(ראה גם: אבנר, יואב)
ויהיו שם שלשה בני צרויה יואב ואבישי ועשהאל, ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה. וירדף עשהאל אחרי אבנר, ולא נטה ללכת על הימין ועל השמאל מאחרי אבנר, ויפן אבנר אחריו ויאמר האתה זה עשהאל, ויאמר אנכי. ויאמר לו אבנר נטה לך על ימינך או על שמאלך ואחז לך אחד מהנערים וקח לך את חליצתו, ולא אבה עשהאל לסור מאחריו. ויוסף עוד אבנר לאמר אל עשהאל סור לך מאחרי, למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל יואב אחיך. וימאן לסור ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש ותצא החנית מאחריו ויפל שם וימת תחתיו, ויהי כל הבא אל המקום אשר נפל שם עשהאל וימות ויעמודו. (שמואל ב ב יח)
ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה. (שם ג כט)
עשהאל אחי יואב בשלושים, אלחנן בן דודו בית לחם. (שם כג כד)
דבר אחר כי לא לקלים המרוץ, זה עשהאל, שנאמר (ש"ב ב') ועשהאל קל ברגליו כאחד הצביים וגו', ומה היה קלותו, שהיה רץ על סאסי שיבוליא ואינן משתברין, אתמול ועשהאל קל ברגליו, והיום ויכהו אבנר באחרי החנית וגו'. (קהלת ט יא)
אל יתהלל חכם, וכתיב כי לא לקלים המרוץ זה עשהאל, שהיה צד את הצבי ברגליו ברוב מרוצה, והיה מהלך על ראשי השבלים בשדה ולא היה משבר את הקנים, כיון שנפלה שעתו הכהו אבנר בחנית ולא היה בו כח לרוץ. (ירמיה פרק ט, רפה)
וירדף עשהאל - רצה להרוג את אבנר ואז תגיע המלוכה בקלות לדוד. (ש"ב ב יט)
וימאן - בפה, כי התבייש, וקודם כתב ולא אבה שהוא בלב, והכהו כדין רודף ורק באחורי החומש, אבל משהיה כבר קרוב אליו קרה שהכהו אל החומש. (שם שם כג)