(ראה גם: אחאב, גלות, הסטוריה בית שני, ירבעם, ישראל, סמבטיון)
בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה. (מלכים ב טו כז)
אז יעלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלים למלחמה, ויצורו על אחז ולא יכלו להלחם. (שם טז ה)
בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את שומרון ויגל את ישראל אשורה, ויושב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי. ויהי כי חטאו בני ישראל לה' אלקיהם המעלה אותם מארץ מצרים מתחת יד פרעה מלך מצרים, וייראו אלהים אחרים... ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי חוזה לאמר שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי ככל התורה אשר צויתי את אבותיכם, ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים. ולא שמעו, ויקשו את ערפם כעורף אבותם אשר לא האמינו בה' אלקיהם... (שם יז ו)
ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ. וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים. ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבוזו את בני קדם, אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם. (ישעיה יא יב)
ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משובה ישראל, מבוגדה יהודה. הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם. אך דעי עונך כי בה' אלקיך פשעת, ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן ובקולי לא שמעתם נאם ה'... בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל, ויבאו יחדיו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם... (ירמיה ג יא)
ואחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה היושבת על שמאלך, ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה. ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן עשית, כמעט קט ותשחיתי מהן בכל דרכיך... ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה ואת שבות שומרון ובנותיה ושבת שביתיך בתוכהנה... (יחזקאל טז מו)
...ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלים אהליבה. ותזן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה אל אשור קרובים... לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם... ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה, ואת תזנותיה מזנוני אחותה... (שם כג ד)
ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו. וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידיך... ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך, ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד. ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם, והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלקים... (שם לז טז)
וכל ישראל ראו כי לא שמע המלך להם וישיבו העם את המלך לאמר מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דויד, וילך כל ישראל לאהליו... (דהי"ב י טז)
ויהי דבר ה' אל שמעיהו איש האלקים לאמר. אמור אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה, ואל כל ישראל ביהודה ובנימין לאמר. כה אמר ה' לא תעלו ולא תלחמו עם אחיכם שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה, וישמעו את דברי ה' וישובו מלכת אל ירבעם. (שם יא ג)
בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה... (שם טז א)
ויקומו אנשים מראשי בני אפרים עזריהו בן יהוחנן ברכיהו בן משלמות ויחזקיהו בן שלום ועמשא בן חדלי, על הבאים מן הצבא. ויאמרו להם לא תביאו את השביה הנה כי לאשמת ה' עלינו אתם אומרים להוסיף על חטאתנו ועל אשמתנו, כי רבה אשמה לנו וחרון אף על ישראל... ויקומו האנשים אשר ניקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם, וישובו שומרון. (דבהי"ב כח יב)
וילכו הרצים באגרות מיד המלך ושריו בכל ישראל ויהודה וכמצות המלך לאמר, בני ישראל שובו אל ה' אלקי אברהם יצחק וישראל וישוב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור. ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו בה' אלקי אבותיהם, ויתנם לשמה כאשר אתם רואים. עתה אל תקשו ערפכם כאבותיכם, תנו יד לה' ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם ועבדו את ה' אלקיכם וישוב מכם חרון אפו... ויהיו הרצים עוברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבולון, ויהיו משחקים עליהם ומלעיגים בם. אך אנשים מאשר ומנשה ומזבולון, נכנעו ויבאו לירושלים... (שם ל ו)
וא"ר פנחס בא וראה מה בין מלכי יהודה למלכי ישראל, שלח הקב"ה לדוד וגרשהו ממלכותו, ומיד שב בתשובה לפני הקב"ה, ואל תתמה על זה, ואפילו מנשה מלך יהודה, שהיה רשע, מיד שב בתשובה לפני הקב"ה ולקח אומנות אבותיו ושב למלכותו... (נח קלד, וראה שם עוד)
וביום הזה יתעוררו עשרת השבטים לעשות מלחמה לד' רוחות העולם, עם המשיח שנמשח עליהם, ויקבל המשחה, (דהיינו שיהיה נמשח), על ידי כהן צדק אחד ושבעה רועים נאמנים עמו.
ומשיח זה הוא משבט אפרים ומזרע ירבעם בן נבט, הוא בנו של אביה, שמת בנעוריו, ובאותו יום שמת נולד לו בן, ונלקח מבית ירבעם אל המדבר, ושם לקחוהו מאה ושבעים גבורים שכולם היו צדיקים משבט אפרים שלא נמצאו בחטאו של ירבעם... (בלק קכג)
ואבדתם בגוים, רבי עקיבא אומר אלו עשרת השבטים שגלו למדי, אחרים אומרים ואבדתם בגוים אין אובדן אלא גולה, יכול אובדן ממש, כשהוא אומר ואכלה אתכם ארץ אויביכם, הרי אובדן ממש אמור, הא מה אני מקיים ואבדתם בגוים, אין אובדן אלא גולה. (בחקותי פרק ח)
אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל. (שבת קמז ב)
ר' יוחנן אמר, ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים. ומנלן דאהדור, דכתיב כי המוכר אל הממכר לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל, אלא מלמד שירמיה החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהן, דכתיב ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה, ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלקים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בביתאל. וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בביתאל, אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן. רב נחמן אמר מהכא, גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי. (מגילה יד ב)
להיכן אגלי להו, מר זוטרא אמר לאפריקי, ורבי חנינא אמר להרי סלוג. (סנהדרין צד א)
עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים, דברי ר' עקיבא, רבי אליעזר אומר כיום הזה, מה יום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפילה להן כך עתידה להאיר להם. תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול, ויתשם ה' מעל אדמתם בעולם הזה, וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא, דברי ר' עקיבא, ר"ש בן יהודה איש כבר עכו אומר משום ר"ש, אם מעשיהם כיום הזה אינן חוזרין, ואם לאו חוזרין. רבי אומר באים הם לעולם הבא, שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שבקה רבי עקיבא לחסידותיה, שנאמר הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' ולא אפיל פני בכם, כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם. (סנהדרין קי ב)
ומי מנו שמיטין ויובלות, השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות... דתניא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן... אלא אמר ר' יוחנן ירמיה החזירן ויאשיה בן אמון מלך עליהן... (ערכין לב ב)
ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וכו', ח' שנים בין גלות ראשונה לשניה, וח' שנים שהה בין גלות שניה לשלישית, ועוד שהה ח' שנים ועלה על יהודה... (פרק כג)
א"ר אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול, כתיב בדור המבול וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ובי' השבטים כתיב (מיכה ב') הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם, הרי זה בלילה, ומנין אף ביום, תלמוד לומר (שם) באור הבקר יעשוה, אותן לא נשתייר מהם פליטה, ואלו נשתייר מהם, אלא בזכות הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמוד מהן, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י"ד) והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות. (בראשית כח ה)
...ומי היו, אלו י' השבטים שלא רצו ליתן עליהם עולו של הקב"ה ובא סנחריב עליהם והגלם, משל למלך שהיו לו י' בנים ומרדו בו ובטלו י' דיוטגמאות שלו, אמר להם כשם שבטלתם שלי כך אני משלח לזבוב ויפרע מכם. כך י' השבטים מרדו בהקב"ה ובטלו את התורה, שנאמר (ירמיה ה') כחשו בה' ויאמרו לא הוא, הביא עליהם הזבוב, שנאמר (ישעיה ז') ישרק ה' לזבוב זה סנחריב... (שמות ל ה)
דבר אחר והוא ישקיט, נתן שלוה לי' שבטים מי בא וחייבן, מה שלוה נתן להם, הוי השאננים בציון זה שבט יהודה ובנימין, והבוטחים בהר שומרון אלו עשרת השבטים, נקובים ראשית הגוים, שהן באין מב' ראשי הגוים משם ועבר... השוכבים על מטות שן, על ערסין דפילי. וסורחים על ערשותם, שהן מסריחין מטותיהם בעבירות, דבר אחר וסרוחים על ערשותם אלו קטיות משופעות שהיה לכל א' וא' (וילונות ארוכים), כמו דאמר וסרח העודף. ואוכלים כרים מצאן, כשהיה אחד מהן מבקש לאכול גדי היה מושך כל העדר לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושוחטו. כשהוא מבקש לאכול עגל היה מושך כל הבקרים לפניו ועומד עליו ושוחטו, הדא הוא דכתיב ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. הפורטים על פי הנבל, שהיו פורטים פיהם בדברי נבלות, מה היו אומרים, כלום אומר דוד שירה אלא בנבל, הדא הוא דכתיב כדויד חשבו להן. השותים במזרקי יין, רב ור' יוחנן ורבנן, רב אמר קלוריא, ר' יוחנן אמר בכוסות קטנים, ורבנן אמרי כוסות שיש להן זרבוביות...ורבנן בשם ר' חנינא אמרו מפלוגתא שעל יינם נתפתה וגלו עשרת השבטים.
וראשית שמנים ימשחו, ר' יהודא בר יחזקאל אמר זה שמן אסתקטון, ר' ינאי אמר זה שמן אנפיקינון, שהיה משיר את השער ומצהיר את הגוף. ואחר כל השבח הזה לא נחלו על שבר יוסף, לכן עתה יגלו בראש גולים וסר מרזח מרזוחים. מהו מרזח מרזוחים, א"ר אייבו י"ג דימיאות היה לכל שבט ושבט ואחד לכלם, וכיון שגרמו העונות ובאו לידי עבירות ומעשים רעים נטלו כולן ולא נשתייר להן אלא זו בלבד, להודיע כמה חטא גורם, לקיים מה שנאמר עונותיכם הטו אלה וגו'.
ויסתר פנים ומי ישורנו, וכשהסתיר פניו מהם מי אמר להם לא עשית כשורה ובמה הסתיר פניו מהן, העלה עליהן את סנחריב שנאמר ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיה וגו', מהו ויתפשם, ר"א בר כהנא בשם ר' שמואל בר נחמן אמר, ג' גזרי דינין נחתמו באותו היום, נתחתם גזר דין של י' שבטים ליפול ביד סנחריב, ונתחתם גזר דינו של סנחריב ליפול ביד חזקיה, ונחתם גזר דינו של עוזיה שילקה בצרעת... (ויקרא ה ג)
דבר אחר וכצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין עשרת השבטים לשבט יהודה ובנימין לגלות, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה') הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם, שמתוך כך, לכן גלה עמי מבלי דעת. דבר אחר וכצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין לשבט יהודה ושבט בנימין לגלות, הדא הוא דכתיב (שם כ"ח) וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, אלה וגם אלה. (אסתר ה)
ר' אבהו בש"ר יוסי בר חנינא פתח, (יחזקאל כ"ד) לכן כה אמר ה' אוי עיר הדמים אוי מן קמי דקרתא דשפעו דמים בגוה, סיר אשר חלאתה בה, דחפשושיתה (זוהמא) בגווה, וחלאתה לא יצאת ממנה, וחפשושיתה לא נפקת מן גווה, לנתחיה לנתחיה הוציאה, מטליות מטליות היו גולים. כיצד גלו, ר"א אומר שבט ראובן ושבט גד גלו תחלה, רשב"ג אומר שבט זבולן ושבט נפתלי גלו תחלה, הדא הוא דכתיב כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי. ומה מקיים ר' אלעזר קרייה דרשב"נ, אלא בעת שגלו שבט ראובן וגד כך גלו שבט זבולון ושבט נפתלי. והאחרון הכביד, ר' אבא בר כהנא אמר הממם כבמכביד הדא הוא דכתיב וטאטתיה במטאטא השמד... (איכה פתיחתא ה)
בלע ישראל בלע כל ארמנותיה, רבי ברכיה בשם ר' חלבו בש"ר שמואל ב"נ לג' מקומות גלו ישראל, אחד לפנים מן נהר סמבטיון, דכתיב (ישעיה מ"ט) לאמר לאסורים צאו ולאשר בחושך הגלו, אחד חוץ מן נהר סמבטיון, על דרכים ירעו, אלו שירד עליהם ענן והקיפם, ובכל שפיים מרעיתם אלו שגלו לדפני אנטוכיא. (שם ב יג)
דבר אחר נדחי ישראל יכנס, אלו שבטים, שנאמר (דברים כ"ט) וישליכם אל ארץ אחרת וגו', וכן אמר הכתוב (ישעיה כ') ובאו האובדים וגו', אותה שעה אין לישראל מכאוב עד שהן מתרפאין, שנאמר הרופא לשבורי לב... (מזמור קמז)
וכך היו ישראל נוהגין למול עד שנחלקו לשתי ממלכות, ומלכות אפרים מנעו מהם את המילה, ועמד אליהו ז"ל וקנא קנאה גדולה, ונשבע על השמים לא להוריד טל ומטר... (פרק כט)
אחיה השילוני אמר לירבעם והיה אם תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני וגו' ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד, מה לדוד בניתי שלשים ושבע שנים שהיה מלך על ישראל, ולבנו שלש, וכן הוא אומר ואענה את זרע דוד למען זאת, ומה תלמוד לומר זאת, כנגד שלשים ושבע שנים שנתחתן שלמה את בת פרעה, ומה תלמוד לומר אך לא כל הימים, אמרו רבותינו, עתידה היתה המלכות לחזור בימי אסא אם לא היה מקלקל, אף ירבעם אלו זכה קבל מלכות על ישראל שלשים ושבע שנים ולבנו שלש. (מלכים א פרק יא, קצז)
עליו עלה שלמנאסר נמצא אחז מלך יהודה והושע בן אלה משועבדים למלך אשור שמונה שנים, בשנת י"ב לאחז ויער ה' את רוח פול ויגלם לראובני ולגדי ולקח את העגל שבבית אל והלך לו, לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל. ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע הרי הוא אומר כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אוזן וגו', אלו הם עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו ופלטו עמהן. בפאת מטה, מלמד שלא נשתייר מישראל היושבים בשומרון בפאת מטה ובדמשק ערש אלא אחד משמונה שבהם, ושאר העם היכן הוא, בדמשק, לקיים מה שנאמר והגליתי אתכם מהלאה לדמשק. אותה שעה משראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב עמד והעביר פרדסיאות שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל, שבכל מלכי ישראל הוא אומר וילך בדרך ירבעם, אבל בהושע בן אלה כתיב רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו. עלה עליו שלמנאסר, ומפני מה לא נחתם גזר דינם לגלות, מפני שהיו תולים קללה במלכיהם, לקיים מה שנאמר אני ידעתי אפרים וגו', באותה שעה שראה הושע בן אלה שפניו של מלך אשור לעלות ולהגלות את ישראל פעם שלישית, הלך ונסמך על מלכי מצרים, שכן הוא אומר בשנת י"ב לאחז וגו' מלך הושע וגו' ט' שנים, משהרג את פקח ומלך תחתיו, ומה תלמוד לומר תשע, שנת תשע למרדו, וכן הוא אומר וימצא מלך אשור בהושע קשר אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים ולא העלה מנחה למלך אשור וגו' ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא. בשנת ארבע לחזקיה עלה שלמנאסר על שומרון ויצר עליה וילכדה מקצה שלש שנים, בשנת שש לחזקיה היא שנת תשע למרדו של הושע נלכדה שומרון, ויגל מלך אשור את ישראל אשורה, והיינו דכתיב ויתשם ה' מעל אדמתם... ר' נהוראי אומר הונא בעי קומי רב כל ההיא טיבותא עבד הושע בן אלה וכתיב עליו עלה שלמנאסר, אלא כל המתחיל במצוה ולא גמרה, שלא אמר הכל יעלו לירושלים אלא אמר מי שרוצה לעלות יעלה, שמט הקולר מצוארו ותלאו בצואר הצבור. (מלכים ב פרק יח, רלו)
מהו לאמר לאסורים צאו, שלש גליות נעשו בעשרת השבטים, אחת גלתה לסמבטיון, ואחת גלתה לפנים מסמבטיון, וכשם שיש מארץ ישראל לסמבטיון כך יש מסמבטיון לשם, ואחת גלתה לרכיבה של רבלתה ונבלעה שם. לאמר לאסורים צאו לאלו שנתונים בסמבטיון, ולאשר בחשך הגלו לאלו שנתונים לפנים מסמבטיון, ולאלו שנבלעו ברבלתה הקב"ה עושה להם מחילים מחילים מלמטה והם הולכים בהם עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקב"ה עומד עליו והוא נבקע והם עולים מתוכו, כמו שאמר זכריה ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים וגו', הדא הוא דכתיב ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה... אלא כל מקום שיש שם ישראל מתכנסין ובאים, הנה אלה מצפון ומים, אלו שנתונים במקומות רחוקים באספמיא, ואלו מארץ סינים, אלו בני יונדב בן רכב, ומי שהוא מהלך בדרך הוא רעב וצמא והם אינם כן, אלא לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש... (ישעיה פרק מט, תסט)
כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות וגו', רבי יוחנן אמר משל למלך שהיו לו שני בנים, כעס על האחד נטל המקל וחבטו והגלהו, ואמר אוי לזה מאיזו שלוה נגלה, כעס על השני נטל את המקל וחבטו והגלהו, אמר אנא הוא דתרבותי בישא. כן גלו עשרת השבטים אמר הקב"ה עליהם אוי להם כי נדדו ממני, כיון שגלו יהודה ובנימין, כביכול אמר הקב"ה אוי לי על שברי. ריש לקיש אמר משל למלך שהיו לו שני בנים, כעס על הראשון נטל המקל וחבטו ופרפר ומת, התחיל מקונן עליו, כעס על השני ונטל המקל וחבטו ופרפר ומת, אמר מעתה אין בי כח לקונן, קראו למקוננות, כך גלו עשרת השבטים, התחיל מקונן עליהם שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל, כיון שגלו יהודה ובנימין אמר הקב"ה מעתה אין בי כח לקונן כביכול, אלא התבוננו וקראו למקוננות וגו'. (איכה פרק א תתקצה)
דבר אחר וחסד לאומים חטאת, חסד שעשה בן הדד הוא היה כעס על אחזיהו, שבן הדד כשחלה שלח מלאכים אל אלישע ואמר לו האחיה מחלי זה, ואחזיהו נפל לתוך גזוזטרא שלו, והלך לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון, באותה שעה ניטלה מלכות משומרון וניתנה למצרים. (דברים ז יב)
לשמה תהיה - ישומו ואין מענה בפיהם, כשגלו י' השבטים אמרו יש משא פנים, שיהודה בני פלטין שלו לא גלו, וכשגלו גם כן אמר א-לקא תקיף וקשוט, שאינו נושא פנים. (הושע ה ט)
הלוך - כאן צוהו להחזיר י' השבטים וחזרו מקצתם בשנת י"ח ליאשיהו. (ירמיה ג יב)
והיה מספר בני ישראל - במקום שיגלו יתרבו מאד רק אינם יראים את ה'. (הושע ב א)
אפרים - ...ויעקב אמר על אפרים ומנשה ויקרא בהם שמי, על כן יקראו כל ישראל אפרים, וליפת אולי יהוא מאפרים, לכן נקראה הממלכה על שמו. והנכון כי בבואם לארץ עמד יהודה בדרום ואפרים עם כל ישראל בצפון, על כן זכרם בשמות אלו. (שם ה ג)
הלוך - זירוז שיקרא הדברים בירושלים, על ישראל שישובו באחרית הימים עם גלות יהודה ולא יכלם. (ירמיה ג יב)
אמרתי אפאיהם - ...ועל דעתי היא מלה מורכבת, שאשיתם במקום פאה, וכענין שיאמרו עליהם גם אי הם, לומר שלא ישאר שם ושאר בגוים ולא יודע מקומם איה. והנה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן הוא שהחכמים קורין סמבטיון, כי נקרא גוזן מלשון ויגז שלוים, כי העומדים אחריו מוסרים מבני אדם, וקורין אותו סמבטיון מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההוא סבט כאשר הוא בערבי ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון". (דברים לב כו)
געלה נפשם - מתחלת התוכחה עד "געלה נפשם" ש"ץ תיבות כנגד ש"ץ שנים שחטאו עשרת השבטים, ובכולן לא הוזכר בהם השם, לפי שאמרו אין להם חלק באלקי ישראל. ולכך כתיב בדברי הימים (א' ט"ז) ושבועתו ליצחק, ובתהלים ק"ה כתוב לישחק, שנשבע הקב"ה כל זמן שלא חטאו בניו יותר מש"ץ שנים לא יגלם. (ויקרא כו מג)
התבאר לך כי בזמן המשיח אז יהיו ישראל נקבצים כאחד ומלך אחד לכולם... ובפרק חלק תנינן, עשרת השבטים אין עתידין לחזור, שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי ר' עקיבא, ר' אלעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הם שאפלה עליהם עתידה להאיר להם. ואין מחלוקת אם יהיו לעתיד כל עשרת השבטים או רק יהודה ובנימין, שאין לומר שיהיה חסר שבט אחד מישראל חס ושלום, שדבר זה אי אפשר לומר, שאין חלוק יותר מזה שיהיו חס ושלום מקצת ישראל בלבד, וצריך לומר שסבירא ליה למאן דאמר עשרת השבטים אין עתידין לחזור, דלא איירי בכל עשרת השבטים, שהרבה מהן כבר שבו, והרי אמרינן בגמרא דירמיה החזיר אותם, רק בדברים נאמרו על עשרת השבטים שהגלה אותם סנחריב, ועל בניהן אמרו כך. וגמרא בפרק חלק אמר להיכן אגלא להו, מר זוטרי אמר לאפריקי, ור' חנינא אמר להרי סליג, ומעתה למאן דאמר אפריקי הרי אפריקי אין שם ישראל ידועים, ואין לומר שהיו מתערבים עם העו"ג, ופליגי אם אותן שנטמעו בין עכו"ג יחזרו לעתיד, דבפרק קמא דיבמות מוכח דלא חיישינן להכי, דקאמר שם גוי שקדש בזמן הזה אין חוששין לקדושין, ולא חיישינן שמא הוא מעשרת השבטים, וגמירא דבנתיה דההוא דרא אצטרויי אצטרי, פירוש נבקע רחמן ולא קלטו הזרע ושוב ליכא למיחש שנשארו מן עשרת השבטים, ולפיכך צריך לומר דהא דקאמר עשרת השבטים עתידין לחזור, הכי קאמר, דלעתיד יחזרו עם שאר גליות, כי עתה גם כן הם בתוך שאר הגליות, כי מתחלה הגלה אותם שלבסוף יוכלו לחזור עם שאר הגליות...
ועוד יראה דהכי פירושו, דמתחלה הגלה אותם לאפריקי ואינו אפריקי שהוא ידוע לנו, אבל הוא מקום דפסקי הרי חושך, וזה נקרא גם כן אפריקי, וכן מוכח במסכת תמיד דקאמר אלכסנדר מוקדן לזקנים דבעינא למיזל למדינת אפריקי, אמרו ליה לא מצית דפסקי הרי חושך. ועל כל פנים היה השי"ת מפריש אותם מן ישראל, רק השליך אותם מעל פניו בימין שהוא צד דרום, או לצד צפון שהוא צד שמאל, ולכל אחד ואחד יש טעם מופלג בחכמה... מוכח התם דהלכה כמאן דאמר עשרת השבטים עתידים לחזור...
ויש בני אדם אומרים שחכמי העו"ג הם שכתבו מקום ומקום בכל ישוב הארץ, ואין עוד שום מקום שלא נרשם בספריהם, והכל נודע להם ואין מקום שידוע י' שבטים. ואין ראיה ששם בשביל דבר זה כל יצפה פיהם, כי אפשר ואפשר שיהיה מקום אחד בארץ שלא נודע להם, לפי שמפסיק אותו מן הישוב ההרים וכיוצא בזה, והרי אמרו שמקרוב נמצא מקום אחד קוראין אותם בלשונם עולם חדש שלא נודע מקודם, וכך אפשר שימצאו מקום עוד שיש שם בני אדם ואי אפשר לבא אליהם, ומכל שכן כי הגלות הזה של עשרת השבטים מה שהגלה אותם למדינה אחרת הוא בשביל גזרת השם שגזר עליהם "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה", והדבר הזה גזירה מן השי"ת שלא יהיו נודעים ולא יתחברו ביחד עד עת קץ ולא קודם לכך...
אמנם קצת מוכח ממדרש דלעיל שיש למדרש דבר פנימי, שאמר שאותן שגלו עושה הקב"ה להם מחילות תחת הקרקע, ודבר זה אי אפשר לפרש כמשמעו, ואין ספק שדבר זה פירושו שי' השבטים הכח שיש להם נסתר ונעלם ולא נגלה, כאלו אינם כלל, והם בכח לא בפועל עד לעתיד יתגלה כח שלהם, ואינו דומה לשבט יהודה, אף על גב שאינו בממשלה, מכל מקום אין כח שלהם נסתר וכאלו אינו נמצא לגמרי, רק שהם משועבדים תחת המלכיות, ומכל מקום כתיב "לא יסור שבט מיהודה", אלו ראשי גליות, ולפיכך אינו מדבר בעשרת השבטים הפרטיים, אלא בכח שלהם שהוא נסתר ונעלם ובלתי נמצא עד לעתיד, ואז יתגלה כח עשרת השבטים ויהיה נמצא מה שלא היה נמצא קודם, ויהיו ישראל הכל אחד ומלך אחד יהיה לכלם... כנגד הריחוק ממה שגלו עד סמבטיון שהוא רחוק ביותר, וכנגד שיש דבר המפסיק בין ישראל ויהודה אמר שגלו לפנים מנהר סמבטיון, וכנגד אותם שנבלעו בין העו"ג אמר שנבלעו בריבלתא... (נצח ישראל פרק לד)
להיכי אגלי להו וכו', נראה כי מדריגת מדינת אפריקי הוא אחר הרי חושך, כדאיתא במסכת תמיד, וסבר כי עיקר הגלות שהם נבדלים מן ישראל עד שאין אפשר לבא אליהם למאן דאמר להרי סלוג, הם הרי שלג רחוק מן הישוב מאד, ולכך גובר הקור שם, ונקראו בשביל זה הרי שלוג. כי שם גלות נאמר על שני דברים, הפרישה ממקומם, וההרחקה ממקום שלהם, למר עיקר הגלות ההרחקה ממקומם, ולפיכך הגלה אותם להרי סלוג, ומאן דאמר לאפריקי עיקר הגלות הוא הפרישה ממקום שלהם, ולכך הגלם למדינת אפריקי שהוא אחר הרי חושך. ויש לך להבין כי למאן דאמר להרי סלוג היה גלותם מצד ימין, כי מכח זה הוא ההתפשטות וההרחקה, ולמאן דאמר לאפריקי היה גלותם מצד כח שמאל, כי הפרישה וההבדל הוא מצד שמאל, כך הוא פירוש דברי חכמים אלו, ויש לך להבין כי אין לפרש יותר. (חידושי אגדות סנהדרין צד א)
ופסיליהם - תמונות ממלכות האליל, והנה בירושלים עשו תמונות להקדושות שבתוכה, אבל בשומרון שלא היו בה קדושות עשו אלילים מצבא השמים, שחשבו שהם בקיאין בחכמת הכוכבים, ושאר האומות קונים מהם. (ישעיה י ט)
וריב לה' - ישראל רב עם יהודה כי יהודה היה עובד ה', ולכן לא שלח לו יהודה עזרה בצר, וגם הסית בו את מלך אשור. (הושע יב ג)
שכב על צדך השמאלי - המורה על הנהגה טבעית, שבה הנהיג ה' עשרת השבטים ולא שלח להם נביאיו, ולכן חטאו, ומלמד בזה זכות עליהם. (יחזקאל ד ג)
שבות יעקב - עשרת השבטים, שרק נדחים ולא סבלו שמדות וכו'. (שם לט כד)