עזב תעזב - אתבא תתביניה ליה. (שמות כג ה)
עזיבה זו לשון עזרה, וכן (מ"א י"ד) עצור ועזוב, וכן (נחמיה ג') ויעזבו ירושלים עד החומה, מלאוה עפר לסייע את חוזק החומה... (שם)
עזוב - מחוזק, כמו (נחמיה ג') ויעזבו את ירושלים עד החומה. (דברים לב לו)
לעני ולגר תעזוב אותם - יש בלשון עזיבה שני ענינים, הא' הפסק ובטול המחשבה מן הדבר, כמו "ויעזוב בגדו בידה", הב' עזר וישועה, כמו "עזוב תעזוב עמו". ושני ענינים אלה כלולים כאן, כי פעמים יניח לפניהם לבד, ולפעמים יעזור להם. בתבואה יניח, ואסור לו לחלק להם, ובאילנות שיש סכנה בעלייתם החיוב עליו לעזור להם. (ויקרא יט י)
עזב תעזב - מדובר כאן בפריקת המשא, לכן נראה כתרגום אונקלוס, תעזוב כל שנאה שיש בלבך עליו ותגיש לו עזרה. (שמות כג ה)