(ראה גם: אדם-מעשה, מעשה, מצוה-מעשה)
מהו לעשות, (שאומר עת לעשות לה', ומשיב) כמו שאמר אשר ברא אלקים לעשות, הוא שנשארו גופים של שדים שלא נעשו, משום שנתקדש היום, ונשארו לעשות להיותם רוחות בלי גופים, אף כאן עת לעשות, העת נשארה בלי תקון ובלי שלמות, מהו הטעם, משום דהפרו תורתך, משום שנתבטלו ישראל למטה מדברי תורה,.. (תרומה תקמג)
נאמר כאן עשיה, ונאמר להלן (אסתר ב') והנחה למדינות עשה, מה עשייה שנאמר להלן ניתן דורייה לעולם, אף עשייה שנאמר כאן ניתן דורייה לעולם, ר' לוי אמר הוסיפה על המאורות, נאמר כאן עשייה, עשה לי, ונאמר להלן ויעש אלקים את שני המאורות. (בראשית נג יב)
עשה את כל הכבוד - קנא ית כל נכסיא. (בראשית לא א)
ויעש אלקים את הרקיע - תקנו על עמדו, והוא עשייתו, כמו "ועשתה את צפרניה". (בראשית א ז)
ויעש - תקנם בצביונם כתיקונן ובקומתן. (שם שם כה)
ואת הנפש אשר עשו - שהכניסן תחת כנפי השכינה. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו "עשה את כל הכבוד הזה". (שם יב ה)
ועשתה את צפרניה - תגדלם כדי שתתנוול. (דברים כא יב)
ולא עשה רגליו - לשון תיקון, העביר שער שבין הרגלים. (שמ"ב יט כה)
יעשה און - יקבץ, כמו עשה לי החיל. (ישעיה לב ו)
בעשות - לשון כבישה. (יחזקאל כג כא)
וטעם ויעשו את אבני השוהם - כמו תקון, כמו (בראשית י"ח) "וימהר לעשות אותו". (שמות לט ו)
ויברא - ...ומעשה נופל על מה שאינו גוף ושהוא גוף. (בראשית א כז)
ויעט - ...והכתיב ויעש, לשון אסיפה. (שמ"א יד לב)
ולבו יעשה - יחשוב כל הזמן עד שיבא לידי מעשה. (ישעיה לב ו)
וממה שצריך שתתבונן אליו, הד' מלות אשר באו בערך השמים לשם, והם, ברא, ועשה, וקנה וא-ל, ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ואמר קונה שמים וארץ, ואמר א-ל עולם... אבל מלת יצירה לא באה, כי יראה לי שהיצירה אמנם נופלת על עשות צורה ותאר או מקרה מן המקרים האחרים גם כן, אמנם זה המציאות המיוחד לכלל העולם אשר הוא השמים והארץ התיר עליו ברא שהוא אצלנו המציאה מהעדר, ואמר גם כן עשה ליצירותיו המיניות אשר נתנו להם, רצוני לומר טבעיהם... (חלק ב פרק ל)
ויטש א-לוה עשהו - לשון עושר, כמו "וישראל עושה חיל", פירוש נטש את הקב"ה המעשירו. (דברים לב טו)
וינחם ה' כי עשה את האדם - מלת עשה מורה על הרכבת צורה בגוף, כי הצלם הוא הצורה והדמות הוא הגולם, ועל כן אמר בצלם אלקים ברא אותו, ופסוק זה ספר תולדות אדם אמר בדמות אלקים עשה אותו, הזכיר מלת בריאה בענין הצורה והזכיר עשייה בענין הדמות, ואמר בדמות אלקים עשה אותו, כלומר הרכיב הצורה בגולם... (בראשית ו ו)
ויעש אלקים - נאמר בדבר שיש בו חלוף עצום בצורות הדברים וכן בכוכבים בגדלם ובזהרם. (בראשית א טז)
עושהו - על הכנת החומר, ויוצרו על השפעת הצורה. (ישעיה כז יא)
ויעש - תקן צביונם דבשרץ הארץ יש מינים מאוסים, לכך כתב שאף הם בצביונם נבראו, ולפי ענינם הם יפים מאד. (בראשית א כב)
...וכנגד ג' לשונות שנאמרו בבריאת אדם, עשיה יצירה בריאה, וכמו שזכרם הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, אשר אלו ג' לשונות בארנו אותם, כי העשיה באה על הכנת החומר, ולפיכך בכל דבר שהחומר בו עיקר נאמר בו ויעש כמו ברקיע, שנראה בו החומר והגשם, אבל בבהמה נאמר ויעש אלקים, ועוד כתיב וייצר גם כן, וזה כנגד נפש החיוני שהוא צורה, לכך נאמר בהם וייצר, ובאדם נאמר ויעש, ועוד נאמר וייצר ועוד נאמר ויברא אלקים והם כנגד ג' דברים שיש באדם, שיש בו החומר ועל זה כתיב ויעש, ויש בו נפש החיוני, ועל זה כתיב בו וייצר אלקים את האדם, כנגד הנפש החיוני שהוא צורה, ויש באדם צלם אלקים לכך כתיב אצלו ויברא אלקים... (חידושי אגדות בבא מציעא פו א)
...כי בבחינת שנברר במחשבתו ית' משארי האפשריים יפול בו לשון בריאה, ובבחינת מציאותו בפועל יפול בו לשון עשייה, ובבחינת תארו וצורתו יפול בו לשון יצירה... (בראשית א א)
הוא היה עושה - היה מצוה לעשות, כי המצוה לעשות יקרא עושה, כמו "ועשית שולחן" וגו' ויתכן לפרש לשון עשיה ענין דחיקה, כמו "הנני עושה את כל מעניך" (צפניה ג'), ויש בלשון דחיקה גם הממהר על חברו לעשות דבר. (שם לט כב)
כאשר עשה כן יעשה לו - לשון עשיה ישמש גם כן על הגמול ושכר המעשה אם טוב אם רע, כשרש פעל, כענין "לא תלין פעולת שכיר", "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה ל"ב) רוצה לומר שכר הצדקה אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים כמעשה הצדיקים, שענינם גם כן ענין שכר... בערך ההפסד שעשה המום בנחבל, בערך זה יבא לו להנחבל הגמול. (ויקרא כד ט)
אשר עשה משה - טעמו שהכין והראה, כלשון "ואת הנפש אשר עשו", כי משה לא עשה היד החזקה והמורא הגדול רק הכין אותם ובעבורו (באמצעותו) נעשו לעיני כל ישראל. (דברים לד יב)
ויעש אלקים - מלת עשיה מורה בכל מקום על הגמר, כי עדן לא נגמר מעשה הרקיע בשלמות אחר שהמים העליונים שעליו היו דומים בטבעם אל המים שתחתיו... (בראשית א ז)
...ומבואר אצלי בכל מקום שיש הבדל בין עשה ומעשה ובין פעל ופעולה, שמעשה היא העשיה הנגמרת, ופעל הוא העסק שעסוק עדיין בדבר הבלתי נגמר רק מתחדש עתה בפעולתו, וההנהגה הקבועה הטבעית נקראת מעשה, כי הנהגה זו קבועה ונגמרת מששת ימי בראשית, וזה קבוע בשמים, וההנהגה הנסית שיוצאת מן המקדש נקראת פעולה, כי הנסים אינם קבועים רק מתחדשים לפי שעה... (שמות טו יז)
עושה - על גמר הדבר, כי דבר ה' כאילו כבר נעשה בפועל, יוצרה - הוצאת צורת הדבר שקודם העשיה. (ירמיה לג ב)
ההבדל בין פעל עשה ובין יתר נרדפיו כמו ברא, יצר פעל, הוא, שעשה מציין גמר המעשה בדבר שנגמרה מלאכתו ואין צריך עוד שום תקון ופעולה להשלימו, ויבא פעל זה גם על כל מעשה ומלאכת חרש וחושב, שאין בו עבודה רבה וכבדה, וכשיבא יצר עשה נרדפים על מעשי ה' והבריאה יציין עשה גמר הדבר והוצאת הצורה הבלתי מתדבקת בהעצם אשר תתקים בו רק על ידי הכרח, ובסור ההכרח תבוטל ותסור, כמו "אשר לו הים והוא עשהו", אמר על הים לשון עשה, כי צורת הים היא צורה בלתי דבוקה אליו, כי הוא מקובץ במקום אחד נגד טבעו, שטבע המים היה לכסות את הארץ... והמעשה הזה יציין בפעל עשה על שווי הערך בין העצמים הנבדלים וגמר הדברים וערכם בערך שוה להשלים קצתם את קצתם בקבוץ אחד להעמדת המציאות בכללו. והעשיה בכלל תפול בין על מעשה האדם עצמו בין על הנעשה בפקודתו.
ופעל עשה שאחריו למ"ד מציין המעשה בגוף הפעול, וכשבא אחריו "אתו" "עמו" מציין איכות המעשה שעשה בעבורו, כמו "ככל אשר עשה אתכם במצרים"... (הכרמל)
אשר ברא אלקים לעשות - לפי הפשט עוד לא נגמרו כל הדברים לתכליתן, שהרי נשתנו אחר כך כמה דברים בטבען... העשיה משמעה כמה פעמים הגעה לתכלית... (בראשית ג ב)
...כי ברא רוצה לומר תחלת ההתחדשות יש מאין, ויצר הוא הצורה, ועשה הוא גמר התיקון החומריי... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד מט)