(ראה גם: רוצח)
ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח, ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. (במדבר לה ו)
והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם, ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה. והיו לכם הערים למקלט מגואל, ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. והערים אשר תתנו, שש ערי מקלט תהיינה לכם. את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלוש הערים תתנו בארץ כנען, ערי מקלט תהיינה... (שם שם י)
אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן, מזרחה שמש. לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום, ונס אל אחת מן הערים האל וחי. את בצר במדבר בארץ המישור לראובני, ואת ראמות בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי. (דברים ד מא)
תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך, והיה לנוס שמה כל רוצח... פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש, ולו אין משפט מות כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום. על כן אנכי מצוך לאמר, שלש ערים תבדיל לך. ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך. כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים, ויספת לך עוד שלש ערים על השלוש האלה. (שם יט ב והלאה)
וידבר ה' אל יהושע לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר, תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם ביד משה. לנוס שמה רוצח מכה נפש בשגגה בבלי דעת, והיו לכם למקלט מגואל הדם. ונס אל אחת מהערים האלה ועמד פתח שער העיר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו, ואספו אותו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם. וכי ירדוף גואל הדם אחריו ולא יסגירו את הרוצח בידו, כי בבלי דעת הכה את רעהו ולא שונא הוא לו מתמול שלשום... ויקדישו את קדש בגליל בהר נפתלי, ואת שכם בהר אפרים, ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה... (יהושע כ ב)
...אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, אתה אומר אחר ירושה וישיבה או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ, תלמוד לומר כי יכרית ה' אלקיך את הגוים האלה, אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר. (מסעי קנט)
...שומע אני אף כרכים. תלמוד לומר ערי, אי ערי שומע אני אפילו כפרים, תלמוד לומר ערים, הא כיצד מגיד שלא היו שם אלא שווקים ובית המחיה. (שם)
ערי מקלט תהיינה לכם, אין לי אלא שקולטות בארץ, בחוצה לארץ מנין, תלמוד לומר תהיינה. אין לי אלא לבני ישראל, לגרים מנין, תלמוד לומר ולגר ולתושב בתוכם... תלמוד לומר תהיינה שש הערים האלה למקלט, מגיד הכתוב שלא קלטה אחת מהם עד שהופרשו כולם. (שם קס)
תבדיל לך, ולא לאחרים, בתוך ארצך, ולא בספר, אשר ה' אלקיך נותן לך לרשתה, משתכבוש תירשנה. תכין לך הדרך, תכין סרטיאות שיהו מפורשות לתוכה. ושלשת את גבול ארצך, שלא יהו מפוזרות אלא יהיו מכוונות כשתי שורות שבכרם. (שופטים קפ)
מה תלמוד לומר שמה שמה שמה שלשה פעמים, שם תהיה ירידתו (דירתו), שם תהיה מיתתו, שם תהיה קבורתו. (שם קפא)
ויספת לך עוד שלש, מיכן אתה אומר שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן, וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש, ולעתיד לבא עתידים עוד להפריש שלש, הרי תשע, ר' נהוריי אומר שלש, על שלש, ועוד שלש הרי הם תשע, ועוד שלש הרי שתים עשרה. רבי שאול אומר שלש, על שלש, ועוד שלש הרי תשע, על השלש הרי שתים עשרה, האלה הרי חמשה עשר. (שם קפה)
תא שמע עבד שגלה לעיר מקלט אין רבו חייב לזונו, ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו... אבל אשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה. (גיטין יב א)
תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען, ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם, חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד ראמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן. ושלשת, שיהו משולשין, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת, אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים, דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם... ותו ליכא והא כתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, הללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות. וחברון עיר מקלט הואי, והכתיב ויתנו לכלב את חברון, אמר אביי פרוודהא (כפרים וחצרים הסמוכות לה). וקדש עיר מקלט הואי והכתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת וקדש ואדרעי, ותניא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות, אמר רב יוסף תרתי קדש הואי...
גופא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים אלא עיירות בינוניות, ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין, נתמעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן, נתמעטו דיוריהן מביאין להם כהנים לוים וישראלים, ואין מוכרין בהן לא כלי זיין ולא כלי מצודה, דברי רבי נחמיה, וחכמים מתירין, ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלין כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם. אמר רבי יצחק מאי קרא, ונס אל אחת מן הערים האל וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא... א"ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו, איני, והא א"ר יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין, שנאמר את בצר במדבר וגו' וכתיב בתריה וזאת התורה, לא קשיא, הא בעידנא דעסיק בה, הא בעידנא דלא עסיק בה. (מכות ט ב)
איתמר עיר שאין בה זקנים, רבי אמי ור' אסי, חד אומר קולטת וחד אומר אינה קולטת, למאן דאמר אינה קולטת בעינן זקני העיר וליכא, למאן דאמר קולטת מצוה בעלמא. (שם י ב)
...מכלל דבמדבר הואי קלטה מחנה לויה... מכאן אמרו בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך ואם גלה לפלכו פלכו קולטו. (זבחים קיז א)
...עד שלא הפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם, עד שלא הפריש קדש בגליל לא היתה קולטת הפריש גמלה תחתיה עד שכיבשו את קדש... נפלה אחת מהן בונין אותה מאותו השבט, ומניין אף בשאר כל השבטים, תלמוד לומר שש, שהיו מכוונות וקולטות כראשונות. הערים הללו אין בונין אותם לא כרכים גדולים ולא עיירות קטנות אלא בינוניות, אין בונין אותה אלא על השוק, אם אין שם שוק עושין שם שוק, אין בונין אותם אלא על המים, אם אין שם מים מביאין לשם מים. נתמעטו דיוריה מביאין אחרים תחתיהן, אם אין שם אוכלוסין מביאין לשם כהנים לויים וישראלים. אין עושין בתוכן לא בית הבד ולא בית הבצירה דברי רבי נחמיה, וחכמים מתירין, אין מפשילין בתוכן חבלים ואין עושין בתוכן כלי זכוכית בשביל להרגיל את הרגל לשם. (מכות ו ב)
...כיון שעמד משה ואמר לו הקב"ה והקריתם לכם ערים, אמר משה רבינו רבונו של עולם, זה שהרג נפש בשגגה בצפון או בדרום מנין יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח לשם. אמר לו (דברים י"ט) תכין לך הדרך, תכוין לך הדרך שלא יהיו טועים וימצא אותו גואל הדם ויהרגהו... עוד אמר לו היאך, אמר לו העמד להם איסטליות מכוונות לערי מקלט שיהא יודע לילך לשם, ובכל איסטליות רושם עליה רוצח לערי מקלט, שנאמר תכין לך הדרך. (במדבר כג יב)
מה כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם זו היא אריכות ימים, אדם הורג נפש בשגגה וגואל הדם רודף אחריו להורגו והכל מתים שלא בעונתם, אמר הקב"ה למשה חייך יפה הן מדברין, לך ותפריש להן ערי מקלט, שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים וגו'. (דברים ב יט)
מה ראה משה ליתן נפשו על ערי מקלט, א"ר לוי מי שאכל את התבשיל הוא יודע טעמו, כיצד, כשהרג משה את המצרי יצא ביום השני ומצא לדתן ולאבירם מריבין זה עם זה... כיון שהגיע על שפיכת דמים תפסו אותו... א"ר לוי לפי שארעה פרשת רוצח על ידו בערי מקלט. (שם שם כ)
אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש, מהו מזרחה שמש, א"ר יוסי בר' חנינא אמר לו הקב"ה למשה חזרה שמש לרוצח ונתת לו מקלט שיגלה לשם שלא יאבד בעון רציחה, כשם שהשמש הזה מאיר לעולם... (שם שם כא)
באו אנשי עבר הירדן לארץ כנען יכול ימנו שם שש, אמרת את שלש הערים תתנו מעבר לירדן, באו אנשי ארץ כנען לעבר הירדן יכול ימנו שש, תלמוד לומר ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען. לפי שאמרתי אם חרבו יבנו אחרות תחתיהן, חזרו הראשונים ונתישבו לא יחזרו אלו למקומן מעתה, תלמוד לומר שש ערי מקלט תהיינה, והשניות חוזרות למקומן. (במדבר פרק לה, תשפז)
יכול אף ערי מקלט יהו נוהגות בארץ ובחוצה לארץ, תלמוד לומר בכל מושבותיכם, הדיינים נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, וערי מקלט אינן נוהגות אלא בארץ. (שם תשפח)
...כיון שאמר לו הפרש ערי מקלט, אמר לו משה למה, אמר לו אם יהא אדם הורג בשגגה יהא בורח לשם, אמר משה שירה חייב אני לומר, שאף בי אירע הדבר הזה שהרגתי את המצרי, ויבדל משה אינו אומר, אלא אז יבדיל, ואין אז אלא שירה, שנאמר אז ישיר משה. מזרחה שמש, בכל מקום רוח מזרחית קולטת, אדם, ויגרש את האדם וישכן מקדם, קין, וישב בארץ נוד קדמת עדן. (דברים פרק ד תתכט)
על כל מיל ומיל היה עומד בורגן, ועל כל בורגן ובורגן היה צלם, והיתה ידו של צלם עקומה והיתה מראה להם להיכן ערי מקלט. (שם פרק יט תתקיט)
לנוס שמה, מלמד שהיו בצורות מאד, וחי, שלא יכבשוה הגואלים בחזקה. (ואתחנן)
...ועל דרך הפשט נראה בעיני כי ארץ עבר הירדן היתה גדולה מאד, כי הם שני מלכי האמורי גדולים... ראויה לשלשה ערי מקלט בכל ארץ ישראל מן הירדן והלאה היה, והיו אלה השש ערים לבדן קולטות, והארבעים ושתים למגרשי הלויים לא למקלט. (במדבר לה יד)
ושלשת - בפ"א דמכות אמר שיהיה ק' פרסה מדרום לחברון, ק' מחברון לשכם וכו', שארץ ישראל ת' על ת'. ותירץ שם שרבים יותר ההורגים בין הערים מבין הערים לגבול, לכך שם יותר קרוב. (דברים יט ג)
אין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת... (ע"ז ד ד)
תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין, וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו.
עבד שגלה לעיר מקלט אין רבו חייב לזונו, ומעשה ידיו לרבו, אבל אשה שגלתה לעיר מקלט בעלה חייב לזונה, ואינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך, אלא אם כן היו מספיקין לה.
רוצח שנגמר דינו להגלותו ומת קודם שיגלה מוליכין עצמותיו לשם, ורוצח שמת בעיר מקלטו קוברין אותו שם, ובעת שימות הכהן הגדול מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו.
שאר הלוים היושבים בערי מקלט כשימות אחד מהן אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום, שנאמר ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם, לחיים ניתנו ולא לקבורה.
עיר מקלט שרובה רצחנים אינה קולטת, שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו, ולא ששוין דבריהן לדבריו, וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת, שנאמר זקני העיר ההיא... (רוצח ז א והלאה)
מצות עשה להפריש ערי מקלט, שנאמר שלש ערים תבדיל לך, ואין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל. ושש ערים היו, שלש הבדיל משה רבינו בעבר הירדן, ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען. אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן, שנאמר שש ערי מקלט תהיינה לכם, והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען. ולמה הבדילן, אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה.
בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש, שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, והיכן מוסיפין אותן, בערי הקיני והקניזי והקדמוני...
וחייבין בית דין לכוין הדרכים לערי מקלט לתקנם ולהרחיבן, ומסירין מהן כל מכשול וכל תקלה, ואין מניחין בדרך לא תל ולא גיא ולא נהר אלא עושין עליו גשר כדי שלא לעכב את הבורח לשם, שנאמר תכין לך הדרך. ורוחב דרך ערי מקלט אין פחות משלשים ושתים אמות, ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכירו הרצחנים ויפנו לשם. בחמשה עשר באדר בכל שנה בית דין מוציאין שלוחין לתקן הדברים, וכל מקום שמצאוהו שנתקלקל מתקנים אותו, ובית דין שנתרשלו בדבר זה מעלה עליהן הכתוב כאלו שפכו דמים.
וכן מושחין בין כל עיר ועיר מערי מקלט בתחילת הפרשתן עד שהיו משולשות בשוה, שנאמר תכין לך הדרך.
ערי מקלט אין עושין אותן לא עיירות גדולות ולא כרכין גדולים ולא קטנים, אלא עיירות בינוניות, ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים ובמקום המים, ואם אין שם מים מכניסין לתוכן מים, ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין, נתמעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן, נתמעטו דיוריהן מכניסין לתוכן כהנים לוים וישראל, ואין פורשין בתוכן מצודות ואין מפשילין בתוכן חבלים, כדי שלא יהיה רגל גואל הדם מצויה שם.
כל ערי הלוים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט היא, שנאמר "ועליהן תתנו ארבעים ושתים עיר"... ומה הפרש יש בין ערי מקלט שהובדלו למקלט ובין שאר ערי הלוים, שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, הואיל ונכנס בהן נקלטו, ושאר ערי הלוים אינן קולטות אלא לדעת, ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר ביתו, והדר בשאר ערי הלוים נותן שכר לבעל הבית.
כל עיר הקולטת תחומה קולט כמוה, אילן שעומד בתוך תחום ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, משיגיע תחת הנוף נקלט, עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום, משיגיע לעיקרו נקלט, וההורג שם נהרג עליו. ואף על פי שהתחום קולט אין הרוצח דר בו, שנאמר "וישב בה" ולא בתחומה. (שם פרק ח א והלאה)
וצריך שתשכיל בכאן בענין שש ערי מקלט לרוצח בשוגג, כי הם כנגד ששה קצוות... (דברים יט ב, ועיין שם עוד)
שורש מצוה זו ידוע, כי שבט לוי מבחר השבטים ונכון לעבודת בית השם... ומפני גודל מעלתם וכושר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה, יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם. ועוד טעם אחר בדבר, כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלות המדות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו, ואף כי יהרג אחד מאוהביהם או מגואליהם, אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו... (מסעי מצוה תח)
ואמרה תורה שיגלה אל עיר מקלטו, כי הוא צריך קליטה אחר שנטה אל הקציצה וההפרדה צריך הוא אל קליטה, והשי"ת הוא שקולט את הכל במה הוא יתברך העיקר אשר הכל עומד בו, כמו שכל האילן עומד בעיקר שלו והעיקר קולטו. ומדותיו אשר הוא יתברך מנהיג בהם עולמו הם שלשה, החסד והרחמים והדין... ומפני זה בחרה תורה באלו שלשה מקומות, את בצר במדבר בארץ המישור, והכתוב הוא מבאר כי העיר הזאת היא במישור ובשווי, ויש בזה שני סימנים, הסימן האחד מה שאמר את בצר במדבר בארץ המישור, השני שנקרא בצר יורה על זה כמו שיתבאר, העיר השנית את ראמות בגלעד, וזה כי ראמות הוא המקום הגבוה שהרי ראמות מלשון (זכריה י"ד) "וראמה וישבה תחתיה", מלשון רום, ואמר בגלעד, שארץ גם כן היא גבוהה. העיר השלישית גולן בבשן, וזה המקום הפך המקום שנקרא ראמות, כמו שמקום הראשון נקרא ראמות גלעד על שם התרוממות נקרא המקום הזה גולן, שכל דבר שהוא נעתק וגולה ממקומו הוא גולה אל העומק, והמדינה נקראת בשן, כי בשן הוא עמוק, שאמר הכתוב (תהלים ס"ח) "אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולת ים". הרי לך כי ג' ערי מקלט, האחד במישור, והשני במקום גבוה והתרוממות, והשלישית בעומק...
ודע כי אלו ג' דברים מחולקים, המישור והגובה והעומק מתיחסים לג' מדות, כי המישור מיוחד למדת הדין... ויורה שם המקום שנקרא בצר מלשון חוזק. ואחר כך אמר את ראמות בגלעד, נגד המדה השניה של הקב"ה מדת החסד, כי כשם שהדין מתיחס אל המישור כך חסדו של הקב"ה אינו דבר מישור, כי לפי משפט הישר אין ראוי לעשות החסד, ולפיכך חסדו של הקב"ה נמשל להר, וכדכתיב (תהלים ל"ו) "צדקתך כהררי א-ל". וכנגד מדה השלישית אמר "ואת גולן בבשן", כי העמק מתיחס לעומק הרחמים...
ואמרה תורה כי אשר היה נוטה אל הקצוץ ואל הפירוד יגלה אל אחת מן המקומות האלו אשר הם ראוים לקליטה, כי אלו מתיחסים בצד עצמם כל אחת אל מדה מיוחדת, אשר אלו שלשה מדות הם הקרובים אל השי"ת, כי בהם מנהיג את עולמו, ולפיכך הם קולטות את הרוצח, כי הוא יתברך ויתעלה קולט הכל... וקאמר שאינו קולט רק השוגג, שאם חטא במזיד ובכונה הדבר שהוא במזיד ובמחשבה מיוחד במחשבתו הרעה, והדבר המיוחד אין לו קליטה אצל רחוק, רק השוגג שלא היה מכוין יש לו. ועוד כי הקליטה כאשר יש לו מקום לקלוט, והמזיד הוא מצד השכל אשר אין אל השכל מקום, ולכך אין קליטה אל מזיד שחוטא מצד שכלו... (חידושי אגדות מכות יב א)
ערי מקלט - משמעות קלט לקבל דבר ולהחזיק בו דרך קבע, לפי זה הגליית הרוצח בשגגה היא כביכול לידה שניה המוסיפה הגבלות, מכאן ואילך תהיה עיר המקלט כל עולמו. משום כך נאמר בפסוק הבא "והיו לכם הערים למקלט", לכם - לכל צרכיכם (מכות י"ג א'), מי שהוגלה לעיר המקלט ימצא בה עולם מלא בזעיר אנפין, יש לדאוג שיהיה בה כדי סיפוק לכל צרכיו... (במדבר לה יא)
אשר תתנו - היה צריך לומר תפרישו תבדילו, אלא כמו ערי הלוים שיצאו מרשות השבטים, ואסור לעשות בהם דברים שירגילו את גואל הדם לבא לשם, אם כן היו נתונים מהשבטים לטובת מכה בשגגה. (שם לה יא)
ערי מקלט תהיינה - בשמם וענינם, ולא בעסק אחר אשר יהיה ראוי להקרא העיר עליו, וכמו דכתיב ביהושע כ"א ויתנו ממטה בני יהודה את הערים האלה אשר יקראו בשם, פירוש שהופרשו לאיזה ענינים כמו לחכמה וכדומה ונמסרו לשבט לוי שישמרו על אותו ענין שבעיר. (במדבר לד יד)
בתוך ארצך - ולא תחשוב שבמדינה אחרת יהיה שמור יותר שלא יוכל הגואל לצאת הגבול בלי רשות, כי בדיני התורה יש טעמים שגבהו משכל אנושי. (דברים יט ב)
והקריתם לכם ערים - לשון מקרה, לרמוז מה דתניא בתוספתא וירושלמי מכות פ"ב דעד שלא נכבשה שכם הפרישו קרית יערים תחתיה, וזה שאמר שאף לשעה תפרישו. שש ערי מקלט תהיינה - אמרו בסוף סוטה משחרב מקדש ראשון בטלו ערי מגרש ללוים, ואז לפי דעתי לא קלטו רק הששה ערים בלבד, שמה שקולטין הערי מקלט נראה דאינו אלא דוקא אם הן מחנה לויה... לכן בששה ערים הללו אמר "שש ערי תקלטו תהיינה לכם", פירוש, אף שהם שלכם ולא של לוים... (במדבר לה י)
ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך - ...והנה יש שני אופני גאולות, האחת בעתה, שזה אם לא זכו, ואז יתקיים "ואת רוח הטומאה אעביר" וגו' "וגר זאב עם כבש", ולא יהיה נרצח בשוגג גם כן, ואחת ד"אחישנה", והיא כאשר יזכו ויהיה דור שכולו זכאי, ואז יהיה עולם כמנהגו נוהג ואין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות בלבד, לכן אמר פה "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך וגו' כי תשמור לעשות את כל המצוה", זהו האופן דאחישנה, אז "ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה". (דברים יט י)
ונראה דלוטה בזה טעם פנימי על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בענין ערי מקלט של רוצח, מחמת שחטא בחיים אבדה חיותו, ומשום הכי אין לו דמים, ותקנת ערי מקלט היא שעל כל פנים ישיג חיים חדשים באמצעות הלויים שמהותם כשמם דבקים ונלוים לשמים, וכל עבודתם היא בשיר ובדבקות, והוא באשר נטפל אליהם שואב באמצעותם חיים חדשים, ועל כן כשיצא מעיר מקלטו שוב אין לו דמים... (בראשית תרע"ט)
ועל פי האמור יש לפרש מה שערי המקלט קולטין רק אדם ולא מלאך, ושר של אדום יטעה בזה, דהנה יש לומר הטעם דערי מקלט שהן ערי הלוים קולטין, משום שכל ענין המיתה נמשך מחטא העגל, שקודם החטא היה חירות ממלאך המות, והלויים שלא חטאו בעגל אין ראויה להם המיתה מצד עצמם רק מצד זולתם. והנה ההורג נפש בשגגה וחטא בחיים רודפת אחריו המיתה, ומכל מקום באשר היה בשגגה והיה רק מקרה ולא נעשה רוצח בעצם, יכול הוא לקבל שינוי ושיסתלק ממנו ענין המיתה על ידי שנספח ללוים בערי המקלט, ששם אין לענין המיתה מקום בעצם... (שמות ויקהל תרע"א)
ויש לומר עוד בחטא הידוע שהוא כאילו שופך דמים, ובזוהר הקדוש בכמה מקומות שתשובה אינה מועילה לזה, ובקצת מקומות אלא תשובה מעליא מעומקא דליבא... ולפי זה ערי מקלט אלו העתידות שהן חיות שלימות המוח יהיו מקלט וכפרה לחטא זה נמי אף למזידים, שהרי אינו בר קטלא ממש. ולפי האמור מובן בפשיטות צורך שלש ערי מקלט אף אחר גמר התיקון, שלא יהיו עוד רוצחים בעולם, ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב, כי על חטא זה שאינה מועילה תשובה פשוטה, ובכן מרבית הנכשלים בעוון זה במה יתוקנו קודם ביאת המשיח, ובהכרח שיתוקנו אז על ידי ערי המקלט העתידות. (דברים שופטים תרע"ו)
רש"י ז"ל ביאר (במדבר ל"ה כ"ה) "עד מות הכהן הגדול", שהוא בא להשרות שכינה בישראל וכו', אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול. הרי שעיקר דין ערי מקלט לגרש את הרוצח מן הכהן הגדול, וענשו לגרשו מן המקום ששורה שכינה. וזוהי הערה נוראה. ומזה גם להתבונן כמה שכר האדם שזוכה להיות אצל הכהן הגדול, במקום השראת השכינה... וכדאי הדבר להתבונן, עונשה של ריחוק, היינו שעל רציחה שהיא חמורה מאד מענישין אותו בריחוק מן הכהן הגדול, וחז"ל אמרו בריחוק של דוד המלך ע"ה מארץ ישראל לחוץ לארץ כי דומה הוא למי שאין לו א-לוה... (דעת חכמה ומוסר חלק ג רח)