עכבר

ספרא:

...שנאמר עכבר, יכול אף עכבר של ים יטמא, והלא דין הוא טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה מין הגדל על הארץ אף עכבר מין הגדל על הארץ, או מה חולדה כמשמעו אף עכבר כמשמעו, אף אני אביא עכבר שבים ששמו עכבר, תלמוד לומר על הארץ, להוציא את שבים... יטמא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין שרוף לא יטמא, ודין הוא... יצא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה, תלמוד לומר בשרץ, להביא את העכבר שחציו בשר וחציו אדמה, הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור, רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר מאחוריו טמא. (שמיני-יין ושכר פרשה ה)

תלמוד בבלי:

צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן כדרכו במועד ובשביעית, וחכמים אומרים משדה האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו... (מועד קטן ו ב)

אמר רבא עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה מפני שאין דרכו של עכבר לפרר... עכברים לא שקלי מהדדי... (פסחים י ב, וראה שם עוד)

המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות, לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור... הכל לפי המדה הכל לפי הזמן. א"ר יוחנן בן נורי וכי מה איכפת להן לעכברין, והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא, אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד. (בבא מציעא מ א)

ההוא גברא דשאיל שונרא מחבריה, חבור עליה עכברי וקטלוהו, יתיב רב אשי וקמיבעי ליה כי האי גוונא מאי, כי מתה מחמת מלאכה דמי או לא... איכא דאמרי אכיל עכברי טובא וחביל ומית. (שם צז א)

ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי. (סנהדרין כט ב)

ההוא עכברא דנפל לחביתא דשיכרא, אסריה רב לההוא שיכרא... (ע"ז סח ב, וראה שם עוד)

שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו, אמר להם ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה. שאלו תלמידיו את ר"א מפני מה הכל מושלים בעכברים, מפני שסורן רע, מאי היא, רבא אמר אפילו גלימי גיצי (שאין להם הנאה, אפילו הכי נושכין בהם), רב פפא אמר אפילו שופתא מרא גייצי. (הוריות יג א)

עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה טהור, רבי יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא... (חולין קכו ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

אילין עכברייא רשיעיא, כד חמיין פירי סגין קרויין לחביריהון ואכלין עמהון. (בבא מציעא יב א)

ספר חסידים:

אחד שאל מחכם אמר עכברים אכלו מלחמי אם אוכל לאכול מן הלחם, אמר ולמה לא תאכל אמר לו פן אשכח תלמודי, ואני נזהר מלאכול מכל מה שמשכח התלמוד, ועתה אני רעב, אמר לו החכם אינך חייב עד שישב ויסירם מלבו... (תתרח)

מהר"ל:

והפך זה הכילי והוא מאוס, לכך נקרא הכילי עכברא דשכיב אדינרי, וזה כי העכבר דרה בחורין ובסדקין נבדל מן הבריות, ולכך העכבר מאוס יותר מהכל, כי אשר אינו נבדל מן הבריות אינו מאוס, לכך זה שהוא נבדל גם כן מהבריות שהרי אינו מראה כבודו לבריות, ולכך נקרא עכבר. ועוד כי אפשר שיהיה לו הכבוד ואינו רוצה, לכך הוא מרוחק מן הכבוד והוא מאוס. 

ואמר דשכיב אדינרי, כי שכיבתו אדינרי קשה, שיותר טוב לשכב על דבר שהוא רך מן דינרי שהם קשים לשכב עליהם, וכן הכילי כאשר כל כך אוהב העושר עד שאין נהנה ממנו גם הוא תמיד בצער והעושר הוא מוסיף לו דאגה, ולכך נקרא עכברא דשכיב אדינרי. (נתיב הנדיבות פרק א)

...אבל החתול בשביל מעוט הנפש שבו והיא חמרית לא נמשך אחר זה הדעת, ואין הפירוש בשביל שאוכלת העכברים, ולכך יש בה השכחה, שאם כן אם היה לו חתול ולא אכלה עכבר כל הימים, וכי אותו חתול מכיר קונו. אך פירושו כי החתול מאחר שאוכלת עכברים ואין החתול קץ מן העכברים, יש לה טבע העכבר, כי העכבר בפרט שהיא שקץ יש לה נפש פחות משוקץ לגמרי, וכמו שאמר אחר כך מפני מה הכל מושלים בעכבר וכו', וזה מורה על מעוט הנפש. ומה שאמר כי סורו רע, כלומר שהיא בעלת תקלה וקללה כי משחית הכל, מורה זה שהוא דבק ברע ובהעדר, ובשביל החומר הרע המתועב שבו ומתעב נפש השקץ הזה ולפיכך הכל מושלים בו עד שאין נחשב העכבר מציאות... וכל הדברים האלו דברי חכמה ביצירת הבעלי חיים (חידושי אגדות הוריות יג א)