עץ החיים

(ראה גם: גן עדן, עץ הדעת)

 

ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. (בראשית ב ט)

ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם... ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. (שם ג כב)

זהר:

ר' אבא אמר, למה כתוב ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב, הלא עץ הדעת אינו באמצע הגן, שעץ החיים הוא מהלך חמש מאות שנים וכל מימי בראשית מתחלקים תחתיו. עץ החיים הוא באמצע הגן ממש, כלומר שהוא בחינת קו אמצעי, ועל כן כולל ומשפיע מה' הספירות שבבינה, שכל אחת ממנה הוא סוד מאה, שמהלך ומשפיע ה' ספירות כח"ב תו"מ שבבינה אל שנה, שהוא סוד המלכות והגן, והוא לוקח כל מימי בראשית דהיינו כל המוחין שבבינה החזרה לחכמה הנקראת בראשית ומתחלקים תחתיה).

שהרי אותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן, (דהיינו הבינה), שורה על הגן ונכנס בו, (כלומר המוחין שעץ החיים מאיר בהגן הם מהנהר וכו' שהוא הבינה), ומשם (מבחינת הבינה), מתחלקים המים לכמה צדדים, (כי המוחין אינם מאירים בבינה אלא בסוד ג' נקודות חולם שורק חירק, שהם התחלקות המוחין לג' צדדים ימין ושמאל ואמצעי), והגן לוקח כל ג' הצדדים שבמוחין, ואחר כך הם יוצאים ומשפיעים הימנה לתחתונים ומתחלקים לכמה נחלים למטה, (כלומר כמו שהגן קבל המוחין בהתחלקות לג' צדדים ימין שמאל אמצע, כן כשהוא משפיע לתחתונים מקבלים גם הם בהתחלקות לג' צדדים)... (בראשית תכה, ועיין שם עוד)

וכשאדם עוסק בתורה ומתדבק בה, זוכה להתחזק בעץ החיים, (שהוא ז"א), שכתוב עץ חיים וגו', ותא חזי, כשבן אדם מתחזק בעץ החיים בעולם הזה, הוא מתחזק בה לעולם הבא, וכאשר הנשמות תצאנה מעצם הזה תקנה להן ממדרגות לעולם הבא.

תא חזי, עץ החיים, בכמה מדרגות הוא מתחלק זה מן זה, וכולם אחד, כי בעץ החיים יש מדרגות אלו על אלו, ענפים, עלים, קליפות, נוף האילן, ושרשים, והכל הוא אילן, כעין זה כל מי שמשתדל בתורה הוא מתתקן ומתחזק בעץ החיים, (דהיינו בגופא דאילנא).

וכל בני האמונה, ישראל, מתחזקים בעץ החיים כולם נאחזים באילן ממש, אלא מהם בגוף שבו, מהם נאחזים בענפים, מהם בעלים, מהם בשרשים, ונמצא שכולם נאחזים בעץ החיים, ואלו העוסקים בתורה, כולם נאחזים בגוף האילן, ומשום זה מי שעוסק בתורה הוא נאחז בכל העליון, (כי נוף האילן כולל את כולו). וכבר בארוהו ונלמד. (מקץ ד)

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, והמשכילים הם אותם המסתכלים בסוד החכמה... זהר של רקיע הזה מאיר בהארתו על הגן, (שהוא מלכות), ועץ החיים, (שהוא ת"ת) עומד באמצע הגן, (דהיינו בקו האמצעי), וענפיו, (דהיינו מפירותיו) מכסים על כל הצורות (שהם הנפשות), ואילנות (שהם הרוחות), ובשמים, (שהם הנשמות) שבגן, בכלים ישרים, כלומר שמתוקנים בג' הקוים ימין שמאל ואמצע), ובצלו מסתופפים כל חיות השדה, (שהם מלאכים החיצונים), וכל עוף השמים, (דהיינו מלאכים הפנימיים) ישבו תחת ענפיו.

זהר הפירות של האילן, (שהם הנשמות הנולדות ממנו), נותן חיים לכל, קיומו הוא לעולם ולעולמי עולמים צד האחר של הטומאה אינו שורה בו, (כלומר שאין לס"א שום יניקה בעץ החיים, שהוא ז"א בגדלות), אלא צד הקדושה בלבד, אשרי חלקם של הטועמים ממנו, שהם חיים לעולם ולעולמי עולמים, (כמו שאמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם), והם נקראים משכילים, וזוכים בחיים בעולם הזה ובעולם הבא. (שמות א, ועיין שם עוד)

תא חזי, כתוב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ולמדנו (שהוא משום ששינה מצות המלך), והחליף עץ החיים, שבו נשלם הכל ובו תלוי האמונה, ונתדבק במקום אחר, והרי למדנו, בכל דבר צריך האדם להראות מעשה כעין של מעלה, ולעשות המעשה כמו שצריך. ואם המעשה נשתנה בדבר אחר, הוא מושך עליו שישרה בו דבר אחר שאינו צריך, (דהיינו הס"א). (קדושים קיב)

א"ר אלעזר, כתוב בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' א-ל אמת, מקרא זה יש להסתכל בו, הראיתם מי שיפקיד משהו בידי המלך (שהוא הקב"ה, ומשיב) אלא ודאי, אשרי הוא האדם ההולך בדרכיו של המלך הקדוש, ואינו חוטא לפניו. תא חזי, כיון שנכנס הלילה אילן המות שולט בעולם ועץ החיים מסתלק למעלה למעלה, וכיון שאילן המות שולט בעולם לבדו, וכל בני העולם טועמים טעם מות, (כי השינה אחד מששים במיתה), מהו הטעם, הוא משום שהאילן הזה גורם, (שהיא מלכות השולטת לבדה בלי ז"א גורמת את זה, כי המלכות נקראת לילה). (במדבר מא)

תא חזי, עץ החיים (שהוא ז"א) אחוז ממעלה למטה, ושמש הזה (שהוא ז"א) המאיר לכל, האור שלו מתחיל מראש, (שהוא חב"ד), ומתפשט בגוף האילן (שהוא ת"ת) בדרך ישר. ב' צדדים אחוזים בו, אחד לצפון ואחד לדרום, אחד ימין, (שהוא חסד), ואחר הוא שמאל, (שהוא גבורה), בשעה שהשמש מאיר מהגוף ההוא של האילן, כמו שלמדנו, הוא מתקיף לזרוע ימין (תחילה שהוא חסד), ומאיר בתוקפו, ומתוקפו (של הימין) מאיר השמאל, (שהיא גבורה), ונכלל באורו. (בהעלותך ב)

אחריו נמצאים שני אחים אחוזים זה בזה, (שהם עץ החיים ועץ הדעת), אחד מקבל אורחים והוא מראה החיים, (דהיינו עץ החיים), מי שאוכל על שלחנו חי לעולם, ואחד מקבל אורחים ואינו מקבל, הוא מראה החיים ומראה המות, (דהיינו עץ הדעת טוב ורע, כלומר, ששניהם נמצאים בו). מי שאוכל על שלחנו נופל ומת, אין לו הצלה, אין מי שיעזור לו. אחריהם (של עץ החיים ועץ הדעת) נמצאים אהובים, שהם תאוה לעינים ונחמדים לקרב אליהם הכל משבחים אותם, (דהיינו כל עצי הגן). (זהר חדש בראשית רמד)

תלמוד ירושלמי:

תני עץ החיים מהלך חמש מאות שנה, אמר רבי יודה בי ר' אלעאי לא סוף דבר נופו אלא אפילו כורתו (קורתו), וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו, ומה טעם והיה כעץ שתול על פלגי מים. תני עץ חיים אחר מששים לגן, הגן אחד מחמשים לעדן, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, תמצית כור תרקב שותה תמצית כוש מצרים שותה... (ברכות ד ב, וראה שם עוד)

פרקי דרבי אליעזר:

...ואין עץ החיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. (פרק יב)

מדרש רבה:

ששים המה מלכות, אלו ששים חבורות של צדיקים שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים ועוסקות בתורה... (שיר ו יד)

ילקוט שמעוני:

ועץ החיים, תני עץ שהוא מהלך על פני כל החיים, עץ החיים מהלך ת"ק שנה... (בראשית פרק ב, כ)

והיה כעץ שתול, אמר רבי יצחק בר ר' חייא למה נקראת תורה עץ חיים, שהיא חביבה על כל החיים, ואמר רבי יוחנן למה נמשלה לעץ חיים, מה עץ חיים פרוש על באי גן עדן, כך התורה פרושה על כל החיים ומביאתו תחת עץ החיים... (תהלים א תרטז)

לקח טוב:

שאילה למה נברא עץ החיים, תשובה שיאכלוהו לצדיקים לעתיד לבא בגן עדן ויחיו לעולם. (בראשית ב ט)

ילקוט ראובני:

ראה עץ הדעת.

תרגום יונתן:

ויצמח - ורבי ה' אלקים מן אדמתא כל אילן דמרנג למיחמי וטב למיכל, ואילן חייא במצעות גינוניתא רומיה מהלך חמש מאה שנין... (בראשית ב ט)

אבן עזרא:

ועץ החיים - שיוסיף חיים ויחיה האדם שנים רבות, ואין מלת (וחי) לעולם עד עולם ועד, והנה כן "ועבדו לעולם"... (שם ג ו)

רמב"ן:

...ועץ החיים אילן פריו נותן באוכליו חיים ארוכים... (שם ב ט, וראה עוד ערך עץ הדעת)

ועתה פן ישלח ידו - רצה הקב"ה שתתקיים גזירתו במיתת האדם, ואם יאכל מעץ החיים שנברא לתת לאוכליו חיי עולם תבטל הגזרה, או שלא ימות כלל או שלא יבא יומו בעת הנגזר עליו ועל תולדותיו, והנה עתה שהיתה לו בחירה שמר העץ הזה ממנו, כי מתחילה לא היה עושה אלא מה שיצוה ולא אכל ממנו כי לא היה צריך. (שם ג כב, וראה עוד עץ הדעת)

רד"ק:

פן ישלח ידו - והנה תחלה לא מנעהו מעץ החיים, אבל צוהו לאכול ממנו כדפירשנו, שהוא בכלל עצי הגן, וכל זמן שיאכל מעץ החיים יאריך חיותו עד שיחיה שנים ארוכות יותר ממה שהיה, אבל בעברו מצות הא-ל ואכל מהעץ שמנעהו ממנו, היה עונשו המיתה בתום זמן הנגזר לו מתחלה, לפיכך לא רצה שישאר בגן, פן יאכל מעץ החיים כמו שאכל מעץ הדעת, ויחיה זמן רב, כי כן טבע פרי העץ ההוא לחזק טבע האדם... (שם)

מורה נבוכים:

וממה שצריך שתדעהו אמרם עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגים מתחתיו, ובארו בו כי הכונה בזה השעור הוא עובי נופו לא המשך ענפיו, אמרו לא סוף נופו אלא קורתו מהלך חמש מאות שנה, ופירוש קורתו עובי עצו העומד, וזאת ההשאלה מהם להשלמת פירוש הענין ובאורו, הנה כבר התבאר בזה... (ב פרק ל)

חזקוני:

מכל עץ הגן אכול תאכל - ואם תאמר אם כן יש פתחון פה לבעל הדין לומר שאכל מעץ החיים, ואם כן הואיל נקנסה עליו מיתה לאחר מיכן כשאכל מעץ הדעת. אלא יש לומר לא אכל מעץ החיים שלא נשתהה בגן עדן רק ג' שעות, ואם תמצא לומר אכל ממנו, שמא עץ הדעת סם המות הוא לאוכל מעץ החיים ועץ החיים סם חיים לאוכל מעץ הדעת, לפיכך אחר שאכל מעץ הדעת אמר הקב"ה "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים", פעם שנית, "ואכל וחי לעולם". דבר אחר מכל עץ הגן אכול תאכל, לא מעץ החיים קאי, שהרי אינו צריך אזהרה, שמה שכתוב "ועץ החיים בתוך הגן, היינו באמצע הגן, ועץ הדעת היה מקיפו סביב על פני כל סביבו, נמצא ששניהם באמצע הגן, וכל זמן שלא יעבור ולא יקח מעץ הדעת עץ החיים יהיה שמור בתוכו, לפיכך לא נזהר רק על עץ הדעת... (בראשית ב טז)

רבינו בחיי:

ועץ החיים בתוך הגן - באר הכתוב בעץ חיים שהיה בתוך הגן, באמצעו ממש, ולא יעשה כן בעץ הדעת, כי לא פירש באיזה מקום היה מן הגן, אמנם ממה שהזכיר "בתוך הגן", והושם בין עץ החיים ועץ הדעת, אנו מבינים כי שניהם היו בודאי בתוך הגן, ואף על פי שהם שנים ואי אפשר לשני אילנות להיות באמצע ממש, היו בכאן למטה אחד ולמעלה שנים, כי חבורן אחד מלמטה והולכים ומתפרדים למעלה, ובכן היו שניהם באמצעות הגן... ועל דרך הקבלה, עץ החיים ועץ הדעת למעלה הם תפארת ועטרת, והאדם חטא במעשה ובמחשבה בעץ הדעת ובדוגמתו. והנה אדם בחטאו לא כפר בשם המיוחד, כי אף על פי שהיה רואה עץ החיים כנגדו, היה סבור שעץ הדעת עיקר ונמשך אחריו להאמין כי הוא העיקר, ובהיותו טוב ורע כולל כל ההפכים כולן, וכל הפעולות בעליונים ובשפילים נעשים על ידו, ומטעם זה הזכיר הכתוב פרי בעץ הדעת ולא תמצא כן בעץ החיים... (שם שם ט)

ספר העקרים:

ותכלית האדם לשמור מצות קונו, ועל זה הונח בעולם הזה הנרמז בגן עדן, כדי שיאכל מעץ החיים אשר בתוך הגן, שהוא רומז אל התורה שנאמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה, וכאשר יעבור על מצות קונו יגורש מגן עדן... (מאמר א פרק יא)

...ואחר שאכל מעץ הדעת היתה ההתכה גוברת על התמורה כמו שהוא היום, והוא בהכרח שימות, וזהו שאמר אחר כך "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", הנאמר על הגוף, ובעבור שמטבע עץ החיים היה להחליף הכח כדי שיוכל הכח הטבעי לעשות התמורה שוה אל ההתכה או יותר, אמר הכתוב "ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל", כלומר יתקן מה שעוות באכילת עץ הדעת, וחי לעולם. וזהו דרך הבנת אלו הפסוקים כפי הפשט. (מאמר ד פרק מא)

עקדה:

...ולצורך החלק השכלי המוחלט הצמיח עץ החיים הנותן כח לעמוד על אמתת המושכלות להבדיל בין אמת לשקר, ולהדבק תמיד בחיים הנצחיים, וכן אמרה התורה על עצמה כי מוצאי מצא חיים (משלי ח'), והוא בתוך הגן שעליו יסבוב כל הגן, שהוא תוכיות ועקר הכל... (בראשית ב ט שער ז, וראה עוד עץ הדעת)

ונראה עוד ליחס כללות החכמות לעצי הגן, ועץ החיים הוא השפע האלקי הנבואי שהוא תכלית הכל, ולמעלה מהשכל האנושי, והיא ההישרה האלקית התוריית, ועץ הדעת הוא השכל הפילוסופי העיוני, שהוא טוב במה שמוציא בעליו מהדעות הנפסדות המכחישות מציאות הסבה הא' וכדומה, ורע במה שיכחיש אותה, ולכן הזהירו שאם יאכל ממנו יחשוב שאין מלבדו מות יומת... (שם)

אברבנאל:

עץ החיים ועץ הדעת - לחז"ל לא היה אדם הראשון מת, ואף אם אינו ישר בעיני אבן עזרא אינו נמנע, ואף אם אין כוונתו שיהיה נצחי כצבא מרום, הנה שוה טבעו וימנע בו ההפסד והמות, ונצחיותו בחסד אלקים שהכין חייו באופן שימלט מכל סבות המות החיצוניות והגופניות. ופרי עץ החיים נאות למזג האנושי שבאכילתו ישוב הבשר והליחויות כמו שהיו. (שם ב ט)

ונראה לי כי הדברים קרו באמת, וירמזו לטבע האדם. הגן לעולם השפל בו צורות מתחלפות... עץ החיים הוא כח קניית המושכלות העיוניות והדעות האלקיות, והוא באמצע, רוצה לומר תכלית הגן, ועץ הדעת לצורך ההנהגה המדינית. ולהמורה עץ החיים רמז לכל הנמצאות בעולם השפל, וזה שאמרו שהוא מהלך ת"ק שנה, כמן הארץ לגלגל הלבנה, ולא גילהו ה' לשום אדם... (שם ג כב)

מנורת המאור:

...ונתן ברשותו לאכול מעץ החיים, שהוא השגת חכמה עליונה להבדיל בין אמת לשקר, והזהירו מעץ הדעת, שהוא להבחין בין טוב לרע, שהיא חכמה מדינית. ואף על פי שחטא בידיעת טוב ורע בעולם הזה נשאר לו אפשרות "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי" וגו', לולי שיש לאדם מונעים רבים, "כרובים", ו"להט החרב המתהפכת", המעכבין לאדם מלידבק תמיד בתורה שהיא עץ החיים, ולקיים בה "והגית בו יומם ולילה"... (נר ד הקדמה)

אלשיך:

ועץ החיים בתוך הגן - היא התורה ויתר המצוות סביבותיה, והיא חיים מצד עצמה. (שם ב ט)

ואכל וחי לעולם - שעל ידי עסק בסודות התורה אין למלאך המות שליטה בו, כהמעשה בדוד המלך בשבת ל'. (שם ג כב)

מהר"ל:

ובמדרש: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, רבי יהודה בר נחמן אומר כאחד ממנו כיחידו של עולם, בארו זה כי מה שהאדם יודע טוב ורע הוא מצד יחידתו בעולם הזה התחתון דוגמת השי"ת בעליונים, ומצד הזה האדם מסוגל לדעת טוב ורע, מה שלא היה לאדם קודם שחטא. ואמר אחר זה פן יהיו חייו כוללים בזה שיאכל מעץ החיים וחי לעולם, ויהיו חייו נצחיים כוללים כל ימי העולם, כי אחר שהגיע האדם אל המעלה הזאת בידיעת טוב ורע יהיה דבק בחיים, כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה, כמו שתמצא בדברי חכמים הרבה מאד שהיו רוצים לדבק ולאחוז בעץ החיים היא התורה, לסלק מהם המיתה, כמו שמצינו בפרק במה מדליקין ובכמה חכמים כמו רבה בר נחמני, וכאשר נגזרה המיתה על האדם מצד שנפרד מן העלה ית' מצד עצמו, וירצה שיהיה ערי מקלט אליו האכילה מעץ החיים, וכבר בארו כי עץ החיים הזה הוא התורה, כמו שהתבאר, ופירוש האכילה הזאת היינו שיהיה עץ החיים אכילתו לגמרי, להתעצם בתורה, כי הדבר שאוכל ממנו מתעצם בו האוכל עד שממנו נזון לגמרי, ובודאי על ידי זה יהיה חי לעולם כאשר היה נזון בו, וזה היה כאשר היה קרוב אל עץ החיים, דהיינו שיהיה לו מדריגה עליונה, ואז אפשר לו לאכול מן עץ החיים שיהיה נזון בו לגמרי, לעמוד על כל סודי התורה ויחיה לעולם. וזה שאמר "פן ישלח ידו" כאשר הוא קרוב אל עץ החיים מצד שהאדם הוא בגן עדן ואוכל וחי לעולם, ודבר זה אין ראוי לאדם מפני שכבר היה נוטה אל התחתונים כשאכל מעץ הדעת והוא יודע טוב ורע, וזהו הסרה מן העלה כמו שהתבאר, ולפיכך אינו ראוי אל החיים הנצחיים. וכאשר גורש מן מעלת גן עדן לא היה קרוב אל עץ החיים לאכול ממנו. והבן זה מאד... (דרך חיים ג טו)

של"ה:

ראה עץ הדעת.

רמח"ל:

ראה עץ הדעת.

כלי יקר:

ועץ החיים - לא הזהירו על שניהם, לפי שהאוכל מעץ החיים חי לעולם, כי לא היה לו פרי כלל, וטעם העץ כטעם פרי, אבל עץ הדעת היה לו פרי נחמד למראה... לפיכך קודם שאוכל מן עץ הדעת לא היה צריך להזהירו על עץ החיים, כי לא היה נחמד למראה, ולא היתה בו עדיין דעת להבחין תועלת אכילתו כי עץ בעלמא הוא... (בראשית ב ט)

אור החיים:

ואכל וחי לעולם - יש להעיר למה לא חש לצוות להאדם על עץ החיים לבל יקדים ויקח ממנו וחי לעולם קודם שאכל מעץ הדעת. ועוד. אכן להיות שקדם לצוות על עץ הדעת לא חש ה' שהאדם יאכל מעץ החים, בין מצדו בין מצד המסית, כי הוא מושלל מההכרה והידיעה לחפש תחבולות לעלות במרומי הצלחות הגופיות, בין לצד המסית, כי המסית מטבע שלא יסית להאדם על הדבר שיש לו בו הנאה וזכות, ופשיטא שלא יסיתהו לאכול מעץ החיים, ואם היה ה' מצוהו על עץ החיים עם עץ הדעת היה המסית מתגרה בו לאכול מעץ החיים לצד ביטול המצוה... וכאשר אכל מעץ הדעת וישנו בהכרה דבר שיאות לו, נכנס בגדר ספק שמא ישלח ידו לאכול לחיות לעולם, ולחששא זו דבר ה' "הן האדם היה כאחד", פירוש שה' בראו כאחדות א' המוכרח בעולם, שהוא אחדותו ית', והשליטו בתחתונים כאמרו "וירדו" וגו', ויצתה פעולה זו מהאדם לדעת טוב ורע, כי אני ציויתיו לבל יאכל מעץ הדעת, אלא שחטא והשיג הידיעה, ויש לחוש שבאמצעות הידיעה יבחר לאכול מעץ החיים וחי לעולם.

עוד יתברר כי ה' ביום צוותו על עץ הדעת ציוה ב' דברים, א', לבלתי אכל מעץ הדעת. ב', אם יאכל ישנו בתקנת מות, כי זהו תקון הדבר. וכבר כתבנו למעלה כי זולת החטא היה האדם משיג להתעלות להתעדן הנצחי כמות שהוא, והיה דר בעליה ובחדר. צא ולמד מאליהו הנביא ז"ל, ועל ידי החטא נפסלה גויתו מהשגת עלות למקום קדוש, וכשיהיה מושלל אפשרות ההפרדה מהגויה הרי הוא חסר השגת התעדנות הנצחי והערב המקווה. וכפי זה הגם שלא יצו הא-ל להאדם לבלתי אכול מעץ החיים, האדם עצמו יפרוש מחשש יום אוכלו מעץ הדעת, שאם לא כן אין מציאות לתקן הלאו, ונמצא האדם אבוד, אבל אחר שאכל, הן אמת אם היה בדעתו שאכילתו אכילה שצריך עליה מיתה, פשיטא שלא היה חש שיאכל מעץ החיים, אלא שאכילתו היתה בשוגג, ומעתה אין לו לשמור עצמו בלתי קרוב לעץ החיים... (שם ג כב, וראה שם עוד)

העמק דבר:

ועץ הדעת - האוכלו יודע בשכל האנושי מה טוב לו ומה רע לו, וממילא יכול להיות צדיק וישכיל שהמצות טוב והעברות רע, אלא שבזה יהיה רד ממעלתו שהיתה על ידי נשמת חיים שנופח באפיו דבוק בקונו ית' כחלק הדבוק ומקושר בעיקר, ולא הרגיש בטוב ורע לעצמו, וזהו עובד מאהבה, מה שאינו כן האוכל מעץ הדעת נעשה עובד מיראת הרע לעצמו... מה שאינו כן העובד מאהבה ונהנה במה שמתדבק ביוצרו, הרי החיים והתענוג על ה' יקר מעולם הבא, ואם כן ראוי לאיש כזה לחיות לעולם.

והנה יש להבין תכלית יצירת עץ החיים, והרי למי שעובד מיראה לא יסכן לפניו אכילתו כדי לחיות לעולם, ולעובד מאהבה אין צריך לו, ואם כן למי נוצר זה העץ? אבל באמת אף על פי שהאדם עובד מאהבה וטוב לו לחיות לעולם, מכל מקום מצד הטבע של האדם שנברא מעפר ראוי שישוב לעפרו, אלא שאכילת עץ החיים היה עלים לתרופה לקיים עפרו לעולם בסגולה, נמצא היה מועיל עץ החיים למי שעובד מאהבה. ולא תקשה מאליהו וחנוך, שגם בלי עץ החיים קיימים לעולם... דכבר ביאר הרמב"ן ז"ל בפרשת אחרי שיש שני אופני עובד מאהבה, הא' שהוא עובד מאהבה בשעה שעוסק בתורה ובמצות וכדומה, אבל מכל מקום אינו עובד את עצמו באשר הוא אדם, והב', שעובד תדיר כמרכבה לשכינה, והוא שוכח את עצמו שהוא אדם. והנה אופן הראשון עדן בטבע היצירה עומדים, והמה בכלל "סוף אדם למות", אבל מי שהוא באופן השני הוא באמת למעלה מטבע אדם ומשתנה חומר הגוף לגמרי, עד שלבסוף מזדכך החומר ומתהפך למלאך כאליהו וחנוך. ובאשר אדם היה יציר כפיו היה ראוי להיות באותה מעלה של חנוך ואליהו, ונוח היה לפניו להגיע לזו המעלה מחנוך ואליהו, באשר המה היו ניזונים מפרי העולם... אבל מי שלא היה מגיע למעלה זו (ליזון מפרי גן עדן), ומכל מקום היה עובד באהבה לשעה, היה ראוי ומוכרח למות מצד הטבע, ולזה נוצר עץ החיים שבסגולתו להפך חומר האדם ולקיימו. אבל משאכל עץ הדעת ראה הקב"ה שיהיה לו לרעה כשיאכל מעץ החיים, שהרי לא יבא על שכרו. וראיתי בדעת רבינו מיימון באגרת הנחמה כי באחרית הימים כאשר יתוקנו בני אדם יהי נאכל עץ החיים, ועל זה העץ כתיב "כימי העץ ימי עמי"... (שם ב ט)

שם משמואל:

והנה ידוע במדרשים... ובזה יש לפרש ענין עץ החיים, שנראה מהכתוב שמקודם לא נאסר עליו עץ החיים עד אכלו מעץ הדעת, והיינו כי מטבע עץ החיים להשפיע באדם דביקות בהשי"ת, שהיא החיים האמיתיים, היפוך עץ הדעת שנתן בו דעת חיצונית, ואכילת עץ החיים גורמת היפוך הגירושין כנ"ל, אם כן אם יאכל מעץ החיים ולא יתגרש עוד, לא יהיה אפשר לו ללקט את חלקי הקדושה כנ"ל, שזוהי תכלית בריאתו. וממוצא הדבר, שכל השילוח מגן עדן והגירושין אינם לעונש רק לתקון שבלתי אפשר בלעדיו... (בראשית תרע"ג)

הן האדם היה כאחד ממנו... ובאמת שיש לתמוה למה לא אכל מעץ החיים עד כה, ומה גם שלא נצטוה עליו, ויותר היה צריך להיות להוט לעץ החיים המביא חיים לעולם מלהיות להוט לעץ הדעת, אף לפי דברי הנחש להיות בורא עולמות... והיה לה לאכול מעץ החיים מקודם...

ונראה לומר דמתחילה לא הודיעו השי"ת פעולת עץ החיים שהאוכל ממנו חי לעולם, ואולי גם פעולת עץ הדעת שגורם יצר הרע נמי לא הודיעו, אלא בגזירה וחוקה שלא יאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אך עתה, במוצאי שבת בעת הגירושין נתודעה לו מהות עץ החיים שהאוכל ממנו חי וקיים לעולם. והטעם שהודיעו עתה, כדי שאם יסכים בדעתו שאף על פי כן לא יאכל ממנו, למען יתקיים בו עונש המיתה בכדי לכלה פשע, היתה זו תשובה... ואלה הם דברי המדרש באדם הראשון, שפתח לו פתח של תשובה ("ועתה"), היינו בהודיעו שהאוכל מעץ החיים חי לעולם, ובידו לדחות מעליו את עונש המיתה, ואף על פי כן יקבל עליו שלא יאכל, זו תהיה תשובה שלימה, ולא היה מתגרש מגן עדן, אך הוא אמר פן, ואין פן אלא לאו, היינו שבחן את לבבו שאין לו כח המעצור הזה, ועל כן גרשהו תיכף. וממילא מיושב למה לא אכל מקודם מעץ החיים, כי אז טרם ידע פעולתו הטובה ולא נתוודע מזה הסוד עד סמוך לגירושין... (שם תרע"ו)

ראה עץ הדעת תולדות תרע"ב.

ונראה לפרש בהקדם דברי כ"ק... והיינו דענין עץ החיים שכולו טוב וחיים בלי שום תערובת רע דוגמתו הוא האדם השלם מנוקה מכל פסולת ונטוע ומושרש במקור החיים, ומכל מקום עדיין יש בו ענין עבודה וטורח, שתהיה כל כוונתו לעשות רצון קונו בלבד, בלי שום עירוב כוונה לטובת עצמו כלל, הן טובת עולם הזה והן טובת עולם הבא, ודביקות אלקית... ובודאי שזוהי עבודה נכבדה שלאו כל מוחא סביל דא, שאף שיודע את הטובה הגדולה שמגיעה לו מזו העבודה עד אין קץ ואין חקר, ומכל מקום איננו זוכר כלל מתועלת עצמו היא עבודה נכבדת עד מאד... ובעבודה כזו מביאה שפע ותוספת חיים בעץ החיים, ועל כן מה שאמר באדם הראשון לעבדה הכוונה לעבודה כזו לתועלת עץ החיים ובאמצעותו לכל עצי הגן המתיחסים תחת עץ החיים.

אך עץ הדעת טוב ורע מדה אחרת יש בו, שבאשר יש בו עירוב טוב ורע, דוגמתו באדם יש חלקי הרע שגורמים מניעות שונות הן ברוחניות הן בגשמיות, והאדם צריך להתאמץ בכל כח ועוז למרות כל המניעות לעשות מה שראוי לו לעשות ולא יעצרהו הגשם, ובזה הוא מסלק את כחות הרע ומשפילם ומכניעם, ובזה הוא מתקן את עץ הדעת להפריד ולסלק ממנו את החלק הרע עד שלא ישאר אלא עץ הדעת טוב בלתי רע, ולעומתו מתווספת בו חיות הקדושה, ועבודה זו נקראת שמירה... (ויצא תר"פ וראה עוד עץ הדעת לכאן)

ונראה לפרש על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בענין עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים, שמשמע מהכתוב שתחילה נצטוה על עץ הדעת טוב ורע ולא על עץ החיים, אך אחר שאכל מן עץ הדעת טוב ורע כתיב פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, והטעם כי ענין עץ החיים שמביא טבע באוכליו שיהיה בלתי משתנה, וכענין שכתוב ואכל וחי לעולם, ועל כן קודם אכילת עץ הדעת טוב ורע אם היה אוכל מעץ החיים היה נשאר קיים בבחינת ישר כמו שנברא, אך אחר שחטא נשתאבה בו בחינת הרע, אם היה אוכל מעץ החיים היה נשאר לעולם בבחינה זו מעורב טוב ורע, על כן נאסר אז לאכול מעץ החיים... (שבועות תרע"ח)

מכתב מאליהו:

וכן מצינו בחטא אדם הראשון, "ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם", פירוש עץ החיים הוא בחינת לימוד פנימיות התורה שבמדרגת גן עדן, אחר שהכניס ידיעת הרע בלבו אינו ראוי להשתמש בתורה בבחינה זו, כי מעשיו לא יוכלו שוב להתאים עם האמת הטהורה ההיא, וכשמשתמש בה הריהו משתמש בחיי עולם באופן החיצוני שהוא מדרגתו אחר החטא, והרי זה חילול וקיטרוג, והיה צריך שעל ידי זה יאבד האדם לגמרי חס ושלום, אך בחסדו יתברך שם שמירה שלא יוכל לאכול מעץ החיים, שלא יוכל להשתמש עוד בתורה בבחינת חיי עולם, והיינו "ויגרש את האדם", שבחינה זו נסתלקה ממנו. (חלק ב עמוד רעז)