(ראה גם: הסטוריה-שופטים, חנה, שמואל)
ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה, ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה'... ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין, הסירי את יינך מעליך... ויען עלי ויאמר לכי לשלום, ואלקי ישראל יתן את שילתך אשר שאלת מעמו... (ש"א א י)
וברך עלי את אלקנה ואת אשתו ואמר ישים ה' לך זרע מן האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל לה', והלכו למקומו... ועלי זקן מאד, ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל, ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד. ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שומע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה. אל בני כי לוא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה'... ויבא איש אלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה... למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון, ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי. לכן נאם ה' אלקי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם, ועתה נאם ה' חלילה לי כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. הנה ימים באים וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך מהיות זקן בביתך. והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל, ולא יהיה זקן בביתך כל הימים. ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך, וכל מרבית ביתך ימותו אנשים. וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופינחס, ביום אחד ימותו שניהם... (שם ב כ והלאה)
ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות... ויאמר עלי לשמואל לך שכב, והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך, וילך שמואל וישכב במקומו... ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דברתי אל ביתו החל וכלה. והגדתי לו כי שופט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה. ולכן נשבעתי לבית עלי, אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם... ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני, כה יעשה לך אלקים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר מכל הדבר אשר דבר אליך. ויגד לו שמואל את כל הדברים, ולא כחד ממנו, ויאמר ה' הוא הטוב בעיניו יעשה... (שם ג ב והלאה)
וירץ איש בנימין מהמערכה ויבא שילה ביום ההוא ומדיו קרועים ואדמה על ראשו. ויבוא והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלקים, והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר. וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי. ועלי בן תשעים ושמונה שנה, ועינו קמה ולא יכול לראות. ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום, ויאמר מה היה הדבר בני. ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם, וגם שני בניך מתו חפני ופינחס, וארון האלקים נלקחה. ויהי כהזכירו את ארון האלקים ויפול מעל הכסא אחורנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימות, כי זקן האיש וכבד, והוא שפט את ישראל ארבעים שנה. (שם ד יג והלאה)
אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע, שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה. אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני י"ח שנה, באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, לכו ועסקו בתורה וחיו, הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו. (ראש השנה יח א)
ר' חנינא ורבי הושעיא הוה קא משתקיד רבי יוחנן למיסמכינהו, לא הוה מסתייעא מילתא הוה קא מצטער טובא, אמרו ליה לא נצטער מר, דאנן מדבית עלי קאתינן, דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן מניין שאין נסמכין לבית עלי, שנאמר לא יהיה זקן בביתך, מאי זקן, אילימא זקן ממש, והכתיב כל מרבית ביתך ימותו אנשים, אלא סמיכה. (סנהדרין יד א)
אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע מנא לן, דכתיב ויהי כהזכירו את ארון האלקים, ותנא כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב, כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון... (זבחים קיח ב)
...שרי רב כהנא מאריך בצלותיה, כיון דחסל אמר כן אתון נהגן לציעורי רבכון, (שהייתי מוכרח להמתין כל כך), אמר ליה רבי, אנא מבית עלי קאתינא דכתיב בהו אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר בתפילה... (סנהדרין ד א)
ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש, אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם, דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו ליה רבי התפלל עלינו, אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, מאי טעמא עטרת תפארת שיבה, והיכן היא מצויה, בדרך צדקה תמצא. (בראשית נט א)
ועלי הכהן כמה שמחה שמח, היה מלך וכהן גדול ואב בית דין, שנאמר (ש"א א' ח') ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה', ועלי הכהן, שהיה כהן, יושב על הכסא, שהיה מלך, על מזוזת היכל ה', שהיה אב בית דין, ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי בהזכירו את ארון האלקים ויפול מעל הכסא אחורנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימות, ומתו שני בניו חפני ופנחס, ומה עלי הצדיק כך, הרשעים על אחת כמה וכמה... (שמיני ב)
ועלי הכהן יושב על הכסא, מלמד שבאותו יום מנו אותו כהן גדול. (פרשה א)
ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות וגו' מכאן אמרו חכמים כל מי שהוא מעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות... ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה', עד שלא משקיע הקב"ה שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק אחר... עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של עלי הזריח שמשו של שמואל. (פרשה ח)
כל אחד מישראל... ועלי הוא גלגול יעל אשת חבר הקני, שרצה לעלות במדרגת איש, וזה מנשים באהל תבורך, ששמשה באהל שילה במקום כהן בסוד גלגול עלי הכהן. (בראשית)
לא אדוני - לא אדון אתה בדבר זה, גלית שאין רוח הקודש שורה עליך שתדע שאיני שכורת יין. (שמואל א א טו)
ועל זה נענש עלי הכהן, שהיה לו להעביר בניו ולבחור בכהנים צדיקים, וכתיב לא מיחה בהם לפני בני ישראל, כי המצות אינן ירושה, אף על פי שכתוב מורשה קהלת יעקב, וכתיב (תהלים ס"א) ירשת יראי שמך... אבל מצות אינן ירושה, אלא הזקן הצדיק בעיר הוא יקשור ספר תורה ולא אחר... (תשנז)
והנה באמת גם על עלי יפלא האם לא היה מכיר את חנה שהיא אשת אלקנה ונחשבת משבע הנביאות, ואיך חשד אותה לשכורה... ושאל באורים ותמים שלו, ויצאו האותיות בולטים או מאירים בתבנית כזה "הכשר", והוא צרפם שהוראתם הוא שכרה, ואמרה לו חנה לא אדון אתה בדבר הזה ולא רוח הקודש איכא גבך לצרף האותיות כהוראתם האמתיים, שצירופם הוא כשרה, כלומר שאני אשה קשת רוח עקרה מתפללת על בנים כשרה אמנו. (קול אליהו שמואל א)