא הניח תפילין מעולם דנין אותו כפי חטאו ויש לו חלק לעולם הבא, וכן כל הרשעים שעונותיהן מרובים דנין אותן כפי חטאיהם ויש להן חלק לעולם הבא, שכל ישראל יש להם חלק עולם הבא, אף על פי שחטאו, שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ", ארץ זו משל, כלומר ארץ החיים, והוא העולם הבא. וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. (שם שם ה)

ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים, המינים, והאפיקורסין, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל, המורדים ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי צבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך ערלתו... (שם שם ו, וראה שם עוד)

פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה ושנכשלין בהן רוב האדם, ויעלה על דעתן מהן שהקב"ה הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והרי אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים. בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו, ראוי להפרע ממנו, והקב"ה יודע איך יפרע, יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו או בבניו הקטנים, שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעה ולא הגיעו לכלל מצות כקנינו הן, כתיב איש בחטאו ימות, עד שיעשה איש. ויש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו לעולם הבא, ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה, ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. (שם ו א)

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה, ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו, "השמן לב העם הזה" וגו'... (שם שם ג)

מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה הוא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה, היא הכרת, שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות, וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית, כל אותם הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות, ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים, הקב"ה נתן לנו תורה זו עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא...

וכן הודיענו בתורה, שאם נעזוב התורה מדעת ונעסוק בהבלי הזמן כענין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט", שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם זה שהן חזקו ידיהם לבעוט ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו ברשעם, הוא שכתוב בתורה. "תחת אשר לא עבדת את ה' וגו' ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך", נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב... ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצות כדי שתאבדו מחיי העולם הבא, ונמצא שאבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצות שבהן זוכין לחיי העולם הבא. (שם ט א)

אף על פי שלוקה הנשבע לשוא או לשקר וכן הנשבע שבועת העדות או שבועת הפקדון מביא קרבן, אין מתכפר להן עון השבועה כולו, שנאמר "לא ינקה ה'" אין לזה נקיון מדין שמים עד שיתפרע ממנו על השם הגדול שחלל, שנאמר "וחללת את שם אלקיך אני ה'", לפיכך צריך אדם להזהר מעון זה יותר מכל העבירות.

עון זה מן החמורות הוא, כמו שביארנו בהלכות תשובה, אף על פי שאין בו לא כרת ולא מיתת בית דין יש בו חלול השם המקודש שהוא גדול מכל העונות. (שבועות יב א וב)

פירוש המשניות:

בעלי התורה נחלקו דעותיהם בטובה שתגיע לאדם בעשיית המצות וברעה שתמצא אותו כשיעבור עליהם מחלוקות רבות מאד ונשתבשו בהם הסברות שבוש גדול. כת ראשנה סוברת... וכי הרעה הוא גיהנם והוא מקום בוער באש, שבו שורפין הגוים ומצטערים שם בני אדם במיני הצער והעינוי יאריך ספורם, והכת הזאת מביאה ראיה על סברתם מדברי רז"ל וממקראות הכתוב שפשטם נאותים למה שהם אומרים לכולו או לבורו.

כת שניה תסבור כי הטובה המיוחלת הוא ימות המשיח... וכי הרע היא שלא יהיה האדם מצוי באותן הימים ולא יזכה לראותו... וכת שלישית תחשוב כי הטובה שנקוה תחית המתים, וכי הרעה היא שלא יחיה אחר מותו עם אותם שיחיו.

וכת רביעית תחשוב כי הטובה שתגיע לנו בעשיית המצות היא מנוחת הגוף והשלום... והרעה שתשיגנו הפך הענינים האלה כמו מה שאנחנו פה היום בזמן הגלות. וכת חמישית והם הרבה מחברים אומרים כי התוחלת היא שיבא המשיח ויחיה המתים ויכנסו לגן עדן ויאכלו שם וישתו...

אמנם גיהנם הוא שם לצער ולעונש שישיג לרשעים, ולא פירש בתלמוד תואר זה העונש, אלא יש אומרים כי השמש תקרב להם וישרפם, וקצתם אומרים כי הוא חמימות זרע תתחדש בגופותיהם ותשרפם וראייתם מה שנאמר ורוחכם אש תאכלכם... (הקדמת פרק חלק)

שמונה פרקים לרמב"ם:

...כי הוא יתברך ידע החטאים, ולפי חכמתו וישרו יהיה שעור העונש, פעמים בעולם הבא לבד, ופעמים בעולם הזה לבד, ופעמים בשניהם. וענשו בעולם הזה חלוק, פעמים יענש בגוף, פעמים ממון, ופעמים בשניהם יחד. וכאשר יבטל קצת תנועות בני אדם שהן בבחירתו על צד העונש, כבטול ידיו מן המלאכה שלא יכול לעשות בה מאומה, כמו שעשה לירבעם בן נבט, או לסמא עינו מן הראות, כמו שעשה לאנשי סדום הנאספים על לוט, כן יבטל ממנו בחירת התשובה עד שלא יתעורר אליה כלל וימות בחטאו, ולא נתחיב לדעת חכמתו עד שנדע למה ענש זה בזה המין מן העונש ולא ענשו במין אחר, כמו שלא נדע מה הסבה להיות לזה המין זאת הצורה ולא היתה לו צורה אחרת... (פרק ח)

ספר חסידים:

וכל אותם הרשעים שמהרהרים בדברים רעים ואינם מבטלים הרהורים בתורה או בדברים אחרים, לעתיד לבא הקב"ה משלם במדה שאדם עושה נפרעים ממנו... (טז)

כל מצוה שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם יעבור אדם על אחד מהם בין בשוגג בין בזדון ובכל יום ולילה שוב אל לבבך, כי אחר המות יש חבוט הקבר, ואחריו דינה של גיהנם המר, כי במר יבכיון שיתנו כח לאדם שיסבול כח היסורין, ועוד אחר שינצל מדינה של גיהנם יש דינים אחרים קשים ומרים, גם הרמה אשר תצא מבשרך תאכל את נבלתך, ואמרו חכמים קשה רימה למת כמחט בבשר החי. (ל)

גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי י"ז), כל המעניש את הרבים מעכב המשיח שאילו היה חי היה מוליד, ואף על פי שיש רשות לתלמיד חכם לנדות לכבודו, אינו שבח לתלמיד חכם להיות נוהג בדבר הזה, כי אם להעלים אזניו מדברי עם הארץ... וחכמים גדולים משתבחים במעשיהם הנאים ואומרים שמעולם לא נידו ולא החרימו לכבודם... אבל תלמיד חכם שבזוהו או חרפוהו בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו, ואם מחל הוא נענש מפני שהוא בזיון התורה, אלא נוקם ונוטר כנחש עד שיבקש מחילה ממנו. (סז)

כף כף ששוקלין במאזנים זכיות ושכר ועבירות ופורעניות השוה לעבירה וזהו שנאמר בדניאל "תקלתא במאזניא והשתכחת חסיר". באותו ענין שאדם מתלוצץ יתלוצצו עליו, מעשה באחד שנתלוצץ באחד שהיה רואה הבית והעליה כאחד (פוזל), ונולדו בניו כך. (רח)

אם ראית בית של צדיק או בית הכנסת חרב או רשעים דרים בו, דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון. וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש סופו נופל ביד ערלים... לעולם לא יעשו הערלים רעה אלא אם כן יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם זה לזה, ולא יתבזו תלמידי חכמים, אלא אם כן יבזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם. (רט)

אם ראית חסידים שלוקים, דע לך שהיה להם לבקש על אחרים שלא ילקו, או מתחברים לרשעים או דרים בעיר עמהם. אם ראית מלך ושלטון שלוקח הרבה מס מהקהל, לפי שהיה להקהל לרחם על הענים ליתן להם צרכם כדי שלא ילכו בעולם לקבץ שלא ירחקו מנשותיהן ומזרעם, ולא נתנו הקהל לעניים כראוי, או מחלוקת ביניהם, או ביטול תפלות, וכתיב (דברים כ"ח) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך וגו' מרוב כל ועבדת את אויביך". (ריא)

מעשה באדם אחד שהיה מצליח בבנים ובנכסים, בא חסיד אחד ונתארח אצלו, ומן אותו היום והלאה ירד מנכסיו והיתה קללה משולחת בביתו, ואמר האיש מאותו היום שבא החסיד לביתי אני מפסיד... אמר החכם שמא עשית לו שלא כדין, אמר חלילה, אמר לו החכם שמא כשמוכיח אתכם ואין אתם שומעין לעצתו... (רטו)

אדם שזיכה את הרבים ולמד את העם ועשה עבירות, לא יגן מפורעניות הבא, תדע משלמה המלך שאיזן חקר ותיקן משלים הרבה, ורצו למנותו עם שלשה מלכים שאין להם חלק לעולם הבא, אלא שירדה האש, ולכך לא יהא גס רוח... (שנב)

יש אדם שהיתה לו אשה והאשה יוצאת לתרבות רעה, והאדם טוב והאשה מחרפת בעלה והיא בתרבות רעה, כיון שהוא לעיני בעלה תעשה רצונה ולא יקפיד עליה והוא ימות בחייה, וכתיב (יחזקאל י"ח) הנפש החוטאת היא תמות. וזאת התשובה, כי האדם היה חייב להצטער, ואפילו אם אינו חייב פעמים הוא בעון אביו שעשה לאשתו או אמו לבעלה, ואפילו אמו לאביו. ואם תאמר מה יכול אביו לעשות שמקנטרת אותו, מכל מקום גורמת האשה לבנה שיש לו אשה רעה... אלא שצריך זכות גדול לבטל העונש... (שעד, וראה שם עוד)

דע כי עונשים שאין כתובים בתורה גדול עונשן מעונשים הכתובים בתורה, שבשביל שסייעו בפלגש בגבעה נהרגו כולם, ויהונתן שבלא דעתו טעם מן הדבש לא ענהו ה' לשאול, אף על פי שלא ידע. (תו)

אין לאדם לומר אני בן גדולים ואעניש את חברי, אלא יש אפילו עם הארץ שנולד בכוכב מאדים שמעניש ונענשים על ידו, ויש שהשעה משחקת לו והוא עושה רעות לטובים ורואה בשונאיו מה שחפץ. לכן לא יתנשא אדם לומר אני אעניש, ומי יודע שמא הוא יענש. (תנז)

...ואם תאמר אם כן למה נבלעו טף ונשים לדתן ואבירם, זה ראוי לכל הבנים שנשענים על שולחן אביהם וניזונים מאביהם, ורוצים לירש אביהם לא יתכן שהטוב יקבלו והרע לא יקבלו, אלא אם יהיו עושים כר' פנחס בן יאיר שלא רצה לקבל ולהנות מאביו ואמו, אז ראוי שלא ילקה בעבור עונם, וכן אם תאמר צדיק ורע לו צדיק בן רשע, והלא אינו אוחז מעשי אבותיו בידו אלא מקצת. ועוד שיש לבן להוכיח לאביו כיהונתן לשאול, וכן בנו של ירבעם מת בחייו כדי שיספדוהו וגם שלא יהרג. ואם תאמר למה טף של אדם מתים, אם כן תאמר זה למה לקו טף של סדום לפי שבאה הסכנה ואין בידם זכות להנצל, וכן לוט לא היה ניצל מסדום אלא בזכות אברהם... אלא אין מצילין אלא אם כן זכות גדול מצילין מן הצרה... (תקמט, וראה שם עוד)

...ויש עונשים חמורים על מה שאין כתוב בתורה יותר מעונשים על מצות שכתובים בתורה, שהרי על ידי עבירות שבתורה כתיב מיתות או עונש אחר, אבל המונעים מלתת את הרשעים להריגה לא מצינו מה דינם, וראה כמה חמורים לפי שבני בנימין לא רצו לתת את החייבים לבני ישראל, לכך נהרגו טף ונשים כמעט כל השבט, ובעונשים של תורה כתיב (דברים כ"ד) "לא יומתו אבות על בנים"... (תקנא)

מי שעשה עבירות גדולות, כגון מי שבא על אשת איש והוליד ממנה, וכן ביוצא בהם עבירות חמורות שיש להם פרי, מגיע פריים בעולם הזה, והעיקר שמור ומזומן להם לעולם הבא, ועל זה נאמר (משלי א') "ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו"... (תרה, וראה שם עוד)

מי שהיו עונותיו מרובין וזכיותיו קלות ומעוטות האיך יהיה בעסק השכר והפורעניות. אנו אומרים כי מכח הדעת אין ראוי לו קיבול שכר ונשאר הדבר אחר כך נאמר בשאלה זו שני דברים, הראשונה שאמרו כי בשביל צדקותיו פוחתין לו מפורעניות, כגון שהיה חיי ק' חלקים מכאב הפורעניות, וראוי לקבל על השכר הטוב על צדקותיו ב' חלקים, כגון זה נפרעים ממנו צ"ח חלקים של פורעניות, ונופלים מעליו ב' חלקים כנגד אותם ב' חלקים. והשני דברי מי שאמר גומלין אותו על זכיותיו ותשאר הפורעניות שלימה לעולם הבא לעתיד לבא... (רא וראה שם עוד)

ויש צדיקים שמתים על שגגות כדי שילמדו אחרים מזה, כאותו תלמיד ששאל אליהו זכור לטוב לאשתו בימי לבוניך מהו אצלך, וזה לא היה מן התורה בפירוש, וכן כדו בר קיימת קמי מרך (ברכות ו' ב), כדי שילמדו אחרים ממנו. וכגון עוזא. ויש שימות שמשנה מנהג הראשונים, כגון פיוטים שהורגלו לומר קרובץ דרבינו משולם שאחד אמר קרובץ אחרת ומת בתוך שלשים יום... ופעמים שהאב הצדיק מצדיק את זרעו, וכששומע שנגזר רע על זרעו הוא מקבל עינוי בקבר כדי לפדות את זרעו, ואף צדיק בשביל צדיק אחר, שנאמר (ש"א י"ב) "והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם". ופעמים כשלוקים הבנים מעמידים אבותיהם שם כשהיה בידם למחות ולא מיחו, או כשגרם עון אביהם, או פעמים מעמידים הצדיק שם, שנאמר (שמות י"ד) "וירא ישראל את היד הגדולה", ישראל סבא, וכתיב (תהלים נ"ח ) "ישמח צדיק כי חזה נקם". "אשר עשה ה' במצרים" (שם), מצרים סבא כדי להדאיב בשרו ונפשו... ויש שלוקה בשביל שהיה שמח במפלת חבירו, שנאמר (משלי י"ז) "שמח לאד לא ינקה"... (תרז)

כתיב בספר התשובה של רב סעדיה גאון, בשביל שבעה דברים אין תפלתו של אדם נשמעת ואין עתירתו מתקבלת, וראיה לדבר ממשה רבינו... והשנית המתפלל בלא כונת הלב, והשלישית השונא את התורה ואינו מקשיב לדברי תורה, והרביעית מי שאינו משיב לדברי העני ואוטם אזנו מזעקתו גם הוא יקרא ולא יענה, והחמישית מי שעושק וגוזל ואוכל את האסור לו, והששי המתפלל בלא נקיות וטהרה אין תפלתו נשמעת, והשביעי אשר גברו עונותיו עצמו משובותיו והוא מתפלל בלי עשות תשובה. (תריב)

כל המבקש נקמה מאותם שעשו לו רעה ונענשו על ידו, כשיעשה דבר כיוצא בו או הוא או זרעו יענשו אף על פי שלא היו מענישים אותו עבור זה אם לא היה מבקש נקמה, אחר שביקש נקמה יענשוהו מדה כנגד מדה. (תרנז)

ממהרים להפרע מן האדם כשצועקים עליו מאשר לא יצעקו עליו, שנאמר (דברים ט"ו) "וקרא עליך אל ה'", וכתיב (שמות כ"ב) "כי אם צעוק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו", שאם לא צעק פעמים היו מאריכים לו, שאם עשה שום זכות כדי להשלים לו או בעבור שיחטא הרבה כדי להרבות פורעניות עליו, כמו שנאמר (בראשית ט"ו) "כי לא שלם עון האמורי" וכן דור המבול, אבל כשתובע עלבונו אין מדת הדין נותנו להאריך, כמו שנאמר "הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה", לפי שאומרת מדת הדין כשצועקים לפני בשר ודם ממהר לנקום לא כל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. (תרנח)

אדם שחשב לטובה ואחר כך הענישו תלמיד חכם שכרו כפול, כגון ר' יעקב בן קורשאי שלמד מסכת עוקצין כדי שיעיין רבן שמעון בן גמליאל אף על פי כן הענישו ר' מאיר, ור' יוחנן העניש רב כהנא ובקש רחמים עליו והעמידו מקברו וחי, ועל רבי שמעון בן לקיש שהעניש ר' יוחנן לא בקש רחמים, לפי שרב כהנא על חנם העניש שהיה סבר ששחק עליו ולא שחק. (תרצג)

במקום שנזהרים לישבע אפילו אם באמת, ואחד נשבע, נפרעים ממנו לאלתר, אבל מקום שרגילין להשבע אין נפרעין מהם אלא לבסוף או בגיהנם, וכיוצא בזה כל העבירות וכל המצות, וכן כל העושים והעוברים. (תתרצט)

...ואם תאמר אם כן למה היו ישראל נענשים, וכן אם גזרו למעלה על אדם לזנות למה גובין ממנו, שנאמר (עמוס ז') "אשתך בעיר תזנה", וכן אבשלום עם פלגשי אביו, אלא כך הענין, מגלגלין חובה על ידי חייב, ומי שלבו תמים אין גוזרין עליו, כי אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם... (תתשנט)

ארץ שיש בה יצר תקיף, אם חוטאין באותה הארץ יותר מאותה שאין בה כל כך יצר, לפי היצר דן נפש אנשי המקום, שהרי ארץ שאין בה יצר הרע כל כך נדונית בפורעניות יותר מאותה שיש בה יצר תקיף, וכן המכושף אין חטאו גדול כמי שאינו מכושף וחוטא. (תתשסז)

הנפש החוטאת היא תמות, ותשובה מועלת ואינה מבטלת את הגזירה כולה, אלא נותנת מתון לרעה שלא תמהר, וגם התשובה מועלת לנשמה להביאה לעולם הבא. (תתשסח)

חזקוני:

ודור רביעי ישובו - ...ולא בא הכתוב לומר "דור רביעי", אלא בשביל שכך דרכו של הקב"ה ליפרע מן האדם בדור רביעי לו, כדכתיב "על שלשים ועל רבעים", כלומר על השלשים מעט ועל הרבעים הכל ומבערם מן העולם... (בראשית טו יז)

רבינו יונה:

ודע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה, תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה, ותהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות, אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט ולראות איך החליפה מרום בשאול, כאשר יעלו את האבן על ידי כף הקלע, ואחרי עלותה למרום תרד בטבעה למטה לארץ, כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה, שנאמר (ש"א כ"ה כ'"ט) "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע". ואמרו רז"ל ...ונשמותיהם של רשעים חוזרות ויורדות ומטורפות לארץ, שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה, ונאמר, (משלי י"א) "במות אדם רשע תאבד תקוה", כי לא תהיה תקוה לנפש הרשע לצאת מחושך לאור, שנאמר על נפש הרשע, (תהלים מ"ט) "תבא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור". (שע"ת ב יח)

ועתה נדבר בענין עונש בטול מצות עשה, אמרו רז"ל (כתובות פ"ו) ואם יזהירו את האיש לעשות סכה או לולב ואינו עושה, מכים אותו עד שתצא נפשו. ואמרו (ר"ה י"ז) כי האנשים אשר לא הניחו על ראשם תפילין מעולם, הם הנקראים פושעי ישראל בגופם, וענשם חמור מן העובר פעם אחת על חייבי כריתות ומיתות בית דין... ואמרו מי שמקל בענין מצות עשה, כמו המבזה חולו של מועד שיש בו מצות עשה, שנאמר (שמות כ"ג) "את חג המצות תשמור", אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת, שנאמר "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". (שם ג יא)

ויש אנשים רבים בהמון העם חושבים כי אין עקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעברות שיש בהן מעשה, וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטא במעשה ובדרך העברות לא הלך וחדל מעשות מצות ומעשים טובים. על כן אנו חייבים להודיע תועי בינה, כי אמרו ז"ל (ירו' חגיגה פ"ה ה"ז) ויתר הקב"ה על ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים, ולא ויתר על עון בטול תורה. ואמרו כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצות, כך עונש המבטלה גדול מכל העברות.

ומצאנו בענין אנשי סדום, שהיו רעים לשם מאד בכמה עלילות נשחתות, כמו הגזל והחמס ועוות הדין וגלוי עריות, ועם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעון בטול הצדקות, שנאמר (יחזקאל ט"ז) "הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה".

ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם (ישעיה כ"ט) "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא"... (שם שם יד וטו)

ודע כי לפי גודל המצוה, יגדל עונש מי שיחדל לעשותה, אף על פי שאינו עושה מעשה בהפרתה, כמו שמצינו במצות הפסח ובמצות המילה, שהן מצות עשה ויש בהן כרת. (שם טז)

המדרגה השלישית לאו שנתק לעשה, אין לוקין עליו, ואף על פי שאין לוקין בידי בית דין, יש בהם שענשם חמור ונגע עד לשמים, ומשפטם נשא עד שחקים, כגון הגזל, שנאמר "לא תגזול", ונתק לעשה (ויקרא ה' כ"ג) "והשיב את הגזלה". ואמרו לא ניחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל. ואף על פי שהערוה חמורה מן הגזל, מדת עונש הגזל להקריב יום אידו ולהחיש עתידות לו. עוד אמרו סאה מלאה מעונות אין מקטרג בכולם כמו הגזל... (שם כד)

עוד יש כתות שאין להן חלק לעולם הבא, והן כת אויבי השם יתברך, וכת המחבלים כרם השם, וכת הנותנים חתיתם בארץ חיים. והנה אנחנו מציעים ענינם והראיות על ענשם מפורש בתורה... וענין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים מכל עברה במעשה ולשון, אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה, וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את השם ויראים מלפניו... (שם קנט וקס)

...ועל דרך שימצא פעמים בתחלואי הגוף שהקל החולי מעליו ועלתה ארוכת רוב המדוה, ועוד לא ינקה הגוף ממנו זולתי במשתה המשקים המרים, ועוד שיסבול הצער בענוי נפשו מכל מאכל תאוה, כן יש נפש חולה מעון רב, ואף על פי שנרפא רוב החולי וסר מרבים חלקי העונש אחרי התשובה ושב השם יתברך מחרון אפו, לא תנקה הנפש עדנה מן החולי ולא נרצה עונה, עד אשר יוסר החוטא ביסורים והוכח במכאוב, ותקראנה אותו רעות וצרות... ועל ידי התשובה נסלח רוב עונו וסר עיקר העונש ונמלט מן המות, כמו שנאמר (בראשית ד') "וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו", ונשאר עליו עונש הגלות... ואמרו רז"ל כי החטאת תבוא על השגגה בדבר שחייבים על זדונו כרת, ומפני עון הכרת כי רב הוא, לא תשלם כפרת החוטא בו גם בשגגה, עד שיביא חטאת, ואף על פי שהתודה על חטאו, כי מבלתי הודוי והתשובה לא יתכפר עונו בקרבן החטאת... והתבונן מזה, אם השוגג בלתי טהור הוא אחרי התשובה עד שיביא קרבן, מה עז עונש המזיד, אכן יתכפר עונו ביסורים, כמו שנאמר (איוב ל"ג) "והוכח במכאוב על משכבו וגו', ויעתר אל א-לוה וירצהו". ויש עצה ותקנה לחטא במעשים טובים להגן עליו מן המכאובים, כאשר יתבאר. (שם ד א)

ויש עון אשר לא תנקה הנפש ממנו בלתי טהורה היא ואינה רצויה, עד אשר המות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו, כמו שיש חולי שלא ינקה הגוף ממנו כל הימים, והוא עון חלול השם... וגם לחולי הזה אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר העונות, ימצא לו מרפא אם יעזרהו השי"ת לקדש תורתו נגד בני אדם ולהודיע לבני האדם גבורת השם וכבוד הדר מלכותו, וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה, שהוא בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו... (שם ד וה)

ודע כי השוגג ענוש יענש, כאשר הקדמנו לבאר, אף כי הפושע, רצוני לומר מי ששגג בדבר שדרך בני אדם להזהר ממנו, ויש לו לדאוג ולפחד מחטאו... (שם טו)

ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך, הקב"ה בעצמו ובכבודו נותן השכר לעוסקי תורתו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, ובזה הוא מבטיח לכל באי עולם כי הפורענות מביא על ידי שלוחיו להקל הדבר... (אבות ד יב)

רבינו בחיי:

לפתח חטאת רובץ - תכף הפרדך מן העולם הזה תהיה נענש בעולם הנשמות, או יהיה לפתח חטאת רובץ רמז לדין חבוט הקבר... (בראשית ד ו)

אם בהמה אם איש לא יחיה - אין להבין בהמה ממש, אבל הוא כנוי אל הרשעים הנמשלים לבהמה, יאמר בין שיהיה רשע או צדיק לא יחיה הנוגע בו... ובא ולמד כי בעולם הזה מקרה אחד לכל, לצדיק ולרשע, כמות זה כן מות זה, והוא דבק בפסוק שלפניו, כי הכל שב אל העפר, ובעולם הזה כולם שוים, מה שאינו כן בעולם הבא שמדרגותיהם חלוקות... (שמות יט יג)

...וידוע כי לשון חטאת מלשון שגגה, ולשון אשם מלשון שממה, להורות שהחוטא בדבר שהוא ראוי שיהיה שמם בו. ואם כן איך יחמיר הכתוב בלא הודע יותר מהודע, שהוא קורא קרבן הודע חטאת, וקרבן של לא הודע אשם? ועוד שקרבן הודע שעיר עזים, וקרבן לא הודע איל שדמיו מרובים יותר? אבל הטעם בזה מפני שהחטא הנודע לו הוא דואג ומצטער עליו והדאגה על החטא הוא מזבח כפרה, ומין אחד ממיני התשובה וכענין שכתוב כי עוני אגיד אדאג מחטאתי, אבל זה שחטא ולא נודע לו לא דאג ולא נצטער ולא התודה בו, לפיכך ראוי שתחמיר עליו התורה יותר... (ויקרא ה יז)

הבדלו מתוך העדה - ומה שהוצרך לומר הבדלו, והקב"ה יש בידו להמית ולהחיות ולא היה צריך הבדל אצלו, שהרי יכול להמית את הרבים ולהציל את היחיד... אלא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר, כענין האמור אצל אשתו של לוט, או מטעם שאמרו רז"ל כשמדת הדין מתוחה אינו מבחין בין צדיק לרשע, או אפשר לומר שאמר כן לכבוד הצדיקים, שלא ישלח ידו בהם בעוד שהצדיקים ביניהם. (במדבר טז כא)

וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה - ירדו למדור אחרון של גיהנם, כי שבעה מדורין יש לה לגיהנם, ושאול הוא המדור התחתון, וכן כתוב (תהלים ח') "ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלקים". ומה שאמר ישובו ולא אמר ירדו, ירמוז לתוקף היסורין שאין להם קץ אחר שהם נאכלים באשה של גיהנם חוזרים ומתחדשים כבתחלה, כדי שיהיו עוד למאכולת אש, וכן חוזרים חלילה לדורי דורות. וראיתי במדרש סדורו של עולם שאול מדור שביעי הוא חציו אש וחציו ברד, והרשעים קופצים שם מאש לברד ומברד לאש, ומלאך של גיהנם טורד אותם כרועה המנדד את צאנו מהר לגבעה ומגבעה להר.

ויאבדו מתוך הקהל - מכאן שהבאים כנגד התורה ורוצים לעקור יסודותיה אין להם חלק לעולם הבא, וזה שאמר "מתוך הקהל", כי כל קהל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואלו אבדו חלקם מתוך קהל ישראל... (שם שם לג)

...ומה שפתח תחלה בספר בראשית מפני שחדוש העולם הוא שורש האמונה ומתוך אמונת החדוש תתבאר ההשגחה, ותוך ההשגחה יתבאר עונש ושכר, ולפי שהענינים האלה הם עקרי התורה, לכך נתיחד ספר בראשית בחדוש עולם ובהשגחה... (דברים א א)

אשר לא ישא פנים - לצדיק הגמור לרוב צדקותיו שלא יענישנו אפילו על עבירה קלה, ולא יקח שוחד - עבירה בשביל מצוה, שאינו אומר הרי שעשה אלף מצות ועשה עבירה אחת אחסר לו מצוה אחת מפני עבירה שעשה, וילך המצוה כנגד העבירה, אלא הוא מענישו על אותה עבירה יחידית ונותן לו שכר על רבוי המצות כולן. (שם יד יז)

אין לתמוה בגזל המס איך לא נפקד עליו לשעה, ואיך לא יענש מיד כי תגלה רעתו בקהל ואיך לא תבלענו הארץ מתחתיו כמו שאירע לקרח ועדתו, לפי שהקב"ה ארך אפים וממתין לו... למדנו מכאן שאף רעת החוטא והפושע הקב"ה מעביר לפי שעה ואינו מאבדו מן העולם מיד, שכן מצינו באדם הראשון כשחטא והביא מיתה לו ולכל העולם, שהיה חסדו של הקב"ה עמו, שנאמר "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם"...

ואם אולי יחשוב לחטא ויסמוך על חסדי ה' יתעלה שימחול לו, הנה בזו אין הקב"ה מוחל לו, שהרי שנינו האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ובזה אין ראוי לבטוח בו שימחול לו, כיון שהוא חוטא על סמך, וזהו שדרשו ז"ל "אל תאמינו בריע אל תבטחו באלוף" (מיכה ז'), אין ריע אלא הקב"ה... כי אף על פי שאין העונש בא מיד, אין מדתו של הקב"ה למהר נקמתו שאין ראוי זה אלא לבשר ודם שהוא מתיירא כי יברח אויבו ממנו ולא יראה ברעתו...

אבל מי שלא קבל דינו בעולם הזה, ואין המקרים והיסורים משוטטים בעדו ומעשיו מצליחים... הנה הוא מזומן להנקם ממנו נקמה עצומה, והוא נענש לעולם הבא בעונש קשה ממיתת הגוף כסקילה שריפה הרג וחנק, שהמיתות הללו ברגע אחד ומיד הן עוברות, אבל מיתת הנפש היא מיתה נצחית בצער ויסורים שאין להם סוף ותכלית, ותהיה מדת הדין מתוחה כנגדו להיותו נדון באש לא נפח. ומצינו מדת הדין שהיא דנה את האדם פעמים דרך העברה, פעמים דרך העמידה. פעמים בישיבה, דרך העברה הוא הדין הקל, דרך עמידה הוא חמור ממנו, דרך ישיבה הוא חמור מן הכל, המצרים נדונו דרך העברה, הוא הדין הקל, שנאמר "ועבר ה' לנגוף את מצרים" (שמות י"ב), ולפי שהיה דין הקל לא הכה אותה הלילה אלא הבכורות, ליום הדין של תחיית המתים דן אותם בעמידה, שהוא דין חמור ממנו, שנאמר "לכן חכו לי נאום ה' ליום קומי לעד" (חבקוק ג'), דור המבול שהיה בדין גזל דן אותם בישיבה, שהיה חמור מכולן, שנאמר "ה' למבול ישב" (תהלים כ"ט), שהראה בהם מלכותו וגבורתו... (כד הקמח גזל)

קשה עונשו של אדם כשאינו מתודה על עונותיו שיש לו ידיעה בהם שעשאן בין בשוגג בין במזיד, ואין צריך לומר אותן שיודע בהן, אלא אפילו שלא ידע בו כלל קשה ענשו מפני שלא התודה בהם, וזהו שאמרה תורה בפרשת הקרבנות, או הודע אליו חטאתו וגו', והזכיר אחריו וסמך את ידו על ראש החטאת, הרי שחייבו הכתוב קרבן על אותו חטא שידע בו, וקרא שם הקרבן חטאת, וכאשר חטא ולא ידע בו כלל חייבו הכתוב קרבן וקראו אשם... (שם וידוי, וראה ר' בחיי ויקרא ה' יז)

כמה קשה עון חילול השם שאין הפרש בין שוגג למזיד אלא הכל שוה אצל העונש ונפרעים ממנו מיד, שכך שנו רז"ל אין מקיפין בחלול השם אחד שוגג ואחד מזיד, כלומר שאין מאריכין ענשו ואין נעשין לו כחנוני המקיפו, אלא מענישין אותו מיד שלא בהקפה, ומתוך חומר העון נעשה שוגג כמזיד... (שם חלול השם)

כל מי שהוא מזרעו של אברהם צריך שיתבונן כי העובר על השבועה היא אש שורפת כל ממונו של אדם, שכן אמרו במסכת שבועות, דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שוא מכלה אותן... לכך הוקבע לא תשא דבור שלישי כנגד ג' שהוא מכלה, שנאמר "וכלתו ואת עציו ואת אבניו"... (שם שבועה)

ספר החינוך:

משרשי החטא, שיקח דמיון בנפשו בהרחקתו מבני אדם, כי בסבת החטא ירחק האדם מכל טוב למען ישוב מדרכו הרעה, וזהו אמרם ז"ל הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, ולפיכך מחוץ למחנה אהלו... וכלל גדול בכל הדברים, במדה שאדם מודד בה מודדים לו, ופרוש דבר זה לא ידעוהו רבים, כי יחשבו לפרש דבר זה אצל השם ב"ה בדוגמת גמול בני אדם, שכל אחד ישלם את חברו גמול כפי הטובה שעשה עמו או כפי הרעה, ולא כך הענין אצל השם ב"ה חלילה, כי אין עם השם ב"ה כי אם טובה וחסד ורחמים לעולם... ומה שאמרו ז"ל אצלו ב"ה במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הכונה לומר, כי כפי מעשה האדם אם לטובה אם להפך, יתכן לקבלת הגמול, כי לעולם באותו הענין שישים כל מחשבותיו ויעשה מעשיו בדוגמתו ממש, תמשך עליו הברכה או ההפך... אבל האדם הוא שמחיב את עצמו בנטותו מן היושר ויסיר מגופו ההכנות המכשירות אותו לקבל הטובה, והמשל על זה, ההולך על דרך ישר ופנוי מאבנים ומכל דבר המכשיל, ויש לדרך גדר קוצים מכן ומכן, ועבר אחד ונתחכך בגדר ונכוה, באמת אין לומר על האיש הזה שהשם חפץ בכויתו, אבל הוא הגורם, כי לא נזהר ללכת ביושר. וכמו כן בעל החטא, מדת הדין תחיבנו על חטאו על כל פנים, ואין לומר עליו שהא-ל הטוב יחפוץ בחיובו, אבל בהמנע ממנו הטוב מצד חטאו ימצא אליו הרע, וכעין דבר זה אמרו ז"ל אין דבר רע יורד מלמעלה. וכלל דברינו, כי כל המקרה הרע המתחדש באדם הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני השם מן האיש... (תזריע מצוה קעא)

משרשי המצוה, לפי שישראל נקראים בניו של מקום, ורצה ב"ה ליסרם על העברות כדי שישובו אליו ויזכו באחרונה בעולם שכולו טוב, וכענין שכתוב "יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך" (משלי י"ט), ומזה היסוד אמרו ז"ל שאומדין המחויב מלקות שלא ימות במכת המלקות... (כי תצא מצוה תקצד)

רלב"ג:

עם חסיד תתחסד - לא יעניש החסיד כאחר, ומפני שדוד רצונו שלם עם ה' לא נענש בחטאו כשאול שרצה תמיד להכחיש חטאו. (שמואל ב כב כה)

הרקאנטי:

הן גרשת אותי וגו' ומפניך אסתר... על דעת רבי אלעזר יהיה אסתר מלשון סתירה, שהיה נהרס מהבנין של מעלה, כטעם ונכרתה הנפש ההיא מלפני, ועל דעת רבי אבא רמז כי ענשו של חוטא אינו אלא בהסתרת פנים, ואז מדת הדין תפעל פעולתה ליפרע ממנו ותחול עליו... ואמרו רז"ל אין דבר רע יורד מלמעלה רק בהסתרת פנים המאירים החושך יכסה ארץ. כמו שאמרו רז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו, רמזו אל המדות הפועלים פעולם.

בספר הבהיר, מלמד שיש להקב"ה מדה אחת ששמה רעה, והיא לצפונו של הקב"ה, דכתיב "מצפון תפתח הרעה", מצפון היא באה, ומאי ניהי מדה היא צורת יד ולו שלוחים הרבה, ושמם כולם רע, אך יש בהם קטן וגדול, והם מחייבים את בני העולם, כי תהו לצד צפון, ואין תהו אלא הרע המתהא את בני אדם... (בראשית)

רבי יודאי הוה קאי קמיה דרבי עזריה בר סימאי, אמר ליה צדיקים דאזדמן לון חובה מאינון כריתות דאורייתא וחיישי תשובה ומיתו מיתה מכפר עלייהו או לא, אמר ליה אין, ולזמנין דאתענשו בההוא עלמא ואתכפר להו. חמא אנפוי ירוקין, אמר ליה אמאי, מה דתימא דאורייתא היא דלא מקבלה טומאה, כדכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה', כפי הרהורין רטישין דבלבך. אמר סוד ה' ליריאיו, עשרה סבי קטולי מלכות אתענשו על מכירת יוסף, אמר ליה פנחס הוא אליהו, אמר ליה ר' עקיבא לית ליה זכות אבות... נפל על אנפוי ר' יודאי ואדמוך (ישן), אחמו ליה בחלמיה האי קרא, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, נכנסת סתום, וההוא יומא לא משתאיל בהאי...

מכאן נראה לי להוכיח, ממה שאמר מאינן כריתות וכו' שאין מדה זו נוהגת באנשים שצריכין למירוק מחמת עון, רק בעונות חמורים כגון חייבי כריתות וכיוצא בהן, כי מן השאר נפרעין ממנו בזה העולם, או מתכפר במיתה או נפרעין ממנו אחרי מותו כרמוז כאן, אך בעבירות המונעין ממנו השלימות, כענף הנכרת משורשו צריך למירוק הנזכר. כענין שנאמר "ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם". ובזה יתישב מה שהוקשה לי על סוד העבור קושיא חזקה צריך אתה להתבונן עליה, כי אחרי שהשי"ת עשה זה לבלתי ידח ממנו נדח, מדוע לא הענישו בענין אחר רק בזה, ושמא יוסיף על חטאתו פשע ויאבדו הטובות הראשונות. וזה מיושב לדעתנו, כי יש עונות חמורות שלא יתכפרו בענין אחר, וכן מוכיח הפסוק שאומר אם יכופר העון הזה, משמע לשאר עבירות הקלות אינו צריך מותא תנינא... (וישב, ועיין שם עוד)

ועל כן יש לו לאדם להתבונן במצות התורה כמה עולמות מקיים בעשייתן, וכמה עולמות מחריב בביטולן, כל שכן בעוברי עבירה, שנאמר "על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר על עזבם את תורתי". ואל יעלה בדעתך כי העונשים הכתובין בתורה הם כמו המעניש את האדם על עברו על מצות המלך, לא כן, רק הן דבר טבעי ממש, כי המבטל מצוה ממצות התורה אותו הטוב שהיה נשפע בסבת עשייתה הוא נמנע, כדמיון מי שאינו זורע שדהו שאינו קוצר, וכמי שאינו לובש בגדים שהוא מתקרר... ולא כל העבירות שוות, יש עבירות נוגעות בהיכל פנימי, כגון ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים וכיוצא בהן, ויש עבירות נוגעות חוץ להיכל, כגון אכילת דברים טמאים, ולכך נקראין צדיקים, על היותם מעמידים הדברים על מתכונתם. (תצוה)

אם בחקותי תלכו וגו', דע כי הברכות והקללות הכתובות בתורה אינם על צד הגמול והעונש לבד, רק הם טבעיות ממש, כדמיון הזורע שקוצר, שנאמר עובד אדמתו ישבע לחם, וההפך הפך, כי השם הנכבד יתברך ויתעלה הנקרא בא"ד אליו יבואו כל מיני שפע ואצילות מרום מעלה דרך השם הגדול יתעלה, ובו יתחברו הנחלים הנמשכים משלש עשרה מעלות הכת"ר ומל"ב נתיבות החכמה... וזהו ענין כי כל הברכות שבתורה הם טבעיות, אמנם כשבני אדם חוטאין אז מתמעטין צנורות החסד ומתרבין צנורות הדין, ואז העולם כולו בצער ובחסרון, וקשה מכולן כשמסתתמין צינורות העליונות לגמרי ונמשכות מצינורות חיצונות כחות רעות ומים הרעים, אז הוא חורבן ארצות ועקירתם וגליות קשות, וזהו ענין התוכחות הכתובות בתורה. סוף דבר כפי ההמשכה הבאה בכנסת ישראל כך באה למטה, ולפיכך מתהפכת לכמה פעולות שונות להמית ולהחיות כפי הכח הנמשך לה מן המעלות שעליה... (בחקותי)

דרשות הר"ן:

...שהרע שיגיע להם מצד שיעברו דברי השי"ת בהיותו מתיחד בהנהגתם אמנם הוא מצד המרי בדברו, והעונש על עברם בדברו, ויגיע מזה חשש כליון לא הפסד דרכם לבד, והוא אומרו "פן אכלך", וזהו עונש עצום ראוי לירא ממנו מאד. אבל הרע המגיע מצד עבור דבר המלאך אינו על צד העונש, אבל על צד שיתבלבל השפע והסדור המגיע להם ממנו, וזה עם היות שאי אפשר תיקונו, אין החשש גדול כל כך כמו שהיה בהיות השי"ת מתיחד בהנהגתם שיהיו מסוכנין מהכליון הגמור. וביאור הענין הזה, כי בהיות השי"ת מתיחד בהנהגתם אם ימרו את דברו אמנם היה משיג להם הרע מצד העונש, ויש בזה להקל ולהחמיר, אמנם להחמיר מצד מה שיראה ראוי עונש גדול מספיק לכלותם, והוא אומרו "פן אכלך בדרך", ואמנם להקל מצד שאם ירצה השי"ת לסלוח חטאתם יהיו מוכנים לקבל שפעיו והנהגתו כבראשונה, כי השפעים הבאים מהשי"ת בלי אמצעי אינם נתלים בהכנת המקבלים. והשי"ת לחמלתו על ישראל ומיראתו פן ישיגם העונש הגדול שהוא הכליון הגמור רצה לשלח לפניהם מלאך, ועל זה הצד יהיו שמורים שלא ישיגם הכליון על צד העונש, אבל הודיעם שהם צריכים ללכת כפי מה שינהיגם המלאך... ולפיכך עם היותם בטוחים מהכליון הבא על צד העונש, צריכים מאד להשמר מהרע המגיע שלא על צד העונש אבל על צד הפסד ההנהגה והסדור, אשר אי אפשר לקוות תמורתו אם תהיה הנהגת המלאך מתיחדת בעת ההיא בארץ מה והם ילכו אל ארץ אחרת... (דרוש ד)

וכמו שמצינו שדברי חכמים גדולים מדברי תורה, לכך עונש העובר על דבריהם מרובה, כבר אמרו רז"ל כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, ויראה זה זר, איך אפשר שהעובר על עשה מן התורה לא יתחייב מיתה והעובר על אחת מן הלאוין לא יתחייב כי אם מלקות ארבעים, והעובר על אחת מן השבותין חייב מיתה?

והתשובה בזה, כי ישראל העובר על דברי תורה מצד אשר יתקפנו היצר יענש כמשפטי התורה, אבל העובר על דברי חכמים אחר היותו שומר דברי תורה לא תהיה מתולדות היצר ותקיפתו, אבל מצד הבזיון, ולכן יתחייב מיתה, ושמא תשיב אף על פי שטענה זאת מספקת היכן יצא לרז"ל חיוב מיתה זה, תשובתך, שמצינו כמה אנשים הגיעם עונש רב על עבירה אחת, אף על פי שלא נתברר העונש ההוא בתורה, אמר בפרק המקנא, (סוטה י') מפני מה נענש אסא, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, ובפרק ואלו נאמרין (שם ל"ה) דרשו "ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם האלקים על השל", ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר על עסקו שלו, והוא שלא הבין ארון נושאיו נושא הוא עצמו לא כל שכן... ובכל חייבי מיתה אלו לא מצינו רמז בדרכי התורה, כמו שלא רמז בה לעובר על דברי חכמים...

והתשובה בכל אלו השאלות, כי העונשים שנאמרו בתורה הם כללים שישיגו לכל אדם, אבל יש עוד עונשים חלוקים כפי הפרטים, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר יענש על לאו אחד מלקות ארבעים, אבל העובר על דברי תורה מצד שיאוש בזה הוא בוזה דבר ה', ואין לך כל קוץ וקוץ שבתורה שלא יתחייב העובר בה בכעין זה מיתה. והחלוק בזה, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר אינו חטא אלא באותו מעשה לבד, אבל העובר על דברי תורה מצד בזותו דבר ה' הוא מבטל באותו מעשה כל התורה כולה, ודבר זה יחלק כפי העוברים, כי יותר יחשב מרד כאשר ימרוד בהשי"ת חסידו ונאמן ביתו, מן האחרים, ולפיכך כל ישראל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. הביאו לזה מאמר הוא בוזה דבר ה' ואינו חוטא בלאו דלא תסור בלבד, רק בכל התורה, שמא תאמר היכן נרמז זה בתורה או בדברי רז"ל, הרי ראיה ברורה במסכת סנהדרין (צ"ט), תנו רבנן כי דבר ה' בזה, זה האומר אין תורה מן השמים, ואמר שם ר' נתן אומר, כל מי שאינו משגיח על משנתו... והתירוץ בזה, כי מי שאינו עוסק בתורה אינו בוזה דבר ה', אבל מי שעוסק בתורה ואינו משגיח על משנתו הוא בוזה את דברו וחייב מיתה... וזה שאמר כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, אחר שדברי חכמים יסוד למדרגת היראה העובר על דבריהם מורה בעצמו שפורק יראת שמים, שכבר ידוע שכונת כל התורה להשיג יראת שמים... (דרוש ז)

הנה מתבאר מזה, שכאשר נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק, יקבל בו היזק גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו, אם לא שיהיה אליו זכות פרטי יגן השי"ת בעדו מההזק ההוא הנמשך המתחדש. ועל זה הדרך לא ישאר ספק מתמיה בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו... (דרוש ח)

...כמו שאמר הכתוב (עזרא ט') "כי אתה אלקינו חשכת למטה מעונינו ונתתה לנו פליטה כזאת", רוצה לומר, כי לעולם השי"ת אינו נפרע מן האדם לפי עונותיו, אבל למטה מהם מאד, וכמו שאמר הכתוב, "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו" וגו' (דברים ח'). שכשם שהאב אינו מלקה בנו כדי רשעתו, כי אם יתחייב מיתה לא ימיתנו, כי מאהבתו אותו ומחמלתו עליו נראה בעיניו הרבה פעמים שנפרע ממנו יותר מדאי, כן נוהג השי"ת עמנו, וזהו שאמר (ישעיה מ') "כי לקחה מיד כפלים בכל חטאתיה". והרי זה דבר תימה, וכי השי"ת נפרע מן האדם יותר מחטאו? והלא כל המקראות מלאים שהוא רב חסד ונושא עון ופשע... אלא דבר מקרא זה כדרך בני אדם, והוא מדרך מדת טובו של הקב"ה, כאדם האומר על בנו שהכהו יותר אף על פי שמעולם אינו מלקהו כפי חטאו... (דרוש ט)

ולזה הענין עצמו כוון משה ע"ה בסמיכות זאת הפרשה, שאמר "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל" וגו' כלומר שאף על פי שחטאתם ופשעתם לפניו, אינו רוצה בהשחתתכם ואינו שואל מאתכם כי אם ליראה אותו, וכל אשר יסר אתכם במדבר לא היה על צד העונש, כי אם להביאכם אל זה התכלית, וכמו שאמר הכתוב, "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו" וגו', דמיון זה הוא, כי השי"ת שומר ביסרו אותנו שני דברים, כאשר ישמרם האב ביסרו בנו, אחד מהם שלא יענישנו לעולם במוסרו עונש שיהיה שוה לדבר אשר חטא בו, והב' שאין העונש שמעניש את בנו מכוון לעצמו, אבל הוא להיישיר את בנו, עד שאם יראה לאב שהבן נתחרט על אשר עשה ושלא ישוב בדרך ההוא עוד, לא יענישנו עליו, אבל ישמח בשאינו צריך להלקותו, כן מוסר השי"ת עמנו נוהג באלה שני הדברים בשוה...

ולכן כן מה שיעניש השי"ת האדם בעולם הזה הוא על זה הדרך, אם להישיר החוטא בעצמו שישוב מדרכו הרעה, ואם אינו מקבל הישרה ליסר אחרים שלא יהיו חרם כמוהו, אבל עונשי העולם הבא אי אפשר שיהיה זה כפי זה, כי הנפש לא תקבל עוד שם הישרה אחרת, אבל על הענין שהיתה כשנפרשה מהגוף תשאר לעולם. וכן אי אפשר שיהיה המכוון בעונש ההוא להישיר אחרים, כי העונש ההוא נעלם לגמרי מדיני העולם הזה ואיננו נראה להם כלל, ואם כן אחר שאין העונש דבר טוב אצל השי"ת ומכוון בעצמו, נצטרך לומר כי העונשים ההם ענין טבעי משיגים לנפש מצד עצמותה כאשר הרבתה אשמה בעולם הזה, כי כאשר אי אפשר שיכרית איש עצב אחד מעצביו ולא יכאב, כן אי אפשר שאיש ממנו ימרוד בהש"י וימות במרדו ולא ישיגנו העונש ההוא. זהו הנראה בעונשי העולם הבא הנצחיים, אבל בעונשים הזמניים, שאותם שהזכירו רז"ל יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, או יורדים לגיהנם ונדונין שם י"ב חודש, נראה שיתקבצו ב' דברים, האחד שיהיה דבר טבעי לנפש על דרך שכתבתי, והשני שאותו הצער יביא הנפש לתכלית טוב, שתזדכך שם כדי שתוכל להיות נהנית מזיו השכינה. אבל המרוק והזכוך שם איך יהיה הוא דבר נעלם ממנו גם מעינינו... (דרוש י)

ומן הנראה שכל מה שהפליגו רז"ל (ברכות ה') לשבח ענין היסורין, שאמרו שכל מי שה' יתברך חפץ בו מדכאו ביסורין, והאריכו בזה באגדות הרבה, הוא על זה הדרך, לפי שיש לשואל שישאל ויאמר מה תועלת יש ביסורי העולם הזה, שמא תאמר מפני מרוק עונו, והרי השי"ת בין שיהיה נפרע ממנו לעולם הבא, לעולם מאזני משפט בידו שאינו נפרע ממנו אלא כפי מה שראוי למה שחטא בו. ואם כן מה תועלת לאדם שיקדים ליפרע ממנו בעולם הזה, שמא תאמר מפני שעונשי העוה"ב הם גדולים וחמורים מעונשי העולם הזה, הרי המשפט לאלקים הוא להשוות ביניהם, כמו שנאמר על דרך משל, שאם היה ראוי האדם כפי חטאיו להיות מיוסר ביסורי העולם הזה שמטה אחת, שיהיה מיוסר שם רגע אחד, ואחרי שהעונש שוה, אין לך אדם שלא יבחר שאם צריך לבא עליו עונש שיתאחר לזמן מרובה ולא יקדמנו לאלתר, הרי אין לך לומר אלא כמו שפירשתי, שמפני הדמיון הנטוע באדם נלחם עם השכל תמיד ומבקש לטרדו מן העולם, והדמיון הזה הוא נכנע מתוך צרה, נמצא שהשי"ת מתחסד עם ברואיו כשמביא עליהם יסורין, שמתוך כך תש כחו של יצר הרע, והם מתרצים לבוראם. ועל דרך זה נראה לי שהם יסורין של אהבה שהזכירו רז"ל... (שם)

אבל בעיני פשט הכתוב כך הוא, ידוע כי המין האנושי צריך לשופט שישפוט בין פרטיו, שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו ויהיה העולם נשחת, וכל אומה צריכה לזה ישוב מדיני, ומלבד זה צריכין אליהם עוד לסבה אחרת, והוא להעמיד חוקי התורה על תלם, ולהעמיד חייבי מלקיות וחייבי מיתות בית דין העוברים על חוקי התורה, גם היות שאין באותה עבירה הפסד ישוב מדיני כלל, ואין ספק כי בכל אחד מהצדדים יזדמנו שני ענינים, האחד יחייב להעניש איזה איש כפי משפט אמיתי, והנה שאין ראוי להענישו כפי משפט צודק אמיתי, אבל יחוייב להענישו כפי תקון סדר מדיני וכפי צורך השעה. והשי"ת ייחד כל אחד מהענינים האלו לכת מיוחדת, וצוה שיתמנו השופטים לשפוט המשפט הצודק האמיתי, ואין יכלתם עובר ביותר מזה, ומפני שהסדור המדיני לא ישלם בזה לבדו, השלים הא-ל תיקונו במצות המלך... (דרוש יא)

ספר העקרים:

הנה אלו הן החסרונות שיש בדת הנימוסית, ועוד נוסף עליהן כהנה וכהנה, ומכללם שהנימוס האנושי אי אפשר לו להניח עונשים אלא על הנגלה ולא על הנסתר, כי האדם יראה לעינים, והתורה האלקית תניח עונשין גם על הנסתר, כי השם יראה ללבב... (מאמר א פרק ח)

ומן "והאדם ידע את חוה אשתו", עד "זה ספר תולדות אדם" הוא ענין אחר, ונכתב לרמוז על העקר השלישי שהוא מציאות השכר והעונש הפרטי, וההשגחה בפרטים המתחדשים בעולם מקטטות ודברי ריבות בין אדם לחברו, כמו שקרה לקין והבל, וזה מין אחר מן העונש על העונש הנזכר בפרשיות הקודמות מאדם וחוה, כי שם נענש אדם על עברו מצות ה', לרמוז על כלל המין, כי עקר העונש הוא על עברו מצות השם, ולא נכתב מצד הענין הפרטי בעצמו שקרה לאדם וחוה, ולזה היו כל העונשים שנזכרו באדם וחוה כוללים כל המין, אבל בפרשה הזאת ביאר ההשגחה בענינים פרטיים מכל איש ואיש, והוא איך השגיח השם בקין להענישו על שלא היתה כוונתו רצויה בעשית הקרבן, ועל החמס שעשה להבל, לא מצד עברו מצוות השם לבד, וזה להורות שהשי"ת משגיח בעושי רשע להענישם על מחשבתם הרעה ועל החמס אשר בכפיהם, ואף על פי שהוא מאריך אפו להם, כמו שהאריך לקין, לסוף הנה הוא נפרע מהם כמו שנפרע מקין במדה שמדד מדד לו, כי כמו שהרג את הבל וגרם להפסיק כל תולדותיו, כן נהרג קין ונמוחו כל תולדותיו במבול ולא נשתייר מהם שריד ופליט, אף על פי שהיו בתולדות קין אנשים גדולים חכמים ונבונים... (שם פרק יא)

ואין ספק שאין עונש הכופר בשורש או בעקר שוה לעובר על מצוה ממצות התורה, שהרי הכותיים כשלא היו יודעים התורה והיו כופרים בה בלי ספק היו האריות מכלים בהם, וכשלמדום התורה, אף על פי שהיו עובדים עבודת אלילים כמו שהעיד הכתוב, על זה היו נצולים מן האריות. ובזה יש לומר בעונשי העולם הבא, כי פלס ומאזני משפט לה' לתת לכל אחד ואחד עונש כפי מרדו, ועונשי העולם הזה ראיה לכל עונשי העולם הבא, כמו שיבא. תדע שהרי מנו רז"ל בעלי לשון הרע והפורשין מדרכי צבור ומלבין פני חברו ברבים בכלל אותן שאין להם חלק לעולם הבא, כמינין ואפיקורסים והכופרים, ואין לספק שאין עונש המלבין שוה לעונש הכופר בתורה, כן אין עונש העובר על המצוה שוה לכופר בשורש... (שם פרק יד)

...כי השכל יגזור השתעבד הפחות לנכבד, כי מזה הצד נשתעבדו הבעלי חיים למין האדם, ואולם טבע החומר ויצר הרע שהוא שאור שבעסה מנגד לזה ומחשב להרע ולמרוד תמיד ולזלזל בכבוד הגדול, ובעבור זה הונחו בתורה העונשים כדי להכריח טבע החומר והכחות החמריות לעבוד את השי"ת מיראת העונש, לא שיהיה מצטרך זה להכריח השכל, כי דבר טבעי הוא אליו לעבוד השי"ת ולהכנע אליו מזולת יראת העונש ואהבת השכר, ולזה היו שני מיני היראה הללו הכרחיים אל האדם כדי שישיג שלמותו, האחד מצד החומר והאחד מצד השכל... (מאמר ג פרק לג)

...ואחר שיש בכאן פעולות בחיריות ורעות נמשכות אליהן, הנה הוא בהכרח שהרעות הבאות על האדם שלא מצד בחירתו שהן באות על צד העונש, ולזה אמר בסוף דבריו, הנה אשרי אנוש יוכיחנו א-לוה וגו', כי הוא יכאיב ויחבש וגו', וזהו דעת הצדיקים מאנשי העיון, שכל רעות האדם וטובותיו הם על צד עונש והשכר כדעת אליפז, והפך דעת איוב, ולזה תמצא רז"ל אומרים תמיד שכל רע הבא על האדם הוא על צד העונש, אמרו בפרק קמא במסכת ברכות, (ה' ב') רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני חמרא וכו', אמרי ליה רבנן ליעיין מר במיליה (יעיין במעשיו)... וכן תמצא במקומות רבים לרז"ל מיחסים כל הדברים הבאים על האדם על צד העונש, לא על זולת זה. והאמת הוא כמו שאמרנו שיש דברים ראוי שיוחסו אל העונש, ויש דברים ראוי שייוחסו אל הבחירה, ויש דברים שייוחסו אל ההכרח, ויש דברים מעורבים מן ההכרח והבחירה, ואין ראוי לקחת ראיה מן החלק האחד מהם על האחר, ובעבור שלא הרגישו המעיינים זה הענין ולקחו ראיה מן החלק האחד על שאר החלקים, צללו במים אדירים והעלו חרס בידם... (מאמר ד פרק ה)

והראיה השניה לקוחה מצד העונשים החלקיים המגיעים לרשעים מדה כנגד מדה, שמזה ילקח ראיה שיש משגיח שופט בצדק, וזה כשנראה המזיק את חבירו בממון הוא נזוק בממונו, והמזיקו בגופו כאלו תאמר שקוצץ ידו או שיסמא את עינו תקצץ ידו ותכהה עינו, וההורג את חבירו נהרג, וכן בכל העונשים שיגיע מדה כנגד מדה, כמצרים שדנו את ישראל במים כל הבן הילוד וגו', ונדונו במים שטבעו בים... וזהו ראיה שהשי"ת דן את האדם כפי מעשיו מדה כנגד מדה... (שם פרק ט, וראה שם עוד)

...ופעם יחול על הצדיק רעות בעבור כללות האומה, לא על צד העונש אבל כדי לכפר על כלל האומה, וזה שלהיות השי"ת חפץ בקיום העולם ויודע שהצדיק יקבל היסורין בסבר פנים יפות ולא יקרא תגר על מדותיו של הקב"ה, לפיכך מביא הקב"ה יסורין על הצדיק כופר הרע הנגזר לבא על כלל האומה, כדי שיהיה כפרה עליהן...

והשני שלפעמים יבא רעות על הצדיק מצד ההשגחה האישית, והוא שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ושמא חטא בעבירות שהיה בהם ידיעה או בתחלה או בסוף, ולא נתן אל לבו לשוב מהם או שלא היתה בהן החרטה הראויה, ורוצה הקב"ה למרק אותן העבירות שבידו במעט יסורין בחייו כדי שיהא נקי מכל חטא לזכות לחיי העולם הבא, שכמו שמשלם הקב"ה אל הרשע שכר טובותיו בעולם הזה כדי לדונו באבדון נצחי, כן יגיע העונש על הצדיק על מועט עבירות שבידו, כדי שיזכה לנועם הנצחי...

וגם כן לפעמים יבואו על הצדיק יסורין מצד ההשגחה האישית כדי לשמרו מן החטא שהוא מתחיל להכשל בו או שהוא מוכן עליו, על דרך "וישמן ישורון ויבעט" (דברים ל"ב), וכמו שאמרו רז"ל יאה עניותא לישראל כורדא סומקא לסוסיא חיורא (כשושנה אדומה לסוס לבן), (חגיגה ט' א'), וזה כדי שלא יבעטו מרוב הטובה...

השלישית היא, שלפעמים יגיעו אל הצדיק רעות בסבת הרשע, כמו שיגיעו טובות אל הרשע בסבת הצדיק, כמו שאמרנו, וזה מפנים שונים, אם מפני שהאבות היו רשעים ונגזר עליהם ועל זרעם עונש מה שהוא ימשך בהכרח על הזרע ההוא, הן שיהיו רשעים או צדיקים, כמו שנמשך העונש על כל זרע עלי בעבור חטא האבות... ואם מפני שאף על פי שלא נגזרה גזרה על האבות ועל זרעם אלא על האבות בלבד, ימשך העונש מן האבות אל הבנים במקרה, אף על פי שיהיו צדיקים, כמו מי שהוא עשיר, ובעבור חטאו אבד ממונו ונשארו בניו בעוני, אף על פי שהם צדיקים, בעון האבות... ונמצא לפי זה, שהגלות או העוני הבא על האבות בחטאם סובלין אותו הבנים, לא שישא הבן בעון האב, שזה יהיה עול בחוק השי"ת חלילה...

והרביעית שלפעמים יגיעו אל הצדיק רעות לטוב לו, והן הנקראים יסורין של אהבה, ונקראין גם כן נסיון... (שם פרק יג, וראה עוד ערך יסורין ונסיון)

...ובעבור זה הוא שאמרו רז"ל (יומא כ"ט א') הרהורי עבירה קשין מעבירה, וזה לפי שעונש העבירה הוא זמני, כמו שיבוא, ועונש כפירת העקר הוא נצחי, כמו שארז"ל דינן של רשעים בגיהנם י"ב חדש, כלומר הרשעים העוברים על דת ואינם כופרים בעקר, שהכופרים בעקר כבר בארו שענשם נצחי, כמו שארז"ל אבל המינים והמוסרים ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות... (שם פרק כח)

וענין הצער והעונש לנפש הוא, כי כאשר היה האדם בחייו רודף אחר התאות והדברים הגשמים ותפרד נפשו מעשות רצון השי"ת ותרגיל מעשיה כפי טבע הגוף שהוא הפך טבעה, הנה היא כשתפרד מן הגוף תכסוף לאותן הדברים שהרגילה ותטה אליהן, והיא אין לה כלים להשיגם מצד טבעה תטה להדבק בצורות העליונות הנבדלים מחומר ותשתוקק אליהן, והיא אין לה התחלות ולמוד והרגל בעבודת השי"ת, כי אי אפשר להשיג התענוג ההוא מי שלא הרגיל נפשו בכך... ובזה יש לה צער מכאוב יותר מכל צער שבעולם, ומכל מיני פרוק חבור, יותר משרפת אש ויתר מצער הקור והקרח הנורא ויותר מהכאות סכינים וחרבות ומנשיכת נחשים ועקרבים. כי כמו שיצטער האדם מאד כשיכוה באש, ואין הצער ההוא לגוף אלא לנפש, ולא מצד שישלוט בה האש, כי אין האש שולט בדבר רוחני, אבל מאשר הכח החיוני הוא כח בגוף ושוכן בו בהיות חלקיו מדובקים קצתם בקצתם, וכאשר תרגיש הנפש פרוד חלקי הגוף קצתם מקצתם על ידי האש או הקור או החרב או זולת זה ממיני פרוק החבור, ותרגיש בצער הכח החיוני שהוא מצטער בהפרד חלקי הגוף שהן משכן לו ודואג על הפסדו... כן הנפש אחר שנפרדה מהגוף בהיותה נמשכת לב' הצדדין ההפכיים שאמרנו, צד המעלה מצד טבעה, וצד המטה מצד ההרגל, תצטער צער מופלג כאלו חלקיה נפרדים קצתם מקצתם, ואף על פי שאין לה חלקים, נאמר כך על צד נתינת ההבנה הציורית, לומר שיש לה שתי תשוקות הפכיות, ואין בה יכולת להמשך אל אחת מהן בלבד. וזה שאמרו רז"ל (שבת קנ"ג ב') תניא ר"א אומר... ושל רשעים מלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחד בסופו ומקלעין אותה מזה לזה, שנאמר "נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע", וזה לרמוז על שתי התשוקות ההפכיות שיש לה...

והנראה לי בזה, שכונתם לומר כי אף על פי שהנשמה דבר רוחני שאינה נתפשת במקום, השי"ת יגבילנה במקום, והוא שקראו גוף, כדי שתקבל צער ועונש על מעשיה, והמקום ההוא יקרא גיהנם, וקראוהו גוף, לומר כי כמו שהגוף יגביל מקום לנפש, כי אף על פי שאינה במקום אחד שאינה חוץ לגוף, היא מוגבלת בגוף בהכרח, כן מקום גיהנם שנקרא גוף יגביל הנפש כדי שתקבל בו עונשה... (שם פרק לג)

העונש הזה שאמרנו שהוא מגיע אם לגוף ולנפש יחד ואם לנפש בלבד, יתחיל באנשים כפי חלוף מדרגותיהם, כי מי שיש בידו מעשים טובים קצת ויש בידו קצת עבירות, אי אפשר שיהיה נדון תמיד בצער המופלג ההוא שאמרנו, כי הזמן יספיק לשכח ההרגל והמנהג, ולפי מה שאמרו רז"ל הזמן הזה הוא שנים עשר חדשים, ואחר שנים עשר חדשים שהתמיד העונש ההוא יזכו למדרגה מה כפי המעשים הטובים אשר בידם. ויש שאחר שנים עשר חדשים שנשתכח מהם ההרגל והמנהג על ידי הצער ההוא ואין בידם מעשים טובים כדי שיזכו בהם לשום מדרגה שישארו נעדרים, אחר שאין בהם הכנה כלל לקבל השכר ההוא הרוחני, וזהו כרת הנזכר בתורה על הנפש, ועליהן הוא שאמרו רז"ל, לאחר י"ב חדשים גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. ויש רשעים אחר שנדונין בעונש נצחי כפי מעשיהם ואותם שכפרו בתורה ובעקריה כמו שיבא בעה"י, ואלו צריך הגבלת מקום אל הנפש להתמיד בו העונש כמו שאמרנו... (שם פרק לד, וראה שם עוד)

...וכבר פירשנו בשעבר המאמר שהביא לחשוב שהשכר והעונש יהיה לגוף גם כן כמו לנפש, ובארנו שאין ענין השכר שוה לענין העונש, כי טבע העונש יחייב המצא גוף או דבר מגביל לנפש כדי שתקבל הנפש עונשה בו, מה שלא יחוייב כן בשכר, ובעבור זה הסכים הרמב"ם, שעיקר הגמול האלקי אל האדם הוא לנפש ולא לגוף... (שם פרק לה, וראה שם עוד)

ואחר שנתבאר ענין השכר והעונש שממנו רוחני ובעולם הבא אם לנפש לבדה ואם לגוף ולנפש כאחד, ראוי שנחקור מענינו אם הדין נותן שיהיה השכר והעונש זמניי או נצחי. ונאמר כי כפי השווי והיושר האמיתי ראוי שיהיה השכר והעונש מתיחס ונערך אל הפועל שבעבורו יקובל השכר או העונש, ואחר שהפועל ההוא זמני, ראוי השכר והעונש שיהיה זמני כפי הפועל הזמני, מבלתי שנביט אל ערך העובר או הנעבד, כי מי שהכה את חבירו וסימא את עינו או שבר את ידו, ראוי שיסמאו את עינו או ישברו את ידיו, וכן מי שצער את חבירו כשעור שעה, ראוי שיהיה ענשו לצערו כשעור שעה ולא יתר כפי היושר והשווי האמיתי... ואם כן איפוא במה יזכה ילוד אשה לשכר נצחי ולנועם מתמיד לנפש לבדה או לנפש ולגוף כאחד... ואם נאמר בשכר שאינו נערך על זה הדרך, אבל כפי ערך מי שהעבודה אליו... אלא כשיעויין זה הדרך הנוהג בין האנשים בענין השכר, נמצא שאין ראוי שיהיה לו שכר כלל בשכר עבודת השם, שאינו מקבל שום תועלת בעבודה כלל... אלא שכאשר יעויין זה הדרך בענין העונש נמצא שאינו נכון כי העונש ראוי שיהיה נערך כפי ערך מה שהמרו את רוחו, וזה כי אף אם אין מגיע מהמרי אל השם שום הפעלות, מכל מקום אחר שכונת החוטא לעשות הפך מצות השם שהוא בלתי בעל תכלית במעלה ולמרות עיני כבודו, ראוי שיחשב אל החוטא למרי עצום כפי כונתו, כי לכך חלקה התורה בין שוגג למזיד, וזה שעיקר החטא הולך אחר כונת החוטא לא אחר הפועל בעצמו... ולזה ראוי שיהיה העונש המגיע לרשע נצחי, כמו שהשי"ת נצחי ובלתי בעל תכלית, וכן יראה שהוא דעת רז"ל שיש עונש נצחי מגיע לרשעים על פועל זמני, אמרו (ר"ה י"ז א') על קצת הרשעים שיורדים לגיהנם ונדונים בה לדורי דורות... (שם פרק לו)

הענין הזה שאמרנו מהיות העונש נערך אל הנעבד ולא אל העובד שיתחייב מזה שיהיה נצחי, יראה שהדבר כן ממה שנמצא השי"ת אומר למשה, "ושלחתי לפניך מלאך וגו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך" (שמות ל"ג), הרי שחשש שישיגם הכליון אם יעלה הוא ית' בשמו הגדול בקרבו, ושאם יעלה המלאך עמם יהיו נצולין מהכליון, ואף על פי שישיגם עונש אחר כמו שאמר הכתוב... (שם פרק לז, וראה שם עוד)

עקדה:

...הנה שכל טורי מערכות שמים וארץ נסדרו על פי התורה ומצותיה חקוקים על סדרי העולם ולב האדם, וכאשר נתנה תורה ביד העם הנבחר נתן להם סוד הניגון הזה, וסדר עבודתו לתקן בו תחלה סדרי לבו, ואז יתייחסו עמו סדרי עולם וישפיעו שפע, וכמו שיעדה התורה אם בחקתי תלכו וגו' ולא אמרה אם תעבדו האדמה היטב כמנהג העמים, ולהפך, כאשר יקלקלו רשעים בקצת פעולות יהיה הרע המגיע להם חלקי, בדברים המתיחסים לקלקולם, וכמו שאמרו ז' מיני פורעניות באות לעולם על ז' גופי עבירה (אבות פ"ה), אמנם בהיות הכלי סדר כולל הנוגע בכל טורי המיתרים יגיע ההפסד לכל פנות הבנין, ויתכן שבמאמר חז"ל "בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' להפרע מן הרשעים" וכו' נכללה כונה זו, שלא ברא העולם כטור נגון אחד, כדי שיכול להפרע מהרשעים לאט לאט מבלי שיתקומם נגדם הכל. ובזה נתן מקום לצדיקים להגן עליהם, וסמכו לזה עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, עד שמלאו סאתם ולא יכלו עמוד, וכן י' דורות מנח עד אברהם שתקן בצדקתו הכל ומלטם. (בראשית ו ט, שער י"ב)

ועוד יורנו הספור על הכבדות והקושי בו בא האלקים להביא פורענותם, מה שיודיענו מקצת טובו בהנהגת העולם, וישקיט המתלוננים מדוע לא תשחת הארץ בעון פלוני וכדומה, כי רחמיו על מעשיו ומאריך לרשעים אולי ישובו, או מונע הרע מהזכאים שאתם, ובמדרש ב"ר ל"ג אדם ובהמה וגו', זכרו שם ג' סבות שיגן זכות הצדיקים על הדור, או כדי שלא יענשו הצדיקים עם הרשעים, או שינצל החוטא להגין על זולתו. וגם השחית את דור המבול רק על רעתם זה לזה, כמו שאמר "כי מלאה הארץ חמס", ולא על מה שנשחתו לפני האלקים, להודיע ארך אפיו. ועוד המציא להם ריוח והצלה במעשה התיבה, אולי ישמעו ויחדלו. ועל למודים אלו מהמבול אמר "ה' למבול ישב" וגו' (תהלים כ"ט) כי המבול יורה על עוצם יכלתו ועל מלכותו שאינה בעריצות כהמלכים השלמים. (שם ז א, י"ג)

האף תספה - במות הרשעים יזוקו גם הצדיקים, והוא עול. (שם יח כג)

...ולפי בחינה זו ישיג הגנאי את המפר ברית אהבה ושלום, ועל כן שמו עונשים יותר גדולים לחוטאים נגד הקרובים, וכמו שכתוב בדברים י"ג, "כי יסיתך אחיך וכו', לא תחמול ולא תכסה עליו" וגו', וכן דוד במשפט הורגי איש בושת שהיו משבט בנימין וקרוביו, ולכן החמיר עליהם העונש... (שם כה יט שער כג)

...וכן היה במכירת יוסף, ומטעם זה יענש כל עושה רשעה, כי אם שהרעה מגיעה לסובל אותה על פי רצון הבורא, כי אינו חפץ דוקא באותו עושה שיעשנו, כמו שהיה אצל פרעה שלא נגזר עליו שיעשה כך וכך, והגזרה תוכל להתקיים זולתו, וכן אחי יוסף היו בחיריים לגמרי, והמשל בתנחומא וישב, לאחד שכתב גט לאשתו ומבקש עלילה ליתנה לה, אמר לה מזגי לי כוס, אמר לה הרי זה גיטך, שמזגת אותו פושר, אמרה לו וכי היית יודע שאמזוג פושר, הא דכתיב (תהלים ס"ו) "לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה" וגו', אף כשעושה נוראות בא בעלילה... (שם לז א שער כח)

והנראה בעיני הוא, הנה בכל עונש ב' דברים, שיענש החוטא על רעתו, וב' שיווסרו האחרים ולא יעשו כמוהו, ובכל מקום שיש בו קדוש השם הדין שוה לדין אדם שלא ינתן לתשובה כלל, כמו במי מריבה, וכן ביומא פ"ו שרק מיתה מכפרת בו. ג' אם יראה השופט שהחוטא לא יסבול כל העונש בבת אחת, יתן ריוח שיוכל לסבלו, וכן היה בפרעה עונש על כוונתו למרוד בה', ועל מה שנתחייב נגד הבריות שנאנקו תחת ידו לא ניתן לתשובה... (שמות ז ג)

...והנה אמר בפרק ה' ממאמר ה' כי הצדק יביט על הבדל הנזק בלבד, ולא על העושה והנפגע, ובפרק ו' שם אמר כי אם הנשיא הכה אחר אינו ראוי שיוכה הנשיא, ואם אחר הכה הנשיא אינו מספיק שיוכה בלבד, והוא כבחז"ל, הכל לפי המבייש והמתבייש, ומזיד יחויב לשומו בממון, כי רק בזה יתכן לשום לפי הערך שהוא הצדק המחלק בין איש לאיש לפי ערכו, בנגוד לצדק המאמת שאינו מכיר בערך אנשים. ובאמת כאשר יענש ההדיוט המכה יותר מהנשיא הוא צודק, כי הנזק שקבל הנשיא ממנו הוא יותר גדול, וכך ישתוו כל האנשים בצדק ונתברר שאי אפשר לקיים נפש תחת נפש ממש, כי לפעמים העונש גדול מהנזק, כמו כהן שהכה ישראל על אזנו, אם ינתן בו יפסל מכהונתו, והוא נזק מופלג... (שם כא כד שער מו)

...ונראה שהמיתה הנקנסת על אדם למעלה היא במקום מיתת בית דין, וקירוב מיתה על עכוב תשובה היא הכפרה, דומיא במיתת בית דין, ומכאן נלמד ג' כללים, א', שה' ידין ביום הדין רק המעשים שעברו, ודן רק חיי עולם הזה, ואין בדין הזה ענין המיתה הטבעית שנקנסה על האדם מעטיו של נחש, והיא גם בלא חטא מחודש... ואלו שבידם עונות המחייבים מיתה בלי תשובה ומעשים יגזור עליהם מיתה הממרקת ויזכו לעולם הבא, רוצה לומר שתסתלק מהם ההשגחה וינתנו במקרי הטבע, ואם לא יזדמן מותו על ידם ישלח מלאכו לקחת ערבותו... (ויקרא כג ב שער סז פרק ה)

האיש אחד יחטא - כי יקפיד מחטא על הצבור רק כאשר הוא קשור עמהם, ולא כשפירש מהם, כקרח שפירש מהעדה, משל לאדם שחלה באבר, יאמרו שכולו חולה, ולא באבר המדולדל, ולכן נהגו בית דין לנדות ולהרחיק מאן דלא צאית לדינא, כדי שלא יתפסו עבורו. (במדבר טז כב שער עח)

קח את כל ראשי העם - בפשט שחטא מקצתם חל על כולם, כעיר הנדחת, אך כמו שחטא מקצתם יפול על כולם, כן תכפר מיתת החוטאים על כולם. (שם כה ד)

שעור העונש לחוטא הוא לפי כונת הרשע שבמעשהו, וכן השבח והשכר לפי השלמות והתמימות בדעת העושה, ועל כן אמר ושמרתם ועשיתם, ושמרתם זו משנה, רוצה לומר שישכילו מה שיעשו, כי אז נקרא מעשה באמת, ולכן הבדילה התורה בין שוגג למזיד ולפושע, ולכן הצריכה התורה האזהרות לכל חטא, ומפני היותו עיקר חשוב בשכר ועונש חתמה התורה ספר ד' זה באלו הענינים בהתראות גדולות על השמדת יושבי הארץ ועניני הרוצח כדי לדרוש מסמיכות הענינים זה על זה. (שם לג א שער פו)

ומשלם לשונאיו - יבאר כי בהיות הרשעים רבים יאריך להם, וליחידים יחיש פורענותם, ויחויב מזה שהתנהגותו עם הרבים יותר גלויה מצד תכיפות פורענותם לחטאותם על הרוב, והודיע זאת כדי שיפחד היחיד. (דברים ז י שער צ)

כאשר ייסר איש את בנו - לא בתורת נקמה, אלא שתיסרהו רעתו אם יש לו דעת, ועל כן היה מעניש מדה כנגד מדה. (שם ח ג שער צ)

ככל אלות הברית - היחיד נבדל בזה מהכלל, כי היחידים הכופרים יהיו תחת האלות, מה שאינו כן בכלל האומה, כי אלו יבושו ויבהלו וישובו. ובסוף אמר הנסתרות וגו' בחטא היחיד יעניש ה', והנגלות ביד בית דין. (שם כט כ שער צט)

אור ה':

ונאמר שהספק הא' אשר הגיעם אל מה שהניחו בפנה הזאת נשאר בעינו, וזה שהוא מבואר בנפשו ומקובל מהם שהגמול והעונש האמיתי הוא הגמול והעונש הנפשי, ולזה מחויב לפי הנחתם שאשר קנה שיעור גדול מהמושכלות ונוטה אל פעולות הרשע שיהיה ענוש עונש נפשי, ובייחוד אם יהיה מהכת שהוא מקובל לפי שרשי התורה שאין להם חלק לעולם הבא, ולזה אין המלט משלא יהיה העונש הזה, רצוני לומר הרע והאבדון המגיע לנפש הזאת מגיע מהשי"ת בעצמות, כי המאמר בהיות העונש הזה אחר המות ליסר זולתו הוא מאמר בטל עם שבו ספק אחר איננו למטה לפי דרכם, וזה שהנפש הזאת אשר לה המושכלות בקניין, והיא בטבע עצם נצחי, כשיגיע לה הפסד בגזרת הא-ל על עונש הפעולות הנה אם שתפסד אל דבר או אל לא דבר, וזאת חלוקה הכרחית, ושקר שתפסד אל לא דבר לפי דרכם, וזה שבעלי הדעת הזאת יראו שההויה מלא דבר או הפסד אל לא דבר הוא מן הנמנע אשר לו טבע קיים, יחויב אם כן שתפסד אל דבר, ומה זה הדבר מי יתן ואדע... (מאמר ב כלל ב פרק ג)

...וזה שהשורש אצלנו בקבלה האמיתית היות העולם נדון אחר רובו, וזה אמנם מיוחד ביעודים הגשמיים, כי בגמול ובעונש הנפשי האמיתי מדרגת כל אחד ידועה, כמו שבא בגמרא שבת באמרם מלמד שכל אחד עושה לו מדור לפי כבודו, ומהצד ההוא כבר יגיע טוב לרשע ורע לצדיק כשלא יהיה במדרגה שישתנה הסדור בשבילו, ולא יהיה עוול בחוק היושר האלקי, וזה כי למה שהגמול והעונש הגשמיים הכוללים כבר יסודרו על הרוב מהגרמים השמימיים, והיו הכוכבים שיתנו ההצלחות המדומות יתנו על הרוב תכונות טובות, והמזיקים שיתנו הרעות יתנו על הרוב תכונות רעות, הנה כבר יעבור בחק היושר האלקי להיות נידונים אחר הרוב, אחר שגמול והעונש האמיתי הוא הגמול והעונש הנפשי. וזאת היא החזקה שבסבות אצלי שלא הזכירה בתורה הגמול האמיתי, וזה כי היעודים שהזכירה הוא לכללות האומה הנידונים אחר הרוב. אך אמנם הגמול המיוחד ליחידים, עם שנרמז במקומות מהתורה, הנה נתפרש בקבלה האמיתית, ואיך שיהיה לא נשאר ספק מצד מה שיחשב מרוע הסדור.

ואמנם הספק הב' אשר יסודו ההקדמה האומרת שאין הרע המגיע מהשם בעצמות, ואם היה שהוא מעניש לרשע כבר היה מגיע ממנו רע בעצמות, הנה אין התרו ממה שיקשה, וזה שהרע המגיע לו להשגחה על הצדיק, הנה תכליתו טוב, והרע המגיע לו מצד העונש הנה למה שהוא עלול לתכלית פועל היושר והצדק הנה הוא טוב להיות היושר האלקי הוא טוב בעצמו, ולזה כבר יתאמת שהרע המגיע לרשע איך שיהיה, אם להשגחה על הצדיק ואם לפועל הצדק והיושר, הנה הוא טוב, ולזה דרשו חז"ל "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", והנה טוב מות, ולהיות הטוב הנמשך במציאות תמיד, והרע בו מעטים, כמו שהאריך בזה הרב המורה, והרע המעטי הוא לתכלית טוב, אמר המשורר "כי רגע באפו חיים ברצונו"... (שם שם פרק ד)

...הנה היעודים הנפשיים לא באו כל כך מפורשים בתורה, אבל נתאמתו בקבלה ונרמזו בכתובים, כמו שיתבאר במאמר הג', ולפי שהוא מבואר היות באדם חלק חמרי וחלק שכלי, הנה הוא מבואר ששני מיני היעודים האלו יביאהו אל שלמות העבודה, וזה אמנם מן היעודים החמריים בעת היותו מושקע בחומר, ומן היעודים הנפשיים כשיתן חלק לשכלו ולא יהיה שקוע ומנוצח מהחלק החמרי... (מאמר ב כלל ו פרק ב)

ואומר הנה הגמול והעונש הגשמיים נתפרשו בתורה במקומות, ואיך שהונחו בהם היא הטבה והקנאת השלמות, כמו שקדם מהיעוד הטוב בהסרת המעיק המונע השלמות... ואם היעוד הרע עם שבות הערה ההיא לו או לזולתו, הנה מתועלתו הנצוח והגערה בשטן המשחית, הוא מלאך המות והוא יצר הרע, ואחר שהיתה זאת ההטבה והחנינה הכונה העצמית בהם, כמו שהורה באמרו "וידעת היום כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", הוא מבואר שלא יחלוק העיון בו, למה שהתבאר בו יתברך היות הטוב האמיתי, ושהוא לשלמותו ראוי שישפיע ההטבה אחרי שהתבאר במה שאין ספק בו היותו יכול עליה, ולהיות התכלית העצמי והכונה הראשונה ביעוד הטוב הקנאת השלמות בהסרת המעיק, היה היעוד הראשון הגשמי שבא בתורה הסרת הרע... כי דרכי הגמול והעונש הגשמיים לפי מה שנתפרשו בתורה מהם כוללים ומהם מיוחדים, וארצה בכוללים שבאו על כל המצות, וזה במקומות מפורסמים בתורה, ובמיוחדים שבאו על מצות מיוחדות, כאלו תאמר ביעוד הטוב במצות השמטה, "ועשת את התבואה לשלש השנים"... ובו עוד הרע, כאלו תאמר כריתות על עבירות ידועות, ובמעשה הסוטה, אשר אין המלט בו משכר או מעונש נפלא בתנאים ידועים כפי מה שבא בקבלה...

..."ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", כלומר תשלומין דומים ומיחסים אל מעשהו, והפליג באמרו "כי אתה" כלומר עם גודל מעלתך ורוממותך תדקדק לשלם לאיש מדה כנגד מדה לטובתו מצורף הודיה גם כן על חסד השם שישלם לאיש כמעשהו, כלומר שיהיו התשלומין בבחינת העובד או הממרה, ולא בבחינת המצו        וה ית' ויתעלה שמו... והממרה את פיו בדבר קטן יתחייב עונש גדול בתכלית מה שאפשר, ולזה מבואר שהגמול והעונש בבחינתו ולא בבחינת המצוה יתברך שמו הוא חסד בלא ספק, וכל שכן הדקדוק בו שיהיה מדה כנגד מדה... 

וכן נפש הממרה אחר הפקדה מן הגוף תשיג צער נמרץ בשבתה בחושך הפך טבעה, ודמו אותה לצער השרפה, וכנו אותה באור הגהינם, להיות היותר דק שבפועלים המוחשים, ויתחלפו גם כן מדרגות העוברים בזה, כמו שבא בקבלה, עד שמהם ישיגו הצער והמירוק זמן מוגבל, כפי שתגזור החכמה האלקית, וכבר באו בו פרטים בגמרא ראש השנה אין צורך לזוכרם... (מאמר ג כלל ג פרק א)

ואומר כי כבר יראה ממה שנאמר היותם מתחלפים בענינים שלשה ומסכימים בב'. אם השלשה שהם מתחלפים בהם, אחד שהיעוד הגשמי לאדם בהיותו בגוף ונפש, ולזה יהיה בהכרח מוגבל, והיעוד הרוחני לנפש אחר הפרדה מהגוף על הרוב, ולזה יהיה בלתי מוגבל. שנית היעוד הגשמי יעבור שלא יגיע, כמו שבארנו, והיעוד הרוחני לא יעבור שלא יגיע. שלישית שביעוד הגשמי העולם נידון אחר רובו, וביעוד הרוחני כל אחד לפי מעשיו.

ואם הב' שהם מסכימים בהם, אחד שהייעוד הטוב והיעוד הרע לעובר, ב' שהועידם בכל אחד גם כן מדה כנגד מדה... (שם שם פרק ב)

מנורת המאור:

וגרסינן נמי במסכת עירובין פרק עושין פסין (כ"ב א'), "ומשלם לשונאיו אל פניו", אמר ר' יהושע בן לוי, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול, כאדם שנושא משאוי על כתיפו ומבקש להשליכו ממנו. "לא יאחר לשונאו", אמר רבי אילא לשונאיו הוא דלא יאחר, אבל מאחר הוא לצדיקים, והיינו דאמר ר' יהושע בן לוי, מאי דכתיב "אשר אנכי מצוך היום לעשותם", היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם. מכאן מפורש בתורה כי אויבי השם יאבדו מן העולם הבא, שנאמר להאבידו, ואמר דוד "ואויבי ה' כיקר כרים" וגו' (תהלים ל"ז), מוסף על זה נפרעים מהם ומזרעם, שנאמר "פוקד עון אבות על בנים" וגו' (שמות כ') ויש מהם שמאריך השם שלותם אולי יחזרו בתשובה...

...כדכתיב "כי שבע יפול צדיק וקם ורעים יכשלו ברעה" (משלי כ"ד), רצונו לומר הצדיק, אף על פי שבאות עליו תלאות הזמן, ינצל מהם בזכותו, אבל הרשע משיתחיל ליכשל לא יוכל לקום, שאין לו זכות להגן בעדו. ואמר "כל פועל ה' למענהו וגם רשע" (שם ט"ז), רצונו לומר, שאינו יכול להנצל ממנו ונפרעין ממנו בבת אחת, אבל מהצדיק מעט מעט, כדי שיוכל לסבול ולהנצל ממנו, כמו שעושה הבעל חוב לאוהבו שנפרע ממנו מעט מעט... (נר א הקדמה)

דיין האמת דן לאדם כפי מעשיו ומענישו מדה כנגד מדה בידי אדם, כדגרסינן בפרק קמא דסוטה (ח' ב'), במדה שאדם מודד בה מודדין לו, היא קשטה עצמה לעבירה, המקום מנוולה... (שם כלל א חלק א פרק א, וראה שם הרבה דוגמאות)

יש אחרים שנפרעין מהם מדה כנגד מדה בידי שמים, כדגרסינן בפרק חלק (ק"ח א') תנו רבנן, דור המבול לא נתגאו אלא בשביל רוב טובה שהשפיע להם הקב"ה, מה כתיב בהו, "בתיהם שלום מפחד ולא שבט א-לוה עליהם" וגו' (איוב כ"א ט')... אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להם, בה הם מכעיסין אותי, ובה אני דן אותם, שנאמר "ואני הנני מביא את המבול מים" וגו' (בראשית ו' י"ז)... (שם שם פרק ב, וראה שם עוד דוגמאות)

יש לך עבירות אחרות שבעבורם נפרעין מן האדם בדברים ידועים והיו למדין אותו מאסמכתא דקרא. כדגרסינן במסכת שבת (ל"ב ב') תניא רבי נתן אומר, בעון נדרים אשתו של אדם מתה, שנאמר "אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתך" (משלי כ"ב)... רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים... ואמרינן עלה תניא ר' נחמיה אומר בעון שנאת חנם (פירוש, שלא ראה בו דבר עבירה) מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים... (שם פרק ג, וראה שם עוד)

יש עונשים אחרים שבאים על עבירות ידועות, כמו שאמרו רבותינו, ולא היו למדין אותם מאסמכתא דקרא, כדגרסינן במסכת אבות, שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירה, מקצתם מעשרין ומקצתם אין מעשרין רעב של בצורת בא, מקצתם רעבין ומקצתן שבעין... ועוד גרסינן בפרק במה מדליקין (ל"ב א') על שלש עבירות נשים מתות יולדות... (שם פרק ד, וראה שם עוד)

יש דברים שניתנו ליפרע מהם בבית דין של מטה, כגון חייבי מיתות בית דין ומלקיות, כמו שהם מפורשות בדברי חז"ל, ויש גם כן רשות לבית דין לענוש ולהכות לפי צורך הזמן, אם יראו שהשעה צריכה לכך, כדגרסינן במסכת סנהדרין (מ"ו א') ובמסכת יבמות (צ' ב') שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא כדי לעשות סייג לתורה, מעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, ולא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך... וגם כן יש רשות לבית דין לנדות ולהחרים ולהפקיר נכסים ולכפות ידים ורגלים ולאסור ולהעניש בכל עונש שיראה להם כפי ראות עינם אם הם ראוים לכך, כדגרסינן במסכת מועד קטן (ט"ז א')...

וגם כן גרסינן במסכת סנהדרין (נ"ח ב') אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר "ויאמר לרשע למה תכה רעך" (שמות ב' י"ג)... זעירי אמר רבי חנינא נקרא חוטא... רב הונא אמר תקצץ ידו...

ותקנו דבקי מיתות (שמדבקין ומקרבין המיתה לפני זמנה, רש"י שבת ל"ב א') למי שראוי לכלותו ואינו חייב מיתה בידם, כדגרסינן סנהדרין פ"א ב') מי שלקה ושנה, בית דין מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת... וכן כל כיוצא בזה ליסר הרשעים, וכל העם על מקומו יבא בשלום. (שם פרק ה)

ויש לך דברים אחרים שניתנו ביד כל מקנא קנאת השם להנקם מהם, כמו שעשה פינחס, כדגרסינן (סנהדרין פ"א ב) הגונב את הקסוה והקלל בקוסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בו... (שם פרק ו, וראה שם עוד)

ויש לך בני אדם שנתפשים ונענשים בעון אחרים, כדגרסינן במסכת סנהדרין (כ' א) אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר, מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה... (שם פרק ו, וראה שם עוד דוגמאות וערך תוכחה)

גודל עונש הרשעים גמורים לאחר מיתה אין לו קץ ותכלה, שבא עליהם בחשבון כל מחשבותם ומעשיהם ונדונין עליו, כדגרסינן בפרק קמא דראש השנה (ט"ז ב') תניא בית שמאי אומרים שלש כתות הן ליום הדין, אחת של צדיקים גמורים, ואחת של רשעים גמורים, ואחת של בינונים... של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם... (שם חלק ב' פרק א, וראה שם עוד ספורים על עונשי הרשעים)

אברנאל:

ויאמר ה' אל לבו - לא שנתפתה מהקרבן, אלא שאחר תפלת נח רחם, והחליט לא להעניש עוד באופן זה, כי אם מעט מעט ולא באופן של כליה, כי אם על ידי זרע וקציר וקור וחום וכו'. דרך ב': ה' אמר שאין עוד צורך להשחית הכל, כי עתה היו ימי נעורי הארץ והאדם, ולא ישחיתו עוד כל כך, וגם יקחו מוסר מהמבול, וגם שהאנושות מג' ענפים ואי אפשר שיסכימו כולם על השחתה כוללת. (בראשית ח כ)

...ואם היתה גלות מצרים בגזרה משום חטא, ראוי יותר שתהיה בחטא מכירת יוסף לעבד במצרים, וגם יעקב ויוסף היו אשמים בדבר, ורק בנימין נענש בלי עוון, כמו שאמרו רז"ל שמת בעטיו של נחש, כי העולם נידון אחר רובו, ועל זה אמרו כיון שניתן רשות למשחית וכו', והיה העונש על שלשים ועל רבעים, לכך אמר "ודור רביעי ישובו הנה"... (שם טו יב)

א-ל קנא פוקד עוון - אקנא בזה כל כך עד שאפקוד עליו עוון אבותיו להענישו ביותר, וכדי שלא תגין עליו זכות אבותיו... על בנים - כולם יכרתו בעוון אביהם, כי הקטנים כאברי האב ויענשו בעוונו... (שמות כ ה)

וסמכו כל השומעים - שרבים שמעו קללתו ולא המיתוהו, והיה עליהם עוון רב, והוכיחם על שמסבירים פני הדין בענין הזה. (ויקרא כד יד)

אל פניו ישלם - ויותר נכון לפרש ימסרם לכעסו או להשגחתו להאבידם ולא יאריך להם, אך פעמים אנו רואים שמאריך להם כפי שתראה חכמתו. (דברים ז י)

אם בן הכות הרשע - בפשט המלקות על מריבות אם יתבע מה שאינו ראוי ואמיתי, או מכחיש האמת. וכן המנהג בכל ארצות ישמעאל והתוגר, ולוקה על פי ובפני השופט עד מספר מ', ולמדו מלא תחסום שור בדישו שלוקה על לאו שלא ניתק לעשה, ולא על לאו שאין בו מעשה או שניתן לאזהרת מיתת בית דין כלא תנאף וכדומה, או לאו שניתן לתשלומין כלא תגנב, ועל לאו שבכללות כלא תאכלו על הדם שכולל אזהרות הרבה. ומלקות על עבירות שהזיקם בגוף בלבד, ולא בנפש ובאמונה, שעל אלה מיתות בית דין אם ילמדו אחרים מהם, ובכרת כשאינן מזיקות לאחרים. (שם כה ב)

לשנתים - מכאן אמרו רז"ל יש זכות תולה שנתים, א"ר יוסי כל י"ב חודש היה עסוק במצות, כל אותם י' שנים עסק עסק בתורה, והמתין לו אבשלום שיחשוב שעברה משטמתו. (ש"ב יג כג)

...ואמרה (התקועית) שלא ראוי להמית אדם כעונש, כי אי אפשר לאסוף נפשו אל גופו שוב, ולא ישא אלקים - ואם הוא חייב מיתה ה' ינקום ממנו. לבלתי ידח - יענישנו כדי שלא ידח בעולם הבא. (שם יד יד)

ובזרעך - נראה שקלל אלו שעדיין לא נולדו שהם כלולים בו, אמנם יעודים אלו על תנאי, ואם ייטיבו דרכם תתבטל הגזרה. (מ"ב ה כה)

אם תכבסי בנתר - אם כרז"ל שגזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע יהיו דברי הנביאים המוכיחים בטלים, ונחליש כח התשובה? והמתקבל דעת רד"ק, שאם היו שבים באותו הדור היו נושעים ונענשים על אבותיהם באיזו צרה בארצם, כי תשובה מכפרת עם יסורים... (ירמיה ב כב)

לא יתכן - שאומרים שהיה צריך לנכות העברות כנגד המצות ובזה ימחול לו, בהדיא ראיה ממשפט בשר ודם, שזה לא יתכן, שאם מישהו הרג בסוף ימיו נפש, האם ינקו מעונו מה שלא הרג כל ימיו? (יחזקאל יח כד)

ביה בלילה - לפי שרשעים חשוכים נפרע מהם בלילה, כסדום ומצרים. (דניאל ה ל)

ספורנו:

וירד ה' - הנה לשון הירידה לראות יאמר על הא-ל ית' כשאין הענין אז ראוי לעונש אלא מפני הקלקול הנמשך אליו בסוף הענין, כבן סורר ומורה, שאמרו ירדה תורה לסוף דעתו, וכן היה ענין סדום, כי אמנם לא היה רשעם אז יותר משאר האומות, כדי לענשם בעולם הזה זולתי בענין האכזריות נגד עניי עם, שהיה נמשך ממנו קלקול גמור בסוף... (בראשית י ה)

עלי קללתך - עלי להכנס תחתיך אם תארע לך קללה, כמו שאמרו ז"ל שעשה שלמה שקבל עליו קללות יואב והשיגוהו. (שם כז יג)

כי בדבר אשר זדו עליהם - כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם על ישראל, וזה היה שהרג בכוריהם, כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהטביעו הם הבנים ביאור, והרג את הבכורות כנגד בני בכורי ישראל, הקשה את לבם אחרי שלא שמעו ברצונם, ובזה הורה גדולתו על כל האלהים, כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אל מאלהיהם שרי מעלה לשלם מדה כנגד מדה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו לבדו. (שמות יח יא)

...וכאשר לב הותל הטה את האדם מזה בהיותו נשמע אל הכח המתאוה הגשמי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי כפי המשפט האלקי, כאמרו, "כי לא אצדיק רשע", וכאשר יקרה זה לאדם כשגגה שיוצאת מאתו הנה יתייסר בממונו או בגופו כפי החכמה האלקית להעיר אזנו, כאמרו ויגל אזנם למוסר, אמנם הנרדמים אשר לא ידעו כלל ולא התעוררו כלל לדעת דבר מזה והם כל בני עכו"ם ורוב האומה הישראלית, זולתי יחידי סגולה הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימים... (ויקרא יג מז)

...באר הטעם ואמר, כי אמנם הפועל הרע כאשר יהיה נעשה בנושאים מתחלפים אף על פי שהוא פועל אחד בעצמו, יתחלף ענשו כפי חלוף אותם הנושאים, עד שיהיה העונש בהיות החטא באיזה נושא עונש בגוף או עונש מיתה, וכאשר יהיה בנושא אחר למטה ממנו יהיה העונש ממון, ועל זה נתן שלשה ראיות, אחד בהורג, שההורג נפש אדם היה חייב מיתה, וההורג בהמת חבירו חייב ממון בלבד, שנית בחובל, שהחובל אדם היה ראוי ליענש בגוף, לולי חסרון יכולתנו לצמצם כמו שקבלו רז"ל, והוצרך לענשו ממון, ועם כל זה הנה הממון רב שחייב בחמשה דברים, ומכה בהמה יהיה ענשו ממון מועט. שלישית בחובל אדם שחובל באביו ובאמו חייב מיתה, וחובל באדם אחר חייב ממון, ואין צריך לומר מכה בהמה... (שם כד יז)

ולא שמע ה' בקולכם - מפני חלול השם שעשו, שלא תספיק בו כל תשובה אלא מיתה ממרקת, וגם היה גזר דין שיש עמו שבועה, אחר שהעירו אזנם משה ויהושע וכלב אל התשובה ולא שבו אפילו אחר כך אלא מיראת עונש, ולכן לא הספיקה התשובה להסיר העונש הנגזר בעולם הזה, כמו שהיה הענין בקין ובשאול בדבר עמלק ובבני עלי. (דברים א מה)

גפרית ומלח - כמהפכת סדום אשר הפך ה' יכירו שאין זה מקרה אבל אצבע אלקים, שהרי עשה בה כמו שעשה בסדום שנודע שהוא הפך אותה. (דברים כט כב)

והנגלות לנו ולבנינו - אבל בנגלות הדבר מוטל עלינו ועל בנינו וראוי לנו לעשות את כל דברי התורה הזאת לענוש החוטאים ולעשות בהם משפט כתוב. (שם שם כח)

כי אש קדחה באפי - כי כשיסרתים כדי שישובו ותיקד עד שאול תחתית, הוסיפו על חטאתם פשע באופן שהבעירו את חמתי עד שאורידם לשאול תחתית, כענין אחז כאמרו "ובצר לו ויוסף למעול מעל בה'". ותלהט מוסדי הרים - הסיר מהם כל ראשי העם כאמרו אסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה גבור ואיש מלחמה וגו'. (שם לב כב)

ספר חרדים:

כל עון עריות חמור מאד וגדול מנשא, כתיב לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, היינו אחרי מות החוטא הפושע בדיוקן מלכו של עולם שבראו בדמותו בצלמו, וצוהו קדושים תהיו כי קדוש אני, והוא פגם, כדכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, שמיד אחרי שנקבר הרשע מחזירים נשמתו לגופו ושניהם נדונין יחדיו, הנפש עם הבשר על ידי מלאכי חבלה ביסורין קשים בחיבוט הקבר, אחרי כן מקימין אותו מן הקבר חי ומוליכין אותו לגיהנם שבארץ בגוף ונפש, כמו שהיה בעת שחטא, וכמה מלאכי חבלה רודין אותו ומניחין אותו ללקט עצים להביא למדורות גיהנם ואחרי כן משליכין אותו שם ונדון בשפטים גדולים והוא צועק בקול יללה כמבואר במדרשי רז"ל, גם כתבו רשב"י ע"ה, ואחרי היותו בגיהנם זמן הקצוב כפי חטאו מחזיר השי"ת נפשו בגלגול לעולם הזה בגלגול עכו"ם דנחשב כבהמה, או בבהמה או חיה או עוף שהוא ית' המליכו על כולם, דכתיב "תמשילהו במעשה ידך", והוא עשה מעשה בהמה, הורידו למדריגת בהמה... וכך נמצא במקובלים, הבא על זכר יתגלגל בשפן וארנבת, הבא על בהמה יתגלגל בעטלף, הבא על חיה ועוף יתגלגל בעורב, הבא על אשת איש יתגלגל בחמור, הבא על עבודת כוכבים יתגלגל בקדשה יהודית, הבא על הנדה יתגלגל בגוף אשה עכו"ם, הבא על אחותו יתגלגל בחסידה האנפה... ויש גלגולים אחרים בבהמות ועופות טהורים גם טמאים, ואפילו בדומם באבני השדה, שלכך נאמר בנבל הכרמלי והוא היה לאבן, ששב בגלגול דומם על לשון הרע שדבר לעבדי דוד המלך ע"ה, וגם בדגים, לכן להשיב אותה הנפש למנוחה מצוה לאכול דג בשבת, ובפרט בסעודה שלישית, ולפעמים יתגלגל בעל לשון הרע בכלב, וכן הרגיל לאכול בשר טרפה או המאכילה לישראל... (פרק ז מצות ל"ת מן התורה התלויות בראש הגיה, וראה שם עוד)

אלשיך:

לא מות תמותון - אין המיתה טבעית כי אם עונש, שהיא טענת היצר הרע, ובאמת טומאת החטא נכרכת בחוטא ותמיתו. (בראשית א ד)

האף תספה - אם תספה במדת האף ויכלה צדיק עם רשע, ואפילו אם הצדיק ראוי לעונש על שלא מיחה. (שם יח כג)

כחצות הלילה אני יוצא - הקדמנו לעיל בנח כי במשפט הנעשה על ידי משחית לא יבחין בין צדיק לרשע, ב' אפילו בפקידה הנעשית על ידו ימצאו כוחות חיצוניים משחיתים, ג' בהיות לאיש עבירות כוחות הטומאה הנעשים על ידי זה דבקים בו, ובבא עת פקידה לא ירפו ממנו, והמשחיתים יכירו על מצחו, על כן היו מקדמונינו מכסים מצחא בעידן ריתחא... (שמות יא ד)

אמרו חז"ל כל העובר עבירה כאילו ברא כח טומאה המקטרג עליו, כי מוסיף כח בחיצוניות הנאחז בנפש הקדושה, וחלק הטומאה הזה קונה חיוניות על ידי הקדושה שבה, והוא המייסר האדם בעולם הזה בתוכחות על העון בכל חולי ומכה, ומן מראות נגעים הם כחות הטומאה המתגלים חוצה... (ויקרא יג א)

והפקדתי עליכם בהלה - נגד אם לא תשמעו, שהוא בבחירה, אמנע מכם השמיעה, שתרצו ולא תוכלו. שחפת - נגד ולא תעשו, כשהייתם יכולים לעשות, אמנע מכם המעשה כשתרצו. מכלות עינים - נגד שמאסתם החוקים שעיניכם לא ראו בהם טעם. וזרעתם לריק זרעכם - נגד מה שאמרתם שמעשה המצוה לריק. ונתתי פני בכם - על שאמרתם שאינני משגיח. ואין רודף - נגד שעשיתם להכעיס כלוחמים אתי חלילה, שתנוסו אפילו מפני ההעדר... (שם כו טז והלאה וראה שם עוד)

ויחר אפו - הוא אחד המלאכים המשחיתים, שאינו מבחין בין צדיק לרשע, ובכל זאת ותבער בם אש ה' - לא שלח המשחית כי אם העניש בעצמו, ועל כן בערה רק בקצה המחנה... נדונו בשרפה על שפרשו מהתורה שהיא אש רוחנית. (במדבר יא א)

כי יכרית - אחר שהראה כי אין ממשלה להוברי השמים ולמזלות דבר מדיני הרוצח, שאין לומר כי מזל לידתו גרם שיהיה שופך דמים, או ההורג שוגג המזל גרם לו... (דברים יט א)

וכי יהיה באיש חטא - שנפשו ואכיותו נכתמו על ידי החטא, ואחר שמשפטו נגמר ונמחל בסקילה ישוב צלם אלקים על פניו. (שם כא כב)

ויד תהיה לך - בל יאמר שהחרטה תספיק למעשים הרעים, כי צריך לתקן בצום שק ואפר וכיוצא בזה, שאם לא כן ישאר המקום שיש לו חוץ למחנה, בגיהנם, למרק שם עונותיו, ולא יטעם כלום מכל זכויותיו עד שלא ימרק קודם בגיהנם. ויתד תהיה לך - ויכניע את יצרו על ידי שיטה אזנו למוריו לשמע חכמה ומוסר. (שם כג יג)

אם לא תשמע - בתחלת התוכחות עד "אם לא תשמור לעשות" מדבר על צרות שעד חורבן שני, ומשם ידבר על המשך הגלות עד תומו, ומדגיש שבחירת האדם לשמע בידו, ואין בזה ידיעת ה' המכרחת, ועוד אמר שהצרות הרעות והתכופות באות על הרשעים שבעם תחלה, ומשם נמשכות אל הכשרים שאינם עובדים ה' בשמחה. (שם כח טו)

ואמר הדור האחרון - עונש השבט היה בבית שני, שברחמיו כלה חמתו על עצים ואבנים והארץ, ולכן ראו בארץ גפרית ומלח וגו', ובמקדש אף היה עונש קל לעומתו, ועל ידי זה לא יכלם אלא רק ויתשם מעל אדמתם. (שם כט כא)

הצור תמים - על שאלה ג' אם מכה לפי כוחו הוא מי יוכל לעמד, אמר, אף על פי שהוא הצור, דרכיו משפט לפי כח המקבל, כי משפט מזוג מחסד ורוגז, ואינו מדת הדין פשוטה. ועל שאלה ד' מדוע פורע עבירות בעולם הזה והשכר לעולם הבא, אמר צדיק וישר הוא, צדיק על קו הדין, העברות בעולם הזה וכן גם העונש, וישר לפנים משורת הדין, נותן השכר בעולם הבא שאז אינו בעל תכלית. (שם לב ד)

תשלם לאיש כמעשהו - מדה כנגד מדה, כדי שיבין וישוב, או כמעשהו ולא כפגם הנמשך ממעשהו למעלה, או לא תצרף המחשבה לעונש. או כשמרובים עושין מצוה יחד משלם לכל אחד כמעשהו בפרטות. (תהלים סב יג)

כלה ענן - יש רשעים שגופם כלה בגיהנם ונשמתם נשרפת שם. לא ישוב - ויש פחות, שהגוף נאבד אבל הנפש נתקנת, רק שלא תחזור למקומה הראשון. (איוב ז ט)

העלה נדף - יאמר כי מבין שיעניש הנשמה שיבשה והאילן ויגלגלנה למען תשוב ותדבק במקורה, אך קש יבש - למה יעניש הגוף? והגוף הזה האחרון לא השתתף במרי הנפש הראשון. (שם כג כה)

יונקתו תיבש שלהבת - אם יהיה לו בן יוכל ליבש ממנו שלהבת גיהנם, אך לא להסירו לגמרי מחושך גיהנם. ברוח פיו - אם יעסק בתורה שאז אין אש גיהנם שולטת בו. אל יאמן - וזה בתנאי שאל יאמין העוסק בתורה בהיקש מוטעה מהחכמות הזרות, כי אז ימות בעון אביו. (שם טו ל)

פועל אדם ישלם - החטא עצמו הוא המעניש, שנעשה ממנו מלאך משחית, וכאורח אדם - וגם צרות שעל ידי הכנות טבעיות הוא ממציא להן.(שם לד יא)

וזרוע רמה - שהקב"ה יביא השונאים בצורתם הראשונה, ויכיר כל אחד מישראל את אשר הכהו וישבר זרועו ויאכילנו לכלבו. (שם לח טו)

עם הילד השני - אם ראית הולכים אחר השני היצר הרע, ובכל זאת אין נענשים, אל תתמה, כי זה לכל העם אשר לפניהם - זכות קודמיהם, או זכות גלגולים ראשונים. (קהלת ד טו)

ומאריך - מה שאינו מעניש הרשע על מעשיו יודע אני כי הוא אשר ייראו מפניו - שלא תנטל הבחירה מהאדם בראותו עונש הרשע. (שם ח יב)

מהר"ל:

ומעתה אין לך קושיא לדברי רז"ל למה לא בא השיעבוד על אברהם, כי לא היה אברהם ראוי לזה, אף כי קושיא זאת היא קושיא שאין לה טעם, כי לפעמים יבא העונש לבנים ולא לאב, מצד זה כי זכות האב מגין לעצמו, מה שאין לבנים כאשר אין זכות להם נמצא העונש עליהם ולא בא על האב מצד זכותו, והבן הוא עליו לקבל את העונש וחל העונש על הבן... כי לא חל עליהם שם שעבוד עד שהיו ע' נפש, מפני שלא יתכן שעבוד והתגברות האומות על ישראל אלא כאשר יש דמיון ביניהם, ומעלות האבות והשבטים אין יחוס להם עם המצריים עד שהיו ע' נפש...

ועתה לא יקשה לך, וכי כל כך שקול החטא זה של אברהם להביא עונש גדול על זרע אברהם, כי בודאי מצד עצמו ראוי שיהיה מתפרסם מציאות השי"ת בעולם, רק שצריך חטא מה להוציא דבר אל הפועל, דסוף סוף היה שיעבוד וצרה ואין זה בלא חטא, ודבר כזה אין צריך רק חטא מעט וקטן להכריע, ודבר זה מבואר מאד למי שיבין. ותבין זה ממה שאמרו חכמים, שאול באחת ולא עלתה לו, ודוד בשתים ועלתה לו, והיינו מפני שדוד היה ראוי מצד עצמו למלכות, שנתן השי"ת המלכות לזרע יהודה, ולפיכך לא היה נדחה בקלות ונענש, אבל שאול שלא היה ראוי מצד עצמו למלכות כמו דוד, נענש. ראיה שלא יביא עונש אף שהיה ראוי מפני שאין מוכן לעונש. והוא הדין הפך זה כאשר הדבר ראוי לבא מצד עצמו, כמו הענין הזה, כי ראוי שיהיה שמו מקודש בעולם, לכך על ידי חטא קל בא העונש... (גבורות ה' פרק ט, וראה שם עוד)

...ולפיכך תמיד היה הקב"ה מאבד רשעים כמו דור אנוש ודור המבול וסיסרא ופרעה במים, לפי שהמים הם העברת צורת המציאות, וכאשר יש חטא בעולם הקב"ה מעביר את הצורה ומעביר אותו במה שהוא העברה אל הבריאה כמו המים... (שפ פרק טו)

ובשמות רבה ואמרת אל אהרן קח את מטך, אין רודה הקב"ה את הרשעים אלא במטה, ולמה לפי שנמשלו לכלב, שנאמר ישובו לערב יהמו ככלב וגו', כשם שדרכו של כלב להכותו במטה, כך אם יאמר לכם תנו לכם מופת הכה אותו במקל... (שם לב, וראה שם עוד)

ובמדרש מאזני מרמה תועבת ה', אמר רבי חוניא אם ראית דור שמדותיו שקר, מלכות באה ומתגרה בו ונוטלת מה שבידיהם. מאי קרא, מאזני מרמה תועבת ה' בא זדון ויבא קלון... וביאור זה, כי החטא הזה קשה במה שהוא משקר בדבר שהוא עשוי להשוות, וקושי החטא גורם שהמלכות היא קשה ונוטלת מה שבידיהם, כי ראוי הוא זה לפי ערך חטא הקשה.

ובפרק שני דיבמות, קשה עונשן של מדות מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה... וביאור ענין זה, כי אף על גב כי שני חטאים אלו עריות ומדות שניהם יש בהן עונש קשה, כשם שיש עונש קשה במדות במה שהמדה היא שיעור ומדה להשוות דבר, והוא עושה בה להפך, ולכך הוא קשה, כך עריות קשה הוא במה שהוא יוצא מן החוק שחקק הקב"ה בעריות, דכתיב בהן חוק ודבק בערוה. רק שעונש מדות קשה יותר, מה שאי אפשר בתשובה, שהוא חוטא לאחרים, ואין תשובה לרוב אנשים שחטא להם. ומה שהחטא הזה של משקלות ומדות דבר קשה, שהחטא הזה הוא דבר יוצא מן ההקש והדעת... (שם פרק מה)

...ולכך השי"ת מביא מכות על ישראל בענין זה שלא יהיה חס ושלום כליה בהם, ולכך תמצא בעונשם אשר מביא, "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם", ואין הפירוש השי"ת מייסר החוטא שבע פעמים על מה שעשה חס ושלום, לומר כי הוא יתברך אינו נפרע מן האדם יותר ממה שחטא, אבל הפירוש, כי הוא יתברך אם היה מביא המכה בפעם אחת כפי מה שעשה אין ספק שלא היה יכול לעמוד מפני המכה של הקב"ה, לכך מביא המכה מחולקת, ומה שהם נחלקים לשבע דוקא זה ידוע, כי החלוק הגמור הוא כאשר נחלק לשבעה, כמו שאמר הכתוב בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו, רוצה לומר כי דרך אחד שיצאו יהיה נחלק לז', וכן יהיה לשבעה נחלים, וכן הרבה מאד... (נצח ישראל פרק יד, וראה שם עוד)

ובזה גם כן הרבו התלונה איך דבר זה אפשר שיהיה יותר נזהר בדברי סופרים משיהיה נזהר בדברי תורה, אבל דבר זה אין תמיה כלל, כי כבר אמרנו כי גזירת חכמים אשר גזרו הוא הדבר אשר ראוי לפי חכמתם, ואין ספק אחר שהאדם הוא גם כן אנושי ויותר עונשו ממהר לבא וזה כי האדם אשר הוא טבעי, אם הוא חטא בדבר הטבעי שיתקרב אל האש הוא נכוה מיד, יותר משאילו היה חוטא בדברים האלקיים, שאם אכל תרומה בטומאה, אף כי חטא בדבר קודש אלקי, שהתרומה קדושה, אינו כמו מי שחטא בדברים הטבעיים, כי תכף שנותן אצבעו באש מיד נשרף, וזהו מפני שהאדם הוא טבעי בעצמו, ולכך בעולם הזה שהוא טבעי אם עושה כנגד הטבע ממהר לבא עונשו עליו, אבל מי שאוכל תרומה בטומאה שחטא בדברים אלקיים לגמרי עונשו יותר לעולם הבא שאינו טבעי. ואם בא עליו עונש בעולם הזה אינו ממהר כל כך לבא, וכך הדבר הזה בעצמו כאשר הוא חוטא בגזירת חכמים שהם השכל האנושי, על זה בא עליו העונש מיד, כי שכל זה קרוב אליו בעולם הזה מכח גזירת חכמים, והחוטא במצות התורה שהם אלקיים, עונשו יותר בעולם הבא, אשר העולם הוא אלקי ואינו קרוב אליו... 

ועוד יש בדבר זה מה שאמרו כי העובר על דבריהם חייב מיתה ענין מופלג מאד, וזה כי כמו שאמרנו כי גזירות דרבנן הם נקראים גדר לתורה, וכמו שהגדר הוא מבדיל וחוצץ בין דבר לדבר, כך מצות דרבנן הם מבדילים ומפרישים את האדם מן החטא, ואם לא היו מצות דרבנן היה בא האדם לידי חטא ביותר, ודבר כמו זה נחשב כמו צורה והשלמה לדבר, כי צורת הדבר הוא הבדל דבר מדבר, וכאילו היו מצות דרבנן שהם מבדילין אותו מן החטא נחשבים כמו צורה והשלמה לגוף המצוה, מאחר שעל ידם הוא ההבדל מן החטא, וכאשר חוטא ומבטל הגדר דבר זה הוא בטול הצורה וההשלמה, ולכך בא עליו ההעדר והמיתה גם כן כאשר הוא נותר העדר ובטול לדבר שהוא כמו צורה והשלמה... (באר הגולה א ד"ה הרביעי)

...ומי שלועג על השכל הזה הנבדל מן האדם אותו איש דבק בהפך זה, ושני דברים שהם נבדלים מהאדם, האחד הוא השכל האלקי, שהוא נבדל מן האדם למעלתו, השני הוא היציאה מהאדם אשר הוא נבדל מהאדם לרוב פחיתותו, כמו הפסולת שהוא נדחה מן האדם, וכאשר לועג על דבר זה שהוא נבדל מן האדם במעלה והוא מתרחק ממנו הוא נדון בהפך זה בדבר שהוא נבדל מן האדם לפחיתותו, והוא צואה רותחת, רוצה לומר שהוא נדון בגיהנם שהוא נבדל מן כלל בני אדם לפחיתות אותה מדריגה, כי ענין גיהנם יש מדריגות הרבה ביותר, ויש מדריגה בגיהנם כאותה מדריגה פחותה מרוחקת נקראת צואה רותחת, כי ערך מדריגה זאת שהם נדונים בה המלעיגים אל מדריגת הצדיקים שיש לצדיקים אחר המיתה כערך הצואה מן האדם אל האדם, כי הצורה היא נבדלת לגמרי מן האדם, כך המדרגה הזאת שנדונים בה המלעיגים עם מדריגת כלל הצד                               יקים, שהמלעיגים הם רחוקים נבדלים לגמרי מן כלל האדם בתכלית הרחוק מאד כמו שהיא רחוקה הצואה... (באר ב ד"ה התלונה השנית)

...וזה כי אין ראוי לפי הסברא שיהיה דין עד זומם למיתה, שהרי אין כאן רק מחשבה בלבד, ומה שהתורה חייבה את עד זומם מיתה הוא בשביל שראוי שתהיה המחשבה שהיה רוצה לעשות לאחיו נהפכת אותה המחשבה עליו בעצמו... ומצינו בכל מקום כי ראוי לפי השכל כי אשר חשב מחשבת און נהפך אותה המחשבה עצמה על החושב, כמו שאמר ישוב מחשבת המן על ראשו אשר חשב לאבד את היהודים, וזה כי המחשבה קלה היא להיות נהפכת על החושב כאשר המחשבה אינה יוצאה לפועל, והיא נהפכת על החושב. משל זה מי שזורק אבן על דבר אחד, שאם אין אותו דבר מקבל האבן, אזי האבן נהפכת על הזורק... ובודאי דבר זה למדו ממה שחייבה התורה עד זומם מיתה כאשר זמם ולא כאשר עשה, כי כאשר העד עדיין במחשבתו אשר חושב לעשות, הרי אותה המחשבה נהפכת עליו עד שהוא נידון באותה מחשבה, שהרי הוא עצמו עוסק בדבר זה להרוג, ובקל יאמר על זה שיהיה נהפך על החושב, מאחר שהוא חושב לעשות... (שם, וראה שם עוד)

...והפך זה גם כן העונש על התורה אינו טבעי, רק עונש אלקי, שכל עונש שבא בתורה הוא שלא בטבע ושלא כמנהגו של עולם, ולכך נתנה התורה באש, כי הוא נאמר על העונש כי ה' אלקיך אש אוכלה, כאשר בא להפרע מאויביו, הרי לך כי השכר שהוא בתורה אינו טבעי, והפך זה העונש שהוא בתורה אינו טבעי שלא כמנהגו של עולם... (תפארת ישראל פרק כו)

אבל יש בזה דבר מופלג ועמוק כי הרשע כאשר הוא בעל חטא הוא יוצא מן הראוי והיושר לסור מהיושר ולהיות חוצה, ובשביל כך דבק הרשע ברע כאשר יוצא מן היושר, כי היושר הוא הטוב, וכאשר סר מן היושר הוא הרע, וכאשר דבק האדם החוטא ברע דבק הוא וזרעו היוצא ממנו ברע, ולפיכך משלם חטא האבות אל חיק הבנים, ודבר זה עד ד' דורות, וזה כי יש לזרעו של אדם כח פנימי... והחוטא כאשר חוטא דבק הוא וכח זרעו בחיצונות הוא הרע, ולפיכך הרע מגיע לבנים עד ד' דורות, כנגד החיצונות שהם נגד ארבעה צדדים שדבק בו כח זרעו ברע, שיוצא מן מדרגה הפנימית, ולפיכך העונש נמשך עד ד' דורות בלבד...

ובמדרש, פוקד עון אבות על בנים, משל לד' דיוטות, זו למעלה מזו, בזו יין ובזו שמן ובזו דבש ובזו מים, נפלה דליקה באחת מהן מכבות זו את זו, אבל אם היו כולם של שמן נפלה דליקה באחת מהן כולן נשרפות. כך בזמן שהם מוסיפים כמעשה אבותיהם דור אחר דור הם נדונים, אבל אם הם מסורגים דור אחד צדיק ואחד רשע לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות...

ביאור זה, כי מה שהשי"ת פוקד עון אבות על בנים מפני שהבן הוא ענף ותולדות האב, והוא כרעיה דאבוה, מתאחד עמו, וכאילו היה דבר אחד, כי התולדה בכח האב, ולפיכך כאשר בא עונש על האב שהוא התחלה נמשך העונש אל הכל שהוא מתאחד עמו, אבל כאשר הבן נבדל מן האב שהאב רשע וזה צדיק, הרי הוא נבדל ממנו... (שם פרק לח)

ועוד במדרש ונשא השעיר עליו את כל עונותם, היה נוטל הקב"ה עונות ישראל ונותן אותם על עשו שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ואין שעיר אלא עשו, הרי מדרגת יום כפורים שהוא יתברך היה נותן עונש של יעקב על עשו, וכן הוא מדרגת פורים, מה שהיה רוצה המן שהוא מזרע עשו לעשות למרדכי שהוא מזרע יעקב שהיה חפץ לאבדו, נטל הקב"ה וינתן על זרע עשו הוא המן ונאבד... (שם פרק נג)

אמנם מה שאמר מתן שכרן, ולא אמר שאין אתה יודע שכרן של מצות, כי בא לומר למה אין אתה יודע שכרן של מצות ואמר על זה כי יש לה מתן שכרן כל נתינה הוא מן הנותן אשר הוא השי"ת, ואי אפשר לדעת מה הוא אצל השי"ת, אבל העונש הוא מצד העבירה לא מצד הנותן, ודבר זה אפשר לדעת רק שכר מצות אין לדעת... (דרך חיים ב א)

...אלא דסלקא דעתך כיון שגם הרעה באה ממדת הטוב, כמו שאמרנו כי העולם אף כאשר נדון במדת דינו של הקב"ה הוא נדון מצד מדת טוב שבו, כי מפני שהוא טוב הוא רוצה בטוב, ובמה שמביא פורעניות בעולם הזה נפרע האדם על מעשיו ומסולק בזה הרע ונשאר הטוב, ובשביל כך עצמו חייב לקבל בשמחה מן השי"ת מדת דינו ולברך ברוך דיין אמת, וזהו בטוב העולם נדון... (שם ג טו)

...דלא מצינו בתורה שהחמירה בשוגג רק בהורג נפש, מטעם דסוף סוף הרגו ועשה מעשה גדול, ומפני כך החמירה התורה עליו שיהיה גולה. והחמירה גם כן בכל הנזקין, כדאמרינן אדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד, וכל זה מפני כי סוף סוף גרם דבר היזק לאחר, וכן המחלל שם שמים הנה כבודו מלא העולם, וסוף סוף אחד שוגג ואחד מזיד הרי חלל כבודו ית' אשר הוא מלא עולם... אין דומה חטא זה אל חטא אחר שוגג, דשאר חטא ואפילו בא על הערוה ואם היה שוגג בזה כיון שחזר בתשובה דבר זה הוא תקנה לו שלא נעשה בזה רושם, ולכך אם הוא מזיד בודאי הוא רשע למות, אבל שוגג יש לו כפרה בקרבן. ולא כן כאשר עשה רושם ברציחה או היזק לחבירו... אבל (אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם) קאי אדלעיל, המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי, וטעם זה כדי לתקן כבודו ית', כי כאשר השי"ת עשה נקמה בחוטאים מתגדל כבודו, וכמו שדרשו במכילתא, אמר ר' שמעון בן יוחאי, אין שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו אלא כשעושה משפט ברשעים, ואית לן קריין סגיאין (הרבה פסוקים), "ונשפטתי אתו בדבר ובדם", ואחר כך "והתגדלתי והתקדשתי"... ומי שהיה מחלל שם כבודו ית' ראוי שיעשה השי"ת דין בו כדי להגדיל כבודו ית' כנגד זה שהיה זה מחלל שם שמים, ובמשפט הזה חוזר להתגדל כבודו, ולפיכך המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, כדי שידעו הכל שהשי"ת עושה דין בחוטא הזה שהיה מחלל שם כבודו ית'... (שם ד ד, וראה שם עוד)

ויש מקשין על זה, שאמר כאן תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורעניות, ובמסכת יומא אמרו תשובה תולה ויסורין ממרקין. ואם כן אין התשובה כתריס, שהרי היסורין באין עליו, בודאי קושיא של כלום היא, כי שם מדבר בפורענות שמביא השי"ת על ידי החטא, שכיון שחטא יש עליו עונש מצד מעשה החטא, ודבר זה דומה כאשר יש מכה בעצמו של אדם, שאין התריס מגין על זה, אבל התריס מגין כאשר באה מבחוץ על האדם, וכך כאשר הפורענות באה מצד החוץ שלא מן חטא האדם עצמו, דקיימא לן דיש יסורין בלא עון, אין צריך עון גדול רק עון בעלמא, ובהני התשובה כתריס לפני הפורענות, והתם אמרו בחטא שראוי ליסורין כדי למרק החטא, ותחילת ביאתן הן למרק, ובהני אין התשובה מועלת... (שם ד יא)

והרמב"ם ז"ל מפרש מה שאמר כאן "ולא יקח שוחד" אין ענינו שלא יקח שוחד להטות את הדין, כי זה מן השטות שירוחק מן השי"ת מה שלא יצוייר ואף לא ידומה כי איך ינתן לו שוחד, ומה יהיה השוחד, אבל ענינו שלא יקח שוחד הטובות, כמו שיעשה האדם אלף טובות ורעה אחת, שלא ימחול לו השי"ת העבירה ההיא לרוב טובותיו, ויחסר לו מאלף טובותיו אחת או יותר... ויש מקשים על דבריו מה שאמרו במסכת סוטה עבירה מכבה מצוה, מכל שכן שהמצוה מכבה העבירה, וקושיא של כלום היא, דמה שמצוה מכבה עבירה היינו כשהקב"ה הנותן לו שכר בשביל המצוה, או שמגין עליו בשביל המצוה, בזה מכבה עונש העבירה... מכל מקום אין דבר זה שלוקח המצוה תחת העונש, רק שמצד המצוה ראוי שיהיה לו שכר ובשביל העבירה ראוי שיהיה לו פורענות, והאחד מכבה את חבירו, וישאר בלא טוב ובלא רע... (שם שם כב)

...ומה שאמר חוץ משלשה, פירוש דע כי כל חוטא הוא ראוי שיהיה יורד לגיהנם, לפי שהחוטא הוא יוצא מן המציאות לעשות מעשים שהם מעשים חסרים נוטים אחר ההעדר, ולפיכך נמשך אחר זה הגיהנם שהוא מקום תוהו ובוהו, ומפני שאין זה רק נטיה בלבד, ולפיכך עולים אחר כך, כי אין המעשה רק נטיה אל הגיהנם לא עצם הגיהנם, אבל יש מעשה שאינו נטיה אל הגיהנם, אבל המעשה הוא עצם הגיהנם, כי לפי ענין החטא כך הוא משפטו ודינו שם, ואם חוטא במה לא בכל, אבל מי שחוטא בכל אין עונשו במה, אבל כפי חטאו כך עונשו דהיינו בכל, ושאר חטאים הם חטא במה בלבד, ולפיכך אינם בגיהנם לעולם רק אלו ג' חטאים החטא בכל האדם, וכיון שהחטא הוא בכל הוא נשאר לעולם בגיהנם... (נתיב אהבת ריע פרק א)

ותדע כי דבר זה שייך וראוי לבעל לשון הרע, כי שאר חטאים ראוי להיות נדון בגיהנם בלבד, כאשר הוא חוטא בדבר גופני ראוי אליו הגיהנם, אבל הלשון שהיא נפש המדברת, והיה חוטא בדבר שכלי, ומפני כך אמר הקב"ה אני עליו מלמעלה כי ראוי שיהיה דין שלו מן השי"ת, כאשר חטא בדבר שכלי לפי מדריגת הלשון, ומפני כי אינו שכלי גמור כמו שהתבאר למעלה, שהרי צריך לפעול הדבור על ידי כלי גשמי הוא הלשון, ולכך יש בלשון שניהם, דהיינו שכלי וגשמי, ולפיכך אמר לשר של גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה... (נתיב הלשון פרק ה)

אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כמו שמפרש הטעם גם ענוש לצדיק לא טוב, כי אף שהשי"ת מעניש החוטא על חטאו, כי כך ראוי מן הדיין האמיתי שיעשה דין, אבל האדם אינו מכוין רק לרע, ולפיכך כאשר חבירו נענש על ידו ומביא את חבירו לידי העדר בדבר זה נוטה גם כן אל ההעדר ואין מכניסין אותו במחיצת הקב"ה שאין עמו העדר וחסרון... (חידושי אגדות שבת קמט ב)

ואמר על נפשם נאמר "ונפש אויביך יקלענה" וגו', וכל זה מפני כי הרשע אשר היה הולך במעשיו לקצה הפך הצדיק אשר לא סר מן היושר ומן נקודה האמצעית, ולכך מלאך אחד עומד בסוף העולם ואחד בסוף העולם כפי מעשיו אשר הלך לקצה, והקצוות הם שנים, ולכך אין לו מנוח, כי כאשר תדע ותבין בחכמה עמוקה אין לקצה מנוח... כי כן ענין הרשע אשר היה יוצא מן האמצעי שייך אל הקצה, והקצוות הם שנים... (שם קנב א)

ומה שאמר שהרשעים יראו את הצדיקים יושבים ואוכלים, כי דבר זה עיקר עונש כאשר הצדיקים יש להם מעלה והם בחסרון, ואם לא כן אין עונש, (שלא נקרא עונש כאשר אין אדם מלאך, אבל כאשר יש מעלה אל אחד ואליו אין אותה מעלה, אז נקרא שהוא חסר ושהוא העונש)... (שם קנג א)

ונעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, פירוש כי הרשעים אשר הלכו אחר מעשים החמריים הם תחת כפות רגלי הצדיקים, כי יש בהם צורה, וידוע כי כל צורה היא יותר מעולה ויותר חשובה, לכך האפר שהוא חומרן הוא תחת כפות רגלי הצדיק, כי הצורה למעלה מן החומר, והוא דבק ברגלי הצדיקים. (שם ראש השנה יז א)

כלל הדבר, כי האדם אשר פשע בנפשו יהיה נפסד, כי הגוף נפסד לאחר י"ב חודש, כי הגוף נבנה מכח י"ב מזלות והם בגוף קבועים י"ב מנהיגים, כמו שאמר בספר יצירה, אבל בדברים הרוחניים אין באותה מדריגה רק רחוק מן השי"ת, והוא נדון בגיהנם, כי הוא חטא בצורה לא בחומר, ואין בצורה הפסד רק ההפסד יגיע לחומר, וכל הדברים אשר זכר הפסד בצורה, לפיכך לא יבא לה רק השתנות הצורה, אבל בעצם אין הפסד לצורה... כי חטאו בצורה, לפיכך יקבלו בצורתם הגהינם הפועל ב"ה, ובזה מקבלים הגיהנם ומקרי בני גיהנם, פירוש שהגיהנם הוא עצמי להם ונעשה טבעי להם לפי שלא יצאו משם. (שם)

...וכדאיתא בפרק קמא דתענית (ח' ב'), ג' דברים לא נתנו ביד השליח, ואחד מהם המטר, וכאשר הם עובדים ע"ז בודאי אין המטר בא מן השי"ת כאשר חוטאין בו יתברך, או שימצא בישראל בעלי ערוה אשר החטא הזה קשה מאד, כמו שהתבאר, שהרי נאמר (ויקרא י"ח) "את התועבות האל עשו אנשי הארץ", ואמרנו למעלה בפרק ב' כי אל לשון קשה, ולפיכך כאשר הם עושים חטאים קשים גם כן השמים קשים כנחושה שלא יתנו מטר והארץ כברזל, וחטא זה מתיחס לגמרי אל העונש, כמו שבארנו במסכת תענית. גם בע"ז יש לפרש מפני שהחטא הוא קשה ביותר שהוא ע"ז לכך נעשים השמים קשים כברזל על ידי חטא הקשה, או פוסקי צדקה ברבים, ודבר זה מצד המקבל, כי הפוסק צדקה אינו נותן אל המקבל שהוא העני מה שראוי, ואם כן למה יתנו הגשם אל הארץ... (שם יבמות עח ב)

ואם שהיה מחרף ומגדף היה הקב"ה שותק, שהשי"ת קדוש ונבדל מכל עניני הגשם והתפעלות הגשם, לכך נקרא חסין י-ה, כלומר שהוא אינו מתפעל למכעיסים לפניו, כי ממדת האדם שהוא בעל כעס ומתפעל ומתחרה לנקום, וזה בשביל שכוחו הוא מוטבע בגשם, שהוא מתפעל, אבל השי"ת אינו כך, ומה שתמצא אצל בני אהרן שמתו מיד, זהו מפני שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, ואותם שהם סביביו לא יסבול הקב"ה שיש בהם חטא, לכך נענשו מיד, אבל אצל הרשע, כיון שאין השי"ת מתפעל מדברי רשע, שהוא יתברך נבדל מן הגשם לגמרי, אשר הוא מתפעל... לכך אין משלם לו מיד, שאז לא היה מאבד הרשע, רק שהיה נוטל נפשו מן הגוף, אבל שומר לרשע להאביד את נפשו בגיהנם שהוא אבוד לגמרי... (שם גיטין נו ב)

ומזה עצמו תבין החומר שיש לחלול השם, למר זוטרא שאין מקיפין בחלול השם כמו שעושה החנוני... אבל החטא בשמו יתברך אשר השם בא על המהות המופשט השכלי ולא שייך זמן בדבר זה כלל, ולפיכך אין מקיפין בחלול השם, ויוצא העונש לפועל מיד, כי חטא במדריגה שאינה תחת המשך הזמן כלל, וכבר ביארנו זה. (שם קידושין מ א)

גוף ונשמה יכולים להפטר מן הדין, פירוש מאחר שהדין הוא כאשר הוא חייב לגמרי, וזה נקרא דין, והגוף אין עליו עונש גמור, שהרי אם לא היתה הנשמה עמו לא חטא, וכן הנשמה אין עליה דין גמור, שהרי היא בלבד לא היתה יכולה לחטא רק אם נתחבר הגוף עמה, ואין על אחד דין גמור, והשיב לו כי דין הקב"ה מצד חבור גוף ונשמה יחד, כי יש באדם צד משותף ועליו הדין... (שם סנהדרין צא ב)

אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים, אף על גב דכאן לא הרג את נח, אדרבא היה ניצול, הכי פירושו, קץ כל בשר בא לפני והורגת טובים ורעים, את הצדיק והרשע יחד, לכך עשה לך תיבת וגו' שתהיה אתה נבדל מהם ולא תהיה אצלם, ולכך לא תאבד עמהם, שלא אמרנו שהורגת טובים ורעים אלא כאשר הצדיק עם הרשע יחד... 

ומה שעל ידי זנות בא דבר לעולם והורג צדיקים ורשעים הוא דבר נפלא מאד כמו שאמרנו למעלה, כי יצר הרע הוא השחתה, וכאשר יש יצרא דזנות שהוא השחתה יש רשות למשחית גם כן, וכל השחתה משחית הכל, ואינו מניח שורש ויסוד, והם הצדיקים שהם יסוד ועיקר בעולם, והכל ביחד משחית. ואף על גב דגבי ע"ז נמי שייך השחתה כדלעיל "פן תשחיתון", זה אינו קשיא שאין הדבר שהוא על ידי המשחית בא לעובדי ע"ז, כי העובד ע"ז חוטא בו ית', לכך השי"ת נפרע ממנו בעצמו, ולפיכך אף על גב שע"ז נקרא השחתה, מכל מקום בזה לא נתן רשות למשחית רק השי"ת בעצמו נפרע ממנו, שהוא מבחין בין טוב לרע... ויש לפרש גם כן שהעריות הוא בגוף האדם, וכאשר יחטא האדם בגוף בא דבר לכלות הגופים, ואין מבחין בין טוב ובין רע, כי מצד הגוף אין חילוק בין טוב ובין רע, רק מצד הנפש יבא הבדל... (בראשית ו יג)

באשר הוא שם - לפי אותה שעה (נדון). ולא קשה מבן סורר ומורה שהוא נדון על שם סופו, דהתם כבר התחיל בעבירה, הרי יש לו דין של אותה שעה, כך תירץ הרא"ם. ולא יתכן זה, דאמרינן בגמרא בפרק קמא דר"ה אין דינו של אדם אלא לפי מעשיו, וילפינן מקרא דהכא, דכתיב "באשר הוא שם", משמע מעשים שעשה. אבל יראה דשאני דין בית דין התחתון מדין בית דין העליון, כי בית דין התחתון דנין את האדם על פי החכמה של תורה, ולפיכך דנין את האדם מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב, וכל ד' מיתות אינם רק לנקותם מן עונש שלמעלה, שכל המומתים מתכפרים, ולפיכך בית דין שלמעלה דוקא אין דנין אותו אלא לפי מעשיו, אבל בית דין התחתון דנין כדי לסלק מאתו רשעתו, שיהיה צדיק, ועוד שבית דין התחתון דנין על פי התורה שנתן לנו השי"ת,וזו דין בית דין התחתון שדנין בעובר דברי תורה, ועל פי התורה חייב בן סורר ומורה... (שם כא יז)

...ואם תאמר מאי שנא חטא זה מכל חטאים בעולם שאין הקטן נענש, ויש לך לדעת עיקר הטעם כי מה שאין הקטן נענש כי אין הקב"ה מביא עונש על הקטן, אבל במחלוקת שגוף הגיהנם דבק במחלוקת, כי הוא והמחלוקת נבראו ביום שני למעשה שבראשית, להודיע כי המחלוקת ההוא גוף הגיהנם ולכך נענש אף הקטן כי העונש בא מעצמו... (במדבר טז כז)

של"ה:

הרי סוד אדם וסוד ישראל קרוין אדם הכלל והפרט, הכל בסוד ידו"ד והתכלית הבריאה היתה מאתו ב"ה בנדבה בטובו הגדול להטיב לזולתו, שיכירו אלקותו ית' ואז יהיו דבקים בו בהנצחיות, כי זהו תכלית שכר המקוה, והעונש שברא השי"ת לא היה עצם הכונה בעבור העונש רק בעבור השכר, כי האלקים עשה שיראו מלפניו, ואז לפום צערא אגרא, וכמו שכתבתי לעיל וזהו נרמז גם כן בשם ידו"ד, וכמו שכתב רש"י ריש פרשת וארא, "ויאמר אליו אני ה' נאמן לשלם שכר" למתהלכים לפני באמת, ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיום דברי שדברתי לאבות הראשונים"... וכמו כן כתב רש"י וז"ל, קרוב לענין זה שמעתי פירוש פרשה זו מר' ברוך בר' אליעזר, והביא לי ראיה מקרא הזה, "הפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ידו"ד", למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפילו לפורענות מודיע ששמו ידו"ד, וכל שכן האמנה לטובה. עד כאן לשונו. והנה לפום ריהטא יש להקשות, הלא מפורסם שם ידו"ד מדת הרחמים, ושם אלקים מדת הדין, ואיך אומר שם ידו"ד נאמן לשלם שכר ולפרוע אלא הענין כמו שפירשתי שהעונש בשביל השכר, כי הרע הוא סיבה לטוב... כי כאשר ייסר איש את בנו ידו"ד אלקיך מייסרך. ודע כי יש שני מיני יסורין, יסורין של אהבה הן אותן שהקב"ה מייסר את האדם, ויסורין שאינן של אהבה הן אותם שמכלה רשעים מן העולם, וכן במלחמת גוג ומגוג כתיב "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ידו"ד, ואף לאלו שייכות שם ידו"ד, כי הרע מכלה את עצמו ומזה נמשך טוב לדבקים בידו"ד שהם תכלית הבריאה... (בית אחרון)

ואתם בני יצ"ו שמעו אלי, דעו בני יצ"ו תרי"ג מצות אשר נצטוינו עליהם בעולם המעשה היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם, אין השכר והעונש הסכמי רק הוא טבעי רוחני נמשך בעצם, כהא דתנן שכר מצוה מצוה שכר עבירה עבירה, כי שכר מצוה גשמית שפועל זהו בעצמו שכרו דהיינו רוחניות המצוה הזו... (שם)

ומזה נבוא להבין ענין הטומאה, כי בעבור האדם על מצוה אחת מתורתינו הקדושה כאכילת חלב ודם וכיוצא, הרי הדבר הזה למטה הוא גשמי, ונראה לעובר עליו דבר מועט, אמנם למעלה היא טומאה בלי שיעור, כי כפי רוחניות עלית המצוה כן הוא שיעור ירידת הטומאה בכמה מלאכי חבלה, ולזה פירוש כמה חבילי טהורין אחדין בנשמתא כמו שכתבנו בהיכלות הטומאה כמה פעמים, וכן כמה גרדיני נימוסים, כי יצטרך הטומאה הגדולה שהיא ענין הדין הגדול ההוא להתחלק על ידי כל אותם הכחות לדון את הנשמה כדי שתוכל לקבל ענשה על ידי כל א' וא', נמצא בזה טעם להתרחק אדם מהרע שהוא החטא ולירא שלא יבא לידו אפילו שוגג מפני גנות החטא והטומאה שבו... (הלכות תשובה ד"ה וז"ל ראשית חכמה)

ודע זה סוד נעלם מרוב אנשי זמנינו, ידוע כי תרי"ג מצות הם רמ"ח עשה ושס"ה לא תעשה, וכל מצות לא תעשה ענשם מפורש, מהם בכרת, מהם מיתה בידי שמים, מהם בד' מיתות בית דין, וכן שאר העונשים. אמנם מצות עשה עונשם לא נתפרש בתורה, וזה הדבר נפלא, אדון אחד אמרן, למה יענש על לא תעשה ולא יענש על עשה, והלא עבר על גזירותיו וציוויו בזה כמו בזה...

אמר המחבר לבאר הסוד הזה אי אפשר מבלי שנקדים הקדמות אשר עליהן תבנה ותכונן ישוב הקושיא הזאת, וזה כבר נתבאר ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא... נמצאת למד מכל אלה ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וכן בידינו שכל תרי"ג מצות יש דוגמתן בעשר ספירות, וכל מצות עשה שיעשה האדם בעולם הזה הוא מחזיק לענין הרומז אליו ונעשה עליו מליץ טוב, ואוי לנפש הנוסעת לאותו עולם ולא יהיו בידיו מצות מעשיות כי לא יהיה לו מקום להאחז במרכבה העליונה, ומגין עליו בעולם הזה מהפורענות ובעולם הבא מעונש הלאוין, והנה המבטל מצות עשה עונשו עצום, והראיה מהא דגרסינן בפרק עושין פסין, פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהן, קל וחומר ממזבח הזהב, ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב היה באש כמה שנים ואין האור שולט בו, פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון על אחת כמה וכמה. הנך רואה שמצות מעשיות מגינות מדינה של גיהנם.

ואחרי ההקדמות האלה נביא להתיר הספק הגדול שנסתפקו למה לא נתפרשו עונשי מבטל מצות עשה, דע כי אין כל עונשי גיהנם כדאי אצל השכר המזומן על מצות עשה לעולם הבא, כי טוב לו לקבל כל עונשי דינים ובלבד שלא יפסיד שכרו לעולם הבא, והראיה העצומה שאם לא היה עון ביטול מצות עשה חמור מן דין עונש לא תעשה, למה אתי עשה ודחי את לא תעשה, וכי דבר שאין עונש בביטול עשייתו יהיה חמור לדחות דבר שיש בו עונש בעשייתו... (שם וראה שם עוד)

מצאתי כתוב אלו ז' דחיות שמנו חז"ל, שבועת שקר אחת דוחה ק' זכיות, חילול השם אחד דוחה ק' תפילות, בזוי אחד של תורה דוחה ק' שמחות, נבלת פה אחת דוחה ק' הבטחות, גזילה אחת דוחה ק' ברכות, מחלוקת אחת דוחה ק' פרנסות, לשון הרע אחד דוחה ק' תשובות. (שם)

רמח"ל:

ואולם הגמול האמיתי ועיקרו יהיה בעולם הבא, וכמו שכתבנו, ויהיה השכר השאר האדם הזוכה נצחי להתדבקות בו יתברך לנצח, והעונש היותו נדחה מהטוב האמיתי ואובד. אמנם הדין לענין זה, לא יהיה אלא על פי רוב המעשה, אך למעשים טובים אשר לרשע ולמעשים הרעים אשר לצדיק על צד המיעוט, ימצא העולם הזה בהצלחותיו וצרותיו, שבו יקבל הרשע גמול מיעוט הזכות אשר לו בהצלחותיו, והצדיק עונש עונותיו ביסורין שבו, באופן שישולם המשפט בכל, וישאר הענין לעולם הבא כמו שראוי למצב השלם ההוא, דהיינו שישארו הצדיקים לבדם בלי תערובות רעים ביניהם, והם בלי עיכובים בעצמם להנאה המעותדת להם, והרשעים ידחו ויאבדו בלי שישאר להם טענה כלל. (דרך ה' חלק ב פרק ב ג)

ואמנם גזר עוד חסדו יתברך להרבות ההצלחה לבני האדם שימצא עוד מין צירוף אחר למי שיתכן בו הצירוף, דהיינו למי שגבר בו הרע תגבורת גדול, אך לא כל כך שיהיה משפטו להאבידו לגמרי, והוא כלל עונשים שהיותר רשום בהם הוא הדין בגיהנם, והכונה בו, הוא להעניש החוטא כפי חטאיו, באופן שאחרי הענשו לא יהיה עוד חוב עליו על המעשה הרע שעשה, ויוכל אחרי כן לקבל הגמול האמיתי כפי שאר מעשיו הטובים, ונמצא שעל ידי זה האובדים ממש יהיו מזער לא כביר, כי הנה לא יהיו אלא אותם שגבר בהם הרע שיעור כל כך גדול, שאי אפשר שימצא להם מקום בשום פנים להיות נשארים בגמול האמיתי ובהנאה הנצחית.

והנה נמצא הדין מתחלק לשלשה חלקים, כי עיקרו הוא לעולם שאחר התחיה כמו שכתבנו, אך המעשים הראויים להגמל קודם לכן, הנה יש מהם שיוגמלו בעולם הזה, ויש מהם שיוגמלו בעולם הנשמות. אבל משפטי הדין הזה בפרטיו איננו נודע כי אם לשופט האמיתי לבדו... (שם שם ד)

והנה כשתעיין עוד בענין הזה, תראה שמלבד היות ענין זה נמשך על פי המשפט והדין כמו שכתבנו, הנה הוא מיוסד עוד על פי המציאות הנברא. וזה כי הנה כבר ביארנו שהמעשים הטובים מעצימים הם באדם בגופו ונפשו מציאות שלמות ומעלה, והפכם המעשים הרעים מעצימים בו מציאות עכירות וחסרון, והכל בשיעור מדוקדק כפי מה שהם המעשים. והנה האיש הצדיק שהרבה בעצמו שיעור גדול מן הזוהר והמעלה, אך מצד אחר, מפני מיעוט מעשים רעים שעשה, הנה נמצא בו תערובות קצת חושך ועכירות, כל זמן שיש בו תערובות הזה, איננו מוכן והגון לדבקות בו ית', על כן גזר החסד העליון שימצא לו צירוף, והוא כלל היסורין, ששם ית"ש בסגולתם להסיר מאותו האדם העכירות ההוא, וישאר זך ובהיר מוכן לטובה בזמן הראוי, ואמנם כפי שיעור העכירות שקבל האדם במעשיו כך יהיו היסורין שיצטרכו לצירופו, ואפשר שלא יהיה בכח היסורין הגופניים להסיר העכירות ממנו, ויצטרכו לו יסורין נפשיים. והכלל מתפרט לפרטים הרבה, אי אפשר לשכל האדם להקיף על כולם. (שם שם ה, וראה עוד רשע וטוב לו)

ואמנם הנה הוא ית"ש עושה כל הענינים האלה בחכמתו הנפלאה, הכל כפי מה שראוי לטובת כלל בריותיו כמו שכתבנו, והוא דן את הבריות בכל מצביהם, כפי מה שהם באמת. פירוש, כי הנה אינו דומה מי שהוא במצב הריוח ומתרשל מעבודתו, למי שהוא במצב הדוחק ונטרד בלחצו ולא ישלים את חקו. והנה דינם לא יהיה שוה, אלא ידון כל אחד כפי מה שהוא באמת, אם שוגג ואם מזיד אם אנוס ואם פועל ברצונו...

ואולם מן השורש הזה יצא עוד ענף אחד בענין היסורים. כי עוד אפשר שיהיה אדם צדיק, ובידו חטאים, או בינוני ושקול במעשיו, ותהיה הגזרה עליו שיעוררהו לתשובה, והנה אז ייסרוהו מן השמים, כדי שישים אל לבו ויפשפש במעשיו. ואמנם אין היסורים האלה ממין יסורי הכפרה שזכרנו למעלה, שתכליתם למרק העונות בעולם הזה, אבל יסורים אלה יסורי הערה הם, להעיר הלב לתשובה, כי אולם לא נבראו העונשים אלא בהעדר התשובה, אבל הנרצה לפניו ית' שהוא שלא יחטא האדם, ואם יחטא ישוב, ואם לא שב, כדי שלא יאבד, יצטרף בעונשים. ועל כן יבואו תחלה יסורים להערה, ואם לא יתעורר האדם בהם, אז יתיסר ביסורי המירוק, ועל ענין זה אמר אליהו "ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון" (איוב ל"ו י'). (שם שם פרק ג ה)

וצריך שתדע שגבול ניתן למרשיע, עד מתי יניחוהו שיהיה מרשיע והולך בבחירתו הרעה, וכשיגיע לאותו הגבול הנה לא ימתינו לו כלל וישמד מעל פני האדמה, והוא מה שקראו חז"ל "מלוי הסאה", ומה שאמר הכתוב "במלאת ספקו יצר לו" (איוב כ' כ"ב), והנה עד הזמן ההוא אפשר שיצליח וילך מן הטעם שזכרנו למעלה, שהוא לפתוח לו פתח אבדון, והוא מה שאמרו חז"ל "הבא לטמא פותחין לו" (יומא ל"ח), אך כשיגיע לאותו הגבול כבר הגיע לאבדון ויאבד, והנה אז יחרה אף ה' ותפול עליו שואה שיושמד בה. (שם שם ו)

עוד צריך לדעת, שהנה ההשגחה העליונה בכל פרט מהפרטים משגחת על כל הנקשר בו מן הקודמים ומן המאוחרים, וסוף דבר משגחת בהשגחת כל פרט על כל הכלל כולו, מצד כל מה שמתיחסים כל החלקים על כל חלק לבנינו של הכלל. וממה שיושקף בדינו של איש מהאישים, הוא מדרגתו ומצבו במה שקדמו לו, דהיינו האבות, ובמה שיתאחרו לו, דהיינו הבנים, ומה שעמו, דהיינו בני הדור או בני העיר או בני החברה. ואחר כל ההשקפות האלה יוגזר עליו החלק בעבודה ובנסיון שזכרנו למעלה, ויותן לו המשא לעבוד לפניו ית'... אך לעולם הבא אין אדם נידון אלא לפי מעשיו, כפי המצב שיהיה בו, והוא מה שאמר הנביא, "בן לא ישא בעון האב" (יחזקאל י"ח כ')... (שם שם ז)

...אמנם ברצותו ית' לחדש מציאות הרע שהוא ההפך לשלמותו יתברך ממש, כמו שזכרנו, הנה אז הסתיר פניו ההסתר היותר גדול שאפשר לחשוב, עד שבהיותו רק מסתיר פניו ולא מאיר אותם כלל, יולד מזה הוית ההפסדים ממש, וברא משחית לחבל. ונמצא, כלל הרע אשר הוא יתברך השיב אחור ימינו מהנהגת עולמו וינהגהו בכבדות תוקף חשך סתרו, ושם בטבע הלז כל הפסדי הטוב, הלא המה כל מדות בית דין להביא במשפט על כל נעלם, (ורשעים) ואמנם זעמו של הקב"ה רגע וחימה אין לו אלא בכדי שיעשו הנחשים השרפים המקודשים ומזומנים לגיהנם להכות את הרשע כדי רשעתו במספר, ואחר שב ושם פניו, כביכול, להמצאת האישים שימצאו ויתהוו, לא שיתבטלו, אף על פי שעלולים יהיו לביטול, והנה אחז צדיק דרכו לתיקוני ולא לעוותי, ושב והאיר פניו על העולם העומד להברא... (דעת תבונות קיח)

...והוא ענין "כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה" וכו', שפרשו רז"ל. ואף גם זאת, לא לפי שאינו יכול לפעול אלא על פי מעשי התחתונים, חלילה, אלא לפי שאינו רוצה לפעול, ועל כן יקראו המעשים הטובים "כבודו" יתברך, והמעשים הרעים ההפך, חס וחלילה, ונמצא שזה הוא מה שחידש בתחלה האדון ב"ה בהנהגה זאת שלצורך העבודה, היינו מציאות התועלת, שיוכלו להביא המעשים הטובים, והחסרון שיוכלו להביא המעשים הרעים, כי כל זה הוא מחודש ותלוי רק ברצונו יתברך, וכמו שזכרנו, וזה נקרא הנהגת הטוב והרע, כי כלל הטוב הוא כל הסדרים המתוקנים וכל התועלת שיצא מן המעשים הטובים, והרע - הפך זה, כל החסרון היוצא מן העברות. ואחרי זה צריך לסדר עניני השכר והעונש, דהיינו מה הטוב שינתן לעושי המצוה, והעונש לעוברים עליה. וזה השכר ועונש צריך שיהיה משני מינים, דהיינו משכר ועונש של זה העולם ומהגמול האמיתי של העולם הבא, וצריך לחדש סידורי מצב בני האדם מצב הטובים ומצב הרעים, בקרבתם וריחוקם אליו יתברך בהדרגה מדוקדקת לפי ענין מעשיהם ותיקון המקולקלים שהוא כלל התשובה, או קבלת היסורים בעולם הזה או בעולם הבא. נמצאת כל זאת הנהגה המצטרכת לכל זמן המצא הרע, וכבר אין רואה כמה חכמה עמוקה יצטרך להעמיד כל הדברים האלה על בורים... (שם קלד)

הנה כיון ששם האדון ב"ה הנהגת השכר ועונש, מעתה יגיע לכל אדם כפי מעשיו, טוב לטובים ורע לרעים. אמנם העצה העמוקה של האדון ב"ה הוא לגלגל הדברים באופן שלא תהיה ההנהגה אלא לטוב ולא יהיה מציאות רע כלל בעולם, וזה נקרא תיקון ההנהגה עצמה וזכוכה, ואמנם כדי לעשות התיקון הכללי הזה יצטרך להתנהג על פי שורש הענין של מציאות טוב ורע, כי הרוצה לרפאות חולי רפואה שלמה צריך שישרש אחר הסבה ואז יסור המסובב... וזה פירושו כי אין הקב"ה רוצה להכחיד באדם המתחרט מעשיו הראשונים ולעזוב דרך אחת בעבור דרך אחת בעבור דרך אחר, אלא על פי המונח הראשון עצמו יגלגל הדברים לבא אל השלמות שהוא רוצה. ואמנם שורש המצא הרע בהנהגה כבר פירשנוהו שהוא מטעם גילוי יחודו יתברך שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחקו, להראות אחר כך יחוד שליטתו ית' בהחזירו אותו לטוב...

ואמנם השכר והעונש אינו תגבורת הרע, כי על כל פנים אין רע אלא לרעים ועוזבי ה' יכלו, אבל אשר ידרשוהו ידרש להם, אך תגבורת הרע הוא בהיות הקב"ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו... והיינו כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב, וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך, כי על כל פנים אחר כך יקבלו שכר שלם כשיחזור הטוב ויגלה וישלוט כפי הרעה שסבלו מתחלה, כמו שנאמר (תהלים צ') "שמחנו כימות עיניתנו" וגו', אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם להנצל ממנו, ולא עוד אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא יועיל לזכות לצדיקים להנצל מן הרע, אלא שאדרבא אנשי רע יצליחו והשעה תשחק להם, והישרים מעונים ונדכאים, וכמו שנאמר "בעקבות משיחא חוצפא יסגי וחכמת סופרים תסרח"... (שם קסו, וראה שם עוד)

...אך ההערה לכל ההמון הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו, באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן וגדול. וכן אמרו רז"ל (חגיגה ה'), ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת הדין. עוד אמרו (יבמות קכ"א) וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, אברהם הוא אברהם האהוב לקונו, לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם, על שאמר "במה אדע", אמר לו הקב"ה חייך "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך"...

והוא מה שאמר משה רבינו ע"ה "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול" וגו', כי כיון שהקב"ה רוצה במשפט הנה כך הוא עובר על המשפט העלים את העין מן הזכות כמו מן החובה, על כן אם משפט הוא רוצה צריך שיתן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו בתכלית הדקדוק בין לטוב בין למוטב, והיינו "א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", שפירשו ז"ל לצדיקים ולרשעים כי כך היא המדה ועל הכל הוא דן, ועל כל חטא הוא מעניש ואין להמלט, ואם תאמר אם כן מדת הרחמים למה היא עומדת כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר, התשובה ודאי מדת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתה כלל וכלל. ואף על פי כן אין מדת הדין לוקה, וזה כי לפי שורת הדין ממש היה ראוי שהחוטא יענש מיד תכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה... אמנם מדת הרחמים היא הניתנת הפך השלשה דברים שזכרנו, דהיינו שיותן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי, והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו... (מסילת ישרים פרק ד)

ואפרש לך זה למטה, כי בירור הדין הוא לדחות ממנו הרע, ולכן אף על פי שאין הבן בר עונשין מיסרים אותו בשבט מוסר, וגם זה נמשך משם י"ה, וזה סוד גדול, כי הנה כתיב "איולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה", וזהו כי יש יסורי הרשעים שהם עונשי העבירות, וזה לא ניתן אלא למי שהוא בר מצוה, כי הם לתקן הקלקולים שעשו העבירות, אך מוסר הנערים הוא להפריד הרע ממציאותו... (אדיר במרום דף צז, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

טעם לדינם של דור המבול, לפי שחטאו בע"ז וזנות וגזל, כי בע"ז כתוב "אותי עזבו מקור מים חיים" וגו', ובעבור גילוי עריות כי הבא אל אשת איש מיתתו בחנק, ובעון הגזל לפי שכל גוזל נכנס לתוך תחום חברו, על כן דין הוא להביא עליהם שטף מים רבים, כי אז כל טפה נוגעת בחברתה ונכנסת לתוך גבולה, מה שאינו כן בגשמי ברכה... (בראשית ו יז)

...והקרוב אלי לומר, שרוגזו של יוסף היינו חטאו של יוסף במה שהביא דבתם רעה, ואם כן אף אם לא היה יעקב מבקש לישב בשלוה, מכל מקום היה עונש זה ראוי לבא על יוסף, זולת שהיה בן י"ז, ולא היה בר עונשין עדיין, ולפי שנתחבר לחטאו גם מה שבקש יעקב לישב בשלוה מיהר ה' ועשה יוסף בר עונשין, והיינו "קפצה עליו" עונשו. (שם לז ב)

...ועדיין היה יתרו מסופק אם אינם שני כוחות, ועל זה אמר "בדבר אשר זדו עליהם", שהיה מדה כנגד מדה, והיינו שהרע למצרים היה טובה לישראל... (שמות יח א)

...וגונב ממון ישלם שנים, שאין אדם נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, וכן הגנב, ותמצא מלת ממון מורכבת מאותיות הכפולות, מ"ם, ו"ו, נ"ן. ועוד שגונב ממון בעליו ודעת העליונה... (שם כא יב)

לא תבערו אש - ...וברמז ירמוז לעונש מחלל שבת, כבפרק כל כתבי, אמר רב אין דלקה מצויה אלא במקום חילול שבת. (שם לה ג)

שבע על חטאתיכם - ...ואמר שלא יהיה הפורעניות מכוונין מדה כנגד מדה, לפי שכל מין במינו דבק יותר, על כן לא רצה ה' בחמלתו שתהיה המכה ממין החטא, כדי שלא תדבק בהם בחזקה, אמנם אחר כך אמר "אם תלכו עמי קרי", ותאמרו שודאי מקרה הוא לכם, מצד שאתם רואין שאין המכות ממין החטא, "ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם", מכוון מדה כנגד מדה, למען תאמינו כי אין ערוד ממית אלא החטא ממית... ואם באלה לא תוסרו שתעיזו פניכם לומר על כל פנים שמקרה הוא לכם, אז "והלכתי אף אני עמכם בקרי", שעד עכשיו עדיין לא עזבתי אתכם למקרים, ויסרתי אתכם בעצמי כאשר ייסר איש את בנו, מעתה יהיו בהכרח המכות שבע על חטאתיכם, ולא כחטאתיכם, כי אין המקרה פועל בהשגחה לכוין המכות כנגד החטאים. (ויקרא כו יח)

ותאכל בקצה המחנה - יש אומרים בקצינים, ויש אומרים במוקצים, ומחלקותם תלויה במה שאמרו רז"ל אין פורענות באה לעולם אלא בעבור הרשעים, ואינו מתחיל כי אם בצדיקים, שנאמר "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש", שכבר נאכל גדיש. ולפי זה מאן דאמר בקצינים שבמחנה סובר שפסוק זה מדבר באותם שהפורענות מתחילה בהם, ומאן דאמר במוקצים סובר שפסוק זה מדבר באותם המסבבים הפורענות, אבל מדקאמר "והאספסוף" ב' פעמים, שמע מינה שמדבר בשניהם... ועל דרך המדרש יש לומר שכך מדתו של הקב"ה, בזמן שהבריות רעים שולח יד בב' הקצוות בטובים וברעים, כדי שכל הבינונים יקחו מוסר בקל וחומר, כי אילו היה נוגע בפחותים לבד אז יתלו הטובים שבהם במעשיהם הטובים, על כן נוגע גם בשלמים, ואז יקחו הפחותים מערכם קל וחומר, אם אש אחזה בלחים מה יעשו קוצים יבשים... (במדבר יא א)

...ויש להתבונן אם קרח ועדתו חטאו טף למה באים לעונש זה. אלא לפי שחלקו על ציצית ומזוזה, ומסיק (שבת ל"ב) ר' יהודה ור' מאיר, חד אמר בנים מתים בעון ציצית, וחד אמר בעון מזוזה, וטעם לשניהם אחד הוא, לפי ששניהם באו לזכרון, כי המזוזה להיות ה' לנגד עיניו תמיד, והציצית לזכרון המצות, וכתיב (הושע ד') "ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני". ועוד שהבנים ענף ממנו כציצית שהם ענף מן הבגד... (שם טז א)

כי יפול הנופל ממנו - מכל מקום הראוי ליפול לא ינצל על ידי המעקה, כי יפול הנופל ממנו מנפשיה נפיל, אפילו במקום מישור, אבל אם לא תעשה מעקה אז יפול ממך ולא ממנו, מעצמו, וה' רצה שהוא עצמו יפיל את עצמו, כי מידו היתה זאת לו. ויש אומרים ממנו שב על המעקה, כי הראוי ליפול יפול, ואין המעקה מצלת כי אם הבלתי ראוי ליפול. (דברים כב ח)

...ועל כן נאמר "וממקדשי תחלו" (יחזקאל ט') ודרשו רז"ל ממקודשי (שבת נ"ה), וכן דרשו שאין הפורענות באה לעולם כי אם בעבור הרשעים, ואינה מתחילה כי אם מן הצדיקים (ב"ק ס'), וטעמו של דבר לפי שבידם שבט מושלים להשיב רבים מעון ורפו ידיהם מלחזק ידים רפות בתורה... (שם כט יא)

...מן "והיה בשמעו את דברי האלה" עד "וראו את מכות הארץ" הכל מדבר בעונש יחיד החוטא, ומן "וראו את מכות" מדבר בחטא הרבים. וצריך שתדע שכך מדתו של הקב"ה, כי בזמן שיחיד חוטא אז הוא לוקה בגופו כדי רשעתו, אבל בזמן שרבים חוטאים אי אפשר לקיים בהם מה שכתוב אצל היחיד "ומחה ה' את שמו", כי לאבד את שם ישראל אי אפשר, על כן הקב"ה מכלה חמתו בעצים ובאבנים ובארץ ההיא גפרית ומלח שרפה כל ארצה. והדין נותן שתלקה הארץ, כי היא היתה סבה לחטא ראשון של אדם הראשון על ידי החומר שנתנה בו... אבל בחטא יחיד אם תלקה הארץ יגיע הנזק אף למי שלא חטא... (שם שם כא)

אור החיים:

...אכן יתבאר הדבר על דרך אומרם ז"ל באבות העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד, פירוש מלאך משחית, אך אין המשחית יכול לעשות דבר קודם שישפוט שופט כל הארץ, שה' מונעם מעשות רע, והוא סוד נושא עון, אחר שישפוט האלקים ישלחם ביד פשעם, כאמרו "תיסרך רעתך". ויש לך לדעת, כי הגם שימנע ה' המקטרג מהזיק לעושהו, עם כל זה כשירבה לקבול שלא יסבול עוד, וידחוק למהר לאבד בעליו קודם שיגמר דינו, כי משפטו מפורש, והוא אומרו ותשחת הארץ לפני האלקים, פירוש קודם שנגמר דינם משלו בארץ משחיתים לצד מעשיהם, וגם בגוף הארץ, כי ישכינו בה התיעוב הנוצר ממעשיהם... (בראשית ו יא)

חמס - אם נאמר שהוא גזל, למה נענשו הנגזלים כגוזלים? הגם שיש לומר שכל אחד היה גוזל כיכלתו, עם כל זה יתבאר על פי דבריהם ז"ל, במקום שאתה מוצא זנות וכו' והורגת טובים ורעים, כיון שבאותן עבירות שנידונו עליהם היה גם זנות, נהרגו גם אותם שלא היו גוזלים... (שם שם יג)

כי לא שלם עון האמורי - אם מוכח שעון האמורי מעכב הכניסה, ובמעשה אשר סדר ה' בתורתו הנעימה יגיד כי עון המרגלים הוא אשר סבב עכבת הדור... אכן כוונת הכתוב היא על דרך אומרם ז"ל בברכות פרק א' "כבלע רשע צדיק ממנו", צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע, פירוש שאם הרשע עדיין בידו קצת זכות ובא צדיק שרובו זכות להתגרות בו אין כח בצדיק לאבדו, כי עדיין יש לרשע להשתלם זכות הנשארת לו בעולם הזה, והרשע יתנקם מן הצדיק להיות שיש ביד הצדיק מהתיעוב, שאינו צדיק גמור, אבל כשיהיה צדיק גמור, הגם שישאר לרשע חלק מהטוב, יפקע כלילתו, וכן אם יהיה הרשע מוחלט ונגמר דינו למות, בכל עושה ה' שליחותו לאבדו, וכל הקודם בו זכה, ואפילו אינו צדיק גמור יכול לאבדו מן העולם. והנה בצאת ישראל ממצרים וכששלחו המרגלים היו צדיקים גמורים, והגם שעשו העגל כבר נענשו עליו... אשר לא כן אחר שליחות המרגלים, ואז נכנסו בגדר צדיק ממנו בערך האמורי... ולהיות שעדיין אין עון האמורי שלם אין בידם להשמידו... (שם טו טז)

ואתם חשבתם עלי רעה - והרי זה כמתכוון להשקות כוס מות והשקה כוס יין, שאינו חייב, וזכאים גם בדיני שמים. (שם נ כ)

תהרוס קמיך - שלא יהרסם הריסה קלה בלא הרעשה, אלא באותות ובמופתים יעשה בהם משפט. (שמות טו ז)

כי תצא אש ומצאה קוצים - ...ובדרך רמז תרמוז התורה את אשר יסובבו רשעים ברשעם, כדי שיתעורר אדם מתרדמת שנת שכלו בהביטו אל הפלגת הרעות שיגיעו לעולם, והוא אומרו "כי תצא" הלא ידעת כי צרות העם תתכנה בשם אש, והוא בחינת תגבורת הדינים, ואמר ומצאה קוצים הם הרשעים, שאינם אלא קוצים מכאיבים... וה' הסתיר פניו ממנו, ומעתה הרי הוא כמציאה, וכל הפוגע בו יעשה בו רצונו. והודיע שאחר שנתנה רשות לאש הדינים לבער הקוצים נאכל גם גדיש, רמז לתנוקות של בית רבן, שעדיין אין להם קומה, ובעונות הם נתפשים בצרת עולם, כי הם היו ערבים בשעת קבלת תורה. או הקמה - ולפעמים חרב תגיע עד מופתי הדור להציל על הדור, ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד, וחמה שפוכה על כל שונאי ישראל, כאומרו "או השדה", ויש יום נקם לבא במשפט עם הסובבים הדבר, וה' יתן כח ברשעים לסבל שיעור החטא... (שם כב ה)

בעליו עמו - ...ואומר לנפש אדם אל תבטחו בעושק משפט זה, כי לב' סבות לא יפטר בטענה זו (של בעליו עמו), א' כי כאן פירושו שיתחייבו השומרים, וכל תנאי שבשמירה קיים, והרי זה שיכול להתנות שיתחייב אף על פי שהוא בבעלים, ובמציאות שלפנינו כאילו התנה. ופירוש ממה שקבע עונשין לכל העובר על הפקודים, ועוד שהוסיף להשביעם על הדבר. ב' יש לך לדעת כי שופטי ארץ לא ישפטו כל החיובים, אלא מעט מהרבה, ושופט כל הארץ ישפוט בצדק, ומי יאמר כי הפושע בנכסי חברו והוא בבעלים שלא ישפטהו? (שם שם יד)

מבן עשרים שנה - הודיע סוד שלא תחייב תורה עד שיגיע לגיל זה שתהיה נפשו שלמה מהשגת המושכל מהדרגות הרוחניים, ולא יוכל לערוך מלחמה להשבית כח המסית ולנצח תאוה הטבעית ולהשכיל ברצון הנפשי. (שם ל יד)

אנא חטא העם - אולי מכוין לאמרם ז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שזה חסרון הנפש, אם כן "חטא" פירושו נחסר מהארת נפשו, וזו אחת מטענות אדם ליום הדין, והגם שיענש על שגרם לעצמו החסרון על ידי מחשבות כיעור, מכל מקום אינו כעונש עושה בדעת שלמה. (שם לב לא)

אחרי מות - ...כי הודעתיך שהגם שיחפץ ה' המותה לחסידיו לסבה נעלמה, צריך שיהיה לצדיק כל שהוא מהדברים אשר לא טוב עשות, שדרך שם ישלוט הדין, וכמו בר' עקיבא שמצא טעם להריגתו לצד ששמח לבו בדרשתו תוך ס' רבוא, שהיא דרך בו ישלוט הדין, ולעולם סבת מיתתו יקר בעיני ה' המותה לי' הרוגי מלכות למגן לבני ישראל לדורות... (ויקרא טז א)

אל תטמאו - ...ומזה בא שאנשים רעים וביתם מלא כל טוב, שאולי בא לידם מצוה שסגולתה הצלחת עולם הזה, וכן בעבירות יש שפורענותם יסורין באריכות הזמן, או ברחמנות וכדומה, הלא תראה רשעים שעמדו בתוקף רשעת כריתות ולא נכרתו, אלא שמשתלם בעולם הזה... ועונש הקאת יושבי הארץ רק על פרט אחד מתועבות האמוריים, ולשאר עונש אחר, ולא גילה פרט זה כדי להפחידם... (שם יח כד)

ואפקוד עונה עליה - כי מפועל הרע יתהווה הקטגור המשלם, ואמרו חז"ל כי תשלום הדין הוא מלאך מחבל שנברא מכל עברה ומשתלם עד שכלה באמצעות פעולת היסורין, כי כפי כח הנעשה במעשה הרע יהיה בנברא, וזהו לשון "ואפקוד", מינוי העוון על עושהו. (שם שם כה)

...והוסיף להפחידו מעניני עולם הבא, ואמר "ויראת מאלקיך" זו יראת עונש יום הדין, אני ה' זו תשלום שכר טוב של עולם הבא... (שם יט לב)

ואני אתן את פני - נראה כי יודיע הכתוב שמלבד עונש ההריגה עוד יהיה לו עונש לנפש, והוא אומרו והכרתי אותו, פירוש מענף נצר הקדושה, ונתן הכתוב טעם לב' עונשים אלו, "למען טמא וגו' ולחלל", הרי ב' פגמים שעשה, וכנגדן ב' עונשין, כנגד טמא מקדש ירגמוהו, וכנגד חלול שם קדשים גם הוא יתחלל ונכרתה נפשו מעמה. (שם כ ג)

ושמתי אני את פני - במקום שאין דין למטה יהיה דין למעלה, וכשעשו דין למעלה יפתחו גם כן פנקסי בני משפחתו, ויתעוררו הדינים על כל המשפחה. (שם שם ה)

...או נגד ג' כתות בישראל, כת הצדיקים נענשים אף על דקדוק בעשיית מצות והשתדלות בעסק התורה לשמה, ב' שאינם בני תורה אבל מושכלים, שאמר להם בחקותי תמאסו, ונענשים גם כן על חקים ולא על דקדוקים, וג' הסכלים נענשים רק על המשפטים. לבלתי עשות - העונש בא רק כשאין דעתם לחזור, או שהוא ידוע שלא יחזרו. להפרכם את בריתי - וכן יבא כל העונש רק למכעיס הכופר בעקר, ושאר המדרגות נאמרו רק להודיע המסובב לכך. (שם כו טו)

והאנשים אשר שלח - סדר הפלגת חטאתם, שמנע מהם אריכות אפים. דע כי לצד חמשה דברים יחרה אף ה' ויתנקם מהרה, א' אדם גדול וחשוב כי ימרוד, ב' אדם שחברתו נאה וחסודה והוא מתעוות והולך בדרך לא טוב, ג' כשיהיה לאדם הרגש גדול להעירו לבל יחטא, וכמעשה אותו שטפחו לו ציציותיו על פניו. ד' אם חטא והחטיא את הרבים, ה' אם יהיה חטא גדול ורחוק מטבע הרגיל, כחטא אמון... (במדבר יד לו)

את הנחשים - לצד שדברו במשה והוסיפו לחטא לדבר באלקים, שלח ה' בם מה שנולד מחטאם, כי מהעבירה יוצא מזיק... וכאן נולדו מחטאם ב' דברים, נחש ושרף שיש בו שנים, ממית אדם ושורף הנפש, ואמר "וישלח" על דרך "וישלחם ביד פשעם", הנחשים הם נגד מה שדברו במשה, שכל המדבר לשון הרע בחברו, ומכל שכן ברבו נחש מכישו, ונגד מה שדברו באלקים היו השרפים ששורפים הנפש. (שם כא ו)

וישוב חרון - שבית דין של מטה אין עונשים אלא לעושים בעדים והתראה, ואם יעשה ה' משפט יגוף גם עושים בלא עדים והתראה, וכשיצא המשחית ישחית גם לחושבי מחשבות רע, לזה אמר לו לעשות משפט, ובזה ישוב אפו לבל ישחית. (שם כה ד)

ומשלם לשונאיו - לשון רבים, ו"אל פניו ישלם" לשון יחיד, כי לא ישלם לרשע אל פניו אלא כשיראה שלא הוא בלבד שונא אלא גם הבאים ממנו, שבזה אין לו תקוה, ואם לא, ברא (בן) מזכה אבא ולא ישלם לו להאבידו... יתחכם ה' עמו ולא יאחר לו בעולם הזה לשלם עונשו, כדי שלא ירשיע עוד ותאבד צדקתו, אלא ימהר לשלם לו מיתה או יסורין כיון שיש לו תקוה שיזכה באמצעות בנו. (דברים ז י)

תחת אשר לא עבדת - עונש זה והבא אחריו עד "אם לא תשמור" הוא נגד ביטול מצות עשה, שרשם בפסוק "אם לא תשמור לעשות", ואמר "תחת אשר לא עבדת", פירוש לעשות מצות אשר צוך בשמחה, לזה "ועבדת את אויביך" וגו'... אתה לא רצית לטרוח להבין ולהשכיל סדר מעשה המצות, ישא ה' עליך גוי אשר לא תשמע לשונו וגו', וכן כולן... (שם כח מז)

והיה כאשר שש - לבל יאמר אדם אחר שידענו כי ה' אלקינו מדותיו כלן מדות חסד והרחמים מדותיו ימנעוהו מהאריך עוד בצרות, לזה הודיע כי שמחה היא לו, וכפי זה אין הטבע קץ משמחות, וכיוצא בזה אמר "באבוד רשעים רנה". (שם שם סג)

לעברך - ...שתבא סברא לאדם לומר שיעבר עבירה אחת שימרוד בעקר, ויענש עונש אחד ויותר נכון לו מהיות מודה בה' ובתורתו ויתחייב על ל"ו כריתות וכמה מיתות ועונשים, על כן נתחכם ה' והעבירם בברית לחייבם על כל פרט. (שם כט יא)

ואנכי הסתר אסתיר - ואף שיבואוהו כל צרות שבעולם, דמשעשו ע"ז עשו כל הרע, וכך שורת הדין נותנת, ודע שעל כל עבירה יש עונש, כמו שלכל מצוה שכר, אם כן העובר כל התורה או כנגדה ראוי לעונשין. (שם לא יח)

צדיק וישר הוא - הסדר הוא, מתחלה יושב במשפט, שעל משפט נברא העולם, וכשבא לשלם מתנהג על פי י"ג מדות דרחמים, ופירוש צדיק על קו הדין, וישר לפנים משורת הדין. (שם לב ד)

הלא הוא כמוס עמדי - פירוש הגם שבשביל כעס אויב נמנעתי לעשות בהם משפט המתחייב על מעשיהם, לא מפני זה יפטרו מעונש המגיע להם... על דרך אומרו נושא עוון, וכשיגיע לגדר שיאמר "נלאיתי נשא" יחתמהו באוצרות, וינקום הוא מעושי רשעה בהוצאת שמש מנרתקה, והוא אומרו "לי נקם ושלם", נקם לרשעים, ושלם שכר טוב לצדיקים. (שם שם לד)

מצודת דוד:

יד ליד - לא ימלט מגמול הרע, אבל זרע צדיקים נמלט לפעמים בעבור זכות מעשה אבות. (משלי יג כא)

זעום ה' - שחפץ במיתתו יכשל, כי לא יאיר עיניו בתחלת הפיתוי להבין סכלות הדבר. (שם כב יד)

אם יחלף - הענשים על חטא שוה שונים, כי הוא ידע - הכנת כל אחד מהם. (שם יא י ויא)

ואיש נבוב - גם כן יענש, שהיה לו להשתדל להחכים לבו. (שם שם יב)

ציה גם חום - גוזלים ומאבדים מהם מי השלג, כן השאול מאבד החוטאים מהר ולא יסבלו מכאוב החולי. (איוב כד יט)

הגר"א:

לרשע רע - שכשהרשע טוב לבריות הקב"ה מענישו בחסד. (ישעיה ג יא)

מחרב מזרם וממטר - ג' לגיונות שהקב"ה נפרע בהם מעוברי רצונו, וכן נפרע מסדום באש, במבול במים, בדור ההפלגה ברוח, ובמצרים בשלשתם... (שם ד ו)

באידכם - ג' צרות נגד ג' הרשעים, פתאים, ליצים וכסילים, ובכל צרה ב', בשמע על בואה, ובבואה, על זה אמר אלעג קודם הצרה ואשחק בבאה. (משלי א כו)

עונותיו - מצות לא תעשה, שכשמענישין על מצות לא תעשה יענישו בעידנא דריתחא גם על מצות עשה. (שם ה כב)

כל הון - יטול חלק חברו בגן עדן, ואין לו תקנה כי אם בגלגול ויקנה לו חלק חדש, מכל מקום יש לו תקנה. (שם ו לא)

משחית - כי ז' מדורי גיהנם לי"ב חודש, אבל בבאר שחת נשחת שם. (שם שם לב)

ברוב לקחה - אם עוד לא התפתה על ידי החבוק הולך - כיון שמדחה אותו מדרך חיים הולך מעצמו אחריה. פתאום - ובזה מוכן למיתה, חיבוט הקבר, כף הקלע וגיהנם. מוסר - חבוט הקבר השורף כארס כל אבר שנהנה מעולם הזה שלא במצוה. (שם ז כב)

ויש נספה - אם אין נותנים מה שצריך לתת לענים הקב"ה קובע את קובעיהם נפש. (שם יג כב)

שומר פיו - ב' ראשי עברות הן התאוה והדבור, וכנגדם ב' דינין, גיהנם וכף הקלע, והם במקום צר מאד, כמו שאמר שומר מצרות נפשו. (שם כא כג)

ערום ראה - רעה באה ונסתר, כי יש נספה בלא משפט עם אותם שנגזר עליהם. (שם כב ג)

רמה - היצר הרע משחק לו בשעתו ואחר כך יורה בו זיקים חצים ומות - ג' דינין הבאים על האדם, אש גיהנם, כף הקלע ועקרבים ומרירות... ובאין נרגן - שקטרוג יבא למעלה רק אם יש מחלוקת בעולם הזה, וכמו שאמרו, אחאב חטא יותר מירבעם, אך היה שלום ביניהם. (שם כו יט)

אכזריות - ג' דינין עוברים על האדם, מיתה במעשה, הקצף הגדול כשמניחים אותו בקבר ופוסקין דינו בדבור, ואחר כך מייסרין בגיהנם בעלי קנאה על שלא עשה דבר המלך. ולכן אמר חמה במעשה, אף בדבור, וקנאה המייסרים בגיהנם. (שם כז ד)

...ואמר בתלמידי בלעם יורשין גיהנם, שנשארין שם, והצדיקים רק עוברים במדור א' הנקרא שאול, ומשם יורדים הרשעים לבאר שחת. (שם כח י)

תניא:

והא דאמרינן בעלמא דמחצה על מחצה מקרי בינוני ורוב זכיות מקרי צדיק הוא שם המושאל לענין שכר ועונש, לפי שנדון אחר רובו ומקרי צדיק בדינו מאחר שזוכה בדין... (ליקוטי אמרים פרק א)

...אך מכל מקום קודם שחזר לקדושה הוא ס"א וקליפה וגם אחר כך הרשימו ממנו נשאר דבוק בגוף, להיות כי מכל מאכל ומשקה שנעשה תיכף דם ובשר מבשרו, ולכן צריך הגוף לחיבוט הקבר לנקותו ולטהרו מטומאתו שקיבל בהנאת עולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין אלא אם כן מי שלא נהנה מעולם הזה כל ימיו כרבינו הקדוש, ועל דברים בטלים בהיתר, כגון עם הארץ שאינו יכול ללמוד צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקליפה זו על ידי גלגולה בכף הקלע, כמו שכתוב בזהר פרשת בשלח. אבל לדיבורים אסורים כמו ליצנות ולשון הרע וכיוצא בהם, שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי, אין כף הקלע לבדו מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש, רק צריכה לירד לגיהנם, וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה, רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות מלבד עונש הכללי לכל ביטול מצות עשה מחמת עצלות בגיהנם של שלג כמבואר במקום אחר. וכן העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה, כמו שכתבנו בהלכות תלמוד תורה... אלא אם כן עושה אותן קרדום לחתוך בהן, דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה', או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו, וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן. (שם פרק ח)

...ולכן סדרו בקריאת שמע שעל השב לקבל עליו ד' מיתות בית דין וכו', מלבד שעל פי הסוד כל הפוגם באות יו"ד של שם הוי"ה כאילו נתחייב סקילה, והפוגם באות ה"א כאילו נתחייב שריפה, ובאות וי"ו כאילו נתחייב הרג, ובאות ה"א אחרונה כאילו נתחייב חנק, והמבטל קריאת שמע פוגם באות יו"ד, ותפילין באות ה"א וציצית באות וי"ו ותפלה באות ה"א וכו', ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עונות וחטאים, וביטול תורה כנגד כולן. (אגרת התשובה פרק ז)

נפש החיים:

...והעונש הוא כפי ענין הפגם שגרם למעלה, והפגם של כל אחד מגיע עד שורש נשמתו, כמו שכתב בתקונים סוף חמ"ג, מאן דפגם לתתא פגים לעילא לאתר דאתגזר נשמתיה... ואינו דומה המטנף חצר המלך למטנף פלטין של מלך, וכל שכן הכסא או בגדי תפארתו, וכל שכן הכתר, ואף שכל עולם שהוא יותר גבוה ונעלה אין בכח העון לפעול בו פגם ורושם גדול כל כך, עם כל זה עונשו יגדל יותר, כי מי שהוא ממונה לטהר ולצחצח כתרו של מלך, אם השאיר עליו אפילו אבק מועט לבד אין ערוך ודמיון לעונשו לעונש הממונה לנקות חצר המלך, אף אם השאיר או הניח בתוכו הרבה רפש וטיט. ולכן רבו משפטי ה' אמת בשינוי חילוקי העונשים לאין קץ, לכל אחד כפי מדרגת הפגם בשורש נשמתו מאיזה עולם חוצבה. גם לא יהיה שוה עונש שני האנשים, מטעם שלא היתה מחשבת שניהם שוה בעת עשיית העון, והפגם נמשך בה' עולמות, גם לפי ענין המחשבה בשעת העשיה, ואם האחד הדביק יותר מחשבתו להעבירה, ודאי שהוא ראוי לעונש יותר גדול, כי אז הפגם מגיע חס ושלום לעולמות יותר עליונים, ומטעם זה השוגג עונשו יותר קל מהמזיד, ולכן אמרו (יומא כ"ט) שהרהורי עבירה קשין מעבירה...

וכן אמר שלמה המלך ע"ה, "כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם" וכו', רוצה לומר שמלבד העונש על מעשה העון בפועל, עוד יביא האלקים ית"ש במשפט את כל מעשה לגלגל עליה לדונה גם על המחשבה הנעלמה, איך ובאיזה אופן היתה בעת העשיה... (שער א פרק יד)

וכשם שמאכל הגוף כאשר איננו טוב ואינו מתקבל אל הגוף אינו זן וסועד את הגוף, אלא נהפך בתוכו לפסולת וזוהמא וצואה, וגם הוא מתיש ומחליש את כל הגוף, כי על ידי זה אין הנפש מתפשטת בתוכו כראוי, ולפעמים יחלה מזה, כן הענין שהמעשים אשר לא טובים ורצויים חס ושלום המה נהפכים בתוך העולמות לפסולת ולכלוך כביכול, והוא התגברות כחות הטומאה והקלפות, הרחמן יצילנו, שנקראים קיא צואה... וזה שאמר בזהר חדש פרשת אחרי ס"ט א' בענין ירבעם כד עבד תרי עגלי, שאמר הקב"ה להמלאכים הרי כל שפע דהוה יהיב לכון אתהפך לכון בזוהמא, וגורם בזה פגם וחולי וקלקול גדול ותשות כח חס ושלום בהעולמות לפי ענין ואופן המעשה, ולפי מדרגתו בשורשו בהעולמות, כי אז באותן העולמות שאותן המעשים מגיעים עדיהם, אין ההתפשטות והתחברות עצמותו ית' בהם על השלימות האמיתי כראוי כפי כונת רצונו ית', דלא שרי באתר פגום, כל עוד אשר עדן חלאתה בתוכה ומצואתה לא רוחץ. ומאחר שכל העולמות בכלל הם מקושרים ומיוחדים כאחד, ממילא גם כל העולמות מרגישים מעט במקצת מזה הפגם, ואינם חוזרים לאיתן בריאותם ותקונם האמיתי כמקדם, עד אשר יתרוקנו אלו כחות הטומאה על ידי קיבול האדם עונשו הראוי לו... ואז ממילא מתרפא הפגם והקלקול של העולמות ונטהרים מחלאת זוהמתם וחוזרים לתקונם הראשון. או על ידי התשובה שלימה אמיתית... ומשם מתעורר ונמשך אור עליון קדוש, אשר הוא מי מקוה טהרה לרחוץ ולטהר כל לכלוך פסולת כחות הטומאה, והם בטלים וכלים, והוא ענין הכתוב, "אם רחץ א-דני את צואת בנות ציון", וכן "וזרקתי עליכם מים טהורים" וגו'. (שער ב פרק ז)

וכל כך הפליגו רז"ל בחומר ענשו של האדם שאפשר לו להתעסק בתורה ואינו עוסק, או שנה ופירש חס ושלום, עד שכרתוהו ברוח קדשם מעולם הבא לגמרי רחמנא ליצלן, כמו שכתוב בפרק חלק, (צ"ט א') כי דבר ה' בזה וגו', ר' נתן אומר כל שאינו משגיח על המשנה, ר' נהוראי אמר כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, וסיפיה דהאי קרא הכרת תכרת הנפש ההיא, ופירשו ז"ל שם לעיל מינה, הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא. השמיענו הכתוב חומר זה הכרת שאינו כשאר הכריתות האמורות בתורה על שאר עונות, אשר אף אם דינו חרוץ שהוא נכרת חס ושלום, עם כל זה לא איבד חלקו בחיי עולם הבא, שרק אותו הניצוץ הקטן של הנפש שעשה בו את העון הוא הנכרת מקישור ודיבוק החבל הנמרץ שהיה מקושר ודבוק עד עתה עד שורש נשמתו בקב"ה. אמנם כאן אמר הכרת תכרת, היינו שכל חלק בחינת נפשו איבדה חלקה בחיי עולם לגמרי חס ושלום, ואין לה חלק לעולם הבא כלל. וכן פסק הרמב"ם ז"ל להלכה... (שער ד פרק כד, וראה שם עוד)

ומרחקתו מן החטא, כבר פירשנו לעיל על מאמר חז"ל כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו חייו, ולכאורה יפלא, הלא גם באדם יש בו מדת הוותרנות, ומכל שכן בהבורא ית"ש. אבל הענין הוא על דרך משל, כמו שטבע האדם שאם יאכל דבר המזיק לו בודאי יזיק לו ולא שייך לזה מחילה, כמו כן הענין כאן, כי כל העולמות כולם מסרם הקב"ה שיהיה בנינם והריסותם וקיומם רק במעשה האדם, מחמת שבו כלולים כל העולמות, כמו שאמר נעשה אדם, היינו שכולם נתנו חלק בהאדם, ואם הוא עושה מעשה טוב גורם שמתרבה ומתווסף אור בכל העולמות כפי שרשו, וזהו שכרו שנותנים לו כל העולמות עם האורות שנתוספו על ידי מעשיו הטובים ומתעדן בהם, וגם בחייו הוא מסובב ומלובש בשעת מעשה באור מקיף של אויר גן עדן. ולהיפך אם קילקל מעשיו חס ושלום, אז הוא פוגם כפי שרשו בעולמות עליונים, כידוע ליודעי חן, והוא מוקף ומלובש בשעת מעשה ברוח טומאה מגיהנם, וכמו שאמרו חז"ל (סוטה ג') מלפפתו והולכת עמו, ומוכרח לקבל עונשו בגיהנם כפי גודל הפגם שלו, עד שיתרפא מחליו, ומפגם שפגם בנפשו. ולכן נקרא הגיהנם עלוקה, שהיא מוצצת הדמים הרעים ואחר כך מתה, כן מקבל עונשו על ידי אותן המזיקים שנבראו על ידי מעשיו, ואחר כך כלים ומתים. ולכן אין שייך לזה מחילה וותרנות, שכך טבעם. אבל מי שעוסק בתורה לשמה אינו צריך לכל זה, שאף על פי שהיצר רודף אחריו להחטיאו, התורה מרחקת אותו ממנו. (רוח חיים ו א)

הכתב והקבלה:

קרי - והענין שתלכו לקראתי בקשיות עורף, שתתכוונו לפגוע בכבודי ולהכעיסני, אף אני אתנהג עמכם על זה האופן, שאביא עליהם מיני פורענות הפוגשות בכם ביותר ותרגישו אותם היטב היטב, כי אינו דומה עובר עבירה לתיאבון לעובר עבירה להכעיס, שהעובר להכעיס ראוי לעונש מרובה, ולפיכך אין מן התימה אמרו "והכיתי אתכם שבע על חטאתיכם", שכפי הנראה לקתה מדת הדין, כי איך יתכן שיענש האדם על עון אחת שבעה עינים, ואולם באמת לא לקתה מדת הדין בבחינת שהעובר להכעיס שתים רעות יעשה, הא' שעושה פועל העברה שהיא מגונה מצד עצמה, הב' שמכעיס גם כן את ה' המצוה שלא לעשותה, שראוי אם כן שיענש גם כן בשביל ההכעסה, וזה הענין מתחלף בנושאים, שאינו דומה המכעיס את ההדיוט למכעיס את המלך, ושוב אין תימה שיענש בעל העברה על אחת שבעה או עשרת מונים, כי הכל לפי רוב מעשה ההכעסה, אף על פי שפועל העברה גופה כבר מוגבל בענשו בלתי מגיע לאותו עונש... (ויקרא כו כא)

בקנאו את קנאתי - ...כמו שהמצרף בהסרת הסיג והפסולת אין עיקר כוונתו לאבדו מצד עצמו כי אם אמנם רק ליציאת הכסף טהור ומזוקק, ככה אין תכלית כונתו ית' באבוד הרשעים מצד עצמם לנקום בהם, כי אם אמנם תכלית המכוון ממנו ית' הוא לבערם מן העולם בל ירשיעו את אחרים, ופשתה צרעת מחשבותיהם הרעות גם באחרים ויבחרו בדרכיהם הרעים, וכן העונשים הבאים על האדם אינם מצד הנקמה חלילה, כי אם לטהרו ולצרפו בל יוסיף להרשיע... כדמיון צירוף הכסף והזהב שאינו בעבור הסיג והפסולת מצד עצמו, רק מבחינת הכסף והזהב... (במדבר כה יא)

מלבי"ם:

מה עשית - הודיעו א', שהוא חפשי במעשיו והמעשה יתיחס אליך לא אלי. ב', הודיעו כי יש הבדל בעונשים בין החטא שחוטא נגד הדת האלקי או הנמוסי, ובין החטא שחוטא נגד הדת הטבעי כמו שהוא ברציחה, שהיא נגד הדת הטבעית. כי החוטא נגד הדת האלקי אין ענשו טבעי רק השגחי, אבל החוטא נגד הדת הטבעית ענשו טבעי, רוצה לומר שהטבע עצמו יענישנו, שלכן אמר על הרציחה "ולארץ לא יכופר וגו' כי אם בדם שופכו"... (בראשית ד י)

...ובמדרש (ב"ר ל"ה) אומר, "בין אלקים" זו מדת הדין של מעלה, "ובין כל נפש חיה" זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה. רוצה לומר שיש הבדל במדת דינו בין אם ידון את האדם לפי ערך החוטא, ובין אם ידון לפי ערך מי שחטאו כנגדו, שאם ישקיף על ערך מי שחטאו כנגדו, (שזה קורא מדת הדין שלמעלה), אם כן כשם שה' בלתי בעל תכלית, כן ראוי שיהיה עונש החוטא כנגדו בלתי בעל תכלית, ואף חטא קל גדול מנשוא, אבל אם נעריך את החטא לפי שפלות האדם החוטא, (שזה קורא מדת הדין שלמטה), ראוי שיסלח לו חטאיו, כמו שכתוב "כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו" וכדומה, ועל זה אמר שבעת שהיתה הקשת בענן יזכור ברית עולם, שמדת הדין שלמעלה, שזה קורא בין אלקים, ישפיל לרדת ולעיין על מדת הדין שלמטה, שראוי להעביר פשעיהם, לצד שהם "נפש חיה אשר על הארץ"... (שם ט טו)

ענוש יענש כאשר ישית עליו - רוצה לומר עונש ממון, שהוא סתם עונש, כמו שכתוב "ויתן עונש על הארץ מאה כיכר כסף" (מ"ב כ"ג)... (שמות כא כב)

ונתתי פני - הפנים יציירו ההשגחה העליונה, והשי"ת ישגיח לתכלית הטוב וקיום העולם, וכשאין הדור ראויים מסלק השגחתו, ונזכר בשם הסתרת פנים, כמו שכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני ומצאוהו רעות רבות", כי הם נעזבים אל המקרים, אולם לפעמים יהיה העונש השגחי, ואז יצויר העונש על ידי פני ה' והשגחתו, והם פנים של זעם, והעונש ההשגחי מכרית הנענש לגמרי... ויש הבדל בין הפניה לטוב ובין הפניה לרעה, שלטובה בא אחריה מלת אל, ופניתי אליכם, ולרעה בא אחריו שימוש הב' תמיד... (ויקרא יז י)

כי את כל התועבות - כבר אמר זה בפסוק כ"ח, רק שם דבר מעונש השגחי, כמו שאמר "ואפקוד עונה עליה", ופה הוסיף כי העונש ההשגחי לישראל הוא דבר יותר גדול, שהוא כריתת הנפש, ומה שתקיא הארץ אותם יהיה עונש טבעי... חוץ מהעונש שיגיע לכם מצד שנפשכם קדושה שהוא עונש כרת, שלא יצויר באנשי הארץ אשר לפניכם. (שם יח כז)

אף אני אעשה זאת לכם - רוצה לומר כמו שאתם משחיתים במעשיכם ומחריבים את הארץ, ומקלקלים סדרי הבריאה בתועבותיכם, כן גם אני אעשה זאת ואשחית ואחריב ואהרוס הכל... כי בעת שהורס מעשה ידיו נסתם המעין ומקור משחת וגם נביאיו לא מצאו חזון מה' מפני האף והחמה, ויש עונש שבא על ידי הסתרת פנים, שזה רק מניעות החסד והרחמים, ויש עונש השגחי שהורס ונותש בעצמו וזה באף ובקצף, וזה שאמר "אף אני אעשה", ואמר אף אני אעשה זאת, מלת זאת רומזת על דבר מיוחד, והוא על שמו הגדול ית', שכמו שהם חללוהו על ידי מעשיהם הרעים, כי יתחלל על ידי מה שיהרוס עולמו ויחריב ארצו ועירו ונחלתו... (שם כו טז)

אלקי הרוחות - ...שמצד הנפשות אין שורת הדין נותנת שישא בן בעון אביו וכל שכן איש בעון חברו, ואתה אלקי הרוחות ואין לך לענוש רק החוטאים לבד. (במדבר טז כב)

...אבל הענין כמו שכתבנו לעיל, שמי שחטא אפילו בשוגג נענש בעון אחרים שבסתר, ולכן צוה ה' שיאמרו הלוים את הארורים, כדי שהעובר יענש מיד, בשביל שלא יענשו אחרים על ידו, ואם לא היה הארור על ידי הלוים לא היה נענש מיד, כי אם היה העובר על דבר ה' נענש מיד היה מתבטל הבחירה... מה שאינו כן העובר בארור הנאמר על ידי אדם נענש תכף, כי על ידי זה לא תתבטל הבחירה, וכמו שמצינו במחלוקת קרח שנתקיימו מיד דברי משה... (דברים כז יב)

וחרה אפי בו - רוצה לומר כי החוטא ממין השני אין השם עוזבו תכף לגמרי, רק תחלה מסתיר פניו ממנו ומוסר אותו אל מקרי הזמן, ואחר שעדיין יש תקוה שעל ידי היסורין ישוב בתשובה, וכשרואה שאינו שב יחרה אפו עליו תכף ביום ההוא. ועזבתים - תחלה לגמרי, ואחר כך והסתרתי פני מהם - והיו תחת המקרה, וממילא והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות. (שם לא יז תורה אור)

אמנם יודע אני שאינך מענישם כדי שרמה ידך, שתשאר הבחירה חפשית, אולם במלא סאתם עליך להענישם מב' טעמים, על מה שעשו לעמך בקנאת עם, ב' אש צריך - שהרבו מאד לפשע. (ישעיה כו יא)

והנחתם שמכם - לא תמותו תכף רק ברוב יסורים עד שישבעו בכם לאלה. והמיתך - כל אחד במיתה משונה אחרת. (שם סה טו)

לטובה - שפעמים בא העונש על ידי הסתרת פנים, ואז העונש בא מעצמו, ומתפללים לטובה, שלא יסתיר השגחתו. ופעמים העונש השגחי, ואז מתפללים שלא ירע, ואין מספיק צום וקרבן נגד גזר דין, אלא צריך תשובה גדולה, וה' אמר לו שאין העונש בא מצד הסתרת פנים אלא השגחי. (ירמיה יד יא)

מושלים את המשל - אמרו חז"ל ד' גזרות גזר משה, ובאו ד' נביאים ובטלום, משה אמר פוקד עון אבות וגו', ואמר יחזקאל "הנפש החוטאת היא תמות", שפוקד עוון מאמר על ע"ז, ובימי יחזקאל בטלו אנשי כנסת הגדולה יצרא דע"ז, ולא היתה עוד סבה למשל הזה. (יחזקאל יח ב)

כי לא יעשה - ואם תאמרו שלא שבתם כי כבר נגזרה גזרה, ה' לא יוציא הגזרה לפועל עד שיודיענה על ידי הנביאים, כדי שישובו ויבטלו הגזרה. (עמוס ג ז)

תשכחני - בעת יגדיל לחטא יסלק השגחתו לגמרי ומסור למקרה בכל עניניו. תסתיר פניך - בחטא קל יענישהו על ידי הטבע, עד שנראה כאילו הוא במקרה. (תהלים יג ב)

תפלה למשה - הוא על קוצר ימי האדם, ומזמור שאחריו תשובתו, שהפגעים באים רק על מי שאינו חוסה בצל ה'. (שם צ א)

כסילים - יודעים חוקי החכמה, וסרים מהם בעבור תאותם, והם מזידים לכן יאבדו לגמרי, והפתאים השוגגים יש להם חלק לעולם הבא. (משלי א לב)

לא ינקה - עונשי ה' ישיגו הרע בהשגחה פרטית שלא על ידי אמצעי, עד שבא יד ליד - כנותן מידו לידו, כי אם יבא העונש על ידי שליח הטבע פעמים לא יגיע אליו, כגון אם שעתו מצלחת ומזלו עומד לו, ומפני ההשגחה יכול זרע צדיקים להמלט, כי השליח אינו מבחין בכך. (שם יא כא)

חטאים תרדף רעה - ואין עונשם מה', כי מאתו לא תצא הרעות, אלא משל למלך שציוה עבדיו שלא יאכלו מהסם, ואכלו. (שם יג כא)

כפי מהללו - שתלמיד חכם שגגות נעשין כזדונות, ויצרפו יותר. אם תכתוש - אמנם לאויל לא יועילו יסורין, כי אינו מאמין בחוקי החכמה אלא במקרה. (שם כז כא)

רש"ר הירש:

דמו ישפך - בית דין מכין ועונשין על פי דין תורה, אולם תכלית העונש אינה להרתיע ולא להשיב לרשע כגמולו... הנה אין בית דין עונשין על פי ראיות נסיבתיות ולא על פי הודאת בעל דין, אין עונשים אלא בעדים והתראה, דבר זה לא יתרחש לעתים תכופות, ופושע זהיר ישתמט מכך בנקל. ועוד רוב הפשעים בממון, ובכללם גם גזל, אין עליהם כל עונש ואף לא קנס כספי אלא חובת תשלומין בלבד. רק בארבע עונשים נאמר "וכל ישראל ישמעו ויראו", בעדים זוממין, בבן סורר ומורה, בזקן ממרא ובמסית ומדיח. ודוקא ארבעה אלו יוצאים מהכלל, עצם המעשה ותוצאותיו אינם כה ראויים לקללה... בהתחשב עם התוצאות הקשות שיכולות להיות למעשיהם - הקלים למראית עין, משום כך מקפידה התורה שכל העם ישמע, כאן ההרתעה היא הטעם, ואם כן אין תכלית העונש הרגיל להרתיע.

כמו כן אין להוכיח מהכתוב "עין תחת עין" שתכלית העונש לגמול לרשע כגמולו, מפי השמועה למדנו שעין תחת עין משמעו ממון, פיצוי כספי מדויק. אמור מעתה "עין תחת עין" רק מגלה את היסוד הגדול של דיני העונשין בתורה, זכותו של אדם שמורה לו רק במדה והוא מודה גם בזכות חברו. הוא מקפח את זכותו, משפגע בזכות חברו, הוא מחזיר את זכויותיו לעצמו, משיפצה את חברו או נשא בענשו. כך תיקן את העוול תיקון אובייקטיבי, או על ידי הודאה עקרונית... (בראשית ט ו)

האף תספה צדיק עם רשע - ...אברהם בטוח שגם אם נגזרה כליה גמורה על סדום, הצדיקים שבקרבה ימלטו, אפילו אחד מרבבה. אולם יודע אברהם את נפש הצדיק... הוא היה סובל יסורי מות באבדן כל נפש, אשר להצלתה חתר ולהצלתה קיוה. עתה הוא שוקל בדעתו, האם אין להתחשב גם בצער זה שהצדיקים מצטערים בצרתם של חבריהם לשעבר, האם אין בכך משום ספות צדיק עם רשע, משום הענשת הצדיק אגב ענשם של הרשעים... (שם יח כה)

אם נתבונן בחוק זה, שדבר ה' העמידו בראש חוקותיו, נראה שאין חוק אחר העשוי כמוהו לגלות לנו את מגמתם ותכונתם של חוקי התורה, הרי זה המקרה היחיד שבו גזרה התורה עונש של שלילת חופש, התורה ציותה להביא את העבריין לתוך בית משפחה, כדרך שאנו היינו נוהגים לגבי קטין עבריין, על מנת לתקנו. והנה בכמה סייגים הקיפה התורה את מעמדו של העבד באותה משפחה, כדי שלא תדוכא התודעה המוסרית שבנפש העבריין, כדי שלמרות מעמדו המושפל עדיין יחוש שרוחשים לו כבוד, ונוהגים בו מנהג אחוה...

גם במקרה יחיד זה שבו גזרה התורה על שלילת חופש בשל עבירה אין לראותו כעונש, גנב הנמכר בגניבתו חייב להחזיר רק את ערך הגניבה, דין זה אינו אלא מסקנה מחובת התשלום המוטלת עליו, וחובת התשלום איננה עונש, אלא ביטול העבירה, כי אין כפרה לאדם ששלח ידו ברכוש חברו כל עוד לא שילם את ערך הנזק... (שמות כא ו)

ונתתה נפש תחת נפש - אתה, קהל ישראל חייב לתת נפש תחת נפש. מי שחייב לשלם עליו מוטלת חובת התשלום, ואפילו לא נתחייב לכך בבית דין, בית הדין אינו גוזר עליו אלא את שיעור התשלום, אך התשלום עצמו מוטל עליו. לא כן החייב מיתה, לא עליו החוב למסור את נפשו, ואפילו נמנע ממנו הדבר, "אין אדם משים עצמו רשע"... החיים והמות ביד אלקים לבדו, ובמקרים מיוחדים ביד הצבור. (שם שם כג)

והיה אם בן הכות - מלקות בדיני ממונות נדירים מאד, רק בהזק פחות משוה פרוטה או עברה במשכון וכו'. המצוה באה כאן להורות רחמים על העברין, שלא יכוהו יותר מדי. המכות והעונש אינם להשמיד כי אם לחנך כבן, לכן נאמר "אם בן הכות". (דברים כה ב)

והפלה ה' את מכותך - הסבל שיפגע בך ובבניך יבא באורח פלא, והוא יעיד בבירור על ה' ועל הנהגתו. הוא יגלה את השם הנכבד והנורא שלא שמת לבך אליו, כל מכה שתפגע בך בניגוד למנהגו של עולם תהיה לך לאצבע אלקים, והיא תראה לך שעדיין ה' שם את עיניו עליך... היא תהיה אצבע אלקים לכל באי עולם, והיא תספר להם על הא-ל היחיד והמיוחד שלא ידעוהו, ועל חובת האדם כלפיו. (שם כח נט)

אש לפניו תלך - תכלה הרע, ועם זאת האירו ברקיו - העונש לרשעים יביא הכרה לצדיקים. (תהלים צז ד)

העמק דבר:

קול דמי אחיך צועקים - דבאמת היה הורג בשוגג, ולא היה מגיע לו כי אם עונש גלות של נע ונד, כי טעה בדברי ה', אבל הצעקה גרמה להתקלל ולנקום. (בראשית ד י)

לא אוסיף - שיהיה רעב של כליה בכל העולם, כי משפטי ה' תכליתן להגיע למוסר וטובת האדם, אבל יצר לב האדם רע, ויבואו מזה אך לגזל וחמס... ויעניש רק במקום אחד, שיכול להביא מזה מוסר למדינה אחרת. (שם ח כא)

מיד כל חיה - מבואר בקהלת ח' שהקב"ה עושה דין וחשבון אפילו עם אילני סרק, אפילו עם מקל ורצועה על ידי אדם שניזוק על ידם. (שם ט ו)

ויבואו המלאכים סדומה - ...וסיבב הקב"ה שיגיעו לידי חטא חמור, ויענישם על פי מדת הדין, וכן כשרצונו להגביה קרן אומה או אדם מזמין לפניהם מצות ומעשים טובים. (שם יט א)

ויחזק ה' את לב פרעה - בלי שום סבה אלא דרך פלא, ומלמדנו כמה מתעלל ה' עם הרשעים להעבירם על דעת אנושי להוסיף לחטא כדי לאבדם. (שמות יא י)

וברוב גאונך - כשרוצה להראות גאון עושה יותר, תהרוס קמיך - שנרדפים ונסים בז' דרכים ועדיין נשארים מהם. תשלח חרונך - ובשעה שעושה בחרון יאכלמו כקש - לא נשאר איש מהם, ועדיין במיתה קלה. וברוח אפיך - כשהכעס עוד יותר גדול עושה פלא לצערם וליסרם. (שם טו ז וח)

והרגתי אתכם בחרב - בשעת חרב ומלחמה עידן ריתחא וסכנה ואז העונש מצוי, ודרך הכתוב לתפוס העונש היותר אפשר שיחול בזה... (שם כב כב)

אשם הוא - טעם שהחמירה תורה באשם ספק שהוא יקר מחטאת, שכל שעונשו קל בידי שמים נענש בעולם הזה, דנוח לאדם יותר, והאשם המגן עליו מיסורין אלו בעולם הזה יקר יותר. (ויקרא ה יט)

ושמרתם - הויות התלמוד משמר מעריות, ואם שוקדים בתורה מועיל שלא יגלו אלא יענשו בארץ... (שם כ כב)

ומשלם לשונאיו - שאינו רוצה בהשגחת ה' ועושה להכעיס כדי להרחיקו מעליו, והב' שקשה עליו שמירת המצות ונקרא מומר לתיאבון, והיינו שאמר לשונאיו דהיינו ב'. אל פניו ישלם - אף על גב שקשה לו, מכל מקום ישלם לו להאבידו - לשון יחיד, לעושה להכעיס. לא יאחר לשונאו - לעושה בתיאבון שלא הגיע לענוש להאבידו. (דברים ז י)

להשמיד אתכם - אף שמתחלת הבריאה אהב אתכם מחמת שנשמות ישראל חלק א-לוה ממעל, מכל מקום נוח לפניו להשמיד אתכם, מכל שכן שלא יפלא שיעשה הארץ שממה כשיהא הדין נותן כך. (שם ט ח)

אתם נצבים - בא ללמד שאין הדין וחשבון של כל אדם שוה, ויש בזה ז' מדרגות, ראשיכם זקניכם וגו', כל אחד נדון כפי השאלה שה' שואל מעמו. ואמר נצבים היום - שבאמת כל ראש השנה ויום הדין נצבים כל ישראל בסדר הזה... (שם כט ט)

לעברך בברית - ...הוא גם פיוס על הגלות המר, שאינם דומים לאומות העולם שנדונים בכלל, ואם היו באים עליהם צרות כאלו לא היה נשאר מהם כלום, מה שאינו כן בישראל, דמכל מקום כל אחד נידון לפי מעשיו בפני עצמו, וכשם שאם מגיע לאחד הרבה צרות לא היה כדי להתרעם שמסתמא עונותיו גרמו, כן כשמגיע להרבה בני אדם צרות מרובות מכל מקום כל אחד נידון בפני עצמו, ומי שאינו ראוי להענש נמלט בהשגחה. (שם שם יא)

ולא אתכם לבדכם - עוד פיוס על חומר הענשים, שמזה יוודע לכם שהקב"ה אינו רוצה לעזב אתכם בשום אופן לדורי דורות, שאם האדון רוצה בשמוש עבדו מושיבו במאסר זמן מועט אבל מכהו הרבה פעמים, כדי שיזכור ולא יחטא... ומזה שהקב"ה מעניש אתכם ביסורים כל כך הוא אות אשר לא אתכם לבדכם אנכי כורת וגו'. (שם שם יג)

...אבל באמת נכרת זה הברית גם על קיום תלמוד תורה בכלל, ויש מקום לומר כי אם יהיה לבב אחד מישראל פונה היום שלא להיות עוסק בתורה ושלא להקים אותה ברבים יהיה בעונשין הללו, ובאמת אין העונש הנורא הזה על זה הפרט, אלא אם כל ישראל מסרבים חס ושלום, דאז אבדה הארץ, אבל אם איזה יחידים מסרבים אין עונשו גדול כל כך, שהרי אין תלמוד תורה בטל בזה, משום הכי פירש שאין עונש היחידים אלא על זה הפרט של ע"ז. (שם שם טו)

והנגלות לנו - מה שגלוי לנו מהכל הוא או שעוד ידו נטויה עלינו, ועלינו לשוב, ב' שהעונש היה עיקר הגלות על ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, וחורבן הארץ עיקרו על ביטול תורה, כבנדרים פ"ח א'. (שם שם כט)

מכעס בניו ובנותיו - קטנים של הדור, שזה העונש הגיע בהשתמשות שדים, שיש להם רשות להרג קטנים רחמנא ליצלן. (שם לב יט)

משך חכמה:

יומת - הוא בדרך כלל מיתה בידי שמים ולא מות יומת שהוא בידי אדם, כי בטרם הוקם המשכן אין כאן במשפט דיני נפשות, ובעגל דנם כבני נח הנהרגים על ע"ז... (שמות לה ב)

עונה בה - לר' ישמעאל בה ולא בבנים, שה' ממצה הדין באבות, ולכן מקדש א' שהיה בעון ע"ז לא שלט הדין בבנים, מה שאינו כן במקדש שני, שהיה בשביל שאר עבירות. והטעם שבע"ז נכרת מעולם הבא ונפסק החבל, והוסר מהאומה לגמרי, על כן אין התיחסות החטא לבניו. (במדבר טו לא)

אשר לא ישא פנים - כי המורד במלך עיקר החטא המרד, וכאן המעשה עצמו, שקניני האדם או אבריו מעידים עליו, או המלאכים המלוים אותו יצר טוב ויצר הרע נטמאו, וכמו כן לא יועיל לרופא לסלח לחולה האוכל דברים מזיקים. (דברים י יז)

וענשו אותו - לשון עונש כתוב כאן ובדמי ולדות (שמות כ"א) שבשניהם נענש בב' ענשים, דכשהרג האשה בלא שנתכוון חייב מיתה בידי שמים. (דברים כב יט)

אם לא תשמע - ואחר כך אומר "כי לא שמעת", כי על שלא שמע בעת הצרות אינו נדון, שדקדוקי עניות מעבירין האדם על דעת קונו, אבל בברכה מקבל שכר על ששומע בעושר ואינו מגביה לבו. (שם כח טו)

תורה תמימה:

ויוציאה מחיקו - טעם האיחור בבא העונש, כי אולי בינתים יעשה תשובה. (שמות ד ו)

מוהר"ן:

"ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" (תהלים ס"ב), היינו שהוא חסד גדול מאת השי"ת שהוא משלם לאדם מדה כנגד מדה, שעל ידי זה הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא שפגם בו ולשוב בתשובה. אך דע, שעיקר מה שמשלם השי"ת מדה במדה הוא בארץ ישראל, כמה שכתוב "יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו" (איוב כ'), ארץ היינו בחינות ארץ ישראל היא מתקוממה לו ושם נתגלה עונו, כי שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו מדה כנגד מדה. וזה שכתוב על ארץ ישראל (במדבר י"ג) "ארץ אכלת יושביה" ראשי תיבות אתה תשלם לאיש כמעשהו כנ"ל, ועל כן היושבים שם בארץ ישראל יש להם על הרוב יסורין מחמת שממהרין שם לשלם לאיש כמעשהו. (קפז)

שפת אמת:

בברכות וקללות של הר גריזים... כי לא היה בכח היסורין והעונשים לחול על בני ישראל, רק כי המה קיבלו אותם מעצמם ומרצונם, וזה המשך הפסוק שיאמרו הלוים ארור וגו' וענו וגו' אמן, אחר כך כתיב והיה אם שמע, פירוש שכל זה קבלו עליהם בני ישראל ברצונם. קל וחומר ממה שמצינו בגדולי ישראל שקראו ליסורים לבא עליהם לכפר על בני ישראל, מכל שכן כללות בני ישראל בודאי קבלו עליהם העונשים אם יעברו חס ושלום רצונו... (כי תבא תר"מ)

שם משמואל:

ויש לומר בטעם הדבר שנשלח מלאך של רחמים לסדום, בעוד שלפי מעשיהם הרעים מגיע להם אשר מלאך אכזרי ישולח בם, אך הנה סדום היא מנחלת ה', ואם כן אם הם חטאו וקאה הארץ אותם, הארץ מה חטאה, והיה לחזור טבעה הטוב אחרי אשר נדונו החוטאים... אבל הטעם כמו שכתב הרמב"ן שיהיה למשמרת לאות לבני מרי, ועל כן לעתיד לבא שהרשעה כולה כעשן תכלה נאמר ביחזקאל (ט"ז) "ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה" וגו'... ועל כן לא נשלח שמה מלאך אכזרי שלא ישחיתה לגמרי... (בראשית וירא תרע"ב)

ברש"י מן הבהמה... וכהא דאיתא בספר המגיד לב"י בענין שני עונשין אלו, היינו גיהנם וגלגול, שהנפש החוטאת שדבוק בה החטא מאד, אם היתה מתגלגלת כמו שהיא ועונה בה היה החטא שדבוק בה מושך אותה לעבירות גדולות, בכמו אלה בסוד עבירה גוררת עבירה, ואם היה המירוק שלה בגיהנם לבד טרם שהגיעה לתכלית המירוק, היה אש הגיהנם אוכל אותה לגמרי, על כן העצה שלא תתמהמה בגיהנם עד גמר הכיבוס, אלא מעט להחליש כח העבירות שבגלגול לא תימשך עוד לעבירות. ויש לומר דנפש שיש בה העונות הנה העצה שתתגלגל מקודם בבעל חי למרק העון, שבהן אין חשש שתוסיף להרשיע עוד יותר, כי אין בבעל חי זכות וחובה, ואחר כך יעלה לה הגיהנם לטבילה להטהר מטומאתה. ומאחר שעדיין אינה טהורה לעלות לריח ניחוח על כן מזדמנים לה פסולים אלו לדחות מהקרבן עד שתיטהר מקודם. (ויקרא תרע"ג)

במדרש רבה אם בחקתי תלכו... וזהו שאמר שהברכות הן מאל"ף עד תי"ו, שהן כל כ"ב אותיות התורה, והקללות הן מוא"ו ועד ה"א, היינו דהנה יש עונשין שהם בכונה כאב הרודה את בנו, ויש עונשין שהם בהסתרת פנים, כמו שכתוב "והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות", ובודאי העונשין שעל ידי הסתרת פנים גרועין יותר, שהעונשין שהם כאב הרודה את בנו בידוע שרחמי האב על הבן, ואם יוסיף להכותו הוא יוסיף בהמיית מעיו עליו ובכל צרתם לו צר, כי יגדלו רחמי האב על הבן, אבל העונשין על ידי הסתרת פנים והמכים הם אכזרים, ולא ירחמו על הצועק מכאב לב, אין לך קשה הימנו. ובמדרש (ויק"ר י"א) אין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר בה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". והנה מובן שהסתרת פנים שהיא סילוק שכינתו ית"ש מתחילה ממטה מטה בראשונה.. .אבל העונשין שבכונה משתלשלים ויורדים ממעלה למטה, ומאחר שד' אותיות הוי"ה בכל דבר, אם כן עונש הסתרת פנים שהוא ממטה למעלה מתחיל מקודם בבחינת ה"א האחרונה שבד' אותיות הוי"ה שבאדם, ואם יוסיף להסתיר פניו ויוסיף לסלק שכינתו ית"ש הוא עד וא"ו שבאותיות הוי"ה שבאדם, והנה הוא מה"א אחרונה עד וא"ו, אבל כשהעונשין הם בכונה הם משתלשלים ממעלה למטה, אם כן הו"א קודם הה"א, ועל כן כשהסתכל דוד שהקללות הן מוא"ו עד ה"א הבין שאינן בהסתרת פנים חס ושלום, אלא אף הקללות הן בכונה וברחמנות. ובא ר' אבין והוסיף לאמר שאם זכיתם, היינו כשיעשו תשובה, הריני הופך לכם את הקללות לברכות, שהעונשין שעל ידי כונה מוסיפין רחמנות כנ"ל, אלא שבשעת העונש אי אפשר לצאת הרחמנות לפועל, אבל אחר התשובה תצא הרחמנות לפועל ונעשות מהקללות עצמן ברכות. (ויקרא בחקותי תרע"ה)

ונראה דהנה ענין הברכות... והנה בתוכחות כתיב (דברים ל"א י"ז) "והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות", כי ה' הטוב חפץ לעולם להיטיב וצופה בטובה ואינו צופה ברעה, וכאשר בא ההכרח לענוש, הוא בהכרח על ידי הסתרת פנים, ואז כשנסתלקה השמירה ממילא באה הרעה ונדבקה בעושה הרעה, וגם זה הוא ברחמים רבים ובמדה ובמשקל, כי באם היה סילוק השמירה לגמרי לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, וכבמד"ר (פרשה זו) אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו כמה אלפים מזיקין וכו', ומכל מקום כמדת הסתרת הפנים וסילוק ההשגחה באים העונשין. והנה הוא היפוך ענין הברכה, היא חיבור השי"ת בנבראים, והתוכחות והעונשין הם סילוק השי"ת מן הנבראים, ואם כן הם שני הפכים בנושא אחד. וכל זה קודם העונשין, אבל אחר שכבר נעשה מעשה העונש, אז אדרבה מתעוררת למעלה חמלה יתירה על האדם, וכמו שכתוב "בכל צרתם לו צר", וכן (תהלים צ"א) "עמו אנכי בצרה", אם כן נאותה הברכה לענינו, וזהו שמברכין על הרעה... (שם ראה תרע"ז)

ונראה דהנה במכילתא... וקבלו עליהם עונשין בשמחה. ויש להבין לשמחה מה זו עושה.ועוד דהעונשין הם בשביל החטא, ואם כן איך אמר שבשביל שמקבלים עליהם עונשין בשמחה מקבלין שכר, הלא מגיע להם עונשין, ואיך תאמר שמקבלין שכר? ונראה דהנה בכתוב שם "ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה" וגו'. ויש לדקדק בלשון "ועתה", וברש"י בשם המכילתא, אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות... באופן זה היתה ההבטחה נמי לישראל בכללם, שאף שיחטאו יפקוד בשבט פשעם ובנגעים עוונם, ואף על פי שחטא ישראל הוא, ובשום אופן לא יכלו חס ושלום מהיות גוי עומד לפניו ית"ש כל הימים... והנה מדת הדין אומרת נפש החוטאת היא תמות, אך מפאת מדת החסד למען ישארו ישראל בעלי ברית להשי"ת ולהחיותם ולהיטיב אחריתם הוא פוקד בשבט פשעם... ונראה שזאת מדת גבורה שבחסד, וזהו "בדין חסוך", אך ידוע דכל המדות העליונות מתעוררין על ידי אתערותא דלתתא, ועל כן מדה זו להגביר על מדת הדין האומרת נפש החוטאת היא תמות, היו צריכין ישראל לעורר בסוד (תהלים ס"ח) "תנו עוז לאלקים", והיינו במה שישראל מקבלין את העונשין בשמחה ובפנים שוחקות, ודמה בעיניהם כחולה שעלתה בו נומי והוא נוטה למות, ועבר בעיר רופא המלך וחמל על האומלל הזה וסר אל ביתו ועשה לו ניתוח קטן או השקהו סמי מרפא והעמידהו על רגליו בריא אולם, ששמחה גדולה היתה לאיש החולה, אף שהיו לו יסורין בעת הניתוח, או המשקה המרפא היה מר לחכו, ונותן אלפי תודות לרופא שחמל עליו. כן הוא הענין שישראל מקבלין העונשין בשמחה, באשר יודעין שאלו היסורין הם לנקותם ולהחיותם להיטיב אחריתם, בזה עצמו מעוררין מדת גבורה שבחסד, וכמו אם רחמניה שרוחצת את צואת בנה לנקותו, שבודאי מהדרת ומחזרת אחר אופנים שונים להקל היסורין מן התינוק, כן כביכול למעלה נהפכה מדת הדין לרחמים, ומתקיים בה "ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך". וישראל נשארים נצחיים לעם להשי"ת. וזהו שבמכילתא שאמר להם אם אתם מקבלים עליכם עונשין בשמחה הרי אתם מקבלין שכר, היינו שהשכר הוא, שאפילו יחטא חס ושלום, שתיהפך להם מדת הדין לרחמים, וכרחיצת אם רחמניה לבנה כנ"ל, ובאם לאו שלא יקבלו העונשין בשמחה, הרי אתם מקבלין פורענות, היינו שמדת הדין לא תיהפך לרחמים וממילא תעשה את שלה חס ושלום.

ונראה שבזה שישראל בתחילת כניסתם לברית קבלו עליהם עונשין בשמחה, פעלו שלעולם תהיה ההנהגה עמהם במדת גבורה שבחסד כנ"ל, שהרי על דעת כן היתה הכנסתם לברית, וכך היו התנאים, ואף שחס ושלום יהיה באחד הזמנים שתחשכנה עיניהם מראות ולא יהיו בבחינה זו לקבל העונשין בשמחה, ולא יהיה בכחם להפך מדת הדין לרחמים, מכל מקום תהיה ההנהגה עמם במדה זו, ובזה הם בטוחים שישארו נצחיים. (שם נצבים תרע"ז, וראה שם עוד)

ר' צדוק:

...כי היות המיתה היא נגזרה לאדם מצד החטא והעברת רצון הבורא שהוא הטומאה, ולכך העונש שמגיע על זה הוא גם כן מן הצד (הטומאה), כי מצד הטהרה לא היה העונש שהרי העונש הוא רק לעוברים ודבוקים בדמיון. אבל מצד האמת הרי השי"ת יחיד ומיוחד ואם כן אין כאן דמיון כלל, ואיך אפשר לעבור על דבריו כלל ואיך יגיע עונש, רק העונש הוא גם כן מאותו צד הדמיון וההעלם שיסד השי"ת, ולכך המת מטמא לפי שיש בו טומאה על כרחך, שלולי כן לא היה מת שהוא היפך הדביקות באלקים חיים... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד סה)

כשאדם נע ונד אף על פי שמדמה שהוא צריך לכך לטובתו מכל מקום ודאי חטא ברציחה (דוגמת קין), ולאו דוקא רציחה ממש אלא דוגמתו, כגון אחוורי אפי (הלבנת פנים) שדימוהו רז"ל (ב"מ נ"ח) לרציחה, וכן מצער לחבירו צער קשה כיוצא בו, וכן הנחמים באילים כדרז"ל (נדה י"ג), וכשנשקט ונקבע במקום ידע כי תיקן זה. ולפעמים תפלה מכפרת מחצה, כמ"ש בקין "וישב בארץ נוד"... וכאשר אין חן מקומו עליו והוא כגר ונודד שם עדיין לא נתכפר הכל עד שיהיה חן מקום עליו. (חלק ב צדקת הצדיק פב עמוד כג)

...אבל העונש הוא הפרדת הטוב ונשאר הרע לבדו, ממילא אבדו הנאותיו והרגשותיו לאמר לרע טוב ונעשה רע גמור. וכמו במיתת האדם שזהו תכלית עונש הניכר בעולם הזה שכשנפרד חיותו ונשאר החומר עפר מן האדמה. וכן דין דלעתיד על ידי השמש המאיר לצדיקים ורשעים אין יכולים לסבול ובזה נידונים, כי כאשר מגיע תוקף אור הוא קולט הטוב אליו והרע נפרד לפי שאין יכול לסבול תוקף אור הזה... (חלק ה רסיסי לילה עמוד קג)

ויש להבין, בשלמא שכר מצוה מצוה היינו שיוסיף לעשות רצון השי"ת, אבל שכר עבירה עבירה שגוררת עבירה, אוי לאותו שכר, עונש מיבעי ליה למיתני... אך מצינו בפסוק גם כן שקילל דוד המלך ע"ה לשונאיו ואמר "תנה עון על עונם", דמשמע שיסייעוהו לרע, ואיה המדה, דבא לטמא רק פותחין לו ולא מסייעין. אבל שונאי דוד היו תלמידי חכמים, והיו סבורים שעושים כדין, וצדיקים גמורים הם בזה שעושים, שהיצר הרע הטעה אותם כדרכו לומר לרע טוב, ודוד המלך ע"ה רצה שישובו בתשובה, ואיך יחזרו בתשובה והם צדיקים בעיניהם? ועל כן בקש מהשי"ת תנה עון על עונם, שיהיה עון זה גורר עון מפורש, והיינו שיכשלו בדבר שידעו שהוא עון.. ויתנו אל לבם שמה שרודפים לדוד גם כן חטא ועון... (פרי צדיק בשלח יד, וראה שם עוד)

חכמה ומוסר:

נתעוררתי בתשעה באב העבר בעת הקינות... הרבה למדנו משם, שני דברים הראנו השופט צדק לדעת הפעולה ושמירת הפועל, הראנו לדעת תוקף החטא, עד היכן כחו מגיע לענוש כשנתמלא סאתו, בלי חמלה וחנינה כלל, חס ושלום, כביכול באכזריות וחמה שפוכה, ולהבין, אם כך בזה העולם אשר שיתף מדת הרחמים למדת הדין, כל כך תוקף החטא לענוש ולהשיב נקם לעובר רצונו חס ושלום, כמה יהיה תקפו בעולם הגמול, לאשר יצא דינו, חס ושלום, לדין ולא לרחמים, כי אין מרחמים בדין, תסמר שערות בשר האדם בזכרו זאת, תוקף החטא, ואם לרבים כך, ליחיד חס ושלום על אחת כמה וכמה. (חלק א צו)

דבר חדש למדנו מפרשה מפורשת בתורה, הנה כלל בידינו להעביר על מדותיו, ואמרו ז"ל (יומא כ"ג) כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ועם כל זה יש ענינים שלא ניתנו למחול, אף לאב רחמן נגד בניו הנכבדים הגדולים אשר ראוים למחילה, וטבע האב בלאו הכי שלא לדקדק עם בניו, וכל שכן לחשובים מופלגים, עם כל זה כך היא המדה לכבוש רחמיו ולא למחול אף עם עשה תשובה, וכל שכן חלילה בלא תשובה. הנה ידוע גודל ערך מעלת השבטים עד שנקראו שבטי י-ה... והנה ראובן חטא במעשה בלהה, ואמרו רז"ל שבת נ"ח, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, כי הכתוב מעיד תיכף "ויהיו בני יעקב שנים עשר", עם כל זה לא מחל לו אביו הנביא על זה, וגילה לו פסק שלו שבשביל פחיזות בדבר קל שעשה קנסו כל כך ולקח ממנו כתר כהונה, וכתר מלוכה, אף כי בודאי עשה תשובה, כי רגיל הוא בתשובה, ולא עוד אלא שהקניטו ברבים...מבהיל מאד!

...והנה יעקב אבינו ע"ה למד זה מדרכיו ית', אבינו - והנה רחמי האב מרובין על הבן, והוא ית' בלי תכלית, וכן מדותיו בלי תכלית, ועם כל זה מלכנו - ומדקדק כמלך אדיר ונורא, מדקדק כחוט השערה, הרי שזה הדקדוק הוא גם כן רחמי האב בלי תכלית. וכמו שאמרנו על התוכחה של משנה תורה, וקשה אב רחמן לכל ישראל יקללם כל כך, אלא ודאי שמרוב אהבתו לישראל החליף העונש המר הנורא של עולם הבא על תוכחה, וזהו גם כן כונת "אבינו", ואף על פי כן "מלכנו" לדקדק ככבוד מלך, והכל לטובתנו הנפלאה, כדי לקבל עלינו עול מלכות שמים בשלמות... (שם קא)

גרסינן בקדושין י"ב א' "היינו דתנינן צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים, יותר מאלפים וכו'... צאו וראו למוד לאדם, להתרגל להגדיל ההתפעלות של עונשי העבירות בכל מאי דאפשר, כי דוקא אז יכיר מעט גודל עומק הדין, אשר אמרו ז"ל עליו כי "עומק הדין מכוסה מבני אדם", ולכן כאשר ימצאו מקום בתורה להתבונן בזה, איטפל התנא לכתוב חשבון מספר הפרוטות של ב' כסף שקלים, קרוב לאלפים, להתבונן מזה כמה רבוי כפל העונש בעולם הדין היה נשאר עליו אם לא היה מביא קרבנו על הניית פרוטה אחת, אחרי שבזה העולם הבנוי על רחמים גם כן חייבה התורה לשלם אלף ותתק"לו פעמים יותר ממה שנהנה, אם כן מה יהיה במקום שאין רחמים בדין...

וידעו מגדר שגדרו כי אש שלנו הוא אחד מששים מאש של גיהנם, ובכלל ידוע מרמב"ן ז"ל, כי העונש היותר קל בעולם העליון, קשה מיסורי איוב כל ימי חייו, ונוכל להבין אם יכפל העונש אלף ותקל"ו פעמים, וכל זה על שוגג, ועל פרוטה אחת, וההתבוננות מזה על מזיד, עצמו מספר...

ולמוד נפלא מהברייתא ההיא כמה חוב על האדם להתבונן בפרטיות העונש כנ"ל, וגם נוכל להבין, כי דוקא במחשבה בפרטיות דקות הענין אז יבין מעט, וכמה פעמים דברנו מזה, ומזה ראיה גמורה למבין דבר... (שם קט, וראה שם עוד)

מצינו שהחמירה התורה במכה אביו ואמו בחבורה אשר העול מבהיל מאד לשומעים, ולא חייבה התורה רק חנק, ומקלל אביו ואמו רק בפה ולא במעשה חייב מיתה, ג' מדרגות מיתה יותר חמורה, היינו סקילה. ולמה? אבל הענין כך הוא, כי כבר כתב החובת הלבבות בפרק ז' מתשובה כי אין דבר קל עם ההתמדה עליו, "הוי מושכי העון בחבלי שוא וכעבות העגלה חטאה" (ישעיה ה'), כי חוט של משי אם יכפול הרבה עבות עגלה הוא, ולכן מכה אביו ואמו בחבורה, העול גלוי לכל, אין חשש לכפילות הרבה, מה שאינו כן דיבור בעלמא יש חשש בכפילות הרבה העון, החמירה התורה ג' מדרגות במיתה גם בבית דין של מטה, ומה יהיה בבית דין של מעלה, גם בפעם הראשון. ואמרנו לקרב אל השכל זאת, כי הלא לפתח חטאת רובץ, ודבר קל במעשה נקל יותר להכשל עוד ועוד, ועל כן אם העיז כל כך להכניס עצמו בסכנה גדולה כזו, אות הוא, כי פרח עול מלכות שמים ממנו, ומיתתו בג' מדרגות של מיתה יותר. ולמדנו מזה כי מאד מאד צריך האדם להזהר, בדברים שנפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן, אף גם בפעם הראשון נעשה חמור מאד, יען כי הוא מתקרב לשלשת חטאים ולא ירא לנפשו, כי עלול הוא חס ושלום לעבות עגלה חטאה, אות הוא, כי פרק עול היראה מפעם הראשון גם כן. על כן צריך האדם מאד להזהר מהמדות הרעות, כי הרבוי מצוי בהם... (שם קטז)

והנה שאול בחיר ה' כבן שנה לחטא, ולכן היה אהוב לשמואל כל כך ומכל שכן להבורא ית"ש ובחר בו, ועם כל זה לא הועילה אהבתו ולא מחל לו, מה"ס אי המחילה זה טובתו שלא להשאיר על העתיד, וזה "אבינו אתה", ומכל זה "מלכנו", ואין מוותר כלל, ובשביל ההבנה הזאת נענה מן השמים... (שם קלט)

...הנה אם כל כך חסה התורה על כבוד גנב, עד שמעט טרחתו של אבדת כבוד ולא בבזיון, כי מה"ס גנב דרכו להרכיב השה על כתיפו, עם כל זה ינוכה מענשו חומש עונש, ואם כן מה ינוכה לאדם כאשר דבר שלא בדרך כבוד כזאת, ומכל שכן אם הוא דבר בזיון, ומכל שכן בזיון גדול, ועוד גדול ועוד יותר גדול, מי יודע כמה ינוכה. כי המתבונן דקות של אי-כבוד למרכיב על כתפיה שה לרגיל בכל, ומכל שכן גנב לא ידע הכלם, ועם כל זה ינוכה מעט האי-כבוד כמעט מנשיכת זבוב, ינוכה חומש עונש, אם כן לפי זה ישער כמה דקות הערכים יש בבזיון ממש, ומכל שכן בזיון גדול ועוד גדול, קצר כח האדם לחלק, ורק בשמים יחלקו זאת. ומעתה יש להתבונן בערך עונש עולם הבא היותר קטן, גדול מעונשי העולם הזה היותר גדולים כיסורי איוב כידוע מהרמב"ן ז"ל... (שם קנז)

...ואמרנו כי מזה מוכח כדעת המקובלים, כי כל עונשי התורה אינו ענין צדדי, אבל פועל אדם, הפעולה עצמה תשלם לו, כמו מי שאכל בשר סרוח יחלה וימות, כי הבשר סרוח בעצמו יענש לו עונשו הראוי לו, ככה העושה עבירה יש טבע רוחני באותו דבר שעבר עליו, להחלות האדם ולהמית אותו ביסורים קשים ומרים. והנה אנו רואים, אדם אוכל בשר סרוח יחלה וימות, והכלב אוכל בשר סרוח ולא יזיק לו כלל, ככה אם לא היו יוצאים ממצרים היה טבעם גס, ולא היה מזיק להם שרצים... וזה מאמר ר' ישמעאל, אילמלא לא היה להם יציאת מצרים רק טובה זאת שתזדכך נפשותם מסרחון וזוהמא באופן שלא תוכל לסבול סרחון שרצים - דיים...

והנה באומה הישראלית גופה נבדלים זה מזה, כדומה יש מי שמורה הלכה בפני רבו ולא יזיק לו, והנה גדולי ישראל בדור דעה, דור המדבר אשר פנים בפנים דבר ה' עמהם, ומכל שכן נדב ואביהוא, אשר היו אז גדולי ישראל, נענשו על כך במיתה חטופה, מיתה איומה לפני כל קהל ישראל... ועל כל זה אמר לו משה רבינו ע"ה, אהרן אחי, ידעתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, וחשבתי או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך. והיינו כדברינו, שנזדכך כל כך נפשותם עד שאינם מקבלים שום נדנוד עבירה, וזהו קידוש השם שכל ישראל יראו גודל תוקף החטא וייראו מלחטא... (שם קנט)

...והנה נח שמשם שנה שלמה עד שהיה גונח מכאב לב, ורק לעשות רצון קונו, ועם כל זה כשיצא מן התיבה ונטע כרם של היתר, ולמצוה, לקיים העולם ויין לקידוש ולהבדלה ויין לנסכים המשמח אלקים ואנשים, ותיכף נענש, ויתגל וגו' ונתקלל בנו לעולם, היאומן כי יסופר פסק גדול כזה בשביל פעם אחת בקרוב לאלפים שנה בלבל דעתו ראה מה עלתה בידו, הרי עומק הדין מכוסה מבני אדם, ועלינו להזדרז בכל האפשרי במחשבה ולהזהר מתרדמה של שטות. (שם קסב)

מדרך העולם כשאדם נוקף אצבעו היטב בשולחנו או בפתחו כשנועל או כשסוגרו, ויתחבו אצבעו עד שיתחמם היטב וישתנה צורתו, האם גם זה מן השמים? והנה מקרא מלא כי גם זה מן השמים, ובעבור חטא נגזר עליו כן.

הנה ידוע כי על ז' דברים נגעים באים, והנה עונש הנגעים גם בזה אין לשער, כידוע דברי הרמב"ן ז"ל בפסוק "כי דרך נשים לי", גבי רחל שאמרה כן ללבן, "בדד ישב" כי מקום שהולך מטיל ארס בו, מבטו מזיק, הרי נבין כמה ארס יש בעבירה עצמה, אם בזה העולם מזיק כל כך מבטו ומקום הלוכו גם לאחרים. והנה בזה העולם הוא מקום רפואתו, וקל מאד נגד מקום הרושם למעלה, ששם הארס חזק מאד מאד, בלי ערך יותר, כי יש ראיות חזקות על זה, וכידוע בספרים.

והנה בתזריע שלישי "ובשר וגו' שחין", פירש"י שחין לשון חימום וכו' מחמת מכה שבאה מחמת האור, "וטמאו הכהן נגע צרעת היא בשחין פרחה", וכן שם רביעי גבי מכות אש, והן המה הנגעים הבאים מממת חטא, גסות הרוח ולשון הרע, ולעררו ולכפר עליו בזה העולם, הרי כי צריך להאמין שכל מקרה שקרה לו מקטון עד גדול מן השמים נגזר עליו ולכפר עליו אם ישוב... (שם קפא)

ועומק הדין מצאנו ברחל עקרת הבית, וידוע שאין קוברין אפילו צדיק קטן אצל גדול, ומן הסתם נחת רוח גדול לאדם לשכב אצל דומה לו, ורחל עקרת הבית לא זכתה להקבר במערת המכפלה כבב"ר ע"ג, על שזלזלה במשכב אותו צדיק, ואמרה "לכן ישכב עמך הלילה", ואף על פי שהיתה השתדלות נכונה עבור הדודאים... (שם רד)

עוד יש להתבונן גודל העונש (של אחר), שלא מצאנו שבא לידי מעשה בזונה כי אם רק שרכב על סוס בשבת שהוא מדרבנן, ונדמה לרבי מאיר שמת מתוך תשובה, ובכל זאת להטה אש על קברו, ועוד יש להבין כח התורה הנקיה של רבי מאיר שהציל אחרים מדינה של גיהנם, ואיך היה גיהנם מצויר לפניהם ממש. (שם רי)

...אך זהו דוקא כשמתנהג בטוב, אבל כשמתנהג ברע חס ושלום, נחשב לו לפי השכל שכתבנו מקום, לישב בבית האסורים כמה יש לך פנאי, וללמוד בכל עת קבוע אין לך פנאי? וענשו מרובה, ואין נחשב לו לזכות לגרע ענשו מה שקשה לו, כי אדרבא יענש על שגשם שכלו ולא ידע ולא יתבונן לרדוף אחרי ה' אלוקיו כרדוף אחרי תאוה עזה, וזולת בטול התורה נענש על בזיון התורה, שתענוג נפלא כזה כמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט) "גרסה נפשי לתאבה", והוא נתגשם כל כך שחכמה אצלו למשא, ושונא השכל הוא "פאנאטיקר" (קנאי)... (חלק ב קעה)

ועוד תתבונן גודל העונש לעבירה, מפליא מאד, אבל אין להפליא כי גבהו דרכי השי"ת וגדול כח הרוחניות, מופלא משכל האדם באין ערך ושיעור, והוא כי כבר הראנו לדעת גודל העונש, מלשון הרע אחד, שהיה מצורע ומובדל מהעם לכל הפחות ב' שבועות, והיה משוקץ ומרוחק מאנשים, וריחו והבלו מזיקים... והנה צער הכלימה מר ממות, וכל רגע מהשני שבועות הנ"ל קשה מיסורי איוב כל ימי חייו, וכאשר תחלק מצער כל דהוא שסובל בעולם הזה, אשר אם היה נשאר לו זאת אחר המות היה קשה יותר מיסורי איוב כל ימי חייו, ועתה הבן לחלק בתשבורת צער הכלימה הנ"ל וצער הפרישה הנ"ל חלקים קטנים של צער כל דהוא, ודאי מגיע לאלפים, ועל כל חלק הנ"ל היה צריך לסבול יותר מיסורי איוב כל ימיו... עצמו מלשער על לשון הרע אחד. ועתה חשוב על כמה עבירות כנ"ל ביום אחד ובשבוע, ובשנה ובכמה שנים! (שם רד)

ועתה נדבר בגודל העונש על חטא. הנה ידוע כי מי שחטא פעם שניה קשה עונשו מפעם ראשונה, כמבואר ברבינו יונה (ש"ת א' ח') וכן הוא במנהג מלכותא דארעא. וגבי עירוב תבשילין מבואר (ביצה ט"ז) דאפילו בשוגג קרי ליה בפעם שנית פושע, וכל שכן במזיד, ומכל שכן בפעם שלישית ורביעית יותר ויותר. והנה ידוע אשר אם יכפלו במשבצות ה"דאמע" (דמקה או לוח שחמט) מדה אף הכי קטנה, היינו אם יניחה בשדה הראשון דבר מה, וכן יניחו אחר כך בכל משבצת כפלים מהקודמת לה, יגדל המספר אשר לא יספיק על זה גם אוצר המלך. מעתה אם כן העבירה שאדם עובר עליה בכל יום, וכמה פעמים ביום אחד, כמה זה יהיה "שדות" יותר מן לוח הדמקה, וגם אם יהיה עונש עבירה אפילו רק כיסורי איוב, הלא בפעם השנית יכפול את הראשון... הלא יתבונן המבין ויתאונן ויקונן על עומק המשפט העצום בשביל עבירה אחת, ומכל שכן עבירות רבות, וכגון תפלה, כמה עבירות שייך בה, בטול מצוה דרבנן, בטול יראה שם שלא באימה, וזה בכל ימי חייו...

הרי לנו רעיון מבהיל, כי כל מה שהעון יגדל אף כחוט השערה ברבוי יוכפל ויוגדל העונש באין ערך, ולפי מה שבארנו כי כל עוד שעושה אדם חטא בלי תאוה יגדל העון, כי זה מודה כי המצות בזויות עליו, ויגדל עונשו מאד... (שם רפד)

שעורי דעת:

בידיעה זו נוכל להבין הרבה דברים בתורה, אשר לכאורה נדמה כי הם דברים נפלאים וסתומים, ובאמת מתבארים הם פשוטם כמשמעם. למשל, מצינו בפרשת מטות "ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם, את אוי ואת צור ואת חור ואת רבע" וגו'. וברש"י פנחס הובאה דרשת חז"ל כי צור היה החשוב מכולם, שנאמר "ראש אומות", ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו מנאו שלישי. ולכאורה אין הדבר מובן, מה אכפת ליה אם נמנה ראשון או שלישי, הלא כשנכתבה פרשה זו כבר מת ואיננו, ואיזה עונש הוא בעדו שמנאו שלישי? אבל זה תמוה לנו רק מפני שאנו רגילים לחשוב, אם צור מת - צור איננו, ואין אנו רגילים לצייר לנו בדמיוננו כי אחרי מות האדם עדיין חי הוא וחייו אז מכילים בקרבם את כל הענינים שאנו מרגישים ומשיגים פה ביתר שאת וביתר עז...

התינוק יודע שכשהוא חטא מיסרים אותו בשוטים או מעמידים אותו בפנה, והיה בשמעו כי איש אחד חטא וענשו אותו בזה שפסקו מלקראתו לתורה "שלישי", או שקוראים אותו "אחת לפני אחרון", היבין את העונש הזה? ודאי שלא יאמין גם שזה עונש. הוא יודע כי עונש הוא מכת לחי, העמדה בפנה, אבל לא "אחת לפני אחרון", וזהו מפני שאין לו מושג בענינים אלו. וכן אנחנו נפלנו כל כך ממדרגת הדורות הראשונים, עד אשר אין לנו ציור במה שהוא חוץ מן העולם הזה, וממש שוכחים אודות מציאות העולם הבא... (חלק א שעור קומה עמוד קד)

הבאנו ובארנו זה כבר את דברי המדרש (במ"ר י"ב, וברש"י שמות ל"ה כ"ז)...ולפי שנתעצלו (הנשיאים) מתחלה נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב... ולאחר שמצינו רגש זה בנפש האדם נוכל להבין העונש של הנשיאים, כי גם אצלם אחרי שחסרה להם הזריזות בהבאת נדבתם ירדו ממעלתם על ידי זה באיזו מדה, ואינם ראויים עוד להתכבד כמקדם לבטא את שמם כה ברור וצלול, אבל מכל מקום עדיין אינו מובן, כי מי זה מבחין בשינוי הנעשה בביטוי שמם שירגישו בזיון מזה, וגם אם ירגיש מי שהוא וישמע ההפרש בהברה, איזה ערך יש לעונש כזה?

אבל כל זה קשה לנו רק מפני שאנו חושבים, כי זה העונש הוא רק בזה האופן המתראה לנו פה, אבל אחרי ידיעתנו כי זה הענין והעונש וגם הנשיאים נמצאים לא רק פה, אלא באותה שעה הם חיים וקיימים גם בעולמות העליונים, יובן ויורגש לנו יותר גודל העונש. ודאי זה הענין, חסרון אות אחת משמם בתורה כמו שהוא מורגש אצלנו פה אין בו בזיון כל כך גדול, אבל בעולם העליון, לפי מציאותו שם, ששם התורה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, והחסרון שם עומד לעולם, ההפרש הוא גדול מאד... (חלק ב כי כל בשמים ובארץ ב עמוד נו)

אולם לא כחקי המדינות חוקי התורה, ולא כענין השכר והעונש הקבוע בנמוסי בני אדם הוא השכר והעונש שנקבעו על פי התורה הקדושה. השכר המגיע לאדם במלאותו את מצות המלכות והעונש המגיע לו בעברו עליה הם דברים הבאים לו מבחוץ, אינם תלויים לא בו ולא במעשה שעשה, הוא עשה את המעשה, והחק קבוע בספר החקים, השופט דן אותו והשוטר מענישו. לא כן במצות התורה, המצוה גופא נשארה רשומה בנפש האדם ומתוכה מגיע לו על פי מערכת הבריאה שכרו, והעבירה נשארת קבועה בנפשו ומביאה לו את עונשו.

וזה מה שמצינו בגמרא חגיגה ח' ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות - עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו? בארנו זה דרך משל. אם ישלח מלך גדול את עבדו באיזו מלאכות חשובה שדורשת דייקנות גדולה ומסירות יתרה, ויאמר לו השמר פן תכשל כי אז דתך להמית, מה מאד יפחד פן יכשל, אולם יוכל להרגיע את נפשו באמרו מלך חסד הוא, אם אכשל חס ושלום אפול לרגליו ואתחנן לו ויחוס עלי. אבל אם המלך ישלח אתו מחלקת חיילים ושר צבא, וימסור בידם להוציא מיד את גזר דינו אם לא ימלא את שליחותו בדיוק, מה מאד ירעד לבו בקרבו, כי יודע הוא שאין לו תחבולה להנצל אם יעבור על מצות המלך ויכשל בשליחותו... אבל מטבע האדם לבקש נוחם לנפשו, ולכן יתנחם ויאמר אל לבו, אחר שלא נמסרתי אלא בידי אנשים שבעלי לב המה, אתחנן לפניהם אולי יבקשו וימצאו זכות לפטרני, או ימליצו עלי אל המלך. אבל מה גדולה הסכנה לעבד שרבו מוסר לו עבודה חשובה ואחראית, ואם לא יעשנה בדיוק הראוי יהיה ענשו כרוך בה, שהדבר עצמו שהוא עוסק בו ישרפהו או יסקלהו, הלא אז שום תקנה אין לו. ולזה בכה ר' יוחנן, עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות, שאין רבו מענישו בשביל שעבר על מצותו, אלא ימצאוהו רעות וצרות בעברו על מצות ה', בעבירה עצמה הוא מוצא מאליו את הרעות והצרות, תקנה יש לו? ולכן מה מאד צריך האדם לירא ולפחוד פן חס ושלום יסור מדרך ה'... (חלק ג תשובה עמוד כח, וראה שם עוד)

רבינו ירוחם:

אמרינן בגמרא יומא (ט') ר"י ור"ל דאמרי תרוויהו הראשונים שנתגלה עונת נתגלה קצם, האחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם. ביאור הדברים... עיקר חטאם אף כי המעשה היה חמור, אכן היה בגלוי, רצוני לומר כי יש מחלה פנימית ויש מחלה חיצונית, רק כמין איזה בעבוע בעור בשרו. או כמו בגד אשר יש עליו כתם פנימי, והכתם שקוע בתוך תוכו של הבגד, ויש איזה רבב או אבק על בגד אשר ברוח קל יחלוף כליל. זהו ההבדל בין ראשונים לאחרונים, חטא הראשונים היה בגלוי ממש, בפנימיותם היו מאמינים, ולבם היה בריא בבטחון כמבואר שם שתלו בטחונם בהקב"ה. ולכאורה איך יתאימו שני הפכים כאלו, בעל בטחון ובעל ע"ז? ובעל כרחנו עלינו לאמר כי אף שהמעשה היה חמור, אכן בפנימיותם לא נגע הדבר כלל וכלל, וכל ענין חטאם היה רק כאבק קל על בגד... ובכן נתגלה קצם.

הענין כך הוא... מבואר מלשונם כי היא מדה כנגד מדה מעשה הרשעים בסתר ומשפטם בסתר, והענין עמוק הוא מאד, כמעט שאי אפשר להעלות על הכתב, אכן שורש הדברים הוא שעל מעשים אשר הם בסתר האדם, ענשם לא יוכל להיות כי אם במקום סתר, הוא הגיהנם אשר הוא בסתריות, ושם נפגשים המעשה והעונש במקום אחד, כי ידוע כי הגיהנם הוא בסתר... וזהו אמרם ז"ל (עירובין י"ט) מעמיקים לו גיהנם, כפי עמקיות החטא כן מעמיקין לו הגיהנם בעומק עומק, וכפי אשר החטא אינו עמוק, ואינו חודר במצפוניות לבבו, כי אם מעט בגלוי, כן יקל עליו ענשו שיהיה בגילוי. ומי יוכל לשער הערך בין מעמיקין לאין מעמיקין... ולכן מזה נבין, כי הראשונים אשר חטאותם היה רק גלוי, כמו אבק על בגדיהם, ולא נגע הכתם אל לבם כלל, ולכן היה עונשם גם כן רק במקומות גלוים, ולא היה יכול עונשם להיות בגיהנם אשר הוא בסתר, כי אם ענשם היה בעולם הזה ובגלוי, וזהו ענין "נתגלה קצם", רוצה לומר עונשם היה בדרך גילוי כפי החטא. אכן האחרונים אשר חטאם היה בשנאת חנם, ענינו חבוי וטמון בסתר, ובמקום הרשע שם המשפט, על כן היה עונשם גם כן מאופני הסתר, וזהו "לא נתגלה קצם"... (דעת חכמה ומוסר ג ה)

כוכבי אור:

והנה אחרי אשר תנאי העבדות הוא מוכרח לפי זה יש חילוק גדול בין אהבת השכר ויראת העונש, כי איש חיל שיתן לו המלך בנדיבות לבו פרס גדול, הפרס משכיח העבדות, באשר אינו רגיל ליתן פרס לעבד, אבל עונש הוא מחזק את העבדות, ולפי זה אף אם יגיע האדם למדרגה היותר גדולה של אהבה, בכל זאת מוכרח לזכור תמיד העונש למען יחזק בלבו חוב העבדות... (חלק א עמוד נה)

מכתב מאליהו:

נתבונן נא, הלא כתבנו כמה פעמים כי כל עונש הבא ממנו ית' אל האדם אינו בא אלא ללמדו ולהחזירו למוטב. וכל גזירת כליון ומיתה פירושה שאין לאדם ההוא תקנה להביאו לידי תשובה וממילא תיקונו - כלייתו. במעשה העגל אמר הקב"ה למשה "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא, ועתה הניחה לי ויחר אפי בם ואכלם", וכך יתפרש לפי דברי הספורנו, שמשום שאין תקוה שישובו בתשובה, ממילא אין להם תקנה אלא כליון חס ושלום, למדנו מכאן עד היכן הדברים מגיעים, כי בדרך הטבע אין שום אפשרות לקשה העורף לשוב ולבחור בטוב, ולא היה שום מוצא עד שפתח הקב"ה פתח חדש באמרו "הניחה לי", עיין רש"י שם, והיינו שבכל עוצם גדולת משה רבינו תפעול תפלתו במסירת נפש להגן עליהם... אבל כל זה לא הועיל אלא לשעה, כמבואר ברמב"ן, ואם כן במה נתקנו אחר כך? מה עשה משה אשר למרות קשיות העורף שבו בתשובה? הדבר הראשון אשר עשה גם טרם ששרף את העגל הוא אשר שבר את הלוחות, ואחר כך "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם". זה היה מבוא לתשובתם, שבירת הלוחות לעיניהם, ועל ידי משה, ואותיות פורחות, ראיית כל אלה בקעה דרך קושי העורף ואיפשרה את התשובה, בזה גילתה לנו התורה שיש רפואה אפילו לקשיות עורף, דהיינו התעוררות חזקה מאד וקיצונית. (חלק א עמוד סד)

המלאך המשחית בסדום אמר ללוט "אל תבט אחריך", ואחר כך נאמר "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח". צריך להבין גדרי האיסור ועונשו, וברש"י בזכות אברהם אתה ניצול אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול. בזכותו אל אברהם בהכרח יתפרש, אם כדי שאברהם לא יצטער במיתת לוט, או כדי שאברהם יודה להשי"ת, והיינו שחיי לוט יהיו כלים לעבודת אברהם, ואם כן תמוה, וכי בשביל שראה לוט בפורענות סדום יתבטלו הטעמים הללו, ויקבל אברהם צער שאינו ראוי לו בדינו, ויתבטלו ממנו כלים הנדרשים לו להודאתו להשי"ת?

אמנם ברור, שראיית עונש הרשעים יכולה להעלות את האדם ויכולה להורידו... ובמדרש כשמראים לשכור איך שהשכורים מתבזים בהתגלגלם בטיט חוצות, הוא אדרבא ישאלם מאין היה להם יין טוב כזה, "אינך כדאי לראות בפורענותם", היינו שעל ידי זה ידבק שוב בהם, כי ראיית העונש תזכירנו על טעם העברה. ותחת אשר בברחו מתרחק מכל זכר החטא, יחזור עליו בדעתו. והנה צער אברהם הלא הוא, כל זמן שחשב שהיה יכול להצילו גם בפנימיותו, אבל אם יביט לוט שוב ברשעים, אז יגיע למצב, שהתקרבותו של אברהם לא תועיל לו, ואם כן למה יצטער אברהם, אדרבא, טוב אז יותר לחוטא ליענש, מאשר להשאר בלי עונש, דהיינו בלי תיקון...

על כל פנים למדנו מדברי רש"י והרמב"ן זצ"ל כמה גדולה סכנת סביבת הרשעים, הן ראיה לבד, ראית העונש, תוכל להוריד את האדם לגמרי עדי כליון, ולא יוכלו אפילו זכויות של אברהם אבינו ע"ה להציל. (שם עמוד קנו)

למרות העונש הנורא יצא זמרי - מפני שכבר הגיעה מדת קשיות העורף, ואז אין העונשים מלמדים, אלא אדרבא, מתעוררת בחינת אף על פי כן, בחינת מתיר עצמו למיתה.

והמה בוכים, נתעלמה מהם הלכה, לא היה זמרי חייב מיתת בית דין כי לא עבד לפעור, וגם בהוראת שעה לא היה שייך להמיתו, כי בשעת קשיות עורף שולטת, אז אם ימיתוהו עוד תגדל המדורה.

ולכן גם לא פגעה מדת הדין של הקב"ה בזמרי ולא נגף במגפה, כי אלו היתה מדת הדין פוגעת בזמרי, גם אז לא היו לומדים, כך גדולה ונוראה היא קשיות העורף, כך קשה הוא הקפיץ, עד כי היה פועל להיפך... (שם עמוד רלז)

...נשים נא פנינו לקראת התנחומין, אמרו ז"ל (ר"ה י"ז) פושעי ישראל בגופן... יורדין לגיהנם ונדונין בה י"ב חודש, לאחר י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת, ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. אפילו כאלה יש להם שיור, בבחינת "נעשין אפר" וכו', והנרמז שהצדיקים ילמדו על גבם את אמיתת משפטו ית'...

וגם זולת זה הן יש סוף לגיהנם, סוף הגיהנם לכל אחד ואחד לפי מה שהוא, יש שסופו בנקודה הכי קטנה שנשארת מרוחניות כל אחד ואחד מישראל, היינו נקודת "לא מאסתים לכלותם", וכשמגיעה השריפה עד נקודה זו עומדת, ויוצא עם נקודה זו מגיהנם... ואלה שזכו להרהר תשובה זכו שסוף גיהנם שלהם הוא, כשמגיעים לנקודת הרהור תשובה זה. ויש עוד שיור, שהוא בחינת שבת, שאין גיהנם תופס בה, שאם הרשע שמר את השבת אין אור של גיהנם שולט עליו בשבת.... (שם עמוד רחצ, וראה עוד גיהנם)

אם כן החוטא שהתענינותו רק בעניני עולם הזה, גם כשנפרד מהם על כרחו התענינותו נשארת בעולם הזה, ובמקום שבא אליו לא ימצא שייכות אל שום דבר, וירגיש בעצמו רק את ה"אני" ותו לא מידי, הכל נעדר, הכל, כל מה שהתענין בהם אינם... הכל היה חלום רע, והלך לבלי שוב, יודע הוא ומרגיש את הויתו, והויתו גלמודה לעד לעולם, כך ראוי להבין את הגיהנם הנורא הזה שמסביר לנו מהר"ל ז"ל - הויה עם העדר ההשתייכות. (שם עמוד שב)

ג' תיקונים לאדם על ידי העונשים, א' בעונש הקבר (חיבוט הקבר) יכיר האדם על ידו שכבר פירש מהעולם הזה ולא תוכל הנפש לשוב עוד לגוף ותאוותיו.

ב' בעונשי גיהנם טומאת העבירות נשרפת, (חרטתו על שעשה נגד רצונו ית' בוערת בנפשו נורא ואיום).

ג' טבילת נהר דינור, כי אחר כל אלה עדיין נדרשת בטול זוהמת הגשמיות המותרת... הפרישה מהעולם הזה באופן הנ"ל מיתה ארוכה היא, מיתה קשה, וכאמרם ז"ל כפיטורא בפי וושט. השקפותיו של מי שכבר עבר דרך כל אלה, הן הנה השקפות האדם בעלמא דקשוט, קנה לך גם כאן ההשקפות האמתיות הללו, והיינו בחינת מות עד שלא תמות. (שם עמוד שג)

המחזור השנתי מתמוז עד תשרי אשר תכנו פורענות - נחמה - תשובה - שמחה, לא מקרה הוא, כי כולם קשורים זה בזה ומאוחדים זה עם זה, עד שמהוים גילוי אחד ממש. פורענות - חורבן ואבלות - תכליתה להוליד בלב האדם יאוש מהעולם הזה, והיא הדרגה התחתונה של ביטול היש, מתוכה אפשר שיתגלה ויצמח הניצוץ הפנימי של הכרת האמת הרוחנית, והיא הנחמה, כי זהו הפתח לתשובה...

ומצאתי בדרשות הגר"ח מוואלאזין ז"ל שביאר את שאלת סבי אתונא לר' יהושע בן חנניא (בכורות ח' ב'), "מלחא כי סריא במאי מלחי לה?" (כשהמלח מסריח במה מולחים אותו?) שפירושו, אם החטאים גורמים לגלות, והגלות גוררת חטאים נוספים, כמו שכתוב "ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם", אם כן מה תקוה יש שיתכפרו ישראל לבסוף? והשיב ר' יהושע בן חנניא "בסילתא דכודניתא" (בשליית פרדה) אמרו לו, "ומי איכא סילתא לכודניתא"? אמר להם ומילחא מי סרי? שליית הפרדה פירושה חבלי הלידה של ה"עקרה" כלומר חבלי הלידה מוכיחים שאיננה עקרה, וזאת היתה תשובתו, וכן המלח איננו מסריח לעולם, פירושו שברית מלח של הקב"ה עם ישראל אין לה ביטול חס ושלום, ואם אין ישראל עושים תשובה, הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן, והם עושים תשובה. (חלק ב עמוד מט)

ויש להתעמק בענין עוד יותר, הנה שתי הבחנות ישנן בחטא, א' טמטום הלב הנגרם על ידו, כאמרם ז"ל "עבירה מטמטמת לבו של אדם", שנעשה החוטא טמא ומגושם. תיקונו, אם מת בלא תשובה, בחיבוט הקבר, שגדרו שנפשו חפצה לחזור וליכנס בגוף כדי ליהנות עוד, ונבצר זאת ממנה, וצערה רב מאד, כאמרם ז"ל "קשה רמה למת כמחט בבשר החי" (ברכות י"ב), אך ברקבון הגוף נרקבים לאט לאט הטומאה והטמטום והתאוה, וזהו תיקונו. ב', בחינת העוול שעשה החוטא כלפיו ית', שהוא החילול היוצא ממרידתו בה' השוכן אתו והמשפיע לו חיות גם בשעת חטאו ומרדו, תיקונו, כשמת בלי תשובה, גיהנם, החרטה האיומה הממלאת אותו בהשיגו שבמקום קידוש ה' שהיה תכליתו גרם חילול חס ושלום, ונשאר הוא בהעדר ובחסרון, וצערו הגדול הוא תיקונו, כי בענשו מתגלה אמיתת משפטו ית', וענשו נמשך עד שבגילוי הזה נשלם כל החסר בקידוש ה' על ידי חטאו... (שם עמוד קג)

...אך אם נתבונן נבחין בזה ענין עמוק יותר, הנה כל גזרות של הסתר פנים סיבתן בחסרונות רוחניים במדרגת הדור, כמו שנשנה בתנ"ך כמה פעמים, "ויעשו הרע בעיני ה', וימסרם ביד פלשתים" וכדומה, ועל ידי תשובתם תיקנו החסרון וניצלו מאויביהם. וכן היה גם בחנוכה, שבאה עליהם גזירת שמד משום שנתחברו ליונים והרבה מישראל נתיונו, וכשמסרו נפשם בגזירת השמד ונפרדו מהפושעים ומנעו השלטת המתיונים ותרבותם מישראל, זכו לתשועה גדולה ולנסים ונפלאות. (שם עמוד קיא)

...והנה כמו שביארנו, עונש פירושו לימוד ותיקון, ועל כן יש בכח עונש אחד לתקן כמה חטאים, משום כך אין כל סתירה בין האמור בגמרא נדרים הנ"ל בסיבות גלות מצרים, ובין מה שכתב הרמב"ן בזה, כי הרמב"ן רק הוסיף שגם חטא זה באה הגלות לתקן... (שם עמוד קעו)

ומה טעם נצטוה (אברהם) לגרשם (את הגר וישמעאל) במראה חיצוני של אכזריות כזו? משום בחינת מסית ומדיח שהיתה בישמעאל, כאמרם ז"ל מצחק - לשון ע"ז... והדין במסית "לא תחמול ולא תכסה עליו", והטעם שדינו קשה כל כך יש לומר בפשיטות כדי שלא להצילו מדין מיתה. אך יש עוד גדר בזה, והוא שאסרה לנו התורה להפך בזכותו של מסית, כי אם נשתדל בזה יש חשש שתתקרב דעתנו אליו, ויטה ללמוד ממעשיו, וגם אם יהרגוהו עדיין חשש זה קיים... (שם עמוד קפח)

נמצאנו למדים שיש שנים המתחייבים בעונשי החטאים, הא' הוא החוטא בעצמו, והב' הוא הצדיק אשר החוטא הוא כלי עבורו. כי אילו היה הצדיק הזה מתעלה יותר, כי אז היה זוכה שיתגלה חסדו יתברך על גבי החוטא שהיה עושה אותו לכלי לגילוי של בחינת העברה על המדה, והיה מתכפר לחוטא בזה מעונש גיהנם. (ועיין כ"א עמ' שב מה שכתבנו על עונש הגיהנם על פי המהר"ל, שהוא הצער האיום של הרגשת ההעדר מתוכן רוחני - תורה ומצות, ועל ידי שנעשה כלי לגילויים מקבל תוכן חדש, ובבחינה זאת ניצל מגיהנם). ועל כן גם הוא אשם בדבר ונוטל חלקו באחריות עונש החוטא, וזהו גדר הערבות... (שם עמוד רפ)

יסוד זה נאמר גם לגבי עבירות, בכל העבירות מצווים אנו לסבול את היסורים הקשים ביותר, עד למסירת נפש, ולא עד בכלל, חוץ משלש העבירות, ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, שעליהן מצווים למסור את הנפש כדי שלא לעבור עליהן חס ושלום. אם מעמידים אדם בנסיון לסבול כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו כדי שלא לעבור עבירה, והוא אינו עומד בנסיון קשה זה, ודאי שיסורי עונשו יעלו על יסורים אלה שהיה צריך לעמוד בהם. ומי שמתנסה ביסורים יותר קלים, ולמרות זאת אינו עומד בנסיון, הרי יוחמר דינו ויוכבד עונשו, כי הכלל הוא שכל הקלה ביסורי הנסיון מגדילה ומכפילה את העונש, כאמרם רז"ל (מנחות מ"ג): "גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת", (כי יותר קשה למצא ציציות של תכלת). אם כן נוכל לדמות לעצמנו מקצת מן המקצת את חומרת העונש המגיע לעובר עבירה בלי כל נסיון של צער.

אכן כשהאדם גם משתדל ועמל לעבור עבירה, על ידי זה מתקשר הוא יותר אל הטומאה רחמנא ליצלן, ומאחר ש"שכר עבירה עבירה", כלומר טומאת העבירה שנדבקת בו היא היא העונש, לכן כל הוספה של עמל מכפילה את העונש, כי הרי העמל למען העבירה מגביר את הקשר עם טומאת העבירה שמלפפת אותו ומתדבקת אליו. (חלק ג עמוד טו)

כל אסון המתרחש בעולם, הוא משום ש"האלקים אינה לידו", כמו שביאר רש"י שם... אם כן צריך להבין, כיצד משתנה מצב זה על ידי תפלת הכהן הגדול? כיצד מועילה היא לבטל את העונשים שהיו חייבים עבור מעשיהם הקודמים?

הביאור הוא, שכל עונשי שמים באים לתקן חטאים. כל חטא גורם להסתרת כבודו יתברך, ותיקונו הוא שיגרום לגילוי כבודו יתברך במקום ההסתר. והנה על ידי קיום הדין ברשעים מתגלה אמיתות משפטו יתברך בעולם, וזה מתקן את הסתר כבודו שנעשה על ידי החטא, והחטא מתוקן בזה, כי הרי גרם לגילוי משפטו יתברך. כך היא הנהגת מדת הדין.

תפלת הצדיק עבור הרשע, שעל ידה שואף הצדיק לעשות חסד עם הרשע, מהווה גילוי כבוד ה' יתברך גדול ונשגב, כי כל בחירה טובה הינה גילוי כבודו יתברך, ובחירה במעשה של חסד במסירות כזו הינה גילוי עוד יותר נעלה. ומאחר וסבת הגילוי הזה היוו חטאי הרשעים, שכן הם גרמו לצדיק להתעורר לתפלתו ולחסדו, באים הם לידי תיקונם בזה, כי גרמו לגילוי במקום ההסתר שנעשה על ידם, ושוב אין צריכים הרשעים לתיקון בדרך של עונש... (שם פו, וראה שם עוד)

כעין שאלה זו מצאנו בדברי הרמח"ל זצ"ל (באגרות רמח"ל אגרת נ'), כאשר אנו יודעים שכל מה שהקב"ה עושה לישראל הכל הוא להיטיב להם, ואיך נצייר בדעתנו שיהיה טוב לישראל מה שאין מניחים אותם אומות העולם ללמוד תורה? כגון במקומות שאסרה החקירה (האינקויזיציה) את הש"ס וכו'. וכתב שם שזה בא לתקן חטא מחשבת ע"ז, שנאמר על זה "למען תפוס את בית ישראל בלבם" (יחזקאל י"ד ה'), שמחשבת ע"ז נחשבת כמעשה... ביאור דברי הרמח"ל הוא: מכיון שחטא מחשבת ע"ז הוא חטא פנימי, שהרי עצם המחשבה נחשבת לחטא, אף התיקון צריך להיות מדה כנגד מדה, תיקון פנימי... כשאדם נמצא במצב הרוחניות בשפל המדרגה רחמנא ליצלן, שאסרו למוד התורה, ושולטים בה אויבים, וכל הסביבה היא נוגדת לרוחניות, אם גם אז מתעלה להתדבק ברוחניות, באמונה בהשי"ת ובתורתו, אז בודאי עבודתו פנימית היא להשי"ת, על ידי עבודה פנימית זו יכופרו החטאים שבפנימיות... 

סילוקן של צדיקים הוא העונש על "שבשפתיו כבדוני", שמקיים תורה ומצוות שלא לשמה, מהשפה ולחוץ, עושה מחמת מגמות חיצוניות שונות, או מחמת הרגל גרידא, מלומדה, ואינו מכוון לבו לשמים לעשות לשמה מתוך פנימיות. ומדוע יענשו? ומדוע העונש חמור מצ"ח קללות וחורבן בית המקדש? ואיזו תועלת בזה, הרי כשיסתלקו הצדיקים יגדל החושך בדור, ואיך יתוקן החסרון של עבודה שלא לשמה?

הסבר הדברים הוא, שאם אין האדם מנצל את המשפיעים הגדולים לקנות בתוך עצמו ערכים פנימיים של תורה ויראת שמים, אלא אפילו היראה אצלו רק בגדר מצות אנשים מלומדה, אז צריך לקחת ממנו את רבותיו הגדולים, הרי רבותיו אינם יכולים לנסך לתוכו רוחניות פנימי, אלא הם עבורו רק כלים לרוחניות...

וכן הוא ענין שריפת ספרי תורה והש"ס, גזירת איסור למוד התורה, עקירת וחורבן מקומות של קדושה וטהרה, תורה ויראה, שאם כי ירידה גדולה נגרמת ברוחניות הדור על ידי זה, אמנם אותם השרידים אשר ה' קורא, אשר זוכים לשאת לבם לשמים ולהתחזק בתוך החושך הגדול והנורא, אף שכל הסביבה של תורה וקדושה מתמוטטת ונחרבת, והנסיון גדול ונורא, לא להגרר אחר הסתת היצר אשר מקטרג להרהר אחרי מדותיו חס ושלום... הרי זו פנימיות טהורה וזכה ללא רבב של חיצוניות, גילוי נקודה אחת של פנימיות קדושה וטהורה, אין ערוך לה, וכל סבל וכל קרבן כדאי בשבילה. (שם עמוד קלד)

ויש להתעמק בזה, הן עונשי גיהנום גדר שונה להם מעונשי העולם הזה, הבנת יסוד זה דורשת העמקה. בעולם הזה מענישים את האדם בעל כרחו בעונש שבא מבחוץ, מה שאין כן בגיהנום בו האדם הוא אשר מעניש את עצמו. הן הגדר הפנימי של יסורי גיהנום הוא, שרואה האדם ויודע היטב הרעה שעשה לעצמו, וממילא נפשו עליו תאבל ותתמרמר, אך לא יוכל להושיע את עצמו, יסורין האלה, אין דוגמתם בעולם הזה, אם כן הרי האדם בעצמו הוא אשר יבוא לידי הכרת האמת, ובעצמו יתחרט ויצטער מרה מאד. נמצא שממש הוא אשר מעניש את עצמו...

והנה צריך עיון, ביארנו לעיל שהרשע בהכרח יודע ומכיר לאחר מותו את האמת לאמיתה, כי הרי מכיר הוא את חסרונו אשר חסר לו, וצערו מזה מהווה את ענשו, כנ"ל. אך קשה, הרי הכרת האמת הינה שכרו של הצדיק, שזוכה לראות בגדלות הבורא ית"ש, וזוהי ההנאה הגדולה ביותר, "נהנין מזיו השכינה", אם כן גם הרשע יהנה מראיית גדולת משפטו ית'?

את הביאור לזה נמצא במה שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ש"ב סי' י"ח): "ודע כי נפש הרשע אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה, תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה, ותהי תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות, אבל עולה למרום לדין ולמשפט, ולראות איך החליפה מרום בשאול, ואחרי עלותה למרום תרד בטבעה למטה לארץ, כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה"...

הרי שמשיג הרשע רק לפי שעה, כדי שיתברר לו מה שחסר לו, ואחר כך חוזר הוא לשפלותו שהיא מציאותו. וכבר ביארנו שהרשע רואה בגיהנם את האמת רק בהשגה חיצונית שנותנים לו... אולם ההשגה הזאת הרשע אינו יכול להפכה לפנימית, "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" (קהלת ט' י'), פנימיותו היא מושחתת ורחוקה מהכרות אמיתיות...

וכך הוא פירוש אמרם ז"ל (חגיגה י"ג) שמזיעתן של חיות יוצא נהר דינור ונשפך על ראשי הרשעים בגיהנם, והיינו שהרשעים לא ישיגו את השגתם של חיות הקודש לאמיתה, אבל יראו רק מבחוץ את התפעלותם ועמלם והנאתם, ודי בזה להתחרט ולהתמרמר במדרגה של עונשי שאול על אשר היה בידם לזכות בכל זה, והם איבדו הכל בידים.

לפי זה הבחינה של "נכוה בחופתו של חברו", הינה גם מעין אותו גדר, כי את תוכן ההשגה של חברו אין הצדיק רואה, ורק לענין אשר חסר לו מגביהים אותו לראות מדרגת שכרו של חברו, למען יעריך לעומתה את מדרגת עצמו, ויענש במרירות החרטה...

נמצא שהצדיק השלם אין לו שום שייכות אל העולמות של חברו, אבל בעל החסרון בדבקו ברע, על ידי זה מדביק ומקשר הוא את עצמו אל מה שחוץ ממנו, ומקנה לעצמו את אפשרות הבחנת הראיה בעולמות של אחרים, דבקות אשר כל צורתה ותוכנה הוא, הכנה לאפשרות החרטה שתשיגו לאחר הסתלקות הדמיונות, ובזה מעניש הוא את עצמו. אך תוכן החרטה הזאת, הוא ביטול ישות עצמו כלפי מלכותו ית'. זהו עומק הגדר המבואר לעיל... (שם עמוד רלב, וראה שם עוד)

צדיקים נתפסים בעוון הדור (שבת ל"ג), אם הדור חטא איך נענש הצדיק בגללם? וגם עלינו לברר מה צריכים אנו ללמוד מהנהגה זו של השי"ת.

במעשיו הרעים האדם יוצר מחיצה בינו לבין בוראו, ועל ידי זה מונע מעצמו אור חסדו יתברך. העונש בא לעורר וללמד אותו, לזככו ולטהרו מהחטא. מטרת כל עונשי שמים הוא תיקון המעוות... כשהדור נמצא במצב כה ירוד עד שכבר אינו מבין שהעונשים באים לעוררו מתרדמתו כדי שיבין ויישר את דרכו הרעה, הרי מן העצות האחרונות של למוד היא, לקיחת הצדיק מן העולם, למען יזדעזע הדור ויתעורר לתשובה.

דרנו בשכנות למרן ה"חזון איש" זצ"ל, כל יום יכולנו לראותו, להנות מתורתו, יראתו וחכמתו. אך מה מעט מזעיר למדנו! ועתה, בשעת האשכבתא, בזמן חויית הסתלקותו של הצדיק האם נהפכנו להיות לאחרים, האם אין אנו בעלי אותם הרצונות, התאוות והעצלות כמקודם?!

ואל נמעט מחומרת דברים אלה. הסתלקות הצדיק צריכה לזעזע אותנו עד היסוד, ולשנות את כל דרך חיינו. ואין זה רק תוספת מעלה, אלא חיוב גמור הוא עבורנו, אם פטירתו לא תשמש לנו מניע להתעלות ולהתעוררות, מי יודע אם, חלילה, לא יהיה הדבר הזה בעוכרינו... הרי שהאדם אחראי גם עבור כל תוצאות העונש שקיבל משמים, מכל שכן הדברים אמורים על הגדול שבעונשים, הסתלקות הצדיק, כאמרם ז"ל: "קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש", שהרי בעונותינו נאסף הצדיק ומעשינו הם שגרמו, אם כן ודאי שאנו נתבעים על זה, האם אין עלינו לפחד שלא נחשב חס ושלום כהורגי הצדיק?

"צדיק נתפס בעון הדור", כדי שישובו ויכופרו עונותיהם. הרי מצד עצמו היה יכול עוד לחיות, אלא הקב"ה מקצר ימי עבודתו, שהם בתוכנם כולם מלאי רוחניות, למען עם ישראל, כלומר, הוא נעשה כלי עבור הזולת...

אי לזאת מה גדולה עלינו החובה להתעורר ולהזדעזע על ידי הסתלקותו של מרן ה"חזון איש" זצ"ל, ללמוד מדרכיו ולהדבק בם... (שם עמוד רמז, וראה שם עוד)

התורה ניתנה גם להורות תשובה לעוברי עבירה, ענין הקנסות הוא ללמד את ערך העבירה, אם בעולם הזה כך מענישים, לעולם הבא על אחת כמה וכמה. משום זה שונים קנסות שבתורה משאר עונשים שבעולם, כי אפשר להפטר מהם, כמו מודה בקנס, או פטור מלקות ומיתה אם לא יקבל עליו התראה וכדומה, כי עיקר העונש הוא למען ילמד החוטא מזה...

ובזה מתבאר גם מה שאמרו ז"ל (מכות ז') "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית, רבי אלעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה, רבי טרפון ור' עקיבא אומרים, אילו היינו שם לא נהרג אדם מעולם". ולכאורה צריך עיון, איזו תועלת יש בזה אם מוצאים דרך לפטור את האשם מעונש, אדרבא, הרי הסנהדרין אחראית להוציא לאור משפט הרשעים?

אלא יסוד כל עונשי בית דין הוא, שלא הטילה התורה על בית דין להעניש את החוטא בעונש המגיע לו, כי השי"ת בעצמו מעניש כרצונו, והרבה שלוחים למקום, אלא הכונה שבית דין ילמדו דעת, ולזה די במה שהעונש כתוב בתורה, וישנה אפשרות, ואפילו רחוקה, להוציאו לפועל. כגדר שאמרו רז"ל על בן סורר ומורה, שלא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש (למד להשמר מהחטא) וקבל שכר. (שם עמוד רצז)

אך יש בענין נע ונד וגלות עוד דבר נוסף, והוא בחינת סוד. התוכן הפנימי של נע ונד החיצוני הוא בחינת בלבול הדעת, כי מי שחטא נגד חיי חברו דעתו נעשה מטורפת וחייו אינם חיים, והתוצאה החיצונית מזה היא שאינו יכול למצא מקום קבוע בעולם להתיישב בו. וכתבו המקובלים שמי שנאלץ להיעקר ממקומו ולנסוע הרבה בעולם לצורך פרנסתו, ודאי שדבר זה בא לתקן חטא של רציחה, או בגלגול זה או בגלגול אחר, או שזה מחמת החטא הידוע שיש בו מעין רציחה, כמו שאמרו חז"ל (נדה י"ג).

והנה עדים אנו בדורנו לתופעות איומות, שהרציחות מתרבות למעלה ראש, דם האדם נעשה הפקר ממש ואיש את רעהו חיים בלעו, ולדאבוננו הגדול גם מבפנים לחומת התורה לא נמלטנו מזה לגמרי, כי תחת מסוה של "מצות" יורד אחד לחיי חברו, מביישים ברבים ומספרים לשון הרע, שכל אלו הם מאביזרייהו דרציחה כידוע. וגם התוצאות הנוראות לא אחרו מלבוא, הן החיים מתמוטטים, והמנוחה ושלות החיים נסתלקו לגמרי. ועוד שמקצה תבל עד קצהו רצים וטסים המוני בני אדם בממדים ובמהירות שלא היו כמותן מעולמים. הם חושבים בדעתם שעושים כל זאת לשם הנאה, או לשם מה שקוראים "בידור", שהוא באמת פיזור הנפש... (חלק ד עמוד קעא, וראה שם עוד)

הלם פתאומי יש לו כח גדול בפסיכולוגיה של האדם. שמחה פתאומית ריפאה אלמים, גם במשותקים, אם עושים מעין הפצצה בעצביהם, אחר ההלם לפעמים חוזרים לתפקודם הנכון... זהו סוד הפתאומיות שבעונשי הרשעים, (כסדום שנהפכה "כמו רגע", כי הרגלם מניחם ומייאשם ממדת הדין, ורק הפתאומיות מסוגלת ללמדם, וזהו עוד טעם למה בן דוד בא דוקא בדור שכולו חייב, ובהיסח הדעת הגמור (סנהדרין צ"ז), כי האדם מסוגל ללמוד רק מהניגוד הקיצוני ביותר, וזה גדר "פתאום יבא אל היכלו" וגו'.... (שם עמוד ריח)

עיקר כל העונשים הוא שהחטא גרם לזלזול הקדושה בעולם, והעונש מתקן זלזול זה. יש לשאול, בדור המבול שנתחייבו כליה לשמים, למה לבקוע מעיינות תהום וארובות השמים ולדונם ברותחים וכו', כיון שכל חיי אנוש תלויים בהשפעה תדירית מהשי"ת, אין צורך אלא שיסיר ה' את השפעתו ויתבטלו כרגע? אלא כל זה נצרך למען ילמדו בני אדם שלא לזלזל בציווי ה', ומי ילמד? נח ובניו, שמונה בני אדם ותו לא? מכאן חומר תיקון הזלזול. וכן באנשי סדום "המכסה אני מאברהם" וגו', למה רצה ה' להודיע זאת לאברהם... "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" וגו', למען ילמדם את דרכי ה' ויתקנם שלא יבואו לזלזל בקדושה. וכל ענין עונש סדום ההפוכה כמו רגע באופן נורא היה משום תיקון זלזול הכנסת אורחים... (שם עמוד רפז)

יסורי הרשע - הגיהנום שלו - הם חרטתו הבוערת בו על שלא השתמש בזמנו בעולם הזה לגלות כבוד שמים בעצמו. וביותר, בדרך הבעש"ט, על פי משאז"ל "א'ל נקמות ה' - גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות (שמות של חסד)". כי בראות הרשע עתה בעולם האמת, את חסדי ה' הבלתי בעלי תכלית - זוהי הנקמה היותר גדולה, כי מצטער בזה נורא נוראות, שבמקום להודות לו על חסדיו ית' ולהשתדל לעשות רצונו, הוא מרד בו ל"א...

והנה מצד אחד, בראות הרשע שעל ידי יסוריו מתגלה משפטו ית' מרגיש קצת נחת בזה, כי סוף סוף זכה שיתגלה כבוד שמים על ידו. ובאמת כדאי להברא רק לזה שיסוריו יגרמו לגילוי... ומזה רואים שכדאי לבוא לעולם להתייסר ביסורי העוני אם על ידי זה יצא גילוי על ידי אחרים. אבל מצד אחר הרי אנוכיותו סובלת מאד מיסוריו כנ"ל. וצריך עיון, כי אם יש יסורים לכאורה אין מקום לנחת רוח, ואם יש נחת רוח הרי אין יסורים? ולהבין את זאת נעיין בענין ההתחברות לעתיד לבא... (חלק ה עמוד שפו, וראה שם עוד)