עשרת ימי תשובה

(ראה גם: אלקים-דין, תשובה)

זהר:

והקב"ה דן את ישראל ברחמים, ומרחם עליהם ונותן להם זמן, כל אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, לקבל כל אלו השבים לפניו, לכפר להם עונותיהם, ומעלה אותם לקדושת יום הכפורים. (וירא שפו)

ר' יוסי מצא את ר' אבא שהיה יושב וקורא מקרא זה, שכתוב השלך על ה' יהבך, על הוא מדויק, (דהיינו למעלה מה' שהוא ז"א), כי מזון תלוי במזל, שהוא דיקנא דא"א). ר' יהודה היה קורא על זאת יתפלל כל חסיד עליך לעת מצא, על זאת ודאי, (דהיינו למעלה ממלכות הנקראת זאת, שהוא ת"ת שהוא למעלה ממלכות), לעת מצא הרי העמדנו (שהוא אשה, ברכות ח') אבל לעת מצא הוא כמו שכתוב דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, (דהיינו בעשרת ימי תשובה)... (אחרי תיא)

תלמוד בבלי:

אמר רבי שמואל בר איניא משמיה דרב מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם, אינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפניו, אלא אף על גב שנחתם נקרע, שנאמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו, והכתיב דרשו ה' בהמצאו, התם ביחיד הכא בצבור, ביחיד אימת, אמר רבה בר אבוה אלו עשר הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל, י' ימים מאי עבידתייהו... אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו י' ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. (ראש השנה יח א)

תלמוד ירושלמי:

חילפיי בר בריה דרבי אבהו אמר שמעית קליה דרבי דרש ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת, תלה לו הקב"ה שבעת ימי אבלו של שמואל שלא יתערב אבלו עם הצדיק, ועשה עוד שלשה ימים ומת במגפה. רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן לעשרת ימים אין כתיב כאן אלא כעשרת הימים, תלה לו הקב"ה עשרה ימים כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שמא יעשה תשובה ולא עשה. (בכורים ו ב)

מדרש תנחומא:

...המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתברך שמו, בני המדינה אלו ישראל שהם מסגלין עונות כל ימות השנה, מה הקב"ה עושה, אומר להם עשו תשובה מראש השנה, והם נכנסין ובאין ביום הכפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקב"ה מוחל להם, ומה הם עושין ערב ראש השנה, גדולי הדור מתענין והקב"ה מוותר להם שליש מעונותיהם, ומראש השנה ועד יום הכפורים יחידים מתענים, והקב"ה מוותר שליש מעונותיהם, וביום הכפורים כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקב"ה מוותר להם את הכל. (אמור כב)

פסיקתא:

ועשיתם עולה לה', ובמקום אחר הוא אומר והקרבתם עולה לה', וכאן ועשיתם, אמר רבי יצחק למה ועשיתם, אמר הקב"ה לישראל עשו תשובה באילו עשרת הימים בין ראש השנה ליום הכפורים, ואני מזכה אתכם ביום הכפורים ובורא אתכם ברייה חדשה... (פרשה מ בחדש השביעי)

תנא דברי אליהו זוטא:

רבי נהוראי אומר, מפני מה נתנה קורת רוח בעשרת הימים מראש השנה ועד יום הכפורים, כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ונמצא שלם בכולן, לפיכך נתן הקב"ה לישראל עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, וכנגד עשרת הדברות שקבלו ישראל בסיני שאם יעשו תשובה שלימה בעשרת הימים מראש השנה עד יום הכפורים שיקבלם בתשובה שלימה לפניו, לכך נאמר לכו נא ונוכחה יאמר ה', אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. (פרק כב)

ילקוט ראובני:

ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, דע ביום שעקד אברהם את יצחק בקש אברהם את יצחק שיפתחו שערי בינה שערי חירות שערי גאולה שערי כפרה להיות כפרה לכל חטאתם, והקב"ה הודה לו לתת מתנה זו לבניו ולפתוח להם שערי תשובה, וכן הוא אומר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ואותו היום הוא כפרה לזרעו של אברהם הנקרא מדת אהבה, לפיכך ספירת הרחוקים שהם כת"ר חכמ"ה בי"נה מתגלים ביום שנעקד יצחק מראש השנה עד יום כפורים השערים נפתחים בזכות אברהם. (וירא)

משנה תורה:

אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד, אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו. (תשובה ב ו)

...לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וצדיק יסוד עולם, זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו. ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום. (שם ג ד)

ספר חסידים:

כתיב אור פניהם כבוד, ואמרו עשרת הימים מראש השנה עד יום הכפורים אם ידלק נר במקום שאין רוח נכנס אם לא יכבה יחיה אותה שנה... (תקמח)

רבינו יונה:

דרך החמישי בעשרת ימי תשובה, הירא את דבר השם לבו יחיל בקרבו, בדעתו כי כל מעשיו בספר נכתבים, ובעת ההיא האלקים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע, כי האדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, ובעת אשר ידע האדם כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם, הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו, ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו, ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו, ולא ישגיח לפתח ולשדד אדמתו, ולא יפנה דרך כרמים, ולא יתרפה ביום צרה מהכין לב להנצל כצבי מיד. לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין והמשפט, ואינם יודעים מה יהיה משפטם... וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחיתים ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו ולחקור, ולקדם אשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה, ולשפוך שיח, ולשאת תפלה ורנה ולהפיל תחנה, והעת עת רצון והתפלה נשמעת בה, כענין שאמר בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך (ישעיה מ"ט). ואמרו רז"ל דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נ"ה) אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכפורים... (שערי תשובה ב יד)

הרקאנטי:

והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי וגו', ידעת סוד החדש השביעי מסוד השביעיות, וטעם בעשור לחדש רמז לעשר מאמרות שיתעלו כלם לתשובה ועל כן נקראים ימי תשובה, תשובה ממש, ומכאן תבין סוד תפלת היום. (אחרי)

...ונראה לי מכח זה המאמר שהיו"ד ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים אינו בעבור הבינוניים לבד, התלויים עד יום הכפורים, כי אף אותן שנידונו בראש השנה למיתה גזר דינם אינו נחתם עד יום הכפורים, וכן הוא אומר "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", ומרבה אף לרשעים. (אמור)

של"ה:

עוד כתב בתיקון י"ד צריך בעשרה ימים שהם ימי תשובה כדפירשנו לכוין מחשבותיו ולתקן מעשיו ולטהר מעבדיו לפני קונו, ולשוב בתשובה לפניו על הכלל ועל הפרט קודם בא יום העשור וכדי שיהיו כל עשרה הימים ימי תשובה ייחדם בשרשם כראוי, ומה גם להתבודד שעות ידועות בכל יום ויום ובכל לילה ולילה מעשרה ימים אלו, כדי שיהו כולם מיוחדים בתשובה, שהיא שורש כל הימים, ולא יחטא בהם כדי שלא יפגום בעצם הימים עצמם חס ושלום, ואף אם יזהר בדברי חסידות בימים אלו דוקא נכון לעשות כן, כדפירשו המפרשים, אף אם לא ינהוג כן אחר כך בחסידות ההוא, ובלי ספק שהטעם לזה הוא, שהוא א-ל חי מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות, וכן הבינה נקראת חסידה ברושים ביתה, כדאיתא בזוהר פרשת ויצא. ונודע כי כל עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. אמנם עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו, לכן צריך לפשפש בזה ולשוב לרצות את חבירו... (מסכת ראש השנה תורה אור)

שפת אמת:

במדרש אם שמוע תשמע... וצריך האדם להיות עומד אצל הפתח עד שנפתח לו, ויש זמנים שפותחין משמים, כמו באלול ועשרת ימי תשובה שהם ימי רצון, וכפי מה שאדם דופק כל ימי השנה כך נפתח לו באלה הימים, אם כי ודאי כל השב פותחין לו עתה, אבל התפלות שלא היה להם עליה כל השנה מתעלין גם כן עכשיו, ובימים אלו מבקשין בשמים שיתעוררו בני ישראל בתשובה, כמו שאמרו קול דודי דופק פתחי לי וגו' הוא בימים אלו שראשי נמלא טל, (הוא פתיחת י"ג מדות הרחמים שהם בג' בחינות, גימטריא טל, כידוע ליודעי חן) שהם ימי רצון. (תבוא תרמ"א)

בפסוק זכור ימות עולם. שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי בכל שנה יורד בינה ודעת, ועל זה נאמר בינו שנות דור ודור... ונראה שהשבת הוא בבחינת צדיקים ועשרת ימי תשובה בחינת בעלי תשובה, דכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה וכו', וזה היה בערב שבת כששב אדם הראשון. ויתכן לפרש כל אשר עשה לרבות עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ונראה שהמה תיקונים גם על אחר החטא, שמכל אלה הדברים נשאר רמז גם אחר החטא, ואילו של אברהם יוכיח, וכמו שיש בזמן עשרת ימי תשובה, כמו כן יש בעולם עשרת דברים, ובאמת בנין העולם בז' ימים, וההנהגה בעשרת ימי תשובה היא למעלה מהנהגת הטבע מג' ראשית על ז' הימים, ובערב שבת בין השמשות על ידי התשובה שעשה אדם הראשון ניתקן הדרך של בעלי תשובה בתוספות מעלה בבחינת עשרה... וכמו כן לעולם באלה העשרה ימים יכולין לתקן יותר מבכל ימות השנה, ויום ראש השנה כולל כל השנה, כמו שהראש כולל כל הגוף... (ראש השנה תר"ן)

שם משמואל:

והנה כך היא המדה כשישראל זוכין נוטלין את כח אומות העולם שחשבו לעמוד בו נגדם, והנה איתא ביערות דבש, שאז (בימי בלעם) היו עשרת ימי תשובה, וזהו שלא כעס באותן הימים שהם ימי רצון לדורות, ועל כן כשנטלו ישראל מהם את כל האחדות באו ליום הכפורים, שאז מתאחדים ישראל עד שגם ס"ם מעיד שישראל הם גוי אחד בארץ כמו מלאכי השרת, ושהשלום מתווך ביניהם... (בלק תרע"ה)

ובזה למוד גדול לאיש הנלבב בימים הנוראים אלו שלא להיות קר רוח, אלא יעשה כל עבודת החודש השביעי בהתלהבות יתירה וברגש עצום, ובכח זה עומדין בקומה זקופה ומנצחין דינא, וכל איש ואיש לפי מדרגת התלהבותו זוכה בדין, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. (נצבים תרע"א)

פרי צדיק:

הנה אמרו חז"ל על פסוק דרשו ה' בהמצאו וגו' אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוכ"פ, יש לומר בזה על פי המדרש על פסוק ה' אורי וישעי, אורי בר"ה וישעי ביום הכפורים, כי בר"ה בא הארה ללב מהתגלות מלכות שמים... שעל ידי זה נעשה קרוב להשי"ת ומתחיל לדרוש ה' בהמצאו, וזה ממי אירא, שאין לו ממה לירא, כי אדרבא מזה עוד נולד לו השמחה, כמו שנאמר אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך... כי על ידי התגלות הארת מלכות שמים בר"ה מופיע נקודת האמת בנפשות ישראל, וזהו אורך ואמתך המה ינחוני, כי בהארה זו של נקודת האמת שנתגלה בר"ה מנהל השי"ת לנפשות ישראל בעשרת ימי תשובה, שיהיה קרוב לקוראיו עד גמר התגלות הישועה ביום הכפורים. וכמו שנאמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, כי על ידי הארת פנים של תרועה ר"ה שמאיר הנקודה של אמת בלב, זוכין להלך ממדרגה למדרגה עד יום הכפורים שנתגלה הישועה בחוש... שבר"ה מתחיל הארת התורה מהמקור כמו נר, ואחר כך מיום השני ואילך נתרבה המאור של תורה כנחל נובע עד יום הכפורים שבא בהתגלות הישועה כנ"ל... (ראש השנה כז)

שעורי דעת:

והנה כל תפקיד ראש השנה הוא להעלות את האדם ולהביאו לידי מצב עליה שיתנשא מעל לחייו התמידיים עד שיתעוררו חלקי הנשמה העליונים באדם ובבריאה ולהביא את האדם למצב שיתנשא ויעמוד מעל לחטאיו, וכמו שנתבאר הענין "אשרי נשוי פשע". אולם אם ישאר האדם בזה שיתעלה ממצבו התמידי וירגיש חיים יותר עליונים יותר רוחניים, ולא יתקן את כחותיו וחלקי נפשו התחתונים, מובן שבזה לבד לא נגמרה העבודה, כי דרוש עוד שיתוקן כל האדם, שגם הכחות התחתונים יקבלו תקונם וכפרתם הראויה להם, אבל האפשרות לזה הוא רק על ידי התרוממות האדם למצב גבוה מעל לפשעיו, שאז הוא מביט על עצמו מלמעלה למטה, מסתכל בנפשו ובמעשיו, רואה מגרעותיו וחסרונותיו ומתקנן, ולזה נתנו לנו עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, שאחרי שנתרומם האדם בראש השנה למצב עליה ישתדל אחר כך לתקן מעשיו על ידי ודוי ותשובה שלמה, וכמו שהוא באדם בפרט, כן הוא בבריאה בכלל, כי בר"ה מתגלה אור האלקי בעולם, וכל הבריאה מתעלה על ידי אור מלכותו ית'... אבל דרוש שאור עולם זה יתקן ויאיר את כל המחשכים שבנפש האדם ובבריאה, ולכן ישעי זה יום הכפורים, שאז נתקן ונתכפר העולם והאדם... (חלק ב עמ' ריג)

מכתב מאליהו:

כל עבודת אלול היא להתלהב ולהרבות במעשי חיזוק, מקצה הרפיון שהיינו בו מקודם אל הקצה השני של ההתחזקות. והנה איתא בשלחן ערוך שבעשרת ימי תשובה יש להרבות בזהירות בדקדוקי מצות, אף באלה שאינו נזהר בהן בשאר ימות השנה, כגון שלא לקנות פת פלטר וכדומה, ולכאורה צריך עיון מה הענין בזה, ומה התועלת בזה אם יודע שאחר כך לא יזהר? אלא הענין הוא שבזה הורונו חז"ל את דרך התשובה, שבהתלהבות גדולה צריך להתחזק ולהרבות במעשים טובים ובדקדוקי מצות, אף על פי שעדיין אינם לפי מדרגתנו, כי שינוי דרכינו מהקצה אל הקצה יכשיר את לבבנו ויפתח לפנינו את אפשרות התשובה הנכונה. אחרי "נעשה" של ריבוי המעשים נוכל לבא אל ה"נשמע". רק בהתחזקות כזאת אפשר לבא לפני המלך להכנס בשערי התשובה שהשי"ת הכין לנו בחסדיו לאין קץ. (חלק ב עמוד נו)