(ראה גם: משה-תורה, מתן תורה, תורה)
תאנא, באלו חמשה הדברות (שבימין) כלול הכל, באלו חמשת הדברות נחקקו חמשה אחרות (שבשמאל), ודאי הם חמשה תוך חמשה, כיצד, אנכי ה' אלקיך הוא כנגד לא תרצח, שלמדנו, שנים אלו בכלל אחד נכללו, כי מי שרצח ממעט דמות וצלם של אדונו, שכתוב, כי בצלם אלקים עשה את האדם, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם... (יתרו תצ)
לא יהיה לך הוא כנגד לא תנאף, זה (הנואף) משקר בשמו של הקב"ה שנרשם באדם, ובזה כמה וכמה חטאים וגזרות ועונשים תלוים, ומי שמשקר בזה משקר במלך, שכתוב, בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, וכתיב לא תשתחוה להם ולא תעבדם, וזה בזה תלוים.
לא תשא הוא כנגד לא תגנב, וכתוב חולק עם גנב שונא נפשו, אלה ישמע ולא יגיד, ודאי זה בזה תלוי, כי גנב, לזה מזדמן לשבע לשקר, מי שעושה זה עושה זה.
זכור וגו' הוא כנגד לא תענה ברעך עד שקר, דאמר ר' יוסי שבת נקרא עדות, וצריך האדם להעיד על זה, שכתוב, כי ששת ימים עשה ה' וגו', ושבת הוא כלל הכל, ואמר ר' יוסי, מה שכתוב תתן אמת ליעקב הוא כש"א ושמרו בני ישראל את השבת, שמי שמעיד שקר משקר בשבת, שהוא עדות אמת, ומי שמשקר בשבת משקר בכל התורה, ומשום זה תלוים זה בזה.
כבד את אביך הוא כנגד לא תחמוד אשת רעך, ואמר ר' יצחק כבד את אביך, אביך ממש, כי מי שחומד אשה ומוליד בן, בן ההוא מכבד לאחר שאינו אביו, וכתוב, כבד את אביך וגו', לא תחמוד בית רעך שדהו, וכתוב כאן (בכבד) על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך, (שפירושו) זה שנותן יהיה שלך, ולא תחמוד אחר, ודאי זה בזה תלוים, (שכבד תלוי בלא תחמוד).
ובאלו חמשה דברות הראשונות (שבימין) כלולות חמשה דברות האחרות, ובשביל זה מימינו אש דת למו, שהכל נעשה ימין, ועל כן ניתנה התורה בחמשה קולות. אמר ר' יהודה כולם היו חמשה תוך חמשה, וכנגדם חמשה חומשי תורה.
באלו עשרת הדברות נחקקו כל מצות התורה הגזירות והעונשים, טהרה וטומאה ענפים ושרשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ, ימים ותהומות, כי התורה היא שמו של הקב"ה, מה שמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדברות, אלו עשרת הדברות הם שמו של הקב"ה, והתורה כולה הוא שם אחד שם הקדוש של הקב"ה ממש... (שם תצב)
אלו עשרת הדברות של התורה, הם כלל של כל מצות התורה, כלל שלמעלה ומטה, כלל של עשרה מאמרות של בראשית, אלו נחקקו על לוחות אבנים וכל האוצרות שהיו בהם, נראו לעיני הכל, לדעת ולהסתכל בסוד תרי"ג מצות התורה הכלולים בהם, הכל נראה לעינים הכל הוא בתבונה, בהסתכלות הלב של כל ישראל והכל היה מאיר לעיניהם.
בשעה ההיא כל סודות התורה וכל סודות העליונים והתחתונים לא נחסר מהם, משום שהיו רואים עין בעין זיו יקר של אדונם, מה שלא היה כיום ההוא, מיום שנברא העולם, שהקב"ה נגלה בכבודו על הר סיני. (שם תקסט)
תא חזי, עשרה מאמרות למעשה בראשית הוא כמו שלמדנו, בעשרה מאמרות נברא העולם, עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדברות, (והם אלו נגד אלו, שאם לא אלו דמתן תורה אינם מתקיימים אלו דמעשה בראשית כנ"ל), כתוב, אנכי ה' אלקיך, וכתוב במעשה בראשית יהי אור ויהי אור, כי האמונה של הקב"ה, (שהיא המלכות, שה"ס) אנכי, נקראות אור, שכתוב ה' אורי וישעי ממי אירא וגו', הרי שהם אחד.
כתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, (שהוא בדומה למה) שכתוב יהי רקיע בתוך המים וגו', כי יהי רקיע (פירושו) ישראל, שהם חלק הקב"ה יתאחדו במקום ההוא שנקרא שמים, (שהוא ז"א)... ועל כן ישראל קדושים, מבדילים בין מים למים, (בין הקב"ה ובין ע"ז), הרי שמקרא זה דומה להכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. (ויקרא קעט)
כתוב לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, וכתוב במעשה בראשית יקוו המים אשר מתחת השמים למקום אחד, תא חזי, כל הנשבע בהשם הקדוש לשקר, כאלו מפריד אמא, (שהוא מלכות), ממקומה למעלה, והספירות הקדושות אינן מתישבות במקומן, כמו שאמר נרגן מפריד אלוף, ואין אלוף אלא הקב"ה, וכתוב יקוו המים אשר מתחת השמים למקום אחד, (שפירושו) לא תעשה פירוד (בין המדרגות הנקראות מים) מחמת שבועת שקר. אלא אל מקום אחד, כראוי במקום האמת, ולא יתפשטו למקום אחר שהוא שקר, ומהו השקר, הוא שהמים הולכים למקום אחר, (לסטרא אחרא), שאינו שלו (של הקב"ה, הרי שהמקראות דומים).
כתוב זכור את יום השבת לקדשו, וכתוב במעשה בראשית תדשא הארץ דשא עשב וגו', מתי נתגדלה הארץ הקדושה, (שהיא המלכות), ונתעטרה בעטרותיה, הוי אומר ביום השבת, כי אז נתחברה הכלה, (שהיא מלכות), בהמלך, (שהוא ז"א), להוציא דשאים וברכות לעולם, (הרי שהמקראות דומים זה לזה.
כתוב, כבד את אביך ואת אמך, וכתוב במעשה בראשית, יהי מאורות ברקיע השמים, מה מלמדנו, אלא אלו מאורות הם אביך ואמך, אביך הוא השמש, (שהוא ז"א), אמך היא הלבנה, (שהיא מלכות), ואין שמש אלא הקב"ה, שכתוב, כי שמש ומגן ה' אלקים, ואין לבנה אלא כנסת ישראל, (שהיא מלכות), שכתוב, וירחך לא יאסף, ועל כן ב' המקראות אחד הם.
כתוב לא תרצח, וכתוב במעשה בראשית ישרצו המים שרץ נפש חיה, ללמדנו, שאתה לא תרצח אדם שנקרא כך, (נפש חיה), שכתוב ויהי האדם לנפש חיה, ולא תהיו כדגים האלו, אשר הגדולים בולעים את הקטנים, (הרי שב' המקראות אחד הם).
כתוב לא תנאף, וכתוב במעשה בראשית, תוצא הארץ נפש חיה למינה, מכאן למדנו שלא ישקר אדם באשה אחרת שאינה בת זוגו, ועל כן כתוב, תוצא הארץ נפש חיה למינה, דהיינו שאשה לא תוליד אלא ממינה, ומי הוא מינה, זהו בן זוגה.
כתוב לא תגנוב, וכתוב במעשה בראשית ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, דהיינו מה שנתתי לכם ומה שהפקדתי לכם יהיה שלכם, ולא תגנבו מה שהוא מאחר.
כתוב לא תענה ברעך עד שקר, וכתוב במעשה בראשית, ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו, היינו מי שהוא בצורת המלך לא תענה בו שקר, ומי שמעיד שקר לחברו כאלו מעיד שקר למעלה.
כתוב לא תחמוד אשת רעך, וכתוב במעשה בראשית, לא טוב היות האדם לבדו וגו', הרי בת זוגך כנגדך, (שניתנה לו בת זוגו חוה), ועל כן לא תחמוד אשת רעך.
והיינו (מה שאמרנו) עשרה מאמרות למעשה בראשית, ועשרה מאמרות למתן תורה, והיינו שכתוב עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, (שאלו ב' עשרה) נשקלו כאחד במשקל אחד, ומשום זה עומד העולם ונמצא בו שלום, ועל כן ואם זבח שלמים קרבנו הוא לקיים העולם בשלום... (שם קפב והלאה)
...היא נקראת מצוה ראשונה, אנכי, (דהיינו תחילת גילוי אלקית) מצד הכתר שבה. שהוא אין מן אלקינו, (כי הכתר נקרא אין, מטעם אפיסת ההשגה). אנכי בו כ', שהיא כתר, ובו אותיות אין, וכתר נקראת מצד אמא עלאה, שנזכר לה חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה, (שהם כנגד חמשים שערי בינה, וכתר של מלכות הוא בבינה), והיא בת מן בראשית, הכולל כל עשרה המאמרות (דמעשה בראשית) ומצד החכמה היא בת י' כמו שכתוב בחכמה יסד ארץ... (פנחס רעיא מהימנא תתמא, ועיין שם עוד)
וידבר אלקים את כל הדברים וגו' לאמר אנכי וגו', (אנכי ולא יהיה לך) הוא בלבד (נאמר) בדבור אחד, וכבר העמדנו.
וכי אלו (אנכי ולא יהיה לך נאמר בדבור אחד, ולמה) לא יותר מזה, אלא אלו הם כלל הכל, אלו הכלל של כל התורה, וגם זכור ושמור כן, (שזכור הוא רמ"ח מצות עשה, ושמור שס"ה לא תעשה), ומשום שזכור ושמור הם כלל כל התורה תפש אלו, (לומר שנאמרו בדבור אחד), מפני שהם כלל, (שה"ס) זכור ושמור, אנכי הוא זכור, ולא יהיה לך הוא שמור, והכל נאמר בדבור אחד.
מהו בדבור אחד, כך הוא ודאי, בדבור אחד ולא בשנים, משום שהדבור ההוא, הוא נכלל מכל הקולות, והוא שהיה אומר בתוקפם ובכחם של כולם, (של כל הקולות), כי כל קול וקול בטש בו בחלש והדבור היה אומר.
ומשום שכולם היו בלחש ולא נשמעו, כתוב, וכל העם רואים (את הקולות), ולא כתוב וכל העם שומעים, משום שלא נשמעו כלל, אלא כולם היו באים וכל אחד ואחד נשק לדבור הזה בלחש, כמי שנושק בחביבות האהבה, ואחר כך פירש הדבור, ואמר דבר, והכריז אותו. (זהר חדש יתרו תפד, ועיין שם עוד)
לקול ה' אלקיך, אלו עשר הדברים שנתנו מפה לפה. (בשלח ויסע פרשה א)
וידבר אלקים ויאמר אליהם, אמר להם מיד ולא עכב, דבר אחר ויאמר אליהם, אמר להם היו אומרים על לאו לאו ועל הן הן. וידבר אלקים, אין אלקים אלא דיין ליפרע ונאמן לקבל שכר. את כל - בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. אם כן מה תלמוד לומר אנכי ה' אלקיך, לא יהיה לך, מלמד שאמר הקב"ה בדבור אחד עשרת הדברות, חזר ופירשן דבור דבור בפני עצמו... (יתרו בחודש פרשה ד)
אנכי ה' אלקיך, מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחלת התורה, משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שנכנס במדינה אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו כלום עשית לנו שתמלוך עלינו, מה עשה, בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות, אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו הן והן, כך המקום הוציא ישראל ממצרים, קרע להם הים, הוריד להם המן, העלה להם הבאר, הגיז להם השלו, עשה להם מלחמת עמלק, אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו הן והן. (שם פרשה ה)
וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים, א"ר יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. תניא נמי הכי, ר' נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין (שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני). (ברכות יב א)
תנו רבנן בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל, רבי יוסי אומר בשבעה בו. אמר רבא דכולי עלמא בראש חודש אתו למדבר סיני... ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה... כי פליגי בקביעה דירחא, רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא... ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא. (שבת פו ב)
תני דבי ר' ישמעאל, וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות, אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות... וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים, וכיון שמדיבור ראשון נתמלא, דיבור שני להיכן הלך, הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תרי שושנים אלא ששונים. ואמר ריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו, ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו, הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננת. ואמר ריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר מלאכי צבאות ידודון ידודון, אל תיקרי ידודון אלא ידדון. (שם פח ב, וראה עוד מתן תורה)
כיצד היו הלוחות כתובים, ר' חנינה בן אחיה ר' יהודה בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, הדא הוא דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, הדא הוא דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. ר"ש בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. רבי סימאי אמר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, דכתיב מזה ומזה הם כתובים. טטרוגה. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה דכתיב ממולאים בתרשיש, כימא רבא... (שקלים טז ב)
דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה, מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות... (קידושין לא א)
שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב, אמר לו עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה. אזל לגביה אמר ליה ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא ואמרי לה אבי אמו של רב אחא ברבי חנינא, הואיל וסופן להשתבר, וכי סופן להשתבר מאי הוי, אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל. (בבא קמא נד ב)
אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. (מכות כד א)
מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום, רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אמר מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה, רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלקיך, שמע ישראל ה' אלקינו, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ה' אחד, לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, ואהבת את ה' אלקיך, מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר. זכור את יום השבת לקדשו, למען תזכרו... כבד את אביך ואת אמך, למען ירבו ימיכם וימי בניכם. לא תרצח, ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל, לא תנאף, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם... לא תגנוב, ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך, לא תענה ברעך עד שקר, אני ה' אלקיכם... לא תחמוד בית רעך, וכתבתם על מזוזות ביתך, ביתך ולא בית חבירך.... שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע, דרב מתנא ור' שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי, בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן, מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. (ברכות ט א)
שוא ושקר שניהם נאמרו בדיבור אחד, מה שאי איפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע, זכור ושמור שניהם בדבור אחד נאמרו... (נדרים ט א)
דכוותה דביר, ר' חייא ור' ינאי, חד אמר ממקום שהדברות יוצאות לעולם, וחד אמר ממקום שהדבר יוצא לעולם. (בראשית נה ט)
א"ר אלעזר כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת עשרה פעמים כתיב בני חת בני חת, עשרה כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאלו מקיים עשרת הדברות. (שם נח יב)
...כך בקש הקב"ה ליתן י' דברות היה משה עומד מצדו, אמר הקב"ה אני גולה להם את הרקיע ואומר אנכי ה' אלקיך, הם אומרים מי אמר, הקב"ה או משה, אלא ירד משה ואחר כך אני אומר אנכי ה' אלקיך... (שמות כח ג)
א"ר לוי וכי לא היה גלוי לפני המקום שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיען קולו שאינן יכולין לעמוד, אלא צפה הקב"ה שהן עתידין לעשות ע"ז, שלא יהו אומרין, אילו הראנו את כבודו ואת גדלו והשמיענו את קולו לא היינו עושים ע"ז, לכך נאמר שמעה עמי ואדברה. (שם כט ג)
ויכתוב על הלוחות, מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוים, עשרת הדברות כיצד היו עשויין, ה' על לוח זה וה' על לוח זה כדברי ר' יהודה, ור' נחמיה אומר עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, שנאמר ויהי ברדת משה מהר סיני וגו', והכתובים טוענים אותן, והיו נראין כאילו הם ביד משה. (שם מז י)
...לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לידע מה עשה, ומצאו מלא מים במים, דור אנוש מים במים, דור המבול מים במים, דור הפלגה מים במים, והביא קוצצים לקוצצו, שנאמר ה' למבול ישב, וראה בו שושנה אחת של ורד, אלו ישראל, ונטלה והריחה בשעה שנתן להם עשרת הדברות, ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו נעשה ונשמע, אמר הקב"ה בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות תורה וישראל ינצל העולם. (ויקרא כג ג)
אני פי מלך שמור, א"ר לוי אני פי מלך מלכי המלכים הקב"ה אותו אשמור, הפה שאמר לנו בסיני אנכי ה' אלקיך, על דברת שבועת אלקים על שום וידבר אלקים את כל הדברים האלה, שבועת אלקים על שום לא תשא... (שם לג ו)
שאלו תלמידיו לר' הונא אביו של ר' אחא, למדתנו רבינו הנואף והנואפת עוברין על י' הדברות, על הט' אנו מכירים ועל השבת אין אנו מכירים. כיצד על אנכי, שכל הנואף באשת חבירו כופר בהקב"ה, שנאמר (ירמיה ה') איש אל אשת רעהו יצהלו העל אלה לא אפקד נאם ה' ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי עלו בשדותיה ושחתו וכלה אל תעשו הסירו נטישותיה כי לא לה' המה. על לא יהיה לך, דכתיב בו (דברים ה') כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא, וב' פעמים אמרו בסוטה ועבר עליו רוח קנאה וגו', למה ב' פעמים שהיא מקנאה להקב"ה ולבעלה, וכן הוא אומר מנחת קנאות הוא, שהן ב' קנאות. על לא תשא, שהוא מנאף ונשבע שלא עשה. ועל כבד את אביך, שהנואף עם הסוטה מתעברת ממנו ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, והעובר גדל ומכבד לפני בעלה סבור שהוא אביו ואינו אביו, ועובר בשוק ומקלל את הנואף סבור שאינו אביו והוא אביו. על לא תרצח, שהנואף נכנס על מנת או יהרוג או יהרג. על לא תנאף, דבר שהוא מפורש שהוא נואף. על לא תגנוב, שהוא גונב מקור חברו, וכן הוא אומר (משלי ט') מים גנובים ימתקו. על לא תענה שמעידה עדות שקר ואומרת ממך אני מעוברת, על לא תחמוד שהנואף אשת חבירו חומד כל אשר לבעלה, כיצד, כשבעלה נפטר מן העולם סבור שאותו הבן הוא שלו, עומד הבעל וכותב לו דייתיקי מכל נכסיו ומוריש כל מה שיש לו ואינו יודע שאינו בנו, נמצא שהנואף חומד כל מה שיש לחבירו וחומד אשתו. א"ל לר' הונא הרי אמרנו ט' אמור לנו כיצד עובר על זכור את יום השבת, א"ל אני אומר לכם, פעמים כהן יש לו אשה וישראל נואף בא עליה והיא יולדת בן, סבורים בו שהוא בנו של כהן, ועומד אותו בן ומשמש בבית המקדש ומעלה עולות בשבת, ונמצא מחלל את השבת... (במדבר ט ח)
דבר אחר ישקני מנשיקות פיהו, א"ר יוחנן מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקב"ה על כל דיבור ודיבור ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו, מקבל אתה עליך את הדיבור הזה, כך וכך דינין יש בו, כך וכך עונשין יש בו, כך וכך גזרות יש בו, וכך מצות וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך מתן שכר יש בו, והיה אומר לו ישראל הן, חוזר ואומר לו מקבל אתה אלקותו של הקב"ה, והוא אומר לו הן והן, מיד היה נושקו על פיו, הדא הוא דכתיב (דברים ד') אתה הראית לדעת, על ידי שליח. ורבנין אמרין הדבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחר מישראל ואומר לו... (שה"ש א יג)
וכיצד היה הדבור יוצא מפי הקב"ה, רשב"י ורבנין, רשב"י אומר מלמד שהיה הדיבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל, וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקב"ה והקב"ה מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, לקיים מה שנאמר (תהלים כ"ט) קול ה' חוצב להבות אש. ורבנין אמרין וכי יש שמאל למעלה, והלא כתיב ימינך ה' נאדרי בכח וגו', אלא הדיבור היה יוצא מפי הקב"ה מימינו לימינן של ישראל, וחוזר ועוקף את מחנה ישראל י"ח מיל על י"ח מיל, וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לימינו של הקב"ה, והקב"ה מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח... א"ר ברכיה שנה לי ר' חלבו הדיבור עצמו היה נחקק מאליו, וכשהוא נחקק הולך קולו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר קול ה' חוצב להבות אש. אמרתי לר' חלבו, והא כתיב (שמות ל"א) כתובים באצבע אלקים, אמר לי חנוקה סברת לחנוקני, אמרית ליה ומהו דין דכתיב לוחות אבן כתובים באצבע אלקים, אמר לי כתלמיד שהוא כותב ורבו מיישב על ידו. (שם)
ריב"ל ורבנין, ר' יהושע אומר ב' דברות שמעו ישראל מפי הקב"ה, אנכי ולא יהיה לך, הדא הוא דכתיב ישקני מנשיקות פיהו, ולא כל הנשיקות, ורבנן אמרין כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה. ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי טעמין דרבנן דכתיב (שמות כ') ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, מה עבד ליה ריב"ל, פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה, או אינו מדבר דבר אתה עמנו ונשמעה, אלא אחר שנים ושלשה דברות. ר' עזריה ור' יהודה בר סימון בשם ריב"ל תפסי שיטתיה, אמרו כתיב (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה, כל התורה כולה תרי"ג מצות, הוי תורה בגימטריא עולה כמנין תרי"א מצות דבר עמנו משה, ברם אנכי ולא יהיה לך לא דבר עמנו משה אלא מפי הקב"ה שמענום. (שם)
ומהו קול גדול ולא יסף, אז"ל שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה, דבר קשה עד מאד, מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר ולא האזן יכולה לשמע, ולפיכך כתיב נפשי יצאה בדברו (שיר ה'). קול גדול ולא יסף, והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון... (יתרו יא)
דבר אחר וידבר אלקים, זה שאמר הכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כ"ה) ואחרי כן ויאמר לאדם, למדך התורה שאם תהיה בן תורה לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך שנים שלשה פעמים... וכן כתוב וידבר אלקים את כל הדברים האלה בינו לבין עצמו, ואחרי כן לאמר. (שם טו)
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו, מה ראה לומר הפרשה הזאת בכנוס, אלא אל כל עדת בני ישראל, לפי שכל הדברות כלולים בה. כיצד, בדברות כתיב אנכי ה' אלקיך, וכאן כתיב אני ה' אלקיכם. בדברות כתיב לא יהיה לך, וכאן אל תפנו אל האלילים, בדברות כתיב לא תשא, וכתיב כאן לא תשבעו בשמי לשקר, בדברות כתיב שמור את יום השבת וכאן את שבתותי תשמרו, בדברות כתיב כבד את אביך ואת אמך, וכאן איש אמו ואביו תיראו. בדברות כתיב לא תרצח, וכאן כתיב לא תעמוד על דם רעיך, בדברות כתיב לא תנאף, וכאן מות יומת הנואף והנואפת, בדברות כתיב לא תגנוב, וכאן לא תגנוב, בדברות כתיב לא תענה וכאן כתיב לא תלך רכיל בעמך, בדברות כתיב לא תחמוד, וכאן לא תעשוק את רעך ולא תגזול, הרי כל עשרת הדברות כלולים בתורה לכך כתיב אל כל עדת. (קדושים ג)
אספה לי שבעים איש, זה שאמר הכתוב (קהלת י"ב) דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, כדרבנות כדור של בנות, מה הכדור של בנות מזרקין לו לכאן ולכאן, כך היו הדברות נזרקין בסיני... (בהעלותך טו)
...אמרו לו, ישעיה רבינו וכי דבר הקב"ה ולא רעשה הארץ והלא כבר נאמר (תהלים ס"ח) ארץ רעשה אף שמים וגו', מפני אלקים זה סיני, והמים נזדעזעו שנאמר (שם צ"ג) מקולות מים רבים וגו', אימתי בזמן וידבר אלקים את כל הדברים האלה וגו', אלו דבר עמך היית חי... (האזינו ב)
אדריינוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניא, אמר לו כבוד גדול חלק הקב"ה לאומות העולם, שאותן חמשה דברות הראשונות שנתן הקב"ה לישראל שמו מעורב בהם, כלומר שאם חטאו ישראל הוא קורא אחריהם תגר, חמשה דברות האחרונות שנתן לאומות העולם אין שמו מעורב בהם, כלומר שאם חטאו אומות העולם אין קורא אחריהם תגר, אמר לו צא וטייל עמי במדינתך, ובכל מקום ומקום שהיה מוליכו היה רואה איקונים שלו קבועה, אמר לו זו מה היא, אמר לו איקונים שלי, עד שמשכו לבית הכסא אמר לו אדוני המלך רואה אני שבכל המדינה הזו אתה שליט, שבכל מקום ומקום איקונין שלך קבועה, ובמקום הזה אינה קבועה, אמר לו את הוא סבא דיהודאי, כך הוא כבודו של מלך להיות איקונים שלו קבועה במקום ביזוי, במקום משוקץ, במקום מטונף, אמר לו ולא שמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך שבחו של הקב"ה להיות שמו מעורב עם הרצחנים עם המנאפים עם הגנבים. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי, לזה דחית, לנו מה אתה משיב, אמר להם כך עלה על דעתו של הקב"ה, בתחילה הלך לו אצל בני עשו, אמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לפניו, רבונו של עולם מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו לו וכל עצמם של אותם האנשים לא הבטיחם אביהם אלא על החרב, שנאמר על חרבך תחיה, אין אנו יכולים לקבל את התורה... וכיון שראה הקב"ה דעתם של ישראל שמבקשים לקבל את התורה באהבה וחיבה באימה ויראה ברתת וזיע פתח ואמר אנכי ה' אלקיך. (פרשה כא, י' הדברות קמייתא)
דבר אחר אנכי ה' אלקיך, פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' (דברים ה'), אמר רבי יוחנן האיקונים הזה אלף בני אדם מביטים בה, כל אחד ואחד אומר בי היא מבטת, כך הקב"ה היה מביט בכל אחד ואחד מישראל, ואמר אנכי ה' אלקיך... אמר ר' יוסי בי רבי אבין אמר רבי מנחם בשם ר' יהושע בן לוי לגיבור שהוא מפלפל בזיינו ומראה פנים לכל צד, כך פנים בפנים דבר ה' עמכם... דבר אחר פנים בפנים וגו', א"ר לוי בדמיות הרבה נדמה להם, לזה עומד, לזה יושב, לזה בחור, לזה זקן... וכשנגלה הקב"ה על הר סיני ליתן תורה לישראל לא נראה להם אלא כזקן, שאין תורה נאה יוצאה אלא מפי זקן, מה טעם דכתיב בישישים חכמה ואורך ימים תבונה (איוב י"ב)... (שם, וראה שם עוד וערך מתן תורה)
מפני מה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחידי, מפני שהיחידים בטלו אותם, אנכי ביטול מיכה, לא יהיה לך ביטל ירבעם, לא תשא ביטל מקלל, זכור ביטל מקושש, כבד ביטל אבשלום, לא תרצח ביטל יואב, לא תנאף ביטל זמרי, לא תגנוב ביטל עכן, לא תענה ביטל ציבא, לא תחמוד ביטל אחאב, הרצחת גם ירשת. (שם)
נאמרו חמשה הדברות האחרונים כנגד חמשה הדברות הראשונים, לא תרצח כנגד אנכי, אמר הקב"ה אם רצחת מעלה אני עליך כאילו אתה ממעט הדמות. לא תנאף כנגד לא יהיה לך, אמר הקב"ה אם נאפת מעלה אני עליך כאילו אתה עובד ע"ז, לא תגנוב לא תשא, תני רבי חייא לא תגנובו לא תכחשו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר, שאם גנבת סופך לכחש, סופך לשקר, סופך לישבע לשקר. לא תענה זכור, אמר הקב"ה שאם העדת עדות שקר על חברך מעלה אני עליך כאילו העדת עלי שלא בראתי עולמי בששה ולא נחתי בשביעי. לא תחמוד כבד, גיים מן הגדר אלקים מן סוסיתה היו (מגנבים אלו בנשותיהם של אלו ואלו בנשותיהם של אלו), לימים נפלה קטטה ביניהם זה הרג את אביו וסבור שאינו אביו. (שם)
נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. אנכי ויאמר אלקים יהי אור, וכתוב והיה ה' לך לאור עולם (ישעיה ס'). לא יהיה לך כנגד ויאמר אלקים יהי רקיע, אמר הקב"ה היה מבדיל ביני ובין ע"ז שנקרא מים מכונסים, כדכתיב אותי עזבו מקור וגו' (ירמיה ב'). לא תשא כנגד ויאמר אלקים יקוו המים, אמר הקב"ה המים חלקו לי כבוד ופינו את עצמן, ואין אתם חולקים לי כבוד מלישבע בשמי לשקר. זכור כנגד ויאמר אלקים תדשא הארץ, אמר הקב"ה מה דתיכול בשבת מוקרי שלא נברא העולם אלא שלא יהו חוטאים ויהו חיים לעולם ואוכלים גידולי הארץ. כבד כנגד ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים, אמר הקב"ה הא ברייתי לך תרין נהורים אביך ואמך, הוי זהיר ביקרהון. לא תרצח כנגד ויאמר אלקים ישרצו המים, אמר הקב"ה אל תהיו כדגים הללו שהגדולים בולעים את הקטנים. לא תנאף כנגד ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה, אמר הקב"ה הא ברייתי לך זוגך, כל חד וחד דבק בזוגיה במיניה. לא תגנוב כנגד ויאמר אלקים הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע, אמר הקב"ה אחד מכם אל יפשוט ידו בגניבה ובממון חברו אלא מן ההפקר כעשבים הללו. לא תענה כנגד ויאמר אלקים נעשה אדם, אמר הקב"ה הא ברייתי לך חבריתך בדמותי ודמית לצלמי, לא תסהיד על חברך סהדו דשקר. לא תחמוד כנגד ויאמר אלקים לא טוב היות אדם לבדו, אמר הקב"ה הא ברייתי לך זוגך כל חד וחד מינכון ידבק בזוגיה. (שם)
נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים. אנכי כנגד מכת דם, אל תאמר כפרעה לי יארי ואני עשיתיני, לא יהיה לך כנגד צפרדעים, שעלו בתנורים בחומם, אמר הקב"ה הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד. לא תשא כנגד מכת כינים, שהשביעם הקב"ה ועלו. זכור כנגד מכת ערוב, אמר הקב"ה לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד. כבד כנגד מכת דבר, דכתיב למען יאריכון ימיך. לא תרצח כנגד מכת שחין, אמר הקב"ה אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו. לא תנאף כנגד מכת ברד, ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, וכתיב היחתה איש אש בחיקו וגו' כן הבא על אשת איש וגו'. לא תגנוב כנגד מכת ארבה, כתב בעד החלונות יבואו כגנב, לא תענה כנגד מכת חושך, אמר הקב"ה אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה, לא תחמוד כנגד מכת בכורות, שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים. (שם)
כמה דברות שמעו ישראל מפי הגבורה, רבי יהושע בן לוי אמר שתי דברות, ורבנין אמרין כל הדברות שמעו ישראל מפי הגבורה. אחר כל הדברות מה כתב, ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות (שמות כ'), מה ענה לה ר' יהושע בן לוי, פליג שאין מקודם ומאוחר בתורה, או אני אומר אחר שנים ושלשה דברות ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו... (שם פרשה כב)
דבר אחר אנכי ה' אלקיך, אמר הקב"ה לישראל, אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם אני אמרתי אלהים אתם וגו' (תהלים פ"ב), עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם אכן כאדם תמותון (שם). לא יהיה לך אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ויקרא כ"ז) ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם, עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (שם) ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם. לא תשא אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיה ס"ב) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך וגו', עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (דברים י"א) וחרה אף ה' בכם. זכור את יום השבת לקדשו, אם קיימתם אתם אתו נתקיים בכם (ישעיה נ"ח) אז תתענג על ה' וגו', עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (ויקרא כ"ו) אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו'. כבד את אביך ואת אמך, אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיה מ') וראו גויים צדקך, עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (יחזקאל ה') לכן אבות יאכלו בנים וגו'. לא תרצח אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ"ו), עכשיו שעברתם נתקיים בכם (שם) והריקותי אחריכם חרב וגו'. לא תנאף אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ירמיה ל"א) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו, עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (הושע ד') לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה וגו'. לא תגנוב אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (דברים ז') ואכלת את כל העמים, עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (ירמיה נ"א) אכלני הממני נבוכדנאצר מלך בבל. לא תענה אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיה מ"ג) ואתם עדי נאם ה', עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (איכה ג') מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך וגו'. לא תחמוד בית רעך וגו' אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (שמות ל"ד) ולא יחמוד איש את ארצך, עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (מיכה ב') וחמדו שדות וגזלו וגו'. (פרק כו)
יצא קול ראשון והשמים והארץ רעשו ממנו והימים והנהרות ברחו ההרים והגבעות נתמוטטו וכל האילנות כרעו והמתים שבשאול, שנאמר (דברים כ"ט) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום, וכל העתידים להבראות עד סוף כל הדורות שם עמדו עמהם בהר סיני, שנאמר (שם) ואת אשר איננו פה עמנו היום, וישראל שהם חיים נפלו על פניהם ומתו, ויצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם, ואמרו למשה, משה רבינו, אין אנו יכולין לשמוע קולו של הקב"ה ומתנו כשם שמתנו, שנאמר נפשי יצאה בדברו, ושמע הקב"ה קולן של ישראל וערב לו, ושלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל... (פרק מא)
ובשעה שדבר הקב"ה הדברות מאות ראשון התחיל להסיח עמהם, שנאמר אנכי, אות ראשון של דיבור א', סופו של דיבור י', מאחד עד עשרה מנין מלא, שידעו הכל שהקב"ה מלא כל העולם והוא ראשון ואחרון, שנאמר אני ראשון ואני אחרון. (פרק א)
לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר, לפי שנאמר אנכי ה' אלקיך. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזרות, אמר להם לכשיקבלו מלכותי אגזור עליהן גזרות, שאם מלכותי אין מקבלין גזרתי היאך מקיימין, כך אמר הקב"ה לישראל אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך אלהים אחרים, אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים, אמרו לו הן, כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי, לא יהיה לך אלהים אחרים. (שמות פרק כ, רפו)
ומשעה ששמעו אנכי מפי הגבורה היו למדין ולא שכחין, כשאמרו למשה דבר אתה עמנו חזרו להיות למידין ושכחין... אמר להם אין זו עכשו לעתיד לבא הוא, שנאמר נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. אמר ר' נחמיה בשעה ששמעו ישראל בסיני לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם, וכיון שאמרו דבר אתה עמנו חזר יצר הרע למקומו וכו' עד לעתיד לבא, דכתיב והסירותי את לב האבן. (שה"ש פרק א, תתקפא)
עשרת הדברות נכללו בעשרה גלגלים ועשרה מאמרות ועשרה ספירות, ונעיץ סופן בתחלתן, כאשר העליתי מספר תכונת המקובלים, אמנם בתבונה יש חלוקי דעות שונות הא לך התבונות... (יתרו, ועיין שם)
דבירא קדמאה כד הוה נפיק מן פום קודשא יהי שמיה מברך הי כזיקין והי כברקין והי כשלהוביין דינור למפד דינור מן ימיניה ולמפד דאישא מן שמאליה פרח וטייס באויר שמיא וחזר ומתחמי על משיריתהון דישראל וחזר ומתחקק על לוחי קיימא דהוון יהיבין בכף ידוי דמשה ומתהפיך בהון מן סטר לסטר, ובכן צווח ואמר עמי בני ישראל, אנא הוא אלקכון די פרקית ואפיקית יתכון פריקין מן ארעא דמצראי מן בית שעבוד עבדיא. (שמות כ ב)
וכל עמא חמיין ית קלייא היך הוו מתהפכין בשמעהון דכל חד וחד והיך הוו נפקין מן גוא בעוריא וית קל שופרא היך הוה מחי מיתיא, וית טורא תנין וחמון כל עמא ורתען וקמו תריסר מילי מרחוק. (שם שם טו)
וידבר אלקים - אין אלקים אלא דיין, לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות, יכול אף עשרת הדברות כן, תלמוד לומר וידבר אלקים, דיין ליפרע. את כל הדברים האלה - מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדיבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן, אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו. (שמות כ א)
..דע כי עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפרשה הזאת השם אמרם כלם, כי כתוב וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, ותחלתם אנכי וסופם וכל אשר לרעך, וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית, "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם", ואין הפסק ביניהם, ועוד כאשר נכתבו כלם באצבע אלקים כן אמרם השם כלם... והאמת כי דבור אנכי הוא הראשון, כאשר אפרשנו במקומו... והנה זה הדבור הראשון שאמר השם הנכבד כולל כל מצות הלב והלשון והמעשה, כי מי שאינו מאמין בלבו בשם אין עליו מצוה, וחייב אדם להזכירו בכל רגע לכבודו, כי כל מה שיעשה לא יעשנו כי אם בעבור כבודו, ולא ימנע עצמו ממצות לא תעשה רק בעבור כבוד השם לבדו... והגאון רב סעדיה חבר אזהרות וכלל כל המצות באלה עשרת הדברים ומצאו השם הנכבד בחמשה דברים הראשונים, וכבר פירשתי כי הדבור הראשון הוא היסוד ועליו כל בניני המצוות. ואחריו כתוב לא יהיה לך, ופשע מי שאינו מאמין בשם גדול מפשע עובד ע"ז, כי יש רבים שהם מאמינים בשם והם מזבחים ומקטרים לע"ז, שהם חושבין כי ייטיבו להם... (שמות כ א)
...אמר אחד מחכמי הדור כי תשעה גלגלים הם, כנגד תשעה מספרים שהם עיקרי כל מספר, וככה אלה התשעה דברים, והנה הדבור הראשון שאיננו ממספר התשעה, שהוא כנגד כבוד השם הנכבד המדבר, כאשר הוא האחד במספר העשרה, והנה הדבור השני שהוא לא יהיה לך הוא כנגד הגלגל העליון שהוא מוליך כל הגלגלים... (שם שם יד, וראה שם עוד)
...ונאמרו כל הדברות כלן בלשון יחיד, ה' אלקיך, אשר הוצאתיך, ולא כאשר התחיל להם "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, שמע תשמעו", כי להזכיר כל יחיד מהם יענש על המצות, כי עם כל אחד ידבר ולכל אחד יצוה, שלא יחשבו כי אחר הרוב ילך, והיחיד ינצל עמהם. (שמות כ ב)
...והנה לשון הכתוב הזה "את שם ה' אלקיך", כאלו משה ידבר, וכן בכל הדברות אחרי כן, ובשנים הפסוקים הראשונים השם ידבר, "אנכי וגו' אשר הוצאתיך וגו' על פני", ומפני זה אמרו רז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, שהם עיקר הכל. ור' אברהם הקשה כי הכתוב אמר "וידבר אלקים את כל הדברים האלה" ועוד. ואני אפרש לך קבלת רבותינו, בודאי שכל עשרת הדברים שמעו כל ישראל מפי אלקים כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעין הדבור ומבינין אותו ממנו, כאשר יבין אותם משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו כמו שהזכרתי. ומכאן ואילך בשאר הדברות ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה, וכך הם מפרשים, "משה ידבר והאלקים יעננו בקול", ועל כן היו בהם דברי ה' עם משה שיאמר להם כן. והכונה היתה בזה כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור ע"ז כאשר פירשתי, לפי שהם העיקר לכל התורה והמצות כמו שאמר "הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי, אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים", אבל בשאר הדברות יקבלו מפי משה ביאורן עם שמועתם קול הדברים, ובשאר המצות יאמינו במשה בכל. (שם שם ז)
...והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם כי כבד את אביך כבוד הא-ל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו, והנה הזכיר בקצת הדברות גמולם ובקצתם לא הזכיר, כי בדבור השני א-ל קנא, בשלישי כי לא ינקה, בחמישי למען יאריכון, ולא הזכיר באחרים עונש או שכר, והיה זה כי החמשה דברים האחרונים טובת האדם הם, והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, אבל בע"ז צריך אזהרת עונש לחומר הגדול שבה, ושיהיה לכבוד הבורא, והנראה אלי כי אמר א-ל קנא על לא יהיה לך, ואמר ועושה חסד על אנכי, כי העונש יבא על מצות לא תעשה והשכר על מצות עשה, וקבלת מלכות הא-ל ואזהרת עבודת זולתו ענין אחד. והשלים הדבר, ואחר כך הזכיר על העובד והבטיח בשכר על העושה...
והנראה במכתב הלוחות שהיו הה' ראשונות בלוח אחד שהם כבוד הבורא, כמו שהזכרתי, והחמשה השניות בלוח אחד שיהיו חמש כנגד חמש, כענין שהזכירו בספר יצירה בעשר ספירות בלי מה... ונראה שלזה רמזו רז"ל שאמרו ושתי לוחות כנגד שמים וארץ, וכנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין, וכנגד שני עולמים, וכל זה רמז אחד והמשכיל יבין הסוד. (שם שם יג, וראה שם עוד)
ולא יסף - והנכון כי האומר לא פסק עשה יסף מן "ונאספה שמחה וגיל", וענינם לדעתו המנע הדבר, יאמר כי לא נמנע גדלו ותקפו עד שהשלים כל הדברות, וכן אמר "ויתנבאו ולא יספו". ועל דרך הפשט ולא יסף, שלא יסף להיות עוד גדול כמהו. ועל דרך האמת יאמר כי הדברים האלה שמעו קול גדול ולא יסף להשמיע אל כל קהלכם אלא קול אחד, כי אותו קול בלבד השיגו הם, וכבר פירשתי ענין זה. (דברים ה יט)
וחכמי גוים נבהלים בזה, ומפרשים בהבליהם שאינה מצוה, והם מקשים על עצמם, אם כן היאך הם עשר, ונחלקים בזה לכתות, יש מהם מחלקים פסוק זה לא יהיה לך לשתי מצות, והסכמת חכמי הבל שלהם לחלק לא תחמוד לשתים. וכשדברו עמי על זה עניתים לפי מעוט ידיעתכם ולפי עיונכם הגס, למה לא תאמרו שאינן אלא תשע מצות, אבל עשר דברות הם שאמר להם בתחלה, אני עשיתי לכם טובה ואתם חייבים לשמע בקולי, כי הכתוב לא הזכיר אלא עשרת הדברים, ולא עשרת המצות, אבל עיקר הדבר ברור הוא לכל מעיין, כי מתחלה אמר אנכי ה', לומר שיאמינו שיש א-לוה נמצא, להוציא מדעת נבל האומר בלבו אין אלקים. והזכיר ה' שהוא שם העצם, ובו יסוד ההויה ונעשים בו אותות ומופתים משנים הויתו של עולם, והוא השם הנגלה למשה בבאו לחדש אותות ומופתים... ואמר אשר הוצאתיך, להזכירם שכבר ידעו ונתברר להם ביציאת מצרים שיש א-לוה מחדש העולם ויש לו ידיעה בפרטים והשגחה בהם, וכבר השלים כי כל האמונה שאדם חייב להאמין בעצם האלקות, כלומר שיש אלוה נמצא מחדש העולם ויש לו ידיעה השגחה ויכולת, והם מעצמם עוד מאמינים בנבואה שעד עכשיו הוא מדבר עמהם, וגם ידיעת היחוד נרמז להם בכאן במלת אנכי והוצאתיך, כי לא דבר במלת אלקים. וחזר ואמר כיון שנתברר לך זה, השמר לך שלא יהיה לך אלהים אחרים שהן המלאכים מלאכי מעלה הנקראים כן... (תורת ה' תמימה)
ואף על פי שראו מן הקולות מה שראו, אומר אני שלא שמעו מהן אלא אחד, שנאמר קול דברים אתם שומעים, ואומר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי (תהלים ס"ב), וכן מצינו בפירוש בהעתקת המורה. ודע כי האדם מדבר בעשר ענינים שהם מפורשים במקרא, ואלו הן שתי עינים שנאמר "קורץ בעיניו", בתארו, שנאמר "הכרת פניהם ענתה בם", ובמראהו, שנאמר "איש האלקים בא אלי ומראהו כמראה", הרי ד'. ודבור הפה הרי ה'. שתי ידים דכתיב מורה באצבעותיו הרי ז', ושתי רגלים דכתיב "מולל ברגליו", הרי ט', ובהליכתו דכתיב "וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר", הרי עשרה ענינים שבהם יודע ויגיד האדם איזה דבר שיהיה, על כן אמרו כי רואים היו אותם בשכינה ולא שומעים זולתי קול אחד ששמעו וראו, כמו שמתוך תנועת השפתים יובן הדבור אף על פי שלא נשמע, נמצא דבור הפה נראה ונשמע, והאחרים נראים ואינם נשמעים, זהו לפי הפשט...
ונראה כי בשתי דעות אלו נחלקו רז"ל אם נראו ונשמעו כולם או לא נשמע מהם אפילו אחד, כמו שנמצא במדרש שיר השירים, ישקני מנשיקות פיהו, א"ר יוסי מלאך היה מוציא הדבור מפי הקב"ה על כל דבור ומחזירו על כל אחד מישראל... ורבנן אמרין הדיבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו אתה מקבלני עליך... נמצא לדברי ר' יוסי לא שמעו מהם אפילו דבור אחד אלא מפי המלאך שמעו ועל ידי המלאך ראו מה שראו, ולדברי רבנן הדברות עצמן דברו להן וראו אותן...
ונחזור לעניננו ונאמר כי חמשה חומשי תורה היו כנגד ה' של בריאת העולם, ועוד דבר אחר שהזכיר שמו בה' דברות הראשונות בלבד, ובי' מאמרות נברא העולם, וכנגדם עשרה קולות במתן תורה, ולדברי האומר ז', ולדברי האומר ה', היו י' הדברות כנגד י' מאמרות. בו' ימים נברא העולם, בו' בסיון נתנה התורה,. ל"ב פעמים הזכיר שם האל"ף למ"ד במעשה בראשית, ח' פעמים הזכיר שם של ד' אותיות בי' הראשונות, ח' פעמים ד' שהם ל"ב אותיות, ורמוזים בב' אותיות, א' בראש התורה בי"ת של בראשית, ואחת בסוף התורה, למ"ד לעיני כל ישראל... (האמונה והבטחון פרק יז, וראה שם עוד)
אמר הכוזרי, מי ששומע דבריכם כי האלקים דבר עם המונכם וכתב לכם לוחות וזולת זה הדין עמו שייחס אליכם דעת ההגשמה, גם אתם אין להאשימכם, כי אין מדחה למעמדות הגלויים האלה, ויש לדון אתכם לזכות בהשלכת ההקשה והעיון השכלי.
אמר החבר, חלילה לא-ל מן השקר ושיבא בתורה מה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר. ותחלת עשרת הדברים הוא הצווי שנאמין באלקים, והשני האזהרה מעבוד אלהים אחרים חוץ מה' ומשתף לו ומעשות פסל ותמונה ותבנית, וכללו של דבר, מהגשים. ואיך לא נרוממהו מהגשמיות, ואנחנו מרוממים קצת מבריאותיו מהגשמות, כנפש המדברת, אשר היא האדם באמת, כי אשר ידבר עמנו ממשה וישכיל וינהיג איננו לשונו ולא לבו ולא מוחו, אך אלה כלים למשה ומשה נפש מדברת מכרת... אמנם הדין עלינו שלא נדחה מה שקבלנו מן המעמד ההוא, ונאמר שאין אנחנו יודעים איך נגשם הענין עד ששב דבור וקרע את אזנינו, ולא מה שברא לו יתברך ממה שלא היה נמצא ולא מה שהעבידו לו מן הנמצאים, כי לא תחסר לו יכולת, כאשר נאמר כי הוא יתברך ברא את הלוחות וכתב אותם כתב חרות, כאשר ברא את השמים והכוכבים ברצונו בלבד... וכן יצטייר האויר המגיע אל אוזן הנביא בצורות האותיות שהן מורות על הענינים שהוא חפץ להשמיעם אל הנביא או אל ההמון. (מאמר א פח ופט)
...והדבר ההוא שם האויר מצטייר בשמע בעשרת הדברים, ושם המכתב מצטייר חרות בלוחות, קרא אותו אתה חפץ או דבור או כאשר תרצה. (ב ו)
אמר החבר, אמת הוא, ששורש החכמה מופקד בארון, אשר הוא במדרגת הלב, והם עשרת הדברים ותולדותיהם והיא התורה מצדו... (שם כח)
יתבאר לי שבמעמד הר סיני לא היה המגיע למשה מגיע לכל ישראל, אבל הדבור למשה לבדו ע"ה, ולזה בא ספור עשרת הדברות כלו ספור היחיד הנפרד, והוא ע"ה ירד לתחתית ההר ויגד לבני אדם מה ששמע. אמרה התורה אנכי עומד בין ה' וביניכם... ובביאור אמרו במכילתא כי כל דבור ודבור היה משיבו להם כמו ששמע, וכתוב בתורה גם כן "בעבור ישמע העם בדברי עמך" וגו' מורה כי הדבור היה לו, והם ישמעו הקול ההוא העצום לא הבדל הדברים... אלא שיש להם גם כן מאמר כתוב בהרבה מקומות מן המדרשות והוא בתלמוד גם כן, והוא אמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום, רוצים בזה שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו למשה רבינו ע"ה, ולא היה משה רבינו ע"ה מגיעם אליהם. וזה ששתי אלו השרשים רצוני לומר מציאות הא-ל ית' והיותו אחד, אמנם יושג בעיון האנושי וכל מה שיודע במופת משפט הנביא בו ומשפט כל מי שידעהו שוה, ולא נודעו שני השרשים האלה מצד הנבואה לבד, אמרה התורה, "אתה הראת לדעת" וגו'... (חלק ב פרק לג, וראה שם עוד וערך מתן תורה)
וכן מצינו במעמד הר סיני שזכו כל ישראל להשגה עצומה עד שבשתי הדברות הראשונות לא הוצרכו שיגיד משה אליהם, כי הם השיגום כמו שהשיגם משה, שכן אמר במכות (כ"ז) דרש רבי שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני, אמר רב הונא מאי קראה תורה צוה לנו משה, תור"ה בגימטריא הכי הוו שית מאה וחד סר, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום... ועם היות שלא היו כל ישראל שלמי החכמה והמדות שהשיגו עתה זאת ההשגה לקיום התורה, שאלו לא השיגו הם בנבואה הלא כאשר יגיד משה להם מה שצוה מאתו ית' לא היתה האמונה שלמה במשה כי לא אמת דבריו אלא כפי מה שראינו באותותיו... אבל עכשיו שראינו בעינינו השגת משה וכי השגנו אנחנו עמו ונתבררה אצלנו השגתנו והשגתו אין אנו צריכים לנבואתו אות או מופת... ולכך נתמה מן הרב רבינו משה שהרחיק זה ואמר לא השיגו ישראל רק קול עצום לא הבדל דברים... (דרוש ה)
...ומן התימה הוא לפי דרך הרמב"ם ז"ל שהוא מונה המצות בעקרים, ומנה אנכי ה' אלקיך מצוה להאמין שיש נמצא מחוייב המציאות, למה לא נמנו שאר העקרים בעשרת הדברות, ולפי דרכנו אין זה ממה שיקשה, כי לא נמנה בעקרים מצוה פרטית כלל, ודבור אנכי הוא מצוה פרטית ולא עיקר, והוא להאמין שהשי"ת שהוציאנו ממצרים מבית עבדים הוא שנתן לנו תורה על הר סיני. או יהי הדבור אנכי כמו הקדמה למה שיבא אחריו, והוא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ובא לומר אחר שהשגחתי בך והוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כלומר אין ראוי שתניחו עבודתי בעבודת זולתי, וכן דעת הרבה מן החכמים, שאין אנכי בכלל עשרת הדברות, אבל היא הקדמה לשתי הדברות הבאים אחריו, והם לא יהיה לך ולא תעשה לך. ואמרו שנכתב דבור אנכי התחלת הדברות לחזק לב המאמינים בהודאת ההשגחה הנמשכת מאתו יתברך, לומר כי היא תמשך על צד החסד אף על פי שלא יהיה המקבל ראוי לכך, כמו שהשגיח בישראל בהיותם במצרים עובדי ע"ז והוציאם מבית עבדים בזכות האבות. (מאמר א פרק יד)
וזה היתה מדרגת כל ישראל בשעת מתן תורה, אמר הכתוב פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש, וזה כי למה שרצה השי"ת לתת תורה על ידי משה מנוקה מבלי ספק, רצה שתתעלה מדרגתו באופן שלא יהיה לכח המדמה מבוא בה כדי שלא יכנס בה שום חשד וספק, וכן נתעלה מדרגת ישראל המקבלים התורה למדרגת פנים בפנים במעמד ההוא מהטעם הזה. (מאמר ג פרק ח)
...ויש כת אחרת טועין אחר ע"ז מצד אחר יותר עמוק, כי סוברים כדברי קצת הפילוסופים האומרים עזב ה' את הארץ הגם היותם מאמינים מציאות השם ואחדותו ושאינו גוף, יאמינו שאין לשם השגחה בעולם השפל כלל ויחשבו זה רוממות בחק השם שלא ישגיח במין האדם להיות האדם פחות נבזה ומאוס בעיניו... ולהיות הדעת הזה מסכים מצד העיון ומתפשט מאד בזמן נתינת התורה חשש אליו השי"ת ורצה לשרש ולעקור אותו מכל וכל, ולא היה אפשר שיעקור זה הדעת על פי נביא, כי המכחיש ההשגחה ותורה מן השמים יכחיש הנבואה מהשם על הדרך שיאמינה כל בעל דת בלי ספק, ועל כן רצה השי"ת לאמת אמות חזק בטול זה הדעת, וזה כשבאר להם מציאות הנבואה ושיש תורה מן השמים להדריך בני אדם בדרך ישרה. וזה אי אפשר אלא בהיותו יתברך משגיח בבני אדם, ונתבאר להם זה כשהגיע להם מאתו בנבואה פנים בפנים ושתי אלו הדברות שהם אנכי ולא יהיה לך, כי דבור אנכי ה' אלקיך רוצה לומר שהשי"ת הוא משגיח בנו ומנהיג אותנו, וזהו לשון אלקיך, רוצה לומר מנהיג אותך, וסיים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כלומר אנכי הוא שהשגחתי בך להוציאך מארץ מצרים. והזכיר מבית עבדים להורות על ההשגחה, כי המערכת היתה מורה היותך עבד, והוצאתיך משם בכח גדול. ובמה שראית בעיניך ביציאת מצרים נתאמתה ההשגחה, ובמה שאתה שומע אותי מדבר עמך יתאמת אליך מציאות הנבואה. אבל לפי שעדיין אפשר שישארו הדעות האחרות שיהיו אמצעיים המלאכים או הכוכבים או המזלות בין אדם ובין השם, או שיעבדם בהיותו חושב לרומם את השם ולעשות רצונו אחר שהוא חלק להם כבוד, על כן סמוך לזה הדבור השני שהוא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני...
אבל בעבור שהיה אפשר לומר כי בשמיעת שתי אלו הדברות אין ראיה על ההשגחה הפרטית בעניני האנשים, לפי שאינו אלא בכבוד עצמו יתברך, ושלא לעזוב עבודתו בעבודת זולתו, לכך הוצרך להשמיעם באותו מעמד דברות אחרות שהם הכרחיים להורות על תורה מן השמים וההשגחה, כמי שיתבאר בעזה"י. ואמנם ההפרש שבין אנכי ולא יהיה לך לזולתם משאר הדברות הוא, כי אנכי ולא יהיה לך שמעו ישראל מפי השם מבלי אמצעות משה, ועל כן באו כלם בלשון מדבר בעדו, אנכי ה' אלקיך, לא יהיה לך וגו' על פני, לאוהבי ולשומרי מצותי. אבל מדבור לא תשא ואילך הכל בא בלשון נסתר ככל הדברים אשר היה משה מדבר אליהם מפי השם, אמר "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, כי לא ינקה" ולא אמר ולא אנקה. וכן אמר "כי ששת ימים עשה ה' וינח", ולא אמר עשיתי ברכתי וקדשתי, וכן כולם. וזה יורה על ההבדל שיש בין אנכי ולא יהיה לך לזולת מן הדברות, ולזה אמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, כלומר אין כח ביד שום נביא לומר דבר כנגדם ולא להחלישם בשום ענין ואפילו בהוראת שעה, אבל אם יאמר שנחלל שבת או שנעבור על אחת מן המצות בהוראת שעה או בענין שלא יהרוס שרשי הדם ראוי שנשמע לו... (מאמר ג פרק יח)
...ואחרי שהודיעם הבריאה, יודיעם איך נתחדש הרבוי מהאחד הפשוט, או איך הושפע מהנבדל הראשון גלגל בעל חומר, ואיך ידע האלקים הכל בידיעה אחת פשוטה, והתחדש הדברים בלי התחדש בהם ידיעה (של הבורא), או יודיע אם הגלגל בעל נפש וכו'. ובאמת נמצא בדברות רק חדוש העולם, ומכבד את אביך אזהרות טבעיות הכרחיות שכל האומות כבר יודעות בלי מתן תורה, אמנם להמורה נבוכים גם אנכי ולא יהיה "מגבורת המופת שמענום" במופתיהם המוחלטים כמו שחייבו אותם כבר הפילוסופים, אם כן נתחדש בכל י' הדברות רק צוויי השבת.
אך באמת עקר המעמד היה להשלים האנשים לא בעניני האלקות שלא ייחסו לו תוארים שלא יכילם, כי השבוש בזה לא יביאם לכפירה ולשבוש במצותיו, כי אם לקיים להם יכלתו על ממשלת הטבע, ידיעתו הדברים האפשריים, והשגחתו וגמולו להם, מה שכפרו בהם הפילוסופים. וכן היו אז רבים כפרעה הכופרים בפמליא של מעלה, ולזה באו עליו כתות המכות, ואלה נתפשט רוחם בכל הדורות והביאו עלינו הגלות וגו', וגם דור המדבר אמרו "היש ה' בקרבנו אם אין" (שמות י"ז), שחשדו כי מרוב רוממותו אינו משגיח בהם, ולכן סרבו לצאת ממצרים. ובאמת אם היה מדבר עמהם שם בדרושים העמוקים שהזכרנו היה מרחיק כוונתו, כי בסוף צריך לומר שהוא ית' נמצא ולא במציאות מה, ולא במהות א', קדמון ולא בקדמות וכו', שזה כל פרי חכמת ופלפולי הפילוסופים, ואף אם ישמעום ימחו במשך הזמן מזכרונם, והספקות ישארו במקום, וכל שכן בדורות הבאים.
לכן דבר עמם דברים המסוגלים להשקיט פחדם ולוותר אצלם דקדוקי הפילוסופיה ולתאר הענין בדעות צודקות אמונות אמיתיות, עם הצנע לכת עם אלקיהם, כדי שישאר ברעיוניהם, וגם חרת על הלוחות לעדות. האמונה על השגחתו הפרטית, שהוא שורש הצלחת האדם, ואמר "אנכי וגו' אשר הוצאתיך", שמעתה הוא אלקיהם. ולא יהיה לך לשחררם מכל שעבוד ועבודה, ולא תשא שיזהרו בכבודו כמנהג המלכים, ואחר כך הודיעם שהוא ברא שמים וארץ וכח בידו לתת שכר ולהשגיח, ואחר כך דבר בעניני הנהגת הבית, המדינה והשכנות, וכמעט לא דבר נגד עיוני הפילוסופים, כי אפילו אם יחשבו ההמון דברים אלו כפשוטים אין רע, אם רק יאמינו בהשגחה, כי העיונים ההם מטרידים האדם ומרחיקים אותו מהעבודה.
וידבר אלקים - המספרים הבאים בתורה מכוונים, כמו שכתב הרב א"ע, והנה אין מספר מפורסם מהי' הכולל מאמרי העצם וט' מאמרי המקרים, ואת י' הגלגלים, לכן אמרו חכמים שי' הדברות נאמרו נגדם... ומה שחלק הדברות על ב' לוחות, כי הם נגד החלק השכלי, האלקות, וה' אנושיות מיוחדות לחלק החמרי של האדם.... (שמות כ א שער מה)
להרמב"ם שמעו ב' דברות הראשונות ולא הבינו, והשאר לא שמעו. לרמב"ן שמעו והבינו ב' הראשונות, והשאר רק שמעו, כי נחלש כחם על ידי שמיעת הראשונות, וטוב משניהם אבן עזרא שכל הדברות שמעו והבינו, כדכתיב "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם" וגו' (דברים ה'), ושאר המצות נאמרו למשה בסיני בנבואה רוחנית. ומה ששינה בדברות מלשון מדבר ללשון נסתר, כן דרך הפסוק, כמו "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגו' ושמרו דרך ה'" וכן רבים. ואין זה תלוי במאמר ר' שמלאי שאמר אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום, כי גם לדעתו אם כן שמעו לא תעשה לך, שהן עוד ד' מצות בע"ז מפי משה, אף על פי שכתובים בלשון מדבר. והנה לא תמצא עוד בשום מקום שהזהיר בלשון "אנכי ה'" המורה על עצמות המדבר, ואין כן מלת אני, וכן הזהיר כאן מעבודת השכלים הנבדלים, על כן שמעו ב' דבורים אלו המורים על היותו מחויב המציאות...
והנה בי' הדברות ג' מעלות על שאר דברי תורה, א', לא שמעום מפי נביא כי אם מפי ה'. ב', נתנו לעם רב ולא למשה בלבד, ג', נכתבו על ידי ה' על הלוחות, על כן אמרתי שהם מאמרים כוללים כל תרי"ג המצות ויסודי התורה, ולהמקובלים באו בהן תר"ך אותיות כמנין תרי"ג מצות וז' קולות בהם נתנה תורה, ושמעתי שהגאון ר' סעדיה הסכים בזה, וכמו שבבריאה נבראו במאמר אחד דברים רבים ומתחלפים, כך יכלול כל דבור מי' הדברות תעלומות חכמה ומצות הרבה.
ונקראו י' דברות לערך ההפסקות ששמעו בין דבור לדבור. והלשון במצות מחייב או שולל כהתוכן, והזכיר על ההכרחי, ולא יבואו בזה מצות על אמונה כי אם על מעשה, אם כן נוכל ללמוד על עקרי האמונה מהם. מאנכי נלמד מציאותו, ומצות אהבתו, קדוש שמו, להתפלל אליו, יראתו ושאר המצות המיוחסות לאלקות, וכן דיני פסח סוכה תפילין וכו', שהן זכר ליציאת מצרים, וכן בכל הדברות עד לא תחמוד הכולל כל המדות הטובות, כגון ואהבת לרעך כמוך, שנאת חנם, השבת אבדה, עינוי אלמנה ויתום, שלוח הקן, ומאכלות אסורות שהן סבות המדות הרעות וכיוצא בזה. אך זכר לדוגמא מעשים ולא כללים, כי בזה תשלם הידיעה יותר, ועקר החטא הוא במעשה. ולא בא להודיעם שכר ועונש, אלא הטוב והישר. ומה שהזכיר "פוקד עון אבות" הוא לחומרת ע"ז, ובלא תשא הזהיר בעונש בל יחשוב שאין בדבור חטא, ובשבת נתן טעם כי הוא יוצא מהמושכל, רצוני לומר בריאת העולם... (שמות כ א)
עשרה דברות כי י' מורה על ידיעה עליונה, ומחולקות לשנים, ה' לחלק השכלי וה' לחלק החמרי שבאדם, לכן אין בה' אחרונות שם. (דברים ה ו)
וכל העם רואים את הקולות - ...הענין שרצה לומר להם בעצמו ב' דברות הראשונות שבהן רוב י"ג עקרי האמונה, מציאותו, ושהוא פועל דין ורחמים, שכאן נראה כש"צ מעוטף, ובים כשהוצאתיך ממצרים כגבור מלחמה, ושהוא משולל גשמיות, ובכלל בדבר הידיעה וההשגחה וחדוש העולם שראו ביציאת מצרים, ושכר ועונש, וכאן אמר "וכל העם רואים" וגו', שעל ידי זה נתאמתו להם נבואה משמים, ושנבואת משה גדולה, ותחיית המתים. (שמות כ טו)
...כי המילה מורה שישראל מקבלים ברית מן השי"ת, כי המילה היא ברית דבק בגוף האדם, והוא החבור, ולכך יש ברית בבשרם, לומר כי ישראל מקבלים ברית מן השי"ת, והתורה ועשרת הדברות שנתן השי"ת לישראל הם הברית והחבור כאשר עושים ישראל התורה והעשרת הדברות, כי הם מונחים בארון הברית, כי התורה והמצות שנתן השי"ת לישראל הוא הברית עצמו והחבור כאשר עושים ישראל מצותיו, כי כל ברית וקשור הוא על ידי שלשה, האחד הוא שמאתו הברית, והוא השי"ת, והמקבל הברית הוא האדם, והדבר שהוא הברית, וכל התורה עצמה היא הברית, כי התורה היא חבור לישראל... (נצח ישראל פרק ט)
...ולפיכך שני דברים בתורה, עשרת הדברות בפני עצמם והשני כל התורה בפני עצמה, וזהו כי עשרת הדברות הם קבלת מלכותו ית', ועל ידי אלו המצות האדם עומד תחת רשות העלה, ולפיכך היו כתובים עשרת הדברות על שני לוחות בפני עצמם, ונקראו לוחות הברית, שהם קבלת מלכותו, והתחלתו אנכי ה' אלקיך, לומר כי הוא ית' מלכם, ואחר כך גזר גזרותיו על ישראל, וכמו שיתבאר הכל באורך מאד. ובאלו עשרת הדברים יש קבלת גזירות העלה על העלול, ושאר התורה הוא להשלמת האדם, כמו שיתבאר לקמן באורך. (תפארת ישראל פרק טז)
ועוד יש לך לדעת, כי ראוי שיהיו עשרת הדברות בפרט נאמרים בדבור אחד, כי התורה היא מן השי"ת אשר הוא אחד, ואין דבר קודם לתורה והיא ראשונה, וכמו שאמר אתה אחד, והתורה שאני נותן לישראל אחת, כלומר כי התורה היא קרובה אליו יותר מכל, ולכך התורה מתיחסת ביותר אל השי"ת, שהוא אחד, ולפיכך עשרת הדברות בדבור אחד נאמרו, כי בזה התורה היא אחת לגמרי, כי כל שאר המצות נכללו בעשרת הדברות, ובזה התורה היא אחת ולכך היו הדברות עשרה, כי עשרה נחשב כמו דבור אחד, כי הי' הוא אחד במספר קטן, ובזה התורה היא אחד. ודברים אלו דברים ברורים מאד באין ספק... (שם פרק לד)
התבאר לך בפרק שעבר ההפרש שיש בין עשרת הדברות שנאמרו לישראל ובין שאר התורה, כי עשרת הדברות הם בראשונה מן השי"ת לשאר מצות התורה אשר הם אחר עשרת הדברות ונתוספו עליהם, והנה יש לבאר למה נתנה התורה בסיני בב' פנים, עשרת הדברות מפי השי"ת לישראל ושאר התורה נאמרה על ידי משה. ועוד יש לשאול כי עשרת הדברות שנכתבו בלוחות נראה דבר חסר שיהיה מקצת התורה שהם עשרת הדברים בלבד יהיו נכתבים בלוחות, שדבר זה נראה דבר חסר ותורת ה' תמימה. כבר בארנו כי התורה מן השמים מתחייב מצד המופתים אשר זכרנו למעלה, האחד שלא יתכן כלל שלא יבא גזרה ומצוה מן השי"ת אשר הוא העלה על האדם שהוא העלול, שאם לא כן יהיה האדם ברשות עצמו, ודבר זה לא יתכן, כי אם שיקבל עליו עול העלה ויהיה ברשות העלה. המופת הב' שלא יושלם האדם כי צריך הוא השלמה על כל פנים כמו שהארכנו גם כן. וכנגד אלו שתי בחינות המחולקות היו עשרת הדברות ושאר המצות התורה, כי עשרת הדברות במה שיש מצוה וגזרה מן השי"ת אל האדם שהוא עלול, ולענין זה היו עשרת הדברים, כי אלו עשרת הדברים במה שיש גזרה ומצוה מן העלה אל העלול, ולא יהיה העלול ברשות עצמו כמו שיתבאר, כי עשרת הדברות הם חבור העלה והעלול, ולכך היו שני לוחות, האחד כנגד העלה והשני כנגד העלול, אבל שאר דברי תורה אינם רק להשלמת האדם. וזהו כנגד המופת הב' שיחוייב תורה מן השמים שיהיה האדם מושלם, ולכך לא היה צריך שישמעו שאר התורה.
והרי יש ב' בחינות באלו עשרת הדברים, הבחינה האחת, מצד שאלו עשרת דברים הם מיוחדים שהם בלבד במה שיש מצוה וגזרה מן השי"ת אל האדם שהוא העלול, והוא הברית והחבור שיש לעלה עם העלול, שדבר זה שייך דוקא בעשרת הדברים, והבחינה הב' מצד שהם בכלל כל מצות התורה שלמות האדם, ולכך היו אלו עשרת הדברים נכתבים בתורה עם שאר מצות ושנכתבו על הלוחות בפני עצמם, כי הם נבדלים משאר מצות התורה שהם בלבד במה שיש מצוה וגזרה מן השי"ת אל האדם. ואם לא כן לא היה ראוי שיהיו אלו עשרת הדברות נכתבים בלוחות בלבד, כי ראוי שתהיה תורת ה' תמימה, ואיך יהיה על הלוחות דבר חסר שהם עשרה דברות בלבד. אבל הדברים הם כמו שכתבנו, כי יש תמימות בהם, שאלו מיוחדים במה שיש מצוה וגזרה מן השי"ת אל האדם.
ולהורות על שאלו עשרה דברות דבר שלם אמר בירושלמי שקלים, כיצד הלוחות היו כתובין, חנניא בן אחי ר' יהושע אומר ה' על לוח זו וה' על לוח זו, שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים. רבנן אמרי עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו, ור' שמעון בן יוחאי אומר כ' על לוח זו וכ' על לוח זו, ור' סימאי אומר ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו, חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה ממולאים כתרשיש כימא רבא...
ודע כי דעת כל החכמים המוסיפים על חמשה דברות שהיו כתובים על כל לוח, כי אלו שתי לוחות אין ראוי שיהיו חסרים, ובפרט הלוחות שהיו מעשה אלקים, ואיך יהיה מעשה אלקים חסר, וכיון שהדברות היו עשרה, סבירא להו לרבנן שהיו עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו, כדי שלא יהיו הלוחות חסרים. אמנם מה שהיו הלוחות שתים ולא אחת, כי הלוחות יש בהם שתי בחינות, כי מצד כי אלו עשרה דברות הם ענין אחד יחד מתחילין בו ית' שהוא העלה, ומסיימין בעלול שהוא האדם. והאדם שהוא העלול יש לו צירוף אל העלה, ולפיכך ראויים שיהיו כל העשרה על לוח אחד, שלא יהיה מעשה ה' שהם הלוחות חסר. ומצד שיש הפרש בין העלה והעלול, שהרי חמשה הראשונות הם בין האדם ובין העלה, וחמשה האחרונות בין האדם לאדם, לכך היו מחולקים לשתים להיות שני לוחות.
ורשב"י אומר כי היו הדברות עשרים על כל לוח, כי היו כתובים מימין הלוח עשרה דברות, וכן בשמאל הלוח עשרה דברות, פניהם איש אל אחיו, הראשון היה נקרא מן הימין לשמאל, והשני מן השמאל לימין. ודבר זה ראוי, כי אם לא היה כך היה חסרון בלוחות שהם בריאה אלקית, כי היו מלאכת שמים מן השי"ת, וזה שכל שהוא שלם שוה הימין והשמאל, כאשר תראה באדם שיש לו ימין ושמאל, ושניהם שוים לגמרי...
אמנם ר' סימאי סבר, כי צריך שיהיו הלוחות שהם מעשה אלקים שלמים, וכל דבר שהוא שלם הוא שוה לגמרי, שאם אינו שוה לגמרי הוא חסר מפני שהוא חסר השלמה, עד שיהיה שוה לגמרי, ולכך היו ארבעים על כל לוח ולוח, והיו עשרה דברות מימין לשמאל ועשרה משמאל לימין, וראוי שיהיה שוה המעלה והמטה מן הלוח כמו ששוה הימין והשמאל, עד שהוא שוה לגמרי, ולפיכך היו כתובים עוד עשרים מצד מטה למעלה, וכן עשרה מלמעלה למטה...
ומה שדרשו רבנן עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו בודאי דרשו שפיר מדכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים, דמשמע כל הדברות היו על שני לוחות אבנים... ומאן דאמר עשרים על לוח זו ועשרים על לוח זו דרש לוחות כתובים משני עבריהם... ומאן דאמר ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו דרש עוד מזה ומזה הם כתובים...
ומה שאמר כי היו בין דבור לדבור דקדוקיה, דבר זה גם כן מפני שאין ראוי שיהיה דבר חסר מה שהוא מעשה אלקים, ולפיכך היו דקדוקיה בין דבור לדבור, עד שהיה מלא ושלם כאשר ראוי לדבר שהוא מעשה אלקים שלא יהיה חסר דבר כלל, רק שלם בתכלית השלמות, הנה כל החכמים האלו זה אחר זה באו להוסיף שלמות על שלמות עד שהיו הלוחות שלמים לגמרי, כמו שראוי אל מעשה אלקים. וזה כי כאשר נתנה תורה לישראל לא היו ישראל במדרגת בני אדם רק במדרגת המלאכים...
ובמסכת בבא קמא נ"ד שאל ר' חנינא בן עגיל לרבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב... הואיל וסופן להשתבר... וביאור זה כמו שאמרנו כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה, ולכך לא נאמר בהן טוב, כי מלת טוב נאמר על המציאות שהוא מציאות ראוי וטוב, ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום וירא כי טוב, לומר כי המציאות הוא ראוי וטוב, ולוחות הראשונים מפני מעלתם לא היו ראויים לפי המציאות העולם הזה, ולכך אין ראוי שיהיה נכתב בהן טוב... ולכך אם נאמר טוב בלוחות הראשונות, שהיה מורה כי הלוחות הם לפי מדרגת העולם הזה לפי המקבלים, ואם היו משתברים הלוחות בשביל החטא הרי פסקה טובה חס ושלום מישראל, כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדרגה הראשונה שהיה להם כבר, והיה מורה שאין לישראל עוד אחר החטא המציאות הראוי שמורה עליו לשון טוב. אבל עכשיו שלא נאמר בהם טוב, ומורה זה כי הלוחות אינם לפי עצם מציאות העולם הזה, רק היו הלוחות במה שהיו ישראל במדרגת המלאכים, כשקבלו התורה אשר אותה המדרגה אינה ראויה לפי מציאות עולם הזה, וכשנשתברו עתה מפני החטא לא פסק מישראל שם המציאות הראוי לעולם הזה, אבל פסקה מהן המדרגה שאינה ראויה למציאות העולם, שהיו במדרגת המלאכים... (שם פרק לה)
התבאר בפרק שלפני זה, שאלו עשרת הדברים הקדושים אי אפשר לומר רק שיהיו ענין אחד שלם מקושרים ביחד, כי בגדול החל ובקטן כלה, וזה כי המצוה הראשונה להאמין כי יש סבה והתחלה ראשונה נמצא במציאות, וזה שאמר אנכי ה' אלקיך וגו', ומי שאינו מאמין בדבר זה, הרי הוא כופר בעיקר. ואחר זה לא יהיה לך אלהים אחרים, שלא ישתף שום אלהות עמו, אף כי הוא מודה במציאות הסבה הראשונה שהוא התחלת הכל, אם עובד אלהים זולתו שיאמר אף כי יש סבה ראשונה יש לאדם מנהיג זולת הסבה הראשונה, עובר בזה אזהרת לא יהיה לך, ודבר זה הוא למטה מן הדבור הראשון, כי העובד זולתו, אף כי אינו כופר במציאות הסבה הראשונה, מכל מקום הוא ממעט מן הסבה הראשונה, במה שהוא עובד זולתו שהוא יתברך הכל ואין זולתו... הרי חמשה דברות הראשונות כולם מדברים בעלה הוא השי"ת, ולפיכך היו אלו חמשה דברות על לוח מיוחד....
אמנם חמשה דברות האחרונות כולם מה שלא יעשה אל האדם במה שהוא אדם עלול מן השי"ת, וגם בחמשה דברות אחרונות מתחיל בדבר שהוא יותר עליון וכלה בדבר שהוא התחתון, ולפיכך לא תרצח הוא ראש חמשה דברות אחרונות אחר חמשה דברות הראשונות, שהם מדברים בעלה, והחוטא בזה הוא חוטא בעצם מדרגת העלול שנברא בצלם אלקים. ואחר כך לא תנאף, ואין החטא הזה במדרגת עצם העלול, אבל הוא חוטא בדבר שהוא השלמת האדם, שהוא העלול, כי האשה היא עזר כנגדו, והרי היא השלמת האדם... ולכך העובר על לא תרצח הוא חוטא בעצם האדם ומעלתו, הוא צלם אלקים, והחוטא בדבור לא תנאף הוא חוטא במדרגת דבר שהוא השלמת האדם נכנס בגדר האדם. ואחר כך לא תגנוב, הוא עוד למטה ממדרגה זאת, כי החוטא בדבור לא תגנוב חוטא שהוא לוקח לרשותו דבר שאינו שלו, ואין החטא הזה מתיחס שחוטא במדרגת האדם עצמו, שהוא מפסיד אותו, וגם לא במדרגת דבר שהוא השלמתו שהוא נחשב כגופו, אבל החטא הזה במה שמוציא דבר מרשות אחר ולוקח אותו לרשותו, ואין זה דומה אל לא תנאף... (פרק לו, וראה שם עוד)
...ובחמשה דברות אחרונות לא כתב טעם, והיה ראוי לכתוב בדבור זה לא תרצח כי בצלם אלקים עשה את האדם. ונראה כי לכך לא כתב טעם בחמשה דברות אחרונות, כי הטעם הוא מבדיל בין דבר לדבר אחר, שכל מצוה ומצוה יש לה טעם בפני עצמו, וחמשה דברות אחרונות הם יותר מתאחדים ומתקשרים ביחד כמו שמוכיח בדברות אחרונות בפרשת ואתחנן, שכתיב לא תרצח ולא תנאף הכל בוי"ו החבור. ולקמן יתבאר טעם זה שאלו חמשה דברות האחרונות יותר מתחברים ומתקשרים מן החמשה דברות ראשונות... (שם פרק מב)
והאמונה אשר תיכון לעד והוא כי כל עשרת הדברות הגיעו לישראל כמו שהגיעו למשה ע"ה, כי הרצון היה לקיום האמונה שיהיו כל ישראל נביאים בכל התורה בכלל ולא יצטרכו בה לשום אמצעי, וזה כי עשרת הדברות כסוגים לכל תרי"ג מצות, והם כללים היוצאים מהם והם שרשים ועיקרים לכל תרי"ג מצות, והם ענפים המתפשטים מהם ולהורות על זה באו בהם תרי"ג אותיות עד אשר לרעך ולא עד בכלל, וכן האריך הסמ"ג בהקדמת העשיין שהשמיע הקב"ה לכל ישראל, וכולן באו למדריגת הנבואה ושמעו בעצמם בלי אמצעי כי צפה הקב"ה שעתידין לעמוד נביאי שקר ויטעו את העולם בדתות מזויפות, על כן השמיע הקב"ה בפומבי וכל הנשמות היו שם, כדי שאם יבא איזה נביא וירצה לשנות הדת נאמר לו שקר אתה דובר, דאם חפץ השי"ת בזה היה לו לומר לנו בפומבי כמו שהיה הפומבי בשעת מתן תורה...
וזה לשון עבודת הקדש ולהורות עוד על זה אמר אחר עשרת הדברות את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. עד כאן לשונו. והנה מתחילה שמעו כולם עשרת הדברות נאמרים בדבור אחד, ואחר כך חזר שנית ופרט עשרת הדברות כל אחד בפני עצמו, ולא יכלו ישראל לסבול ביותר, ואמרו למשה רבינו ע"ה דבר אתה עמנו, ובחזרת שנית הדברות לא שמענו מפי הקב"ה רק אנכי ולא יהיה לך, וזה שאמרו רבותינו ז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, אבל מכל מקום שמעו כולם את עשרת הדברות... (מסכת שבועות, וראה שם עוד וערך מתן תורה)
...ולפיכך הוצרך הקב"ה לצוות ב' דברות אלו בנוכח, כדי לחזק בלבם קבלת עול מלכות שמים, ואחר זה נתחייבו ממילא לשמע גם אל שלוחו המדבר בלשון נסתר. ולדעת האומרים שכל הדברות שמעו מפי הגבורה, הנה בב' דברות ראשונות דבר אתם ה' פנים אל פנים בנוכח כדי שיכירו מי הוא מלכות, ואחר זה חייבים לשמוע בקולו אף אם אינן רואין תמונה זולתי קול, אף על פי שגם בראשונות לא ראו שום תמונה, מכל מקום הדבור בנוכח מורה על הדבור פנים אל פנים.
דבר אחר לפי שכל מצות אלו הם חובת הגוף ואינן תלויין בארץ וישראל חייבים בהם בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאינו קיים, חוץ מן שני מצות אלו אנכי ולא יהיה לך אינן מתקיימים כי אם בזמן שישראל יושבים על אדמתם ויאר ה' פניו אליהם, אבל בזמן שגלו הבנים מעל שלחן אביהם, אז אנכי ה' אלקיך אינו מקויים, שהדר בחוצה לארץ דומה כאלו אין לו א-לוה וכו', ונאמר בתוכחה ועבדתם שם אלהים אחרים, פירש"י מתוך שאתה מעלה מס לכומרי ע"ז מעלה עליו הכתוב כאילו עבדם, על כן דבר הקב"ה ב' מצות אלו דוקא בנוכח, בזמן שישראל בהצלחתם נאמר ופניתי אליכם, ואז הקב"ה מדבר עמהם פנים אל פנים. אבל שאר הדברות מתקיימות אף בזמן שישראל בהסתרת פנים על כן נאמרים בלשון נסתר. (שמות כ ב)
...ועל כן אמר הקב"ה דברות הראשונות באותו ענין שלא ימצאו האומות שום פתחון פה לטעון ולערער עליהם בשום צד, ועל כן נאמרו דברות ראשונות בקולי קולות והיה הקול הולך מסוף העולם ועד סופו, כדי שישמעו כל האומות ויקבלו מהם כל דבר הנאות לכולם בשוה, ולפי שמאנו לקבלם מחמת אותן מצות פרטיות שהם כנגדם, כמו לא תרצח לא תנאף, על כן אמר אחר כך דברות שניות בחשאי לישראל לבד. ובזה יתורצו כל השינויים הללו. בראשונות אמר זכור את יום השבת, לא רצה לומר שמור את יום השבת, כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות לומר, איך הוא מצוה אותנו על השמירה מכל מלאכה, הלא כבר נאמר לבני נח ויום ולילה לא ישבותו, למדו מכאן גוי ששבת חייב מיתה... ואילו היה נותן טעם וזכרת כי עבד היית וגו' היו אומרים האומות אנחנו לא היינו עבדים במצרים, על כן אין אנו צריכין לקבל השבת, לפיכך נתן להם טעם כי ששת ימים עשה ה' וגו'...
בראשונות לא נאמר "למען ייטב" כי הראב"ע פירש למען ייטב לך זהו לעולם הבא שכולו טוב, על כן לא רצה הקב"ה ליעד בדברות הראשונות לאומות העולם כי אם שכר העולם הזה אשר עין בעין יראה שכרו אתו, אבל אם היה מיעד להם שכר העולם הבא ודאי לא ישמעו. בדברות ראשונות לא הזכיר ושורך וחמורך, כי הוא בכלל בהמתך, אבל בדברות אחרונות נאמר שורך וחמורך לדרוש מהם גזירה שוה שור שור לחסימה חמור חמור לפריקה, כי כבר קבלו ישראל כל הדברות ומצות פריקה וחסימה שנאמרו אחר מתן תורה, אבל האומות קודם ששמעו עשרת הדברות רצה הקב"ה לנסותם תחילה אם יקבלו עליהם דברות אלו, ואם היו מקבלים היה מצוה להם אחר כך גם שאר המצוות... (שם שם יא, וראה שם עוד)
...עוד יתבאר על פי מה שאמר אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, פירוש בתגבורת הדבור, כי כאשר דבר ה' כל הדברים בדבור אחד, אין האוזן יכולה לשמע כל הגבורות וכשהשמיעם לישראל השיגו ב' דברות מהם, ויצתה נשמתם ולא יכלו הבין עוד, ושאר הדברות נחצבו להבות אש מקולו, ועמדו סדורים על הר סיני עד שחזרה נשמת ישראל בטל חיים, ובאו הדברות והיו מדברות לכל אחד, לזה תמצא שאנכי ולא יהיה נאמרו בתורה בלשון נוכח, כי הא-ל בכבודו מדבר נוכח ומשם ואילך ידבר קולו ית' בעד מלאכו. והגם שאמרו שמשה אמרם לישראל, אפשר כי משה היה בו כח ושמעם כולם, וכשבאו הקולות לדבר לישראל היה קולו של משה גם כן מדבר, ואולי לזה רמז הכתוב "משה ידבר והאלקים יעננו בקול". ולפי זה יתיישב אמרו לאמר....
עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחיים חיותם... כאן ייחד שמו על כל אחד ואחד לומר לו אלקיך, ליסרם להפריד מהם הזוהמא, ובזה יהיו ראויים לומר להם... או אמר לאמר לרמוז שכל התורה כולה רמוזה בי' הדברות, וראיתי לתת טוב טעם בהשמעת ה' לישראל ב' דברות אנכי ולא יהיה, כי הם ב' שרשים לב' כללות המצות, אנכי הוא עיקר ושורש לכל מצות עשה, ולא יהיה ללא תעשה, לזה נטע ה' בהם מפי א-ל עליון שרש ב' עקרי המצוות, שבזה לא תמוש התורה מזרעינו לעולם. (שמות כ א)
והנה מודעת זאת לכל כי מצות ואזהרת ע"ז שהם שני דברות הראשונים אנכי ולא יהיה לך הם כללות כל התורה כולה, כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח מצות עשה, ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מצות לא תעשה, ולכן שמענו אנכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה כמאמר רז"ל, מפני שהם כללות התורה כולה. ולבאר היטב ענין זה צריך להזכיר תחלה בקצרה ענין ומהות אחדותו של הקב"ה שנקרא יחיד ומיוחד וכל מאמינים שהוא לבדו הוא, כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש שהיה הוא לבדו... (ליקוטי אמרים פרק כ)
...וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראיה חושיית, כדכתיב וכל העם רואים את הקולות, רואים את הנשמע, ופירשו רז"ל מסתכלים למזרח ושומעין את הדבור יוצא אנכי וכו', וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה, וכדפירש בתיקונים דלית אתר דלא מליל מיניה עמהון וכו', והיינו מפני גילוי רצונו ית' בעשרת הדברות שהן כללות התורה, שהיא פנימית רצונו ית' וחכמתו ואין שם הסתר פנים כלל, כמו שכתוב באור פניך נתת לנו תורת חיים, ולכן היו בטלים במציאות ממש, כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן וכו', אלא שהחזירה הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים, והוא טל תורה שנקרא עוז, כמאמר רז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו וכו', רק שאחר כך גרם החטא ונתגשמו הם והעולם עד עת קץ הימין, שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם, ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל על ידי התורה... (שם פרק לו)
והנה כשהיה בית ראשון קיים שבו היה הארון ולוחות בבית קדשי הקדשים, היתה השכינה שהיא מלכות דאצילות שהיא בחינת גילוי אור א"ס ב"ה שורה שם ומלובשת בעשרת הדברות ביתר שאת ויתר עז בגילוי רב ועצום יותר מגילויה בהיכלות ק"ק שלמעלה בעולמות עליונים, כי עשרת הדברות הן כללות התורה כולה דנפקא מגו חכמה עילאה דלעילא לעילא מעלמא דאתגליא, וכדי לחקקן בלוחות אבנים גשמיים לא ירדה ממדרגה למדרגה כדרך השתלשלות העולמות עד עולם הזה הגשמי, כי עולם הזה הגשמי מתנהג בהתלבשות הטבע הגשמי, והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא למעלה מהטבע של עולם הזה הגשמי הנשפע מהארת השכינה שבהיכל ק"ק דעשיה, שממנה נמשך אור וחיות לעולם העשיה, שגם עולם הזה בכללו אלא בחינת חכמה עילאה דאצילות שהיא כללות התורה שבי' הדברות נתלבשה במלכות דאצילות ודבריאה לבדן, והן לבדן המיוחדות באור א"ס שבתוכן הן הנקראות גשם שכינה השורה בק"ק דבית ראשון על ידי התלבשותה בג' הדברות החקוקות בלוחות שבארון בנס ומעשה אלקים חיים... (פרק נג, ועיין שם עוד)
עשרת הדברים - הא דלא קראן עשרת המצות, כי גם הלוא נקרא מצוה שמצווה שלא לעשות, נראה לומר כי משמעות לשון דבור והבדלו מיתר הלשונות הדומות לו, אמר הרמב"ם כי השם דבר הונח על המליצה בלשון מהענין ההוא הנרשם בנפש, לכן הוא שם כלל גבוה כולל כל מיני הדבורים הרבים מאיזה אופן שיהיה... אף כאן אלו קרא אותן עשרת המצות לא היה במשמעו כי אם עשר מצות פרטיות העומדות לבדן, עכשיו שקראן דברות, להורות בא שהן עשר דבורים כלליים, כמו שהוא האמת שעשרת הדברות כוללים כמה פרטים ופרטי פרטים, והם כלל כל התורה. (דברים ד יג)
...וכלל עשרת הדברים הם מצות שהשכל מחייבם, שכל אדם יכיר בשכלו שיש סבה ראשונה ממציא כל הנמצאות, ושראוי שלא לישא שמו לשוא, וכל שכן מצות האחרונות שהם מצות נמוסיות ששכל האדם מוכן אליהם בטבע, והורה אותנו יוצר הנפשות כי גם מצות האלה השכליות, אם יעשום רק מצד השכל והנמוס לבד, שלא מפני יראת אלקים שהזהיר עליהם בקולות וברקים זרועות השכל לא יעמדו מפני התאוה, כמו שראינו עמים רבים שחלפו חק בין ברצח בין בנאוף וגנבה... (שמות כ יד)
...שיש הבדל בין הדבור ובין הצווי, המצוה מכריח את המצוה לשמע פקודתו, והמדבר הוא בלא הכרח, המלך מצוה והמוכיח מדבר, הצווי לא תצויר רק אם נקבע בלב המצוה שיש לו איזה הכרח או חיוב לקבל הצווי מפני המורא או הכבוד או התועלת, וכשיבא איש מוכיח להוכיח לו בראיות מן השכל שראוי הוא לעשות כן, זה נקרא מדבר לא מצוה... והנה שני דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך היו בבחינת דבור לא בבחינת צווי, כי בהם באר להם ההכרח שבעבורו יתקשרו לקיים מצותיו, שזה על ידי שברר לה שיש מצוי ראשון ממציא כל נמצא משגיח וגומל, ושהוא א-לוה לבדו ואין זולתו, ובידו להעניש ולגמול ואין מעכב בידו. ואחר שבירר להם הפנות האלה שכל זה נקרא דבור, אז החל לצוות, וכמו שאמר במכילתא קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי... (במדבר טו כב)
חמשת הדברות הראשונים מכריזים על מצות ההכרה וההודאה בה' כמושל ושליט בגורלנו ובמעשינו, אנכי ולא יהיה לך הם מניחים במצות לא תשא את ההכרה הזאת כיסוד לחיי הפרט והחברה, הם מבטיחים לה במצות זכור קיום מעשי על ידי כניעה המתחדשת מדי שבוע בשבוע, והם משמרים אותה במצות כבד את אביך ואת אמך על ידי הנחלת נצח מדור לדור בבתי האבות. עתה מכריזים חמשה הדברות הבאים על המסקנות הנובעות מהכרה זו ומהודאה זו לגבי חיי החברה, אם ה' הוא המושל היחיד בגורלך ואם הוא רוצה להשליט בכל מעשיך הרי שגם כל אחד ואחד מריעיך עומד כמוך תחת השגחתו ועיני ה' פקוחות על כל מעשה ומעשה שתעשה כלפי רעיך. רצון ה' מקיים את רעך כמוך... (שמות כ יג)
...ויש להוסיף: אין להם לעשרת הדברות קדושה יתירה או חשיבות יתירה על כל מצוה אחרת ממצות התורה, הם אינם כוללים את כל מצות התורה, ואף אינם מקודשים יותר מכל שאר המצות, בפירוש הכריז הקב"ה על עשרת הדברות כעל מבוא גרידא, מעין הכנה לקראת עיקר כל התחיקה שתבא אחריהם, "הנה אנכי בא אליך וגו' בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם" (לעיל י"ט), הנה נאמר במפורש, כי תכלית מעמד הר סיני לא היתה אלא להכין את לב העם עבור קבלת כל שאר המצות העתידות להמסר להם על ידי משה, ולאמת בלבם מעל לכל ספק את העובדה, כי "דבר ה' אל כל קהלכם", בעבור זה יקבלו גם את המצות האחרות כדבר ה' ביד משה, ויקיימו אותן באמונה שלמה.
אמנם עשרת הדברות הם קווי יסוד וראשי פרקים לכל שאר החוקים והמצות. אם נעיין בסדר שבו ערוכים קווי יסוד אלה, נמצא בו דבר אמת הזורע אור על כללות המושג של תורת ה', המחצית הראשונה פותחת באנכי, ומסיימת בכבד, המחצית השניה פותחת בלא תרצח, ומסיימת בלא תחמוד. מצות ההכרה באחדות הבורא פותחת בדרישה המופנית אל הלב, אך אין היא מסתפקת בכך, והיא תובעת לתת לה ביטוי בשלטון על מוצא הפה, על המלאכה (זכור) ועל המשפחה (כבד), התחיקה הסוציאלית פותחת בתביעה לגבי המעשה והדבור, (לא תרצח וגו'), אך אין היא מסתפקת בכך, והיא דורשת גם את הלב ואת המחשבה (לא תחמוד).
וזה דבר האמת האמור בכך, כל עניני הדת וכל מה שנקרא עבודת ה' בלב ובמחשבת אמת הם כאין וכאפס אם אין להם הכח למשול במוצא פינו ובמעשי ידינו בחיי משפחתנו וחברתנו. רק במעשינו, במובנם הרחב ביותר, נוכיח כי באמת ובתמים עובדי ה' אנחנו. וכן היפוכו של דבר, כל מדה טובה בחיי החברה היא כאין וכאפס ואיננה עומדת במבחן, כל עוד תכליתה אינה אלא להגיע לידי חוקיות חיצונית ולעשות את הישר בעיני אדם, אך תזנח את החוקיות הפנימית ולא תתמוך את יתדותיה במצפוני הלב ובטוהר המחשבה הפנימית... (שם שם יד)
עשרת הדברים, לא מצוות כי אם "דברים", כך קורא ה' לתוכן שני לוחות הברית, ואילו בתרגומים זרים משתמשים העמים במלה מצות.
מצות ניתנות רק לבני אדם המוכנים לקבל אותן ולמצא בהן את דרך חייהם, מצוה שאין אדם נותן דעתו עליה והכל עוברים עליה, חדלה מלהיות מצוה, והיא מונחת בקרן זוית ככל דבר שנתיישן ועבר עליה הכלח. אך לא כן דברי ה'. דברים הם "השמע ישמע והחדל יחדל" (יחזקאל ג' כ"ז), והיינו הך אם יציית איש לדברים אם לא, הם יצאו מפי ה' וכך הם קיימים כשלעצמם. הם האמת היחידה, הצדק היחיד, הקדושה היחידה והחסד היחיד, הם מהוים את הביטוי היחיד של תכלית הטבע ויעוד האדם בכלל וישראל בפרט. אם ישראל רוצים למנוע מעצמם את קללת השקר, אין להם דרך אחרת כי אם לעשות צדק ומשפט וללכת בדרך האמת של עשרת הדברות אשר דבר ה'. גם אם הכל יתכחשו לדבריו, ישארו במלא תוקפם, אפילו אם ישראל יפנו להם עורף, יוסיפו ברקיו ורעמיו של הר סיני להישמע ברמה וישאו את הדברים האלה אל ישראל ואל האנושות כולה, עד אשר יכירו לראות בטעותם וישובו אל האמת היחידה והנצחית. (במעגלי שנה ג עמוד רסח)
"אנכי" הוא הדיבור הראשון, ו"לא תחמוד" האחרון, כך שעשרת הדברות פותחים ומסיימים במצוה מחייו הפנימיים של האדם. המצוות המעשיות באות בין שני הדברות הללו, ואין צורך איפוא במחשבה מעמיקה כדי להבין, כי כל רעיון צריך להתבטא בלשון המעשה, וכל מעשה צריך להיות רעיון. החיצון פונה אל הפנימי, והפנימי אל החיצון, וכך מתהווה שלימות תואמת. כל עולם הערכים האנושי יהיה כלול ברעיון "גוי אחד בארץ", כשם שהבורא הוא אחד יחיד ומיוחד.
עשרת הדברות, שהם יסוד חיינו, מחולקים בשני לוחות, על הלוח האחד כתובות המצות שבין אדם למקום, ועל הלוח השני, המצות שבין אדם לחברו, או במלים אחרות, מצוות "דתיות" ומצות "אזרחיות". המצות שבין אדם למקום פותחות במצוה רעיונית נפשית, "אנכי", ומסיימות במצוה מעשית, "כבד את אביך ואת אמך". ולעומת זאת המצוות שבין אדם לחברו פותחות במצוה מעשית, "לא תרצח", ומסיימות במצוה רעיונית נפשית, "לא תחמוד", כלום אין בזה משום ניגוד גמור להשקפתם של רבים על דת ואזרחות... (שם עמוד רעז, וראה שם עוד)
לך אל העם - כברש"י, אמר שמבקשים לשמע ממש ונדרשים בזה להכנה רבה. ולא שחזר הקב"ה מדבורו הראשון אלא שישמעו שיש עוד דבור עם משה מה שלא שמעו הם, על דברות ראשונות נאמר "דבר ה' עמכם", ועל האחרונות "דבר ה' אליכם"... והיו כל העם שומעים זכור, ושמעו שיש עוד דבור למשה ואינם יודעים מה, ומשה שמע גם שמור... (שמות יט י)
במדרש כובד אבן וכו'... והוא פנימיות הבריאה, והעשרה מאמרות הם קיום הבריאה בכלל לכן הם לדצח"מ (דומם צומח חי מדבר), ועשרת הדברות שייכים רק לאדם, כי תיקון וקיום האדם הוא סדר מיוחד העולה מעלה מעלה. וקודם קבלת הדברות היו צריכים לכנוס כולו בגדר אדם להיבדל מנפש הבהמיות וזה גלות מצרים, וכן הענין בעובד ה' בכלל ובפרט... (בא תרמ"ב)
ברש"י אנכי ה' אלקיך לשון יחיד, ליתן פתחון פה למשה רבינו ע"ה... ונראה לבאר עוד כי באמת אם היה המאמר לכל פרט ופרט לא היה אפשר להיות מציאות להחטא, וכשאמר הקב"ה יהי רקיע דבריו חיים וקיימים לעולם, וכל המצות הם ציווי על האדם וניתן הבחירה בידו, אבל מאמר אנכי ה' אלקיך הוא דיבור וגזירה, לכן היה המאמר בלשון יחיד כשבני ישראל הם באחדות כנ"ל, ואז באמת חל עליהם מלכותו ית', ואינם יכולים לבא לידי החטא באמת, וזהו ענין ליתן פתחון פה, כי כביכול השאיר מקום למציאות החטא. (יתרו תרמ"ו)
מצות זכירת מתן תורה... דעשרת הדיברות הם כלל כל התורה ומצות, והם מכוונים מול עשרה מאמרות, וכמו דכל מעשה בראשית, וכל מה שמתהווה בעולם בכלל ובפרט היה נכלל בעשרה מאמרות, כמו כן כל התורה ומצות שנעשו מכל בני ישראל בכלל ובפרט הכל נכלל בעשרת הדברות, והחילוק הוא, דמאמרות הם קבועים בטבע, והדיברות הם מתחדשים תמיד, כי הוא פנימיות עשרה מאמרות, ועל זה איתא במשנה, ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ואין שכר טוב אלא תורה... והיא התורה שהיא מתחדשת בכל עת, ולא עוד אלא שבכח התורה מתחדשין גם העשרה מאמרות, ועל זה נאמר מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית... (שם תרנ"ג)
במדרש מגיד דבריו ליעקב וגו' חקיו ומשפטיו לישראל וגו', פירוש דבריו הוא עשרת הדברות, והוא הנהגתו יתברך את כל הבריאה, כמו שאמרנו במקום אחר, כי בעשרה מאמרות נברא העולם, ובעשרת הדברות מתקיים העולם שהקב"ה מנהיג העולם במצות ופקודיו שמסר לבני ישראל, ובכל דבר יש מצוה מיוחדת והם מקיימים הכל, וכפי שמירת בני ישראל המצות כך מתנהג העולם... (משפטים תרל"ז)
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני נכרים, ועוד כתבו חז"ל ואלה מוסיף על הראשונים, דעשרת הדברות מיוחדים רק לבני ישראל, והיא הנהגה שלמעלה מהטבע, והיא בחינת עץ החיים, ואין שם מגע נכרי כלל... (שם תרס"ב)
וכן שני הצמידים עשרה זהב משקלם רמז לשני הלוחות ועשרת הדברות, דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד בטעם שנקראו עשרת הדברות ולא עשרה, כמו שאנו אומרים בעשרה מאמרות נברא העולם, כי לשון עשרת הוא קישור כל העשרה יחד, כמו שפירש"י במלת שבעת ימים, ואינם כן עשרה המאמרות שבהם נברא העולם, שהרי היו נמתחין והולכין ומתרחקין מן השורש המאחדם, אבל עשרת הדברות הם בהיפוך זה לייחד ולקשר הכל. ומכל מקום הרי היו חקוקים על שני הלוחות להורות על התאחדות ישראל, שכל אחד בפני עצמו איננו דבר שלם אלא בהצטרף זולתו... (חיי שרה תרע"ג)
...ואיתא במ"ר אל תצטער שבלוחות הראשונות שלא היו רק עשרת הדברות בלבד ובלוחות שניות אני נותן לך שיהא בהן הלכות מדרש ואגדות... ואם כן צריך להבין למה בדברות ראשונות כתוב וידבר אלקים את כל הדברים וגו', ואחר דברות שניות כתוב את הדברים האלה דבר הוי"ה וגו', ואפכא הוה ליה למכתב, דדברות שניות נכלל עמהם כל תורה שבעל פה. אבל יובן על פי מה שאמר במדרש, בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלקיך נתקע תלמוד תורה בלבם וכו', והיינו שאז נתקע תלמוד תורה בלבם שידעו ממאמר אנכי אף התורה שבעל פה, וכמו שיהיה לעתיד, דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו', כי כולם ידעו אותי, ובדבור אנכי כל התורה, דכל תרי"ג מצות נקרא בזוהר הקדש תרי"ג זיני עיטא, והייני עצות שיכנס מאמר אנכי ויאיר בלב... ובדברות ראשונות כל סתרי תורה שבעל פה שנקרא אלקים ובדברות שניות שהיו אחר הקלקול והוצרכו לתורה שבעל פה הרב חכמה לתקן הרב כעס, כתב את הדברים האלה דבר הוי"ה, להורות שאף שניתן להם התורה שבעל פה מדרש הלכות ואגדות הרב חכמה, מכל מקום הכל הוא משם הוי"ה, שהכל הוא כלול בתורה שבכתב, והם דברי אשר שמתי בפיך... (פרי צדיק לך לך ח)
...והי"ו דב' הלוחות מרמז על אותיות י' ו' מהשם, והוא דחמשה דברות של לוח ימיני, היינו מאמר אנכי שנקבע תלמוד תורה בלבם, ולא יהיה שנעקר יצר הרע מלבם, ולא תשא שהוא נגד כח היצר הרע, שבכחו להסתיר עצמו ולהתלבש כמורה דרך לטובה, ומסית אותו שעל ידי זה מנשא עוד ומתרומם שם ה' וכבוד שמים, וכעין מה שאמרו (חולין צ"א) כתלמיד חכם נדמה לו וכו', וזה ענין מה שאמרו (ברכות ס"א) יצר הרע דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב, על לב הימיני גם כן. והג' דברות אלו הם להכניס קדושה בלב חכם לימינו ובנפש. ואחר כך השני דברות של לוח ימיני שבת וכיבוד אב ואם להכניס קדושה גם בגוף הישראל, דבשבת המצוה לענג הגוף היינו שגם בגוף הישראל יש בו קדושה, וכן כיבוד אב ואם מורה על זה, מאחר שהאבות שהולידו הגוף הם שותפים להקב"ה, לכן גם הגוף יש בו קדושה. והלוח ימיני זה הוא כנגד י' שבשם הויה שהוא בחינת חכמה דאיקרי קודש עלאה. והלוח השמאלי שהוא כולו בלא תעשה להשמר מרע ולהוריד הרע מלב כסיל לשמאלו, והוא כנגד אות ו' דשם הוי"ה, שהוא נקרא אילנא דחיי, היינו שלא יהיה ערבוב טוב ורע, חיי ומותא... (שבועות כג)
והיה עקב תשמעון, בבעל הטורים פרשה זו, עק"ב תיבות יש ביו"ד דברות הראשונות, וזהו "בשמרם עקב רב", אם תשמור עקב תזכה למה רב טובך וגו'. ולכאורה הלא פרשה זו כתיב אחר דברות שניות, אך כאשר עמדתי למנין יש בדברות שניות י"ז תיבות יתרות על הראשונות, והוא במספר טו"ב, והוא על פי שאמרו (ב"ק נ"ה) מפני מה בדברות ראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב, וטוב הוא המכוון על האור כי טוב, שהוא האור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה. ואיתא (שמו"ר מ"ו) ובלוחות השניות אני נותן לך שיהיה בהם מדרש הלכות ואגדות, היינו התורה שבעל פה, שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס, וזה שאיתא בבעל הטורים "בשמרם עקב רב", אם תשמור עק"ב, היינו הקע"ב תיבות שבדברות ראשונות תזכה "למה רב טובך אשר צפנת ליראיך", שהוא האור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים ונגלה לעמלי תורה שבעל פה... (עקב ב)
...ועל הסדר הזה נאמרים כל העשרת הדברות עד האחרונה שהוא לא תחמוד, והחמדה שבלב גם כן אינו ביד האדם למנוע ממנה, אמנם לאחר שכבר נקלט כל העשרת הדברות שהוא כל הדברי תורה בנפש בתכלית, ממילא נתבטל מהלב כל מיני חמדות מהעולם הזה, ודיבור לא תחמוד הוא גם כן לשון הבטחה, שעוד לא יהיה לך שום חמדה בלב מעתה... (ר"ה כ)
...כמו ששמעתי שהי' מכות הם נגד י' הדברות מתתא לעילא, כדאיתא בזוהר, ודבור אנכי הראשון אינו מתחיל בלשון ציווי, דע שאנכי או האמן וכיוצא כי בזה לא שייך ציווי כלל, רק מאן דהוא מעיקרא ושרשא קדישא דישראל דבר זה נקבע ונתאמת בלבו ממילא שאנכי וכו', ומי שאינו מאמין בזה לא יועילו לו כל הציווים והאזהרות שזהו שורש פורה ראש ועצמותו אינו מקדושת ישראל כלל... ולכך דבר זה אינו ציווי שהוא על ידי אתערותא דלתתא, רק דבר זה הוא מתנה מלמעלה בלא אתערותא דלתתא כלל כנ"ל, רק עצם שרשם הוא כך... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד ו)
...אבל התורה מתחילה בא' שהוא להיפך, תחלה אנכי שהוא האור ואחר כך לא יהיה לך שהוא הסרת החושך, וסדר התורה כך הוא. וקבלתי דדבר זה רחמי שמים על בריותיו שהקדים אנכי ללא יהיה לך, דעל ידי זה אפשר לכל אחד ליכנס לדברי תורה אף שאינו נקי מרע לגמרי, דכל מיני פסולת ורע כלולים בלא יהיה לך, ואלו קדם לא יהיה לך מאן ספון מאן רקיע להיות נקי לגמרי שיוכל להשיג דאנכי וגו', ועכשיו שהקדים אנכי השגה זו עצמה מאירה לו שיוכל להגיע ללא יהיה לך גם כן... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד לה)
...והלוחות מתחילות בא' ומסיימות בכ' הם אותיות הקודמות לאותיות ב' ל' שבהתחלת וסיום התורה, כי הם השורש לתורה. ותורה שבעל פה מתחילה במ' מאימתי שהוא אות שאחר הל' שמסתיימת בו התורה שבכתב, ומסיימת גם כן במ' בשלום, כי התורה שבכתב כבר ניתנה תורה ונשלמה שאין עוד תורה שבכתב יותר, מה שאינו כן תורה שבעל פה... (שם עמוד צז)