עשר מכות   תנין

(ראה גם: משה-אותות)

 

כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין... ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים, ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים, ויבלע מטה אהרן את מטותם. (שמות ז ט)

זהר:

ואמרת אל אהרן קח את מטך, מה הטעם (שנבחר לזה) מטה אהרן, ולא מטה משה. אלא זה של משה הוא קדוש יותר, כי נחקק בו שם הקדוש (בגן עדן) העליון, ולא רצה הקב"ה לטמא אותו באלו המטות של החרטומים, (שהיה צריך לבלוע אותם), ולא עוד אלא כדי להכניע לכל אלו הבאים מצד שמאל (צריכים למטה אהרן), משום שאהרן בא מימין שהוא כהן, והשמאל נכנע אל הימין.

ר' חייא שאל לר' יוסי, הרי היה גלוי לפני הקב"ה שאלו החרטומים יעשו נחשים, (ואם כן) איזה חשיבות הוא לעשות לפני פרעה נחשים. אמר לו הוא משום שמשם הוא התחלה אל העונשים, (דהיינו נחש הקדמוני שהכשיל את אדם וחוה), ומן התחלת הנחש מתחיל שליטתו של פרעה, (דהיינו מצד שמאל), אז (כשראו התהפכות מטה אהרן לנחש), שמחו כל החרטומים, כי תחילת החכמה של הנחש שלהם היה כן, מיד חזר מטה אהרן לעץ יבש ובלע אותם.

ועל זה תמהו וידעו, שממשלה עליונה יש בארץ, שהם חשבו, שלמטה (בארץ) אין שליטה חוץ מהם לעשות משהו, אז ויבלע מטה אהרן את מטותם, מטה אהרן בדיוק, שחזר הנחש לעץ ובלע אותם.

ועל זה עשה אהרן שני אותות, אחד למעלה ואחד למטה, אחד למעלה, היינו שנחש העליון דקדושה שלט על נחשים שלהם, אחד למטה, היינו ששלט העץ על הנחשים שלהם, כי בלע אותם, ופרעה היה יותר חכם מכל חרטומיו, והסתכל שממשלה העליונה שולט על הארץ, שולט למעלה ושולט למטה..

אמר ר' יוסי פן תאמר, אשר המכשפים כל מה שעושים אינם עושים אלא באחיזת עינים, שרק נראה כך, ולא יותר, משמיענו הכתוב, ויהיו בדיוק, שכתוב ויהיו לתנינים, (שעשו התנינים בפועל), ואמר ר' יוסי אפילו כשהתנינים שלהם חזרו להיות עצים, העץ של אהרן בלע אותם. (וארא קיז, ועיין שם עוד)

כתיב הנני עליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, (נקרא כן) כי משם (מתנין הגדול), הוא התחלת השליטה שלהם למטה, אבל החכמה שלהם נמשכת מתחת כל המדרגות (של התנין ויאוריו)...

פתח (ר' חייא) ואמר, כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, כמה יש לו לאדם להזהר מחטאיו שלא יחטא לפני הקב"ה, ואם תאמר, מי מעיד עליו, הנה אבני ביתו וקורות ביתו מעידים עליו. ולפעמים הקב"ה עושה בהם שליחותו. תא חזי, מטה אהרן, שהוא עץ יבש, עשה בו הקב"ה ראשית הנסים, ושתי שליחויות נעשו בו, א' שהוא עץ יבש ובלע לתנינים שלהם, וא' כי לשעתו קבל רוח חיים ונעשה בריה... (שם קכב, ועיין שם עוד)

מדרש רבה:

ויקרא פרעה לחכמים ולמכשפים, באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת, ואמר להם כך אותותיו של אלקיכם, בנוהג שבעולם בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין לה, כלום מביאין מורייס לאספמיא, דגים לעכו, אין אתם יודעין שכל הכשפים ברשותי הן, מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם ועשו אף הם כך, ולא עוד אלא קרא לאשתו ועשתה כך, שנאמר ויקרא גם פרעה, מהו גם, שאף לאשתו קרא ועשתה כן, ויעשו גם הם חרטומי מצרים מהו גם, אפילו התינוקת של ד' וה' שנים קרא ועשו כן. וישליכו איש מטהו, אמרו יוחני וממרא למשה, תבן אתה מכניס לעפרוים, א"ל למתא ירקא ירק שקיל.

ויבלע מטה אהרן את מטותם, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ט) כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה. הכסיל מוציא כל דבריו בפעם אחת כשיבא לריב עם חבירו... באותה שעה אמר הקב"ה אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים מנהגו של עולם הוא, נחש בולע נחש, אלא יחזור לברייתו ויבלע את תניניהם, מהו ויבלע מטה אהרן את מטותם, א"ר אלעזר נס בתוך נס, מלמד שחזר המטה מטה כברייתו ובלע אותן, כשראה פרעה כן תמה ואמר, ומה אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו עכשיו הוא בולע אותו. א"ר יוסי ב"ר חנינא נס גדול נעשה במטה, שאף על פי שבלע כל אותן המטות שהשליכו שהיו רבים לעשות מהן עשרה עמודים ולא הועבה, וכל מי שרואה אותו אומר זה מטה אהרן, מיכן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות, ויחזק לב פרעה. (שמות ט ד וה)

אבן עזרא:

ויבא משה - גם זה מופת, שהמטה היה תנין, ואינו דומה למופת שעשה לישראל, כי לא נהפך רק לנחש, ויפת אמר נחש הוא תנין. (שמות ז י)

בעל הטורים:

והשלך לפני פרעה יהי לתנין - ולא אמר ויהי אלא אחר שהשליך אותו, אמור למטה יהי תנין כדי שישמע פרעה שעל פי דבורך יחזור לתנין, ולמה לתנין, לפי שפרעה אמר על עצמו התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, ורמז לו כשם שזה הוא תנין וחזר להיות עץ יבש, כך יחזור פרעה להיות רמה ותולעה. (שם שם ט)

ר' בחיי:

ויהי לתנין - תחלת האותות שעשה לפרעה היה תנין, והוא נחש, כן אמר לו הקב"ה במכה הדם, "והמטה אשר נהפך לחש", וזה שנהפך לנחש ולא לשאר בהמות וחיות כגון סוס או שור ואריה, הטעם בזה לפי שהנחש חטא והחטיא את חוה בלשון, וכן פרעה הרשע חטא בלשון, שהוא שאמר, "מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה'", ומפני זה היה תחלת האותות נחש, לרמוז לו שיענש על חטאו כמו שנענש הנחש, ומצינו שכל המטיח דברים כלפי מעלה נדון בנשיכת נחש... ועוד, כשם שנחש מתעקם ומתפשט ואינו מתקיים בענין אחד כך פרעה הרשע מקשה את לבו ומתחזק ברשעו, ולכובד המכות היה מודה לשלח את ישראל, ואחר כך חזר והכביד את לבו. ומה שהכתוב הוציאו בלשון תנין, לפי שפרעה נקרא תנין, שנאמר (יחזקאל כ"ט) "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו", ורמז לו בזה, כי כשם שבלע מטה אהרן את מטותם כך עתיד הקב"ה להבליע את פרעה וחילו בים סוף. (שם שם י)

ויהיו לתנינים - לא אמר ויהיו תנינים אלא לתנינים, בא ללמד שלא היה כח בחרטומים לעשותם תנינים ממש, רק שנדמו לתנינים בחכמת הכשפים ואחיזת עינים, ואם אתה אומר והלא במשה נאמר הלשון הזה "ויהי לתנין", ולא אמר ויהי תנין, יש לפרש כי זה של משה הוא הויה אמיתית, הוא לשון "ויהי האדם לנפש חיה", ומפני שהלשון בשניהם אחד ויהי לתנין, ויהיו לתנינים, כדי שלא תבין שענין משה דומה לשל החרטומים, לכך הוצרך לסמוך לו מיד "ויבלע מטה אהרן את מטותם", והנה זה ראיה כי מטה אהרן אחר שהיה תנין ממש בלע את מטותם, ולמדך הכתוב בזה כי חזר תנין ממש, אבל של חרטומים לא היו תנינים ממש, ומזה אמר "את מטותם", ולא אמר תניניהם. ועוד שלא הזכיר בחרטומים שיעשו כן לפני פרעה ולפני עבדיו, כמו שהזכיר במשה, שכל עניניהם זיוף אין בהם אמת. או אם נאמר שהיה כח בחרטומים לעשות תנינים ממש במעשה הכשפים, אבל מלת ויבלע הוא היתרון והתגברות הכח אשר לאהרן על חכמת החרטומים, בין שיהיה הבולע בו מטה כמדרש רז"ל, בין שיהיה תנין בין שיהיה המעשה שלהם דמיון ממש... (שם שם יב)

מלבי"ם:

יהי לתנין - הגם שאהרן ישליך את המטה לא נתהוה ממנו תנין רק על ידי שאמר משה "יהי לתנין". אולם איזה יחוס היה למופת הזה לברר על ידו שהם שלוחי ה', זה מבואר על פי מה שאמר יחזקאל (כ"ט) "עליך וגו' התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני", שידוע שמצרים היו עובדים ליאור נילוס, והיו אומרים שהוא אלוה גדול שברא את עצמו, והוא המקבל כח מן השמש שהיה אלהי עליון אצלם, והיו עובדים את היאור בכל בקר בצאת השמש, וכן היו עובדים אל התנינים שביאור שהיו אלוהות אצלם, ופרעה שהיה אצלם גם כן אלוה, היה אומר שהוא התנים הגדול של היאור, וגם הוא ברא את עצמו, והיאור הוא שותף אליו באלהות, ועל זה אמר לי יאורי ואני עשיתני, על כן הראו לו לפי מחשבתו, שהאלקים של משה מושל על הנילוס, וזה ברר אחר זה במכת דם וצפרדעים, ושמשה שהוא שלוחו מושל על פרעה שהוא התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, כי משה אחזו בידו כמטה יבש... (שם שם ט)

ויהיו לתנינים - מוסב על חרטומי מצרים, שנתעטפו בעור תנין ודמה שמן המטות נהיו תנינים, ויבלע מטה אהרן - שהיה נס בתוך נס, שאחר שחזר מטה אהרן להיות מטה כברייתו בלע את החרטומים בעצמם, דהא החרטומים הם היו התנינים שהתעטפו בעור תנין, ובלע אותם עם המטות, ועל זה אמרו שפרעה היה אומר שיוכל לבלוע גם אתו ואת כסאו. (שם יב)