עקר   עקרה

(ראה גם: אב-בן, אם, בן, ילד, סריס)

זהר:

...ומשום שאדם נקרא אילן, הוא בסוד הזה (דומה) לאילן שנטע במקום שאינו עושה פירות, מה עושים, עוקרים אותו ונוטעים אותו במקום אחר, ומשום זה העמידו בעלי המשנה שאין אדם מוחזק להיות עקר עד שהולך לארץ ישראל ונטע שם באשה. (פנחס נא)

תלמוד בבלי:

אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב רני עקרה לא ילדה, משום דלא ילדה רני, אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה', אלא מאי עקרה לא ילדה, רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו. (ברכות י א)

דתניא ונקתה ונזרעה זרע, מלמד שאם היתה עקרה נפקדת, דברי ר' ישמעאל, אמר ליה רבי עקיבא אם כן ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו, וזו שלא קלקלה נפקדת, אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח... (שם לא ב)

מאי כוס עקרין, אמר ר' יוחנן לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא, ומתקל זוזא נביא גילא, ומתקל זוזא כורכמא רישקא ולישחקינהו בהדי הדדי, לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא, לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר... ומי שרי והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור, תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו, בכם לא תעשו, דברי ר' חנינא, הני מילי היכא דקא מיכוין הכא מעצמו הוא, דאמר ר' יוחנן הרוצה שיסרס לתרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו... (שבת קי א וב, וראה שם עוד)

כהן הדיוט לא ישא איילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים, ר' יהודה אומר אף על פי שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית שהיא זונה האמורה בתורה... (יבמות סא א, וראה שם עוד)

נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל, גירשה מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י' שנים... אמר רבי יצחק, יצחק אבינו עקר היה, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו... א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים... אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, וכתיב הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו איילונית היתה, שנאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד, אפילו בית ולד אין לה...

דר' אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא, רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא, רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא, רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא... אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי החכמה תחיה בעליה. (שם סד א וב)

יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה, שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא, אמרה אתתא מפקדא אפריה ורביה, אמר לה לא, אזלא אשתיא סמא דעקרתא. (שם סה ב)

...ובכולן לא זמן (בועז) את מנוח, אמר כודנא עקרה במאי פרעא לי. (בבא בתרא צא א)

רבי חידקא אומר (בני נח נצטוו) אף על הסירוס. (סנהדרין נו ב)

וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, רב ושמואל, חד אמר סרסו וחד אמר רבעו... (שם ע א)

ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל, מאי סריסים, רב אמר סריסים ממש, ורבי חנינא אמר שנסתרסה ע"ז בימיהם... (שם צג ב, וראה שם עוד)

מאי ועלהו לתרופה, ר' יצחק בר אבודימי ורב חסדא, חד אמר להתיר פה של מעלה, וחד אמר להתיר פה של מטה, איתמר נמי חזקיה אמר להתיר פה אילמין, רב קפרא אמר להיתר פה עקרות. (שם ק א)

תנו רבנן שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחר מוציא שכבת זרע ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום, בשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר. אמר ר"ל מאי דכתיב לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אימתי לא יהיה בך עקר, בזמן שבבהמתך (שלא תהיה צנוע בהטלת מים). אמר ר' יהושע בן לוי לא יהיה בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום, אימתי, בזמן שאתה משים עצמך כבהמה (שלא תמתין מלהטיל מים). (בכורות מז ב)

תלמוד ירושלמי:

אמר ר' סימון כתיב אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו, שלא היתה בעילתן לשם בנים, כתיב ויקח לו למך שתי נשים, עדה שהיה מתעדן בגופה, צילה שהיה יושב בצילה של בנים. (יבמות לז ב)

מדרש רבה:

...אברהם כתיב ביה ה' אלקים מה תתן לי, אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי. דוד אמר (תהלים קל"ט) חקרני א-ל ודע לבבי, דע הפורשים ממני וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם, אמר לפניו, רבונו של עולם, אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם. (בראשית מד י)

ולמה נתעקרו האמהות, רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם רבי יוחנן, שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר ב') יונתי בחגוי הסלע, יונתי בחגוי למה עקרתי אתכם, בשביל הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. רבי עזריה משום רבי יוחנן בר פפא כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנויין... רבי הונא ור' אבין בשם ר' מאיר אמר כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתעזבת, שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חפתה... (שם מה ה)

מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה, מושיבי עקרת הבית זו שרה, שנאמר ותהי שרי עקרה, אם הבנים שמחה שנאמר הניקה בנים שרה. (שם נג ו)

...ואת אסיריו לא בזה אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן ועלובות, וכיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות, תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה, הדא הוא דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה. דבר אחר (תהלים קמ"ה) סומך ה' לכל הנופלים אלו העקרות, שהם נופלין בתוך בתיהם, וזוקף לכל הכפופים, כיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות, תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה... (שם עא א)

ורחל עקרה, א"ר יצחק רחל היתה עיקרו של בית, כמה שנאמר ורחל עקרה, עיקרה רחל... (שם שם ג)

ואשתו עקרה ולא ילדה, מלמד שהיה מחלוקת בין מנוח לאשתו, הוא אומר לה את עקרה ולכך אינך יולדת, והיא אומרת לו את עקר ולכך לא ילדתי, ולא היה מנוח עקר. (במדבר י יד)

לא יהיה בך עקר ועקרה, סריסים ואילונית, אין לי אלא באדם, מנין אף בבהמה, דכתיב ובבהמתך, מנין אף בארץ, דכתיב (שמות כ"ג) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, הרי באדם ובבהמה ובארץ, מנין אף באילן, דכתיב (מלאכי ג') ולא תשכל לכם הגפן בשדה. דבר אחר לא יהיה בך עקר ועקרה, א"ר חנין בן לוי, אמר הקב"ה לא תהא תפלתך עקרה אלא תהא עולה ועושה פירות. דבר אמר א"ר יונתן לא יהיה בך עקר ועקרה מן התשובה.

מעשה בר' יונתן שהיה מהלך אצל ניפולין של כותיים, והיה רוכב על החמור והבהמם עמו, נתלוה להם כותי אחד, הגיעו אצל הר גריזים, אמר אותו כותי לר' יונתן רבי, מהו דין דהדין טורא קדיש, אמר לו ר' יונתן למה הוא קדיש, אמר לו אותו הכותי שלא לקה במי המבול... אמר לו הבהמם, תן לי רשות לומר לו דבר אחד, אמר לו אמור, אמר לו אותו הבהמם אין ההר הזה תחת השמים, אמר לו אותו הכותי אלא חוץ לשמים? אמר לו אין כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. מיד ירד ר' יונתן מן החמור והרכיבו ארבעה מילין וקרא עליו הפסוק הזה, וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי (ישעיה נ"ד), הוי לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, מהו ובבהמתך, בבהמין שלך. (דברים ג ח)

מהו יפתח (ה' לך את אוצרו), א"ר יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה ואין בריה שולטת עליהן, לא מלאך ולא שרף, ואלו הן מפתח של תחיית המתים, ומפתח של עקרות, ומפתח של גשמים... מפתח של עקרות שנאמר (בראשית כ"ט) ויפתח את רחמה. (שם ז ו)

מדרש תנחומא:

וידעו הגוים (יחזקאל ל"ו) אלו האנשים שהיו מביישות את שרה וקוראות אותה עקרה, כי אני ה' בניתי הנהרסות, שהיתה נהרסת, שנאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים, נטעתי הנשמה, שהיתה אומרת אחרי בלותי היתה לי עדנה... (וירא יז)

פסיקתא:

ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו, לאוהבו של מלך שהיתה ספינתו תפוסה כל זמן אנגריא שנים הרבה, אמרו לו הספינה של אוהבך תפוסה, ולא הטריח עליה לפניותה, ועכשיו של אחרים הוא פונה ושלו אינה נפנית, כך כשנתפלל אברהם על אבימלך ועל אשתו ועיברו וילדו, עמדו המלאכים מצווחים ואומרים רבונו של עולם שרה היתה עקרה כל השנים הללו ואשתו של אבימלך היתה עקרה, ומניין שהיתה עקרה, שנאמר וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו, ואין אדם מרפא אלא דבר שהוא לקוי, ועכשיו נתפלל אברהם ונפקדה אשתו של אבימלך ואמהותיו, ואילו נפקדו ושרה והיא עקרה, בדין הוא שתתפקד אף היא. (פרשה מב וה' פקד את שרה)

דבר אחר וה' פקד את שרה, אמר רבי יהודה בר' סימון בשם ר' חנין בשם ר' שמואל בר' יצחק, כל עקרות שהיו בעולם נפקדו עם שרה ועיברו עמה, וכשילדה ילדו כולם עמה, היא ששרה אומרת צחוק עשה לי האלקים כל השומע יצחק לי. (שם)

...ולא עוד אלא שהיה רואה במזל שאינו מוליד, שאמר ואנכי הולך ערירי (בראשית ט"ו), אמר הקב"ה ויפה אתה מסתכל, אלא חייך אברם אינו מוליד, ומה אני עושה לך, אני מחליף את שמך ואתה מוליד, שנאמר לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם, וכן שרי אינה יולדת, שנאמר ותהי שרי עקרה (שם י"א), אבל שרה יולדת, שנאמר וה' פקד את שרה. ואף חנה על שהיתה תדירה להיות עולה ומתפללת בבית המקדש ומתחננת לפני הקב"ה שמע תפילתה ופקדה, מניין, ממה שקרינן בענין כי פקד ה' את חנה. (פרשה מג, כי פקד ה' את חנה)

דבר אחר מושיבי עקרת הבית, א"ר ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן זו יוכבד, וכי עקרה היתה, הרי ילדה אהרן ומרים, אלא את מוצא בשעה שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, כיון ששמע עמרם כן הוא ובית דינו, באותה שעה גזרו ומנעו את ישראל מפריה ורביה והוציאו את נשיהם, את נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה (מיכה ב'), לפיכך קורא את יוכבד עקרה, שנתעקרה מביתה. (שם)

פרקי דר' אליעזר:

רבי יהודה אומר עשרים שנה היתה רבקה עקרה, לאחר עשרים שנה לקח יצחק והלך עמה להר המוריה למקום שנעקד שם, והתפלל על ההריון ויעתר לו, שנאמר ויעתר יצחק לה'. (פרק לב)

מסכת דרך ארץ זוטא:

והוי זהיר בכבוד אשתך שלא תהיה עקרה. (פרק ט)

שוחר טוב:

כי שומע אל אביונים ה' אלו ישראל, ואת אסיריו לא בזה אלו עקרות שהקב"ה פוקדן. רבי נחמיה אמר לה סתם, רבי אחא בשם רבי יונתן אמר שלש מפתחות הן, מפתח של רחם, מפתח של תחיית המתים ומפתח של גשמים, ואין משליטן לבריה אלא לידו, של רחם מנין, שנאמר (בראשית כ"ט) ויפתח את רחמה... וכשהוא רוצה מוסרן לצדיקים, של עקרה נתן לאלישע, שנאמר (מ"ב ד') כעת חיה את חובקת בן, ותהר האשה וגו'. (מזמור עח)

גבור בארץ יהיה זרעו זה יצחק, כי ביצחק יקרא לך זרע, ומהו גבורתו שעשה לעקרה שתלד, שנאמר ויעתר יצחק לה' וגו', וכי יש גבור גדול מזה שעשה לעקרה שתלד. (מזמור קיב)

מדרש שמואל:

מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה, מושיבי עקקת הבית זו שרה... דבר אחר זו רבקה... דבר אחר זו לאה... דבר אחר זו רחל... דבר אחר זו אשתו של מנוח... דבר אחר זו ציון, רני עקרה... דבר אחר זו חנה, ולחנה אין ילדים, אם הבנים שמחה, כי פקד ה' את חנה. (פרשה ו)

תנא דבי אליהו רבא:

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחר ואמר לי, רבי, מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים על בנים מהיות להם בנים, אמרתי לו, בני, מפני שהקב"ה אוהב אותם אהבה גמורה ושמח בהן, לפיכך מצרפם כדי שירבו רחמים על בנים. ואמר לי רבי, לא כן הוא אלא מפני שיש להם טיננא בלבבם ונושאין הרבה נשים שלא לשם פריה ורביה. ואמרתי לו, בני, הרבה בעלי בתים יש לנו וחמודים הם, ואין להם אלא אשה אחת ואף על פי כן נעצרים על בנים מהיות להם בנים, ותדע לך שכן הוא, צא ולמד מאברהם אבינו ושרה אמנו שהיו עקרים פ"ה שנה, והרבו רחמים עד שבא יצחק להם ושמחו בו, וכן צא ולמד מן יצחק ורבקה... וכן צא ולמד מרחל שהיתה עקרה י"ד שנה... וכן צא ולמד מחנה שהיתה עקרה והרבתה רחמים עד שבא שמואל לה ושמחה בו. (פרק יח)

ילקוט שמעוני:

העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו את ימיו, אמר הקב"ה אם קיימתם מצות שלוח הקן אפילו היית עקר ולא מוליד חייך שאני פוקדך בבנים, שנאמר שלח תשלח, אם עשית כן ואת הבנים תקח לך. (דברים פרק כב, תתקל)

ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי, אמר לה, שרה שהיתה עקרה כך היתה יושבת ובוכה, אלא רבקה שהיתה עקרה כך היתה עושה, ולמה ירע לבבך, אלא רחל שהיתה עקרה כך היתה יושבת בינה לבין עצמה. (שמואל א פרק א עז)

ר' צדוק:

וכן מי שנברא להיות עקר רחמנא ליצלן שלא יוליד יכול לשנות בתפלתו, ואותו מזמור דתפלה לעני נאמר על זה, וכמ"ש בשימוש תילים דהוא מסוגל לעקרה שתלד והוא הדין לעקר, שבתפלה זו נקרא עני כי יעטוף, אף דכל המבקש ה' נקרא עני מכל מקום אין עטיפת נפש כל כך כי הרבה סבות טבעיות לפרנסה, והעשיר יכול לעזור לעני... ולמראית עין נראה כי יוכל לבטוח באדם, מה שאינו כן בזה דרק לפני ה' ישפוך שיחו. ואמר "פנה אל תפלת הערער" זה שאין לו בנים שהוא כערער בערבה, ואף על פי שהוא ערער בשרשו, דעל כן נקרא הערער סתם בה' הידיעה, מכל מקום לא בזה את וגו' ונותן לו יש מאין... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קצא)