ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא, ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגל בת נחש אחות צרויה אם יואב. (שמואל ב יז כה)
ולעמשה תאמרו הלוא עצמי ובשרי אתה, כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב. (שם יט יד)
ויאמר המלך אל עמשה הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים ואתה פה עמוד. וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר מן המועד אשר יעדו... הם עם האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם, ויואב חגור מדו לבושו ועליו חגור חרב מצומדת על מתניו בתערה והוא יצא ותפול. ויאמר יואב לעמשא השלום אתה אחי, ותוחז יד ימין יואב בזקן עמשא לנשק לו. ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב ויכהו בה אל החומש וישפך מעיו ארצה ולא שנה לו וימות, ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן בכרי... (שם כ ד והלאה)
ואביגיל ילדה את עמשא ואבי עמשא יתר הישמעאלי. (דבהי"א ב יז)
ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלקיך, ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד. (שם יב יח)
...מיד ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב יתר הישמעאלי, אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר, כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. (יבמות עז א)
...מאי טעמא קטלתיה לעמשא, אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו', וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו', אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש, אשכחינהו דפתיח להו במסכתא (ולא רצה לבטלן), אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, יכול אפילו לדברי תורה, תלמוד לומר רק חזק ואמץ, אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה. (סנהדרין מט א)
ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סובו והמיתו את כהני ה' וגו', מי היו, א"ר שמואל בר רב יצחק אבנר ועמשא היו, אמרו ליה כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרא והדין כלינירין (מיני כלי זיין ותכשיטין), הא טריפין לך, ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם בכהני ה'. (סנהדרין נב א)
וילך הוא ושני אנשים עמו, מי היו, אבנר ועמשא. (אמור ב)
רבי שמואל אמר יתרא ישמעאלי הוה ואת אמרת ישראלי, אלא ישמעאלי היה ונכנס לבית המדרש ומצא את ישי שהיה יושב ודורש פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני א-ל ואין עוד, מיד נתגייר ונתן לו בתו. (שמ"א פרק יז, קכז)
השלום אתה אחי - ומשקראו אחי לא נשמר ממנו. אל החומש - לרז"ל צלע חמישית שכבד ומרה תלויה בה, או כנוי ללב שבו חומש, רוצה לומר חוזק הגוף. (שמ"ב פרק כ ט)
ויאמר המלך לרצים - אבנר ועמשא שאמרו כי כשם שנשאלים למלך נשאלים למי שרבים צריכים לו. (שמ"א כב יז)
בן איש - היה לעמשא יתרון על יואב שאביו היה גדול בתורה. (שמ"ב יז כה)