(ראה גם: עשר מכות-כללי)
...כי אם מאן אתה לשלח את עמי, הנני מביא מחר ארבה בגבולך. וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ, ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצומח לכם מן השדה. ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבותיך ואבות אבותיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה, ויפן ויצא מעם פרעה. ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים... לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים. ויגרש אותם מאת פני פרעה.
ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה, הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה. ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים, כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן. ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד, ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים. וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן, ויאמר חטאתי לה' אלקיכם ולכם. ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלקיכם, ויסר מעלי רק את המות הזה... ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. (שמות י ד והלאה)
הנה כסה את עין הארץ, יש אומרים שהם סיחון ועוג, שישראל הרגו אותם, שהיו עין הארץ, אבל כשהביא הקב"ה על ארץ מצרים ארבה, מה כתוב, ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, למה, משום שכל המכשפים והקוסמים שבעולם אינם יכולים לעשות כישוף, אלא בדבר אחד, במדרגה אחת, בפעם אחת, ולעם הזה הביא ארבה מעורב בכמה מינים מעורבים זה בזה, עד שכל המכשפים וכל הקוסמים לא היו יכולים לקום מפניהם, וזה הוא ויכס את עין כל הארץ, (דהיינו שלא יכלו לקום מפניהם), וזהו שכתוב כאן, הנה כסה את עין הארץ, (דהיינו שאי אפשר לקום מפניו). (בלק כז)
ולמען תספר באזני בנך, גלה הקב"ה למשה מה מכה יביא עליהן, וכתב משה ברמז ולמען תספר באזני בנך זו מכת הארבה, כמה דתימא, (יואל א') עליה לבניכם ספרו. ויבא משה ואהרן וגו' כי אם מאן אתה לשלח את עמי וגו', מהו הנני מביא מחר ארבה בגבולך, ולא בגבול בני חם, וע"ז נאמר (ישעיה כ"ו) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו'. שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים.
וכסה את עין הארץ וגו', ומלאו בתיך וגו' ויפן ויצא מעם פרעה. מהו כן, שראה אותן שהיו פונים זה בזה והיו מאמינים לדבריו, ויצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה... (שמות יג ה)
ויאמר ה' אל משה נטה ידך וגו'. למה הביא עליהן ארבה, מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל. ויט משה את מטהו וגו', למה היה הקב"ה נותן זמן למכות מחר, ולא היה מביא עליהן מיד, כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה. ויעל הארבה וגו' ויכס את עין כל הארץ וגו', וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן וגו', מהו חטאתי לה' אלקיכם ולכם, חטאתי לה' אלקיכם שלא שלחתי את ישראל, ולכם שגרשתי אתכם מפני, ושהייתי חושב לקלל אתכם שאמרתי יהי כן ה' עמכם. ויהפוך ה' רוח ים וגו' מהו לא נשאר ארבה אחד, א"ר יוחנן כיון שבא ארבה שמחו המצריים, אמרו נקבוץ ונמלא מהם חביות, אמר הקב"ה רשעים במכה שהבאתי עליכם בה אתם שמחים, מיד ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד, זה רוח מערבית, וישא את הארבה וגו', מהו לא נשאר ארבה אחד, אפילו מה שהיו בקדרות ובחביות מלוחות פרחו והלכו להם, ויחזק ה' את לב פרעה. (שם שם ו)
כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה, היה הארבה הזה אוכל ולא נאכל, היה נופל על פני המצרי ואוכל ומנקר את עיניו. אמר ר' שמואל ארבה מחיילותיו שלהקב"ה, שנאמר הילק והחסיל והגזם חילי הגדול (יואל ב'), והוא מונח בארץ במקום שאין אדם רואהו, וכיון שהוא מצוהו לפשוט על יבול הארץ מיד ננער ומתגבר... (שמות י ד)
ואחריו לא יהיה כן, והלא כתיב בימי יואל כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסיף עד שני דור ודור (יואל ב'), אלא שבימי משה ראו בארבה נפלאות מה שלא ראו בימי יואל. (שמות י יד)
ויאכל את כל עשב הארץ, כל אילן שהיה קוצץ לא היה מעלה חליפין, שנאמר שניו שני אריה ומלתעות לביא לו (יואל א'), אין לי אלא שהיו קוצצין את הזרעים ואת האילנות בלבד, מנין אף לבושיהן ותכשיטיהן וכל מיני חמדתם, תלמוד לומר ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה (תהלים ע"ח). אין לי אלא שבשדות, שבבתים ושבסתרים ושבחדרי חדרים מנין, תלמוד לומר בעיר ישוקו בחומה ירוצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב (יואל ב'). ולא עוד אלא שהיו מסתמין את המעינות, שנאמר ובעד השלח יפולו ולא יבצעו, ואין שלח אלא מעינות, שנאמר יען כי מאס העם הזה את מי השילוח (ישעיה ח'). ולא עוד אלא שהחשיכו את המאורות, שנאמר ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ (שם שם טו)
ויסר מעלי רק את המות הזה, למה נאמר בארבה רק את המות, מפני שאפשר לנו לומר שהארבה אינה ממיתה, פרסמה הכתוב שהיא ממיתה כשאר כל המכות. דבר אחר רק את המות הזה, שרוקו ממית, דאמר ר' נחמיה ארבעה עשר דברים נאמרו בארבה, פיו סתום, שאלמלא פיו סתום אין כל בריה יכולה לעמוד לפניו, רוקו ממית ומיבש, שנאמר ויסר מעלי רק את המות הזה, שניו שני ברזל, קרניו דומות לקרני השור, כפיו דומות לכף האריה, עיניו דומות לסלעם, כנפיו דומות לכנפי הנשר, צוארו דומה לצואר הסוס, לבו דומה ללב האדם, גבו דומה לגב הנחש, ירכותיו דומות לירכתי גמל, שוקיו דומין למסר, לבושו דומה לסרק, כתוב חית על לבו מפני שהוא חילו של מקום, שנאמר (יואל ב') חילי הגדול אשר שלחתי בכם. (שם שם יז)
ורוח הקדים - רוח מזרחית נשא את הארבה, לפי שבא כנגדו, שמצרים בדרומית מערבית היתה, כמו שמפורש במקום אחר. (שמות י יג)
ואחריו לא יהיה כן - ואתו שהיה בימי יואל שנאמר (יואל ב') כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה, על ידי מינין הרבה שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה. (שם שם יד)
חנמל - מין ארבה, ומדרשו בא חן ומל, היה מולל הירק ואוכלו. תהלים עח מז)
גפנם ותאנתם - הנכבדים בעצים שיוכל אדם לחיות בהם בלי לחם. ילק - אולי הקשה במיני הארבה. (תהלים קה לג)
הנני מביא מחר ארבה - ...וכן אמר ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד, וכתיב אשר השאיר הברד, כי היתה השנה ההיא בעצמה, אם כן היה הברד בחדש אדר בשנה ההיא לא מקודם לכן, כי השעורה אביב והחטה אפילות ולא יזיק עליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח, ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות, ולכך אמר הכתוב "ואת כל עץ השדה שבר", כי שבר הענפים והפארות. ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד, והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו, וזה טעם "הצומח" כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל, אשר לא השאיר להם פרח או ציץ. (שמות י ד)
ואחריו לא יהיה כן - במשה בא הארבה בבת אחת, וביואל באו בזה אחר זה. (שם שם יד)
ואחריו לא יהיה כן - במין אחד של ארבה, כי אותו של יואל היו מינין הרבה ושאר המינים היו גדולים ממין הארבה, אבל בכאן במצרים היו שם מינין הרבה גם כן, ובא דוד ופירש (תהלים ק"ה) "אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר", וכתיב (שם ע"ח) "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה". ושבעה מינין הם של ארבה, ואלו הם ארבה, סלעם, חרגול, חגב, גזם, ילק, וחסיל, וכולן היו במצרים, וזהו שתמצא בפרשה ז' פעמים ארבה. ומין זה של ארבה היה יותר על שאר המינין ומזה אמר הכתוב ואחריו לא יהיה כן, כלומר במין אחד של ארבה, ועל כן נקרא שמו ארבה על שמינו מרובה משאר המינים, שכן כתיב בארבה (יואל ב') חילי הגדול... ורבינו חננאל פירש ואחריו לא יהיה כן - על ידי נביא. (שם שם יז)
לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים - תפלתו של משה במכת הארבה היא שעמדה עד היום שאין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל גבול מצרים כלום, וזה דבר ידוע. (שם שם יט)
וינח - ואידך וינח ביום השביעי, מלמד שנח הארבה בשבת. דבר אחר רמז להא דאיתא בתענית מתריעין ומתענין על הארבה בחול אבל לא בשבת, וזהו וינח בכל גבול מצרים, אפילו אם נח הארבה בכל הגבול, אף על פי כן וינח ביום השביעי. (שם שם יד)
ויסר - ג' במסורה, דין ואידך ויסר הצפרדעים, ויסר מעלינו את הנחש, מלמד שעם הצפרדעים ועם הארבה היו נחשים והיו ממיתים בהם, על כן אמר ויסר מעלי וגו' המות. (שם שם טז)
ולא יוכל לראות - הארבה עצמו יהיה כל כך צפוף שלא יהיה לו ריוח לראות. ואכל את יתר הפלטה - ובכל זאת יאכל רק של מצרים ולא של ישראל, ואחר כך לא ילך למקום אחר כי אם ימלא בתיהם. (שם שם ה)
רק את המות הזה - שגזר עלינו רעב על ידי אכילת הארבה, ועתה בא חנק, שהארבה מחניק אותם ברובו, או יסיר רק הממיתים ולא את המלוחים. (שם שם יח)
ולא יוכל לראות - ...ואומר אני שמהידוע שכל סומים אוכלים ואינן שבעים, כך ארבה זו על ידי שריבויים גורם שתחשך הארץ גם הארבה אינו יכול לראות מה שהוא אוכל, והרי הוא אוכל כסומא בארובה ולא ישבע, ועל כן יאכל את כל אשר בשדה, ועוד לא ישבע עד שיכנס מן השדה גם אל הבתים. (שם שם ה)
וכסה את עין הארץ - רוצה לומר שיכסה את השמש שלא יוכל לזרוח על הארץ, ואכל את יתר הפלטה - הוא החטה והכוסמת שנשארו מן הברד בכונה לצורך הארבה. ומלאו בתיך - וחוץ מזה יעשו עפוש בבתים על ידי באשם וצחנתם, ועל זה אמר "ויסר מעלי רק את המות הזה". (שם שם ה וו)
וה' נהג רוח - שלא בא בסבה טבעית רק ה' נהג אותו, שבארצות המזרחיות בבל ואשור שהם מזרחית צפונית למצרים שם נמצא תמיד הארבה לרוב, ולא היה מטבע היום ההוא שיהיה שם רוח קדים, רק ה' נהג את הרוח בעל כרחו. (שם שם יג)
על כל ארץ מצרים - ועמד באויר השמים, ואחר כך וינח בכל גבול - ירד מן האויר ונח על אדמתם, ובעמדו בגובה האויר האפיל בפני השמש ומנע נצוצי האור, ועל זה ותחשך הארץ. ולא נותר כל ירק - אחר כך אכל כל שרשי העשבים והקליפות של האילנות. (שם שם יג)
ויסר מעלי רק את המות הזה - בהשמדת עושר הפרי המצרי רואה עתה פרעה את חורבנה הגמור של מצרים. (שם שם יז)