(ראה גם: עשר מכות-כללי)
ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ, והיה לכנים בכל ארץ מצרים. ויעשו כן ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה, כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים. ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכולו, ותהי הכנם באדם ובבהמה. ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים היא, ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דבר ה'. (שמות ח יב)
הכנים שהעלה עפר הארץ (מה פירושם), תא חזי כל תולדה שנולדת בארץ היא נמשכת מכח ממונה שלמעלה שנזרע עליה, והכל הוא כעין של מעלה...
ותא חזי, אותה הארץ גבול חלקם של מצרים, הושיט הקב"ה בעת ההיא את האצבע שלו ונולדו להבות אש באותו הגבול, ונתיבשו כל אלו הגבולים הרטובים מים, וכל טפה של מים נובעים, אז למטה בארץ מצרים) נראו הכנים מעפר הארץ.
הרי נאמר שאהרן היה מכה (את עפר הארץ בכנים, ואתה אומר הושיט הקב"ה אצבעו וכו'), אבל בשביל זה היה מכה אהרן, להורות שימינו של הקב"ה שבר את השונאים, כמו שאמר ימינך ה' תרעץ אויב, (כי אהרן הוא כהן, שהוא מרכבה לימינו של הקב"ה), כעין זה עתיד הקב"ה להביא על עיר רומי הגדולה, שכתוב ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית, ועל זה (שהוביש המים מן עפר מצרים כנ"ל), כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים. (וארא קעא, ועיין שם עוד)
למה הביא עליהם כנים, לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר כל עפר הארץ היה כנים.
ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכולו, א"ר אלעזר מכאן אתה למד שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה, ורבנן אמרי אפילו כגמלא לא מצו בראו, אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה... (שמות י ז)
ארבעה עשר מיני כנים הביא הקב"ה על המצרים, ואלו הן ירוקנין ירקובות קפוין קפוחות ספיפין יעלי מים נפסדרין יעלי שדות נמלה אבי עצל אם כנים עכשיו כיבין דחכיכי ביוקי בילי (פרק ז)
מכה שלישית מכת כנים מפני מה הביא עליהם, לפי שכשבטלו הלבנים אמרו ילכו ויסבלו עפר כרמים, ונגזר על עפר ארצם להיות כנים. דבר אחר כיון שבטלו הלבנים אמרו יכבדו לנו את השווקים ואת הרחובות, ונעשה עפר ארצם כנים.
חביב הוא יעקב אבינו שגילה לו הקב"ה כל שעתיד להיות, שנאמר ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים (בראשית מ"ז), נתיירא שמא ירחיש העפר תחתיו במכת כנים. וכן את מוצא ביוסף ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים (שם נ'), אם תאמר שנתנוהו בקרקע היה לו ללמוד מאביו, אלא מלמד שנתנוהו בנילוס נהר.
אין לי שהיו כנים אלא בעפר, מנין אף בשדותיהן ובתבואותיהן היו הכנים, שנאמר בכל גבולם, אף כל עפר שהיה טוח בבתיהם נעשה כנים, שנאמר בכל גבולם, והיו נעשין בבשרם כמחטין, שנאמר ותהי הכנם באדם ובבהמה, באותה שעה בטלה עבודה מאבותינו ואבדו הלבנים. (שמות ח יב)
זעם אלו הכנים, שנקראו המאכולות זעם, שנאמר זעום ה' יפל שם (משלי כ"ב). (שם שם יד)
ולמה לקו בכנים, לפי שמנעו מישראל מרחצאות והיו הכנים מצערים אותם, ולפיכך גם המצרים לקו בהם. (שמות ח טו)
ג' מכות היו משמשים ביחד עם כנים, שחין חשך, בכל מכה ששימש אחד שמשו שנים אחרים עמהם הרי כנ"ם שח"ן חש"ך כלולה כל אחד משלשתן (אותיות שוות). (וארא)
והיה לכנם - מיני כינה ופרעושין. (שמות ח יב)
ולא יכולו - שהרי כל העפר היה כנים ומאין באים להם כנים. ויש מפרשים " הוציא את הכנים" לבטלם, כי בכך ירגישו הבריות, אבל להביא אותם כמו שעשה אהרן לא נסו, שהרי כבר היה כל עפר הארץ כנים. דבר אחר ולא יכלו - לא יכלו לעמוד איש לפני אחיו מפני הבושה שהיו מלאים כנים, כיוצא בו "מפני השחין", שהיו מלאים שחין. דבר אחר ולא יכולו - לפי שכל עפר הארץ היה כנים ולא היו רגליהם נוגעות לארץ, וכל זמן שרגליו של מכשף אין נוגעות לארץ אין כשופו מצליח... (שם שם יד)
והך - ואידך הך כף אל כף, מלמד שהיו הכנים מכים ומטפחים על כל פניהם ועל בשרם. (שם ח יב)
ותהי הכנם - היה צריך לומר כל עפר הארץ וגו' ותהי הכנם. ויובן על פי מה שנחלקו התוספות בשבת י"ב, ר"י מאורלייאנס ור"ת מהי הכנם, ומהם הסכימו מכאן שהיא הקופצת שדרכה להתהוות מעפר הארץ, ומהם אמרו שהיא הנקראת פרעוש, וכינה היא הלבנה הגדלה בבגדים, והוכיחו ממה שאמרו מסמרטוטי כלמי. ואם היה אומר על עפר וגו' תהיה הכונה בפשיטות שהיא הקופצת שהיא המתהוה מעפר, לכך אמר ותהי הכנם, פירוש הרגילה להיות באדם, והכנת ההכאה היא שיתרבה עפושו, או אפשר ששניהם בענין אחד, הא' רמזה ב"ותהי הכנם", פירוש המתהוה מאדם ובהמה, מלבד כינה הקופצת שכל עפר הארץ היה כנים, וכפי זה שתיהם נקראות כנים... וחכמים יחדו לקופץ שם פרעוש, כדי להכיר מין הכנה שאסרו להרוג בשבת, וכן הלכה. (שם)
והיה לכנם - אמרו במדרש כנים דברים שנבראו מעפר, ונפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה משולה כעפר, דכתיב והיה זרעך כעפר הארץ, מתוך דבריהם אלה יראה שלא היתה מכת הכנים מאותן הלבנות הרוחשות בראש האדם מזיעתו, אבל הוא מין רחוש אחר, או שהיא הכינה השחורה הקופצת היוצאת מן הארץ, או שהוא מין תולעים ויתושים שבפירות וזרעים שהוזכר במשנה, המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה. (שם)
ותהי הכנם באדם ובבהמה - ה' אמר שעפר הארץ יהיה כנים, שזה עקר המופת, וספר הכתוב שהכנימה התחילה באדם ובבהמה ומהם נתפשטו על העפר, וזה היה משני טעמים, א' בל יטעו שהוא ענין טבעי, שעל ידי שנתעפש עפר הארץ על ידי הצפרדעים נולדו הכנים, לכן התחילה הכנימה באדם ובבהמה. ב' יש לומר בהפך שלידת הכנים מן העפר היא בריאה יש מאין, ואין להרבות בנס שלא לצורך, לכן התחילה הכנימה באדם ובבהמה שהוא טבעי שיולדו שם כנים מחמת הזיעה, ומשם התפשטו למלאות כל עפר הארץ, ולא היתה בריאה יש מאין, והנס היה מה שפתאום התרבו כל כך עד שנמלא עפר הארץ כולו מהם. (שם שם יג)
להוציא את הכנים - הנכון שהחרטומים רצו להוציא את הכנים, היינו להוציאם מן האדם והבהמה שלא ימצאון שם, ומבואר שעל הכנים הנולדים בבעלי חיים יש רפואות ותרופות להוציאם ולהמיתם, והחרטומים היו מומחים בזה, רק עתה לא יכולו כי היה ענין השגחי שלא יועיל שום תרופה טבעית לזה, שמכת הכנם לא סרה מהם ונשארה בכל אנשי הדור ההוא. שמכת הכנים לא היתה להורות איזה דבר רק להכות אותם במכת בזיון, שלכן באה שלא בהתראה ולא סרה מהם גם אחר כך. (שם שם יד)