פסח   ערב

זהר:

...ואם תאמר י"ד (של ניסן) שחל להיות בשבת, שנדחה סעודת המלך (שהיא סעודה ג') מפני סעודת ליל פסח, משונה הוא פסח, שסעודה ג' של שבת נדחה בו מכמה טעמים, א' משום מצות ומרורים שאדם צריך להמצא בהם בתאבון, ואף משום חמץ בפסח, שהרי לא נמצא לחם (חמץ) משש שעות ולמעלה, ועריכת שולחן בלי לחם אין זה עריכת סעודה.

ואם תאמר (שאפשר לצאת ידי סעודה ג') ביין, כן הוא, ביין מותר, משום שמרעיב הלב (ואינו מקלקל תאות האכילה), אבל מימי הייתי משתדל שלא בטלתי סעודת שבת... (אמור קכג)

תא חזי, בארבעה עשר (בלילה), בשעה שהזווג של הלבנה (שהיא המלכות) נמצא בשלמות עם השמש, (שהוא ז"א), וספירות התחתונות (של הקליפות) אינן נמצאות כל כך בעולם, כי בעת חידוש הלבנה נמצאים מינים רעים ומתעוררים להתפשט בעולם, אבל בשעה שזווג הלבנה נמצא באור השמש בשלמות, מתאספים כל (הקליפות) למקום אחד ונחבאים, וקדושות המלך מתעוררות, אז כתוב ליל שמורים הוא לה', כי זווג הקדוש נמצא והוא שמורה בכל... (שם קלב)

תלמוד בבלי:

...וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת, מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב. (שבת קמח א)

מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצאו משם וחומרי מקום שהלכו לשם, ואל ישנה אדם מפני המחלוקת. (פסחים נ א, וראה שם עוד)

וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושין כל עיקר, הלילה, בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין עד שתנץ החמה... ר' מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר, אבל לא יתחיל בה בתחילה בארבעה עשר אף על פי שיכול לגומרה. וחכמים אומרים ג' אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות, ואלו הן החייטין והספרים והכובסין, ר' יוסי בר יהודה אומר אף הרצענין... (שם נא ה, וראה שם עוד)

ראה פסח כללי פסחים סו א.

ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך, אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי. (שם צט ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב, אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב, אבל אסרו מלעשות מלאכה. (פסחים כה א)

הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד שתנץ החמה, הא יום אסור, רבי לעזר בשם רבי הושעיה יום פסח הוא לה', רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי לא בשם רבי לעזר שני תלמידים שנו אותה, אמר רבי זעירא אשכחית אמר תלתא אינון, חד אמר אוסר, וחד אמר מותר, וחד אמר מנהג... ר' יוסי בן ר' יהודה אומר אף הרוצענין (עושים מלאכה), שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד, ורבנין אמרין עשירים היו, בבהמה היו עולין. (שם כח ב)

משנה תורה:

אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכות מרדות עד שתצא נפשו. וכן אסור לאכול ערב הפסח מקודם המנחה כמעט, כדי שיכנס לאכילת מצה בתאוה, אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות ולא ימלא כריסו מהן. וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח כדי לאכול מצה בתאוה ויהיו מצות חביבות עליו, אבל בשאר ערבי שבתות או ערבי ימים טובים אוכל והולך עד שתחשך. (חמץ ומצה ו יב)

ספר החינוך:

שלא נאכל חמץ אחר חצות ביום ארבעה עשר בניסן, ועל זה נאמר "לא תאכל עליו חמץ". כתב הרמב"ם ז"ל מלת "עליו" שבה על כבש הפסח, שהחובה בזביחתו בין הערבים ביום ארבעה עשר, ואמרו מעת שיגיע זמן זביחתו לא תאכל חמץ. ובפסחים אמרו (ד' ב') מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה, שנאמר לא תאכל עליו חמץ...

משרשי המצוה, לפי שענין אסור חמץ בפסח הוא אסור חמור ביותר, מצד שענין זה יסוד גדול בדתנו, כי יציאת מצרים היא אות ומופת מוכרח בחדוש העולם שהוא העמוד הגדול שאולמי התורה נסמכים בו, ועל כן כל מצוה שהיא לזכר יציאת מצרים חמורה עלינו וחביבה הרבה, על כן מצד החומר הגדול שבה תזהירנו התורה להתחיל בה שש שעות קודם הגיע הזמן הנועד לאותו הנס, שהוא התחלת יום חמשה עשר... (ראה מצוה תפה)

מהר"ל:

...והא דאמרינן הכא שאסור לאכול משעה ט' היינו שאסור לאכול מצה עשירה, אבל מצה גמורה אסור מחצות, וכדאמרינן בירושלמי, האוכל מצה בי"ד כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו. וטעם הוא, מפני שמן חצות נאסר בחמץ ועדיין לא הגיע שעת מצות מצה עד הערב, ודמיא לארוסה שנתארסה לאיש אחד ועדיין לא הגיע הזמן להיות מותרת לו עד שעת נשואין, לכך לא אמר היושב בסוכה בערב סוכות דהוה כבועל ארוסתו, דהתם שאני, שהרי אין שם ארוסה דלא נאסר הבית מלישב שם, אבל בערב פסח דנאסר לאכול חמץ ולא הגיע הזמן למצה וזה הוי כבועל ארוסתו... (גבורות ה' פרק מח)

של"ה:

ערב פסח שחל בשבת נהג ר"ת לעשות סעודה שלישית במצה עשירה, אבל במדינות שאין נוהגין לאכול מצה עשירה אזי יקבע סעודה ג' בבשר ודגים, ואם קובע סעודה על פירות אזי יקח פירות שהם מז' מינים... (מסכת פסחים)

בערב פסח יקיים אדם שויתי ה' לנגדי תמיד בכל היום כולו בעבודת השי"ת ביראה ובאהבה ביראה היינו יראת חטא שיקיים אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, שאסרה התורה החמץ בערב פסח משש ולמעלה, והחכמים אסרו ב' שעות מקודם, ויהיה זהיר וזריז לבער החמץ ולבטלו במהירות וזריזות כמו שכתבנו למעלה, ויהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו ויחשוב ככה יבער היצר הרע ולא יראה ולא ימצא עוד אצלו. ואחר כך יסתפר לכבוד יום טוב קודם חצות דוקא, ואחר כך מחצות ואילך הוא יום טוב בשביל קדושת קרבן פסח, ולא יעסוק אלא בעניני החג, ילך למרחץ ויטבול עצמו לכבוד הרגל אשר בחר בנו מכל העמים, וסוד הטבילה מבואר למעלה, ויעסוק באהבה רבה ובשמחת המקום ב"ה, ויעסוק בעשיית המצוות בקדושה ובטהרה ובשמירה יתירה ולא יסמוך על אנשי ביתו, רק בעיניו יראה בהסקת התנור אם הגחלים הולכים בכל התנור, כי לא די בלהבה ההולכת, אחר כך יעסוק בדברים הצריכים ללילה להסדר הקדוש להכינם מבעוד יום, ויהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי לאכול מיד כשתחשך, ואף אם הוא בבית המדרש יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו, וגם צריך לראות שיהיה הכל מוכן, ולא ישהה משחשיכה ויתחיל לעסוק בהסדר, כי צריך להקדים עצמו שגם הלל יקרא קודם חצות... (שם)