עשר מכות   ערוב

(ראה גם: עשר מכות-כללי)

 

כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב, ומלאו בתי מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה. והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערב, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה. ויעש ה' כן ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו, ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב. ויקרא פרעה אל משה ולאהרן, ויאמר לכו זבחו לאלקיכם בארץ. ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה' אלקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו... ויעש ה' כדבר משה ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו, לא נשאר אחד. (שמות ח יז)

זהר:

ערוב הוא גם כן כעין זה, שערב מיני מדרגות החכמה שלהם ולא יכלו להשיגן, ולא עוד, אלא אפילו אותן (מדרגות החכמה שלהם) שכבר נמצאו בארץ, היו משחיתים אותם בארץ, (דהיינו שנעשו למזיקים) והשחיתו את דרכם, ערוב מהו ערוב, הוא ערבוביא, כמו שאמר ובגד כלאים, (שפירושו) תערובת (של צמר ופשתים)...

תא חזי כמה כחות התעוררו למעלה כאחד, וערב אותם הקב"ה יחד, כדי לערב כחותיהם החזקים למעלה, וכל אלו הגבורות שעשה הקב"ה במצרים היו ביד אחת, (שהוא יד החזקה כנ"ל), שהרים ידו עליהם למעלה ולמטה ומשם נאבדה חכמת מצרים, שכתוב, ואבדה חכמת חכמיו וגו'... (וארא קסח)

מדרש רבה:

כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך וגו', מהיכן בא עליהם, יש אומרים מלמעלה ויש אומרים מלמטה, ור' עקיבא אמר מלמעלן ומלמטן. ארשב"ל אמר להם הקב"ה אתם עשיתם המונים המונים על בני, אף אני אעשה לכם עוף השמים וחית הארץ המונים המונים, שנאמר הנני משליח בך את הערוב, חיות ועופות מעורבבין, אבל ארץ גשן שישראל יושבין בה לא היה שם ערוב, שנאמר והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן. א"ר אמי כאדם שאומר לחבירו לא יטול פלוני בטאריקי זו שפלוני פטרונו עומד עליהן. ושמתי פדות בין עמי, מלמד שהיו ישראל ראויין ללקות בזו המכה, ונתן הקב"ה פדיונם המצריים. ואף לעתיד לבא הקב"ה מביא עכו"ם ומשליכן לתוך גיהנם תחת ישראל, שנאמר (ישעיה י"ח) כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל מושיעך, נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך. (שמות יא ג)

ויעש ה' כן ויבא ערוב כבד ביתה פרעה, הוא לקה תחלה, שהוא התחיל בעצה רעה תחלה, שנאמר ויצו פרעה וגו' ואחר כך ובית עבדיו. ויקרא פרעה וגו' ויאמר משה לא נכון לעשות כן, לפי שהמצריים משתחוים לבהמות כאלוה. דרך שלשת ימים נלך במדבר, כדי להטעותן, ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וגו', ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך, מהו הנה, התפלה תהיה מיד כדי שיסור הערוב ממך מחר, הדא הוא דכתיב וסר הערוב. ויצא משה וגו' ויעש ה' כדבר משה ויסר הערוב, למה הביא עליהם ערוב, לפי שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים כדי להיות מצירים בהם, לפיכך הביא עליהם חיות מעורבבות דברי ר"י. ר' נחמיה אמר מיני צרעין ויתושין, ונראין דברים של ר"י, לפי שבצפרדעים כתיב וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה בהן הנאה בעורותיהן, אבל ערוב שהיה הנאה בעורותיהן, לפיכך לא נשאר בהן עד אחד, שאילו היו צרעין ויתושין היה להן שיסריחו. (שם שם ד)

ועוד הביא עליהם מכות ערוב, לפי שהיו מעורבבין, איש אחד בא על י' נשים וי' אנשים באים על אשה אחת, לכך הביא עליהם ערבוביא. (שם טו כז)

שוחר טוב:

ישלח בהם ערוב, ר' יהודה אומר נשריתא, רבי נחמיה אומר ערוב מלמטה, דובין ואריות ונמרים מלמעלן, רבי נתן אומר מלמעלן ערוב נרגזין דאות ועורבין ועופות, מלמטן אריות ונמרים וזאבים, רבי חמא ור' יהושע שניהם אומרים מין חיה הוא ושמו פנתרין, והביאו הקב"ה. רבי יאשיה אמר העריב עליהן את המאורות. אמר ריש לקיש, אמר הקב"ה לפרעה אתה בקשת לערבב זרע אברהם אוהבי, אני מערבבך מן העולם, שנאמר ישלח בהם ערוב, ולא ערבוביא בלבד, אלא וצפרדע ותשחיתם... (מזמור עח)

תנא דבי אליהו רבא:

ערוב מפני מה בא עליהם, מפני שהיו אומרים להם לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות והכניסו לבית מלחמתנו ונעשה בהן קניגאות כמו שאנו רוצים, כדי שיהיו ישראל במדברות החיצונות, ושלא יכנסו לתוך בתיהם ויבאו זה אצל זה ויפרו וירבו, לפיכך הביא הקב"ה עליהן כל חיות רעות שבעולם, עד שאמרו חטאנו, שנאמר ויבא ערוב כבד ביתה פרעה וגו'. (פרק ז)

מדרש אגדה:

לפי שהיו אומרים לישראל לצוד להם מיני חיות דובים ואריות ונמרים, לכך הביא עליהם הקב"ה חיות מעורבבות, והיה להם ידים מלאים ארס, והיו פותחים את הדלתות. (וארא ח טז)

מדרש הגדול:

מכה רביעית מכת ערוב, מפני מה הביא עליהן מכת ערוב, לפי כשבטלו הלבנים אמרו ילכו למדברות ויצודו לנו דובים ואריות ונמרים להקים במלחמתינו. מיד צוח משה ואמר יש לך מי שיצא לקראת ארי ואינו טורפו, אמר לו הקב"ה אל תירא צא השדה וקרא לחיות רעות, ואמור להם כה אמר ה' מיום שבראתי אתכם התקנתי אתכם ליום זה, מחר עשו אחוה זה עם זה ובואו כלכם בערבוביא ושחתו את ארץ מצרים. והלך משה ועשה כן, ומיד באו למחר כולן מעורבבין לתוך מצרים, שנאמר ויעש ה' כן ויבא ערוב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו.

דבר אחר מפני מה הביא עליהם ערוב, מפני כשבטלו הלבנים אמרו הואיל ואין להם מלאכה להתעסק בה יגדלו את בנינו, ולפיכך הביא הקב"ה עליהם ערוב. אמר ר' שמעון שתים עשרה מיני חיות ועופות מעורבבות הביא הקב"ה על המצרים במצרים, ראיה לדבר ממה שהוא עתיד לעשות בכרך הגדול שברומי, למדנו שכך עשה במצרים, שנאמר וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו בה, ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, ועלתה ארמנותיה סירים קימוש וחוח במבצריה והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה, ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא, אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה, אך שם נקבצו דיות אשה רעותה, דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי פי ה' צוה ורוחו הוא קבצן (ישעיה ל"ד). ואף דובים ואריות ונמרים וכל חיה משכלת היו מעורבין בהן, שנאמר ישלח בם ערוב ויאכלם (תהלים ע"ח). וכשהיו ישראל מגדלים את בני המצרים לא היו מטעינין אותן אחד אחד אלא סופקן ארבעה ארבעה, שנים על שתי כתפיו ושנים על שתי ידיו, שנאמר את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, וכשהיה ישראל יוצא לשוק טעון היה הארי בא וטוען אחד, והדוב אחד, והזאב אחד, והנמר אחד. וכשהיה חוזר היה המצרי אומר לו היכן בני, וישראל אומר לו בא טול לך חשבון, ארבעה בנים נתתה לי, בא ארי ונטל אחד, והדוב נטל אחד, והזאב אחד והנמר אחד. שמא יש כאן טעות. ומנין שהיו מתים בהן, שנאמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמיך, ואין פדות אלא ממיתה, כענין שנאמר ויפדו העם את יונתן ולא מת. אין לי אלא חיות המשכלות שהיו הורגין בהן, ומנין שאף החיות שאינן משכלות היו הורגין בהן, שכך הוא אומר בישראל ושן בהמות אשלח בם. יכול יהו נושכין ואינן ממיתין, תלמוד לומר עם חמת זוחלי עפר... (שמות ח יז)

רש"י:

משליח בך - מגרה בך, וכן (דברים ל"ב) ושן בהמות אשלח בם. את הערב - כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא, והיו משחיתים בהם. ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו, בתכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות המצרה על עיר, בתחלה מקלקל מעיינותיה, ואחר כך תוקע עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים, כדאיתא במדרש ר' תנחומא. (שם ח יז)

ויסר הערב - ולא מתו כמו שמתו הצפרדעים, שאם מתו יהיה להם הנאה בעורותם. (שם שם כז)

רמב"ן:

והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן - בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות ומהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גשן אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גשן שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא. ואמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך - שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו, ויאכלו המצרים, כדכתיב ישלח בהם ערוב ויאכלם, וזהו לשון פדות. (שם שם יח)

רשב"ם:

ערוב - אומר אני כי מיני זאבים הם שנקראים ערוב על שם שדרכם לטרוף בלילות, כדכתיב (ירמיה ה') זאב ערבות ישדדם... (שם שם יז)

רבינו בחיי:

הנני משליח בך את הערוב - לא תמצא באחת המכות שיזכיר הכתוב את המכה בה"א הידיעה, אבל הערוב הזה לא היה יצירה חדשה, רק שהיתה מכה משולחת להשליח בהם את הערוב שבמדבר, כענין שכתוב בפורענות "והשלחתי בכם את חית השדה". ובמדרש, הנני משליח בך את הערוב, בנוהג שבעולם בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו מביאה עליו פתאום כדי שלא ירגיש בו, אבל הקב"ה אינו כן, מתרה בו בכל פעם ופעם על כל מכה ומכה, שנאמר הנני משליח בך... (שם שם יז)

אלשיך:

הנני משליח בך - יעשה ששרי החיות ישלחו אותם, כי באלו אין משה ואהרן מושלים, כי אם בארץ ובאויר, אך לא במזלות ובשרים. והפליתי - ועוד טעם שה' יעשה בעצמו ולא על ידי מלאך, כי המלאך אינו מבחין בין צדיק לרשע ולא היתה ארץ גושן ניצלת, כי בני ישראל לא היו ראוים. ושמתי פדות - שגם אם יהיה ישראלי חוטא שראוי שהחיה תפגע בו, אשים אחר תחתיו, וכן היתה מכת בכורות על ידי ה' בעצמו. (שם שם יז והלאה)

ספורנו:

וגם האדמה אשר הם עליה - קרקע שעליו הבתים ימלא נחשים וזולתם מהשוכנים במעבי האדמה, באופן שלא יהיו בטוחים גם בלילה בבית סגור. (שם שם יז)

אור החיים:

תשחת הארץ - הערוב ישחית גם כל הנמצא בארץ חוץ מן האדם. (שם שם כ)

מהר"ל:

וכן במכת הערוב נאמר גם כן השם המיוחד, והטעם כי באלו שתי מכות נודע להם שמו ה'. ונאמר והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ולפיכך היתה התראה זאת גם כן בשם המיוחד. ודע כי אלו ב' מכות (צפרדעים וערוב) מיוחדות בזה שנודע להם השם המיוחד, כי אמר "התפאר עלי למתי אעתיר לך", ועל זה אמר "כדברך למען תדע כי אין כה' אלקינו"... כי הקב"ה מיוחד מכל הנמצאים ונבדל מהם, ולכך מייחד ומבדיל זמן מיוחד לעשות בשעה שהוא מייחד ומברר. וכן כאשר היה מבדיל ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב, מה שהבדיל וייחד את ארץ גושן מורה על שהוא יתברך מיוחד ונבדל מכל הנמצאים, וכמו שהוא מיוחד כך מייחד מקום זה מבין שאר מקומות, שהיה הערוב בכל ארץ מצרים חוץ מארץ גושן, ובדרך הטבע ומנהגו של עולם החיות הולכות ורצות בכל מקום כרצונם, מורה זה התיחדות, וכל התיחדות מורה על מי שהוא מיוחד, כי הטבע וגזירת השמים אינם מיוחדים בדבר מיוחד... (גבורות ה' פרק לב, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

הנני משליח - פעל שלח כשבא בהפעיל מורה על הגירוי, כי החיות הרעות נמצאו שם תמיד, רק ה' שם בטבעם להתחבאות מבני אדם ביערות ובמערות ובמחילות עפר, ובעת משלחת מגרה אותם בבני אדם ויוצאים ממחבואם לטרף טרף. וסדר שתחלה אגרה אותם בך, ואחר כך בעמך, וכמו שאמרו פרעה התחיל בעבירה תחלה, התחילה בו הפורענות, ותחלה יפלו על בני אדם בשוקים וברחובות, אחר כך אשליחם בבתיך, שלרוב גם בעת משלחת לא יכנסו אל הבתים, וגם האדמה אשר הבתים עומדים עליה, שיעשו להם מחילות באדמת הבתים ושם ירבצון. (שם שם יז)

למחר יהיה האות הזה - ממה שלא אמר מחר יעשה ה' את הדבר הזה, מבואר שה' עשה את הדבר תכף, כי באשר החיות שוכנים ביערות רחוקים מן הישוב, צוה ה' שתיכף יתחילו לצאת ממעונותיהם ללכת אל ערי המצריים, שלזה צריך זמן עד למחר, ואם כן הפקודה שהחיות ילכו ממקומם התחילה תיכף. (שם שם יט)

רש"ר הירש:

ערוב אינו תערובת של חיות, וה"א הידיעה תוכיח, אלא נראה כי ערוב הנו השתלשלות מן המושג "ערבה", מדבר, ופירושו חית המדבר, חיות המדבר מטבע ברייתם די אמיצים לתקוף את האדם, ואין אלא רצון ה' הנוטע בם מורא האדם, ורק הודות למורא זה נתאפשר לרכוש עבור תרבות האדם שטחים הולכים ונרחבים, את המורא הזה הסיר עתה ה', והראה שיאלצו המצרים, הרואים את עצמם כבני הארץ מקדמת דנא, לנטוש את ארצם... (שם שם יז)

העמק דבר:

משליח בך - היו כאן ב' דברים, בבית פרעה והשרים היו חיות בני תרבות, ועתה משליח הקב"ה אותם בהם שנעשו פראים כטבעם והזיקו, ועוד באו מבחוץ הרבה חיות רעות. (שם שם יז)

כי אני ה' בקרב הארץ - ...ועוד שנתקבצו חיות שונות שאין טבעם שוה, ועל ידי זה נודע שמו בכל הארץ. למען תדע - אבל כל מצרים לא ידעו מזה הפדות, וגם הרבה ברחו לגושן ולא ראו מהנעשה בארץ. (שם שם יט)

ביתה פרעה - בא תחלה לבית פרעה ועבדיו, ומשם נתפשט בכל מצרים, כמו כל המכות ששלטו בפרעה ובעבדיו ביותר, שהם היו עיקר החייבים בדבר. תשחת הארץ - לא כתב נשחתה הארץ, אלא ידעו שעלולה להיות נשחתת, ומהר לקרא למשה. (שם שם כ)

לא נשאר אחד - שאותן שהיו בני תרבות ועכשיו נעשו פראים כמו שכתבנו, חזרו לטבען להיות פרא, לכן כתב "לא נשאר", אפילו מה שהיה ברצונם שישאר אצלם. (שם שם כז)