פלשתים

(ראה גם: אבימלך, אברהם-ואבימלך, גלית, דוד, הסטוריה-שופטים)

 

ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים. (בראשית י יד)

וישב יצחק בגרר. וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא, כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא... ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה, ויקנאו אותו פלשתים. וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סתמום פלשתים וימלאום עפר. ויאמר אבימלך אל יצחק, לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד... ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים, ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו... ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך, ונכרתה ברית עמך. אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום, אתה עתה ברוך ה'... (שם כו ו והלאה)

והעוים היושבים בחצרים עד עזה, כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם. (דברים ב כג)

ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון. וירעצו וירוצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמונה עשרה שנה את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ האמורי אשר בגלעד... (שופטים י ז)

וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים, וידעו כי ארון ה' בא אל המחנה. ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלקים אל המחנה, ויאמר אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם. אוי לנו מי יצילנו מיד האלקים האדירים האלה אלה הם האלקים המכים את מצרים בכל מכה במדבר. התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם. וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינוסו איש לאהליו, ותהי המכה גדולה מאד, ויפל מישראל שלשים אלף רגלי. וארון אלקים נלקח, ושני בני עלי מתו חפני ופינחס. (שמואל א ד ז)

ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים. ויקראו פלשתים לכהנים ולקוסמים לאמר מה נעשה לארון ה', הודיעונו במה נשלחנו למקומו. ויאמרו אם משלחים את ארון אלקי ישראל אל תשלחו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם, אז תרפאו ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם... (שם ו א והלאה, וראה שם עוד)

וישמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל המצפתה, ויעלו סרני פלשתים אל ישראל, וישמעו בני ישראל ויראו מפני פלשתים. ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' אלקינו, ויושיענו מיד פלשתים. ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה', ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל, וירעם ה' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהומם וינגפו לפני ישראל... ותשובנה הערים אשר לקחו פלשתים מאת ישראל לישראל מעקרון ועד גת ואת גבולן הציל ישראל מיד פלשתים, ויהי שלום בין ישראל ובין האמורי. (שם ז ז והלאה)

ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו פלשתים... ופלשתים נאספו להלחם עם ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על שפת הים לרוב, ויעלו ויחנו ממכמש קדמת בית און... וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל, כי אמרו פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית, וירדו כל ישראל הפלשתים ללטוש איש את מחרשתו ואת אתו ואת קרדומו ואת מחרשתו... (שם יג ג)

ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונושא כליו אחריו, ויפלו לפני יונתן ונושא כליו ממותת אחריו. ותהי המכה הראשונה אשר הכה יונתן ונושא כליו כעשרים איש בחצי מענה צמד שדה. ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלקים. ויראו הצופים לשאול בגבעת בנימין והנה ההמון נמוג וילך והלם... ויזעק שאול וכל העם אשר אתו ויבאו עד המלחמה, והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד... (שם יד יג, וראה שם עוד)

ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם בישראל, ויאמר אכיש אל דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך... ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם, ויקבץ שאול את כל ישראל ויחנו בגלבע... (שם כח א, וראה שם עוד)

ופלשתים נלחמים בישראל, וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבע. וידבקו פלשתים את שאול ואת בניו ויכו פלשתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול... ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את החללים וימצאו את שאול ואת שלשת בניו נופלים בהר הגלבע. ויכרתו את ראשו ויפשיטו את כליו וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר בית עצביהם ואת העם. וישימו את כליו בית עשתרות, ואת גויתו תקעו בחומת בית שן... (שם לא א והלאה)

וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד, וישמע דוד וירד אל המצודה. ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים. וישאל דוד בה' לאמר האעלה אל פלשתים התתנם בידי, ויאמר ה' אל דוד עלה כי נתון אתן את הפלשתים בידך, ויבא דוד בבעל פרצים ויכם שם דוד, ויאמר פרץ ה' את אויבי לפני כפרץ מים, על כן קרא שם המקום ההוא בעל פרצים. ויעזבו שם את עצביהם, וישאם דוד ואנשיו... (מלכים ב ה יז והלאה)

הוא (חזקיה) הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. (שם יח ח)

אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא אל פלשתים, בטרם יכה פרעה את עזה. כה אמר ה' הנה מים עולים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר ויושבי בה וזעקו האדם והיליל כל יושב הארץ... על היום הבא לשדוד את כל פלשתים להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר, כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור. באה קרחה אל עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם, עד מתי תתגודדי... (ירמיה מז א)

כה אמר א-דני אלקים יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם, לכן כה אמר א-דני אלקים הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים, והאבדתי את שארית חוף הים. ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, וידעו כי אני ה' בתתי את נקמתי בם. (יחזקאל כה טו)

כה אמר ה' על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו, על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום. ושלחתי אש בחומת עזה, ואכלה ארמנותיה, והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון, והשיבותי ידי על עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר א-דני אלקים. (עמוס א ו)

הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאם ה', הלוא את ישראל העלתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר. (עמוס ט ז)

הוי יושבי חבל הים גוי כרתים, דבר ה' עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב, והיתה חבל הים נות כרות רועים וגדרות צאן, והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון, כי יפקדם ה' אלקיהם ושב שבותם... (צפניה ב ה)

תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי הוביש מבטה, ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב. וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים... (זכריה ט ה)

ומן פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא, גם הערביים מביאים לו צאן אילים שבעת אלפים ושבע מאות ותישים שבעת אלפים ושבע מאות. (דהי"ב יז יא)

ויצא (עוזיה) וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד ויבנה ערים ובאשדוד ובפלשתים. ויעזרהו האלקים על פלשתים ועל הערבים היושבים בגור בעל והמעונים. (שם כו ו)

סדר עולם:

...ומשנפלו פלשתים בימי חזקיה לא העמידו מלך עד היום. (פרק כ)

תלמוד בבלי:

ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שליצנים היו, שנאמר ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו. (ע"ז יט א)

מדרש רבה:

א"ר אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידים הוטליסין (יחידים, רווקים), היו אלו מגנבין נשותיהן של אלו ואלו מגנבין נשותיהן של אלו מה יצא מהן פלשתים גבורים, (לשון מפולשים, ארוכים), כפתורים ננסים (ככפתור). (בראשית לז ח)

שוחר טוב:

אמר ריש לקיש בשעה ששבו פלשתים את הארון התחילו מתגאין ואומרין לא לארון בלבד שבינו אלא לאדונו של ארון, הדא הוא דכתיב נשאו נהרות ה', ואין נהרות אלא פלשתים, שנאמר (מ"א ה') מן הנהר ארץ פשלתים, אמר הקב"ה ישאו נהרות דכים, אני מדכאן ביסורין קשים. (מזמור צג)

מדרש שמואל:

וישמעו פלשתים את קול התרועה וגו' אוי לנו מי יצילנו מיד האלקים האדירים האלה, עד כאן אמרו כשרים שבהן, אבל הרשעים שבהן אמרו האלקים המכים את מצרים בכל מכה וגו', אמרו עשר מכות הכה במצרים ועוד הכה על הים ושאר מכות כילה בעמו במדבר, אמרו אין לו מכה עוד מעתה, אמר להם הקב"ה אתם אמרתם אין לו מכה עוד מעתה, חייכם שאני מביא עליכם מכה שלא נראתה ולא נהייתה מעולם, הדא הוא דכתיב ותכבד יד ה' אל האשדודים, הא כיצד, היה יושב בטחור, ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו ויורד לו לתהום, חזרו להיות עושים להם ספלים, היה עכבר אומר לספל אני שלוחו של מי שאמר והיה העולם ואתה ברייתו, תן כבוד למי שבראך, והנה הספל נבקע, ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו וירד לו לתהום. (פרשה י)

...דבר אחר אתה נתת לו (אברהם לאבימלך) שבע כבשות, חייך שבניו הורגין שבעה צדיקים מבניך, אלו הן, שמשון, חפני ופנחס, שאול ושלשת בניו. דבר אחר אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שבניו מחריבין ז' משכנות מבניך, אלו הן אוהל מועד, וגלגל, ונוב, וגבעון, ושילה ובית העולמים תרין. דבר אחר נתת לו ז' כבשות, חייך שארוני מחזר בשדה פלשתים שבעה חדשים, הדא הוא דכתיב ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים. (פרשה יב)

לקח טוב:

חיל אחז יושבי פלשת, כיון ששמעו אנשי פלשת שישראל נכנסין לארץ, אמרו עתה באים לעורר ערעור של בני אפרים, שנאמר אלה בני אפרים שותלח בנו ועזר ואלעזר והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת מקניהם... אמרו אין להם דרך אלא עלינו עתה באים ובוזזים את נכסינו. (שמות טו יד)

ילקוט שמעוני:

ופלשתים לקחו את ארון, ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר כבדוהו, אמרו זה א-לוה וזה אלוה, יבא א-לוה וישרה אצל אלוה. ריש לקיש אמר כך היה שכרן, אלא אמרו זה נצוח וזו נוצח, יבא נצוח ויעבוד לנוצח, אמר להם הקב"ה אי אתם נכוין בפושרין אלא ברותחין, הדא הוא דכתיב וישכימו בבקר והנה דגון נופל לפניו ארצה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות על המפתן. (שמואל א פרק ה, קג)

תרגום יונתן:

כפתורים - קפוטקאי דנפקו מן קפוטקיאה. (דברים ב כג)

רש"י:

פתרוסין ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים - משניהם יצאו, שהיו מחליפין משכב נשותיהם אלו ולאלו ויצאו מהם פלשתים. (בראשית י יד)

סתמום פלשתים - מפני שאמרו תקלה הם לנו מפני הגייסות. (שם כו טו)

יושבי פלשת - מפני שהרגו את בני אפרים, שמהרו את הקץ ויצאו בחזקה, כמפורש בדברי הימים, והרגום אנשי גת. (שמות טו יד)

והעוים היושבים בחצרים - עוים מפלשתים הם, שעמהם הם נחשבים בספר יהושע (י"ג), חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשקלוני, והגתי והעקרוני והעוים, ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם, והבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשו אתם מותרים לקחתה מידם. (דברים ב כג)

עזה - מפלשתים היתה. גלות שלמה - שלא ימלט איש, שהיו עומדים על הדרכים ותופסין ומסגירים הנמלטים, וכן עשו אנשי צור, וכן בחורבן שני. (עמוס א ו)

ופלשתים מכפתור - הוצאתי כמו כן, ולא עשיתים לי לעם. (שם ט ז)

רמב"ן:

ואת פתרוסים - ...ועל דעתי בדרך הפשט היו כסלוחים יושבי עיר ששמה כן, והיתה מכלל ארץ כפתור אשר שם כפתורים אחיהם, ויצאו משם הכפתורים אשר הם מזרע כסלוחים, והלכו לתור להם מנוחה והניחו הארץ לאחיהם, וכבשו להם ארץ ששמה פלשת ונקראו אחר כך פלשתים על שם הארץ, והוא מה שכתוב כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, והם מבני כסלוחים יושבי ארץ כפתור. (בראשית י יג)

...ואל יקשה עליך ארץ פלשתים שהיתה לאברהם כדכתיב גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, והם מבני מצרים, כי הכתוב אמר לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים, כי כבשו מקצת הארץ וישבו בה... ואולי שאר ארץ פלשתים לא היתה לישראל לבד אלו חמשת סרניהם... (שם שם טו)

ויאמר אברהם אל שרה אשתו - לא היה זה כמו במצרים, כי שם בבואם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא ויהללו אותה אל השרים ואל המלך כי אנשי זמה הם, אבל המלך הזה תם וישר גם אנשיו טובים, רק אברהם חשד אותם... (שם כ ב)

והעוים - יאמר כי העוים היושבים בערי החצרים עד עזה שהוא גבול הכנעני, הכפתורים שיצאו מכפתור השמידום והם יושבים תחתם. והנה הכפתורים שהם מבני מצרים ואינם ממתנת אברהם ארצם היא של ישראל, מפני שהכפתורים לכדו אותה מבני כנען, והכתוב שאמר בארץ פלשתים כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, מן הטעם הזה היה, כי הארץ ההיא היתה מתחלה לבני כנען... ועל דעתי העוים הם החוים... אבל רש"י כתב עוים מפלשתים הם, שעמהם נחשבים בספר יהושע העזתי האשדודי והאשקלוני הגתי והעקרוני והעוים, ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל ללכת בארצם ולהוציאם מארצם, הבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחת מידם. ולא נתכוונו אצלי דברים הללו, כי הכתוב לא ימנה העוים מפלשתים, אבל ימנה חמשת סרני פלשתים ויזכירם, ואחרי כן יזכיר העוים בעם אחר...

והנראה בעיני כי פלשתים וכפתורים יחשבו עם אחד, וכן אמר הכתוב כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור, וזה טעם כפתורים היוצאים מכפתור, כי יצאו מכפתור עם מעט לגור באשר ימצאו, והשמידו את העוים היושבים עד עזה שהם מזרע כנען וישבו תחתם בעזה ואשקלון ואשדוד וגת ועקרון והכל מגבולות כנען, וחלקו אותה לחמשה סרניהם, ושם הגלילות ההם פלשת, ונקראו גם הם פלשתים, ונשאר לעוים יתר ארצם כאשר הזכיר יהושע, וזהו שאמר פלשתים שארית אי כפתור, כי פלשתים הם, וזה טעם "אשר יצאו משם פלשתים את כפתורים" כמו שפירשתי שם... או שהיה הענין כאשר הזכרתי, כי העוים בני כנען יושבי הארץ בראשונה היה שמם פלשתים, כי שם הארץ פלשת, והכפתורים היוצאים מכפתור כאשר השמידום הגלו מהם לכפתור ארצם אשר היא מכלל ארץ מצרים ליד אחיהם, וה' גאלם משם וחזרו למקומם... והנה פלשתים יושבי ארץ כנען הם, ולכן אמר הכתוב דבר ה' עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב. וכן ישראל לא הורישו פלשתים עד שעבר זמן השבועה שמתו שלשה דורות מן הפלשתים באותה הארץ של אבימלך, וכן אמרו במדרש כי קרוב הוא, קרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך עדיין נכדו קיים. זהו הראוי והנכון בענין הזה. אבל בגמרא בפרק ואלו טרפות אמרו כדברי רש"י במחלוקת, ורב אמר התם עוים מתימן באו... שהם מבני עשו קצת ארצם טהרה ביד הכפתורים... (דברים ב כג)

ספורנו:

רק אין יראת אלקים במקום הזה - אין מורא מלכות, כי אמנם סרני פלשתים לא היו מלכים גמורים נוראים בעם כמו שהורה גלית באמרו הלא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול. (בראשית כ יא)

רש"ר הירש:

ויגר בגרר - אברהם בחר לשבת בבירת פלשת, כי כנראה בארץ פלשתים לא פשתה השחיתות באותה מידה שאליה הגיעה בכנען, ולכן לא חלה על פלשת גזירת הכליה שנגזרה על האמורי לא שישלם עונו. (בראשית כ א)

העמק דבר:

מה ראית - והלא באמת פלשתים היו בעלי דרך ארץ ולא גזלו מעולם אשה. רק אין יראת אלקים - אמת שיש כאן דרך ארץ, אבל אין זה מצד יראת אלקים אלא מחמת שכל האנושי, והרגוני - ומי שאין בו יראת אלקים אינו יכול להתגבר על יצרו המכריע דעת האדם. (שם שם י ויא)

שם משמואל:

והנה קלפת פלשתים היתה שחוק וליצנות, כמו שדייק הרבי ר"ב זצללה"ה מן המקרא (שופטים י"ז) קראו לשמשון וישחק לפנינו, וכן הוא מפורש בב"ר (ס"א) ובמושב לצים זה אבימלך, ועל כן גלות יצחק אבינו ע"ה היתה בפלשתים, שיצחק מדתו יראת שמים, ששחוק וליצנות הוא היפוך לגמרי מיראה ופחד, וכל גלות היא בדבר שהוא היפוך לו. 

ונראה עוד דקליפת פלשתים היא אמצעית בין קליפת מצרים שהיא ערוה כנ"ל ובין כנען שהוא ביותר בע"ז, כדאיתא בספרים, וקליפת פלשתים כלולה משתיהן, ועל כן נמצא בהן שחוק וקלות ראש המרגילין לערוה, ובשחוק ובליצנות יש בהם נמי קליפת ע"ז לצאת מרשות ועול מלכות שמים, ועל כן יצחק שתיקן חטא ע"ז ומדתו היתה יראת שמים היתה גלותו בארץ פלשתים, שהם הפכים אליו לגמרי. ועם זה יובן שקליפת פלשתים בטומאה היא לעומת תורה בקדושה... לעומתה קליפת פלשתים בטומאה, והם אמצעים ומחברים קליפת מצרים שהיא חומרית ביותר, עם קליפת כנען שהיא ע"ז שהיא בשכל, ואולי באמצעות קליפת פלשתים המחברת כנ"ל היו המצרים שטופין נמי בע"ז וענינים בעריות. וגם שם פלשתים מלשון פילוש לעומת תורה שבקדושה בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, וגם ארצם היא בין מצרים ובין ארץ כנען, ורק חמשת סרני פלשתים לכנעני תחשב...

והנה קליפת פלשתים שהיא היפוך התורה היה בדין שקודם מתן תורה יכניעו את קליפת פלשתים, וכמו שקודם בנין בית המקדש היתה תמיד מחיית עמלק באשר בית המקדש הוא לחבר עליונים ותחתונים, ועמלק הוא הנרגן מפריד אלוף... כמו כן היה בדין קודם מתן תורה להכניע קליפת פלשתים למען לא תעכב מלהופיע יראת שמים בעולם, והיה בדין אשר עוד קודם ילכו לסיני לקבל התורה ילכו לארץ פלשתים להכניע גאון פלשתים... ובזה יש לפרש הכתוב ויהי בשלח פרעה את העם, היינו שליוה אותם והיה להם צירוף עמו עוד בצד מה, על כן לא נחם דרך ארץ פלשתים, להכניע את קליפת פלשתים, כי קרוב הוא, היינו שקליפת פלשתים קרובה לקליפת מצרים כנ"ל, והם באשר יש להם צירוף בצד מה לקליפת מצרים, ינחם העם בראותם מלחמה, היינו מלחמה רוחנית של קליפת פלשתים, ולא יהיה ביכולתם לעמוד בקשרי המלחמה הרוחנית של שחוק וקלות ראש של פלשתים המרגילין לערוה של מצרים, וזהו ושבו מצרימה, וזה רק מטעם ויהי בשלח פרעה, שליוה אותם, דאי לאו הכי, אלא שהיו נקיים לגמרי מכל קליפת מצרים, לא היה שום פחד מקליפתם וכחות הרע של פלשתים, והיה טוב יותר להכניעם עוד קודם מתן תורה, ואז היו יכולים לבא ליראת שמים בשלימות... ומלחמת פלשתים נשארה לימי דוד שמדתו יראת שמים, כי היה מרכבה למלכות שמים, וישראל במדת היראה שקנו על ים סוף הלכו לסיני לקבל התורה, ולא הזיקה להם קליפת פלשתים. (בשלח תרע"ב)

ולפי האמור יתבאר מה שכתב ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים... ויש לפרש היות ידוע שמהרכבת שני מינים נולד כח שלישי גדול וחזק אשר לא היה בשני המינים, כן מהרכבת כחות הטומאה של מצרים ושל כנען נולד כח שלישי חזק משניהם, הוא כח הטומאה של פלשתים והוא דרך מפולש (לשון פלשתים) לבאר שחת, היפוך מיעקב אבינו ע"ה בקדושה הבאה מהרכבת מדת אברהם ומדת יצחק... ועל כן לעומתם בטומאה פלשתים היא כח של טומאה מיוחדת המקשרת לצד הטומאה לעומת יעקב בקדושה, וכשם שיעקב כלול הוה ממדת אברהם ומדת יצחק, כן לעומתו פלשתים הם הרכבה מטומאת מצרים ומטומאת כנען, וכן נמי מושב ארצם הוא בין מצרים ובין כנען מורה על ענינם... 

ומעתה מבואר שלעומת אם היו מתמרקין לגמרי במצרים, עד שלא היה כחו של פרעה מתחבר עמהם, היו כובשים בראשונה ארץ פלשתים שהם בטומאה לעומת מדתו של יעקב בקדושה, זכו ישראל על ידי שלשה הנסיונות שעד היום שהם לעומת שלשת האבות, וזכו מזה למתן תורה הנגלית, ומעתה מובן סמיכות הקרא, שכלפי שלא נחם דרך ארץ פלשתים מטעם הנ"ל, היתה עצת ה' להסיבם דרך המדבר ים סוף להשלים החסרון מה שלא יכלו לכבוש את ארץ פלשתים. (שם תרע"ה)

ר' צדוק:

...וז' בנים היה למצרים, והו' הוא כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ככתוב פרשת נח, ומסתמא כל מספר ז' שבכל מקום הם נגד ז' מדות הידועים, והו' היא היסוד, ונמצא פלשתים היסוד שביסוד דקליפה ועל כן הם נקראים ערלים ביחוד בסתם בכל מקום בלשון הכתוב... (חלק א פוקד עקרים עמוד מ)