ויפג לבו - ופליג לביה. (בראשית מה כו)
ויפג לבו - והוה מליא פיגן על לביה. (שם)
ויפג לבו - נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן בלשון משנה, וכמו "מאין הפוגות". (שם)
ויפג לבו - מגזירת אל תתני פוגת לך, והטעם שעמד לבו ודמם, כטעם וימת לבו כי לא האמין. (שם)
ויפג לבו - רש"י, ואינו נכון, כי לשון פוגה שביתה וביטול, כמו "אל תתני פוגת לך", תבטל ותפסק, וגם זה ויפג לבו, נתבטל לבו ופסקה נשימתו כי פסקה תנועת הלב, והיה כמת, וזה הענין ידוע בבא השמחה פתאום, והוזכר בספרי הרפואות, כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח שיתעלפו רבים מהם בבא להם שמחה בפתע פתאום... כי הידוע בעלוף הזה שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה ההיא עד שתקבע בו בנחת רוח. (שם)
ויפג לבו, - החליף לבו לומר אין זה אמת, כי לא האמין להם. (שם)
ויפג לבו - חלש ונרפה. (שם)
ויפג לבו - לשון הנחה, לא נבהל ונתעורר כי לא האמין עד שראה העגלות. (שם)