עיף

(ראה גם: מנוחה, שינה)

הגר"א:

עיף מסבת עצמו, כושל מסבה חיצונית. (ישעיה ה כז)

מלבי"ם:

ההבדל בין עיף ליגע הוא, שעיף מציין פסיקת כח החי מעצמו גם בלי עבודה ויגיעה שעל ידי תנועתו ישאפו כחות נפשו ועסיס החיוני הנותן כח לפעול, וצריך להעיף לדברים מחוץ להעמיד כחו על ידי מאכל משתה ואויר וכדומה, ואם לא יחזק גופו יוגבל ויפסק כחו בטבע מעצמו, ולזה העיפות שרשו בכח החי בעצמו גם מבלי יגיעה וסבה חיצונית כעבודה ומלאכה. ויעף מחוסר התחזקות הגוף במאכל ומשתה "נותן ליעף כח" הוא הכח הפנימי השרשי... וכשבא פעל עיף על הארץ, כמו "ארץ ציה ועיפה" מציין ארץ שיסוד העפר שם רע ומורכב באדים וחלקים זרים וארסיים הנעצרים ביסוד המורכב שם. (הכרמל)