עפרון

(ראה גם: אברהם-ובני חת, מערת המכפלה)

 

ועפרון יושב בתוך בני חת, ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו לאמר. לא אדוני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה, לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתך... ויען עפרון את אברהם לאמר לו. אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, ואת מתך קבור. (בראשית כג י)

זהר:

אמר ר' ייסא זה המלאך הנקרא דומה, ולמה נתכנה שמו עפרן, על שהוא ממונה על שוכני עפר והופקדו בידו כל פנקסי הצדיקים, וחבורות החסידים השוכנים בעפר, והוא עתיד להוציאם בחשבון. (חיי נז, ועיין שם עוד)

תא חזי, אם עפרון היה רואה במערה מה שהיה רואה בה אברהם לא היה מוכר אותה לעולם, אלא ודאי שעפרון לא ראה בה מאומה, כי אין דבר מתגלה זולת לבעליו, ומשום זה רק לאברהם נתגלה ולא לעפרון... וגם מה שלא בקש אברהם מתחילה שימכור לו, מכר לו, כי אברהם לא אמר אלא ויתן לי את מערת המכפלה וגו' והשדה לא הזכיר, ועפרון אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה, והוא משום שהכל היה מאוס על עפרון, כי לא ידע מה הוא... (שם קג)

תלמוד בבלי:

אמר רבי אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, מנלן, מעפרון, מעיקרא כתיב ארץ ארבע מאות שקל כסף ולבסוף כתיב וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, דלא שקל מיניה אלא קנטרי. (בבא מציעא פז א)

מדרש רבה:

ועפרון יושב בתוך בני חת, ר' יצחק אמר ישב כתיב, אותו היום מינו אותו ארכוסטרטיגוס, דלא יהא בר נש רב זבין מן בר נש זעיר. (בראשית נח ח)

לא אדוני שמעני השדה נתתי לך והמערה וגו', א"ר חנינא כל שקלים האמורים בתורה סלעים, ובנביאים לטרין, בכתובין קונטרין, ר' יוסי אמר חוץ משקלי עפרון, שהיו קנטרין, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ח) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, נבהל להון איש רע עין זה עפרון, שהכניס עין רע בממונו של צדיק, ולא ידע כי חסר יבואנו שחסרתו התורה וא"ו, הדא הוא דכתיב וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן, עפרן כתיב חסר וא"ו. (שם שם ט)

ויקם שדה עפרון, דהות נפילא וקמת, דהות דבר אינש זעיר ואתעבידת לבר נש רב. (שם שם י)

דבר אחר נבהל להון זה עפרון, בשעה שמתה שרה והיה אברהם מבקש מקום לקברה, אמר להם שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר, מיד הלכו ומינוהו אותו היום אסטרטיגוס עליהם. אמרו לו מכור את המערה לאברהם, אמר להם איני מוכרה לו, אמרו לו אם אין אתה עושה אנו מעבירין אותך מן אסטרטיגוס שלך, מיד עמד אברהם ושקל לו... מה היה אומר עפרון לאברהם, אם אתה נותן לי ארבע מאות שקל כסף מן סחורה ביתך אתה נותנה לי. ועל ידי שהכניס עין רעה בממונו של אברהם חסרו הכתוב וי"ו, הוי ולא ידע כי חסר יבואנו, האיש שעינו רעה חסרו הכתוב וי"ו, ולא עוד אלא שלא נקראת המערה לשמו אלא לשמן של בני חת, שנאמר (בראשית כ"ה) אשר קנה אברהם מאת בני חת. (שמות לא יח)

מדרש תנחומא:

דבר אחר נבהל להון איש רע עין זה עפרון החתי, בשעה שמתה שרה הלך אברהם אצל עפרון שימכור לו את המערה, אמר ליה עפרון תן לי את דמיה, ואמר ליה ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, התחיל אברהם צובר את הכסף לעפרן, שנאמר וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם... קנטרין צבר אברהם לפני עפרון, כיון שראה עפרון את הכסף נבהל ונחפז ואמר במבחר קברינו קבור את מתך, אמר הקב"ה נבהלת לממון, חייך חסרון יש לך בדבר, ומהו חסרונו, א"ר יהודה הלוי בר שלום כל עפרון שכתוב כאן עד שלא נטל את הכסף מאברהם מלא, וזה חסר, וישקול אברהם לעפרן חסר וי"ו כתיב. (בהר א)

תרגום יונתן:

וגם בני ענקים ראינו - ואוף בני עפרון גברא חמינא תמן. (דברים א כח)

רש"י:

ביני ובינך - בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום, אלא הנח את המכר. (בראשית כג טו)

וישקל אברהם לעפרן - חסר וי"ו, לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה, שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין, שנאמר עובר לסוחר, שמתקבלים בשקל בכל מקום, ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין. (שם שם טז)

רמב"ן:

וטעם ופגעו לי - כי היה עפרון עשיר ונכבד כאשר אמר ביני ובינך מה היא, ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו, כענין נבות היזרעאלי, על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד. וטעם ויתן לי - ויתננה לי, שאחשוב אותה כמתנה, אם בכסף מלא אקחנה ממנו. (שם שם ח)

חזקוני: 

ופגעו לי בעפרון - ואם תאמר הרי אמרו לעיל במבחר קברינו קבור מתך, אלא עפרון לא היה חתי, בא ונתיישב בתוכם ונעשה נשיא, ואמר להם אברהם שיבקשו מעפרון שיסכים בדבר. (שם)

בעל הטורים:

עפרן - חסר כתיב, בגימטריא עין רע, ועולה ת' כנגד ד' מאות שקלים שלקח במערה. (שם שם טז)

ויקם שדה עפרון - ראשי תיבות בהפך עשו, רמז לעשו שיקום לערער על המערה. (שם שם יז)

מלבי"ם:

ועפרון יושב בתוך בני חת - הוא טעם לדברי אברהם, שלכן אמר שיבקשו מעפרון, מפני שעפרון שופט הארץ ויושב בתוכם, והוא יכול לפרש התקנה (לא למכור אחוזת קבר לזר) להיתר. ואמר לו לא אדוני - אין הפירוש כדבריך, כי עיקר התקנה היא רק על אחוזת קבר, שלא יתכבד בזה איש זר, ואין חילוק בין מתנה ובין מכר, ואם כן אי אפשר שאתן לך המערה לבדה, שבזה גלוי לכל שנתתי לך אחוזת קבר, רק יש עצה אחרת, והיא השדה נתתי לך - אתן לך את כל השדה שזה מותר למכור או ליתן נחלת שדה לזריעה ולנטעו, וממילא והמערה אשר בו לך נתתיה... (שם שם י ויא)

העמק דבר:

לעיני בני עמי נתתיה לך - לעיני כל היא במתנה, אבל ביני ובינך יש להבין שרב לי ליתן במתנה כל השדה. (שם שם יא)

לאמר לו - עתה לא השיב לפני עם הארץ, אלא שלח לומר לו ביחידות, כי בוש לאמר מחיר גדול כזה לפני כל. (שם שם יג)

שם משמואל:

במדרש רבה נבהל להון איש רע עין זה עפרון... נראה לפרש דהנה בזוהר הקדוש דכמו ישראל לא היה אפשר לזכות במעלתם אלא אחר המירוק של גלות מצרים... ויש לומר דכן נמי הענין שהיתה מערת המכפלה צריכה להיות כבושה מקודם תחת יד עפרון, והיינו דהנה כל מירוק הוא בידי זה שהוא היפוך לו לגמרי... ועל כן מערת המכפלה נמי ענינה חיות, ועל כן הוקצתה לקבורת האבות שנקראים ישני חברון, ועל כן המירוק שלה היה בידי מי שנעדר ממנו כל גוש חיות אלא כגוש עפר, וזהו עפרן אותיות עפר, כשמו כן מהותו, אך מכל מקום בעוד היה צורך בו שתהיה מערת המכפלה תחת רשותו היה כמו קליפה השומרת לפרי שיש בה חשיבות, ועל כן בהעלם היה בו מעט חיות, וזוהי אות הוא"ו שהיא אות החיים כידוע, אבל בהעלם מאד שאין אות זו נרגשת אלא נטמנת בתוך ניקוד החולם, שהרי אפשר להיות בלעדיה... אבל כשהכניס עין רעה בממונו של צדיק נפסקה ממנו מעלה זו, שהרי נעשה בלתי טפל לאברהם, ונשאר עפר ממש, ואז נתקיים במערה כמו שכתוב בכלל ישראל (ישעיה נ"ב) התנערי מעפר וגו'. (חיי שרה תר"פ)

...דהנה יש לדקדק בפרשה טובא, שתחילה אמר עפרון שיתנה לו במתנה, והרי עפרון רע עין היה, שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה... ואם כן בתחילה מה קסבר, ואין לומר שהיה רק חנופה ושקר, דאם כן לא היה נכתב זה בתורה תורת אמת.

ונראה דכוונת עפרון בתחילה היתה ליתנה במתנה לאברהם, אבל לא מחמת טובת לב ונדיבות לב אלא לגרמיה, כדי שיהיה לו חיבור לאברהם כחיבור הנותן והמקבל, ויהיה לו חלק עמו בברכת אברהם, ואם היה נתרצה לעזוב דרכו הרע שהיה משוקע בגשמיות כשמו עפרון, מלשון עפר, שהוא יסוד התחתון והמגושם מכל ד' היסודות, ואם היה נתרצה לסור מרע ולהתחבר באברהם היה טוב, אך לא רצה לסור מרעתו מאומה, אלא עם כל רוע מדותיו ומהותו וגשמיותו יהיה מחובר באברהם למען יהיה לו תוספת ואומץ ברשעתו, ויקח את ברכת אברהם וקדושתו לחיצוניות. ואברם הרגיש בכוונתו ולא רצה לקבל ממנו במתנה. אף שמן הדין לא היתה מתנה כלל, כי לא זכה בה עפרון כלל, כי לית מלה מתגליא אלא למרה, ועוד שהיה מזרע חם הניתן לעבד, ומה שקנה עבד קנה רבו, ועוד שבחלקו של שם נפלה הארץ, מכל מקום אברהם לאו משום שונא מתנות לא נתרצה במתנה, אלא שמיאן שיתחבר עמו עפרון בעודו בגשמיותו.

ויש לומר עוד כי אברהם שאמר "נתתי כסף השדה קח ממני" היתה בו חכמה יתירה, אחרי שהרגיש בעפרון כוונתו התחכם לאמר לו שהכסף נותן לו בלשון קיחה, כי לעולם הנותן מתחבר למקבל, ואם היה החיבור על שדה היה עפרון מתחבר לאברהם, אבל אברהם הסב את הדבר שהחיבור יהיה באמצעות הכסף, ובזה יהיה חיבור ממנו לעפרון, אבל לא באמצעות מערת המכפלה, למען לא יהיה חיבור לעפרון אליו ולא למערת המכפלה... ומעתה יובן ענין הלימוד של קדושי אשה משדה עפרון, שכמו ששם היה חיבור אברהם לעפרון על ידי הכסף, ושעל ידי כך משך ממנו את קדושת אות וא"ו, ומכל מקום נקרא קנין, כן נמי קדושי אשה, אף שאיננו קונה מאומה, אלא מכל מקום הכסף עושה חיבור שהוא מתחבר אליה על ידי הכסף ונעשית אגידא ביה... (שמיני עצרת תרע"ח)