(ראה גם: אלקים-פוקד עון, זכר)
פתח ואמר, וה' פקד את שרה כאשר אמר, מאי שנויא הוה הכא, הוה ליה למימר וה' זכר את שרה, כמו דאמר ויזכור אלקים את רחל, דאין פקידה אלא על מה דהוה בקדמיתא, אלא בקדמיתא הוה, דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה, ועל אותו ענין נאמר שפקד עכשיו, משמע דכתיב כאשר אמר, דאלמלא לא נאמר כאשר אמר, לימא זכירה, אבל פקד ההיא מלה דאמר, למועד אשוב אליך. (וירא תג)
ועל כן כתוב והוי"ה פקד את שרה, שכתוב רק פקידה, (שה"ס הנוקבא), ויעש הוי"ה לשרה, (עשיה שה"ס בנים ונשמות הצדיקים שהם פרי מעשיו) היא למעלה ממדרגה זו (דפקידה), כמו שנתבאר שהוא תלוי במזל, ועל כן כתוב כאן פקידה (הנמשכת מנוקבא), וכאן עשה, (הנמשכת מז"א), דמשום זה אמר הויה והויה, והכל אחד, (בפקידה כתוב והויה פקד, שה"ס הוא ובית דינו, שפירושו הנוקבא, ובעשיה כתיב ויעשה הוי"ה, שהוא ז"א). (שם תכה)
ויזכר אלקים את רחל, כי בנים תלוים במזלא, (שה"ס הנהר היוצא מעדן המזיל ומשקה את הגן, שה"ס ז"א), ומשום זה כתוב בה זכירה, (כי זכירה היא מזכור, שה"ס ז"א, ופקידה היא מנוקבא. ושואל), וה' פקד את שרה שלא ממזל הוא, כי לא כתוב בה זכירה, ואם תאמר שבנים תלוים דוקא במזל ולא למטה, (בנוקבא), הרי כאן בשרה לא היה במזל, אלא והוי"ה כתוב, (שכתוב והוי"ה פקד וגו') שכולל הכל כאחד, (כי והוי"ה יורה הוא ובית דינו, שפירושו ז"א עם הנוקבא ביחד, הרי יש כאן בשרה גם זכירה מז"א שה"ס מזל).
אם כן (אשר והוי"ה כולל ז"א ונוקבא ביחד, שה"ס זכירה ופקידה), למה כתוב פקידה (הרי והוי"ה כולל כבר גם פקידה), אלא ודאי שזכירה כבר היתה מקודם לכן, וכבר נמסר מפתח הזה של בנים למטה, כמו שכתוב ואת בריתי וגו' אשר תלד לך שרה וגו', וכן לאחר כך כתיב כעין זה, וכיון שכבר היתה זכירה, (בסוד של מעלה של ז"א, כיון שכתוב ואת בריתי וגו' שפירושו יסוד דז"א, נאמר אחר כך בסוד פקידה שהיא הנוקבא, כדי שתהיה כללות הכל ביחד, דהיינו שתהיה בה זכירה ופקידה ביחד.
ויזכור אלקים את רחל, ר' חייא פתח ואמר, וגם אני שמעתי וגו' ואזכור את בריתי, ואזכור הוא זכירה, כי הוא למעלה בז"א, כי מזל זה שהוא למעלה זכר, בא על פקידה שהיא הנוקבא למטה שהיא בגלות, (לגאול אותה), וכעין זה ויזכור אלקים את רחל, הוא כמו שכתוב ואזכור את בריתי, (פירוש שהכתוב ויזכור הוא זכירה, דהיינו ז"א, כמו בכתוב ויזכור וגו' את רחל היא הנוקבא, שהיא פקידה, ויורה שהזכירה המרומז בויזכור וגו' באה על רחל שה"ס פקידה, והשפיע לה שפע הבנים והשם אלקים, שכתוב ויזכור אלקים, ה"ס בינה שנקראת אלקים).
תא חזי, כתיב פקד פקדתי, (וכי יתכן שיאמר הכתוב), פקד פקדתי והרי פקידה היא בנוקבא שבעת ההיא היתה בגלות, והיא תאמר פקד פקדתי, אלא כאן יש להסתכל וסוד החכמה יש כאן, (שיש לשאול) כיון שהיא בגלות איך היא נתגלתה כאן למשה, ואיך אמרה פקד פקדתי, כלומר שמוסיף תמיהא.
אלא כך למדנו, כשהשמש מאיר הוא בשמים, וגבורתו וכחו מושל בכל מקום על הארץ, כעין זה (נאמר בה') מלא כל הארץ כבודו, בזמן שבית המקדש היה קיים, מלא כל הארץ כבודו...
ואף על פי שאמרנו שבזמן שישראל הם בגלות לא נתקנה השכינה למטה, הנה למעלה גם כן לא נתקנה (שנבחנת כחסרה ג"ר), משום שלא נתקנה למטה (מחזה, שנבחנת משום זה כחסרה נהי"מ שלמטה מחזה, וזה הוא שאמרו שהשכינה היא בגלות עם ישראל, כי היא בגלות עמהם. (פירוש משום עליתה למעלה נחסרה בג"ר דאורות ונה"י דכלים, וזה נבחן לגלות)...
מי שהוא עצמו אינו ברשותו (אלא בגלות) מה הוא יכול לפקוד ומה הוא יכול לעשות, (ואיך אמרה השכינה פקד פקדתי בזמן שהיא בגלות), אלא פקד פירושו מלמעלה (מז"א שה"ס זכירה כנ"ל), פקדתי הוא למטה (בנוקבא). ומהו הטעם שאמר פקד, שפירושו זכירה ולא אמר זכור במפורש, הוא משום שזכירה זו כבר היתה עליה מקודם, לכן שכתוב ואזכור את בריתי, כיון שכתוב ואזכור הרי כבר ניתנה בה זכירה, ומשום זה אמרה אחר כך פקד פקדתי, שהמלה פקד רומזת על הזכירה שניתנה בה מכבר, כי אחזה סימן זה (של הלשון, פקד פקדתי) מקודם לכן... (ויצא רעח, ועיין שם עוד)
וה' פקד, הרבה פקידים, יש שנתפקד ולא עשה, ויש שנתפקד ועשה, פקדתי לאדם הראשון ולא עשה, ומעץ הדעת לא תאכל ממנו, ואכל, ותאכל מן העץ, פקדתי למלאך המות ועשה, גזרתי עליו כי עפר אתה ואל עפר תשוב, וכך היה לו. פקדתי לדורו של אנוש ולא עשה, אלא הכעיסוני, ואז הוחל לקרא בשם ה', ופקדתי לאוקינוס ועשה, הקורא למי הים וישפכם... פקדתי לאברהם ועשה, וילך אברם כאשר דבר אליו ה', לפיכך פקדתיו ולבני ביתו לתת להם מתן שכר, וה' פקד את שרה. (פרשה מב וה' פקד את שרה)
דבר אחר וה' פקד, יש פקידה לברכה, ויהי מאז הפקיד אותו וגו' ויברך ה' את בית המצרי, יש פקידה של ליקוט עצמות, פקד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי, ויש פקידה של גאולה, פקד פקדתי אתכם, ויש פקידה של אמנה, ויאמן העם וישמעו כי פקד ה', ויש פקידה של רוח, יפקוד ה' אלקי הרוחות, ויש פקידה של מניין, אלה הפקודים אשר פקד, ויש פקידה של מלחמה, פקדתי את אשר עשה עמלק, ויש פקידה של לוחצים, ופקדתי על כל לוחציו, יש פקידה של ערלים, ופקדתי על כל מול בערלה, יש פקידה של לובשי כלאים, ופקדתי על השרים ועל כל הלובשים מלבוש נכרי (צפניה א'), ויש פקידה לפרע מן ע"ז, ופקדתי על בל בבבל (ירמיה נ"א), יש פקידה על העדרים, שנאמר על הרועים חרה אפי ועל העתודים אפקוד כי פקד ה' צב-אות את עדרו (זכריה י'). יש פקידה של שובע, כי פקד ה' עמו לתת להם לחם (רות א'), יש פקידה של ישועה, זכרני ה' ברצון עמך ופקדני בישועתך (תהלים ק"ו), יש פקידה של חיים, חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי, ויש פקידה של ארץ, פקדת הארץ ותשוקקה (תהלים ס"ה), יש פקידה של מלאכים, יפקוד ה' על צבא המרום במרום (ישעיה כ"ד), יש פקידה של לויתן, יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח (שם כ"ז), יש פקידה של אומות, שנאמר ואתה ה' צב-אות אלקי ישראל הקיצה לפקוד את כל הגוים (תהלים נ"ט), ויש פקידה של בנים, וה' פקד את שרה. (שם)
אין פוקד אלא מזכיר, וכן הוא אומר וה' פקד את שרה, ואומר פקד פקדתי אתכם... (שמות כ ה)
דבר אחר פקוד כל בכור זכר, יש פקידה לבכורות, שנאמר פקוד כל בכור זכר, יש פקידה לבנים, כי פקד ה' את חנה (שמ"א ב), יש פקידה לשמירה, ופקודתך שמרה רוחי (איוב י'), יש פקידה לשלום, (ישעיה ס') ושמתי פקודתך שלום. (במדבר כו)
פקד יפקד - מדכר דכיר. (בראשית נ כה)
פוקדתי - על דכרני לטב. (ישעיה לח י)
פוקד עון - מסער חובי. (שמות כ ה)
פקדו - לשון פקידה, כמו ותפקדנו לבקרים. (שמ"א יד יז)
פוקדתי - נחסרתי שאר שנותי. (ישעיה לח י)
עד פקדי אותו - פקודת כל האדם, המיתה. (ירמיה לב ה)
פקדתי - באה עת פקודתם. (שמות ד טז)
פוקדתי - מגזרת לא נפקד ממנו איש, ויש אומרים פוקד ממנו, כמו יצאו, ויש אומרים להותיר, שייתר שנותי. (ישעיה לח י)
וה' פקד - ואין פקידה אלא לשון זכירה והשגחה על הנפקד כגון פקוד יפקוד אלקים אתכם, פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם... (בראשית כא א)
פקדו - לשון זכירה והשגחה. (שמ"א יד יז)
תפקדו אותם - לא אמר תספרו אותם כי לא היו ישראל נמנין לגלגלותם, אבל הזכיר לשון פקידה, שהוא ענין השגחה, כלומר שישגיחו עליהם לידע כמה הם, וההשגחה הזו על ידי חצאי שקלים. (במדבר א ג)
פקד הפועל הזה משמעו השגחה ומנין וצווי ומנוי וחסרון. הראשון שאמרנו מענין השגחה הוא כמו "פקוד פקדתי אתכם", והמנין כמו "לפקודיהם", והצווי כמו "פקודי ה' ישרים", והמנוי כמו "ויפקד המלך פקידים", וממנו "הפקדון אשר הפקד אתו", והחסרון כמו "ויפקד מקום דוד". ועם היות הפקידה הזאת בעצם וראשונה מענין השגחה, כמו שנבאר, מכל מקום כולם איתנהו בה, כי מי שהוא עקר איננו כדאי להמנות עם לגיונותיו של מלך מלכי המלכים אלא אם כן השלים חקו פעם אחרת כבן עזאי כמו שיבא. ומזה הטעם היו פקודי משה ראשי משפחות בלבד, ועליהם נאמר לגולגלותם, שהיה משה רבינו ע"ה צופה ברוח הקדש מנין הטפין שבראש כל אחד ואחד... ויותר מזה גם כן היה צופה ומביט בכל אחד ואחד מהם, והוא רז נגלה במלה הנכרת למי שישית אליה לב... (מאמר אם כל חי חלק א סימן ג)
פקד פקדתי - אמר ב' פקידות, כנגד פקודת קץ הגאולה, וכנגד פקידתם מצרתם... (שם)
פוקד - ...עיקר לשון פקידה שענינו זכירה, הוא שימת השגחה על דבר להשקיף על ענינו בין הגמול בין העונש, כפקיד ממונה על איש להשגיח ולשום עינו עליו ולשלם לו כפי מפעליו... (שמות כ ה)
פקודי המשכן - ספירת פרטים אחדיים זה לזה נקראה ספירה, וספירת פרטים כלליים זה לזה לעשותו כלל אחד תקרא פקידה, והוא לשון מושאל מן פקד המורה על הזכירה, כי צריך לזכור בזכרונו כמות כל סכום וסכום ולצרפם במחשבתו להוציא מהם הסך הכולל, ולכן לא נמצא רוב שמושי פקד מלשון מנין רק בספירת בני אדם, שאין דרך למנות בני אדם כמו שאר דברים אחד לאחד, רק סופרים אותם על ידי צירוף סכומות הבתים והמשפחות שידע תחלה סכום נפש כל בית אב, ומצרף אחר כך סכום הבתים זו לזו... (שם לח כא)
וה' פקד - ויש הבדל בין זכור ובין פקד, שהפקודה היא תמיד לעשות לו איזה דבר, ותחלה אמר ה' בפרשת לך לך אבל שרה אשתך יולדת לך בן, וזה קרא אמירה, וזה נתקיים בעת שפקדה ליתן לה הריון, ואחר כך דבר על ידי המלאך וגבל את הזמן. (בראשית כא א)
פקד פקדתי - שיש הבדל בין זכירה ובין פקידה, שהפקידה היא לעשות לו איזה גמול טוב או רע, ופקדתי אתכם לגאולה, ופקדתי את העשוי לכם במצרים להעניש המצרים. (שמות ג טז)
אלה פקודי - מספר הוא המספר הפרטי, ומפקד הוא סכום הכולל, והנה בעת מסרו את הנדבות אל יד עושי המלאכה בודאי ספרו את הפרטים, ועתה צוה משה שיעשו מן המספרים הפרטיים סכום כולל, שזה קורא פקודי המשכן. (שם לח כא)
פעל פקד נבדל מיתר הלשונות שבאים על המנין במה שפקד בא על סכום המנין שאחר שספר הפרטים ישמש בלשון פקד וירמוז גם אל תכלית הספירה, למשל מלך הסופר חיילותיו לדעת סכומם, הוא פוקד גם על ענינם מי ילך למלחמה וכמה ילכו וכדומה. ובזה משתתף על ההוראה השנית שיש לפעל פקד מענין זכירה ופקידה... ומצד זה בא פעל פקד גם על החסרון, ומציין שחסר מדבר המנוי או החשוב, כמו "ויפקד מקום דוד", שחסר ממקומו ששם צריך להיות.
ההבדל בין פקד ובין זכר הוא, שהזכירה רק הפך השכחה, ופקד מורה שפוקד וזוכר את חברו בשיתעורר גם לעשות לו איזה דבר דרך גמול טוב או רע, ובזה הפקידה יותר מזכירה, והסדר הוא לרוב "זכרני ופקדני", בתחלה זכרני, ואחר כך גם פקדני לעשות לי כגמולי, ובשלילה יבא לרוב בהיפך "לא יפקדו ולא יזכרו", כי הפקידה היא שזוכר ופוקד את חברו על ידי בקורת המעשים שיש לו עמו לעשות לו כגמולו, וזוכרו על ידי מעשיו שמונה וסופר אותם בחשבון. (הכרמל)
...גם הוראת פקד מלשון בגד, להלביש ולהקיף עצם בהיקף חיצוני מתאים, כך הקב"ה יוצר לכל פרט את התנאים החיצוניים הראויים לו, מכאן הוראה אחרת של פקד, לזכור עצם, להעלות אותו על לבו, לזכור אותו על כל התארים המלוים אותו, כביכול, להכניס אותו למסגרת תאריו, ומכאן פקד מבחינה חברתית, למנות אדם למשרה, שהמשרה לבוש לאדם... (בראשית יב א)
לפקודיהם - בכל ספירה ומפקד מסודרים הנפקדים בכלל מושג אחד משותף, וכל נפקד נחשב ונערך כאחד מנושאי המושג הזה "פקודי בני ישראל"... והוא רואה את עצמו כהתגלמות מושג אומתו... (שמות ל יב)
איש לפי פקודיו - מנין ביתו או עסקיו, שגם זה נקרא פקודת האדם. (במדבר כו נא)
...ועיין בעשרה מאמרות (לעיל) דחמשה משמעיות במלת פקד, ודכולהי אתנהו ב"וה' פקד", וגו', אף דעיקרו לשון השגחה. ובאמת כל החמשה משמעיות כולם הולכים למקום אחד דהכל לשון השגחה, דהמנין הוא ההשגחה על דבר המנוי על כל פרט ממנו, והציווי הוא השגחת המצוה על המצוה והשגחת המצווה על הדבר שנצטוה לעשותה... וכל מי שהוא מושגח אי אפשר שיהיה עקר כלל, שהרי כל בריאת האדם הוא לפרות ולרבות... (חלק א פוקד עקרים עמוד ג)
ועל כן מלת הזכירה לא נתפרש בשרה רק הפקידה, והשער הזה הוא שנפתח ונתגלה אז, וכל ספור הבא בתנ"ך הוא מפתיחת שער של ישועה חדש שנתחדש לאותו צדיק ונפתח על ידו, ועל כן ברחל וחנה לא נזכר עוד הפקידה שכבר נפתח על ידי שרה רק הזכירה דלא נתגלה עדיין בשרה כי לא הוצרך ביצחק... (שם עמוד ו)
...וכך היא כל שורש ישועת פקידת עקרים בכל דור ודור על ידי פקידת וה' כלשרה, ועל ידי זכירה כרחל, והוא כללי הנוהג ופשט בכל ישראל, או פרטי כלחנה הנוהג רק בנפשות פרטיות. וגם יציאת מצרים היה לשון פקידה "פקוד פקדתי", כי גם גלות מצרים להיות בעבדות הוא יציאה מסדר הבריאה, שבבריאה נמסרו רק הבעלי חיים לעבדות לאדם ושירדה בהם, אבל לא שיהיה אדם עבד לאדם רק כנען בחטאו נתקלל על זה, וכן אצל בני ישראל היה לעונש כל הזמן הנגזר עליהם, ובהגיע המועד לצאת היציאה לחרות היה חזרה אל מה שהוא ראוי בחוקי הבריאה. ועל כן בפקידה שימת לב השגחתו ית' עליהם נגאלו ממילא, כי שבו למה שהיה בשורש התחלת הבריאה... וכך היה במצרים על ידי אתערותא דלעילא דהשי"ת שלח להם פקד פקדתי, ועל ידי זה "ושמעו לקולך" שהם תיכף יאמינו לדבור זה, והיינו שבדבור משה רע"ה להם פקד פקדתי הכניס בלבם האמונה הגמורה בהשגחת השי"ת עליהם, ועל כן לקולו דייקא שמעו על ידי קולו הכניס בהם השמיעה... אז הבינו האמת דודאי השי"ת פוקדם, כי אחר שנגלה במעמקי לבבם שהשי"ת משגיח עליהם והאמינו זו באמונה שלימה ודאי כן הוא במשפט שהשי"ת ישגיח עליהם...
וזהו סימן הפקידה כאשר הוא נכנס בלב אמונה זו שהקב"ה פוקד ומשגיח ועל כן נתלית הפקידה בשרה אף על פי שהיתה גם לאברהם, דאף שכבר הוליד ישמעאל מכל מקום נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע... אבל אברהם אע"ה האמין מיד בהבטחת השי"ת וחדי ושמח, ואין כאן פלא עוד שהשי"ת הושיעו, רק עיקר הישועה לשרה שצחקה ולא האמינה שהשי"ת יעשה כן, ואי אפשר להיות פקידה בחסרון אמונה, והוצרך השי"ת להכניס אמונה בלבה, וזהו עיקר עשיית הפלא בישועה זו... וכך רצה השי"ת שיהיה פקידת שרה ולידת יצחק שהוא בנין אומה ישראלית מאתערותא דלעילא לגמרי... (שם עמוד י, וראה שם עוד)