פיוס

(ראה גם: אדם-חברו, סליחה)

ספרי:

ר' נחמיה אומר חביבים יסורים, שכשם שקרבנות מרצים כך יסורים מרצים, בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו, ביסורין הוא אומר והם ירצו את עונם, ועוד שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות, הקרבנות בממונו ויסורים בגוף... (ואתחנן לך וראה עוד יסורים)

תלמוד בבלי:

ואמר ר' יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, דכתיב פני ילכו והנחותי לך, אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. (ברכות ז א)

אמר רבן גמליאל הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר' יהושע... (שם כח א)

...אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם... ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים... ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון... (שם כח ב)

אמר ר' אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין שצריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנאמר ואלקי ישראל יתן את שלתך. (שם לא ב)

תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום... אמר לו המתן לי עד שאפייסך בדברים... (שם לב ב)

רבה בריה דרב יוסף בר חמא הוה ליה מלתא לרב יוסף בהדיה, כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזיל ואפייסיה. (עירובין נד א)

דרך ארץ (נלמד) מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל, ומאי מפייס לה, אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך זינא (מלבוש) דמטו ליך עד כרעך... (שם ק ב)

...בליליא צעריה (השכר), אמר מיסרן ומפייס. (פסחים קז)

עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. (יומא פה ב)

אמר ר' יצחק אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו, ואם תאמר מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים, אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. (שם פו ב)

אמר ר' יצחק כל המקניט את חברו אפילו בדברים צריך לפייסו, שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך, אם ממון יש בידך התר לו פסת יד, ואם לאו הרבה עליו ריעים. ואמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם, שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. ואמר ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים, שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא, ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני שחבלתי בו. ר' ירמיה הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה, אזל איתיב אדשא דר' אבא בדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא, אמר עשאוני כאשפה, קרי אנפשיה מאשפות ירים אביון, שמע ר' אבא ונפיק לאפיה, אמר ליה השתא צריכנא למיפק אדעתך, דכתיב לך התרפס ורהב רעיך. ר' זירא כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה, וממציא ליה כי היכי דניתו וניפוק ליה מדעתיה. רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא לא אתא לקמיה במעלי יומא דכפורי, אמר איהו אוזיל אנא לפיוסי ליה, פגע ביה רב הונא אמר ליה להיכא קא אזיל מר, אמר ליה לפיוסי לפלניא, אמר אזיל אבא למיקטל נפשא, אזל וקם עילויה, הוה יתיב וקא פלי רישא, דלי עיניה וחזייה, אמר ליה אבא את זיל לית לי מילתא בהדך, בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא מחייה בקיעיה וקטליה.

רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי, עייל אתא ר' חייא הדר לרישא, עייל בר קפרא הדר לרישא, אתא ר"ש ברבי הדר לרישא, אתא ר' חנינא בר חמא אמר כולי האי נהדר וניזיל, לא הדר. איקפיד ר' חנינא, אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייס. והיכי עביד הכי, והאמר ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים, רב שאני. ור' חנינא היכי עבדי הכי, והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, אלא ר' חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא, וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי, אמר שמע מינה בעי למעבד רשותא, (ור' חנינא ראש ישיבה היה, וכשראה חלום זה דאג למות, אמר אדחיה לרב מהכא), ולא איפייס כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל. (שם פז א וב)

ובמלאת הימים האלה וגו' רב ושמואל חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה, מאן דאמר מלך פיקח היה שפיר עבד, דקריב רחיקא ברישא, דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו, ומאן דאמר טיפש היה, דאיבעי ליה לקרבי בני מאתי ברישא, דאי מרדו ביה אינך הני הוו קיימי בהדיה. (מגילה יב א)

ההוא דנחית קמיה דרבה אמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו... אמר רבה כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה, א"ל אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא. (שם כה א)

...כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג, והיה קולו נשמע, סבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא, אמר להם קולי הוא, תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעיה... (חגיגה טז ב)

נתינים ניקרינהו ונפייסינהו, ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'. ויאמרו לו הגבעונים, אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו', יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' וגו'. מיפייס ולא פייסינהו אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים, רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך... גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו'. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להתדבק באומה זו. (יבמות עט א)

אזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה דר' יוחנן שמע רבי יוחנן איקפד... עול לגביה ר' יעקב בר אידי, אמר ליה כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע... וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה, אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא, אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא, אמר להם מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבר אידי חברינו. (שם צו ב)

...ואתו לקמיה דרב עמרם אמר להו זילו פייסינהו, לא אשגחו, אמר להו אי לא מייסיתו להו מחינא לכו בסילוא דלא מבע דמא (קוץ שאינו מוציא דם, כלומר בשמתא ונדוי). (כתובות צא א)

ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת, אם אמר לאו מתירין אותו. (נדברים כא ב)

...אמר לו אוי לו לטרפון שזה הורגו, שמע ההוא גברא שבקיה וערק, אמר רבי אבהו משום ר' חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר, אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה... משום דרבי טרפון עשיר גדול הוה והוה ליה לפייסו בדמים. (שם סב א)

אמרו ליה מאי נימא לך, נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא, קמינן עילויה וקטלינן ליה, והרי כמה שנין דלא קא נייח דמיה, אמר להו אנא מפייסנא ליה, אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטל עילויה, ולא נח... (גיטין נז ב)

ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה, וליחוש שמא פייס... (שם עו ב0

אף על פי שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר ועתה השב אשת וגו', ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך וגו'... תנו רבנן כל אלו שאמרו דמי בושתו, אבל צערו אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך... (בבא קמא צב א)

...הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, דכתיב הלא פרוש וגו' ועניים מרודים תביא בית וגו' כי תראה ערום וגו', והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וגו'. (בבא בתרא ט ב)

רבי יהודה אומר אם רצה (המלך) לצאת אחר המיטה יוצא, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר... א"ל לא היה הדבר אלא לפייס את העם... ונתפייסו. (סנהדרין כ א)

סר אפיס (אליל) על שם יוסף שסר ומפיס את כל העולם כולו. (ע"ז מג א)

ר' שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו... (אבות ד יח)

אחוו להו בחלמייהו זילו פייסוהו לרבן שמעון בן גמליאל, רבי נתן אזל, ר' מאיר לא אזל, אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. (הוריות יג ב)

...דשמואל הוה קא עבר במברא, אמר ליה לשמעיה פייסיה למבוריה, פייסיה ואיקפד, מאי טעמא איקפד, אמר אביי תרנגולת טרפה הואי ויהבה ניהליה במר דשחוטה. (חולין צד א)

ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת, (אדמה עפר תיחוח נוח ליבטל, אבל בשר ועצמות קשים). (נדה לא ב)

א"ל רב אדא לרב היננא מסורא לאו הכי הוה עובדא בדביתהו דאבא מרי ריש גלותא דאיקוט, אזל ר"נ בר יצחק לפיוסה... (שם סז ב)

מדרש רבה:

ויגש אברהם... ר' נחמיה אמר הגשה לפיוס, המד"א (יהושע י"ד) ויגשו בני יהודה אל יהושע... (בראשית מט יג)

א"ר לוי ארי כעס על הבהמה ועל החיה, אמרין מאן אזיל ומפייס יתיה, א"ל הדין תעלא אתון להכא, דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפייס יתיה, אמרין ליה אגומין... וכיון דמטא תמן אמר אנשיה (שכחתי) כולהון, אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה. (שם עח י)

כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה ל"א) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. (שם צג יג)

...שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך, אמר משה, רבון העולם הריני מפוייס שמחלת לישראל, אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם, א"ל הקב"ה חייך הריני משרה שכינתי בתוכם... (שמות נא ג)

עובדא הוה בגבר דהות ליה כלה בישא והות צמידה אמרה לישן ביש, והוה מפייס יתה תרין זמנין ביומא, חד ברמשא וחד בצפרא, אמר לה אנא בעי מנך דלא תימרון לישן ביש... (ויקרא כו ב)

...כל הדברים האלה פייס משה לקרח ואין את מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה פקח ברשעו, אמר אם אני משיבו יודע אני בו שהוא חכם גדול ועכשיו יקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל כרחי, מוטב שלא אזקק לו. (במדבר יח ח)

ואומר הלעולם יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד חס ושלום, לא שבק ולשביק, דכתיב כי לא יזנח לעולם ה', ולא יוסיף לרצות עוד ולא לירצת, לשעבר היה מרצה לאחרים, משה כועס ואת אומר (שמות ל"ג) ושב אל המחנה קרי ביה ושוב, אליהו כועס ואת אומר (מ"א י" ) לך שוב לדרכך מדברה דמשק, ועכשיו לא לרצות ולא לירצות... (איכה א כג)

והיא דעתיה דריב"ל, דאמר כי אם מאוס מאסתנו אם מאיסה היא לית סבר ואם קציפה היא אית סבר, דכל מאן דכעיס סופיה מתרצה. (שם)

...מוטב לילך במדה שיש בה פיוס, ממדה שאין בה פיוס. (קהלת ז ה)