(ראה גם: גר, יציאת מצרים, דור המדבר)
וגם ערב רב עלה אתם, וצאן ובקר מקנה כבד מאד. (שמות יב לח)
ומשה משום שרצה להכניס גרים תחת כנפי השכינה, וחשב, שגם הם נמשכים ממלכות הממותקת במדת הרחמים, שהיא ת' זעירא הנ"ל, גרמו לו הגרים ירידה, כמו שכתוב לך רד כי שחת עמך וגו', דהיינו שגרמו לישראל לחטוא בעגל, שמשום זה אמר לו הקב"ה למשה לך רד וגו', משום שלא קבלו את המוחין דה' זעירא הנ"ל, בהיראה די' של השם הוי"ה, ובהאהבה דה' של השם ירד משה ממדרגתו, שהוא ו' דשם הוי"ה...
ואות ו' דהוי"ה ירדה עם משה לשמרו שלא יאבד ביניהם, כי בסוד הגלגול עתיד משה להתערב בערב רב, שנשמותיהם הם מצד אותם שנאמר בהם, כי שמים כעשן נמלחו וגו', ואלו הם שנח לא בקש רחמים עליהם, ונאמר בהם וימחו מן הארץ, משום שהיו מאלו שנאמר עליהם תמחה את זכר עמלק, ומשה לא נשמר מהם והפיל ה' זעירא ביניהם כנ"ל, ומשום זה לא יכנוס לארץ ישראל עד שישיב הה' למקומה... (בראשית קכא, ועיין שם עוד)
וה' מינים הם בערב רב, שהם נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים, ובסבתם נפלה ה' זעירא ממקומה, דהיינו מהבינה. (כי זה לעומת זה עשה אלקים, וכמו שיש ה' בחינות כח"ב תו"מ בהקדושה, כן יש כנגדן בהקליפות והם ה' מינים הנ"ל שבערב רב, שראשי תיבות שלהם הוא נג"ע ר"ע, או ענ"ג ר"ע כמו שחושב אותם להלן, כי על ידי הרע מתהפך ענ"ג להיות נג"ע, והנגע נעשה ענג. ואלו ה' מינים ערב רב מעורבים בישראל ומחטיאים אותם, ומשום זה נופלת ה' זעירא ממקומה דהיינו ממקום מיתוקה בהבינה).
בלעם ובלק מסטרא עמלק היו, כי תקח את האותיות ע"מ מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק, תשארנה האותיות בכ"ל, דהיינו ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק, ונמצא אשר ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בהשמות בלעם ובלק, ומשמיענו בזה, אשר עמלק היא בחינת רישא דקליפות, וכתר כמו קליפת בב"ל, שנאמר עליה ראשה די דהב טב, כי לולא היו שניהם מבחינות שוות לא היו יכולים להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובלק... (שם רכד, ועיין שם עוד)
ואלו בני האלהים הם עזא ועזאל, שהנשמות של הערב רב ממין הב' נמשכים מהם, שהם נפילים, משום שהפילו עצמם מקדושתם, לזנות אחרי נשים שהן טובות, ומשום זה גם הקב"ה הפיל אותם הערב רב מעולם הבא, שלא יהיה להם חלק שם, ונתן להם שכרם בעולם הזה...
הגבורים, שהם מין הג' של הערב רב שנתערב בישראל, עליהם נאמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, והם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, דהיינו מצד דור הפלגה. והם בונים בתי הכנסת ומדרשות, ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו, (והיינו כנגד הכתוב עיר ומגדל וראשו בשמים), ואינם מתכונים לשם ה', אלא לעשות לעצמם שם, כמו שכתוב ונעשה לנו שם. ובני הסטרא אחרא מתגברים על ישראל שנתברכו להיות כעפר הארץ וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת, ועליהם נאמר והמים גברו מאד מאד על הארץ, דהיינו הקליפות והס"א הנקראות מים, חרבו את הארץ בהתגברותם, ונתבאר מין הג' של הערב רב, שהם הגבורים, והם כנגד בינה דקליפה.
הרפאים הם מין הרביעי של הערב רב שנתערב בישראל, אם יראו שעת צרה לישראל מניחים אותם ומתפרשים מהם, ואפילו יש להם כח להצילם אינם רוצים להצילם, והם נרפים מהתורה ומתרחקים ממנה ומכל אלו העוסקים בתורה, לעשות טובה לעובדי ע"ז (כלומר שמתרחקים מהתורה ומישראל בשביל טובת עובדי ע"ז), עליהם נאמר רפאים בל יקומו, דהיינו שלא יקומו לתחיית המתים בעת שיבא פקודה לישראל ויושעו מצרתם, נאמר עליהם ותאבד כל זכר למו, כי להיותם תולדות החושך, נאבדים בהכרח עם ביאת האור לישראל, ונתבאר מין הרביעי של הערב רב, שהם הרפאים, והם כנגד ז"א דקליפה.
ענקים הם מין חמישי של הערב רב, שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם וענקים לגרגרותיך, דהייינו בישראל מקיימי התורה, ועליהם נאמר רפאים וגו' כי רפאים וענקים שקולים זה כזה, אלו הם שמחזירים את העולם לתהו ובהו, וסוד הדבר הוא, חרב בית המקדש, נאמר עליו והארץ היתה תהו ובהו, כי בית המקדש הוא עיקר העולם וישוב העולם, ועל כן נחשב כאלו כל הארץ היתה תהו ובהו. וב' מיני ערב רב הללו שנתערבו בישראל, גורמין חורבן בית המקדש, תכף כשיבא האור לישראל, שהוא הקב"ה, ימחו מן העולם ויאבדו, אבל גאולת ישראל אינו תלוי במחייתם אלא רק במחיית עמלק, עד שימחה אותו שבו היא השבועה, דהיינו הכתוב כי יד על כס י-ה וגו'. (שם רכה)
...והשכינה לא ישלוט עוד עליה האילן דס"א, שהוא הערב רב, שהם עץ הדעת טוב ורע, ולא תקבל בה עוד טמא, כלומר שלא תפרנס את הטומאה, ועל כן נתבטלה הטומאה מהעולם, וזה שכתוב על העת ההוא ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, כי יבולע כל הרע וכל הטומאה מן העולם. (שם רמה)
סוף סוף בעת שהערב רב מעורבים בישראל אין קריבה ויחוד באותיות שם הוי"ה, ומיד שימחו הערב רב מהעולם, נאמר באותות השם של הקב"ה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד... (שם רעא)
בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם, ואז נאמר בישראל ובמשה, כל אחד ואחד בבת זוגו, ויהיו וגו' ולא יתבוששו, כלומר שלא יהיו צריכים ללבושים לכסות ערוה, משום כי הוסר הערוה מן העולם, שהם הערב רב שגרמו הגלות בהעולם.
ועל הערב רב נאמר, והנחש היה ערום וגו', כי הנחש היה ערום לעשות רע יותר מכל החיות, שהם אומות העולם עכו"ם, והערב רב הם בניו של נחש הקדמוני שפיתה לחוה בעץ הדעת, והערב רב הם היו הזוהמא שהטיל נחש בחוה... ומאותו זוהמא שהם בחינת ערב רב יצא קין, ועל כן הרג את הבל רועה צאן, שנאמר בו בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל, בשגם הוא בודאי משה, והרג אותו (בשגם בגימטריא משה, ומשה הוא גלגול נשמת הבל כנודע, ועל כן היה הבל רועה צאן כמו משה, וקין שהרג אותו נמצא שהרג את משה, ועשה זאת מכח הערב רב שהיה מעורב בנשמתו, והוא היה בן הבכור של אדם, כלומר על כן נתערב הזוהמא בנשמת קין ולא בנשמת הבל, משום שקין היה בן הבכור שיצא לראשונה אחר חטא עץ הדעת)...
ומחמת הערב רב נגלו ישראל בגלות ונגרשו מאדמתם, וזה שאמר ויגרש את האדם, אדם רומז ודאי על ישראל, ומשה נגרש ממקומו מחמת הערב רב, כי לא נשמר מהם כמו שהזהיר אותו הקב"ה, אלא שרצה לקרבם להקדושה, ומשום זה לא זכה ליכנס לארץ ישראל ונקבר בחוצה לארץ, כי בשבילם עבר מאמר הקב"ה וחטא בסלע שהכה אותו, שהרי לא אמר לו, אלא ודברתם אל הסלע, והוא הכה בהסלע, והערב רב גרמו לו את זה.
ועם כל זה מחשבה טובה וכו', כי משה לא היה מקבל את הערב רב ליתן בהם אות ברית, אלא כדי לכסות ערות אביו כנ"ל, ועל כן הקב"ה צירף מחשבתו הטובה למעשה, ובשכר זאת אמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו, שאמרו חז"ל שנתקיים בו במשה, כמו שנאמר ובני רחביה רבו למעלה ראש, דהיינו שרבו והיו למעלה מששים רבוא.
ועל הערב רב אמר הקב"ה, מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, שהם מזרע עמלק, שנאמר בו תמחה את זכר עמלק, והערב רב גרמו גם כן שיחטאו ישראל בעגל, ונשברו ב' לוחות העדות הראשונות... (שם רפד, ועיין שם עוד)
...אבל הערב רב לא יכלו לשמוע קול אלקים ומתו, ואלו שנשארו מהערב רב שלא מתו, אמרו אחר כך למשה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות, וגרמו שכחה בתורה על ידי שהחטיאו ישראל בעגל, והערב רב הם אלו עמי הארץ, שנאמר בהם ארור שוכב עם כל בהמה, משום שהם מצד נחש ההוא שנאמר בו, ארור אתה מכל הבהמה.
והרי יש כמה ערבובים רעים בישראל הנקראים בהמות וחיות, אבל יש ערב מצד הנחש, ויש ערב מצד אומות העולם עכו"ם, שהם דומים לחיות ובהמות השדה, ויש ערב רב מצד המזיקים שהם נשמות הרשעים, כי נשמות הרשעים הם ממש מזיקי העולם, ויש ערב רב של שדים ורוחות ולילין, וכולם מעורבים בישראל, ואין בכולם ארור כמו עמלק שהוא נחש הרע ואל אחר... (שם רצ, ועיין שם עוד)
...אלא משום ערב רב ההוא שנדבקו בהם ונתערבו עמהם, קורא אותם את העם סתם, (ולא עמי), כמו שאתה אומר ויגוף ה' את העם וגו', ויקהל העם על אהרן, וירא העם כי בשש משה, וכן כולם...
פתח ר' יצחק ואמר אל תתחר במרעים, מי המה מרעים, שלא כתוב חטאים או רשעים, אלא מרעים הם שמריעים לעצמם ולאותם שמתחברים עמהם. ר' יהודה אמר, במרעים הרחק עצמך ממרעים, שלא תהיו חברים ורעים עמהם יחד, שלא יזיקו לך מעשיו ולא תתפש בחטאיו.
תא חזי, אם לא היו אלו ערב רב שנתחברו בישראל, לא היה נעשה אותו המעשה (של העגל), ולא מתו מישראל אלו שמתו, ולא גרמו לישראל כל מה שגרמו, ובא וראה מעשה הזה ועון הזה גרם הגלות לישראל...
ר' יוסי הקשה ואמר, כתוב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עד עולם, אם כן הרי בכל יום היו רואים את הערב (שהיו מצרים). אמר ר' יהודה ערב רב כתוב ולא מצרים, כי כמה עמים אחרים היו במצרים (ומהם היו הערב רב), ולא עוד אלא שכולם נמולו, וכיון שנמולו לא נקראו מצרים. ועל פי משה קבלו אותם, היינו מה שאמר הכתוב, לך רד כי שחת עמך... (בשלח לא, ועיין שם עוד)
ומצד התבואות, ה' מיני לחם השבורים מכולם (בדישה וטחינה וכו'), והם חטה ושעורה וכוסמת ושבולת שועל ושיפון, המשיל אותם לישראל, זה שאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה, (תבואתה עם ה' שיורה על ה' מיני לחם). כשיצאו ישראל מגלות יהיו שבורים עד שיתברר אוכל מתוך פסולת, דהיינו קש (שהוא) ערב רב, עד שיתבררו ויהיו ניכרים ישראל שביניהם, שכבר נבררו מתוך מוץ ותבן. (משפטים תפח)
תא חזי, כתיב וירא העם וגו', מי הם העם, הם הערב רב, ומי הם הערב רב, וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים היו, שקוראים אותם ערב רב, והלא מצרים היו, וממצרים נסעו, ואלו היו ערב של עמים רבים היה צריך לומר כך, ערב רב עלו אתם (לודים כושים וכדומה) לפי הערב רב שלהם.
אלא (שהכתוב אומר) ערב רב עלה אתם (ואינו מפרש שמות העמים), כי עם אחד ולשון אחד היו, אבל כל המכשפים של מצרים וכל החרטומים שלהם היו, שכתוב בהם ויעשו גם הם חרטומי מצרים, שרצו לקום כנגד הפליאות של הקב"ה (ולהראות שגם הם יכולים לעשות כמוהו), כיון שראו הנסים והנפלאות שעשה משה במצרים, חזרו אל משה, אמר לו הקב"ה למשה, לא תקבל אותם, אמר משה, רבון העולם, כיון שראו הגבורות שלך הם רוצים להתגייר יראו גבורתך בכל יום, וידעו שאין אלהים זולתך, וקבלם משה.
למה קרא אותם ערב רב, אלא כל המכשפים של מצרים היו, ובראשם יונוס וימברוס, ובשעות היום, (אחר שש שעות) היו עושים תמיד כשפיהם, וכל אלו מכשפים העליונים היו מסתכלים מכשנוטה השמש בשש שעות ומחצה עד התחלת תשע שעות ומחצה, דהיינו ערב גדול, (שאז זמן מנחה גדולה), כל אלו מכשפים הקטנים (היו עושים כשפיהם) מתשע שעות ומחצה עד חצות לילה... וקראו אותם ערב רב, משום שיש ערב קטן, שהוא מתשע שעות ומחצה ולמטה, זה הוא ערב קטן, וב' ערבים הם, ועל כן נאמר וגם ערב רב עלה אתם.
והחכמה שלהם (של הערב רב) היתה גדולה, והם הסתכלו בשעות היום, והסתכלו במדרגת משה, וראו כי בכל הצדדים בשש משה, בשש שעות הראשונות של היום, שהם לא היו יכולים לשלוט בהם, בשש מדרגות עליונות שמשה היה אוחז בהם, ובכל הצדדים בשש היה, ובאלו ששה עטרות היה עתיד לרדת מן ההר, שכתוב כי בשש משה לרדת מן ההר... (כי תשא נו, ועיין שם עוד)
ותא חזי מה כתוב מקודם, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, שכולל הכל, ואפילו את הערב רב, משום שרצה הקב"ה לעשות מעשה המשכן מכל הצדדים, במוח ובקליפה, ומשום שהיו אלו ערב רבים ביניהם, נאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לכלול אותם בין ישראל שהם מוח, וכולם נפקדו (להשתתף במשכן).
אחר כך נטה מין למינו, ובאו הערב רב ועשו את העגל, ונטו אחריהם מישראל, כל אלו שמתו, וגרמו לישראל מות והריגה, אמר הקב"ה מכאן ולהלאה מעשה המשכן לא יהיה אלא מצד ישראל בלבד, מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', וכתיב קחו מאתכם תרומה לה', מאתכם ודאי, ולא כמקודם שכתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו... (ויקהל ז)
ולרשעים יחזרו היסורים להיות כמלח סדומית המעוור את העינים, לקיים בהם, ועיני רשעים תכלינה, ואלו ערב רב הרשעים יתקיים בהם בזמן ההוא יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, יתלבנו אלו הם בעלי משנה, ויצרפו אלו הם זרע קדוש שאר העם, והרשיעו רשעים הם ערב רב. (בהעלותך פז)
...ולא כשפחה הרעה שנקראת לילית, שהיא חצופה, היא האם של ערב רב, ומשום זה אמר שלמה, אשת חיל עטרת בעלה, (שהיא השכינה), וכרקב בעצמותיו מבישה, (היא השפחה לילית... שאין לה ענוה ולא בושת פנים מן הקב"ה, וכך הם בניה שהם ערב רב, והקב"ה עתיד להעביר אותה ואת בניה מן העולם, שהם ממזרים מבני ט' מדות אסנ"ת משגח"ת, שהם ממזרים מדרבנן. (פנחס שכז)
ומשום שהערב רב הם שאור שבעיסה, (דהיינו שנתערבו בישראל כמו שאור בעיסה), ואומות העולם דומות למוץ, הערב רב מעכבים את ישראל בגלות יותר מן האומות עכו"ם, כמו שהעמידו חכמים, מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, כי הערב רב דבקים בישראל כשאור בעיסה, אבל אומות העולם אינם אלא כמוץ אשר תדפנו רוח. (שם שעז)
...אבל חס ושלום שאפילו אחד מישראל מת, אלא שבט שמעון, כשבאו הערב רב, נתערבו בנשים של שבט שמעון אחר שנתגיירו, והולידו בנים, מהם מתו בעגל, ומהם מתו במגפה, והאחרים שנשארו מתו כאן, זה שאמר ויהיו המתים במגפה, אשר מתו לא כתוב, אלא המתים, שיורה שהיו מתים מכבר, (כי הרשעים נקראים מתים). (שם תסט)
...ולא עוד אלא כשהערב רב מעורבים בישראל מה כתוב, היו צריה לראש, וישראל אחר שנעברו מהם הערב רב מה כתוב, שאו את ראש כל עדת בני ישראל, ולא עוד אלא שאמר הקב"ה, אני רוצה לשכון עמכם, זהו שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם...
ולא עוד אלא כשבני ישראל בגלות, נאמר עליהם מי מעכב, שאור שבעסה, והרי העמידו בעלי המשנה בזמן שהערב רב הם ראשים על ישראל, כביכול כאלו העבירו הממשלה של הקב"ה ובאו במשפטי הכוכבים ומזלות, ומשום זה צועקים ואומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך. (שם תעז)
וכשיש ערב רב בעולם, יורדים (סמאל ונוקבא באלו הצלמים) להתגשם בהם, ועל כן הקב"ה יעבירם מן העולם, זה שאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואם תאמרו שבזמן גלות האחרון אין עבודה זרה, משום שבני אדם אינם יודעים בהם, ומשיב, שאלו היודעים שם בערב רב, נמצאים מכעיסים הקב"ה ושכינתו, וישראל שביניהם. והערב רב מצליחים בהם לקיים מה שכתוב, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. (כי תצא מא)
למדנו, צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, וכך היא השכינה האם העליונה צועקת על בניה, (שהם ישראל), ואין מושיע לה (להוציאם לגאולה), עד שיבא עמוד האמצעי, (שהוא ז"א), בשבילה, שהוא המושיע, שבשבילה נאמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, הוא מושיע למעלה ואתה למטה, ומשום שאתה בצורתו (של ז"א), נאמר בך, ואתה פה עמוד עמדי, וכל ישראל חזרו לאהליהם, ואתה לא, עד הגאולה האחרונה, ומי גרם זה, הם הערב רב, שבשבילם וישלך מידיו את הלוחות, ומשעה ההיא נפלה השכינה. ולא נגאלה מערב רב, שנאמר בהם וגם ערב רב עלה אתם, ובכל זה אינם נפרדים מישראל, והשפחה אינה נפרדת מן גברתה, עד הגאולה האחרונה. (שם סט)
וגם ערב רב וגו' מאה ועשרים רבוא דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר מאתים וארבעים רבוא, רבי נתן אומר מאתים וששים רבוא. (בא פרשה יד)
...אבל עדיין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה, הרי הוא אומר והאספסוף אשר בקרבו, אילו הגרים המוסיפים מכל מקום... (בהעלותך פו)
...משל למלך שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו, אמר המלך כל מי ששמח לי יבא לשמחת בני, וכל מי ששונא לי יהרג עם השונאים, כך האלקים עשה שמחה לישראל שגאלן, אמר האלקים כל מי שאוהב את בני יבא וישמח עם בני, הכשרים שבמצרים באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם, שנאמר וגם ערב רב עלה אתם, וכל מי שרצו שלא יגאלו ישראל מתו עם הבכורים, שנאמר ויך כל בכור במצרים (תהלים ע"ה). (שמות יח ח)
לך רד כי שחת עמך, העם אין כתיב כאן אלא עמך, אמר משה רבון העולם מנין הם עמי, אמר לו הקב"ה עמך הם, שעד שהיו במצרים אמרתי לך והוצאתי את צבאותי את עמי, לא אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך לאו, ועשיתי רצונך, והם הם שעשו את העגל, שהיו עובדי ע"ז, והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא, ראה מה כתיב אלה אלהינו אין כתיב כאן, אלא אלה אלהיך, שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל אלה אלהיך. (שם מב ו)
וישב משה לשפוט את העם, מה משפטים היה להם, אלא בני ערב רב היו תובעים שלל המצריים. (שמות יח יג)
...וישראל כשהיו במצרים העלה משה מהם ר"ב נצוצות, אבל מותרת פ"ו להשלים רפ"ח לא היה יכולת ביד משה להוציא מכור הברזל, וזה סוד וגם ערב ר"ב עלה אתם, ר"ב דייק ולא יותר. (בראשית ד"ה ממונה אחד על התהום)
שכם בני חשקה נפשו... ושנשאת אחר כך לשמעון ילדה לו זמרי בן סלוא, שהוא גלגול שכם, וכזבי היא גלגול דינה, ועל כן היתה תאות זמרי לכזבי, ונהרגו על ידי זה כ"ד אלף כמנין הרוגי שכם, כי אותן ההרוגים היה להם קצת שייכות בדינה, ועל ידי זה היה תאות ערב רב שהיו מגלגולי אותם כ"ד אלף לקחת נשים משבט שמעון, ונולדו אותם כ"ד אלף ונהרגו עד שנתקנו וכו'. (וישלח)
סוד נשמת ערב רב היו ניצוצים שכבת זרע של אדם הראשון באותן ק"ל שנה שפירש מחוה, וכנגדה ישבו ישראל בארץ מצרים ק"ל שנה קודם לידת משה... ודע כי ניצוצים אלה באו תחלה בדור המבול ובדור הפלגה, גם הם חטאו בעון אדם הראשון, והיו משחיתים זרעם, והנה הנצוצים שהיו בני בניהם של אדם הראשון, ואותם שיצאו בדור המבול אלו הם המצרים שמל יוסף והחזירם לקדושה. (שמות)
סוד וגם ערב רב עלה אתם וגו' כי אלו היו סוד הערב שנתערבו ניצוצי קדושה אלו במצרים, ולפיכך רצה משה להעלותם, אך הקב"ה ראה שהנה עדיין לא היו מתוקנין וראוים ולא היה רוצה להוציא עדיין, ואמנם ה' מינים היו, ואלו נקראים ערב רב ויש נקראים ערב קטן. (בא, ועיין שם עוד)
וגם ערב רב - ואוף נוכראין סגיאין מנהון מאתן וארבעין רבוון סליקו עמהון. (שמות יב לח)
כי שחת עמך - שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו. (שם לב ז)
ויעשהו עגל - ולא שאר חיה, לפי שערב רב התחילו בעבירה, וכתיב זה א-לי ואנוהו, שראו ישראל השכינה וערב רב לא ראו אלא רגליהם של מלאכי השרת שתחת הכסא, שכף רגליהם ככף רגל עגל, כסבורים היו שהם פסיעותיו של הקב"ה, והיינו דכתיב בתהלים ראו הליכותיך וגו' ועקבותיך לא נודעו (ס"ח כ"ה), שחשבו מעקבותיהם של מלאכים שהם עקבותיו של הקב"ה. (שם שם ד)
בשלח פרעה את העם - את העם בגימטריא גם ערב רב. (שמות יג יז)
כי ברע הוא - ברע אותיות ערב, שערב רב גרמו להם לעשותו. (שם לב כב)
ויסעו מרעמסס - לבתר הכי כתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס, מתחלה נסעו בעירבוביא ערב רב ביניהם, ואחר כך כשמספר המסעות כולם הזכיר בני ישראל כי הפרידו לערב רב מביניהם. (במדבר לג ג)
בשלח פרעה את העם - ...ועל שהלך עמם העם, הערב רב, שינחם במלחמת פלשתים וישובו מבלי פחד מצרימה, שהרי פרעה שלחם מרצונו הטוב, לכן הסיבם, כי היה יכול להטביע את פרעה גם בים פלשתים... (שמות יג יז)
וייראו העם את ה' - והערב רב שלא השיגו זאת באו ליראה ולאמונה, למה שישראל לא הוצרכו. (שם יד לא)
וירא העם - ופלא איך ה' לא הצילם מהחטא, ואיך באו אחר מתן תורה לחטא כזה. והנה בזהר ובב"ר מ"ח אמרו שהערב רב עשוהו, כי סמאל השתדל בכל יכלתו להכשיל את אדם הראשון ובני ישראל, והשתמש כסרסור בנחש ובערב רב, ולכן כתב "ויקהל העם על אהרן", הוא הערב רב שרצו להרגו, ואמרו לו "עשה לנו אלהים", רק לנו ולא לבני ישראל, שרצו רק במנהיג אלהי רוחני ולא אנושי אחר במקום משה, פן ימות כפי שמת משה. (שם לב א)
...אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם, ורובם נספחו על שבט שמעון, ויחשבה לו צדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה. אף הוא החיה את מיכה כמו שנזכיר בסמוך. ולפי שהעביר בים צרה וכביכול קצר המצע מהשתרר עליו שני רעים היו משה ובני ישראל כבדי שפה בסוף שירת הים באמרם "ה' ימלוך לעולם ועד" ולא אמרו ה' מלך, כי מתנאי המלוכה האמיתית הוא אבדן כל מערער ומקטרג כמו שיהיה באחרית הימים, והשתא מיהת לא אסתייעא מלתא, אדרבא נספחו אלה בערבוביא עלינו עד שהחטיאו אותנו וגברה הקטיגוריא כי שבו האלילים כהיתר ונגזרה המדה כנגד מדה להביאנו אל המקום הזה נוטרים כרמים בטהרה עד ירחמנו עושנו... (מאמר חקור דין חלק ג פרק כב)
...ולכן נתגלגלו שם כל הרוחות דור המבול אלו שעליהם נאמר כל הבן הילוד, דור הפלגה אלו שעליהם נאמר ותוכן לבנים תתנו, עד שיצא כל הכסף צרוף ונקי מכל סיג שש מאות אלף כמנין העולה מו' קצוות על ידי התכללות הדברים מי' לי' עד ס' ריבוא, ומן הראוי להם שלא לקבל עוד גרים, מפני שכבר נתקבצו כל נצוצות הקדושה מבין הקליפות, ועל זה נאמר "ראה ויתר גוים", ופירשו ז"ל, כשעמדו ישראל וראו התיר להם ז' מצות כי כבר לא היו נצוצות כמו שלא יהיו בזמן המשיח, שאינו בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף. ועל ידי קבלת ערב רב וחטא עגל חזר הדבר לקלקולו והוצרכו לשאר גליות ולבא בתוך כור כימי צאתם מארץ מצרים... (מסכת פסחים ד"ה וז"ל הזוהר פרשת אמור)
ועתה באתי להודיע מה שכתב האר"י ז"ל... כי הודעתיך שאותם ק"ל שנה שהיו ישראל במצרים קודם לידת משה רבינו ע"ה היו להביא להציל אותם ניצוצות של קרי של אדם הראשון, ולכן נדונו בעבודה קשה לצרפם וללבנם... וזהו סוד וגם ערב רב עלה אתם, כי אלו היו סוד הערב שנתערבו ניצוצות הקדושה אלו במצרים, ולפיכך רצה משה להעלותם, אך הקב"ה ראה שהנה עדיין לא היו מתוקנים וראויים ולא היה רוצה להוציאם עדיין, ואמנם ב' מינים היו ואלו נקראו ערב רב, ויש שנקראים ערב קטן כנזכר בזוהר פרשת כי תצא, כי בסוד בין הערבים ואלו הם ערב רב שיצאו מסוד הדעת העליון הנקרא רב, לא מצד היסוד הנקרא קטן, ולכן ערב רב בגימטריא דעת, ואלו שחטאו וקצצו למעלה בסוד עם קשה עורף בפרשת עקב. (תורה שבכתב בא)
והקרוב אלי לומר בזה, שהערב רב שנתגיירו ויצאו מעצמם ממצרים קרא הכתוב צבאות ה', כי חביבים הגרים לפני הקב"ה. ואף על פי שאינן בכלל בני ישראל, מכל מקום צבאות ה' הם גם כן... ואמר בשניהם "ויהי בעצם היום הזה", כי בערב רב הוצרך לומר כן שיצאו לעין כל ולא יראו מן פרעה מלכם... (שמות יג נא)
הפירוש השני הוא כשנדקדק מהו שנאמר ויסעו מרעמסס ולא הזכיר בני ישראל, ואחר כך חזר ואמר "ויסעו בני ישראל מרעמסס"... ודאי שהערב רב הלכו בלילה דרך בריחה, ועליהם נאמר "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" וזה לא יצדק על ישראל שהרי הלכו ביד רמה, אלא ודאי שעל הערב הוגד לו שנקרא בשם עם... (במדבר לג ב)
ויהי בשלח פרעה - ...או הצער שנגרם על ידי העם, הערב רב ששלח פרעה אתם להחזירם למצרים, וזה "כי קרוב הוא", מקרוב באו לקדושה ויקלקלו את ישראל. (שמות יג יז)
למה ה' - על פי דבריהם ז"ל שערב רב לבד עשו את העגל, והוא אומרו "שחת עמך", והיתה ההקפדה על כל ישראל שלא מיחו, וכפי זה כונת משה באומרו למה טענה הנשמעת... והגם שיש להם דין ומשפט, עם כל זה לא לחרות אפו בהם, וממוצא דבר אתה יודע כי הסכים על השמדת ערב רב שיצאו מעצמם, ונראה כי כל ערב רב שהיו אז מתו, שאפילו פטרון שקבלם הסכים על כלייתם, וגם אין לו פנים לבקש רחמים עליהם, גם אין להם זכות אבות... (שם לב יא)
...וגם האומרים האלה לא היו מבני ישראל, דאם כן היו אומרים אלה אלהינו, אבל אמרו אלה אלהיך ישראל, מבואר שהם זולת בני ישראל כי אם ערב רב אשר עלה אתם מארץ מצרים, הם נקהלו על אהרן והם עשוהו, לכן לא התאמץ אהרן כל כך למחות בידם ולמסור את נפשו, כי אלה בני נח הם, ואף שמוזהרים על ע"א אינם מוזהרים על השיתוף, ובעשית פסל אין איסור כי אם להיותו נעבד... (שמות לב א)
לשמצה בקמיהם - ...משמע קמים אשר בתוכם, היה ביניהם מיעוט אנשים אולי אותו ההמון שעליו נאמר "וגם ערב רב עלה אתם", אנשים אשר אך בקושי נשאו את עול התורה, הללו ראו בכל דרישה מדרישות התורה הגבלת חופש התנהגותם האישית, והם העדיפו את הפקרות החיים האליליים, הם היו מעולם "קמים", על ה' ועל תורתו... (שמות לב כה)
בפסוק דבר נא באזני העם וגו'... וגם ערב רב עלו הוא התערובות שהיה מעורב במצרים הארות רבות מהקדושה, ועל זה רמז הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה אעלך גם עלה, וזהו הרכוש הגדול... ולכן הוצרכו בני ישראל להוריד עצמם להתקרב אל הגשמיות כדי לקבל ההארות ממצרים, וזה ענין שאלת הכלים ממצרים, והכל היה לקיים ההבטחה לאברהם אבינו ע"ה ראשון לגרים שהיה כל רצונו לקרב כל הברואים אליו ית', הבטיחו השי"ת כי בהיות שבני ישראל יתרוממו עם כל זה יעלו שאר הניצוצות גם כן על ידם, ובאמת מצינו שבאו אחר כך לחטא על ידי הערב רב הנ"ל, כמו שכתוב "ודי זהב", שהוא רמז על הנ"ל, על ידי שבאו ההארות ממקום טמא היה צריך עבודה גדולה לתקן אותם ולצרפם צירוף אחר צירוף, אכן ודאי יתוקן הכל בעזר השי"ת עד גאולה העתידה... (שמות בא תרמ"ג)
והנה בליקוטי התורה להאריז"ל כי אלו שהעביר יוסף לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו, הם אותם שמל וטלטלם לצרפם וללבנם, ואלו הם הערב רב וכו'... ואף שנתגיירו מכל מקום יצדק מה שאמרו ז"ל (יבמות מ"ז) קשים גרים לישראל כספחת, שכל הצרות שעברו על ישראל בצירוף חטא העגל ועד סוף הגלות המרה הזאת עד קץ הימין מנייהו הוא, כמבואר בזוהר הקדש, ועל כן נחשב ליוסף לחטא...
ויש לומר עוד, שאף אחר שנספח אליהם הערב רב, אם לא היו נמולים לא היו מתאחדים לגמרי בקהלת יעקב, ועל כן אף אם היו עוברים עם ישראל באש או במים כמו לעתיד לבא, שהאש לא היתה שורפת והמים לא היו מטביעים, בודאי לא הגיע זה אלא לישראל לבד, שלהם באה ההבטחה ולא לערלים אלו שאינם מתאחדים בכלל ישראל, והם היו נשרפים או נטבעים, ובודאי היתה אוכלת אותם האש הגדולה בסיני, והיינו ניצולים מחטא העגל ומכל הצרות שעברו עלינו. והשבטים שהיו רואין זה ברוח קדשם כתוב בהם (ב"ר פ"ד) למה וישנאו אותו, בשביל שיקרע הים לפניהם... הם נתרצו יותר לסבול כהנה וכהנה כדי ליפטר מצרת הערב רב, ויוסף חשש שמא חס ושלום לא יהיה בכח ישראל להחזיק מעמד ויאבדו בענים חס ושלום...
ולפי האמור אתיא פרשתנו על נכון, לפי פירוש האריז"ל שרק בשביל העם שהם הערב רב לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שהם בלתי מאמינים, על כן פן ינחמו בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ועל כן הוצרכו לקריעת ים סוף לקנות אמונה, אבל מבלעדי ערב רב שום דבר טבע לא היה עומד בפניהם, וממילא מובן שלא היו צריכין לקנות אמונה על ידי נס קריעת הים... (בשלח תרע"ז)
ולפי האמור יעלה בידינו טעם נכון על מה שקבל משה רבינו ע"ה את הערב רב, שלא היה רצון הקב"ה בכך, ומכל מקום לא נאמר לו מפי הגבורה שלא יקבלום, וגם אחר שהיו לישראל כספחת בעור, וכמה וכמה צרות סבלנו מהם, ובזוהר הקדש שכל הצרות שבאחרית הימים מהם הן, למה לא הרגיש משה רבינו ע"ה שיותר טוב שלא יקבלום, ולפי דרכנו יש לומר היות דישראל אחר מתן תורה היו כמלאכים וגם גופם היה מזוכך מאד, עד שאז לא היתה לאומות העולם שום השתוות לישראל, ולא היה אפשר שתהיה להם שייכות לישראל, שיתמשכו אל הקדושה, על כן היתה עצת משה רע"ה שטוב לקבל הערב רב שיהיו אמצעים בין ישראל לאומות העולם, שהערב רב לא פסקה זוהמתן, ומכל מקום היה להם קצת ענין ישראל, ובאמצעותם יהיה מקום לאומות העולם להתקרב. ובאמת היתה זו עצה נכונה ראויה למשה רע"ה, שעל ידי זה שיכנעו כל באי עולם לקדושה יהיה גמר התיקון, אך לא היה רצונו של הקב"ה בכך, כי הכל גלוי וידוע לפניו שישראל לא ישארו באותה מעלה ויחזור הרע להתפשט בעולם, וישראל יחזרו להתגשם, ואז שוב יהיה לאומות העולם להתקרב באמצעות ישראל לבד... (תרומה תרע"ז)
והנה בספר פנים מאירות פירש מאמר הכתוב במתאוים "וישובו ויבכו גם בני ישראל וגו' ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע", היינו שמחשבות הערב רב שהתאוו לבשר שבו ונפלו על בני ישראל ופגמו אותם, וזהו "ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע", שנתירא שלא יפגמו גם אותו. ויש להבין כי הערב רב בודאי גם עד הנה היתה מחשבתם לא מטוהרה, ולמה לא פגמו את בני ישראל במחשבתם עד הנה... ועל כן עד אז דכתיב במתן תורה "בעבור תהיה יראתו על פניכם", על כן לא היו מחשבות הערב רב נופלות עליהם, אך אחר החטא של תבערה שהיה מיעוט ביראה, על כן נפלו עליהם מחשבות הערב רב ופגמו אותם, והנה משה שהיה ענו מאד וכל היראה שהיתה לו לא חשב אותה מספיקה, נתירא שלא יפגמו גם אותו. (בהעלותך תרע"ה)
...ולכך אמרו ז"ל רובן של ערב רב בשבט שמעון, כי אז"ל רובן של כ"ד אלף דשיטים משבט שמעון... ולכך קבלת הערב רב היה על ידי משה רע"ה משבט לוי, והם נטעו בתוך שבט שמעון כי מצד ב' שבטים אלו נמשך קבלת הגרים בישראל על ידי דבריהם לאנשי שכם... (חלק ג דובר צדק עמוד פ)
...והוא על פי מה שאמרו ברעיא מהימנא בגין דערב רב אינון שאור שבעיסה דאינון דבקין בישראל כשאור בעיסה. והיינו דערב רב הוא מה שקבל משה רע"ה, והשי"ת אמר שלא לערב בהם ערב רב, כמו שאמרו במדרש (תשא מ"ב) העם אין כתיב אלא עמך, והיינו שהם נתגיירו אז רק משראו גדולת ישראל, ומכל מקום כיון שקבלם משה בדיעבד הוי גרים, ואותם הערב רב הם השאור שבעיסה, ומהם יברר השי"ת ויפרוש אותם מישראל לגמרי ויצאו מכלל קדושת מחנה ישראל, ויכול להיות שימצא בהם מי שהיה מכוין לשם שמים ויושאר באמת, וזהו מה שכתב בזוהר הקדש, אימתי כשאין ברוחו רמיה, שאינו מאותן הערב רב שהם באמת השאור שבעיסה, כי רמיה הוא חלקו של עשו... (פריצדיק נשא א)