(ראה גם: מילה)
וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, את בריתי הפר. (בראשית יז יד)
ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות את הדבר הזה לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה, כי חרפה היא לנו. (שם לד יד)
אבל ממאור הקדוש שמענו עליה סודי סודות כשהערלה שורה על ברית הקדוש לטמא את המקדש, (דהיינו העטרה שה"ס המלכות), אז מקדש ההוא מתעכב מלגלות סוד אות ברית, (דהיינו אורות חסדים המגולים בהארת חכמה), מתוך הערלה, וכשנגה הזה נכנס בפנים ומפריד בין הערלה ובין המקדש, אז נקרא חשמל, (שפירושו) חש ונתגלה... (ויקהל קסט)
דרגה הששית (שהיא יסוד דס"א) היא נקראת ערלה, משום שיונקת מצד זה, וזה הוא בסוד נחש בריח, (שהוא הזכר), וזה מניק לנחש עקלתון ההוא, (שהוא הנקבה שלו), וכל מדרגות האחרות הנאחזות בצד הזה, נקראו גוהרקי דערלה, (דהיינו בוסר של ערלה), והכל הולך בסוד אחד. (פקודי תסט)
תא חזי, בזמן שהאדם נמול לשמונת ימים, וכבר שרתה עליו השבת (שבתוך שמונה ימים), שהיא מלכות הקדושה, ערלה זו שחותכים ומשליכים אותה לחוץ, רואה אותה אז הסטרא אחרא, שהיא חלקו מקרבן הזה, אז נשבר הס"א ואינו יכול לשלוט ולקטרג עליו, ונעשה מליץ טוב על ישראל לפני הקב"ה. (שם תרצא)
ותחת אלו הרוחות עומדים כל אלו הנקראים ערלה, זמורי ערלה, ענפי ערלה, ולמעלה מהם ממונה אחד שנקרא גז"ר דיני"א, וזהו עומד על כל אלו שאינם שומרים שני ערלה של אילנות, ועל כל אלו המעכבים אות ברית מילה מבניהם, שעל זה רצה הנחש להרוג בנו של משה, עד שצפורה מלה אותו, שכתוב ותקח צפורה צור ותכרות ערלת בנה. (שם תתקא)
...כי בזמן ההוא שמתאספים העם הקדוש להעביר ערלה ההיא מפני הברית, הקב"ה אוסף כל הפמליא שלו, ומתגלה להעביר ודאי אותו הערלה למעלה מפני אות ברית קודש, (שהוא היסוד), כי כל המעשים שישראל עושים למטה מעוררים מעשה למעלה, ועל כן בזמן ההוא נדחית ערלה ההיא, (שהיא נחש הטמא), מכל העם הקדוש למעלה, ולערלה ההיא מתקנים כלי אחד עם עפר, להשרות ערלה ההיא בתוכו, בסוד שכתוב, ונחש עפר לחמו, ועפר תאכל כל ימי חייך.
מכאן (נשמע) שאין אדם צריך לנהוג בזיון במקום ההוא (דהיינו בערלה), אף על פי שמעבירים אותה מפני הברית, ומקומו, אחר שנעבר מברית הזה הוא בעפר, שהרי אחר שנחש ההוא נעבר מפני אדם, נתן הקב"ה משכנו בעפר, שכתוב, ועפר תאכל כל ימי חייך, וכיון שהקב"ה כשהעביר אותו מפני אדם שם משכנו בעפר והתקין אותו, כך באותו אופן ממש, כשאנו מעבירים את הערלה אנו צריכים לתקן בשבילו עפר, שיהיה בו משכנו. (תזריע לג)
מניין למילה שבאותו מקום, נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו, מה להלן דבר שעושה פרי, אף כאן דבר שעושה פרי, אימא לבו, דכתיב ומלתם את ערלת לבבכם, אימא אזנו דכתיב הנה ערלה אזנם, דנין ערלתו תמה מערלתו תמה, ואין דנין ערלתו תמה מעלת שאינה תמה... כתנאי מניין למילה שבאותו מקום, נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו, מה להלן דבר שעושה פרי, אף כאן דבר שעושה פרי, דברי ר' יאשיה, ר' נתן אומר אינו צריך, הרי הוא אומר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, מקום שניכר בין זכרות לנקבות. (שבת קח א)
...בית שמאי אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר... (פסחים סב א)
ר' יוחנן בשם ר' בניי ישראל ערל מזין עליו, שכן מצאנו שקיבלו אבותינו במדבר הזייה ערלים... אמר רבי אבון מכל מקום לא מנו להזייה ערלים, ר' לעזר בשם ר' חנינה מעשה בכהן ערל שהיזה והוכשרו הזיותיו, (וכל שכן שמקבל הזיה). (שם סג א)
דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצר הרע... משה קראו ערל, שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם. (סוכה נב א)
תנא הערל והטמא פטורין מן הראיה... הא מני רבי עקיבא היא דמרבי לערל כטמא, דתניא ר' עקיבא אומר איש איש לרבות את הערל. (חגיגה ד ב)
הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה... איש איש לרבות את הערל או איש איש לרבות את האונן... אמר לו מאחר שכתוב אחד מרבה ואחד ממעט מרבה אני את הערל שהוא מחוסר מעשה מגופו, ומוציא את האונן שאינו מחוסר מעשה בגופו... (יבמות מג א, וראה שם עוד)
הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה... תניא א"ר אלעזר מנין לערל שאין אוכל בתרומה, נאמר תושב ושכיר בפסח, ונאמר תושב ושכיר בתרומה, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו, אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו. רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר איש איש, לרבות הערל... (שם ע א, וראה שם עוד)
ואצטריך למכתב ערל ואיצטריך למכתב כל בן נכר, דאי כתב רחמנא ערל משום דמאיס, אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא, ואי כתב רחמנא כל בן נכר משום דאין לבו לשמים אבל ערל דלבו לשמים אימא לא... (שם עא א)
קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים, שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים, שאין הערלה קרוייה אלא לשם עובדי כוכבים, שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב... רבי אלעזר בן עזריה אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים, שנאמר כי כל הגוים ערלים... (נדרים לא ב, וראה עוד ערך מילה)
...אבל ערל ואונן ויושב (שעבד במקדש) אינן במיתה אלא באזהרה... אמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי. (סנהדרין פג א)
וכן מצאנו שלא נתחתם גזר דינם של אומות העולם אלא על הערלה בלבד, שנאמר כי כולם ערלים נופלים בחרב, ואומר כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב. (נדרים פרק ב)
רבי נחמיה אומר היכן מצינו שנקראת ערלה חרפה, מן הכא, כי חרפה היא וגו'. (בראשית פ ז)
רב הונא בר קפרא אמר, ישב אברהם אבינו ודרש, נאמר ערלה באילן ונאמר ערלה באדם, מה ערלה שנאמר באילן מקום שהוא עושה פירות, אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פירות. (ויקרא כה ו)
ר"ע אומר ד' ערלות הן נאמר ערלה באוזן, הנה ערלה אזנם, ערלה בפה, שנאמר ואני ערל שפתים, נאמרה בלב, שנאמר וכל בית ישראל ערלי לב, וכתיב התהלך לפני והיה תמים מהיכן יומל, אם ימול מן האוזן עדיין אינו תמים... הוה אומר זו ערלת הגוף. (שם)
חמש ערלות הן, ארבע באדם ואחד באילן, ערלת האוזן כתיב בהן (ירמיה י') הנה ערלה אזנם, ערלת הלב דכתיב (דברים י') ומלתם את ערלת לבבכם, ערלת לשון, דכתיב (שמות ו') ערל שפתים. ערלת בשר דכתיב ומלתם את בשר ערלתכם, אם אמול אחד מאלו נמצאתי חסר מאברי... (לך טז)
...וכן יחזקאל ראה את הערלים יורדים בה, שנאמר (יחזקאל ל"ב) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גוים אדירים אל ארץ תחתיות... רדה והשכבה את ערלים וגו'. וכן ישעיה אומר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה'), למי שאין בו חק ברית מילה... (שם כ, וראה שם עוד)
בראשית, ברית א"ש, א"ר אלעזר אבא רזא דברית אמאי שוי ערלה במנה דעפרא, אמר ליה ברי יומא חד שאלינהו לאליהו ואמינא ליה ערלה אמאי תקנתיה בעפרא, אמר לי ערלה ודאי בת זוגיה דנחש הקדמוני דגרם מיתה לאדם ולכל בריין, ובגינה מאנא, וההוא עפרא מזונא דההוא דאתמר עלייהו ונחש עפר לחמו. (בראשית)
א"ר אליעזר אבא רזא דברית אמאי שוי עורלא במאני דעפרא, אמר ליה ברי יומא חדא שאילנא לאליהו ואמינא ליה עורלא אמאי תקינו ליה בעפרא. אמר לי עורלא ודאי זוגא דנחש הקדמוני דגרם מיתה לאדם ולכל בריין, ובגינה מתקנין מאנא, וההוא עפרא מזוני להאי דאתמר ביה ונחש עפר לחמו. ובדא אתפרש מבר נש ועליה אתאמר לא תנאף, לא תייהב לה אתר דאתהני מיניה אלא דיהיב ליה מזוני לבר, ובגין דא פליג לא ת"ן א"ף, לא תיהב ליה אתר פריעה דנוקבא דסמא"ל אושיד דמא, עליה אתמר לא תרצח בליביה צריך למיהב דמא לדא עפרא ולדא דמא לקיימא בהון אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים וכולם לבר, ובדא שיזיב מנהון מחבוט הקבר מחרבא דמלאך המות האי אינון לחייבא, אבל לבינונים האי דמא אתחשיב ליה דמא דקורבנא והאי עפרא אתחשיב ליה אפרא דמדבחא, הדא הוא דכתיב "ואם מזבח אדמה תעשה לי", ואתמר בהון "לא תבנה אתהן גזית", דין דלא תעשה לך פסל... (יתרו)
ערלי לב - רשיעי לבא. (יחזקאל מד ז)
ומלתם את ערלת לבבכם - ית טפשות לבכון. (דברים י טז)
חרפה היא לנו - שמץ פסול הוא אצלנו, הבא לחרף חברו היה אומר לו ערל אתה או בן ערל. (בראשית לד יד)
ערל שפתים - אטום שפתים, וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום, ערלה אזנם (ירמיה ו') אטומה משמוע, (שם ט') ערלי לב, אטומים מלהבין, ערלת בשר שהגיד אטום ומכוסה בה... (שמות ו יב)
וכל ערל לא יאכל בו - להביא את שמתו אחיו מחמת מילה, שאינו מומר לערלות ואינו נלמד מ"בן נכר" לא יאכל בו. (שם יב מח)
בני נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, והם ערלי לב. וערלי בשר - כהן שמתו אחיו מחמת מילה. (יחזקאל מד ז)
אשר לו ערלה - ערלת בשר, וטעמו דבר שיכבד, וכן ערל שפתים, כי ערלה אזנם, בעבור הנוסף... (בראשית לד יד)
ומלתם את ערלת לבבכם - להתרחק מהתאוות העבות והכבדות כערלה, גם יתכן להיות פירושו לטהר הלב עד שיבין האמת. (דברים י טז)
וערל זכר - ...ולדעתי הדבר מפורש בכתוב, כי לא אמר ונמלתם את ערלתכם, שיהיה הדבר בספק, וכן לא אמר ערלת בשרכם, כמו שיאמר ערלת לבבכם אבל אמר בשר ערלתכם, שתכרתו הבשר שהוא ערלה בכם, כלומר הבשר האטום בכם, ואין בגוף בשר אוטם וכוסה אבר שיכרת הבשר ההוא וישאר בלא ערלה זולתי בשר החופה את העטרה שהזכירו חכמים, וערל בשר כנוי... (בראשית יז יד)
תושב ושכיר - זה גר תושב, שכיר זה העכו"ם, ומה תלמוד לומר והלא ערלים הם, אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול, לשון רש"י. ולא ידעתי למה יכתוב הרב הדברים הנדחים בגמרא, שהרי הקשו על זה, והני מולין נינהו, והתנן הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם, שנאמר "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב", והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל. (שמות יב מה)
ומלתם את ערלת לבבכם - שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת, לא כאשר עשיתם עד היום שלא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע. (דברים י טז)
ומל ה' אלקיך את לבבך - זהו שאמרו בא לטהר מסייעין אותו, ומבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך, והוא יעזר לך... אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, והיא המילה הנזכרת כאן, כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב היא שלא יחמוד ולא יתאוה, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון... (שם ל ו)
הערל כטמא, ואם אכל מעשר שני לוקה מן התורה כדרך שלוקה על אכילת תרומה, שהתרומה קרויה קדש, ומעשר שני קרוי קדש. (מעשר שני ג ד)
הערל הרי הוא כבן נכר, שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר, לפיכך ערל שעבד חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד, אבל אינו חייב מיתה. (ביאת המקדש ו ח)
ישראל ערל שמל בערב הפסח שוחטין עליו אחר שמל, אבל גר שנתגייר ביום ארבעה עשר ומל וטבל אין שוחטין עליו, שאינו אוכל לערב, והרי הוא כפורש מן הקבר שצריך שבעה ימים ואחר כך יטהר... (קרבן פסח ו ז, וראה שם עוד)
ערל שאכל כזית מבשר הפסח לוקה, שנאמר בו "כל ערל לא יאכל בו"... (שם ט ח)
ומלתם את ערלת לבבכם - היא פחיתות המדות והיצירה, כי הערלה תוספת חסרון, וערל לב אין בו כח להבין המושכלות. (דברים י טז)
...והקב"ה הזמין לאותה צדקת שלא תתקרב בערלה, כיון שנמול והעביר ממנו הערלה הרומזת לכחות הטומאה אז יצא זרע קודש מחלציו, כי לא היה ראוי לצאת דרך הערלה, כי כל הכחות והטפות הנמשכות משם גם הרוח הנמשך בקרבם בא מרוח הטומאה הנקראת ערלה, המקום אשר משם פורחות רוחות רעות, לפיכך הגוים הם טמאים בחייהם, כאשר נבאר בגזרת הא-ל. (לך לך)
ובאמת הערלה הבשרית חרפה ומום באדם ופוסלת בכהונה כמום באברים, והיא כהמותרות באדם, ומוטל עליו לתקן עצמו מהם, כהטבור והצפרנים וכו'... ובזה נדחה מה שכתב המורה פרק מ"ט מחלק ג' שאין המילה להשלים חסרון היצירה כי אם להשלים חסרון המדות... (בראשית יז א שער יח)
...לר"ן הערלה נבראה כדי לתת מקום למצוה, לדעתי היא סימן שהמין האנושי רודף יותר אחר המותרות מכל בעלי החיים, תדע שאינם מזדווגים למעוברת ואינה מקבלת אותם... (בראשית יז ט)
...וכאשר בא אברהם נצטוה במילה. וידוע כי הערלה נקראת על שם כסוי ואטימה, וכל דבר נכסה ונבדל נקרא ערלה, וזהו בכל מקום שנאמר ערלת לב שאינו נכנס הדבר בלבו ונבדל ממנו, וכן ערלת אוזן כסוי אזן. וכל הדורות עד אברהם כל הדורות ההם היו תחת הטבע ולא היו נבדלים מן הטבע, עד שבא אברהם ובחר השי"ת בו, והוציא אותם מן הטבע עד שלא היה הטבע מבדיל בין השי"ת ובין הבריות, כי הטבע שהיא חמרית היא מבדלת בן השי"ת ובין הבריות, עד שבא אברהם, ואליו היה חבור עם השי"ת שבחר בו, שלא היה כאן הבדל ואטימה עוד בין השי"ת והאדם, ואז צוה להסיר הערלה היא האטימה, והמילה היא הברית והחבור... (תפארת ישראל פרק יט)
מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הרשעים, המאוס הזה מה שבעל הערלה הוא רחוק מן הצורה, ודבר זה התבאר במסכת שבת (קמ"ט ב') אצל נבוכדנצר שנמשכה ערלתו ג' מאות אמה, ומפני זה הערלה היא מאוסה, שכל דבר חמרי לגמרי והוא רחוק מן הצורה הוא מאוס, שאין כבוד בדבר החמרי, רק הכבוד הוא בצורה, והערלה דומה לקליפה שהיא סביב הפרי, וסותמת את הפרי, שזאת הקליפה אין עליה צורת הפרי בעצמו, וכך באדם הערלה שהיא כקליפה שלו מאוסה לגמרי מצד רחוק שלה מן הצורה.. (חידושי אגדות נדרים לא ב)
ועוד יש לך לדעת ולהבין כי האדם נברא ערל, ולמה נברא ערל, אבל דבר זה נמשך אחר ענין האדם, כי אדם הוא בכח ויוצא אל הפועל בענין זה נברא האדם, כי ראוי שיהיה הגוף והנפש שוים ודומים, וכמו שנברא בנפשו בכח ויוצא אל הפועל כך נברא בגופו בכח גם כן, וכל זמן שלא הוסרה הערלה נחשב שהוא אינו בפועל הנגלה, כי הערלה היא כסוי ואטימה לאדם... (שם)
ואמר הכרת תכרת... אבל המפר בריתו ויש לו ערלה הרי אין ראוי לחבור, כי הערלה היא ההבדל בין השי"ת ובין האדם, עד שאי אפשר לו החבור, שכך כל הערלה היא כסוי והפרשה והבדלה מן השי"ת... (שם סנהדרין צט א)
ויהיו שניהם ערומים - טעם הדבר להיותם מקודם משוללים מבחינת הרע וכללותם קודש היו דומות בהם פנים של מטה כפנים של מעלה, כי בחינת הרע שנדבקה באדם היא אשר תבדיל, כי שם קנה הרע מקומו, וזה לך האות אות ברית קודש אשר תסובבהו הקלפה בערלה, וצוה ה' לכרות אותה, הנך רואה כי שם קנה הרע מקומו, וזה לך האות אות ברית קודש אשר תסובבהו הקלפה בערלה, וצוה ה' לכרות אותה, הנך רואה כי שם הרגיעה שידה ותמצא כי כל תאות הרשעים הנואפים תבער במקום ההוא, וגזר ה' לכסות התיעוב... (בראשית ב כה)
...ואשכילך כי הערלה בחינת הרע, ואם ימול הערלה בני ישראל משוללים מבחינת הרע שהערלה סימן לה, כי הגוף נרתק לנפש, ויודיע אל מה שבתוכו, אבל אומות העולם שכל נפשם בחינת הרע שהיא ערלה. ובריאת אדם הראשון היתה תמה מושלל כל רע, ורק בסיבת החטא נולדה בו בחינת הערלה, וגם נמשך מזה שליטת הטומאה באשה שהיא הנדה. וגם נזרע זרע רע בכל ממשלתו ותוציא הארץ פריה בקליפות, ואין אדם יכול ליהנות מהחטא עד שיעשה מלאכות רבות כמספר י'... (ויקרא יב ב)
...או ארמי הוא יצר הרע הרמאי אבד אדם הראשון אבי, וגרם מיתה לדורות, והשריש בכל הנפשות חלק הרע שהוא סוד הערלה... (דברים כו ה)
המול לכם כל זכר - רוצה לומר שמצות המילה אינה רק כריתת בשר הערלה, רק שעם כריתת בשר הערלה תמולו גם ערלת האוזן, וערלת השפה וערלת הלב, כי כל זמן שהערלה בבשר היא מתפשטת בכל הגויה, בין על כח הלב והמחשבה, בין על כח הדברי, בין על השמיעה לדברי ה' ומצותיו, ועל ידי הסרת הערלה על פי מצוה חוקיית שחקק ה' תסירו כלל הערלה ותמולו לכם, היינו לעצמכם עד שימול כל זכר, שכלל גוית הזכר תהיה נמולה בכל חלקי הגויה, כי יסיר קליפת החומר וחשכתו, ובזה יתקיים הברית האלקי להיות לכם לאלקים... (בראשית יז י)
...והנה אנו רואים שאין המונע הזה לא בפינו ולא במעשינו, לכן המונע הזה הוא ברור בלבבנו, והנה אנחנו מרגישים זאת שיש כח בלבבנו להטותנו להשתוקק לדברים שהם הפך תכליתנו, והכח הזה יכונה בשם ערלת הלב. ובאחרית הימים שיסיר ה' את המונע שהוא "ומל ה' אלקיך את לבבך", הלא אז ישאר כח הטבעי לבדו להשתוקק על התכלית שהוא החיים, כטבע כל בעלי חיים... (דברים ל יא)
מכל אלו יתברר ש"ערל" הוא מצב של אבדן שליטה, אבדה לאדם השליטה על עצם שמטבעו מסור לשלטונו, אותו אדם הוא "ערל אזן", "ערל שפתים", אם אבדה לו השליטה על אזנו ושפתיו ואין הן נשמעות לרצונו. "ה ערל" הוא מצב של עלפון גמור, של אבדן השליטה על עצמו. בשלשה השנים הראשונות אנחנו ערלים ביחס אל הפרי, הוא במצב של ערלה, מופקע מרשותנו.... "ערל בשר" הוא מי שאיננו שולט על גופו ובשרו, הגוף לא נוצר להיות שליט, אלא חובה על הגוף להיות "בשר", מבשר ומשרת לרוח, אך אם איננו נכנע לרוח החפשית והמוסרית הוא במצב של ערלה... (בראשית יז י)
ויקרא את שמו נח. ואיתא שנולד מהול, כי על ידי חטא האדם נמשך הערלה ומכסה על בשר הפנימי, ומזה בא כל הקללה מעשינו ועצבון ידינו, על ידי שנתערב פסולת המזון גם הזרע יש בו פסולת... (נח תרס"ב)
במדרש פתח האהל... כי הערלה מכסה, ולבני ישראל ניתן כח להסיר זו הערלה ולהתגלות להם צלם אלקים, ולכן נקרא אות ברית קודש, כי על ידי זה הברית נודעת להם זה הצלם כנ"ל... (וירא תרמ"ח)
במדרש וירא אליו ה', מבשרי אחזה אלוקי... כי הערלה באה אחר החטא, כי האלקים עשה את האדם ישר, והערלה חלק הסט"א שהוא שפת שקר, ולא יהיה לו תקומה לעתיד, ועל ידי הסרת הערלה נקרא זרע אמת, דכתיב "הצילה נפשי משפת שקר", והקב"ה הציל נפשות בני ישראל משפת שקר על ידי הסרת הערלה... (שם תרס"א)
אך כל זה שייך בדברים שיש בהם שני הדרכים, דרך החיים וכו', אבל יש מין קליפה שאין דוגמתה בקדושה, והיא אוטם הלב, היינו שכל מה שיעשה יהיה בלי חיות הקדושה, בזה לא שייך לומר לאחוז בימין מקרבת בראשונה, שהרי אין כאן ימין מקרבת כלל אלא שמאל דוחה בלבד, וזה הוא ענין הערלה שפירש"י לשון ערלה הנאמר באילן וערלתם ערלתו, ואטמתם אטימתו, יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו, ועל כן איתא בספרים שטומאת הערלה חמורה מכל הטומאות, כי ערלת הגוף גורמת ערלת הלב, שיהא אטום ומכוסה מלבוא בו שום חיות דקדושה, וזה ידוע שעצבות ואוטם הלב גורמים לידי מחשבות רעות ומקרה לילה רחמנא ליצלן, ומדה זו גרועה מהכל, כי כל מדה רעה יש על כל פנים דוגמתה בקדושה וביכולת ליקח אותו הכח להשתמש בו בקדושה, אבל ערלה שאין דוגמתה בקדושה גרועה מהכל, ואין עצה רק שמאל דוחה... (בראשית וירא תרע"ג)
ונראה דזהו ענין מצות מילה שנצטוה אברהם אע"ה, והיינו דידוע דערלה היא הפסולת שבגוף, כבמדרש מ"ו, מה התאנה הזו אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד וכו', כן הערלה העבר אותה ובטל המום. וידוע עוד שזהו חלק זוהמת הנחש וגדולה מכל הטומאות שבעולם, ומכל מקום ערלה שלא בזמנה, היינו קטן בתוך ח', לאו שמה ערלה... ויש להבין למה עד כה היה באברהם כח לעמוד (בנבואה אע"פ שהיה ערל). וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד כי היה כמו ערלה שלא בזמנה. ולפי דרכנו הנ"ל דעד אז היו עדיין ניצוצי הקדושה מעורבים בחלק רע זה, וממילא לא היתה הערלה בתכלית הרוע כל כך, אבל כשהגיע אברהם לרוממות מעלתו כבר משכו החסדים שלו, היינו חלקי הקדושה שבו את הניצוצות מן הערלה, כמשפט הדינים המסתעפין מן החסדים כנ"ל, על כן אז דווקא נדחתה הערלה לבלהות, והנחיל אברהם אע"ה לזרעו אחריו שבהיות התינוק בן שמונה ימים יערה עליו רוח ממרום... (שם תר"פ)
ויש לומר עוד דסמוכה לה מצות מילה... הוא הדבר שבמשיכת ערלתו (של אדם הראשון) נשתאבה בו טומאת הערלה, ומחמת הן בעוון חוללתי והתולדה היא ביצר הרע, מושך עמו גם הערלה לכל... (ויקרא תזריע תרע"ד)