פעור

(ראה גם: דור המדבר-מדין-פעור, עבודה זרה)

זהר:

זו עצה נסתרת וזו עצה נגלית, פעור הוא בנגלה, וכל מעשיו, דהיינו עבודתו הוא בנגלה, מלכם הוא בנסתר ומכוסה, וכל מעשיו, דהיינו עבודתו המה בסתר, מאלו השנים נפרדו מיני טומאות הרבה למינן, ומסבבים את ים הגדול שהוא הנוקבא, ואת כל בחינות הטומאה וכל אחד ואחד נוטה אל מקומו. (וירא שלב, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

אמר רב יהודה מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר, אמרה אם תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל ע"ז שבעולם, עמדה ועבדה לכל ע"ז שבעולם, כיון שהגיעה לפעור שאלה לכומרים במה עובדין לזו, אמרו לה אוכלין תרדין ושותין שכר ומתריזין בפניה, אמרה מוטב שתחזור ההיא אשה לחוליה ולא תעבוד ע"ז בכך. אתם בית ישראל אינן כן, הנצמדים לבעל פעור, כצמיד פתיל...

תנו רבנן מעשה סכטא בן אלם שהשכיר חמורו לנכרית אחת, כיון שהגיע לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא, לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא, אמרה לו ולא יהודי אתה, אמר לה ומאי איכפת ליך. נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו, והיו משרתי ע"ז מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך. הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו, אף על גב דמיכוין לביזוי. (סנהדרין סד א)

ילקוט שמעוני:

ומפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור, כדי לכפר על מעשה פעור. מה עשה משה, חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד וטמן חמה בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורין, וכל פעם ופעם שהיו ישראל חוטאין היה עולה ופוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשחית, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב"ה נתן את קברו כנגדו, וכל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו ונושף ברוחו ולהשמיד את ישראל והוא רואה את קברו כנגדו חוזר לאחוריו, שנאמר ויקבר אותו בגי מול בית פעור. (דברים פרק לד, תתקסה)

ילקוט ראובני:

בית פעור הוא תכלית הזוהמא והמרכז אליה שבה נקשרו אף וחימה כדברי רז"ל וקברו של משה תכלית הטהרה שפעור יהיו שוקעים בפניו... (וזאת הברכה)

מאירי:

ויצמדו לבעל פעור - כדפירשנו שכח האבן ההיא היה ברפיון המעים, והם קצו במן הנבלע באיברים ודבקו בעבודת סגולת האבן הזאת. (תהלים קו לח)

רמ"ע מפאנו:

והנני למד מבין ומורה בעבודת פעור הנבזה נמאס נתעב ונאלח בזוי הוא מאד מכל אלהי הנכר ושם מקומו המיוחד לו אדרעי, חלקהו לשתי תיבות ואזניך תשמענה כי הנה היא הוגנת לו לנחש הקדמוני לעבדה ולשמרה הוא לבדו כראוי לו אחרי שנתקלקל ובלבד שלא יתכוין רוכב נחש הוא השר שלו לעבוד זולתו ית', ויצדיק עליו דין שמים זה לעונש פשעו הראשון ולא יוסיף למרוד עוד להחטיא אדם בדבר. ונרמז הסוד הזה בפסוק וע"פר תאכל כל ימי חייך, רק בעיניך תביט שהן אותיות פעו"ר, כי טהרת הצואה להקרא מחניך קדוש הוא כשתהיה יבשה ונפרכת ונעשית עפר, ועל ההיפך מזה הנה הנחש הארור מכל מהפך העפר לזבל, כי אין שום נברא מכניס ואינו מוציא רק בריה קלה ששמה יתוש... (מאמר העתים סימן יז)

מהר"ל:

מפני מה נקבר משה מול בית פעור, דבר זה בארנו בחבור הנצח, כי אין ע"ז בעולם שכל כך גנאי לאדם כמו פעור, שהיו מתריזים לפניה, ולא היו ע"ז שהיו ישראל להוטים אחריה כמו פעור, וכדכתיב (במדבר כ"ה) הנצמדים לבעל פעור, וכדאיתא במסכת סנהדרין ס"ד א'), ואף כי הע"ז רחוקה בתכלית מן ישראל, אדרבא היא הנותנת, מפני כי ישראל מצד עצמם בקדושה ובטהרה בתכלית, והיצר הרע הוא שולט בישראל יותר מכל האומות, כדאיתא במסכת סוכה נ"ב א'... ומפני כי משה רבינו ע"ה היה איש אלקים ובפרט במיתתו היה יותר מתעלה בקדושה עליונה היה מסלק מישראל עון פעור שהוא הטומאה והתעוב, כי המיתה של הצדיק והקבורה היא מכפרת על הדור... וראוי היה שנקבר משה מול פעור, כי כנגד הקדושה הוא הטומאה והתעוב, שאם ימצא קדושה עליונה כך ימצא כנגד זה התעוב... (חידושי אגדות סוטה יד א)

העמק דבר:

אולי יישר - לא מצד בלעם שיכין עצמו לקללה, שכבר הזהירו גם קוב לא תקבנו, אלא ראה שאותו המקום ראוי לגרום קללה לישראל, ואולי יישר וגו' בלי השתדלותך. אל ראש הפעור - בספרי ר"א בן שמוע אומר כשם שאי אפשר למסמר לפרוש מהדלת בלא עץ, כך אי אפשר לישראל לפרוש מן הפעור בלא נפשות, ולא היה ראוי לישראל לעמד מול בית הפעור, אבל היה צורך למוד התורה בערבות מואב, וראה בלק שבזה ראוי לגרום קללה לישראל באשר עמדו במקום המחטיאם, וישראל בטחו בתורה של משה ותלמידיו. (במדבר כד כז)