עשר מכות   חושך

(ראה גם: עשר מכות-כללי)

 

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים, וימש חושך. ויט משה את ידו על השמים, ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. (שמות י כא)

מדרש רבה:

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה) שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו. רבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם. דבר אחר אמר הקב"ה למלאכים, המצרים ראוין ללקות בחשך, מיד הסכימו כולן כאחד ולא המרו. מהו שלח חשך ויחשיך, למה הדבר דומה למלך שסרח עליו עבדו, אמר לאחד לך והכהו ג' מגלבין, הלך והכהו ק' והוסיף לו משלו, כך הקב"ה יתעלה שלח חשך על המצריים והוסיף החשך משלו, הוי שלח חשך ויחשיך. וימש חשך, כמה היה אותו חשך, רבותינו אמרו עבה כדינר היה, שנאמר וימש חשך, שהיה בו ממש. (שמות יד א)

ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה, מהיכן היה החשך ההוא, ר' יהודה ור' נחמיה, ר"י אומר מחשך של מעלה, שנאמר (שם י"ח) ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו. ר"נ אמר מחשך של גיהנם, שנאמר (איוב י') ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים וגו', אוי לו לבית שחלונותיו פתוחין לתוך חשך, שנאמר (שם) ותופע כמו אופל אור שלה מתוך חשך. וכן הוא אומר (יחזקאל ל"א) ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום, הובלתי כתיב... (שם שם ב)

חשך למה הביא עליהם, יתברך שמו של הקב"ה שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת, אמר הקב"ה אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצרים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצרים את החשך ג' ימים, כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהן ויהיו משבחין להקב"ה על כך.

מהו חשך אפלה, א"ר אבדימי דמן חיפה אותו חשך כפול ומכופל היה. רבותינו אמרו ז' ימים של חשך היו, כיצד, ג' ימים הראשונים מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד, והעומד ביקש לישב יושב, ועל אלו הימים נאמר ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו. ג' ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב, ומי שהיה רבוץ אינו יכול לזקוף, ועליהן נאמר ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים. ובג' ימי אפלה נתן הקב"ה חן העם בעיני מצרים והשאילום. שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהם כלי כסף וכלי זהב ושמלות, אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם והיו ישראל אומרים להן הרי הוא במקום פלוני. באותה שעה היו המצריים אומרים, אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין, שהרי ראו אותן כבר, אחר שלא נגעו חוץ מדעתינו כמו כן לא יחזיקו, והיו משאילין להן... הדא הוא דכתיב ולכל בני ישראל היה אור וגו', בארץ גשן לא נאמר, אלא במושבותם, שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר (תהלים קי"ט) נר לרגלך דברי וגו'.

הרי ו' ימים של חשך שהיה במצרים, והשביעי של חשך זה יום חשך של ים, שנאמר (שמות י"ד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, כך היה הקב"ה שולח ענן וחשך ומחשיך למצרים ומאיר לישראל, כשם שעשה להם במצרים, ועל זה נאמר (תהלים כ"ז) ה' אורי וישעי וגו'. וכן לעתיד לבא יביא הקב"ה חשך על העכו"ם ויאיר לישראל, שנאמר (ישעיה ה') כי הנה החשך יכסה ארץ וגו'. (שם שם ג)

מדרש הגדול:

ויהי חושך על ארץ מצרים, אמרו כשהיה המצרי סועד בלילה היה מביא את ישראל ומושיבו כנגדו ומדליק את הנר ומניחו על ראשו ואומר לו, ראה שלא תטה לכאן ולכאן, אם לאו אני מתיז את ראשך.

וימש חשך, ר' יצחק אומר אותו החשך שבא במצרים שלממש היה, שנאמר וימש חשך, אפילו היו מכנסין כל נרות וכל אבוקות שבעולם לא היו מאירות להם. והיה עביו כדינר זהב כעובי דינר גורדיאני. (שמות י כא)

שלשת ימים, כנגד שלשת ימים הללו שהיו ימים ולילות חשך למצרים היו הימים והלילות לישראל אור, שנאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כשהיה ישראל בא אצל מצרי לשאול ממנו היה האור בא עמו, וכשהיה יוצא היה האור יוצא עמו, שנאמר במושבותם, וכל כך למה, שלא יאמרו המצרים אף ישראל שרוין בחשך, וכן הוא אומר שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו (תהלים ק"ה), החשך והאור עומדין כאחת ולא סירבו על דבריו...

ומפני מה הביא עליהן מכת חשך, מפני כבודם שלישראל, לפי שהיו בישראל רשעים שאינן מאמינין בגאולה והיו מגלין מסטירין שלישראל למצרים, מה עשה הקב"ה להפרע מהן, הביא חשך על המצרים ולא היו זזין ממקומן, והיו ישראל מקברין רשעים שבהם, וכך הקב"ה מוכיחן על ידי יחזקאל, ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך (יחזקאל ט"ז), הביא עליהם חשך כדי שלא יאמרו המצרים כשם שהוא מכה בנו הוא מכה בהם. (שם שם כג)

ילקוט ראובני:

ראה עשר מכות-כנים.

תרגום יונתן:

וימש חושך - ויעדי בקמיתא חשוך ליליא (ויהון ממשמשין בחשוכא). (שם שם כא)

...לכל בני ישראל הוה נהורא למקבור רשיעיא די ביניהון דמיתן וזכאיא למעסוק במצותא במותבניהון. (שם שם כג)

רש"י:

וימש חשך - ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה, וחשך של לילה יאמיש ויחשיך עוד, וימש כמו ויאמש. ומדרש אגדה פותרו לשון ממשש בצהרים, שהיה כפול ומכופל ועב עד שהיה בו ממש. (שם שם כא)

ויהי חשך אפלה - חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן ג' ימים, ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכול לעמוד, עומד אין יכול לישב... (שם שם כב)

אבן עזרא:

חשך אפלה - ולא ידעו שהיו ג' ימים אלא על פי ישראל שהיה להם אור. והנה בים אוקינוס יבא חשך עב שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים, ואני הייתי שם פעמים רבות. (שם שם כב)

רמב"ן:

לא ראו - כי לא היה החשך הזה אפיסת אור השמש שבא שמשם והיה כמו לילה, אבל היה חשך אפלה, כלומר איד עב מאד שירד מן השמים, כי על כן אמר נטה את ידך על השמים להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם והיתה מכבה כל נר כאשר בכל החפירות העמוקות ובכל מקומות החשך העצום לא יתקיים הנר, וכן העוברים בהרי חושך לא יעמד להם שם הנר ולא האש כלל, ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו, ואלמלא כן היו משתמשין בנרות, וזהו שאמר הכתוב שלח חושך ויחשיך, כי היה שלוח חשך לא אפיסת אור היום בלבד. ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש כדברי רבותינו, כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר' אברהם. (שם שם כג)

רבינו בחיי:

נטה ידך על השמים - ...אבל יתכן לפרש כי מפני שהגלגלים גשמים וכל מעשה הטבע נכללים בהם, על כן אמר על השמים, כי כח האות והמופת למעלה מכחות הגלגלים שהם טבע, ולמעלה מהם אין שם הטבע תופש בהם רק אותיות ההויה, ומפני זה הזכיר על השמים "ויהי". ולא תמצא שיזכיר הכתוב "על השמים" כי אם בשתי מכות בלבד, והם הברד והחשך, יאמר בהם הכתוב "נטה את ידך על השמים", לומר שאף על פי שנשתלשלו מן השמים והם בדרך מקרה העולם, כח הנס בהם למעלה מן השמים. ומזה הזכיר בכל אחד לשון הויה, ומן הידוע שבאותיות ההויה יוכל אדם לשנות הטבע... ותמצא בפרשה ג' פעמים חשך, ויהי חשך, וימש חשך, ויהי חשך אפלה, לרמוז כי ג' מיני חשך הם, ואלו הם עלטה, אפלה ערפל, עלטה הוא חשך של בין הבתרים, שנאמר (בראשית ט"ו) ועלטה היה, אפלה הוא חשך של מצרים, שנאמר ויהי חשך אפלה, ערפל הוא חשך של מתן תורה שנאמר (שמות כ') ומשה נגש אל הערפל...

ובאור המדרש (רבה) הזה והסבה שבמכת החשך והממש שנתן הוא, שאין להבין שהחשיך השמש בגלגלו, אך עמד באורו ותקפו כל ימי החשך כשאר הימים, ועולם כמנהגו נוהג, אבל הענין הזה היה שהושחר האויר בכל ארץ מצרים, כי נסתתמו שביליו ויסגור ה' בעדם מהכנס האור בהם, כי בידוע שאור השמים נכנס ובוקע באויר, וכשם שהקול נכנס ובוקע בו כן אור השמש, והכנס אור השמש באויר הוא סבת ראותנו אור השמש, והקב"ה בטל סבה זו במצרים כל ימי החשך ומנע מהכנס אור השמש באויר, ואז חזר האויר שחור ולא יכלו לראות אור השמש והכוכבים, ואחר שחזר האויר שחור הכבידו הקב"ה כל כך עד שהיה בו ממש והיו מרגישים אותו במשוש, והיושב לא יוכל לקום ולא לפרוש את ידיו. והיה אור לישראל מפני שלא נסגרו להם שבילי האור... (שם שם כא)

עקדה:

ויקרא פרעה - מה שהודו עד עתה היה בשעת ההתראה או במשך המכה, וכאן קראו אחרי סור המכה ובלי שתקדם לו התראה, וזה שאמר בתהלים ק"ה שלח חשך ויחשיך ולא מרו דברו, כי כאן נכנע לבו ומעצמו הודה, ומכת החושך ראויה לבא באחרונה, לומר שהרשעים בחושך ילכו ובעוורון בענינים האלקיים, ולבני ישראל אור התורה נוצץ תמיד להוציא כח הראות השכלי אל הפועל. (שם שם כד, שער לו)

אלשיך:

ויהי חושך אפלה - ג' הימים הראשונים מתו רשעי ישראל, והספיק החושך שלא יראו מצרים את קבורתם, וג' ימים של חושך מכופל כדי שיוכלו לחפש בבתי מצרים ולא יוכלו לפגע בהם. (שם שם כב)

ספורנו:

וימש חושך - ויסיר את החשך הטבעי של לילה, כי אמנם חשך הלילה הוא אויר מוכן לקבל האור, והוא חשוך בהעדר האור בלבד, אמנם זה החשך יהיה אוירו בלתי מוכן לקבל האור לרוב עביו, ולא יפול עליו העדר האור בהיותו בלתי מוכן אליו, ולפיכך לא ראה איש את אחיו, כי לא הספיק לזה אור נר ואבוקה. (שם שם כא)

מהר"ל:

...ר' נחמיה אומר מחושך של גיהנם וכו', ביאור זה כי לדעת רבי יהודה החושך תמיד מורה על ההעדר כמו שהאור מורה על המציאות, ומפני שהעולם נמצא אחר שהיה נעדר יש חושך קודם מציאותו, וזה נקרא חושך העליון המפסיק בין השי"ת ובין העולם, שנאמר ישת חושך סתרו. וזה כי הוא יתברך נצחי והעולם נמצא אחר ההעדר, והנה ישת חושך סתרו וגו', וזהו ההעדר דבק בעולם מצד התחלתו. ומצד בחינה זאת שיש בעולם העדר מצד התחלתו בא למצרים חושך שהוא העדר האור. 

ועוד יש העדר בעולם, וזה כי הבריאה שנבראה דבק החסרון בה, כי אין מציאות בשלימות הגמור, אבל דבק בבריאות עולם העדר, וזהו גיהנם שהוא העדר בריאה, ולפיכך כל אשר ראוי לו האבדון והעדר יבא אל הגיהנם ששם העדר הבריאה וחסרון הבריאה, וכאשר הביא הקב"ה מכת חושך על מצרים הביא עליהם ההעדר מצד כי בבריאה דבק העדר וחסרון, וחולקים איזה קרוב יותר להביא, כי למאן דאמר החושך העליון קרוב יותר, וזה מפני כי השי"ת הביא עליהם החושך המורה על מעלתו שהוא נצחי והם נבראים אחר ההעדר, ולמאן דאמר מן חושך של גיהנם, שהוא קרוב יותר אל מצרים המקבלים הדבוקים בגיהנם, שהגיהנם קרוב אל רשעים. (גבורות ה' פרק לד)

אור החיים:

ויט משה את ידו - אולי אמר רק כאן "ידו" ולא מטהו, כי חושך מצרים היה ממין חושך דכתיב ישת חושך סתרו, ולא רצה לנהוג בו מיעוט כבוד לנטות מטהו, וגם מרז"ל שאמרו שהיה מגיהנם נראה שהתכוון לדבר אחד, שהיו ב' חושך, ב' פעמים ג' ימים. (שמות י כב)

הגר"א:

וימש חושך - יש לומר דהנה האור בריה והחושך בריה, ולא כיש מי שאומרים שהחושך הוא העדר האור, דבאמת לא כן הוא רק בריה בפני עצמה, אלא שנדחה מפני האור, כי כן שם הקב"ה בטבע הבריאה, ולפי זה כאן שינה הקב"ה את הטבע שאמר וימש חושך, פירוש שחושך ימש האור ולא האור החשך. (קול אליהו בא)

הכתב והקבלה:

וימש חושך - ...ולא שהוכו בעורון וסנורים, אלא עיניהם היו בריאות כמקודם, אלא שהפליא הקב"ה לעשות ושלח חשך מאוצר זעמו, וזה החשך פעל פעולת האפלה, כי המציא ענין מה סמוך לעיניהם שמנע מרשעים אורם, כי היה בו ממש ומונע מהם נצוצי האור, דומה לתבלול שעל עיני העור. ומה שאמרו רבותינו דרך חדה, כמה היה אותו החשך עבה כדינר, הודיעונו בזה שהמאורות שמשו כדרכם, וכן לא אידים וקטורים החשיכו את הארץ, אבל שלח הקב"ה חשך והחשיך עיני המצרים, וזה החשך היה בו מציאות וממשות... (שם שם כא)

ולא קמו - נראה כי המשורר אמר (תהלים ע"ח) "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם משלחת מלאכי רעים", ענין משלחת מלאכי רעים שאמר הוא שנחרדו מהחזיונות זרות שראו והם מראות משונות שנראו להבעיתם, ומזה יצא לבם מרוב פחד אפס כחם עד שלא יכלו להתנועע ממקומם. ולדעתי ענין זה עצמו מבואר במלת "מתחתיו" הוא שם דבר מן "חת" ענין פחד ובהלה... (שם שם כג)

מלבי"ם:

ויהי חשך - ...והיה החשך כל כך עב ומכופל עד שהיה מכבה הנרות שהדליקו בו כאשר יהיה במערות העמוקות שתחת הארץ, וכן העומדים בהררי חושך לא יעמוד שם אור אש ואור נר, שלא היה חשך העדרי רק חשך ממשי, שעל ידי נטית יד משה נעשה חדשה בארץ שנתעבה האויר ונתמלא אדים ערפליים במדרגה גדולה עד שימנעו שם נצוצי האורה להבקיע בתוכו, ואחר כך נתעבה האויר יותר עד שלא קמו איש מתחתיו... (שם שם כא)

רש"ר הירש:

וימש חושך - מכת העינוי האחרונה בסדרה שלישית ואחרונה זו היו מכות הגרות והעבדות, דהיינו ברד וארבה המקיפות ביותר, באיימן להכרית את כל הארץ ואת כל העושר של המצרים, וכן היתה מכת עינוי שלישית ואחרונה זו המקיפה ביותר, באוסרה את האדם כולו, ובנתקה אותו מכל שותפות ומכל רכוש, עד שלא יכול להניע ידו ורגלו בכל פעילות הצריכה לקיומו. וימש - שהמצרים ימששו את הכל, לא יוכלו כלל להעזר במאור עיניהם, ויהיו תלויים לגמרי בחוש המישוש לשם הכרת כל חפץ, וכלול בכך שגם בתאורה מלאכותית לא יוושעו. (שם שם כא)

העמק דבר:

ויהי חושך - וימש חושך - מקומות מקומות, שאצל פרעה היה חושך יותר חזק מבארץ מצרים. (שם)

שם משמואל:

ע"ד הקושיא בנס חנוכה... והנה חושך יש בתרי גווני, יש חושך שהוא העדר האור בלבד, ויש חושך שהוא כמין ענן עב עד שיש בו ממש, ושניהם היו במצרים, שלשת הימים הראשונים לא ראו איש את אחיו, שהיה העדר האור בלבד, ועוד שלשה ימים שלא קמו איש מתחתיו שהיה בו ממש... (חנוכה תרע"ט)

...עוד יש להתבונן במכת חושך בדברי המד"ר מהיכן היה החושך, ר"י אומר מחושך של מעלה, ר"נ אמר מחושך של גיהנם... ונראה דהנה ידוע שעשר המכות היו לעומת עשרה הכחות שבאדם בליעל, שבעה במדות ושלשה בשכל, והיו המכות מכניעות את כל הכחות ההם עד מכת בכורות שהם הראשית שלהם. והנה המדות יש בהן דבר והיפוכו, טוב ורע, למשל מדת החסד לעשות חסד ולרחם על זולתו, ולעומתו ברע תאוות מגונות למלא את נפשו לבד, אך השלשה שבשכל בהם לא שייך לומר שזה כח רע, שהרי השכל בעצמו הוא טוב, ואפילו חכמת הכישוף החכמה בעצמה היא טובה, רק שמשתמשים בה לרע. ועל כן שבע המכות הראשונות שהן לעומת שבעה הכחות הרעים בעצם באו על ידי כחות רעים ומלאכי חבלה ומשחיתים בעצם, אבל מאז והלאה באו על ידי דברים טהורים ובלתי משחיתים, רק שמשתמשים להשחית על ידי דבר צדדי, כגון הריבוי כנ"ל.

ובזה יש לפרש דברי המדרש הנ"ל במכת חושך, שהיא לעומת כח שכלי עוד גבוה יותר, שלא רצו לפרש שהיה חושך טבעי שהוא בעצם רע, ועל כן אמר ר"י שהיה מחושך של מעלה, וידוע בדברי האריז"ל שחושך של מעלה הוא מחמת רב האור קודש ונעלה שאין התחתונים יכולין לקבלו, ועל כן נאמר "יוצר אור ובורא חושך", ולכאורה איפכא הוה ליה למימר, שהרי בריאה נעלה מיצירה, אלא הוא הדבר, שמחמת שאורו רב אין התחתונים יכולין להסתכל בו, ואם כן החושך הזה הוא בעצם טוב, אלא שאצלם משתמש לרע, והוא מקביל לכח השכלי שהוא בעצם טוב והם השתמשו בו לרע. ור"נ לא נראה לו שיהיה אור של מעלה משמש אצלם כלל אפילו למכה, על כן אמר שהוא חושך של גיהנם... שהגיהנם עצמו אינו רע, רק הרשעים בעבירות שלהן ממשיכין לו כחות רעים ומלאכי חבלה, זה מתדמה יותר להכניע את הכח השכלי של מצרים שבעצמו הוא טוב רק שמשתמשים בו לרע כנ"ל...

וכשתדקדק תמצא בשלש המכות האלו, שהן לעומת הכח השכלי זה למעלה מזה באה המכה בכל מכה ומכה ממקום גבוה יותר, ארבה מין טהור אבל מגשם תחתון, חושך הוא ממקום גבוה יותר מחושך של מעלה, ואפילו למאן דאמר מחושך של גיהנם מכל מקום איננו כל כך גשמי כמו הארבה. מכת בכורות מהשי"ת בכבודו ובעצמו, ודי בזה למבין. (בא תרע"ב)

במד"ר הדא הוא דכתיב שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו... ולי נראה לומר בלשון אחר, דהנה כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד כי במכת חושך נפתח לישראל המאמר יהי אור. ונראה לפרש, דהנה האור שנברא ביום הראשון נגנז מפני הרשעים, ופירשנו כבר שזה האור הוא חסד ואהבה כידוע, והיו הרשעים משתמשים בו לאהבות חיצוניות, על כן ניטל מהם ונגנז לצדיקים. ויש לומר שמדה זו נוהגת לעולם, כשיש צורך להופיע אותו אור בעולם, ניטל מרשעים כח הראות ונזרק חושך בפניהם לבל יביטו ויהנו מאור הזה כי טוב. וזהו הפירוש שהיה מחושך של מעלן, היינו הופעת האור שנברא ביום הראשון שהוא מביא חושך לרשעים, ועל כן ישראל בסוף גלות מצרים שנגמר המירוק והיו בבחינת צדיקים שלעתיד לבא להם הופיע האור ההוא, וכמו בליל היציאה שהיה אותו הלילה מאיר להם כתקופת תמוז, ועל כן במכת חושך נמי כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם...

ולפי זה יש לומר, דגם פרעה ומצרים עדיין היו בהם חלקי קדושה שנבררו מהם אחר כך בעת היציאה שעשאן כמצולה שאין בה דגים, ובעת מכת חושך עדיין היו בהם כל אלה, ואם היו מקבלים עליהם המצרים דברו של הקב"ה במרות, היינו כמו עבד העומד באימה לפני המלך ומקבל דבריו ביראה, היו גם חלקי הרע שבהם עצמם עומדים מרחוק מחלקי הטוב, ועל כל פנים היו חלקי הטוב שבהם מקבלין מאור ההוא, ושוב לא היה מקום לחושך לחול... (שם תרע"ז)

פרי צדיק:

...וכבר אמרנו שבמכת חושך מכה ט' שכנגד מדת חכמה, שכנגדה מאמר יהי אור, כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, שיצאו מקליפת חושך שלקו מצרים וזכו למדת חכמה ומאמר יהי אור... (שמות י)

...והיינו שבכל המכות היה מדה במדה מפני שעשו בישראל, ובמכת חשך אמרו הטעם שלא יראו במפלתן של רשעי ישראל שמתו בימי אפלה. ויש להבין מה חטאו מצרים לידון בחשך, ועל זה אמרו שבשביל שלא קבלו מרות של הקב"ה בח' מכות שקדמו, ממילא הם בחשך, דהאור הוא ה' אור לי, שמקבלים אור מלכות שמים ואדניותו. ואז מתו רשעי ישראל גם כן. וזה שאמר אחר כך במדרש, למה הדבר דומה, למלך שסרח עליו עבדו וכו' והוסיף לו משלו וכו', והוסיף החושך משלו, הוי שלח חשך ויחשיך. ולכאורה למה הוסיף החשך משלו, ולא מצינו כן בשאר מכות. אך לפי האמור כיון שהחשך בא מפני שלא קבלו מרות הקב"ה עליהם בח' מכות שעברו, וזהו החשך ששלח עליהם, וכיון שלא קבלו מרות הקב"ה גם במכת חשך, ולא שמעו להוציא את בני ישראל, הוסיף החשך משלו על שלא קבלו מרות הקב"ה במכת חשך. וזהו נקרא הוסיף משלו, דעיקר מכת החשך היה על ידי שלא קבלו מרות הקב"ה בהח' מכות שעברו...

הענין שבמכה זו כתוב "ולכל בני ישראל היה אור", והיינו שזכו למדת חכמה שהיא תורה אור, ואף שלא היה עדיין לישראל שום מצוה, ואף מצות מילה בטלו... ומהיכן היה האור לבני ישראל ובמה קבלו מרות הקב"ה עלהם, ועל זה אמר רי"ה שבא מחשך שלמעלה... והיינו דכשאין זכות לישראל חס ושלום אז השי"ת רואה החשך שבעכו"ם וכנגדם ישראל קדושים הם, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה, שמרה נפשי כי חסיד אני. ואף שאמר באותו מזמור כי עני ואביון אני, אך איתא על זה, (ברכות ד') לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב וכו' ואני וכו', והיינו שכנגד מלכי האומות עכו"ם קרי לנפשיה חסיד... וזהו כי הנה החשך יכסה ארץ וגו', איך הם בחשך ואינם מקבלים מרות של הקב"ה עליהם, ואז ממילא ועליך יזרח וגו', שנכר יתרון ישראל כאור מן החשך... ובישראל היה אור בזה שקבלו מרות של הקב"ה במה שקיימו מצות ה' וישאלו איש מאת רעהו וגו', דאיתא (ברכות ט') בעל כרחם של ישראל משום משוי, וזה היה בימי אפלה... ור"נ אמר מחשך של גיהנם וכו', דסבירא ליה כמאן דאמר ששבו כל ישראל בתשובה, הבינונים במטמוניות, וגם הרשעים הרהרו וכו', ולא ידעו איש מחבירו, וכן החשך של גיהנם מה שלא קבלו המצרים מרות של הקב"ה עליהם מזה בא להם החשך, וישראל ששבו בתשובה היה אור במושבותם... (בא ו, וראה שם עוד)