(ראה גם: יונה, עורב, צפור, קרבן-עוף, תרנגול)
ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. (בראשית א כ)
ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם, את הנשר ואת הפרס ואת העזניה... וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים, שקץ הוא לכם. (ויקרא יא יג, וראה עוד מאכלות אסורות)
אמר לו זה מי שמסתכל בצפצופם של עופות כדי לדעת עתידות, למה נקרא נחש וכשוף, אמר לו משום שנמשך מצד הזה (של טומאה), כי רוח הטומאה שורה על אותו העוף, ומודיע דברים בעולם, וכל רוח טומאה, מתדבק ובא לעולם מן הנחש, ואין מי שינצל ממנו בעולם, כי הוא נמצא בכל דבר, עד הזמן שעתיד הקב"ה להעביר אותו מן העולם... (חיי פז)
ר' אלעזר היה יושב ביום אחד בשער העיר לוד, והיה יושב עמו ר' אבא ור' יהודה ור' יוסי. אמר ר' יוסי, אומר לכם מה שראיתי ביום הזה בבקר, קמתי לאור היום ראיתי עוף אחד (היינו מלאך), שהיה מעופף, הרים את עצמו למעלה שלש פעמים והשפיל עצמו למטה פעם אחת. והיה אומר עליונים עליונים, ביום הזה פורחים רקיעים... (שמות עט)
(ואותם מישראל, שהם) בהמות, עמי הארץ, הם רשומים בהעברת הערלה והפריעה, (שהם שני סימני טהרה, וכן) העופות בשני סימנים, בזפק ובקרקבן הנקלף, בהעברת הזפק והקליפה של הקרקבן, הם רשומים בעופות לאכול, והבהמות בשני סימנים מעלת גרה ומפרסת פרסה. כולם רשומים בשני סימנים, כמו הערלה והפריעה הנעברים מעם הקדוש. (משפטים תנט)
ואף על גב שכל הבריות הן כך, (שנמשכת להן חכמה מן האדם), אין בריה שתהיה קלה ביותר לרדוף (ולהשתוות) למעשי האדם, כמו העוף, אדם בונה בנין למשכנו, גם העוף בונה בנין למשכנו, האדם מביא מזון לבניו, והעוף מביא מזון לבניו, האדם מרפא מחלות בעשב, והעוף מרפא מחלות בעשב, אדם עושה אניות בים, והעוף לוקח גוזליו ומתקן אותם על חוף הים.
האדם משבח ומרומם למלך העליון, והעוף מצפצף ומשבח את אדונו, שהוא א-ל עליון, ומשום זה (כתוב) למען ייטב לך, אטיב לך לא כתוב, אלא ייטב לך, כי (סובב) על שלוח הצפור ששולח, שמעורר (רחמים על המקום להטיב לך. (זהר חדש רות קט)
את הנשר ואת הפרס, רבי עקיבא אומר, נאמר כאן נשר ונאמר להלן נשר, מה נשר האמור כאן עשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל, אף נשר האמור להלן נעשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבר תאכל. רבי ישמעאל אומר נאמר כאן איה, ונאמר להלן איה, מה האיה האמורה להלן עשה את הראה מין איה, אף איה האמורה כאן עשה את הראה מין איה... (שמיני-יין ושכר פרק ה)
באי זו תורה שותה בהמה לעוף והעוף לבהמה, מה בהמה לשחיטה אף עופות בשחיטה, אי מה בהמה בשנים אף עוף בשנים וברוב שנים, תלמוד לומר זאת. רבי אלעזר אומר באיזו תורה שותה בהמה לעוף ועוף לבהמה, העוף הכשירו מן הצואר ובהמה הכשירה מן הצואר, אי מה העוף ממול עורפו אף בהמה ממול עורפו, תלמוד לומר ראשו, ראשו של עוף ממול עורפו ואין ראשה של בהמה ממול ערפה. (שם פרק יב)
א"ר יאשיה כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר. א"ר יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור, והטמא אין נקרא אלא עוף בלבד. (ראה צח)
...ואמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו... (ברכות ה א)
מאי כרום, כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונין. (שם ו ב)
תנו רבנן בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור, נחום איש גם זו לחשה לר' עקיבא... שלא יהו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים. (ברכות כב א)
רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים ... ועל תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש... (שם כז א)
הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה, שנאמר חכמות בחוץ תרונה, והבא עליה הוי ראש ישיבה. אמר רב אשי אני ראיתיה ובאתי עליה וסלקית לגדולה. הרואה תרנגול בחלום יצפה לבן זכר, תרנגולים יצפה לבנים זכרים, תרנגולת יצפה לתרביצה נאה וגילה (גינה או בית המדרש)... (שם נז א)
כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. (שם ס ב)
א"ר הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו... ר' שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור, שנאמר וכסף תועפות לך. (שם סג א)
אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו. (שבת כא א)
האומר לעורב צרח ולעורבתא שריקי והחזירי לי זנביך לטובה יש בו משום דרכי האמורי. האומר שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת שקראה גברית יש בו משום דרכי האמורי. (שם סז ב)
ומי איכא סוס המיוחד לעופות, אין, איכא דבי וייאדן (של ציידי עופות שנותנין על הסוס עופות כשהן חיין כגון נץ ומינו לצוד שאר עופות)... (שם צד א)
אמר רבה בר רב הונא הכא בצפור דרור עסקינן, לפי שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור, מפני שדרה בבית כבשדה. (שם קו ב)
אמר רב הונא כותבין תפילין על גבי עור של עוף טהור, אמר רב יוסף מאי קא משמע לן דאית ליה עור, תנינא החובל בהן חייב, אמר ליה אביי טובא קא משמע לן, דאי ממתניתין הוה אמינא כיון דאית ביה ניקבי ניקבי לא, קא משמע לן... (שם קח א, וראה שם עוד)
דאמר ר' יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו... (שם קי ב)
אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים, אמר ליה כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן... איתער בהו ר' יוחנן, אמר להו דרדקי... מפני מה עופות שבבבל שמנים, מפני שלא גלו, שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך. והכא מנלן דגלו, דתניא רבי יהודה אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי וגו' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו... (שם קמה ב)
...שחורות כעורב, במי אתה מוצאן (הלכות)... רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. (עירובין כא ב)
...הני עופות מן הרקק נבראו. (שם כח א)
דא"ר חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו... זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל. אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל, ומאי מפייס לה, אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך זינא (מלבוש) דמטו ליך עד כרעיך, לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך. (שם ק ב)
תנו רבנן שלשה שונאין זה את זה, אלו הן הכלבים והתרנגולין והחברין. (פסחים קיג ב)
דתניא לכל השרץ השורץ על הארץ, לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם. (ביצה ו ב)
תנו רבנן כל שתשמישו ביום נולד ביום... זו תרנגולת, כל שתשמישו בלילה נולד בלילה זו עטלף. (שם ז א)
והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש ג' עזין הן... תרנגול בעופות. (שם כה ב)
אמר רב אחא בר יעקב בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולין שמנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה... ותניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך, מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. (יומא עה ב)
...הוי אומר זה ניסן, ואותו פרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה. (ראש השנה יא א)
אמר ר"ש בן לקיש כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי ולתרנגול שכוי... אמר רב יהודה אמר רב ואיבעית אימא ריב"ל מאי קרא, מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה, מי שת בטוחות חכמה אלו כליות, או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול. (שם כו א)
שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי (צופין למרחוק). (מגילה יד ב)
תניא א"ר כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו... (יבמות פד א)
דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר... ובעופות... רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר, ומותר בראש וברגלים... ובעופות... ותניא אין מקיזין לא על דגים ולא על עופות ולא על בשר מליח... שאני עופות דאפשר על ידי שליקה. (נדרים נד ב)
קסבר כרבי יוסי בר' יהודה דאין שחיטה לעוף מן התורה... (נזיר כט א)
מי שקינא לאשתו ושמע אפילו מעוף הפורח (שנסתרה) יוציא ויתן כתובה. (סוטה לא א)
ואמר רבי יהושע בן לוי מנין שאפילו עופות מכירין בצרי העין, שנאמר כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף. (שם לח ב)
רב הונא בטיל זמרא, קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי. (שם מח א)
יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי, אתא עורבא וקא קרי ליה, אמר ליה מאי קאמר, אמר ליה עיליש ברח עיליש ברח, אמר עורבא שיקרא הוא ולא סמיכנא עליה, אדהכי אתא יונה וקא קריא אמר ליה מאי קאמרה, אמר ליה עיליש ברח עיליש ברח, אמר כנסת ישראל כיונה מתילא שמע מינה מתרחיש לי ניסא... (גיטין מה א)
אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא, דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר פרו ורבו כתרנגולים, יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי, שקלינהו מינייהו, נפלו עלייהו מחינהו, אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו... נשם נז א)
והתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם. (קידושין כד ב)
ותנינא בברייתא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. (בבא קמא צב ב)
מאי ברבורים אבוסים, אמר רב שאובסים אותן בעל כרחן, ושמואל אמר שאבוסים ועומדים מאליהם, ורבי יוחנן אמר מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס, ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא. אמר רבי יוחנן מובחר שבבהמות שור, מובחר שבעופות תרנגולת, אמר אמימר זנתא אוכמתא בי בטניתא דמשתכא ביני עצרי, דלא מציא פסיא קניא (נמצאת בין הגיתות ואוכלת החרצנים ואינה יכול לפסוע קנה מרוב שמנה). (בבא מציעא פו ב)
ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא ציפורא דקאים עד קרצוליה במיא ורישיה ברקיע, ואמרינן ליכא מיא ובעינן ליחות לאקורי נפשין, ונפק בת קלא ואמר לן לא תיחותו הכא דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא אארעא... אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא, דכתיב וזיז שדי עמדי. ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו, אמינא להו אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי, חדא דלי גדפא וחדא דלי אטמא... (בבא בתרא עג ב)
ועופות בני מלאכה נינהו, אין, כדבעי רבה בר רב הונא דש באווזין ובתרנגולין לר' יוסי ברבי יהודה מאי. (סנהדרין נב ט)
אמר רבא אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה, והא אנן תנן אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אינו נעשה בן סורר ומורה, הא טהורין נעשה בן סורר ומורה... (שם ע ב)
וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים, א"ר ירמיה מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים. (שם קח ב)
אלו דברים אסורים למכור לעכו"ם... ותרנגול הלבן, רבי יהודה אומר מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין, ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו, לפי שאין מקריבים חסר לעבודת כוכבים. (ע"ז יג ב)
צפור (ביד הצלם), שתופש את עצמו תחת כל העולם כצפור. (שם מא א)
מצא בידו דקוריא של צפרים קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו, אכלו (הכותי) מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור לאכול משחיטתו...(חולין ג ב)
תנו רבנן יכול יהו כל התורים וכל בני היונה כשרים, תלמוד לומר מן התורים ולא כל התורים, מן בני היונה ולא כל בני יונה, פרט לתחילת הציהוב שבזה ושבזה שפסול, מאימתי התורים כשרים משיזהיבו, מאימתי בני יונה פסולין משיצהיבו... (שם כב ב, וראה שם עוד)
השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה, ורובו של אחד כמוהו... (שם כז א, וראה שם עוד)
באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה, לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה, אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים, תלמוד לומר זאת... דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים, דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום, עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד, אמר רב שמואל קפטקאה תדע שהרי עופות יש להן קשקשים ברגליהם כדגים. ועוד שאלו כתוב אחד אומר ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף, אלמא ממיא איברו, וכתיב ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים, אלמא מארעא איברו, אמר לו מן הרקק נבראו... (שם כז ב, וראה שם עוד)
תא שמע דאמר רב הונא בר יהודה אווזא בזוזא וריאה דידה בארבעה... (שם מט א)
אמר רב יהודה אמר רב עוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו דיו, ולא אמרן אלא ממטה למעלה, אבל מלמעלה למטה מיא הוא דאשפלו... (שם נא ב, וראה שם עוד)
ואלו טרפות בעוף, נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת, הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה, ניקב הקורקבן, ניקבו הדקין, נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, אם ירוקים פסולים אם אדומים כשרים, דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה.... (שם נו א, וראה שם עוד)
סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים, כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור, ר' אלעזר בר צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא... (שם נט א, וראה שם עוד)
ולא (נאמרו סימנים) והתניא נשר, מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתרה וזפק ואין קורקבנו נקלף ודורס ואוכל טמא, אף כל כיוצא בו טמא, תורין שיש להן אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף ואין דורסין ואוכלין טהורין, אף כל כיוצא בהן טהורין. אמר אביי לא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים... (שם סא א, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה שקיטנא אריכי שקי וסומקי שריא, וסימניך מורזמא, גוצי וסומקי אסירי, וסימניך ננוס פסול, אריכי שקי וירוקי אסירי... אמר רב יהודה שלך זה השולה דגים מן הים, דוכיפת שהודו כפות, וזהו שהביא שמיר לבית המקדש.... תנו רבנן תנשמת באות שבעופות... אמר רב יהודה קאת זו חקוק, רחם זו שרקרק, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמו רחם, כיון שבא רחם באו רחמים לעולם, אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק, וגמרי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא... אמר רב יהודה החסידה זו דיה לבנה, ולמה נקרא שמה חסידה, שעושה חסד עם חברותיה, אנפה זו דיה רגזנית, למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה. אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה דרבא אמר רב עשרים וארבעה עופות טמאין הן... אמר אביי דאה וראה אחת היא... כך איה ודיה אחת היא... ופליגא דרבי אבהו, דא"ר אבהו ראה זו איה, ולמה נקרא שמה ראה שרואה ביותר, וכן הוא אומר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה. תנא עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל...(שם סג א, וראה שם עוד)
א"ר יצחק עוף טהור נאכל במסורת, נאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי, א"ר יוחנן והוא שבקי בהן ובשמותיהן... (שם סג ב, וראה שם עוד)
כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים... הא עוף אסור מדאורייתא, כמאן דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא האמר חיה ועוף אינו מן התורה... (שם קג ב)
המעלה את העוף עם הגבינה על השולחן אינו עובר בלא תעשה... (שם קיג א, וראה שם עוד)
חומר בכיסוי הדם משילוח הקן, שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאין מזומן, ושילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן, איזהו שאינו מזומן, כגון אוזין ותרנגולים שקננו בפרדס... עוף טמא פטור מלשלח, עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח, קורא זכר, רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין... (שם קלח ב, וראה שם עוד)
והאמר שמואל אווז ואווז בר כלאים זה בזה, והוינן בה מאי טעמא, אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים, ותרוייהו מטילי ביצים... תנו רבנן תרנגולת (יולדת) לעשרים ואחד יום... (בכורות ח ב)
ולתנא קמא מאי שנא בבשר עופות משום דרגיל איניש דאמר לא אשכחי בשרא דחיותא ואתאי בשרא דציפרא, אי הכי הכי נמי עביד איניש למימרא לא אשכחי בשרא דחיותא ואתאי דגים... דאמר שמואל דמסוכר (מקיז) ואכל ציפרא פרח ליביה כציפרא... (מעילה כ ב)
נתן לה (אתנן)... עופות הרי אלו אסורין... (תמורה ל ב)
...והרי עוף דאין עיניו הולכות לפניו וקאמר רבי מאיר דטמא, אמר אביי בקריא ובקיפופא... (נדה כג א)
י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור, וזה אחד מהן, צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר, אלמא מחשבת חיים לא שמה מחשבה, הכא נמי מחשבת חבור לא שמה מחשבה... אמר ליה אביי תרנגולת שביבנה מאי איכא למימר, אמר ליה תרנגול ברא הוה... דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא, חזיוה רבנן דדרסה ואכלה, והיינו גירותא... (שם נ ב, וראה שם עוד)
עוף לא תניתה, אמר רבי יוחנן אייתיתה מן דבר דליה תרנגול עם הפסיוני, תרנגול עם הטווס אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה. רבי שמעון בן לקיש אומר משנה שלימה שנה לנו רבי, וכן חיה ועוף כיוצא בהן... (כלאים ב ב)
ועוף יעופף, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומשרה דיורין בעליונים ובתחתונים, שמא בחלל, אבל הקב"ה משרה דיורין בחלל, כדכתיב ועוף יעופף על הארץ וגו'. (בראשית ז ד)
א"ר יהודה בר סימון זיז עוף טהור הוא, ובשעה שהוא פורח מכסה גלגל חמה. (שם יט ו)
וגם ריבוי, האכילה (חוה) את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ט) וכחול ארבה ימים. דבי רבי ינאי אמרי אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקינו ושורפתו, ומשייר בו כביצה, וחוזר ומגדל אברים וחי. ר' יודן בר"ש אומר אלף שנים חי, ולסוף אלף שנים גופו כלה, וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים. (שם שם ט)
ומי קברו (את הבל)? א"ר אלעזר בן פדת עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להן הקב"ה שכרן ב' ברכות שמברכין עליהן, א' לשחיטה וא' לכיסוי הדם. (שם כב יח)
...מיד רצתה צפורה אחריו כצפור והביאה אותו, ולמה נקרא שמה צפורה, שטיהרה הבית כצפור. (שמות א לט)
אמר ר"ע למה נמשלו ישראל בעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפים אף ישראל אינן יכולין לעמוד אלא בזקנים. (שם ה טו)
א"ר אלכסנדרי בר חגאי ר' אלכסנדרי קרובה אם מתכנסים כל אומות העולם להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין... (ויקרא יט ב)
ר' שמעון הוה עסקן בדברים, הוה ליה חד פרדס חד זמן הוה יתיב ביה והוה ביה חד סדן, חמא חדא דוכיפת דעבד ליה קן בגויה, א"ל מה בעי הדין עופא מסאבא בהדין פרדס, אזל רבי שמעון וסתריה לההוא קינא, אזל ההוא דוכיפת ותקנה, מה עבד רבי שמעון אזל אייתי חד לוח ויהבה באפוי דההוא קינא ויהב ביה חד מסמר, מה עבד ההוא דוכיפת, אזל אייתי חד עשב ויהבא על ההוא מסמרא ושרפה, מה עבד ר' שמעון אמר טוב למגנז הדין עשבא דלא יילפין גנבייא למעבד כן ויחרבון ברייתא. (שם כב ב)
או מי נתן לשכוי בינה, הדא תרנגולתא. א"ר לוי בערביא צווחין לתרנגולתא שכוי. הדא תרנגולתא כד אפרוחיא דקיקין היא מכנשא להון ויהבת להון תחת אגפיא ומשחנא להון (מחממת) ומעדרנא קדמיהן. כד אינן רבייה (גדלו) חד מנהון בעי למקרב לותה והיא נקרה ליה בגו רישיה ואמרה ליה זיל עדור בקולקלתך... (שם כה ה)
מה הוא וברבורים אבוסים, רבנן אמרי מיניא ברברייה, ר' ברכיה בש"ר יהודה עוף גדול היה ומעולה ומשובח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום, ומהיכן הוא בר מברברייה היה בא בכל יום. (קהלת ב ט)
מתלא אמר טבא חדא ציפרא כפותא מן מאה פרחיין. (שם ד ט)
מתלא אמר דאגיר גנא אכל ציפרין, דאגיר גנייאן אכלין ליה ציפרין. (שם)
עובדא הוה בחד גבר דסלק מן בבל יתיב למקטרא על אורחא, וחמא תרין ציפורין מתנציין חדא עם חדא קטלא חדא לחברתה, אזלת הוריתא ואייתא עישבא ויהבהא על מיתה ואחייה... (שם ה י)
בוא וראה הטווס הזה שס"ו מיני צבעונים יש בו, ומהיכן הוא נוצר מתוך טיפה של לובן נוצר. (תזריע ב)
מה נשתנה קרבנו (של מצורע) משאר קרבנות, על שספר לשון הרע, לפיכך אמר הכתוב יהא קרבנו שתי צפרים, שקולן מוליכות... (מצורע ג)
זה שאמר הכתוב קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וגו' (ירמיה י"ז) מה כתיב אחריו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, מה ענין זה לזה, מי שהוא אומר קורא דגר שהוא אומר כסא כבוד, ללמדך שהקורא הזה מביא ביצים אחרים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאין מקליפיהן ויצאו אפרוחים והן עולין אחריו ומורטין את כנפין ואוכלין אותו, כשהוא רוצה לפרוח אינו יכול שנמרטו כנפיו ומצא אותו חיה או שרץ אוכלו, מי גרם לו, על שגזל ביצים שאינו שלו, כך יהיו עכו"ם ומואבים ועמונים שפשטו ידיהם בכסא כבודו והחריבו מקדשו... (תצא ב)
בחמישי השריץ מן המים כל מין עוף זכרים ונקבות טהורים וטמאים, בשני סימנים הן מטהרין, בזפק ובקרקבן נקלף, רבי אליעזר אומר באצבע יתירה ושני מיני עופות נבחרו לקרבן ועולה, אלו הן תורים ובני יונה. (פרק ט)
אמרו ישראל עד מתי יהו שונאין אותנו ואומרים (משלי כ"ז) כצפור נודדת מקנה וגו' (משלי כ"ז) ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, ואומרים שאין הקב"ה חוזר לביתו, שנאמר (שם כ"ח) כן איש נודד ממקומו, וכן הוא אומר (תהלים י"א) נודו הרכם צפור ולא אמר כיונה אלא כצפור, היונה הזו נוטלין גוזליה והיא חוזרת למקומה, שנאמר (הושע ז') כיונה פותה אין לב, אבל הצפור הזו אינו כן אלא ילדה במקומה ונוטלין את גוזליה אינה חוזרת למקומה, וכך משלו הרשעים הקב"ה, וישראל אומר להם גם צפור מצאה בית ודרור קן לה. (מזמור פד)
רבי ישמעאל אומר זה עוף ששוכן על האילנות שקילוסו של הקב"ה מהם, שנאמר מבין עפאים יתנו קול. (מזמור קד)
הדא הוא דכתיב (משלי ל') עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר, דין נקר ודין אכל, אלא אמר הקב"ה יבא עורב שהוא אכזרי ויקור אותה ואל יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמן ויאכל אותה. (פרשה ז)
כל צפור כל כנף, פרט למרוטים ולקטועים ולסריסים ולמחוסרי אברים שהן פסולין לבני נח לקרבנות. (בראשית פרק ז, נו)
דרש רבא, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו הר גדול שבהן צפור נדדתו. דבר אחר מהו הרכם צפור, אמר ר' חמא כשגלו ישראל היו עובדי אלילים שמחים עליהם להגלותם ממקומם... כלפי מעלה אמרו כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו... (תהלים יא, תרנב)
כי יברכך ה' אלקיך - להוציא את העופות, שאינן בשר המשמח. (דברים יד כד)
ברא עופות, מהם בישוב ומהם שלא בישוב, ברא כנגדן פרס ועזניה כמו כן בישוב ונשר שלא בישוב, ואלמלא רחמיו של הקב"ה ותקן להם תיקון של תקופות תשרי נותן הקב"ה כח בזי"ז שד"י ומרים את ראשו ונותן אימתו וקולו על פרס ועזניה. (בראשית)
ואת אלה תשקצו מן העוף, כל עוף שיש לו מעלה בדריסה יש לו מעלה בניחוש, העוף הטמא הוא שישנה מעשהו או ישנה מושבו ממקום למקום או ימרוט כנפיו והכל יודעים ומכירים שהוא מגלה דבר אלא שאין מבין דבר אלא החכם המנחש, ובעוף טהור מה שהוא מגלה על ידי קריאתו וצפצוף ואינו נקרא ניחוש אלא חכמה... (שמיני, וראה שם עוד)
...אמרתי לו ולמה באת בצורת עוף, אמר לי להודיעך שמצד ימין אני בא הוא חסד עולם שעוף רומז עליו... (כי תבו)
אשר תאכל נבלה וטרפה - בנבלת עוף טהור דבר הכתוב, שאין לה טומאה אלא בשעה שנבלעת בבית הבליעה, ולמדך כאן שמטמא באכילתה ואינה מטמאה במגע, וכן שנינו יכול תהא נבלת עוף טמא ומטמאה בבית הבליעה, תלמוד לומר טרפה, מי שיש במינו טרפה, יצא עוף טמא שאין במינו טרפה. (ויקרא יז טו)
העיט צבוע - עוף מגואל בדם ששאר העופות נאספים עליו לאכלו. דבר אחר עוף צבוע והעופות נאספים לאוכלו ששונאים אותו. (ירמיה יב ט)
ועפו - יש אומרים כמו מגילה עפה, פרושה, ולר"מ הכהן וינוחו. (ישעיה יא יד)
ישרצו המים שרץ - כתב רש"י כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ העוף, כגון זבובים בשקצים כגון נמלים ותולעים... ודע כי כל עוף אשר לו ארבע רגלים יקרא שרץ העוף, מפני שברגליו יסמוך וינוע כשרצים, ואשר איננו כן יקרא עוף כנף שעיקר תנועתו לעופף... (בראשית א כ)
והעוף ירב בארץ - אף על פי שבריאתו מן המים ברכתו תהיה בארץ שיפרו וירבו עליה, כי אין בעוף שיטיל ביציו במים ויגדלו שם רק השוכנים תמיד במים וניזונים מהם עושין ביציהם בארץ ונולדים בה. (שם שם כב)
...ואת אלה תשקצו מן העוף לא נאסרו מכל העופות אלא אלו הנזכרים בפרשה זו בלבד עם מיניהם כאותן שנאמר בהם למינו ולמינה, כי הכתוב לא הזכיר סימן בעוף טמא לאיסור או בטהור להיתר, אבל אמר ואת אלה תשקצו מן העוף, לא אחרים מלבד אלה, וכן בשרצים הטמאים שהזכירם בפרט אינן כדין הזה בלתי אלה הנקובים בפרשה בשמות. ורבותינו למדו סימנים בעופות והן להכיר בהן שאין בעל אותן הסימנין מן המינין האלה האסורים, והסימן הגדול בעופות היא הדריסה, שכל עוף הדורס לעולם טמא לאכזריותו ושחור וגס ומוליד המרירה השרופה השחרחורת, ונותן אכזריות בלב, ואין בכל העולם עוף שידרוס מלבד הנזכרים בפרשה. והנה כל עוף שידרוס ידוע שהוא מאלו הנזכרים, ואם בידוע שאינו דורס ודאי מותר, שאין בכל האסורים עוף שאינו דורס זולתי פרס או עזניה, ולא חשו לו חכמים מפני שאינו מצוי בישוב אלא במדברות, ואולי מפני שהוא שוכן בחרבות דמו נשרף ורע כדורסין ואסרתו תורה עמהם. ועוד מנו חכמים בסימנין שאם נמצא עוף יש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע טהור הוא, כי ידוע להם שאינו דורס, אבל כשיש בו שני סימנין מן השלשה הנזכרים נאסור אותו, כי העורב יש בו אצבע יתרה וקרקבן נקלף, ואנו חוששין לו ולמיניו שהם כולם בעלי שני סימנין, ואין צריך לומר שאם לא היה לו אלא סימן אחד מן השלשה האלה הנזכרים שנאסור אותו, כי שאר העופות האסורין כולן כך הם בסימן אחד בלתי הנשר שאין בו אחד מכל אלו השלושה. וענין הדריסה הוא הצד ציד שידרוס העופות ויתפסם חיים וידרסם בידיו ויאכל אותם כאשר יעשה הנץ הגס הנקרא אסטור, והנץ הדק הנקרא אשפרויר בלע"ז... (ויקרא יא יג)
...ובספרי אמרו, רבי שמעון אומר כל עוף טהור תאכלו, אלו חגבים טהורים, וכל שרץ העוף אלו חגבים טמאים, ויפה אמר, והנה טעם הכתוב כי הזכיר לאסור כל שרץ העוף, והם ההולכים על ארבע, וחזר ואמר כל עוף טהור תאכלו להתיר מהם אשר לו כרעים ממעל לרגליו, הארבה והסלעם וגו', ולא הוצרך לפרש זה שכבר הוזכר, אבל הזכיר בכלל דרך קצרה כל עוף טהור תאכלו, כלומר אלו הנזכרים מאכלים נתעבים, והשאר העופות למיניהם למרביתם תאכלו מהם כל טהור שלא אסרתיו... (דברים יד ג)
ומסימניהם בעוף טהור, מותחים לעוף חוט של משיחה, אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן בידוע שהוא עוף טמא, שלשה לכאן ואחת לכאן בידוע שהוא טהור. ואמרו על עוף הקולט מן האויר ואוכל טמא, השוכן עם הטמאים ונדמה להם טמא, כזרזיר אצל עורב. (מאמר ד לא)
סימני עוף טהור לא נתפרש מן התורה, אלא מנה מנין טמאים בלבד, ושאר מיני העוף מותרין, והמינין האסורין ארבעה ועשרים הן, ואלו הן נשר פרס עזניה... כל מי שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן הרי זה אוכל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה. ועוף טהור נאכל במסורת, והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור, ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד, והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן. (מאכלות אסורות א יד)
מי שאינו מכירן ואינו יודע שמותיהן בודק בסימנין אלו שנתנו חכמים, כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא מאלו המינין וטמא, ושאינו דורס ואוכל, אם יש בו אחד משלשה סימנין אלו הרי זה עוף טהור, ואלו הן אצבע יתרה, או זפק, והיא המוראה, או שהיה קרקבנו נקלף ביד. לפי שאין בכל אלו המינין האסורין מין שאינו דורס ויש בו אחד משלשת סימנין אלו חוץ מפרס ועזניה, ופרס ועזניה אינן מצויין בישוב אלא במדברות איי הים הרחוקות עד מאד שהן סוף הישוב.
היה הקרקבן נקלף בסכין ואינו נקלף ביד ואין בו סימן אחר אף על פי שאינו דורס הרי זה ספק. היה חזק ודבק והניחו בשמש ונתרפה ויקלף ביד הרי זה מותר.
אמרו הגאונים שמסורת היא בידיהם שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סימן שיקלף קרקבנו ביד, אבל אם אינו נקלף ביד אף על פי שיש לו זפק או אצבע יתירה מעולם לא התירוהו... (שם שם טז והלאה, וראה שם עוד)
במה דברים אמורים בבשר בהמה או חיה, אבל אם אכל בשר עוף אחר שאכל הגבינה או החלב אינו צריך לא קנוח הפה ולא נטילת ידים. (שם ט כז)
והדרוסה (הטרפה)... או ידרוס הנץ והנשר וכיוצא בהם על העוף... והנץ יש לו דריסה ואפילו בעוף גדול ממנו, אבל שאר עופות הדורסים יש להן דריסה בעוף שכמותן, ואין להן דריסה בעוף שהוא גדול מהן. (שחיטה ה ד וה)
...אלו השבעים חוליים שאוסרין את הבהמה ואת החיה משום טריפה כבר נתבאר כל אחד מהן ומשפטיו, וכל שאפשר מהן שימצא בעוף באיברין המצויין לעוף ולבהמה דינו כבהמה ובעוף אחד הוא, חוץ מטריפות שבכוליא ושבטחול ובאונות הריאה, מפני שהעוף אין לו חיתוך אונות כבהמה, ואם ימצא אין לו מנין ידוע, וטחול העוף עגול כמו עינב ואינו כטחול בהמה...
ושתי טרפות יש בעוף יתר על הבהמה, ואף על פי שיש לה אותן האיברים, ואלו הן עוף שנשתנו מראה בני מעיו מחמת האור, ועוף המים שניקב עצם ראשו. (שם י י ויא)
אין המומין פוסלין בעוף (לקרבן), וכן אחד הזכר ואחד הנקבה בעוף, שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד. במה דברים אמורים במומין קטנים, אבל עוף שיבש גפו או נסמית עינו או נקטעה רגלו אסור לגבי המזבח, שאין מקריבין חסר כלל. וכן אם נולד בו אחת מן הטריפות שאוסרין אותה באכילה הרי זה נפסל לקרבן... (איסורי מזבח ג א, וראה שם עוד)
ונבחרה תנועת העופפות להורות על היותם חיים, מפני שהיא השלמה שבתנועות בעלי חיים שאינם מדברים המקומיות והנכבדת שבהן, והאדם יחשבה שלמות גמורה, עד שהאדם יתאוה שיעוף כדי שיקל עליו לברוח מכל מה שיזיקוהו, ויכוון על מה שיאות לו במהירות ואם רחק. ועוד כי העוף יראה ואחר כן יעלם, ויקרב ואחר כך ירחק בזמן מועט... (חלק א פרק מט)
כי יש דברים הרבה מרבים הבל (קהלת ו' י"א) זה המגדלים עופות לנוי ולקילוס, ומה שמוציא עליהם היה לו לתת לעניים. (תתרלח)
...ואמרו לנו חז"ל דרך כלל, שכל מי שיש בגופו שלשה סימנין אלו, שיש לו אצבע יתרה, והיא האצבע הגדולה שיוצאת יותר משאר אצבעות, וזפק, הוא מקום רחב בסוף הושט שמקבץ העוף שם המאכל בתחלת האכילה, וקורקבן נקלף, הוא המקום הטוחן בו העוף המאכל הנקרא בלעז ונטראי, ויש לו עור דק בתוך הבשר לפנים, ואותו העור נקלף ממקצת העופות, מכיון שיש לו לעוף שלשה סימנין אלו בידוע שאינו ממין הטמאים ומותר... (שמיני מצוה קנז)
ועוד יש לתת טעם באיסור העופות, כי לפי שהקב"ה בוחר הטוב ואוהב השפלות וכל שאר המדות הטובות ושונא האכזריות וכל שאר המדות הרעות, לכך בחר בקרבנו בבריות השפלות ותמות ומאותן שהוא יתעלה בחר בהן לקרבן צוה את ישראל שיהיה מאכלם מהן, וכשם שהוא ית' מרחיק העופות הטמאים לצורך קרבן, כן מרחיק אותם לצורך מאכלם של ישראל וכל זה ללמדנו שהוא יתעלה שונא מדת הרע והאכזריות ואוהב מדת הטוב והשפלות והתמות. ומטעם זה ימשלו הנביאים את הרשעים ובעלי הטבע האכזרי לעופות טמאים דורסים, הוא שכתוב (ירמיה מ"ט) "הנה כנשר יעלה וידאה ויפרוש כנפיו על בצרה"... (ויקרא יא יג)
...ובאור הענין כי לפי שהם שוכנים באויר בגלגלי היסודות מבינים העתידות משרי המזלות, וזה קל וחומר מעופות, אם העופות יודעים העתידות מהם ומגידין אותם בצפצופן ומן העופות יודעים המנחשים המכירים והבקיאין באותה חכמה קל וחומר לשדים שאפשר להם לדעת זה משרי המזלות. (שם יז ז)
ואת אלה תשקצו מן העוף וגו', גם טעם איסור העופות הנזכרים הטמאים תבין ממה שכתבנו וכלל אמרו רז"ל כל עוף הדורס טמא, זהו חזוק למה שכתבנו למעלה, גם רוב המנחשים הוא בעוף טמא כי כל עוף שיש לו מעלה בדריסה יש לו מעלה בלחישה, ויותר ראוי לסמוך עליו, והנה הם הולכי רכיל ומגלים סודו של עולם, ואם יאכל אדם מהם יתמזג טבעו מהם. (ויקרא שמיני)
...ולא כתב סימני העוף כי הם פנימיים. (ויקרא יא יג)
ועוף יעופף - לנקות אויר הארץ ליושביה מאיזה לחות מותרי משולח מן הרקיע הנוצר ביום השני... (בראשית א כ)
אמנם מה שאמר הפחות שבכולם מוכרי עופות, יש לך להבין למה מוכרי עופות הוא השוק שהוא יותר קטן, ודבר זה ידוע למבינים, כי העוף הוא נברא מן המים ואין בו ממשלת החמה, כי החמה כח האש, והלבנה ממשלתה על המים, ולכך השוק הקטן מוכרי עופות שנבראו מן הרקק. כי דבר זה רמזו חכמים בחכמתם בפ"ק דסוכה וקאמר שם פני האחד פני אדם פני שני פני הכרוב, וקאמר שם אפי רברבי אפי זוטרא, כי הכרוב נחשב יותר קטן, והדברים האלה ידועים מאד למבינים, אבל פירוש הראשון עיקר, כי העופות הם תחת ממשלת המאור הקטן, ודבר זה ראוי לך להבין. ומה שאמר שהוא ט"ז פרסה על ט"ז פרסה פירוש כי השטח זה שייך לשוק, כי אין השוק רק שהוא שטח מתפשט לגמרי, ואל דבר זה ראוי מספר ט"ז... (נצח ישראל פרק יז)
אבל המאמר הזה הוא כפשוטו, ובאו לפרש במאמר הזה כי לעתיד לימות המשיח יהיה העולם אחד לגמרי, ויש מיני נמצאים המסוגלים לדבר אחד ויותר מכל זה הם מיוחדים העופות בעבור שהם נקראים עוף השמים, והם מסוגלים לאיזה דברים כמו שידוע מצפצופי העופות, וגבי רב איליש דאמר היונה עיליש ברח. ויש מין עופות שהם באכזריות כמו העורב, ויש בחסידות כמו החסידה שעושה חסידות עם חבירותיה, ויש ברחמים כמו עוף שנקרא רחם, ולא פירשו חכמים שמרחם על חבירו, שלא נקרא רק רחום בשורק והוא פעול, ולא נקרא רחם החי"ת בצירי, שמשמע על אחרים אבל רחום החי"ת בשורק אינו משמע רק הרחמנות בעצמו, והוא מורה על הרחמנות שבאה לעולם, ולפיכך אמרו כיון שבא הרחם בא רחמים לעולם... ומפני כי העוף הזה הוא מתייחס לרחמים שנקרא רחם, לכך כאשר רחמים באים לעולם אז מתעורר בקול שהוא קול שמחה ועביד שרק, מטעם אשר התבאר למעלה, כי שרק דוקא הוא חבור גמור, כי יש כאן חבור שי"ן בקו"ף וקו"ף בשי"ן, ועוד כי שרק מלשון שורק, שהוא שורק את פיו... והקבוץ הזה מורה על רחמים, והרי האוהב שהוא קשור בחבירו נקרא רחמוהי, כי כל חבור הוא רחום... וזהו דוקא כאשר יתיב (השרק) על מידי, לא כאשר הוא פורח מלמעלה באויר, שאין כאן חבור רק כאשר הרחמים למטה, לא כאשר החבור הוא למעלה באויר, שאין כאן חבור למטה. וכאשר יתיב על ארעא ועביד שרקרק נעשו עליונים חבור לתחתונים לגמרי, והרחמים הם בארץ, ולפיכך אתי משיח... (שם פרק מב)
ויש לך לדעת, כי כאשר נגזר על העופות של ארץ ישראל שיהיו נודדים ממקומם, לא נגזר אלא על המין לא על הפרטיים, וכיון שנגזרה גזירה זאת על המין לא על הפרטיים לפיכך אף על גב שהפרטים מתו נשארה גזירה זאת על המין. אבל בהמות בארץ ישראל לא שייך זה, כי בהמה לאו בת גלות היא, רק עופות, כדכתיב (משלי כ"ז) כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו, כי העופות יש להם קן מקוים והוא נקרא מקום שלהם... (חידושי אגדות שבת קמה ב)
...אמנם הנבדל מצד סוף השתלשלות הם כמו עופות הטמאים, כי אלו בפרט הם סוף השתלשלות, וזה כי הפשוט הוא קודם וראשון לאשר הוא מורכב, כי יסודות הפשוטים קודמים למורכב, ומפני כי העוף הוא מורכב יותר מכל הנבראים, שהרי לא נברא מן המים כמו בריות המים, ולא נברא מן האש ולא נברא מן האדמה כמו בריות שנבראו מן האדמה, רק נברא מן הרקק, ולפיכך הוא מאוחר להשתלשלות מפני שהוא מורכב משנים, לכך העוף הטמא הוא נבדל מן צד הסוף, הרי לך שלשה דברים נבדלים... (שם בבא בתרא עג ב)
...ואמר כי צפורתא דקאי במיא עד קרסוליה וראשו מגיע השמימה. דע כי העוף יש לו שתי בחינות, יש לו בחינה שהוא שוכן למטה, גם הוא עוף השמים, ולא תמצא בריאה שיש לה מקומות מחולקות כמו העוף... וכן אמרו במדרש (במ"ר פ"כ) "א-ל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו", לא זכו מורידם כעוף, שנאמר "אפרים כעוף יתעופף", זכו מעלן ומרוממן כעוף, שנאמר "מי אלה כעב תעופינה". הרי כי העוף יש לו העליה והירידה שניהם כאחד, והרי מצד צורתו הוא למטה ולמעלה...
ובמדרש תנחומא (במדבר)... ברא עופות וברר לו אחד מהם, ואיזה זה זיז שדי. הרי לך בפירוש כי זיז שדי נבחר מכל העופות, ומאחר שהוא נבחר מכל העופות אם כן יש לו צורת העוף בשלימות, שאם לא כן לא היה נבחר, ולפיכך מצד צורתו המופשטת מן החמרי שהוא עומד למטה וראשו מגיע עד השמים... (שם)
והנה תראה שיש הבהמות שצריך לשחטם רוב שנים ובעופות די ברוב אחד, והוא כי בבהמות מתגברת הזוהמא יותר, ובעופות אינה מתגברת כל כך, כי הם מתקרבין יותר לבחינת הדגים. והנה הענין הוא באמת, לפי שקליל חיותייהו, וזה כי הנה החיות ועופות הם שוין בב' דברים, בחלב ובדם, שהדם טעון כסוי וגם אין בהם חלב טמא, וזה כי חלב ודם הוא סוד עשו וישמעאל, ועיקר התגברם הוא בבחינת בהמה דוקא, אך בחינת עוף אינו כך, ולכך יש לכל אחד מהם דרך תיקון בפני עצמו. כי דם הבהמה צריך לשפוך אותו דוקא כמים, אך החיה ועוף צריך לכסותו בעפר, וגם החלב בחיה ועוף אינו טמא כנ"ל, אך אף על פי כן בענין השחיטה אינם שוין, כי החיות קרובות לבהמות והעופות קרובים לדגים, והענין כי החיות תלוי בהתקשר הנשמה בגוף, ויש נשמה נקשרת הרבה עד שהגוף סובב עליה לכל צד, והיא כמו טבועה בו וזהו סוד הבהמות, אך יש אחרים שאין הנשמה נקשרת בהם כך, אלא אדרבא היא קרובה לצאת מהם, ואלה הם העופות דקליל חיותייהו, והוא סוד כמשחל ביניתא מחלבא שאמרו רז"ל, שהוא מפני היות הנשמה בבחינת גר בארץ ומתדבקת הרבה אל השורש... (אדיר במרום דף פד)
טעם שאסוריהם מועטים לפי שיש בהם יותר מיסוד האויר שאינו מוליד עכירות השכל כיסוד העפר העב. (ויקרא יא יג)
...וטעם שלא אמר כבבהמה נפשו בדמו, אולי שבהמה יש לה נפש והיא נתונה בדם, אבל חיה ועוף אין להם נפש כבהמה, אלא הדם במקום הנפש, ובזה אינם באים על על המזבח זולת תורים ובני יונה, וגם הם אין בדמם הזאה אלא מיצוי. (שם יז יד)
לדעת רבותינו יש הבדל בין שם עוף ובין שם צפור, שעוף הוא שם הסוג וכולל טהורים וטמאים, וצפור מיוחד רק לטהורים, אם לא כשאומר צפור שמים, או צפור כנף שכולל הכל. ולדעת הספרא גם צפור הוא שם הסוג. (הכרמל)
ועוף יעופף - משמעות עוף הוא לשאוף ולהתקדם בלא הפסק... (בראשית א כ)
העוף במקרא הוא משל לאדם חסר מגן, הנס מפני רודף, וקיומו בסכנה, והוא נתון בצרה וצוקה. "כצפור לנוד", "כצפור נודדת מן קנה"... או "צוד צדוני כצפור" וכו' מבטאים חיים תחת איום מתמיד, או בעיצומה של צרה. ביחוד היונה הוגה קינה על סבל. משום כך נראה לנו, שגם קרבן העוף מבטא מצב של סבל או מוטב, ביטוי לאדם אומלל השרוי במצב של סבל... (ויקרא א יז)
לא תרגמנו את שמות העופות המנויים כאן, שהרי כל שאר העופות שלא נמנו כאן מותרים באכילה, ונמצא שכל טעות בתרגומו של אחד השמות עלול להביא לידי מכשול. התרגום המקובל עתה של רוב השמות הנזכרים כאן תלוי רק בהשערה בלבד, והתוספות אף נסתפקו אם נכון התרגום הרגיל של "נשר" ושל "עורב" (חולין ס"ג א')... אנו בקיאים רק בשני סימנים, זפק וקרקבנו נקלף, (העור הפנימי של קיבתו נקלף בנקל), כנגד זה נחלקו המפרשים במשמעות שני הסימנים האחרים, אצבע יתרה ואינו דורס, ומקובל בידינו מימות האמוראים עוף טהור נאכל במסורת. (שם יא יג)