עצם

זהר:

אנשי ביתו אלו רמ"ח אברים שלו, (כי הגוף מכונה בית), שכך העמידו בעלי המשנה, רשע עונותיו חקוקים על עצמותיו, וכן צדיק, זכויותיו חקוקות על עצמותיו, ומשום זה אמר דוד, כל עצמותי תאמרנה, ובשביל זה למדנו, ומי מעידים על האדם, קורות ביתו, הן העצמות, הגלגלת הבנוים על המוח שהוא מים, ועליהם רומז המקרה במים עליותיו המקרה הוא לשון קורות.

ולמה (העונות חקוקים) בעצמות יותר מבבשר גידים ועור, הוא משום שהעצמות הם לבנים, וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן... (שופטים יב, ועיין שם עוד)

ספרא:

ר' עקיבא אומר ונוגע בנבלתם יטמא, לרבות כלי עצם, הלא דין הוא מה אם העץ שאביו טהור כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה, העצם שאביו טמא, אינו דין שיהו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה, הלא אם אמרתה בעץ שהוא מכשיר בבית המנוגע, תאמר בעצם שאינו מכשיר בבית המנוגע, הואיל ואינו מכשיר בבית המנוגע לא יהו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה, תלמוד לומר והנוגע בנבלתם יטמא, לרבות כלי עצם. ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, הרי הוא אומר כל מעשה עזים, לרבות כל העשוי מן העזים, אפילו מן הקרנים ומן הטלפים, ושאר בהמה וחיה מניין, תלמוד לומר וכל מעשה, אם כן למה נאמר עזים, פרט לעופות. (שמיני-יין ושכר פרשה ט)

העור והרוטב והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות... (חולין קיז ב)

בעא מיניה רב אויא סבא מרבה בר רב הנא קולית סתומה לרבי ישמעאל מהו שיתטמא, אית ליה לר' ישמעאל את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, והכא היינו טעמא משום שבא לכלל מגע מלפניו או דלמא לית ליה... (שם קכד ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

מלקט עצמות אחד בציפורין, ואית דאמרין ר' שמעון בר אבא הוה, ובשעה שהיה רואה עצמות שחורות היה אומר אלו של שותי מים, אדומות אומר אלו של שותי יין, לבנות אלו של שותי מים חמין. (בראשית פט ב)

מהר"ל:

וזהו דכתיב (משלי כ"ה) ולשון רכה תשבר גרם, כי הגרם כחו וחוזקו של אדם, ולכך נקרא עצם, שהוא עצמו של דבר... (חידושי אגדות גיטין סח א)