עם   אומה

(ראה גם: אומה, גוי, לאום)

זהר:

אלא משום ערב רב ההוא שנדבקו בהם ונתערבו עמהם קורא אותם את העם סתם, (ולא עמי), כמו שאתה אומר ויגוף ה' את העם, וכן כולם (בעת שישראל היו במצב גרוע, קורא אותם עם סתם ולא עמי). (בשלח לא)

ילקוט שמעוני:

כל מקום שאומר העם לשון גנאי הוא, וכל מקום שאומר ישראל לשון שבח הוא... (במדבר פרק כה, תשעא)

ילקוט ראובני:

ולהנך בסטרא דשמאלא קרי עמים ולסטרא ימינא קרי לאומים... (תולדות)

אמונות ודעות:

ומצאתי שהצדיקים נקראים עמי, כאמרו ולאמר לציון עמי אתה, והחוטאים מי שלא עשה תשובה אינו נקרא עמי. (מאמר ז פרק ז)

אבן עזרא:

עממיא - ליפת לעמים יש אלהים, אומים - בלא תורה, לשונות - מהם יש להם תורה ולא לשון או הם בלי תורה. (דניאל ג ד)

מהר"ל:

וכן לכל אומה ואומה נתן ארץ כפי מה שהם, וכל דבר יש לו מקום לפי טבעו ומעלתו, ולכך לפי מעלת ישראל שיש להם מעלה נבדלת קדושה, יש להם ארץ קדושה. (פרק ח)

ובמין האדם גם כן אף שכולם משתתפים שהן מין האדם ימצאו מתחלפים, עד שתמצא אומה מסוגלת לזה ואומה לענין אחר הפך זה, ודבר זה נראה לחוש, ומכל שכן באומה ישראלית שהיא מתחלפת מכל האומות, ויש באומות שהם הפכים להם לגמרי... (נצח ישראל פרק ח)

אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה, פירוש כי האומה בכללה מצד שיש לה כח עליון ביותר, וכל כח עליון כמו זה אין הקב"ה נפרע רק עד שעת שלוחה שתהיה בטלה לגמרי, כי אין כאן חצאין, ולא כמו האדם שהוא גשמי, לכך נפרע ממנו אף שלא בשעת שלוחו, כי כל ענין שלו מחולק במה שהוא גשמי, אבל האומה בכלל שיש לה כח עליון, אין בדבר זה כח לחצאין... (חידושי אגדות סוטה ט א)

הכתב והקבלה:

והנה מצאנו גוי ועם ולאום כולם מורים על רבוי אישים, אולם הונח שם גוי להורות על רבוי אישים לבד מבלי חבור וצירוף לא אל מלך ולא אל מנהיג אחד, ותיבת עם תורה צירוף אל מנהיג או מלך או אלוה, לכן מלת עם נופלת על אנשי העצה והסדור... אולם תיבת לאום מורה מלכות, כאמרם ז"ל אין לאום אלא מלכות. או שם גוי הוראתו על בני אדם השוכנים במקום אחד, בין שיהיו קבועים בארץ מיוחדת בין שיהיו נוסעים ממקום למקום, כל עוד שלא יפרדו אלה מאלה לשבת במקום שונה יקראו גוי אחד, ומפני ששם גוי נאמר בבחינת המקום בלבד, על כן אמר "גוי איתן הוא", שאיתן מושבו, לכן אין שם גוי נסמך אל המלך רק יסמך אל הארץ אשר הוא יושב בה... והנה שם עם לא יכלול תמיד אומה שלמה, כאשר מצאנו "ויחץ את העם אשר אתו", אך נקראו עם כי היה להם לב אחד לעזור איש את רעהו. וכן יפול שם עם על קבוץ בני אדם משתי אומות שונות, ושם לאום הונח על קבוץ בני אדם המתנהג בהנהגות פרטיות ואינו גוי אחד רק חלק קטן ממנו, על דרך משל בני אהרן הם לאום אחד, כי יש להם הנהגה פרטית, ואינם גוי אחד, כי אינם שוכנים במקום מיוחד... ודע כי אין אומה גדולה מאום במספר אנשים, אלא שתקרא אומה חברת בני אדם שיש עליהם שוטר ומושל, ויקרא אום קבוץ בני אדם שיש לכלם הנהגה אחת ואם אין להם מושל מיוחד, כי כן היו בני אהרן ויראי ה' הנקראים אומים... (בראשית כה כג)

לעם נכרי - לעם כמו לאיש (רמב"ן), אמנם בדברי רבותינו מצאנו לו חברים הרבה שקוראים לאיש אחד בשם עם, כמורגל בלשונם עם הארץ... (שמות כא ז)

...כאן כתיב וכל העם ישמעו, דבזקן ממרא שמיתתו בירושלים ברגל שהוא מקום וזמן קבוץ כל ישראל אמר בו "וכל העם", שהוא שם הקבוץ כנודע ששם עם הוא ממלת עם, שהנחתו על כל אופני השתוף והחברה והצירוף בזמן במקום ובענין, כן שם עם יורה על קבוץ פרטים שיש להם ענין זה עם זה על ידי נימוס או דת והנהגה או שאר ענין... (דברים יז יג)

מלבי"ם:

הן עם אחד - עם יש לו הנהגה מיוחדת ומושל מיוחד. (בראשית יא ו)

וכבר ביארתי גוי מציין הקבוץ הגדול ואינו מציין שיש להם מלוכה והנהגה כוללת, ועם מציין שיש להם מלך מנהיג אותם. (שם יז טז)

ושני לאומים - גוי מורה על הקבוץ הגדול, ולאום מורה שיש להם דת מיוחדת ואמונה מיוחדת. (שם כה כג)

מעם הארץ - דע כי בשם עם יכללו כל אישי האומה אף השרים והסגנים והכהנים ואף הכהן המשיח, ששם עם הוא מצד הממלכה אשר תנהיגם, והמלך יקרא לכל העם בשם עמי, ואם ירצה להבדיל בין דלת העם ובין שריהם וכהנים אז יקרא דלת העם בשם עם הארץ... (ויקרא ד כז)

עם הוא שם הכבוד יותר מגוי, שמציין את העם מצד הממשלה אשר עליהם ותשימם לעם אחד בקיבוץ המדיני, עם הוא שם הכבוד, ומצד ההתיחסות אל אדוניהם יבא שם עם בכינוי הקנין עמי עמך. וברוב מקומות ציין בשם עם את ישראל עם קרובו נגד שאר העמים, אבל בישראל עצמם מציין לרוב שם עם הפחותים בהם. ושם עם יבא גם על פרט וחלק מן הקיבוץ וגם על משפחה מיוחדת, ונמצא שם עם גם על שלשה אנשים, כמו "אמנם כי אתם עם" (איוב י"ב ב'). ובצד המליצה נמצא שם עם גם על בעלי חיים הקטנים, "עם לא עז"... (הכרמל)

רש"ר הירש:

גוי הוא מאוחד כלפי חוץ, ועם אחוד של שוים... (בראשית יא ז)

בשפתנו עם אינו מותנה ביחס כלשהו ליישות עליונה אשר ממעל לו או ממנו וחוצה לו, אלא הוא מושג לעצמו, המעמיד ריבוי של אנשים אך ורק על היחס שביניהם לבין עצמם. (שמות ו ז)

ילחכו הקהל - הם קוראים להם קהל, מאוחדים על ידי איזה דבר נעלם, הם אינם גוי או עם בלי ארץ. (במדבר כב ד)

ראש הפעור - יש ואומה מבורכת בנכסים גשמיים ורוחניים ואובדת בכל זאת על ידי רקבון פנימי של חוסר צניעות והתמסרות לחושניות פרועה, זו מצויינת על ידי עבודת פעור, האומרת שאין האדם מעולה מהבהמה ואין לו להתבייש בזה בפני האלוה... (שם כג כח)

ודתיהם שונות מכל עם, אמנם כן דתיהם שונות מכל עם, לא ההבדל הלאומי והשוני הגזעי, כי אם דוקא חוקי החיים והליכות הדת היחידים במינם, הם המפרידים וגורמים לבדלנות של העם הזה מיתר העמים. אלמלי היה השוני שלהם מתבטא רק בהבדלי הלאומיות והגזע, כי אז אין ספק שהמעצורים הללו היו נעלמים בהדרגה ופותחים את הדרך בפני מיזוג שבטים שונים לעם אחד. תורתו הקדושה, תורה מן השמים, היא המפרידה ומבודדת את העם הזה.

גם בחוקים האזרחיים והדתיים של יתר העמים, שאין קצבה למספרם, קשה למצוא אחידות ונקודה משותפת. כשם שכל מדינה משונה מחברתה בטיב האדמה הנושאת אותה, הרקיע הפרוש ממעל לראשה, מזג האויר השורר בתחומיה וכן תכונתם הרוחנית והלשונית של יושביה, כן גם נפרדות מדינה אחת מן השניה בחוקים ובמנהגי החיים והחברה. חוקיו ואליליו של כל עם, נובעים מתוך פנימיות תכונותיו הנפשיות וצרכיו המיוחדים. לפיכך טבעי הדבר שהוא גם מחליפם וממירם, כדרך שהוא עצמו משתנה במרוצת הדורות. הוה אומר את האחידות וקו האופי המשותף בין כל העמים, להוציא את עם ישראל, יש לראות דוקא בשינויים ובתמורות הללו, כי על כן שווים המה כל חוקי העמים, אם לא בניסוח החיצוני שלהם, הרי בודאי במהותם הפנימית, במטרתם האחידה ובמובן הזהה שיש לייחס להם מתוך ראיה נכונה.

לא כן החוק היהודי, שהוא אחר ושונה מכל החוקים שינוי מהותי. בנוהג שבעולם מוצאו של כל חוק נובע מן העם, ואילו בישראל הדבר להיפך, העם נובע כתוצאה מן החוק האלקי, חוק התורה הוא העושה אותנו לעם. בכל אומה ולשון החוק והדת כאמצעים לפיתוח חיי הפרט והכלל, בעוד שאצל העם היהודי אין הפרט והכלל רואים תכלית כלשהי לעצמם כי אם בקיום החוק... (במעגלי שנה ב עמוד רכא, וראה עוד ישראל-תורה)

העמק דבר:

שני גוים - גוי היא אומה מולכת בפני עצמה, ולאום המתנהגת בטבע המיוחד לה. (בראשית כה כג)

יעבדוך עמים - אינה מלוכה בפני עצמה, אלא עם בפני עצמו תחת מלוכה אחרת. לאומים - מלוכה ואומה בפני עצמה. (שם כז כט)

עם בני ישראל - עם הם אנשי המלחמה, ופחדו פן יתחזקו על אנשי חיל פרעה. (שמות א ט)

...והנה אגוד כל אומה הוא על ידי הנהגתה לעמוד כלפי חוץ וכלפי מהרסים מבפנים, והנהגה זו בישראל על ידי קבלת מלכות שמים שמוכנים למסור נפשם עבורו, ב' על ידי ראשי ישראל המנהיגים, הצריכים להשתקע גם בעבודת ה' ולעסוק בתורה, וכדי שיהיו מוכשרים לכך הקדישם מבטן... (שם יג ב)

לא יטמא בעמיו - עם הוא קבוץ אנשים במנהג מיוחד, ותחת כהן נטפלים קבוצי עם. (ויקרא כא א)

שם משמואל:

ולקחתי אתכם לי לעם. כ"ק אבי אדמו"ר דקדק דהנה אמרו ז"ל כל מקום העם הוא לשון גנאי, וכאן שמבשר להם על קבלת התורה למה קרא אותם בלשון גנאי? משום דעם הוא מלשון גחלים עוממות, שפירושו כבויות, אבל בשורה היא זו, שאפילו כשיהיו בקטנות המוחין בלתי התלהבות אש דת, מכל מקום יהיו נרצים ומעשיהם יעשו שורש למטה ופרי למעלה... (שמות וארא תרע"ד)

והנה עם הוא לשון שפלות, מלשון גחלים עוממות, שפירושו כבויות, ועל כן אין העם אלא רשעים, שהם שפלים באמת אף שמתגאין בעיני עצמם. אבל השפלים בעיני עצמם על אופן הנרצה אף שנקרא נמי עם מלשון שפלות, מכל מקום נקרא עם קדוש, היינו שהשפלות היא שנבדל מהפסולת ואיננה אלא על דרך האופן הנרצה. ועל כן בכל הפרשה שמתחיל לדבר ממעלת ישראל קרא אותם העם, להורות על מעלה זו שהיו משתוקקין להשלמה... (שבועות תרע"ג)

ר' צדוק:

...פירוש כי תוקף ממשלת אומה הוא כפי תוקף החשק שלהם לאיזה דבר שבו יחוד כחם, וחשק מצרים היה לחכמות כמ"ש בזוהר דלא היה חכמה כחכמתם... (חלק ב צדקת הצדיק רמט עמוד קכט)