ערירי

(ראה גם: אבן-בן, בנים, כרת, עונש)

תלמוד בבלי:

דרבא רמי כתיב ערירים יהיו, וכתיב ערירים ימותו, הא כיצד, יש לו בנים קוברן, אין לו בנים הולך ערירי... (יבמות נה א)

תלמוד ירושלמי:

...הכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא, אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי, דמר רבי יודן כל ההן דכתיב ערירים יהיו הויין בלא בנים, ערירים ימותו קוברין את בניהן. (שבת מה ב)

רש"י:

הולך ערירי - מנחם בן סרוק פירשו לשון יורש, וחבר לו ער ועונה, ערירי בלא יורש, כאשר תאמר (איוב ל"א) ובכל תבואתי תשרש, כך לשון ערירי חסר בנים. ולי נראה ער ועונה מגזרת (שיר ה') "ולבי ער", וערירי לשון חורבן, וכן (תהלים קל"ז) "ערו ערו עד היסוד". (בראשית טו ב)

ערירים - כתרגומו בלא ולד, יש לו בנים קוברן, אין לו בנים מת בלא בנים, לכך שנה בשני מקראות אלו ערירים ימותו, ערירים יהיו... (ויקרא כ כ)

רשב"ם:

ערירים ימותו - לא יניחוהו מהשמים להחיות להוליד בנים. (שם)

רש"ר הירש:

ערירים - לרש"י שבת כ"ה א' כל כרת גם כן ערירי, להבדילו ממיתה בידי שמים, לריב"א בתוספות שם ערירי רק במקום שנאמר ערירי ולא בכל כרת. אמ"ו מו"ה יעקב אטלינגר בערוך לנר יבמות ב' א' מתרץ הקושיות על רש"י, כל חייבי כריתות נדונים בערירי, אלא שדין זה יכול להתקיים גם לאחר מותם, ואילו במקום שנאמר ערירי בכתוב מתקיים דין זה בחייהם... (שם וראה שם עוד)

העמק דבר:

ערירים ימותו - ובמקרא דבסמוך כתיב ערירים יהיו, וידוע ההפרש בין שתי הלשונות, אבל בזה התלמודים מחולקים, בבבלי שם מפרש דחדא יליף מחבירו, ומשניהם למדנו על כל חייבי כריתות שבתורה שהם בערירי בשני האופנים, והוא דעת רש"י בכתובות ל' ובכל מקום. אבל בירושלמי שבת פרק כ"ג וביבמות איתא דבמקום דכתיב ערירים ימותו משמעו שימותו בניהם הנולדים, ובמקום דכתיב ערירים יהיו משמע שלא יולידו, ואין למדין זה מזה ומכל שכן שאין כל עריות ושאר חייבי כריתות למדים מהם, וזהו כעין שיטת התוספות ריש יבמות, אלא שהם ז"ל סבירא להו דכל עריות ודאי בכלל ערירי, וכן כתב הרמב"ן לעיל י"ח כ"ט, ולדברינו בשם הירושלמי אינו כן. (שם)