ערום   ערמה

(ראה גם: חכמה, מזמה)

תלמוד בבלי:

מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה... (ברכות יז א)

דאמר רב הושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. (שם לא א)

בעי אביי אשה מהו שתערים ותפרוף על האגוז להוציא לבנה קטן בשבת, תיבעי למאן דאמר מערימין, תיבעי למאן דאמר אין מערימין (בדלקה)... (שם סה ב, וראה שם עוד)

...אמר רב יהודה אמר רב טלית שאחז בה האור מצד אחד נותנים עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה... תנא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה, לייט עלה רב... (שם קכ א, וראה שם עוד)

א"ר מאי דכתיב כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, כל ערום יעשה בדעת זה דוד, דכתיב ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה, כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה... (מגילה יב ב)

מאי טעמא דרבי אליעזר, דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמה ערמומית. ורבנין האי אני חכמה מאי עבדי ליה, מיבעי ליה לכדרבי יוסי בר חנינא, דא"ר יוסי בר' חנינא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן, שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה. (סוטה כא ב)

היכי דמי רשע ערום, אמר רבי יוחנן זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו. ר' אבהו אומר זה הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז... רבי אסי אמר רבי יוחנן זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטין... (שם)

...אזל רבי מאזיה וטופריה (הצמיחם לאות תשובה), סבר רב נחמן לאכשוריה, אמר ליה רבא דילמא איערומי קא מערים... (סנהדרין כה א)

אמר רב כהנא משום רבי עקיבא אין לך עני בישראל אלא רשע ערום והמשהא בתו בוגרת... (שם עו א)

...דכתיב ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו, מנא ידע, דלמא איערומא מיערמא, יצאת בת קול ואמרה היא אמו. (מכות כג ב)

...והכתיב אדם ובהמה תושיע ה', ואמר רב יהודה אמר רב אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה... (חולין ה ב)

אמר רב שמואל בר רב יצחק מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו נכנסת בו ערמומית תחלה. (נדה מה ב)

תלמוד ירושלמי:

ר' יהושע אומר יעלה את הראשון על מנת לשחוט ולא ישחוט, ויערים ויעלה את השני אף על פי שלא חישב לשחוט אחד מהן מותר. ר' בון בר חייה בעי מחלפה שיטתיה דר' ליעזר, תמן הוא אמר מותר להערים, והכא הוא אמר אסור להערים... מחלפה שיטתיה דרבי יושוע, תמן הוא אמר אסור להערים והכא הוא אמר מותר להערים... א"ר יוסה בי רבי בון הכא כדי לחוס על ניכסיהן של ישראל... (ביצה יד ב)

מדרש רבה:

והנחש היה ערום, כתיב (קהלת א') כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, על ידי שאדם מרבה עליו חכמה הוא מרבה עליו כעס, ועל ידי שהוא מוסיף דעת הוא מוסיף עליו מכאוב... תנא בשם ר' מאיר לפי גדולתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל. (בראשית יט א)

איש מצרי, גבר ערום, ומה הוות ערמותיה, אמר בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני, אין זה עבד... (שם פו ד)

א"ר אלעזר בר"ש ערומין היו המצריים, לפיכך הוא מושלן כשועלים, מה שועל זה מביט לאחוריו, כך היו המצריים מביטין לאחוריהן, והיו אומרים במה נדונם, נדונם באש, והלא כבר נאמר כי באש ה' נשפט... (שיר ב לג)

מסכת כלה רבתי:

והתניא לא בשמים היא, לא תמצא תורה במי שמגביהים דעתם, ולא מעבר לים היא, לא תמצא בסוחרים ובתגרין וספנין. הנהו תורה לא משתכחא בהו, ערמה ודאי משתכחא. (פרק ח)

תנא דבי אליהו רבא:

מכאן אמרו לעולם ינהג אדם בעצמו י"ח מדות, יהא אדם עניו בביתו, חסיד בישיבה, ערום ביראה... (פרק יג)

ילקוט שמעוני:

לתת לפתאים ערמה, אמר שלמה אני הייתי פתי ונתן בי הקב"ה ערמה, נער הייתי ונתן בי הקב"ה מזמה. דבר אחר לתת לפתאים ערמה, מן כמה שנים ולהלן צריך אדם להיות בו ערמה, מבן עשרים שנה. (משלי פרק א, תתקכט)

תרגום יונתן:

ויהיו שניהם ערומים - חכימין. (בראשית ב כה)

אבן עזרא:

ערמה - שיערימו להסיר פתיותם. (משלי ח ה)

אני חכמה שכנתי ערמה - שהערמה צריכה לחכמה, או אני יודעת כל ערמה ומזימה. (שם שם יב)

רד"ק:

והנחש היה ערום - אשר הוא ענין בחכמה הוא בשורוק, ואשר ענין ערום בחולם, וכן הרבוי אשר לשון חכמה המ"ם רפה, ואשר לשון ערום בדגש, ורוצה לומר שהיה חכם וערום בכח הדמיון אשר לבהמה, כמו שאמרו על השועל שהוא ערום ובעל תחבולות. (בראשית ג א)

מאירי:

ערמה - הפתי מאמין לכל אחד והוזה הזיות, היפוכו הערמה אינו מאמין עד שיבחון ומשתדל אף להבין ולהתחכם לקיימות. (משלי א ד)

שכנתי ערמה - נאמר על תחבולות רמאות והמתנכל להרע, כמו "ויעשו גם המה בערמה" (יהושע ט'), ועל החכמה וההתחכמות. (שם ח יב)

רלב"ג:

ערמה - פלפול. (משלי א ד)

ערמה - אולי התבוננות במלאכת ההגיון, כי תיישר לדרכו השתדלות ועיון. (שם ח ה)

מצודת דוד:

שכנתי ערמה - אי אפשר להערים להנצל מיצר הרע המסית זולת בחכמת התורה. (משלי ח יב)

הגר"א:

לפתאים ערמה - כי סוג חכמה נחלק לכמה מינים פרטיים, ומהם חכם וערום, וחכם היינו מי שלמד וקבל ויודע הרבה. וערום הוא היודע לפתות ולומר דברים טובים ומתוקים ואון טמון בלבו, וכן המכיר ומבין את זה נקרא גם כן ערום. וזהו "לתת לפתאים", למי שהוא קל להתפתות מחמת שהוא תם ואינו יודע ערמומיות, ועל ידי זה יהיה ערום כמו שנאמר "אני חכמה שכנתי ערמה", ויבין פיתויו של יצר הרע. (שם א ד)

הכתב והקבלה:

ויתנכלו אותו - ויש שלשה מיני ערמה ונכילות, הא' הוא גנאי באמת כשהיה תכלית בקשת הערמה להרע אל הזולת. הב' ערמה לשבח, והוא כשיהיה תכלית הערמה להסתיר הענין כדי שלא יתנזק מאחרים, הג' ערמה משותפת בשבח וגנאי, והוא כשהנגלה מן המעשה נראה גנות והנסתר במחשבת העושה היא לשבח, על דרך משל מערים אדם ואוכל, הנה האכילה בלתי מעושר היא פעולה הנגלית והנראית גנות בעברו על מצות ה', אמנם הנסתר בפעולה זו והוא ההכנסה דרך גגין וחצרות הוא שבחו, כי בדבר זה אין בפעולת האכילה שום איסור. ומזה המין אמרו הוי ערום ביראה, שמסתתר במעשיו ובענינים הנוגעים בעבודת ה', באופן שהנגלה ממעשיו איננו משובח בערך הסתתרו במחשבתו הרצוי... (בראשית לז יח)

מלבי"ם:

שכנתי ערמה - הוא הכח שבנפש לשקל כל דבר טרם העשותו, כמו שכתוב כל ערום יעשה בדעת, והפוכו הפתי, ואם הערמה אצל החכמה הוא לטוב. (שם ח יב)

ערום מציין מי שיש בו כח הערמה לשקול כל דבר טרם עשותו, והערום הוא הפך הפתי, כי הגם שהערום אינו חכם ולא קבל חוקי החכמה מפי חכמים לידע שביליהם, בכל זאת אינו פתי שיתפתה לכל דבר, כי נכנס בו ערמומית, ושכלו מכיר להבחין בין טוב לרע ובין אמת ושקר, והערמומית תלמדהו להבין דרכו ולא יאמין לכל דבר.

שם ערמה מציין הכח אשר בנפש האדם לשקול כל דבר טרם העשותו, והערמה הוא הפך הפתיות, שהפתי הוא מאמין לכל דבר ואין בו ערמומיות לחשוב ולעיין לשקול דבריו ותהליכותיו, והחכמה נותנת לפתאים ערמה, ותלמדהו להבחין דרכיו שלא יהיה כיונה פותה לכל דבר. ויען שלפעמים ישתמש האדם בערמה לרעה ויערים לרע, לזה אמר "אני חכמה שכנתי ערמה", שמי שאסף בקרבו חוקי החכמה ישתמש בערמתו על פי החכמה להתיעץ עם נפשו שיהיו מעשיו כפי חוקי החכמה, ולזה החכמה שוכנת אצל הערמה, כי הערמה בלא חכמה תהיה לרוב לרע, והחכמה תלמדנו לחשוב ולערום כפי החכמה וחוקיה לטוב לו ולנפשו. (הכרמל)

רש"ר הירש:

לישועתך קיויתי ה' - יעקב רואה את דן והנה הוא נאלץ להעזר בערמומיות. אולי הוא נזכר בזמן בו הוא עמד במצב דומה מול לבן, עתה הוא מקוה לישועת ה', שכדרך שעלה בידיו להשאר איש תם בתוך נסיון הערמה, ולשמור על אופיו הישר והצדיק, כן יעלה גם בידי בניו, שלא יעשו את הערמה לקו יסוד של אופים, גם בהיותם נאלצים לאחוז בנשק הערמה תחת לחץ ומלחמה. (בראשית מט יח)

שם משמואל:

ונראה שענין זה להשתמש בערמומיות שהיו כלי מלחמתו של הנחש הקדמוני ולהכניסה להקדושה לא היה ראוי לזה אלא יעקב איש האמת, שהיה משומר משום שמץ דבר שקר, והיה כולו לשמא דקב"ה בלי שום תערובת צורך ותועלת עצמית כלל, וכך היה שתחילה לא רצה לקבל עליו... והנראה שכח זה הוריש יעקב אבינו ע"ה לבניו שיהיה בכחם ליטול את היצר הרע לעבודת אלקים, בכל לבבך בשני יצריך, ומדה זו נוהגת בישראל עד שיהפך הכל לקדושה ויהיה התיקון הכללי. (תולדות תרפ"א)

פרי צדיק:

...ואחר כך כשנכנס דברי תורה באדם נכנס ערמומיא, שהוא הפך התמימות, וכן יעקב אבינו איש תם, מקודם שהיה עדיין במדריגת יעקב, ואחר כך כשלמד בבית המדרש של שם ועבר והגיע למדריגת תלמיד חכם היה אחיו של לבן ברמאות, ולבן הוא מקור הרמאות, רק שאצלו הוא הפסולת, והטוב שבו שהוא הדברי תורה לקטו לאה ורחל אשר בנו שתיהן את בית ישראל, וממנו הציל יעקב ס' רבוא עדרי צאן, כדרז"ל בב"ר שהם ס' רבוא נפשות כלליות מישראל, שהם שורש אותיות התורה כנודע, והוא הנקרא ערמה ולא רמאות... אצל זה הוא רמאות ונכשל בו, ואצל זה הוא ערמה וחכמה. וכן אמרין בסוטה איזהו רשע ערום זה המשיא עצה וכו' שרשע על ידי הערמה, ואיתא בברכות ערום ביראה, שהוא על ידי התורה, והיינו כמו שכתוב באבות, אם אין חכמה אין יראה, שיראה של פתיות אינה כלום, רק היוצאה מתוך ערמה וחכמה ועם כל זה מתיירא הוא יראת האמת. ופתאים וערמה הם מדריגת נעשה ונשמע, שהנשמע הוא מה שהשי"ת נותן לתמימי דרך במעשה... (שמות ליקוטים)