(ראה גם: גלית, דוד-וגלית, נעמי, רות)
ותשאנה קולן ותבכינה עוד, ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. (רות א יד)
אבל ערפה שהיא הנפש מצד שמאל, (דהיינו הנפש הבהמית, נפרדת מן הנשמה), והולכת אל הגוף ומתאבלת עליו, שנאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, וכל זמן שמתאבלת עליו אומר הגוף לנפש הבהמית, בשביל האכילה והשתיה שנתת לי (נמצאת) הנשמה בצער גדול, ובלי תורה ובלי מצוות, קח מה שנתת לי, והגוף נבקע. (רות יח)
ר' יוסי בן קסמא אמר, כשם שהיו הם, כך היו נשותיהם, ערפה, על שמה נידונת, קשת קדל שהיתה קשת עורף, שלא רצתה שיהיה לה חלק עם ישראל, כמו שאתה אומר, כי פנו אלי עורף ולא פנים, וחכמים אמרו, לפי שהחזירה עורף לחמותה... רוח האדם זהו מחלון, רוח הבהמה זהו כליון שהוא מהצד השמאלי, ערפה, היא הנפש הבהמית שהיא מקשה עורף, והיא מצד שמאל, ועל כן כליון לא נזכר שמו בישראל. (שם קמא)
ותשק ערפה לחמותה, ערפה הרפה שמה, ולמה נקרא שמה ערפה, על שהחזירה עורף לחמותה וחזרה למקומה לשדה מואב, זנתה, (כלומר שהפקירה את עצמה לזנות), ולא קבלוה (אנשי מקומה), והלכה לארץ פלשתים והכל דשים בה כבתוך הריפות, שהפקירה עצמה לזנות.
וילדה מזנות ששה בנים, וכולם נפלו ביד דוד ואנשיו, שהיה בן בנה של רות, שנאמר וישבי בנוב אשר בילידי הרפה. וכי מי נתן אותם בנוב, והלא נוב סמוכה לירושלם היא... (שם שיא)
ותאמר הנה שבה יבמתך וגו' א"ר נחום א"ר יהודה ממה שאמרה שבה, מלמד שגיורת היתה בתחילה, וכתוב, ואל אלהיה, משמע שאלקי אחד היה לה עם נעמי, ועתה חזרה לסרחונה הראשון, וטעתה אחר עבודה זרה שלה. (שם שכא)
...מגת, תני רב יוסף שהכל דשין את אמו כגת, כתיב מארות וקרינן מערכות, תני רב יוסף שהכל הערו באמו. כתיב הרפה וכתיב ערפה, רב ושמואל, חד אמר הרפה שמה, ולמה נקרא שמה ערפה, שהכל עורפין אותה מאחריה, וחד אמר ערפה שמה, ולמה נקרא שמה הרפה, שהכל דשין אותה כהריפות... ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו, מאי נינהו אמר רב חסדא סף ומדון גלית וישבי בנוב. ויפלו ביד דוד וביד עבדיו, דכתיב ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, אמר רבי יצחק אמר הקב"ה יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה. דרש רבא בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר ותשאנה קולן ותבכינה עוד. (סוטה מב ב)
...בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא, כי חזיתיה פסקתה לפילכה שדתיה עילויה, סברא למקטליה, אמרה ליה עלם אייתי לי פלך, פתקיה בריש מוחה וקטלה... אמרו ליה (לישבי בנוב) זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא, כי אדכרו ליה שמיה דאימיה כחש חיליה וקטליה. (סנהדרין צה א)
שם האחת ערפה, שהפכה עורף לחמותה, ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה, ר' ביבי בש"ר ראובן אמר רות וערפה בנותיו של עגלון היו, שנאמר (שופטים ג') דבר סתר לי אליך המלך, ויאמר הס וגו', וכתיב ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך ויקם מעל הכסא, אמר לו הקב"ה אתה עמדת מכסאך לכבודי, חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'. (רות ב ט)
ר' ברכיה בשם ר' יצחק מ' פסיעות הלכה ערפה עם חמותה ונתלה לבנה מ' יום, שנאמר (ש"ב י"ז) ויגש הפלשתי השכם והערב. ר' יודן בש"ר יצחק ד' מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ד' גבורים, שנאמר (שם ב' כ"א) ארבעת אלה יולדו להרפה. א"ר יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערות גוים של ק' בני אדם, הדא הוא דכתיב (שם א' י"ז) והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים, ממערות כתיב, מק' ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה. ר' תנחומא אמר אף כלב אחד, דכתיב (שם) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי. (שם שם כא)
כי אתך נשוב - ערפה נתכוונה בזה למען אהבתך אתגייר, למען כבוד שמה, ועל זה השיבה שובנה - לכל יחשדו בכן שרק מפני הבושה שלא לעזבני באתן להתגייר, ומשגילתה מסוה מפניהן שבה ערפה. (רות א י)
ותשק ערפה לחמותה - ערפה דבקה בה רק מצד שהיתה חמותה, ורות דבקה בה - מצד איכותה, ועל ידי הנשיקה אתדבקא רוחא ברוח מחלון המקשקש בה. (שם שם יד)
...ואמר דחזיא לערפה ובעי למקטליה, דבר זה רמזו חכמים כי ערפה ורות שתיהם מואביות והיו נשואות למחלון וכליון, לזאת היה לה נגיעה וחבור במה אל ישראל, כדכתיב ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה, ואלו ערפה לא דבקה בה רק פרשה, וכמו שאמרו ז"ל (פסחים מ"ט ב') והפורש יותר מכולם, כי היה לה קצת חבור ופרשה אחר כך, ועל שם זה נקראת ערפה, מלשון עורף שהפנה עורף, ולפיכך ערפה היתה רוצה לאבד ישראל, כמו שהיה ההפך שנפלו בני נשוקה ביד בני דבוקה... (חידושי אגדות סנהדרין צה א)
הענין מה שקורין מגילת רות בשבועות, דהנה במדרש (רות ב') ערפה שהפכה עורף לחמותה, והנה ערפה היא אותיות פרעה, אותיות העורף שהיה קשה עורף ביותר ולא נכנע עד המכה העשירית, ורות היא היפוך מזה... (שבועות תרע"ג)
אך יתבאר על פי מאמר הכתוב (רות א' ט') ותשק להן, ובש"ס (סוטה מ"ב) יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה (גלית ביד דוד). וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שהנשיקין הראשונות היו משל נעמי להן, והיינו שנשיקין הן התדבקות רוחא ברוחא, ונעמי הדביקה את רוחה ברוחן והכניסה בהן ניצוצין מרוחה הם יכשכשו במעיהן ויעוררון לטוב, ורות התעוררה להתגייר, אך ערפה שלא התעוררה כתיב ותשק ערפה לחמותה, היינו שהדביקה רוחה ברוחה וחזרו ונדבקו ניצוצי נעמי, וגם מעט ניצוצין שהיו בה מכבר מנעמי, והיא נשארה ריקה מכל קדושה... (דברים תרע"ו)