עמלק

(ראה גם: אגג, אדום, ארבע פרשיות, דור המדבר, המן, ישראל-עמים, עשו)

 

ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק, אלה בני עדה אשת עשו. (בראשית לו יב)

ויבא עמלק, וילחם עם ישראל ברפידים. (שמות יז ח)

וירא את עמלק וישא משלו ויאמר, ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. (במדבר כד כ)

זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים... (דברים כה יז)

כה אמר ה' צב-אות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמת מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור. (שמואל א טו ב)

זהר:

ואלו הם שנשארו מאלו שנאמר עליהם במבול וימח את כל היקום, ואלו שנשארו מקליפת עמלק בגלות הד' דהיינו גלות אדום, המה ראשים בעולם בכח רב, והוא משום שקליפה זו היא בחינת ראש וכתר דקליפות כנ"ל. והם נעשים כלי חמס לישראל, ועליהם נאמר במבול כי מלאה הארץ חמס, אלו הם העמלקים, ונתבאר מין הראשון של החמש מינים דערב רב, שהם העמלקים, והם כתר דקליפות. (בראשית רכה)

וכשיבא המשיח יבא בהתחדשות ביד הגדולה ויערוך מלחמה בעמלק, (ויתגבר הרחמים על הדין כמו ביציאת מצרים, וכתוב) בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים, וכשיבא השם יד בחזק יד לבד (ולא יד הוי"ה או יד הגדול"ה) הוא בדין, דהיינו שיערוך מלחמה בדין בעמלק ויבא המשיח. (ויחי סא, ועיין שם עוד)

...אמר הקב"ה אתם אמרתם היש ה' בקרבנו אם אין, הרי אני מוסר אתכם לכלב, מיד ויבא עמלק. ר' יהודה אמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, וכי ראשית גוים עמלק, והלא כמה לשונות ועמים ואומות היו בעולם מטרם שבא עמלק.

אלא כשיצאו ישראל ממצרים פחד ואימה של ישראל נפל על כל עמי העולם, זה שאמר שמעו עמים ירגזון וגו', ולא היה עם שלא היה ירא מגבורות עליונות של הקב"ה, ועמלק לא היה ירא, זה שאמר ולא ירא אלקים, לא ירא לקרב אליך, ועל כן הוא ראשית גוים.

הראשון שבא לעשות מלחמה בישראל היה עמלק, ומשום זה ואחריתו עדי אובד, שכתוב, כי מחה אמחה את זכר עמלק, וכתוב תמחה את זכר עמלק, זה שאמר ואחריתו עדי אובד. עדי אבדו היה צריך לומר, אלא עד שיבא הקב"ה ויאבד אותו, שכתוב כי מחה אמחה וגו'. אמר ר' אלעזר תא חזי, אף על פי שהצור תמים פעלו, ועשה עמהם חסד להוציא להם מים, לא עזב את שלו, שהרי כתוב ויבא עמלק. (בשלח תמא)

ויבא עמלק, אמר ר' שמעון סוד החכמה כאן, מגזרת דין הקשה באה מלחמה זו, ומלחמה זו נמצא למעלה ולמטה, ואין לך דבר בתורה שלא יהיה בו סודות עליונים של החכמה... תא חזי בשעה שחטאו ישראל למטה מה כתוב, ויבא עמלק וילחם עם ישראל, בא לקטרג דין על רחמים, (שהוא המלחמה שלו למעלה), כי הכל נמצא למעלה ולמטה, ברפידים, ברפיון ידים, שרפו ידיהם מתורת הקב"ה כמו שהעמדנו. א"ר יהודה בשתי פעמים עשה עמלק מלחמה בישראל, אחד כאן, שכתוב וירד העמלקי והכנעני וגו'... (שם תנד, וראה עוד עמלק-מלחמת-מחית)

ויקהל משה את כל עדת וגו' ר' חייא פתח ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו וגו', תא חזי מה כתוב בעמלק, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו', והקב"ה בכל המלחמות שעשו שאר העמים עם ישראל מה הטעם, שלא היה קשה לפניו כמלחמה זו שעשה עמלק עמהם, אלא ודאי המלחמה של עמלק היתה בכל הצדדים למעלה ולמטה, כי בזמן ההוא נתחזק נחש הרע למעלה ונתחזק למטה (בעולם הזה).

מה נחש הרע אורב על פרשת דרכים, אף כן עמלק היה נחש רע לישראל, שארב להם על פרשת דרכים, שכתוב אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, וארב הוא למעלה לטמא המקדש, (שהוא המלכות), וארב למטה לטמא את ישראל, מאין לנו שכתוב, אשר קרך בדרך, כתוב כאן אשר קרך, וכתוב שם כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה...

כעין זה, אשר קרך בדרך וגו', שפירושו הזמן לך אותו נחש הרע למעלה לטמא אותך בכל הצדדים, ולולא שנתחזק משה למעלה ויהושע למטה, לא יכול לו ישראל, ומשום זה נטר הקב"ה שנאה ההיא לדורי דורות, מהו הטעם, משום שחשב לעקור אות הברית ממקומו, ומשום זה כתוב פקדתי, דהיינו בפקידה, (שהיא המלכות), כי שם נרמז הסוד של אות ברית קודש... (ויקהל א)

א"ר יצחק, הכנעני מלך ערד יושב הנגב ודאי, וכשבאו אלו המרגלים ששלח משה, אמרו, עמלק יושב בארץ הנגב, כדי לשבור לבם, כי בעמלק נשבר כוחם תחילה... (אמור רסו)

תא חזי רשעי מדין עם כל זה לא שקטו מכל הרע שלהם, לאחר דורות שראו שיהושע מת עם כל אלו הזקנים הראוים שיעשה נס על ידיהם, אמרו, עתה השעה עומדת לנו, מה עשו, באו אל עמלק אמרו להם, ראוי לכם לזכור מה עשו לכם ישראל ומשה רבם, ויהושע תלמידו, שיכלה אתכם מן העולם, עתה היא העת כי אין בהם מי שיגן עליהם, ואנו נלך אתכם, שכתוב, מדין ועמלק בני קדם וגו', מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות וגו', לא היה בעולם מי שיעשה רעה לישראל בכל, כמו מדין, ואם תאמר עמלק, הוא משום קנאת ברית, שהם קרבו אל הברית לפגום אותו, על כן קנא הקב"ה קנאת עולם שלא תשכח, אמרו ודאי כך הוא ואין בזה ספק בעולם. (בלק צז)

עמלק מי הוא (שורשו) של עמלק למעלה, שהרי אנו רואים שבלעם ובלק משם, (מעמלק של מעלה) היו הנשמות שלהם, ומשום זה היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, ומשום זה רשום בשמותיהם (עמלק, דהיינו) ע"מ של בלעם, ל"ק של בלק, והעמלקים הם דכר ונוקבא, ועליהם נאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, (עמל הוא דכר של עמלק, ואון הוא נוקבא שלו).

כמו שיש בישראל ארבעה פנים, יעקב, ישראל, רחל לאה... כך יש ד' פנים לעמלק, שהם קסם, ונחש, עמל ואון, אותיות עמל רשום בעמלק, והמן, שהיה מצד עמלק (נאמר עליו) ישוב עמלו בראשו, וכל אלופי עשו היו מעמלק, ועמלק למעלה הוא סמאל, (שיש גם בו ד' פנים שהם) עמל נחש און מרמה, המסיתים את האדם לחטוא אל הקב"ה. קסם הוא ק' מן עמלק, סם מן סמאל, נחש אל מסמאל. (כי תצא קי)

מכילתא וספרי:

ראה עמלק-מחיית-מלחמת.

תלמוד בבלי:

לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק, וכן הוא אומר כי יד על כס י-ה... (ברכות נח א)

אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט , וכתיב בתריה ויבא עמלק. (שבת קיח ב)

תמנע מאי היא, תמנע בת מלכים הואי, דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע, וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא, בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל, מאי טעמא, דלא איבעי להו לרחקה. (סנהדרין צט ב)

מדרש רבה:

ויכו את כל שדה העמלקי, עדיין לא נולד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי, אלא מגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו). (בראשית מב יא)

...אמר להם הקב"ה אם בקשתם לבדוק אותי (במים), יבא הרשע ויבדוק אתכם, מיד ויבא עמלק. (שמות כו ב)

מה כתיב, היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק, וכי מה ענין זה אצל זה, משל לתינוק שהיה רכוב על כתיפו של אביו וראה חבירו של אביו, אמר לו ראית את אבא, אמר לו אביו, אתה רוכב על כתיפי ואתה שואל עלי, הריני משליכך ויבא השונא וישלוט בך, כך אמר הקב"ה לישראל אני נשאתי אתכם על ענני כבוד ואתם אומרים היש ה' בקרבנו, לפיכך יבא השונא וישלוט בכם, הוי ויבא עמלק. (שם שם ג)

...ולא עוד אלא כיון שראה עמלק התחיל לקללו, שנאמר (במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, אבל ליתרו מהו אומר איתן מושביך ושים בסלע קנך, אמר לו, קיני עמנו היית בעצה מי הושיבך אצל איתני עולם... (שם כז ג)

דבר אחר וישמע יתרו, הדא הוא דכתיב (משלי י"ט) לץ תכה ופתי יערים, וכן הוא אומר (שם כ"א) בענוש לץ יחכם פתי, עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה, כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא תוהא ועשה תשובה, שכן כתוב למעלה, כי מחה אמחה את זכר עמלק, ואחר כך וישמע יתרו, אמר אין לי לילך אלא אצל א-לוהו של ישראל. ומנין אתה למד שעמלק והמדינים צריהם של ישראל, שנאמר (במדבר כ"ב) וילכו זקני מואב וזקני מדין, וכן הוא אומר מדין ועמלק ובני קדם... (שם שם ה)

דבר אחר גאות אדם זה עמלק, שנתגאה על הקב"ה בחרופיו וגדופיו, שהיה משליח זמורה אל אפו והיה נוטל זכרותן של ישראל וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף ואומר, בזו חפצת, הדא הוא דכתיב (דברים כ"ה) ויזנב בך, שהכם מכת זנב, ושפל רוח יתמך כבוד זה יהושע שהרגו, שנאמר (שמות י"ז) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו. (במדבר יג ה)

עמלק יושב בארץ הנגב, מה ראו לפתוח בעמלק, משל לתינוק שסרח ולקה ברצועה, וכשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה שלקה בו, כך היה עמלק רצועה רעה לישראל. ומה ראה לישב לו על הספר על דרך כניסתן של ישראל לארץ, כך צוהו עשו זקנו לקדמן בדרך, ועקר ממקומו וישב לו בדרך, וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום עד חרמה. (שם טז יא)

את מוצא כיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ונראה כאשה פרועה, מי היה מלך ערד זה עמלק, שנאמר (במדבר י"ג) עמלק יושב בארץ הנגב וגו' והיה יושב על הפרצה, כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד מיד נתגרה בהם... אם עמלק היה למה נקרא שמו כנעני, לפי שנאסרו ישראל להלחם בבני עשו, שנאמר (דברים ב') אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, כשבא עמלק נתגרה בהם פעם ושתים, אמר להם הקב"ה אין זה אסור עליכם כבני עשו, הרי הוא לכם ככנענים, שנאמר בהם (שם כ') כי החרם תחרימם, לכך נקרא כנעני. מעולם רצועה מרדות היה עמלק לישראל, את מוצא כיון שאמרו (שמות י"ז) היש ה' בקרבנו, מיד ויבא עמלק. (במדבר י"ד) ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, וירד העמלקי והכנעני, וכאן וישמע הכנעני מלך ערד... (שם יט יא)

זה שאמר הכתוב פעולת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת, פעולת צדיק לחיים א"ר תנחום זה אליפז שגדל בחיקו של יצחק, ותבואת רשע לחטאת זה עמלק שגדל בחיקו של עשו. (דברים ב יג)

מדרש תנחומא:

מהו עמלק, עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. רבי לוי בשם רבי שמעון בר חלפתא אמר משל למה היה עמלק דומה, לזבוב שהיה לוהט אחר המכה, כך היה לוהט עמלק אחר ישראל ככלב, עד שיצאו ישראל ממצרים שמע שנגאלו ובא עליהם על הים, והזכיר עליו שם המפורש ומיד נבהל, שנאמר (שמות ט"ו) אז נבהלו אלופי אדום... (תצא ט, וראה עוד עמלק-מלחמת)

תני בשם ר' אלעאי שבועה נשבע הקב"ה ואמר, ימיני ימיני כסאי כסאי אם יבאו גרים מכל אומות העולם אני מקבלן, וזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם. אף דוד עשה כן, שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד אי מזה אתה, ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי. א"ר יצחק בנו של דואג האדומי היה. ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך וגו' (ש"ב א'), דמיך כתיב, הרבה דמים שפכת, הרגת נוב עיר הכהנים... רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר כל זמן שזרעו של עמלק קיים כאלו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו מן העולם לא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל'). רבי לוי בשם רבי אחא בר חיננא אומר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם, מה טעם (תהלים ט') האויב תמו חרבות לנצח וגו', מה כתיב אחריו וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, הרי השם שלם והכסא שלם אמן וכן יהי רצון. (שם)

שוחר טוב:

יקדמוני ביום אידי זה עמלק, שנאמר (דברים כ"ד) אשר קרך בדרך, ויהי ה' למשען לי, (שמות י"ז) וידי משה כבדים. (מזמור יח)

ארדוף אויבי בגדוד עמלק, שנאמר (ש"ב ל') הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו, ולא אשוב עד כלותם, שנאמר ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. (שם)

מדרש שמואל:

דבר אחר לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו. א"ר יהודה בר סימון מוכתב היה באסרטיא של עמלק, וכיון שנפל בא ונתגייר, הדא הוא דכתיב וישמע יתרו כהן מדין. (פרשה יב)

תנא דבי אליהו רבא:

אליפז עם עמלק מאי הוא, עמלק היה אומר אל אליפז אביו מי הוא שיורש העולם הזה והעולם הבא, אמר לו אליפז אל עמלק בני ישראל יורשין העולם הזה והעולם הבא, לכן לך עכשיו וחפור להן בורות שיחין ומערות של מים כדי לשתות הן ומקניהן והכן להם דרכים, אם תעשה כן תזכה ותירש ותנחול ותבא לעולם הבא. אבל הוא לא עשה כן, אלא כיון שאמר לו רישומו של דבר שתק, מיד יצא עמלק להחריב את העולם, שנאמר (שמות י"ז) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ולמה נקרא שמה רפידים, משום שרפו ידיהם מן המצות. והקב"ה בוחן לבות וכליות הוא, ואומר לו שוטה שבעולם, לא יצרתיך לאחר שבעים לשונות, לכן אתה הוא שתהיה ראשית ואחרית לכל יורדי גיהנם, שנאמר (במדבר כ"ד) וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד... ולא זו בלבד, אלא זרעו של עשו שבטלו ברית המילה מבשרם ועברו על מצות שבת ועל כל המצות האמורות בתורה, ונתנו את נבלת עבדיו הצדיקים והחסידים מאכל לעוף השמים ולחיות הארץ... (יחזקאל ל"ה) לכן חי אני נאם א-דני אלקים כי לדם אעשך ודם ירדפך. (פרק כד)

מכילתא דרשב"י:

בגדול זרועך ידמו כאבן, כיון שעברו ישראל את הים כינס עליהן עמלק כל מלכי אומות העולם לבא להלחם עמהן, נתפלל משה באותה שעה ודממו כולן כאבן, שנאמר בגדול זרועך ידמו כאבן. (שמות טו טז)

ילקוט שמעוני:

מדור דור, אמר הקב"ה מדור דור אנא בתריה לדרי דרין, מדורו של משה לדורו של שמואל, לדורו של מרדכי ואסתר, רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים, אבד זרע של עמלק מן העולם ניטלה הכנף, שנאמר ולא יכנף עוד את מוריך. (שמות פרק יז, רסח)

גם לא שמעת גם לא ידעת, מדבר בעמלק והמן שיצא מחלציו, אמר הקב"ה הא רשע נזדווגת לבני, לא ידעת בנסים שעשיתי להם במצרים, כמו שנאמר וידעו מצרים כי אני ה', גם לא שמעת בנסים שעשיתי להם בים, שמעו עמים ירגזון, גם מאז לא פתחה אזנך לא שמעת שירה שאמרו לי בני בים, אז ישיר משה ובני ישראל, אלא ידעת ושמעת אלא שאתה קשה עורף כי ידעתי כי בגוד תבגוד, ולא מעכשיו, אלא עד שאתה במעי אמך ופושע מבטן קורא לך, אלא בחייך אומה זו מסורה לך, ומה אני מכין לך לתלות אותך בקורה, שנאמר קורא לך, ושל חמשים אמה לך, ל' שלשים ך' עשרים, הרי חמשים. (ישעיה מח, תסו)

ילקוט ראובני:

ויבא עמלק וילחם עם ישראל. מה ראה עמלק להלחם עם ישראל, אלא כשרדף אליפז אחר יעקב בקש להרגו במצות אביו, אמר לו יעקב אם תהרגני מוטל עליך גזירת ברית בין הבתרים, ולא הרגו, וצוה לעמלק בנו שימתין עד שיצאו ישראל ממצרים ויהיו מוכנים לקבל הברכות בארצם, ואז ילחם עמהם. (ויצא בתחלה)

בלעם עמלק גימטריא במצרים, כי במצרים בא בלעם בכח עמלק לעכב על ישראל... בתר דעברו ישראל ית ימא אתא עליהון עמלק רשיעיא די נטר להם דבבו על עיסק בכורתא וברכתא שקיבל יעקב מן עשו, ואתא לאגח קרבא על ישראל, ועל די בטלו פתגמי אורייתא, והוי עמלק רשיעא גניב מתחת עננא יקירא נפשתא משבט דדן ומקטל יתהון על דהוי בידהון פסל מיכה.

ויבא עמלק הוא סוד שרו של עשו שיש לו אחיזה במרכבה והוא מצד שמאל, זהו שנאמר זדון לבך השיאך שוכני בחגוי הסלע. וילחם בישראל במ"ה של זקינו יצחק, וכן שם המקום רפידים כטעם רפידתו זה"ב הרומז למדת הדין. (בשלח)

כמו שיש בקדושה מרכבה כן מרכבה טמאה, בקרן דרומית מזרחית אדם ונחש, במערבית צפונית שור וחמור, כח עשו וישמעאל, ושם עשרה אתונות נושאות מטוב מצרים, וכולם מספר עשרה זכרים ונקבות, ותחתיהם כלב הוא עמלק, ולכן עשו נשא בת ישמעאל ונזדווג שור וחמור ויצא מכח שניהם עמלק, וזה סוד שצוה הקב"ה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו... (כי תצא)

תרגום יונתן:

ראשית גוים - דאגיחו קרבא בדבית ישראל הינון דבית עמלק, וסופיהון ביומי מלכא משיחא למסדרא סדרי קרבא עם כל בני מדינחא עם דבית ישראל ברם סופיהון דאליין ודאליין עד עלמא יהון לאובדנא. (במדבר כד כ)

רש"י:

ויבא עמלק - סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני, משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שנית וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא, אמר לו אביו אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו. (שמות יז ח)

וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל מזומן בכל עת לפורענות. (במדבר כא א)

עיניו לחלכה - עיני עמלק לישראל יארובו שהם חילך, ולמנחם לשון נמוכים ונמרדים. (תהלים י ח)

חזיר - עמלק שיש לו קצת סימני טהרה, זכות אבות. (שם פ יד)

תהי ידך - תפרע בימינך מעמלק. (שם שם יח)

רמב"ן:

ותמנע היתה פילגש - ועמלק בעבור היותו בן פלגש לא היה לו שם כאחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו, והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם ולא נקח את ארצם, והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים אדום על שמו, אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם, ונצטווינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו. (בראשית לו יב)

...כי עמלק מזרע עשו, וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחורבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו ממנה נושע לעולם... והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה, יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם, על כן התאמץ משה בדבר. (שמות יז ט)

וירום מאגג מלכו - מלך הראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק, נקרא שמו טרם הולידו... ויתכן שהיה כל מלך בעם עמלק נקרא אגג, כי המלך הראשון אשר שמו עליהם היה שמו כן, ונקראו בניו היושבים על כסאו בשמו. (במדבר כד ז)

ראשית גוים עמלק - הביט כנגד ארץ עמלק היושב בהר ההוא ואמר, כי הוא עתה ראשית גוים, כי בראש העמים יחשב כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה, ולולי כן לא עלה בלבו לבא להלחם בישראל, ולא הוצרך משה לבחור אנשים ולתפלה ולנשיאות כפיו לחולשותו, ובנה מזבח וקרא שמו ה' נסי, כי חשבה לנס גדול, ולכך אמר זה כי הוא ראשית העמים ואחריתו יאבד יותר מכולם... (שם שם כ)

ר' בחיי:

ויאמר כי יד - ...ועל דרך הפשט יאמר כי השי"ת משביע לכל מלך ישראל שישב על כסא מלכות שיעשה מלחמה לה' בעמלק, באר כי המלחמה והשלל הכל יהיה אסור בהנאה, ויהיה הכל לה' לא לבני אדם, ומפני זה בא העונש לשאול ומדורו של שאול עד דורו של מרדכי, וידע מרדכי כי שאול זקנו נענש בעונש גדול, והיה עונשו מדה כנגד מדה, כי תלה הכתוב שלמות הכסא בנקמת עמלק, והוא לא נזהר בנקמתו ועל כן נענש שאבד השם והכסא, ומפני זה נזהר מרדכי בדבר שלא ליהנות משלל המן שהיה מזרע עמלק, לפי שהתורה הזהירה בכך, וכן מצינו לעתיד המלחמה והשלל הכל לה', שנאמר (מיכה ד') "והחרמתי לה' בצעם וחילם לאדון כל הארץ"... ועל דרך הקבלה יאמר כי היד אשר על כס י-ה שהיא מלחמה לה' תהיה מלחמה בעמלק מדור דור, כי תעניש אותו מדה של מעלה שהיא מדת הדין הקשה כדי להאבידו מן העולם הזה והעולם הבא על הפסק כחו ממנו... (שמות יז טז, ועיין שם עוד)

הרקאנטי:

כי יד על כס - דע כי מלת כסא לפעמים רומז למדת רחמים ופעמים למדת הדין, כי שניהם נקראים כסא, מדת רחמים היא כסא לתשובה, שנאמר השמים כסאי, ומדת הדין כסא למדת רחמים, שנאמר ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה... ויאמר כי יד על כס י-ה ירמוז כי היד השמאלית מזרועות עולם אשר היא על כס י"ה, רוצה לומר על השכינה שהיא כסא לשם הגדול, והיא אשר תמחה את עמלק ותהיה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, הרמז לשכינה, כמו וזה זכרי לדור דור. והענין כי מדת הדין של מעלה תהיה בו למחותו עם הרפה, ובמדרש חכמים בשם המלא ובכסא השלם רמז בזה כי בימות המשיח תתעלה השכינה ותתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, ויהיה אורה כאור החמה, כענין שנאמר "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אמנם בראשונה היה כח עמלק חזק, לפי המשכתו מצד הפחד שהוא מזרעו של עשו הרשע, ועל כן נתגאה ונלחם ורצה לקום על כחן של ישראל, אמנם בימות המשיח ימחה זרעו של עשו ושל עמלק מפני כחן של ישראל שיגבר למעלה... (בשלח בסוף)

בעל הטורים:

כי ברח יעקב - ב' במסורת, ואידך כי ברח העם, איתא במדרש שעמלק הגיד ללבן על בריחת יעקב, וגם לפרעה על בריחת ישראל. כי ברח בגימטריא עמלק. (בראשית לא כב)

כי תבוא - כתיב לעיל מניה תמחה את זכר עמלק, שנצטוו למחות זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ, ועל זה רצה לעכב ביאתן שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח העם... (דברים כו א)

אלשיך:

וריוח תשימו - לרמז לצרות, ושה' ישים ריוח בין צרה לצרה. נזכרו ה' עדרים נגד ה' פעמים שהצר להם עמלק, ברפידים, במיתת אהרן, בימי אחשורוש, בחורבן בית שני ובביתר... (בראשית לב טז)

משם רועה אבן ישראל - משיח בן יוסף שיפיל את עמלק. (שם מט כד)

כי מחה אמחה - מחיית עמלק היא לא כשאר אומות שמפיל השר משמים, אלא שעלינו להשמידו, והיא מלחמת היצר הרע המוטלת על כל אחד, ולכן זכירה זו בלב כל ישראל, ולכן לא נלחם יהושע להשמיד את עמלק, כי הדור לא היה ראוי כי רפו מן התורה. (שמות יז יד)

ועושים פורים יום י"ד וי"ה, לרמוז שלעתיד לבא כשינקם לגמרי בעמלק יהיה השם והכסא שלם, שעל זה אמר י"ד על כס י"ה. (אסתר ט כח)

ספר חרדים:

...כמו שאמרו ז"ל ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל ולא נתנן אלא על ידי יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא, וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק הכי נמי בקיבוץ גליות כשרוצים לבא לארץ ישראל עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד ירא ה' וישפוט. (פרק  ב מצות ל"ת מן התורה התלויות בארץ)

רמ"ע מפאנו:

ומדברי ישעיה אלה ידענו נאמנה כי ידין גם כן את המלא גויות, הוא עשו הנאהב ליצחק בעל הדין, בשביל היות עשו מלא גויות כטעם כי ציד בפיו, לפי שעורנו שכבר זכו בו רבים על ידי המפרש למגלת איכה בדרך הסוד הכי קרא שמה קינת סתרים בפסוק ישבו לארץ ידמו יעויין שם, כי הוא דרוש עמוק צריך מאד אל המקום הזה להשלמת הבאור למחיית זרעו של עמלק הנמשכת לדין זה. כי בהתאסף הקומה כלה להיות ציד בפיו של עשו כמו שנתבאר שם אז יהיה עמלק נידון בשתי מחיות נוספות, אחת מן הפה ואחת מן החוטם, שסודו שמים והפה תחתיו כנודע לרגיל באידרא, והוא המכוון בפסוק "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", הכונה שאין מדת ארך אפים המסורה לבעל החוטם נוהגת כלל בעמלק לא מינה ולא מקצתה, ושמא גרים, כי עמלק ראש צריך נקרא כן על שם עמלק עמק מלק עלק הן הן ד' קליפות קשות סקילה שריפה הרג וחנק על הסדר, וכלן נתקיימו בבלעם כמו שדרשו בפרק חלק. ובזה אנו צריכים לסתרי תורה שאמרו כי כשם שיש בקדושה משה מלגאו יעקב מלבר, כך בלעם מלגאו עמלק מלבר, ובהתחלף הבי"ת בקו"ף באלפא ביתא ידועה נמצאו שמותיהם שוים... (מאמר חקור דין חלק ה פרק ח)

מהר"ל:

ומפני שכאשר זרעו של עשו בעולם יש התנגדות לישראל, וכאלו זרעו הוא השניות שיש בעולם, אם כן לא יתכן שיהיה שם כבודו נגלה ונמצא בעולם בשלימות, כי שמו בשלימותו הוא אחד דכתיב ה' אחד ושמו אחד, וכל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין כאן אחדות בעולם, וכאשר אין אחדות בעולם אין שמו שהוא אחד נגלה בעולם, וכן אין הכסא שלם, ורוצה לומר הכסא היינו המלכות, שנקרא כסא, שאין מלכותו נגלית בעולם בשלימות, שהמלכות צריכה לאחדות, עד שימחה שם המתנגד מן העולם... (גבורות ה' הקדמה ג)

...וקנו ישראל עצם מעלתם הגדולה, אז בא האויב, כי זה האויב אינו מתנגד לישראל, רק מצד קדושת ישראל במה שהם נבדלים מכל האומות, וזה עצם מעלתם, ולפיכך עמלק היה רודף אחרי ישראל. והאומות, אף כי הם מתנגדים ואויבים אל ישראל. יש חלוק, כי עמלק רודף ישראל ולכך כתיב ויבא עמלק שבא מהר שעיר ארבע מאות פרסה, והטעם הזה הוא נסתר מאד, כי התנגדות עצמי יש לעמלק עם ישראל, ומאחר שהיתה לו התנגדות עצמית שלא יהיה לישראל חס ושלום מציאות, לכך רחוק וקרוב אצלו בשוה והיה בא ארבע מאות פרסה להלחם בישראל, שהתנגדות שיש בין עמלק ובין ישראל מצד עצם שלהם, וכל דבר המתנגד בעצם רחוק וקרוב שוה. וזה שאמר מלחמה לה' בעמלק מדור דור, שאין בזה שינוי בדבר שהוא בעצם צורתם, וישראל נצח את עמלק, מכל מקום על פי הדבור לא בטל האויב לגמרי, וזה מפני שעדיין לא זכו ישראל אל המעלה הגדולה להיות השם שלם עד לעתיד. (שם פרק מב)

ואמר עוד וירום מאגג מלכו, דבר זה ענין נפלא מאד, כי אגג הוא מתנגד לישראל תמיד שהוא זרע עמלק, אשר התבאר ענין עמלק בכמה מקומות מעלת "וירום מאגג" היא עליונה לישראל, ומפני שלא אמר רק וירום מאגג מלכות, ודבר זה נאמר על שאול המלך שיהיה מתרומם על אגג בלבד, אבל ותנשא מלכותו הוא התנשאות בתכלית... (שם נט)

...בזה רמזו דברים נפלאים, כי עמלק הוא החוצץ בפני השכינה שאין השכינה נגלית בעולם הזה, וזה ידוע כי אומה זאת אינה מתחברת עם ישראל כלל, ולכך נחשב אומה זאת תוספות בפני עצמה, וכל תוספת מכסה גוף הדבר, כמו הקליפה אשר היא מכסה הפרי, ולכך כאשר עמלק בעולם הרי בעולם הכנף המכסה. וכן מה שאמר שאין השם שלם ואין הכסא שלם, שבארנו בכמה מקומות כי כל זמן שעמלק בעולם נמצא השניות בעולם שהוא מתנגד לישראל, לפיכך אין הכסא שלם ואין השם שלם, כי השם הזה הוא השם המיוחד, והכסא כסא מלכותו שבו הוא מלך מיוחד על הכל. וזה שאמר ראשית גוים עמלק, כי עמלק ראשית והתחלת כל הגוים, ומפני זה עצמו עמלק מתנגד ואויב לישראל כאשר הוא ראשית גוים, כי אין ספק כי העו"ג כולם מתנגדים לישראל, ועמלק הוא ראשית והתחלת גוים, לפיכך עמלק יותר מתנגד אל ישראל, מכל העו"ג, מפני שהוא ראשית הגוים אשר יש להם התנגדות לישראל, ובשביל זה עדי אובד, ואין להאריך במקום זה.

ומכילתא, ויבא עמלק, אמר הקב"ה אני יצרתיך אחר ע' לשון, ועכשיו תהא לי ראש לפורעניות לכל יורדי גיהנם, שנאמר ראשית גוים ואחריתו עדי אובד, גם כן רצו בזה כי היצירה שנברא אחרון לכל העו"ג מורה כי הוא ראשית, כי הדבר שהוא ראשית בעצמו הוא יוצא לפועל בעולם הנגלה באחרונה, כמו ישראל, וכן עמלק ראשית גוים, ולענין יציאה אל הפועל עמלק הוא האחרון. ואמנם הראשית הזאת של עמלק הוא עצמו גורם לו ההעדר וההפסד, כי מה שהוא ראשית גוים והתחלתם והעמלקים הם יורדי גיהנם, ולכך הוא עדי אובד בודאי. (שם פרק ס)

...אבל המן נקרא צורר היהודים, ודבר זה מפני שהיה המן לישראל כמו שני דברים שהם מצרים זה לזה שכל אחד דוחה את השני לגמרי עד כי אי אפשר שיהיה להם מציאות יחד, ולכך נקרא המן צורר, כמו ב' דברים שעומדים במקום אחד שהוא צר לגמרי, וכל אשר יש לאחד הרווחה דבר זה בטול כח השני, כאשר הם במקום אחד צר, שכל אשר נדחה האחד הוא הדוחה לשני, ולכך כח עמלק רוצה לדחות את ישראל ולבטל אותם לגמרי, ועל ההפך הזה מורה שם עמלק, כי כבר אמרנו כי ישראל נקראו ישורון, ואלו עמלק הוא הפך זה, שהוא מעוקל כי הוא נחש עקלתון, ולכך הוא הפך להם לגמרי. (אור חדש ד"ה רבי חנינא בר פפא)

וכמו שיסיר השי"ת לעתיד כח עמלק, כדכתיב (עובדיה) "ועלו מושיעים בהר ציון" וגו', ואז לא יהיה לישראל מתנגד מבטל שלימותן, כי כל זמן שזרע עשו קיים יש חציצה בין השי"ת ובין ישראל, וכך אמר במדרש כל זמן שזרע עשו בעולם יש חציצה בין ישראל לאביהם שבשמים, וכך כל זמן שרוח הטומאה בעולם יש כאן חציצה בין ישראל ובין אביהם שבשמים... (שם ד"ה ועשרת אלפים ככר)

ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו, אמר בן בנה של קרהו בא עלינו דכתיב ביה אשר קרך בדרך. וגם במדרש הזה שפירושו כך, כי כל מה שעשה עמלק וזרעו הכל מורה מפני שאינם מכוונים לטובת עצמם, שזהו דבר שאינו מקרי, רק דבר שבעצם, רק כי הם צוררים את ישראל ואינם עושים בשביל טובתם, כי דבר זה אינו נחשב מצד, לכך כאשר יצאו ישראל ממצרים בא עליהם עמלק... ועוד מאחר שצוה השי"ת למחות את זכר עמלק, מזה תדע כאילו אין להם מציאות בעצם כלל, רק נחשבים דבר מקרה ולא דבר שהוא בעצם, ומאחר שאינם נחשבים דבר שבעצם רק דבר שהוא במקרה, אומה כמו זאת יותר מהם מתנגדים בפרט אל ישראל שהם עצם ועיקר, כי שאר האומות אשר יש להם מציאות מה שהוא אינם כל כך מתנגדים לה כאשר משותפים ביחד, שנחשבים גם כן מן המציאות, רק עמלק וזרעו אשר הם אין נחשבים רק מקריים כאשר אינם מן המציאות, שהרי השי"ת גזר עליהם תמחה את זכר עמלק, ולכן הם יותר מתנגדים לישראל שהם עצם המציאות... (שם ד"ה ויגד לו מרדכי)

...ואברהם ויצחק ויעקב היו משפילים עצמם לפני השי"ת, ותמנע שהיתה חשובה מכל מלכות לא תחשיב עצמה גיורת, לכך לא קבלוה, ונתרחקה יותר, כי כל דבר שנדחה נדחה לגמרי, ואי אפשר שיהיה יוצא עמלק שכל כך היה שונא לישראל אשר כל הנבראים טפלים אליהם, ואי אפשר שיהיה אומה אחת מתנגדת לישראל כמו שהיה עמלק, לכך בארו כי הדחיה הזאת מאברהם יצחק ויעקב, והיא היתה באה להתגייר ולא קבלוה. ויש בזה ענין עמוק בסוד כח עמלק, כאשר היה מתרחק בהתחלה שהם האבות, ואם לא היה להם שתוף וחבור כלל כאשר היתה ההרחקה מן האבות, ואלו לא באתה להתגייר אין זה הרחקה, אבל מאחר שבאת להתגייר ונדחתה זה היא תכלית ההרחקה שלא היה שתוף כלל, ויצא ממנה עמלק. (חידושי אגדות סנהדרין צט ב)

של"ה:

...והטעם שנמשח על ידי שמואל, כי הוא היה לוי מקורו בגבורה, ממקום הנקרא פנות ערב, שמשם נמשך הדין אל הירך הזה, ולהיות שמואל בגבורה ימשוך על ידי השמן שהוא מצד החכמה סוד המתקת והתבסמות הדינים... וזה שרמז לו שמואל בצוואת הריגת עמלק, "אותי שלח ה' למשחך למלך", כלומר אותי דוקא למשחך דוקא בשמן, כי על ידי זה נתקן בקצת. ועתה שמע לקול דברי ה' כלומר תוכיות דברי ה', שהוא לך והחרמת את עמלק, כי אתה מבנימין ועמלק הוא בנו של עשו, ולא יכול ליפול כי אם על ידך, לכן הזהר והשמר אל תכשל. וזהו גם כן שרמז לו הלא אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, כי בבחינה זו שלא השתחוה בנימין הצדיק לעשו נמצאת אתה הבא מכחו ראש שבטי ישראל אתה, ולכן אין מי שיתקן זה אלא אתה... (עניני פורים ומגלה, ועיין שם עוד)

אור החיים:

ראשית גוים עמלק - ראשית שנצטוו ישראל לאבד, והיו לוחמים והולכים בו. ואחריתו - פירוש לא יעמד על פרק סוף הכליון, ולא עדי אובד - עד שהמלך המשיח יאבד האומות, אז תהיה אחריתו של עמלק להכרית. או לשון מעלה וחשיבות עמלק לכל הגוים, ויהיה עומד במעלה זו עד שיגיע לפרק כליונו. (במדבר כד כ)

רש"ר הירש:

כח אלים זה המבקש תהלה, הוא הראשון והאחרון בין אויבי אושרו של אדם ומלכות שמים עלי אדמות... חרבו של עמלק המבקש תהילה אין לה מנוחה כל עוד פועם ליבה של נפש אחת בת חורין, שלא הכניעה את עצמה לפניה, וכל עוד עומדת על מכונה סוכה צנועה אחת, שהאושר מקנן בה, ולב יושביה לא נמוג מפני עוצמתה. עמים השווים לו בכח ובנשק את אלה לא ישנא עמלק, אלא יראה בכוננותם המזוינת רק את יראת הכבוד מפני חרבו, עמלק ילחם בהם תוך הידור פניהם, באשר הם יודעים להעריכו, ועקרונותיו הן עקרונותיהם. אולם אלה המכתתים את חרבותיהם לאיתים, המאמצים את לבם לבטוח בכוחות הרוח והמוסר, שהחרב לא תדעם ולא תשיגם, את אלה ישנא שנאת מות, ובוז יבוז להם. בנציגי השלום וכבוד האדם יראה אך מלעיגים על עקרונותיו... מהר איפוא נימרוד-עמלק ובא לרמוס את נושא דבר הרוח, המוסר, השלום וכבוד האדם מיד עם עלייתו הראשונה על במת ההיסטוריה של העמים, "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים"... (שמות יז ח)

עמלק הוא יורשה ומגשימה של אותה השקפת חיים הרואה בכח השלטון את קנה המדה היחידי לגדולתם וכבודם של בני אדם, הסוגדת להתעצמותו של כח השלטון ואינה סובלת כל שמץ של פגיעה בה, אפילו בצורת הערצה כלפי גוף שלטוני אחר. השקפת חיים זו אינה סובלת אלא מה שעל כרחה היא יראה מפניו, או מה שביכולתו לבוז לה. ברוח אינסטינקטיבי שונאת היא כל מה שעליה לכבד מבלי להתיירא מפניו, כי מרגישה היא שעל ידי יחס כבוד זה היא חורצת את משפטה היא. שונאת היא כל רעיון על כוח עליון אשר כל איש יכול לעבדו ולהתקרב אליו, ואשר הוא חוגג את נצחונותיו לא על ידי השמדה והכחדה, אלא על ידי שהוא מעלה את הכל, ככל הניתן, בדרגה שוה, אליו...

עמלק שונא את אברהם, אשר במלחמתו למען הצדק הוא מכניע תחתיו גוים וממלכות, אבל לא בכח החרב והקשת, אלא בדרכי שלום, חל ומרגיש הוא עמלק, כי אין כאן אלא אחת משתי ברירות או בחרב - זו החרב שלמענה יש להקריב את כל הערכים האלוקיים והאנושיים, הרוחניים והמוסריים, או לכל היותר לדחוק את כל הערכים הללו לקרן זוית ולנצלם רק לתפאורה חיצונית, או הקול, זה קולו של האלקים הקורא את האדם ומתוך האדם, שהוא הצו המוחלט של החוק המוסרי האלוקי, ולשעבד לו את הכל, לרבות את הכח, החרב ומעיל המלחמה.

בין שתי הברירות הקטביות הללו נעה ההסטוריה כמטולטלת של שעון. כדי שלא להשאיר כל מקום לספק היכן עתיד מחוג העתים להעצר, שלח ה' את עמו לבין העמים והעמידו מול שרו של עשו חגור החרב, כמשפחה משעובדת, המצפה רק לנצחונו של הבורא יתברך... פעמים באה לידי גילוי המלחמה הזאת בעמלק, בשני מאורעות כבירים ומכריעים, אשר בהם נתגלתה האלוקות לישראל כמגדלור זוהר, עם כניסת ישראל כעם לבדד בין העמים ועם כניסת ישראל כמשפחה מפוזרת בין ממלכות ומשפחות העמים.

ישראל היה בודד במדבר, הגורם היחידי שעתיד היה להקנות לו מעמד יציב ובלתי ניתן לפגיעה בין עמי העולם אותו גורם מוסרי-רוחני שעליו נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כ"ח) עדיין היה בשלב של התפתחות רופפת, זה עתה עלו ספיקות בלבו, "היש ה' בקרבנו אם אין" (שמות י"ז), והנה "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, ברפיון ידיהם הרוחני-מוסרי, כך נוכח ישראל לדעת כי יש ה' בקרבנו, ובאיזה תנאים הוא ישנו בקרבנו, "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים היו מתגברין, ואם לאו היו נופלין... (במעגלי שנה ב עמוד קצ)

כל דברי ימי עולם אינם אלא מלחמת ה' בחומרנות העמלקית, וכל מקום בו צועד ה' בראש צבא הזמן, שם הנצחון מובטח מראש. על כן, בית יעקב הקטן הדל והמסכן, בנה לך את מזבחך בהשקט ובביטחה, דוקא בקטנותך הנך נושא את דגלה של אותה מלחמת ה', ובנס זה הנך מנצח את עמלק במשך כל ההסטוריה, בו הנך גם עתיד למחות את זכרו האחרון של עמלק מקרב בני האדם... ואולם דע לך, כי את מלחמתך זו כלפי חוץ לוחם אלקיך, אתה נקרא למלחמה אחרת, פנימית, ואינך גבור באותה מלחמה חיצונית כל עוד אינך מנצח במלחמה פנימית זו, זוהי המלחמה כנגד עצמך, כנגד החומרנות הטבועה בתוכך, מלחמה זו נקרא היטהרות, ושכר נצחונה נקרא טהרה. (שם עמוד רסט)

חכמה ומוסר:

ולפי זה מה שנלחם עמלק בישראל אינו חידוש כל כך, כי היה זה מרוב קנאתו לאחיו ישראל, בני איש אחד הם, אלא דעיקר חטאו הוא במה שגרם קלקול לרבים, כי עשה פתח לאומות העולם לפשוט יד בישראל, כי לולא זאת לא היתה אומה עומדת בפניהם מפחדם כמבואר בספרים, ועל כן יש לנו לדעת שמי שמקלקל רבים הוא בבחינת עמלק, על כן מבואר בכתבי הגר"א ז"ל שבעלי מחלקות הם עמלקים. (חלק ב רלה)

...וכן בכל דור ודור זאת היא עצת עמלק, להכניע רוממות הנפש מישראל, אבל ישראל מתחזקים לבלי למסור כבודם לאחר כנ"ל... (שם שכח)

...וכן הורונו חז"ל שבסופה של מלכות רביעית. "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" (סוטה מ"ט) כח החוצפה ילך ויגדל, המכיר את האמת, אך מחמת גאותו אינו חפץ להכנע לה, מתחזק הוא ופועל במרד ובעזות כנגד האמת, כדי להתגבר על תביעת מצפונו, מדה זו של גאוה וחוצפה כלפי שמיא היא מדת עמלק, כמבואר בזוהר הקדוש, דאיקרי כלב, ודא חציפא מכולהו...

נסיון קשה הוא להיות בגלות תחת מי שמכיר את רבונו ומכוון למרוד בו. בענין טומאתו של עמלק מצינו שהחמירה התורה וחייבה לעקרה ולמחותה לגמרי, צווי שלא נאמר על אף אומה משאר אומות העולם... מה נשתנה עמלק משאר כל האומות?

נסביר בקצרה ענין זה, ביארנו לעיל שלכל אומה יש מדתה המיוחדת אשר היא תוכנה ומהותה הפנימית. מדה זו נקראת בלשון חז"ל שר האומה. שרו של אדום הוא השטן בעצמו, לכן מכל אומות העולם דוקא עמלק בא ממרחקים וקפץ ראשון להלחם בישראל שיצאו ממצרים, וחירף וגידף כלפי מעלה, כי הוא מהוה את הנגוד המוחלט לרוחניות ולקדושה. לכן אינו יכול לסבול בעלייית כח הקדושה בעולם, ובא להלחם בו. "ראשית גוים עמלק", הוא שורש הטומאה של כל הגוים, כחו הוא כח החוצפה והעזות כנגד הקדושה והרוחניות, כח זה אין לו תיקון כלל. הנה כל האומות אם יכוונו את מדתם המיוחדת לטוב, בכחם לשמש את ישראל, וליהפך על ידי זה לכלים לקדושה, לשרת לתכלית הבריאה. אמנם סייועם הוא חיצוני בלבד, אך על כל פנים יש להם שייכות מה אל התכלית, וזוהי זכות קיומם, אך כח הגאוה והחוצפה כולו רע ממש, ואין לו אחיזה בקדושה כלל, הוא ניתן רק לנסיון, כדי להתגבר עליו ולבטלו, וביטולו הגמור הוא תכליתו ותיקונו. (חלק ג עמוד רטז)

...אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, כלומר טומאת עמלק יכולה להסתיר רק את הגילוי התחתון של השם, וכן רק חלק מהכסא, הכסא הוא צירוף כל גילויי קדוש השם שמגלים הבריות, שעליהם ועל ידם מתגלה כבוד ה' שעל הכסא ואין עמלק יכול להסתיר רק חלק מגילויים אלה ולא כולם, כי גם למטה מוגבל כח הסטרא אחרא, וההסתר שיכול לבא על ידו הינו במדה וגבול... (שם עמוד רלח)

מוהר"ן:

והמחקרים והכופרים מפרשים כל התורה כולה על פי חכמות ואפיקורסות שלהם, שכל התורה ואפילו מצוות מעשיות הכתובים בתורה מפרשים הכל על פי צורה ושכל, לא מבעיא מעשיות הכתובים בתורה אומרים שהם מרמזים רק על הנמשל והצורה לבד, דהיינו שכליות שלהם, אלא אפילו מצוות מעשיות המפורשים בתורה מפרשים הכל שהם מרמזים רק על שכליות והחכמות שלהם וכופרים בפשוטו לגמרי. וזהו בחינת מה שאמרו רז"ל (תנחומא והובא ברש"י תצא) שהיה עמלק חותך מילות וזורק כלפי מעלה, כי מילה היא מצוה ראשונה שנצטוה בה אברהם אבינו, שהיה ראש למאמינים, ועמלק, שהוא בחינת הפילוסופים והכופרים, הוא כופר בכל המצוות ומפרש הכל על שכליות לבד כנ"ל, וזהו חותך מילות וזורק כלפי מעלה, שכופר במצות מילה וזורקה כלפי מעלה, אל השכל, כי הם מפרשים הכל רק על שכליות לבד... (תנינא יט)

שפת אמת:

...עשו הוא השקר מול האמת ליעקב... ואלופי עשו ועמלק הראש שלהם הוא הקטטה, כמו שאמרו סתם מלחמה בתורה הוא עמלק ימ"ש... (וישב תרנ"א)

במדרש תנן... לכן היצר הרע המקרר בעצבות ועצלות הוא גרוע ביותר, ואפשר שהוא עמלק, דכתיב ביה אשר קרך בדרך, וזה לא ניתקן לגמרי עד שיהיה השם וכסא שלם וכו', ונראה כי הגלות מצרים היתה רק להציל מזה העקרב, כי כן נראה בלשון הפסוק "ארמי אובד אבי וירד מצרימה" וכו', משמע שירידת מצרים היתה עצה להינצל מגלות היותר קשה, ולבן ובלעם ועמלק הוא קליפה אחת כנזכר בזוהר הקדוש... (שמות וארא תרל"ה)

לפרשת המן... ובאמת בכל שבת קודש יש הארה מזה, לכן יורדת נשמה יתירה מגן עדן ונקראת מנוחה, אך אז במדבר היה מתוקן לגמרי, ונקראה שבת ראשונה, ועל זה כתיב "ראו כי ה' נתן לכם השבת", ועמלק הרשע ימח שמו עירב זאת המנוחה, לכן יש לזכור תמיד למחות שמו. (שם בשלח תרמ"ה)

הקדמת יתרו... והנה בני ישראל מסרו נפשם לקבלת התורה והקדימו נעשה לנשמע, רק כל האומות היו צריכין לבטל עצמם לבני ישראל, והיה ניתקן הכל, ובאמת נתבטלו, דכתיב "שמעו עמים ירגזון", לבד עמלק, שהבין גדולת בני ישראל וממשלת השי"ת, עם כל זה בא וילחם ומסר נפשו על זה לרעה, ולכן הקב"ה ימחה את שמו... ובודאי כל הקילקולים שנעשה אחר כך בעגל הכל היה על ידי עמלק הרשע ימח שמו. (שם יתרו תרל"ה)

ומאמר אנכי ה' אלקיך... וכמו שאמרו בגמרא שגם האומות יודעין כי הקב"ה שליט על הכל, ולכן ניתקן כלל הבריאה, לבד עמלק ימ"ש שלא הכניע עצמו, ולכן לא יהיה לו תקומה לעתיד, ולכל האומות יהיה איזה ניצוץ ואחיזה בקדושה, וזה שאמר ראשית גוים עמלק, פירוש שלקח לו הראשית שכפר לגמרי בעיקר, ולכך אחריתו עדי אובד, מה שאינו כן שאר האומות כנ"ל, ולכן צריכין לשנוא את עמלק, כי לולא הוא היה ניתקן הכל כראוי כמו לעתיד... (שם)

במדרש רעך ורע אביך... לכן ביציאת מצרים וקריעת ים סוף כתוב שמעו עמים ירגזון, והיה גם עמלק בכלל, אך ברשעתו בא להלחם, אף כי ידע כי עוקר עצמו מן השורש מסר נפשו לרעה, לכן יש לנטור לו איבה לעולם, ומה שקילקל עמלק בא יתרו ותקן, על ידי שהכניע עצמו חזרו האומות להתבטל לבני ישראל... (שם תרל"ט)

במדרש לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו. לכך נסמכה פרשת יתרו למלחמת עמלק, כי אחר ויחלוש יהושע את עמלק נתקרב יתרו. כי בני ישראל נבראו לתקן כל העולם ולקרב הכל תחת כנפי השכינה... וכן עשו, הא שוא שבראתי בעולמי, והוא עומד ומעכב שלא לברר האמת בעולם, ועמלק הוא מול אות ברית קודש, כמו שכתוב בזוהר הקדוש סוף בשלח, ולכן זרק מילות למעלה, ונראה שהוא הערלה דחפיא על ברית, ולכן כתוב ראשית גוים עמלק, כמו שאמרו במקום אחר, כי כל אחיזת האומות בערלה, והשורש שלהם במה דערלה חפיא על ברית... (שם שם תרנ"ט)

הקדמת הקהלה למצות שבת... ונראה שכל החטא בא על ידי הקדמת עמלק הרשע וכל הקלקולים שנעשו בישראל היו ממנו ימח שמו, כי בודאי יש בכללות ישראל אנשים פשוטים גם כן, וכל תקונם היה על ידי הביטול לכלל ישראל, אך כאשר בא להלחם והיו מוכרחין הצדיקים להפרד מהם ועל ידי זה עשה פירוד בין הדביקים, ואף על פי שנכוה כי הצדיקים גברו נגדו, אבל הופסקה התאספות בני ישראל כנ"ל, וזה עצמו היה גם כן בחטא העגל... (שם שקלים תרל"ה)

אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר, מה שכתוב תמחה וכו' זכר עמלק, ומאין יש לעמלק זכר, כי ענין זכר הוא ענין גבוה ופנימי, ורק שגונב מישראל. והיינו כפי מה שחסר זכרון השי"ת במעשה בני ישראל נקרא שיש לו זכר, וזה שאמר זכור וכו' וממילא יהיה נמחה שמו... (שם תצוה תרל"א)

ואתה תצוה... וחז"ל הקדימו פרשת זכור קודם פורים להקדים זכירה לעשיה, כי באמת עיקר כחו של עמלק הוא בבחינת העשיה, כי הזכירה שהוא בחינת התורה בחינת נשמע, בזה אין לו שום נגיעה, לכן כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, והתגברות כחו של משה רבינו ע"ה הוא התורה, רק בבחינת נעשה גרם עמלק כל הקלקולים, ובימי הפורים נתקן העשיה גם כן... (שם תרמ"ב)

במדרש ואתה הקרב אליך... אכן בני ישראל בכח התורה ומצות זוכין לזכירה, ובזה יתקיימו בתחיית המתים, ועל ידי זכירת עמלק דכתיב זכור וגו' תמחה את זכר עמלק, פירוש על ידי זו המצוה זוכין לזכירה, כי עמלק שורש השכחה, שלא יהיה לו לעתיד שום זכר, כי לכל הדברים יהיה נמשך משהו זכירה ממנו לעתיד, הואיל והכל נברא בתורה, וזה הפנימיות יתברר לעתיד, אבל בעמלק כתיב אמחה מתחת השמים, שלא יהיה לו שום זכר וחלק בתורה... ולכן לעתיד שיהיו בני ישראל מתוקנים לגמרי, ולא יהיו נטבעין בטבע שהיא בחינת השכחה, אז לא יהיה לעמלק שום זכר. (שם שם תרנ"ח)

במדרש יפה פרי תואר... וכאשר בני ישראל יצאו ממצרים היו מוכנים להטות כל האומות אל הבורא ית' לולי שקדמן עמלק הרשע ימ"ש על הדרך, לכן אחריתו עדי אובד, כי יש לכל אומה באחריתה קצת שייכות על ידי בני ישראל, זולת עמלק... ולכן בשבת קודש שהשי"ת פורס סוכת שלום עלינו יכולין למחות אותו, ולכן הקדימו חז"ל קודם פורים בש"ק לקרא פרשת זכור, כי צריכין להכין משבת קודש לקבל כח למחות אותו בימי המעשה... וכתב אשר עשה לך, לשון יחיד, ומסיים בצאתכם, כי כשבני ישראל באחדות אחד אינו יכול ליגע בהם, ורק אז היו ברפידים שלא היה להם האחדות כראוי, וכמו כן בדורות השפלים שנמשכין אחר הראשית ודורות הראשונים, ולנו עיקר המכשולות שעשה לנו עמלק, רק בשבת קודש יש כח לבני ישראל מדורות הראשונים, ויש האחדות בבני ישראל, כמו שאמרו דמתאחדין ברזא דאחד, ואין לו שום מגע בנו בשבת קודש, אז הזמן לזכור לו איבה ושנאה...

ובימי הפסח מתעורר שורש הגאולה ביותר, ועמלק ידע והבין כי ביציאת מצרים נתחזקו בני ישראל לדורות עולם, לכן ויבוא עמלק לבטל ולהחליש כח יציאת מצרים לערב אותנו, שלא להיות אחוזין בשורש הנסים, ולכן קודם ימי הפסח הקדימו חז"ל פרשת זכור, וכן עשה הבורא ית' למרדכי ואסתר באדר, כדי שאחר מחיית שם עמלק שנעשה בימים האלה, יכולין אחר כך להתדבק בגאולת מצרים בימי הפסח... ובודאי בימים הללו שקודם זמן גאולה יהיה מחיית שמו בודאי, כדי שיוכל אחר כך להיות שם וכסא שלם במהרה בימינו אמן. (שם זכור תר"מ)

במדרש זית רענן... כי יש בבני ישראל ב' הבחינות כמו רצוא ושוב, סתים וגליא, וכן בפרט משה רבינו ע"ה שהוא כללן של בני ישראל נקרא איש האלקים חציו איש וחציו אלקים וכאשר יניח הוא המדריגה שרוצין להעלות העולמות התחתונים ומצד זה יכולים לתקן גם לשאר האומות, ועל זה עמד אותו הרשע ולא הניח לתקן עצמו בבחינת ירידה הנ"ל, ולכן אין תקומה לעמלק לעולם, כמו שכתוב "אמחה". ובאמת זה עצמו הגורם שלכל אומה יש איזה אחיזה ותתברר לעתיד, לכן גם עתה על ידי אותו החלק טוב שגנוז שם אין יכולין להרע כל כך לבני ישראל, ועמלק אין לו שורש כלל, והוא כולו שקר היפוך הצדיק יסוד עולם, והוא שורש האיבוד וההפסד שנמצא בעולם, לכן כתיב קרך, שאינו רק במקרה ועראי, לכן הוא היפך השבת שהוא המנוחה והעלאת כל דבר לשורשו, והוא אין לו שורש, רק ברפידים כשיש קצת פירוד מן השורש אז הוא בא למלחמה... (שם תרמ"ה)

איתא במדרש כי הקב"ה רצה להזכיר לישראל שלא יחטאו כמו ברפידים... באמת מצד זכירת שנאתו של אותו רשע שעומד באם הדרך של כל עובד ה', ומכל שכן לכלל ישראל, וכל שמניחין מעט מעבודת הבורא תיכף נתחזק כחו של אותו רשע ימ"ש, ולכן מצד זה צריך כל איש ישראל להתחזק ולהיות נשמר ביותר מן החטא, ואם היינו מתוקנים לגמרי והיו מתחזקין מצד הטוב, לא היתה לאותו רשע תקומה אפילו שעה אחת, רק שכביכול הקב"ה העמיד אותו כדי שיהיה זה שבט מרדות לבני ישראל לשמור עצמם כנ"ל... (שם תרמ"ח)

עוד אמרנו... ועמלק להיפוך יש לו רב בעולם הזה, ולא חסר לו כלום, וזהו עדות שאין לו שום זכר בעולם הבא, וזה שאמר שנולד עשו, נגמר בכל השלימות, כמו שכתב רש"י שלכן קראו שמו עשו, וזה השלימות המדומה, עדות שאין בו שום ברכה... (שם תרמ"ט)

מה שתקנו בימים אלו משלוח מנות ומתנות, נראה כי כל הכח נגד עמלק ימ"ש הוא התאחדות בני ישראל, כמו שכתוב, "נקהלו ועמוד על נפשם", וכן כתוב כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו ואלופיו... (פורים תרל"ד)

ותוסף אסתר... ביאור הענין, כשיש קצת גאולה לאדם צריך לתקן כל המעשים אשר לא טוב עשה ואשר נתפזרו הרצונות והמחשבות להחזיר הכל לשורשן, וכפי מחיית עמלק כך נחזיר כל ההארות לבני ישראל, כי הכל שלהם. כאשר שמעתי מפה קדוש אמ"ז ז"ל על מה שנאמר זכר בעמלק, כי מאין יש לו שם זכירה, רק מה שגונב מבני ישראל על ידי המחשבות זרות שעולין במחשבות הישראלי, וזהו "להשיב את הספרים"... (שם תרל"ו)

בפסוק לימים האלה פורים... הענין כי בודאי כיון שהגורל נפל על ימים אלו, בלי ספק היה זה סוף כחו של המן ועמלק שהיה בתוקף האחרון שיש להם, לכן כתיב שראה כי כלתה אליו הרעה, פירוש שאין לו כח להרע עוד, וכיון שנפסק שוב כחו האחרון הוא גאולה שלימה מתחת יד עמלק, אם כי עוד יהיה מחיית עמלק בימי משיח, אבל כחו להרע לנו נראה שנפסק לגמרי, ורצה לעורר רחמנות באסתר... כי מאחר שנאמר זכור את אשר עשה וגו', מוכח שכל נפילת עמלק תלוי בשנאת בני ישראל אותו. (שם תרל"ח)

הענין שקבעו הימים למשתה ולשמחה... וכל שליטת המן היתה על ידי שנהנו מסעודת אחשורוש, ואחר כך תקנו זה האכילה כנ"ל... (שם תרנ"ד)

איתא בגמרא שכפה עליהם הר כגיגית, ואמרו הדר קבלוה בימי אחשורוש. אם כן נראה כי כל מה שהוצרך לכפות עליהם ההר ושיהיה מודעא הכל גרם אותו רשע עמלק, דכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגו', ואותו הרשע הפסיק אותנו באמצע כמו שכתוב "אשר קרך בדרך", ולכן היה צריך להיות על ידי כפיה... וכמו שהיו פרעה ומצרים קליפה המסתרת בעורף קודם פתיחת הדעת והלשון, כמו כן יש קליפה המסתרת גמר הדעת, וזה שאמר והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, ובזה הגמר עומד עמלק, ולכן בכל עת שיש מחיית העמלק יש קבלת התורה, וזה שאמר וקיבל היהודים את אשר החלו וגו', כי בפורים היה גמר תיקון העשיה (שם)

בפסוק אך את שבתותי תשמורו... וחז"ל סמכו פרשת פרה אחר זכור, כי ודאי עמלק פעל זה להיות נמצא הטומאה, כמו שכתוב "אשר קרך", כתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, וידוע שיש לכל אומה שורש בקדושה, אך בני ישראל קודש לה', ועמלק בא בהעזה וחוצפה להתדמות לבני ישראל, ופעל בזה שנצטרכו בני ישראל לבא לנסיונות, כי האמת שבני ישראל מיוחדין להשי"ת, ובכוחם לברר עץ הדעת טוב ורע כאשר יהיה לעתיד, ולכן בחר בנו השי"ת, רק שעל ידי עמלק הוצרכו להוציא זאת מכח אל הפועל, וראשית של ישראל יש להם אחרית כיון שכוונתם לשם שמים, אבל עמלק ראשיתו בגיאות ורשעות, ואין לו אחרית, והכל על ידי עמלק הוצרכו בני ישראל לברר בחינת עץ הדעת טוב ורע, והוא גרם כל ענין פרה שהוא ענין סוטה ועומר שהוא בדיקה ונסיון... (פרה תרל"ד)

ענין העומר והספירה דאחר יציאת מצרים כתיב ויבא עמלק, דכתיב וגם ערב רב עלה אתם, וכידוע שהוציאו בני ישראל כל הניצוצות שהיו במצרים, לכן הוצרכו אחר כך שמירה כמו שכתוב "וה' הולך" וגו', ועמלק הרגיש כמו שכתוב "אשר קרך וגו' בצאתכם ממצרים", שעל ידי שהיו בהם ניצוצות ממצרים יכול לגשת למלחמה עמהם, לכן כתיב "הנחשלים אחריך", הערב רב וניצוצות קדושה שנמשכו עם בני ישראל כנ"ל. ובעין זה בכל שנה שיש גאולה בניסן נתוסף ניצוצות קדושות לבני ישראל שצריכין תיקון, ועל ידי העומר שהוא ביטול אל השורש על ידי תנופת העומר מתגרשין כוחות הסט"א... (פסח תרמ"ג)

בפסוק רב לכם סוב וגו'... וכשבני ישראל יתקנו בחינת הברית קודש כראוי אז הוא מדרך כף רגל, ויהיה בית עשו לקש, ולכן צריכין עתה לזכור שנאתו של אותו רשע שהוא היה המתחיל לערבב את בני ישראל והוא האחרון, כדכתיב "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד", ועתה תלוי הכל בתיקון הברית. (דברים תר"ן)

המשך מצות ביכורים למחית עמלק, דכתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, כי עמלק הוא חלק הסט"א, מוץ ותבן שנתערב על ידי החטא, כמו שכתוב "ארורה האדמה בעבורך וגו' וקוץ ודרדר תצמיח לך", רמז מלחמה לה' בעמלק "מדור דר" על דרדר הנ"ל, שלעולם צריכין מלחמה להעביר הפסולת ותערובות מחלק הסט"א, לכן עשו היה בכור ויצא ראשונה כמו הקוץ שגדל מקודם, ואחר כך בא האוכל ונאבד מעשו הבכורה כמו שכתוב ויבז וגו'... (כי תבא תרנ"ה)

איתא בספר הכוונות, כי חג הסוכות הוא מול זכירת עמלק שרדף אחר אותן שפלטן הענן. וכן ביציאת מצרים בראותם מלחמה, ואמרו חז"ל כגון וירד העמלקי, שעמלק מוכן היה עם כל הרשעים לעמוד כנגד בני ישראל כשיצאו ממצרים, ולכן סיבבם בענני כבוד, וזהו בסוכות הושבתי, להגן עלינו מאותן הרודפים, וכן הוא בכל שנה אחר ראש השנה ויום הכפורים הסט"א רודפת... (סוכות תרנ"ב)

שם משמואל:

ונראה דהנה שבע שמות היו לו ליתרו... והנה ידוע שעמלק הוא ראשית גוים, והוא למעלה מהמדות, היינו שאיננו מניח לשכל שיאיר על המדות שבלב, והוא מכסה על הלב כמו אבן שעל פי הבאר, והוא כמו שבכלל העולם היה חוצץ בפני כבוד השי"ת שלא יתגלה בעולם, ובפסיקתא, כל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול כאילו הפנים של מעלה מכוסה, אבד זרעו מן העולם כתיב, ולא יכנף עוד מוריך, כן היה בפרט בכל איש שקליפת עמלק חוצצת בין השכל להלב, היינו לשים את הדברים שבשכלו וידיעתו אל לבו, ובפרט יתרו שהיה משורש קין, ועל כן כל עוד שהיה עמלק בתוקפו לא היה אפשר ליתרו להפוך מדותיו מרע לטוב, כי אף שידע ושמע לא היתה מתעצמת הידיעה ולא חדרה לעומק הלב שיתפעל כל כך עד שיתהפך מטבעו, ועל כן לא התעורר לבא אף שכבר ידע ממשה שהיה הולך בשליחות השי"ת לגאול את ישראל, ושיהיה מתן תורה... (שמות יתרו תרע"ב)

ומאן דאמר מלחמת עמלק שמע ובא, כי כבר דקדקנו למה היה דינו של עמלק כל כך בתכלית העונש, למחות שמו לגמרי מעולם הזה ומעולם הבא... והיו אומות שעשו עמנו רעות ואכזריות מאד מאד אלף פעמים ככה... ועל כולם לא נחתם גזר דין עונש נמרץ כמו על עמלק, אך הטעם יש לומר מפני שהיה בו שורש טוב מיצחק אבינו ע"ה, ואיתא בתנא דבי אליהו, שאליפז צוה את עמלק בנו, תדע שעולם הבא אינו מתוקן אלא לישראל, רצונך שתזכה עמהם לך ושמש אותם וכו', כיון שידע רישומו של דבר נהפך לאויב ורודף את ישראל, הרי כי נקודה ושורש טוב היה בו מאליפז שגדל בחיקו של יצחק, אבל הרשע הזה ימח שמו ברח משורש קדושה זה, ועל כן כמו שאמרנו שהבורח מן הטומאה בא לעומתו לקדושה רמה ונשאה... כן נמי את זה לעומת זה עשה אלקים, שיש שער הנו"ן בטומאה, ועוד עומק יותר מזה, שאי אפשר להגיע שם על ידי מעשים רעים אלא מחמת הבריחה מצד ההיפוך, ועל כן עמלק שהיה בו שורש קדוש וברח ממנו, בא לעומתו לעומק הטומאה שלא הגיע אליו אדם זולתו, והנה נאבד שמו וזכרו עדי עד... (שם תרע"ד)

ולפי האמור יובן העונש שבא עליהם עמלק, דהנה נראה שכחו של עמלק בקליפה הוא לעומת כחו של אהרן בקדושה, ומוכח מהא דשמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל, כי כל זמן שהיה אהרן קיים לא היתה לו שליטה, והיינו דכמו אהרן בשמונה בגדיו היה מאיר במוחם ולבם של ישראל כנ"ל, היה כחו של עמלק נמי כח כפול, להאפיל את המוח ולבלבלו ולהחשיך את השכלתו שבל יראה וישכיל את הלב, ולטמטם את הלב לבל יקבל מהוראת השכל שיהיה משתוקק לדבר קדושה, אלא יהיה נמשך אחר טבעו להשתוקק להנאות וכיסופין דהאי עלמא... (שם תרע"ד)

ובזה יש לפרש דברי הזוהר הקדוש דעמלק הוא קליפת שור וחמור יחדיו, וכד מזדווגי כחדא לא יכלון בני עלמא למיקם בהו... שור מלך בבהמות, ויש בו אומץ לב המרומז בקרניו, ודוגמתו באדם בקדושה הוא דעת דקדושה ולהיות לבו מוגבה בדרכי ה', ובטומאה היא דעת דקליפה המביאה לידי מינות וכפירה רחמנא ליצלן וגסות הרוח. וחמור יש בו מדת הסבלנות שסובל את המשא ואינו מבעט, ובקדושה יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, מקבל עליו עול תורה ואינו מבקש תענוגי עולם הזה. ובטומאה הוא חומרי לגמרי, להוט לתאוות רעות, וכד אזדווגי יוצא כלב מבין שניהם, היינו שהכלב מדתו חוצפה ועזות מדת שור, ובלען לא ידע שובע מצד חמור. והנה מצד קליפת שור שבו הוא מסתיר בפני דעת דקדושה, וחוצפא מלכותא בלא תגא, ומצד קליפת חמור שבו שהיא הנטיה אחר התאוה הוא מסתיר בפני הלב והשתוקקות הקדושה... 

ובזה יש לפרש מה שהתגבר עליהם עמלק בעת ההיא, שמחמת שפגמו במוח ולב על כן היה העונש עליהם שהתגברה עליהם קליפת עמלק שהיא קליפה כפולה והסתרה מצד המוח והסתרה מצד הלב... ולפי מה שכתבנו יובן אשר תמיד אחר מחיית עמלק נתעלו ישראל במדרגת שלימות מוח ולב, כי לעומת שעל ידי עמלק נפגמו בבחינת מוח ולב, על כן במחייתו נתעלו בשני אלה, והיינו בראשונה זכו למתן תורה, שהיא שלימות השכל, והמשכן שהיא שלימות הלב... (שם)

והנה כתיב נפש רשע איוותה רע... ולעומתם עשו הרשע ועמלק ימ"ש הם שונאים בעצמם לכל דבר קדושה למעלה מן הטעם והחשבון, ואפילו תועלת עולם הזה הוא מפקיר בשביל שנאתו ורשעתו, ועל כן עמלק הרהיב בנפשו לבא להלחם בישראל אחרי ראותו כל ענין פרעה ומצרים, והנסים והנפלאות שבמצרים ועל הים, ועמוד הענן והאש עודם עומדים עליהם, ועמלק היה מיועצי פרעה והיה יודע שכל עניני משה הובחנו עשר פעמים על ידי כל החכמים והמכשפים היותר גדולים שבעולם... ואם היה בעל דעת וחשבון היה לו להטמן במחילות עפר ולא לעשות טפשות גדולה כזו, אבל הוא הדבר שאמרנו, שהיתה רשעתו מלמעלה מן הדעת והחשבון, והפיל עצמו לתוך אש בוערה על מנת ליהרג... ואם כן הרעות שעשו היו רק הכנה לתכלית, ואינו נחשב רק חומר לצורה, אבל הרשע הזה הרעה היתה לו לתכלית והוא שנחשב לו הצורה. והם דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שעשו ועמלק לעומת ישראל לא היו כחומר לעומת צורה, אלא כצורה לעומת צורה... (שם)

ויש לומר דהיינו שנשבע הקב"ה בכסאו שאינו מקבל גרים מזרע עמלק, כי הוא בעצם רע, ואם ירצה לבא ולהתגייר ולהטיב מעשיו הוא רק במקרה, והמקרה לא יתמיד ועתיד לחזור לסורו. (שם)

אך לפי זה היה לכאורה בדין להקדים פרשת זכור לשקלים, ששקלים היא התחלת התעוררות לעבודה. אך הנה כתיב והיה בהניח ה' אלקיך לך וגו', ויש ליתן טעם למה לא החלה מצוה זאת עד בהניח, דהיה כחו של עמלק לא די שמפזר את ישראל מלימוד התורה, אלא עוד להיפוך מכניס אותן בדבר שיצר הרע חפץ בו, היינו שמכניס בלב ישראל תשוקה ונייחא בתאוות רעות. והנה כבר אמרנו כי בטבע הלב להשתוקק, ואין שני מיני תשוקה היינו תשוקה קדושה ותשוקה טמאה יכולין להיות כאחת, ולעומת שיש באדם תשוקה קדושה ונייחא בעבודת ה' מגרש מתוך הלב תשוקה ונייחא הטמאה, ומעורר איבה על כחות הרע המבטלין את האהבה הקדושה, ועל כן לגרש את עמלק מלב האדם אין עצה כי אם להתחיל בתשוקות הקדושה, כי באם ימתין עד שיגרש מקודם האהבה הטמאה יהיה ביני ביני הלב פנוי מתשוקה... (שם)

במדרש והיו חייך תלואים לך מנגד... ויצאה לו עצתו זו משרשו המר עמלק ימ"ש, שנאמר עליו "אשר קרך בדרך", ופירוש בו מלשון קרירות, שקליפת עמלק היא לקרר את האדם, ועל כן בשביל שרפו ידיהם מן התורה, היינו שלא התחזקו ברגש הנפש ובחיות בתורה, כי רפיון ידים הוא היפוך החיזוק, ובזה המשיכו עליהם את קליפת עמלק הרוחנית, שהיא קרירות הנ"ל, וכמו ששלטה עליהם קליפת עמלק הרוחנית לעומתה התעורר עמלק הגשמי ובא להלחם... (פורים תרע"א)

ובזה יש לפרש הענין דאין השם שלם וכו' דהנה שם הויה ב"ה הוא המהוה כל הנמצאים מאמיתת המצאו ית"ש, וזהו ענין מעשה בראשית, ועמלק ימ"ש הוא היפוך מזה, במה שכוונתו להכניס כחות הטומאה בכשפיו, ולמה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה, ואם כן במה שהיא היפוך מבחינה הראשונה, שבשבת כביכול נחשב שאין השם שלם, וכשימחה זרעו של עמלק אז יהיה השם שלם, היינו השתלשלות החיים ממקור החיים... (שם תרע"ג)

ליהודים היתה אורה ושמחה.... הנה כבר אמרנו שעמלק היה בו ניצוץ טוב ונעלה מירושת יצחק אבינו אלא שהפכו לרע, על כן היה לו כח גדול... וזה הענין שחמל שאול והעם על מיטב הצאן והבקר להביאם לקרבן, שעל כרחך אין הפירוש כפשוטו ששוה ממון הרבה, שלא לממונם היו צריכין, ועוד שלא רצו ליהנות מהם. אבל הפירוש הוא, שכל טוב הוא בקדושה, והסט"א הוא כולו רע, ועל כן הרגישו שבמיטב הצאן והבקר יש קדושה רבה מהניצוץ שהיה ביד עמלק, וחמל שאול שלא תלך הקדושה שבהן לאיבוד, והיתה עצתו להביאם לקרבן להחזיר הקדושה לשרשה. אך טעה בזה, שבאשר הניצוץ ההוא נתהפך בעמלק לרע, אי אפשר לקבלו ולהחזירו לקדושה כמו שהוא, אלא דוקא להחרימו לאיבוד, ובזה יתמרק הניצוץ הקדוש שבו ויתקן... (שם)

בפסיקתא ואהרן וחור תמכו בידיו... דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד בטעם דמלאכה לא קבילו עלייהו (לאסור בפורים), משום דבעמלק כתיב "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", משמע דכחו של עמלק הוא רק למטה מן השמים, ומחייתו היא ממטה דשמים, ועל כן מלאכה לא קבילו עלייהו, דיום שנאסר במלאכה הוא להיות האדם פונה למעלה... ויש לבאר דעמלק הוא היפוך יעקב אבינו ע"ה שנקרא ישראל וישורון, מלשון ישר, ועמלק הוא לשון עיקול ועקלקלות, ויעקב אמיתי, ועמלק שורש השקר. ולפי זה יש לומר דכמו יעקב שהוא הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, היינו קצה השמים דלעילא עם קצה השמים דלתתא, וכדאיתא בזוהר הקדוש בענין מה שנשא את לאה ורחל. ובדוגמא זו באדם דלתתא הם השכל והמקום, כן לעומתו עמלק שהוא היפוך מיעקב אבינו ע"ה הוא קוצץ ומפריד בין קצה השמים דלעילא לבין קצה השמים דלתתא, וזהו מה שאמרו ז"ל שאין השם שלם, היינו שמפריד בין יו"ד ה"א הראשונה, שהיא קצה השמים דלעילא כידוע, לבין אותיות וא"ו ה"א שנקרא קצה השמים דלתתא כידוע למבינים. ולפי זה מובן שעמלק כחו הוא למטה מן קצה השמים דלעילא, ועל כן כשרפו ידיהם מן התורה, שהיא למעלה מקצה השמים דלעילא, בא עמלק שהוא למטה מקצה השמים דלעילא.

והנה מצינו שהתגברות עמלק בכל פעם היה בשביל חטא ופגם בשלשה דברים נטריקון שב"ת, דהיינו שבת, ברית תורה... ובדוגמת המלחמה הראשונה שבא עמלק על ידי פגם שבת ברית תורה, והיו נוצחין את עמלק על ידי זכות ג' אלה, על ידי משה ויהושע, כן היה בימי מרדכי ואסתר שהתגברות המן היה על ידי פגם שלשה אלה, היה הניצוח של ישראל על ידי זכות ג' אלה... (שם תרע"ו)

בגמרא לאסור את של זה בזה... דהנה בעשו כתיב ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ובמדרש שהיה מפוזר ומפורד כאדרת, וכבר פירשנו מפוזר בין הכחות של עצמו, מדתו הרעה, זה מושכו לכאן וזה לכאן, ואין שלום בעצמיו, ומזה נסתעפו כוחות חיצוניים לעשות פירוד בין איש לרעהו, ומפורד משרשו, ומזה מסתעפים כוחות חיצוניים למרוד בקונו ולהיות חפשי ברעיוניו. ופסולתו של עשו ירש עמלק, ועל כן נקרא קוצץ שהוא בעל הכח הרע לקצוץ ולעשות פירוד בין הדבקים, וזה מענין מפוזר של עשו, וגם מרד בקונו כי שמעו עמים ירגזון, וזה להיפוך בא ונלחם עמהם וחתך את מילתם וזרק כלפי מעלה. וזה מענין מפורד של עשו. והנה כל הפוסל במומו פוסל, על כן אמר המן למלך אחשורוש "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". ואולי באשר אז היתה שליטה להמן הכניס כחות הרע האלה בעולם ונפגמו גם ישראל קצת בענין זה... (שם תר"פ)

ולפי האמור יש לומר דזהו ענין שני הגואלים שהיו בימי המן, מרדכי ואסתר, ששני אלה הם לעומת שני הכחות הרעים של עמלק הנ"ל, לעומת כחו הרע להכניס רוחות רעות על ידי כישוף, היה עומד כנגדו מרדכי מרי דכיא, שהיה בו ענין קטורת המדחה כחות רעים ועוצר המגפה, כי קטורת היא לשון קישור האורות העליונים, ובמקום רב האור אין שום מציאות לחושך. ולעומת הכח השני של עמלק שהיה בעזות פנים ולא נכנע, ואדרבא עוד החציף ככלבין דחציפין ובא והלחם היפוך מענין כסא מלכות כנ"ל, היתה אסתר על שם אסתהר, שפירשו ירח, יפה כלבנה... (שם תרפ"ד)

שמעתי מפי כ"ק אבי אדמו"ר שעמלק היפוך יעקב אע"ה... ודוגמתו בעולם התחתון המוח והלב, היינו שהמוח שהוא השכל יאיר ללב להשכילו להדבק בטוב ולמאוס ברע, ולעומתו הלב יקבל השכלת המוח שיהפך טבעו שלא יתאוה רק לטוב. ועמלק היפוך זה, שכל מגמתו להפריד ביניהם, היינו בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, ועל כן נקרא קוצץ כידוע, ודוגמתו באדם התחתון להסתיר את אור השכל שלא יעיר ללב, ושהלב לא יקבל מהשכל כלל, שאפילו מה שהלב יודע בהכרח שזה הוא רק רע לא יפסיק בשביל זה מלהתאוות לו ולהשתוקק אליו... (ויקרא תע"ר)

אך קליפת עמלק שהיא קליפה רעה מאד, והיא קליפה מושכת לקרירות ומרה שחורה, כמו שאיתא בספרים בפסוק "אשר קרך בדרך", שפירשו שהביא בהם קרירות ומצץ את כל חלקי החיות שבהם עד שכל מה שעושין הוא בלי חיות ורגש הנפש כלל... אך כאשר עושין בקרירות וכמצות אנשים מלומדה שוב כן הם בפני האומות, וזה שפירש"י צננך והפשירך בפני האומות, שעל ידי שהם בעצמם נעשו צוננין כן הם בפני האומות, וקליפה זו אין דוגמתה בקדושה, ועליה נאמר (עובדיה א') "ולא יהיה שריד לבית עשו", אלא מחה אמחה את שמו מתחת השמים, ואז הניצוץ הקדוש שבו על ידי סיבות מסיבות שונות יהיה לו תיקון לשוב אל הקדושה, והוא בדוגמת תרומת הדשן שאיננו מתקבל בפנים, רק על ידי ביטול שנבלע במקומו... (שם צו תרכ"ג)

...ולפי זה יש לומר דגם בענין דעת דקדושה שהוא לעמוד מרחוק כנ"ל, הפכה עמלק לרע, היינו שהדעת עצמה תגרום חס ושלום עוד יאוש כנ"ל... ולפי האמור יובן דהעצה לעמוד נגד קליפת עמלק היא נמי כהאי גוונא, היינו כמו דקליפת עמלק היא לעשות ממדה טובה שתהיה היא עצמה גורמת רעה, כן לעומתו צריכין לעשות מרעת עמלק שתהיה היא עצמה גורמת טובה, והיינו דהנה להיות איש בטל לציבור לגמרי הוא דבר גדול ונעלה, ותפילת הציבור לעד ואין הקב"ה מואס בתפילתן של ציבור, ולא עוד אלא ששוכן אתם בתוך טומאתם חס ושלום, אבל לעומת גודל מעלתה כן הוא גודל הקישוי, שמטבע האדם באשר הוא עולם קטן שלא להתבטל לזולתו, אך איש שרואה את עצמו אבוד מכל וכל ואין לו עוד תקוה, לאיש כזה יותר נקל לבטל עצמו להכלל שממנו תוצאות חיים, ואם כן קליפת עמלק שהפילתו ליאוש הנורא היא עצמה הגורמת לבטל את עצמו להכלל לגמרי, ולאמור לנפשו אף כי הרביתי לפשוע ואפס כסף התורה, מכל מקום יש לי חיים באמצעות הכלל, שהשי"ת שוכן אתם אפילו בתוך טומאותם... (שם תרע"ו)

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי וגו', ויש להבין מדוע לא נתפעל ולא נתרגש מפלא זה שדברה האתון, והשיב לה קשות... ונראה על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמלחמת עמלק היתה צריכה להיות דוקא קודם מתן תורה, כי באם היתה קליפת עמלק שולטת לא היו מועילות כל הנפלאות של מתן תורה, ועל הכל היה השקר של עמלק מכסה, ולמצא תירוץ על כולם, על כן נצרך להחליש את עמלק מקודם, כדי שיהיו החושים שבאדם חפשים. והנה בזוהר הקדוש שאותיותיו של עמלק פתוכות בבלק ובבלעם, שתים האחרונות של בלעם הן הראשונות של עמלק, והם מלת עם, מלשון גחלים עוממות, והוא לשון קירור וחושך, וזה היה בעוכריו של בלעם שטחו מראות עיניו ולא שם לבו להבין את אשר לפניו. וזה לימוד גדול לכל איש, שבעוד קליפת עמלק שהוא קליפת השקר שולטת עליו, אי אפשר להתרגש ולהתפעל מדבר של קדושה כראוי... (בלק תרע"ו)

והנה מה שעמלק ענשו חמור יותר מכל הגוים שהרעו לישראל יותר ממנו, ובפרקי דר"א שנשבע הקב"ה בכסאו שלא יקבלו גרים מעמלק, כבר דברנו בטעמו של דבר, ויש לומר עוד בלשון אחר, כי כל הגוים המציקים לישראל לא היו אלא בחיצוניות, ולא היתה להם שליטה בפנימיות כמו מהותם שהם חיצוניים, וכמו כל הטומאות אינן מטמאין אלא מה שבגלוי, ובית הסתרים אינו מקבל טומאה, מפני שמהות הטומאה היא רק בגלוי... אך עמלק מהותו היא כח פנימי רע, כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה מדברי פרקי דר"א שהמשיל את שבת לכוס יין ואת עמלק לכוס חומץ, והיינו משום ששניהם באין מפנימיות הענבים, אלא חומץ הוא שנתקלקל. ועל כן עמלק הוא משונה מכל האומות, שהם כחות חיצוניים לבד, ואילו עמלק הוא כח פנימי רע, ועל כן היה כחו גדול לחדור לפנימיות ישראל להטיל בהן ארס וטומאה, כמו שמהותו היא פנימית, וזה אשר קרך בדרך, וברש"י שהיה מטמאן במשכב זכור... על כן לעומת כחו הגדול והפגם הפנימי שעשה היה גודל ענשו למחות את זכרו ושלא יקבלו גרים ממנו. (שופטים תרע"ו)

וממוצא הדברים שעמלק הוא היפוך הביכורים, כי הוא כח רע מקרר המיאש, ובעוד קליפת עמלק קיימת לא היה כמעט אפשר להביא ביכורים, אך במה שנכתב ענשו למחות את שמו הרי הוא כאילו כבר נחרם, וכמו סופו לינקב בטריפות, אחר שהתחיל בו מעשה הטורף כנקוב דמי, כן הוא עמלק אחר שהחליש יהושע את עמלק ואת עמו ובא עליו הציווי להחרימו הרי כמאן דנחרם דמי. (כי תבא תרע"ה)

ר' צדוק:

ואלו לא חטא אדם הראשון ונצח לנחש היה נכלה שורש הרע מיד בתחלת הבריאה... ועל ידי קלקול אדם ודורות שאחריו נמשך עד מתן תורה שהיו מוכנים אז גם כן לתקן לגמרי ויהיו חרות ממלאך המות ויצר הרע שלא יהיה עוד מציאות לרע, ועל כן יצא אז לפועל שורש הרע בהתלבשות בגוף עמלק בעולם הזה, ואלו זכו למחותו לגמרי היה השם שלם והכסא שלם כדלעתיד להיות נקרא כמו שנכתב, ולא יכנף עוד מוריך, ולא היו באין עוד לחטא דאחר מתן תורה, רק לפי שעדיין נשאר ממנו נשאר מקום לבחירת הרע עדיין. וחזר והזהירם משה רע"ה קודם כניסתם לארץ "זכור וגו' והיה בהניח" וגו' כשיהיה לו מנוחה מכל כחות הרע שבעולם והיינו שיהיה שלם בתכלית השלימות בפועל, אז יתאמץ לבער שורש מציאות הרע מן העולם לגמרי, ויהיה גמר התיקון, ובהקמת שאול למלך... (חלק א פוקד עקרים עמוד לא)

ועמלק שהוא הראשית דגוים כל התרעמותו על הבדל זה שבין ישראל לגוים ורוצה שיהיו חס ושלום ככל הגוים בית ישראל, ועל כן כשראה אותם שפלטן הענן מצד השורש פורה ראש שבהם שיש לו איזה שייכות לגוים שיוכל להגיע לחטא כזה דממשכא ערלתיה עד שלמראית עין נחשב ערל, וכל תפיסת עמלק הוא רק למראית העין כי אין לו שום שייכות ואחיזה לאמת, ואצל אברהם אבינו ע"ה נאמר רק דלא מבשקר לבד, ואלו יודיעוהו היה יודע האמת כאשר הוא דבוק באמת, אבל עמלק דלא ידע יותר רק מה שלמראית העין על כן זרק ואמר טול מה שבחרת, שהמילה לח' הוא הבחירה בתולדה, וחשב הוא להכחיש בכשפיו פמליא של מעלה לזרוק כלפי מעלה ולומר שגם שם נעלם ידיעת האמת בד' שבבחירת אדם, שהרי אלו הנימולים נתברר כפי דעתו המזוהמת שאין נבדלים מהגוים שהרי הענן פלטן. ובמכילתא בשלח איתא שהיה עמלק נכנס תחת כנפי הענן וגונב נפשות מישראל והורגן, משמע שלא היה הענן פולטן מעצמן רק על ידי עמלק שגנבן והוציאן, ומכל מקום הרי נשתנו אלו שהיה אפשר להוציאן, מה שאינו כן בכנסת ישראל... (חלק ב ישראל קדושים עמוד יט)

כשבונים או מייסדים בית כנסת או בית המדרש חדש באיזה מקום נעשה מקודם שם מחיית עמלק באותו מקום, דתיכף אחר מחיית עמלק באה קדושת המקום, כמשאז"ל (סנהדרין כ') ג' מצות נצטוו בכניסתן וכו' מחיית עמלק ואחר כך בנין בית המקדש... (שם צדקת הצדיק קעו עמוד סא)

...ולכן עמלק נופל ביד זרעו של יוסף שלא ראה קרי מעולם, ואין שייכות וטענה לעמלק ולכך נופל בידם... המשילו הברכה לירידה למלחמה, שכל מלחמה היא המלחמה לה' בעמלק מדור דור והוא גם כן מלחמת היצר שבלבבות בני ישראל. ונקרא ירידה כשנכנס למלחמה דצריך לירד למקום הרע להכניעו, והוא על ידי הברכה לה' על כל ענייני עולם הזה דמכיר שהכל מהשי"ת ומעלה הכל למעלה... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רכד)

ושורש עמלק נראה לומר שהוא כח ההשתקעות בדמיונות עולם הזה, והוא ראשית גוים רוצה לומר השורש של כל מיני גוים, שכל אומה יש לה השתקעות במין רע מיוחד שזהו שרשה וממנו הוא כל כחם בעולם הזה, דעל כן החזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה... וכן שאר אומות כל אחת אדוקה באיזה כח דרע עד שבו נתלה עיקר חיותו הדמיוני שבעולם הזה ולא יכלו לקבל התורה שחשבו שבזה יתבטל חיותם... (שם מחשבות חרוץ ה עמוד יח)

...וכלפי שמיא גליא מעמקי הנסתרות דאין שם רע באמת כלל והנגלות מחוברות עם הנסתרות דרך העלם מיהת בעולם הזה, וכל רצון עמלק הוא להפריד הנסתרות מהנגלות לגמרי, שרצונו לעשות העולם הזה עולם נפרד מהשי"ת, שזה חשק כל האומות שאין חפצם בעול תורה ומצות ועול מלכות שמים. ועמלק הוא ראשית כח זה דפריקת עול ולילך בשרירות לבו בכל מיני התפשטות, וזהו פירוד ב' אותיות אחרונות שהוא כחות הפעולה דעולם הזה מן השם לגמרי... (שם שם עמוד כ)

...והראש של עמלק הוא השורש שממנו נמשכת השכחה, כי העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה, והוא (שאול) חמל על השורש היינו חשב דאין בזה, כי שורש זה הוא שורש המן, שאמרו ז"ל בחולין קל"ט ב' דרמוז בתורה בקרא ד"המן העץ" וגו', ומלת 'המן' הוא לשון שאלה, ובזה ניתן פתח לטעות שהשי"ת צריך לשאול, והשי"ת רצה כן שהרוצה לטעות יבא ויטעה, ומזה נמשך שורש המן שהוא שורש טעות לחשוב שהשי"ת סילק ידיעתו מתחתונים, ומזה הוא שורש והתחלה להשתקעות בדמיונות והפרדה מהשי"ת... מכל מקום כיון שיש במקצת ענין סילוק ידיעה תועלת לדברי תורה ולקיום המצות חשב שאול דזהו השורש שאין לאבדו, ועל זה הוא שחמל, ומצד הזה הם בניו (של המן) שלמדו תורה... אף דהשי"ת ציוה להחרים הכל, הוא על דרך שאמרו לצירעא לא מדובשך וכו', לפי שידע שלא היו ישראל שבאותו דור נקיים כל כך שיוכלו לקלוט הטוב לבד בלי שום עירוב רע... ואצל אומות העולם מחשבה רעה מצרפה למעשה, דגם זה רע גמור, כי שרשם כן, ועמלק כל הרע שלו הוא במחשבה דבו הוא עיקר הפשיטות טלפיים דעשו, ואם היה מקום להתהפך לטוב היינו דאין שרשו כן, כי השורש לא יתהפך אם כן אינו רע כלל, ורק בכל אומה ששורש הרע שלה הוא בהתפשטות בפועל זה אפשר להתהפך ובשם ישראל יתכנה להתדבק בעומק ראשית שלו בישראל שבהם הוא הראשית דגרים, ולא בעמלק שהוא הראשית דגוים. אך עמלק עצמו אי אפשר לו להתהפך כלל, דהיהפוך כושי עורו, כי העצמיות אין מתהפך רק ההתפשטות. אבל מה שנקלט ממנו הוא הטפה זרעיות שהיא נמשכת מעומק ראשית הנעלם מהאדם עצמו... וכשאותה טפה נקלטה מיד ברחם הישראלית (באונס) שלא היה לה שום התגלות בפועל בעולם הזה כלל לזרע עמלק על דרך זה אפשר שיוקלט לקדושה, כי בודאי יש איזה ניצוץ קדושה בעמלק גם כן, דלולי כן מנין היה לו חיות וקיום כלל בעולם הזה, אבל היא בלתי נגלית לו עצמו ולא לשום בריה בעולם, כי כל מה שבא לידי גלוי ממנו הוא רע גמור... ודבר זה כבשי דרחמנא ומהנסתרות אשר לה' אלקינו ואין בו שום דרך גילוי בעולם הזה כלל, וזה היה טעות שאול...

ומכל מקום זכה ויצא ממנו מרדכי ואסתר שנצחו להמן, כי באמת גם מחשבתו שחשב שהשיג השורש דניצוץ קדושה המחיה לעמלק לא היה דמיון כוזב, אלא שהשגתו זו היה רק במחשבה דרך השגה לבד ולא היה אפשר להביאו להתגלות בפעל במעשה כלל, שזה דבר שאי אפשר. אבל מכל מקום מצד ההשגה שלו בשורש החיות של המן על ידי זה נתנה אסתר את מרדכי על בית המן שבהם היה גנוז השגת שורש חיותו, והוא על ידי אחיזת פלך השתיקה שהוא כח ההעלם על ידי זה יכלו להשיג הנעלם מעולם הזה, דרק מצד הגילוי דעולם הזה הוא נעלם, ובפורים חייב לבסומי דמשנכנס יין יצא סוד שהוא היפך כח ההעלמה... (שם שם עמוד כא, וראה שם עוד וערך שאול)

...וחשב (המן) דהוא חשוב אצל השי"ת גם כן, דלא בחנם גדלו ומסר ישראל בידו לאבדם, לפי שהם ישנו מהמצות, ודימה דבחר בו תחתם, והיה לשחוק וללעג אחר כך כששמע דברי המלך כי חפץ הוא במרדכי היהודי ושהוא יהיה עבד לפניו, שעל זה נוצרו האומות, והם כשיגולה האמת לעתיד לבא יתרצו בכך. אבל עמלק אין מתרצה בכך, כי הוא תמצית דעשו בפשיטת טלפיים, וכל שרשו הוא מצד השקר הזה שיש לו כח בעלמא דשקרא וכל זמן שזרעו של עמלק קיים, וכשימחה זכרו, היינו שלא יהיה מציאות עוד לשקר ולעלמא דשקרא שהכל יכירו האמת, הוא הזמן שיושב בשמים ישחק מבירור מעשה אומות העולם שהיה הכל רק שקר ולפנים... (שם מחשבות חרוץ יג עמוד צח)

והטחול מכביד על האדם, כי כל הכובד והעצלות שבאדם לתורה ומצות בא מעמלק שמכניס הרהורי ליצנות ללב, ועל ידי זה הלב מתרפה ומתעצל מהשתדלות בתורה ועבודת השי"ת, ותחלה הוא פועל בלב ואחר כך הוא בא ונלחם כמדתו של יצר הרע, יורד ומסית עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה (ב"ב ט"ז א'), וכך ברפידים שרפו ידיהם מדברי תורה דדבר זה בא להם מצד השורש עמלק שהיה מצוי בעולם... וצריכים לנצחו, ואז ינוצח ויכלה אותו כח הרע שבעולם בפועל גם כן, והם שלא נצחוהו ורפו ידיהם שנכנס בלבם כובד ועצלות מיד ויבא עמלק להלחם בפועל. וידי משה גם כן כבדים, כי הכובד שבלבבות דבני ישראל על ידי העכירו דטחול המכביד פעל גם כן כובד למשה רע"ה, שהפרנס לפי הדור... והעזר הוא לפעמים על ידי אחרים ובפרט על ידי פרנס הדור שהוא לב הדור וממנו תוצאות חיים לכל דורו, ועל כן כאשר משה רע"ה התגבר נגד כובד שבא לידיו וכחות הפעולה שלו גרם גם כן התגברות ללבבות דבני ישראל להסתכל כלפי מעלה ולשעבד לבם לאביהם שבשמים. ועל כן נצטוו בזכירה ענין עמלק, כי זה כל ענין עמלק להכניס כובד ללב על ידי הרהורי דברים בטלים של ליצנות וכדומה המשכיח הכל, ובזה נתרפה מכל טוב, ועל ידי זה ממילא נעשה הראשית דגוים שהוא ההכנה להיות מוכן להשתקעות של כל מיני רע שבכל ע' אומות מאחר שמפנה לבו לבטלה ונתרוקן מדברי קדושה. ובהתעוררות הזכירה לבד די למחות זכר עמלק שכשזוכר ענין זה כבר נסתלק השכחה... (שם שם עמוד קג)

ד' מצות יש בפורים, מקרא מגילה, ומשלוח מנות, ומתנות לאביונים, והסעודה דמשתה ושמחה. ובודאי נתקנו להמשיך על ידי זה עליו קדושת היום כמו שהיה אז ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר, ולעשות על ידי זה מחיית עמלק בכל פרט ופרט ענין מיוחד ומדרגה מיוחדת מכחות של עמלק.

ונראה לי דודאי הם נגד ד' אותיות של שמו שירקב, דשמו הנזכר בתורה ודאי מאותיות אלו הוא יניקתו וכחו. ונראה לי כי ד' אותיות אלו של שמו הטמא בקליפה הם נגד ד' אותיות של שם הקדוש של יעקב אע"ה בקדושה, הע' וק' הם בעצמם, והי' וב' נתחלפו בקליפה במ' ל' וגם נשתנה סדרן. והענין כי יעקב אע"ה הוא תכלית השלימות, צורת אדם שיצר השי"ת בעולמו... ומשכן ב' היצרים הם בלב, אבל במוח הוא משכן הנשמה דטהורה היא שהיא אצל בני ישראל חלק א-לוה ממש, ודבוקה לגמרי במקורה, ולכן הי' (בשמו) לא נשתנית כל עיקר מי' של הוי"ה כי היא היא וכולא חד. אבל הלב אף על פי שבאמת גם הוא כולו דבוק בהשי"ת... אבל מצד ההתפשטות שבהתגלות לבו אינו מבורר בעולם הזה כל כך... הע' רומזת לעין דבו התפשטות כחות הלב, וכמ"ש בע"ז שורייני דעינא בלבא תליא, וכן הוא המכניס כל מיני החשקות דעולם הזה ללב, ויעקב אבינו ע"ה קידש בהשתדלותו כח העין רואה שלו עד שממילא לא היה הלב חומד שום דבר רע כלל...

ועל כן בעמלק הע' הוא הראש, כי בו הוא הראשית דרע להיות העין רואה ובזה הלב חומד וכלי המעשה גומרים כל מיני רע שבע' אומות, וראשיתם בעמלק הוא בעין דעל ידי זה הוא תחלת כניסת הרע. והע' רומזת גם כן לע' אומות שבכל אומה יש כח רע מיוחד שמתפשט בהם בפועל, וכללותם בעמלק שהוא הראשית לכל אותם כחות רעות... ובאצילות אין שם רע כלל רק התחלתו בבריאה, ועל כן בקליפה שגם העצמיות שבמוח הקודם ללב רע, היינו שהמוח נמשך אחר הלב, כי לעולם התחלת הרע מן הלב, ועל כן בנפילת האותיות בקליפה על ידי שליטת האדם בליעל באדם דקדושה כשיצא משם לפעל בעולם הזה נפש הטמאה דעמלק, קדם הע' ואחריו המ' רומז לעצמיות מוחו המזוהם הנמשך אחר הלב חומד שלו הבא על ידי העין רואה שלו בכל מיני טומאה. ונשתנית אצלו הי' למ' כי המחשבה הקדושה שם היחוד הגמור שמייחדת כל י' כחות של התפשטות כל קומה להיות כולו חד ונקודה אחת, וזהו הי' שהוא אחד בעשיריות, אבל בכחות הרע שהם עלמא דפירודין דיתפרדו כל פועלי און, ופיזור לרשעים הנאה להם (סנהדרין ע"א ב'), אין שם יחוד כלל, ואפילו במחשבה שבמוח הכוללת כל י' כחות הקומה הם נפרדים שם לד' רוחות, שזהו כלל הפירוד... ונעשה מי' מ' סתומה שהוא גם כן נקודה סתומה כמו י' גדולה, אלא שאינה כולה חד כי יש חלל בתוכה המפריד כל רוחותיה זה מן זה ואין מניחם להתייחד, וחלוקה לד' רוחות... וזהו המ' דעמלק שהוא הראשית לכל מחשבות טמאות של הגוים במוחם...

והק' דיעקב היא רומזת לקדושת המדות, וכמ"ש בהבונה ק' קדוש, כי התפשטות המדות שהם הענפים הנמשכים מהלב, ולב האדם עקוב אחר שהשליט אדם הראשון בחטאו היצר הרע על מפתחיו צריך שמירה יתירה בהתפשטותם... וזהו קדושת אות הק' שהוא דוגמת הה' אלא שהיא עקומה, שהה' (ראשונה דשם הוי"ה) רומזת אל הלב הטהור, והק' רומזת ללב האדם העקוב, וזהו מצד ההתפשטות במדות ששם מתגלית העוקם...

ואחר כך כשבא לסוף מעשה הוא הגדרת הב' שבו התחלת התורה המגדרת לאדם, דוגמת העולם המוגדר מג' רוחות, דרוח צפוני פתוח דומה לב' (ב"ב כ"ה ב'), כך הגדרת האדם אי אפשר להיות מגודר לגמרי... ובהתפשטות הרע דעמלק התגלות הלב עקוב שלו הוא בכלי המעשה, דפושט טלפים כחזיר ומראה עצמו קדוש וטהור, והכל בעקבה ורמיה, וזהו הק' שהוא אצלו האחרון מד' כחות התפשטותו, והוא כקוף המתדמה לאדם, כך הוא רוצה להתדמות במעשיו ולהתעטף בטליתו לישב אצל יעקב אע"ה כמשז"ל על פסוק "משם אורידך נאום ה'". אבל המדות דסט"א הם רמוזות שם בעולם התמורות באות הל', שהו' פורחת באויר ואין לה על מי לסמוך כלל רק על העוקם שלמטה, שהוא שם דוגמת העוקם שבאות הק', שהוא מה שרוצה להעקים עצמו ולהתדמות לאדם, אבל הוא רק מצד הדמיון דלשון שקר שעד ארגיעה, ואחר כך כשנחפשו עשו ונבעו מצפוניו שאין תוכו כברו אין לו עוד סמיכה, והוא נופל ונשבר, דשם דוחו פועלי און נפלו ולא יכלו קום... (שם יד עמוד קה, ועיין שם עוד)

ענין מצות זכירת עמלק דהמחייה הוא בהניח, ומה תועלת בזכירה עתה בגלות. על דרך הפשוט ידוע מה שנאמר "אשר קרך" שקירר בפני אחרים... ועל דרך ששמעתי בשם א' קדוש דזהו עצת נחש הקדמוני שפתח באף, דתחלה הסתתו לאדם לומר "אף כי אמר אלקים" וכו', רוצה לומר מה בכך, ושלא לירא כל כך מזה אף כי אמר וגו', ולקרר הפחד מהשי"ת, וזה שאמר בעמלק "ולא ירא אלקים"... תחלת המשכת עצת גוים ללב איש הישראלי אינו בסילוק פחד השי"ת לגמרי לעבור עבירה, דזה לא ישמע מיד, רק ההתחלה והראשית הוא לקרר חום שבלב יהדות לעבודת השי"ת ולמעשה התורה ומצות, ואינו מסית לבטל לגמרי רק לקרר חומו, ואף כי אמר אלקים וצריך לשמוע לו משים עצלות וכובד בלב להסיר חום הזריזות, וזהו "אשר קרך" שהכניס קירור בלבך... ואחר כך מסיר היראה לגמרי כפשטיה דולא ירא אלקים דקאי אישראל...

וזה שאמר ויזנב בך וגו', ודרשו רז"ל חתך מילותיהן וכו', כי השי"ת נתן ברית חותמו באבר זה שהוא מעיד עליהם שמלא קדושה, דאפילו ערלי ישראל נקראים מולים, היינו גם מי שלמראית העין אינו כן האמת הוא כך, ואומות העולם אין יכולים להבין זה, וכמ"ש בבלעם דעל דבר זה נסמית עינו, אמר מי שהוא קדוש וכו', כי לא יכול להבין כלל שיהיה בזה קדושה, ובפרט שרואה שגם הם מתכוונים להנאת עצמן, ועל כן אמר טול מה שבחרת, היינו ראה דאותם הנחשלים כל כונתם לתאוה והנאתן... והרי אתה שונא זימה. ונודע דבלעם ועמלק מחוברים יחד ומדרגא אחת בסיטרא דרע, כי עמלק הוא הראשית והכתר דקליפה, ובלעם שאמר על עצמו יודע דעת עליון הוא נגד הדעת דקליפה, וידוע דכתר ודעת הכל אחד זה בחיצוניות וזה בפנימיות... ובקדושה הם משה מלגאו יעקב מלבר (תקו"ז י"ג), דמשה רע"ה הוא הדעת דקדושה, וזהו והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, כי הרמת כח הדעת הוא כאשר מגיע לשרשו, וגבר ישראל, היינו כל קומת התפשטות הכנסת ישראל כי נמחה השורש מעמלק... והוא על ידי הדעת אותו ית', וזהו סילוק הקירור והעצלות מלב ובזה מתגברין, ואין "והיה" אלא שמחה בכל מקום, וכן אמר והיה בהניח וגו' תמחה, דמחיית עמלק וההתגברות כנגדו באה על ידי שמחה של מצוה, שבזה הלב מתמלא חשק וזריזות שהוא היפך העצלות המביאה עצבות. וזהו שמחת פורים שעושין שמחה של מצוה לעורר כח הניצוח לעמלק כמו שהיה בימים ההם בזמן הזה... וזהו העצה נגד כח עמלק שהוא שורש קירור הלב טוב דיהדות מחימומו בעבודת השי"ת...

ועל זה הוא מצות ציצית בפעל למען תזכרו וגו' ולא תתורו וגו' שאינו מסלק החמדה לגמרי שלא יכנס ללב, אלא שלא לתור אחר חמדות ושרירות לבו רק לדחותו תיכף מלבו, ודבר זה הוא על ידי הזכירה... ובהתחלה שעדיין אין כח היצר להסיתו לעבירה גמורה ולהכניס בלבו חמדה זרה רק שמקררו מחשק תורה ועבודה העצה היא בזכירת אשר עשה עמלק, שזהו עצת עכו"ם להטיל עייפות ויגיעות וכבידות בלב... (שם מחשבות חרוץ טז עמוד קכז, וראה שם עוד)

...מה שאינו כן בעמלק, שנאמר תמחה וגו', ואז"ל (מכילתא סוף בשלח) שלא יאמרו שור זה של עמלק, דהיינו שאין שייך בהם קליטת החלק כלל רק ניצוחם הוא אבדונם מכל וכל, ואיך שייך נתינה על בית המן כי באבדונו אין כאן עוד בית המן שירשו מהם ולא קלטו ממנו כלום, רק בעולם הזה כל זמן שלא נמחה זכר של עמלק שייך לומר כן כי מצד הדמיון הם גם כן מכלל הבריאה אם כן על כרחך יש בהם גם כן איזה צורך בבריאה וישראל יוכלו לקלוט שורש זה גם כן, אבל מצד האמת אינם מכלל הבריאה כלל שנבראו רק כדי למחותם מן העולם... (חלק ה רסיסי לילה כב עמוד כח)

...כי רק מצד היצר הוא הצורך לצמצם ולעצור עצמו, והני דכרכים מגיניא טפי ומכסיא (מגילה ה') מעמלק שאין לו כל כך טענה נגדם. כי עיקר התעוררות עמלק הוא על ידי טענה שיש על ישראל, כמו שרז"ל (מכילתא ויבא עמלק א') ברפידים מיד ויבוא עמלק שוהא מרגיש ומתעורר לבא כי משם הוא יניקת שורש עשו... ועל ידי איזה נפילה חס ושלום בנפשות דישראל הוא מתגדל. ותיכף אחר ההנאה מסעודתו של אותו רשע גידל המלך וגו'... ועיקר גידול עמלק ועשו על ידי נפילת ישראל חס ושלום בתאוות, כי שורש עשו על חרבך תחיה ברציחה. והגם דאומות כלולים מכל רעות יחד, מכל מקום הגוון ודאי ברוצח נראה שאינו בעל תאוה, ובזה הוא פשיטת טלפיו ביחוד שיוכל לטעון נגד ישראל, רק מכל מקום אם הם נקיים מרציחה אז מיגנייא מיניה מצד שיש להם עודף נגדו בזה. אבל בצירוף שניהם מתגבר ביותר חס ושלום.... והנה ידוע דעיקר ישועת ישראל וניצוחם איזה דבר הוא על ידי ניצוחם אותו כח בלב, והיו צריכים אז כבישת ב' הכחות, היינו כל ישראל ביצרא דע"ז וכעס, ושבשושן ביחוד ביצרא דתאוות גם כן, ולכך בקשה אסתר לינתן ליהודים אשר בשושן עוד יום לניצוח האויבים... (שם שם כג עמוד כט)

ענין מחיית עמלק שנצטוינו על זה בלא תשכח נלמד מזה שהדבר נקל לבוא לידי שכחה, שזהו עיקר עמלק שבא על ידי ריפוי ידים מדברי תורה כמשאז"ל (סנהדרין ק"ו) על רפידים, וכמ"ש כל הנחשלים וגו' עיף ויגע וגו' בלא כח להתאמץ בדברי תורה, כשבא לידי רישול אז תיכף גובר כח עמלק בלב, שהוא כח המשכיח מאמיתות השי"ת ומגביר כל מיני דמיונות והרהורים של הבל ושל דמיון שהיפך האמת... ונקרא ראשית גוים כי כל ז' עממין הם ז' מדות רעות שבהתגלות לבו על כל פנים, וממילא יש להם הכרה גם כן בנגלה בפניו כד"ש הכרת פניהם ענתה בם שמה שהוא כבר בהתגלות לבו הרושם ניכר בפנים... אבל הראשית הוא מה שאין בו גלוי והם ההרהורים והדמיונות שהם אינם בהתגלות הלב כלל רק שעל ידה בא ונמשך לרצונות רעות וז' מדות שבהתגלות הלב... וצריך כח והתאמצות והעיקר לזכור תמיד מזה ושלא לשכוח כי זה כל כח הדמיון להשכיח. וזהו מלחמה לה' וגו', שם הוי"ה הוא מדת אמת ליעקב שהוא ממש היפך הדמיון רק ההכרה הברורה לכל הנבראים באמיתותו ית', וזה השם הוא נלחם בכל דור ודור עם שורש של הדמיון לכלותו מהלב... (שם שם ל עמוד מא)

והנה מכל מדה רעה אפשר לקלוט הטוב ממנה כשישתמש בה לטוב, וכיוצא בזה באומות על ידי גרים, מה שאינו כן בעמלק שאין מקבלין גרים, אך מכל מקום איתא (גיטין נ"ז) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, נראה דהגם דמצוה להרגו ואפילו יאמר שרוצה להתגייר, מכל מקום אם נתגייר וקבלוהו דין ישראל עליו, והיינו כי כשירצו לקלוט ממנו הניצוצות קדושה שבו המחייהו, היינו כח השי"ת ורצונו שרצה שיהיה דבר שאין בו דעת אמת ועל ידה יתברר שהידיעות ומדות הרעות אינן דעת כלל. ונמצא רצה שיהיה דבר רע ודבר זה אינו אמת כי אין רצון השי"ת ברע כלל, רק לעין בעולם הזה לפי הדמיון נראה שהיה רצון השי"ת כך, אבל על האמת אין לו מציאות כלל. אבל מכל מקום הלא הדמיון גם כן מהשי"ת, וזה כל זמן שעמלק בעולם אין השם שלם, כי שם הוי"ה הוא מדת אמת ליעקב, אבל כשעמלק בעולם נראה שיש דמיון שאינו אמת והוא גם כן מהשי"ת, וזה ודאי אי אפשר, ולכך ב' אותיות אחרונות שהם מורות על עולם הזה אין נשלמות, כי הרי בעולם הזה בדמיון נראה דמיון שאינו אמת, והוא גם כן נברא מהשי"ת. ובאמת אי אפשר להבין זה כלל בעולם הזה, איך אפשר זה שיהיה מציאות שאינו מציאות כלל... כי שלימות הבריאה כאשר הוא כרצון השי"ת, וגם כל מיני רע מאחר שיש בהם איזה נקודה מרצון השי"ת לענין זה הרי זה כרצון השי"ת, מה שאינו כן עמלק אין בו נקודה מרצון השי"ת לקיומו רק למחותו, ואם כן כל זמן שקיים הרי אין הבריאה שלימה עדיין. והיינו דהא' שהוא עומק ראשית נעלם דאין נגלה אלא ההתפשטות ולא עומק ראשית דבריאה שממנו נמשך ראשית גוים. כי התחלת מחשבת הבריאה שיהיו דברים נראים כנפרדים מאמיתות השי"ת, ומכל מקום מכירים יחודו, ומצד רצון השי"ת שיכירו יחודו ממילא מובן שאפשר גם כן להיפך רק שרצון השי"ת שיהיה כן. וזה האפשרות להיפך שהוא דבר המובן ממילא מצד רצון זה מזה נמשך הראשית דגוים. ועל זה איתא (חולין קל"ט) "המן מן התורה מנין, המן העץ וגו'", שמצד הציווי של השי"ת שלא יאכל מזה נמשך שורש המן, דמזה שצריך לצוות למדנו דיש אפשרות גם כן לעשות בהיפך, וזה כח אפשרות הוא שורש עמלק, והוא דבר הנמשך מעצמו. וכמו דבר שאין מתכוין ומתעסק דעצם הכונה לא היה לזה, רק מכל מקום נמשך כח זה מרצונו ית'. ולכך קליטתו לקדושה הוא גם כן שלא במתכוין, ואין מקבלין גרים מהם רק כשמתגיירים מעצמן ושלא במתכוין, כי עיקר בנין הניצוץ הקדוש שבהם הוא בלא דעת, וכן על ידי שכרות עד דלא ידעי, כי לברר דבר זה שגם הכח זה שבלא דעת, היינו האפשרות למציאות הרע הוא גם כן מרצון השי"ת, דבר זה אי אפשר כלל לברר על ידי הדעת וההבנה הברורה בעולם הזה, שאי אפשר להבין כלל איך יהיה ב' הפכים בנושא אחד, והוא ממש כעין קושית ידיעה ובחירה שאי אפשר לשכל להבין כלל תירוץ מוסבר בלב על זה, רק תכלית הידיעה בזה הוא שלא נדע, וכדברי רמב"ם. וכן רפואה לשורש עמלק ומחייתו הוא על ידי משתה, וזה טעם משתה אסתר והזמינה את המן להשפיע גם לו, כי במשתה אפשר להאיר לאותו ניצוץ קדוש, היינו רצון השי"ת בראשית הבריאה בענין הבחירה וכח האפשרות אותו נקודת הרצון הנעלם שיש בזה יסתלק ממנו וממילא יהיה נמחה מן העולם... (שם לב עמוד מז, וראה שם עוד)

...ונולד עמלק דצערינהו לישראל, שהוא לא רצה עוד להתגייר רק בא לזנב הנחשלים לומר שהוא זריז ומשתדל יותר מהם, כמו שאמר המן בי' אלפים ככר, שפירשו התוספות (מגילה ט"ז) נגד השקלים... ואמר שיש לו נדיבות כמו כולם בהיותם בתכלית תוקף מעלתם... אבל עמלק טוען שההשתדלות עיקר וגם הוא משתדל בכל מיני כחות כולם לטוב, דזה ראשית גוים ותכלית העולם הזה, אבל באמת עולם הזה כולו עלמא דשיקרא שאינו קיים לעד, שאין זה תכלית האמיתי, ולכן אחריתו עדי אובד כי הוא משוקע בכח ההשתדלות לחשוב שזה כחו ועוצם ידו להשתדל בטוב, וחושב דזהו עיקר המכוון מהשי"ת. וזהו מה שמתעורר באדם בהניח וגו', כשעוסק בהשתדלות צריך לדעת שגם זה הכח מהשי"ת זהו מחיית עמלק... (שם עמוד סה)

...רק באמת ובמטמוניות ובהעלם היה גם הוא כן דרגא דעשו שנאמר בו נבעו מצפוניו, כי במטמוניות הוא באמת שקוע בכל מיני הרע, ולכך היתה לו פלגש שלקח דבר זה של ההכרה בהשי"ת לפרסם בעולם פעולת כל מיני רע... ויצא ממנו עמלק שזהו שרשו, דהיינו שורש הרע הנפעל בעולם מצד מה שהשי"ת פועל הכל, והוא ברא זה, ודבר זה אין לו תקנה אלא למחות, כי באמת מפי עליון לא תצא הרעות רק בהשתדלות אדם, אלא שמכל מקום זה אמת שגם עמלק מכלל הבריאה, והיינו שיש בבריאה שורש לרע והוא אכילת עץ הדעת שהוזהר אדם הראשון, שהוא רק הידיעה ברע, זהו שורש הרע שרצה השי"ת שיהיו נבראים שיוכלו לדעת ברע גם כן. ואף זה לא נברא שידעו ברע רק כשיאכל מעץ הדעת ידע ברע גם כן, והוזהר שלא לאכול ושלא לידע ברע גם כן, רק מכל מקום הבחירה ניתנה בידו לאכול ואחר לידע ואחר כך לעשות הרע בפועל... (שם שם מב עמוד פ)

...ולפי שבעשו נתהפך הכל לרע ונפסק החבל תיכף בעמלק שבו נתגלה שורש הרע דעשו שהוא היפך היחוד והדביקות שממנו באה ההתלהבות כי ה' אלקיך אש אוכלה, ועמלק היפך מזה "אשר קרך" שמקרר ומפסיק הדביקות, כי הוא מלא התלהבות לחמדות עולם הזה שנמשל לתנור בוערה מאש, וכאז"ל (קדושין פ"א) על יצר הרע חזי דאת נורא, ואולם על האמת הוא קרירות והיפוך אש האמיתי, ונאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", אבל עמלק אף לקש לא יהיה כי אין בו שום ממשות על האמת, כי הוא ממש הפוך דרגא דאמת ליעקב שהוא תכלית השקר... (שם שם מז עמוד צט)

ועמלק שהוא שורש הנעלם דרע כל ישעו להתגבר על שורש דטוב ומכחיש זה שאין מציאות שורש טוב חס ושלום, וכל זמן שלא נמחה לגמרי מן העולם ויש מציאות התגלות שורש רע יש מציאות זה מצד הנגלה בעולם הזה לחשוב שאפשר לינתק מן היהדות לגמרי כענין המומרים הגמורים להכעיס שחשובים כאלו נחלף ונעשה עכו"ם... (שם שם עמוד קכא)

...ומחיית הראשית דרע הוא גאולה העתידה, אז"ל (סנהדרין צ"ז) דאינו אלא בתשובה היינו באתערותא דלתתא דוקא ועל ידי גודל השתוקקותם למחות שורש היצר דהוא ענין הזכירה דעמלק על ידי זה יפעלו למעלה שהשי"ת כן, כי על ידי זה נעשו הם הראשית דטוב בעולם הזה, וממילא שוב אין מציאות לראשית דרע כלל, וכל הגוים נעשים גרים גרורים... (שם שם עמוד קלו)

...ועמלק שונא זה, כמ"ש (ב"ר ס"ג) על פסוק "דם שנאת" דם הפסח ודם המילה דשניהם מיוחדים בבני ישראל לבד המבטלים כל כחות נפשם להשי"ת, ועמלק שהוא ראשית גוים הוא שורש השנאה לכח זה, כי שורש הדמיון שהוא הדמיון שהדמיון אמת מדמה שזה אמת שהארץ נתן לבני אדם להיות כחות נפרדים מהשי"ת, וזהו שאין השם שלם, דהיינו יחוד עולמות עליונים עם התחתונים, כי כל חפץ עמלק להפריד הארץ ומלואה וכחות הנבראים כולם מהבורא, ועל כן חשב לאבד היהודים שהם המורידים שכינה בתחתונים ומחברים הבורא עם הנבראים ומיחדים הכל, והוא שונא יחוד זה של ביטול הנפש הבהמית... (שם שם עמוד קעה)

וכתיב אשר קרך בדרך, שעסק עמלק ראשית גוים לקרר את האדם ולהשליך עליו עצלות ועצבות, וזה שולט אף בגדולים... ומקליפה זו אין בכח האדם להנצל על ידי בחירתו לבד, ועל זה אמר ואלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו, וכל הגדול מחברו יצרו גדול, וזה שאמר "ועל נסיך שבכל יום עמנו", שעזרת ה' הוא נס יוצא מגדר וסדר ההנהגה שהוא על הבחירה, וזה בכל יום, שבכל יום מתגבר היצר הרע ובכל יום מתחדש היצר הרע... ועל כן קרא משה רבינו שם המזבח ה' נסי, על שם הנס... (פרי צדיק חנוכה ט)

...ואחר כך נגד טענת עמלק יושב וגו' בא פרשת התחלת מחיית עמלק, וכתב "כי מחה אמחה וגו' מלחמה לה' בעמלק מדור דור", ואין לו כח בקליפתו שכבר החליש יהושע כחו. כי ענין עמלק הוא השורש של יצר הרע, אחר שכבר נצח כל המדות, ונדמה לו שכבר הוא נקי בכל, עדיין יש השורש, וזהו "ראשית גוים עמלק", שהוא השורש והמקור שלהם, ועל זה נאמר "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך וגו' תמחה את זכר עמלק", שאחר שיש לו נייחא מכל כחות היצר הרע דע' קליפות שמהם התפשטות כל מיני רע שבלב האדם, ואחר שינוח מהם אז יש לו להשתדל לעקור השורש והחלשתו הוא על ידי הרמת משה ידו, שבהרמת משה ידו פעל בלבם כל זה, כי הוא השורש מכל הנפשות שבדור, וכן בכל דור יש נפש כזה... (שם בשלח יג)

...מה שאינו כן ראשית גוים עמלק, זה אי אפשר להכניסו בקדושה כלל, וכמו שכתב שאין מקבלין גר עמלקי, ואף הרכוש שלהם נאסר כמו שנאמר "משור עד שה וגו', ואין להכניס מהם בקדושה כלל, והוא ראשית דקליפה מקליפת הכעס, וממנו לא יושאר כלל ואף הביזה והרכוש נאסר, רק שמוציאים ממנו כל החיות והקדושה, ואז לא יהיה שריד וגו'... (יתרו ג)

והיה בהניח ה' אלקיך לך וגו' זכר ב' תנאים, בהניח לך מכל אויביך, שעיקר האויב הוא היצר הרע, ומכל אויביך היינו כל ע' הקליפות המסתעפים מעמלק שהוא ראשית דקליפה יצרא בישא, וכשמתגברים על כל הקליפות ממילא ניצולים מכל האויבים שכחם רק על ידי כח הקליפות שנכנס מהם גם ללב ישראל השאור שבעיסה. והתנאי הב', בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה... ובארץ ישראל עיקר המקום לאור תורה שבעל פה, ועל ידי זה זוכין לניצוח היצר הרע... (זכור ב)

איתא בגמרא שבת אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה וכו', וכתיב בתריה ויבא עמלק, משמע דעמלק בא על עון דשמירת שבת, ובמכילתא איתא לפי שרפו ידיהם מדברי תורה. ויש לומר שכל הטעמים עולים כאחד... (שם ד)

ליהודים היתה אורה ושמחה, פסוק זה נאמר אחר מחיית עמלק, שהוא כולל כל הענינים שהם לנגד קליפתו של עמלק, דעיקר קליפתו היה לבטל תורה, ובתחלה שבא זמן קבלת תורה שבכתב בא והתגרה בישראל ורצה לבטל קבלת התורה. ועל כן ביזה המילה, כמו שכתוב ויזנב בך וכו', וכונתו היה על פי מה שכתוב בעקילס, שאינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל, ואחר כך כשבא הזמן לכנוס לארץ ישראל דשם עיקר מקום תורה שבעל פה, שוב בא עמלק מלך ערד לבא לקטרג לבטל מהם אור תורה שבעל פה, דעמלק יצרא בישא, וידע שכשיקבלו ישראל התורה יבטל הוא מכל וכל... וכן קטרוג המן מזרעו היה גם כן כשהגיע זמן התפשטות תורה שבעל פה על ידי אנשי כנסת הגדולה, שגזרו גזירות וסייגים... (שם יג)

וכן בעמלק כתוב אשר קרך בדרך, שהיה בדרך מקרה, שלא עלה על לב אחר שראו ושמעו כל האומות יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ומי יבא עליהם, וכן כח קליפה זו להטעות האדם במקום שלא יעלה על לבו... (אמור ג)

...שכל הגלויות באות בהשגחה מהשי"ת במשפט, מה שאינו כן עמלק הוא בא מעצמו ומקטרג על ישראל, והשי"ת אוהב משפט, ורוצה שיסיר השי"ת השגחתו מן ישראל ויניח אותם למקרה... (שם יג)