(ראה גם: אבק, אפר, חול)
ויאבק איש עמו, מהו ויאבק, רבי שמעון אמר מן אבק (בא אליו), אבק טפל אל עפר. מה בין עפר לאבק, אבק הוא שנשאר מן האש, (כלומר, מה שנשאר מדבר הנשרף באש נקרא אבק), ואינו עושה פירות לעולם, עפר הוא שכל הפירות יוצאים ממנו, והוא כלל הכל, הן למעלה והן למטה. (פירוש, נוקבא דז"א נקראת עפר, והיא כלל כל העולמות וכל מה שבבי"ע תולדותיה, ואבק הוא נוקבא של סמאל, שהוא אל אחר שאינו עושה פירות, ועל כן מכונה אבק).
אמר ר' יהודה, אם כן (אם עפר הוא חשוב כל כך), מה (פירושו של) מקים מעפר דל, אמר לו כמשמעו, (שהוא שפלות), אבל באופן זה מקים מעפר דל, משום (שהנוקבא המוכנה עפר) אין לה מעצמה ולא כלום, (אלא שמקבלת הכל מז"א), ומאותו העפר (שאין לו כלום, בזמן שאינה בזווג עם ז"א) יוצא הדל שאין לו כלום, ומאותו העפר (בזמן שהוא בזווג עם ז"א) כל הפירות וכל הטוב שבעולם, כמו שכתוב, הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, ולמדנו, הכל היה מן העפר, ואפילו גלגל חמה, אבל אבק אינו עושה פירות ואבים לעולם, ועל כן ויאבק איש, (דהיינו סמאל), שהוא בא באותו אבק, (דהיינו הנוקבא שלו), ורוכב עליו, כדי לקטרג על יעקב. (וישלח פז)
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, מהו העפר, הרי למדנו, כתוב הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, הכל היה מן העפר אפילו גלגל החמה, כל שכן אדם שנמצא ממנו.
א"ר יוסי אלו היה כתוב ומן העפר ולא יותר, הייתי אומר (שהפירוש הוא מן העפר, שהן המלכות), אבל כיון שכתוב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, משמע שהוא עפר אחר, אלא כתוב, יתן כעפר חרבו, אלו בעלי כלי זיין ובעלי אבני הקלע, בעלי דין הקשה, זה משמע משכתוב בקרקע המשכן, (שפירושו סיום המלכות הנקראת משכן, והיינו בעלי הדין) הנאחזים למטה) בסופה, במלכות דמלכות, בסו"ה לפתח חטאת רובץ), ועל כן יקח הכהן ונתן אל המים, (כי מבחינת עפר הזה יטיל לתוך המים), קיסטין הוא כלי זיין... נשא סט)
איבעיא להו אין שם עפר מהו שיתן אפר, אליבא דבית שמאי לא תיבעי לך, דאמרי לא מצינו אפר שקרוי עפר, כי תיבעי לך אליבא דבית הלל דאמרי מצינו שקרוי עפר, מאי, אף על גב דאיקרי עפר הכא בקרקע המשכן כתיב, או דילמא האי בקרקע המשכן לכדאיסי בן יהודה... (סוטה טז א, וראה שם עוד)
...אשכחן אפר דאיקרי עפר, אלא דינר זהב מנלן, אמר ר' זירא ועפרות זהב לו. תנו רבנן אין מכסין אלא בעפר דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים מצינו אפר שקרוי עפר, שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת וגו'. ובית שמאי, עפר שריפה איקרי, עפר סתמא לא איקרי... אמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות, אפר פרה ועפר סוטה, וליחשוב נמי עפר כסוי הדם, התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא. (חולין פח ב, וראה שם עוד)
ר' הונא בשם ר יוסף אמר, כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ז) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו', מה הגשם אף על פי שירידתו מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ, ר' יודן מייתי ליה מהכא (קהלת ג') הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. רב נחמן אמר אפילו גלגל חמה, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח. (בראשית יב יא)
והיה זרעך כעפר הארץ, מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים. מה עפר הארץ מכלה את כל כלי מתכות והוא קיים לעולם, כך בניך מבלים את כל העכו"ם והם קיימים לעולם. ומה עפר עשוי דיש לכל, כך בניך עשויים דיש למלכיות, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"א) ושמתיה ביד מוגיך... (שם סט ג)
מי מנה עפר יעקב, מי יוכל למנות מצות שהן עושין בעפר, (דברים כ"ב) לא תחרוש בשור ובחמור, לא תזרע כרמך כלאים, (במדבר י"ט) ואסף איש טהור את אפר הפרה, (שם ה') ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, (ויקרא י"ט) שלש שנים יהיה לכם ערלים, וכן כולם. (במדבר כ טז)
מי מנה עפר יעקב - כמו עופר האילים (שה"ש ב' ט"ו) על שם כי נער ישראל ואהבהו וגו', וכן תרגם אונקלוס. (במדבר כג י)
עפר - בגימטריא ערלה בחול, רמז למה שנותנים הערלה בחול. (שם)
ומעפר אחר - הצדיק הנבלע מהעולם בבחרותו יושתל בגלגול אחר, כי לטובתו מהרו לשתלו בארץ העליונה, וכנודע על דרך האמת אחד מתוארי השכינה הוא עפר... (איוב ח יט)
אין עפרו ננער וכו', פירוש כי העפר בפרט ראוי שיהיה יסוד להוציא כל דבר, כמו שהיה בבריאת העולם, שנאמר (בראשית א') תוציא הארץ דשא וגו', כי הארץ ראוי שממנה יצא הכל. ויותר אמרו במדרש (ב"ר י"ב) הכל היה מן העפר, רב נחמן אמר אפילו גלגל חמה נברא מן הארץ, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח. וכל זה כי הכל ראוי שיהיה נברא מן היסוד, והוא השורש שממנו יצמח הכל, והארץ היא יסוד אל הכל בעבור שיש לארץ סגולת היסוד שהוא יסוד קיים, לא כמו שאר יסודות שהם מתנועעים ואינם קיימים, ולפיכך הכל נברא מן הארץ... (חידושי אגדות סוטה ה א)
אמר רבה בר בר חנה... בא לספר גם כן מענין מהות המדבר, ובא להודיע כי העפר מצד עצמו משתנה כפי רחוק המקום וכפי קירוב המקום באורך וברוחב, כי אין ראוי שיהיה מקום אחד שוה, כי שנוי הארץ תולה בקירוב המקום ובריחוק המקום ממזרח וממערב ומצפון ומדרום, ולפיכך אי אפשר שיהיו שני מקומות שהם מתחלפים באורך וברוחב שוים, ואם כי בישוב אין הדבר כך, כי העפר שהוא בישוב אינו עפר פשוט במה שהוא מקום ראוי לזריעה ולחרישה, ולא כן העפר שהוא במדבר, שהוא עפר פשוט, ולכך אי אפשר לומר שיהיו שני מקומות שוים בו כלל... (שם בבא בתרא עג ב)
ובמדרש עוד, והיה זרעך כעפר הארץ, מה העפר אינו מתברך אלא במים, כך בניך אינם מתברכים אלא בתורה שנמשלה למים, מה העפר מכלה כל כלי מתכת, כך בניך מכלים כל העו"ג והן קיימין, מה העפר הוא דיש לעולם, אף בניך דיש למלכות. הנה בארו בזה שלשה דברים שישראל דומין אל העפר. ענין הראשון, כי העפר מיוחד לקבל דבר מלמעלה, כמו המים שיורדים מן השמים, כך ישראל מיוחדים לקבל דברים עליונים, ומיוחס לזה הדבר הקטן ביותר, כי הגדול משום גדולתו אינו בעל קבלה. הענין השני מה שאמר שהעפר מכלה המתכת והיא קיימת, וכך ישראל מכלים העו"ג, ודבר זה ענין נפלא, כי העו"ג נמשלו למתכת... ודבר זה כי כל מתכות משמיעות קול, ודבר הנשמע נגלה ואין לו ענין פנימי, שכל דבר שהוא פנימי אינו נשמע, ומפני כי כח המלכיות אין כח שלהם פנימי נסתר רק כח נגלה, ולכך הם דומים למתכות שמשמיעות קול. אבל ישראל הם הפך זה, שהם דומים לחול ועפר, כמו שאמרנו במדרש, מה חול אדם נוטלו ממקום זה ונתנו למקום אחר ואין נשמע קולו, כך ישראל אין ראוי שיהיה בהם דלטוריא, שישראל יש להם מדריגה פנימית נסתרת בלתי נגלית, ולכך הם כמו החול, שאין נשמע קולו. ודבר זה גם מצד הדקות והקטנות שיש לעפר ובשביל כך לא נשמע קולו, כי יש לו ענין פנימי נסתר...
ועוד אמרו שיש לישראל התייחסות אל העפר מצד כי העפר הוא קטן מכל היסודות, בשביל כך יש לעפר בחינה זאת שנעשה דיש לכל, ויש לישראל ב' בחינות מחולקות, כי מצד הקטנות שלהם יש להם מעלה אלקית עליונה, כי ראוי אל המעלה האלקית הקטנות יותר מן הגדלות, שהיא סגולת הגשם, ולכך הקטן שאין לו רוחק גדול הוא קרוב אל הבלתי גשמי, ודבר זה ראוי להם כי ישראל קרובים אל הבלתי גשמי, ובשביל זה מקבלים הדישה מצד הקטנות שלהם...
והנה תמצא בעפר מה שלא תמצא בכל היסודות, שהעפר הוא בפרט תוך פנימי לכל היסודות, והוא בתוך שלהם, שזה מורה כי יש לעפר ענין פנימי, ומפני שבא בלעם לברך את ישראל ולומר כי נמשך התחלת זרע האבות ממקום עליון פנימי נסתר בלתי מתייחס לגשמי, קרא זרע האבות עפר, ואמר "מי מנה עפר יעקב"... ומפני זה העפר מסוגל למצות אלקיות מצד שיש לעפר ענין ראוי למצות, כי הקטנות אשר יש לעפר הוא מדריגה פנימית קרוב אל הדבר הנבדל. ובמדרש, מי מנה עפר יעקב, מי יוכל למנות המצות שהם עושים בעפר, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו... (נצח ישראל פרק נז, וראה שם עוד)
עפר מן האדמה - עפר הוא עפר תיחוח, אדמה היא אדמת סלע הקשה. (בראשית ב ז)
...וכן כאן, אילו תפס המקרא בלשון תחלה מלת בעפר (יכסהו), אז היתה עיקר הכוונה בו, ולא היה ראוי אל הכסוי רק ממה שיש בהוראת מלת עפר בהנחה ראשונה, והוא עפר הארץ, אבל כאשר הקדים פועל וכסהו, הורה לנו בזה שעיקר המכוון הוא בפעולת הכסוי, רק שיהיה הדם מכוסה, ומזה ידענו שבמלת עפר המאוחרת המכוון בה כל הדברים שבדרך מושאל יקראו עפר, וכבר מצאנו שיקראו הדברים הדקים בשם עפר כמו "ועפרות זהב לו", וכן יקרא עפר מה שהיה ראוי לקרות אבק ומה שהיה ראוי להקראות אפר. ודע שבשם עפר אין העי"ן עיקר שרשו אבל יסודו שתי אותיות פר, מלשון התפוררות, והם החלקים הדקים שהאדמה מורכבת מהם... (ויקרא יז יג)
וכסהו בעפר - יש הבדל בין עפר ובין אדמה, ששם אדמה יאמר על רגבים שלמים, ועפר על הפרור והשחוק, דלא נקרא עפר כי אם דבר הנפרד ואפשר למנות הגרגרים. והנה שם עפר כשיאמר בדיוק הוא רק עפר אדמה בתולה, אמנם בהרחבה יכלול גם כתישת אבנים ולבנים וחרסית וכל דבר המגדל צמחים. ודעת בית הלל דגם אפר אוכלים בכלל עפר ואף על גב שאינו מגדל צמחים... (שם)
ושמתי את זרעך כעפר הארץ - אין אדם יכול למנות את עפר הארץ, לקבע לו מכסה, והעפר הוא חומר היסוד לכל היצורים הגשמים, ואין אדם יכול להקציב מכסת עפר לארץ בכלל וליצוריה בפרט, וכן הדבר גם בבני אברהם, שום כח לא ישלוט בהם להגביל את קיומם הכמותי... (בראשית יג טז)
עפר הארץ - בניגוד לאבק המציין חומר דקיק ואורירי מחוסר ערך, הרי עפר מציין חומר יקר ערך, הוא השיכבה העליונה התחוחה המכסה את כדור הארץ. (שמות ח יג)
עפר ואפר - יש לו מעלה תולדית, שהכל מהעפר, אבל אין לו יחס אב, ואפר יחוסו רב מאבותיו אבל אין בו תולדות, ורוצה לומר שאין לו זכות אבות ותולדות. (בראשית יח כז)
...ועפר הוא תכלית השפלות שאין למטה הימנו, וכשישראל יורדים יורדים עד לעפר, שכן אברהם אע"ה ראש אומה הישראלית אמר על עצמו ואנכי עפר, וכמ"ש (במד"ר פ"ב) דישראל שפלים ונבזין בעולם הזה ועתידים להתעלות, והיינו אחר התשובה שיחזרו למקור, דהכל מן העפר והוא למעלה מהכל... ואין לך חוצץ יותר מעפר ודומם שהוא תחתון הנבראים ובו עיקר שליטת כל מיני רע. ובקללת נחש ניתן לו עפר ללחמו, כי אין לו שליטה אלא ביסוד זה, וממנו הוא המחיצת ברזל שבין ישראל לאביהם שבשמים, והוא כחו של עשו על חרבך תחיה... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד נג)