איש עתי - די מזמן מן אשתקד. (ויקרא טז כא)
עתי - מזומן לעתו, או מנהגו ללכת בכל עת בכפורים, והיו"ד להתיחס לעת, כמו פנימי, והמפרשים חכם אינו. (שם)
עתי - בקיא בדרכים ובמדברות, ורגיל בכל עת ששולחים אותו. (שם)