פצוע דכא

ספרי:

לא יבא פצוע דכא, איזהו פצוע דכא, כל שנפצעו הבצים שלו אפילו אחת מהם, אין לי אלא כולו מנין אף מקצתו, תלמוד לומר וכרות שפכה, כל שנכרת הגיד, א"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה שמעתי בכרם ביבנה שמי שאין לו אלא אחת זהו סריס חמה, מה בין פצוע דכא לכרות שפכה, אלא שפצוע דכא חוזר וכרות שפכה אינו חוזר, זו מהלכות רופאים. (כי תצא רמז)

תלמוד בבלי:

פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו (בתרומה), ואי זהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפילו אחת מהן, וכרות שפכה כל שנכרת הגיד, ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר. (יבמות כ א)

תנו רבנן איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן, ואפילו ניקבו, ואפילו נמוקו ואפילו חסרו, אמר רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בר ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר, סריס חמה סלקא דעתך, אלא הרי הוא כסריס חמה וכשר. וניקב לא מוליד, והא ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזיה סילוא (קוץ) בביצים ונפק מיניה כחוט דמוגלא ואוליד, הא שלח שמואל לקמיה דרב ואמר ליה צא וחזור על בניו מאין הם. אמר רב יהודה אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר. אמר רבא היינו דקרינן פצוע ולא הפצוע... (שם עה א, וראה שם עוד)

פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת ואינן אסורין אלא מלבא בקהל, שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'. בעה מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת ומשוחררת, בקדושתיה קאי ואסיר או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי, אמר להו רב ששת תניתוה, פצוע דכא ישראל מותר בנתינה, ואי סלקא דעתך בקדושתיה קאי, אקרי כאן לא תתחתן בם... (שם עו א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...שמואל אמר אם יבוא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו, רבי חונה אמר דו סבר כר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן, אמר רבי יודן בר חנין ובלבד של ימין, אתא עובדא קומי רבי אימי אמר לה אין ברתי דאת שרייה ליה, אלא הוי ידעת דלא מוליד, והוה ר' זעירא מקלס לה, דו משים מילתא על בררא (שהוא מסיק דבר על בוריו). פצוע אית תניי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר, אית תניי תני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול... וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ונשתייר בעטרה אפילו כחוט כשר, רבי יוסי בשם רבי חנינה בעטרה העליונה, רבי חייה בשם רבי חנינה בעטרה התחתונה. תנן אמרי העשוי כמרזב כשר, רבי הילא בשם רבי יוחנן הקולמוס הרי זה כשר, כקולמוס הפוך הרי זה פסול. ניקב בו נקב מבפנים פסול מבחוץ כשר, רבי בא בשם רב יהודה מבפנים מן העטרה ולפנים, מבחוץ מן העטרה ולחוץ. ניקב הרי זה פסול, נסתם הרי זה כשר, ניקב הרי זה פסול מפני שהוא שופך, נסתם הרי זה כשר מפני שהוא מוליד, וזהו פסול החוזר להכשירו... (יבמות מו ב, וראה שם עוד)

משנה תורה:

פצוע דכא וכרות שפכה שנשאו בת ישראל ובעלו לוקין, שנאמר לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה', ומותרין לישא גיורת ומשוחררת, ואפילו כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת, מפני שאינו בקדושתו, ואפילו נתינה או אחד מן הספיקות מותרת לו.

הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספיקות, אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית, שהרי אסורה מן התורה. (ראה בראב"ד).

ואי זהו פצוע דכא, כל שנפצעו הביצים שלו, וכרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו, ובשלשה איברין אפשר שיפסל הזכר, בגיד ובביצים ובשבילין שבהן תתבשל שכבת זרע, והן הנקראין חוטי ביצים, וכיון שנפצע אחד מג' איברין אלו או נדך הרי זה פסול.

כיצד, נפצע הגיד או נדך או שנכרת העטרה או למעלה מעטרה פסול, ואם נכרת מראש העטרה ונשתייר ממנה אפילו כחוט השערה מוקף לכל הגיד כשר. נכרת הגיד למעלה מעטרה בקולמוס או כמרזב כשר.

ניקב למטה מעטרה כשר, ניקבה העטרה עצמה אם כשיראה קרי תצא שכבת זרע מן הנקב פסול. נסתם הנקב חזר להכשרו...

נכרתו הביצים או אחת מהן או שנפצעה אחת מהן או שנדוכה אחת מהן או שחסרה או שנקבה הרי זה פסול. נכרתו חוטי ביצים או אחת או שנדך או נפצע הרי זה פסול.

ניקב חוט מחוטי הביצים לשביל מי רגלים והרי הוא מטיל מים משני מקומות, משביל המים ומשביל שכבת זרע הרי זה כשר.

כל פסול שאמרנו בענין זה כשלא היו בידי שמים, כגון שכרתו אדם או כלב או הכהו קוץ וכיוצא בדברים אלו, אבל אם נולד כרות שפכה או פצוע דכא או שנולד בלא ביצים, או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן הרי זה כשר לבא בקהל, שכל אלו בידי שמים. (אסורי ביאה טז א והלאה)