עץ

(ראה גם: בריאה-יום ג')

 

ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו, וירא אלקים כי טוב. (בראשית א יב)

ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. (שם ב ט)

כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות, כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה. (דברים כ יט)

הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחורש מצל וגבה קומה ובין עבותים היתה צמרתו. מים גדלוהו תהום רוממתהו, את נהרותיה הולך סביבות מטעה ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה. על כן גבהה קומתו מכל עצי השדה, ותרבינה סרעפותיו ותארכנה פארותיו, ממים רבים בשלחו. בסעפותיו קננו כל עוף השמים ותחת פארותיו ילדו כל חית השדה, ובצלו ישבו כל גוים רבים. וייף בגדלו באורך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים. ארזים לא עממוהו בגן אלקים ברושים לא דמו אל סעפותיו וערמונים לא היו כפוראתיו, כל עץ בגן אלקים לא דמה אליו ביפיו. יפה עשיתיו ברוב דליותיו, ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן האלקים. (יחזקאל לא ג)

ספרא:

ועץ השדה יתן פריו, לא כדרך שהיא עושה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון, ומנין שהעץ עתיד להיות נטוע ועושה פירות בן יומו, תלמוד לומר זכר עשה לנפלאותיו, ואומר עץ פרי עושה פרי למינו, מלמד שבו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה פירות. מניין שהעץ עתיד להיות נאכל, תלמוד לומר עץ פרי, אם ללמד שהוא עושה פרי, והלא כבר נאמר עושה פרי, אם כן למה נאמר עץ פרי, אלא מה פרי נאכל אף העץ נאכל. ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות, תלמוד לומר ועץ השדה יתן פריו. (בחוקתי פרק א)

 

 

 

ספרי:

כי ממנו תאכל, מצות עשה, שחייו של אדם אינו אלא מן האילן, רבי ישמעאל אומר חס המקום על פירות האילן, קל וחומר מאילן, ומה אילו שעושים פירות הזהירך הכתוב עליו, פירות עצמם על אחת כמה וכמה. (שופטים רג)

רק עץ אשר תדע, זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא, זה אילן סרק, אם סופינו לרבות את אילן סרק, מה תלמוד לומר עץ מאכל, מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל, יכול אפילו מעולה ממנו בדמים, וכדברי רבי אלעזר ברבי שמעון, תלמוד לומר אותו תשחית וכרתה, עושה את ממנו תיקיון וכדכייאות... (שם רד)

תלמוד בבלי:

...והתנן מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית, בית שמאי אומרים כל האילנות משיוציאו, ובית הלל אומרים החרובין משישרשו, והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו, ושאר כל האילנות משיוציאו... (ברכות לו ב, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם. (שם מג ב)

כי אתא רבין אמר אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידים ממנו ארבעים סאה גוזלות משלש בריכות בחדש. (שם מד א)

ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר ונשא ענף ועשה פרי, מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום. לגלג עליו אותו תלמיד, אמר והכתיב אין כל חדש תחת השמש, אמר ליה בא ואראך דוגמתם בעולם הזה, נפק אחוי ליה צלף... (שבת ל ב)

אמר רחבה אמר רבי יהודה עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל, ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא נשתייר אלא כשעורה, ומשתכח בבגזאי דצימצמאי מלכתא. (שם סג א)

...ולימא הכי, הסנה הסנה לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי הקב"ה שכינתיה עלך, אלא משום דמייכת מכל אילני אשרי קודשא בריך שכינתיה עלך... והתניא אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטענו באבנים, בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחוש חיליה, אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד, כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי... (שם סז א)

א"ר חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וגו', למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. (שם פח א)

מותרין (במחנה) בגזל עצים יבישים. האי תקנתא דיהושע הוה, דאמר מר עשרה תנאים התנה יהושע, שיהו מרעין בחורשין ומלקטין עצים משדותיהן, התם בהיזמי והיגי הכא בשאר עצים... (עירובין יז א)

והרוצה לדעת כמה גובהו של דקל מודד קומתו וצלו, וצל קומתו, וידע כמה גובה של דקל. (שם מג ב)

אילן שהיה מיסך על הארץ, אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלים תחתיו, שרשיו גבוהים מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהם... (שם צט ב, וראה שם עוד)

ואמר שמואל אין לך תקופת ניסן שנופלת בצדק שאינה משברת את האילנות. (שם נו א)

תנו רבנן תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות... אינו רואה סימן ברכה לעולם. (פסחים נ ב)

ששה דברים עשו אנשי יריחו... ואלו הן שלא מיחו בידם, מרכיבין דקלים כל היום (של י"ד בניסן)... אמר רב יהודה מייתי אסא דרא ושיכרא דדפנא וקימחא דשערי דרמי במנא דלא חלפי עליה ארבעין יומין, ומרתחי להו ושדו להו לדיקלא בליביה, וכל דקאי בארבע אמות דידיה אי לא עבדי ליה הכי צאוי לאלתר. רב אחא בריה דרבא אמר מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא. (שם נה ב)

ונייתי של דקל (כשפוד לצליית הפסח), איידי דאית ליה שיבי מפיק מיא והוי (הפסח) כמבושל. וניתי של תאנה, איידי דמחלחל מפיק מיא והוה ליה כמבושל, וניתי של אלון של חרוב ושל שקמה, איידי דאית ביה קיטרי מפיק מיא... (שם עד א)

אמר ריש לקיש ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו, אלו הן הנפנה בין דקל לכותל, והעובר בין שני דקלים... (שם קיא א)

באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. מאי טעמא, אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ... (ראש השנה יד א, וראה שם עוד)

בארבעה פרקים העולם נידון... בעצרת על פירות האילן... ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן. (שם טז א)

אמר רב יהודה ד' מיני ארזים הן, ארז קתרום עץ שמן וברוש... ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו... כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהם אלונים אלמוגים אלמוגין... (שם כג א)

ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין, על כותבי פלסתר, ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל ועל קוצצי אילנות טובות. (סוכה כט א)

ר' לוי אומר כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. (שם מה ב)

אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו, אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו, וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך, אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה הרי צילך נאה... אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. (תענית ה ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימציאהו... אם לשבט לאילנות, אם לארצו לזרעים.... (שם ח ב)

דאמר רבי שמואל בן נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא... מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן... אבל בלעם הרשע בירכן בארז... מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין, אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו, ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים. תנו רבנן לעולם יהא אדם רק כקנה ואל יהא קשה כארז. (שם כ א)

...חזייה (חוני המעגל) לההוא גברא דהוה נטע חרובא, אמר לי האי עד כמה שנין טעין, אמר ליה עד שבעין שנין... (שם כג א)

דרש רבי חייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, אם נאמר תמר למה נאמר ארז... אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר, מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק חס ושלום אין גזעו מחליף, לכך נאמר ארז, אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר, מה ארז אין עושה פירות אף צדיק חס ושלום אין עושה פירות, לכך נאמר תמר... (שם כה א)

תנו רבנן, למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם, אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם, וכך התנו נביאים שביניהן, שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבין משלהם, שנאמר והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה.

תנו רבנן מה היו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות, אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדאות על הדרכים... מה עשו כשרין שבאותו הדור ויראי חטא, הביא סלי בכורים וחיפום בקציעות ונטלום ועלי על כתפיהן, וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו להם להיכן אתם הולכין, אומרים להם לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו, כיון שעברו מהן עיטרום בסלים והביאום לירושלים. תנו רבנן מה הן בני סלמאי הנתופתי, אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה... מה עשו יראי חטא שבאותו הדור, הביאו גזריהן ועשו סולמות והניחו על כתפיהם והלכו להם, כיון שהגיעו אצלן אמרו להם להיכן אתם הולכין, אמרו להם להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו, כיון שעברו מהן פירקום והביאום והעלום לירושלים. ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר זכר צדיק לברכה. (שם כח א, וראה עוד קרבן-עצים)

רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבישין. (שם לא א)

...תני אמר רבי יהודה לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לשנים עשר חודש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד ואילן עושה לשני חדשים, מאי טעמא, לחדשיו יבכר... אמר רבי יוסי... ואילן עושה לחדש אחד, שכן מצינו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום... (שקלים יז א)

תנו רבנן יהי פסת בר בארץ בראש הרים, אמרו עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים... כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב אוסרי לגפן עירה, אין לך כל גפן וגפן שבארץ ישראל שאין צריך עיר אחת לבצור, ולשורקה בני אתונו, אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו מוציא משוי שתי אתונות, ושמא תאמר אין בו יין, תלמוד לומר כבס ביין לבושו... (כתובות קיא ב)

אמר רב חסדא מאי דכתיב ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי, למה ארץ ישראל נמשלה לצבי, לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, דבר אחר מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. (שם קיב א)

רב אשי הוה ליה ההוא אבא (יער) זבניה לבי נורא, אמר ליה רבינא לרב אשי האיכא לפני עור לא תתן מכשול, אמר ליה רוב עצים להסקה ניתנו. (נדרים סב ב)

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו, אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת המינין, אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב... (סוטה מג א)

אשקא דריספק חריב ביתר, דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא, ינוקתא שתלי תורניתא, וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא... (גיטין נז א)

אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה, מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע, שאני זיתים דחשיבי. א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר... (בבא קמא צא א)

אמר רבא סתם עצים להסקה הן עומדין. (שם קב א)

המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו של בעל הזיתים, עשו רביעית לסאה, זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו. (בבא מציעא ק ב, וראה שם עוד)

דאיתמר אילן העומד על המיצר, אמר רב הנוטה לכאן לכאן והנוטה לכאן לכאן, ושמואל אמר חולקין... (שם קז א, וראה שם עוד)

הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם, נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו, בתוך הזמן פטור לאחר הזמן חייב. (שם קיז ב)

מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה, אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה. ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים, ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים... מאי טעמא אמר עולא משום נויי העיר. (שם כד ב)

מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד... ר' יוסי אומר אף על פי שהבור קודמת לאילן לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו... אמר רבי חנא בשם רבי יוסי מפני שמחלידין את הקרקע ומלקין קרקעיתה של בור... (שם כה ב, וראה שם עוד)

לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, אחד גפנים ואחד כל אילן, היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן. היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה, היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו... אמר שמואל לא שנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות... רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף, הוו אתו צפורי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה, אמר ליה זיל קוץ, אמר ליה והא ארחיקי לי, אמר ליה הני מילי לאילנות אבל לגפנים בעינן טפי. והא אנן תנן אחד גפנים ואחד כל אילן, אמר ליה הני מילי אילן לאילן וגפנים לגפנים, אבל אילן לגפנים בעינן טפי. אמר ליה אנא לא קייצנא, דאמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה... מר אי ניחא ליה ליקוץ... (שם כו א, וראה שם עוד)

פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע. ואפילו לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר, הני מילי גבי בור ודות דלא מכחשו בארעא, אבל אילנות דקמכחשי בארעא שיורי שייר, דאי לא שייר לימא ליה עקור אילנא וזיל. מכר אילנות ושייר קרקע לפניו, פלוגתא דר"ע ורבנן, לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה, לרבנן לית ליה... (שם לז א, וראה שם עוד)

ר' ינאי הוה ליה אילן הנוטה לרשות הרבים, הוה ההוא גברא דהוה ליה נמי אילן הנוטה לרשות הרבים, אתו בני רשות הרבים הוה קא מעכבי עילויה, (שנופיו מזיקין לגמל ורוכבו), אתא לקמיה דר' ינאי אמר ליה זיל האידנא ותא למחר, בליליא שדר קצייה לההוא דידיה, למחר אתא לקמיה אמר ליה זיל קוץ, אמר ליה והא מר נמי אית ליה, אמר ליה זיל חזי אי קוץ דידי קוץ דידך... מעיקרא סבר ניחא להו לבני רשות הרבים דיתבי בטוליה, כיון דחזא דקא מעכבי שדר קצייה. (שם ס א)

המוכר את השדה מכר... ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה... ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה (שם סח ב, וראה שם עוד)

...בשעת פטירתו אמר להן העמיקו לי ארוני, שאין לך כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו... (סנהדרין צח א)

אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום, הכל הולך אחר הנוף. ורמינהי אילן שהוא עומד בתוך הפנים ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים, מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. מעשר אערי מקלט קא קמית, מעשר בחומה תלה רחמנא, ערי מקלט בדירה תלה רחמנא, בנופו מתדר ליה, בעיקרו לא מתדר ליה... (מכות יב א, וראה שם עוד)

תנו רבנן מוכרין להן אילן על מנת לקוץ וקוצץ, דברי רבי יהודה, ר"מ אומר אין מוכרין להן אלא גזוזה... (ע"ז כ ב)

...תנא קמא סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר, ורבי יוסי הגלילי סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור... וכל שיש בו תפיסת אדם לאתויי מאי, לאו לאתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו... (שם מה ב, וראה שם עוד)

ר' שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. (אבות ג ז)

הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו... אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי. (שם שם יז)

דרש רבי חנינא בר פפא יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, פסוק זה שר העולם אמרו, בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן, אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר למינהו באילנות, ועוד קל וחומר, ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו, אנו על אחת כמה וכמה... (חולין ס א)

תנו רבנן תרנגולת לעשרים ואחד יום, וכנגדה באילן לוז, כלב לחמשים יום, וכנגדו באילן תאינה, חתול לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן תות, חזיר לששים יום כנגדו באילן תפוח... בהמה דקה טהורה לחמשה חדשים, וכנגדן באילן גפן, בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש וכנגדו באילן דקל, טהורה לתשעה חדשים, וכנגדה באילן זית. הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים, וכנגדן באילן בנות שוח. אפעה לשבעים שנה, וכנגדו באילן חרוב. (בכורות ח א)

...פעם אחת נפל ארז אחד שבמקומנו ועברו שש עשרה קרונות על חודו. (שם נז ב)

שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש ושל הקדש שבאין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין... המקדיש את החורש מועלין בכולו... (מעילה יג ב, וראה שם עוד)

כל העצים כשרין למערכה חוץ משל גפן ושל זית, אבל באלו היו רגילין במרביות של תאנה של אגוז ושל עץ שמן. (תמיד כט א)

תלמוד ירושלמי:

ובאילן האגסין והקוסטמלין והפרישים והעוזרדין אינן כלאים זה בזה. התפוח והחזרר הפרסקין והשקדין השיזפין והרימין אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה. (כלאים ב א, וראה שם עוד)

המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות לא יביא זרע אל תחת המותר, ואם הביא לא קדש, ואם הולך החדש אסור. וכן המדלה על מקצת אילן סרק. המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל, מותר להביא זרע אל תחת המותר, ואם הלך החדש יחזירנו... (שם ל א, וראה שם עוד)

עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית, בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי, ובית הלל אומרים עד עצרת... איזה שדה האילן כל שלשה אילנות לבית סאה, אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן, פחות מיכן אין חורשין להן אלא האורה וסלו חוצה לו... (שביעית א א, וראה שם עוד)

המזנב בגפנים והקוצץ בקנים רבי יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח, ור' עקיבא אומר קוצץ כדרכו בקרדום במגיל ובמגירה ובכל מה שירצה. אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית, לא שיעלה אלא שלא יוסיף... מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית, הפגין משהזריחו אוכל בהן פתו בשדה, ביחילו כונס לתוך ביתו, וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע חייבין במעשרות, הבוסר משהביא מים... (שם יא ב, וראה שם עוד)

מאימתי אין קוצצין את האילן בשביעית, בית שמאי אומרים כל האילן משיוציא, ובית הלל אומרים החרובים משישלשלו, והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילן משיוציא, וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו, וכמה יהא בזית ולא יקצנו רובע, רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית. (שם יב ב, וראה שם עוד)

הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה... (ערלה א א, וראה שם עוד)

הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, רבי מאיר אומר מביא וקורא... (בכורים ד ב, וראה שם עוד)

מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה... משום שעומד ומאפיל, או משום שניאו (נוייו) רע... (בבא בתרא ו א)

שמעון בר ווה אמר בשם רבי יוחנן כך משיב ר' יוסי לחכמים, כמה דאית לכון יישוב העולם בבורות, אוף אנא אית לי יישוב העולם באילנות. (שם ז א)

הקונה שני אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע, רבי מאיר אומר קנה קרקע... דבי ר' ינאי אמרי הרואה את הצל זה שורש, הרואה את החמה זהו גזע. ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי העולה משרשיו ומגזעו זהו שורש, מגזעו ולא משרשיו זהו אילן. א"ר יוחנן הקונה שלשה אילנות קנה קרקע שביניהן ותחתיהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו. א"ר לעזר ודרך אין לו ומלוא אורה וסלו יש לו חוצה לו. (שם יז א)

מדרש רבה:

וכל שיח השדה, כל האילנות כאלו משיחין עם הבריות, כל האילנות להנאתן של בריות נבראו. מעשה באחד שבצר את כרמו ולן בתוכו ובאת הרוח ופגעתו. (בראשית יג ב)

...שרשי תאנה בוקעים בצור, א"ר לוי כך הוא כדקא אמרת לפי חסומה, וחרוב ושקמה אחד לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותם... (שם שם יט)

א"ר יוחנן לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, שלא נבראו אלא לצורך בית המקדש, הדא הוא דכתיב ישבעו עצי ה' ארזי לבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש, הדא מה דאמר (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון. ר' שמואל ב"נ בשם ר' יונתן אמר, כ"ד מיני ארזים הם, ואין לך משובחים מכולם אלא ז', הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה וגו', ר' אחא אמר ג', ברוש ברתא, תדהר אדרא, תאשור פסקינון, ולמה קורא אותו תאשור שהוא מאושר מכולן, הוסיפו עליהם עוד ג', אלונים ארמונים, אלמוגים, אלונים בלוטין, ארמונים דילבון, אלמוגים אלום. (שם טו ב)

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, אומרים לפרת למה אין קולך הולך, אמר להם איני צריך מעשי מודיעים אותי, אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלשים יום... אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם הולך, אומרים להם אין אנו צריכים, פירותינו מעידין עלינו, אומרים לאילני סרק למה קולכם הולך, א"ל הלואי נשמע קולינו ונראה. א"ר הונא לא משום הטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהן כבדים בפירותיהם לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק על ידי שהן קלים בפירותיהם קולן הולך, הדא הוא דכתיב (ישעיה ז') וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח. (שם טז ו)

א"ר אחא אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון, רבנן אמרי מן הכא, (דברים כ') כי האדם עץ השדה, מה האדם נותן דין וחשבון, אף עצים נותנין דין וחשבון. (שם כו יב)

א"ר לוי משל למלך שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל, אמרו לו עבדיו מה הנאה יש לך באילני סרק הללו, אמר להם כשם שאני צריך לאילני מאכל כך אני צריך לאילני סרק, שאילולא אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות... (שמות ז ג)

דבר אחר ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, למה עצי שטים, למד הקב"ה דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומר לו, ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות, אתם על אחת כמה וכמה. (שם לה ב)

למה הדבר דומה, לאדם שבא לקוץ את אילן, מי שאינו בקי קוצץ את הנופים כל ענף וענף ומתייגע, והפיקח מגלה את השרשין וקוצץ... (במדבר כ טז)

את מוצא עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ. (שם לג ג)

תדע לך לעתיד לבא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחין, ומה הוא שבחן, שהן מרפאין את הלשון, שנאמר (יחזקאל מ"ז) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו', מנין שהוא לרפואה של לשון, שנאמר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה... (דברים א א)

ר' אמי אמר אפילו ארזים מבקשים תפקידן, תדע לך שלא היו ארזים בבבל וכשעלה נבוכדנצר לכאן תלש ארזים מכאן ושתלן בבבל, וכשמת היו שמחים על מפלתו, הדא הוא דכתיב (ישעיה י"ד) גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון. (איכה א לא)

וא"ר ביבי ור' איבו ור' הונא בש"ר יצחק בר מריון ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שיכנסו לארץ מיד, אלא שהיו ישנות מימי נח האילנות, אמר הקב"ה מה אני מכניס את ישראל לחרבה, אלא הריני מקיפן דרך המדבר מ' שנה כדי שיעמדו הכנענים ויקיצו ישנות ויטעו חדשות כדי שיכנסו לארץ וימצאו אותה מליאה בריכות. (קהלת ג יד)

כי כקול הסירים תחת הסיר, ר' לוי בריה דר' זעירא עבד לה נטילת רשות, כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך, ברם הלין סרייתא כד אינון דולקים קולן הולך, מימר איף אנן קיסין (גם אנו עצים). (שם ז יג)

...אמר ר' יוחנן למדה תורה דרך ארץ שיהא אדם מקרה בארזים ומרהיט בברותים, שנאמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. (שיר א סז)

ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר, מה הנטיעות הללו אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות ואם לאו אין מצליחות, אבל האגוז הזה אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח, כך ישראל מכסה פשעיו לא יצליח. ר' עזריה אמר תרתי, מה אגוז זה עצו משמר פריו, כך עמי הארץ שבישראל מחזקין בדברי תורה... (שם ו יז וראה שם עוד)

ילקוט ראובני:

ותוצא הארץ דשא עשב וגו', ביום שלישי ברא הקב"ה כל מיני אילנות ועצים בגן עדן, ובעולם הזה ברא כל מיני סרק ומאכל, כיון שראו ארזי הלבנון ואלוני בשן וכל אילנות הגבוהים כי נבראו תחלה בארץ מיד גבהו וגבהו עצמם, אמר הקב"ה אני שונא גאים, ואין גאה בעולם אלא אני, מיד ברא הקב"ה הר הברזל, וכיון שראו האילנות הר הברזל בכו, לכך נקראו האילנות בוכים, שנאמר ממול הבכאים, והמתרגם בקבל אילנייא. אמר להם הקב"ה למה תבכו, אמרו לו לפי שבראת הר הברזל שיעקרנו משרשנו, והיינו סבורים שאין בעולם גבוהים כמותינו, ועכשיו נברא משחית לחבלנו, אמר להם הקב"ה אל יצא מכם בית יד לגרזן שיקוץ אתכם ואעשה אני כי אתם תשלטו בו והוא בכם ועשה שלום ביניהם. (בראשית)

רש"י:

עץ פרי - שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ולא עץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא ונתקללה. (בראשית א יא)

עצי שמן - אעי זיתא. (מלכים א ו כג)

רמב"ן:

...ואני תמיה איך לא הזכיר הכתוב אילני הסרק ואיך צוה בעץ פרי לבדו, ואולי בזה נתעוררו רבותינו שאמרו אף אילני סרק עשו פירות, ואם כן נאמר כי מקללת ארורה האדמה היו סרק, ויתכן שיהיה פירוש הכתוב תצמיח הארץ צמח ועשב מזריע זרע ועץ עושה פרי, והנה בתחלה גזר בעשבי הסרק ובאילני הסרק, וממה שאמר עושה פרי אשר זרעו בו נלמוד כי כל האילנות יצמחו מזרעם, אף על פי שהמנהג ליטע מהם הענף. (בראשית א יא)

רד"ק:

עצי שמן - אולי כרת זיתים זקנים שאינם עושים פרות, וכן בעצי המערכה, או שהוא מין ארז, ולא השחית עצי מאכל. (מלכים א ו כג)

כנוע עצי יער - שאחד מזיע השני, כן כאן כל אחד מפחיד את חברו. (ישעיה ז ב)

משנה תורה:

המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו, ואפילו היו שלש נטיעות קטנות או שלשה בדי אילן הרי יש ללוקח קרקע הראוי להם, ואפילו יבשו האילנות או נקצצו יש לו קרקע הראוי להם וקנה כל האילנות שביניהם... (מכירה כד א, וראה שם עוד)

מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה מפני נויי העיר, וכל אילן הנמצא קרוב לעיר פחות מזה קוצצין אותו, ואם האילן קדם נותנין לו בני העיר דמיו. (שכנים י א)

מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אתו, שזה נזק הבא מאליו הוא לאחר זמן, ובעת שנטע אינו מזיקו... 

מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים, או אילנות בצד אילנות צריך להרחיק ארבע אמות. במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל בחוצה לארץ מרחיק בין גפנים לגפנים שתי אמות, ובין גפנים לשאר אילנות או בין אילנות לאילנות ארבע אמות בכל מקום. היה גדר בינתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר בכל מקום... (שם שם ז וח, וראה שם עוד)

חזקוני:

ועצי שטים - במדבר היו יערים שגדלים בהם אותם עצים הקרויין שטים, ועץ קל וחלק ונאה היה, והדברים נראים שקל היה מאד, שהרי מ"ח קרשים אדניהם ובריחיהם וכו' הכל מושכין שמונה בקר שנתנו לבני מררי. (שמות כה ה)

אברבנאל:

עצי שמן - אינו זית, דכתיב בנחמיה הביאו עלי זית ועלי שמן, אלא הוא ארז שיוצא ממנו הזפת הטוב שריחו כשמן המרוקח. (מלכים א ו כג)

מהר"ל:

ואמר כי אחד רצה לפרנס אותם בעצים, לעצים צריך ריבוי, כמו שמפרש, וזה סימן ברכה יותר, אף על גב שיותר חשובים החטים והשעורים, מכל מקום מפני שבאלו הם רבוי לכך הם יותר מתייחסים לברכה מהכל. (חידושי אגדות גיטין נו א)

אור החיים:

ותוצא הארץ - ...ולזה אפשר לומר כי קודם קללת הארץ היו כל האילנות עושים פרות, ואחר כך נתמעט כחה. אכן פירוש הדברים שהארץ דקדקה בחכמת ה' שיסד בה, כדכתיב "ה' בחכמה יסד ארץ", שמאמר ה' "תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי" סובל ב' פירושים, שיהיה טעם העץ כפרי, שיהיה העץ פרי וגם עושה פרי, שיהיה עץ פרי לבד, ועושה פרי לבד. ונתחכמה הארץ להוציא לרוב זריזותה א', עושים פירות שאין טעם עצם כפרים, ב', שטעם עצו כפריו שהוא עץ הדעת, ג' עץ דומה לעץ פרי והם אילני סרק. (בראשית א יג)

מלבי"ם:

שם עץ מציין הצומח המתקיים ימים רבים יפרח ויוציא ציץ וישא פרי וזרעו בו שנה שנה, לא כן העשב, כי העשב הוא צץ בימי האביבי ומוציא פרחו וזרעו למינהו, ואז יבול ואינו עוד. ולזה המליץ המשורר האלקי על האדם השלם "והיה כעץ שתול על פלגי מים", כי נשכיל את האיש השלם כעץ אשר שרשיו נטועים למעלה וענפיו נוטים למטה, כי שורש האדם הוא המוח אשר ממנו יוצאים ההרגשות אל האברים שהם כענפים... (הכרמל)

רש"ר הירש:

העץ הוא בדרך כלל משל לגדילה ולפריחה מתמדת וגוברת. ואילו בעץ הארז, שעץ השיטה הוא אחד מעשרת המינים שלו, מתווספים סימני העוצמה והגדולה... (שמות כה ח)

שפת אמת:

בפסוק ועץ השדה יתן פריו, דרשו חז"ל אילני סרק עתידין לעשות פירות. נראה כי הכל תלוי בעבודת האדם, כי האדם נקרא עולם קטן, ויש בו מכל פרטי הבריאה, וכפי התעוררות האדם בכל קומה שלימה שלו לעבודת השי"ת, כך מעורר כל הברואים. וכמו שיש בעולם אילנות מפירות ויש אילני סרק, כן נמצא כזה באדם אברים שהחיות מתרבה בהם, ויש שהחיות מועט בהם, וכשהאדם מתקן הכל וזה כענין החוקים, שאין האדם מרגיש הטעם אף על פי כן נמשך אחר גזירת המלך, ובזה מתקן אותן המקומות שאין החיות מתגלה בהם, וזהו אילני סרק שעתידין לעשות פירות... (בחקותי תרמ"ד)

שם משמואל:

יש להתבונן בענין יום ט"ו בשבט שאין אומרים בו תחנון, הלא מה שהוא ראש השנה לאילן הוא דבר טבעי, שיצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה, ומה ענין שלא יאמר בו תחנון, אחר שאין בו קדושה ולא מצוה ולא נעשה בו נס ולא ענין מעניני ישראל?

ונראה דענין האילן הוא המחבר את הפרי לארץ, והוא ממוצע בין הארץ והפרי, ויש בו כח המחבר, ונראה שרמז יש בגימטריא שלו אילן צ"א במספר שני השמות הוי"ה ואד', אשר שמים וארץ מתיחסים אליהם, והוא חיבור שמים וארץ, ומן דמותו של האילן בגשמיות נלמד על רוחניותו, ועל כן נמשל בו האדם, כדכתיב (דברים כ') "כי האדם עץ השדה", כי צורת האדם לחבר העליונים והתחתונים באשר יש בו נשמה מהעליונים וגוף נושא הנשמה מהתחתונים. ואמרו ז"ל בטעם עגלה ערופה מפני שלא הניחו לו לעשות פירות, מאי פירות מצוות, כי המצות בהתדמות פרי הגדל באילן, שיש בפרי כח רוחני המזין ומחיה את האדם... והנה כמו גשמים המצמיחים את הפירות כן הארה אלקית שניתנת בלב אנשים היא המעוררת את האדם שיעשה פירותיו... ובראש השנה פוסקין לכל איש כמה הארה אלקית תינתן בו... והנה כמו הגשמים הגשמיים מתגלית פעולתן באילנות אחר שליש השנה שעלה השרף באילנות, כן נמי מראש השנה ואילך לצדיקים שנכתבים ונחתמין לאלתר לחיים או מיום הכפורים ויום ראשון של סוכות... וכשהגיע שליש השנה כבר נשלמה בחינת הלב שבאדם, ומכינים עצמם לד' פרשיות שבאדר ופורים וניסן וכו', שאז מתחילה תקופה חדשה בהתפעלות הלב... ולפי האמור יובן היטב ענין ט"ו בשבט שאין אומרים בו תחנון, שהוא באמת זמן שמחה לישראל הרוצין לעבוד את ה' בבחינת לב ולא בקרירות רוח ומצות אנשים מלומדה. (בשלח תרע"ד)