פיוט

(ראה גם: תפלה)

חובת הלבבות:

...ונאמר למלך אחד והיאך לא ערבה לך קריאת פלוני והיה קולו ערב ובקי בטעמים של קריאה, אמר להם והיאך תערב לי קריאתו והוא אינו קורא אותה אלא כדי שתערג לי וימצא חן בעיני בעבורה, אבל אם היתה כוונתו בה לרצון הבורא בלבד היתה ערבה לי, וכן נאמר בכל מי שמכוין בתפלתו מהמתפללים בצבור ובעלי החזון בפיוטים החדשים למצא חן בעיני בני אדם מבלעדי הא-ל יתברך שאינה מקובלת אצל הבורא... (שער ה יחוד המעשה, פרק ה)

אבן עזרא:

...ולא די לנו זה הצער עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה, יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר"כ שנה... (בראשית מו כב)

להוציא דבר לפני האלקים - ...וגם חייב לשבח לאלקיו כל רגע כי חסדו כל רגע, אך בעבור שיתעסק בעסק העולם הוכן זמן לתפלה, על כן אסור לאדם להכניס לתפלתו פיוטים שלא ידע עיקר פירושם, ולא יסמך על המחבר כי אין אדם שלא יחטא או שהמעתיקים חטאו, ובפיוטי ר"א הקליר מ"כ, א' רובי פיוטיו חדות, ב' פיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, ואמרו חז"ל לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד, ולמה לצרה הזאת להתפלל בלשונות נכריות... ג' אפילו במלות שבלשון הקדש יש לו טעויות גדולות... (ראה שם דוגמאות), ואנו חייבים לדעת דקדוק לשון הקדש שלא נטעה, ועוד שיעשה מזכר נקבה ולהיפך... (ראה שם). יש אומרים שאין משיבין את הארי אחר מותו, אך רוח א-ל עשתנו ומחומר קורצנו הקדמונים כמונו... ד' פיוטים מלאים מדרשות ואגדות, וחז"ל אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטיו, על כן יש להתפלל דרך פשט ולא סוד. והגאון רב סעדיה נשמר מדברים אלו בבקשותיו... והטוב שלא יתפלל אדם אלא התפלה הקבועה. (קהלת ה א)

כוזרי:

...וכבר היה לנו רוחב בדרכי הפיוט אשר איננו מפסיד לשון כשנשמר החרוז, אבל השיגנו באמירת המחובר מה שהשיג את אבותינו במה שנאמר עליהם (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. (ב עח)

ספר חסידים:

המשנה מנהג ראשונים כמו פיוטים וקרובץ שהנהיגו לומר אין צור חלף קרובץ הקליר וזהו המנהג, ואמר קרובץ אחרות עובר משום אל תשיג גבול עולם אשר עשו אבותיך (משלי כ"ב), לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים. (דברים י"ט). (קיד)

...ולא יתכן לומר אותו פייט אלא אם כן בכה המתפלל או שבוכים העם כדי שלא יהא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ואיך יאמר יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ולא יתכן אלא אם כן בכה. (רנ)

כשאומרים סליחות בהשכמה היה אחד מן הקהל לאחר שמסיים יוצא מבית הכנסת וכשאומרים ברכות ושבחות לא היה אומר, אמר לו זקן אחד, מה דעתך שהסליחות אתה אומר ובשבחות אינך חושש, אמר לפי שזה בכל יום, אמר לו מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה (משלי כ"ח) כי השבחות ברוח הקודש נאמרו, והסליחות תקנו חכמים ונביאים. ושמע החכם שהיו סביביו אומרים הקרובץ במשך והפסוקים היו ממהרים, אמר להם, הפסוקים הם יסוד הקרובץ שמהם נתייסדו, כשם שאתם מנגנים את הקרובץ במשך כך תעשו להפסוקים, שלא יהיו הפיוטים עיקר ואשר ברוח הקודש טפל, לא שימהרו פסוק כאשר קצים בו ולטורח עליהם וכתיב (משלי ג') ואל תקוץ בתוכחתו. (רנו)

מה שאין אומרים זולת בראש השנה וביום הכפורים, לפי שאנו צריכים לומר אמת ויציב כהלכתו, ויש בו ששה פעמים אמת כנגד ששה פעמים אמת שבבראשית בסוף התיבות... רמוז ובראש השנה אומר זה היום תחלת מעשיך הואיל ותחילת מעשיו הוא צריכים אנו לומר ששה פעמים אמת שכתוב בתחילת מעשיו, ואלו היינו אומרים זולת היינו מחסרים פעמים אמת... (רנח, וראה שם עוד)

אם יש פיוט שעשה כומר לשבח ע"ז ונראה לישראל שהוא שבח נאה, לא יאמר אותו בלשון קודש להקב"ה. (תכח)

ויש שימות שמשנה מנהג הראשונים, כגון פיוטים שהורגלו לומר קרובץ דרבינו משולם שאחד אמר קרובץ אחרת ומת בתוך שלשים יום. ואחר לא רצה לומר אין צור חלף מת בתוך שלשים יום, שאין עון זה מן התורה אלא אל תשג גבול עולם. (תרז)

...וכן ושר בשירים על לב רע על לב עצב כמו אין זה כי אם רוע לב (נחמיה ב'), מי שאמר שירים פסוקים ומתנגן או כמו פיוטים שנתקנו לשבח בהם להקב"ה שהם משוררים לפקח ולשמח לב עצב רע בעיני ה' שמשתמש בעבודת ה'. (תתריד)

לא יתחיל אדם בפיוטיו בתיבה או בשתים בשם, כי כן מנהג שאדם אומר לחבירו כתוב לי סדר ראש השנה, והוא אומר איזה סדר, והוא משיב אהללה אלקי, הרי על חינם הזכיר ה', ומה שהראשונים עשו, לפי שהראשונים לא היו נושאים לשוא אלא היו עושים בחכמה, כך היו אומרים, סדר של יום ראשון או של יום שני ומזמור של יום פלוני. (תתרצב)

מאירי:

שחרית באין לבית הכנסת ומאריכין בקריאת שמע ובתפלה בקרבות ובפיוטין, וכבר התפשט ענין זה, רצוני לומר הפסק ברכות קריאת שמע ותפלה מפני אותם הפיוטין, על כרחך הרבה מן הגאונים, שזה אצלם הפסק תפלה ואסור. והרב ר' אברהם התיר זה, כמו שכתבנו בגמרא ברכות... (משיב נפש מאמר ב פרק ב)

וכן קצת הגאונים העלו טינא על מנהג הפיוטין לומר שאין בהם עקר, והנהיגו במקומות ישיבותיהם להתפלל נוסח התפלות על הסדר, וריוח שבין תפלה לתפלה למלאת בדרשות בהלכות תשובה בענינים דתיים ודעות מושכלות ואמונות אמתיות עד שלא ישאיר סיג אמונה כוזבת ושאור דעת מוכחש בלב בכל אחד ואחד... (שם שם פרק יב)

עקדה:

ולכן היטיבו החכמים והחסידים הראשונים ליסד פיוטים נפלאים משבחות ה'. (ויקרא ו ב שער נז)

רבינו ירוחם:

ראה ערך תפלה.